פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 352)

אפשר אולי לומר שאם מכירים גם את הסטיגמות וגם אנשים עצמם יודעים איך להתייחס לסטיגמות. בעיקר איך לא להתייחס חח

(אין לי את זה בלהגיב עניני היום)

כל הקווניק זה כל ההגדרות האלה לא מעניין אותי

בלי כל השמות המוזרים..

ואם אני חושבת שזה מתאים עבורי

סתם שאלתי אם הדעות שונות בבתי מדרש שונים זה נושא מעניין

בלי קשר לישיבה

פשוט הסטיגמות זה שטויות

דעות שונות בתורה זה דבר רציני

חשוב להבחין בין השתיים

לצערי, כמו שאת מתארת, מדברים הרבה בעיקר על הראשון.

פשוט לא אישיו

יש מניע מסוים לאותו אינדיבידואל לבחור בישיבה מסוימת

וזה לא אותו המניע של אינדיבידואל אחר.
ולכן אין ברירה אלא להיפגש עם האינדיבידואל, ולא עם הישיבה, כדי להכיר אותו כאינדיבידואל גם מהצד הישיבתי.

אבל יש דברים שהם פשוט לא נכונים

זה עניין של בגרות

לצערנו/לשמחתנו לא תמיד זה חופף

לק"י

פשוט נראה לי שאיפה שהבחור למד בגיל 18 לא בטוח קשור אליו בגיל 25.

בכל אופן, אני מעצמי יודעת שזה לא תמיד קשור

אבל לא בהכרח קשור לסטיגמות (סטיגמות זה הצד הרדוד שמתייחסים על כל המכלול של הישיבה).

הרבה אנשים עוברים תהלכים נוספים אחרי שיצאו מהישיבה. זה נקדוה שחשוב לשים לב אליה.

 

לכנות שמות ולקטלג אנשים זה לא תמיד נובע מרצונות טובים

רוצים לעשות את טעות חייהם? תפדלו

פתאום את כזה אעעע

ועוד באמצע ההתכתבות
(לא שהיא הייתה כזאת רצינית אבל עדיין)

היה לי שבוע שלא דיברנו
ואם דיברנו לא היה לי נעים הוא צריך גם להתארגן לישון
מפקד זה בעיה
וקצין בכלל

זה פשוט שגילינו את זה באמצע התכתבות

אז זה גם לא כיף

אני בטוחה בזה

אבל אח''כ בגדוד זה אחרת

המשימה האחת - להתקדם בעבודה. כל עוד זה עושה לך טוב, זה טוב שתעשי.

תמיד את יכולה להתפטר מתפקיד. ישאלו אותך למה התפטרת, תגידי שמה שעשית היה טוב לך כי היית רווקה, עכשיו את נשואה ולא מתאים לך, את מחפשת תפקיד שאת יכולה לעשות בתור אמא. והרי זה באמת מה שתחפשי.  אין תפקיד שאי אפשר להתפטר ממנו, בטח לא תפקיד בכיר.

את כל זה - את עושה כרווקה, כי כרגע את רווקה.

 

במקביל, את מחפשת זוגיות. ואת משקיעה בזה כל מה שאפשר. ואת מקימה בית, ומבהירה - אם חשוב לך, אפילו בשלב ההצעה, שהקריירה שלך היא שניה בחשיבותה מול בית. ותהיי מוכנה לוותר על התפקיד אם זה מה שהבית ידרוש.

 

אם את חושבת שאת מסוגלת לעשות את שני הדברים במקביל, תתקדמי בשניהם.

(גיחות קצרות לחו"ל? מדובר על יומיים, על שבוע או על חודש? יומיים זה ממש לא יפריע, שבוע זה לדעתי בסדר, חודש זה עלול להפריע כי זה ידרוש תקופות יובש מתוכננות. אלא אם מתאים לך פגישות זום, אבל זה ירחיק בחורים שזה לא מתאים להם)

אם את חושבת שהתפקיד ימנע ממך - בכל צורה שהיא - למצוא מישהו שתתחתני איתו, אז באמת יש כאן דילמה, ואת צריכה לשקול מה ההפסד ומה הרווח בכל אחד מהתחומים - קריירה וזוגיות, ואז זאת באמת החלטה קשה, כי היא מאזנת בין שני ערכים שעבור כל אחד מהם את מוכנה להקריב דברים. אבל החלטות קשות לא מקבלים לפי מה שמישהו אמר בפורום

 

המשפט הראשון שתפס אותי הוא מה שכתבת "אני מאוד רוצה לממש את הכוחות והיכולות שיש לי, אבל כרווקה אני מרגישה שזה חסר תוחלת".

לא ברור לי לגמרי האם לדעתך זה חסר תועלת בעצם או רק בגלל שזה מתנגש עם גידול הילדים?

נניח לצורך הענין שהיית יודעת שלא תינשאי ב10 השנים הקרובות (חלילה), האם גם היית מוותרת על ההתקדמות בעבודה?

 

אם כן - נראה שאת לא מרגישה שמיצוי הפוטנציאל שלך הוא בעבודה, ואז באמת שאין ענין להשקיע בהתקדמות למשרה בכירה

ותובעת שאכן יקשה על גידול הילדים.

אבל אם את כן מרגישה שבעיקרון העבודה זה מקומך ויש לך סיפוק והנאה מההתקדמות ומהעשיה , אז אני לגמרי מסכים עם דברייך - "האם אני ארצה שבן זוגי יוותר על מימוש כוחות ויכולות שלו בשביל לתת לילדים?".

כלומר, אין היגיון בלוותר על חלום אישי לצורך גידול ילדים. אשה שמחה ומאושרת בעבודה תקרין את ההרגשה הזאת בבית, וכן להיפך.

 

באופן כללי דעתי היא כזאת:

אשה נשואה עם ילדים שנהנית מהאמהות ויש לה כרגע הצעת קידום, צריכה להחליט מה יותר חשוב לה ובמה היא מעדיפה להשקיע. בלגדל ולהיות עם הילדים בבית או בהתקדמות וסיפוק בעבודה ומיצוי עצמי.

אבל כאשר אין לנו על הפרק עכשיו את שני הדברים - ממילא יש משקל גדול יותר למה שלפנינו ורלוונטי כעת.

האם את חושבת שזה הגיוני לא להתקדם בעבודה עכשיו ולשבת ולהמתין (ובעז"ה שיהיה במהירה) לזיווג ההגון ולילדים שיבואו?

 

 

 

באידיאל ובמוח אני מבינה שאולי כדאי לוותר על כזה דבר.

אבל...
החיים לימדו אותי לא לוותר על מציאות בשביל חלום.
מכירה באופן אישי מישהי שהלכה ללמוד הוראה בשביל לממש את האידיאל של אמא עובדת.. למרות שראיית חשבון והיא היו חיבור הרבה יותר חכם.
מפה לשם..
בגיל 27 היא עדיין הייתה רווקה ועשתה הסבה לראיית חשבון וכיום היא ממש מצטערת שהיא ויתרה על המציאות בשביל החלום. כי היא מתחילה עכשיו בגילה לחפש משרה ראשונית וברור שזה ניכר במשכורת ובמיקום שלה בקריירה.

ו..
אולי דווקא תמצאי את הבחור שלך בזכות העבודה הספציפית הזו?

באופן כללי, מאפיינים כיתתיים כמעט תמיד יהיו במוסדות דת. התגודדות סביב אדם אחד ועוד. זה ממש לא הופך אותם לכת.
הר המור למשל, מאופיינת בהרבה מאוד מאפיינים כיתתיים. הם ממש אבל ממש לא כת. כעיקרון, כל עוד מסלול היציאה נוח כמסלול הכניסה, זה לא ממש כת.

כת זה משהו מאוד קיצוני וחולני.

 

למשל הרב שלי גם כשמץייעצים איתו דוחף לקבל החלטות לבד

יש יותר מידי מקרים של רבנים כריזמטיים מידי ותלמידים נאמנים מידי, שלגמרי התבלבלו....

לאדם יש את הזכות להאמין למי שהוא רוצה...

כל עוד מסלול היציאה נוח ואין ניסיון הרחקה ממשפחה, זה לא כת.

הכריזמטיות, בשילוב טיעונים נוסח ''רוח הקודש'', מקשים מאוד מאוד מאוד על היציאה.

אם בנאדם בוחר להישאר כי הוא מאמין, מי את שתקבעי לו שהוא צריך לצאת?

אבל כשאני רואה, שוב ושוב, שבמקומות כאלה אנשים מאבדים את השכל הישר ויכולת השיפוט הבסיסית, אז אני חושבת בהחלט שזה לא דבר טוב.
ואני בהחלט חושבת שזה נושא שראוי לדבר עליו ולדון בו בישיבות ובמדרשות.
כי בסוף יש לפעמים גם נפגעים...

גם טיעוני רוה''ק בסגנון מה שהיא כנראה מדברת עליו- זה סוג של כפיה..
יש כפיה שמבחינת מילים נשמעת לגמרי 'בסדר', אבל למשל כשהיא נאמרת ממישהו מאוד סמכותי- הוא לא נותן מקום לבחירה חופשית.. גם אם הוא אומר 'תחליט אתה' כשהרמז נורא ברור לכיוון מסוים.

אם יש ניסיון לרווח כלכלי או מין... אם זו סתם עצה זה לא כת... ולא כ"כ חמור...

מהי כת (או קבוצה הרסנית)?
  
בעידן הניו אייג' ישנן קבוצות סגורות, המתאחדות סביב מנהיג וסביב רעיון רוחני, מופרדות מן החברה, מאמצות מנהגים רוחניים שונים ואפילו משונים, ומתעתדות להתפתח כדתות חדשות. אלו אינן כתות הרסניות.

מה שהופך קבוצה המתאחדת סביב מנהיג ולה רעיון (לרוב רוחני) לכת הרסנית אלו השיטות הפסיכולוגיות הננקטות על ידי מנהיג הכת. השיטות גורמות ליצירת זהות חדשה למצטרף עד כדי יכולת ניצול ושעבוד המאמין לטובת המנהיג. מטרת מנהיג הקבוצה היא לצאת מורווח מהמאמינים, אם זה רווח כלכלי, כבוד או מין.
לרוב, המאמינים החיים בתוך הקבוצה, פיזית או מנטאלית, מתקשים לזהות את הרווחים להם זוכה המנהיג ואת הניצול שהם חווים, ומתוודים לו רק לאחר יציאתם מן הכת במבט לאחור.
 
הטכניקות הפסיכולוגיות מתבצעות על ידי המנהיג תוך יצירת תחושה של חולשה ותלות מצד אחד ומנגד הפצצת אהבה, החדרת פחדים למערערים בדרך או לרוצים לעזוב, ניתוק מהעולם החיצוני כולל משפחה גרעינית, דרישה לוידויים ולמתן מידע אישי, שליטה ברגשות, במחשבות, במידע ובהתנהגות, עידוד הלשנות בין חברי הקבוצה, הסתרת מידע המיועד רק לוותיקים, הטענה שפתית, עומס בזמנו של המאמין, שיחות אישיות ארוכות עם מנהיג הקבוצה או שלוחיו -  כל אלו מביאים את המצטרף למצב בו הוא משנה את זהותו באופן הדרגתי וזחלני לזהות כיתתית חדשה בעלת תלות טוטאלית הנכנעת למצבי ניצול ושיעבוד.

 

אכן באמת תמיד אנחנו צריכים לשאול את עצמנו
האם עבודת ה" היא ביני לבין ה'?
או שאני חלילה עושה דברים שאני לא מאמין בהם אבל עושה כי הרב אמר, ואז זה יוצר בתוכי הליכה אחרי קבוצת עדר ולא אחרי הנשמה שלי.
וזה כמו בלון שמתנפח ומתנפח ובסוף יתפוצץ.

כמובן שיש חשיבות רבה לרב , אבל בוא לא נשכח שרב צריך לדעת ולהכיר גם את זכות הבחירה שלי ...
זה משהו שצריך להדהד לנו לכל אורך הדרך שלנו.

אם לאותו ת"ח יש קשר עם עוד תלמידי חכמים (שעודם בחיים).

אם הוא מנותק מכולם זה אומר דורשני.

שצריכים להדליק נורה אדומה.
א. היתלות ברוח הקודש
ב. תהליך של התרחקות מהתלמידים. האדרת הרב ומעלתו יחד עם יצירת דיסטנס שלא מאפשר גישה פשוטה לרב ע''מ לשאול ולהתייעץ.
ג. זה בא לפעמים יחד עם קבוצת מובחרים שסובבת את הרב ו''שומרת'' עליו בכל מיני תואנות.
ג. כסף. כסף כסף כסף. רב שהוא או המוסדות שלו מגלגלים הרבה כסף, צריך לשים לב טוב טוב מאין הכסף מגיע ולאן הוא הולך.

שקיפות זה דבר נצרך בחיים.

היתלות ברוח הקודש זה בדיוק מסוג הדברים שהם לא בהכרח הופכים קבוצה לכת
אם היית מבינה אפילו קצת בכתות היית יודעת שזה בדיוק ההפך ממה שתיארת בב'
דיבורים אישיים במשך שעות עם חברי הכת זה מאפיין מובהק של כיתתיות.
ג כנ"ל כמו א'
ד גלגול של כסף שלא נעשה ממעמסה על הקבוצה - אולי זה מריח לא טוב, אבל זה לא כת. אם לרב יש עסקי מריחואנה, הוא הופך למנהיג כת?

בין נורמליות לבין כת.
ויש כמה וכמה מקומות שהם לא כת בהגדרה, אבל ההתנהלות שם מעוררת תמיהה ומדליקה נורה אדומה.

אבל מאפיינים של כת הם מושג רחב, כל שאפילו אם תאספי את המאפיינים השונים ותשאלי את העמותה למלחמת בכתות יכול להיות שלא יגדירו את המקום ככת.
אם את רוצה אני יכול לנסות לכתוב דברים לבדוק עם הבחור אם זה רלוונטי בשלבים יותר מתקדמים

גבוה בערך 1.90 

נו אולי נבדוק אותם?

אה ובן כמה הוא?

כי יש לי עוד חברה והיא כן גבוהה. 1.78 נראלי..

הלא היא ישיבת תפארת צבי

 

ניסית שם?

היחידה ששמעתי עליה, ורק דברים רעים לצערי.

שרב אברום זצ''ל למד שם

ועם קשר או בלי קשר- כנראה שיש בה גם הרבה דברים טובים

אני גם לא מחלק ציונים. זה רק מה ששמעתי ממספר חברים שלמדו שם ושלא מכירים אחד את השני.

 

לקח לה כמה שנים להפוך למשרפה....

אני מכיר משם רבים מאוד ולא שמעתי דברים רעים ובטח לא עם כזה אימוגי.

ובקרית מלאכי.
ממה ששמעתי יש שם אידיאולוגיה ליטאית מאוד, ומאוד נגד הציבור הדת"ל..
בשונה מאור החיים וכד'

נכון שהרבה לא טובים אבל בעיקר אבל שדווקא באים מהעולם החרדי והם שבאבניקים ורוצים מקום קליל יותר... יש לי שם כמה חברים גדולים ממני שהלכו וממזרוחניקים הלכו לכיוון יותר חרדי והם דווקא רציניים מאוד.

ואגב, גם החברים שאני מתאר, הם חבר'ה איכותיים למדי. והם התנתקו לגמרי מהסגנון הזה של הישיבה.

 

החברים שלי בסך הכל חיפשו מקום ללמוד בו תורה, וכל הזמן ניסו לשטוף להם את המוח לשנות את כל מה שהם גדלו עליו (קרי הסגנון הדתי לאומי).

 

שניים מהם סיפרו שבגלל הרקע הדתי לאומי ממנו הם הגיעו, זה גרם לכמה גורמים (לא הבנתי אם אלו רבנים בישיבה או דמויות אחרות) לנסות לסכסך בינם לבין המשפחה שלהם, עד כדי לנסות לנתק אותם מהמשפחה, וזה גרם להם להמון מתחים. שזה לא נשמע לי מעשה ראוי למי שמתיימרים להיקרא "בני תורה" לעשות

 

דבר נוסף שחלק מהם תיארו לי זה שהם נדרשו כחלק מהקבלה שלהם לישיבה, לשנות את כתובת המגורים שלהם במשרד הפנים לבית של אחד הרבנים בישיבה, למרות שבפועל הם לא גרים שם, ע"מ שהישיבה באיזהשהו אופן תקבל תקציבים גבוהים יותר, שזה נראה לי כמו מעשה הונאה לא ראוי.

 

אם יורשה לשאול בני כמה הם?

אבל שוב הם לא הרוב, רק אומר שיש כאלה.

בס"ד

שלום,

מכיוון שאתה מטיל האשמות קשות על הישיבה ובעקיפין יש חשש לענ"ד ללעז על תלמידיה ח"ו ה"י, באתי כאן לכתוב את הדברים שאני נתקלתי בהם במהלך לימודיי בישיבה לאורך תקופה לא קצרה של כמה שנים, וכן השמועות שאני שמעתי מהתקופות שלפניי ואחריי, הכל בעז"ה אשתדל להתייחס באריכות כדלהלן על הצד היותר *אמיתי*.

יתירה מזאת, כידוע קיים בד"כ קושי ממשי בהוצאת הלעז מהמקבל לשה"ר כמוזכר באריכות בח"ח. וגם למיטב ידיעתי בימינו קיימים מחקרים רבים שמאששים עניין זה בעקבות בחירות 2016 בארה"ב וכן על רקע הבחירות כיום ב2020, ביחס לשימוש בפייק ניוז כשיטה להשגת רווחים פוליטיים ובפרט מצד אינטרסים וגופים זרים ועל כן אחרי הקדמות אלו מקווה שתהיה מובנת הסיבה מדוע אני אכתוב באריכות.

-----

ראשית, אני למדתי בישיבה לאורך כמה וכמה שנים, לפני כ5 שנים, ואני הייתי די מעורבב חברתית ע"מ לשמוע שמועות לטווח של עוד כ3 שנים~ נניח אחורה, וגם עד היום יש לי חברים שלומדים עד עתה שם אז אם נחבר את המספרים, אז עדיין לא נגיע לאנשים שכיום הם בני 30+ כפי שהזכרת (שזה ככה"נ לפני כ12 שנה מעתה), כך שאיני יכול להכחיש את דבריך, אבל אני כן יכול לומר בביטחון מלא שהרוח שאותה אתה מתאר מאוד זרה לרוחי מההיכרות הקרובה שלי עם הישיבה. עם צוות הרבנים והאברכים וכו'. ועל כן, אני אתייחס רק לתקופה שאותה אני *מכיר*.

 

בתחילת דבריך הזכרת שהם כל הזמן ניסו "לשטוף להם את המוח לשנות את כל מה שהם גדלו עליו (קרי הסגנון הדתי לאומי).". בתקופה שלי זה לחלוטין לא היה בכלל. לא זכור לי שנאמרו מילים "רעות" על הציבור הדתי לאומי מצד הצוות. גם כשאנחנו ניסינו להוציא מהם מילים רעות בכוח אפילו בעקיצות רבות שמתחת לחגורה ממש לא זכורים לי ביטויים חריפים מצד הרבנים ואם היה משהו זה ממש לא נפוץ... אכן היו שני אברכים, שאם ניסית *בכוח* לדובב אותם מה הם חושבים על כל מיני רבנים לייטים בציבור הדתי לאומי אכן היית יכול לשמוע כמה וכמה דברים לגביהם מפי אותם אברכים (ד"א אם תשאל כל מיני רבנים חרדלי"ם לגביהם אני מניח שתוכל לשמוע בע"פ דברים לא פחות חמורים מפיהם ודבר זה ידוע לי מפי חברים שלומדים בישיבות דת"ל).

אבל ראשית כל, אני לא רואה בכך שום שטיפת מוח . שנית, אני רואה בכך משהו שהוא לגיטימי לגמרי להביע את דעתך, לא לגיטימי זה להשתיק את מה שאתה סבור. שלישית, זה לא שהם מנסים "לשטוף לך את המוח" ובפרט שתחילת השיחה זה מצידנו הבחורים.... וסוף סוף הם אברכים ככה שראוי להכניס את זה בפרופורציה מתאימה. ועי' בסוף.

 

אבל תכלס לפני כל ה"תצטדקיז", כמי שלמד בישיבה ומכיר מקרוב אותה, השימוש בביטוי ש"מנסים לשטוף את המוח" הוא פשוט מגוחך. הרי חלק לא מועט (אם לא הרוב) מן הבחורים שאני הכרתי הם אנשים מספיק ביקורתיים ובעלי עמדה מכדי שישטפו להם את המוח... זה פשוט הבעת זלזול רציני באינטליגנציה ובכושר שיקול הדעת של הבחורים שהכרתי. (ושמא אינטליגנציה היא היא היכולת לשיקול דעת).

ובמאמר מוסגר אני אוסיף מתוך תחושת כאב מסוימת על דרך הלימוד בתוך כל מיני תתי מגזרים בסגנון הדת"ל - שתדע שהבחורים שאני למדתי איתם היו הרבה יותר ביקורתיים מבחורים בכל מיני ישיבות ו"מוסדות" דת"ל למיניהם. את הדוגמאות לכך אני יכול לתת במכביר, אבל זה לא נראה לי שייך למקום זה, אבל ברמיזה לכך אומר שתוכל למצוא כל מיני אנשי הגות ליברלים שמאריכים בכך ואכמ"ל.

 

נ.ב עריכה למחרת: שכחתי להוסיף שאכן מתקיימת שיחה בערך פעם בשבוע יותר בסגנון של שמו"ס וניתן לומר שרעיונה ו"הנחותיה" הם אכן בגישה חרדית (וזה לגיטימי לגמרי), אבל אני לא חושב שהיא עוסקת יותר מידיי בצורה ישירה לגבי השקפה או נגד הציבור הדת"ל אם בכלל... אלא יותר מצד המוסר במה שהרב חושב שנכון "להתחזק" ובעיקרה חשיבות הישיבה כחממה וכו' כמדומני. בכל אופן, מסופקני אם בחור יחליף את הכיפה בעקבות השיחה הזאת. א

 

-----

שנית, כתבת טענה חמורה שהישיבה מנסה לסכסך עם המשפחה. אני לא מכיר את זה. ואני מכיר דווקא להפך, שכמה וכמה פעמים דיברו איתי אישית ועם בחורים אחרים שאני מכיר בדיוק בידיוק להפך. ככה שזה נשמע לי די מוזר..

אני כן יכול לחשוב על מקרה שבו שהבחור ירצה להמשיך ללמוד תורה אבל ההורים ילחצו עליו לעזוב (אני לא מכיר אישית כזה מקרה ממש חמור. אבל אני חושב שממש במעומם שמעתי על משהו כזה), אז אכן יעודדו אותו להמשיך ללמוד תורה. אבל זה לא שיעודדו אותו לנסות לעשות ברוגז בבית או משהו! (שזה כל כך לא מה שאני מכיר ממה שפגשתי שם). אני לא מונח בסוגיה הזאת אבל ככל שידוע לי גם הרעיון שת"ת גדול מכיבוד אב ואם מוזכר ביו"ד ר"מ י"ג. וגם מבחינה מוסרית זה הגיוני שהילד יכול לסלול את דרך חייו בעצמו אפילו נגד דעת הוריו ק"ו בעניינים כמו מצוות ות"ת שנראה אותם אפילו כחלק ניכר ממטרת העולם או הבריאה ואכמ"ל. לא רואה בכך בעיה מוסרית אם הבחור רוצה בכך. אף שכמובן שזה כל כך מצער וקצת קורע את הלב אם מציאות שכזאת אכן תקרה, אבל בד"כ אני מניח לאחר כמה שנים שההורים רואים שהילד שמח בבחירתו, וכולם ביחד עברו תהליך של קבלה בין אחד לשני אז אני חושב שהדברים הללו מסתדרים.

לא מזמן שודרה תוכנית דוקו-ריאליטית בשם "עוד ניפגש" על כמה מקרים מצערים בין חברי משפחה חילונית לילד החוזר בתשובה. אבל זכור לי "מעולם קטן" שאחד מיוצרי התוכנית? הזכיר שזה ממש לא נפוץ לשמחתם.

 

------

לגבי כתובת המגורים, אני לא שמעתי על כך. עכשיו או לפחות עד התקופה שבה למדתי בישיבה רעיון שכזה גם למיטב הבנתי הוא גם בלתי אפשרי אבל באמת אכמ"ל.

לגבי השאלה המוסרית על כך, דווקא אני ממש לא בטוח שזה לא ראוי כי לכאורה זה תלוי במטרת התקציבים הללו שאני בכלל לא מכיר אותם (ובפרט שעולה השאלה האם נדרוש את רעיון המחוקק – ובכלל שנינו לא יודעים מהו. או שמא די בלשון החוק שזה נראה לי הגישה המקובלת במשפט).  ד"א אני לא מקבל גם את התפיסה שבחור שלומד בישיבה הוא לא גר שם, מה זה שונה ממקומות לימוד אחרים בהם יש בחורים שמשנים את הכתובת בת"ז לשם? אבל זה סתם כחקירה בעלמא. כי באמת לא שמעתי על כך.

 

נ.ב

לאחר שהתייחסתי אני מקווה בזהירות ובכנות לכל אחד מן הערות שהעלת דבר דבור על אופניו, אני אכתוב את הדברים שאני הרגשתי משם. חלק מהדברים הללו מגיעים מהרהורים או תבונות אנתרופולוגיות על דרך הישיבה.

אני מניח שמסתתרת אצל אנשים רבים (ואולי גם אצלך) השאלה הברורה כיצד יכול להיות שבחור ישרף?! הרי "האמת" בוודאי נמצאת אצלנו - בציבור הדת"ל, אז כדי שבחור ישרף אנחנו בד"כ נחפש איזשהו סיבה א-רציונלית למעשיו, למשל הוא היה נתון תחת סוג של "שטיפת מוח" כפי שהזכרת ורק ככה נוכל להסביר זאת.

אבל אני חושב שתמונת עולם זאת או הנחת יסוד זאת היא די נאיבית.. יש כמובן סיבות טובות מאוד לגישה/"השקפה" החרדית, וכמובן ישנם גם סיבות לגישה הדת"ל. כמובן שסגנון הטענות הוא רחב והוא יכול לנוע משינויים בתפיסות המטאפיזיות של המציאות וכלה בגישות יותר מתודולוגיות או פרגמטיות.

בכל אופן,  אני רוצה לטעון בכך שגם אדם שהגיע מתוך שיקול דעת והתבוננות רחבה בדברים יכול לאחוז בגישה חרדית. (ד"א מאוד מעניין לציין שגם בתוך הציבור הדת"ל ישנם כל מיני סגנונות שלאורך השנים התקרבו ומתקרבות עדיין לסגנון החרדי, וגם בציבור החרדי ניתן למצוא כל מיני סגנונות שאני לא חושב שיש להם עתה ביטוי ממשי בשטח אבל מבחינה השקפתית שמתקרבות לגישות של הציבור הדת"ל ושמא החרדל"י).

כמובן שניתן לשאול על כך שני קושיות, הראשונה מגיעה מהאספקט הפילוסופי בדבר חוסר ההסמכה – כיצד שני דמויות בעלי נתוני פתיחה טובים ברמה אפריורית יכולים להגיע לחוסר הסכמה. אבל גם ניתן לעורר קושיה על כך מצד השאלה האם לאותו תלמיד ובחור יש די כלים כדי להכריע בדברים או אם מצד מוסרי זה בסדר להטיל עליו אופציה נוספת שכזאת שהוא לא חשב עליה. אז אני ממש לא בטוח שיש בכך בעיה (ובפרט שאם לא עכשיו אז אימתי), אבל בסופו של דבר תמיד אנחנו נמצאים תחת מעטה של חוסר מידע ונאלצים להתגבר ולהמר תחת מצב זה. כפי שפרופ' שלום רוזנברג מטבתא  "כשאין שורשים עלינו להשתמש בכנפיים". בעניין היחס של האדם המאמין בפוסטמודרניזם או "לכפירה" עם אותו הימור של היותו בן המלך בביתו של השפחה שלקוח מר' נחמן. 

ובכללי הבחורים בגיל הזה מתמודדים עם הכרעות חשובות ומשמעותיות, לא בטוח שאני רואה בכך שינוי מהותי מדברים אחרים ויש שיגידו אולי שאכן יש מטרה לתת לבחור לבחור. (אומנם ניתן להמשיך להקשות שממה נפשך כיצד זה מסתדר עם גישה חרדית שלכאורה לא דוגלת בכך, אבל לא נראלי שזה כורת את הענף שזה יושב עליו).

אבל כל זה היה נכון אם הישיבה הייתה מנסה להנחיל השפקה חרדית לבחורים הדת"ל כפי שכל כך ברור לך, אבל כפי שכבר היית אמור להבין מדברי עד עתה זה לא היה המצב שפגשתי.

*המצב שפגשתי* - הוא שהישיבה (לענ"ד זה משתנה קצת מרב לרב שם, אבל אני חושב שזה מה שהבחור יפגוש) מנסה להנחיל לבחור שיהיה הוא עצמו וישתפר לרמה המתאימה לו. כדברי החסידים "כאשר אגיע לשמים לא ישאלו אותי למה לא היית משה רבנו, אלא למה לא היית זושא".

לי *אישית* אחרי כמה שנים בישיבה הציעו כמה רבנים ללמוד תואר בשילוב עם לימוד תורה (אפרופו "משרפה") בהבנה שזה מה שיתאים לי.והיה גם הצעה מצד רב אחר שאני יעבור לישיבה כמו "מרכז הרב".

יתירה מזאת אני יכול לתאר איפה שאני הייתי, ואני כמעט ולא מכיר ישיבות שדוגלות בכה *מעט כפייה* על הבחורים פרט לכל מיני גדרים מחייבים והגיוניים.

עיקר הכפייה (וזה אכן דבר מצוי) שבחור יכול לפגוש לפי דעתי, שיהיה רב אחד משם שככה"נ ינסה לשכנע אותו לא לצאת מהישיבה כאשר הוא רואה שאם הוא ישאר שם אז הוא יגדל מבחינה רוחנית או שמא משער בדעתו שהוא יתקלקל ה"י בחוץ ביחס למצבו או בהתאם לאן שפניו פונות. אבל דומני שבמידה והבחור כבר הכריע, אז אכן יקבלו את החלטתו. [בלי קשר נראלי שזה נק' חשובה חינוכית].
 

אם ככה בוודאי עולה הקושיא העצומה איך יכול להיות שאנשים נשרפים מכזה מקום? הרי כל מה שאני מתאר עד עתה הוא אבסורדי ביחס לחשיבה שנעלה על דעתנו.

אלא עיקר היסוד שאני ראיתי לא טמון בכפייה אלא בגידול, שאם תלמד בחברה חרדית ורבים מרבותיך יהיו חרדים ותרגיש הזדהות בערכים הללו- באהבת התורה והקב"ה, השטייגען, שמחה וריתחא דאורייתא וכו' אז ייתכן מאוד שתרצה להמשיך בדרך התורה שקיבלת ואהבת וכנראה תישאר ותגדל במסלול חרדי... (זה לא הכרחי ויש אברכים שיצאו משם דת"ל וכו') אבל אני לא רואה בכך שום פסול. והכל ב-ס-ד-ר. אפילו אם מישהו בחר להיות חרדי....

נ.ב יש אברכים ורבנים שהגיעו דת"ל שהם כל כך מקסימים וחמודים וחכמים שלמדו שם וחלקם גם כל כך פתוחים. ככה שלהציג את זה כמשהו בעייתי זהו נראלי כעוול.

כמו כן, חשוב לציין שבשנים האחרונות הסגנון של הישיבה השתנה ומגיעים גם בחורים רבים מאוד מישיבות ותיכונים חרדים, ועדיין חיים בהרמוניה וביופי רב עם בחורים דת"ל, שלצערי התמעטו לאורך השנים. אני לא כל כך מכיר מה המצב עכשיו לגבי "המסגרת" וכו' וייתכן שזה השתנה שיתאים יותר לסגנון הזה "החדש" ואכמ"ל.

ככה שאם מישהו מחפש מידע קונקרטי על ההתאמה לישיבה, אז ייתכן שיש כיום יותר מסגרת מהתקופה שבה הייתי, אבל אני ממש לא בטוח ובאמת אינני יודע מספיק על כך, כך שצריך לברר זאת עם מי שבקיא בפרטים ולא נראלי כל כך מסובך לבדוק זאת.

 

אני את שלי אמרתי, ומה שהלב חומד להאריך הזמן דוחק.

בכל אופן, כולי תקווה שנרגיש את אותו צער על בחור שנשרף כמו בחור שהוריד את הכיפה...

ואני כותב זאת בדמע רב מהיכרות רבה שזה לא המצב ולא פועלים דיי בתחום הזה נכון לעתה,

בברכה,

ק'

 

יש גם בישיבת "אור החיים" של הרב אלבז חבר'ה דתיים לאומיים שהתחרדו. 
אצל הרב ארוש זה פחות בישיבה עצמה אבל בשיעורים של ימי רביעי תוכלי למצוא שם גם כמה כאלה (אם זה הסגנון)

אממ לדעתי, בדרך כלל בישיבות של בעלי תשובה תמצאי גם כאלה מבתים דתיים לאומיים או שהתחרדו

וגם הרבה ישיבות של חוזרים בתשובה יש כאלה בחורים

מקש ימני > שחרר




להבא שאלות טכניות בבקשה לשאול בפורום המיועד - למשל בפורום משוב

מי שלא יודע על קיומו של פורום משוב-
יכול לשאול פה איפה אפשר לשאול על בעיות טכניות?
או שהוא צריך לשאול את השאלה בפורום משוב?

🙃

(;

אבל ברור לך שהשניות שבוזבזו על מנת לקרוא את הניסיון הדחוק שלך ליצור לנו קושי פרדוקסלי בפורום יכלו להיות מנוצלים ע"י ברוקולי לקריאה של מסר בפרטי לחיפוש זיווג, ומכאן לשידוך, ומכאן לחתונה, ולהעלאת הסטטיסטיקה שאי פעם תמצא מישהי...

אני מקווה שהתגובה שלך באמת באה מהמקום שאתה מציין,

ולא ממקום לא ענייני נגדי או משהו..

הרגשתי קצת עוינות בתגובה שלך, אני מקווה שלא פגעתי בך באיזה צורה

מאה אחוז צחוק וקלות דעת

 

שניכם צחקתם 

לא הבנתי למה כוונתך

כי היא כבר נתפסה, 
ניסוח שגוי שלי..

שאי כותב מהניק הזה לדוגמא, זה לא משפיע על מה שקלטת ממני?

הפצלש והפריקות נועדו כדי לנתק כל קשר של התייחסות בין בנאדם למקרה כואב ורגיש

היו תקופות שהתחלתי להרגיש שאנשים כבר מכירים אותי, אבל הפנמתי שממש לא. שיש בי דברים בולטים יותר פה לעומת דברים שאנשים ממש לא יודעים עלי והכי חשוב אם מישהו יפגוש אותי הוא לא ידע לקשר בין המשתמש לביני. כולל מי שמכיר אותי כבר או פגש אותי כבר ומכיר גם את המשתמש אם יש כזה.
אממה, הפלונטר היה אנונימי לא פחות מהמיזם הזה והוא לא היה מוצף עד כדי כך

אתה מבין שאני לא יכול להציף את הפורום בהמון פריקות בודדות

אבל עכשיו סגרו את הפלונטר.

 

באמת בעיה שאי אפשר לנהל שיחה עם מי שפותח נושא בשרשור של @leefrok.lanu

 

מצד אחד מובן הצורך הפיקוח כדי שזה לא יהיה במה לטרולים, מצד שני כדאי שתהיה פלטפורמה שמאפשרת אנונימיות שלמה (אני למשל לא מרגיש לגמרי אנונימי כאן)

למה כשהוא היה פעיל הוא לא היה מוצף עד כדי כך

פה זה אנונימי לחלוטין. אתה לא צריך להזדהות בפני אף אחד,

מצד שני אנחנו עוברים על התוכן ולא כל אחד יכול לכתוב.

 

כותב הפריקה יכול כמובן לפנות באישי או דרך צד ג'

זה באמת חיסרון אבל שאי אפשר לנהל איתו שיחה..  לכל פלטפורמה יש מגבלות

אם אפשר לשאול שאלות שהם יכולים ומצופים לענות?

כשהם משתמשים במשתמש שמזוהה איתם באופן בלעדי.

 

הם יכולים כמובן לפתוח ניק חדש בשביל כל שרשור כזה, אבל הרבה פעמים פריקה לא שווה לפתוח ניק

 

אני כן חושב שכשכל הפריקות יהיו בשרשור אחד, כל אחת מהן היא חלשה יותר. סוג של צרת רבים במובן של "אל תתלונן, יש עוד אנשים עצובים בעולם"

אני באמת מיצר על כך ומתנצל בפני כל מי שנפגע מזה.

ואין לי הרבה מה לעשות כדי לשנות את זה,

בסוף זה לא פייסבוק..

מקווה שלא נעשה למישהו עוול בצורה הזאת

צרת רבים חצי נחמה. זה מדגיש את העובדה שלכל אחד והחולשות שלו...

לא להשוות מקרים. אמנם זה חשוב בשביל לקבל פרופורציות,

אבל מבחינה רגשית- כשאני מתייחס לאותו אדם מסוים כזה או אחר-

אני אתייחס לזה כמשהו בפני עצמו. כי אני לא רוצה לזלזל במה שהוא מרגיש, זה לא נראה לי נכון.. כי זה לא משהו מדיד באמת.

לצערי כאן אני לא רואה דרך לשנות את זה

אין מישהו שבלי זה חייו היו טובים יותר

 

יכול להיות שהיה אפשר יותר טוב, אבל זה בהחלט לא מזיק ככה

רק אציין שמראש זה נפתח למטרה רגשית-

שייתן מענה מיידי לרגש.

וגם במצבים כאלה לפעמים לא מעוניינים בתגובות שהם עצות..

 

אני די הופתעתי שנכון לעכשיו, אף אחד לא כתב פריקה מהטעם הזה (שהוא אינו רוצה שיגיבו לו ביקורת/ עצות).

אבל אני שמח שזה עוזר לאנשים.. לא משנה איזה סוג של עזרה

כי יש מסך שמפריד בינך לבין כולם!! וגם אם כולם ממש ישנאו אותך ולא יקחו אותך ברצינות או לא יעזרו לך, או לחלופין ירחמו עליך וגם לא ממש יקחו אותך ברצינות, אתה פשוט פותח משתמש חדש ומתחיל הכל מאפס!

שאנשים מכירים זה את זה, או עלולים לנחש זה את זה,

ואפילו-

נגיד שמכירים אותך רק בתור ניק. אבל לא מכירים אותך בתור אדם-

הם רוצים תגובות שיגיבו להם  בתור אדם. כזה שאף אחד עדיין לא הדביק עליו תווית, שלא מכיר..

תוויות מכוונות אותנו לעיתים רבות לכיוונים מסוימים אחרים (מאשר אם הן לא היו)

והפסקתי לחשוש מתיוגים שלילים ומיחס לא הוגן לכן חשפתי אותו בצמ"ע
בכל מקרה בפלונטר לא היה את זה ובכל זאת הוא לא הוצף עד כדי כך

התפקיד של הפינה לא היה להחליף את פלונטר, אלא להוות השלמה.

אני יהודי פשוט, איני בהנהלה.. אני לא יודע למה פלונטר נעלם וזה לא ענין שלי

אם אינך צריך את הפינה- אז זה בסדר גמור! לגמריי לגמריי.

 

בשרשור שפתחתי ראיתי שכן יש ביקוש לזה, למרות שהיו מעט התנגדויות פה ושם.

אז לטובת אלה שמעוניינים- אני חושב שברגע שקיבלתי את הרשות, זו חובתי לעשות חסד עם אלו שצריכים. כמה שאני יכול.

הופתעתי כמוך מכמות הביקוש. אולי זה באשמתי, איני יודע. ואם כן, אני לוקח את האחריות

ובכל מקרה, אתה לא @ יהודי פשוט (לא מתייג בפועל כדי לא להציק לו לחינם), אתה @והוא ישמיענו וזה בסדר גמור

אני לא והוא ישמיענו, אבל כך נקרא הניק שלי פה. אכן

כל הסיסמאות של כל הפלונטרים נמחקו או נערכו. אפילו המשתמשים השיתופים של פורום הארי פוטר, שהיו עבור אותו הפורום בלבד ולצורכי הומור, ונעשה בהם מעט מאוד שימושים (וכנראה שאפס שימושים בשנה-שנה וחצי האחרונות) גם להם הסיסמא נמחקה

 

 

וגם המיזם הזה נתון לשינויים.. 

 

 

מלכתחילה זה לא היה אמור להיות מענה לכל דבר אנונימי אלא ספציפי לפריקות.
אנחנו נחדד את הנהלים.

ושכוייעך, אתה חוסך ממני עבודה 😎

אבל אם את מתכוונת שאתחפש לבת ואכנס לסמינר.. אז לא

זה לא בשכונת בית וגן?

היי
אני לומדת בבית וגן
אשמח לעזור אם עדיין רלוונטי

שאיפות מטרות "אני מאמין" ואם זה מתאים אז ממשיכים לאופי וכו'

הרצאה מעולה. ראיתי אותה גם בעבר..
למרות שזה ענין של שיווק, אבל בהחלט המהות נראית לי יותר מושכת מהפרטים החיצוניים

שיווק זה בעייתי מבחינתך? כורח המציאות או שיש בשיווק גם יתרונות (בקשר ללנ"ו)?

היא ההוצאה מפרופורציות.
לקחת ערך עמוק ולהפוך אותו למשהו פחות עמוק, או להיפך- לקחת משהו לא עמוק ולהפוך אותו למשהו מאוד עמוק.
זה בעצם גורם שהכל הופך לשטחי, כי לשום דבר אין ערך עצמי, וכל הערך שלו בעולם השיווק הוא רק מצד העטיפה שעושים לו. כחומר ביד היוצר.

ניקח למשל את אפל, החברה עליה מדבר סינק בהרצאה. אז הם מציגים את החלום שלהם- להביא לעולם חדשנות, יצירתיות וכו'. אבל בתכל'ס- מה שמעניין אותם זה לא חדשנות ולא יצירתיות אלא להרוויח כסף.. נקודה. הם לא יודעים להסביר את הערכים האלה, מלבד משפטים מופשטים לפרסומות ענק בשלטי חוצות.
אולי את המייסד זה עניין, את העובדים והמנהלים זה לא בדיוק מה שמעניין.
אבל הם גילו שהערכים מוכרים יותר מאשר האמירה 'יש לנו מוצר טוב, בואו תקנו אותו'.. אז הם משתמשים בערכים האלה.
מה שגורם, לענ''ד, לזילות של ערכים שמצד עצמם הם באמת טובים- וצריך רק להתחבר אליהם מצד עצמם ולא מצד העטיפות.

אני חושב שבמידה מסוימת, או רבה, זה מה שקורה/ עלול לקרות גם בדייטים.

אלו באמת הצדדים ה'אפלים' של השיווק.

 

לדעתי אפשר וכדאי לקחת לפחות חלק מהעקרונות.

כמו כן להציג את הערכים,

כמו לדייק את המסר והמטרה,

כמו להדגיש (קצת, לא על חשבון אחרים) את הייחודיות.

 

באמת יש בזה המון סכנות, אבל אולי אולי אפשר להצליח להשתמש בזה לטוב.

לא במטרה להחצין, יותר מהמקום של לדייק את המהות הפנימית.

כדי בסוף גם למצוא שותף/ה לחיים.

 

אבל אני אישית חושב שזה לא צריך להיות העיקר. ואם זה מקיף את כל העניין של הדייטים.. אז זה יוצר לי איזושהי תחושה של עיקר. אני מעדיף יותר אותנטיות בריאה (אני מבדיל בין כבוד לזולת לבין שיווק.. כבוד לזולת זה ערך אמיתי, לכן למשל לבוש בגדים מכובדים או להתעניין בזולת בעיני זה לא בשביל 'שיווק' אלא מתוך ערך אמיתי לכבוד לזולת), שנעזרת גם בשיווק אבל לא מתוך סתירה של ערכים כמו כנות, אמת, ענווה, נאמנות לעצמי וכו'

מתכון לאסון..

הכוונה שלי ממש בתחילת הדרך.

בשלב ההצעה / גג דייט ראשון.

 

והכי חשוב-

שאם השיווק בא על חשבון הכנות והאותנטיות,

אין לו כמעט ערך בעיניי.

זה צריך לעזור,

ממש לא להיות העיקר

לענ''ד יכול להיות מאוד טוב שיתחילו בערכים ושאיפות וכו' (זה בוודאי יותר טוב ממה שיש כרגע!), ובהתחלה אני לא רואה פסול בשיווק ראשוני (שוב, שלא סותר את הערכים של אמת, נאמנות לעצמי וענווה וכו')..

על זה נאמר המשפט הידוע 'אין שני לרושם ראשוני'. שאמנם הוא קלישאה, אבל יש בו גם אמת (למרות שקשה לי איתו קצת)


התחברתי מאוד לפסקה השניה שכתבת

מטרה משותפת זה הבסיס.

וזה מה שגורם לקשר להמשיך ולעלות מעלה מעלה.

וזה מה שנותן לקשר יציבות.

 

אחרי כל זאת עולים לשלב הבא -

מה היחס בין החלומות והשאיפות לשאר הדברים?

האופי הוא הדבר המרכזי הבא.

יש דברים שהאופי צריך להיות דומה ויש דברים שהוא צריך להיות משלים.

 

 

אנסה להסביר את היחס בין האופי לשאיפות בצורה מטאפורית.

האופי הוא ה'ארץ'

המטרה המשותפת היא ה'שמיים'

הרבה אנשים נוכל להזדהות איתם במטרה אבל הם לא יוכלו לעזור לנו לממש אותה בגלל שהאופי לא יהיה מתאים בשבילנו.

אופי מתאים ומשלים - זה הבסיס הכי טבעי שאפשר לצמוח ממנו.

מטרה משותפת -  זה הרעיון שסביבו אותו קשר טבעי מכוון אליו. זה נותן גז. נותן מגמה. כיוון.

 

קשר ללא דרך - לאן הוא יתקדם? מה הזכות קיום שלו?

קשר ללא התאמה (חוסר התאמה באופי, באישיות) -  לא יכולה לו להיות בכלל מציאות.

1 שיטת השידוכים מבוססת על ההנחה שנכונה בעולמות מסוימים, שהעולם הרוחני של שני הצדדים הוא משותף או לפחות כל צד מקבל כחיובי את הצד השני. לכן למשל הוא סגור מגזרית - בחורה חרדית בדרך כלל לא תשאף למה ששואף אליו בחור מישיבת הר המור, כי העולם הרוחני שלהם שונה. לא לדבר על פערים דתיים וכדומה.

 

2 כדי להגיע לתוכן הכי פנימי של האדם, צריך להבין אותו, וצריך שהאדם יהיה מוכן ומסוגל לחשוף אותו. זה דורש שדכן קשוב מאד, משודך מאד מודע לעצמו, וחיבור מסוים בין שניהם. רוב המשודכים לא מודעים לעצמם ברמה כזאת, רוב השדכנים לא קשובים ברמה הזאת, וההשקעה שנדרשת כדי למצות מהאדם את החלק הכי פנימי שלו - היא כזאת שאף שדכן לא יעשה את זה ליותר מכמה עשרות בשנה (ולא לדבר על להתעדכן). בקיצור, זה לא מעשי בשלב ההצעה. בשלב הפגישה - זה בדיוק מה שאמורים לעשות

לגבי מה שכתבת שזה לא מעשי בשלב ההצעה-
למה הכוונה? שזה לא קיים כיום? זה ברור.. היא מעלה רעיון/ חלום שהוא שונה ממה שנהוג כיום..

מאמין שכמעט כל דבר הגיוני ונכון הוא מעשי, אם ישקיעו בו מספיק מחשבה ומאמץ..

הם לא יכולים להשקיע מספיק מחשבה ומאמץ כדי לנהל כך מאגרים של מאות משודכים.

 

ולכן, זה לא מעשי בשלב ההצעה.

 

אם יצאת עם יותר מחמש עשרה בנות שהיו רלוונטיות (לפחות מבחינתך), זה אומר שאתה צריך מישהי עם סט תכונות לא מאד מצוי. זה אומר שכדי למצוא אותה, צריך מאגר משודכים גדול (כמובן הקב"ה יכול להפגיש אותך איתה ברכבת, אבל נניח שאתה מאמין בחובתך לפעול בדרך הטבע). וכדי שיהיה מאגר משודכים גדול, אתה צריך מידע שאפשר להעביר בקלות, שיאפשר לך לחפש את מי שרלוונטית בשבילך. ולכן הסינון הוא בפרמטרים יבשים בדרך כלל, פשוט כי הרבה יותר קל לתמצת קריירה מאשר לתמצת נשמה. ברור שההתאמה היא לנשמה אבל אם אתה לא ממש מוכשר אתה לא תצליח לזהות מה הנשמה המתאימה.

 

להשקיע את האנרגיות שבכל זאת מוציאים - ב'לתמצת' נשמה (לא באמת אפשרי, אבל לנסות)

במקום להיפגש בלי סוף / לברור על פי פרמטרים חיצוניים.

 

אם מה שהיה עד עכשיו עובד, וכולם נשואים באושר, מעולה.

המציאות שונה קצת.. ויכולות לעבור שנים עד שמוצאים את האחד/ת,

רק בגלל שמתמקדים בחיצוניות.

 

ברור שגם הקיצוניות השנייה- של לסנן רק על פי 'נשמה' בעיתית.

בסוף אדם הוא מכלול, ועד שלא מכירים לא מבינים כלום (גם אחר כך לא)

לכן---

אולי שווה להכניס קצת יותר מהות פנימית להצעות.

לנסות לפחות. להדריך את מי שמתקשה, לעשות אבחונים, לא יודעת מה. זה רק זריקת רעיון.

כן, זה דורש מאמץ, מכל הצדדים,

אבל אולי יותר אמתי ויעיל.

קצת ועוד קצת.. לאט לאט יהיה תהליך חיובי בכיוון הנכון

אבל אין ברירה, וחייבים לתמצת קצת את הצדדים החיצוניים שלה, כמו אופי.
אני מעדיף שהתמצות יהיה יותר פנימי.
נכון, זה לא קל, יותר קל לתמצת פרטים הכי טכניים שיש. אבל ממתי שידוכים זו משימה קלה? כמו בסיפור עם המטרוניתא שחשבה שהיא יודעת לשדך..
ודווקא בגלל הערך של החתונה נראה לי שצריך להשקיע בזה הרבה ולא להסתפק במה שקל.

ולמה לא לנהל מאגרים כאלה של מאות משודכים? אני בעד ששדכנים בציבור הדתי יקבלו יותר כסף, אפילו על כל הצעה, כמו שנהוג בציבור החרדי ואז זה יהיה יותר מעשי.

ואתם אומרים "זה אכן לא מעשי אבל חשוב לעשות את זה".

 

אני לגמרי מסכים עם הדברים כקריאת כיוון, כאמירה עקרונית, כהצעה לשיפור - אבל לא כתוכנית עבודה.

 

ברור, כל מי שיכול, אכן כדאי לעשות כך. ולדעתי כל מי שיש לו נסיון של יותר משנתיים-שלש בתחום, צובר יותר ויותר הבנה של מה הוא מחפש במובנים האלה, ולכן הקטגוריות היבשות כבר לא מדברות אליו (היה פה שרשור על הנושא הזה לאחרונה, לא מוצא אותו כרגע)

לא חשבתי שפרטים טכניים זה מה שצריך לדבר אליי

לא הייתי בא לשמוע שום "אני מאמין". לכל אחד יש את ה"קרדו" שלו, ובטח שאין צורך להתחיל להתעסק עם זה בפגישה ראשונה. הלו, זה דייט בחיפוש אחר קשר, לא ייסוד של הקונגרס הציוני.
"הפרטים" לא "מאבדים" שום "משמעות". יש גישה אבינרית לפיה אין להם בכלל משמעות, אבל הגישה הזו נדחתה באורח גורף וניכר.

ועדיין, אני חושבת שכרגע הצעה נשמעת כך:

בחור בן 25, לומד בישיבת... ממשפחה... ועוד פירוט של כמה תכונות ואופי.

אם אחד מהפרטים האלו מבאס, כל החשק מההצעה יורד- גם אם מסכימים להיפגש.

 

לעומת זאת-

בחור שחולם.. ומאמין.. ושואף.. (וואו, נשמע בן אדם מדהים, ממש מזדהה) ורק אז: בן 25, לומד בישיבת.. וכו'.

 

לא מדובר על אני מאמין פוליטי/חברתי או כל דבר מפוצץ אחר.

אלא על מהות פנימית לפני נתונים חיצוניים אחרים.

זה להתעקש לקבל משהו שלמעטים בלבד יש לתת אם בכלל, ולא בטוח שמה שיש לכמה כאלו "לתת" זה מה שכל כך כדאי "לקבל".
אני לא חושב שרוב מניין ובניין יידעו לעשות משהו מוצלח עם רעיון כזה.

גם אם בראייה משטחת 'רציונאלית' נראה אחרת.
ולכן לא על הראיה הרציונאלית לבדה יחיה האדם.

לברור הצעות לפי נתונים חיצוניים?

לפי גיל, עיסוק, משפחה וכמה תכונות בנאליות?

 

ברור שצריך לעשות את זה חכם,

בצורה כזו שכולם יצליחו לבטא את מי שהם באמת,

בלי שייווצר מצב שיהיו כאלו שיראה שאין יהיה להם מה לתת.

בתכל'ס זה נכון.. זה באמת הדבר הכי חשוב ועל זה נופלים קשרים (ערכים ומטרות משותפות) ופחות על גיל, משפחה וכו'..

יכול להיות מעניין אם מישהו ייקח את הרעיון הזה ויישם אותו

אם כן, אפשר דרך @ברוקולי או @איכה

באופן כללי אני ממליץ על שיחה קלילה
- מה נשמע?
- ברוך ה' מעולה, מה איתך?
התעניינות כללית בחייו, תוך שיתוף מהחיים שלך, בונוס: שיתוף בהתלבטות אפילו קטנה כמו 'מה אני אכין לעצמי לאכול'. ואז
- רציתי לשאול, אתה פנוי במקרה?
- כן, תודה שחשבת עלי
- מה אתה מחפש?
- בלה בלה בלה
- הבנתי, את האמת שאלתי כי חשבתי שאולי נוכל להתאים, מה אתה אומר?
במקרה הכי גרוע: - היי זה מחמיא לי ממש, תודה רבה! אבל נראה לי שפחות יתאים
- הבנתי... בונוס: אז מה אתה אומר, להכין שניצל או סתם חביתה?
(א. אם הוא מחפש משהו שאת לא, זה תמיד נותן לך את האפשרות להגיד אחרי שהוא אומר מה שהוא מחפש שההצעה לא רלוונטית, בלי ליצור פדיחה. וגם זה חוסך מבוכה אם הוא לא פנוי.
ב. הבונוס מאפשר להמשיך את הקשר בלי מבוכה אחכ, כי אם הוא לא רוצה ואת סבבה עם זה, זה לא יביך אותו כל כך.
ג. מרגע שנוצר שיח, את לא 'נופלת' עליו, ויש מצב שזה יגביר את הסיכויים)

בטח בשיחה כשמצופה לתת תשובה כאן ועכשיו

וגם אפשר לשמוע אם הוא מגמגם, ולתת לו זמן (תחשוב על זה ותחזור אלי?)

וכשאדם שומע שיש הצעה בשבילו, הוא מתפנה לכך (רגשית, נפשית מנטלית) ואם הוא לא יכול הוא יכול להגיד 'תודה רבה, נדבר בערב?' ברגע ששואלים אותו מה הוא מחפש.

אין מה להפסיד, אצלי-זה הצליח

שיכול להיות שאם פשוט תפני אליו הוא יקבל את זה ברוח טובה ואפילו ישמח.

יכול להיות שזה הבדל בין בנים לבנות

מעיד על עצמי - אם מישהי תפנה אלי זה בכלל לא ירגיש לי לא נעים. זה יחמיא. בין אם אהיה מעוניין או לא.

(כמובן אם לא ארצה, תהיה תחושה לא נעימה, כי מהאדם עצמו יותר קשה להתחמק באלגנטיות. אבל התחושה הטובה תהיה שם גם כן)

אני 

ויש לי המון

אבל כל אחד ורצונו
ברור לי שאותי לא ישימו ואם כן |מצנזר את עצמו|

שאולי את רוצה שישימו אותך 😎

לק"י

אבל גילינו את זה במקרה, כי לא הוזמנו בגלל הצמצום במוזמנים.

אפילו שם החתן הופיע בחלום

שחלמתי פעם שאני מטייל בצפון עם המאורסת שלי (וממש לא הייתי בקטע של דייטים בתקופה ההיא). אני ממש זוכר איך היא נראתה בחלום ואיך היא התלבשה. מה שהכי משעשע שהיא התלבשה כמו בחורף למרות שחלמתי את זה באמצע אוגוסט

דווקא יוזמה מגניבה

יוזמה יפה.  

אבל אז ראיתי את זה בסטטוס של חבר..

שכבר לא יתקדם, שאין מה להפתיע.

זה לא מספר פגישות, זה מצב. יכול לקחת חצי פגישה להגיע לשם.

 

אז בפעם השלישית שמרגישים את זה, זה הזמן לעזוב.

 

----

למה בפעם השלישית? כי לפעמים ננהל שיחה עם מישהו והשיחה תהיה משעממת, ואז פתאום ניגע במשהו שבאמת יושב לו על הלב, והכל יזרום.

ולפעמים ננסה להגיע ללב, ופתאום כשנדבר על החיים הרגילים, יתגלה אדם מיוחד.

אז צריך לתת לזה סיכוי גם אם זה מרגיש שאין לאן. כי אולי אנחנו פשוט מחפשים את הלב במקום הלא נכון.

 

אבל אחרי זה, אפשר.

----

מצד שני, אני לגמרי מבין את מי שחושב שהוא זיהה שאין כלום ולא יהיה כלום. זה משהו שלומדים עם הזמן והנסיון.

לתת לכם מקום. לנסות לפתח עוד את הקשר
ואז לראות מה קורה. איך את. איך אתם. בהצלחה(:

יש שם הגדרה מסוימת של אם אתה רוצה שיסננו את ההודעות שלך או לא.

לא יודע אם זה קשור לזה

הם בודקים את ההודעות לפני שמעבירים אותן לצד השני

זה אומר שאין סיכוי להתכתב שם ברצף כמו בני אדם?

ואז יכול להיות שיבדקו בלי שתרצה

 

יש לך אופציה לשנות את זה, לא יודע מה הם עושים בפועל.

 

יכול להיות גם שהבעיה לא קשורה

 

מצד שני, יצא לי להתכתב נורמלי, ויצא לי שהפער בין ההתראות להודעה היה המון

אבל לאחותי היתה בעיה שהיא מקבלת הודעות באתר ולא הגיעו לה ההודעות למייל, 

אז היא פנתה לצוות האתר והם תיקנו לה את זה.

** הערה חשובה- רק אחרי שלתחושתי ההתכתבות הייתה באפיק חיובי, אחרי שבדקתי את האוירה שנוצרת....
כאשר 'עליתי' על מטרידים/תמהונים שהתכתבו איתי אפילו בלי לראות את הכרטיס, דיווחתי מיידית להנהלה וטיפלו בהם לשביעות רצוני.

בס"ד

 

לפעמים הודעה מגיעה אחרי יומיים ולפעמים לא מתקבלת בכלל... 
חשוב להיות מודעים כי אחרת זה עלול ליצור מצב מאד לא נעים.

 

מה שאני ממליץ זה לעבור למייל כמה שיותר מוקדם.

גם אם ישארו לי עשר שקל אחרונים אני אקנה בזה מים נורמלים ואני רצינית .
אני לא בעד העמדה שצריך לחסוך על דברים קטנים
החוכמה היא לדעת להתנהל בדברים הגדולים בצורה חכמה , ואפשר להתייעץ עם אדם שמבין בכך ולהיות מופתע מהחשיבה שלא שקלת..

בנוגע להלוואות לא תמיד זה לא נכון .. לפעמים אם אתה יכול להחזיר הלוואה רק מכסף שהשקעת.

בגדול אני לגמרי בעד חשיבה הגיונית , אבל אני מאוד נגד להתמסכן בדברים הקטנים , שבמילא לא קריטים, אם אתה חושב בגדול..

בקיצור אני מסכימה שחייב לקחת מישהו שמבין את הערך של חיסכון אבל לדעתי החיסכון שכתבת פשוט שגוי מהיסוד

אבל אני עומד מאחורי העיקרון,
אני שותה מספיק כשאני יוצא,
או לוקח איתי מים,
מה שבטוח, לא מפזר כסף לכל אורך הדרך...

אני לא הייתי מסכימה בחיים לצאת עם אדם כזה
זה סתם לחסוך הדברים הקטנים שבתכלס לא חשובים..
אני כן מבינה וכן יש לי מודעות שיש דברים גדולים שצריך לחסוך אליהם ולכן אני לא אקנה את המחשב הכי מתקדם או אייפון הכי חדש אלא הכל באיזון.

בקיצור בן אדם עשיר מרמת אביב, יום אחד הוא התעכב מלהגיע לשיעור תורה..
שאלתי אותו למה? הסתבר שהוא הלך לסופר יותר זול כדי לקנות את העוגיות היותר זולות(לשיעור) בכמה שקלים בודדים!
מאז למדתי שעשירים מתחשבנים על כל שקל שיוצא להם מהכיס, והם יסעו טיפה יותר רחוק כדי לחסוך את הכסף הזה...
מאידך הם 'התמקדו' בעיקר בהכנסות שלהם.
אתה נראה לי, דומה בהתנהלות שלך לאותו עשיר..

"וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל." (חולין צא,א)

 

אמנם לאחר לשיעור תורה בשביל לחסוך כמה שקלים יכול להעיד על סדר עדיפויות קלוקל, אך יחס זהיר וחסכן לכסף הוא בהחלט תכונה טובה.

"עשירים מתחשבנים על כל שקל שיוצא להם מהכיס..."? 

כנראה הכרת עשירים מסוג מאוד מסוים שעונה על ההגדרה הזו. גם בעשירים יש את כל המידות - קמצנים נדיבים ופזרנים.

תודה.
אני חושב שחסכנות בכסף, זה חורז את רוב העשירים.

כמעט ולא נותנת ערך לכסף. מבחינתי הוא פה כדי לשמש אותי ואת מה שאני צריכה ורוצה.
כשזה הוצאות ספציפיות גדולות, אז כן אני אתייעץ או אבדוק כמה אפשרויות, אבל על דברים קטנים בכלל לא עוצרת לחשוב.

כן מסכימה עם זה שחוסר סנכרון בין בני הזוג בעניין הזה יכול להיות לא נעים.

התחום הכלכלי הוא תחום שקשור לשני דברים בלבד -

 

- ערכים - סדרי עדיפויות בחיים נקבעים ע"י מידת החשיבות שכל אדם מייחס לכל ערך 

- מודעות כלכלית - קשור למודעות כללי בחיים אך זה מאוד פרטני בתחום הכלכלי

 

לפי זה - אתה מחפש מישהי עם עולם ערכים דומה לשלך שמודעת לעצמה - כך יהיה בניכם תיאום בנושא הכלכלי

התנהלות כלכלית נבונה זה בהחלט תכנון קדימה, למשל לחסוך בשביל לקנות דירה.

אבל מנגד גם חשוב לא להיות סגפן, כי זה גם ישפיע עליך ברמה הנפשית וגם על מי שמסתכל עליך. צריך לחיות בדרך האמצע.

אני שלם מאד עם ההחלטות הכלכליות שקיבלתי, הן אם מדובר בהוצאה לשם צריכה, והן אם מדובר בהוצאה לשם השקעה.

זו דעתי.

 

לגביך - זה קשור לעולם הערכים שאתה מאמין בו, ואם זה כאן כדי להישאר, אולי עדיף שתחפש מישהי שדומה לך.

 

אבל,

 

איך שאני רואה את זה, בזוגיות - חשוב מאד להשקיע.

 

להשקיע בה, ולהשקיע בך. ולהשקיע זה אומר גם מחוות ומתנות גשמיות שעולות כסף. ולפעמים כסף רב (תכשיטים, בגדים וכו')

 

וברור, הכסף הוא לא העיקר. ולא החפץ. אבל זה ה"הכשר מצווה". זה אומר "חשבו עלי, אוהבים אותי, משקיעים בי", דבר שלא יגיע מכתיבת מכתב יפה בלבד.

 

אני במקומך הייתי שואל את עצמי האם זה מגיע מתוך מקום של חסכנות כדי לעבוד פחות או ממקום של אורח חיים פשוט מאד לכתחילה.

 

 

אני לא רואה בעיה ב"חסכנות על מנת לעבוד פחות" - כל זמן שזה לא נעשה מוגזם וכפייתי (לחפש ברזייה ציבורית למשל, או ללכת להסתובב שעה רק כדי לחסוך כמה שקלים).

בעקבות כמה תגובות,
אני חושש שהובנתי לא נכון.
הדוגמה של ה'ברזיה הציבורית' עוררה קונוטציה (ובצדק, טעות שלי בניסוח) של מישהו שיתרוצץ בפארק שעה כדי לחפש ברזיה, צינור טפטפת, או ילקק טל מפגוש של סוסיתא. ממש לא.
אסביר - כוונתי היתה שאם אני הולך למקום ציבורי שיש בו מים לטובת הציבור (אירוע, בית כנסת, ישיבה, לימודים) אני אתאפק כמה דקות עד שאגיע ליעד ואמצא שם מים.
ובכלל, אני צורך הרבה יותר מאשר קב חרובים לשבוע

לגופו של עניין, אני חושב שרובנו נסכים שעל מה שצריך משלמים, ועל מותרות רק אם יש עודף ב"ה...
השאלה היא איפה עובר קו הגבול בין 'מה שצריך', לבין 'מותרות'?
לדעתי, מותר שיהיה שטח הפקר בין קווי הגבול של בני הזוג, אבל אם שטח ההפקר רחב מדי, הוא עלול להפוך לשדה מוקשים...

אני רוצה לראות בחורה שרואה סייל של זארה ואומרת טוב אמצא חנות יד שניה(:
סתם אבל באמת חשוב שהצד השני יהיה מודע

תשאל אותה.
כל אחת והצרכים שלה.
לא יעזור מה שאנחנו נענה.
ברגע שהיא תהיה מעורבת בהוצאות והכנסות אני מאמינה שהיא תבין מה היא יכולה להרשות לעצמה ועם מה היא יכולה לחכות.

חשוב גם לזכור ולהזכיר שיש תקופות,
יש תקופות שיותר מצטמצמים, כדי שבעתיד יהיה יותר רווח.

בין השאר, בגלל שזה לא רק עניין של איפה הגבול.

בעיני אחד, קניית שתייה בדרך היא בזבוז, אבל הוא לא ייבהל מהוצאה חד פעמית גדולה לצורך טיול, ובעיני אדם אחר, להיות צמא אפילו לזמן קצר, בגלל כמה שקלים, זו קמצנות, אבל להוציא הוצאה גדולה בשביל משהו שנמשך זמן קצר זה בזבוז.

 

פער גדול מדי הוא בעיה. אבל משמעותית מאוד גם היכולת להכיל את הפערים הקטנים (יחסית), שככל הנראה יהיו.

בחלוקה נכונה של הכסף.
באחוזים:
10 הנאות
10 תווך רחוק
10 לימודים
10 הכנסה פסיבית
10 צדקה
50 צרכים הוצאות שוטפות.

בת זוג שתסכים איתך פחות או יותר בחלוקה הזו?

מלבד עם כך שאני מסכים עם הכתוב, שועשעתי למדי.

תודה לך |קד|

נשמע שאתה עם ראש על הכתפיים.
כיף לאשתך שיהיה לה על מי לסמוך.

חשוב מאד!! (מניסיון)
לדבר על זה בשלב בדייטים, על רמת חיים, שאיפות לחיסכון..

וגם אחרי החתונה, חשוב ששניכם תהיו מעורבים בהוצאות והכנסות, תמיד יהיה אחד שקצת יותר,
אבל בגדול ממש חשוב שיהיה שיתוף פעולה מלא.

ולזכור שנשים שונות.
משמח אותנו בגד חדש, תכשיט, באמת משמח.
הכי כיף לנו להיות יפות.
אישה שתחסוך על זה (לפחות כל מי שאני מכירה) תהיה פחות מאושרת.
תהיה חייב לשים לב ולהיות עם יד על הדופק, גם אם זה אומר שתחסכו בשביל בית יותר זמן.

אני דווקא די מסכימה עם הגישה.

 

גם אני לא הייתי קונה בקבוק מים,  כשאני הולכת למקום כלשהו אני נערכת לכמות המים שאצטרך לקחת איתי ואם צמאה אתאפק כבר עד המקום שאני אמורה להגיע אליו לא ביג דיל, (אלא אם כן אני יוצאת לטיול ארוך ולא מצויידת במים ואז ברור שאקנה)

ברור שאם זה יהיה ברמת קיצוני אקנה בקבוק אבל אם לא אז אתאפק, לא יקרה כלום.

אגב, לא אכפת לי לשתות מברזיה (כמובן שלא עכשיו בתקופת הקורונה..) 

 

כן חושבת שצריך לנהוג בחסכנות אבל לא להיות קמצנים על עצמך או על אחרים, כן לפנק את עצמך בדברים שאתה רוצה, לקנות בגדים יפים או להשקיע בעצמך בכל תחום אחר זה לא מותרות בעיניי (בהנחה שיש כסף) אבל שוב, הכל בגבולות. ספציפית להוציא כסף על מים מרגיש לי די בזבוז.

 

בגדול אלו דברים שצריך לדבר עליהם בפגישות ולראות איך מגיעים לעמק השווה. אם בן הזוג הוא בזבזן כפייתי כנראה יהיה לך קצת קשה..

@מוקי_2020

 

 

 

ההוא שתייגת הופיע לאחרונה בתשע"א....

לך יש צרכים מסוימים ועליהם אתה מוכן להוציא כסף.
אתה תהיה חייב להפנים מתישהו שלאשתך יהיו צרכים אחרים וגם עליהם תצטרכו להוציא כסף.
וגם לילדים יש צרכים.
לאשתך יכולים להיות צרכים שמבחינתך הם מותרות. אבל לה הם צורך אמיתי.
לצאת עם חברות לבית קפה.
ללכת לחוג כלשהו
לקנות בגד או נעליים או כיסוי ראש.
וכו' וכו' כל אישה לפי מי שהיא.
גם ילדים- אתה יכול לקנות את הטיטולים הכי זולים אבל אם הם לא טובים, אז תצטרך להוציא יותר כסף על טיטולים איכותיים.
ולילדים- גדולים- בכלל...יש להם הרבה צרכים. לא רק טכניים, גם נפשיים.

אז אם את יכול לקבל את זה, ולהבין שתצטרך להוציא כסף על צרכים של בני המשפחה שלך, גם אם מבחינתך אתה לא מזדהה עם הצורך- זה בסדר
אבל אם אשתך תצטרך ליישר איתך קו כל הזמן לגבי הגדרת ה''צורך'' והיא לא תקבל מענה לצורך שלה, זה יהיה מתכון להרבה תסכול, פיצוצים ומתח.

מסכים לחלוטין שההחלטות הכלכליות מתקבלות בשיתוף בין בני הזוג.
האם לדעתך אפשר לגשר על כל פער בנושא הזה, או שיש פערים משמעותיים שיהוו בעיה?
עד כמה חשוב לדעתך לבחון את הפרמטר הזה בחיפוש זוגיות?

אני למשל לא העליתי על דעתי את הנושא הזה בכלל בזמן שנפגשתי עם בחורים.
אבל אולי אני לא דוגמה כי על הרבה נושאים לא חשבתי לדבר. לא על חינוך ילדים ולא על שולחן שבת וכד'.

לדעתי, מבחן המציאות הוא זה שקובע.
אם תיפגש עם בחורה ומאוד תמצאו חן אחד בעיני השניה, האם תהיה מוכן לוותר עליה בגלל שהיא נוטה להיות יותר פזרנית ממך?
לדעתי זה משהו שבסוף מגיעים בו לאיזו שהיא הסכמה. היא מבינה אותך, אתה מבין אותה ומגיעים לשביל זהב
כמו בכל תחום אחר...

שלומדים שם עיון אשכנזי בנוסף להלכה ע"פ הרב עובדיה
וזה גם קצת משפיע על הסגנון, יכול להיות דומה מאוד לסגנון אשכנזי ליטאי רגיל

בכל מקרה שווה לשאול ולברר

או שזה הספרדי הטיפוסי שכן מחובר למסורת הספרדית ופשוט צורת הלימוד היא יותר עיון כמו בליטאי?

יש מישהו שמבין בזה?

ותודה..!

בדגש על ה"לא".

ועוד דגש.

ועוד אחד.

עכשיו זהו.

 

 

זה פשוטו כמשמעו, הישיבה היא של אנשים ממוצא ספרדי, אבל היא "סטייל ליטאים כזה"....

 

דוגמאות - קול יעקב, מאור התורה. ודומותיהן.

 

 

והחבר'ה שם הם על המנעד בין ה"ספרדי משתכנז פשוט" לבין "ספרדי הטיפוסי שכן מחובר למסורת הספרדית ופשוט צורת הלימוד היא יותר עיון כמו בליטאי" אם כי גם בצד השני הייתי מוריד את ה"טיפוסי"... חלק מהתרבות של הישיבות האלו זה שהן לא "ספרדים פשוטים עממיים"....

 

על כל פנים, כשאדם מצהיר על עצמו, (ולא על הישיבה שלו, באופן כללי) שהוא "ספרדי ליטאי" ככל הנראה זה לא רק דרך הלימוד, הוא כנראה נוטה יותר לצד הראשון.

 

 

מקווה שעזרתי.

אז איזה ישיבות כן נחשבות ספרדיות? שיש שם "ספרדים פשוטים עממיים"?

 

לדוגמה - ראשית חכמה, חזון עובדיה, זוהר התורה.

וישיבות של בעלי תשובה כאלה?
אור החיים נחשבת כזאת? או נגיד הישיבה  ביושיביה (נראה לי שזה המקום) וכדומה?

אור החיים אולי אפילו כזו יותר מהשמות שהזכרתי.

נראה לי ישיבת כף החיים היא כזאת..
יש עוד הרבה כאלה.. כרגע לא עולה לי

זה ספרדים שלרוב פוסקים כמו האור לציון, אם כי לפעמים כמו הרב עובדיה, אך בהשקפה הם ליטאים יותר, למשל יתכן מאוד שיצביעו יהדות התורה ולא שס, מחוברים להנהגה הליטאית(היום זה רב גרשון, רב חיים..) ועוד כל מיני סממנים של חרדים ליטאים