פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 410)

זה טוב!

חור שני זה לחלשים

נראה לי נשמח לסיכומים כאלו מדי פעם...

אהבתי, זה ממש טוב!

הרי תמיד יש מצלמות, ותמיד המפעיל רואה הכל ויכול להיכנס בכל רגע נתון.

 

לא?

אף פעם לא הייתי אז לא בקיאה 😏

יש לך בין פגישה לפגישה פחדים והתלבטויות ותהיות!

 

את נדירה ממש...

 

זה אומר שיש לך דברים שבני אדם קוראים להם 'מחשבות ודמיונות', על עתיד כלשהו שאיננו כאן ועכשיו. (לכן זה לא מרגיש נעים).

 

 

לזהות ולא להזדהות 

 

"אוי לי מיצרי" - 'מייגעני בהרהורים' (רש"י)

זה פחד ממה? בין מה למה את מתלבטת?
לרוב לא ברור לגמרי, ויש פחדים והתלבטויות אבל צריך לברר אותם.

שאמר שאם זה *רק* בין הפגישות, אבל בפגישות הכל טוב ואין הרגשה כזאת (או דגלים אדומים כלשהם), זה בסדר גמור וגם די נורמלי.

הוא לא רוצה שיפרסמו אותו, אבל אבא שלו היה אחד המקובלים המפורסמים בדור שחיבר המון ספרים שכולם מכירים

זו ההחלטה אולי הכי גורלית שאנחנו מקבלים בחיים- מי יהיה השותפ/ה שלנו לחיי המשפחה. ברוך השם אני שמח מאוד בשבילך שהולך לכם טוב בנתיים! יחד עם זאת, צריך לברר מאיפה מגיעות ההתלבטויות האלה שאת מדברת עליהן. האם זה סתם דברים ודמיונות שאנחנו מייצרים לעצמנו בראש, או שמא יש באמת משהו בצד השני שמפריע קצת.

להגדיר מאיפה נובע הפחד. זאת עבודה..

את מגיעה עייפה לדייטים?

זה קורה לך בעוד דברים?

לי 

 

קשה לשחזר את כל תכני השיחה, במיוחד אם זה לא היו נושאים ברומו של עולם...חחח

יש כל כך הרבה נושאי שיחה שיכולים לעלות בשעתיים, לא נשמע לי ריאלי לזכור הכל.

יתכן שבזמן החויה היית נוכחת מאוד בחויה ופחות במחשבה

ואחכ שחזרת לחשיבה לזכרון (זה מוח אחר) נראה כאילו שאין זכרון

תכלס...מדברים ככ הרבה איך אפשר בכלל לזכור?

אני זוכרת כמעט הכל מניחה שאני זוכרת דברים לא מועילים
אבל אני גם זוכרת מה לבשתי בכל יום בתחילת הלימודים..
קיצר לא מועיל
רגע את מדברת על קשר שאת עכשיו בוא? חח אז כן מועיל שווה לנסות לחשוב עד יותר ..

קורה.
בדייט מדברים על כל כך הרבה דברים.
אם ישאלו אותי וארצה לספר מה היה אז לרוב אני אזכור נקודות שעלו בשיח. לפחות דברים שהיו חשובים לי. אבל את כל הפגישה.. מממש לא.

מרוב התרגשות ולחץ..

התרגשות לחץ או שיעמום.

ולפעמים זה סתם מנגנון עיבוד מידע איטי יותר.

נראה לי שזה קורה כשיוצאים יותר מדי...

משהו כמו שהחוויה נהיית כהה ומצד שני גם יותר מדי דייטים בפרק זמן שקשה לעקוב.

 

אני בקושי זוכר את רוב הבנות שיצאתי איתן היום...

או רק בדייטים שמסתיימים אחרי פגישה אחת?

שא"א להסיק וללמוד מהמסע הזה?

יכול להיות שאפשר ללמוד, ויכול להיות שלא.
איך זה קשור לטענה שלי

גם מה שכתבת על מאמנים לא קשור

אולי בעצם על חלקם..

אלו שחיים בסרט זה אלו שלרוב לא באמת יודעים משהו חדש.

יש אנשים מעולים, שממש יכולים לעזור. זה לא יבוא עם קלישאות, ולא יבוא עם הבטחות שווא.

לא פיסקתי נכון את הכותרת
עמך הסליחה..

אלא על האמון המופרז שלהם בעצמם,
שהעצות שהם יתנו יפעלו ישועות השנה.

הדברים כנראה יותר מורכבים,
ומאמנים צריכים לזכור את זה.

יש ויש..

(גם בNLP זה קיים)

 

"האם המטופל רוצה להירפא"?

 

הרבה פעמים התשובה היא לא. למה? מה שנקרא רווח משני. כלומר אנשים לא רוצים באמת להתקדם בגלל מליון סיבות נפשיות ותת מודעות שלהם.

 

 

אם זה הסיפור, שום מאמן כזה לא יעזור. גם אם הם יפתרו לך בעיה אחת, אתה תייצר לך אחרת.

אני מדבר על אנשים שעשו קורס של יומיים וחצי, ובטוחים שהם יכולים לעזור לכל רווק אם רק יקשיב להם.
לרוב זה בא עם שני דברים
א. קלישאות שלא מועילות
ב. ביטחון מוחלט ביכולת ההצלחה

אין לי שום דבר נגד אנשי מקצוע עם הרבה נסיון בתחום.

הרבה מדברים על זה נשמע שזה רק בתאוריה

שהמצב בדיוק אותו דבר אצל הטיפול שנקרא "פסיכולוגיה" (או כל מטפל קליני אחר שבא כביכול בשם המדע)

למעשה פרויד הוא זה שהמציא את הרעיון שכתבת. הוא קרא לזה "התנגדות", וזה אצלו אחד מהעיקרים הבסיסיים בשיטת הטיפול, וכך עד היום בקרב תלמידיו הפסיכולוגים מכל המינים.

התנגדות (פסיכולוגיה) – ויקיפדיה

רווח משני – ויקיפדיה

וכך המצב בכל תחום של מדעי הרוח כמו פסיכולוגיה או פילוסופיה.

ואנשים שמרגישים את עצמם חכמים ישתמשו בכל מיני הסברים כביכול עמוקים שכביכול הם חושפים בפניך את הבעיה בגישה הוליסטית, בגלל שהיא כזאת וכזאת, גם אם אותה בעיה בדיוק קיימת בכל גישה אחרת על פני האדמה במה שקשור לרוח ולדברים ששייכים למורכבות הנפש. ובעצם לא רק שאתה לא צודק, אלא "טול קורה מבין עיניך". אבל כמובן אין מקשין על החוכמולוג.

ויש כאלה אומנם לא פגשתי שהם טובים..
אבל מה שהופך אותם לכאלה זה שהם לא אומרים לך מה לא בסדר אלא משקפים לך מה אתה עושה ..
התהליך הזה של שיקוף מאוד קריטי לנו .. ולפעמים הם נותנים מענה גם על סימולציות .
לפעמים דווקא שם מתפתחת הבנה של מה אני צריך לשנות על מנת להתקדם..

וזה בכלל לא קשור רק לרווקים גם נשואים חייבים את זה בעיני ..
וכל אדם שרוצה להתקדם במשהו
בכל מקרה אדם שמבטיח לך משהו זה חשוד כי באמת השינוי והתהליך תלויים בעיקר בך

ועדיין צריך להיות מקצועיים בשביל לעזור.
שיטת הטיפול הכי טובה לא יכולה לעזור אם המטפל לא מקצועי.

רצון של המטופל
ושתהיה כימיה טובה בינהם.

כי גם המטפל הכי טוב ומקצועי לא בטוח שהוא יכול לעזור לכל מי שמגיע..

זו לא סותר את הטענה שלי

בכל התחומים שהמדינה לא עושה שם סדר בהכשרה כמו אימון, חלק מהתרפיות, רפואה אלטרנטיבית וכדומה.

בכל התחומים האלה צריכים יותר לבדוק כי מצד אחד אני מצאתי בהם (לא רק באימון, גם בשיטות נוספות) הרבה דברים טובים ומצד שני צריכים לברוח מאנשים לא טובים.

כלומר, צריכים יותר בדיקה אבל לא לשפוך את התינוק עם המים ולהפסיד הרבה דברים רגילים שחסרים בשיטות הממוסדות יותר.

ודרך אגב, אחד הסימנים למאמן טוב זה שהוא עוזר לך למצוא את התשובות בעצמך ופחות נותן עצות

מה חוסם אותך ומונע ממך לצאת,אני חושבת שזה כבר נקודת ההתחלה,כי אם את ככ רוצה את זה חבל לפספס...

צרת רבים חצי נחמה 🙈❤

שאת גם ככה.. מאחלת לך באמת הצלחה נסיכה ♥

ולא הייתי רוצה לומר את זה על אנשים.
טוב שזה לא מנחם את כולם...

לפעמים אנחנו משקיעים אנרגיה על ניוטרל, כשיש בזמן הזה מישהו שיכול בכמה פגישות לזהות את הגורם החוסם אצלך ולעזור לך לפתור את זה. כמובן שזה דורש הרבה עבודה עצמית ופתיחות לתהליך, אבל זה שווה את זה

אני יודעת בדיוק מזה בכל מקרה תודה

כל אחד בדרך שלו כמובן, אבל אני לא רואה בזה הבדל בין גברים לנשים.
קצת מצחיק אותי כשמנסים להלביש על כל הגברים מצד אחד ועל כל הנשים מהצד השני את אותו התפקיד.
לכל אחד מאיתנו י ש מ ל א מה לעשות בחיים.

ולא הצלחתי למחוק מהנייד

לפעמים רק עצם זה שיש אנשים שיקשיבו זה טוב..

רק מעלה שאלות (אל תעני לי)
זה משהו שמפריע שכלית?
זה משהו שמפריע רגשית?
זה מישהו שיושב עלייך?
אולי העומס בעבודה/ בלימודים שמעסיקים אותך?

והתיחסות קטנה, בעיקר לאנשים שממליצים על ייעוצים, טיפולים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, וכו'.
כולנו אנשים, כולנו מתוסבכים במקום כזה או אחר.

לפעמים לשבת עם עצמך או חברים, או סתם לתת לזמן לעשות את שלו עוזר..
לא כולם מרגישים בנוח כששולחים אותם לטיפול..
אז בעדינות עם זה..

בהצלחה.!

אה.. ו..
כשמגיעים ממקום של אמונה, הכל יותר קל
גם אם לא במקום הרגשי.. מבינים בשכל, והזמן עושה את שלו, והרגש מצטרף..

קשה לי לקבל תמיכה מאנשים שאני לא מכיר או לפרוק על אנשים שאני לא מכיר..

חח לא באתי להגיד שום דבר נגדך, תראה את זה בתור פריקה ;)

אבל לחלק מהאנשים זה יותר קל..
ככה אתה זורק את זה ממך, ולא נשאר אצל אחרים 'מטען' עליך, כשאתה לא מעוניין בו

אז כן, צריך אכן לראות רגישות גם אני לא מבין את הצורך הזה.

וככה להגיע ליעד שה' רוצה שיגיע אליו לפני שהוא שולח לו את זיווגו.

אבל זה נשמע קצת כמו סיסמאות.. אפשר להגיד שהמצב מעצבן בלי להגיד איזה יופי זה יגרום לך להעריך את זה יותר את הבן זוג אולי יש מצב שאתה צודק אבל זה נשמע לי כרגע פשוט מיותר

הצגתי את האופן (שלדעתי הוא אמת לאמיתה ולא סיסמא) בו אני מסתכל על המצב הזה (שאני גם בערך נמצא בו) ושעוזר מלכתחילה פחות להיכנס לכל הלופ של הכאב המשתק הזה.
וזה לא קשור דווקא להערכה גדולה יותר לבן הזוג. יותר כיוונתי למוטיבציה להתקדם עם עצמנו בתחומים שונים.

וואי ממש מזדהה איתך, יש תקופות כאלה.. 
שה' יאיר ויפתח לך במהרה 

משום מה זה לא מעודד אותי רק כואב לי יותר - לקראת נישואין וזוגיות

@הפי
הכותרת של השרשור לא משו

אבל ברצינות- יש לך לב טוב, פתוח ורגיש. שמרי עליו. תתעודדי, תקווי ואל תתני לו לכאוב יותר מדי. זה יסיח אותך מהעבודה שאת צריכה לעשות עם עצמך ורק ירחיק אותך מהיעד.

אני מניחה שאתה צודק ..

זה היה בצחוק..
אל תהיי לי יבשה עכשיו, יוואווו
(או שתייבשי, זה גם דרך התמודדות )

אין באמת מה לפתור כי אין באמת מה שחוסם

ולכן נשלחות הצעות

??

 

הצעת הגשה בלבד.

 

 

[ע"ע סיפור הבעשט והארמון ואשליית הימצאות שומרים לארמון]

 

---

 

פעולה חיובית מפיגה מחשבות רגשות תחושות שליליות

 

אז אולי נשלחו הצעות להוציא אותך מהבוץ... ?

 

 

 

מה שכתבת בהדגשה

קבלת הצעות (משמיים כנראה. כן?) לפעולה חיובית = להכיר, לצאת, לפגוש, לפעול

ופעולה חיובית תוציא אותך , לפחות לזמן כלשהו, אם לא לגמרי, ממה שחוסם אותך (רגשות מחשבות תחושות שליליות)

לפעמים יש מצבים שאחרי שכבר עשית עבודה פנימית משמעותית- מה שיעזור זה לצאת שוב לשטח והדברים ייפתחו תוך כדי. לא יודע אם זה נכון לגבייך. רק אומר באופן כללי

ברגע שהתפקיד דבק בך, הוא ישאר שלך גם אחרי שיהיו לך בעז''ה 5 ילדים 😜

אני אוהבת לארגן ובד"כ גם עושה את זה טוב. מה שמבאס אותי כאן זה שזה מובן מאליו, ושכל השאר מסירים אחריות.

מרגיז

אין לי מילים... הרבה אור..

 

 

 

(לגבי הסוף, הרבה פעמים הפיתרון זה פשוט לקבוע עובדות בשטח, זה יהיה ביום כך וכך, זה וזה התכנית, ברגע שזה כעובדה ולא כהתייעצות, פתאום כולם מגלים שבעצם הם יכולים להסתדר עם הנתונים האלו מצויין)

זה הפתרון!

יאללה, תאזרי אומץ, ותעשי את זה.

היה לי דבר כזה לא רק עם המשפחה, אלא גם עם חברים. דווקא עם המשפחה היה לי קל יותר בקטע הזה

אפשר לומר, במיוחד למתלוננים שתשמחי שהם יירתמו יותר כדי שהאירוע יהיה מוצלח יותר

אמרתי להם שאני מרימה ידיים ושמי שרוצה יקח את התכנון לאחריותו.

לפעמים גם צריך לדעת לשחרר אחריות. אולי ככה מישהו יתעורר...

אני תכננתי הקלטות עם כולם.. זה לא זרם.. סיימנו במצגת בסוף מרוב חוסר הזרימה ..
אני שלחתי להם הפחדות; להלן
אם את לא שולחת היום אני לא מחזירה לך את השמלה (אחותי)
לאח שלי : אם אתה לא מביא לי תמונות של אבא מפעם אני לא מדיחה כלים.
לגסתי : תשלחי תמונה אחרת התמונה ששלחת מטושטשת והפעם קצת יותר להשקיע..
לאחיינים שלי: אם אתה בוכה עכשיו ולא מחייך למצלמה אין ארטיק!
אני חייבת להגיד לך שזה עבד בסוף אבל בימולדת כולם קיללו אותי אבל היי אחלה מצגת יצאה

איזה הפייייי את!!! משהו!

העניין הוא שאין לי שום קלף לאיומים.

חוץ מהקלף שהשתמשתי בו. (זה לא באחריותי ולא מעניין אותי ותסתדרוווווווווווווו )

תהיי יצירתית

בשקט אני אומרת לך, זה לא חייבת להיות חברה.

את יכולה לתת אחות (אם היא נשואה זה בונוס כי ככה לא ידעו שהיא אחותך), אמא דודה או בת דודה שקשורה אליך.

מחנכת שלך מהתיכון, המשפחה המאמצת שלך מהשירות או כל מישהי שמספיק מכירה אותך.

 

יש בחורים שלא מבררים, אבל את לא יכולה לבנות על זה (תלוי איזה תת השתייכות יש לך במגזר).

 

 

 

כתבתי כאן כמה דברים על עקרונות בבירורים, אולי זה יעזור לך קצת להתכוונן..
כמה מילים - לקראת נישואין וזוגיות

 

בהצלחה!

יש כאלה שיעדיפו לא להתקשר לבני משפחה כדי לברר אצלם (עוד לא מדבר על כאלה שיתחילו לשאול "למה היא נותנת מספר של אחות". לא מדבר על חשדנים, סתם על אנשים שיעדיפו מספר של אדם כביכול מבחוץ).

 

ובטח שיש הרבה שירגישו פגיעה באמון אם יתנו להם מספר טלפון ובשום שלב לא יספרו להם שבעצם מדובר באחות.

 

יהיו גם כאלה שהם מספיק רגישים, ויבינו. אבל זה ידרוש קפיצה מסוימת, ואני לא בטוח שכדאי.

 

עדיף להיות גלויים, ולומר - לפחות בטלפון "כן, אני אחותה, ואשמח לספר לך כמה אני גאה להיות אחותה", ולא לחכות שהבחור יגלה את זה חודש אחרי החתונה

אבל אם נותנים שילוב של חברה שלא מכירה לעומק ואחות ומציינים את זה, יש כאן שילוב טוב של הכרות ואמון כלפי הבחור.

לא יידעו שהיא אחות??
השאלה הראשונה שאני שואלת בבירור זה מאיפה אתה מכיר את הבחור?
מניחה שאני לא היחידה

חוזרת בי.
גם אני עושה את זה, אבל לא חשבתי על זה ככה.

לא חייבים לתת "חברת נפש", זה לא שמישהו יברר עלייך מהם הסודות הכי כמוסים שלך, איזו פאדיחה עשית בכתה ב', ומי הזמר האהוב עלייך.

 

בדרך כלל שואלים שאלות כלליות יותר של אופי, האם את אדם נחמד, איך את מתייחסת לחברות, מה הרמה הדתית שלך, ובאופן כללי מה דעתם עלייך.

ושאני אברר ישירות מול הבחורה.
ככה אין בילבולים וטעויות
או חוסר הבנה.

בגילאים מבוגרים זה יותר נפוץ,
בשלב שנשבר לך מבירורים ואין לך כח למשחקים

כדי לראות אם הבנתי את הכוונה

נשמע מעניין... זה לא סיטואציה מוזרה אבל לברר אחד על השני? מנסה לדמיין את עצמי מספרת לבחור בטלפון כל מה שנאמר או נשאל בבירורים ולא חושבת שהיתי מצליחה להתבטא מולו באותה צורה כמו מול אנשים שמבררים אצלם..

יכול להיות שבאמת כמו שאתה אומר זה תלוי גיל ואולי גם מתאים לאופיים מסויימים (אופי ברבים.. ככה כותבים?)

אתה יודע מה אתה רוצה,
ויש דברים שאף אחד לא יכול לומר במקומך.

הנחת היסוד היא שהבחורה מקסימה, ממש,
השאלה היא האם זה מתאים בינינו.
בעצם, לא מעט שיחות באתרי היכרויות הן כאלה,
ולפעמים הבירור עובר לטלפון כי הכתב לא תמיד נוח או מתאים.
@ultracrepidam

אתה מתייחס לבירורים מהסוג של אתרי היכרויות, ששם (א) אין שדכן שמתווך בין הצדדים (ב) המידע שנתון מראש הוא מצומצם מטבעו ומבוסס על ההנחה שתהיה התכתבות

 

יש סוג שני של בירורים, שזה להתרשם מהאופי של האדם - שעל זה מדובר כאן. וזה לדעתי פחות שייך בין המשודכים עצמם, כי אין הבדל מהותי בין דייט לבין שיחה כדי להתרשם מהאופי של האדם

חילך לאורייתא

וכמובן שתוך כדי שיחה מהסוג הראשון ניתן גם ללמוד על האופי

אני זוכר מישהי שהתעקשה שהיא תשאל אותי שאלות בטלפון לפני פגישה, סוג של בירורים בעצמה.

 

נראה לי שהתנגדתי ולכן זה לא קרה, עברו מאז כמה שנים. אולי כן ויתרתי לה. בכל מקרה באותה תקופה מאד לא אהבתי את זה. ממש לא.

 

באופן כללי, לא מאמין בשיחה לפני קשר כמשהו שיכול לתת אינדיקציות לגבי התאמה. אם רוצים, אפשר פשוט להתחיל וזהו, אבל לדעתי או שנמצאים בקשר או לא

אני ממליץ להשקיע ולקנות חברה כזו שתשתפך למבררים עליך.

זה חשוב!

וקנה לך חבר. לפעמים צריך לא 'לזרום' עם החיים ולקבל חברה על הדרך, אלא צריך להשקיע ולקנות אחת!

תבחרי אחת שיש לה כושר דיבור ולא אחת רגועה\יבשה.

ותצאי איתה למקומות,תשתפי אותה בעולם שלך. אפילו שזה טרחה.

אני יודע שזה קשה אבל אל תדלגי על זה! מניסיון.

בהצלחה

שאפשר להצליח גם בלי. הרבה חברים נשואים גם כשבבירורים סיפרו עליהם דברים מוזרים, ואני מאמין שגם להיפך

רק כדי שתהיה מישהיא שתפרגן ותשתפך עלייך בפני מבררים?
נשמע קצת פטתי..

טוב לך עם זה שאת רוצה לצאת ואין עם מי? או שלא הבנתי מה כתבת
בכל מקרה לא חייב חברה אפשר גם דמות סמכותית כל שהיא..
מה את אומרת עולה לך לראש מישהי?

כאדם שקט בעצמי, לא חייבים לתת מספר של חברה הכי טובה, אבל שתהיה מספיק טובה ושתוכלי לסמוך עליה. את יכולה לספר לחברה הזו מספיק פרטים טכניים עלייך ומה חשוב לך כדי שתשלוט ב"חומר".

יש פה גם דבר נוסף: חשוב כן להתרגל לשתף, ברמות שונות. בקשרים שאת בטוחה בהם כמובן אפשר יותר אבל יש דברים שאפשר גם אנשים אחרים. זה שריר בנפש שכדאי לפתח כדי להתחתן ולהצליח בראיונות עבודה

לשלוח לך מקורות באישי?

ואתם גיבורים!! ממש!! אשריכם

• ישר אחרי שקראתי את השאלה שלך עלתה לי-אמונה, אמונה בה'.

אולי תלמד חובת הלבבות? 

• דבר נוסף, תנסה לחזק אצלך את השאיפה להגיע לבית שלך כמה שיותר בנקיות ובטהרה,

תחשוב שכל החיים לפניכם, שאיזה בן אדם אתה שואף להיות? מהדברים ניכר שאתה אדם 

שרוצה מאד לעבוד את ה' ולעשות רצונו ע"פ התורה, אז הקדושה הזו תלווה אותך, השמירה,

הדחיית סיפוקים, הלשים את הערכים החשובים למעלה. לכל זמן ועת.

• עוד דבר, מצוין שיש אהבה!!! לדעתי אל תנסה להילחם בזה, אלא לנתב את זה, לחזק את עצמך,

הרגש הזה הוא טוב מאד, אבל תזכור שאתה מחליט, ויש לך בחירה. ובע"ה שתשתמש בה לטובה. 

והם לא בהכרח יותר קלים
(ואל!!! תיכנסי לנשואים טריים כדי לראות שצדקתי)

לא דומה איסור של שבועיים בחודש לאיסור קבוע.

אני חושב שיש הרבה יותר זוגות שלא שמרו נגיעה לפני החתונה אבל כן מקפידים על הלכות נידה לאחריה, מאשר להפך.

כאילו ה' רוצה שתשמור צריך מעבר? זה רצון ה' לא?

הרגשת נוכחות ה' זה לא דבר פשוט

אבל לעיתים הידיעה שזה רצון ה לא עוזרת בהכרח להימנע מלגעת. לצורך הדוגמא רצון ה גם שלא נדבר לשון הרע ואנו נופלים בזה.. זה יצר הרע

ובכל זאת היה נרעש ונרעד ונפחד לפני שנכנס לקודש הקודשים ביום הכיפורים

בדוק ועובד! ללחוש, להגיד לצעוק לעצמך כמה זמן שאתה יכול ביום "ה' אני לא רוצה את זה!" (אפשר להוסיף- "לא רוצה התרגשויות מזויפות וריגושים ממכרים ועוד כל מיני דברים שתלמד על הנושא...)

אם לא מתייאשים זה עובד.

בהצלחה.

גם... ה' שלח לך את הנסיון הזה. אולי תשאל אותו- "למה"? 

אולי הוא מתגעגע אליך, רוצה שתדבר איתו בשפה שלך, מזמן הוא לא שמע אותך (ואם כן אז אולי הוא רוצה רמה אחרת של עומק...)

בהצלחה אחי..

ת'אמת תודה ממש אני גם בהתמודדות דומה... עניתי גם לעצמי.

יש בניכם דו שיח רציני על הנושא?

לדוגמא לגבי החשש הכלכלי - הוא מקשיב לך בנוגע לחששות שלך? הוא הקשיב לך? יש בניכם דו שיח מכבד שכל אחד אומר מה שהוא חושב והשני מקשיב?

זה בדיוק ההתמודדויות בקשר, קורה משהו וצריך לדון עליו ביחד ולהגיע להחלטות משותפות.. אין אמת שמימית שתנחת עליכם מהשמיים שאתם צריכים להקשיב לה. נטו איך שאתם פותרים את הקשיים ביחד.

מחפש עבודה? מרגיע אותך? חושב איתך ביחד על חששות?

 

אם כן - כל הבעיה שלכם היא נטו כלכלית, לא?

כל עוד מדובר בבחור שכבר יש לו כיוון בחיים ולומד מקצוע הייתי מתחתנת ולא מחכה גם אם הוא כרגע בעבודות זמניות. רוב הבחורים בשנות העשרים לחייהם טרם התחילו עבודה מסודרת במידה ומדובר בבוגרי ישיבה.
בהצלחה

ולא מתעסק במה שלמד

אם כן, אז לי אישית זה קצת היה מפריע..הוא לא מחפש עבודה יציבה בתחום שלמד?

הוא לא עובד בזה וגם לא בצילום בתחום שלמד.

זה ממש לא משנה מה אחרים היו עושים,

אם לך זה מאוד מפריע ומציק אל תמשיכי ואם לא אז אולי כן.

תשמעי מה יש לו לומר לגבי העתיד ואז תעשי את השיקולים שלך לפי מה ש*לך* חשוב.

בהצלחה.

1. מה נראה לך שטוב *לך*?
העיקר שיהיה טוב לך, כי גם לו לא יהיה טוב אם לך לא טוב.

2. יש כמה נקודות צורמות במה שכתבת שמעלה לי תהיות, האם נקודות אחרות מפריעות שהם לא כלכליות?
אם כן, חשוב לחשוב עליהם גם.
לפעמים בתת מודע יש נקודות שמפריעות לנו וחשוב לשים לב אליהם.

3. אני חושב שיש פה משהו שטעון מחשבה:
"הבחור אומר שמפריע לו שפחות אנחנו מדברים ורק בעיקר על הגן. ( אני גננת ונוצר מצב שאני מחליפה בימים שאני לא עובדת גננות."
א. האם זו המציאות?
ב. למה לדעתך זה קורה? ומה את חשה על תפיסתו את המציאות?
ג. מה את מרגישה ביחס להערה הזו שלו?

מלא גננות נדבקו. או הילדים שלהם.
ב. כי כביכול אני מתעסקת בעבודתי.
הוא שכח שחודשים וחצי בקרונה התעסקתי רק בו.
לדעתי זה מפריע לו.
ג. תאמת לדעתי יש לו איזה קושי בגלל שאני גננת
ובמיוחד כרגע כמה ימים מחליפה גננת אם כך שזה יותר אחריות ממה שהיה לי כגננת משלימה.

או לפחות חוסר הבנה שלו. דברו על זה. תיישבו את העניינים.

ב. מה רע בזה שאת מתעסקת בעבודה שלך?
למה התעסקת רק בו חודשיים וחצי?
ג. לא הבנתי, רוצה להסביר?

חוץ מזמן הקורונה שהגננות פחות עבדו. ואם כן מעט מהבית.

טוב שאת מסבירה.

לי היה נראה צורם שכאילו הוא רוצה אותך אבל בלי חלק משמעותי מהאישיות שלך שלדעתי אמור להשליק נורה אדומה

הוא רוצה שלא תעבדי?? מה בעצם מפריע לו?

מדברת על הגן.
כמובן שנותנת לו מקום אבל מתעסקת בגן.
קונה דברים לגן או דברים שאני רוצה ללמד את הילדים.

אם הוא ממש מתנגד לזה זה יכול להיות סימן בעייתי קצת אולי (מסייגת שאני לא מכירה כמובן ולא יודעת מעבר לכמה משפטים שאמרת)

אדם מקסים, אחלה משפחה
לא יודע איך הוא מקצועית.
גר בכרמל בדרום הר חברון,
והרב שלומי לימד שנים במכינה ביתיר.

והוא העביר שיעורים שנמצאים ברשת המכינה של עלי. כך שתוכל להתרשם מהסגנון

הייתי רוצה מישהי
שתקשיב
שתדע לחבק גם
כשכואב
עמוק, עמוק בתוך הלב

מישהי שביחד
נהיה תמיד שלמים
שאדע שבלעדיה
חיי אינם
חיים

מישהי
שבחיוך אחד
תעלים כאביי
שתדע לתת מזור
לנפשי
ותקווה לחיי

מישהו שאוכל
ללמוד לומר לה שאני
אוהב
כמו שלא אהבתי
מעולם

שאת חיי
אהיה מוכן
להקריב למענה
לו רק
אוכל

הייתי רוצה
מישהי
שתרצה שאני אהיה
לה
מישהו

אני מטורף מגעגוג
ושותה עד אובדן
כל חושי זועקים
מבקשים מפלט מכאביי
והרוח לוחשת
על ימים ללא דעת
קללת דמעות
מתהפכת, רותחת

והר האלים
מתזעם ללא ניע
נחוש להרוס
נחוש לגדע
כל שבב של מזור
של אושר מדומה
ותקווה ערפילית
שנראה או נרצה

ובין שחר
המון הזעים
נותרתי אני
חרש הדים
מחפש רק מפלט
בין ידים חונקות
מחפש רק מרגוע
בין צעקות מעונות

ונשמת שאול
מתהפכת באחת
ודמיון אלים
רובץ תחת
הר געש זועם
סוער ושוצף
והמון האלים
עטוי מרבדים
זעים וגונחים
מבקשים ודורשים
אש וזעם
מחול שדים
מחול ענבר
כיסופים מתגלים
לוחשים
וקורסים.

הפחדתי אותה
והיא ברחה
נעלמה עמוק עמוק
אל תוך
הקונכיה שלה
בורחת מהאיש המשוגע
מהג'וקר העצוב
נמלטת הרחק הרחק
מכאן
הרחק ממני
הרחק ממנה
הרחק משנינו.

בואי עכשיו/כפיר גולן

ובואי עכשיו
תפרקי לי את הלב
כמו טיפת זיעה
מלוחה ביום שרבי
כמו יקיצת ירח ערפילי
בליל סער
ושתיקה.

ובואי
תעיפי את שמיכות
חדרי ליבי האטומים
תלחשי לי משאלות
הישר אל תוך הנפש
תפרטי לי על מיתרים
שכבר מזמן שכחתי
תנערי את שכבת האבק
הרוכנת מעל כנפי
נשמתי.

תלחשי
בשקט בשקט חזק
שאת אוהבת
תחבקי
כמו שמזמן לא קיבלתי
את האור בעיני
והטעם שבא אל חיי
תלטפי, תחבקי, תלחשי ותגידי
שעכשיו הכל
אפשרי.

ומול ירח
שותק
נלחש את שלהבת נשמתינו
הצופנת שתיקות רווי חלומות
את מיסתורי כסופינו
נגלה שנית
עירומים למול ירח
המגלה את פגמינו
המלטף ומאיר
את האושר
של שנינו.





"את האור בעיניי
והטעם שבא אל חיי
רודף אהבה בימים
איתך שוב הכול אפשרי..."

צריך לנסות לקחת את הקשר בטבעיות.
לגבי גיוון:
פונדו שוקולד
-משחק חמוד -
טיול
גן סאקר.

חחחחח🤭
אפשר לשבת לפקל באיזה תצפית נחמדה

אחרי דייט בגן סאקר החלטנו להתחתן

דבר שני, כדאי שהוא ירגיש שכך את מרגישה. אם הוא כן, הכל סבבה.

 

בקשר לשאיפות מבחינת משפחה - לא צריך למהר. יש לך שאיפות ממש חריגות או נדירות, או את חושבת שיש לו? את הרוב אפשר לברר תוך כדי, ומה שלא - תגיו לזה.

 

באופן עקרוני יש הרבה גישות, אבל פגישה שלישית-רביעית בהחלט אתם עדיין יכולים להתנהל בנחת. תהנו, שיהיה לכם כיף, ואחר כך נראה מה עדיין חסר.

 

לגוון - אפשר לעשות טיול ממש או טיול בשטח בנוי. באופן עקרוני יש הרבה אטקרציות שאנשים עושים - לא יודע מה פתוח בימים כאלה....

בהתחלה סתם מדברים על עבודה שצריך להגיש ביחד ואח"כ סתם מפטפטים לכיף..

כדי להתחבר לבנאדם צריך דווקא להתחבר לרובד הכי פשוט שלו בחיים בדיבור של שיחות פשוטות ככה מתחברים לאדם.

השאיפות הגדולות וכל שאר הדברים היותר 'קריטים' יכולות לחכות להמשך. קודם כל חשוב שיהיה חיבור טבעי ופשוט.

 

אפשר משחקים פשוטים (אסיציות, so do you, אישיות וכו'), לאכול ביחד משהו קטן, ללכת למקום עם משחקים (באולינג סנוקר מה שמתאים)

שווה לקנות so do you? אין לנו בבית :/
אני מכירה את המשחק מחברות- הוא ממש נחמד אבל לא קצת עמוק מדי?
ולא קצת מפדח פתאום להוציא משחק?

אם את מרגישה שזה כבד מדי עזבי.

אני מאוד אוהב לשחק אישיות ואסוציואציות, זה נחמד כזה ובכלל לא כבד..

אולי כדאי לחשוב על ללכת למקומות מעניינים יותר.. שעושים משהו או שיש שם משהו מיוחד להסתכל עליו.

חשבתי על קטיף דובדבנים, שנינו אמרנו שאנחנו אוהבים דובדבנים וזה היה נראלי ממש ממש נחמד, אבל יש רק בגולן או בגוש עציון וזה קצת רחוק לנו...
(ואנחנו מוגבלים לימי שישי/מוצש)

כדאי משהו בקטנה כזה אולי, לא?

אבל ממש איך שמרגיש וזורם לך, זה הכי חשוב.

אז אין לי מושג אם זה עבודה קשה חחח
אבל בכל אופן זה נפל בגלל סיבות טכניות..
משהו בקטנה, למה אתה מתכוון? תצפית חמודה ופקל?

פשוט משהו שדורש כוחות או יכולת ריכוז או מאמץ סביר להניח  שפחות יפגיש בניכם.. 

חשבתי שזה יותר בכיוון של טיול נחמד בין המטעים ולנשנש דובדבנים

מקסימום להשאיל ממישהו.

אפשר להכין לבד בקלות וזה יכול להיות נחמד לעשות את זה יחד.

(כתבתי על זה אלף פעמים , אם את רוצה פירוט בשמחה בפרטי)

וזה ככה קצת פחות משחק, ופחות מפדח.
וזה ממש מקובל וסבבה 🙂

וזה מתאים לדעתך גם לדייט שלישי או נגיד רביעי/חמישי?
חוששת להכביד את האווירה ואת השיח..

כן, אני עשיתי את זה כמה פעמים בדייט שלישי -רביעי

אבל אני אישית לא ממליצה לדייטים מאד ראשוניים כי יש שם גם שאלות עמוקות ואישיות יותר. הייתי מביאה לאחר כמה דייטים שכבר יש שיח ספונטני. המשחק זה יותר כדי להעמיק

יש לך רעיונות לדברים שאפשר לעשות יחד, נושאי שיחה מעניינים וכ'ו?

דברים לעשות ביחד:
פקל קפה
טיול נחמד בטבע
באולינג אם זורם לך (אני לא אוהבת בהתחלה)

לגבי נושאי שיח, אני לא חושבת שצריך לחשוב מראש על מה מדברים, השיח צריך להיות ספונטני ופתוח. לדבר על איך עבר היום ומשם להתגלגל..
נושאים עמוקים להמשך זה לדוגמא לדבר על שאיפות, מה חשוב לו בבת זוג ובהקמת בית בכלל..
בהצלחה!

אני לא חושבת שזה ככ מתאים,תלוי...

so do you  לפגישה שישית והיה מעולה ממש!

לדעתי שווה אפילו לקנות אבל אפשר גם להשאיל...

אבל לדעתי לא כדאי לפני חמישית בערך, תלוי בקשר, כי זה באמת עמוק.

פשוט העלית מלא מחשבות שפשוט צריך לפרוק בלי סוף בהתבודדויות. זה העלה לי כמה שיעורים אבל לא אשלח לך את כולם חחח בהצלחה

מעניין אותי לשמוע מה דעתך על תפיסה בעבודת ה' שמדברת על חיבור בין העולם הזה לעולם הבא. על קידוש הטבע, על ר' שמעון אחרי שיצא מהמערה בפעם השניה, על תורת ארץ ישראל.

קודם כל המון סיעתא דשמיא הצלחה ובהירות!
ושלא תצטרכי לוותר על השאיפות שלך בקדושה

לעניין (אזהרה, זה ארוך)
אולי כדאי פשוט לנסות להתחיל לעשות שלום כלשהו
כלומר בסוף את נמצאת עם שני החלקים האלו בתוכך
ולבנתיים אף אחד מהם לא הולך לשום מקום
ואני לא חושב שאת יכולה או צריכה למחוק אחד מהם
(גישה קצת יותר קוקניקית, לעומת פשטות שיטת התניא שכן צריך להשתדל לחיות תמיד באתכפייא, אבל בפועל במציאות אני רואה שרוב ציבור שומרי התורה לאט לאט מתקרב לשם בלי קשר להשקפה שלהם, פשוט כי רואים ומרגישים שזה יותר נכון ובריא)
אז את צריכה לנסות איכשהו לחיות עם/את שתיהם

ונראה לי שזה ה"צריך להיות בקיא ברצוא ושוב"
לדעת שיש זמנים כאלה ויש כאלה, ולהבין מה העבודת ד' שלי בכל אחד מהם, ואיך החיים שלי מתחשבים ומכילים את שניהם

באופן יותר פרקטי לגבי מה שחיברת את זה לבחור שתבחרי ולבית שתקימי
קודם אני חושב שצריך לנתק בין ה"רצוא" וה"שוב" לבין האיזה בית תקימי
אם מבינים ששתיהם פה ולא הולכים להיעלם, אז ההחלטה שלך על כמה לחיות בבועה וכן או לא אינטרנט ובאיזה קהילה צריכה להיות מתוך מצב יותר שכלי ומנותק, שאת לא נמצאת באף אחד מהם, ואת חושבת בשכל איך יותר נכון לך לחיות בלי ועם קשר אליהם, כלומר מצד אחד איזה סגנון חיים יצליח להכיל את שני המצבים שלך, ויתן לך מרחב להיות בשתי החלקים עד הסוף בלי בנוניות, ומצד שני בלי קשר לרצוא ושוב איך פרקטית יהיה נכון לך לחיות? לדוגמה, אולי את תהיי חייבת מחשב בבית בשביל מה שלא תעבדי? הילדים שיהיו לך לא יהיו מגיל אפס עם לב בוער רק לעבודת ד', הם כן צריכים ילדות נורמלית, ואת כן תצטרכי להתחשב בהם, ועוד כל מיני שיקולים שלא דווקא קשורים למצב שלך בעבודת ד'
עד כאן לגבי הסגנון בית
לגבי הבחור, את נראה לי פשוט צריכה לחפש מישהו שהוא גם כמוך ברצוא ושוב הזה, שיודע גם לשרוף את העולם בבעירה לד' יתברך וגם להיות חברותי ולהינות מהחיים
בקיצור העיקרון הוא לקבל את עצמך עם כל המצבים שלך ולדעת להתחשב ולחיות את שניהם ולבחור ע"פ שניהם

רק כמה הערות
קודם מטוטלת כ"כ קיצונית, שמצד אחד להתנתק מהעולם ולשקוע בבועה, ומצד שני לחיות בלי שום כוח ורצון לעבודת ד' ורוחניות, נשמע לי ממש לא בריא וגם לא טוב, לפחות בקיצוניות של האין כוח לרוחניות
ותראי עם עצמך אולי זה נובע מזה ששני החלקים האלה אצלך במלחמה, אז בזמן שכל אחד שולט הוא הולך קיצוני עד הסוף, אולי אם מגדירים את כתקופות משלימות אז זה נהיה פחות קיצוני, וגם כשאת יותר בשוב ועולם הזה, את מחוברת לד' ורוחניות, רק בעוצמה יותר נמוכה

לא כ"כ הצלחתי להבין בתיאור של השני מצבים שלך
במצבים שאת קצת רוצה להיות כמו ר' שמעון, איך את מתכוונת שיראה הבית שלך? שהוא יפרנס ואת תהיי עקרת בית? הרי את רוצה שגם הוא יהיה ככה, ואם את כן מתכננת לעבוד, אז זה אומר שבכל מקרה את צריכה לעשות איזה שילוב של עבודה שמשאירה גם זמן למשפחה שלך ולעצמך ולעבודה והתעלות רוחנית
ואם ככה אז ממילא גם ההתעלות הרוחנית לא באה עם לחיות בבועה בלי אינטרנט, אלא להקדיש לזה זמן ואם את תהיי במצב כזה ממילא תהיי יותר שקועה בעצמך ובבועה של העבודת ד' שלך


במחשבה שניה אני ממש מקווה שהבנתי אותך בכלל, ולא סתם כתבתי מגילה של דברים שהיו ברורים לך ואת מדברת על משהו הרבה יותר עמוק

ולגמרי צריך פסיכולוג לעבודת ד'!( אני חושב שיש קצת, אבל צריך יותר)
וסתם משהו שעלה לי לגבי זה, יש אמירה בשם הסבא מנתניה שבדור הזה אין/לא צריך רבנים, ואני לא תלמיד שלו או משהו אבל חשבתי שאולי הפשט זה שבדור הזה בשביל להתקדם בעבודת ד' צריך פסיכולוג ולא דווקא רב

אני קראתי ברפרוף, לכן לא הוגן שאגיב על התוכן.
אבל ראיתי שכתבת דברים עמוקים.. ומן הסתם גם חשובים.

אבל בכל זאת- לגבי הרעיון לפתוח פורום בעבודת ה'.
אני חושב שזה רעיון מצויין. ולדעתי ראוי וצנוע לפתוח פורום נפרד לבנים ופורום לבנות. עצם הרעיון הוא מעולה.
ואפשר לחשוב למשל- כאשר כן אולי רוצים לשמוע איך מהצד השני מסתכלים על זה- אולי ניתן למצוא דרך לארגן שיועלו נושאים שמשותפים לשני הפורומים מדי פעם, וישתפו את התובנות (לא בטוח שכדאי לכתוב את שמות המגיבים וכדו' אבל כן אולי לציין דעות שונות) בפורומים הנפרדים. ככה אפשר לשמור על עמקות מחד (כי בפורום מעורב לשתף את העולם הפנימי ולחלוק עם אחרים זה.. לא תמיד הכי טוב וראוי ונכון), צניעות מאידך, ולקבל את הפרספקטיבה גם של הצד השני.

טוב אולי זה חלום וקל לדבר לא פשוט לעשות.. אבל לדעתי כדאי לחשוב על זה באמת. ולנסות להוריד למציאות את החלום הזה

מזדהה איתך ממש בכל מה שכתבת..
אין לי תובנות על זה, רק יכולה להגיד לך שאני בחרתי לעצור רגע ולהיות בדואליות הזאת מבלי להילחם להיות רק בצד אחד. זה מפחיד וגם קצת מערער אבל אני מרגישה שזה מאפשר שלווה שזה בעיניי בסיס לאיזושהי הכלה.
יש משהו ברוחניות ופנימיות שכמו שאת מתארת מעיף אותך למקומות גבוהים ולפעמים כשנוחתים חזרה קשה להכיל את זה, בטח כשהתנודתיות חוזרת על עצמה.
זה קצת מזכיר לי שאומרים שכשאנשים חוזרים בתשובה אז הם מקבלים אורות ממש גבוהים ולאחר כמה זמן לוקחים להם את האורות ומשאירים להם רשימו שלהם ועכשיו הם צריכים לנוע אליהם ולבנות כלים מלמטה.
וואי יש לי עוד מלא להגיד על זה אבל נראה לי יתאים יותר בפרטי
תודה שהעלית את זה❤️

התחברתי מאוד

גם אני מוצאת את עצמי בקונפליקט פנימי לבין איך שאני פועלת בחיי היום יום עם הדברים הגשמיים והרצונות הגשמיים מול השאיפה לבן זוג שיהיה תורני וכו

זה באמת מתסבך

 

מישהו שרוצה גם כשקשה לו ולא דווקא כזה שלא קשה לו..

(גם מישהו שלא קשה לו אבל יכול להבין את הקושי ולהכיל אותך זה אחלה אבל לא מתוך פסילה של האופציה הראשונה שכתבתי).

תורני אין הכוונה שאין קשיים ונפילות. חפשי את הלב ואת המאמץ ולא את השלמות. ודווקא הזדהות כזו לדעתי יכולה לחבר מאוד. בהצלחה יקרה.

הארת את עיני

תורה לבין אהבת ה', אלא אדרבה כגילוי והתפרטות של אהבת ה', אותו דבר לגבי אהבת החומריות שהיא מעשי ידיו של ה'. ואז הפלונטר שלך נפתר כי אלו פשוט שתי צורות של חיבור לה'- על ידי העולם ועל ידי התנתקות מהעולם.
אבל ליישם את זה קשה כמובן ומצריך קודם שלב של פרישות מסויימת.

בשמחה ונחת

עם כל הסתירה ביחס לכך שאת רוצה לרצות לבעור, חובה גמורה להכיר במקום שבו האדם נמצא.

תדמיני שתחיי עם מישהו שאת לא ברמה הרוחנית שלו, זה יפגע בך מאוד.

זה השעות שהוא יחזור בלילה, והשעות שהוא יקום בבוקר, והוא ילמד יותר מדי שעות בשבילך? יחמיר "יותר" מדי בהלכה, 

מצד שני, מי רוצה אדם בלי אש? זה לא רק שזה לא מספק, זה אדם מת.

אז מחפשים אדם עם רצון, אבל רצון לא מיושם.

ברוך ה' יש אנשים רבים בעולם, חלק רוצים פי כמה ממך, וחלק הרבה פחות,

וכן ביחס למעשה עבודת ה', ולא רק למימד ההכרתי.

 

בהצלחה לך!

זה לא פסיכולוג לדתיה שלבה בוער בה, אבל זה כמעט מקום להזדהות.

 

הספר 'האנוס' של מארקוס איגניס, מספר על יהודי אנוס שלבו פועם בקרבו כפשוטו. אין איך לתאר את ההרגשה מהקריאה, ואף רגשותינו לא יהיו שווים. זה סיפור של גבורה בעמידה על דעותיו, אבל זה הרבה יותר מזה, זה סיפור של אדם המכיר באמת. לא מכיר בשכל, והוא אכן כן הכיר, ובצורה עמוקה ביותר, אבל אחרי הבנה זו באה התמימות, אותה תמימות שאני אישית מוצא בשרשורים שלך, תמימות לא רק מבורכת, אלא אמת.

ספר משווה קריאה, לא כספר, אלא כספר קודש בעיני.

מקסים אחותי, אחד לאחד.!

שתזכי בע"ה להארה הפנימית ולבחור המתוק שישלים את המקומות האלה במהרה 

בתכלס , בחיים מלאים, שלמים, נוכחים, נינוחים

 בבית, בחיי חומר מקודשים, בנחת

עם הויה והווה והרמוניה

הכל אחרת

משתלב

בשלוה

 

וזו התכלית השלמה

בחינת שבת. מלאות פנימית

שכינה

לא פורקן בהמי ליברלי

ולא בהיי רוחני חולף

וגם לא "קדושה" נוצרית מנותקת שהושרשה בנו בגלות.

 

"מבשרי אחזה אלוה"

 

וכבר שמענו וכבר הבנו דברים בחיים...

כולנו חכמים כולנו נבונים...

זה לא בהבנה, זה בחויה

וצריך לקפוץ למים בחיים

לחוות אותם

בנחת.

 

[אחרת בררות המחדל של חשיבה ועשיה ימשיכו...]

 

הרפיה...

 

המקום השלם תמיד קיים מאז ומעולם

 

לחזור אליו

להזכר בו

 

-----

 

"היד ה' תקצר"?!

 

"היפלא מה' דבר"?!

 

אין סוף להתלבטויות וכו'

בהתיחסות לעניין הזוגי המתיש, כדבריה

השאלה היחידה שצריכה להיות, כמו שמדריכים מומחים חרדים

"האם תלכי איתו לאי בודד"

נקודה

וכמובן לחיות כך גם אחכ

תמימות ופשטות

באמת ממה שאני רואה ומכירה בעולם החרדי 

ההתייחסות לקשר הזוגי היא באמת ברמה תמימה ופשוטה. 

 

הבחינות הן: האם כיף לי ונעים לי איתו יש שיחה זורמת ורצון להמשיך. 

איך המידות שלו השקפה וכיוון כללי תואמים.  

 

עבודת ה' זו בחינה שלא באמת ניתנת למדידה לפני החתונה גם אם נראה לנו שכן.  

לכולנו יש ימים או תקופות שאנחנו יותר מחוברים ותקופות שפחות וזה טבעי ונורמלי. 

לכן בעיני אין כל כך משמעות לדברים שיכולים להשתנות.

הבנאדם יכול להיות לפני החתונה הלמדן הכי הכי רציני ומתמיד שיש. עם אש בעינים וכו' 

ואחרי החתונה פתאום זה כבר לא קיים ולא חסרים מקרים. 

וכן להיפך. 

 

אבל מידות טובה, תקשורת טובה וקשר שיש בו חיבור זה בעיני הדבר הכי חשוב 

וכן שתהיה הסכמה כללית על דרך חיים משותפת 

 

בסופו של דבר הקב"ה מבקש מאיתנו לבנות בית. זו המצווה. 

אנחנו לא מצווים שהבית הזה יהיה בית שכל היום וכל הלילה לומדים בו רק תורה. 

 

ולכן אם יש אדם שיש איתו חיבור טוב ואפשר לבנות איתו בית 

זה פספוס גדול להיתפס לכמה הוא עובד ה'. כמה הוא קדוש. כמה הוא רוחני או כמה הוא ארצי. 

כל הדברים האלה כל כך משתנים כשחיים ביחד והם הופכים להיות כל כך חסרי משמעות. 

מול המקום הענק של בניית בית, הקמת משפחה. 

חבל כל כך להיתפס אליהם.  

  

זה לא דווקא שיתוף מנסיון
אלא יותר הבנה שהגעתי אליה עוד קודם כרווקה.
ואין ספק שב''ה היא קידמה אותי להקמת בית.

אולי מוזיקה לועזית, וגם זה בספק

וב. כל אחד והדוסיות שלו והפתיחות שלו

בגלל האלימות. לא בגלל דוסיות.

והאמת היא, יש בזה משהו.

אחיין שלי כשהיה בן שנתיים ראה, וכשראיתי את פניו ברגע כשסקאר הפיל מהצוק את אבו סימבה, נחרדתי!!
זה סרט זוועה בעיקרון..

שלא לדבר על הסאדיזם של האחים גרים

לעניות דעתי כולם..

ומה שלא האחים גרים הם לקחו ממקורות כמו סיפורי אלף לילה ולילה (אלאדין, סינבד וכדו'). גם לא הכי טהור שיש..

האם עצימת עיניים מהרע שבעולם זו הגנה על הילד, או דווקא הלימוד איך להתמודד עם מפגש עם רע כזה.

תהייה שנייה: הוא גם אסר לקרוא את התנ"ך? יש שם המון סיפורי אלימות (מעשי סדום, שכם יוסף והאחים ועוד) וגם לא מעט דברים לא צנועים (יהודה ותמר, פילגש בגבעה וכו' וכו').

מה שלא קורה בסרטים.

 

א. האם צפיה בסרטים של דיסני היא זאת שחושפת את הילד לרע שבעולם ומכינה אותו להתמודדות איתו?
זתומרת, ראיתי את סקאר הורג את מופאסה כילדה, וזה באמת לא נתן לי כלים להתמודד עם מוות (לא טבעי, לא בעקבות פיגועים, לא ממחלה..).

 

ב. האם החלטה לדאוג שהילד לא ייחשף לתכנים מסוימים (שיש בהם גם אלימות, גם חוסר צניעות במקרים מסוימים, וגם כלמיני עיוותי מוסר), או לפחות לחשוף אותו אליהם באופן מבוקר, בשלב שבו כבר יש לו יכולת להבחין בין דמיון למציאות, ובין טוב לרע היא עצימת עיניים..?

 

אם כבר, אני חושבת שיש בזה משהו שמקהה את החושים אל מול אותם הדברים המורכבים (כי זה לא אמיתי, כי אפשר להריץ, כי אלף ואחת סיבות שגורמות לזה שלא נמצמץ למראה אותם התכנים על המרקע..)

 

ג. לגבי התהייה השניה- וואלה אני לא בטוחה שזה הכי נכון להשוות בין התורה לסרטי דיסני(;

אבל אם להתייחס לתכל'ס, כן. גם בתנ"ך מופיעים סיפורים מורכבים...

• הרבה מהסיפורים הם לא כפשוטם.. בכ"ז אנחנו עוסקים בגדולים ובענקים.
• יחד עם זה, התורה לא מטייחת את הרע ואת המורכבויות, כי הם אכן קיימים.
• ועדיין, יש דרך להנגיש את הדברים, להביא פירושים, לבחור מילים, וכו'.. ויכול להיות שגם פה, כהורה או כאיש חינוך תבחר שלא לרדת לרזולוציות בכל גיל ובכל שלב.. לא יודעת..
  בסרט הצפיה היא לא מבוקרת..

הוא דיבר איתנו על מורכבויות, זה ממש לא התעלמות.

בסרט הזה יש הרבה אלימות, והוא לא רצה שנחשף לזה.

 

ובבקשה אל תכניס את השאלה של התנ"ך, כי זה ממש לא קשור לדיון.

כדי לפתח אותו.
כמו שחז''ל אומרים.
ומצד שני אתה לא תגיד לו בכלל שאין רע בעולם ושהכל טוב. אבל צריך לדעת איך לעשות את זה, ולהראות לו שהעולם בכללותו הוא טוב.

סרטי הילדים והסיפורי ילדים של התרבות המערבית הם זוועה! למה הם חייבים להכיר את זה? מה בעצם הם מפסידים, איזה הווי בדיוק?
אלימות, מיניות או עבודה זרה? אנחנו צריכים כל הזמן להיאבק בדברים האלה, אז למה לא פשוט לחסוך את זה מילדים קטנים? למה להרוס את התמימות הטהורה שלהם על ההתחלה?...

במילה אחת: איזון. פרופורציה.

אם יש לי כלי- אני אלמד את הילד איך להשתמש בו. אם הכלי הזה הוא מסור או ארון חשמל אני לא אלמד את הילד בשלב זה, אני פשוט ארחיק אותו. אם יש לי חומר נפץ אני ארחיק אותו מהילד. אותו הדבר אש, או בור ברשות הרבים. אז כן, יש דברים שצריך להתעלם מהם, להתרחק. כי הם רע גמור.
ויש להם תחליף. ואם אין אז נייצר

ועוד נקודה- ההתמודדות צריכה להתאים למסוגלות של הילד להתמודד.
אני לא אתן לילד צעיר שלא יודע להבחין בין רע לטוב כמונו דברים מבולבלים.

זהו בקצרה. אני יודע, לא כתבתי הכי מסודר והכי מפורט

"חרדלניקים"

"דוסים"

"דוס אבל פתוח"

"פתוח אבל דוס"

 

 

להכניס אנשים שהם עולם ומלואו לתוך טייטל צר שלא אומר כלום.

במיוחד שיש בזה הרבה פעמים מן הגאווה ("אני דוס!") או זלזול ("אהה הדוסים האלה").

 

מומלץ לשדרג את השיח בלי פילוגים ומחנות.

יש רבנים גדולים שתמיד שהם מזכירים את המונח 'חילוני' הם מסתייגים מהקביעה החברתית שמפרידה בין האנשים. טוב ללכת בדרכם.

 

(אני יודע שצחקת, אבל זה כנגד כל התגובות הרציניות על הנושא)

אני חושב שצריך להשתמש בזה
לאו דווקא כאידאל גדול אלא ככורח המציאות
אני לא יכול על כל אדם שאני פוגש לכתוב ספר שלם על המורכבות והייחודיות שלו
אז אין ברירה חייב להכליל, גם אם זה פחות מדוייק
וההגדרות המכלילות האלה נותנות כיוון כללי
כי למשל בחור שנגד צריכת כל שמץ של תרבות המערב, והוא רוצה לשבת בישיבה עשר שנים, ושאשתו תלך עם חצאית מטאטא וסנדלים וגרבים, וישלח את הילדים לישיבות קטנות, ועוד כהנה וכהנה רצונות ושאיפות, אז הרבה יותר פשוט במקום לבדוק לאיזה בחורה יש את כל הרשימה שלו פשוט למצוא לו מישהי חרדלניקית ולדעת שבכללי הם בכיוון דומה

ואני ממש לא חושב שזה מפלג, אחדות היא לא אחידות, או טשטוש או התעלמות מההבדלים

וגם לרוב זה שאני מגדיר אדם כיותר או פחות חרדלניק ממני, לא מעיד על רמת ההקפדה והדקדוק שלו, אלא על גישה/אידאולוגיה/סגנון דתי

אני יודע להעיד על עצמי שרוב החברים שלי לא חרדלניקים כמוני(לא שאני חרדלניק, הכל יחסי...) ובכל זאת לא מפריע להיות חבר וחברותא שלהם ולהרגיש שאנחנו באותו מחנה או ציבור והכל טוב וסבבה

אז למה לא להשתמש במונחים יותר רציניים כמו 'יראת שמיים' במקום 'דוס'/'חרדלניק'?

 

ברגע שאתה מברר על הבחורה אתה יכול להבין מלאן היא הולכת ומה היא עושה באיזו סקאלה היא. אין שום צורך לשאול איך היא מגדירה את עצמה.

למה להשתמש במונחים עיתונאיים?

אפילו שמשתמשים במונח 'חילוני' ו'דתי' צריכים לדעת באשלייה שקיימת בהם.

בטח שזה מפלג - אם אני 'דתי' אז אני כבר לא חלק מה'חילוניים' וכן להיפך.

ברגע שחותכים את עמ"י למגזרים אז מראש יוצרים סוג של אדישות בין המגזרים השונים. כי הגיוני שלבנאדם יהיה יותר יחס כלפי ה'קבוצה' בה הוא נמצא. אבל באמת זאת לא חלוקה אמיתית. הדם שלי לא יותר אדום מהדם של חברי שבמגזר אחר.

 

לעומת זאת -כשאני משתמש במונחים רציניים לא מגזריים - 'יראת שמיים' 'קיום מצוות' וכולי אז לא מתרחק מאף אחד כי לא שייכתי את עצמי לשום קבוצה על ידי המונח הזה.

"וגם לרוב זה שאני מגדיר אדם כיותר או פחות חרדלניק ממני, לא מעיד על רמת ההקפדה והדקדוק שלו, אלא על גישה/אידאולוגיה/סגנון דתי"
אני אפרט טיפה יותר
יכול להיות בחור יותר ירא שמים ממני, אבל הוא ירא שמים בתוך הגישה והסגנון שלו, בתוך מה שהוא חושב הוא מאה אחוז
ולעומת זאת אני פחות ירא שמים ממנו, אבל ההשקפה והסגנון שלי יותר מחמירים/סגורים/שמרניים ובתוך מה שאני מאמין אני מקיים רק שמונים אחוז
ובכל זאת אני יותר חרדלניק, כי חרדל זה לא רמה והקפדה דתית זה השקפה וסגנון דתי
למשל דוגמה אמיתית על חבר שלי, שהוא הרבה יותר ירא שמים, אמיתי, ישר ובעל מידות ממני, ומאידאל הוא הלך להדריך בסניף בנ"ע מעורב,
אז הגיוני שבחורה תחליט שהיא מעדיפה מישהו שלא ישלח את הילדים שלו להדריך במעורב, למרות שהוא עם פחות יראת שמים, כי זה הסגנון בית שהיא רוצה להקים, ולכן כשהיא תחפש בחור היא תחפש חרדלניק
ההגדרות האלה הם יותר על השאיפות והאידאלים
וזה דבר שמאוד חשוב לך כשאתה בוחר בן/בת זוג

וגם, אי אפשר למדוד לבחור או בחורה יראת שמים, אז זה לא דברים שתמיד אפשר להגדיר
שאיפות כן

ובאמת שלא מבין את הטענה שלך על הפירוד
אם אני דתי אז אני לא חילוני, ברור אבל זה לא קשור, לא יהיה אכפת לי פחות על בחור שיותר פתוח וליברלי ממני מאשר על מישהו כמוני
מה שאתה אומר זה דבר אחר, זה כבר משהו חברתי, אם אני גדל בחברת דתיים וזה החברה שאני מסתובב בה ומכיר אותה, אז הגיוני שאני יהיה יותר קשור אליה
בפועל פחות יוצא לי להיות עם חילונים ולכן אני פחות מרגיש קשר ואכפתיות אליהם
זה דבר בעייתי בפני עצמן אבל זה ממש לא קשור לזה שאני מגדיר אותו כחילוני

זה חרדלניק זה ליברל? מה הצורך זה? - אתה רוצה משהי עם השקפה כמו שלך אתה לא צריך להשתמש באיזו הגדרה תת מגזרית חברתית. אני לא רואה צורך בהגדרות בכלל.

אז הוא תומך בבנ"ע מעורב - אז לכן אגדיר אותו בצורה שונה? למה שאני יעשה את זה? מה זה יתן לי בחיים?

 

אם זה הסוגיות שעל פיהם אני מקטלג אנשים אפשר גם לקטלג את מי שלא מבין את התוס' כמוך בצורה שונה ממך, אין לדבר גבול.. ויותר מזה אין לדבר תועלת.

כמו כן, אני חושב שבאופן בלתי נמנע הגדרות יוצרות גדרות בין אנשים. כל השיח המפריד הזה הוא מחלחל לבנאדם בפנים. השיח הזה יוצר באופן מובנה את החשיבה שיש 'הם' ויש 'אנחנו', וזאת תחושה מוטעת.

 

הסברתי למה אני רואה בזה צורך פרקטי, וזה מה שזה נותן לי
ולא הבנתי מה העניין העקרוני שלך כ"כ נגד, "למה שאני יעשה את זה" למה לא? מה הבעיה פה?
זה מועיל? זה לא מזיק? אז למה לא?

והדוגמה שלך על התוספות היא דמגוגית משהו
אין לבחורה שום נפק"מ איך הבחור הבין בתוספות, לעומת זאת מה ההשקפה שלו ואיזה בית הוא רוצה להקים כן
וחוץ מזה שגם בלימוד אתה מקטלג ראשונים ואחרונים לפי סגנון בתי מדרש
ראשונים אשכנזים וספרדים, בתוך הספרדים יש את בית המדרש של הרי"ף ובית המדרש של הרמב"ן
באחרונים יש את שיטת בריסק ושיטת ר' שמעון ועוד מליוני קטלוגים בפנים, שבסוף מאוד עוזרים לנו לברר ולסדר שיטות

אין לי איך להתווכח איתך לגבי האם זה יוצר פילוג או לא, על עצמי והסביבה שלי אני יכול להגיד לך שזה לא משפיע, ובעיני אם זה גורם לפילוג אצל מישהו זה בעיה אצלו

הסברתי למה זה מפלג אע"פ שאתה טוען שאתה לא מרגיש את זה. כל עוד את יוצר מונחים מבטאים שיש "אנחנו" ו"הם", זה מפלג בהגדרה. לכן גם אם אהבת כלל ישראל מתפרצת מקרבך - אתה עסוק בפילוג. כל עוד אתה מרגיש שמשהו בהשקפה אחרת משלך הוא כבר ב"הם" זה פילוג. לא משנה איך תקרא לזה. זאת טענה נטו שיכלית, בלי קשר למה אתה מרגיש או לא.

 

הדוגמא לגבי התוספות - אינה דמגוגיה ואסביר את כוונתי. איך להבין את התוס' זה משהו פרטני. אני חושב שגם תפיסות של בעד בנ"ע מעורב או נגד הם תפיסות פרטניות. אני בהחלט חושב שכל אחד צריך להתחתן עם משהי שהשקפה הדתית שלו. אך שוב, כל החלוקה של "הם" ו"אנחנו" ו"קו" ו"לא קו" - הייתי משאיר לחבר'ה מתלהבים בתחילת שיעור א'..

 

אל תכעס עלי, אין לי שום סיבה להתנגח מולך, יש לי סיבה לדון איתך.

אין לי איך להתווכח איתך
אתה מביא לי טענה שכלית שזה מפלג
ואני אומר שבמציאות זה לא ככה, אז כנראה הטענה לא נכונה

אחדות זה לא אחידות ואין בעיה להגדיר ולתחם ובכל זאת להיות מאוחדים
חלוקה לשבטים ששבט יהודה ביחס ליששכר זה גם אנחנו והם, זה לא אותו דבר? ושם ברור שזה לא פילוג (ולא יודע אם התכוונת, אבל אל תביא לי את הפיסקא מאורות על שכחת ייחוס השבטים, שם זה בדיעבד)
בקיצור, לא מסכים עם הקביעה שלך שחלוקה לקבוצות היא בהכרח פירוד

מה הכוונה שאתה אומר שזה לא נכון ב'מציאות'? מי זאת המציאות הזאת ומה קורה בה?

כל עוד אתה מדבר במונחים של "אנחנו" ו"הם" - אז זאת המציאות! יש "אנחנו" ויש "הם" - זה לא פילוג? זאת לא מציאות של פילוג? פספסתי משהו?

 

לגבי ההשוואה של השבטים - כל שבט היה לו תכונה מסויימת שאפיינה אותו. זה דבר שהוא הרבה יותר גדול מהשקפה כזאת או אחרת. ההשקפות הם נטו הסתכלות במבט אחר על המציאות, אינן מבטאות אופי. הם מבטאות דרך שיכלית. תפיסת עולם. ולכן אין בניהם למונחים תכונה ואופי במשותף. לכן ההשוואה בין השקפות שונות ליחס בין השבטים השונים הוא לא נכון. שבט זה אופי תכונה. זה הרבה יותר עמוק.

שאני חווה אותה
וכן, אנחנו והם זה לא דווקא פילוג
וזה הדוגמה שניסיתי להביא מהשבטים
לא באתי לומר שההשקפות הם כמו שבטים
אלא כמו ששבט יהודה מתיחס לבני שבטו כאנחנו
ולבני שבט יששכר כהם
ובכל זאת זה לא פירוד או פילוג
אותו דבר פה זה שאני מגדיר אנחנו והם לא גורם לפילוג
לכל אחד יש את ההשקפה שלו ואת החלקיק אמת השרשי שהוא מביא לעולם (עיין בלמלחמת האמונות והדעות, בזרעונים) וחיים בשלום ואהבה ואחדות

בעצם זה שכבר הגדרת את השני בתור 'אחר' יצרת את הפילוג.

גם אם אתה הכי אוהב אותו בעולם.

אפשר לעשות חלוקה ע"פ גברים ונשים, ימנים שמאלניים, דתיים חילונים וכן על זה הדרך..

אך בעצם ההגדרות שאני בוחר - אם אני בוחר להתייחס למפריד או שאני מתייחס למשותף.

אני חושב שזה חבל להתעסק במפריד כל כך שולי. זה מה שגורם לחוסר הדברות בין הצדדים המוגדרים, שכל דבר שולי הופך להגדרה שונה. "אנחנו" ו"הם" זאת חלוקה, וזאת חלוקה מיותרת על דבר שולי, ולכן זה פילוג.

אם זה משהו מהותי כמו שבטים אז כן. אם זה משהו שולי אז סתם חבל.

החלוקה לשבטים היא חלוקה משמעותית, ולכן היא מראה כוחות שונים באומה וע"י ההבחנה בניהם יש אור גדול. החלוקה ע"פ השקפות היא לא משמעותית ולכן היא מחלקת סתם, קרי מפלגת.

זה לא מופרך בכלל...

(לא ספציפית על מלך האריות, אבל כן על סוג הסרטים והאם בכלל רוצים חשיפה למסך)

האם אצלכם זה שונה מאצלנו

כי אני עשיתי לא מזמן השלמה למלך האריות שמעולם לא ראיתי..

ואני חושבת שאני נכנסת להגדרה של 'דוס אבל פתוח'...

עם כל החסך, לא בטוחה שארוץ להראות לילדים שלי מלך האריות (או כל סרט אחר)

ולשאלתך - יצא לי פעם לדון בסרטים, אבל לא בירידה לפרטים..

שמה לאחיינים שלי מלך האריות לפני שבת שלא יחריבו את הבית
חח מניחה שאני דוסית
סתם אני בעד סרטים נקיים פשוט לא קשור גם אם הייתי חלוניה