וואוו איזה מדהימה את, כל כך רגישה! ואכפתית ומביעה את עצמך מדהים! ומצד שני נראלי שאת נמצאת בשלב מסוים בחיים שקצת "חסר לך" וזה מתיישב לך על זה.
ובפרט, שמרגיש לי שאת מערבבת שני חלקים, יש את התחושות שלך כלפיה, ויש את האהבה שלה כלפייך. ונראלי את קצת מערבבת בין השניים 'ברצוא ושוב'.
אם אני מבין נכון, נרין ,לפי הבנתך, נקשרה כלפייך, וצריכה אותך ברמה כמעט תלותית.
ואת לעומת זאת מהצד שלך, מתלהבת מהרעיון וקצת נגנבת ממנו בתחילה ועכשיו חווה אותו בתוכך, אבל עדיין ממש לא באותה רמה שהיא מחדירה לך.
אני אישית חושב שקודם כל את צריכה לעשות את ההפרדה הזאת בראש, ולחשוב באותו זמן רק על עצמך, מה שטוב לך, מה שנכון לך.
ולו רק מפני שהרעיון הזה אסור(!) את כבר מבינה שצריך להפסיק. ויתירה מזאת, אפילו אלמלי האיסור הדתי מרגיש לי שאת מבינה שאת לא באמת רוצה בכך, ממש כפי שאת כתבת "ופתאום אני מרגישה שזה מסוכן" "שמישהו צריך להגיד לי להפסיק". וזה לא נכון לך, ובטח שלא למעגלים הכל כך קרובים אלייך, לילד, למשפחתך ועוד, ובכלל גם באינטראקציה שלך עמהם.
די ברור לי ממה שכתבת שאת נמצאת בהרגשותייך באיזשהו מעגל קסמים אוטופי ומלחיץ שאולי קצת התרחק מן הראליה.
אבל, אם אני צודק, ובאמת כולנו *חושבים* שזה לא ראוי, אז למה בכל זאת אנחנו ממשיכים, כנראה כי קיים לנו איזשהוא "יצר" או דחיפה לא נכונה שמשפיעה עלינו לנסות לרדת למדרון שאנחנו לא באמת מאמינים בו ולא באמת רוצים בו.
אבל אם ככה, איך מפסיקים? אני אישית ממש לא הפתרון האולטימטיבי לכך, אבל אני יכול לספר לך משהו אישי אצלי,
שבאיזשהו סוג של אתר מעניין, פעם גם איתי דיברה איזשהיא גויה, שממש התעניינה בישראל וביהודים, וכמה היא אוהבת יהודים, והיא בעצמה טענה שהיא בעלת שורשים יהודים, ואפילו מגדירה את עצמה במידה כיהודייה (אף שכמובן מבחינה יהודית היא בכלל בכלל לא), והתחילה להתעניין בשלומי, אח"כ זה נהיה לרמה כמעט אובססיבית, וגם עזרה לי בכמה דברים, ואחרי זה, זה הגיע לרמת לבבות וכד', אבל במהלך השיחה, בזמן יותר מתקדם, התברר שהיא בכלל נוצרייה ומנסה לשדלני לנצרות הי"ו. בכ"א אני לא אלאה אותך בכל הפרטים במקרה שלי, אבל גם אצלי הייתה איזשהוא קריעה פנימית, בתוך אותו גשר צר מאוד, בין השכל לבין הרגש הבולע - שנעים לדבר וכו' וכו'.
באיזה שלב מסוים הבנתי שחייבים לעשות צעד דרסטי, אז כתבתי לה הודעה מנומקת שאני יפסיק לדבר, ומייד אח"כ חסמתי אותה, ואז היא חסמה אותי.......וכו' וכו'..... ואז מחדש פתחנו את החסימה.
עד שהגעתי למסקנה שפשוט חייבים לעזוב את האתר, ולשנות את הסיסמה (לסיסמא שלעולם לא אזכור) ואת המייל למייל שלא שלי, וכך לאחר זמן מסוים, ואפילו לא ארוך, היא נשכחה מליבי לגמרי. ובגדול לא חזרתי לאתר הזה עד עתה.
אם את שואלת אותי, את מסוגלת (וזה קשה בטירוף), פשוט בהחלטה של רגע אחד, לעשות שינוי דרסטי, ופשוט להתנתק, זה אפשרי וזה בעז"ה יצליח לגמרי.
אני גם חושב שההצעה שהעלו פה, ממש תעזור לך, וזה לשתף דמות נוספת, שפשוט תלווה אותך ותספק לך תמיכה זה נראלי ממש יכול לעזור, ובוודאי הארגונים שהמליצו, ממש לא נראה שהם נתקלו במקרה מעין זה בפעם הראשונה, אני מניח שיש להם דרכים מסוימות שיכולות לעזור לך לבצע את ההחלטה שאת חפצה בה בצורה יותר נחמדה, ולעבור את זה ביחד.
וברור שאת מסוגלת!
ואין לי ספק שעוד מלא מאחורייך וגם הילד שלך מאחורייך, נותנים לך גיבוי מלא. יש שיגידו שכל עם ישראל מאחורייך!