*זוגיות ואהבת אמת, כנגד אהבה זמנית ונטישה*
הרב שמואל אליהו | ט"ז תמוז תש"פ
אחד הדברים הרעים שקרו לאבותינו בי"ז בתמוז היה העמדת הצלם בהיכל. חכמינו מדייקים מהכתובים כי בתחילה העמיד מנשה שני צלמים בהיכל, אבל אחד מהם נפל על חברו ושבר לו את היד ונשאר רק צלם אחד. ומה מסתתר בסיפור הזה?
ניתן להסביר על פי דברי הבן איש חי זיע"א, שהסיבה להעמדת שני צלמים בהיכל היא ניסיון לחקות את הקדושה. שבקודש הקדשים היו שני כרובים שמלמדים את קדושת הזוגיות של איש ואשה שפניהם "איש אל אחיו" משדרים אהבה גדולה זה לזה, על כן נאמר על בית המקדש "תוכו רצוף אהבה".
הטומאה מתקנאת בקדושה כיון שבעולם הטומאה האהבה היא זמנית והנטישה היא קבועה. "יתפרדו כל פועלי און". וזה דבר שהחוש מוכיחו. "דסטרא דקדושה שרי בחיבורא וסיים בחיבורא, אך הסטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא". (עיין בניהו בן יהוידע פסחים קט/ב).
כשאנו רואים בטומאה אהבה גדולה והערכה של איש לאשה, הרי היא בדרך כלל מוחצנת. הנסיון מוכיח שהאהבה הזו לא מחזיקה מעמד, בני הזוג מאבדים אותה, לא שומרים על נאמנות, ו\או מתגרשים. כל זאת לעומת חיים של קדושה שממשיכים את האהבה, האחוה והנאמנות עד 120.
מנשה מעמיד שני פסילים בהיכל בי"ז בתמוז כדי לספר לכל הנוהים אחריו כי גם בעבודה זרה יש זוגיות ואהבת אמת כמו שיש בכרובים של הקדושה, אבל כיון שמדובר בהיכל, השקר לא יכול לעמוד, ושבר אחד מהפסילים את ידו של חברו.
וכתב עוד שם הבן איש חי, כי תהילות לאל יתברך יש תחילת תיקון לענין האהבה והנאמנות בעולם. גם שם מתחילים להרחיק את הניצול המאוס, וגם שם מעלים על נס את האהבה והנאמנות. "מפני כי הסטרא אחרא נחלש כוחה. ותחלה נתבטל בארץ ישראל מפני קדושתה, ואחר כך נתבטל גם מבבל, אף על גב דשכיחי שם מזיקין טפי. ועתה בזה הזמן אדרבה העולם עוסקים בזוגות". ומסיים: "וגבר ישראל".
📌
*לקבלת ווצאפ מלשכת הרב שמואל אליהו* הרב שמואל אליהו שיעורים
הרב שמואל אליהו | ט"ז תמוז תש"פ
אחד הדברים הרעים שקרו לאבותינו בי"ז בתמוז היה העמדת הצלם בהיכל. חכמינו מדייקים מהכתובים כי בתחילה העמיד מנשה שני צלמים בהיכל, אבל אחד מהם נפל על חברו ושבר לו את היד ונשאר רק צלם אחד. ומה מסתתר בסיפור הזה?
ניתן להסביר על פי דברי הבן איש חי זיע"א, שהסיבה להעמדת שני צלמים בהיכל היא ניסיון לחקות את הקדושה. שבקודש הקדשים היו שני כרובים שמלמדים את קדושת הזוגיות של איש ואשה שפניהם "איש אל אחיו" משדרים אהבה גדולה זה לזה, על כן נאמר על בית המקדש "תוכו רצוף אהבה".
הטומאה מתקנאת בקדושה כיון שבעולם הטומאה האהבה היא זמנית והנטישה היא קבועה. "יתפרדו כל פועלי און". וזה דבר שהחוש מוכיחו. "דסטרא דקדושה שרי בחיבורא וסיים בחיבורא, אך הסטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא". (עיין בניהו בן יהוידע פסחים קט/ב).
כשאנו רואים בטומאה אהבה גדולה והערכה של איש לאשה, הרי היא בדרך כלל מוחצנת. הנסיון מוכיח שהאהבה הזו לא מחזיקה מעמד, בני הזוג מאבדים אותה, לא שומרים על נאמנות, ו\או מתגרשים. כל זאת לעומת חיים של קדושה שממשיכים את האהבה, האחוה והנאמנות עד 120.
מנשה מעמיד שני פסילים בהיכל בי"ז בתמוז כדי לספר לכל הנוהים אחריו כי גם בעבודה זרה יש זוגיות ואהבת אמת כמו שיש בכרובים של הקדושה, אבל כיון שמדובר בהיכל, השקר לא יכול לעמוד, ושבר אחד מהפסילים את ידו של חברו.
וכתב עוד שם הבן איש חי, כי תהילות לאל יתברך יש תחילת תיקון לענין האהבה והנאמנות בעולם. גם שם מתחילים להרחיק את הניצול המאוס, וגם שם מעלים על נס את האהבה והנאמנות. "מפני כי הסטרא אחרא נחלש כוחה. ותחלה נתבטל בארץ ישראל מפני קדושתה, ואחר כך נתבטל גם מבבל, אף על גב דשכיחי שם מזיקין טפי. ועתה בזה הזמן אדרבה העולם עוסקים בזוגות". ומסיים: "וגבר ישראל".
📌
*לקבלת ווצאפ מלשכת הרב שמואל אליהו* הרב שמואל אליהו שיעורים
