פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 249)

יש נקודה שהוא אומר כבדרך אגב על ההבדלים בין גברים לנשים כיום (בהתחלה יחסית),

נקודה חשובה.

אבל באמת כל השיחה חשובה ממש

(שלא סתם טרחתי לשים כאן 🤭)

בהצלחה בעבודה!

אין לך מושג לכמה אנשים איחלת הצלחה עכשיו. אני כרגע תקוע בתוך שרשרת של אנשים שכל אחד צריך שהשני יסיים את העבודה שלו

ואוף

נשמע לא נעים.. 😞

ולגבי העבודה - כן זה קצת מעצבן כי אני צריך לרו אחריהם

וקצת מיקל כי כשהם לא זמינים אני לא יכול להתקדם ולכן אין סיבה שאני אשקיע

רק עולה בטירוף בזמן ההפסקה...

אז לא תמיד מועילה ככ.

בכל מערכת יחסים בין אנשים יש מן 'גלגל' שיכול להסתובב לכיוון אחד חיובי ויכול להסתובב לכיוון שני שלילי.

וכשהגלגל מסתובב לאחד הכיוונים הוא מונע מכוח האנרציה וממשיך להסתובב בעוצמה והתאוצה גדלה והוא הולך ומסתובב יותר מהר ויותר...

איך משנים את הכיוון של הגלגל? 

קודם כל עוצרים אותו. וזה קשה לעצור אותו. ובטח שהדימוי הזה לא יכול לרדת לפרטים.

יש רגעים, גם אם הם קטנים שבהם האמונה עולה והיאוש דועך, כל אחד בעצמו יכול לזהות את הרגעים שמחלישים אותו וגם את הרגעים שמחזקים אותו.

מצווה גוררת מצווה

עבירה גוררת עבירה

את זוכרת פעמים גם שהגלגל הסתובב לכיוון החיובי?

את יכולה לחשוב על דברים שיעזרו לך לעצור את הכיוון השלילי ולסובב אותו לכיוון החיובי?

ברור שזה לא פשוט בכלל בכלל אבל המחשבה על זה היא חשובה כשלעצמה

עוד דבר - לקבל את זה שיש הרבה כאב תסכול ויאוש בדרך. ובד בבד - לא כל הדרך היא חייבת להיות כזאת. והיא לא כזאת.

מאושר, שמח, אני פשוט יורדת למטה למטה למטה... ממש ממש נמוך.

עכשיו- ניסיתי להיעזר באנשים, תפילות, סגולות, דמעות, חברות, אנשי מקצוע... לא מצליחה לצאת משם, מרגישה שהתלות הזאת בחתונה היא גדולה ממני.

אם יש לך רעיונות לדרכים, או שינויי מחשבה שעשית כדי לשנות את הכייוון של הגלגל אני ירצה לשמוע.... ממש אהבתי את הדימוי!

דיברת על התלות בחתונה.

נראה לי שכדאי לדייק את ההגדרה של התלות הזאת.

מה נכלל בתוך התלות הזאת ולמה הוא נכלל בה.

מה לא נכלל בתוך התלות הזאת.

הרבה פעמים בחיים הרגש שלנו נותן נוכחות לחוסר מעבר למה שהוא.

החוסר כאן הוא חוסר ממש ממש גדול ודווקא בגלל זה כדאי לשמור על הגבולות גזרה שלו ולהזהר מלתת לו יותר מקום ממה שהוא אם נחשוב עליו.

ולגבי הפתרונות שהשתמשת בהם עד כה -

יש פתרונות שנועדו כדי לפתור את המצב - להגדיל את הסיכויים להתחתן.

יש פתרונות שנועדו כדי להכיל את המצב הקיים - הרווקות.

לא כדאי לערבב את שניהם. כל אחד מהם תופס מקום אחר בנפש. כל אחד מהם דורש התייחסות שונה.

ועוד לבסוף - מה גורם לאדם שהוא יהיה אדם 'מוצלח'? ואיך זה קשר לנישואין?

הוא יותר בשינוי תפיסה מאשר כל פעם מחדש.

זה שינוי שהוא הדרגתי גם..

בטח שמערכת יחסים זוגית קשורה לאושר

אני מאמין שבתור נשואה ורווקה לשעבר יודעת את זה פי אלף ממני.

אלו שני דברים שונים שיש בניהם השקה ומזינים אחד את השני

אמנם - יש עוד דברים שמביאים לאושר

לפעמים החלל הזוגי נדמה כמשהו הרבה יותר גדול מהמימדים האמיתיים שלו.

לנפש קל לנפח את הנוכחות שלו.

מזה צריך להזהר, לטוב ולמוטב.

אז בהתאם לתוכן שכתבת בתוך ההודעה -

להיות אדם מאושר לבחור להסתכל על כל המכלול שיש לי בחיים ולא רק לאור משהו ספציפי, גדול ככל שיהיה.

בכללי הבעיה הגדולה ברווקות שלא רואים את האופק וזה מצב מתסכל שהוא מעבר להתמודדות עם הרווקות עצמה.

איתו בעיקר צריך להתמודד.

וברור גם שהחלל הזוגי כואב ומשפיע על עוד מקומות בנפש מלבד הוא עצמו.

אחרי שהכאב של הריק הזוגי והבדידות מתפשט לשאר תחומי החיים אולי אפשר בהדרגה להחזיר אותו למקום שלו (המספיק גדול ממילא) ע"י חשיבה ובירור אישי.

לפעמים שהרע מאפיל על הטוב יש צורך לעורר את הטוב ולחזור להודות עליו.

על מה יש לי להודות?

מה טוב לי בחיים?

חלילה! בלי להחסיר כהוא זה מהכאב העצום על הריק הזוגי!

אך לא לחוות רק אותו. כי גם אחרי שהוא יושלם בעז"ה במהרה, את לא תחווי רק את מערכת היחסים שלך וזהו.

זאת עבודה רגשית פנימית. לעורר את הטוב שיש ולתת לו נוכחות.

זאת לא אמירה שהחיים ורודים והכל טוב 

זאת אמירה שצריך לדייק את מקומו של הרע ואת מקומו של הטוב ושהם לא יגלשו אחד על השני.

לתת מקום לכאב

ולתת מקום להודיה ולהכרה בטוב.

זה סוג של איזון רגשי שאני מאמין שאפשר להגיע אליו.

הוא ממש לא פותר את כל הבעיות.

אבל הוא עוזר להגיע יותר לשלימות אישית וזה משמעותי.

בהצלחה!

לשבור את הגלגל לפני שמתחיל ולא באמצעו?

כוונתי- להפוך את תקופת הדייטים הנצחית לכאורה לנעימה, טובה וכיפית.

השתמשי ביתרון הגדול ביותר של האדם: בחירה.

אפשר לצאת בראש של להכיר מישהו חדש, ולא של רשימת y/n.

אפשר לצאת למקומות שתמיד רצית ללכת אליהם... "לצאת" להנות, כביכול את מכירה אותו חודשים.

אפשר להכניס מעט יותר את ה' למבט התמידי שלנו. הופך הכל לטוב מופלא ומתוק.

אפשר גם לחשוב על רעיונות טובים יותר מאלו ~

ואולי כלל לא מתאים. ניסיתי (:

לך ולכן גורם לך להיות בדאון. אולי השיטה אולי אופי הדייטים אולי את בכלל לא צריכה עכשיו לצאת אלא פסק זמן לעצמך.

 אני ממש ממליצה ללכת לטיפול פסיכולוגי ואולי אפילו רק מיכל וולשטיין תוכל לעזור. צריך להיות בשמחה! כל עבודת ה' ועבודת החיים כשהיא לא בשמחה היא כנראה לא טובה. 

אותי משמח למשל שיעורי תורה של הרב שמואל אליהו.

ובכלל צריך לדעת ששמחה היא לא תוצאה אלא נקודת מוצא. שימי לך שירים ותרקדי לבד, תתפרקי בבכי מול ה', תני לעצמך להרגיש ואז כנראה הדאון יחלוף. בהצלחה ממש ממש

מבאס כותבים פה על ימין ועל שמאל🤦‍♀️

לעשות איתה דברים שישמחו אותה בלי קשר?

כשהיא תרגיש טוב עם עצמה אולי ממילא יהיה לה יותר קל

זאת מידה טובה גם אם מאד קשה ליישם אותה לפעמים

מישהו אמר לי פעם שבגן עדן תמיד יש את אלה שיקבלו יותר ממך, אז אם אתה רוצה ליהנות לנצח ולא לסבול לנצח, תלמד ליהנות מהצלחות של אחרים.

אבל כמובן זה קשה מאד, ואנחנו לא מושלמים.

והנקודה החשובה השניה היא - הרבה פעמים אנחנו בטוחים שבחור מסוים או בחורה מסוימת היא המושלמ/ת. ואחרי שנה אנחנו מגלים דמות חדשה למשבצת הזאת. וזה ממשיך.

לא ברור לי אם זה מנפלאות עולמו של הקב"ה (ובאמת זה כך אובייקטיבית) או מפלאות הטבע האנושי (וזה שכנוע עצמי). בכל מקרה, זה מרגיש כאילו זה באמת כך.

והנקודה החשובה השלישית היא - זה טבעי ומובן ובריא, להצטער על הזדמנות שאבדה

קודם כל לא לבטל את הרגשות שלה, ולא לנסות להסביר למה אין לה על מה להיות בצער.

אם הלב שלה אומר לה שיש לה על מה להצטער כאן, צריך קודם כל להקשיב לו, להבין על מה בדיוק הוא מצטער, ולמה זה כואב לו. לא יעזור להתנגד אליו, ולהסביר לו הסברים שכליים למה הוא טועה, גם אם באופן אובייקטיבי הם הסברים אמתיים ונכונים. כי זה רק יגרום לחסום ולהדחיק את הכאב, ולא ישחרר אותו בצורה בריאה. 

ואכן יש לה על מה להיות בצער. היה לה קשר עם בחור, שהיה לו פוטנציאל אמתי להגיע לכדי חתונה, ובפועל הפוטנציאל לא מומש וזה לא הצליח. ואותו בחור שהיה לה פוטנציאל להתחתן אתו, כעת התחתן עם חברה שלה. זה דבר כואב. וצריך לתת מקום לכאב הזה ולהכיל אותו. 

[לא משנה אם באמת היה לקשר פוטנציאל להגיע לכדי חתונה או לא. בסוף זה מה שהיא מרגישה, ועם זה היא צריכה להתמודד. אולי הרגש אמתי, ואכן היה לקשר פוטנציאל להגיע לחתונה, אך בשמים החליטו שלא נכון שהוא יתממש בפועל. או שאולי הוא לא אמתי, והוא מבוסס על הדמיון שלה.]

רק לאחר שנותנים מקום לצער להתבטא, ומכילים אותו. אפשר להכניס את ההסברים השכליים, ואת המבט האמוני על הדברים. לזכור שה' משגיח, ולדעת שאם כך ה' סובב את הדברים, כך צריך להיות. וגם אם באמת היה פוטנציאל עם אותו בחור, בפועל ה' סובב שזה לא יקרה, ולמרות שזה כואב, זה לטובה. וה' מייעד לה בחור אחר, שיתאים לה באופן הרבה יותר מדויק.

לאחר שהיא תיתן מקום לצער, ותגיע לכדי ריפוי. יהיה לה גם מקום לשמוח בשמחה של חברה שלה, ובשמחה של אותו בחור שהיא אהבה. ברגע שהכאב יירגע, היא תוכל להוציא את עצמה מהסיטואציה הזאת, ולראות רק את הזוג המאושר. ולשמוח בזיווג ש-ה' זיווג, בבית שקם, ובחורבה שנבנתה מחורבות ירושלים.

לסיכום - לא נכון לחסום או להתנגד לתנועה הנפשית שלה. אלא צריך לאפשר לתנועה הנפשית להתבטא כמו שהיא. ומתוך הזדהות הבנה והכלה של תנועה הנפשית שלה, שתביא לכדי השתלבות בה, אפשר לקחת את אותה תנועה ולתת לה כיוון חיובי. שיוציא את החברה מהמקום של הכאב, ויאפשר לה להגיע למקום של שמחה.

כל הכבוד לך שחברה שלך חשובה לך! בהצלחה

היא פשוט תיארה עם יותר מדי פרטים וזה היה דומה מדי

אגב, היא הכחישה

עד היום אני לא באמת מאמין. זה היה סמוך מדי ועם יותר מדי פרטים 🤷‍♂️

אבל אני עליתי על @בינה. כי אני מכירה אותה טוב מידי 🤭

ועכשיו בכנות-

ידעתי שהיא כותבת פה והייתי קרצייה, משועממת ומסוקרנת אז עברתי על כרטיסים אישיים של ניקיות פוטנציאליות עד שעליתי עליה (@בינה. נראה לי עד הרגע לא יצא לי לספר לך איך בדיוק עבד התחקיר שלי🤣)

חברה קרציה אני🤭

עלית עלי סופית רק אחרי שעליתי עלייך😏 להזכירך היו לך עוד כמה השערות. 

(וגם למיטב זכרוני ממש לא לקח לי כמה חודשים לעלות עלייך).

אבל לא נריב על זה כאן🤭

ניחשתי שזה הוא ואז הוא כתב משהו שאימת לי את זה🤦‍♀️

 

אבל דברים טובים כמובן 

יש חשש. כשמשליכים את האחריות עליו, אז גם אם בוחרים ולוקחים אחריות כי כך נצטונו
לא חוששים כי יש לנו על מי לסמוך ובמי לבטוח


לפעמים ילדים שמחים יותר ודואגים פחות כי כל העולם שלהם הוא משחק, אין צורך לקחת אחריות ואין כובד משקל כל כך גדול על הבחירות שהם עושים, הם תלויים בהורים שלהם. כשמבינים שאנחנו תלויים בו וכל העולם במה ואנחנו שחקנים אז לא נחשוש מהתוצאה, ניקח אחריות כמה שביכולתנו לתוצאה טובה ולעשות מה שצריך, נזהר מהתוצאה אפילו מאד, אבל לא נחשוש ממנה. 

תודה!

עכשיו ראיתי מה שאת כתבת וזה גם יפה, מושקע ונכון.

ומרגישה שהתגובה שלי לא נותנת מספיק מקום לרגש ה*פחד* שהוא אנושי ולא כדי להילחם בו, אז מוסיפה שאם כבר פוחדים. צריך ללכת עם הנפש ולהבין מאיפה זה בא ולא להילחם בזה חלילה עם הטענות שהבאתי, מה שכתבתי צריך להשריש בה ברגישות ובהקשבה

אמנם יש אפשרות טכנית להתגרש. אך לרוב החיים לא נראים אותו דבר אחר כך. ואולי עדיף לא להתחתן מראש בשביל להימנע מלהגיע לשם. 

לא הבנתי את ההשוואה לטסט. גם אם אני לא אעבור טסט, החיים שלי ימשיכו אותו דבר. אך זוגיות לא טובה, וגירושין, הורסים את החיים. 

מהתבוננות באנשים שהזוגיות שלהם לא טובה, הם נראים עצובים, מדוכאים, כבויים, חסרי חשק לחיים.

וגירושים זה סיפור הרבה יותר מורכב. יש זוגות שמתגרשים בצורה יפה, אך יש רבים שזה נעשה בצורה רעה ומכוערת. ויש רבים שהחיים שלהם נהרסו מכך.  

גם לחיות זה מאד מסוכן ואנחנו בכל זאת חיים

יש כאלה שמוותרים על זה, אבל זה בגלל שהמציאות הרגעית שלהם היתה כזאת שהם לא יכלו לסבול

כל החלטה רצינית שאנחנו מקבלים בחיים היא יכולה להיות מסוכנת

ובכל זאת אנחנו עושים אין ספור החלטות כאלו.

מה עדיף - להשאר בודד וערירי?

אבל דווקא מי שמפחד - יש לו פחות ממה לחשוש.

מכיוון שאתה כל כך רוצה שהזוגיות שלך תצליח ואתה חושב שלהתגרש זה סוף העולם - אתה תעשה הכל בשביל שהזוגיות שלך אכן תצליח, וגם אם יהיו קשיים (ואומרים שלכולם יש קשיים) אתה תחפש ותחקור ותלמד איך להתמודד ואיך לגדול מתוך זה.

וכשיש מוכנות ורצון להשקיע אפשר כמעט תמיד להסתדר ולהגיע למקום טוב (שוב, אלו דברים ששמעתי. עם הזמן וההתבוננות זה נשמע לי הגיוני ונכון)

דווקא אדם שחושב שזוגיות טובה היא משהו טריוויאלי וחושב ש"במקרה הכי גרוע אפשר להתגרש", הוא זה שצריך לחשוש ולפחד.

אולי פחד מכישלון? מחויבות? 

אולי קושי באינטימיות רגשית?

בתור אחת שלכאורה חוותה כישלון בנישואים שלא הצליחו, יכולה להגיד שזה ממש לא סיבה לא לנסות.

וגירושים זה בכלל לא להרוס את החיים (במיוחד אם אנחנו עם יד על הדופק ואין ילדים בסיפור). נכון שזוגיות לא טובה הופכת את החיים לזוועה אבל שום זוגיות לא נהיית טובה סתם, צריך עבודה והשקעה של שני בני הזוג. ואם זה לא הולך אין צורך להישאר בחיים שהם זוועה וגירושים כאופציה אחרונה זה גם בסדר (שמעתי פעם שרק אחרי טיפול של חצי שנה אפשר להגיד שניסינו הכל- מסכימה מאוד).

בקיצור נשמע שיש משהו אחר שמפחיד אותך בחתונה ואת זה בהחלט שווה לבדוק בטיפול

אלופה!!

#גם_אני_מצטרף!

הרגשתי ממש כיף לקבל עידוד ועצות בשרשור שפתחתי. תודה רבה לכל מי שהשתתף בשרשור!

חשוב שידעו שגם לפעמים אנחנו לא יכולים לעזור בצורה מעשית תמיד הם בלב וחשוב לזכור להתפלל על כולנו!!

אחרי גירושים מתחילה לחשוב על חזרה לענייני היכרויות וזה לא הופך פשוט יותר (להיות אישה בלי בעל אחרי שהיה לך בעל זה נורא! אפילו שלא מתחרטת על הגירושים) אם כי במובנים מסויימים קל יותר

והזדמן לי עוד משבר מטורף שמרוב שהוא מטורף אני אפילו לא יכולה לכתוב עליו באנונימי פה בפורום

וזה לא כמו הגירושים שאת זה כולם יודעים ואני יכולה לספר, זה ממש סוד ואף אחד לא יודע אז גם לא יכול לתמוך ואני מתהלכת עם זה לבד (חוץ מהמטפלת ו2 חברות טובות שבלעדיהן הייתי בטח משתגעת, אפילו המשפחה הגרעינית לא)

ובעקבות הדברים האלו אני פשוט לבד, פיזית לבד רוב הזמן גם שבתות

ו2 עניינים רפואיים שדורשים את שלהם. 

ופתאום בא לי לחזור לימים שכל מה שעניין אותי זה מתי אתחתן. והמשפט שהכי כאב לי במה שכתבת:

שגורמות להם לקבל החלטות גדולות וקטנות 

על כתפיים צרות וצעירות מאוד

ואני בוכה בלי כעס על ה' או תסכול, פשוט מעצב. ומצד שני כבר התרגלתי שאלו ההתמודדויות שלי, וואלה טוב לי ואני שמחה למרות שאובייקטיבית אני עוברת תקופה נוראה. אני מוצאת את עצמי שמחה אפילו יותר מתקופת הדייטים מה שרק מראה ששמחה וסיפוק בחיים לא קשורים למה יש או אין לך. ולפעמים דווקא מי שנמצא בשפל מעריך יותר כל דבר קטן.

תודה על ההנכחה ותודה על המקום לפרוק קצת ממה שעובר

לפעמים זה כל מה שצריך

"המתפלל על חבירו נענה תחילה"

חלק מהעניין זה הדרך, הקב"ה רוצה את הרצון שלנו, שנשנה את עצמינו בתפילתינו אליו, וכך נוכל להיות כלי לקיבול השפע הא-לוקי...

בעז"ה ככל שהדרך יותר ארוכה ומייגעת, כך גם הפרס יהיה יותר גדול...

כנראה שהחתן עומד להיות מושלם... (סתם, אין בן אדם מושלם...התכוונתי שבשבילך הוא יהיה מושלם...)

כתוב גם על אמותינו שהיו עקרות שהקב"ה לא נתן להן בנים הרבה שנים כי "הקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים" ולכן סגר את רחמן...

כנראה זה אומר משהו עלייך...

בסוף זה יגיע, אל תדאגי, מה שבטוח, אף תפילה שלך ואף דמעה שלך לא שבה ריקם....עוד תגיעי ליעד...לפעמים דווקא בסוף אנחנו מתייאשים, אבל אם היינו מסתכלים בוויז הא-לוקי, היינו רואים שרק עוד מאה-מאתיים מטר מגיעים ליעד, חבל להתייאש דווקא עכשיו...

ועייני בדרך ארוכה שהיא קצרה, שלפעמים דווקא האורך בהתחלה חוסך לנו כ"כ הרבה בהמשך הדרך, אז את לא יודעת כמה זה דרך קיצור וכמה היא תעזור לך לכל החיים...!

שתזכי במהרה בימינו אמן....!!

נראה לי שאפשר להפריד את שניהם ובכך להרגיש כל אחד מהם משמעותי בפני עצמו

היאוש - בא מתוך כאב, נסיונות חוזרים ונשנים שלא מניבים פרי...

התפילה - השתוקקות ועמידה מול ה' את צרכינו ובקשותינו כי רק הוא יכול לעזור ולהשלים אותנו באמת

אבל בכל זאת קישרת בין השתיים. כי את מאמינה שתפילה פועלת וזה מעולה.

אך התפילה איננה ערובה. היא המשך של ההשתדלות וכל השתדלות בעולם הזה היא איננה ערובה להצלחה.

איך שאני רואה את הדברים ההרגשות מול ה' הן שיקוף של הרגשות שלנו כלפי ההורים או דברים משמעותיים בחיים בכלל שאינם פתורים. תבדקי איפה עוד את מרגישה שקופה ואיך זה משפיע עלייך ואולי זו נקודה שתקועה אצלך שצריכה שחרור. הכוונה שלי לקחת את המחשבות שכתבת ולעשות להם טיפול עומק.

חוץ מזה אני ממש מזדהה איתך בהרבה הקשרים בחיים זה עצוב וזה לא פתור מול ה' וכל הזמן בשיח על זה איתו

בטח הרבה מנסים לעודד וכו'. דווקא מה שלי נתן תשובה זה לא הכל לטובה ותאמיני בסוף זה יקרה. אלא שבאמת יש דברים שאנחנו לא מבינים את ה'. התחברתי מאוד ואולי זה יתן לך מזור לדברי הרב שג"ר על סיפורו של רבי נחמן:

את אשר קסם לי כשנפגשתי לראשונה עם רבי נחמן מברסלב אציג באמצעות הסיפור הבא:

פעם כשדבר רבנו מדרכי ה' הנעלמים ומענין שאין שום שכל להבין נפלאות דרכי ה', ספר שהיה יהודי עני אחד מטפל בילדים שהיה שוכר בכל שנה את הבית מרזח "רענדאר" מהפריץ, והיה דר שם ומתפרנס ממנה, וכך היה שוכרו שנים רבות, ובכל שלשה שנים כשנגמרה השכירות והכריז הפריץ על שכירות המרזח, לא שכרו אף אחד אפילו מהנכרים, כי ידעו שיהודי זה הוא עני ומטפל בילדים וריחמו עליו, כי ידעו שמזה מקור פרנסתו. אולם, שנה אחת בא יהודי אחד והפריז על הסכום ושכר הוא את הבית מרזח, ונאלץ היהודי העני לצאת משם באמצע החורף עם בניו הקטנים. היהודי הזה ששכרו לא היו לו שנים רבות ילדים, ובאותה שנה ששכר את הבית-מרזח וקפח את העני נולד לו בן זכר, והיה הדבר לפלא, שלא די שעשה עוולה לעני כזה, עוד זכה לבן זכר לאחר שנים רבות שלא היו לו בנים, וכשספר רבנו ספור זה סים ואמר: וכך מנהיג הקדוש-ברוך-הוא את עולמו אין אזוי פירט דער אויבערשטער ומזה רואים איך שאי אפשר להבין את דרכי ה' הנעלמים והנפלאים למעלה משכלנו (שיח שרפי קודש, ח"ב עמ' כא, סעיף א-פו).

וכך מנהיג ה' את עולמו..... 

23

לפני צבא 

בעקרון 23 אחרי צבא, אבל אז עשיתי הפסקה של שנה בערך...

תכל'ס - 24

אני עדיין מרגיש תינוק

קשר רציני שמסתיים 
לרוב הצדדים מכירים אחד השני ואת מה שיעשה / לא יעשה להם טוב. 

באופן כללי- 

כמו בחיים, 

גם בקשרים 

כדי באמת להצליח לשחרר , אנשים צריכים "closure" איזה שהיא סגירת מעגל נוכחת כדי אח"כ להצליח להתמודד ולעבד את החיסרון שנוצר, להתמודד עם החלום שמתנפץ , הרבה פעמים גם להתמודד עם רגשות שהתפתחו 

ולכן הרבה פעמים בקשר רציני - ההחלטה לסיים את הקשר תגיע בהחלטה משותפת (גם אם רק צד אחד רוצה בכך) וזה יעשה בפגישה. 

ועדין- יש כאלה שיעדיפו בטלפון, ממש תלוי בזוג ובצרכים שלו 
וגם לא דומה קשר של 10 פגישות רציני, לקשר של 4 חודשים רגע לפני אירוסין.. 

יש צד למה שאתה אומר..

למרות שתכלס, אם זה קשר רציני, לא נראה לי שהפגישה היא זו שתהווה גורם משמעותי להוספה בכאב.. גם ככה הכל כאוב...

וכנראה שזה נכון לקשר שהוא ממש לא בריא

בלי חשש שאחד הצדדים יטריד את הצד השני.

גם אם אין משהו נורא, ישנם קשרים רציניים ארוכי טווח שהם לא בריאים. זה קיים.

קשרים שבנויים על תלות חד צדדית לא בריאה או לחלופין על מכנה משותף לא מבוסס מספיק.

אתה לא רצית פגישה אבל יהיו כאלה שירצו וכדאי מאוד להתחשב בהם.

הרבה פעמים כשקשר מסתיים יש רצון לבטא רגשות ביחס לסיום הקשר. זה רצון ממש מתבקש.

יש כאלה או לפעמים שהרצון הזה גובר על הכאב של הפרידה ויש פעמים שלא

מה שכן קיים בקשר הוא טוב לך?

כיף לכם להפגש ולדבר ולהנות ביחד?

'התלהבות והתאהבות אלו ביטויים לרגשות יציבים וחזקים שקיימים ולא דברים ממשים בפני עצמם.

יש משהו שאתה יכול להצביע עליו שהיית שמח שיהיה בדינמיקה המשותפת בניכם?

אנחנו נפגשנו חודשיים וחצי ולא הייתה 'התאהבות'

בעלי הרגיש ממש שבשכל הוא ממש רוצה ומעריך אבל אין רגש

בפועל זה ישב כנראה על זה שלי היה משהו שלא הייתי שלמה איתו ולו היה גם משהו שהפריע.

דיברנו רק על מה שהפריע לי והוא הרגיש שאסור לו בכלל לפתוח את מה שהפריע לו

בפועל אחרי חודשיים וחצי זה  התפוצץ וכמעט נפרדנו ואז הוא הרגיש את החוסר והחלטנו לעבוד

דיברנו הרבה על הפערים והשלמנו ושמחנו בהם.

בנוסף- וזה עצה שלא מתאימה לכולם, אנחנו מאוד דוסים וידענו שאם מישהו יפול בשמירת נגיעה הצד השני יחתוך אז למרות שעשינו את זה ידענו שלא ניפול, מי שלא יודע בוודאות עליו את זה לא נראה לי כדאי שיעשה.

שכבנו על הדשא מלא מלא זמן  ממש ממש קרוב או על ספסל ופשוט הסתכלנו אחד לשני בעיניים. וגם, דיברנו דיבורים מקרבים..

בדיעבד למרות שהיתה תקופה קשה אנחנו ממש שמחים על זה

הגענו לחתונה ממקום שלם שבחר לגמרי את בן הזוג, גישרנו על הפערים לפני והתחתנו עם אהבה גדולה.

כרגע נשואים שנתיים ועדיין מאוהבים, לא היה לנו את הקשיים שתמיד מדברים עליהם בהתחלה

ולדעתי זהבזכות זה שגישרנו על השוני לפני החתונה, עברנו את הפיצוצים של השנה הראשונה בפגישות

בקיצור, אל תתחתן בלי אהבה אבל אפשר לעזור לה להגיע וזה אפילו יכול לצאת לטובה בסוף

בהצלחה!

כל השאלה עד כמה מוכנים להשקיע בקשר הזה.

כי טיפול משותף הוא דבר שלוקח זמן,

ולעניות דעתי, מתאים יותר לזוג נשוי, או כזה שהחליט להתחתן. 

אם כבר, הייתי הולכת יותר על כיוון של יעוץ, אצל מישהו שיצליח "לאבחן" אם יש חסמים בקשר, ואיך ניתן לנסות לשחרר אותם (טכנית.- כמה שניתן להשתמש בביטוי הזה בנוגע לקשרים, אבל לא  עבודת עומק)

שלעיתים בא כאפציה בקרב מלווי החתונה למיניהם, כדוגמאת שירת מלאך וכדו'.

מעבר לזה, במידה ומדובר על טיפול

זה טיפול זוגי לכל דבר ועניין

וכן, כדאי שהמטפל יהיה בעל התמחות גם בטיפול זוגי, ולא רק בפרטני.

שתי הצעות ;

הטובה, חוויות מושקעות יוצאות דופן.

הפחות טובה, להתרחק מעט אחד מן השני.

זה כל כך!

שהיא עוזרת

עוד לא נפגשתי אפילו פעם אחת שאני אדע אם יש מה לחכות בסבלנות...

מי אמר שיש התאמה בכלל.

ושואלים אם יש לה כוונה להגביר הילוך כי קשר דורש השקעה....

בנאדם בקושי עונה.. מה אני כותב בהודעה שישמע רציני אבל לא שופט מלחיץ כזה

(כי כשאני מנסה לנסח הודעה לא יוצא לי משהו)

ניסוח זה ההובי שלי.

אז תני איזה ניסוח טוב להודעה 

היתה מישהי שאמרתי לה לא בגלל שהיא לא ידעה לזהות את זה שהיא עכשיו בתקופה שלא באמת יכולה לצאת... 3 פגישות בחודש וגם זה היה בלחץ.

מצד שני קיבלתי הצעה שהבחורה ידעה להגיד- עכשיו אני לא נפגשת- אני בתקופת מבחנים...

בנדוד ובתדודה שלי (הנכדים שלה).
חמודים לאללה.


אבל מכירה עוד שתי בנדודים(לאשלי) שהתחתנו והתגרשו אחרי פחות מחודש וזה נשאר חרוט ולא נעים לנצח.
הם משפחה מורחבת מאד משפחתית. לאידעת מה להגיד

הקרבה המשפחתית היא הסיבה לגירושין?

בדכ כשזוג מתגרש לא יודעים לגמרי מה הסיבה

אבל אני מאמינה שבגלל הקרבה המשפחתית זה פחות נעים והגירושין יוצרים מורכבות יותר ממה שהם בעצמם...

סיפור עצוב

או סתם מקום ! 

לתאם ציפיות מראש - תוך כמה זמן לצפות לתשובה, כל כמה זמן לתזכר

בדיוק כמו עם תזכורות לשדכנים - כל חודש, כל חצי שנה...

צריך לשאול אחרי יומיים מה נסגר ולראות איזה תשובה מקבלים...

נראה לי לשאול אחרי יומיים בערך מאז שהיא אמרה לך.

בכללי אתה יכול להמשיך הלאה ולקבל הצעות אחרות. כל עוד לא הציעו ממש הצעה, אז אני לא רואה חובה לחכות. 

תיאום ציפיות זה בערך הכל בחיים.

תשאל אותה מתי נראה לה שהיא תגיד לך תשובה ביחס למה ששאלת.

שתגיד מה שהיא רוצה - יום, יומיים, שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים.

העיקר שתענה מה היא חושבת.

אולי היא בתקופה לחוצה ובאמת זה יתעכב. זה יעזור לך לתחושה לדעת את זה.

זה יעזור לך לשיקול הדעת ביחס להצעה.

בהצלחה!