פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 286)

אני חושבת שזה עובד לשני הכיוונים- אם זה דבר טוב זה חושף אותו לעין ואם זה דבר רע זה נותן לו יותר נוכחות בעולם

אבל משהו שיש בו תועלת והמימוש שלו יקרה בהחצנה אז סבבה 

עדיין, כל דבר שמחצינים אותו צריך לדעת שיהיה לזה מחיר כלשהו. זה אולי עם תועלת אבל זה לא באותה רמה של צניעות.

ואני סקרנית למה כיוונת בהקשר של הפורום הזה?

*למרות שאמרתי שזו ברירת המחדל אני באמת חושבת שזה האידיאל אבל זה מנוגד למעשים שלי כרגע אז אין לראות בי כמייצגת של דבריי. סליחה.

שאלתי את זה בגלל כל ההסתרה הטבעית שקיימת בדייטים שזה נובע מבושה בדרך כלל

מפרש שהכוונה שהברכות החשובות יכולות לחול רק על דברים רוחניים, ולא על כמותיים. (כי הם החשובים יותר)

בספרו 'עקידת יצחק'? אתה יכול להביא את המקור?

אבל שער ששים ואחד בפר' תזריע (זכרתי כי במקרה נתקלתי בזה בשבת שעברה)

בעיקר עם אנשים ספציפי(לא משפחה אם תהיתם)

לכן באמת גם שאלתי מהמקום הזה.

יש צורך אמיתי לשתף אנשים בתחושות ורגשות וכולי ולכן זה עמד אצלי בסתירה ביחס למשפט הנ"ל ותהיתי על זה.

חידד לי מה שאמרת. תודה! 

@הרמוניה - זאת התשובה לשאלה שלך

לדעתי זה יכול להגיע ממקום שאנשים לא באמת מעריכים את עצמם.

לא יודע אם זה רלוונטי אליך, אם כן כדאי לעבוד על זה.

יש חשיבות גדולה לשדר מכיוונך, איך שאת תתייחסי לנושא המשפחתי הזה זה מה שיבינו ממך... אז מה שתלוי בך- תשימי לב שאין צורך להיות בחרדה מזה, שימי את זה במקום שלו, לא מפיל ממך, וכמובן תתפללי, והשאר ה' יכוון.

אבל באמת חשוב שתעמידי את הדברים על דיוקם ביחס שלך לזה.. האם זה באמת משהו שיכול להשפיע על הבית וסיבה לחתוך? את אומרת שאת זה לא כמו המשפחה שלך וזה פרט משמעותי. אם זה לא משהו שתספרי על ההתחלה ובאמת תמצאי את בחיר לבך והוא אותך, קשה לי להאמין שזה יפול בגלל משפחה...

מי שאוהב אותה ירגיש בנוח להתארח אצל הורים מחללי שבת? (דוגמה, לצורך העניין) אולי זה כל כך לא מתאים לו שהוא יוותר?

זה באמת נושא מורכב.

קודם כל את צריכה לחשוב עם עצמך, מה את יכולה לתת לו בהקשר הזה, ואילו דברים הוא יצטרך לחוות "מכלי ראשון".

לדוגמה - אם הוא מקפיד על רמת כשרות מסוימת, נאמר שאפילו את לא מקפידה עליה, האם את מסוגלת להבטיח לו שהמשפחה שלך תכבד את זה ותאפשר לו? מה הדברים שחשובים לבחור (תחשבי על בחור פוטנציאלי), שיכול להיות שיפריע לו? מה את יכולה לפתור בשבילו?

אני מניח שיש דברים שאת יכולה לעשות כדי להקל עליו, ויש דברים שהוא יהיה חייב להתמודד איתם.

אחר כך, כשאת פוגשת את הבחור, את צריכה לחשוב באיזה שלב לספר לו - האם לוודא שהוא יודע לקראת מה הוא הולך כבר מההתחלה? אולי לספר לו בצורה הדרגתית - שמההתחלה ידע שהמשפחה שלך לא כמוך, אבל בדיוק איך הוא ילמד עם הזמן? אולי פשוט לחכות שתהיו לקראת אירוסין, ואז הוא יצטרך לבחור בין לוותר על כמעט-אשתו בגלל המשפחה שלה או לקחת את זה על עצמו?

זה מאד תלוי באישיות שלך, באישיות שלו, בסיטואציה וביחס של כל אחד מכם לדברים.

אלה הדברים שאת יכולה לעשות. יש דברים שלא תלויים בך.

ואני בטוח שיש המון בחורים טובים ומצוינים שירצו אותך גם ככה, אולי זה בכלל לא יפריע להם. תני למציאות להפתיע אותך לטובה, והאמת היא שבנושא של מה שאת מעלה זה אפילו לא יהיה מפתיע.

בהצלחה!

א-להים רוצה שבנאדם יתחתן לא רק עם בחור דוס אלא חור דוס שיש לו משמפחה דוסית? מניין מצינו דבר כזה?

מה את חושבת על זה מבחינה ערכית?

מה מרתיע בזה?

עד עכשיו דיברת רק על הרושם מהסביבה שלך, מה את חושבת על זה? 

חלק מעולם הערכים של של בנאדם מתבטא בסדר עדיפויות שלו -

כמה מקום אני נותן לנוחות מקום.

ולא רק כמה אלא איפה חשוב לי שיהיה לי נוחות ואיפה לא.

כמו כן, בנאדם יכול לפסול הצעה בגלל 'שריטה' שיש לו והוא מודע לכך. זה גם קורה.

מה שרציתי להדגיש ל @מבולבלת בהחלט שכדאי לה להתבונן מנקודת המוצא האישית שלה ביחס לעניין המשפחתי שלה ולא רק מעיני הסביבה.

שכל דבר נראה גדול ויכול להוציא מאיזון...

זה הגיוני לגמרי.

להמון אנשים עולים נושאים לבירור אישי לפני שהם מחליטים לצאת למסע הזה. זה שיא ההגיוני והטריוואלי.

בנחת , יש לך זמן לברר את הכל לפני שאת יוצאת למסע

שאולי תחליטי בינך לבינך, שאם אחרי 2-3-4 פגישות נראה לך שהכיוון אפשרי - 

את תכניסי אגב שיחה, בלי דרמות יתרות, את הסיפור של המשפחה שלך.

ללא חרדות מחד, ללא "יפויים" מאידך. תאמרי גם שאת מאד אוהבת את משפחתך, בדיוק כמו שכתבת כאן, אע"פ שאת ממש שונה מהם, ובצורה יציבה ושלוה...

ואז - כבר לא יהיה לך החשש הזה.

אם "יחתוך" בגלל זה - אז זה לא בשלב של "ממש לפני אירוסין".. שלב התחלי, לא נורא.

אם לא - אז את כבר יכולה להיות רגועה יותר לגבי ההמשך.

וכמובן, גם אם לא ירצה להמשיך - תאמרי לו שסיפרת כדי להיות כנה, ואת מבקשת שזה יישאר אצלו ולא יועבר לאחרים.

כך נראה לענ"ד.

אבל חייבת לומר שהשקעתי בזה מאוד. במיוחד מאוד רציתי לפני שאני אתחתן...

(כמובן שהם מקסימים לגמרי וגם השקיעו בזה ושמחו מאוד ברצון שלי לקירבה שלהם)

לגבי מה שאמרת, אז גם אצלי לפעמים היו שמות של חברים ומאכלים שנתקעו בעוד הם כבר לא רלוונטיים.. ועדיין קיים לפעמים..

אבל בחוויה שלי זה לא בהכרח מה שקובע את ההכרות..

יותר ההרגשה שאפשר לדבר איתם.. גם שיחות רציניות וגם צחוקים.. שאפשר להתייעץ.. להישען עליהם אם צריך עזרה..

אבל שוב, זו החויה שלי..

אני חושבת שלקשר יש צורות שונות בהן הוא בא לידי ביטוי.

זה כמו שלכל אחד חשוב דברים אחרים בקשר הזוגי שלו, 

ולכל אחד יש הדברים שלו שמגדירים את הקשר הזוגי כקשר טוב בעיניו,

אז תחשוב עם עצמך מה מגדיר בעיניך קשר טוב ותנסה לעבוד על זה.

בעיני זה שווה ממש. 

גם אם בהתחלה זה מאולץ...

זה אולי עשוי לבאס קצת אבל א' זה ממש משמח את ההורים ו-ב' זה בדר"כ באמת עוזר ליצור קשר יותר טוב אחר כך.. 

אשריך שזה מפריע וחשוב לך! בהצלחה גדולה!

אני קולטת שאני נוטה לא לשתף בגלל שאני יודעת שתבוא ביקורת על דבריםם מסויימים שאגיד.
הרבה פעמים נמנעת מלדבר על דברים מסויימים שאני עושה ואז ההורים נפגעים.
יש תקופות שהכל זורם טוב ויש  תקופות כאלה שלא מצליחה לפתוח איתם שיחות נפש מיוזמתי מה שגורם לחוסר תקשורת=מניחה שזה משפיע על רמת ההיכרות.

אז יוצא שהם כן מכירים קצת, אבל לא מרגישה  שהם מבינים תמיד את המקום שאני נמצאת בו.

אמא שלי מכירה אותי בדברים מסוימים אבל לפעמים זה מצחיק כמה שהיא לא ממש מכירה אותי...

"מה את לא אוהבת קישואים? הייתי בטוחה שאת אוהבת קישואים" חח 

ואבא שלי מכיר אותי בקטע הרוחני אבל הוא לא יראה לי כמה שהוא מכיר אותי שם... 

אבל שאני שומעת אותו מדבר עליי עם אנשים זה כזה מרגש לראות כמה שהוא קלט את העולם הרוחני שלי נכון...

יחסית כמובן ממה שמצופה מאבא...

מבחינת פרטים טכניים אבא שלי הכי בסטיגמה של אבות יכול לשאול אותי "רגע את בת 25 או 24" ואני כזה "אבאאאאאא אתה לא זוכר בת כמה אני?" "לא, זה לא שלא, פשוט כאילו... אז קיצר 25?" (הגיל האמיתי שמור במערכת) חחח כפרה עליווווו ♥♥

אפילו שהם הורים מדובר בקשר עם בני אדם.. קשר מאוד חשוב כמובן אבל גם בו צריך להשקיע וכולי... אם למדת רחוק מהבית לדוגמא, או סתם לא יצא לך להיות איתם מספיק ולדבר על עצמיכם סתם אחד על השני... יכול להיות שנוצר מצב שהקשר שלכם בעיקר טכני ופחות חברי. 

אצל כל אחד זה מתנהל אחרת זה קשור בהרבה גורמים. אף פעם לא מאוחר לחשוב על הקשר מחדש.. 

אבל המשפט הנכון הוא -

לכל דלי יש סמרטוט ;)

אדם שנדבק באמת רואה את המציאות כמו שהיא, את התמונה הגדולה ולא את עצמו בלבד

הוא יודע דבר ראשון שכמו שיש לו יתרונות יש לו גם חסרונות וכך לכולם, והדבר העיקרי- הוא מתייחס למעלותיו באובקטיביות ולא מתנפח מהן כי הוא יודע שהוא רק הצינור ומי ששולט בעולם זה ה', כל רגע ה' נותן לו מתנה, מעביר דרכו יכולות מסויימות והאדם אחראי רק על הרצון הטוב אך לא על התוצאה, והוא בעצם חלק בתמונה הגדולה של גילוי רצון ה' בעולם. כמו כן הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים... הוא משתדל להיות בעמדת קבלה מה' והעברה הלאה כי ה' מקור הטוב ומה שה' נותן לו זה בעצם לא שלו, זה שפע מה'... וכשהוא מרגיש שהמצב מושלם הוא זוכר שבכל רגע ה' יכול לקחת זאת ממנו, ולכן הוא מתמלא עוד יותר הכרת הטוב כי כל רגע זה מתנה! ה' עושה איתו חסדים אין סוף! ככל שהוא יותר יודע את ה' הוא מתמלא יותר ביראה כלפיו ומתוך כך רוצה יותר להתקרב אליו, והקרבה שוב מביאה ליראה וענווה מול רוממות ה' שהוא טוב מושלם וכך מוקרן ממידותיו... הוא מחקה את ה' בדרך החסד, בדרך הצדק, אריכות אף, ענווה... וה' מפקיד בידיו אפילו יותר מתנות ומאפשר לו לעשות עוד חסדים ומצוות. אדם כזה כמובן צריך להיות כל הזמן עם יד על הדופק ולעלות במדרגות ה' בזהירות, כיון שאם זה לא קורה באיזון ובהזדהות פנימית האדם יכול לאבד את הכל. אבל זו עבודת חיים וה' דואג למי שמבקש אותו שימשיך לעלות ולהגשים את הרצון התמידי שלו. כך יש אנשים שיש להם "הכל" בעיניי העולם אבל בעלי ענווה מאוד, ולעומת זאת אנשים מלאי רוח (לא במובן הטוב) שהם מתייחסים לחלק החיצוני של עצמם שהוא הבל ולכן הם מרגישים צורך לדרוש את הכבוד (לו היו מעריכים את עצמם באמת הם לא היו רודפים כבוד מאנשים או רוצים אישור... הם פשוט לא מחוברים לערך העצמי, לחלקת ה' שבהם).  אדם צריך גם לדעת שמה שיש לו זה הכי טוב עבורו כדי לקיים את יעודו בעולם שזוהי מטרתו, ולא לשם חיים לעצמו בלבד. ואם הוא לא עושה זאת כדי לקיים את רצון ה', שלפחות יחשוב על העולם הבא... הרי יום אחד הוא יתן דין וחשבון על מעשיו. מה משתלם באמת? מה ישאר לנצח? זה נותן מבט אמיתי על ערכם של הישגים בעולם הזה. 

תודה רבה לך על השאלה, זה יותר מחשוב בשבילי לזכור את זה.💗

לא להרגיש שאנחנו יותר טובים מאחרים

גם כי מסתכלים על התמונה השלמה ויודעים שגם לנו יש חסרונות, גם מפני שכל מה שהשגנו הוא בחסדיו של השם, וגם כי יתכן שיש עלינו תביעה גדולה יותר ויחסית למה שקיבלנו היינו נדרשים לעשות הרבה יותר, ואילו האדם שמולנו שנראה הרבה פחות במעשים יש לו את המסלול שלו ויתכן שהוא התקדם יותר/ היו לו נסיונות יותר קשים ושהוא אפילו הרבה יותר צדיק. וגם יכול להיות שיום אחד הוא יעשה דבר גדול והוא רק לא הוציא אותו לפועל עדיין. ומעבר לכך ה' הוא היחיד שיראה ללבב, והיחיד שיודע מה תפקידו של כל אחד ואיך הוא מתבטא. אז צריך לזכור את כל זה ובטוח יש עוד דברים שרק צריך ללמוד פשוט ולהכנס לזה, נושא חשוב. 

זה נקודות מבט שונות-אם אדם נותן לך כסף ואומר לך "תשלם לי על המוצר הזה" אז גם אם הוא נתן לך מליון וגם אם הוא נתן לך שקל-אתה מבין שזה לא שלך ואין לך מה להתגאות... ה' נתן לכל אחד "סכום כסף" (אמצעים חומריים, כשרונות, תפקיד מסוים) ונתן לו את התורה והנביאים שאומרים לו "איך לשלם" אז אין סיבה להתלהב שקיבלת יותר כי הכל אותו רעיון ובעצם אין הבדל, המטרה של כולם היא לעשות רצונו.

ענווה זה אמנם גם לתת ערך אינסופי (אלוקי) גם לדברים הקטנים (כמו כסף למשל)-אבל זה כי הם אלוקיים, אתה יודע שלא אתה זה שנותן את הערך אלא הקב"ה וממילא זה טיפשי לנתק בין ההבנות. גאווה זה ניתוק. זה טיפשות גדולה. שקר.

אבל יש הבדל גדול בין לא להיות גאוותן (לא להיות טיפש) לבין להיות עניו, אם אתה שואל איך מגיעים לענווה-תלמד מסילת ישרים ותראה שה"ענווה" היא הרבה אחרי ה"נקיות" (חוסר גאווה) אפשר להגיע עם השכל וגם במעשים, מומלץ גם נתיבות עולם למהר"ל.

נ.ב.-הגיוני מאד שה' ייתן הרבה למי שהוא יודע שיעשה עם זה מה שצריך...

עשיר שמבין שכל השפע שלו מהקב"ה מגיע לענווה.

המסילת ישרים כותב - "הנה כלל הענוה היות האדם בלתי מחשיב עצמו משום טעם שיהיה..."

זאת הגדרה בהירה..

כך יותר עניו. ומשה רבנו "עניו מכל האדם אשר על פני האדמה".

"..עד שגאות ה' תתגלה בנשמה - וממילא אין קץ לענות בצדק שתופיע עימה, כי איך יתגאה האדם בעמדו לפני מקור השלמות, אור אין סוף העליון המרומם על כל ברכה ותהילה" (לשון הרב קוק זצ"ל באורות התשובה)

והענוה - ההתבטלות בפני ה', גם גורמת להארה משמיים עליו, אינו מתנתק.

אולי הדרך הנכונה, היא ראשית כל, לדעת שכל מה שיש לו זה מה'.

דבר שני, שיש לו עוד הרבה מה להתקדם..

דבר שלישי, לראות שגם באחרים יש מעלות משלהם.

וכך, יוכל האדם גם לשמוח בכל נקודת טוב שמוצא בעצמו - בלי להיות נפעל מזה "להתגאות".. 

איסתירא בלגינא...

אילני סרק...

[גם זה שאת בטוחה ש"היא לא תחזור לעולם"..]

עם זה - אפשר לקום מזה ואפילו להפוך את זה למנוף מסוים.

ראשית, לגבי מה ששאלת פעמיים: בוודאי שבעל יכול למלא את זה - והרבה מעבר לזה.

זו "שטות צעירה" וגם חמודה, שבנות צעירות חושבות שאולי "אין תחליף לחברות בנות".... אם תתחתני עם מישהו טוב ומתאים - זה לא יהיה "תחליף". זה יהיה הרבה יותר מדבר כזה. כמובן, תשימי לב בשלב ההיכרות, שזה אדם שאפשר לשתף, לשפוך לו את הלב. מבין ומכיל, אמין שאפשר לבטוח בו.  כמובן, תבדקי את זה בהדרגה, כדי שלא תתאכזבי.

ומתוך זה ההמשך. הרי את רואה שעם החברה הקשר הזה כבר לא קיים. לא זו בלבד - אלא שגם כאשר קשר מתקיים, צריך לדעת שהאמת היא, שכאשר מתחתנים, בד"כ גם חברה ממש טובה, כבר תופסת מקום אחר. המרכז הוא הבעל - וטוב שזה כך. על אף שיש נושאים שנשארים יותר "שיח בין בנות".

כלומר, עם  חברה לא "מתחתנים". ואולי אם נוצרה תלות כ"כ גדולה, אז על אף הכאב הגדול והמובן, תתפסי שזה כמו כאבי גדילה. היה צריך בשלב מסוים להשתחרר מזה קצת. כנראה קרה מוקדם מידי, יותר ב"ניתוח" ופחות באופן טבעי והדרגתי.

אם תסתכלי כך, אז דומני שתוכלי קצת "להפוך" את המבט על מה שהיה.

במקום לקחת את זה כמשהו שנשבר - קחי את זה כמדרגה חשובה בחיים שלך. היתה לך  בגיל ההוא, בשלב של "הסרט", מישהי שמאד עזרה לך בקשר איתה. הכילה, הבינה, היתה כתובת נאמנה לפריקה והיטענות.

הדבר ההוא שהיה, לא "אבד". הוא עזר לבנות קומה מסויימת. כעת את בונה קומה מעל זה. קיבלת כחות בשלב ההוא ממה שהיה מתאים אז, מה שנבנה באישיות שלך מזה, יעזור לך להיות כעת עוד יותר גדולה. 

נכון, יש כאב של ה"עזיבה", אבל יש גם ידיעה שזה היה אמור מראש להיות בצורה שהיה, באופן זמני. עם הזמן, היה משתנה, כולל הפרופורציות לכך, בוודאי הפרופורציות ביחס למה שאמרו להיות בבנין בית.

אז אל תרצי כעת להתחתן כדי שיהיה "תחליף". לא זו הגישה. איש שבונים איתו בית, זה לכתחילה ולא כתחליף..  אבל תדעי שזה קומה יותר גדולה וממלאת, בעז"ה.

בינתיים, תשתדלי אכן למצוא חֶברה הולמת. הקורונה ב"ה הולכת ונעלמת. ללמוד. להתקדם בצורה בריאה, על גבי הטוב שכבר יש בך. וסביר שתרגישי איך את נהיית יותר עצמאית, פחות תלויה, הכאב על ה"עזיבה" מתעמעם, ובמקומו נשארת חוויה נעימה ממשהו שהגיע זמנו להיגמר - ועל גביו בונים משהו יותר.. גם אישית, וגם בבנין בית.

ענבים חייבים להיות מרוסקים

כדי לייצר מהם יין.

יהלומים נוצרים בלחץ.

צריך ללחוץ על זיתים כדי

לסחוט מהם שמן.

זרעים גדלים בחושך.

בכל פעם שאת מרגישה

מרוסקת

בלחץ

לחוצה

או במקום חשוך, את

נמצאת במקום עוצמתי של שינוי

חיובי.

תסמכי על התהליך. דברים

טובים בדרך אלייך בע"ה.

(:

זה נעלים קלות מאוד לכן הן נוחות מאוד

לטעמי הגבוהות לבנים הנמוכות לבנות

לא אוהב נעליים שטוחות

לדעתי כן. אני נועל רק רדבק (95%) או נעלי ריצה (5%)

אולסטאר. אתה דורך על שקל וכבר

יודע אם זה עץ או פאלי.

אבל אדידס זה אח.. בסניקרס כמובן. לא 

בנעל ספורט.

לעומת זאת גאותן שמחשיב את עצמו כ'תורני'/'מישיבה מוצלחת' גם עליו הקב"ה אומר "אין אני והוא יכולין לדור"

"כל אדם שיש בו גסות הרוח, מתמעט, שנאמר: "רומו מעט ואיננו" (איוב כד, כד); וראוי לגדעו כאשרה, שנאמר: "ורמי הקומה גדועים" (ישעיה י, לג); ואין עפרו ננער, והשכינה מיללת עליו. אמר הקדוש-ברוך-הוא: אין אני והוא יכולים לדור בעולם, שנאמר (תהילים קא, ה): "גבה עינים ורחב לבב אתו לא אוכל"" (סוטה ה).

לא נשמע סביר שאדם עושה דברים כאלו במסגרת כזו מתוך הבנה ברורה של מעשיו.
נשמע כמו ליקוי חינוכי קשה שהביא אדם אל מקום שהוא כלל לא התאים להיות בו, ושהמערכת המחנכת הדתית לאומית (ואולי גם התורנית לאומית) לא מספקת מענה לטיפול בבעיות כאלו, אלא אולי אף חלילה דחפה אותו למקום הזה [שידוכים, הפגשה, דייטינג] בלי להבין ששם כרגע הוא רק יזיק (ובמקום זאת מניחים ללא בסיס שזה בכלל "יתקן" אותו, ולמרבה הצער על חשבונן של קורבנות).

כי הטרדה לא קשורה לרמה דתית!!!!!
ואפילו לא רמת רגישות

הטרדה זה בעיה נפשית

הכרתי בחור דוס ממש שסוג של הטריד

ואני עדיין חושבת שהוא בחור מקסים ורגיש מאוד

אבל פשוט יש לו בעיה שצריך לטפל בה.

כי לא חושבת שזה מחלת נפש ובטח לא כזאת מוכרת שיש לה שם 

אבל כן בעיה/שריטה כלומר משהו שמצריך טיפול פסיכולוגי

איזו בדיוק בעיה ואם יש לזה שם? וואלה לא יודעת.

אולי לומדי הפסיכולוגיה ידעו להגיד

יש מצב זה יושב על משהו פתאלוגי או על מצוקה נפשית מאוד תהומית ועמוקה 

האם זה רק דחף בלתי נשלט של אדם סה"כ נורמלי בלי תיקון המידות, או שיש פה משהו נפשי בלתי נשלט שדורש טיפול ויש לו אבחנה, ומן הסתם גם יותר חריג...

מאירוע אחר בפורום, שבאמת "היה לי עסק"....

לא יכול להיות שהם שם....

ואני לא מהישיבה שחשבת.

בכל מקרה, אין ביניהן בכלל תחרות.. מה לזבוב קצוץ כנפים אצל הנשר בשמים?

אגב, לא זכור לי (אולי פעם אחת) שקראתי כאן לר' יעקב מרן רה"י

ולגבי ר' אברום - זה ממילא לא תלוי במרכזניקיות.

הרי גם אם הייתי מרכזניק - לא הייתי זוכה להכירו, בעוה"ר.

ומצודתו היתה פרושה קצת יותר מאשר על מרכז ספציפית....

אאוטינג וזה..

אעהעאה

ואתה @ekselion  ימחרחר ריב שכמוך

מזל שאין פה הרבה כאלה.. אם זה היה פורום ליברלי לא הייתי פה.., מבחינתי דתי וליברלי זה לא בא ביחד לרוב.. כלומר יכול להיות שהתורה תנחה בצורה שבמקרה תתאים לליברלים, אבל אין דבר כזה גם ליברלי וגם תורה, רק התורה מורה.  בוז לליברליזם! 

לא יכלת למצוא הגדרות פחות שטחיות?

אבל בחרתי את זאת, היא נראית לי אחלה.

יודעת שיש אמרה של הגר"א דווקא, שמאז חורבן ביהמ"ק, מקום השראת השכינה הוא בקברי הצדיקים.

(איפה בדיוק? לא יודעת אבל אם ממש חשוב לך אוכל לברר)

קברי צדיקים הם מקום שבו התפילה יותר מתקבלת, ואכן מצינו בחז"ל שכלב בן יפונה הלך להתפלל על קברי אבות. ידועים דברי הגר"א בהגהותיו לתיקו"ז שכתב שעיקר השראת השכינה בזמן הגלות היא על קברי הצדיקים.

קברי צדיקים

אולי הוא לא היה משוכנע במה שכתבת

מקור עדיף בעיני זו הגמ' עם בני ר' חייא...

בכל מקרה כבר פסק הרמב"ם:

"ומציינין את הקברות, ובונין נפש על הקבר; והצדיקים, אין בונים להם נפש על קברותיהן - דבריהם הם זיכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות."(אי"צ לצטט את הכס"מ, סתם נכנס ללולאה אינסופית)

איך שלא יהיה - צריך להכיר במורכבות.

לא אמרתי שזו דעת כל האמוראים או כל הפוסקים. המח' ללא ספק עם זקן ארוך.

ובאופן כללי בכל המקורות ביהדות די ברור שברכה שאדם אחד מברך אדם אחר היא בעלת ערך

ובוודאי תפילה עבור אדם אחר.

תפילה על קברי צדיקים - המקורות שעוסקים בזה מאוחרים יותר.

בעקרון הרעיון הוא שנוכחות הצדיק או משהו שקשור אליו יכול להצטרף לתפילה וכך היא תפילה משמעותית יותר - סובייקטיבית זאת עובדה, אובייקטיבית זאת אמונה.

בסוטה לד ב.

התשובה מהדקה 0:41

שמחתי לעזור (;

ויעלו בנגב ויבא עד חברון (במדבר יג, כב): "'ויבאו' מבעי ליה, אמר רבא מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן, אבותי בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים" מסכת סוטה לד: הובא ברש"י על הפסוק

ברי אחד מן הראשונים כמלאכים ה"ה רבינו ניסים ב"ר ראובן גירונדי נשמתו עדן, ב'דרשות הר"ן' (הדרוש השמיני

)ולא בחייהם בלבד, כי גם אחרי מותם, מקומות קברותיהן ראויין להימצא השפע שם בצד מן הצדדים, כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע הא-להי, עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה. ומפני זה אמרו רבותינו ז"ל שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם, כי התפילה במקום ההוא תהיה רצויה יותר להימצא שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע הא-להי". עד כאן  לשונו הק' של הר"ן.

דברי הרמ"א בשולחן ערוך (או"ח סוף סעיף תקפא) שיש מקומות שנוהגין לילך על הקברות בערב ר"ה ולהרבות שם בתחינות, וטעם הדבר הובא שם בפוסקים מהמהרי"ל: "דבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש

המהרי"ל: "דבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפילה מתקבלת יותר"

צא ולמד גודל כוח התפילה על קברי הצדיקים, מהנאמר על מקום מנוחתו של הרועה הנאמן, משה רבנו ע"ה, ש"לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" (דברים לד, ו). וגילו לנו חכמינו ז"ל טעם הדבר: "מפני שהיה גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד בית המקדש ליחרב ולהגלות את ישראל מארצם, שמא יבואו לקבורתו של משה ויעמדו בבכייה ויתחננו למשה ויאמרו לו משה רבנו עמוד בתפילה בעדנו, ועומד משה ומבטל את הגזירה וכו' (מסכת סוטה יד. ב"עין יעקב" מובא שם בהגהות הב"ח). הנה כי כן לפנינו גודל עניין התפילה על קברי הצדיקים אשר חביבים במיתתם יותר מבחייהם, עד שכדי שתישאר גזירתו של מקום בחורבן בית המקדש והגליית בני ישראל מארצם, היה צריך להסתיר קבורת משה כדי שלא תתבטל על ידי תפילת בני ישראל על קברו.

כתב הגאון רבי אברהם מיוחס בשרת 'שדה הארץ' (ח"ג אהע"ז הלכות דירת ארץ ישראל סי' יא) "שיש מצוה על ידי שמשתטח על קברי הצדיקים זכותם יגן עלינו וימלא את משאלותינו לטובה, כאשר מצאנו ראינו בכלב בן יפונה בלכתו עם המרגלים ויבא עד חברון והגינו עליו לבלתי יתערב בעצת המרגלים

כבר העיד האור המופלא האר"י ז"ל כי בהשתטחות האדם על קברי הצדיקים, ובפרט אם יודע לעשות יחוד השייך לאותו צדיק, יהיה נשמת אותו צדיק עזר וסיוע גדול לאותו האיש", ע"כ.

ן האריך בזה הרה"ק ממונקאטש בשו"ת "מנחת אלעזר" (ח"א סי' סח) והביא הרבה ראיות לזה, שיש מצוה להתפלל בקברי צדיקים ולבקש מהם שיתפללו וימליצו טוב בעדנו, ושזהו כבוד הצדיקים וכבוד אבותינו הטובים, וכן על קברי אבותיו הכשרים ויראי א-להים אף שלא היו צדיקים מופלאים, מכל מקום המעיין בספר חסידים (כמובא להלן) על גודל ההנאה שיש למתים כשבאים קרוביהם על קבריהם, הרי שזה בוודאי בכלל מצות כיבוד אב ואם – מכבדו בחייו ומכבדו במותו.

וכן כתב ה'ראשית חכמה' שטוב להשתטח על קברי הצדיקים שיתפללו בעדו,

דברי הרמב"ן פרשת חיי שרה (סוף פרק כג): "ועוד כי רצה להודיענו מקום קבורת האבות, באשר אנחנו חייבים לכבד מקום קברות אבותינו הקדושים". והיינו לכבדם על ידי שנבקר קבורתם ולהשתטח בתפילה במקום כבודם כמו  שהלך כלב על קברי אבות, עיין שם בדבריו.

דברי רש״י בסוף מסכת יבמות (קכב. ד"ה תלתא ריגלי), וזו לשונו: בתשובת הגאונים מצאתי, כל הנך רגלי דאמוראי היינו יום שמת בו אדם גדול, קובעים אותו לכבודו, ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם. ע"כ.

ברי ה"ספר חסידים" (סי' תג ובשינוי לשון גם בסי' תשי): "ברזילי הגלעדי אמר 'אמות בעירי' (שמואל ב יט,לח), כי הנאה יש למתים שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשים על נשמתן טובה, ומטיבים להם באותו עולם, וגם כשמבקשים מהם הם מתפללים על החיים, וכלב בו יפונה נשתטח על קברי האבות", ע"כ. וכבר הובאו לעיל דברי הגה"ק ממונקטש, שמהטעם הזה העלייה על קברי אבותיו של אדם, היא בכלל מצוות כיבוד אב ואם!

רבי נתן מברסלב : הִשְׁתַּטְּחוּת עַל קִבְרֵי צַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד וּמוֹעִיל מְאֹד לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לָצֵאת מֵהָרַע שֶׁלּוֹ וְלָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ.

כִּי יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁנָּפְלוּ כָּל כָּךְ בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם עַד שֶׁנֶּאֱחָז בָּהֶם הָרַע כָּל כָּךְ עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם בְּשׁוּם אֹפֶן לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ רַק עַל יְדֵי שֶׁבָּאִין עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים וְאָז נִכְלָלִין בְּנִשְׁמַת הַצַּדִּיק שֶׁמֵּת  שֶׁהוּא עוֹסֵק תָּמִיד לְבָרֵר בֵּרוּרִים וְהוּא בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל שֶׁגָּדוֹל בְּמִיתָתוֹ יוֹתֵר מִבְּחַיָּיו הוּא יָכוֹל לְבָרֵר אֲפִלּוּ הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ מְאֹד מְאֹד.

אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הַבַּעַל בְּחִירָה אִי אֶפְשָׁר לְבָרְרוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ כִּי אִם כְּשֶׁבָּא עַל הַקֶּבֶר בִּמְקוֹם גְּנִיזָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה וּמְעוֹרֵר עַצְמוֹ בִּתְשׁוּבָה שֶׁאָז יֵשׁ כֹּחַ לְהַצַּדִּיק לְבָרְרוֹ בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל וּלְהוֹצִיאוֹ מִמָּקוֹם שֶׁנָּפַל לְשָׁםוּלְתַקְּנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהִתְתַּקֵּן בְּשׁוּם אֹפֶן וְכַנַּ"ל: (ליקוטי הלכות, חושן משפט ב  הלכות נזיקין.)

כִּי אַדְּרַבָּא הַצַּדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם כֹּחַ בְּחַיֵּיהֶם וּלְאַחֵר הִסְתַּלְּקוּתָם לְהוֹצִיא אֶת הָאָדָם מֵעֲווֹנוֹת, כִּי דַּעְתָּם הַקָּדוֹשׁ נִשְׁאַר קַיֵּים  לְעֵד וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים (הלכות גילוח יורה דעה ד"ל.)

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶׁנּוֹסְעִין וְהוֹלְכִין עַל קִבְרִי הַצַּדִּיקִים.  וְהָעִקָּר בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַבְּרִית קוֹדֶשׁ, כַּיָּדוּעַ שֶׁעִקָּר מַה שֶׁהוֹלְכִין עַל  קִבְרִי הַצַּדִּיקִים הוּא בִּשְׁבִיל תִּקּוּן הַבְּרִית,  וּכְמוֹ וְשֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ זַ"לֶ שֶׁהוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לִפְגָם הַבְּרִית.  כִּי כְּתִיב צַדִּיקִים יִירְשׁוּ אֶרֶץ הָיִינוּ שֶׁהַצַּדִּיקִים יוֹרְשִׁים אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁזּוֹכִין שֶׁבְּמָקוֹם קְבוּרָתָם הַקְּדוֹשָׁה הוּא בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל , וָאָרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא תִּקּוּן גָּדוֹל לִפְגָם הַבְּרִית,  כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹש (חו"מ  ה' חובל בחבירו הלכה ג – י).

וכן מנהג קדום הוא להשתטח על קברות הצדיקים במיוחד למטרת תפילה, כדברי חז"ל שביום התענית יוצאים לבית הקברות "כדי שיבקשו עלינו מתים רחמים" כך מצינו כבר בתורה: "ויעלו בנגב ויבא עד חברון"... מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות, אמר להן: אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים" וכן רחל אמנו נקברה בדרך אפרת בכדי "שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן, והיו עוברים דרך שם, יצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים".

זוהר תרגום: ובשעה שצריך העולם רחמים, והולכים החיים ומודיעים לנפשות הצדיקים ובוכים על קבריהם... אז מתעוררות נפשות הצדיקים ומתכנסות והולכות לישיני חברון ומודיעות להם צער העולם. וכולם נכנסים באותו פתח של גן העדן ומודיעים לרוח.. וכולם מודיעים לנשמה. ונשמה מודיעה לקב"ה וכולם מבקשים רחמים על החיים ומרחם הקב"ה על העולם בזכותם. ועל זה אמר שלמה "ושבח אני את המתים שכבר מתו

מלבד ההתקשרות לנשמת הצדיק שנפטר, המבקש עלינו רחמים, מעלת ההשתטחות היא גם בכך שבמקום זה שטמון בו הצדיק יש קירבה יתירה לשכינה, כדברי הר"ן" ולא בחייהם בלבד, כי גם אחרי מותם מקומות קברותיהם ראויין להמצא השפע שם... כי עצמותיהם אשר כבר היו כלים לחול עליהם השפע האלהי, עדיין נשאר בהם מן המעלה והכבוד שיספיק לכיוצא בזה. ומפני זה אמרו רז"ל שראוי להשתטח על קברי הצדיקים ולהתפלל שם. כי התפילה במקום ההוא תהיה רצויה יותר, להמצא [בגלל שנמצאים] שם גופות אשר חל עליהם כבר השפע האלקי". "דכלב שנשטתח על קברי אבות התפלל שם במקום קדושה כדי שתהא תפילתו נשמעת... שהמקום גורם"

בהלכה: (ה"שדי חמד" מערכת ישראל אות א'): "מותר לצאת מארץ ישראל לחו"ל להשתטח על קברי צדיקים, מצד שהיא מצווה רבה".

"באר היטב" - הרב המובהק מו"ה יהודא אשכנזי - הסביר:"(יז) הקברות -  דבית הקברות מקום מנוחת הצדיקים ומחזך כך הוא מקום קדוש וטהור והתפלה נתקבלה יותר

משנה ברורה", דהיינו "החפץ חיים" - באר: הקברות. דביה״ק(לט) היא מקום מנוחת הצדיקים והתפלה נתקבלה שם יותר

יהודה החסיד שחי במאה ה-13 כתב בספר החסידים:
ברזילי הגלעדי אמר "אמות בעירי", כי הנייה יש למתים שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשים לנשמתם טובה, ומטיבים להם באותו עולם, וגם כשמבקשים החיים מהמתים הם מתפללים עליהם וכלב בן יפונה נשתטח על קברי אבות

וכך מתבארים פסוקים אלו בדברי רבי נתן ב"ליקוטי הלכות": "וזה בחינת השתטחות על קברי הצדיקים האמיתיים, שהוא דבר גדול מאד, כי זוכין לתשובה על ידי זה. כי כשמשתטח על קבר הצדיק האמת זה בחינת אתדבקות רוחא ברוחא (דבקות רוח המשתטח ברוח הצדיק, כמובא בכתבי הארי ז"ל), שזה עיקר כוונות ההשתטחות על קברי צדיקים לאדבקא רוחא ברוח הצדיק. ועל ידי זה נעשה בחינת אויר הנח והזך.

ועל כן מסוגל שם מאד במקום קבר הצדיק האמת לעורר ליבו להזכיר את עצמו היטב היטב מה הוא עושה בעולם הזה ולהזכיר את הטוב הכבוש אצלו בגלות גדול שיזכור את מעלתו היכן הוא בעולם, כי הוא מזרע ישראל שבשבילם נבראו כל העולמות כולם ועכשיו הוא נפל למקום שנפל.

והתיקון לזה: "לקדושים אשר בארץ המה", היינו על ידי כוח הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה. כשזוכין לבוא על מקום קבורתם הקדוש, על ידי זה נתעורר הטוב וחוזר לשורשו בתשובה שלימה. אמן ואמן. (ליקוטי הלכות בשר שנתעלם מן העין הלכה ג')

ועוד כתב: "וכשבאים על קברם ומשתטחים עליו אזי נכללים בנפש הצדיק הנכלל באור אין סוף, בבחינת עולם הבא, בחינת כולו טוב, ועל ידי זה מתבטל כל הרע ומתכפרים כל העוונות" (אורח חיים ברכות הראיה הלכה ג' סעיף ט').

ושם, במקום גניזת הצדיק, זוכה כל אחד שירחמו עליו מלמעלה וידונו אותו לכף זכות". (שלוחין ב' י"ג)

"ועל כן הוא דבר גדול מאוד מאוד להרבות לילך על קברי צדיקים אמיתיים". (כתובת קעקע ג' ב')

וכן כתב ה"בן איש חי" – "טוב ונכון ללמוד על מצבות הצדיקים תורה, הנותנת חיים לעושיה, ובפרט דברי תורה השייכים לאותו צדיק"

רבי יוסף דיין אמר כי שעה אחת של תפילה בקברי צדיקים שווה ל-100 שעות לימוד בבית המדרש.

לא מתפללים לצדיק, מתפללים רק לקב"ה שבזכות הצדיק יביא ישועה.

זה איסור תורה להתפלל למי שלא הקב"ה.

וחוץ מזה הקב"ה לא חייב לנו שום דבר ולכן לא לראות באיזו הבטחה אלא ביטוי של אמונה.

הגמרא בברכות דף נד עמוד ב -

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המאריך בתפילתו ומעיין בה סוף בא לידי כאב לב שנאמר: "תּוֹחֶלֶת מְמֻשָּׁכָה מַחֲלָה לֵב"

ורש"י שם במקום -

מעיין בה - אומר בלבו שתיעשה בקשתו לפי שהתפלל בכונה:

כאב לב - שאין בקשתו נעשית:

ז"א חשוב מאוד להתפלל ולשפוך את הנפש ולראות כתחינה ולא כדרישה.

כתוב בספרים הקדושים שהתפילה היא לא אמצעי לקבלת המבוקש אלא הצורך לשפוך את הנפש על ה'.

לנצל את ההזדמנות לכך שיש חסרונות כדי שהקב"ה ימלא את החלל שקיים לנו.

הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים | דין - שאל את הרב

שהלך אצל מקום ציונו של האי גברא רבה מוהרננמ"ח מאומן, ונכספה וגם כלתה נפשו שישפיע עליו הצדיק אור וחיות גדול, ברם יודע היה בנפשו שאיסור גדול יש להתפלל את הצדיק עצמו חלילה וחלילה ולא העלה בליבו מחשבת פיגול שכזו.

אך מה יעשה ומאוד מאוד היה כוסף על השפעת הצדיק בעצמו. חישב וחישב וטיכס עצה בנפשו, ועלתה על ליבו עצה יעוצה, לפנות איפה אל אלוקי השמים והארץ ולבקש מעימו שיילך ויפעל אצל המוהר"ן ישועה...

חס וחלילה ממש. סתם התלוצצות מעקמימות באשר היא, אולי בכלל שמעתי אותה מברסלבר. בכלל בכלל לא הכוונה לומר שכאלו הם הברסלבים. סליחה.

עלול מאד להיות מישהו שיקרא את זה ויחשוב שזה כנראה שריטה של ברסלבים.

סלחתי בכל אופן. 

https://www.dos.co.il/post/%D7%9B%D7%9B%D7%94-%D7%90%D7%99%D7%9A-%D7%A9%D7%90%D7%AA

חשבתי פעם לכתוב ספר על שידוכים שלי אבל צריך לדעת לכתוב זה לדעתי משהו מולד לא יודעת אם אפשר לרכוש את זה 

קשה להאמין בגאולה.

דבר שני, דומני שיש לך טעות בהבנת מושג ה"אמונה" בהקשר זה.

אם האמונה הזו, מפריעה לחיות את המציאות כמו שהיא, אז משהו בה לא תקין כ"כ....

ההיפך. בוודאי שצריך לשמוח בכל טיפה של אור וחיים שיש בהווה. זה גם נותן כח.

וגם - צריך לקחת כח מהתקוה והאמונה שאכן יש לי סיכוי טוב שאמצא, שאבנה משפחה, יהיה מצוין...

זו לא "הגדת עתידות" שסוחטת כח מההווה...

זה אמונה בעצם במה שיש בתוכך, במה שה' נתן בך - אין כל סיבה שלא.

להאמין לקוות ולשמוח; לחיות בהווה ולשמוח, ללא תלות ב"ציפיות ואכזבות".. וכל צד יחזק את השני.

ותעדכני כאן בבקשה כשיתקיים בך, בעז"ה בקרוב, "אין ישראל נגאלין עד שיתייאשו מהגאולה".....

הצלחה רבה!

מוזיקה, ריקודים עם הקטנטנים והבעל

נרות, סעודה או לפחות מאכל שונה או מיוחד, בגדים חגיגיים.

המון אהבה עצמית.

שילוב של הרבה שכל והרבה אמונה.

ומישהו חדש.

"עידנא דריתחא" זה מק־סי־מום חנינה של אחרי המעשה. בשום פנים ואופן לא מעורב בהגדרת הקווים האדומים.

לא אומרים דבר כזה לאדם שאוהבים ואפילו לסתם אדם.

כשזה על הדף זה נשמע ניתוח עמוק, אבל תכלס בשטח אוי ואבוי להגיד דבר כזה.

איך אומרים? "הניתוח הצליח אבל החולה מת"

אם לדעתו "אני שונא" זה כמו "אני כועס" אז שיגיד אני כועס...

שונא זה שונא, מילים כאלה ישארו בלב של האדם שרבת איתו עוד הרבה אחרי המריבה