פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 321)

מניח שכל בת חושבת אחרת.
וזה תלוי בכל קשר
אז כל תשובה פה לא תציג לך משהו גורף...
לענ"ד

היינו חברים עוד קודם אז....
בכל אופן זה אינדיווידואלי

בד"כ אם נפגשים אינטסיבי יחסית (נניח פעמיים בשבוע), אז מספיק השיחה שבא מתאמים לגבי הפעם הבאה, ופשוט שהיא לא תהיה נטו טכנית, אלא קצת גם "מה נשמע". אם נפגשים פחות, כדאי שיחה יזומה אחרי כמה ימים מהדייט, לדוג' שיחת שבת שלום.
בכ"א, אני שמחה כשהבחור מתקשר כשהוא *רוצה*, ונותן לי הרגשה נוחה ופחות שמחה אם הוא מתקשר כי צריך/ חייב/ הוא חושב שאני מצפה להתנהלות מסויימת והוא מנסה לרָצות.
תסמוך על בנות ישראל שהן מזהות

שיחת טלפון באותו יום( אם הדייט בבוקר) או למחרת( אם הדייט בערב) כדי לתאם מה הלאה..

אם יש פער בין הפגישות של כמה ימים אז יהיה נחמד לעוד שיחה, (שלא יהיה מאולץ זה  אפילו יכול להיות לתאום מקום..)

וביום שלא מדברים אז ממש משמח אותי לקבל אות חיים.. הודעת לילה טוב \ שבת שלום וכזה..

 

אני מחכה תמיד שיצור קשר, כל הזמן חושבת על הבחור.. וזה כך גם כשהקשר התחלתי , וגם כשאני מתלבטת, בעיני זה לא קשור, כל עוד החלטנו שממשיכים, בואו ניהיה על זה.. 

 

אבל ככה זה אני, לא יודעת מה אחרות

באמת שאני מאחלת לך לפעול מתוך האינטואציה שלך

כי כל קשר הוא משהו אחר לגמרי

וכל חיבור מצריך מינונים אחרים

ובסופו של יום התקשורת היא לא רק מתי דיברנו וכמה

אלא על מה דיברנו - האיכות והפתיחות של השיחות

 

אם לא הצלחת לקלוט בעצמך מה נכון לבחורה זה לא קריטי כי גם היא בודקת את זה ביחד איתך!

וביחד אם יש רצון להמשך הקשר תבררו את זה, ותפתחו את זה אם מרגיש לכם שיש פערים בציפיות.

 

הסביבה אוחזת ממני חזקה וחכמה (אלו בעיקר התכונות שמאפיינות אותי) הרבה יותר מימה שאני חושבת שאני באמת

הרבה פעמים אני מקבלת מחמאות שאני ממש לא מסכימה איתן.

לא נורא....

זה ברור שמאחורי כל אדם יש עוד עומק כל כך גדול שלא נחשף. אז זה מחייב שיהיה את הפער הזה

ואיך את תופסת את עצמך למול תפיסת החברה אותך?

לפעמים יש דקויות שאני מעמידה אותם על טעותם.
בכללי כן מסכימה עם איך שתופסים אותי, וגם אם אני מרגישה קצת אחרת. אני יודעת מאיפה זה בא להם.
אבל עדיין ברור לי שיש רובד שלם שהם לא יודעים ומרגישים. וזה משפיע על התפיסה..

וירטואלי;
פער ענק כל מי שמכיר אותי יודע

מציאותית:
בין מי שאני בעיני עצמי לבין המציאות לא יותר מידי פער..
אבל תלוי מאוד באיזה סביבה אם זה עבודה אז פחות מכירים מי אני .. אם זה חברות אז הפער יותר קטן ..

ולא מפחידה כמו שחושבים

בזה יש פער?
טוב לא חשוב אני לא אציק לך ...🤦🏻‍♀️

איזה כיף לי
מי כבודה?

אני כבר רואה איך זה הופך לשירורפלצת כיפי...😏

- דתית- תופסים אותי כחזקה יותר ממה שאני באמת. ממה זה נובע? ככל הנראה שמרנות חיצונית כלשהי שמייצגת מה שאנשים רואים בעולם "דוסיות"

- נפשית- (בחיים האמיתיים) אנשים רואים אותי יציבה, חזקה, עוצמתית, צולחת אתגרים, ואני לא. בכלל לא. 

- טמפרמנטית- תופסים אותי קרירה ורשמית הרבה פעמים, אבל מי שמכיר קצת יותר לעומק יודע שזו מסכה... אני לא חווה את עצמי כאדם קר.

 

ממה זה נובע?

או מחוסר מודעות עצמית טוטאלי, או (ונראה לי שזה כך) נח לי לייצג את עצמי כך, זה מגן עלי.

 

אה... וגרמת לי להתבונן בדימוי הוירטואלי שלי. אני חושבת שהוא אותנטי יוותר. פשוט כי אנונימית קל לי יותר להפטר מהמסיכות...

את עושה מה שאת צריכה ולא מוותרת לעצמך ומפגינה בחולשות שלך... זאת תכונה ממש יפה

קצת קשה לי להסכים...

עושה מה שאני צריכה ולא מוותרת זה נכון,

אבל בהקשר של לא להפגין חולשה- זו בעיני חולשה גדולה. אדם חזק באמת לא מפחד להראות חולשה לפעמים.

אבל בגדול, זה יפה ממש.

חלקו אני גורמת באופן מודע, ועל חלק אני מתעצבנת שמישהו כאילו בחיים לא דיבר איתי ומניח את הדבר המטופש הזה שממש לא מתאים לי. (בעיקר מורות)

 

אז המורות האלו פשוט ראו שפעם אחת לפני שנתיים ממש השתתפתי בשיעור וגם שאני אוהבת לצייר במחברת, אז הן מתייחסות אליי כאילו אני החכמה שאולי תעזור למישהי מתקשה או שאפשר לנצל את "כשרון הציור" לפרויקטים באולפנא אכשרה מורה אחת אמרה לי "אנחנו נשתמש בכישרון שלך!" כאילו זה איזה נפט או משאב אחר שמשתמשים בו לתועלת, ולא תחביב נחמד של בן אדם.

יש גם בנות שמניחות משום מה שאני ממש חכמה, אבל עם כאלו אני בדרך כלל לא ממש מדברת איתן.

 

עם ה"מישהי ממש חכמה שאפשר לנצל אותה לציור" אני ממש לא בסדר, יש בנות שהרבה יותר טובות ממני בשתי הקטגוריות האלה, ומרגיש לי לא הוגן כי לבנות האלה כי זה הרבה יותר מגיע ממני.

 

ואני מסתירה דברים שאני אוהבת, כמו סדרות או ספרים שירגיש לי מטופש ומביך לתאר.

אבל זה לא סוד אפל, אני פשוט לא ספרתי את זה בכוונה, כמו שאני לא אספר אם הייתי צריכה לחפש את המשקפיים שלי במשך 3 שעות, לפני חודשיים- ממש לא רלוונטי לשיחות עם חברות, ודי מביך אותי.

דוסית

הגיוני שיש אי התאמות פה ושם

אין הרבה שתופסים אותי בשלמות בדומה לאיך שאני תופס את עצמי. זכיתי למעט שכאלו.

ברוב המקומות בחיי כמו גם כאן, התפיסה היא נכונה סביבתית, אך לפן אחד בלבד.

אני עובר על יותר מדי חוקים בשביל שאכנס תחת הגדרה המוכרת לכולם.

א - י
יא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
קא - קיב
קיט - קכא

גם מאמנות וגם מאמנים. מומלץ להסתכל שם.

אני לא יודעאבל מי נחשבת טובה ומי פחות

אני יכולה לשלוח מספר בפרטי

אם כן אני אשמח

הוא עסוק עכשין בגלל רצח בנו.

מה נחשב מחיר סביר לפגישת ייעוץ?

שמוליק ברנשטיין

מיכל וולשטיין - אין לי מושג לגבי גברים האמת...

נעמי אידלס 

 

 

לגבי הנעימה מאוד וכו.. מה כוונתך? כי בסוף הם באים לעזור ולפעמים צריך לתקן את עצמך וזה לא תמיד מגיע בליטופים ובלי ביקורת.. 

פשוט שרגישים למצבים לא פשוטים.
שמבינים שכל אחד הוא שונה ועם נפש אחרת

אני יכול להמליץ לך על שמעון גרשוני.

הר המור

מרכז

בית אל 

 

יש עוד, אבל זה אלו שאני מכירה.

 

 

יש גם ישיבות שאחרי שהם מסיימים את ההסדר עוברים לכולל של דיינות או רבנות.

אבל לא ממש זוכרצ מה השם המקום שהוא לומד

ויש בעוד ישיבות מאלו שציינו מעלי.

הולכים באיזה שהוא שלב ללמד, או לתפקיד רבני [זה לא אומר שהם מפסיקים ללמוד תורה...]

כאלה שנשארים אברכים כל החיים, זה נדיר. 

או כל מקצוע (תורני) אחר..

בס"ד לה"ו
?

הכוונה לר"מ עם תואר זה אכן הכוונה במלמד בתלמוד תורה או בישיבה קטנה 

או שהוא יכול גם להתפרנס מללמד אחרים?

כמו שאמרו פה מעליי, במרכז הרב, הר המור, בית אל, תורת החיים, זה די רווח..

חושבת שזה קיים בעוד מקומות פשוט יותר בבודדים...

 

אגב, זהרבה פעמים גם חבר'ה שלומדים כל החיים לא נשארים בישיבה..

כי להישאר לגור ליד ישיבה זה לא תמיד מותאם לצרכים שלך כאדם בוגר בעל משפחה.. הרבה פעמים הדיור שם נורא יקר, או שזה חור עולם שפחות באלך לגור בו לכל החיים,  או שהדירות קטנות ומיועדות למשפחות צעירות ואז כשיש לך כבר משפחה גדולה יש צורך לעבור דירה..

יש כל מיני כוללים שאנשים ממשיכים ללמוד בהם אחרי שהם עוזבים את הישיבה.. נניח באפרת יש כולל של מרכזניקים אני חושבת, או בכוכב השחר גם יש כולל (לא חושבת שזה ממקום מסויים)

 

ועוד אגב, הרבה פעמים חבר'ה שרוצים להישאר כל החיים בעולם התורה פשוט עוסקים במשרות תורניות, השאלה אם זה גם נחשב מבחינתך ללומדים כל החיים או שאת ממש רוצה שהוא יהיה רק רק אברך.. (משרות תורניות הכוונה לדיינות.. ר"מ בישיבה..רבני שכונה/ביכנ"ס וכו)

אבל אברכים בני חמישים ומעלה, זה ממש נדיר, ככל הידוע לי.

למה את רוצה מישהו כזה.

כי אברכים לכל החיים זה די נדיר, ואם הנקודה שחשובה לך זו האווירה התורנית בבית, למשל, אפשר למצוא בישיבות גם תלמידים שיצליחו לשמור על אווירה תורנית בבית גם אחרי שיצאו מהישיבה.

ואם את רוצה מישהו שעיקר עיסוקו סביב התורה, אז מתאים גם מישהו שילמד תלמידים תורה.

 

 

או לפחות משתדלים. פשוט יש לנו אידיאלים נוספים וקשה לרובנו לוותר עליהם.

אבל לא כולנו רק לומדים כל החיים. אמת.

סליחה על התיקון המציק, הרגשתי צורך בכל זאת.

אחי לומד במרכז הרב יש קבוצה גדולה מאוד של בחורים שרוצים להישאר אברכים תמיד מה ילד יום לא יודעים אבל בשאיפות...
לא חושב שזה כזה נפוץ אבל בהחלט יש...
אחי גם בעל תשובה יחסית..

בקשרים קודמים זה לקח לי פעם אחת חודש,
ופעם אחת בערך שבועיים... לחלוטין תלוי קשר.

אבל נראלי.. שכשיוצאים והקשר בשלב הבירור זו מדויטת
וכשהרבה יודעים על הקשר הזה והבאת אותה למשפחה (לשם הדוגמא) זו כבר חברה.
כמובן שזה תלוי בהרגשת הלב.

ועוד משהו -
כשמתפלק מאמי כנראה שזו שפה ששגורה על הלשון.. יש לנו בעבודה אחד שכולן אצלנו הן מאמיות...
אבל מבטיחה לך שאפחת לא חושבת אפילו שהיא ידידה שלו..

בלי לדבר או משהו מיוחד, סתם שלשניכם כיף להיות קרובים אחד לשני בלי איזו סיבה או התעסקות מיוחדת.

פתיחות. נוחות הם בדר"כ אינדיקציה לקשר טוב ובריא

פחות
בעניין של קיטשיות גם אם זה יהיה רציני

מבחינתי הגדרה של 'חברים' זה בדר'כ מכוון  לזוגות שהם בגיל התיכון, שחברים כמה שנים עד שגדלים ומתחתנים...

 

אבל אצל זוגות שנפגשים כמה חודשים ומחליטים להתחתן חושבת שיש פחות זמן של הגדרת חברים, אפשר לאמר- הבחור\ה שאיתו אני יוצא רציני... 

 

אבל באמת פחות משנה ההגדרה.. העיקר שמתחתנים בסוף

 

 

אצלי זה פשוט כשהחלטנו לצאת למטרות זוגיות(🤢), אבל היינו חברים עוד קודם אז אני לא בטוחה שזה נחשב.
ואיך לדעתי זה הגיוני-פשוט כשמרגישים, לא יודעת.

כלומר כשזה כבר לא היה מפגש בשביל לבדוק היתכנות, אלא מפגש שבו אנחנו נפגשים פשוט כי אנחנו רוצים להיות ביחד

אפעם זה לא היה ש'סיכמנו' על זה או משהו...זה קרה כזה.. 

הייתי בסיטואציה שנשאלתי מי זה שעומד לצידי ולא היה לי כוח להסביר שזה דייטים וכו.. (אנשים שלא מכירים ככ אותנו ואת עולם הדייטים וכנראה גם לא נפגוש עוד... ) אז אמרתי שזה חבר שלי או משהו כזה

 

היה לי קשר אחר שהוא היה בצבא ואז חבר שלו שאל אותו עם מי הוא מדבר והוא ענה חברה שלי.. 

 

זה די זורם אני חושבת, אבל אני לא חושבת שזה גם מאוד משנה.. פשוט מה שטוב ונוח לכם.. לא חייב שזה יהיה מוגדר כחבר/חברה על מנת שזה יחשב קשר טוב ..

אולי חיובי, אבל ממש לא נצרך.

 

זאת יותר שאלה רגשית.

אבל כן יש את השלב שבו אתה מרגיש בנוח שהסביבה שלך תדע. שזה בעצם כשברור שכבר סיימתם לבדוק, לכל היותר אתם מחכים לתחושה של וודאות גבוהה יותר

הועלתם.
הייתי חייב לדעת אם היא אקסית שלי או סתם מישהי שיצאתי איתה

אבל אני מתכחש
אז אל תשאלי, שלא אשקר

שבוע שעבר.
זה עובר.. וזה חוזר וזה עובר ושוב חוזר.
זה לא מדאיג.

אבל לא בגלל שאין לי רצון אמיתי לזה. זה אולי רק בחיצוניות, שהייאוש או התסכול מתבטא ברצון החיצוני

בפנימיות אני בטוחה שהגרעין של הרצון קיים שם.

הרצון להקים בית ומשפחה, לחיות עם אדם שהוא שותף לחלומות שלי וכו'....

 

ויש זמנים שפשוט פחות מעסיק אותי להשקיע אנרגיות במחשבות על מתי הוא יגיע ומה אני צריכה לעשות כדי שזה יקרה.

ופשוט נותנת לדברים לקרות (או לא לקרות, כי לא תמיד קורה משהו)

 

איך מעוררים את הרצון? נטענים מחדש. 

התבודדות, תפילה, מוזיקה, כל מה שיבטא ויוציא תסכול ואנרגיות שליליות ויכניס אנרגיות רעננות חדשות. 

לא יודעת אם זו סתם קונספירציה שלי, אבל שמתי לב שככל שאני מרזה אז יורד לי החשק. והיתה לי תקופה ארוכה ומתסכלת כזאת.

לא לדאוג. זה קורה, אבל בשלב כלשהו הרצון פשוט מתעורר..

צריך להרפות, זה יבוא.

 

פחות מכירה את עצמי במקום הזה...

מנסה לחפש בי איזה בדל של רצון וזיק של חלום,

אבל מכירות את זה שהמחשב מחפש ומחפש ולא מוצא נתונים?

ככה אני מרגישה עכשיו.

מחקו לי את זה מההארד דיסק.

צריכה טכנאי שיעשה שיחזור.

לא שאני מתיימרת לתת עצה

אבל זה לא משהו שכלתני/מחשבתי

רצון זה נפש.

ונפש צריכה מרחב, נקיון, הקשבה ורגיעה.

ומתוך זה כבר יבוא הכל...

פתאום לתפוס את עצמי ולהגיד בחייאת למה מתחתנים ולמה עושים את זה בכלל... ואיזה בלאגן זה והחיים שלי טובים, מה אני צריכה עכשיו לשנות אותם...

 

מניחה שיקרה גם אחרי חתונה... שפתאום שלא יהיה לי כוח להכין שבת ולדאוג לתפעל בית וכו אז אגיד לעצמי יואו למה התחתנתי ואתגעגע לרווקות חסרת העול..

אבל אני כזו.. כל כמה זמן פתאום צפות לי שאלות מהותיות כאלה של על הסיוטאציה בה אני נמצאת.. קורה לי גם על הלימודים, מה למה למדתי את זה וכו...

 

פעם נבהלתי מזה, היום אני מכירה את עצמי ושוין.. אני נושמת עמוק, מבינה שאני שואלת את עצמי כי קשה לי ומזכירה לעצמי למה אני בחרתי את זה מלכתחילה (נניח לימודים)

במקרים קשים, אני לוקחת הפסקה ונושמת עד שהרצון נולד מחדש, אני לא דוחקת בו.

ובמקרים שאני מרגישה שמסוגלת להמשיך לתפקד כרגיל בסיטואציה ולחיות יחד עם החיפוש והשאלה אני משליטה שכל על רגש (שוב, דוגמת הלימודים - מחזיקה חזק וממשיכה ללמוד, נכון שזו הייתה תקופה סיוט אבל היא עברה ואני שמחה שלא עזבתי...)

 

בעיניי זה סבבה לגמרי לשאול למה מתחתנים ולהרגיש שלא רוצים וזה מעייף ואין כוח.. 

אולי את נבהלת מזה כי כמו שאת אומרת זה פעם ראשונה,

אז קחי אוויר.. תנסי לא לחשוב שאת בעייתית ולא להיבהל מעצמך(אני יודעת שזה קשה, אבל הנה נתתי לך אותי לשם הפרופרוציה)

הבהלה עלולה להבריח את הרצון עוד יותר, עלולים מרוב הבהלה לכפות על עצמך לרצות ולחפש את זה בכוח, והרצון לפעמים רק מתחבא יותר כשכופים עליו להתגלות.. (החתימה שלי היפה)

 

באמת שלדעתי מותר גם לא לרצות כל הזמן. מותר להתעייף. בטח שעם המציאות פה מסביב ובטח שזה דבר לא פשוט שדורש מלא כוחות נפש.. ואת בכלל מדהימה שזה קורה לך פעם ראשונה.. 

ותשאלי את עצמך, האם את בתקופה שאת מסוגלת לצאת גם כשלא לגמרי ברור לך למה עושים את זה, כי בעומק את יודעת שאת רוצה וזה סתם תקופה וזה יעבור ותמצאי תשובות תוך כדי תנועה? או שאולי את נמצאת במקום שאת צריכה הפסקה ואז אפשר לקחת.

על התגובה המושקעת, על השיתוף ועל הלגיטימציה.

נראה לי החתימה שלך באמת ממצה את הסיפור...

מאמינה שפשוט אני צריכה להיות בו, בחוסר רצון הזה.

בסוף הוא יימאס לי בטח.

יפה שאת שלמה עם זה.
לי לא היה לי נעים לשמוע את זה בתור בעל..
אבל בטח גם הייתי מבין שזה קושי זמני ותכף תזכרי הסיבה שבכ"ז בחרת להתחתן 🙂

אנסה להסביר את כוונתי יותר.. תגיד לי אם הצלחתי

אני חושבת שזה דבר שקורה לא רק בחתונה.. בכלל בחיים...וכמעט לכולם.. בדברים שונים פשוט..

אנשים שואלים את עצמם למה אני עושה מה שאני עושה וכו.. גם כשהם ש מ ח י ם במציאות בה הם נמצאים...

(בנאדם בצבא שפתאום נמאס לו, בחור ישיבה שפתאום בתקופת לימוד פחות טובה, מורה שהתלמידים קצת מתבלגנים לה...)

 

וכן, זה קורה בעיני גם אחרי חתונה..

אבל זה שלאמא אין כוח פתאום לילדים שלה והיא מתגעגעת לזה שהייתה יכולה לצאת לחופשה בלי לארגן מיליון אירגונים לפני כן לילדים מעיד על זה שהיא לא אוהבת אותם ומתחרטת שהם באו לעולם? בעיני ממש  ממש לא.. זה אולי מעיד על אמא עייפה שמשוגעת על הילדים שלה ועושה בשבילם מלא וצריכה גם קצת כוחות לעצמה...

התחושה הזו לא מורידה מהאהבה שלה אליהם...

 

גם מול הקב"ה מחפשים. שואלים. בודקים. לא מבינים אותו. כועסים.

בעיני ככה זה קשר.. ולפי מה שראיתי בחיי הקצרים בינתיים, זה כמעט תמיד הוציא אותי גדולה יותר הבירורים האלה.. אפילו שהתקופה של הבירורים היא לפעמים סיוטית ברמותת

 

אגב, אם זה קורה מול הבעל/אישה, פתאום שואלים את עצמך למה התחתנתי איתו/ה וכו (הלוואי שלא, ושתמיד יהיה לי ביטחון בבחירה שלי אותו.. אבל מספרים שזה קורה אז.. ) קיצר אם זה קורה מולו, אני לא חושבת שחייב לומר את זה.. זה יכול להישאר בפנים. שלך.

גם כשלאדם קשה והוא "מתגעגע" לאופן אחר שאולי הקושי לא היה, זה בהחלט לא מחייב שיביא אותו לתהות על המצב שנמצא בו.
כלומר, אני יכול בהחלט להבין תסכול של אמא שרוצה פשוט לצאת למקום מסויים בלי יותר מדי סידורים, אבל זה לא חייב לבוא עם תהיה על הנכונות בהחלטה שלה להתחתן ולהביא ילדים. בכל רגע נתון היא שמחה על ההחלטה שלה.
להבנתי את הצגת מציאות שהקושי הזמני מעלה תהיות על הסטטוס/החלטה באופן כללי. על זה היה האאוצ'..

וכן, שלום שלום 😁

ואני מדברת על זה בצורה יותר קיצונית וסוערת..

נו נו.. בשביל זה יש בעל.. להסתכל על דברים בצורה ריאלית ולהרגיע את האישה מהדרמות

 

והייתה לי בדיחה לכתוב אבל מפאת כבוד הפורום אשתוק

לא אמרתי את זה בהקשר אליו דווקא... אמרתי את זה בהקשר לסיטואציה עצמה שמהווה שינוי מטורף של המציאות מבחינתי..

ואולי זה גם כי מרגיש לי שלאישה יש המון שינויים מהותיים כשהיא מתחתנת..

מעודד? 😁

האמת שזה קורה לי אפילו הרבה.

לא יודעת איך מעוררים.. אולי מחכים שיעבור וזוכרים שזה זמני?

 

למה זה קורה? מניחה שזה סובייקטיבי למדיי.

לי זה קורה כשאני מתמקדת בכל מה שסובב את זה ואז אין לי מוחין לזה... לכל הבניית קשר, ההחלטה, הלבטים על ההחלטה, הלהתאמץ לפתוח את עצמי כשזה אומר כאבי לב בפוטנציה.. קיצר כשאני מסתכלת על זה בעיקר כתיק ולא כדבר משמח

אבל זה עובר.

 

קראתי משהו יפה שגבי דניאל שלח ברשימת תפוצה של ה252..

נראה לי שיכול לענות לך על השאלה.

אשמח שתגידי מה את חושבת -

 

היי חברים,
מה שלומכם? 
זה גבי דניאל הפעם
בהמשך לניוזלטר הקודם,
היום נדבר על איך לגרום לחתונה להפוך לצורך אמיתי.

בעולם השיווק - יש כלל מאוד חשוב:
מערכת ההפעלה של האדם שבא לקנות מוצר 
מתחלקת ל-2 חלקים עיקריים: 
רגש חיובי ורגש שלילי. 

מה זה אומר?
נניח, שאם אני רוצה למכור עט, 
אז יש לי 2 דרכים למכור אותו. 

רגש חיובי:
לספר ללקוח שלי כמה מדהים העט הזה כותב, 
שהדיו שלו ממש מאיר עיניים. 

רגש שלילי:
לשכנע את הקונה בכך שחבל לבזבז כל פעם כסף 
בקניית עטים פשוטים שהדיו שלהם נמרח על הדף 
ומלכלך לו את היד כשהוא כותב. 
לא הגיע הזמן לקנות עט אחד טוב וזהו? 

מה עשיתי פה? נגעתי לו ברגש השלילי.

רגש חיובי: 
לדבר על היתרונות של העט. 
שהוא מחברה איטלקית ידועה, 
והדיו שלו עבר את מבחן התקנים האמריקאי וכו' 

צריך לדעת: 
רגש חיובי - זה המוח הרציונלי של האדם. 
זה שהוא חולם איתו - זה שהוא רוצה להגשים איתו 
את החלומות המדהימים שלו בחיים. 

והרגש השלילי - שייך למוח ההישרדותי
זה המוח שבו האדם לא רוצה להיפגע, 
ולכן אנחנו לא צריכים ללמד אף אחד 
איך לקפוץ אחורה מקומקום רותח - 
כי יש לאדם את האינסטינקט הפנימי שלו 
שכבר יקפיץ אותו אחורה... 
זהו רגש שלילי. 

האם אתם מנחשים לבד מה מוכר יותר?
מה מניע יותר את האדם לפעולה? 

התשובה הברורה: כאב. פחד. 
הרגש השלילי. 

ולכן כל גדולי המשווקים, תמיד ידברו איתכם
30% ברגש חיובי, ו70% ברגש שלילי. 
למה? כי הם רוצים שתקנו! הם רוצים שתזוזו! 

ועכשיו נחזור אלינו, לחיפוש הזוגיות שלנו.

עד גיל 31, חיפשתי בחורה.
באמת חיפשתי, יצאתי המון, דיברתי עם מלא, 
ובאמת רציתי. 

אבל - הרצון שלי היה עדיין ברגש החיובי
כשיצאתי עם בנות כל הזמן חשבתי איזה מדהים יהיה 
ואיזה יופי יהיה להיות איתן בזוגיות. 

ואתם יודעים מה התוצאה?
בכל פעם שמשהו לא היה לי נוח - ישר שיחררתי 
כי כל מה שהניע אותו היה רק המחשבה על "הדברים הטובים שיהיו בזוגיות" 
ואם היה לי חוסר הבנה עם הבחורה "לפני החתונה" 
אז אוי אוי אוי... מה יהיה אחרי החתונה? 

ואז, זה השתנה. 
כשחציתי את ה-30, שם התחילו הכאבים. 
פתאום גם כאב לי על כך שאני רווק, 
הבנתי שבכל יום שאני לא מתחתן 
אני למעשה הופך להיות סוג של "רווק נצחי כזה" 
שרק מברר ומברר - ובורר את היהלום 
אבל היצע היהלומים כבר תכף נעלם... 

הבנתי פתאום שאם אני לא אתחתן בקרוב
אני בעוד דקה בן 35, ובעוד 2 דק' בן 40 
וזה משהו שאף פעם לא נגמר - אלא אם כן אחליט 
שאני לא רק רוצה להתחתן - 
אלא מחליט שאני מתחתן. 

אז יש כאלו שאומרים שהם באמת רוצים - 
אבל האמת היא, שהם רק מעדיפים. 
ויש את אלו שרוצים - ובוחרים בכך. 

בגיל 31 - זה פעם ראשונה שבחרתי בכך!

ושתדעו - שהכאב הזה
זו המתנה הכי גדולה שהאדם יכול לקבל בחייו 
כי מתוך הכאב הזה האדם חווה את הצמיחה הכי גדולה שלו 
אתם בטוח מכירים את כל הסיפורים 
על האנשים הכי עשירים בעולם - שחוו ילדות קשה 
חיי עוני קיצוניים - והחליטו שלא עוד! 

כשאדם חווה כאב - יש שם פריצת דרך!

אז איך מחליטים להתחתן? 
קודם כל - לייצר את הסביבה הנכונה לכך. 
להתרחק מסביבה שמכילה רווקות, כל הביצות למיניהם, 
ארוחות השבת המשותפות לרווקים וכו' - גורמים להרגיש נח עם העניין. 
ההפך: לכו להתארח אצל משפחות עם ילדים, אצל זוגות נשואים - 
ככה תרגישו שזה באמת חסר לכם. 

דבר נוסף, לעשות רשימה של הדברים שהרווקות מונעת מאיתנו!
הנה כמה דוגמאות: 
להיות נאהב באמת, להביא ילדים משלך לעולם, לבנות בית, להשתייך לקהילה, לא להרגיש חריג, 
לקבל ביטחון סוציאלי בגיל המבוגר (כיף לדעת שיש לך ילדים שידאגו לך), חיי אישות, הארכת החיים (נשואים חיים יותר), להרגיש אושר מנתינה אינסופית למשפחה, ועוד ועוד. 

ובגדול - להיות יותר שלמים.
גילוי נאות: עד שהתחתנתי - תמיד שילמתי חשבונות חשמל ומים באיחור, 
אף פעם לא היה לי חלב בתאריך הנכון במקרר 
(שזה מוזר כי מתישהו הייתי קונה אותם לכאורה בתאריך הנכון) 
ותמיד הייתי שוכח לקנות לעצמי בגדים. תמיד! 
לא היו לי ימים מסודרים לקניות של הבית 
ככה שיכולתי בכיף למצוא את עצמי שבועיים בלי סבון כלים, 
מה שהיה מוביל להזמנות של אוכל מבחוץ... 
בקיצור קטסטרופה מהלכת על 2. 

ברגע שהגיעה האשה -
זהו. 
הכל הסתדר  
(כולל זה שהמקום של הגרביים לא בסלון כשאני חוזר מהמשרד. 
שזה אחד החידושים הגדולים!) 

אז זהו חברים, 
כמו שאומרים בחסידות: "בזכירה - סוד הגאולה". 
בואו נזכיר לעצמנו כל הזמן למה זה חסר לנו, 
ורק ככה נהפוך את זה לצורך אמיתי - ולהתחתן. 

בהצלחה!
גבי דניאל

זה הופך את כל נושא החתונה ל"מקום מפלט" או מקלט.

תחושת החסר הזו היא כח מניע מאד גדול, זה נכון,

אבל מתוך זה להתחתן??

נראה לי הרב יותר בריא לבוא ממקום שבו טוב לך עם עצמך, אתה חי חיים מלאים, ומעוניין לצרף מישהו נוסף לטוב שלך, וליצור יחד איתו משהו טוב פי שניים.

 

והכל זה מליאות ויופי טופי אז למה בעצם להתחתן?

בודאי תסכימי איתי שצריכה להיות פה השלמה עם חוסר כלשהו.

 

מה שמאוד עזר לי בדברים שהוא כתב שהרבה יותר קל לי להתייחס לרגעים שבאמת התחושה של ההתלהבות והנצנצים יורדת. 

ההבנה שהחיים הם כאלה. לא תמיד מצנצים וזה חלק מהעניין ולכן גם שאני לא מרגיש וואו אני יכול להמשיך לצאת כי אני לא בונה על הוואו הזה. הרצון להתחתן הוא הרבה יותר משמעותי ועמוק

 

בכל אופן יכול להיות שאת צריכה תגובה אחרת, שיהיה בהצלחה

כל הנאה היא פונקציה של מילוי חסר.

כל התאהבות היא פונקציה של מילוי חסר

כל רומנטיקה היא פונקציה של מילוי חסר.

אוף יש לי פילוסופיה שלימה על זה אבל זה לא לשעה  כזאת.

בשביל שנצא מהכח אל הפועל חייבים חיסרון.
דברים שלמים לא יוצאים מהכח אל הפועל

השתוקקות גדולה להגדיל את הטוב. מה שלא אפשרי במצב העכשווי.

אני אישית חושב שלחיות חיים מלאים כשלא נשואים זה דבר שלא יתכן. אאכ הצורך בזוגיות הודחק פנימה מסיבה כזו או אחרת ומדמים טוב חלקי כטוב מלא. כל אחד יכול לחזור בדמיון שלו לימים שהוא היה צעיר, אופטימי, מלא תקווה ורצון להתחתן. לאן התחושות והשאיפות האלה נעלמו?
הן לא. רק נקברו עמוק בפנים.
לשחזר אותן זה תהליך לא פשוט בכלל. אבל כנראה זה הדבר הנצרך כדי להתחתן.

את הדייטים לעולם השיווק... גורם לי להרגיש די רע.
אבל חייב להגיד שהפעם הוא כתב דברים יפים

לא מתייחס למחשבה הזאת ברצינות

ברגע שהיה גובה מסויים, גם אם ירדת, הגובה ההוא קיים
והידיעה שהיינו שם, מאפשרת לנו לחזור.
אם היתה לך פעם הרגשה שכל הנושא הזה טוב וחשוב, נחמד ובריא, משמח ובונה.
אז את תגיעי לשם שוב.. ועם קצת מאמץ, הרצון הזה ייתקבע...
(ראי ערך תינוק לפני לידה, עמי במדבר, משה רבינו, שבירת שיאים אולימפיים להבדיל וכו')
ואם לא עזר, אז הרע במיעוטו יעזור..
תגידי תודה, יש כאלה שלא חוו את הרצון הזה אפעם...

כי חלאס.
זה ארוך,
מייגע,
מתיש,
לא רואים התקדמות אחרי פרידה,
אין הבטחה שזה יקרה,
ובעצם, למה כן? 😅

זה נס גמור בעיניי, עם מעט השתדלות מצדנו..

אין לי הסבר רציונלי איך אנשים עם כל השטויות שיש לדור הזה בראש מתחתנים. הכל פה יד ה'

ב''ה. כי לא יטוש ה' עמו

יום לפני שהכרתי את ארוסי

 

וכשהוא הציע לי לצאת אמרתי לו שאין לי כח לדייטים ונמאס לי

 

הוא חיכה לי כמה ימים ואז יצאנו , ועכשיו אנחנו מאורסים...

איך מתייחסים? לא יודעת זה די נראה לי ברור שיש מטרה .. זה שהיא לא מושגת כרגע זה משהו אחד
אבל המטרה נשארת ..

לא לכלות לחלוטין את הכוחות.

לדייק את הקשרים (שיהיו קשרים כייפיים ומעודדים)

לא יודעת אם זה אותם מקומות או שונים ובכל אופן שלחו לי עכשיו עוד משהו שאעלה לכאן תכף

אבל בשביל להפוך את זה לקובץ אני צריכה מחשב ואין לי אפשרות להתעסק איתו עכשיו.
מקווה שאזכור ביום ראשון בבוקר, אם מישהו ירצה להזכיר לי זה מעולה

*שלום לכולם!*

לפני חודשיים, לאור המצוקה הגדלה, החלטנו להכין מאגר של כמה שיותר מקומות לצורך הכי חיוני בימים אלה- דייטים!🍪☕

ברוך ה' הייתה היענות גדולה והקובץ שלנו הולך וגדל ומתעדכן כל הזמן.
אז נשמח מאוד שתעזרו לנו להמשיך ולהפיץ ת'בשורה לעוד רווקים ורווקות חמודים שמיואשים מלמצוא מקום🤭

*רק שימו לב‼️* כשמעבירים הלאה חשוב להעביר את הקישור ולא קובץ pdf, הקובץ בכוונה בגוגל docs כי הוא מתעדכן כל הזמן.

מקומות לדייטים בקורונה:

וחוצמזה- לכבוד הסגר הבעל"ט אנחנו מחפשים רעיונות חוקיים שאפשר בכל זאת לעשות גם בימים אלה.. (התנדבויות וכו'..).

אז אם יש לכם רעיון למקום שווה וסודי (לסגר אבל לא רק) או שבלי קשר אתם פשוט אנשים טובים שיכולים לפתוח את הבית וה❤️..
נשמח שתכניסו את הרעיון בטופס למטה, ככה שנוכל להוסיף אותו ולהגדיל עוד את המאגר רעיונות שלנו!💡

רעיונות למקומות לדייטים:

*ושה' יחתן ויפנק את כולכם!*



ומסתבר שגם במסרים אי אפשר לשלוח מספרים

לא יודע לגבי מסרים, אבל בהודעות אישיות אפשר..

כזה אני, יעיל

איזה אירגון?

די באמת די
אתה לא הראשון ולא האחרון שזה מעסיק אותו
אז אתה לא מיוחד (;

דבר שני לנשום
הפחד זה כל מה שמלחיץ!! הטרדה של מה יהיה
ושלא תבין אני מאוד בעד רצינות
אבל זה נשמע שדווקא בגלל שיש לך רצינות ורגישות אז יש תחושה של פחד חשש
ואני חושבת שאם נבטל את התחושה הזאת יהיה לנו הרבה יותר קל לכולם..

דבר שלישי גם אם תתחיל משהו ולא ילך אז מה תמיד אפשר לשנות ..



בהצלחההה שרק תשמח

שבו תנסה להבין איזה תחום מתאים לך ללמוד או לפחות האם מתאים לך משהו ראלי או הומני.ומתוך זה תנסה להתמקד במה שאתה רוצה לעסוק.
אבל גם אם זה לא יעזור ויתן לך כיוון איזה תחום ללמוד.
פשוט תרשם למשהו ותתחיל ללמוד.
זה נשמע רעיון משוגע ופזיז, אבל לפעמים רק שמתחילים משהו רואים אם מתחברים אליו או לא וזה יכול לתת כיון הרבה יותר מכל התלבטות תאוריטית.
וגם שאתה נמצא במכללה או אוניברביטה אתה לרוב שומע על נסיון של אחרים (כרגע רק בזום) שהתחילו ושינו כיון.
בהצלחה!

אל תקשיב למי שכתבו לך פה שאתה לא מיוחד,
זה לא אמת
זה לא קשור אם זה משנו שמפריע להרבה אנשים או שמשותף להרבה. מיוחדות ממש לא קשורה לזה

(אם התרחיש הזה יגיע)

 

למה כולם צריכים תואר? באיזה עולם מפגר אנחנו חיים?

למה שתרגיש רע עם זה?

כמו שבציבור התורני יש נורמות שלא קיימות בציבור החילוני

כך גם בציבור ה'עממי' יותר, יש נורמות שונות מהציבור של ה'היי סוסייטי'...

לדוגמא - שם גם תעודה של הנדסאי זה נחשב אחלה דבר.

אתה אני חושב שכדאי לאמץ בחום (מבחינת הלגיטימציה) מז'אנר העממי.

יוקרה זאת מילה מכובסת לבלון נפוח של אגו.

אנחנו נמדוד אנשים ע"פ 'יוקרה'???

אולי יותר הגיוני למדוד אנשים ע"פ תכונות אופי, ערכים?

אז גם בציבור הדתי מחשיבים תארים,
יותר מדברים אחרים הרבה יותר חשובים.

כן. בהחלט

לומר -

למרות שזה נפוץ - זאת טעות ממש ממש קשה וחסרת תכלית.

לכן אני מודע לאיזה עולם אנחנו חיים - ציבור דתי, אבל זה ממש לא אומר שההסתכלות שלו נורמלית

זאת נורמה מאוד מאוד מגונה לענ"ד.

וממש לא משנה כמה מצוות מקיים הציבור שעומד מאחוריה.

 

 

כמו כן -

אנשים פרטיים מחליטים בסופו של דבר את סדר העדיפויות שלהם בעצמם.

גם אם הם מחליטים ללכת עם הזרם, זאת החלטה אישית שלהם

 

לדעתי תחשוב על כיוון שמעניין אותך ותתחיל להכנס לתחום אפילו אם זה משהו זוטר ולא הכי וואו ולאט לאט תתקדם ותגיע רחוק.
או לחלופין אם אתה רוצה משהו שצריך ללמוד גם לא חייב ישר תואר אקדמאי
תתחיל הנדסאי או תעודה מקצועית כלשהי ומשם זה הוא ללא תחתית, כמעט בכל תחומי העבודה יש ממש אין סוף אפשרויות שלא שציינת אבל צריך להכנס לזה.
אנשים היום בממוצע מחליפים קריירה מקצועית שלוש פעמים במהלך החיים אז הכל בסדר פשוט תתחיל משהו והקדוש ברוך הוא כבר יכווין.
גם בהקשר של חתונה וכו' רוב הבנות לא מחפשות מישהו עם מקצוע וואו אלה מישהו שטוב לו עם מה שהוא עושה.

אתה לא חייב אבל לעשות תואר ביישביל שתהיה לך פרנסה סבירה+

אתה יכול להתמקצע בקורס מסוים

או בהנדסאי שזה רק שנתיים

אני מכיר מישהו שמהשנה הראשונה שלו (הנדסאי תוכנה) התברג לתחום וכבר מרוויח 20 +רכב

על השיעורים של הרב נתנאל פרנקנטל ממכון מאיר

סדרה שידוכים הדרכות מעשיות

השאלה איך אעביר לך, נראלי מסובך באישי

בהצלחה!

הרב אלישע ינון

הרב יורם אליהו נראלי יש ביוטיוב אפילו

מזכיר לך שיש החרגות, ושאפשר לשמור על נורמות כמו שתי מטר ומסיכות ואויר פתוח
אבל כל עוד זה לא חוקי זו בעיה

רק אומר שאני לא אשם בתמותה. אני ממש משתדל להקפיד על מרחק, מסיכות ועל הנהלים

וכל העסקים שבעליהן הגיעו למצב של פת לחם?!
או שהם השתבשו או שיש פה אינטרס אחר
סגר זה כל כך לא נצרך וכל כך לא הפיתרון זה רק יותר בעיות לאנשים... אין חינוך נורמלי, אנשים משתגעים בבית מדיכאון לחץ ושאר ירקות, והמבוגרים מתים רק מהבדידות... לא ברור מי מרוויח מהשטות הזאת

ולדעתי יכולים להכלל בקטגוריה הזו.

חבר'ה עם קצת יצירתיות הדייטים בסגר חוגגים.

 

תלוי באיזה שלב 🤭

אם הדייטים בסגר חוגגים לא מפתיע שהסגר מתארך..

למיטב ידעתי טיפולים נפשיים נעשים בזום בגלל המצב ולא פנים מול פנים.

עקרונית לדעתי היו יכולים וצריכים להחריג גם מפגשים עם אדם קבוע למניעת בדידות, אבל אין שום אפשרות לאכוף את זה, כי זאת הגדרה מאד לא משפטית.

וזאת כנראה הסיבה שהם לא מאשרים - לדעתי היו צריכים להושיב צוות שיבדוק החרגות אפשריות, ובהחלט דייטים הם נושא שיכול להצדיק החרגה

 

*נכון שאפשר לספר על טיפול רפואי ושהרופא לא זמין או משהו בסגנון, אבל פחות אנשים יסעו למסיבה ויגידו שהם נוסעים לטיפול רפואי.

כתבתי על זה כבר הרבה פה בשבוע האחרון
בלתי נסבל
מתחנן שיכירו בכך

אבל אני חושבת שצריך להבין שיש כאן מצב חירום משמעותי.
אנשים נפטרים, משפחות מתפרקות ומאבדות יציבות, אנשים מאבדים את הפרנסה שלהם ומגיעים למצבי עוני קשים.
דייטים זה חשוב, אבל צריך גם פרופורציות.
זה לא בראש סדר העדיפויות של הממשלה, וטוב שכך!
הבריאות חשובה יותר.

אבל המצב פשוט מתסכללל.
מי ששומר על החוק בלי לשקר או להיות מוכן לשקר לשוטרים כמעט לא יצא בכלל בשנה האחרונה....

כל מי שנשוי נמצא בסגר יחד, הריונות ממשיכים להתקדם
מי שנמצא כרגע לבד די תקוע במקום, וזה ממש מתסכל
וזה כבר ממש מקומם לראות את התיעדוף הסלקטיבי. דייטים לא פחות חיוני מהפגנות.

אני אישית בחרתי להפריד בין מה שאני לא יכול לשנות- הדפקה על הדייטים- ובין מה שאני יכול לשנות- מה שאני עושה בזמן הזה שדפקו לנו.
אם אין דייטים זה אומר מבחינתי שה' אומר לי לא לצאת. לא שמעתי נביא שאומר, אבל המציאות צועקת אתזה. אז הנקודה ממנה אני בוחר להתעסק עם המציאות היא 'אוקיי ה' אומר לי עכשיו נשמה של ברבור אל תצא זה לא טוב לך', אבל לא גילה לי מה כן כדאי לי לעשות. את החלק הפעוט הזה הוא השאיר לי, שגם ארגיש שעשיתי פה משהו, ושלא הכל הוא בבית הזה.

ו-וואלה זה הוביל אותי למקום ממש טוב עם עצמי, ובע''ה לכשאחזור לצאת, זה יהיה קצת קצת יותר איכותי מלפני הסגר.

אם זה לא נשמע לך- מקבל לגמרי, דברים מהסוג הזה מעצבנים ממש לפעמים, כשלא פנויים לזה.

אבל על הצד שכן, תרשה לי לגלגל אתזה אליך-
אחשלי, נשמה של ברבור, ג׳א מסמן לנו בכוכבים לא לצאת כרגע. זה לא טוב לנו. כל דייט של חודש ינואר נועד לכליה.

מה אנחנו עושים עםזה מכאן? האם יש דבר שחשבת אולי לעשות כשיהיה לך זמן מיותר בטעות, שאתה חושב שהיה מקדם אותך- במישרין או בעקיפין- לגברת שלך?
ריבוש''ע סידר לנו עוד שבועיים רגילה. הנחתה מלמעלה.
איך הופכים את הדפוק בפזם למקדם תהליך?

אבל אם יתירו לא יהיה לזה סוף. אז פשוט אפשר לקחת את הסיכון ולהיפגש
זה לא הדוק כמו הסגר הראשון
יש המון פרצות ודי לחכימא..

מבינה את התסכול שלך!
אך אם תסתכל על זה כרצון ה' זה יראה לך אחרת. לא סתם הכל מתעכב ומסתבך... (והייתי. וואו איך הייתי במקום הזה. גם בלי הקורונה וגם אחכ איתה)
זה קשה. אבל ה' לא סתם שולח לנו נסיונות והתמודדויות מסויימים
הוא רוצה שנהיה יותר טובים, יותר מדוייקים

אז תתפלל שה' ישלח לך כוחות לעבור את הסגר הזה בנחת.. הכל יהיה טוב!

בהצלחה~

מה שלנגד עיני זה החולים
אולי יש מקום שכן יש להתיר לזוג להיפגש בכל זאת זה 2 אנשים

אפשר להגדיר ולעגן את זה בחוק בצורה שאפר להתייחס לזה חוקתית?

 

אבל אם זה היה צורך חיוני מבחינת המדינה בהחלט היתה דרך חוקתית להסדיר צורך חיוני!
מהותית אני חושב שזה נכון להחריג את זה

וואלה אתה לא היחיד שסובל.
ילדים סובלים
הורים סובלים
סבים וסבתות בודדים סובלים
בעלי עסקים סובלים.

בלי להיכנס לאם צריך סגר או לא, קודם כל כדאי לא להרגיש שמישהו עושה משהו אישי נגדך כדי שלא תצא לדייטים.
וחצמזה, יש מספיק דרכים ומקומות שאפשר להיפגש בהם גם בסגר.

ילדים סובלים בגלל שיש מגיפה וצריך להזהר לא להדבק

הורים סובלים כי הם לא יכולים לשלוח ילדים לגן

סבים וסבתות בודדים סובלים כי יש מגיפה והם צריכים לבחור בין בדידות לסיכון

 

בעלי עסקים סובלים - כן, נכון, יש הרבה עסקים שנסגרו רק בגלל הנחיות הממשלה ולא בגלל צורך בריאותי. ויש להם אותה זכאות להתלונן.

 

רווקים לא יכולים לעשות את הדבר הכי חיוני בשבילם - למצוא זוגיות (כן, זוגיות זה חיוני. את לא תזניחי את הזוגיות שלך לחודש, נכון?); הם צריכים להניח בצד למשך זמן לא ידוע את התקווה השברירית גם ככה למצוא זוגיות.

וזה בזמן, שבעצם מפגש של שני אנשים קבועים למשך תקופה מסוימת, הוא לא שינוי דרסטי מבחינת האפקטיביות של הסגר.

 

וזה לא אישי, אבל זה כן חוסר הבנה שיש אנשים שאיך ייראו החיים שלהם תלוי בשאלה אם יש מגבלת מרחק או לא.

ולא, אין דרך לנסוע מעיר לעיר בלי חשש של קנס על מאות שקלים. לך יש את הזוגיות שלך בתוך הבית. לנו זה במרחק של יותר מ1000 מטר. אז לך הממשלה מתירה לחיות את הזוגיות שלך, ולנו לא.

אתה במקום הפרטי שלך עם הכאב והסבל שלך, אז קשה לך להבין או לדמיין שאחרים, במצב שונה ממך, נמצאים במצב קשה , גם אם הוא שונה מעט משלך.
הממשלה מאפשרת לי לחיות את הזוגיות שלי?
ממש באותה רמה שהיא מאפשרת לך לצאת לדייטים.
לו היית יודע כמה בעיות נוצרות בין זוגות עכשיו, לא היית ממהר להגיד כזה דבר.
הזוגיות נפגעת מאוד מאוד אצל חלק מהאנשים.
חלקם ברמה קריטית.
כנ''ל אצל אמהות שנקרעות בין עבודה לילדים ללידה, אין לך מושג מה עובר עלינו. הרבה דברים חיוניים ברמה קריטית נשלחים מאיתנו עכשיו
כנ''ל אצל נוער שהולך לאיבוד לגמרי, ועוד נראה את ההשלכות בעתיד.

אז 3 שבועות לא תצא לדייט.
זה קשה, זה מתסכל, זה פוגע.
אבל אתה לא היחיד הפגוע כאן, בצורה קריטית ומהותית.
אז אולי לרווקים זו פגיעה מסוימת, ולנשואים זו פגיעה אחרת, אבל החשיבה הזאת, שאני נדפק ואחרים לא, והממשלה לא שמה עלי, היא מחשבה לא נכונה ולא טובה בעיני.

יש דברים שנפגעים בגלל המגיפה. ואין מה לעשות נגד זה. כוח עליון.

 

יש דברים שנפגעים בגלל החלטות ממשלה. ואני מצפה שהממשלה תחשוב עוד איך לפתור את זה.

 

ברור שיש עוד מיליון דברים שבהם יש פגיעה משמעותית. אבל זה לא גורף. זה תלוי סיטואציה. מי שהזוגיות שלו בדיוק עברה משבר, והמטפל הזוגי מת מקורונה - ברור שהוא סובל. מי שמת מקורונה מעצמו, ומי שהזוגיות שלו נהרסה בגלל שאשתו מכחישת קורונה והוא מפחד להידבק. ברור שכל תקופת משבר מביאה איתה צרות.

 

ברור שיש המון סבל שבא עם המצב - אי אפשר לשלוח ילדים למוסדות חינוך, אבל זה בגלל שזה באמת מסוכן.

 

ואני לא פתחתי את השרשור הזה, נכון? סבלתי בשקט וכעסתי בקול על הממשלה ועל מגבלת המרחק ועל הטפשים שלא מקפידים ובגללם צריך את זה.

אבל כשמישהו כן החליט לפרוק את צערו כאן, האמירה "אנשים סובלים ומתים אז גם אתה יכול להישאר להרקב לבד, וחוץ מזה אם באמת היית רוצה היית יכול לצאת לדייט" היא אמירה לא צודקת.

 

 

נראה לי כבר מזמן הפכנו לשני עמים... אבל אני בתוך הרווקים אנכי יושב.
איזה 3 שבועות חי נפשו של רמבו.
שנה שלימה (!!) של סגרים,
אי אפשר ליצור פה שום רצף נורמלי של דייטים. אני מוותר כל פעם שיש סגר לא בשעה הראשונה של הסגר, שבועיים לפני כשמודיעים על הסגר.

על מה את מדברת??

מבין את הקושי של הנשואים, מאוד מרחם עליהם.. באמת. הם לא יכולים כבר עם האשה או הבעל שלהם.. נורא ואיום. באמת לא בסדר שרווקים מתלוננים שהם לא יכולים בכלל לקרב בפועל את החלום שלהם לזוגיות..
טוב, אם המצב כזה גרוע בין זוגות נשואים אולי באמת אנחנו סתם מתלוננים...

כל הצדקנים, במחילה מכם.

לא אמרתי שזה מכוון נגד רווקים,
כן אמרתי שרווקים זה לא מה שמעניין.
ופה הבעיה

דבר שני, אני בהחלט מרגיש את הסבל של אחרים. זה לא סותר את זה שגם אני סובל. אני לא מתכחש לסבל שלי למרות שהרבה יותר אכפת לי מהסבל של אחרים, ובדיוק לכן אני מקפיד על ההנחיות קלה כחמורה.

דבר שלישי, אולי חלאס כבר עם הקטע שנשואים מטיפים לרווקים?. זה לא נעים. תלכו למגדלי השן שלכם ותעזבו את הפורום בשקט. אני יודע שזה בוטה, סליחה שאני מגזים. זה באמת מעצבן לפעמים, אבל אני באמת תוהה לעצמי מה חסר לכם כאן שאין שם- רווקים שאפשר לחנך אותם? (במילים עדינות)

שוב אחזור ואומר, לא טענתי שזה אישי נגדנו. אני מבין בדיוק כמוך את ההשלכות של הסגר. זה לא קשור. זעקתי פה את הכאב שלי ושל עוד רווקים אחרים, ומותר לך להיות אמפתית. לא תמיד חייבים למתוח ביקורת על כל דבר כדי להיראות אחראים וחכמים.

בפורום של חיפוש זוגיות מן הראוי שמישהו מביע כאב לא לענות בכאב אחר גם אם בעיניים שלך הוא כואב יותר

אני בטוחה שמי שפתח את השרשור מסכים איתך שכולם נפגעו מהמגיפה

ולא - מי שמקפיד על הכללים בלי לעקם לא ממש יכול לצאת לדייטים בזמן הסגר אלא אם יוצא עם השכנה שלו

הכאב מובן.

רק אישית, נראה לי שלהסתובב עם תחושה של ''דופקים אותי'' ואת האחרים לא, היא לא טובה.

אבל זה מה שקראתי פה ''הרווקים הפכו לאוויר'',

זה קשור ל'אנחנו, הרווקים ככלל, לא מעניינים' את המדינה

של כל הנשואים שנמצאים פה כדי להגיב על חשבון הרווקים, פשוט להחזיר אותם לפורומים שלהם- ויש להם די הרבה-
לידה, חינוך,
הורות,
נשואים טריים
וכו

לנו יש רק פורום אחד. אז בואו נשמור עליו

לא מתכוון לפגוע בנשואים שבאמת כאן כדי לעזור. אתם מוזמנים לפה תמיד מבחינתי
(לא שאני קובע משהו)

אבל כשאין כמעט כלום- גם כמותיות יכולות לעודד...
בקיצור עדיף כמותיות מלא כלום, ועדיף איכותיות מכמותיות.

2. שזה אחל'ה. בוודאי שיש פקטור, והעיקר מבחינתי הוא מאיזה מקום ומאיזה בסיס הוא אומר אותה.
אם היא נאמרת ממקום נקי, כלומר כזה שיותר מציע ולא מכיר- זה סבבה, אם זה ממקום קובע כשאין לו את הבסיס המספיק כדי לקבוע או ממקום לא רגיש וכו'- אני לא אקשיב ואדחה את הדברים. וזה יעצבן אותי גם.

3. לא. בכל קנה מידה אני לא חושב שאני בררן. יצאתי עם בנות יחסית שונות זו מזו, והרבה התאימו. לא כי איני מכיר את עצמי, אלא כי ההגדרות שלי יחסית יותר רחבות כנראה.
למשל, מראה- אני לא רואה את המראה של הבחורה מראש. אז אני לא בורר על זה. מקצוע- אני די פתוח בענין, זה לא אישיו מבחינתי. גיל- כל עוד זה קרוב לגיל שלי זה סבבה. ועוד מלא דברים שאחרים בוררים אותם... זה בכלל לא הנושא שלי. זה לא מה שאני מחפש בקשר זוגי של בניית בית נאמן בישראל.

1. ממש תלוי תקופות, סיטואציות ומצבי צבירה. נכון למצב הנוכחי, אך ורק איכותיות.

2. ברור שיש פקטור למי אומר אותה. אם זה מישהו קרוב ואני יודעת שאכפת לו באמת, והוא מכיר את המכלול ולא שפט בחומרה בלי להכיר בכלל, אני אודה לו מאד. (ומכלל הן אתה שומע לאו, בקיצור, וכן להיפך)

3. נגד המושג הזה בכללי. להיות מודעת לצרכים שלי זו בררנות? 

תוהה בחשש מתגבר האם המילה 'לא' מיותרת בציטוט מהזיכרון

1. מסכימה עם @בשביל שלי ברור שעדיף איכותיות, כשאין , כל הצעה מעודדת אז לפחות שיהיה כמותיות.

2. אני בעד לשמוע ולהשתפר במה שאפשר.
אם אפשר שזה ילווה גם בפרגונים זה יהיה כיף, סתם כי גם ככה הכל כואב ,ותמיד כיף לשמוע מחמאות..אבל לא חובה(;

3. נראלי שלא

1. מעדיפה הצעות איכותיות. אבל בתקופת יובש, גם הצעה כמותית מעודדת..

2. עזבו אתכם מביקורת. יש לכם מה להגיד? תתאפקו.

3. בורר ובררן.. אני לא יודעת אם זה ככ קריטי.. אבל אני חושבת שאדם איכותי, מחפש איכות. וכן.. אני בוררת. ברור!!
כולם בוררים. רק שיש את אלה שמוצאים את האחד מהר וכאלה שלא.
אחרת לא היה את הקושי בשידוכים. מתחתנים עם לא משנה מי וחיים יחד עד 120.
אני לא מחפשת אדם שלא קיים (לפעמים נראה שכן, אבל עקיבא אומר שלא) אבל אני מחפשת אדם שיתאים לי.

מעדיפה הצעות איכותיות
מוכנה לקבל ביקורת מכל מי שיגיד אותה בטקט
להחליט שלא על סמך סטיגמות מבלי לבדוק באמת זו בררנות. מצד שני, מי שיש לו המון הצעות (מספרים שיש עוד כאלה;) שיברור בכיף,כלומר אפילו רצוי שיברור, העיקר שהוא יוצא עם מישהי בסוף

כן, $$$ זה מה שאני מעדיף

 

1. כמותי זה בעיקר נותן תעסוקה, אבל גם נותן תחושה של שליטה במצב. איכותי שמישהו *אחר* בחר בשבילי, לא נשמע כמו הרבה יותר טוב. אולי רק כאשר גם אני חושב שזה איכותי - אבל אם יש הצעה אחת איכותית כל השאר זה סתם רעש רקע, שיש לו צדדים חיוביים (אני נמצא בעמדת כוח, שאני יכול לבחור מה לעשות) ושליליים (אם אני בקשר טוב, ויש בעיות, ואני יודע שיש אופציה אחרת שעדיין לא ניסיתי, הלא ידוע לפעמים קורץ יותר מהידוע עם הספקות שלו)

 

2. הכלל הראשון של ביקורת בונה הוא שמי שאומר את הביקורת אמור להוציא את עצמו מהתמונה. הוא אמור בעצם לתת לנו את הכלים להשתפר, כדי שאנחנו נשתפר (ולא להכריח אותנו להשתנות). ולכן יש המון משמעות למי שאומר אותה. ולאיך אומרים אותה. זה ההבדל בין ביקורת בונה להורסת... בכל מקרה, הרבה פעמים ביקורת צריכה זמן עיכול.

 

3. אין גבול ממשי. בגדול אפשר לומר שזה כמו ההבדל של מה שמכנים "צרכים מול רצונות" - האם אני פוסל את מי שבאמת לא טובה לי, או בגלל שהחלטתי שאני רוצה משהו. אבל בדרך כלל הרצון מבטא צורך מסוים... אז קשה להבדיל ביניהם. מה שייראה לאחד בררנות לשני יראה סינון הגיוני.

1. הצעות איכותיות
2. אני לא כל כך מאמינה במונח "ביקורת בונה". מבחינתי, ביקורת זו מילה שכל מהותה שליליות. בכל פעם, ששמעתי מישהו שאומר יש לי ביקורת בונה, זו מעין הקדמה של: את לא בסדר, היית אמורה לעשות כך וכך.

אבל, יש דבר כזה (מבחינתי לפחות...) -לדבר בשפת האני- שפת הצרכים שלי ובזמן העתיד. לדוג': אם קשה לי משהו עם אמא שלי אני יכולה לומר לה: "קשה לי, אני מתוסכלת מזה שמבקשים ממני אלך פעמים לעשות פעולה מסויימת, אני ממש אשמח שתבקשי ממני פעם אחת ולא תחזרי על כך שוב ושוב".
(במקום לדבר בשפת האשמות והטחות: נמאס לי שאת כל הזמן מבקשת ממני אלף פעם, את מעצבנת אותי).

אם מדברים איתי בשפת האני, אני מסוגלת להקשיב עד הסוף לדברי השני, ולחשוב עליהם, ורוב הסיכויים שאני אכן אשתנה.
אם מטיחים בי ביקורת- אני מגיבה בכעס או באטימות ואדישות,(התקפה או הגנה).


3. כן קיים גבול בין בירור לבררנות. בירור, הוא על תחומים שהם קריטיים עבורי, ובלעדיהם אני לא אמשיך הלאה, גם אם יהיה זרימה וכו', כי אלו פערים גדולים מידי.
בררנות, זה להוריד הצעה בגלל דברים שהם לא מהותיים
לי כל כך. ויש מצב שלאחר היכרות הם כלל לא יפריעו לי.

1. איכותיות. לא צריך שממש ממש יחשבו עליהם, שיתנו לי גם לחשוב אבל שכן יהיו קשורות ולא רק "יש לו כיפה יש לה חצאית, בול".
2. כן, יש פקטור ענק למי שאומר אותה. אם זה מישהו שאני סומכת עליו שהוא מכיר אותי, את בערך איך שאני חושבת, ומבין אפילו קצת את הכוונות שלי, מקבלת באהבה ושוקלת ברצינות.
אם זה מישהו שאני לא מכירה, זה לא עושה כלום, ולפעמים אפילו קצת מכעיס, כי אין קשר בין הדברים לבין המציאות.
זה נכון גם לגבי מחמאות.
3. לא יכולה לומר על אנשים אחרים מתי הם בוררים ומתי בררנים, כל אחד והדרישות שלו... כן יש דברים שאני יודעת שאנשים מפסיקים בגללם קשרים או מלכתחילה ואני בכלל לא חושבת עליהם כעניין... אבל משתדלים לקבל גם בלי להבין

1. איכותיות (המטרה היא להתחתן ולא לצאת, ובטח לא להשתגע :S)

 

2. לבדוק קודם אם יש רצון לקבל ביקורת. לפעמים לכולנו לא בא לקבל ביקורת ולא כל אחד יכול לגשת לקודש.

 

3. אם אתה מודע לסדרי העדיפויות שלך בצורה מדוייקת ע"פ שיקול דעת מושכל וקבוע - אתה לא בררן.

אם אתה לא מודע איפה לשים אותם ואתה מזגזג בין מצבי רוח - אתה בררן.

בלי להכנס לסדר עדיפויות ושיקוליו וצרכיו לכל אדם באשר הוא. 

משהו משמעותי לאדם אחד יהיה ממש לא משמעותי לאדם אחר ואלו החיים.

 

אישית אני חושב ש'בררן' זה מושג שפחות מקדם את השיח, המושג 'מודעות' הוא יותר מוצלח.

אם לבנאדם תהיה מודעות מה חשוב בשבילו ומה לא, הוא יצליח לפעול בצורה שתקדם אותו

1. תלוי מעדיפה איכותיות אבל מאנשים שהם לא חברות טובות ולא ממש מכירים אותי אז אולי עדיף שאני אברור...

 

2. בעד ביקורת בונה אבל חשוב שתאמר ממישהו שבא ממקום הכי נקי לטובתי ... לרוב מודה עליה ואז מסננת אם באמת אני צריכה או לא ואיך וכמה ...

 

3. כשאתה ברור אתה מפרט למה אתה מתכוון ב3- 4 דברים שבאמת חשובים לך כשאתה בררן אתה מוריד כל מה שלא נשמע או יוצר רשימה ארוכה גם של הדברים שלא הכי חושבים לך באמת 

אני חושבת שההבדל העיקרי (ברוב המקרים ) הוא של כנות ובירור פנימי מה חשוב לי באמת ומה לא 

1. איכותיות. כי להגיד לא להצעה קצת מבאס אנשים וגם לפעמים מוציא אותך שלא בצדק כבררן.

2. האמת שאני רואה כל מבקר כשליח של ה'. אז בכל מקרה אני מקשיב וחושב מה אני צריך לקחת מזה. אבל בפועל כמעט כל הביקורות (יותר מדוייק שיחות) היו מאנשים שבאמת אכפת להם ממני (ואני מאוד מעריך אותם על זה שהם לא יושבים בצד)

3. כמו בהלכה שמותר אם..
אוכל מפסולת- מידות רעות.
ביד ולא בכלי- שואל מה שחשוב לי ולא מתרגש יותר מדי ממונולוגים של חברות (למרות שזה כמובן גם חשוב).
מיד- מה היא עכשיו ולא מה התכנונים.

ומבינתי הצעה איכותית זאת הצעה שנראת לי מתאימה

2. ביקורת בונה בנועם תמיד אפשר להגיד, אבל כמובן תלוי מאוד במצב ....יש אנשים שאם הם עשו צעד מסויים שלא עשו הרבה זמן זה לדעתי לא זמן לבקר אותם

3.לדעתי אפשר להרגיש את בלב אם אני סתם "מתפנק" או באמת זה חשוב לי .

מתוסכלת איתך ♥♥

תראי מזה לפעמים אנחנו חייבים להיות גיבורים
למרות שלא בחרנו בגבורה
לפחות לא במודע..

שני אחים שצעירים ממני

אחד בשנתיים ואחד בשש

התארסו עם הבחורה הראשונה שהם פגשו

ולא נגלה כמה פגישות הם עשו.

 

אולי זו נחמת שוטים...

הרבה כח

לא יודעת מה לומר לך

 אין לי אחיות קטנות

פאשלות של קרובים 

אלף מאמנים לא יצליחו לתקן

אבל רוצה להציע לך לקחת את זה כמקפצה רוחנית... אחרי ההרגשה של הכאב והמקום שלה, תני לקנאה הזאת להפוך לקנאת סופרים, תגידי לה'- אני רוצה להקים בית, להגדיל את שמך, תבכי... זאת יכולה להיות תפילה הרבה יותר מעומק הלב. תדעי שה' נתן לך את הניסיון הזה והוא רוצה לתת לך עליו הרבה שכר וגם כל הצער הזה הוא יקר! אבל שזה לא יפיל אותך, שבסופו של דבר תצאי מחוזקת עם יותר אמונה בהשגחה של ה' שלכל אחת הוא תופר את מה שמדוייק לה. בסופה של התפילה והבקשה את אומרת שאת מקבלת באהבה את כל מה שהוא נותן, ושמחה! את משחררת! תראי כמה הכל יהיה הרבה יותר מואר ואז תראי גם את יד השם בתוך הקושי... איך הוא מפנק אותך במיוחד כשקשה לך. ומי יודע... ה' שולח את הישועה בדרכים מפתיעות. (בעיקר דרך מצוות אגב) בעז"ה שתזכי לכל טוב אמן!

בת דודה שלי התארסה, קטנה ממני ב4 שנים. ואני לגמרי בסדר עם זה - לקראת נישואין וזוגיות

כנסי לכרטיס האישי שלי ותראי עוד המון דברים חשובים על חשיבה חיובית, או שיעורים לחיים בהמון דברים

שהוא מכיר בשבילך.