זאת לא אקסיומה. זאת מתיקות ואפילו סוג של מקפצה מסויימת.
תראי לא תמיד זה קל להגיע למצב כזה וגם זה לא ממש בשליטתנו, בדרך כלל אדם שמגיע ללב נשבר זה אחרי מאמץ מסויים או קושי שהוא עובר או תחושת כשלון  או ריחוק וזה מבאס וההתחלה קשה, אבל זה גם זמן שמזמן בניה  וזה בעיקר חסד אלוקי, אני חושבת שבמציאות של לב שבור אפשר להשיג הרבה.
זאת מציאות של תשובה אמיתית מאהבה, של זיכוך כזה וחיבור חזק להשם והרגשה חזקה של קרבת אלוקים בתוך הקושי והתמודדות, כאילו מן תחושה של למרות הקושי והכאב- אמונה חזזקה שהשם נמצא איתי כאן, מן ידיעה מאוד ברורה שהעניין הזה מושגח ולטובתי. פשוט מציאות נוכחת של השם בחיים.

ככה לפחות אני רואה את זה.

מסכימה איתך שכשאדם מגיע ללב נשבר זה אחרי מלא כוחות נפש שהושקעו ומאמצים גדולים ככה שאני חושבת שדווקא במצב של לב שבור היכולת והכוח שלך להשיג ולבנות משהו חדש הוא די בקאנטים.. חווים בעיקר את האכזבה והכאב מכל מה שלא צלח.. 

נכון, יש מקום של כאב וגם מציאות של "בקאנטים" כמו שאת מתארת. לא אמרתי שלא.
אבל דווקא מתוך זה מתפתח קשר אחר עם השם והעליה אח"כ היא גדולה. (אני כתבתי על מציאות של לב נשבר בדיעבד כי לפעמים אדם כשהוא בתוך הנסיון הוא לא קולט שהוא בלב נשבר ורק אח"כ הוא מבין כמה קירבת השם וכוחות מיוחדים היו לו בס"ד מיוחדת כזאת לעבור את הקושי הזה שיכול להיות שבמצב אחר הוא לא היה מצליח לעבור את זה)
זה בד"כ מגיע אחרי נסיון גם.

זה כמו שתמיד אומרים על ההבדל בין כאב (מציאות של לב נשבר) לעצבות (שזה מגיע מהיצר הרע), אחד הסימנים שיודעים שאדם במציאות של לב נשבר זה לא כשהוא מתלונן סתם ומתבכיין כי הוא לא קיבל מה שהוא רוצה ולא מכיר טובה על כלום ורואה הכל שחור (זה מצב של עצבות בד"כ שמגיעה מגאווה וחוסר אמונה) אלא המדרגה של לב נשבר זה מקום שאדם מבין את השפלות שלו, יש בו ענווה, יש גם הרבה כאב, אבל הדיבור לה' זה ממקום של כאב וקושי אמיתי, מנקודה אמיתית והכנעה שאדם נמצא בה  ומתוך כך גם אמונה וידיעה פנימית שגם כשאני לא מבין אני יודעת שזה לטובה.
כשאדם נצמא במציאות של לב נשבר, גם אם כואב וקשה בד"כ אחרי זה יש שמחה גדולה.
במציאות של עצבות זה מושך על האדם יותר דינים הרבה פעמים והוא מגיע מהצד של יצר הרע וזה מפיל את האדם יותר ולא מרומם כמו הלב הנשבר.

(מקווה שהייתי ברורה חח משום מה מרגיש לי מסורבל לכתוב את זה)

אשרייך באמת על ההסתכלות הזו..

לא יודעת, כשהיתי בפנים לא אמרתי על זה שזה מתנה.. אולי רק אחרי שזה עבר, וגם אז לרוב התחושה היא שישמצב שהיתי מוותרת על זה..עם כל ההתקדמות שזה הביא, כי הגיוני שיכולתי לעשות את זה גם בטוב וזה שהתקדמתי, בהרגשה שלי הרבה פעמים זה למרות שהיה לי קשה ולא בגלל..

אבל אני לא חסידה של משברים.. קשה לי מהאידיאליזיציה שעושים סביב זה.. אני אוהבת נחת ושלווה ורואה בזמנים האלה הזדמנות לא פחות גדולה להתקדמות, אולי אפילו יותר גדולה ממצבים לא פשוטים, דווקא כי אתה בטוב ובשמחה וכי יש לך כוח לעשות ולשנות..

שוב, כתבתי את זה בדיעבד, ז"א שבד"כ אחרי כמה זמן אתה רק רואה את הטוב של זה, אף על פי שגם בתוך הקושי הזה, דווקא בגלל שהמפלט היחידי של האדם הוא ה' אז זה מורגש מאוד דווקא בתקופה הזאת ולכן גם הקשר בד"כ הוא יותר קרוב, בהרגשה לפחות..

אף אדם לא מזמין וגם לא אמור להזמין לעצמו משברים וניסיונות, לא סתם אנחנו מבקשים בכל בוקר "ואל תביאני לידי נסיון", אין עניין לחפש את זה, אבל כשזה כן מגיע לא כדאי לבעוט, וכשלומדים להסתכל על זה נכון (עבודת חיים בערך) אז הנסיון הופך למקפצה מאוד גדולה.

אז נכון, אנחנו לא רוצים נסיונות, אבל זה כן חלק מהחיים, והשם הטביע בבריאה שלפני אור יש תמיד חושך, לפני היום יש לילה, למה? ככה השם רצה. (למרות שאפשר למצוא עכשיו הרבה סיבות וטוב שיוצאים מזה למרות הקושי) 

לדעתי, בתקופות האלה, כשהדעת קצת הולכת מאיתנו (בעת הניסיון) כדאי כן להתחזק שאם כבר מגיע משהו זה הכי מדוייק וזה כי ה' רוצה ממני משהו אחר ורוצה לגדל אותי דווקא מהמציאות הזאת ושלמרות שאני לא מבינה, באמת באמת שהכל מאת השם לטובה ושאין רע יורד מן השמיים.
 

(ובסוף בד"כ גם רואים את הטוב הזה..)

לב שבור זה לב שכוסף, מתגעגע, חושק להגיע למקום מסויים ולמטרה מסויימת וכולו מוצף ברצונות האינסופיים של הגעגועים והכיסופים, זה עצמו מעיד על שלימות של חיבור אמיתי לרצון של הלב...

איכשהו בעיניים שלי זה נראה הפוך.. מרוב הגעגוע , אין שלמות, הגעגוע מביע חוסר פסיכי שקיים.. הוא רק מדגיש את החוסר.. איזה  שלימות של חיבור אמיתי יש פה?

חיבור חזק לרצון לא הופך את הלב לשלם.. ולפעמים אפילו ההפך 

ואני מאמין שזה נאמר בהקשר של עבודת ה' ולא שזה נכון בכל הקשר.

זו עמדת כניעה ושפלות, וכשזה כלפי ה' זה דבר שלם. "קרוב ה' לנשברי לב".

לפחות ככה אני תמיד הבנתי את האמרה הזו.

וּמַה שֶּׁאָמַר כִּי כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ כֵּלִים שְׁבוּרִים, מִפְּנֵי כִּי אֶל ה' יִתְבָּרַךְ הִיא הָעֲנָוָה•, שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת הוּא מִדַּת הַפְּשִׁיטוּת•, וּלְכָךְ כֵּלָיו שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ שְׁבוּרִים, כִּי הַשָּׁבוּר הוּא הַפְּשִׁיטוּת כַּאֲשֶׁר אֵין לוֹ שֵׁם כְּלִי• כְּלָל, וּבִשְׁבִיל כָּךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכֵלִים שְׁבוּרִים, וּלְכָךְ ה' יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר: יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר.
 

גם החתימה של @חיות צבעונית 

יש בעיקר את חוויית החוסר שנוכחת... השלימות מגיעה במציאה.. אז איך יכולה להיות שלימות בחוסר?

אולי גם התגובה הזו קשורה למה שכתבת.. אם זה לא נכון בכל הקשר אז זה קצת מיישב את דעתי - לקראת נישואין וזוגיות

תוהה אם הבנתי אותך עד הסוף.. בהתחשב בשעה ובעוד כמה גורמים בהחלט האופציה שלא הגיונית.. ;)

כי בהחלט בענייני חתונה אני לא מצליחה להבין איך בדיוק לב שבור נחשב לשלם

למרות שגם בעבודת ה' זה מוזר קצת.. כי זה געגוע שמעיד על חוסר. גם על רצון, אבל רצון לא מבטא שלימות..

לגבי זה - "לב נשבר ונדכא" - לקראת נישואין וזוגיות,  זה שה' קרוב לנשברי לב זה סתם כי הוא עוזר להם כזה שלא ימותו סופית מרוב הכאבי לב.. לא נראה לי שזו המציאות האידיאלית.. לא? ככה אני הבנתי את זה.. שהוא קרוב אליהם ומחבק אותם כי הם צריכים עזרה..

את לא רומזת לנו שהלב שלך שבור אבל שלם עכשיו נכון? 

לא לא.. עדיין לא לפחות..

סתם מתוך מחשבותיי זה עלה לי שזה מאוד מוזר שהשבור נקרא שלם

לא חושבת שאדם אחרי פרידה מרגיש שהלב שלו שלם במיוחד

(בין אם זה פיזית אדם ובין אם זה הקב"ה)

נראה לנו שהלב - ההרגשה, החיים - שלמים, טובים

שלם זה בעצם משהו טוב ומתפקד

ובעצם יש כאן חיסרון מסוים, בלי לשים לב יכול להיות שאנחנו יותר מדי בטוחים בעצמנו, 'יודעים', פחות חיים ממקום של אמונה ונוכחות של ה'

והשבירה הזאת, שהיא לגמרי כואבת ושוברת, יש בה מן השלמות, היא מזכירה לנו שאנחנו לא בעלי הבית על העולם, וזה לגמרי בסדר להרגיש חסר וחלקי, זה אפי טוב וסימן לזה שאנחנו בני אדם.

לכן לא כדאי להילחם בה, פשוט להיות בה..

(ושני המקומות חשובים ונצרכים..)

יש לאביתר בנאי שורה שבעיניי מביעה את זה בצורה נפלאה - 'וליפול אל זרועותיו המושטווות, של אב הרחמן..'

מצד אחד אני נופל,שבור וחסר כח, ומצד שני יש כאן כח ועוצמה מאוד עמוקים

צריך לשמוע את אביתר כדי להבין(:

בהצלחה!

ראשית זה במובן של המקור

התחלה זה במובן המעשי..

אולי כי להתחלה כאילו יש סוף ולחוכמה של ה אין סוף? ואז ראשית חוכמת יראת ה... יעני אין לזה סוף?

די המצאתי.. (גם לא לגמרי הבנתי כל מה שכתבתם) אבל אני חושבת שאני אחלה של פרשן 

ככה שזה דומה ל'תחילת'.

לדעתך יש הבדל בין הפסוקים האלה? (אחד מספר משלי והשני מתהילים)

למה להסתכל על החלק ריק כדי להתעודד אני יכולה להבין את המחשבה.. אבל את הראשונה קצת התקשיתי

ולמה שלא נבין?? סדנא דארעא וכו'...

לב שבור מחזיר אותך לעצמיך

כי בפועל זה לוקח מהנפש הרבה חיות שהחוסר שלה לא ממש נותן לך להיות עצמך במלוא העוצמה

החיות של הנשמה מושפעת ממאורעות החיים

כי כשהלב שבור אז אין את כל התפאורה של הסביבה. 

יש אותך ואת הלב שלך.

מקווה שהבנת לאן אני חותרת.. 

אממ אגב לא תמיד זה מחזיר לרצון לב שבור זה די מתיש יו נאו.. 

שכשכואב משהו אומרים "סימן שיש לך ראש/רגל/גב"

אז כשהלב שבור סימן שהוא קיים ושלם ומרגיש.

סה"כ פרקתי לי מתהיות ליבי...

בכ"א זה ממש נחמד מצידכם. תודה

|מתיישב לקרוא|

זה יכול לבנות דברים מופלאים אבל זה יכול גם כל כך לרסק ולהשאיר צלקות.. ככה שלא אוהבת שעושים ממשבר וקושי אידיאליזציה

אולי יום אחד אתבגר ואבין ששבר זה דבר חיובי

ואולי יום אחד אתבגר ואבין שאני צודקת במה שחושבת

אשתדל לחזור לעדכן במסקנות בלנ"ד

כשהוא לא שבור, הוא עלול להיות אטום

זה נכון גם בהקשר המקורי זה בשם האדמו''ר מקוצק - לקראת נישואין וזוגיות

וגם בהקשר שבו אחרים כאן חשבו עליו

בעיני כשהלב שבור הוא לא ממש ביכולת לקבל ולשמוע משהו בכלל.. לא?

לפעמים הלב שבור לגמרי. זה לא

כשמשהו נשבר אפשר לגעת בבפנים שלו, בעומק הסדקים מה שלא היה אפשר כשהיה שלם

הייתי חושבת דקה 2 כמו עכשיו

והייתי אומרת שזה קשוח

ובסוף עונה שנראה לי הדמות שאני הכי אוהבת בתנך היא

או תמר או יואב

תמר אשתו/כלתו של יהודה כי היא פעלה בחכמה ובצניעות והצליחה להשיג את מה שהגיע לה מלכתחילה היא הייתה אישה חכמה

ויואב שר צבאו של דוד כי היה נאמנות מוחלטת לדוד המלך כן גם שזה שהוא פעל בלי לשאול אותו והרג כמה וכמה אנשים רק כי לא יכל לסבול את חוסר הכבוד לדוד ולמלכות.

וכמובן שהייתי עונה טיפה יותר בהרחבה ואולי מילים אחרות אבל כן 2 אלה בטוח

אגב למה?

מה זה מגלה לך?

מסקרן 

לעבד־מלך הכושי.

אף־אחד לא יודע מי אתה, מאיפה באת, מה הסיפור שלך, בנסיבות אחרות היו שופטים אותך שאתה ככה וככה ובאת ממקום כזה וכזה מבלי בכלל לדבר איתך,

אבל בסוף אתה היחיד שעושה את המעשה הגדול.

כל העולם בעבר האחד- ואברהם בעבר השני מול כולם לא מפחד לבחור נכון.

או רחל אימנו על ויתור נאצל

לא יודעת מה הייתי שולפת בשלוף

חוץ מהשם שלך. והגיל, והמספר במשקפיים. ולמה בחרת ללמוד דווקא ביו-כימיה, איסטלציה וגיל הרך. וגם אם היית זברה באיזה צבע של משחת נעליים היית קוראת לילד הקטן-חמוד-נושך שנולד לדוב-גריזלי-מחמד של פינגווין השמירה שלך.

ואולי גם ל'התנשאי לי'.

אבל חוץ מאלו, בנחת.

ועכשיו ברצינות.

בנחת.

את לא במבחן.

דייט זה לא מבחן.

זו הזדמנות להכיר אנשים נחמדים.

מקסימום יצא מזה משהו טוב.

או טוב מאד מאד מאד.

אני מבין, ומכיר, וחושש, את החשש משתיקה.

אני חושב שזה נכון בעיקר בשתיקה של אין נושא.

וגם זה בסדר, לא נעים אבל גם לא נורא.

אך יש שתיקות טובות.

שתיקה של יחד זה נהדר.

אין מילים ולא צריך מילים.

הלוואי שנזכה.

שתיקה של זמן חשיבה היא מצויינת.

היא מייצרת קשר אמיתי.

קשר עם רוגע.

זה לא פסיכומטרי.

לא למהר לענות.

היא מייצרת כנות.

חשבתי באמת על השאלה שלך, והשתדלתי להביא את עצמי כמה שיותר מדויקת.

דייט זה לא בית משפט. אז לא שופטים. לא את, מקווה שם לא הוא.

בטח שזה לא כיתת יורים. אז לא יורים תשובות. אם לא יורים אז גם לא צריך לדרוך מראש. לא צריך לחפש את כל רשימות השאלות האפשריות באינטרנט ולחשוב בבית מה אני עונה.

(אולי גם לא צריך להכין שאלות? נקודה למחשבה. זה נועד למנוע את השתיקות המביכות של חוסר בנושא. כדאי להכין נושאים אבל חשוב גם לזרום ולהתגלגל. נשמע שהוא הכין שאלה מראש, תראי איך סיבך אותך. אגב, הנה עוד נושא שיחה)

תשובה לדוגמא:

'וואו. שאלה יפה. צריכה לחשוב, תן לי רגע. __שתיקה (זמן נהדר בשבילו לגרד את האוזן. הוא חיכה לזה הרבה. זהו, הוא סיים לגרד, עוד רגע שלא יחשוב שחיכית לגירוד שלו. עכשיו)__. אני לא זוכרת את כל התנ"ך בעל פה, אבל ממה שעלה לי כרגע נראה לי שהכי התחברתי לפרנך, אבא של אליצפן, נשיא מטה זבולון בתקופת הכיבוש וההתנחלות. קודם כל מאד התחברתי לשם. בנוסף, אני מעריכה אותו על שהצליח לגדל בן לתפארת בתוך מציאות מורכבת שכזו. אני חושבת שאקרא על שמו את כל 18 הילדים שיהיו לנו, ואולי אבקש גם ממך לשנות את השם'

אם את שולטת ב'חומר', אולי אפשר עוד להעמיק בצד שלו. 'גם פלוני אלמוני מייצג לדעתי את התכונות עליהן הצבעת בירמיהו. למה התחברת יותר אל ירמיהו?'

בהצלחה.

כן חתול זמני, מצופה ממך להגיב בפאנצ' על 'למה' היונק😉

ועכשיו ברצינות. נשמח (איזה כיף לכתוב את דעתי בלשון רבים) לשמוע וללמוד.

סומכים עליך גם לגבי הצעד הבא ;)

סתם חחח

יאללה בקרוב בעז"ה 🥳