היא מאוד פשטנית והיא לפעמים תופסת את מרכז השיח משום מה.
אנשים שמים אותה במרכז ומנסים לתאר מה הם לוקחים ממנה ובמה הם שונים ממנה.
זאת בהחלט נראת לי בעיה לדון מתוך נקודת המוצא הזאת.
הרבה יותר יעיל לדבר על אדם עצמו בלי לייחס אותו לאיזה מודל כלשהו
זה קורה כי כל מילה שמשתמשים בה, ישר מעל קונוטציה מסוימת מאד אצל השומע.
'אנשים מורכבים דתית' שונים אחד מהשני, אין 2-3 מילים שיכולות להכיל את מי שהם.
אם לא מסבירים, לפעמים קצת באריכות,
מתקבלת אצל השומע תמונה שונה מאד לפי הפרשנות האישית.
ועם זאת: זה אולי חריג, אבל אין בזה שום דבר שלילי.
אין סיבה שזה יפריע לו (לי לא היה מפריע), ובטח שלא ברמה של לעזוב אותך.
שיהיה בהצלחה.
אם הבחור בוגר ואוהב אותך - זה יהיה חלק ממה שהוא אוהב בך.
אם הבחור בוגר ולא אוהב מספיק, או אוהב מאד ולא בוגר מספיק - אני חושב שזה לא יפריע לו.
אם הבחור ילדותי ולא אוהב אותך - אני חושב שהשאלה מיותרת.
ואובייקטיבית - לא חושב שזה משהו שצריך להתבייש בו בפני אדם קרוב. מצד שני, זה מביך אותך וזה מובן. אני במקומך, אולי לא הייתי מספר לפני החתונה - כי זה לא פגם אבל מצד שני מביך אותך לדבר על זה. מצד שני, זה יהיה מאד מוזר שהוא *פתאום* יגלה משהו כזה *מיד* אחרי החתונה (הרי את לא נרדמת בלי, אז זה על בסיס יומי...) ולכן כדאי לספר על זה מראש. אולי כדאי לספר בצורה חלקית - נגיד שאת ישנה עם דובי או משהו כזה, ובשלב מאוחר יותר להכנס לפרטים, ואולי ההדרגתיות תעזור לך.
כתבו פה כמה גדולים וטובים לספר בדרך אגב ובקלילות וכו'.
לא שזאת אופציה רעה.
אבל לדעתי יש נקודה הרבה יותר חשובה,
והיא, שזה בכלל לא אמור לשנות. כי אין כאן בעיה. אני אישית מסכים עם מי שכתב שכדאי להשתנות בזה - כי קשה לחנך ילד להפסיק לעשות משהו שאמא שלו עדיין עושה. זאת הבעיה היחידה לדעתי. ומה תעשי אם פעם תלכו לסופ"ש זוגי במלון ותשכחי לקחת איתך... אבל אלה באמת בעיות מינוריות. הנקודה האמיתית היא שאין בעיה. זה כמו השאלה איך לספר לו שאת חושבת שאבקודו זה טעים. אין כאן בעיה אמיתית.
לדעתי באמת במבט בוגר זה לא אמור להפריע, ושוב - אני חושב שיש מקום לספר לפני, רק בגלל שזה דבר שכן גורם להלם ראשוני (קשה לי לחשוב על דוגמה, אבל נאמר לספר לו שאת ילדה מאומצת, או שהגעת לארץ כמרגלת והתגיירת לפני חצי שנה - אפס השלכות על הזוגיות, כן יכול להיות הלם ראשוני)
גם אם היו מספרים לי מראש, זה כמעט שלא היה משפיע על ההחלטה *להפגש*. זה לגמרי non-issue
ועכשיו קראתי ושמתי לב שאת כבר כמה חודשם בזוגיות מדהימה - זה כיף לקרוא, ובהצלחה, ואל תתני לזה להפריע לך.
אני מכירה אישה נשואה שעד היום היא ישנה רק עם אצבע בפה, ונראה שלבעלה לא אכפת,
היות שכתבת שאת בזוגיות מדהימה אז חבל לוותר על זה, כשאת רואה שהוא פתוח לגמרי
אתך ושמח תודיעו לו את הבעיה ,אין לי ספק שהוא יבוא לקראתך, בהצלחה רבה רבה לכם.
והוא אדם בוגר שאוהב אותך
אני לא חושב שתהיה בעיה...
אם הוא יעזוב אותך בגלל משהו כל כך טיפשי, חסכת מעצמך המון כאב ראש לעתיד במידה והייתם נשואים.
אבל אני לא מאמין שזה יקרה
את עדיין עם מוצץ מגיל אפס, או שנגמלת כמו כולם ובגיל מבוגר עקב בעיות שינה התחלת שוב?
אם זה מגיל 0- זה משהו אחד.
אם זה התחיל בגיל מבוגר- זה משהו אחר לגמרי... יהיה הרבה יותר קל להציג את זה בצורה נכונה: הייתה בעיית שינה ורופא הציע פתרון. זה כמו תרופה.
שאם תמצאי את הזמן המתאים ותזרקי
לו את זה כדרך אגב, בקלילות ובלי לעשות עניין
הוא יקבל את זה כפי שתציגי את זה.
אבל אם תעשי זאת בצורה דרמתית נוסח:
'יש משהו שאני צריכה לספר לך', לא משנה מה תגידי לו,
הוא יהיה בשוק.
אם הקשר מספיק חזק ויציב לא רואה סיבה להוריד על זה
לפני הכל,
הרבה חיזוק ועידוד.
לעצם העניין -
כשמתסכלים מהצד פה השאלה היא בעיקר עליו ולא עלייך.
איך הוא יקבל את זה.
אבל הרגשות העזים שעוברים לך בראש בגלל העניין הזה הם תלויות בדברים שקשורים אליו.
אפשר להבין שהנושא הזה מאוד מאוד מביך בשבילך.
אפשר להבין שבגלל שאת מתביישת בזה ומשאירה את זה בגדר סוד אז זה גורם תחושה לא נעימה בקשר לזה, גם בלי קשר לבחור.
אפשר להבין שכל בחור שתצאי מתישהו אדע את זה אם תרצי (ההבדל בינו לבין בחור אחר לא גדול כנראה)
הרבה פעמים אנחנו נתקלים בהתמודדויות/נתונים ייחודיים/שונים/מוזרים שקיימים בנו ולא באף אחר וקשה לנו להעריך עד כמה הם יהיו קריטים בשביל אנשים אחרים. כי באמת אין דרך למדוד את זה.
מהגיון אישי פשוט בתור אחד שמסתכל מבחוץ - אני לא הייתי חושב לרגע להפסיד אהבת אמת בשביל דבר כזה. אפילו נראה לי טיפשי.
נשמע שאת צריכה הרבה תמיכה ולגיטמציה בעניין הזה.
כשאנחנו עושים משהו שאיננו מקובל ברמה הזאת - זה גורם לנו בושה.
לא בגלל שזה 'לא בסדר' ערכית או מוסרית או כל דבר אחר.
את לא פגעת באף אחד ולכן את בסדר גמור.
אבל ברור שתרגישי עם זה - כי את בנאדם.
בנאדם מתבייש בחסרונות שלו. במיוחד בחסרונות הייחודיים שלו.
הרגש של ה'דה לגיטמציה' שאת מרגישה חזק ביחס לדבר הנ"ל הוא מתעצם מתי שאת מקשרת את זה למערכת יחסים זוגית.
וכמו כל דבר - מתי שמקשרים אותו למערכת יחסים זוגית - הוא מתעצם פי כמה וכמה ממה שהוא.
את צריכה בעיקר רגישות.
רגישות שאיננה תלויה בנורמות חברתיות
רגישות שתלוייה באהבה בלבד.
באהבה אלייך. פשוט את. כפי שאת.
מהצד המאוד מוגבל שאני רואה בתור אחד שלא מכיר את הסיפור שלכם,
הגיוני מאוד שזה קשור לחווית הדה לגיטימציה שאת עוברת בהתנהגות הזאת גם בלי קשר אליו
זה דבר שמאוד מפחיד אותך בקשר לאנשים. אולי זה מעבר למה שזה באמת.
ביחס ל'דה לגיטמציה' שאת עוברת ביחס לזה את זקוקה הרבה אמפתיה וקבלה ממשהו אחר.
כמשהו אחר יתייחס אליך כלפי זה באמפתיה אני מתאר זה יכול מאוד להקל עליך
בהצלחה רבה!
מדברים ישירות או ברמזים?
מתלבטים יותר מידי איך וכמה לומר או זורמים?
תני מקרה ואז אולי יהיה אפשר לדון עליו
שיחת יחסנו לאן
להתגלגל מנושא לנושא באלגנטיות..
לדגומא כשרוצים לפתוח נושא עם בנאדם צריך לבוא אחרי שהוא קצת נפתח אליך.
לכל אחד יש דברים בראש שנוגעים בו והוא נוטה להפתח כלפיהם.
אחרי שמדברים שיחה זורמת אפשר לפתוח.
זאת דוגמא אחת. גם היא לא נכונה תמיד.
קשה לי להסביר את זה.
להשתמש באינטואציה שעד עכשיו רכשנו בחיים..
בהדדיות של בני הזוג
ותפרטי יותר.
דייט ראשון ?
דייט שמיני ?
הבחור ביישן ? תקשורתי ?
מה את רוצה פחות או יותר לומר לו שקשה לך ?
את מתלבטת בין כמה דברים שאת רוצה לומר לו ואולי כאן יעזרו לך לבחור באיזה גישה ללכת ?
את שואלת שאלה שממש קשה לענות עליה ולעזור לך.
ואם זה ממש חשוב לך, אז תקחי כמה דקות או מחר , תפרטי -כמה שיותר- ואז תקבלי גם תשובה -מפורטת-
ומי יודע, בזכות התשובה הזו תחסכי המון כאב ראש ואולי תרויחי את המיועד מהר יותר.
בהצלחה.
אני מבינה את הדילמה של בחירת מקצוע VS חתונה
אבל חשוב שתזכור שמה שבעיקר חשוב זה לבחור מקצוע שאתה אוהב, שיספק אותך
שתרצה לקום אליו בבוקר ב 40 שנה הקרובות
מה עוד חשוב?
זה האחריות שלך.
אבל כדאי לדעת שהרבה מהסטודנטים גם בתארים קשים מתחתנים ואפילו נולדים להם ילדים
אני מבינה את הפחד אבל כדאי שתנסה לפרק אותו לגורמים : האם תהיה לי עזרה כלכלית לשלם על התואר? מה היכולות הלימודיות שלי ? האם אני רוצה מקצוע שמותאם ליכולותיי? האם אקבל עזרה במהלך התואר? האם אני מוכן לעבוד בלילות במידת הצורך? מה יקרה אם אצטרך לפרוס את התואר?
בסוף הרבה בנים ובנות בגיל הזה נמצאים בשלב שלך ומצליחים לשלב בין חתונה (ואפילו ללדת ילדים) ותוך כדי לעשות תארים אינטנסיביים
דבר נוסף - הייתי מפרידה את הנדסה ומדעי המחשב מרפואה, כאשר רפואה דורש הרבה יותר שנים והרבה יותר "הקרבה" משני בני הזוג לאורך זמן בלי קשר ללימודים .
בהנדסה ומדעי המחשב מכירה לא מעט בנים ובנות שהתחתנו לפני התואר הראשון , ובמהלכו כולל ללדת ילדים וצלחו את התארים בהצלחה והצטיינות תוך תעדוף משימות ביום יום
אני חושבת שכדאי לבחור מקצוע שאוהבים, שתשמח לקום אליו בבוקר , שיספק אותך ויתן לך תחושת משמעות
שאר הפרמטרים יסתדרו.. כמו שאמרת אין לדעת מה יקרה
ובעז"ה שתמצא גם את בחירת ליבך ותלמד לג'נגל בין כל המשימות
בהצלחה רבה בבחירה
(אגב- ממליצה ללכת ליעוץ מקצועי, אם אתה גר במרכז יש לי אחד מומלץ מאוד)
אבל מבחינת התואר - הרבה נשואים פשוט מחלקים את התואר על יותר זמן (חמש שנים לדוגמה) ואז הם יכולים לעבוד מספיק כדי להחזיק את הבית. ברור שהבית משלם מחיר, אבל מעטים האנשים שיכולים לשבת ברוגע בשנה הראשונה בלי שום טרדות כלכליות
מכירה באופן אישי לא מעט סטודנטים נשואים (וגם כאלה עם ילדים) שלמדו תארים כאלה. חלקם פרשו את התואר על פני יותר שנים.
אבל תחשוב על זה שבטווח הארוך, ההשקעה הזאת מאוד משתלמת מבחינה כלכלית, ובמיוחד אם אתה מתכנן להקים משפחה גדולה.
מקשרת לך לקישור שפתחתי לפני כמה זמן על שאלה דומה, ויש שם דברים שאנשים כתבו שאולי יעזרו להתלבטות שלך:
בקיצור - קודם כל, תבחן כל נושא לגופו בלי להשוואות בניכם - חתונה דייטים וכולי מצד אחד ותואר עמוס מצד אחר.
אחרי שתגיע למה שידך מגיעה בכל נושא - תשווה בניהם ותראה מה כדאי.
סביר להניח שאתה תתקע בשלב מסויים בירור על כל נושא בפנ"ע - כי עד שאתה לא מתחיל משהו - אתה לא יודע איך זה (חתונה דייטים וגם תואר).
וזורק לך שתואר זאת לא חתונה קטולית. אם לעצור, אפשר לפרוס... אתה יכו לבדוק את האפשרויות הללו בצורה פרקטית.
הייתי ממליץ לך בצורה בלתי אחראית לא לשים פס על העתיד והתחיל תואר שתיההי מרוצה ממנו.
תדמיין, אתה יכול לחזור הביתה לאישתך שאתה אחרי יום מוצלח עם סיפוק וכולי ואתה יכול לחזור אליה אחרי יום מעפן...
תלוי מאד בתחום, אבל נצייר מקרה מאד מופשט.
שכר שעתי של סטודנט יכול להיות 60% משכר שעתי של משרה מלאה
אם נניח שאתה עובד פחות שעות -שהרי אתה בלימודים, יוצא שהשכר שלך יהיה משהו כמו 40% מהשכר שלך אחרי הלימודים.
עכשיו נניח שאתה לומד שלש שנים והמשכורת אחרי תואר היא 10,000 לחודש, כך שבשנה הרביעית תקבל 120,000
החלטת ללמוד ארבע שנים, ובשתיים האחרונות לעבוד.
המשכורת שלך תהיה 4,000 לחודש למשך שנתיים, בסך הכל 95,000
יש גם 10,000 של שכר לימוד, אבל מצד שני שנתיים של נסיון חלקי יכולות להיות משמעותיות יותר משנה של נסיון מלא, אז נקזז שנות נסיון בשכר לימוד.
רק לצורך ההמחשה, תשווה את זה לאפשרות שלקחת הלוואה בריבית (תבדוק איזה ריבית יכולה להיות...) לצורך מחיה בשנה #3, בלי לעבוד, ובשנה #4 עבדת במשרה מלאה.
שווה לבדוק, לשים מספרים שאתה מכיר כנכונים במקום המספרים שהמצאתי, ולראות מה יוצא.
*אין לראות באמור ייעוץ פיננסי מכל סוג שהוא*
אתם לא באמת רוצים ייעוץ שלי בשאלות פיננסיות.
------
וכמובן:
אתה לא צריך להחליט בתחילת התואר אם לפרוס אותו.
יכול להיות שהתואר ייפרס בלי מאמץ מצידך 
יש כמובן המון שיקולים נוספים
יש המון אירועים לא צפויים - כמה זמן לוקח למצוא עבודה
אם אתה מרוויח הרבה בשנה אחת וכלום בשנה אחרת, אתה משלם מס גבוה יותר מאשר אם אתה מרוויח קצת כל שנה
והסבתא הפולנית בכלל חחח
זה תלוי במיליון משתנים אישיים.
זה בין העניינים שצריך לחשב שבצורה מאוד מאוד קרה ועניינית.
הוצאות -
הוצאות חתונה (בדר"כ הורים על הכל)
הוצאות ראשוניות אחרי החתונה (ריהוט דירה ואנערף)
הוצאות בשותף בתור זוג צעיר (אתה יכול לדעת רק אחרי שאתה יודע מי השותפה שלך, יכול להיות שהיא סטודנטית, יכול להיות שהיא כבר עובדת שנתיים במקצוע)
הכנסות -
אפשר לעבוד בשבתות?
אפשר לעבוד בלילות? משהו?
האישה עובדת?
לפרוס תארים, מאחר וחשוב מאוד ניסיון מעשי. יש כלמיני משרות שדורשות יתרה של ארבעה סמסטרים למשל (בהנחה ולא מצליחים לשמור על אותו עומס) .
והוא ישמיענוטוב,
עלה לי רעיון
לא המצאה שלי או משו, וגם לא ממש גאוני.
אבל אני חושב שהוא נצרך-
מדי כמה חודשים עולה פה שרשור של וידויים בלנ"ו,
כשהרעיון הוא בעצם שאנשים כותבים את הוידוי שלהם בטופס, וזה מתפרסם פה בפורום באמצעות ניק אנונימי. היתרון הגדול של זה- הוא הדיסקרטיות.
בד"כ השרשורים האלה מתמלאים מאוד מהר, מה שמצביע על הביקוש והצורך בזה.
אז מה הרעיון שחשבתי?
חשבתי שאפשר לעשות פה, בלנ"ו, פינה כזאת, שתהיה קבועה.
המטרה היא שבכל פעם שלמישהו יהיה צורך בכך, הוא יוכל לשלוח פריקה/ משאלת לב/ כל מה שהוא רוצה לשתף, אך לא נעים לו לפתוח תחת הניק שלו. וזה יותר נוח מאשר לפתוח פצל"ש שמתישהו גם מתמלא בתגובות והופך לניק- שאז כבר פחות נוח לשלוח ממנו..
חלק מהקונספט יהיה שהתגובות היחידות שיגיבו- יהיו כאלה המביעות תמיכה, הזדהות, פרגון או הבנה. בשביל תגובות מהסוג האחר- יהיה את הפורום הכללי.
הנחיות מסודרות יתפרסמו בהמשך, אם נחליט לפתוח.
***
אז אני פותח את השרשור הזה כדי לשמוע קודם כל-
האם זה נצרך?
אתם בעד הפלטפורמה? לא בעד?
יש לכם אולי עצות וטיפים איך לעשות את זה טוב?
אם נגיע, ביחד, למסקנה שיש צורך בזה- נפתח בע"ה (אני מוכן להתנדב).
ואם אנשים פה לא מעוניינים- "כשם שקיבלתי שכר על הדרישה, כך אקבל שכר על הפרישה".
היו ברוכים!!
מחכה לשמוע אותכם
שאני חושב שזה יבוא על חשבון פתיחת שרשור
חח זו דעתי האישית.
זה יותר עניין של עניין.
אצלי זה פחות יוצר עניין ואני אהיה פחות שותף לשרשור אחד גדול אם בכלל
זה נראה לי נותן פחות אפשרות להתייחסות לכל תגובה.
לפני כמה זמן כתבתי מייל לאחותי ותיארתי לה איך הייתה מסיבת יומולדת הביתית שלי.
ארוחה טעימה עם אמא והגיסות, היה מאוד כיף ונחמד, נשים נהדרות שאני אוהבות. אבלללל,
חלק ניכר מהשיחה עסק סביב חוויות הריון-לידה-חתונה-זוגיות-עיצוב הבית-הרשמה למעון.
הגעתי לגיל שזה מעצבן אותי. זה היומולדת שלי, למה אתן מדברות על דברים שלא קשורים אלי? למה אתן מדברות על דברים שלי אין?
זה לא שאני העליתי נושא והשתיקו אותי, חלילה. פשוט זה גרם לי להיות שקטה יותר, ולהאזין. במקום לפטפט בעליזות.
אני כל כך מתביישת לכתוב את זה, כולן נחמדות ומתוקות וחוגגות לי יומולדת וככה אני מרגישה?
אז כן, זה מה שאני מרגישה ונמאס לי להתייסר מאשמה על זה. זה לא הדבר היחיד שעובר לי בראש, זה לא שמבחינתי הערב הלך לפח והוגדר כאסון מוחלט. זה בא ביחד, זו תחושה חמקמקה בתחתית של הלב, ביחד עם שמחה והנאה ונינוחות של ארוחה טובה.
אני באה לומר שהדואליות הורגת אותי. גם שמחה ונהנית מהערב וגם קצת עצבנית שמדברות על דברים שלא רלוונטיים אלי. המורכבות הזאת גם מבהירה לי שאני לא רוצה שיזהרו לידי, אני רוצה שיתנהגו בטבעיות, אני לא חולה אנושה שמדברים לידה על תוכניות לשנה הבאה. הכל בסדר איתי. אני רוצה שידברו חופשי, אבל גם שלא יגרמו לי מבוכה.
כמה אפור, רגשות סותרים שמתישים את הנפש.
זה קורה לי המון לאחרונה. בעבודה למשל, בנות מדברות על חופשה זוגית או ארגוני חתונה ואני פשוט נהיית שקטה יותר, אין לי מה להוסיף בנושא. זה לא שאני רוצה שהשיחה תמיד תעסוק בי או בדברים שקשורים אלי, זה פשוט גורם לי להרגיש נחסרת.
משתפת מה שאני עושה במצב כזה,
החברות הטובות שלי נשואות עם ילדים.
והרוב אוהבות לדבר על הנושאים סביב ילדים וכו'.
אז מה שאני עושה זה שאני פשוט משתפת פעולה כאילו אני באותו מצב שלהם!
כן כן, הרי יום אחד בעז"ה גם לי יהיה ילדים וזה גם יהיה נושאי השיחה שלי
אז מי קבע שצריך להיות שם ממש בפועל כדי שאפשר יהיה לדבר על זה?
אז אני פשוט שואלת ומתעניינת,
"רגע מה את אומרת אז עדיף לתת לו מטרנה קודם ואז להרדים. ואי מעניין. טוב לדעת.. ותגידי איזה מוצץ כדאי לקנות?"
כאילו פשוט שואלת שאלות ומתעניינת, וסקרנית כאילו מדמיינת לעצמי שאני באותה סיטואציה כמוהם.
וזה פשוט כיף. גם בשבילי, כי מרגישה שאני בתוך השיח אפילו שלמעשה אני לא הכי קשורה.
וגם לומדת מזה הרבה. ומרגישה שאבוא מוכנה יותר ככה.
אה וזה גם אחלה דמיון מודרך
(וסליחה שאני נותנת עצה במקום פשוט להזדהות עם הכאב שלך. פשוט כואב לי שיש איזה מחשבה שאם עדיין אין ילדים אז כאילו פתאום אנחנו הרווקות קצת יוצאות מהשיח. זאת חשיבה לא נכונה ולא פיירית בעיניי... אז זהו. מקווה שהועלתי במשהו)
אז מרגישים על הפנים ושום דבר לא מתגלה,
פרט לחוסר אונים, ייאוש שמכרסם
ואזלת יד. וזה לגיטימי שכך יהיה.
מבין אותך, הם באמת יכולים לנסות להיות יותר רגישים.
אבל אולי נסי לזרום עם המצב בהבנה מסוימת שבכל זאת, עולם
כמנהגו נוהג, לא ניתן לעצור את כולם. ואת בעצמך מבחינה שזה
עניין של מבית ומחוץ.
אני חושב שכאן המקום להשתמש בכלי הנקרא 'אמונה',
ופשוט להתחזק בעניין שכל דבר בזמנו ובעתו.
למה לא מההתחלה?
תפני לשדכנים ששמעת שיש להם היצע בחורים בסגנון שמדבר אליך
ולאט לאט תוכלי לדייק מי מהם מתאים לך יותר
טכנית - לרוב אפשר לשלוח הודעה קודם מתי אפשר לצלצל?
וכן את מציגה את עצמך, יש שדכנים שיבקשו שתשלחי גם פרטים כתובים
מצרפת לך קישור לרשימת שדכנים -
מעדיפים מישהי שהמקצוע שלה לא תובעני?(ביחס למקצועות אחרים)
הכוונה היא שיום העובדה שלה מסתיים בשעה סבירה.
או שזה לא נחשב בעינכם כפרמטר לכאן או לכאן?
חייב שהיא -לא- מאלה שמניחים את הרגליים שלהם על הכסא שמולם, באוטובוס או ברכבת.
ואצלך ? בהנחה שאת גם משתתפת בדיון ולא מדובר בשיעורי בית.
ושלא תשים גרש בין סתם אותיות כשהיא כותבת. (לא, יי זה לא שם ה'. ממש לא.)
בוגרת קטנהפיסטוקיה.
אצלינו מביאים לך רעיונות שאתה לא תמיד יודע איך להגיב.
- קונים 30, אולי 40 טון גרעיני ענבים, מייבשים אותם, ממליחים אותם,
שוברים את השוק של האבטיח.
- תקים עסק ביוון צלם תיירים עם קוף
- קונים 30, אולי 40 טון בולי דואר, איך שהבועה של האימייל
מתפוצצת אנחנו מציפים את השוק
סך הכל גאונות.
הודעה*שלי* השאלה הבאמת חשובה היא- מה הבעיה שלך עם סגול כהה?ענבלבס"ד
שחור זה מקריפ
ירוק זה מוזר
כל זה לא סותר שגם צבעים עדינים הם יפים לפעמים [אגב, זה גם עניין של צבע עור]
קיצור גיברת, די לכפות עליה את דעתך הלא נכונה 
באמת אתם רוצים לנשק אחד את השניה?
זה קצת מרתיע שאצטרך לנשק את בעלי..
כרגע בקשר מתקדם ברוך ה' ומסתכלת עליו לפעמים וכזה שואלת את עצמי אם באמת אצטרך לנשק אותו...
של פנינה פריליך על זה.
תחפשי ביוטיוב שכחתי איך קוראים לסרטון אבל זה מדבר על כל הקטע שצריך ליחס למגע בקשר.
הטענה המרכזית בהקשר למה שאת מעלה -
לא צריך ישר שתרגישי בנוח במגע מאוד אינטימי.
מספיק שלאט לאט המשיכה והרצון מתקדמים באופן יותר פשוט לכיוון חיובי.
זה בא לידי ביטוי שרוצים פיזית להיות יותר קרובים אחד לשני וכולי.
גם אם השלב הסופי לא מורגש כרגע.
מאוד הגיוני שדתיים מבית לא מבינים דברים כאלה.
חבל באמת שאין שיח מפותח צנוע בנושא.
איך נוגעים בחדר ייחוד? כאילו מה וכמה וכו
ממש מלחיץ אותי כל העניין
ענבלאחרונה
מבינה ולא מחכמה
(מופנה לגברים ונשים כאחד)
במשפט הראשון הוא אומר :
״רק חשוב לי לציין שחלק מהשיחות מוקלטות לצורך בקרה ושיפור״
אתם כמובן שואלים : ״אע ?״
והבחור שלנו מסביר : ״לכל מקרה, אם לא יסתדר, שאוכל לשחזר וללמוד עבור הקשר הבא
וכמובן כל דבר שתגידי עלול לשמש נגדך בריב הראשון שלנו״.
מה אתם עושים ?
1. מנתקים.
2. מאחר ושמעתם עליו דברים כ״כ טובים אתם אומרים לעצמכם ״נו טוב, בקטנה״ וממשיכים בשיחה.
3. שואלים ״אתה צוחק נכון ?״
4. תשובה אחרת ____________________.
מדליק מוזיקה ואומר "סליחה על ההמתנה ותודה על הסבלנות".
כלכך התגובה שלי!טיפה של אור"מיקומך בתור..." 
ימ''להערך שלו דווקא היה עולה בעיניי
כנראה היא הייתה הרבה זמן באולפן.. ;)
בסיעתא דשמייא
לפני קצת יותר משבוע נפרדתי מקשר רציני של כמה חודשים...
חשוב לי לציין שתכננתי להתחתן איתה ואהבתי אותה מאד...מאד!
ברור לי ב100% שאין סיכוי שנחזור,אז חזרה זו לא אופציה ואני מרגיש
שהדרך היחידה שאני יכול להמשיך הלאה זה להתחיל לצאת אבל מרגיש לי
מגעיל ומוקדם להתחיל לצאת עכשיו..עד לפני שבועיים עוד אמרתי למישהי שהיא הבחורה הכי מושלמת בעולם
ואני אוהב אותה וכבר להתחיל לצאת...כאילו מרגיש לי שצריך להיות תקופת צינון של איזה חודש חודשיים...
אבל אני כבר לא מפורק ואני בטוח שלא נחזור...אז למה לחכות?
קיצר מישהו מבין יודע לתת הכוונה?
איך אני יכול לדעת אם אני סוחב אותה או לא כל עוד אני לא מכיר מישהי אחרת?
היא הבחורה היחידה שיצא לי להיפתח לפניה בצורה כזו עמוקה...אז ברור שהיא תמיד תהיה בראש כל עוד אני לא יפגוש בחורה נפלאה אחרת ויחווה איתה חוויות ופתיחות נפשית...
הרי אתה כותב שאתה מפורק, לכן לדעתי כן תתקדם,
ובעזרת השם יבוא המזל האמתי שלך בקרוב אמן.
לפי ההיגיון הפשוט,
תחושת ״מגעיל ומוקדם״, משדרת לך ״תתעסק קצת בדברים אחרים כדי שתוכל לבוא נקי לקשר הבא״
מצד שני, בא לך כבר עכשיו לבדוק משהו אחר אם אפשרי.
אז במקרה הגרוע, תראה שהניסיון לא להקשיב לרגש הפנימי שלך, ילמד אותך בפעם הבאה להקשיב יותר.
במקרה טוב, אולי תמצא משהו מדהים שיגרום לך לא להיות מפורק.
זה לא עניין של חיים ומוות.
ככה לומדים בחיים.
אם אתה כבר מפורק, אז אל תוסיף עוד סרטים.
קבל החלטה ולך על זה.
ואל תתחיל לחפש אותה מיד, אם אתה חושב שאתה עדיין לא מוכן לזה.
מצד שני, גם להמרח ולהתקע בעבר זה גרוע מאד.
אני חושב שכדאי לך לבדוק את עצמך פעם בשבועיים אם אתה כבר מוכן, ולא להתעסק עם זה יותר מדי בין לבין. בנוסף, תקבע זמן שבו אתה מתחיל לחפש שוב בכל מקרה, נגיד עוד 3 חודשים.
בהצלחה!
חנות אינטרנטית אמינה (חוץ מדברי שיר) שאפשר להזמין ספרי קודש במחירים יחסית זולים? ושמגיע בזמן סביר?
בהידברות להזמין (אם יש שם..) זה אחלה..
בינה.בינה.ותודה רבה לכל העונים!
ת
יעל מהדרוםברוקולי
