זאת לא אקסיומה. זאת מתיקות ואפילו סוג של מקפצה מסויימת.
תראי לא תמיד זה קל להגיע למצב כזה וגם זה לא ממש בשליטתנו, בדרך כלל אדם שמגיע ללב נשבר זה אחרי מאמץ מסויים או קושי שהוא עובר או תחושת כשלון  או ריחוק וזה מבאס וההתחלה קשה, אבל זה גם זמן שמזמן בניה  וזה בעיקר חסד אלוקי, אני חושבת שבמציאות של לב שבור אפשר להשיג הרבה.
זאת מציאות של תשובה אמיתית מאהבה, של זיכוך כזה וחיבור חזק להשם והרגשה חזקה של קרבת אלוקים בתוך הקושי והתמודדות, כאילו מן תחושה של למרות הקושי והכאב- אמונה חזזקה שהשם נמצא איתי כאן, מן ידיעה מאוד ברורה שהעניין הזה מושגח ולטובתי. פשוט מציאות נוכחת של השם בחיים.

ככה לפחות אני רואה את זה.

מסכימה איתך שכשאדם מגיע ללב נשבר זה אחרי מלא כוחות נפש שהושקעו ומאמצים גדולים ככה שאני חושבת שדווקא במצב של לב שבור היכולת והכוח שלך להשיג ולבנות משהו חדש הוא די בקאנטים.. חווים בעיקר את האכזבה והכאב מכל מה שלא צלח.. 

נכון, יש מקום של כאב וגם מציאות של "בקאנטים" כמו שאת מתארת. לא אמרתי שלא.
אבל דווקא מתוך זה מתפתח קשר אחר עם השם והעליה אח"כ היא גדולה. (אני כתבתי על מציאות של לב נשבר בדיעבד כי לפעמים אדם כשהוא בתוך הנסיון הוא לא קולט שהוא בלב נשבר ורק אח"כ הוא מבין כמה קירבת השם וכוחות מיוחדים היו לו בס"ד מיוחדת כזאת לעבור את הקושי הזה שיכול להיות שבמצב אחר הוא לא היה מצליח לעבור את זה)
זה בד"כ מגיע אחרי נסיון גם.

זה כמו שתמיד אומרים על ההבדל בין כאב (מציאות של לב נשבר) לעצבות (שזה מגיע מהיצר הרע), אחד הסימנים שיודעים שאדם במציאות של לב נשבר זה לא כשהוא מתלונן סתם ומתבכיין כי הוא לא קיבל מה שהוא רוצה ולא מכיר טובה על כלום ורואה הכל שחור (זה מצב של עצבות בד"כ שמגיעה מגאווה וחוסר אמונה) אלא המדרגה של לב נשבר זה מקום שאדם מבין את השפלות שלו, יש בו ענווה, יש גם הרבה כאב, אבל הדיבור לה' זה ממקום של כאב וקושי אמיתי, מנקודה אמיתית והכנעה שאדם נמצא בה  ומתוך כך גם אמונה וידיעה פנימית שגם כשאני לא מבין אני יודעת שזה לטובה.
כשאדם נצמא במציאות של לב נשבר, גם אם כואב וקשה בד"כ אחרי זה יש שמחה גדולה.
במציאות של עצבות זה מושך על האדם יותר דינים הרבה פעמים והוא מגיע מהצד של יצר הרע וזה מפיל את האדם יותר ולא מרומם כמו הלב הנשבר.

(מקווה שהייתי ברורה חח משום מה מרגיש לי מסורבל לכתוב את זה)

אשרייך באמת על ההסתכלות הזו..

לא יודעת, כשהיתי בפנים לא אמרתי על זה שזה מתנה.. אולי רק אחרי שזה עבר, וגם אז לרוב התחושה היא שישמצב שהיתי מוותרת על זה..עם כל ההתקדמות שזה הביא, כי הגיוני שיכולתי לעשות את זה גם בטוב וזה שהתקדמתי, בהרגשה שלי הרבה פעמים זה למרות שהיה לי קשה ולא בגלל..

אבל אני לא חסידה של משברים.. קשה לי מהאידיאליזיציה שעושים סביב זה.. אני אוהבת נחת ושלווה ורואה בזמנים האלה הזדמנות לא פחות גדולה להתקדמות, אולי אפילו יותר גדולה ממצבים לא פשוטים, דווקא כי אתה בטוב ובשמחה וכי יש לך כוח לעשות ולשנות..

שוב, כתבתי את זה בדיעבד, ז"א שבד"כ אחרי כמה זמן אתה רק רואה את הטוב של זה, אף על פי שגם בתוך הקושי הזה, דווקא בגלל שהמפלט היחידי של האדם הוא ה' אז זה מורגש מאוד דווקא בתקופה הזאת ולכן גם הקשר בד"כ הוא יותר קרוב, בהרגשה לפחות..

אף אדם לא מזמין וגם לא אמור להזמין לעצמו משברים וניסיונות, לא סתם אנחנו מבקשים בכל בוקר "ואל תביאני לידי נסיון", אין עניין לחפש את זה, אבל כשזה כן מגיע לא כדאי לבעוט, וכשלומדים להסתכל על זה נכון (עבודת חיים בערך) אז הנסיון הופך למקפצה מאוד גדולה.

אז נכון, אנחנו לא רוצים נסיונות, אבל זה כן חלק מהחיים, והשם הטביע בבריאה שלפני אור יש תמיד חושך, לפני היום יש לילה, למה? ככה השם רצה. (למרות שאפשר למצוא עכשיו הרבה סיבות וטוב שיוצאים מזה למרות הקושי) 

לדעתי, בתקופות האלה, כשהדעת קצת הולכת מאיתנו (בעת הניסיון) כדאי כן להתחזק שאם כבר מגיע משהו זה הכי מדוייק וזה כי ה' רוצה ממני משהו אחר ורוצה לגדל אותי דווקא מהמציאות הזאת ושלמרות שאני לא מבינה, באמת באמת שהכל מאת השם לטובה ושאין רע יורד מן השמיים.
 

(ובסוף בד"כ גם רואים את הטוב הזה..)

לב שבור זה לב שכוסף, מתגעגע, חושק להגיע למקום מסויים ולמטרה מסויימת וכולו מוצף ברצונות האינסופיים של הגעגועים והכיסופים, זה עצמו מעיד על שלימות של חיבור אמיתי לרצון של הלב...

איכשהו בעיניים שלי זה נראה הפוך.. מרוב הגעגוע , אין שלמות, הגעגוע מביע חוסר פסיכי שקיים.. הוא רק מדגיש את החוסר.. איזה  שלימות של חיבור אמיתי יש פה?

חיבור חזק לרצון לא הופך את הלב לשלם.. ולפעמים אפילו ההפך 

ואני מאמין שזה נאמר בהקשר של עבודת ה' ולא שזה נכון בכל הקשר.

זו עמדת כניעה ושפלות, וכשזה כלפי ה' זה דבר שלם. "קרוב ה' לנשברי לב".

לפחות ככה אני תמיד הבנתי את האמרה הזו.

וּמַה שֶּׁאָמַר כִּי כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ כֵּלִים שְׁבוּרִים, מִפְּנֵי כִּי אֶל ה' יִתְבָּרַךְ הִיא הָעֲנָוָה•, שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת הוּא מִדַּת הַפְּשִׁיטוּת•, וּלְכָךְ כֵּלָיו שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ שְׁבוּרִים, כִּי הַשָּׁבוּר הוּא הַפְּשִׁיטוּת כַּאֲשֶׁר אֵין לוֹ שֵׁם כְּלִי• כְּלָל, וּבִשְׁבִיל כָּךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכֵלִים שְׁבוּרִים, וּלְכָךְ ה' יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר: יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר.
 

גם החתימה של @חיות צבעונית 

יש בעיקר את חוויית החוסר שנוכחת... השלימות מגיעה במציאה.. אז איך יכולה להיות שלימות בחוסר?

אולי גם התגובה הזו קשורה למה שכתבת.. אם זה לא נכון בכל הקשר אז זה קצת מיישב את דעתי - לקראת נישואין וזוגיות

תוהה אם הבנתי אותך עד הסוף.. בהתחשב בשעה ובעוד כמה גורמים בהחלט האופציה שלא הגיונית.. ;)

כי בהחלט בענייני חתונה אני לא מצליחה להבין איך בדיוק לב שבור נחשב לשלם

למרות שגם בעבודת ה' זה מוזר קצת.. כי זה געגוע שמעיד על חוסר. גם על רצון, אבל רצון לא מבטא שלימות..

לגבי זה - "לב נשבר ונדכא" - לקראת נישואין וזוגיות,  זה שה' קרוב לנשברי לב זה סתם כי הוא עוזר להם כזה שלא ימותו סופית מרוב הכאבי לב.. לא נראה לי שזו המציאות האידיאלית.. לא? ככה אני הבנתי את זה.. שהוא קרוב אליהם ומחבק אותם כי הם צריכים עזרה..

את לא רומזת לנו שהלב שלך שבור אבל שלם עכשיו נכון? 

לא לא.. עדיין לא לפחות..

סתם מתוך מחשבותיי זה עלה לי שזה מאוד מוזר שהשבור נקרא שלם

לא חושבת שאדם אחרי פרידה מרגיש שהלב שלו שלם במיוחד

(בין אם זה פיזית אדם ובין אם זה הקב"ה)

נראה לנו שהלב - ההרגשה, החיים - שלמים, טובים

שלם זה בעצם משהו טוב ומתפקד

ובעצם יש כאן חיסרון מסוים, בלי לשים לב יכול להיות שאנחנו יותר מדי בטוחים בעצמנו, 'יודעים', פחות חיים ממקום של אמונה ונוכחות של ה'

והשבירה הזאת, שהיא לגמרי כואבת ושוברת, יש בה מן השלמות, היא מזכירה לנו שאנחנו לא בעלי הבית על העולם, וזה לגמרי בסדר להרגיש חסר וחלקי, זה אפי טוב וסימן לזה שאנחנו בני אדם.

לכן לא כדאי להילחם בה, פשוט להיות בה..

(ושני המקומות חשובים ונצרכים..)

יש לאביתר בנאי שורה שבעיניי מביעה את זה בצורה נפלאה - 'וליפול אל זרועותיו המושטווות, של אב הרחמן..'

מצד אחד אני נופל,שבור וחסר כח, ומצד שני יש כאן כח ועוצמה מאוד עמוקים

צריך לשמוע את אביתר כדי להבין(:

בהצלחה!

ראשית זה במובן של המקור

התחלה זה במובן המעשי..

אולי כי להתחלה כאילו יש סוף ולחוכמה של ה אין סוף? ואז ראשית חוכמת יראת ה... יעני אין לזה סוף?

די המצאתי.. (גם לא לגמרי הבנתי כל מה שכתבתם) אבל אני חושבת שאני אחלה של פרשן 

ככה שזה דומה ל'תחילת'.

לדעתך יש הבדל בין הפסוקים האלה? (אחד מספר משלי והשני מתהילים)

למה להסתכל על החלק ריק כדי להתעודד אני יכולה להבין את המחשבה.. אבל את הראשונה קצת התקשיתי

ולמה שלא נבין?? סדנא דארעא וכו'...

לב שבור מחזיר אותך לעצמיך

כי בפועל זה לוקח מהנפש הרבה חיות שהחוסר שלה לא ממש נותן לך להיות עצמך במלוא העוצמה

החיות של הנשמה מושפעת ממאורעות החיים

כי כשהלב שבור אז אין את כל התפאורה של הסביבה. 

יש אותך ואת הלב שלך.

מקווה שהבנת לאן אני חותרת.. 

אממ אגב לא תמיד זה מחזיר לרצון לב שבור זה די מתיש יו נאו.. 

שכשכואב משהו אומרים "סימן שיש לך ראש/רגל/גב"

אז כשהלב שבור סימן שהוא קיים ושלם ומרגיש.

סה"כ פרקתי לי מתהיות ליבי...

בכ"א זה ממש נחמד מצידכם. תודה

|מתיישב לקרוא|

זה יכול לבנות דברים מופלאים אבל זה יכול גם כל כך לרסק ולהשאיר צלקות.. ככה שלא אוהבת שעושים ממשבר וקושי אידיאליזציה

אולי יום אחד אתבגר ואבין ששבר זה דבר חיובי

ואולי יום אחד אתבגר ואבין שאני צודקת במה שחושבת

אשתדל לחזור לעדכן במסקנות בלנ"ד

כשהוא לא שבור, הוא עלול להיות אטום

זה נכון גם בהקשר המקורי זה בשם האדמו''ר מקוצק - לקראת נישואין וזוגיות

וגם בהקשר שבו אחרים כאן חשבו עליו

בעיני כשהלב שבור הוא לא ממש ביכולת לקבל ולשמוע משהו בכלל.. לא?

לפעמים הלב שבור לגמרי. זה לא

כשמשהו נשבר אפשר לגעת בבפנים שלו, בעומק הסדקים מה שלא היה אפשר כשהיה שלם

ו"לא מתלהבים משטויות"...

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.