לפעמים היא רוצה אבל מייבשת כדי לא לצאת זולה, כן כן...
לפעמים היא באמת לא רוצה וסתם נחמדה. לך תבין.
כנראה שנצטרך לעבור דרכן כדי להגיע אל מה שאנחנו מחפשים 
אנחנו צריכים לגשת ולנסות בלי לחכות לאישור ובלי לפחד לצאת אידיוט.. לא קל אבל מה נעשה.
אם פנית אתה אחלה גבר. היא לא רוצה? נסקט!
מזמור לאל ידי
מזמור לאל ידי
מבקש אמונהאחרונהאתה לא מחפש את בחירת ליבך ומכאן אני מנחש שלא תמצא אותה.
אתה מחפש מישהי שתבחר בה, ותהפוך אותך לבחירת ליבך.
זה הבדל חשוב ומהותי.
ולעצם השאלה, 26 זה בסדר גמור.
הסיבה שאתה מרגיש שאתה מבוגר, זה כי ניסית הרבה זמן. אבל הזמן פותח לך אופציות חדשות ונותן לך יכולות חדשות (אם אתה מנצל נכון את הזמן), כי באמת אתה צעיר. יותר נכון - זאת ההגדרה של צעיר. מישהו שיכול היום לעשות מה שהוא לא יכול היה לעשות לפני שנה.
תיקוגם אני בגיל הזה עברתי את אותו משבר...
אל תדאג, זה יבוא. ונראה לי שהמשבר מתחיל דווקא בגיל 26, לפחות בציבור שלנו, כי החברים כולם כבר נשואים ועם בית וילדים וכו'.
אל תדאג, כל אחד והזמן שלו. ויש גם יתרונות קטנים ללהתחתן יחסית מאוחר
תודה.
זה המוכנות והנכונות הרגשית להפוך לאחד עם בת/בן הזוג, גם בגלל הבגרות וגם כי מעריכים יותר
כל אחד\ת יכול\ה
**המיזם ששואף למגר את בעיית הרווקות, בלי לחץ**
בעולם השפע החיצוני נדמה שלהצעות השידוכין אין סוף. על הנייר הכול פתוח ואפשרויות ההיכרות בלתי נגמרות, אך משום מה רוב ההצעות נשמעות לא רלוונטיות.
לכתבה המלאה בקבוצה החיובית רק 'דברים טובים לדתיים'- הצטרפו:
Log in to Facebook | Facebook
תופעת הרווקות הולכת מתעצמת לנגד עינינו ואינה מותירה לנו ברירה אלא למצוא דרכי גישה חלופיות אל החופה. ואולי הבעיה לא נמצאת בהצעות המונחות על השולחן אלא טמונה בכלל בשולחן עצמו. ולא, הטענה אינה שרווקים ורווקות אינם בסדר וטעונים תיקון פנימי. הכול בחיים עניין של הרגלים וכלים. להתחתן – זאת משימה שלמרבה האבסורד אף אחד כמעט לא מגיע אליה מוכן, וכל זוג שונה מרעהו גם ככה.
אף אחד לא מלמד אותנו איך עושים את זה. איך מקבלים את ההחלטה הנכונה, מה אמורים להרגיש, איך מתמודדים עם ספקות ואיך לחיות חיי זוגיות טובים.
עברתי תקופה לא פשוטה בכל השידוכים. בכל הזמן שלא הלך לי חשבתי שהבעיה בשדכניות ובכל העולם חוץ מבעצמי. אחרי שהתבגרתי, בגיל 25–26, אחרי חמש-שש שנות רווקות כשכל מי שסביבי התחתן כבר, גם מי שחשבתי שלא יתחתנו, הבנתי שכנראה הבעיה אצלי
שאלות כמו 'האם אני פנוי רגשית לזוגיות?' לא יכולות לקבל מענה מכיוון שהן אינדיבידואליות וקשות להגדרה. למשוואה נכנסים גם עניינים אישיים כמו דימוי עצמי וביטחון עצמי. ביומיום מסתדרים עם זה, אבל חתונה, הלו? לכו תמצאו ככה גאולה. כאן נכנס לתמונה המיזם החברתי 'פרויקט 252' של צוריאל גביזון וערוץ 7. המיזם מבקש לתת כלים שיסייעו לכל רווקה ורווק באשר הם להגיע ליעד החתונה בשלווה ובלי לחץ. אבל להגיע.
המיזם מספק ידע – שיעורים מקצועיים בשידור חי מטובי המרצים בתחום הזוגיות והנישואין. במרצים: שירת מלאך, גבי דניאל, ד"ר ציפי ריין, עידית שלו, מיכל וולשטיין, יצחק מנדלבאום ועוד. נוסף על כך כולל המיזם מערך היכרויות ומענה אישי בוואטסאפ מטעם מאמני חתונה. כן, יש דבר כזה.
צוריאל גביזון (33), העומד מאחורי המיזם, הוא כיום נשוי ואב לשניים המתגורר ב
לכתבה המלאה בקבוצה החיובית רק 'דברים טובים לדתיים'- הצטרפו:
Log in to Facebook | Facebook
יש גם בערוץ עצמושנזכה לשמוחמגיעים למסקנה פשוטה שהבעיה היא לא בחוסר סדנאות. כי פעם, בדורות הקודמים, המודעות לשאלות כמו "האם אני פנוי רגשית לזוגיות" ולשאלות אחרות הייתה כמעט אפסית. אף אחד לא עשה קורסים לזוגיות והיו מתחתנים הרבה יותר בקלות. לכן פשוט שהבעיה היא אחרת. סדנאות ושיעורים בנושא יכולים כמובן קצת לעזור, אבל זה לא טיפול בשורש הבעיה לפי דעתי.
בי1תודה.
היי , יש לי קושי גדול שרק עכשיו אני מבינה שאין מנוס וצריכה לטפל בו כיוון שיוצר לי בעיות בכל שטחי החיים. הערך העצמי שלי שואף לאפס ובנוי על תגובות של הסביבה ככה שכאשר אדם מחמיא לי בצורה ישירה או עקיפה אני מתמלאת שמחה וכן להיפך לדרך השלילה מייד כשמישהו נותן לי איזו שהיא אמירה שהיא לכוון השלילה מרגישה חסרת ערך לחלוטין .
אין לי ביטחון לצאת לעבודה - בתור גננת /סייעת כל פעם אני רועדת לילה לפני שלוקחת על עצמי תפקיד כזה (למרות שכאשר אני ממלאת מקום בבתי ספר אני בסדר עם זה אחרי פעם פעמיים שהתנסיתי כי אין אנשים שצופים עליי כגון סייעות) וכן לא מאמינה בעצמי שמסוגלת לבצע דברים(אפילו כדוגמת הכנת אוכל ) .פשוט לא בטוחה בשום דבר מהכישרונות שלי אף על פי שאני מקבלת מלגה מלאה ללימודי התואר שלי בזכות הפסיכומטרי והבגרויות וכל השנים מורות מדברות איתי שאני עם מנת משכל מעל הממוצע -אני כל הזמן בודקת ביחס לסביבה האם אני באמת חכמה?וכשנותנים לי לזה אישור אין מאושרת ממני.
חייבת בדחיפות לעבוד על זה אני מעוניינת להגיע למצב שאכן אני ישמח וידע לקבל מחמאות אבל לא שאלו יהיו המשענת של הערך העצמי שלי שאזי זה לא ערך עצמי שבא מתוכי ונשען על דבר יצוק ואיתן ולכן יכול לקרוס בכל רגע נתון. אשמח אם יש כאן אדם שמתמצא בזה קצת וידע לומר לי איך אני יכולה לעבוד על זה בצורה מעשית ופרקטית. תודה רבה.
הערך העצמי שלנו הוא לא ביחס ישיר לערך האמיתי שלנו.
נפוץ מאד שאפילו להיפך - כמה שהאדם מבין יותר, הוא מבין יותר מה החסרונות שלו והמעלות של זולתו.
התהליך הכי פשוט לזה הוא אימון/טיפול. כדאי להתעניין.
התהליך הזול יותר הוא פשוט לעבוד יותר עם אנשים, למצוא אנשים שמאמינים בך ולהשתדל להיות בחברתם. לקחת את ההצלחות שלך ולשים אותן בפרונט.
זה ממש בקיצור. כל מאמן או מטפל יכול לספר המון על הדברים האלה.
תרגיל מסוים שחשבתי עליו (היה עוד אחד אבל כשהתחלתי לכתוב את הראשון שכחתי מה השני. אם אזכר אוסיף)
לבזבז כסף. כשאת מבזבזת כסף, על דברים שאת לא ממש צריכה או על חברות (או בדייט, ותספרי לו שאת עושה את זה לא כדי לפגוע במעמד שלו אלא כי כיף לך לשלם בעצמך) - את בעצם משדרת שיש לך כסף ואת יכולה לקנות הכל. משדרת לאחרים ולעצמך. הלקוח תמיד צודק, בעל המאה הוא בעל הדעה.
ברור שיש חסרון מובנה בדבר הזה, כי כשנגמר הכסף פתאום הערך העצמי שנתן לך הכסף הלך. ולכן הפתרון הנכון בעיני הוא להחליט בתחילת חודש שאת מקדישה סכום מסוים לבזבוזים. יהיה לך בארנק כמות מסוימת של כסף (בהתאם לתקציב שלך. יכול להיות אפילו 30 שקל בחודש, העיקר להרגיש שיש) שמיועדת נטו להרגיש טוב עם עצמך. לקנות שטויות, לאכול בחוץ...
זה לא בא משום מקום. אם תמצאי את הסיבה זה יכול לעזור לך בפיתרון
שפשוט להסתכל באמת על דברים שאת עושה ביום יום ולהעצים אותם.
את יכולה לכתוב לעצמך בסוף כל יום מה עשית טוב היום, זה סוד של הנקודה הטובה כמו שר' נחמן כותב שאדם יסתכל על הנק' הטובות שבו, עד שתסתכלי על הדברים ותראי כמה טוב שיש בך ותשתכנעי שאת טובה.. וכשאת בעצמך תדעי את זה, אז ממילא זה פחות ישנה מה החברה תגיד ולא ישפיע בצורה דרסטית.
וגם אם את גננת או עוסקת בחינוך או עם אנשים- אז אם יש מחמאות שחוזרות על עצמן מכמה אנשים שאת מקבלת תכתבי אותן כי הרי אם כמה אנשים אומרים לך שאת טובה ב-X אז כנראה יש בזה אמת. אם תדעי מה השורש של הטוב הזה ותאגדי את זה לתכונות תוכלי לדעת גם את החוזקות שלך וממילא גם אם תראי בעצמך חסרונות תוכלי לקבל אותם יותר באהבה כי תדעי שיש בך גם הרבה טוב.
תתמקדי בטוב ותזכרי אותו, כי אז גם כשיהיה איזה משהו שיוריד אותך או יראה לך כחסרונות תוכלי לתקן ממקום שאת מודעת לטוב שבך ואז זה לא יוריד אותך כי את יודעת שיש גם טוב להיאחז בו ויותר קל לתקן חסרונות ממקום מועצם מאשר ממקום שכותש את עצמו במחשבות לא טובות או ביקורת עצמית.
קיצור, על כל דבר טוב שאת עושה (ויש בטוח הרבה כי כל יהודי יש בו מלא טוב ומלא מצוות ואת האור שמייחד אותו) תטפחי לעצמך על השכם, ממש על כל דבר קטן.
מאמינה שזה יכול לעזור
כתבת הרבה דברים יפים וברשותך אתייחס לעיקר התוכן ולא להקדמה.
"רגישות היא תכונה חברתית", אמת. אדם רגיש ישים יותר לב למצב רוח של הסובבים אותו ולמה שעובר עליהם וכדו',
אבל האמנם היא 'השוואתית'? היא מאפיינת אדם שמודד את עצמו ביחס לאחרים?
במבט שלי זה אולי הפוך. אותם שאינם רגישים ושגם מוחצנים יותר, דווקא הם אלו שיותר תלוים בחברה ולכן יהיה להם יותר חשוב איך מסתכלים עליהם ומקבלים אותם. בעוד שלרגישים ומופנמים יותר יש פחות צורך באישור חברתי.
{ואולי אפשר להוסיף שלתחושתי לרגישים ומופנמים יש עולם פנימי גדול יותר ושנוח להם בו, ולכן אין להם חשיבות כל כך לחברה סביבם. בניגוד למוחצנים וחסרי הרגישות}
והמשך דבריך על הרגש שיותר דומיננטי מהשכל ומסייע לאינטרקציה חברתית - לפי הקו הזה הדברים נכונים גם לכל שאר הרגשות הקיימים. האם תגיד למשל שאדם כעסן (שרגש הכעס אצלו דומיננטי יותר, ולא משתלט על השכל הקר) עורך יותר השוואות ויותר מתחבר לאחרים?
למרות שאני מתלמדת להקשיב ללב שלי, גם בלי סיבות.
אבל לפעמים "אין לי שום סיבה להמשיך" זה חזק מספיק בתור סיבה לחתוך
שאלה יפה!
אז אחרי שחשפנו את הפרויקט, וההיענות המדהימה של מאות רווקים ורווקות להצטרף אליו,
אשמח לשמוע את דעתכם:
איך הרעיון? מה חסר בו?
והאם אתם מתלבטים\לא מתלבטים אם להצטרף?
אשמח לדעת...
צוריאל גביזון
לא הסתכלתי ממש לפרטי פרטים של המיזם
אבל ראיתי שהוא מציע הרבה הדרכות של מאמנים וכו'
אישית, אני פחות מתחברת לזה...
אבל אולי באמת יש הרבה כאלה שזה יעזור להם...
והלוואי והיה משהו שמקבץ את כל הרווקים והרווקות עם שדכנים שיש להם אינטואציה ומפגשים עם השדכן פנים מול פנים...
פשוט להקים למגזר כמויות של שדכנים לפי ישיבה/סגנון ולהתחיל לקבל אותם למפגש פנים מול פנים
ולקבל הכוונה במהלך הקשר... חושבת שזה גם חשוב....
ישר כח ענק על היוזמה המבורכת!!
ברגע שמצטרפים - נפתח לך כל ארכיון השיעורים ששודרו, וכמובן גם השיעור האחרון.
רוב הנרשמים בכלל לא נכנסים לשידור החי, וצופים לאחר מכן בהקלטה.
מוזמנת להצטרף: הצטרפות לפרוייקט - פרוייקט 252
אם יש משהו לא מובן, תשאל.
אבל הכל אמור להיות כאן: הצטרפות לפרוייקט - פרוייקט 252
באמת כל הכבוד.
ובכל זאת...
מפריע לי כצופה מהצד:
הפרסום עדיין אגרסיבי מדי. ערוץ 7 מוצף במאמרים של אנשים שכולם חושבים שבלי פרוייקט 252 לא ברור איך אנשים הצליחו בכלל להתחתן. והכי מעצבן שזה דמויות ציבוריות מוכרות. זה נשמע כל כך לא אמיתי ומעושה שזה פשוט לא נעים.
מפריע לי כלקוח פוטנציאלי:
העובדה שאתה או בפנים או בחוץ היא מעצבנת. התחושה שאני משלם על משהו שכנראה יועיל לי רק חלקית, זה תחושה לא נעימה. ולכן אני אכן נשאר בחוץ. לא בגלל שאני לא יכול לעמוד בתשלום הזה. פשוט כי בעיני התועלת שאקבל מהדברים האלה היא שולית. אם הייתי יכול לעשות את זה בלי מחויבות ובזמני הפנוי, אני מניח שיש שם דמויות שאהיה מעוניין לשמוע, או רכיבים של הפרוייקט שאהיה מעוניין להעזר בהם. אבל המחויבות וההחלטיות הן גורמים שמבחינתי משכנעים להתרחק מכל הכאב ראש הזה.
את הביקורת אני אומר, כי לדעתי כדאי שהיא תיאמר.
אבל ברור שעל הרצון והמאמץ וההשקעה ובעז"ה ההצלחות, מגיע לכם כל הכבוד.
ברור שמבחינת המארגנים זאת ההתנהלות הכי פשוטה. אם רוצים לשפר את חווית הלקוח, ואולי גם לדאוג ליותר לקוחות, זה יכול להיות תחום שכדאי לשנות בו.
ברור לי שחלק מההרצאות - לפעמים חמש דקות, או משפט אחד בהרצאה מסוימת - יכולות להיות משמעותיות.
את ההאשמה שלך על עולם המדיה הדיגיטלית והדיוק שזה קניין רוחני - לא בטוח שאני מקבל.
יש הרבה אנשים שיחשבו פעמיים לפני שהם קונים משהו, בטח לפני שעושים מנוי. לא בגלל שאפשר לקנות בחוץ. חוץ מזה - ב"ה אנחנו אנשים חושבים, והמחשבה שדווקא הרצאה בשבוע זה מה שחסר לי היא רחוקה. ברור שזה יכול לעזור אבל עד לרמת המנוי בתשלום ואיזו שהיא חברות במועדון והכל.
ונקודה אחרונה - מי שההתמודדות שלו היא לחסוך לעצמו דייט מיותר (פעם בחודש!), בכיף. שילך על זה.
ריב זה מעולה!
כשאני אריב עם מישהו ריב אמיתי אני אדע שהוא האחד.
בחיים אני מסתדרת יותר מדי טוב עם כולם (לכן כיף לריב פה מדי פעם חח)
כשרבים עם מישהו זה אומר שהוא הצליח להיכנס ממש עמוק בתוך הלב הרבה יותר מאנשים אחרים. לא?
איך עוד אפשר לפרש את זה?
כל היופי בריב זה הצמיחה שבאה אחריו.
אנחנו כל כך כמהים לקשר עד כדי שגם ריב נשמע לנו כמו חוויה, אבל זה לא אומר שזה באמת תקין..
צריך לחשוב קדימה אם זה הולך להיות כל החיים.
זה מהאנשים היקרים והאהובים,
אז אם מישהו הצליח להדליק אותי סימן שהוא יושב במקום טוב אצלי בלב. אני בעצם מחפשת את העדות לכך שהוא נכנס ללב..
ברור שלהתכסח כל שני וחמישי זה גרוע, ברור שצריך לדעת לנהל נכון מחלוקות וחסר הסכמה וכו
אולי כדאי שתשאל מישהו נשוי שמבין בזה בארבע עיניים
ותספר לו גם על מה הריב... לעניות דעתי זה פרט חשוב
ואז זה הגיוני לא לרצות לשמוע ממנו באותו רגע.
זה נשמע כבר פחות טוב..
דוג' שכבר סיפרתי עליה כאן- גיליתי שהבחור מנהל קשר מקביל עם עוד בחורה והוא אמור להיות סופר דוס וצדיק.
הכי הגיוני לקחת קצת זמן לעכל להרגע ואז לדבר בצורה יותר רגועה.
אין כללים מה נכון או לא נכון בדברים כאלה, כל פרט הכי קטן יכול לשנות את כל התמונה,
אז אם "מדוייט" לא סיפר בפרוטרוט מה היה המקרה בצורה אובייקטיבית א"א לשפוט את הבחורה על ההתנהגות שלה.
ריב יכול להיות מקפצה לזוגיות.
או להיפך..
תלוי בבחרה של 2 בני הזוג..
וחשוב לדבר ולברר יחד מה קרה.
כי רק ככה אפשר לגדול ולהתקרב יותר מהמשבר.
אתה יודע מה קרה מבחינתה?
לאחר הריב אפשר בעדינות לעשות מעין תיאום ציפיות לאיך אנחנו רבים..
כי כל אחד פועל שם אחרת.
התיאום הזה יאפשר לצמוח ממריבות.
ולהעמיק את הקשר.
בהצלחה!
חשוב להיות שחקן במשחק החיים ובעיקר בדייטים.
כדי לנצח ולהגיע למטרות שלך.
מי שצופה בחיים מהצד אולי לא נפצע
אבל הוא לעולם לא זוכה ומגע ליעד.
מאחלת לך שתזכה בקרוב לשמחה גדולה!
מור ולבונה ) שעושים לך טוב. זה המשאב הכי יקר שיש בעולם ושווה להשקיע בו מאמץ. באמת לא פשוט להרגיש לבד.
מעריכה אותך שאת מושיטה יד לעזרה מתוך השיטפון.
קרה לך פעם שהיית בבילבול? בסערה?
מה עזר לך שם?
את זוכרת?
אם כן ממש כדאי לגייס לעכשיו.
מה שעזר לנו בעבר. פעמים רבות יעזור גם בעתיד.
יש הרבה אנשים מבולבלים ואבודים.
השאלה אם היית רוצה עכשיו רק לפרוק
ולראות שיש עוד אנשים מבולבלים (שזה בסדר, זה שלב חשוב..)
או שאת רוצה להתחיל לבנות לך
אי של יציבות
בתוך כל הסערה והבילבול.
מה את אומרת?
שבעז"ה תזכי לבנות את עצמך
מתוך הסערה!
וכל הטוב עוד לפנייך!
איך מתגברים עליו?
לוקחים אותו בשתי ידיים. ופוסעים איתו יד ביד להחלטה...
בהצלחה יקרה.
אשמח שתתני מעט יותר רקע.
זה משמעותי באיזה שלב בקשר?
קורה לך בהרבה קשרים?
באיזו עוצמה הפחד?
בגדול רק תדעי שזה הרבה פעמים טבעי וקורה.
בשלב הראשוני כדאי מאוד לכתוב את כל הפחדים והחששות
ולשים אותם על השולחן.
כך ניתן להתמודד מולם.
כדי שהתשובה תהיה מדוייקת לך חסרים פרטים.
אז מוזמנת כאן או בפרטי לפרט יותר.
בינתיים.
איתך בתפילה לשפע והרבה ישועות מתוקות!
על נעמי אידלס,
מישהו מכיר?
ממליץ?
מה הטייטל שלה? מאמנת? יועצת? מטפלת?
למה לא לומר לו את זה?
משהו בסגנון של "אני אחת כזאת שחשוב לה לדבר בין הדייטים".
וככה תוכלי להתרשם מהתגובה שלו.
אם הוא יגיד לך "זה מי שאני", אז הבנת...אבל יש סיכוי שהוא יגיד לך שהוא באמת לא חשב שזה חשוב והוא ממש ישתדל ליצור קשר..
ככה יצא מצב אבסורדי שמזה ששיתפת נקודה שעצבנה אותך, דווקא זה מה שיכול לחבר ביניכם...
גם בנוגע לשאר הדברים (לא מציע לאכול/לשתות/לשלם) אפשר למצוא איזו דרך להביע את זה..
אני סתם משתף שלפחות אצלי, הרבה מאד שנים לא הייתי שואל והייתי משלם ישר (גדלתי בבית עם חינוך אירופאי ;) ).
ופעם אחת עשיתי את זה בדייט עם מישהי והיא ממש כעסה, איך אני לא שואל אותה אם זה בסדר לשלם עליה וכו'.
ומאז אותה כוויה, למדתי להציע.
ואחרי עוד תקופה שבה הרבה (מאד) פעמים התשובה להצעה לשלם היא שלילית (כלומר היא מעדיפה לשלם בעצמה),
הגיע שלב שבו הפסקתי להציע כי זה נהיה סוג של נורמה.
מה שאני רוצה לומר זה שלפעמים לא מבינים מה עומד מאחורי המניעים של הצד השני. לחשוב שהוא קמצן זה קל.
ויש מצב שהוא באמת! אבל, זה ייקח רגע להבין אם זה באמת ככה או לא.
סליחה על החפירה...
יכול להיות שיש בנות שיצפו ממך לשלם ישר אבל אם רק תציע הם יגידו לא.
רוצים משהו? דברו
א. יש דרכים אבל לומר דברים בצורה יותר מעודנת.
למשל בחורה שאומרת שחשוב לה שהבחור ישקיע..
זה יכול להיות גם ברמת הפרטים..עוד לפני שיש בכלל דייט.
ב. לא, אבל אז פשוט שלא תצפה שהבחור ישלם
הבחור בצבא, עוד לא התחלנו להיפגש, השאלה אם כדאי?
הוא יוצא פעם בשבוע\שבועיים וזה בתקווה שלא יוטל סגר, משתחרר עוד חודשיים
(אני בתקופת מבחנים בחודש הקרוב)
השאלה היא אם לדחות או לא ואם כן אז בחודש או חודשיים?
ברוקולי בעיקרון זה אמור להיות סופ'שים כל שבוע אבל אין לדעת בגלל הקורונה
חודשיים זה המוןן
וגם לא חבל סתם לפתח תקוות אם אני יכולה לדעת אחרי 2 פגישות אם זה בטוח או לא או שיש סיכוי?
אם הוא כבר מכיר מישהי ונפגש אתה בזמן השירות - מה טוב. גם מבחינת אי-הבדידות.
אבל להגדיר מראש שמישהי תצא אתו רק כדי להוציא את הבדידות - זה לא. היא לא יוצאת עם מישהו בשביל להעביר לו את הזמן.
יחד עם זאת, בהחלט יש מקום לצאת בתקופת הצבא אם זה למטרות הקמת בית.
ולגבי התוכן, כמובן. כמו שהתכוונתי.
מתבאס בשבילך.(אם זה היה בקיץ)
או אפילו לצאת עכשיו לראות אם יש על מה לדבר ואם נראה לכם שיש סיכוי לקשר בניכם אז חודשיים תסחבו.
חודשיים זה לא הרבה זמן
כברה דחיתי
בחודש בינתיים
אם הוא בעלי אף אחת לא תגנוב לי אותו
מבינה אותך ממש..! 
