פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 380)

וזהו. שום דבר מעבר לזה..

אה כן עוד דבר - מוכנים לקחת את האחריות ולהשלכות היוצאות מזה.

ת'אמת אני חושב שיש אפעס דברים שאולי כדאי לומר (בטחון עצמי, דרך, מטרה וכולי), אבל כמו שהבנת עצם השאלה היא מובילה לאפשרות ממש נוחה להמרח עם החיים בלי כל מיני תובנות אלא סתם להמשיך אותם במצב הקיים. המוכר והנוח זה תמיד קורץ.

כי לפעמים רוצים אבל יש חששות מסוימים שבגלל פוחדים להחליט שהולכים על זה וצריך לבדוק אם זה חששות מוצדקים או לא

ואת זה אפשר לדעת רק לפי מי ומה שאת...

בהצלחה רבה!

אולי אפילו כשאתם כבר נשואים. זה לא יפגע לכם בחיי הנישואים.

באופן כללי לספר רק מה שישפיע על חייכם המשותפים או לפני שהוא יראה דברים לבד

אני לדוגמא לא מכיר אותו

ומי שמכיר ויצא איתך יקבל אותך איך שאת

ומי שלא תמצאי את הזמן המתאים בשלב שתכירי לו את ההורים, הוא כבר יכיר אותך מספיק

המון בהצלחה!!!

וקודם כל אף פעם לא נכון להתעצבן על שדכנית. אלא אם היא אומרת "יש לכם אותו אופי" ואז מגלים מה היא חושבת על האופי שלי (וזה קרה) או לפעמים "אל תשאל שאלות, פשוט תפגש ותראה כמה היא מקסימה" ונפגשתי

אבל כל עוד את בסדר, וכמו שאני מתרשם ממה שאת כותבת על עצמך את הרבה יותר מבסדר - הדרך שלך להתמודד היא באמת מיוחדת ומדהימה - אז ההצעה לא מעליבה. להיפך, היא מראה על אמון.

אבל כן יש כאן אתגר מסוים בעיני.

לדעתי את צריכה לשאול שלה ממש חשובה. תעשי תרגיל מחשבתי: נניח שאת הבחור, שהתחתן איתך. עם אילו בעיות הוא צריך להתמודד בגלל זה (יכול להיות שאין, אני רק מציע שתחשבי)? מה הפתרונות שלדעתך הוא יכול למצוא? האם יש דברים שאת יכולה לעשות כדי להקל על המצב? אחרי שעשית את מה שאת יכולה, מה נשאר - בעיות, ופתרונות, ובעיות בלי פתרון?

אחרי שתשאלי את השאלות ותמצאי תשובות, תהיי הרבה יותר מוכנה, ותדעי בדיוק מה צריך לספר לבחור, ואיך הוא יוכל להתמודד, ואיך את תעזרי לו (שוב, יכול להיות שאין כאן שום בעיה). אני כן חושב שזה משהו שכדאי לספר בשלב לא מאוחר מדי - תלוי כמה בעינייך נדרש מהבחור... אם הוא נדרש ממש להיות עם אופי מסוים והכל, שלא כל אחד הוא כזה, אז כדאי אפילו בשלב ההצעה. ואת רואה שיש כאן כאלה שלא יפריע להם בכלל. ואם פשוט תספרי לו "זאת הבעיה, זה הפתרון, רק שתדע" - אז אפשר בשלב יחסית מאוחר - אחרי שהוא מכיר *אותך*

המון הצלחה! מגיע לך מישהו מיוחד באמת

את כל מה שמסביב עד כמה שאפשר..

ממתי זה ככה? 

איך זה משפיע על הבחור ועל המשפחה? 

מה הקשר ביניהם?

ועוד כאלה... ולפי זה היתי מחליטה כנראה

לא יותר מאשר טיפה חושש. מה זה קשור אליה בכלל?

(בהנחה שהיא בסדר, ואין לה עצמה בעיות עקב המצב)

בעיקר אולי היה חשוב לי לדעת שהמשפחה מסתדרת עם זה בצורה בריאה.

אני אברר אולי קצת יותר מהרגיל.

הנ"מ העיקרית היא אולי שהייתי מספר להורים שלי בשלב מאוחר יותר 

ולהעלב או להתעצבן? על מה ולמה?

לא באלי, אני לא אוהבת גבולות

אבל אם אין ברירה אעשה זאת

רק שאני לא כ'כ יודעת מתי איך ומה

הוא לא מאשים אותי

ואני לא רוצה לאבד אותו!

היא באותה מידה לא היתה סבלנית כמוהו, רק שהוא לקח צעד קטן אחורה (שזה הגיוני לגמרי) והיא לא.

את בטוחה שזיהית נקודה באופי של הבנאדם לפי מה שהיא כתבה???

אלא ע"פ ניתוח הדברים שהיא כתבה ולנסות לדמיין איך זה מהצד שלו ואיך זה מהצד שלה.

כשאני קורה את ההודעה שלה יש לי תחושה שהוא אדם נפלא. אני יכול לכתוב את זה על בסיס מה שהיא כתבה? יכול, אבל זה לא יהיה שווה הרבה. כי היא לא התייחסה לנתון הזה.

בצורה החשיבה? יש בעיה עם זה?

חשוב לי לומר את זה. כתבתי את דעתי למטה כבר.

יש בעיה לכתוב שדעתך אינה נכונה? אני רואה צורך לכתוב את זה.

לא בגלל שיש לי נגדך משהו. זה חלק מהפורום. להסכים, לא להסכים וכולי.

אגב, רגש זה דבר שהוא יכול להיות אימפולסיבי. הגיוני.

 וזה לא סוף העולם. הגיוני שבאמת מתאים לו לאט יותר עכשיו. אולי.

אע"פ שהוא יזם.

הגבר תמיד יוזם. אם הוא רוצה שיזוז משהו בקשר הוא חייב לעשות את זה, אחרת זה לא יזוז.

אז אם הוא רואה שהיא זורמת אז הוא מרשה לעצמו ליזום.

זה שהוא יזם זה לא אומר שעכשיו הוא צריך לעמוד באיזה סטנדרט שהוא הציב.

יכול להיות שבחורה תתלהב רצח אבל לא תיזום, למרות שהיא מתלהבת.

ככה גם גבר יזום מתי שהוא מתלהב ואם פתאום אם נהיה קצת מאוזן יכול להיות שהוא גם ירגע עם היוזמה. הגיוני. 

בכלל, כל הקצב הזה נראה לך הגיוני? ברור שיכולות (אפילו חייבות) להיות פה עליות וירידות. אפילו תלולות.

זאת לקיחת אחריות. לעשות טעות ולהודות בזה בפה מלא - זה לקיחת אחריות. זה דבר גדול.

הוא אמר לה שהוא צריך להוריד הילוך.

לא *הכל* כבד עליו... 

מה את מצפה מבחור, שהוא לא יזום אם הוא מרגיש?

ואם התפקיד של הבחור זה ליזום - לא הגיוני שהוא קצת יטעה בזה?

וגם ממה שכתבת פה,

הקשר שלכם התחיל בצורה נורא אינטנסיבית.

מנסיוני אומר, שקשרים כאלה הם לא תמיד בריאים  ולעיתים עלולים להעיד על דפוס שצריך לבדוק...

אני מסייגת ואומרת, יכול להיות שזה קרה באופן הכי טבעי, וזה פתאום הרגיש לו כבד ואינטנסיבי מדי.

בקיצור תהיי ערנית לגבי ההמשך...

הצלחות.

פגישה שלישית שלכם.

חוסר תיאום זה הרבה יותר מהגיוני.

בסדר, דברו פנים מול פנים.

וכמו שאת בטח יודעת חוסר נעימות קורה לכולם.

הכל טוב, נשמע טוב סה"כ.

תשמחי על המצב הטוב הלא מובן מאליו שאתם מצאים בו (ותוך כדי להזהר גם).

בהצלחה רבה!!

כן, אנחנו מדברים מאד פתוח, פשוט נדבר על זה בפגישה

אבל עד אז..., אחח, זה קשה

אם, כמו שנשמע ממך, וכמו שהעירה חתולה ג'ינג'ית שניכר משרשורים קודמים, הקשר רץ בצורה מאוד אינטנסיבית, מאוד הגיוני, הייתי אומר אפילו מתבקש, שמגיע רגע של הרגעות, של ביקוש לנינוחות, הלתי אפשרי להתמיד לאורך זמן עם אינטנסיביות כל כך חזקה, הכי טבעי זה שתבא הרגשה של "בואי נאט את זה רגע"..

יש בזה אפילו רווח, כל עוד וזה היה מאוד אינטנסיבי - אז יש מקום להניח שהקשר לא מחושב, לא שקול, לא מתוך התבוננות, אלא מין ערבול שכזה, סערה וסופה... דווקא הרגע של הברקס, של הרצון לפעול יותר בקצב סביר, הוא מבורך בעיני, הרבה יותר בריא לדעתי לראות את הקשר מפרספקטיבה כזו.

תזרמי עם זה, זה ממש לא אמור להדאיג אותך או להעיד על איזה בעיה או אי חשק וכדומה, זה פשוט שלב מחושב והגיוני, תזרמי עם זה ולאט לאט, אם "זה זה", הקשר יצבור שוב את התאוצה שלו... בלי "קפיצת מדרגות"..

המקום היחיד שהיה ראוי לעורר חשש זה אם היית מרגישה מואשמת על ידו, והיה לי הרגשה כזו מתוך ההתנצלות שלך "לא אני שלחתי, לא אני התקשרתי" אבל היות שהדגשת שזה לא ככה, אז אני חושב שבאמת אל תכניסי את עצמך למקום הזה של להרגיש רע, ולדון בכך ש"זה לא את", מה רלוונטי שלא את יזמת את האינטנסיביות? הרי הוא לא האשים אותך, לא ביקר אותך, לא העיר לך. כנראה החליט על איך שהוא פעל, שראוי לפעול אחרת, ומשתף אותך בזה. אז נכון, הוא שלח, הוא התקשר, נכון. והוא עכשיו חושב שכדאי לדלל יותר את האינטנסיביות. 

בהצלחה!

כנראה שהוא מרגיש מוצף וקשה לו לווסת את מה שהוא רוצה ומרגיש, אז הוא מתנהג קצת כמו רובוט. הוא יכול היה להתבטא עם קצת יותר טאקט , זה נכון.

אבל צריך להבין, לפעמים קשה לדבר בכנות, קשה לבטא רגשות, כי חוששים, אז בסוף זה יוצא ככה.

מראש זה היה קצת שטות.

מתלהבים, מצטלמים, הודעות כל יום...  צריך קצת יותר מתינות. אבל זה קורה.

אח"כ הוא נרגע קצת - והריבוי של ההודעות וכו', כבר לא מצליח לבטא משהו פנימי. זו הצפה...

אז טוב מאד שסיכמתם לחכות לפגישות. תנסו יותר להכיר בפגישות, בנחת, להתענין אחד בשני, שתיווצר אופציה לחיבור פנימי יותר, לא רק התלהבות ראשונית, לא לחפש רק את ה"להרגיש" של הרגע.

אין מה להיבהל. די מבן שזה קרה, ובריא לעשות קצת "האטה"..

המדריך לפורום שלנ"ו יוצא לדרך! - לקראת נישואין וזוגיות

רשימת שדכנים התש"פ - לקראת נישואין וזוגיות

את יודעת את הנתונים שאנחנו לא

כדי שהוא יבין (הבחור הבא במקרה שאכן זה מה שמתאים לך והסביבה פחות) את התחושות שלך ותוכלו לחזק זה את זו (וגם קצת להיפך) מול הסביבה. גם כדאי שתנסי להבין מה ההרמת גבות כוללת מבחינת טענות עובדתיות, ולהבין איך את מו הטענות האלה (למשל - "אתם לא באותו מקום בחיים", "נכון, לא מפריע לנו. אנחנו מרגישים שאני מאד מבינה אותו והוא אותי, הרבה יורת מכאלה שהיו בגיל קרוב")

ילדותי,

יתכן הרבה.

את יודעת.

 פשוט הייתה ביניכם התאמה. זהו. לא בגלל הגילאים, הם רק במקרה.

או שבכ"ז יש לך ענוות יתר ואת כן בוגרת יותר. (האם את מכירה את זה מדוגמאות אחרות? גם עם חברות יותר כיף לך עם מבוגרות ממך?) 

וכשהוא היה גם בגיל מבוגר יותר זה חיזק את התחושה הזאת ולכן הקשר היה טוב

לגמרי. מחזק את ידיך.

אגב, אומרים "לשנינו". "לשתינו" זה כשמדובר בשתי בנות. בהצלחה!

רק קח בחשבון אם עברה שנה וחצי.. אולי היא בכלל לא רווקה

בהצלחה רבה! 

שווה לבדוק אפילו בשביל לשחרר

כדאי. מאוד.

ואם אתה אומר שזה נגמר בגלל סיבות שאינן קיימות כבר.

אז מצד אחד, כדאי שהיא תדע את זה. (כי אחרת - אם מבחינתה אתה לא יודע לעורר עניין או אנא עארף, וברור לה שאתה כזה - אז למה לה?)

ומצד שני, שלא תשמע מתנצל. אתה לא "מתחנן"...

אני מניח שהדרך הטובה היא דרך צד ג' שיאמר "מעצמו" כביכול, שכדאי לנסות שוב כי נקודות X Y Z השתנו לטובה בך.

יש סיכוי לך, תמורת כלום ושום דבר, להפוך את ה'לא' הזה ל'כן'...

למה שלא תעשה את זה?

הוא כבר שאל בעבר וקיבל תשובה שלילית.

יכול להיות ששאלה ישירה נוספת, תיתפס בצד השני כקצת מטרידה...

זה כמובן תלוי מי הבנאדם ומה היה אופי הקשר ובעוד כמה וכמה משתנים, אבל לעיתים בהחלט עדיף לפנות דרך צד ג'.

יש מליון סיבות למה לא ליזום, ורק סיבה אחת ליזום.

כמו שלך יש חששות, גם לה יש חששות. סביר מאוד שהיא לא פנתה אליך בגלל חששות.

ברגע שתציע לה - יכול להיות שהחששות שלה יעלמו. ויכול להיות שלא. אבל מה יש לך להפסיד??? תענה על השאלה הזאת.

חוץ מזה - הגיוני שהגבר ירגיש יותר בנוח ליזום מאשר הבחורה.

בעיקר שלא ציינת סיבה מהותית שבגללה הקשר נפסק

אלא יותר משהו פנימי - רגשי לא מוגדר.

השאלה היא:

א. איך לחזור חכם כך שלא תיכנסו שוב ללופ שהרגש בו נחסם?

ב. איך לשכנע אותה.

לכן, לחזור בלי להתיחס למה יהיה הפעם שונה - עלול להיות מאכזב, לא אפקטיבי וכואב יותר מלא לחזור...

אתה צריך, להבין מה הנק ' שהייתה חסרה לה

ומתוכה להציע לחזור.

נגיד, (דוג' בלבד - לא לקחת אישי)

היא הרגישה שאתה לא מפוקס ומסור , מה השתנה שאתה הרבה יותר תתמסר ויותר מפוקס על החיים.?

ולגבי - אם היה משה לא מוגדר אבל הרגש לא התפתח

הייתי ממליצה לך לפנות לפגישת אימון אחת חד"פ שתעזור לך לחשוף 

מה בעומק קרה שם. 

כי אם תדייק את הנק' הזו, תבוא פתוח ומשוחרר

ובלי מה שחסם אותך רגשית.  

(יש בערוץ שלי סרטון מפורט על זה, 
איך לדעת אם לחזור לבחור מהעבר זה נכון לי

נכתב לבנות, אבל זה אותו רעיון לבנים

פשוט ביקשו שלא אשים כאן קישורים שלי)

ה' עימך גיבור החיל! והרבה הצלחה. 

ואם הייתה רוצה אותך הייתה ממזמן חוזרת,תתקדם הלאה לדעתי.

1. הרוב אני אבל יש דברים שהורים (ביטוח בריאות קופח...)ואני גרה בבית ... 

2. הלוואי כל מה שהצלחתי לחסוך קצת השנה נעלם בזכות הקורונה 

3.תשלום ללימודים 80% לפחות קצת על בגדים / בדים לבגדים ונסיעות

1. מממנת את עצמי בכל חוץ משכירות ומחיה (אוכל) גרה בבית ההורים...

2. היתה לי תכנית חיסכון שהיו בה כמה עשרות אלפים. הוצאתי אותם על לימודים וכעת רוצה להתחיל לחסוך שוב.

3. בגדים, קוסמטיקה, רפואת שיניים, לימודים, טיפול, ספרים.....

מאד מבין את מה שאת מתארת ומתחבר לזה. זה המצב ומכאן צריך להמשיך הלאה.

מצד שני, צריך לזכור שמותר לפעמים להתפרק. לשחרר. זה חשוב מאד. אם את רוצה להתייאש - תרשי לעצמך ליפול לרצפה, ורק תדעי שתצטרכי לקום אחר כך.

וגם - תמצאי לעצמך את עולם הרווקות שלך. שאת עושה דברים כי כיף לך, את דואגת לעצמך כי את מרגישה גאווה להיות מטופחת.

לטפח ולטפל בגוף שלך

גם אם זה בכוח

ולא בא לך

ומתוך גוף מתוחזק

המצב רוח גם יתרומם.

להתחבר תמיד לשמחה הפנימית שלך,

לא להגיע למצב שהשמחה שלך  תלויה רק בגבר שייגע בך...

גם כנשואה אגב, 

השמח שלי היא באחריותי תמיד.

ומתוך היכולת שלי לחיות חיים שלמים ושמחים,

השמחה בקשר הזוגי עולה בכמה רמות

וחיבוק גדול ממני

נשמע שאת עוברת זמן לא קל

אז מה המשמעות של הידיעה הזאת?

נראה לי שיש דברים ברורים שאת בחיים לא תוותרי עליהם ואת מודעת אליהם.

לא כזה הבנתי לאיזה משהו שכלי את מדברת אם את תוך כדי דיבור מפקפקת בו.

מה זה "רוצה שזה מה שיתאים לי"?

אם זה מתאים לך - את רוצה את זה.

את רוצה להיות בנאדם אחר שיתאימו לו דברים אחרים?

לפני הבנתי - השכל עוזר בכל העניין רק בדברים שממש ברורים ופשוטים לך שאת חייבת אותם או לחלופין - לא יכולה לסבול אותם. יש לך כל מיני השערות - "קשר עם מישהו פחות סוער יכול להיות יציב" - יכול להיות מאוד שיש בזה משהו. אבל אם לא תנסי, איך תדעי?

בסופו של דבר - שאת באה לפגישה לא כדאי לך לבוא בראש עם קריטריונים של "מה שמתאים לי" ולבדוק אם יש אותם לבחור מולך. אלא לפתוח את הלב שלך (לאט לאט, בתאקט וכולי) לבחור שמולך ולהרגיש עם זה מתאים רגשית.

הקרטיריונים השיכליים הם רק בדבר סופר ברורים. כל השאר - לזרום ולראות אם זה זורם טוב.

קשר זה לא משהו ש"מגלים" אותו אלא משהו ש"בונים" אותו

אם לא ברור אחזור לזה מאוחר יותר ואוסיף

מה שאני יודע הוא שמההתחלה צריך לעבוד על הרגש, אבל השכל צריך לבדוק אם אין דברים בשבילם כדאי לוותר גם אם יש רגש.

בשלב מסוים, כשהשכל סיים את הבדיקה שלו, המטרה היא רק לעבוד על הרגש (עד שמגלים שהבחור סוכן כפול שכמודיע של המאפיה בסוריה נשלח לרגל בארץ והוא מבוקש בארבע מדינות, ואז קוראים לשכל לחזור ולבדוק אם לא עדיף לוותר)

אני לא סוגר על מה את מתכוונת בתיאור שלך ולכן קשה לי להתייחס למקרה הספציפי. אם באמת את משקיעה בבירור שכלי מראש, ובדרך כלל זה מונע מהרגש להתפתח, אז אכן לא כדאי להתנהל כך

מההתחלה הכוונה מהשלב שאת בוחרת לפגוש את הבחור.

לכוון לזה הכוונה לעשות את מה שנדרש.

כמה להשקיע? איך להשקיע? כמה רגש ובאיזה קצב? מה שמתאים לך. אבל זה לא "קודם נחליט שהוא ראוי למישהי כמוני, ואחר כך נתחיל לעבוד על רגש". זה לא עובד ככה. זה יותר כמו "הנה הבחור, נראה איך כיף לנו ביחד. אם יהיה לנו טוב ביחד, והשכל יאשר את זה - נתקדם לרגש עמוק יותר" (את ההתקדמות לרגש עמוק יותר ממשיכים גם אחרי החתונה)

אז זה שיקול שלך. זה מחיר (זמן, השקעה נפשית) שאת מוכנה לשלם תמורת אופציה שאת יודעת מעט מאד לגבי הסיכוי למימוש שלה.

זאת דעתי.

היתה למשל מישהי שפגשתי ולא היה שום חיבור אבל הערכתי אותה ולכן החלטתי לתת צ'אנס והמשכנו שלש פגישות. אבל זה צריך להיות פעם בכמה זמן, לא כל הזמן.

לקשר?

וזה לא רק עניין של זמן אלא גישה,

אם את באה בראש חיובי, להתחבר, זה משמעותי.

אם את באה בראש של 'לבחון', זה יכול לתקוע.

1. הרבה מאוד זוגות אומרים שתקופת האירוסין בטבעה היא תקופה לא פשוטה והתמהמהות באירוסין זה לא דבר פשוט. זה יכול ליצור מתיחות כולי.

בסופו של דבר החתתונה זה אירוע, צריך להסתכל בפרופורציות. אירוע חשוב מאוד אבל אירוע של ערב אחד. כמה אתם רוצים לשלם (ולא רק עבור כסף) בעד זה?

2. איך נפגשתם עד עכשיו? כמה זמן אתם כבר מכירים? הקורונה פה כבר 5 חודשים.

כל עוד אתם לא משתתפים בהתקהלויות ורק נפגשים בניכם - זאת ההשתדלות הכי גבוהה, לא?

בסופו של דבר צריך איכשהו לחיות עם הקורונה.

1 כן, זה מקובל כשצריך. כמובן כדאי לבדוק אופציות לזרז. טווח של חצי שנה הוא טווח שבדרך כלל יש מה לעשות בו.

2 תתייעצי עם אנשים חכמים שמכירים אתכם היטב

אדרבה, זה כבר נותן יציבות. הרי אירוסין אינם "היתר" לשון דבר שלא קיים לפני כן. אבל זו הצהרת כוונות רצינית - וכבר נמצאים ב"הכנות"..

בהיות שיהיה לכם זמן, אז תנצלו את זה להחליט ביחד שאתם תתכוננו בנחת - וכך תוכלו לעבור בשמחה תקופה שלפעמים יכולה להיות קצת לחוצה בזמן...

אם תחליטו שזו הגישה, אתם תהיו באותו "ראש", ובעז"ה לא תתקררו מהרצון הזה. אדרבה, תכינו לו כלים.

וזה שאתם לא נפגשים הרבה, מהווה יתרון בענין. 

ואם יצא קצת קודם - מה טוב.

תודה על ההשקעה הרבה.

תסמונת פיטר פן ותסמונת וונדי. 

היה לי כזה קשר ולצערי אני הייתי וונדי, וואלה לא מומלץ

אבל לפי הספר אני מניח שתסמונת פיטר פן קשורה לגברים שלא מתבגרים ולא לוקחים אחריות.

ואילו תסמונת וונדי, אלו אותן נשים שממשיכות למרות זאת, למרות שזה פוגע בהן.

שלום לך, 

קודם כל משמח לקרוא  

דבר שני- האם למדת במסגרת תורנית כלשהיא.? שיעורים? האם יש רב שאתה קשור אליו? 

כתבת שאתה סטודנט- האם יש בנות דתיות במוסד לימודים שיכולות לעזור לך?

בנוסף - הייתי מנסה לפנות לשדכן של מכון מאיר או אפילו לברר האם למכון אורה יש שדכנית 

בהצלחה רבה !

כדאי שתדע שאמנם גיל 25 בישיבות נחשב מבוגר יחסית, אבל הוא לא חריג. אז אתה משתלב שם, אולי בקצה אבל משתלב. מבחינת האוכלוסיה, אתה פונה לאותה אוכלוסיה

קודם כל, כל הכבוד על הדרך

בא נדייק קצת..

ברשימה יש לפחות שלושה שדכנים שמוגדים לבעלי תשובה. כהתחלה אנחנו ממליצים לפנות אלימלך ושושנה ליפן או להילה פנינה. בנוסף, יש לנו שדכנים למכון אורה ולמדרשת תכלת שאתה מוזמן לבקש בפרטי.

דבר שני אתה לא צריך לחפש דווקא בעלת תשובה. אתה יכול לפנות לכל אחד ואחת מעשרות השדכנים והמיזמים שנראה לך קרוב לסגנון שאתה מחפש. תיקון: לא יכול, מוזמן בשמחה. בשביל מה המספר שלהם שם?

דבר שלישי נשמח לדייק אותך מעט יותר וכן את שמות הישיבות והמדרשות שברשימה כך שתוכל לפנות לאלו המדויקים ביותר עבורך.

ולבסוף, אם תרצה ותרגיש בנוח לספר על עצמך קצת בפרטי, נשמח לחפש לך בעצמנו..

לפי מה שכתב, אינני בטוח אם הוא בקיא ב"הגדרות".. מדרשות וכד'.

ולפי מה שכתב שראה את הפורום כנראה לראשונה, אינני בטוח אם אפילו המושג "בפרטי" בהקשר של כאן, נהיר לו.

אז אולי כדאי, שתשאל אותו בפרטי (דהיינו, מסר. שיחא"ש דומני לא עובדת אצל משתמש חדש), אם הוא מעונים בסיוע בפרטי...

כל הכבוד!

לא התכוונתי לזה ששדכנים פחות מתאים-כוונתי הייתה שאני לא יודע בדיוק למי לפנות מהסיבות שפירטתי. 

בכל מקרה תודה!

אל תפחדי מהתרסקות.

גם החשש שהזכרת, שמא יתברר בסוף שזה לא... (ח"ו..)

וגם - שדברים גדולים, כדי שיתיישבו היטב, צריכים תהליך של "עיכול".

דווקא אנשים עם רצינות, מעוניינים שלא יהיה מדובר ב"חוויה" בלבד, אלא במשהו שמתיישב עם כל כחות הנפש לטווח ארוך.

לא להיבהל...

לקחת נשימה ארוכה - ובינתיים להתנהל כמה שאפשר בשלוה.

היא נתנה לו זמן מה לפני החתונה, לוח גדול אליו מהודקים בלונים מנופחים ממוספרים, כל יום היה עליו לפוצץ אחד מהם, לפי המספר, ובפנים הייתה מתנה קטנה חמודה ומכתב קצר... 

זה נשמע קצת קטנוני אולי, אבל זה באמת חמוד ומשעשע ומכניס לאווירה.....

הוא תלה את זה על המיטה שלו בפנימיה. וכל יום הפיצוץ היה טקס....

האמת אולי כשלא נמצאים בפנימיה אלא בבית זה פחות זורם, לוידע.

תשאלי את ההורים

תחשבי ביחד איתם ואולי עם החברות שמארגנות מה האופציות, תיאורטית וריאלית (כי אני מניח שאם יגדירו "מסכות כל השבת" זה לא באמת יישמר")

תחשבי על משאבים שיכולים לעזור (יש לך אופציה לבידוד?)

ואז שוב תשבי עם ההורים ותחליטו

היית אמורה לשים לב מזמן..

(אולי מתאפשר ללכת, להיות שם כל הזמן בריחוק ומסכה בחדר לבד, אם כי לרוב זה לא אפשרי)