פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 442)

או ללמוד ביחד

אישית לא מתחברת לכל המשחקים האלו~
מרגישה צורך בזרימה פשוטה ולא במשחקים שיכתיבו לי על איזה שאלות לענות ובמה להתעניין.

אפשר לצאת למקומות יותר מעניינים שיש יותר על מה לדבר בהם,
מנסיון זה עוזר ומגוון~

הרבה בהצלחה.

תכתבו על דף אחד שונה ועל דף אחד דומה וכל אחד כותב בתורו
(מדברים מצחיקים עד דברים רציניים)

SET, דילמה, פאזלים.

שם קוד, קטאן.

 

משהו ששניכם אוהבים וטובים בו.

בעיקרון סיומות ...ין הן מלשון חז''ל, שהושפעה מיוונית (דימוסין, אוכלוסין וכדו').

בעברית יותר תקין לחתום רבים בסיומת ...ים, אבל במילים חז''ליות אפשר להשתמש כך או כך - אז אם הרוב יעדיפו להחזיר לנישואין במקום נישואים אחליף.

 

מוזמנים להגיב כאן 👇 - "נישואין" או "נישואים". מי שמצביע משפיע!

אם זה לא ברור 😁

לא חשבתי שמישהו ישים לב.
(כלומר; אני בעצמי לא שמתי לב כשהחזרתי מהשם הפורימי שזה בעצם לא מה שהיה)

רק לא הצלחתי להבין מה

לקראת ניסויים בזוגיות.

כלומר אנשים שהם נשואים ולא אירוע הנישואין.
(למרות שמבחינת עברית אתה צודק)

נישואים

נשואים

זה נקרא אחרת.

אנחנו לא שם, שם זה מקום אחר לגמרי.

האם לכתוב נישואין או נישואים..

פשוט התעצלתי לכתוב שוב הכל 😶

שמישהו יסביר לי...

מרובע כזה. לא יודעת למה.

וזה מדהים שכמעט כולם מסכימים בזה..

אי אפשר להתחתן לפני שמגיעים לעמק השווה בלב שלם בנושאים שבמחלוקת. תשאל את הבחורה האם היא בכל זאת מוכנה להתפשר בנושא הזה.

נשמע שהקושי העיקרי זה ההתמודדות עם אמא שלך.
לגבי ההחלטה להיפרד זה נשמע שאתה שלם עם עצמך, וזה מצב מצויין. גם הסיבות לפרידה משמעותיות וחשובות ולא זניחות.

לדעתי הבעיה העיקרית היא ההתערבות של אמא שלך בענייני הדייטים שלך.
זה נראה שקשה לה לתת לך להיות עצמאי ולשחרר אותך, ואז לא משנה מה יהיו הפרטים הטכניים היא תתערב ותפריע לך.
אני לא יודעת אם אתה גר בבית או בחוץ, אבל שניכם צריכים לעשות עבודה להשתחרר אחד מהשני. אתה בכלל לא צריך או חייב לשתף אותה בהתלבטויות שיש לך בדייטים. זה עניין שלך ואתה צריך לסמוך על שיקול הדעת שלך. והיא מצידה צריכה לשחרר אותך להיות עצמאי. היא לא יכולה 'להחזיק' אותך לנצח. בסופו של דבר ילד גדל והופך להיות אדם עצמאי.
אם יש צורך, שווה ללכת יחד או לבד למישהו מקצועי שיעזור לכם לעשות את ההפרדה הזאת באופן בריא וטוב.

ולגבי הטיעון ש'אולי היא הזיווג שלך'.
אין לנו היום נבואה, ולכן הדרך העיקרית לדעת מה מתאים לנו או מה מיועד לנו היא לסמוך על יכולת השיפוט שלנו ועל האינטואיציות שלנו. אם מצאת סיבות משמעותיות ונכונות לזה שהיא לא מתאימה לך, אז היא לא הזיווג שלך.

בהצלחה רבה לך!

להתייעץ עם אנשים מבינים וחכמים זה טוב אבל ברמה שמאפשרים לך עצמאות ומכבדים את ההחלטה שלך.

לדעתי קריטי לפתח את העצמאות הזאת והיכולת להיות בעלי עמוד שידרה ויכולת עמידה-

בד"כ כשאדם הוא כזה אנשים גם לא חודרים לורידים שלו יותר מדי ואם כן מנסים מצליחים להשתחרר.

 

יש זוגות שמתגרשים בדיוק בגלל התערבויות כאלה .

בכללי יש לי קשר טוב אתה ואני אוהב להתייעץ איתה לפעמים.
באמת אני שלם עם ההחלטה שלי והאתגר התבטא בלשכנע את אמא שלי.
מסכים שהיא כן צריכה וחייבת לתת לי מקום לשיקול הדעת שלי. היא גם מסכימה

קושי בתקשורת איתה

וקושי בתקשורת עם אמא שלך (לא פירטתי על זה)

גם אם היא אוחזת בעיקרון מסויים במקום הדתי

יש מקום לדבר עליו

איך העיקרון הזה יהיה לכם בחיים בלי שאתה תצטרך לוותר על הכל

בלי קיצוניות.

אם יש לה רק תמונה של שחור לבן איך הבית ייראה, איך הילדים, איך הבעל, איך הטכנולוגיה

ואין לכם דיבור על זה

יהיו עוד נושאים שאתם שונים בהם וכל אחד יתבצר בעמדתו.

הקושי שלך עם פרידה מסמארטפון ואינטרנט,

הוא קושי זוגי. לא פרטי.

 

לגבי מה שאתה מחפש,

הסיבות שבגללן עוזבים קשר הן בדר"כ מצביעות על

משהו מהותי לך

וחידד לך שבמקום הדי אתה מחפש מישהי שתהיה יותר כמוך ותקבל את המקום שלך.

מצוין.

קח רק בחשבון שלכל מטבע 2 צדדים

מי שתקבל אותך ככה , אולי תהיה עוד הרבה פחות מקפידה ממך

אולי כל התחזקות שלך תתקבל אצלה כהתקפה

ועוד אפשרויות

ולכן השאלה תמיד היא, מה המחיר שאתה מוכן לשלם כי לחיות עם מישהי שתקבל אותך כמו שאתה?

בהצלחה

 

מישהי שתקבל אותך כמו שאתה, אני חושבת שיותר מאשר שתיהיו דומים - שיהיה בניכם שיח מכיל שמקבל את השונות של כל אחד, שגם אם איננו אותו דבר הדבר מקובל, ישנה הקשבה, אהבה, קבלה, שיח על הדברים. אמונה בטוב של השני והבנה שהעולמות השונים יכולים להביא לכך שאדם אחד עושה משהו מסיבה אחת ואחר עושה מסיבה אחרת, ושיש מקום לשמוע את הדברים ולהכיל גם אם לא מסכימים איתם. כמובן עם אפשרות של בקשה לשנות שלא מותנה את הקבלה של השני בשינוי (כלומר לא -אם תשתנה אקבל אותך ואם לא לא, אלא בכל מקרה אקבל אותך, אבל האם תיהיה מוכן לשנות את הדבר הזה בעבורי? האם הוא יכול להיות תואם את התפיסה שלך אחרי שאתה שומע את תחושותי בעניין?)

אומנם במסקנה שלי אמרתי שיהיה לי נוח לראות סרט ביחד. ואת אומרת שיהיה לי נוח לראות סרט (לבד) גם היא חושבת שזה לא מתאים.
והמסקנה שלך היא גם נכונה בהחלט.
ומסכים גם עם שאמרה יודו לה'חסדו. בסופו של דבר השאלה מה המחיר שאני מוכן לשלם.
תודה

נראה ממה שאתה כותב שלא.
לדעתי זה דבר משמעותי מאוד.
זה נשמע כמו הבדל בדרך חיים, הרי זה דברים של יום יום.

אני חושב שאם זה דברים שמורגשים אצלך באופן יומיומי זה שיקול מאוד משמעותי בעד להיפרד. אל תתחתן עם מישהי שאחד משניכם יצטרך להשתנות באופן מהותי או שיהיה לכם לא נח יחד.

ואתה חושב שזה המינוס שלה
שאלת את עצמך למה אתה דתי בכלל?למה יצאת איתה מלכתחילה?
מה העניין בסרטים הלא צנועים ?? כזה בגיל דיל
אולי לא מתאימה לך בחורה כשרה ודתית שהיא אומרת לך שהיא שומרת על עיניה ואתה בעד בחורה שתעשה הפוך
ככה לקחת בת ישראל ולא להבין שזכית בטירוף עם המידות המטורפות שלה כמו שתארת בחורה צדיקה עם לב טהור
אני לא חושבת שהיא ראויה לגבר שרואה ביתרונות שלה חיסרון..

זה הגיוני מאוד להתלבט .. אבל ניכר פה חוסר הערכה שאני לא יודעת מאיפה הוא מגיע אלא אם כן מפריע לך משהו אחר וזה רק תירוץ לסיפור כיסוי

הבעיה שאנשים רוצים להיות בעיקר בצד המשמח, לא המשומח..

מהצד של המתחתן,
אבל בכובע השני שרוצה מאוד לראות את החברים שלו שמחים, וגם את שאר הזוגות בעמ''י- זה קצת מצמצם את השמחה..

אני רוצה שכל, אבל כל, הבנות שאני אוהבת יבואו לשמוח איתי בחתונה שלי.
ורק זה לבד לא רחוק ממאה. (אבל בטח לא כולם יבואו..)

והמשפחה שלי לבד יותר עוברת את ה120 איש, בלי עין הרע.

שבעלי יבוא, ושהקורונה תלך

וכן גם אצלנו .. ב"ה משפחה ממש גדולה!

אבל פתאום בא לי רק אני והוא. ברבנות. בשקט בקטנה.

 

מה גם שפה מזה רגועים, בנחת לגמרי..

אז את זה סידרנו, עכשיו נשאר רק למצוא את החתן.
בקטנה ⁦⁩

אמנם אני אישית לא כזה אכפת לי כמה אנשים יהיו בחתונה שלי,

אבל בא לי חתונה פשוטה כזאת, בלי כל הרעש שעושים היום. 

oh yeah!!

נשאר רק חתונה ברבנות...

חלום!

העיקר אהבה, למי אכפת כמה היו בחתונה

בדיוק צחקנו על כך מקודם.
אבא שלי אמר שזורם לו חתונה קטנה ושישאר לו כסף בכיס אחרי החתונה שלי...

אישית אני רוצה שכל החברות שאני אוהבת,
כל החברות שאני מרגישה שתרמו לי חלק מהיותי אני יבואו וישמחו איתי ביום הזה בעזרת ה'~

ואני מניחה שזה יצא כמות מכובדת בהתחשב בכל המעגלים שיש לי,
ובמיוחד אם להחשיב בעלים ותינוקות...

פשוט נהיה בתפילה שהקורונה תעבור~
וכולם יהיו בריאים ושלמים בעזרת ה'.

בעז"ה תהיי כלה זוהרת ושמחה

ואמן!!

אמן.

ישועות בקרוב בעזרת ה'~

את לא חייבת כלום לאף אחד...

יש אנשים שהתחתנו בחתונה וקטנה והכל טוב. לפי מחקרים זה המפתח לחיים מאושרים. 

אגב את חלקם אני מכיר אישית ויש אחד גם מהפורום

@משה

זה יכול אולי להיות סימן שיש להם יותר סיכוי אולי לחיים מאושרים (לפי הסטטיסטיקה) אבל לא סיבה.. לא הייתי קורא לזה 'מפתח'

מרענן

עשו אישורי הגעה ובינתיים לא כתבו כלום על זה
נראה לך שיודיעו לאנשים לא לבוא?
באמת שאלתי את עצמי מה הוא יעשה עכשיו, מסכנים

וגם ראיתי שיש זוג שדחה חתונה לקיץ כי החתן היה צריך להגיע מלונדון, איזה באסה זה

כי בדכ לא דוחים חתונה...

(ואני לא חברה טובה שתיכלל במאה המוזמנים המועדפים..)

אם מישהו ידבק איך ירגישו עם זה?

אפשר להתחתן במקום פתוח~

וכן. ממש מבאס..

כרגע היא לא הודיעה כלום על שינוי. מסכנים

החזר כספי (אפשר לקנות דירה עם משכנתא בסכום כזה)

לא על הביטול והעוגמת נפש,
אלא על חתונה ברבנות,

בעיני זה ממש מבאס להתחתן בחתונה מצומצמת, אז ברבנות- בכלל.. אני לא מסוגלת לדמיין שהחתונה שלי הייתה ל כך קטנה.

 

בסוף זה אירוע משמעותי של בעז"ה פעם בחיים! בעיני זה ממש מבאס שאי אפשר לחלוק את כל המשמחה וההתרגשות עם כל המשפחה והחברים..

אנע מכירה אותה?

עכשיו נפל האסימון!
וחשבתי עלייך ועליה לפני יומיים.

@אחיה1
אם אני זוכרת נכון
זה היה הוא.

אכן ניסתי תקופה ארוכה להוציא את זה לפועל ודיברתי עם הרבה שדכנים אבל זה עבודת נמלים ממש וזה דורש ממני מלא זמן שכרגע אין לי ככה שזה לא יצא לפועל לצערי

אם תרצה, אני יכול להשתדל להמשיך מהמקום בו הפסקת.

אני צריך להוציא את כל השמות והטחפונים ששלחו לי.. תזכיר לי בראדון

רק שהמיזם לא דומה ככ

איתך בצער
והתפללתי עלייך בפורים😘

 

עוזר במעט... נראה לי שאקרא קצת רבי נחמן, צריכה איזה משקה שמחה
@ברוקולי תודה, תמיד עוזר לפרוק קצת. גם אם זה היה ממש קצת

@חיים של תודה רבה! ממש מרגש❤

@ברגוע תודה! לא הכרתי את השיר השני, והוא מהמם! כרגיל, כמו כל השירים של ביני

שבסך הכל טוב וה' שומר וזה מטורף בכלל שאנחנו בעולם הזה ככה נינוחים.
למרות שיש קשיים להגיד שהכל רע זה לא מדויק

מצטרף לברגוע 😅




(העדפתי לשלוח את הביצוע של משפחת חוטר.. כי ראיתי אותו עכשיו בתוצאות והוא גם מאוד יפה)

השיר הראשון 'נפשנו חיכתה לה' ' פעם היה מלווה אותי המון..

ואם כבר צירפו לך שירים, מוסיפה לך לפלייליסט שירים שעושים לי טוב

נשמה~
מוזמנת בשמחה גדולה לפרטי אם תרצי.
אולי אוכל לסייע..

הרבה בהצלחה,
ה' יאיר את דרכך.

שימחתם, ב"ה
הכול מדוייק מהקב"ה, ממש. אפשר לראות בבירור בסיפור הזה שהכול מכוון, ופשוט אין הסבר אחר...
מאחלת לכולם שנזכה לראות את הטוב שבטוב!

תודה על השירים, ובכללי על כל התגובות. אין על עם ישראל❤

חח הבנתי מה התכוונת,
אבל מוסיף סתם בשביל הכיף-
לא רק את הטוב שבטוב, אלא גם את הטוב שברע! 😁

ולזה התכוונתי שנזכה לראות בעיניים שלנו שהטוב האלוקי הוא באמת טוב, ולא רע כמו שלפעמים נדמה...

חשבתי שהתכוונת 'את הטוב ביותר'..

בעז"ה נראה אם הכל התהפך לטובה בקרוב ממש

ויודע מה טוב עבורך יותר ממה שאת חושבת שטוב עבורך, בין לעולם הזה ובין לעולם הבא .
עכשיו תחשבי על המציאות שהייתה הכי משמחת אותך, דמיינתי אותה, קחי משם את הרגשות וחברי אותם לידיעה שגם עכשיו ראוי להרגיש ככה כי מה שקורה לך עכשיו זה מה שהכי טוב שיקרה לך עכשיו

שה' יחזק אותך, תתעודדי, תרגישי טוב יותר.

 

אולי תדמייני לעצמך אותך עוד כמה ימים - מצבי רוח הרי משתנים - ו"תקחי הלוואה" מאז, מההמשך...

אבל לא נראה לי שזה משהו שהיה מפריע לי...

אני חושבת על אישה עם כושר גופני שכזה, שיכולה ללדת וללדת וללדת, והבטן נשארת שטוחה... לעומת נשים מצויות שעם הלידות הבטן נהיית רופסת ובולטת.

ואם כן ממש לא היה מפריע לי (ובין כה נדיר שלנשים יהיו שרירים שרואים ממש כי יש להן רמת טסטוסטרון נמוכה ולכן בניית השריר שלהן נמוכה בהרבה משל גברים).

 

בכל אופן, זה לא באמת משנה מה יענו לך כאן - תעשי מה שטוב לך.

היחידות שראיתי שיש להן שרירים שבאמת בולטים לעין אלו מתעמלות קרקע אולימפיות.
אני אישית פחות אוהבת את המראה הזה כי זה נותן לגוף צורה מרובעת וקצרה. אם משקיעים במתיחות לא מגיעים לזה

כי הם קטנים יותר ולדעתי זה סבבה לגמרי.

זה יפה וטוב.

ולגבי הלידות..
זה ממש לא ככה..
ידוע שלספורטאיות קשה יותר ללדת כי השרירים שלהן חזקים יותר..
אז הן יולדות הרבה בניתוחים והבטן שלהן לא שטוחה...
אז זה לא שיקול.

עובדות מהבטן: הריון ופעילות גופנית

בניגוד לעבר, כיום מקובל לחשוב שפעילות גופנית בטוחה ומומלצת לנשים עם הריון בריא. בין היתרונות: הפחתת העלייה במשקל, מניעת כאבים בגב התחתון וסיכון נמוך יותר ללידה בניתוח. מולי אפשטיין על הריון ופעילות גופנית (חלק א')
מולי אפשטיין 21/11/05


לחלק ב' של המאמר

נשים רבות עוסקות בפעילות גופנית כחלק משמירה על אורח חיים בריא ופעיל. רבות מהן רוצות להמשיך ולעסוק בפעילות גופנית גם כאשר הן נכנסות להריון. יש נשים שאינן פעילות כלל, אבל מחליטות שתקופת ההריון היא הזמן הנכון מבחינתן להתחיל לעסוק בפעילות גופנית. מהן התועלות של ביצוע פעילות גופנית במהלך ההריון? אילו סוגי פעילות מומלצים? מה ההבדל בין ספורטאיות לבין נשים שאינן ספורטאיות? על כך במאמר זה.

בעבר לא היתה תמימות דעים בנוגע לעיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון. הספקות בעניין התעוררו לאחר שדווח שנשים שעסקו בעבודה פיזית קשה ועמדו שעות רבות על הרגליים במהלך ההריון נטו ללדת מוקדם מן המתוכנן. דיווחים אחרים סתרו את העניין וטענו שפעילות גופנית עצימה כשלעצמה אינה הגורם היחיד ללידה מוקדמת. הספרות המדעית העדכנית טוענת שפעילות גופנית היא בטוחה ומומלצת לנשים שההריון שלהן חף מכל סיבוכים ובעיות. למעשה, כיום ידועים אפקטים חיוביים רבים לעיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון.

הריון ובריאות. מדגימה: נעמה סידי-שטיפט צילומים: אבי שי
היבטים תיאורטיים

העיסוק בפעילות גופנית במהלך תקופת ההריון גורם לשינויים פיזיולוגיים ומטבוליים שעלולים לפגום בהתפתחותו התקינה של העובר. להלן הבולטים שבהם:

עליית טמפרטורת הגוף: מחקרים הוכיחו שנשים שטבלו בקביעות באמבטיות חמות במהלך ההריון נטו ללדת תינוקות שסבלו ממומים בתעלת השדרה. עובדה זו עוררה דאגה שמא העלייה בטמפרטורת הגוף כתוצאה מביצוע פעילות גופנית גורמת לתופעות דומות. בנשים פעילות לא הרות עשויה טמפרטורת הגוף במאמץ להגיע אל מעבר ל- 39 מעלות צלזיוס. במחקרים שנעשו על נשים שעסקו בפעילות גופנית במהלך ההריון לא נמצאה עדות לכך שפעילות זו מגבירה את הסיכון להתפתחותם של מומים בהשוואה לנשים שלא עסקו בפעילות גופנית.

זרימת הדם לרחם: היבט נוסף שקשור בפעילות גופנית והריון הוא אספקת הדם לרחם. אחת הסברות היתה שהפעילות הגופנית עלולה להקטין את זרימת הדם לרחם ובכך עלולה להיפגם אספקת החמצן והמזון לעובר המתפתח. מחקרים שנעשו על נשים הרות פעילות הראו שזרימת הדם לרחם ולעובר אינה נפגמת כתוצאה מהעיסוק בפעילות גופנית.

פעילות - דווקא מומלצת. מדגימה: נעמה סידי-שטיפטאספקת חומרי מזון לעובר: סברה נוספת שהועלתה בנוגע לעיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון היא ירידה אפשרית באספקת הגלוקוז לעובר. מאחר ששריר פעיל דורש כמות גדולה יותר של גלוקוז בהשוואה לשריר שאינו פעיל נטו לחשוב שהדבר עלול לפגוע בהתפתחות העובר. כיום ידוע שהעלייה במשקל במהלך ההריון אצל נשים פעילות ואצל נשים לא פעילות היא די דומה, עם נטייה לצבירה מעטה יותר של משקל אצל הנשים הפעילות.

לידה מוקדמת: קיימת גם סברה שהקטנת זרימת הדם לרחם בשילוב הפרשתם של הורמוני הסטרס במהלך הפעילות הגופנית עשויים להגביר את התכווצות הרחם ולגרום ללידה מוקדמת. הנשים אמנם מדווחות סובייקטיבית על פעילות מוגברת ברחם בתגובה לביצוע פעילות גופנית אולם במדידות שנעשו בנשים הרות שביצעו פעילות גופנית לא נצפתה כל עלייה בפעילות הרחם. למעשה, המחקרים מוכיחים שהעיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון מקטין את הסבירות ללידה מוקדמת.



עיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון - למה כן?

נמצא שעיסוק בפעילות גופנית מתונה במהלך ההריון מעניק תועלות רבות לאשה ההרה. כמה מן ההיבטים הפחות רצויים של ההריון כמו: חוסר נוחות גופנית, השפעת העלייה במשקל על הדימוי העצמי, סיבוכי לידה והתפתחות סוכרת אצל האשה ההרה עשויים להתקבל באופן קל יותר אצל מי שעוסקת בפעילות גופנית:

תגובות שריר-שלד וחוסר נוחות באזור האגן: במהלך ההריון חלים שינויים אנטומיים והורמונליים המשפיעים על מערכת השלד והשרירים של האשה. חוסר נוחות במערכת השלד והשרירים במהלך ההריון, במיוחד כאבים בגב התחתון, הוא דבר שכיח ומקובל. העלייה במשקל והגדלת הקער המותני (לורדוזה) יוצרות עומס גדול על שרירי הגב התחתון ומקשות על תפקודה של האשה בתנוחת עמידה. נשים שממשיכות להתאמן במהלך ההריון מתלוננות פחות על חוסר נוחות ומדווחות פחות על כאבי גב תחתון.

כאב באגן הוא תלונה שכיחה נוספת בקרב נשים הרות. הסיבה לכאב היא פעילותם של ההורמונים רלקסין ופרוגסטרון על רצועות האגן והפיכתן לרפויות יותר. פעילות אירובית במים נמצאה כמפחיתה כאבים באגן ובגב התחתון.

דימוי עצמי, דיכאון והפחתה במשקל: נשים שעוסקות בפעילות גופנית סדירה נוטות לדווח על דימוי עצמי גבוה יותר ועל פחות תסמיני דיכאון במהלך ולאחר ההריון בהשוואה לנשים שאינן פעילות גופנית. כמן כן, נשים שממשיכות להתאמן במהלך ההריון נוטות לצבור משקל דומה, או קטן יותר, בהשוואה לנשים שאינן פעילות. גם כמות השומן התת-עורי אצל הנשים הפעילות קטנה יותר בהשוואה לנשים שאינן פעילות גופנית. בנוסף, נשים פעילות נוטות לחזור למשקלן התקין מהר יותר בהשוואה לנשים שאינן מבצעות פעילות גופנית במהלך ההריון.

לידה מוקדמת ולידה בניתוח: נראה שפעילות גופנית במהלך ההריון אינה גורמת ללידה מוקדמת מן הצפוי. במחקר אחד נמצא שנשים שהתאמנו במהלך ההריון ילדו בממוצע שבעה ימים מוקדם מן הצפוי בהשוואה לנשים שלא ביצעו פעילות גופנית. מרבית המחקרים לא תומכים בהנחה שהעיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון גורם ללידה מוקדמת מן המתוכנן. בנוסף, נמצא שנשים שמקפידות על ביצוע פעילות גופנית נמצאות בסיכון נמוך יותר ללידה באמצעות ניתוח בהשוואה לנשים שאינן פעילות גופנית.

סוכרת הריון: העיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון עשוי להיות יעיל ביותר במניעה או בטיפול בסוכרת הריון. מספר מחקרים הראו שיפור בסבילות לגלוקוז וירידה בדרישה לאינסולין אצל נשים שפיתחו סוכרת הריון, וזאת בעקבות חשיפתן לתוכנית אימונים שכללה פעילות אירובית קלה וביצוע אימוני כוח. תוצאות טובות יותר התקבלו לאחר ביצוע תוכנית אימונים עצימה יותר.


הסיכון והתועלת לעובר ולרך הנולד

נראה שהסיכון להתפתחותן של תופעות לוואי שתפגענה בהתפתחותו ובבריאותו של העובר של האם הפעילה הוא מינימלי.

גודל העובר: מרבית המחקרים מציינים שגודלו של העובר לא מושפע מהפעילות הגופנית של האם במהלך ההריון. יילודים שמשקלם בזמן הלידה היה נמוך היו שייכים בדרך כלל לנשים שהמשיכו לעסוק במהלך ההריון בפעילות גופנית יומיומית עצימה (2.5-1 שעות מדי יום).

מצוקה של העובר במהלך הלידה: מספר מחקרים השוו בין מצבם של תינוקות שנולדו במצוקה לאימהות פעילות גופנית לבין מצבם של אלה שנולדו במצוקה לאמהות שאינן פעילות. תינוקות לאימהות פעילות סבלו פחות מהפרעות בקצב הלב ופחות מהפרשות צואתיות. הניקוד שניתן ליילוד על מבחנים שונים היה דומה אך עם נטייה לציונים טובים יותר לתינוקות של האימהות שעסקו בפעילות גופנית.

התנהגות התינוק: מחקר שנערך בשנת 1999 מצא שתינוקות שנולדו לאימהות שעסקו בפעילות גופנית במהלך ההריון נוטים להירגע בקלות רבה יותר לאחר גירוי סביבתי חזק. ההשערה היא שתינוקות אלה למדו להסתגל ברחם לעוררות ולרגיעה לסירוגין. בנוסף, תינוקות שנולדו לאימהות פעילות הפגינו עוררות גבוהה יותר בהשוואה לתינוקות שנולדו לאימהות שאינן פעילות גופנית.

בחלקו ב' של המאמר - מהם הקווים המנחים לעיסוק בפעילות גופנית; מהן ההמלצות לנשים שלא פעילות כלל, לנשים פעילות ולספורטאיות תחרותיות; וכן, מהן התוויות הנגד לעיסוק בפעילות גופנית לאשה הרה.


מולי אפשטיין - פיזיולוג, ראש מדור 'שירותים מדעיים לספורטאי הישג' במרכז הרפואי ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט


———————————

תרגילי בטן (חלק ב'): הריון ופעילות גופנית

בחלק א' של המאמר המליץ מולי אפשטיין על פעילות גופנית לנשים עם הריון בריא. אבל לפני שאתן מסתערות על חדרי הכושר, כדאי לדעת מתי אסור ומתי חשוב להתייעץ עם רופא
מולי אפשטיין 03/12/05


לחלק א' של המאמר

כמה מן ההמלצות לעיסוק בפעילות גופנית יכולות להתאים לכל הנשים, ללא קשר לרמת פעילותן הגופנית בתקופה שקדמה להריון. האשה ההרה צריכה להתאים את עצימות הפעילות הגופנית על פי התסמינים השונים שמשדר לה גופה. הדרך הקלה ביותר להסביר מהי העצימות הנדרשת היא "מבחן הדיבור". כלל זה מגביל את עצימות האימון לכזו המאפשרת שיחה חופשית במהלך התרגול מבלי להיקלע למצוקה נשימתית. דרך נוספת היא להשתמש בסולם על שם בורג (RPE), המדרג את עצימות הפעילות. עצימות קלה עד בינונית היא כזו המדורגת סובייקטיבית בטווח של 14-10. מומלץ שנשים בהריון לא תעבורנה את הערך 14 (קשה במקצת).

נשים הרות שעוסקות בפעילות גופנית צריכות להתאים את הצריכה הקלורית בהתאם לרמת הפעילות. ההריון כשלעצמו מחייב תוספת של 300 קלוריות לתזונה היומית. פעילות גופנית מגבירה את ההוצאה הקלורית ולכן על האשה ההרה לפצות על כך באמצעות תוספת קלורית יומית שתמלא את החסר שנוצר כתוצאה מהפעילות. בנוסף, חשוב להמליץ לאשה ההרה לשתות כמות רבה של נוזלים לפני הפעילות, במהלכה ולאחריה. השתייה חשובה מאוד בשמירה על מאזן נוזלים תקין ובמניעת שוק (ירידה בנפח הנוזלים בגוף) וירידה בתפוקת הלב.

לאחר הטרימסטר הראשון יש להימנע מפעילות גופנית המבוצעת בעמידה וללא תנועה לאורך זמן רב. תנוחות אלה גורמות להצטברות דם רב במערכת הוורידית ועלולות לגרום לירידה בתפוקת הלב ולצניחה בערכי לחץ הדם.

נשים הרות חייבות לדעת שישנם כמה מצבים רפואיים המונעים את העיסוק בפעילות גופנית. נשים הסובלות ממחלת לב חמורה או ממחלת ריאות צריכות להימנע לחלוטין מהעיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון. נשים הסובלות ממחלות כרוניות אחרות כמו יתר לחץ דם, מחלה בבלוטת התריס או מחלות לב וריאות פחות חמורות, צריכות לבצע הערכה גופנית מקדימה בטרם התחלת העיסוק בפעילות גופנית.


פעילות גופנית בהריון: מתי אסור

אשה הרה שסובלת מאחד התסמינים הבאים צריכה להימנע לחלוטין מעיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון:

- בעיות בצוואר הרחם
- מגבלה תוך-רחמית
- הריון מרובה עוברים (שלישייה, רביעייה)
- דימום מתמיד בטרימסטר השני או השלישי
- שליה מקדימה (תופעה העלולה לקרות בשבוע 28-25 להריון)
- קדם רעלת הריון
- יתר לחץ דם כתוצאה מהריון
- פקיעה מוקדמת של הקרומים
- סיכון ללידה מוקדמת


מותר, אבל תחת מעקב

קיימים תסמינים נוספים המהווים התוויית נגד חלקית בנוגע לעיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון. אשה הסובלת מאחד מן התסמינים שיפורטו בהמשך ומעוניינת להמשיך ולעסוק בפעילות גופנית צריכה להימצא במעקב רפואי. נשים הסובלות מקוצר נשימה משמעותי, דימום מאיבר המין, סחרחורות, כאבי ראש, כאב בחזה, דליפת מי שפיר או ירידה בתנועתיות העובר במהלך הפעילות, חייבות להפסיק את הפעילות הגופנית עד לבירור התופעות אצל הרופא.

כמו כן, נשים הסובלות מסימנים שעלולים להצביע על קרישי דם במערכת הוורידית, כמו כאבים בשוק, נפיחות ברגליים או חולשה בשרירי הרגליים, צריכות להפסיק להתאמן עד אשר נשללת האפשרות של תופעה זו.


אשה הרה שסובלת מאחד התסמינים הבאים צריכה להתייעץ עם רופא בטרם תמשיך לעסוק בפעילות גופנית:

- תת-משקל או הפרעות אכילה של האם
- הפרעות בקצב הלב (שלא אובחנו קודם לכן) או הפרעות במערכת הלב וכלי הדם
- הפרעות נשימה קלות עד מתונות
- הפלה ספונטנית בעבר
- אנמיה חמורה (המוגלובין של פחות מ- 10 גרם לדציליטר)
- הריון עם תאומים, לאחר השבוע ה- 28
- מצבים רפואיים משמעותיים אחרים




נשים שלא עוסקות בפעילות גופנית

נשים שאינן עוסקות בפעילות גופנית בחיי היומיום מוצאות לעתים את תקופת ההריון כעיתוי הנכון מבחינתן להתחיל להתאמן. נשים רבות בוחרות להתחיל להתאמן בטרימסטר השני של ההריון בחלוף תסמיני השליש הראשון (בחילות, הקאות, עייפות) ולפני שהן הופכות למוגבלות מבחינה תנועתית בחלקו האחרון של ההריון. בדומה לאנשים שלא ביצעו פעילות גופנית כך גם לגבי הנשים ההרות. תוכנית האימונים צריכה להיות הדרגתית מאוד ולהתחיל בעצימות נמוכה. עם הזמן ניתן להאריך את משך הפעילות ולהגביר את העצימות שבה היא מבוצעת. ההמלצות הן להתחיל בפעילות רצופה של 15 דקות בתדירות של שלוש פעמים בשבוע ובהדרגה להגיע לביצוע של ארבעה אימונים שבועיים של 30 דקות רצופות בכל פעם.
נשים שלא עסקו קודם לכן בפעילות גופנית יעדיפו לעתים פעילויות אירוביות המבוצעות במים. פעילויות מסוג זה קלות יותר לביצוע מאחר שאינן כרוכות בנשיאת משקל. פעילויות נוספות שאינן גורמות לזעזוע רב מדי מומלצות אף הן: הליכה, יוגה לנשים הרות, רכיבה על גבי אופניים נייחות או שימוש במכשירים אירוביים אחרים שאינם כרוכים ביצירת זעזוע (אימפקט). עיסוק במגוון רחב של פעילויות גופניות עשוי למנוע שעמום ולהקטין את הסבירות לפתח פציעה כתוצאה משימוש יתר.


נשים פעילות

נשים שעוסקות בפעילות גופנית באופן קבוע יכולות להמשיך בתוכנית האימונים. בשלבים מתקדמים של ההריון תהיה זו הנוחות הגופנית אשר תכתיב את סוג הפעילות ואת עוצמתה. נשים המורגלות בביצוע תוכנית אימונים עצימה צריכות להיות מודעות לירידה ההדרגתית ביכולת הביצוע במהלך ההריון. ירידה זו חלה כבר מן הטרימסטר הראשון להריון.

מדגימה: נעמה סידי-שטיפט. צילומים: אבי שימספר מחקרים בדקו את ההשלכות של אימון גופני עצים על נשים פעילות הרות (2.5-1 שעות בתדירות של 6-5 פעמים בשבוע). עד כה לא נמצאו עדויות לכך שפעילות גופנית עצימה בקרב מי שמורגלת לכך עלולה לגרום לסיבוכים לאם ו/או לעובר, אם כי נראה שמשקלם של התינוקות בלידה עשוי להיות נמוך יותר.

אחת הדאגות שעלו בנוגע לעיסוק בפעילות גופנית עצימה במהלך ההריון היתה קשורה למשקל העודף של האשה ההרה ולגמישות היתר של הרצועות. הטענה שהועלתה היתה שתנאים אלה עלולים לחשוף את האשה לפציעות במערכת השלד והשרירים. על פי הספרות המדעית לא נצפתה עלייה בשיעור הפציעות אצל נשים הרות שעסקו בפעילות גופנית עצימה. ההסבר החלקי לכך הוא שהנשים ההרות הפחיתו את העיסוק בפעילויות גופניות כמו ענפי מגע וקפיצות בשלב שבו עולה גמישותן של הרצועות (שלבים מאוחרים בהריון).


אתלטיות תחרותיות

ספורטאיות שעסקו בספורט תחרותי בתקופה שקדמה לכניסה להריון צריכות להפחית או לוותר על חלק מן הפעילויות במהלך ההריון. המטרה של נשים אלה תהיה לשמור על בסיס אימונים קבוע אולם כזה שישמור על כשירות גופנית טובה ולא כזה שמטרתו הגעה ליכולות תחרותיות. סוגי ספורט שונים דורשים התייחסות מיוחדת מצידן של הספורטאיות ההרות.

ענפי מגע בעלי פוטנציאל נזק לאזור הבטן או כאלה המגדילים את הסיכון ליפול אינם מומלצים כלל, במיוחד לאחר הטרימסטר הראשון. זאת על מנת להפחית את הסיכון לפגיעה בעובר.

פעילות גופנית בגבהים עלולה לחשוף את הספורטאית ההרה למגוון תופעות לא רצויות, במיוחד אצל ספורטאיות הסובלות מקשיי נשימה. נראה כי שהייה בגובה וביצוע פעילות גופנית קלה בגבהים של עד 1,800 מטר בטוחים לנשים שאינן סובלות מסיבוכים בדרכי הנשימה. בספרות המדעית לא נמצאו הוכחות לכך שחשיפה לתנאים אלה עלולה להזיק לאשה ו/או לעובר.

על האשה ההרה להיות מודעת לתסמינים האופייניים לחשיפה לתנאי גובה. חשיפה פתאומית לתנאים אלה עלולה לגרום לתסמינים של מחלת גבהים: איבוד תיאבון, כאבי ראש, עייפות וקשיי נשימה. תסמינים חמורים יותר כמו שיעול ופליטת ליחה ורודה, קוצר נשימה חמור או בלבול מחייבים ירידה מיידית לגובה נמוך יותר וביצוע אבחון רפואי.

צלילה מחייבת אף היא התייחסות מיוחדת בכל הנוגע לנשים בהריון. העובר, שאינו מוגן מפני נזקי תת-לחץ, עלול להיחשף לסכנת עיוות (דפורמציה) ולסכנה של תסחיף אוויר (היווצרות של בועות חנקן בדם וברקמות בעקבות ירידה בלחץ האטמוספרי).

לסיכום, נשים הרות צריכות לשקול בחיוב את העיסוק בפעילות גופנית. כל אשה צריכה להתאים את רמת הפעילות להרגליה הקודמים, למטרותיה בתחום הכושר הגופני ולרמת כשירותה הגופנית והבריאותית. בהיעדר התוויות נגד מומלץ לכל אשה לעסוק בפעילות אירובית מתונה ובאימוני התנגדות קלים. העיסוק בפעילות גופנית במהלך ההריון יסייע במניעת צבירת משקל עודף חריג, ימנע את הירידה בכשירות הגופנית, יצמצם את חוסר הנוחות במערכת השלד והשרירים, יקטין את הסיכון להיווצרות יתר לחץ דם הריוני, יפחית את הסיכון להיווצרות סוכרת הריון ויקל על תופעות אופייניות נוספות במהלך ההריון.




מולי אפשטיין - פיזיולוג, ראש מדור 'שירותים מדעיים לספורטאי הישג' במרכז הרפואי ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט

באמת כתוב שם שלא...

לא שבגלל זה הייתי מפסיקה להתעמל כי בינתיים אין צפי לבייבי ב9 חודשים הקרובים..

לעשות. וגם חלק מהם זה תלוי ביכולות של האישה (אם היא רגילה לפעילות גופנית עוד מלפני ההיריון וכו)

אני הייתי עושה מה שטוב לי ...
כושר זה בריא כמובן באיזון ובהשגחה .
אין לך מה לחשוש שיהיו לך שרירים גם אם כן אז מה זה טבעי.
אין עניין לא לעשות משהו טוב כי אולי זה יפריע למישהו..
זה כמו שאני לא יתרום את השיער כי אני נניח בדייטים.

אם כי כאן זה אפילו פחות מתאים לשנות את ההרגלים מתרומת שער, כי זה מעשה חד פעמי וכאן מדובר בהפסקה ממשהו שהיא אוהבת

והלוואי שאצל אחיות שלי זה היה המצב, אולי ככה הם לא היו מפילות עלי לסחוב כל דבר 

אבל את צודקת

ומשקיעה בתחזוקה שלו

ויודעת לתת מקום לתחביבים מעלי אנרגיות שלה

היא בחורה מושכת (בלי קשר איך באמת אתת נראית במציאות)

כי היא אנרגטית, אוהבת את עצמה ומחוברת לגוף שלה

ובריאה

פיזית ונפשית

 

ותדביקי את החברות הרווקות שלך ברצון להתעמל ולתחזק את עצמן!!!

 

לדעתי בחורה שעושה ספורט וכושר- מעולה ואפילו פלוס גדול (בתור אחד שאוהב מאוד כושר בעצמו)


[מוזמנת לכתוב בפרטי?]

אגב, שרואים קוביות בבטן זה בסדר. ככה זה כשהבטן שטוחה הרי.

כמובן כשהן לא בולטות ממש כמו מתמודד בבאדי בילדינג

 

לא הבנתי אם את מתכוונת לשרירים שממש בולטים או בקטנה...

בכל אופן, התשובה שלי בכותרת

למה שתשני מה שאת אוהבת כדי למצוא מישהו?

אם משהי מתנהגת בצורה שמפריעה לרוב הגדול של הבנים (או הפוך), ברור שמומלץ לה להשתנות.

נישואים חשובים יותר מתחביב כלשהו.

 

 

כמובן שהגבתי עקרונית ולא על המקרה הספציפי

(חוץ מזה שהפורום הרבה פעמים לא מדגם מייצג..)

הוא בעיקר מביא תיסכול מרמור, החמצה ואנרגיה נמוכה
והאשמה לא מודעת לבן הזוג שבגללו אני מפסידה.

במקרה של ויתור בגלל בעיה הלכתית, זה עניין אחר

פשוט האמירה הזאת שלא צריך להשתנות כדי למצוא בן זוג לא נכונה לדעתי, הרבה פעמים מאוד כדאי להשתנות.

 

כמו שאם משהו היה כותב כאן שהוא אוהב להתקלח רק פעם בשבוע, לא היו ממליצים לו להשתנות לפני שהוא מתחיל להפגש?

הדוג' שנתת שונה קצת ממה שהפותחת התלבטה בו

היא שאלה על משהו חיובי ובריא
לא על חיסרון
רק מה? 
יש גברים שרוצים מישהי הרבה יותר מרובעת לפי השטאנץ

ועלה בה פחד שזה עלול להבריח גברים.

ובשביל הפחד הדמיוני הזה, היא התלבטה אם לוותר על התחביב.

 

בספר ללכת על כל החופה, אור אלון מספר

איך אשתו חיה בתפיסה שגברים לא אוהבים נשים עוצמיות

וכמה זה תקע אותה.

היא לא האמינה שיש גבר שיוכל לקבל אותה כמו שהיא קריריסטית ועוצמתית. 

 

התשובה שלי הייתה למנוע כניסה שלה לפינה הלא הגיונית הזו.

פשוט הפותחת לא תתחתן עם גבר שלא אוהב אשה ספורטיבית

היא תתחתן עם מישהו שנותן הרבה מרחב וחופש לאשתו להכניס תחביבים לחיים

ואולי בכלל הם יעשו אימוני כושר יחד

כמו שאני התחתנתי עם מישהו שזורם עם האחריות המוגברת שלי

שיכולה להרגיש שתלטנות כשהיא לא מאוזנת. 

 

לא להתקלח זה אי הקפדה על בן אדם לחברו בסיסי.
כך שזה טיפה שונה

ועדיין, העיקרון שלך מובן ,

יש דברים שכדי לחיות בזוג - חייבים לפתח ולשנות

 

באתי להעיר על שינוי תחביבים וכד' רק כדי למצוא את בן הזוג ולא כי זה השתפרות

השאלה היא למה היא משתנה?
האם היא משתנה כי יש דבר הדורש תיקון במעשיה וחייה יהיו טובים יותר אם תשתנה ואז זה סבבה לדעתי.
אבל אם טוב לה עם מעשיה וזה לא בעייתי באופן כללי, והיא משתנה כדי שמישהו יבחר בה כדמות עם האופי החדש זה בעייתי לדעתי.

למה זה בעייתי לדעתי? (משתמש בדוגמא בשרשור)
אם היא אוהבת להתעמל והיא תפסיק להתעמל כדי למצוא בחור מסוים, אחרי שהיא תמצא אותו היא תחזור להתעמל?
אם כן, אז למה היה צריך להפסיק?
אם לא, חבל שהיא התחתנה עם מישהו עם המחיר הזה. (הרי אני בטוח שיש כאלה שזה לא יפריע להם. [לא מבין למה שיהיה אכפת למישהו, אבל שיהיה]) כי היא תחוש את החוסר של ההתעמלות שהיא אהבה, וחבל להוסיף קושי כזה לחיים משותפים.

נשמע יותר כמו חששות של סגירה והחלטה סופית

והאסימון שיורד שזהו. מצאנו.

מאשר חששות שיש מאחוריהן משהו ממשי לפחד ממנו

 

 

 

שלב אוהב כתבה,
הפתרון הוא להכיר שיש תופעה כזאת, שהכל נראה 100% עד שמתקרבים מאוד להצעה..
אז פשוט לברר עם עצמך מה הסיבה. ואם אלו סתם חששות לא מוסברים- תחשבי על הדברים הטובים שאת מוצאת בבחור ותראי מה זה גורם לך להרגיש, ותאמיני שיהיה טוב. ייתכן פשוט שאת צריכה זמן והתהליך קורה מהר מדי.. תחשבי על זה לבד/ איתו/ שניהם.

בהצלחה רבה!

ינחם אותך לשמוע שאצל הרבה אנשים זה ככה?

 

זה נורמטיבי

 

יהיה בסדר, כנראה

 

ושיהיה במזל טוב

האם התחושה תהיה אנחת רווחה או לא. זה יכול להעיד מה את באמת חושבת.

כדאי לחשוב מה מטריד אותך או מלחיץ אותך בעניין. אחר כך לחשוב מה מתוכן נכון, מה לא ידוע ומה לא נכון. ככה תעשי סדר במחשבות.

וכמובן להמשיך להיפגש איתו והדברים מתבררים והלב נפתח. זו החלטה משמעותית וזה בסדר לקחת קצת את הזמן כדי לקבל אותה בלב שלם.

בהצלחה! שמח בשבילכם שהגעתם לשלב כזה.

את הכי הכי נורמלית בעולם

זו החלטה גדולה וטבעי להרגיש פחד לפניה

עד כמה הפחד עוצר אותך?

מה יעזור לך לדעת שהוא האחד?

מה תרגישי אם תיפרדו?

איך המידות שלו?

אם יהיה לך קשה בחיים , לא תהיי במיטבך

הוא יהיה לצידך?

איך ההקשבה שלו?

 

אם את רוצה תרגיל שייתן לך בטחון

תכתבי מה היה מייעץ לך:

אנשים שונים בחייך שאת מכירה

דמויות תנ"כיות, או מספרים וסרטים

קולות שונים בתוכך: המציאותית,הרגשית, השכלתנית, הפחדנית, הזורמת, החופרת, ההססנית, הביישנית וכו' (תוסיפי קולות שמתאימים לך)

בסוף תסכמי מה הרוב אומרים

ומה הלב שלך באמת רוצה

 

ואם הפחד עוד שם

תחשבי, 

מה יעזור לי להתנהל בבטחון עם ההחלטה?

 

ואם זה קיצוני שבא לך לזרוק הכל ולברוח - קחי עזרה

 

תתיעצי:

עם אנשים חכמים

עם אנשים מנוסים

עם אנשים שמתעסקים בתחום

 

רק כדי לוודא שהפחד לא מבוסס או לפחות שהפחד לא אמור להיות סיבה לעצור

ותוך כדי הנישואין את תמצאי עוד המון דברים שאת לא מושלמת בהם

נשמה~
קודם כל שמחה בשבילך על ההחלטה.
דבר שני.. נשמע שאת במודעות על העניין ועובדת על זה.

אף אחד לא מושלם, החיים הם עבודה~
זה שיוצא לך להרים את הקול ואולי גם לכעוס קצת ולהתעצבן לא אומר שאת לא מוכנה לחתונה.
את צריכה לעבוד על הנקודה הזו שזה לא יהיה כך,
אבל זה לא אומר שאת לא מוכנה להתחתן..

וכמו שאמרתי נשמע שאת מודעת לכך ורוצה לתקן את זה אז זה מבורך~

הרבה בהצלחה!
ה' עימכם.
מזל טוב~

יש זוגות שככה מנהלים את הזוגיות שלהם לכתחילה

 

אבל באמת, אם זה לא מפריע לו - אל תחששי. זה ממש יפה מצידך להבין שצריך לעבוד על זה ולשאוף להתקדם, אבל את לא צריכה לחכות שתסיימי לעבוד על זה.

 

המון הצלחה!!

זה נשמע בסדר, זה לא אומר שאת לא מוכנה (אבל אני לא מכירה אותך ולא באמת יודעת משהו אבל זה מה שאני חושבת)

שכדאי בכל מקרה בגלל הגיל ושזו היתה חברות קודם- כדאי להתייעץ עם ההורים/רבנים וכדומה לפני קבלת ההחלטה וגם לגבי העניין הזה.

יש חברויות שהופכים לזוגיות טובה ויש כאלה שלא. כדאי לוודא את הכיוון ממבט של אדם מבוגר יותר שמכיר אתכם.

בהצלחה!

אבל זאת דעתי... לא יועץ נישואין או משהו

ומזל טוב לכם

הוא מכיר את החיסרון הזה שלך, ברור

והוא רואה את כל הטוב שלך 

ומוכן לחיות עם החסרון הזה 

כי הוא מקבל הרבה הרבה בונוסים מהזוגיות איתך.

וכנראה אוהב אותך.

 

אף אחת לא מתחתנת מושלמת.

טם טת מוטרדת מהעניין מאד,

יש לך הזדמנות לפתוח את החשש איתו ולראות יחד,

איך הוא יכול לאזן אותך

מה הצורך שלך כשאת מגיעה להרמת קול ככה.

מה את מבקשת שיגיד או יעשה.

יחד תזהו מה הצורך שלך שלא נענה שגורם לך להרים קול

 

הרבה אור וטוב וברכת ה'

 

כתבת שיש התאמה מבחינת אופי ושנוצר קשר טוב. נשמע מצויין. 4 שנים הפרש זה לא פער בעיני. אם הוא ילמד תורה כל החיים, יש לך את היכולת לפרנס משפחה לבד? (אם את מהנדסת תוכנה למשל, אז התשובה היא כן, אבל אם העיסוק שלך בתחום יותר תורם לחברה כמו חינוך או סיעוד, אז כנראה שלא)

לפי חשבון פשוט, אם את בערך בת עשרים, אז הבחור כבר שש שנים בישיבה גבוהה ומתכוון להישאר עוד שנתיים - בהנחה שהוא לומד ברצינות, זה כבר ממש תלמיד חכם.

כמובן שמי שמקדיש את חייו רק ללמוד וללמד זו מדריגה גבוהה (שגם האישה שאוצה להיות חלק מזה, יש לה חלק גדול במאמץ), אבל לא לכולם זה מתאים.

התוצאה היא שיש מיעוט של אברכים רציניים לשנים, יש כאלו שנשארים מהאנרציה, אבל בעצם הם נמרחים. יש שהולכים למקצוע תורני ועושים את זה טוב ויש שבדיעבד מגלים - שהם פשוט לא בנויים לזה, טוב שהוא מודע מראש.
ויש אנשים טובים, שיוצאים מהישיבה, לכלל המקצועות השונים - והם קובעים עיתים לתורה. אני אישית מכיר, רק במעגל הקרוב אלי, כמה וכמה אחד חשמלאי, אחד אינסטלטור, שני הייטקיסטים - שלומדים תורה בכל רגע פנוי. נגיד בזהירות, שהם לומדים אמנם פחות מאברך שלא פסיק פומה מגירסא (=שפיו לא מפסיק מלגרוס), אבל יותר מחלק מהאברכים שקמים מאוחר ובין הפסקת קפה להפסקת קפה מנסים ללמוד משהו...

הרבה אנשים מתחילים עם השאיפה שלך ועוברים לתוכנית המעשית יותר שלו, או מתכננים כמוהו ומגלים שאפשר לעבוד לפי התוכנית שלך.

 

הבדל בגיל - לא ברור לי למה ציינת

 

ברמה דתית נמוכה והתחזק - בסדר גמור. אם את מרגישה שנוח לך, אין סיבה שלא. זה מצוין. וזה יכול להיות ההסבר למה הוא לא חשב על ללמוד תורה כל החיים - כי הוא לא מכיר אנשים בסביבתו שעשו כך.

אבל תנסי לחשוב עד כמה באמת זה עקרוני לך.. כי בסופו של דבר העיקר בזוגיות זה הקשר ביניכם ולא מה המקצוע של בן או בת הזוג... כשתהיה לך זוגיות טובה עם בעל ירא שמיים שאת אוהבת לא נראה לי שתתבאסי כל כך על זה שהוא לא ר"מ בישיבה... כל עוד התורה תהיה מרכזית בחיים שלו את תרגישי את זה והבית יואר בע"ה. נכון שזה יותר קשה כשלא נמצאים בבית המדרש כל היום אבל יש איזו בחינה שזה גדול יותר.

היא "השאיפות יפות, תוותרי עליהן, מה שחשוב זה זוגיות"

 

ואני ממש לא אוהב את זה. כדי לוותר באופן מוחלט על שאיפות בשביל זוגיות, צריך שזה יהיה ממש חריג. בדרך כלל נכון יותר לראות איך לבנות זוגיות שלא סותרת את השאיפות, לפחות כאופציה

וכשנצמדים לשאיפות היפות - מגיעים אליי לחפש דרכי "מישהו" לרווקות בגיל שלושים ושמונה - וזועקים ובוכים וצורחים.
ושלא נדע עד כמה זה לא "ממש חריג".
אני לא חלוק עליך בעניין חשיבותן של שאיפות.
אני רק נאלץ להדגיש את חשיבות וחומרת מציאת הזוגיות (בוודאי במסגרת ההלכתית היהודית והרוחנית התורנית) לעילא לעילא מכל שאיפה ועניין.
פשוט כי כאשר מסיבות שונות העניין כולו נדחה ותקוע ולא חשים את דחיפותו וחומרתו, מגיעים לאסונות שאין לתאר.

אמרתי שחבל למצוא מישהו שהוא מתאים באופי, ברמה הרוחנית, ברוב השאיפות ולפסול על עניין המקצוע.

כן... נראה לי שבעל אברך כל החיים או לא זה לא העיקר.. זה מבורך ומדהים למי ששמחה בזה, אבל גם בבתים כאלה הזוגיות לא מוצלחת בגלל שהבעל אברך, אלא בגלל שיש התאמה ורצון ובעיקר בנייה נכונה של הבית (למרות שבהחלט הבית מתברך מלימוד התורה אין ספק) ולפעמים אנשים מתקשים להבין דברים כאלה. יש בנות שרוצות שהבעל שלהן יהיה רב.. אני חושב שזה יכול להביא עליהם חיים פחות מאושרים. כי אולי הבעל הכי טוב ומתאים להן הוא בכלל רופא. ירא שמיים, צדיק, גומל חסד, חכם וכו' וכו' אבל ופשוט לא רב. אולי הזיווג שהוכרז עליו הוא לא רב..

אז לא אמרתי לוותר על השאיפות. אם תתבונן במה שכתבתי תראה שזה לא מופיע. אבל אני בהחלט חושב שצריך פרופורציות ובחלק מהמקרים אפשר לקנות מבט חדש שלפיו לא הכול חייב לקרות כפי שחלמנו.. בסוף כשמאושרים אז מאושרים נקודה.

ההשלכות של בעל שלומד תורה ויש סיכוי שבעוד כמה שנים תרצי בחור שרציני בלימוד תורה וקיום מצוות וגם עובד.

לא סותר

שואלת בתמימות. אולי אני באמת לא יודעת.
וגם יש אברכים שעובדים מהצד

האדם להשוות את עצמו למי שמסביב.
למשל קשה לאשה לראות את כל השכנות שלה עם אוטו והיא צריכה לסוע באוטובוסים.

תמיד תמיד יהיו פערים בינך לבינו

ותמיד תמיד, התמונה שציירת מראש תהיה קצת שונה במציאות.

ולכן השאלה היא, 

עד כמה את רואה את עצמך מאושרת עם בעל שהוא בן תורה, שומר מצוות, חי חיי תורה

אבל בצורה שונה ממה שרצית.

לא ע"י הרבה שנות ישיבה ועבודה בתחום תורני.

 

לגבי המשפחה, 

עד כמה הם אנשים טובים , טובי לב, שמקבלים באהבה את הדרך שלו שהיא יותר דוסית ממה שהם?

 

והכי חשוב, עד כמה כשאת עוצמת עיניים ומדמיינת את העתיד שלכם יחד

למרות שהוא שונה ממה שקיווית,

עד כמה זה נראה לך שיהיו לכם חיים מאושרים יחד?

אם נגיד 2 הדברים האלו לא היו קיימים, היית רוצה שהקשר איתו יצליח?

 

 

אם את מסוגלת להיות מאושרת עם 2 החסרונות האלו, הכל מעולה.

גם אם יש לך שם עבודה פנימית של מיקוד במה שממש עובד טוב בקשר. 

אם אחד משניהם סופר סופר קריטי לך

ואת חסומה רגשית

אז מה היית רוצה לעשות עכשיו?

 

 

כשתעני על השאלה הזאת נראה לי שדי תמצאי את הפתרון לשאלה.

חשוב לך שבעלך יהיה 'דוס'/ירא שמיים/צדיק וכו'?

האם כל מי שלא לומד תורה כל היום הוא לא כזה?

האם כל האליטה של לומדי התורה (כן ירבו) הם בהכרח כאלה?

האם לכל אדם יש את הכישורים ואת הפנויות הנפשית לכך?

מה הערך של קובעי העיתים שאינם לומדים כל היום?

האם הלימוד הוא בעיקר מה שקובע או 'נתנת ונשאת באמונה?' (מה ששואלים למעלה ראשון אחרי 120 שנה)

ובעיקר:

האם חיי תורה גבוהים אמיתיים שייכים רק לאברכים?

רק מתקנת-ההפרש בגיל הוא 5 שנים

אישית אני לא רואה בעיה בלעבוד במקצוע שהוא לא תורני כל עוד חיים חיים של תורה..
וזה לא חייב לסתור אחד את השני.

ולעניינך~
זו החלטה שלך. והרגשה שלך.
ואת תצטרכי לחיות עם הבן אדם, לא אנחנו.

את מרגישה שזה פער גדול עבורך?
או שאת מרגישה שאת יכולה להתפשר על כך?
ומה השכל אומר?

מוזמנת בשמחה גם לפרטי.
הרבה בהצלחה~

בקשר לחלק מהתגובות כאן

 

כאדם שמכיר לימוד בישיבה לעומת החיים בחוץ, יש הבדל משמעותי - אני יכול להעיד כרווק. יכול להיות שכנשוי זה אחרת.

 

ולכן מאד מפריע לי שמזלזלים בזה ואומרים שיש הרבה אנשים שעובדים ולומדים יותר מאשר הרבה אברכים - לא נראה לי שזה נכון. עובדתית לא. יכול להיות שיש כאלה שרשומים בישיבות ועושים אפס, אבל באופן עקרוני אדם שעובד במקצוע ממשי שמונה או תשע שעות ביום, לא יכול להקדיש שש שעות ללימוד תורה. זה דורש כח נפשי ומנטלי מטורף. לא לדבר על איך נראית זוגיות ומשפחתיות עם אדם שמשקיע בתחומי ההתמחות שלו 14-15 שעות ביממה.

 

אז עם כל הצער, הסיכוי שאדם שעובד במקצוע ממשי ישווה למי שעוסק בתורה כל היום מבחינת הקרבה שלו לעבודת ה' יום יומית, היא אפסית (כן, גם לא לרמות במסחר זה עבודת ה', אבל סוחר לא חושב כל הזמן על איך לא לרמות אלא על איך להרוויח כסף. וזה בסדר והוא צדיק גמור אבל העולם שלו נראה אחרת)

 

ולכן מי שיש לה שאיפה להקים בית כזה - תצטרך לוותר על השאיפה הזאת ברגע שבעלה יעזוב את המקום בו הוא לומד או מלמד. 

האם התוכניות עכשיו הן האינדיקציה לזה? לדעתי לא בהכרח, וכתבתי את זה. אבל השאיפה כשלעצמה היא משמעותית.

האם היא יודעת לקראת מה היא הולכת? אין לי מושג, אבל אני לא מפקפק במישהי שהולכת ללמוד רפואה, ולא במישהי שרוצה לגדל הרבה ילדים, ואין סיבה לפקפק במישהי שרוצה בית שבו האבא חוזר הביתה שמח במה שהוא חידש בסוגיה.לצערי יש בציבור יחס שלילי ללומדי תורה (זה התחום היחיד שבו מפקפקים בטוהר הכוונות של מי שעוסק בזה), וזה עובר את הכמות המוצדקת.

 

נכון שזוגיות זה דבר חשוב, אבל התוכן והסביבה של הזוגיות חשובה לא פחות. בדיוק כמו שתבינו מישהי שמהססת להתחתן עם אדם שגדול ממנה בארבעים שנה, או שנמצא בחובות ענקיים, ועוד ועוד (הבאתי דוגמאות קיצוניות, יש עוד הרבה) - מותר לה לוותר על זוגיות גם בשביל זה. זוגיות אפשר לבנות גם עם מישהו אחר.

ולא נראה לי שיש הרבה בנות שלא מתחתנות במשך עשר שנים רק כי הן חיכו לבחור שעוסק רק בתורה. אז בלי לחץ.

לענ"ד ההבדל בין אדם שלומד מספר גבוה של שעות לבין אדם שלא הוא הידע התורני, לא החיבור. מאמין שרובנו מכירים תלמידי חכמים שהם חיים את עבודת ה' הרבה פחות מאנשים פשוטים יגיעי כפיים מסוימים. לימוד גדול יותר לא אומר לחיות יותר קודש בהכרח. לפעמים אפילו להפך, ככול שאדם חי בתוך הגמרא היראה והכבוד שלו לקודש לפעמים פוחתים.

לדעתי ההבדל הוא האם האדם חי ממש את עבודת ה', נושם קודש. אם כן, הוא יראה את השגחת ה' יתברך בכל דבר בחיים, משיעור פיזיקה ועד נגיף קורונה, ויחייה אותה. דקות הלימוד היומי שלו יהיו שיא היום, הרי את כולו הוא עושה לשם שמים.
ואם אינו חי את הדבר, גם התורות הנפלאות ביותר יהיו בעיניו חיצוניות. הוא ינסה להכניס את הקב"ה בכח לחייו, פשוט כי כך אומרים לו לעשות. הוא יכול ללמוד כל יום כל היום, אבל מחוץ לבית המדרש לא יהיה לו דיבור רוחני אחד.

לומר שאין שום קשר בין "עבודה תורנית" ו"חיי ישיבה" לבין חיבור לחיים האלו כנראה לא יהיה נכון, אבל גם לומר שזה ההבדל - זו שגיאה לדעתי.

אבל מהנסיון האישי שלי וממה שאני רואה מסביבי, החלוקה ברורה מאד.

 

אם אתה יכול מנסיון, ולא מתיאוריה של מה שכתוב במסילת ישרים, לומר אחרת - מעניין אותי לשמוע. כי מה שכתבתי זה הנסיון שלי, ויש לי

כי כתבת עדות, אז הרגשתי צורך להביא עדות אחרת. כתבתי מהחיים שלי, לא מהרמח"ל. אם כי די הוא לסמוך עליו.

החלוקה בעיניי גם פשוטה ביותר, פשוט אני רואה חלוקה אחרת. כאשר התורה חיצונית ולא חלק מאיתנו, כשאנו בתוך הישיבה נהיה בעל כורחנו מחוברים יותר, ואילו כשאנו "בחוץ" נתרחק.
וכשאנו חיים אותה, אנו חיים כפשוטו. אדם לא שוכח שהוא צריך לנשום.

שאין קורלציה בין ההשקעה והמאמץ לתוצאות

 

אבל זה לא המצב שאמור להיות

 

מי שעושה דברים נכון - כשיש יותר השקעה יש יותר תוצאות

 

וגם מי שלא, זה לא נכון להשוות אדם עם רמת השקעה של 20% שלומד תורה, לאדם עם רמת השקעה של 100% שעוסק במקצוע. אם תשווה אנשים שמבינים מה הם עושים בותה מידה, לדעתי תהיה קורלציה מאד ברורה בין העיסוק לתוצאות

אתה צודק, רק שהתוצאות בהשקעה של לימוד אינם החיבור אלא הידע. ובזה אין מחלוקת, אדם שלומד יותר יודע יותר. אבל אדם שלומד יותר אינו מחובר יותר בדווקא, על זה אני חולק.

וגם אם הוא לא מורגש אז הוא לא יורגש.
לדעתי פער לא צריך להוות שיקול אם מסתדרים טוב.
בעלי גדול ממני ב6 שנים ואנחנו חיים באהבה וטוב.
לא מרגישים את זה בכלל

שלומדים תורה והרבה, ועובדים.
רק מביאה דוגמה שזה ממש אפשרי.
יש להם ביישוב כל כך הרבה שיעורי תורה, גם שבתות, שם ממש מחזקים את זה שאם תלמיד חכם אתה לא הולך להיות כי כמו שאומרים לא כולם נועדו להיות אברכים, אז תדע לשלב בין העבודה לעבודת ה' שלך שך המשפחה והסביבה.
שהייתי שך זה ממש היה הרושם שלי,
אנשי מעשה עם יראת שמיים,
כותבת לך את זה שתדעי שזה לא דווקא אברכים.
מצד שני זכותך ואשריייך שהחלום שלך הוא אברך,
יש כאלה שמעוניינים בלימוד תורה, ומחפשים בנרות נשים שיאמינו בזה גם..

לדעתי, תחשבי מה חשוב לך בנושא התורני- אם זה שהעל יהיה צדיק גדול, זה אפשרי גם בלי להיות אברך דווקא. אם זה משהו אחר אז להעמיק מה זה.

לגבי הרקע המשפחתי, כדאי לוודא שמצבו היום יציב בתחום הרוחני. מן הסתם הפערים יכולים לזמן לכם התמודדויות אבל בגדר הסביר בהחלט

בכל זאת פורים חחח אני עוד מתחיל את הסעודה מיד אחרי ותיקין

מה אתה פותח שולחן וסטייקים בשש בבוקר?

לא סטייקים אלא סלט חביתות לחם כוסמין טרי. ויין חח

מקסימום אם לא יהיה לי כוח לספר שלם, אולי נתחיל כמה פרקים טובים ונראה לאן יזרום.

 

ישר כוח על הרעיון, הוא כשלעצמו ממש מדהים ומחזק

אני באמת חושבת שזה עניין של רצון

אתה מקציב לזה 2 וחצי. ויש לך ספר תהילים שלם ביום פורים!!!

להרבות זכויות לעמ"י ! וכמובן גם לישועה הפרטית!

שיהיה שבוע טוב!

בסוף לא הספקתי בכלל

אבל עקב שינוי בתוכניות

אבל ב"ה זכיתי לדברים אחרים  

יצאת לדייט בבוקר וחשבת לקרוא תהילים בצהריים, אבל בדייט הוא הציע נישואין וכל כך התרגשת שלא הצלחת לומר תהילים אחר כך? 

 

ככה זה נשמע

אז לא חח 

בעז"ה בקרוב!!

אבל היה שמח בטירוף! ב"ה

לא חשבתי שאעשה את זה בסוף אבל אחת החברות תימרנה אותי שנעשה ביחד ובסוף עשיתי לבד חח תודה להשם וגם לך שהזכרת וזיכית שכוייח

וגם לך!!!

כי אם אני רואה מישהי בפורים קוראת ספר תהלים שלם,

מתחיל איתה בלי לחשוב פעמיים

לראות שהיא אכן מסיימת את הספר

החשש הוא תמיד כשזה מגיע לשעות האלה ובקריאת ספר שלם (זה מחייב!!) שאני אתעפץ תוך כדי ולא אצליח להתרכז ואז יגמרו לי הכוחות גם להתפלל אחרי זה בשעה כזאת . הלוואי שאזכה בעז"ה זאת באמת זכות. (ברוך הנותן ליעף כוח.?)
אשרייך על זיכוי הרבים, שתזכי בעז"ה לראות את ההשגחה והישועה שלך עוד בתוך השנה הזאת!

יאלה הלוואי ונצליח! תעדכני אם כן ;)

אתה יכול לשאול אם הבחורה מוכנה לבדוק שוב

אם הבחורה תיענה-בודקים

ואם תבחר שלא-סימן שצריך להתקדם בכל הכח.

תנסה שוב אצל הבחורה (אפשר ואולי גם מומלץ דרך צד שלישי).

אם היא בעניין לנסות שוב - פצצה.

אם לא - כנראה שזה לא.. וזה גם יעזור לך לחתום את הסיפור הזה ולהמשיך הלאה בלי הספקות.

בהצלחה!

תנסה ותאמין שהתשובה שתתקבל זה הדבר שהכי נכון לך, זה מה'
זה לא פשוט כי אתה צריך להיות מוכן נפשית לשתי האפשרויות

לך על זה, מתוך מחשבה שזה אמור להצליח.

אם היא אומרת לך "אני מעריכה את הרצון שלך, אבל תוותר" - אז תוותר.

זה לא סותר לזה שהקשר הזה נכון ואולי היא אשתך
הגיוני ש-ד' רצה שתיפרדו זמנית מעוד מליון סיבות אחרות, ואח"כ הוא רוצה שתחזרו
בסוף כל עוד אין לנו נבואה צריך לעבוד לפי הכלים שלנו והשכל, ולהבין מה הדבר הנכון והטוב לעשות והוא רצון ד'
ואז השאלה היא אנושית איך יודעים מתי לשחרר ומתי להילחם, ולשאלה הזאת ענו לך תשובות לפני

מה שכן, נראה לי שאם אתה רואה שזה לא הולך ו-ד' באמת לא נותן לקשר הזה להצליח אז צריך אמונה
אבל כל עוד ד' השאיר לך פתחים ודרכים(לא דברים נואשים של ייאוש) לחזור, אז צריך להאמין שגם הדרכים האלה הם ממנו והגיוני שהוא רוצה שתשתמש בהם

המון סיעתא דשמיא ביטחון ובהירות!
ובמהרה

זהו שאני לא יודע אם יש פתחים... ניסיתי צד שלישי שידבר איתה אבל היא לא מסכימה לחזור כי הכל עדיין טרי. מבחינת מידות ותכונות אני יודע שהייתי מי שהיא מחפשת וגם אני בה, והיה לנו מאוד טוב, אבל הביישנות שלי קצת הרסה את העניין אז לא נראה לי שכבר נשארו פתחים לתקן, חוץ מלכתוב לה מכתב מהלב שגם אליו אני די בטוח שלא תענה, כי היא כבר נעלה את עצמה...

שכדאי לתת זמן, לשחרר טיפה שהדברים ישקעו וירגעו
ואז לנסות לחזור
וכל דבר שאתה לא מרגיש שהוא נואש הוא חוקי
אני לא כל כך מבין בזה כי אני עוד לא נפגש, עצות פרקטיות כדאי לך לקבל מאחרים, אבל העיקרון הוא שכל עוד יש דרך גם אם היא עוד זמן אז אפשר ללכת על זה כי ד' השאיר לך את הדרך

ל"עשות כל דבר לא נואש בעיניו וחוקי"..

צריך לדעת לכבד את רצון האחר ולא להעיק וללחוץ.

עשו לי את זה כמה פעמים וזה ממש ממש ממש לא נעים.

מבינה שיש כאן מורכבות כי יש מקרים שאם מראים רצון וקצת שיכנועים הקשר מצליח בסוף

אבל יש גם מקרים שזה יכול להגיע להרגשה שמטרידים אותך בצורה שעושה ממש רע.

ולא כל אחד ניחן בחוש מתי מתחילים כבר לעבור את הגבול. הגבול הוא לא החוק, הגבול מתחיל הרבה הרבה לפני החוק.

לא דיברתי מצד ההתחשבות באחר, שכמובן שחייבת להיות
דיברתי לגבי השאלה שלו על היחס בין ביטחון והשלמה לעומת כן להשתדל ולנסות

אישית אני חושבת שאתה צריך לנסות לחזור..
נשמע שהיה לכם טוב והייתה התאמה וחיבור בינכם שזה מבורך~

אם יש אפשרות כזו אז לעניות דעתי אתה צריך להשתמש בה,
תבדוק עם הבחורה
אם היא תסכים תנסו לתקן את שהיה
ואם לא אז כנראה שהיא בפשטות לא שלך~ ותמשיך.

הרבה בהצלחה.
שבוע מבורך~

האמת ניסיתי לחזור לקשר אבל כשהפרידה הייתה יחסית טרייה, והיא סירבה.

חשבתי אולי לחכות חודש שהדברים קצת יקבלו פרופורציות נכונות, ואז לנסות לכתוב לה מכתב מהלב שמסביר את עצמי בצורה קצת יותר בהירה.

מה את חושבת, רעיון טוב?

לפני כמה זמן נפרדם?
ואפשר לשאול מדוע נפרדתם, מה הייתה הסיבה?

ומכתב לעניות דעתי זה רעיון מעולה.
במיוחד אם אתה בטוח ומאמין שכן יכול לצאת מכם משהו~

הרבה בהצלחה.
שנשמע בשורות טובות בקרוב בעזרת ה'..

אפשר בפרטי זה בסדר?

כן בשמחה.

תלוי בהמון גורמים, אבל ייתכן שתצטרך יותר זמן כדי שזה לא ירגיש לה טרי. אולי אפילו חודשיים שלושה

שנה שעברה יצאתי עם בנאדם שזה היה פשוט ברור שזה זה מהרגע הראשון.
אחרי שלושה חודשים של קשר הוא חתך במפתיע..
בהתחלה ניסיתי לקבל את זה בהשלמה ולהגיד שזה רצון ה.
אחרי חודשיים כשראיתי שאני לא מצליחה לשחרר ושממש קשה לי עם ההחלטה שלו החלטתי לשלוח לו הודעה, נםגשנו ודיברנו על הדברים והחלטנו שזה לא מתאים.

הפגישה הזאת שחררה אותי קצת כי ידעתי שאני עשיתי את ההשתדלות שלי ומפה זה רצון ה' והבחור הוא רק שליח.

ב"ה השנה אחרי החגים, שמונה חודשים אחרי הפרידה, חזרנו ביוזמתו ואנחנו מתחתנים ממש עוד מעט..

הוא אמר לי מתישהו שהעובדה שיזמתי ניסיון לחזרה, אפשרה לו לחזור אליי מאוחר יותר כי באיזשהו מקום הוא ידע שלא וויתרתי עליו.

לא מבטיחה שאצל כולם זה יהיה סוף הסיפור. אבל אני חושבת שלפעמים הקב"ה רוצה שנעשה עוד השתדלות. אני לא יכולים לדעת מה הרצון המדוייק של הקב"ה ולכן אנחנו גם לא יכולים לפעול לפי זה.

אתה חושב שיש סיכוי? תנסה. גם אם זה לא יעבוד, תוכל להיות רגוע שאתה את ההשתדלות שלך עשית.

בהחלט נותן כוחות ותקווה שאפשר לתקן קשרים.

תודה רבה

כמו שאתה מספר.. אחרי שהגענו למקום טוב, חתכתי מסיבותיי.

שוב - כל מקרה לגופו, ויש המון אפשרויות.

הבנתי מהשרשור שניסית לחזור אך זה היה מאוד טרי.

לדעתי תשחרר קצת. אתה בעצמך כתבת שמבחינתה זה היה מאוד טרי והיא קצת "ננעלה".

תמתין עוד.. אל תלחץ. זה רק יכול להרתיע יותר.

אם לאחר שאתה מנסה שוב - היא עדיין לא בעניין - תדע בוודאות שלא פספסת כלום (מבחינת להפסיד את זיווגך).

הרי כל עוד הצד השני לא רוצה - איך אפשר ליצור קשר?

לא יהיה פשוט, אך מחובתך להתגבר ולדעת שיהיה טוב אחר עם מישהי אחרת.

המון הצלחה, ובעיקר שמחה ובהירות.

להגיד לה שאתה מרגיש שאתה ביישן יותר כי פיתחת רגש, מה זה גרם לך להרגיש וכו. באופן כללי דיבור בקשר על מה שאנחנו מרגישים באותו רגע, או למה אנחנו פועלים באופן שבו אנחנו פועלים, כנות לגבי הדברים כל כך טובה ומקרבת. 
שימלא ה' חסרונך במהרה

נשמע באמת קשר ממש טוב

שאולי התפספס

למרות שלא ברור בדיוק למה היא החליטה להפסיק את הקשר.

אם זה על משהו עקרוני אז אולי לא כדאי לנסות

אבל אם אתה אומר שזה בגלל הקטע של הביישנות וזה שלא שיתפת מספיק

אז חבל כי זה משהו שאפשר לעבוד עליו

קיצר אני ממש בעד לנסות

 

 

אחד העצות המשמחות שקיבלתי . זה כשתמצא את האחת שלך , אתה לא תבין איך בכלל אז התעצבת .

ולעינינו לדעתי , אפשר לנסות אחרי חודש לשלוח לה חכות ולשאול אם היא רוצה לחזור ..
ואחרי חודשים לבקש פגישה לברור ..בפגישה תנסה לפתוח את החסימות שבגללן נפסק הקשר .. אולי תצליח ?
הרבה לימוד תורה , תפילות , עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצון אחרים כרצונך .
בהצלחה

לא מאמינה בלפספס את הזיווג

מאמינה במוכנות אמיתית ורצון.

וכנראה שתהיי במוכנות ורצון בגיל 22, לדברייך...

אגב, אין בעיה אפילו יותר מאוחר...

תרגישי הכי משוחררת ונוח להתמקד בתואר שלך

ורק שתרגישי באמת מוכנה תצאי... 

 

בהצלחה ממש!

שדחתה את הדייטים גם כן עד לשנה האחרונה של הלימודים, והתחתנה עם הבחור הראשון שהיא יצאה איתו.
בהצלחה רבה, בלימודים, ובדייטים כשיגיעו.

(אפילו מתחשב הייתי אומרת, גם בך וגם בו)
22 זה גיל צעיר מספיק, לא חושבת שתפספסי משהו או מישהו.

בהצלחה.

22 זה צעיר

וכל אלה שהגיבו עד כה, כתבו דברים נכונים ויפים.
1. גיל 22 זה לא כזה מבוגר.
2. ברגע שיש מאחורייך תואר כבר ועם עבודה אז הורדת מהבית לעתיד דאגה כלכלית במידה מסוימת, שזה רק יתרום לבית שתקימי.
3. יש לי חברים שהתחתנו לפני שהם למדו תואר תובעני ופשוט נכשלו בלימודים כי היה להם בית לנהל במקביל.
4. אם את לא רוצה עכשיו אז למה לצאת לפני שאת רוצה?
5. לגבי פספוס של זיווגך לא הייתי חושש, ה' יעזור לך למצוא את זיווגך המתאים בזמן הנכון.
6. לא רק האדם הנכון חשוב לחיינו, גם הזמן כמו כל שלב בחיים שחשוב שניגש אליו כשאנו מוכנים ולא רק להגיע אליו מתישהו.

המון בהצלחה
אם תרצי/מישהו/י אחר/ת רוצה הרחבה פה או באישי, בשמחה

היום, עד כמה את רוצה להתחתן?

כדי להתחתן צריך להיות מוכנה לשלם מחיר

ואיך שהחיים שלך מתנהלים,

את יותר רוצה עכשיו את התואר מאשר להתחתן.  

 

עד כמה  הקושי של דייטים ונישואין בלימודים הגיוני לכוחות שלך??

עד כמה  כרגע את פתוחה לקשר?

 

אם את מחליטה לצאת קודם,

מה ההתנהלות שתאפשר לך למצוא זמן לדייטים ולהכניס חיי נישואין בתואר הזה?

אם כלום - אז מה יאפשר לך לחכות לגיל 22 מתוך שלימות פנימית ורוגע שזה מה שנכון לך כרגע?

גיל 22 זה גיל מאוד מאוחר לצאת בו לדייטים בכללי אנשים יוצאים מגיל חמש

וברצינות אין עניין לדחות דייטים רק בגלל לימודים. גם בלימודים אפשר איכשהו לנסות לשלב.. במיוחד שרק התחלת ואת בשנה א
שתהיי בשנה ג זה כבר יהיה יותר מסובך לשלב

תלוי מה לומדים, אני מכיר כמה שזה שהם התחתנו לפני או בתחילת הלימודים פשוט הרס להם את התואר.
להרוס במובן של לא מצליחים לעשות את התואר (במשמעות של עובר), זה גם קשה נפשית מעבר לזמן

תחשבי עם עצמך אם עכשיו כבר מתאים לך.
אולי תגלי שהעומס פחות נורא ממה שאת חושבת

אבל באופן כללי אני חושב שזה טוב לשחרר קצת, ולהרשות לעצמנו להיפגש גם עם מי שלא רצינו

 

יש לזה חסרונות, אבל זה בהחלט מאפשר לא להתחשבן על כל טעות, ולהצטער שפגשנו מישהו שלא היינו צריכים לפגוש.

ומנסיון אני ממליצה מאד להקשיב לאינטואיציה. האינטואיציה שלך יודעת מה נכון עבורך ומה לא טוב לך.

שלא באמת יודעים

תחושה זה לא שכל.

ורק עם הזמן אולי מגלים גם בשכל למה הרגשנו ככה.

בעיקרון עם הזמן צוברים יותר ביטחון לסמוך על התחושות שלנו (בכל תחום בחיים)

אני באופן אישי נותנת הרבה מרחב לתחושות הפנימיות שלי ולרגשות שלי,
שבדרך כלל אין להן כל בסיס שכלי.

במיוחד לאחר אירוע שקרה לא מזמן שהרגשתי שמה שקרה שם יקרה.

אבל גם לפני זה נתתי הרבה מרחב לרגשות שלי, והרבה הקשבה לתוכי פנימה~
כי אני חושבת שכך נכון לנהוג.

ובשידוכים בפרט צריכים לתת מקום לרגש ולתחושות הפנימיות להוביל..
אי אפשר להחליט להתחתן עם מישהו רק לפי השכל (וכמובן שגם לא אך ורק עלפי הרגש.)

צריך להיות שילוב של השניים~
הם הולכים טוב ביחד.

ואם את רואה שהתחושות והרגשות שלך נכונות למה שלא תשתמשי בהן ככלי?
ובעת הצורך תסמכי עליהן?
אין בכך שום פסול...
להפך זה מבורך להשתמש בכלים שה' יתברך נתן לך.

הרבה בצלחה נשמה~
ומוזמנת בשמחה גדולה לפרטי.

מתי אפשר והאם נכון להסתמך על הרגש..

אני לא יודע לנתח מה שאת אומרת שאת לא תמיד מסתמכת על הרגש,
אבל כמו שאמרו פה- חייבים להשתמש באינטואיציה, יחד עם השכל. האינטואיציה היא אישית, השכל- לא (הוא כללי), ולכן חייבים אותה כי כל אחד הוא אדם ייחודי, אבל כדי שהאדם ידע שהוא 'בסדר' וכדי שיוכל לבחון את הדברים מבחינה כללית יותר הוא חייב לחשוב בשכל ולבחון את הדברים גם בצורה אובייקטיבית.

נראה לי שהאדם צריך להקשיב לעצמו, לא לזלזל במה שהוא מרגיש, ויחד עם זאת- כאשר מדובר במשהו שמבחינה שכלית נראה לו מוזר או לא טוב- שישאל את עצמו האם זה מוכרח להיות ככה (למשל במצב שאדם מפסיק קשרים פעם אחר פעם- אחת אחרי השניה על סמך התחושות שלו, שישאל את עצמו מה הוא מרגיש בקשרים ויבחן האם הוא פועל בצורה נכונה. ייתכן שכן).
אני מתכוון שהאדם ישאל את עצמו האם זה חלק מהאופי שלו- ואסור לו לזלזל בתחושות שלו. אם כן- מצויין, גם אם זה ייחודי וחריג ככה אני וזה מצויין שאני נאמן לעצמי (בכל אופן אני אישית רואה ערך בלהיות חלק מהכלל ולא חריג בצורה קיצונית, לא איכנס לזה עכשיו). אם זה לא מוכרח להיות חלק ממני- אני כן חושב שניתן לברר (וגם צריך) האם זה חלק ממני. פשוט לשבת ולחשוב מה הסיבה שאני מרגיש ככה- אולי אפשר למשל לשנות פרשנות ולהרגיש אחרת וכדומה.

בגדול אני מכיר את עצמי ע''פ ההכרות המקדימה שלי עם עצמי (תחושות שחוזרות על עצמן, מה עושה לי טוב ואיך אני מרגיש לגבי דברים שונים, תפיסת האני וכו'), על פי העולם הפנימי שלי- במה אני מאמין ואת מה אני חי. וגם ע''פ פידבקים מהחברה (שהם חשובים- האדם לא חי לבד והחברה משלימה לנו את התמונה איך היא נראית באופן כללי- אובייקטיבי (עם כל החסרונות של זה)).

סליחה על האריכות ואם חפרתי קצת.. נתת פה משימה לא כל כך פשוטה 😅
בהצלחה!

אבל התשובה הבסיסית היא שאנחנו לא יודעים וה' כנראה רוצה לראות איך אנחנו מתמודדים עם זה

פעם עלתה לי מחשבה שניסיון זה להראות *לך* שאתה מסוגל להתמודד. ה' יודע אם תעמוד בניסיון או לא. הוא אפילו לא צריך להביא אותו כדי לדעת את זה. הוא מביא אותו (אולי) כדי *שאתה* תכיר בכוחות של עצמך, ביכולת *שלך* להתגבר.
שכויח ארץ!

אחשוב על דבריך
ברוך תהיה

1. שאחרים יתחזקו ממך, מהעמידה שלך בניסיון. 'נתת ליראיך נס להתנוסס'.
2. הניסיון גורם לך לטובה- כמו הפשתן החזק שמשתבח ע''י ההכאה.
3. כמו עול שהעולם צריך לקבל.

ומה שאתה אומר גם מאוד נכון- עיין רמב''ן בפירושו למטרת הניסיון אצל אברהם אבינו

זהו בקצרה

חז"ל?
תוכל בבקשה להפנות למקורות?

כפי שכבר האיר לנו @חדשכאן השאלה הבסיסית לגבי ניסיונות שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו- היא: מדוע ה' מנסה? הרי הוא יודע ומכיר אותנו. אם זה סתם בשביל לבדוק- הרי הוא יודע!
נקודה נוספת שקשה זה שה' מנסה דוקא את הצדיקים ומי שיוכל לעמוד בניסיון. זה מגדיל את התמיהה- 'ה' צדיק יבחן'- אם ה' יודע שהוא צדיק אז מה הקטע של הניסיון?
זו שאלה שהרבה פרשנים שואלים על הפסוק הזה בבואם להסביר את עניינו של הנסיון.

לגבי מה שכתבתי. בבראשית רבה ל''ד, ב'-
מצינו שלושה בחינות הללו:
" "ה' צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שנאה נפשו". אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מקיש עליהם אחת עד שהיא פוקעת, ומה הוא בודק קנקנים יפים, שאפלו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו נשבר, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא את הצדיקים.
אמר רבי יוסי הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשה היא משתבחת, וכל שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שפשתנו רעה, אינו מספיק להקיש עליה עד שהיא פוקעת, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא את הצדיקים, שנאמר: "ה' צדיק יבחן".
רבי אליעזר אמר לבעל הבית שהיו לו שתי פרות, אחת כחה יפה ואחת כחה רע, על מי הוא נותן העול לא על אותה שבחה יפה, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא הצדיק, שנאמר: "ה' צדיק יבחן"

יש כאן שלושה סוגים- הענין של הקנקנים זה בשביל למכור- כלומר בנמשל זה כלפי אחרים כדי שאחרים יתחזקו. המשל של הפשתני- זה כדי שהפשתן ישתבח, כלומר כדי שהמנוסה עצמו יצמח. והענין של הפרה זה העול- יש ייסורים שמישהו צריך לקבל.
לכל אחד משלושת המטרות הללו אנחנו צריכים אנשים חזקים שיקבלו את הניסיון. אז לכן 'ה' צדיק יבחן'.

לגבי הבחינה הראשונה- שהניסיון הוא כלפי חוץ- זה מה שאנחנו מוצאים באברהם אבינו. המדרש (ב''ר, וילנא, נ''ה) אומר כך:
"ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם, כתיב (תהלים ס) 'נתתה ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה', ניסיון אחר ניסיון וגידולין אחר גידולין בשביל לנסותן בעולם, בשביל לגדלן בעולם כנס הזה של ספינה וכל כך למה מפני קושט בשביל שתתקשט מדת הדין בעולם שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה להעשיר מעשיר, למי שהוא רוצה מעני, ולמי שהוא רוצה הוא עושה מלך, אברהם כשרצה עשאו מלך, כשרצה עשאו עשיר, יכול את להשיבו ולומר לו יכול את לעשות כמו שעשה אברהם אבינו, והוא אומר מה עשה, ואת אומר לו ואברהם בן מאת שנה בהולד לו, ואחר כל הצער הזה נאמר לו קח נא את בנך את יחידך ולא עיכב, הרי נתת ליראיך נס להתנוסס".

וכן במסכת אבות (ה', ג'):
"עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום"
- אם כן המטרה היא כלפי חוץ- לחזק אחרים. להודיע, להראות לנו שהמודל הוא אהבת ה' גם כשמורכב.

זה ממש כמו שמי שאומר שקשה לו לקיים את התורה כי הוא עני אומרים לו כלום אתה עני יותר מהלל וכו' אותו הדבר גם לגבי הניסיון- אחרי אברהם אבינו אין טענות..

הנקודה שאמרתי בתגובה הקודמת לגבי אברהם אבינו- @חדשכאן נתן פה כיוון מעניין נוסף. הרמב''ן לא בדיוק אומר את זה אבל אני חושב שהדברים יכולים להתחבר: (בראשית, כ''ב, א')
"ענין הניסיון הוא לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה, יקרא ניסיון מצד המנוסה, אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד. ודע כי השם צדיק יבחן, כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בניסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו. והנה כל הניסיונות שבתורה לטובת המנוסה".
אמנם הרמב''ן מכוון לענין שהצדיק מקבל את הניסיון והוא מזדכך ע''י כך וקונה את אהבת ה' גם בצורה מעשית- מוריד את האמונה בה' ואהבת ה' למציאות, אבל אפשר גם לחבר את זה לדבריו של @חדשכאן- שחלק מהענין זה להראות לצדיק מה הכח שלו, לחזק אותו ולעודד אותו להתקדש ולהתגדל עוד יותר

עוד הארה קטנה, שאפשר להרחיב בה (אבל אם מישהו ירצה אולי עדיף בשרשור נפרד..) זה שהרמב''ן אומר במקומות שונים שהמילה ניסיון היא כמו מה שאנחנו אומרים 'לצבור ניסיון'- כלומר מלשון הרגל. להרגיל אותנו לדבוק בה'. זהו ממש בקצרה.
יש כמובן עוד מה לעיין בפירוש המילה 'יבחן'- שזה כמו בחינה , ולכאורה הוא כן בוחן את הצדיק. וכן במשמעות המילה ניסיון

תודה רבה

ממש חיזקתם. במיוחד @והוא ישמיענו על התגובה המושקעת!

אשריכם

 

ו@חדשכאן התוספת ממש מחזקת

קראתי עכשיו את מה שכתבת, ורק אתייחס לדברים שלך..

נראלי שיש מקום רחב להסתמך על אינטואיציה. (בעיקר אם נראה שבאמת יש לך את זה.) בסופו של דבר צריך להבין שאינטואיציה זה לא סתם - זה סוג של מושכלות שכליות שאספנו במשך החיים, אע"פ שלא תמיד נוכל לשחזר את ההגיון והשורש של אותם מחשבות.
זו דעתי. ולדעתי בנוגע לשאלה שלך, אפילו מומלץ להסתמך על אינטואיציה באופן שאת מבינה שזו רק אינטואיציה ויתכן ואת טועה. לדעת מה יהיו ההשלכות של הטעות, ו/או לחילופין ההשלכות של ההתעלמות ממנה.
לא חושב שיש נוסחה ברורה אך ודאי (לדעתי) יש מקום לזה.

בהצלחה!

אבל לברר לפני על לב טוב, מידות נוחיות, השקפה, (בעיקרון אהבת תורה הוא אמר, אבל אם להמעיט את עוצמת הנקודה ואף להמעיט בגודלה- לא חלילה בחשיבותה).

 

והוא קיבל מפסיכולוג (אחד ה-!) הסכמה.

לפעמים 'לא נעים' להודות בקיומה של הסיבה,

לפעמים לא יודעים לפרוט את הסיבה לפרוטות [למה? ככה, אבל ככה זו תשובה, היא לעיתים ארוכההה ארוכה]

 

מה אתם אומרים?

אין לי מושג.

חושבת שכדאי להתרגל, לנסות להביא את הקרוב למודע למודע.

לחשוב מה בדיוק ולמה. זה יכול לסייע לך בפעמים הבאות. [הבנת שמשהו מסוים גורם לך הרגשה לא טובה- והוא התחושה הפנימית, בפעם הבאה תצליחי לחפש מדויק יותר]

 

איך?

לכתוב, ברצף. כמה דקות.

לדבר, עם מישהו שאת לא מתביישת מהמחשבות שלו עלייך.

ולהתרגל להיות, לשים לב גם למחשבות הנידחות, שעוברות בפינה. או האלו שפחות נעים לחשוב שחושבים.

 

הצלחותים!

שעובדת בלי הסבר שכלי

פשוט אנחנו בחברה שמעריכה נתונים, הוכחות מדעיות מספרים והישגים

והחינוך הזה עוצר אותך.

 

יש לנפש שלנו חכמה אמיתית והיא יודעת!!!
זכית ויש לך רחשי לב מדויקים.

תקשיבי להם

ותמיד תשאלי,

זה באמת נכון לי עכשיו?

הרצון הזה הוא מהלב או מהראש?

מה הראש אומר?

מה הלב אומר?

 

השאלות חשובות,

כי עם כל זה שהנפש יודעת ויש לה חוכמה אלוקית,

צריך זהירות עם ללכת עם הלב בלבד או עם השכל בלב

 

אז בצמתי התלבטות תשאלי מה הרווח וההפסד מללכת רק עם הלב או רק עם הראש. 

 

 

 

הראשונה, יש לה אינטואיציות חזקות

ומרוב פחד ללכת איתן היא התייעצה עם מומחית והתנהלה בדייטים כמו שההיא הסבירה לך

בדייט 1 תעשו X, בדייט 2 תספרי Y וכו'.

ובעצם כל תקופת הדייטים היא בתיסכול

כי היא לא מחוברת ללב

והיא דוחה את האינטואיציות הפנימיות שלה.

איך מישהי כזו יכולה להתנהל לפי רשימה של X, Y?

והתיסכול הזה שהיא עצבנית בלי להבין למה

כשהיא לכאורה עושה מה שהמומחית לימדה אותה

הביא אותה לאימון.

 

לעומתה מישהי אחרת שסומכת על אינטואיציה ותמיד אחרי דייט אחד פוסלת

כי היא סומכת על האינטואיציות.

 

לכן כתבתי שחשוב להקשיב לשניהם

באיזון הנכון לך

 

 

מסכים ממש.
גם עם התגובה שאחריה- דוגמאות מעולות

נגזים רגע ונשאל - איך אתם עם נסיעה בשבת?
(כמובן לא מבחינה הלכתית)

שאלות מהסוג הזה עלולות להיגרר לדיונים אין סופיים
הוא סהכ ביקש לדעת מתי בנות חושבות שזה מתאים

בתחילת קשר? לקראת אירוסין? אחרי אירוסין? רק אחרי החתונה?

וכמובן זה לא אומר שהשואל מתעלם מהצד הזה.
(אני לא השואל.. אבל ככה הבנתי את כוונת הפותחת)

לעניות דעתי כשהקשר בשלב מתקדם וברור פחות או יותר הכיוון אז מתאים.

לפני מרגיש לי מוזר שבחור יחמיא לי על מראה...
הוא עוד לא הספיק להכיר את האישיות שלי.

הרבה בהצלחה~

מאוד הפתיע אותי המשפט "לא הספיק להכיר את האישיות שלי".

מעניין מה עומד מאחוריו.

הכרת האישיות עוזרת להבין טוב יותר את המראה החיצוני? על פניו אין קשר בין 2 הדברים.

 

לכאורה זה כמו להגיד: "מוזר שבחור יחמיא לי על הבקיאות שלי בהלכה, הוא עוד לא הספיק להכיר את האחיינים שלי" (דוגמא לדברים שלא קשורים אחד לשני)

 

ואני גם לא השואל

עכשיו כל בחור שיגיב לשרשור יצטרך להכחיש כל קשר אליו

אני אומר לך מה עומד מאחורי משפט זה~

לעניות דעתי אם בחור לא הספיק להכיר אותי, את האישיות שלי
הוא לא יכול להחמיא לי על המראה כי זה פשוט לא שייך...
זה לא השלב להחמיא על החיצוניות כשעוד לא מכירים..
זו דעתי.

נשים לא רוצות שתהיה מוקסם מהחיצוניות שלהן (הם כן יתאפרו ויתלבשו יפה, לא סותר) הן רוצות שתבחר בהן בגלל היופי הפנימי. מחמאה גם אם כנה בשלב מוקדם מדי עלולה להיתפס כהקטנה.

לכאורה כדי לאפשר לבחון את היופי הפנימי, צריך לנרמל/לאפס את החיצוניות כדי שהחיצוניות לא תבלוט ולא תבלבל.

תראה לפעמים אישה מתייפה כדי להעלות לעצמה את הבטחון, כי היא נהנת מהתחושה של זה, כי כן חשוב לה הפגישה וזה גם דרך להשקיע. אבל, בעיקר אם היא מודעת לזה שהיא יפה, היא רוצה שתהיה איתה בגלל היופי הפנימי שלוקח זמן לחשוף, אם תגיד לה שהיא יפה אחרי שתדע שהיא יפה גם מבפנים זה יתפוס הרבה יותר. תגיד מחמאה על החיצוניות בו זמנית שתשחב איזו תכונה שלה שמוצאת חן בעיניך. להגיד על מישהי שהיא יפה זה קל, זה זול. גם המוכר במכולת נתן לה איזה מחמאה על זה, גם השכנה. לדעתי זה לא משהו להגיד בפגישה הראשונה/שניה. אם אותה בחורה שמעה את זה בחיים שלה שהיא יפה ואז הבחור אומר לה את זה, הוא לא מחדש לה, הוא קצת מעליב אותה שבגלל זה הוא ימשיך לצאת איתה. בוא תכיר אותי, אחכ תגיד לי את זה זה יתקבל הרבה יותר טוב. לדעתי. וגם אישה שהיא יפה, ובעיקר כשתהיה אישתך ותשתנה בהריון וכו, תמיד תמיד צריכה לשמוע שהיא יפה. אבל המחמאה צריכה לבוא מבפנים, מהלב, ברגע של כנות. לא ככה לסמן וי.

העלאת הביטחון העצמי של הבחורה יותר חשובה. אין לי בעיה עם זה, אבל זה מצריך אתכן לבחור אחד מהשניים, או ביטחון עצמי בפגישה או לתת לבחורים הזדמנות לגלות את הפנימיות שלכן בלי שהחיצוניות תקסים אותם. אי אפשר גם וגם.

אם כבר מרגישים בנח וזורם, גם תלוי מה ואיך..

לדוגמא-
בדכ אין לי זמן וכח להתאפר ביומיום. אבל לגמרי משקיעה בזה בימים עם טיפה יותר זמן ומרץ..
יום אחד הגעתי מאופרת בגטנה לדייט, והעלם החמוד אמר באגביות: " לא אמרת שאין לך זמן להתאפר ביומיום? אני רואה שעכשיו את כן מאופרת... בלה בלה בלה.. בכל אופן, את בהחלט לא צריכה את זה"

וככה, בלי להחמיא באופן מאוד ישיר ומבייש- הצליח.

לעלם שלום. נשוי+ חצי 😏. ב"ה הטוב והמיטיב.

פעם בדייט הראשון נפגשנו במוצאי שבת, אני באתי עם הבגדי שבת והיא טרחה להחליף לבגדי חול ססגונים ופירגנתי לה על זה

לדעתילא מדובר בכזאת 'מחמאה'

היי דארלינג- i think i wanna marry you

 

its such a beautiful night night

וכו' וכו'

ונותן לה עם חריטה, אותיות שמי בזהב

 

 

 

לא רואה אתזה לעניין כשמחמיאים על מראה בהתחלה.

אבל זה מזה תלוי. יש כאלה שיגידו את זה בביישנות בלי לשים לב אפילו וזה יכול להיות מתוק

כאילו שפתאום נפלט כזה ולא בצורה ישירה, ברמז... זה יכול להיות נעים.

אבל רק שהקשר הולך לכיוון טוב. לא סתם ככה... 

 

בקשר מתקדם שזה כבר ברור יותר הכיון,כל עוד זה עדין, לדעתי, זה סבבה

אחרי אירוסין כנראה שיש שיח. לא על המראה עצמו.

[לא, את יפה. אלא, יפה לך]

מצד אחד קרה לי שאיך שבאתי הבחור דיבר על זה חמש דקות וחשבתי רגע חח הוא אפילו לא יודע מה השם משפחה שלי או מה אני אוהבת לעשות.

מצד שני לי אישית קשה להיות בסיטואציה של דייטים כי זה שם אותי באותה נקד פתיחה כמו של הגבר.
ואם אני לא יודעת אם אני טיפה מוצאת חן בעיניו זה גורם לי לחשוב לפעמים סתם מחשבות אולי הוא לא בעניין?
וזה יגרום לי פחות להיפתח..
מאשר לגבר שאני יודעת שהוא ביקש לצאת איתי.

אז לא יודעת ..
אולי צריך איזון? או שאולי להחמיא אחרת כן אפשר לחייך ולהגיד יש לך חיוך נעים.. או בדייט ואי יש אוירה טובה..

אולי הפיתרון הוא שצד שלישי (השדכן למשל) יספר לבחורה שהמראה שלה מצא חן בעיני הבחור.

שבסוף הדייט הראשון הבחור אומר לבחורה שהיא מצאה חן בעיניו?

מודה שמביך קצת אבל גם מקל..זה לא בנוהל?

 

או שאת מתכוונת למחמאות מפורשות ומפורטות ממש? יכולה לתת דוג' כאלה?

רק בשלב מתקדם ממש כשמרגישים מאוד בנוח ובטוח אחד עם השני

 

"משיבין דעתו של אדם אלו הן קול". רש"י: "קול אשה ערב".

מה הבעיה סתם לאהוב? 

דמיין איזה כיף זה להחמיא לאישתך כמה היא מוכשרת ויפה, לקנות לה תכשיט, לראות אותה שמחה.. 

 

שישיר איתי 

וירקוד איתי 

וילמד איתי