זאת לא אקסיומה. זאת מתיקות ואפילו סוג של מקפצה מסויימת.
תראי לא תמיד זה קל להגיע למצב כזה וגם זה לא ממש בשליטתנו, בדרך כלל אדם שמגיע ללב נשבר זה אחרי מאמץ מסויים או קושי שהוא עובר או תחושת כשלון  או ריחוק וזה מבאס וההתחלה קשה, אבל זה גם זמן שמזמן בניה  וזה בעיקר חסד אלוקי, אני חושבת שבמציאות של לב שבור אפשר להשיג הרבה.
זאת מציאות של תשובה אמיתית מאהבה, של זיכוך כזה וחיבור חזק להשם והרגשה חזקה של קרבת אלוקים בתוך הקושי והתמודדות, כאילו מן תחושה של למרות הקושי והכאב- אמונה חזזקה שהשם נמצא איתי כאן, מן ידיעה מאוד ברורה שהעניין הזה מושגח ולטובתי. פשוט מציאות נוכחת של השם בחיים.

ככה לפחות אני רואה את זה.

מסכימה איתך שכשאדם מגיע ללב נשבר זה אחרי מלא כוחות נפש שהושקעו ומאמצים גדולים ככה שאני חושבת שדווקא במצב של לב שבור היכולת והכוח שלך להשיג ולבנות משהו חדש הוא די בקאנטים.. חווים בעיקר את האכזבה והכאב מכל מה שלא צלח.. 

נכון, יש מקום של כאב וגם מציאות של "בקאנטים" כמו שאת מתארת. לא אמרתי שלא.
אבל דווקא מתוך זה מתפתח קשר אחר עם השם והעליה אח"כ היא גדולה. (אני כתבתי על מציאות של לב נשבר בדיעבד כי לפעמים אדם כשהוא בתוך הנסיון הוא לא קולט שהוא בלב נשבר ורק אח"כ הוא מבין כמה קירבת השם וכוחות מיוחדים היו לו בס"ד מיוחדת כזאת לעבור את הקושי הזה שיכול להיות שבמצב אחר הוא לא היה מצליח לעבור את זה)
זה בד"כ מגיע אחרי נסיון גם.

זה כמו שתמיד אומרים על ההבדל בין כאב (מציאות של לב נשבר) לעצבות (שזה מגיע מהיצר הרע), אחד הסימנים שיודעים שאדם במציאות של לב נשבר זה לא כשהוא מתלונן סתם ומתבכיין כי הוא לא קיבל מה שהוא רוצה ולא מכיר טובה על כלום ורואה הכל שחור (זה מצב של עצבות בד"כ שמגיעה מגאווה וחוסר אמונה) אלא המדרגה של לב נשבר זה מקום שאדם מבין את השפלות שלו, יש בו ענווה, יש גם הרבה כאב, אבל הדיבור לה' זה ממקום של כאב וקושי אמיתי, מנקודה אמיתית והכנעה שאדם נמצא בה  ומתוך כך גם אמונה וידיעה פנימית שגם כשאני לא מבין אני יודעת שזה לטובה.
כשאדם נצמא במציאות של לב נשבר, גם אם כואב וקשה בד"כ אחרי זה יש שמחה גדולה.
במציאות של עצבות זה מושך על האדם יותר דינים הרבה פעמים והוא מגיע מהצד של יצר הרע וזה מפיל את האדם יותר ולא מרומם כמו הלב הנשבר.

(מקווה שהייתי ברורה חח משום מה מרגיש לי מסורבל לכתוב את זה)

אשרייך באמת על ההסתכלות הזו..

לא יודעת, כשהיתי בפנים לא אמרתי על זה שזה מתנה.. אולי רק אחרי שזה עבר, וגם אז לרוב התחושה היא שישמצב שהיתי מוותרת על זה..עם כל ההתקדמות שזה הביא, כי הגיוני שיכולתי לעשות את זה גם בטוב וזה שהתקדמתי, בהרגשה שלי הרבה פעמים זה למרות שהיה לי קשה ולא בגלל..

אבל אני לא חסידה של משברים.. קשה לי מהאידיאליזיציה שעושים סביב זה.. אני אוהבת נחת ושלווה ורואה בזמנים האלה הזדמנות לא פחות גדולה להתקדמות, אולי אפילו יותר גדולה ממצבים לא פשוטים, דווקא כי אתה בטוב ובשמחה וכי יש לך כוח לעשות ולשנות..

שוב, כתבתי את זה בדיעבד, ז"א שבד"כ אחרי כמה זמן אתה רק רואה את הטוב של זה, אף על פי שגם בתוך הקושי הזה, דווקא בגלל שהמפלט היחידי של האדם הוא ה' אז זה מורגש מאוד דווקא בתקופה הזאת ולכן גם הקשר בד"כ הוא יותר קרוב, בהרגשה לפחות..

אף אדם לא מזמין וגם לא אמור להזמין לעצמו משברים וניסיונות, לא סתם אנחנו מבקשים בכל בוקר "ואל תביאני לידי נסיון", אין עניין לחפש את זה, אבל כשזה כן מגיע לא כדאי לבעוט, וכשלומדים להסתכל על זה נכון (עבודת חיים בערך) אז הנסיון הופך למקפצה מאוד גדולה.

אז נכון, אנחנו לא רוצים נסיונות, אבל זה כן חלק מהחיים, והשם הטביע בבריאה שלפני אור יש תמיד חושך, לפני היום יש לילה, למה? ככה השם רצה. (למרות שאפשר למצוא עכשיו הרבה סיבות וטוב שיוצאים מזה למרות הקושי) 

לדעתי, בתקופות האלה, כשהדעת קצת הולכת מאיתנו (בעת הניסיון) כדאי כן להתחזק שאם כבר מגיע משהו זה הכי מדוייק וזה כי ה' רוצה ממני משהו אחר ורוצה לגדל אותי דווקא מהמציאות הזאת ושלמרות שאני לא מבינה, באמת באמת שהכל מאת השם לטובה ושאין רע יורד מן השמיים.
 

(ובסוף בד"כ גם רואים את הטוב הזה..)

לב שבור זה לב שכוסף, מתגעגע, חושק להגיע למקום מסויים ולמטרה מסויימת וכולו מוצף ברצונות האינסופיים של הגעגועים והכיסופים, זה עצמו מעיד על שלימות של חיבור אמיתי לרצון של הלב...

איכשהו בעיניים שלי זה נראה הפוך.. מרוב הגעגוע , אין שלמות, הגעגוע מביע חוסר פסיכי שקיים.. הוא רק מדגיש את החוסר.. איזה  שלימות של חיבור אמיתי יש פה?

חיבור חזק לרצון לא הופך את הלב לשלם.. ולפעמים אפילו ההפך 

ואני מאמין שזה נאמר בהקשר של עבודת ה' ולא שזה נכון בכל הקשר.

זו עמדת כניעה ושפלות, וכשזה כלפי ה' זה דבר שלם. "קרוב ה' לנשברי לב".

לפחות ככה אני תמיד הבנתי את האמרה הזו.

וּמַה שֶּׁאָמַר כִּי כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ כֵּלִים שְׁבוּרִים, מִפְּנֵי כִּי אֶל ה' יִתְבָּרַךְ הִיא הָעֲנָוָה•, שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת הוּא מִדַּת הַפְּשִׁיטוּת•, וּלְכָךְ כֵּלָיו שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ שְׁבוּרִים, כִּי הַשָּׁבוּר הוּא הַפְּשִׁיטוּת כַּאֲשֶׁר אֵין לוֹ שֵׁם כְּלִי• כְּלָל, וּבִשְׁבִיל כָּךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּכֵלִים שְׁבוּרִים, וּלְכָךְ ה' יִתְבָּרַךְ אוֹמֵר: יַעֲשֶׂה תְשׁוּבָה וְיִתְכַּפֵּר.
 

גם החתימה של @חיות צבעונית 

יש בעיקר את חוויית החוסר שנוכחת... השלימות מגיעה במציאה.. אז איך יכולה להיות שלימות בחוסר?

אולי גם התגובה הזו קשורה למה שכתבת.. אם זה לא נכון בכל הקשר אז זה קצת מיישב את דעתי - לקראת נישואין וזוגיות

תוהה אם הבנתי אותך עד הסוף.. בהתחשב בשעה ובעוד כמה גורמים בהחלט האופציה שלא הגיונית.. ;)

כי בהחלט בענייני חתונה אני לא מצליחה להבין איך בדיוק לב שבור נחשב לשלם

למרות שגם בעבודת ה' זה מוזר קצת.. כי זה געגוע שמעיד על חוסר. גם על רצון, אבל רצון לא מבטא שלימות..

לגבי זה - "לב נשבר ונדכא" - לקראת נישואין וזוגיות,  זה שה' קרוב לנשברי לב זה סתם כי הוא עוזר להם כזה שלא ימותו סופית מרוב הכאבי לב.. לא נראה לי שזו המציאות האידיאלית.. לא? ככה אני הבנתי את זה.. שהוא קרוב אליהם ומחבק אותם כי הם צריכים עזרה..

את לא רומזת לנו שהלב שלך שבור אבל שלם עכשיו נכון? 

לא לא.. עדיין לא לפחות..

סתם מתוך מחשבותיי זה עלה לי שזה מאוד מוזר שהשבור נקרא שלם

לא חושבת שאדם אחרי פרידה מרגיש שהלב שלו שלם במיוחד

(בין אם זה פיזית אדם ובין אם זה הקב"ה)

נראה לנו שהלב - ההרגשה, החיים - שלמים, טובים

שלם זה בעצם משהו טוב ומתפקד

ובעצם יש כאן חיסרון מסוים, בלי לשים לב יכול להיות שאנחנו יותר מדי בטוחים בעצמנו, 'יודעים', פחות חיים ממקום של אמונה ונוכחות של ה'

והשבירה הזאת, שהיא לגמרי כואבת ושוברת, יש בה מן השלמות, היא מזכירה לנו שאנחנו לא בעלי הבית על העולם, וזה לגמרי בסדר להרגיש חסר וחלקי, זה אפי טוב וסימן לזה שאנחנו בני אדם.

לכן לא כדאי להילחם בה, פשוט להיות בה..

(ושני המקומות חשובים ונצרכים..)

יש לאביתר בנאי שורה שבעיניי מביעה את זה בצורה נפלאה - 'וליפול אל זרועותיו המושטווות, של אב הרחמן..'

מצד אחד אני נופל,שבור וחסר כח, ומצד שני יש כאן כח ועוצמה מאוד עמוקים

צריך לשמוע את אביתר כדי להבין(:

בהצלחה!

ראשית זה במובן של המקור

התחלה זה במובן המעשי..

אולי כי להתחלה כאילו יש סוף ולחוכמה של ה אין סוף? ואז ראשית חוכמת יראת ה... יעני אין לזה סוף?

די המצאתי.. (גם לא לגמרי הבנתי כל מה שכתבתם) אבל אני חושבת שאני אחלה של פרשן 

ככה שזה דומה ל'תחילת'.

לדעתך יש הבדל בין הפסוקים האלה? (אחד מספר משלי והשני מתהילים)

למה להסתכל על החלק ריק כדי להתעודד אני יכולה להבין את המחשבה.. אבל את הראשונה קצת התקשיתי

ולמה שלא נבין?? סדנא דארעא וכו'...

לב שבור מחזיר אותך לעצמיך

כי בפועל זה לוקח מהנפש הרבה חיות שהחוסר שלה לא ממש נותן לך להיות עצמך במלוא העוצמה

החיות של הנשמה מושפעת ממאורעות החיים

כי כשהלב שבור אז אין את כל התפאורה של הסביבה. 

יש אותך ואת הלב שלך.

מקווה שהבנת לאן אני חותרת.. 

אממ אגב לא תמיד זה מחזיר לרצון לב שבור זה די מתיש יו נאו.. 

שכשכואב משהו אומרים "סימן שיש לך ראש/רגל/גב"

אז כשהלב שבור סימן שהוא קיים ושלם ומרגיש.

סה"כ פרקתי לי מתהיות ליבי...

בכ"א זה ממש נחמד מצידכם. תודה

|מתיישב לקרוא|

זה יכול לבנות דברים מופלאים אבל זה יכול גם כל כך לרסק ולהשאיר צלקות.. ככה שלא אוהבת שעושים ממשבר וקושי אידיאליזציה

אולי יום אחד אתבגר ואבין ששבר זה דבר חיובי

ואולי יום אחד אתבגר ואבין שאני צודקת במה שחושבת

אשתדל לחזור לעדכן במסקנות בלנ"ד

כשהוא לא שבור, הוא עלול להיות אטום

זה נכון גם בהקשר המקורי זה בשם האדמו''ר מקוצק - לקראת נישואין וזוגיות

וגם בהקשר שבו אחרים כאן חשבו עליו

בעיני כשהלב שבור הוא לא ממש ביכולת לקבל ולשמוע משהו בכלל.. לא?

לפעמים הלב שבור לגמרי. זה לא

כשמשהו נשבר אפשר לגעת בבפנים שלו, בעומק הסדקים מה שלא היה אפשר כשהיה שלם

במחשב המקלדת קשיחה ולא וירטואלית כמו בסמארטפון- אז הגישה לאמוג'י בדרך שונה:

(הריבועים) +מקש ץ

נפתח חלון

מה יכול לצאת מהחוסר וודאות? או רע או טוב.

תחשוב על הסיטואציה הכי גרועה שיכולה לצאת משם, ותהיה שם כמה רגעים, תן לזה להכות קצת ותנסה להבין איך אתה מתמודד עם זה עם כל איך שזה גורם לך להרגיש וכו' זה עוזר להבין שזה לא כל כך נורא כי בסוף על הכל מתגברים, סתם דוגמא שהייתה לחבר הסיטואציה הכי גרועה שהייתה לו זה שיפטרו אותו מהעבודה, אמרנו אוקיי..בוא נתמודד לא נברח, יפטרו אותו ואז מה? קצת קשה לא נעים אבל אפשר למצוא עבודה בתחום, ב"ה לא חסר, אז גם אם יפטרו חלילה, העולם לא קורס וכו וכו..ואם זה טוב אז ברכה.

אגב גם הרע ברכה רק במלבוש לא כל כך יפה. בהצלחה דוד

כהסרת הספיקות, אומרים חז"ל.

זאת אומרת, שההתנדנדות הזו בין שני הקצווים (כן? לא?), אינה פשוטה

ולא עושה כל כך טוב...

אולי באמת לחיות את היום. לא לחטט בעבר וגם לא בעתיד.

איך אומרת הרבנית פישר? לסגור את המוח!

ולזרוק את עצמנו על השם;. ולהאמין שהוא באמת יודע מה טוב

ולסמוך עליו שמה שיהיה, זה הכי טוב.

לא תמיד זה קל אבל כך צריך לחשוב יהודי. זו צריכה

להיות העבודה.

ואגב, איני א ומרת זאת ממרום כסאי. אוי, כמה קשה לי עם זה...

אבל שכלית יודעת שכך זה צריך להיות; שההתקשרות 

לקב"ה צריכה להיות בכל פרט ופרט בחיים. לא מספיק

לשמור מצוות ולהתפלל 3 פעמים  ביום, ובין לבין

לחיות כמו כל אדם בגלובוס.

מי מאזין ומקשיב ומכיר אותנו הכי טוב?

רק הוא.

לא?

והייתי בהחלט ממליץ לנסות לחפש זוגות שעשו את זה. הכרתי מישהו שירד מלוחמה בעקבות הנישואים (כי לאישתו היה קשה), ומישהו אחר שויתר על טיס בגלל הנישואים (ולבסיף סיים כקצין דת, אמנם).
 

זה שיקול חשוב, כי בזמן השירות הבחור כמעט לא נמצא. כמובן יש קשר טלפוני, ושבתות, וחופשות מהצבא - אבל הוא ממשיך להיות איש צבא, ויש לזה משמעויות.

יחד עם זאת, יש רביות שנשואות לאנשי צבא בקבע, או מצחצנות כשהבחור עוד בשירות, ומבתדרים ומוכנים "לסבול" בשביל לקבל חיים שלמים.

בכל מקרה, זה שיקול חשוב שבאמת צריך לשמוע עליו יותר. בהצלחה.

זה מיוחד לבנות את הבית כשהבעל שקוע בעשייה גדולה למען עם ישראל.

זה דומה לבניית הבית מתוך אברכות של הבעל (אברכות אמיתית ואברכות בחירית בעיקר, לא מוסללת).

זו "התבטלות" של שניכם יחד למען משהו גדול מאוד, וזה בונה את הנפש ברמות אחרות. 

אני לא נכנסת להשוואה בין האידיאלים ורמת המסירות-נפש הנדרשת.

ספציפית מבחינת השלכות על הזוגיות - לא דומה בכלל.

אברך חוזר לישון בבית כל לילה. איש צבא סדיר )קרבי( בדרך כלל לא.

זה גורם מאד משפיע בבניית הזוגיות בשנות הנישואין הראשונות.

אברכות זה קשה במובנים אחרים, אבל יש את הדבר הבסיסי של לגור ביחד - לא רק בשבתות. בלי זה, אפשרי אבל לא מתאים לכולם.

האם הוא בבית כל יום או לסופי שבוע או פחות מזה?
 

האם יש לו ראש להתעסקות בדברים מחוץ לצבא?

מעלה פה נקודות פרקטיות ששווה מאוד לחשוב עליהם, אחר כך לשמוע מכאלה שחוו זאת ולהבין אם זה מתאים לך.

מתוך 80 שנים שתהיו יחד.

רק לשים בפרופורציות.

ועד שתיפגשו, אם ותחליטו כעבור כמה חודשים, תשאר כנראה רק שנה.

במידה וזה האחד שלך, בשביל שנה אחת מורכבת היית מוותרת? 🤷🏼‍♀️ 

בני כמה אתם?

את כבר יכולה לפרנס כדי לקיים זוג בצורה סבירה?

אומנם חייל חובה זכאי לתשלומי משפחה (תשמ"ש), אבל ביחס לעלויות החודשיות הכוללות של מגורים, הסכומים מהצבא אינם גבוהים.  

(אם יש פתרונות דיור מוזלים, כמו יחידת דיור בחצר של ההורים, אז השיקול הזה לא רלוונטי).  

לחשוב על הרחבת המשפחה בזמן שהוא חייל חובה.

לחשוב על רכישת מקצוע עבורו עם השחרור מהצבא - נניח אם ירצה להכנס לאקדמיה ללימודי תואר תובעני, איך זה ישתלב עם חיי משפחה? (כנראה מי שמחפש להתחתן בעיצומו של השירות הצבאי מלכתחילה לא חושב בכיוון הזה…)

תהליך הפגישות לוקח בדרך כלל כמה חודשים

ואז שמחליטים להתחתן וזה.

יכול להגיע לחצי שנה ואפילו שנה

מה גם שמאוד משנה מה הוא עושה בצבא

כי לחלק מהמקרים אפשר לקבל הת"ש ואז הוא יהיה לפחות 2-3 לילות בשבוע בבית

לא אידאלי. אבל עשרות אלפי לביאות עברו את זה בשנתיים האחרונות גם בלי שהבעל יהיה שבועות בבית.

שורה תחתונה.

לא הייתי פוסל

שגם תורך יגיע. אין ספק!

תתחילי לתכנן איזו שמלת כלה תלבשי.....

לשרשור דומה, הגבתי שם.

אח שלי מתחתן שבוע הבא - לקראת נישואין וזוגיות

אנשים חושבים לא התחתנתי = לא הצלחתי

זה שגוי  

מה עם כל הסיפור? עמדתי על שלי? דייקתי את עצמי? לא הייתי מוכנה להיות התפשרות? לא הייתי מוכנה להתחתן עם מישהו בגלל א. ב. ג

אצלי לפחות אני מאוד גאה בי שידעתי לשים גבולות ולא להיות איפה שלא נכון לי

ואני מאמינה שגם אצל עוד רווקות .

לא תמיד מי שאמרה כן = הצלחה

אלא דווקא הלא = דיוק לך

הצלחה בנישואין זה משהו אינדיבידואלי לך

אין פה נוסחה שהיא שווה לכולם

השוואה הזו שגויה מיסודה

יש גם השוואה של הן התחתנו אני לא..

את היית רוצה להתחתן עם האנשים שהן התחתנו איתם?

לא

אפשר להיות עייפה מהדרך אפשר להיות עייפה מהתהליך שעברת

אבל תשימי לב להרים לעצמך כי זה לא פחות חשוב בדרך שלך

ולעולם אל תשווי את הדרך שלך של אחרים

לא רלוונטי ,

לא מועיל 

בטח אסור

זה כמו לקחת מזלג ולהפוך אותו בכוח לצלחת.. לא קשור ..

וזהו בהצלחה

לא חושב שנכון להגיד לך ישר להתעלות מעל הסיטואציה.

כן, טבעי לקנא, וזה טבעי מאין כמותו שככל שהחסרון יותר מודגש ככה יותר כואב.

שאלה טובה מה עושים ביחס לסביבה ואני מניח שאת תדעי הכי טוב להגיע לאיזון ביחס לסביבה.

וכן, זה בסדר גמור אם מדי פעם בא לך להיות עם עצמך, תראי אם זה עושה לך טוב כמובן.

תתני הכי הרבה לגיטמציה לרגשות שלך ותרגישי בנוח לפרוק לאנשים קרובים אליך שעשויים להבין אותך או לפחות לנסות.

ואם את אח"כ רוצה גם להגיד שאת יכולה להתרומם, גם בהחלט אופציה.

הרבה הצלחה, אלו כאבי גדילה של גיבורים

ויציאה לריצה לטווח רחוק. את תמצאי את הכוחות בתוכך. כי אין ברירה(:

יש כאן 2 קשיים שמתערבבים הקושי עם עצמך והקושי מול החברה. 

בעיניי הקושי העיקרי הוא מול עצמך. לגבי הקושי מול החברה- אני חושבת שזה לא עניין החברה איך את מתמודדת עם הקושי מול עצמך. 

מי זה בני אדם בכלל? מה הם עושים חוץ מלדבר ולמה שתשימי על כמה מילים שלהם.. 

האנשים הבוגרים באמת מבינים שלכל אחד יש קשיים מסוג אחר בחיים ולכל אחד יש את המסלול שלו. כולנו בידי ה' וכולנו שווים בפנים. 

אם תשדרי "קשה לי ואני מרגישה מסכנה" ירחמו עלייך... ותאמיני לי שאת לא מסכנה ואין שום סיבה לרחם עלייך. 

אבל, אם את באמת מרגישה ככה, אז זה הקושי האמיתי. 

העבודה על הביטחון. האמונה בטוב. הבירור בתוכך וחיזוק נקודות התורפה.

זה הקושי שצריך לעבוד עליו לדעתי. אנשים? או שתתעלמי או שתגרמי להם לסתום. 

אני ממליצה להפריד ולא לתת לאנשים פתח להסתכל למקום הזה שבו את עוד צריכה עבודה מול עצמך. 

כן, בחוץ משדרים עסקים כרגיל, ובפנים מול אלוקים. בעיניי זה בריא.

אחותך מתחתנת!! לכי תהני! מהאירוע, מההכנות. ואיזה כיף את עוד יכולה לעשות תסרוקת בשיער במקום לבוא עם כיסוי ראש🤭 אולי אותך זה לא משמח אבל תמצאי מה כן... 

את יכולה לרקוד ולהשתגע עד אור הבוקר כמו צעירה חסרת דאגות 

או לקחת את זה לכיוון שאת המבוגר האחראי שהיא תעבור את זה בטוב, יש לך אפשרות לדאוג לה בתהליך וביום של החתונה שלה ואם את חזקה תנצלי את ההזדמנות לחטוף את המצווה הזאת.

בקיצור זה מאתגר אבל קצת הכנה נפשית ואת עוברת את זה כמו גדולה ויוצאת בחורה עם אישיות משודרגת יותר👑

האמת שלא היה לי עם זה אישו בכלל. 

אבל -  בכל זאת סיפרו לי סיפור חמוד שאני משתפת הרבה פעמים ותמיד ראו ישועות: 

כשהבית נעול ואין לאף אחד מפתח  - שולחים את הילד הקטן להשתחל דרך החלון ולפתוח פתח לכולם. 

אני אישית הכרתי את אישי כמה שבועות לפני החתונה. האח השני התחתן שלושה חודשים אחריי. 

וכאמור ראיתי עוד כמה מקרים כאלה. 

אז יהי רצון שהשער שנפתח לאחותך יפתח גם לך את הדרך בעזרת השם במהרה ממש. 

ושההכנות יעברו בשמחה ובטוב 

דוגמא משובבת לב. חכמה.

את כותבת כל כך יפה אבל לא כזה ארוך??(:

(חחח כן, זה אחד ה"באגים" שלי, האורך.

למרות שכבר מזמן אני בשלום עם הבאג הזה ואפילו מחבבת אותו מאוד )

רק נשים מסוגלות לטחון את הראש לעצמן כל כך הרבה...

מעריך כמובן את ההשקעה אבל נראה לי שבאמת רלוונטי רק בלשון נקבה. 

מקשה מאוד על ההבנה המשותפת; איש חושב אחרת מאשה.

זה מצריך עבודה רבה מצד שני בני הזוג. השקעה. סבלנות.

התגברות על תסכולים ("שוב אתה לא מבין אותי" וכאלה).

ומזכיר לך שגם אישה חושבת אחרת מאיש. זה דו כיווני.

אחרת היית מתחתנת עם החברה הכי טובה שלך. יש סיבה לשוני הזה.

הוא הסיבה לחיבור הייחודי בין איש לאישה. המורכבויות והתסכולים הם רק תופעות לוואי של הפלא הזה.

מזמין את @נגמרו לי השמות לתרגם את זה לשפה שלך.. 

עד כמה שאני מבינה, החטא של אדם וחוה.

הבנתי מהרב הירש זצ"ל (אם איני טועה) שלפני החטא,

היו יחסים הרמוניים, שיוויוניים, בין אדם לאשתו.

חוסר ההבנה והשוני, אולי בעיקר זה בגלל הירידה

שירד כל העולם כתוצאה מהחטא. כך שגם יחסי

גן העדן, התקלקלו.

נכון שזה דו כיווני, אבל האשה יותר זקוקה להבנה

מבעלה; היא בנויה יותר רגשית. "אליו תשוקתך

והוא ימשול בך" - לענ"ד, העונש הזה הוא על

הכל.

הייתי מוותרת על תופעות הלואי - מורכבויות

ובעיקר תסכולים - זה כואב; האדם שצריך

להיות הכי קרוב...כן. אתה צודק. לפעמים

מרגישים קרבה גדולה יותר והבנה גדולה

יותר עם חברה קרובה. כי היא...אשה.

כמוני.

יש כאלה שזוכים לקשר זוגי באמת

מופלא, של נפש נוגעת בנפש, גם

בנישואין. לא בטוחה שזה הרבה

אנשים. אבל אולי אני טועה.

ואולי אני פסימית.  לא אולי - בטוח.

(זה לאלה  כאן שיתנפלו עלי בקרוב...)

אבל אתם בפורום באמת אנשים

רגישים. עם רצון להשקיע ולעבוד

ונכונות לשמוע וגם פתיחות. לרוב.

החשוב ביותר לדעתי זו תקשורת

פתוחה; שיהיה אפשר לדבר פתוח

בלי לחשוש. בלי להסתיר. בלי

שהזולת יפתח גמרא כפתרון

לאי רצון להקשיב, לאי רצון לדבר

אפילו אם זה לא נעים....

איש הוא פרקטי יותר, מעשי יותר

אשה זקוקה מאוד להקשבה להבנה

תופעות הלוואי שם. כמו כל דבר בעולם. צריך פשוט להכיר שהן חלק ממערכת גדולה יותר.

לא יודע מה הרשר הירש כותב. בגדול לפני החטא הרגש היה מכוון עם השכל. אחריו לא. לכן גם הוא ימדול בך - השכל מוביל את הרגש למקומו הנכון.

אני לא מתווכח עם שאר הנקודות שלך. אני פשוט מנסה להאיר שאם כל אחד יסתכל על איך הוא מיטיב לשני( ולא איך השני צריך להטיב לו), הקשר יהיה חזק ויציב יותר. 

אני לא נכנס לבין אדם לחווה והחטא הקדמון וכו'.
זה נושא שאפשר לעיין בו ולחפור עליו ולחיות בדמיון מפה ועד להודעה חדשה, לא בדיוק כמו אבל כמו הדינוזאורים.

על חטא אדם הראשון מלבישים הרבה רעיונות והרבה סיפורים וכיוונים של חשיבה.

מפשט הדברים ניתן להגיד שמדובר על "חטא קדמון" היינו שהוא קודם לעולם במקורו.
או יותר נכון, החטא הזה קודם לעולם בצורתו הנוכחית.

בלי לזלזל חס וחלילה, אבל, במקום להתעסק באיזה שהוא חטא קדמון זה או אחר אפשר פשוט לעסוק במציאות.
יש הרבה סוגים של אנשים, גברים ונשים בנפרד וכאחד.
יש נשים שצריכות ודורשות הקשבה ויש גברים שצריכים יותר מהצד השני.
זה גם תלוי במאורעות החיים וכן ברקע וכיוונים של כל אדם.

ואם אני צריך הקשבה?

ואם כל זאת חכם עיניו בראשו וצריך גם לדעת לסגור את הפה והאוזניים מידי פעם.
בשביל מה יש לנו טלפונים ואוזניות?
אוזניות בשביל לתקוע אותן באוזניים ולשים קצת רעש לבן או מוזיקה נחמדה (אצלי טראנסים).
ובשביל מה טלפון? בשביל לעשות שיחות כשצריך ולאו דווקא עם מי שנמצא מטר ממך.

אני מכיר איזה שהוא נהג אוטובוס ששם את הטלפון שלו על מצב טיסה.
ובזמן שהוא במצב טיסה הוא מפעיל את הטלפון על הקלטה ומתחיל לנהל שיחות כאשר על ראשו אוזניות.
אף אחד מהנוסעים לא חושד שהנהג הזה ברגע מנהל שיחה עם הקב"ה

שזה דווקא מקסים ומיוחד

אין איך להגיע לזוגיות עמוקה וממלאת בלי ההבדלים הללו

כל דבר טוב מגיע בעבודה קשה

כל התסבוכת הזו ודומותיה זה יותר נחלת הראש הנשי. 

אני אישה ולא אכלתי סרטים כאלה בכלל

ומכירה כמה וכמה גברים שכן

ואגב יש כמובן גם גברים שימצאו עצמם דווקא בעומק/באריכות/בצלילה פנימה וכו' ולא רק נשים.

וגם להיפך כמובן, ישנן נשים שלא ימצאו עצמן שם.

והכל בסדר

כל אחד ומה שהוא.

את יועצת משפחתית, אהה, עכשיו הכל ברור.

תודה על התובנות, על ששיקפת.. אותנו!

אפשר לשלוח לחברה?

בשמחה רבה.

ותודה לך 🙏

חז"ל לא היו מצווים על דבר שלא בידיים שלנו.

באשה

לא יודע אם זה בעקבות מה שכתבתי

בכל מקרה חיבוק גדול

זה קשה ממש