היי מה אתכם אנשים התגעתם אליי?
(תודו שכן) 😂🤣
לעניין יש איזו מישהי דתיה שמאוד מעניינת אותי ואני רוצה להתקרב אליה האם להתחיל איתה או לנסות לפנות לגורם שלישי למרות שלא עולה לי בראש מישהו/מישהי שמכירים אותה
במידה ואני מתחיל איתה זה בסדר ברשתות או רק פנים אל פנים כדי שהיא לא תרתע?
ומותר להחמיא לה על המראה שלה או שזה מוציא אותי לא דתי
החיים שלה, כדי לאפיין את ההשתייכות הדתית שלה ואיך לגשת עם הצעה להכיר.
מהדברים שכתבתי אי אפשר להבין איך אתה מכיר אותה ואיך אתה יכול להגיע אליה.
כשאתה פונה לבחורה דתיה לשם היכרות - זו היכרות שהמטרה שלה ברורה ורצינית.
להגיע לזוגיות יציבה עד כדי החלטה להתחתן.
לפני הצעת היכרות כזו, חייבים לברר התאמות בסיסיות במאפיינים שונים.
לא רק על סמך מראה חיצוני וכמה הגיגים שהיא כתבה ברשתות החברתיות.
אם היא כותבת באופן קבוע, כמו כאן בפורומים, אפשר להתחיל להגיב, ואם יש היענות, להמשיך בקשר ולפתח אותו.
אם הדברים מתפתחים בצורה טובה, שניכם תגיעו להבנה שרוצים להעלות שלב בקשר.
אבל רק על סמך פוסטים בפייסבוק או אינסטרגם, להציג היכרות - זה לא משהו שמקובל אצלנו.
לא הסרוג.
שפתאום נוחתת לבחורה הודעה בפייסבוק - "היי, קראתי את מה שכתבת, זה מוצא חן בעיני ובא לי להכיר אותך"
לאט, בסבלנות, בנימוס, ואולי היא תגלה עניין.
בהתחלה היינו אומרים לאבא שלנו "זו ישרה בעיניי קחנה לי" והוא היה סוגר עם אבא שלה והיא הייתה צריכה רק לאשר שזה עובר מבחינתה.
אח"כ כבר לא הייתה לנו את המטריה של אבא שלנו והיינו צריכים בעצמנו לסגור עם אבא שלה.
ואח"כ זה הדרדר במשך הזמן עוד ועוד עד שהגענו למצב של היום
לפחות נתנחם בזה שכנראה סוף התהליך זה שהיא פשוט בוחרת וסוגרת עם אמא שלנו ואנחנו צריכים רק לאשר😏
נוגע, לא נוגעאחרונהאני ממש מבין את מה שכתבת
דרך אגב
אבל לדעתי צריך להשתמש בדייטים
כהכרות למטרת חתונה
אם מופיעה אהבה - בונוס
לא לנסות להתמקד בחיפוש אהבה
כי זה לא נכון להגיד שמטרת הדייטים אהבה
אלא הכרות למטרת חתונה
תבוא ככה , ובע"ה תמצא את שני הדברים
המטיילת בארץיא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
צא - ק
קא - קיב
קיג - קיח
קיט - קכא
קכב - קל
קלא - קמ
קמא - קנ+ יה"ר
תהילים לרפואת כל הפצועים, שחרורם של כל השבויים והחטופים, הצלחת כוחות הביטחון
תהילים קיט - אות י
(פ) {עג} יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ: {עד} יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: {עה} יָדַעְתִּי יְהוָה כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי: {עו} יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ: {עז} יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי: {עח} יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ: {עט} יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ (וידעו) וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ: {פ} יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ
תהילים קיט - אות ק
(פ) {קמה} קָרָאתִי בְכָל לֵב עֲנֵנִי יְהוָה חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה: {קמו} קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ: {קמז} קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה (לדבריך) לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: {קמח} קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ: {קמט} קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי: {קנ} קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ: {קנא} קָרוֹב אַתָּה יְהוָה וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת: {קנב} קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם:
תהילים קיט - אות ו
(פ) {מא} וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ יְהוָה תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ: {מב} וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר כִּי בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ: {מג} וְאַל תַּצֵּל מִפִּי דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ יִחָלְתִּי: {מד} וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: {מה} וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי: {מו} וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ: {מז} וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי: {מח} וְאֶשָּׂא כַפַּי אֶל מִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ:
תהילים קיט - אות ת
(פ) {קסט} תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ יְהוָה כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵנִי: {קע} תָּבוֹא תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי: {קעא} תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: {קעב} תַּעַן לְשׁוֹנִי אִמְרָתֶךָ כִּי כָל מִצְוֹתֶיךָ צֶּדֶק: {קעג} תְּהִי יָדְךָ לְעָזְרֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי: {קעד} תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה וְתוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי: {קעה} תְּחִי נַפְשִׁי וּתְהַלְלֶךָּ וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעֲזְרֻנִי: {קעו} תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:
תהילים קיט - אות י
(פ) {עג} יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ: {עד} יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: {עה} יָדַעְתִּי יְהוָה כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי: {עו} יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ: {עז} יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי: {עח} יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ: {עט} יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ (וידעו) וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ: {פ} יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ
תהילים קיט - אות א
{א} אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה: {ב} אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ: {ג} אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ: {ד} אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד: {ה} אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ: {ו} אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ: {ז} אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: {ח} אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
תהילים קיט - אות ל
(פ) {פט} לְעוֹלָם יְהוָה דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם: {צ} לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד: {צא} לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ: {צב} לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי: {צג} לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: {צד} לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי: {צה} לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן: {צו} לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד:
לרפואת הנפש הגוף הנשמה, ותקווה ושמירה משמיים , שיחזור במהרה לארץ .
תלוי איזה אישה היית 🙃
אישה זה לא הגדרה אחת
יש מלא סוגי נשים
אנחנו שונות אחת מהשניה, בחשיבה, במראה באופי
אתה לא יכול להכליל
ואתה גם לא יכול להכליל את הגברים
אתה לא באמת פגשת את כולם וישבת איתם לשיחת נפש.
ולכל אישה יש גבר שמתאים לה בדיוק
אז היא לא צריכה את כולם 99% מהם באמת לא מתאימים לה
לצאת איתם היא תצטרך עד שתמצא את האחוז הבודד שמתאים לה ( או שלא והיא תצטרך להתפשר)
לא הייתי יוצאת עם 90% מהבנות.
....אני לא אומר את זה חלילה לגנות איזה צד שהוא.
העובדה שהגברים באופן כללי יותר פשוטים רגשית
גורמת להיתכנות המצב הזה.
אגב דיני התורה בנושא משקפים עובדה זאת.
לכל אחד ואחת מאיתנו יש קשרים וחברים טובים ומצויינים - ויש אנשים אחרים שאנחנו לא סובלים אותם, לא מתחברים אליהם.
או בקשר איתם
הוא הכליל...
אם אני אגיד "אם הייתי אשה אז הייתי גר בדירה עם גינה גדולה", יהיה לגיטימי לשאול אותי למה זה קשור דווקא להיותי אשה או גבר, או במילים אחרות - מה מונע ממני לעשות זאת כעת?
זאת בשונה מדברים שבהם ההבדל בין המינים ברור כשמש. למשל "אם הייתי אשה הייתי נרשם למדרשת הרובע" - כאן ברור שזה משהו שרלוונטי לנשים בלבד ולכן אין צורך להסביר למה עכשיו, בתור גבר, אני לא עושה זאת.
מה הקשר בין להיות אשה לזה, לא למה הוא לא עושה את זה בתור גבר.
זה לא אותה השאלה.
מפורום אקטואליה וחדשות.
הוא ההפך מהשם שלו, גר באוסטרליה ומרבה לטנף עלינו, יהודי ארץ ישראל ונאמניה.
אבל אפשר גם לתרץ, על פי מה שכתוב שבכל מקום שכתוב בתורה "העם" - מדובר על הערב רב
https://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?mefaresh=kli_yakar&book=2&perek=32
לא הייתי יוצא עם 99.9999998% מהגברים, פשוט כי לא סביר שהייתי מצליח לצאת עם אלפי גברים בחיים הקצרים האלה
צחי וארז
או ג'ורג
אז רק שם פה:
"אמר ר' אמי, מדברי של ר' יוסי נלמוד - אפילו לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, קיים מצוות "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך".
אמר רבי יוחנן משום רשב"י - אפילו לא קרא אדם אלא קראית שמע שחרית וערבית - קיים "לא ימוש" "
זה כמובן לא הדרכה להתבטל, אבל זה אומר שההדרכה היא גם לא לשבת ללמוד 100% מהזמן.
(הסיום של המימרא של רבי יוחנן היא "ודבר זה אסור לאומרו בפני עם הארץ".
כלומר - ברור שצריך להיזהר שזה לא יביא לידי זלזול בחשיבות של לימוד והתמדה בתורה,
אבל חשוב גם לדעת מה ה' רוצה מאיתנו ולהבין שזה בר ביצוע בחיים נורמליים ופשוטים.
ובאמת אחרי הציטוט של ר' יוחנן בגמרא מופיעים דברי רבא שאומר שדבר זה מצווה לאומרו בפני עם הארץ...)
אבל האמירה "לא יוצאים עם כהנים", נשמעה לי מוזרה מדי, וההסבר הסביר ביותר היה נראה לי מה שכתבתי.
למרות שזה גם מתייחס רק לכיוון אחד (ישראל לבת כהן, ולא כהן לבת ישראל).
שלום וברכה
ישנה מסורת בקהילת טריפולי, שהם קהילה עוד מימי בית ראשון ולא חזרו חזרה בימי בית שני.
(אפשר לאשש את זה בדלות(מספרית) האנשים בקהילה, לימוד התורה הדל בעיקר בסגנון המוכר לנו היום התפתח בימי בית שני)
כתוצאה מכך עזרא קילל את כל האנשים שלא עלו בימי בית שני ארצה (זו מסורת שמסתובבת גם ביהדות פרס ותימן ויש בה מחלוקות רבות במחקר האם היא נכונה)
על הקללות ותוצאותן גם יש חילופי דברים , דלות ממונית ודלות בתורה, שיהיו כל חייהם במחלוקת וכדומה, וממילא זה מתקשר לסוגיית עם הארץ לכהן...
לפי יהודי טריפולי שם המשפחה חדד הוא שינוי מהמילה חלל שפירושה פסול לכהונה, מי שגזר עליהם שהם חללים היה עזרא, ולכן הם פסולים לנישואי כהן
חלק טוענים שזה לא קשור לעזרא והם פשוט עשו משעה שחילל אותם (פסולי חיתון לכהנים וכדומה)
וחלק טוענים שלא היה ולא נברא.....
לכאורה זה לא כל העדה אלא רק מי ששייך לחשש הזה, אבל עדתנו הקדושה ידועה בהגזמות שלה להתרחק מדברים אלו ואולי במהלך השנים כיוון שלא ידעו מי חלל קיבלו על עצמם שלא לישא כהנים
ב"הלכה ברורה" מובאים דברי הרמב"ם שפוסק על פי הגמרא שאסור לאדם מישראל שהוא עם הארץ להתחתן עם בת כהן, ומבאר: "שזה כמו חילול לזרעו של אהרן, ואם נשא אמרו חכמים אין זווגן עולה יפה אלא מת בלא בנים או מת הוא או היא במהרה או קטטה תהיה ביניהם, אבל תלמיד חכם שנשא כהנת הרי זה נאה ומשובח הרי תורה וכהונה כאחד".
יש מרבותינו האחרונים שסברו שאין בימינו מי שמוגדר כעם הארץ, ולכן איסור זה לא נוהג כיום, אולם רוב הפוסקים סבורים שגם היום חל האיסור הזה.
הרב עובדיה יוסף זצ"ל (יחוה דעת ח"ה סימן סא) כתב שישנם שלושה סוגים של אנשים: א. חתן שהוא תלמיד חכם – שבח הוא לאהרן הכהן שידבק בזרעו, וזוכה לעושר וכבוד, שהרי יש תורה וכהונה במקום אחד. ב. חתן שהוא עם הארץ, שאין בו לא תורה ולא מצוות ולא גמילות חסדים – גנאי הוא לאהרן שידבק בזרעו, ועל זה אמרו שאין זיווגן עולה יפה. ג. חתן שהוא בעל בית פשוט, שלא למד תורה, אבל שומר מצוות וגומל חסדים ונוהג בדרכי הישרים – רשאי להתחתן עם בת כהן, ואין בזה לא שבח ולא גנאי.
גם הגרי"ש אלישיב כתב באופן דומה, אלא שהוא אמר שחתן מהסוג השלישי לא ראוי שישא לכתחילה בת כהן, ורק בדיעבד אם כבר התחתנו – אין למחות בו.
בנוסף לכך יש שהקלו בעניין הזה, משום שיש ספק האם הכהנים בימינו הם אכן כהנים מיוחסים. מתוך הדף היומי
תהילים קיט - אות י
(פ) {עג} יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ: {עד} יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: {עה} יָדַעְתִּי יְהוָה כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי: {עו} יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ: {עז} יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי: {עח} יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ: {עט} יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ (וידעו) וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ: {פ} יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ
תהילים קיט - אות ר
(פ) {קנג} רְאֵה עָנְיִי וְחַלְּצֵנִי כִּי תוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: {קנד} רִיבָה רִיבִי וּגְאָלֵנִי לְאִמְרָתְךָ חַיֵּנִי: {קנה} רָחוֹק מֵרְשָׁעִים יְשׁוּעָה כִּי חֻקֶּיךָ לֹא דָרָשׁוּ: {קנו} רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי: {קנז} רַבִּים רֹדְפַי וְצָרָי מֵעֵדְוֹתֶיךָ לֹא נָטִיתִי: {קנח} רָאִיתִי בֹגְדִים וָאֶתְקוֹטָטָה אֲשֶׁר אִמְרָתְךָ לֹא שָׁמָרוּ: {קנט} רְאֵה כִּי פִקּוּדֶיךָ אָהָבְתִּי יְהוָה כְּחַסְדְּךָ חַיֵּנִי: {קס} רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט צִדְקֶךָ:
תהילים קיט - אות ד
(פ) {כה} דָּבְקָה לֶעָפָר נַפְשִׁי חַיֵּנִי כִּדְבָרֶךָ: {כו} דְּרָכַי סִפַּרְתִּי וַתַּעֲנֵנִי לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: {כז} דֶּרֶךְ פִּקּוּדֶיךָ הֲבִינֵנִי וְאָשִׂיחָה בְּנִפְלְאוֹתֶיךָ: {כח} דָּלְפָה נַפְשִׁי מִתּוּגָה קַיְּמֵנִי כִּדְבָרֶךָ: {כט} דֶּרֶךְ שֶׁקֶר הָסֵר מִמֶּנִּי וְתוֹרָתְךָ חָנֵּנִי: {ל} דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָחָרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ שִׁוִּיתִי: {לא} דָּבַקְתִּי בְעֵדְוֹתֶיךָ יְהוָה אַל תְּבִישֵׁנִי: {לב} דֶּרֶךְ מִצְוֹתֶיךָ אָרוּץ כִּי תַרְחִיב לִבִּי:
תהילים קיט - אות נ
(פ) {קה} נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ וְאוֹר לִנְתִיבָתִי: {קו} נִשְׁבַּעְתִּי וָאֲקַיֵּמָה לִשְׁמֹר מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: {קז} נַעֲנֵיתִי עַד מְאֹד יְהוָה חַיֵּנִי כִדְבָרֶךָ: {קח} נִדְבוֹת פִּי רְצֵה נָא יְהוָה וּמִשְׁפָּטֶיךָ לַמְּדֵנִי: {קט} נַפְשִׁי בְכַפִּי תָמִיד וְתוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: {קי} נָתְנוּ רְשָׁעִים פַּח לִי וּמִפִּקּוּדֶיךָ לֹא תָעִיתִי: {קיא} נָחַלְתִּי עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם כִּי שְׂשׂוֹן לִבִּי הֵמָּה: {קיב} נָטִיתִי לִבִּי לַעֲשׂוֹת חֻקֶּיךָ לְעוֹלָם עֵקֶב:
לרפואת הנפש הגוף והנשמה תקווה וחזרה במהרה הביתה וגם כל משפחתו שנחטפה יחזרו בריאים ושלמים בגופם ובנפשם.
רק עמדה אחת.. (סליחה על הדיקטטורה).
אני כן רואה את עצמי מזדהה עם העמדה הזאת אז שואל עליה.. כדי להבין עוד ולהחכים עוד.
למי שסובר שבנות בוגרות יותר מבנים.
על מה זה מבוסס?
מה הביטוים של זה? יכולות מעשיות? הישגים? תכונות? אופי?
זה נכון מסיבות טכניות - דווקא בציבור דתי בגלל שהבנים בישיבות?
או בלי קשר?
באיזה גיל לדעתכם הפערים מצטמצמים/באיזה גיל זה יותר בולט?
אפשר לפתוח שרשור מתחרה שייצג בכבוד את העמדה החולקת.. (:
בנות מגיעות לבגרות לפני בנים וזה ידוע, אבל לדעתי בגילאים גדולים זה מצטמצם ולא מורגש.
זה לא "בוגרות", זה משהו שונה באופי, בנים ישארו ילדותיים קצת גם כשיגיעו לשיא בגרותם... בעצם זה גם לא "ילדותיים"... זה אופי אחר
גברים יותר מעשיים ופשוטים, זה משהו שמאפיין ילדות. מה שמאפיין בגרות הוא מורכבות ונשים הן יותר מורכבות.
צד חזק אצל גברים- חכמה, אצל נשים- בינה...
בעיקר הנקודה של גישה לדברים מתוך מבט יותר מורכב ולא דווקא ישיר.
כאילו בנים יותר תכלסיים. הרבה פעמים בגלל זה יותר קלילים ומצחיקים, ופחות הססניים אבל גם לא רואים יותר מדי מעבר. אבל אנחנו חושבות יותר מדי מעבר.
בשביל זה משלימים אחד את השני וכמובן ללמוד אחד מהשני זה גם חשוב.
משהו ששני הצדדים צריכים להיות בוגרים בו: לקיחת אחריות.
אבל גם זה, לא במובן של לקחת הכל על עצמי כמו שלוחצים היום. מותר שתהיה אמונה והשלכה על ה', אבל העמדה הנפשית היא של עשיה ולא של תלות.
יש דברים שגברים יותר בוגרים
ויש דברים שנשים יותר
נניח נשים יותר אמהיות, גברים יותר בוגרים לפעמים באומץ.
לפעמים זו גם ביצה ותרנגולת
בחורה ששולטת בגבר שלה - תקבל ילד ילדותי
ולא תבין למה הוא לא גברי
מנגד גם היא ילדותית לא פחות , כי היא תתחיל עם " לא אכפת לו ממני" , "הוא לא אוהב אותי"
נניח למה לא הכנת לי קפה? לא אכפת לך ממני?
למה צריך להגיד לך הכל? או למה אתה דואג לעצמך
כאב מוח
במקום להגיד דוגרי
יכול להכין לי עכשיו קפה? אני אשמח ולחייך
מי יסרב לה?
במקום להצביע על מה הוא לא עושה
לבקש ישירות ואם הוא לא עושה הוא יעשה פעם הבאה
יש כל-כך הרבה נשים שלא יודעות להיות נשים..
וחבל.
אם תגידי לו תמיד מה לעשות .. גבר הוא לא יהיה
תסמכי עליו יותר.
בתור יהודים דתיים, אנחנו גדלים לתוך מציאות שבה גיל החיוב במצוות לנשים נמוך מאשר לגברים -
כלומר, "בילט-אין" במערכת המחשבה שנערה מתבגרת (נפשית ופיזיולוגית) לפני הנער.
(כמובן, זו הכללה. זה לא שכל נערה בת 12 בהכרח יותר בוגרת מנער בן 12.)
אבל
בגילאים של לנ"ו, הקביעה הזאת, לדעתי, כבר פחות שייכת.
הבגרות (מבחינה נפשית) בשלב הזה יותר קשורה לאישיות שפיתחתנו עם השנים, ומבחינה פיזיולוגית לא רלוונטית.
השלב שבו מצטמצם - גיבוש הזהות העצמית. מתי מגבשים את הזהות העצמית?
כל אחד בזמן אחר ובקצב אחר. אפשר לשער שלישיבה ולשירות הצבאי יש חלק בזה, ושלש"ל, מדרשה, חיים במסגרת בחירה ג"כ - הכל קשור לדעתי לשלב שבו האדם לומד לפתח זהות ייחודית ונפרדת מהמקום שבו גדל, לומד לקח אחריות, לומד לבחור.
לכל אחד ואחת "הבגרות" (שאולי צריך להקדים ולהגדיר אותה) היא אישית, ולא תלוית גיל בעיני. מעבר לכך, לדעתי אפשר להיות בוגר בתחום א אבל ממש לא בתחום ב.
בקשר למסלול חיים של דתיים - מניחה שלמדת בישיבה. האם כולם בוגרים באותה רמה? האם בהכרח שני חבר'ה בשיעור ה הם בוגרים?
בעיני אנשים יכולים להיות באותו המקום, באותה האווירה, באותו הסביבה - אבל לחוות את הדברים בצורה שונה לחלוטין.
ולכן, בשלב זה של החיים, נכון לדבר על כל אדם בפני עצמו.
לא נמשכות לדברים רדודים כמונו ,יש להן בינה מיוחדת הן קולטות דברים בשניה בקטע מפחיד
אנחנו באמת סתם ילדים אחי מה, לא ככה?
גם יש לנו קרן לייזר שיוצאת מהעיניים ואיתה אנחנו יכולות לצלות עוף בדיוק לטמפרטורה המתאימה בלי שיתייבש.
זה היה סוד מגדרי
חחח😂
מטעמי זהירות
אני לא מבינה מה יש לך נגדו
ואני לא אומרת כי אנחנו חברים.
פשוט כי נמאס מזה שאתה יוצא פה על אנשים. הוא לא עשה לך שום דבר רע. אם כן, אני בטוחה שישמח שתגיד לו (בצורה מכבדת בפרטי).
וברור שעל כולם עוברים קשיים. לא שופטת אותך. אבל צריך להיזהר לא לפגוע באנשים.
ולפני שאתה שואל, לא, הוא לא ביקש ממני לכתוב. זה על דעתי האישית בלבד.
תגובה לא מכבדת?
אין בנינו איבה. אני פשוט לא מבין את האיש, ולכן הוא מסקרן אותי. אבל את יכולה להוריד את המירכאות ולראות בזה תגובה לגיטימית ועניינית לתוכן הדברים.
על מי אני יוצא?? באמת, על מי אני מתנהג בצורה לא ראויה?? פוגע? כן, גם אני אשמח שיגידו לי בפרטי אם זה המקרה.
ולא עלה על דעתי אפילו לשאול אם הוא ביקש ממך לכתוב את זה, יש לו "פה", אני לא חושב שהוא צריך אותך בעמדת ההגנה..
ברמה ההלכתית, בנות מגיעות להגדרה של "בגרות" מוקדם יותר מאשר בנים, בשנה אחת. יכול להיות שזה נרמז גם בסיפור הבריאה, שיצירת האדם הייתה מחומר גולמי יותר, מאשר יצירת האישה, ש"חסכה" חלק מהתהליך. אני משער שההבדל הוא לאו דווקא בחכמה או בהישגים אלא מתי המוח מגיע לשלב שאפשר לומר שהוא מפותח דיו לעניין קבלת המצוות (החשיבה שלנו מושפעת גם מידע קודם שיש לנו, אבל גם מעצם המבנה הביולוגי של המוח, שהולך ומתפתח עד אמצע גילאי ה־20, וגם בהמשך משתנה בהדרגה).
כמובן, כל עוד מדברים על מבנה ביולוגי, אין זה אלא "חומר ביד היוצר". אפשר להיות "בוגר" ביולוגית לחלוטין, ועדיין מטומטם מאוד, ואין לי סטטיסטיקות האם בנות מקבלות החלטות טובות יותר מאשר בנים. אנקדוטלית, ראיתי גם וגם.
מה שכן, באופן כללי בנות נוטות להיות יותר קונפורמיסטיות. יענו, זה יותר קל להן לקבל כל־מיני נורמות וחובות, מאשר להילחם כמו דון קישוט. א' כי הן פחות אוהבות להילחם, ב' כי הן מאוימות יותר באופן כללי. לכן נשים נוטות להיות פחות אלימוֹת פיזית, ואותה אלימות כנראה תבוא לידי ביטוי בדרכים אחרות (כמו מניפולציות וכיו"ב), לכן בנות פחות זורקות כיסאות בבית הספר, ויותר מלחיץ אותן הפידבק של המורים. ואמנם אין לי ילדים, אבל אני נוטה להאמין, שיותר קל לשכנע ילדה לשטוף רצפה, מאשר לשכנע ילד, אפילו אם הוא אחיה הגדול.
חלק מזה עניין תרבותי, גיבור התרבות הגברי, כשמו כן הוא, גיבור, דמות אינדיבידואליסטית ששוחה נגד הזרם, נלחמת בעולם, כובשת, כו'. והגיבורה שלנו, היא נסיכה, "ליידי", שהמעלה שלה היא התאמה לסטנדרט הליידי, לבוש מכובד, כו' וכו'. ומהבחינה הזאת... ברור שהגיבור הוא ילדותי, חלק מלהיות בוגר זה לדעת להיכנע, לא לריב עם כל העולם, להתאים את עצמנו לעולם. והנסיכה, מהבחינה הזאת, היא תמצית הבגרות.
אפרופו אבירים ונסיכות, אחד הנושאים שבהם ההבדל באמת בולט, בקונטקסט של הסתגלות לנורמות חברתיות, הוא מודעות לנימוסים – נימוסי שולחן, צורת לבוש כו'. רוב הבנים שאני מכיר, הקונספט הזה לא ממש אינטואיטיבי להם. כאילו, מה הבעיה לבוא עם טריינינג שבע שמיניות וחולצת 2pac לבית הכנסת? או, מה הבעיה לאכול עם הידיים? מה כבר קרה? כשאצל בנות, זה יכול להיות ממש מוגזם לכיוון השני, להשקיע מיליון שנה בתלבושות, "להזמין רק סלט"... לא סתם יש הרבה יותר בנות אנורקסיות, בפער, מאשר בנים בודיבילדרים קיצוניים שגם הם הורסים את הגוף. ומאותם בודיבילדרים, חלק זה בשביל למשוך בנות, חלק בשביל ההישגיוּת, אבל פחות "אני מוכרח להיות שרירן".
וכמובן, חלק מהמיינדסט הזה, הוא ללא־ספק ביולוגי, ואפשר להסביר למה הוא נצרך.
עוד הבדל, שקשור גם לקודם, הוא שנשים הן יותר אמפתיות מאשר גברים. אפילו בגיל ממש צעיר, עשו איזה ניסוי וגילו שתינוקות בנות נמשכות יותר לאנשים ופרצופים, ובנים נמשכים יותר ל"עצמים" (כמו צעצועים; ואפשר גם לדון במשמעויות הרוחניות של זה). זה יכול להתבטא כבגרות בקונטקסטים מסוימים, אבל גם כילדותיוּת בקונטקסטים אחרים.
בגיל ההתבגרות, הרבה יותר נהניתי משיחה עם הבת הממוצעת, מאשר משיחה עם הבן הממוצע. כמעט תמיד זה היה עמוק יותר ומעניין יותר, אבל ככל שעובר הגיל הפערים מצטמצמים.
ברור אמנם, שתכונת הבגרות האמיתית (לקבל החלטות נכונות, לקחת אחריות, להבין נכון מצבים, לפתור בעיות, להיות עצמאי, כו' כו' כו') תלויה בעוד מיליון גורמים, כמו ידע, ניסיון חיים, חוויות, תכונות אופי אחרות כו'.
לא היה כלום כי כלום, כלום.
שבגיל 3 הן כבר מדמיינות איך תראה שמלת הכלה שלהן
ובגיל 4 הן כבר מדמיינות איך זה להיות אמא.
אצל גברים זה לרוב מגיע הרבה יותר מאוחר, אם בכלל..
לרוב, זה נכון בכל הציבורים.
לאחר החתונה יש הרבה פעמים שינוי.
יש כאלה שזה רק מתקצן אצלם,
יש כאלה שזה מתאזן
ויש כאלה שזה מתהפך לחלוטין.
על התורה ..וגם מציאות בפועל
לא מצטמצם אפפעם
אמא שלי אמרה לי אל תחכי שבעלך יתבגר אני נשואה לאבא שלך 30 שנה והוא לא התבגר
"מה שאת לא רוצה תקבלי בסוף"
או "מה שאת רוצה תקבלי הפוך"
כאילו למה??
לא שאני שמה יותר מדי על מה שאומרים אבל כבר התחלתי לשמוע את זה יותר מדי... ואני באמת חושבת שמה שאני רוצה זה כי חשבתי על זה והגעתי למסקנה שזה מה שטוב לי אז מה הקטע של משפטים מוזרים כאלו
זהו אין באמת פאנץ'
כאילו, לרוב, מה שאני חותר אליו, זה מה שאני מקבל
אם אני אשקיע את המאמצים שלי כדי להוציא תואר בהנדסה, זה לא שהאוניברסיטה בסוף תביא לי תואר במדעי החברה "בהפוכה"
אני חושב שזאת אמירת קיטש שהמשמעות שלה לא להיות מקובעים מדי, וגם על זה אפשר להתווכח
גרגיר האמת שטמון בה, הוא, שאם אנחנו מנסים בכל כוחנו להימלט מחתולים שחורים, באופן אירוני, אנחנו ניתקל בהם יותר (או לפחות: נשים לב לכך), יענו, אם אנחנו בוחנים את המציאות במדדים מסוימים, ונהיה מקובעים איתם, נשים לב יותר לחריגות מאותם מדדים
שעלה בדעתי לאמירה הזו. האנשים שטורחים לומר זאת פשוט נתקלו במקרים כאלה. והמקרים האלה הם הבולטים כי הם באמת דווקא מפתיעים, בניגוד למקרים שאנשים חיפשו משהו ומצאו בערך את מה שחיפשו .. אז אנשים לא שמים לב למקרים הרגילים וכן שמים לב למקרים המפתיעים עד שנדמה להם שהמפתיע הוא המצוי. וכן רק אלה יטרחו לספק אמירה כלשהיא בנושא.
גמלי כל הזמן אומרים את זה וראיתי שאחיות שלי הנשואות למשל, קיבלו בדיוק את מה שהן רצו...
(אחת נשואה לאחד 2 סנטימטר נמוך ממנה אם זה נחשב חח)
במבחן המציאות זה לא תמיד הרשימה של הדברים
שהיו לנו חשובים .
לכן חשוב להתמקד ב2-3 ממש חשובים
ולסמוך על ה'.
מבינה אותך שזה משפט שלא נעים לשמוע כי את אומרת חח מה עוד אני יכולה להתפשר(;
או ואי ואי אם יביאו לי הפוך מזה
הרמוניההכל נס קפה, לא?
נס קפה - שמים קפה נמס בכוס, מוזגים מים חמים, מוסיפים חלב קר.
קפה הפוך - יצור מוזר שקיים רק בישראל, והוא לא שונה בהרבה מקפוצ'ינו האיטלקי.
קפה הפוך פשוט מדבר על דרך הכנת הקפה.
טוענים שמקור המילה הפוך הוא בעיקר נוגע לשיעור הרכיבים. בעוד קפה נמס מכיל הרבה מים ומעט חלב, בהפוך תקבלו הרבה חלב ומעט מים.
אז זה כן כמו קפוצ'ינו
ומה זה אמריקנו? ומקיאטו? ולא יודעת איזה עוד שמות יש
יש הבדל בטעם?
הרמוניהאני אוהבת בונה (אתיופי)
בד"כ, חיפוש החצי השני הוא מסע, שבא ללמד אותך כל מיני דברים. אחד מהם הוא עיקר וטפל.
אם הדברים שאת מחפשת הם מהותיים וחשובים, ככל הנראה תקבלי אותם.
לעומת זאת, יש דברים שאת מחפשת והם לא מהותיים אלא חיצוניים, ובהקשבה פנימית תביני מה המהות שמסתתרת מאחוריהם ואותה תחפשי.
נגיד: מישהי שמוכנה רק מישהו 10 ס"מ מעליה. המהות שמסתתרת מאחורי זה יכולה להיות מישהו שמסוכך ומגן עליה. מישהי שתרגיש לידו ביטחון. את התכונה (הסופר חשובה) הזו ניתן למצוא גם בגבר בגובה שלה. אז היא בהתחלה תגיד לכל החברות שהיא רוצה מישהו גבוה, ואז תעבור את התהליך הזה ותתחתן עם מישהו בגובה שלה וכל החברות יחשבו "הנה עוד אחת שקיבלה הפוך ממה שחיפשה"...
עוד נקודה, אם משהו מהותי לך ממש אפילו אם לאחרות הוא טיפשי, או שתישארי רווקה או שתקבלי מישהו שיש לו את התכונה הו, פשוט כי תתעקשי לא לשמוע הצעות בלי התכונה הזו. לעניות דעתי זה לא מומלץ כי יכול להיות שאת מפספסת הצעות מעולות עם המהות שבעצם את מחפשת.
* התגובה נכתבה בלשון נקבה אך מתייחסת לשני המינים
שלא תמיד תקבלי מה שאת רוצה.
הרבה מאוד אנשים גילו ששנים חלמו על משהו אחד וקיבלו ההיפך...
הכוונה היא לא שתמיד זה ככה וזה הכלל...
אלא שזה שאת רוצה משהו לא אומר שתקבלי אותו,
ואפילו לא אומר שזה מה שבאמת טוב לך...
אבל זה משפט מעצבן.. כאילו תנו לי לגלות את זה בעצמי ולעבור את זה בתמימות
ולא בהכרח את מה שאת (חושבת שאת) רוצה 🙂
הם מתכוונים שזה לא תלוי בי אז אין לי מההרמוניהלתכנן הרבה...
וזה קצת מוציא ממיקוד, אז מפחיד אותי להתפזר...
אז האמרה "לא תקבלי את מה שאת רוצה" כבר לא יהיה רלוונטי.
חחחחח הייתי חייב לצאת סנוב באמירה בכותרת כדי להתגרות בעצמי, ועל הדרך לעצבן כמה ניקים פה.
אני כן חושב שזה שטויות,
אבל לגבייך "גופא" - ואל תעלבי, כי מי שמכיר אותי יודע שמהפה שלי זאת מחמאה, לא להפך, -
את לא תקבלי את מה שאת רוצה, את תרצי את מה שתקבלי.
זה לעניות דעתי...
יש אנשים כאלה, הרגע שהם הופכים להיות מודעים לעצמם - זה רגע יפייפה,
כי שום דבר כבר לא כואב להם...
הנה שני משפטים אחרים, שאני מכיר, סתם למחשבה:
"אם אתה לא יכול להיות עם האשה שאתה אוהב, תאהב את האשה שאתה איתה" (כנראה תרגום גרוע מאנגלית. לא להיתפס לטפל, אלא לעיקר, למסר).
"שני הרגעים הכי חשובים בחייו של אדם: הרגע שבו הוא נולד, והרגע שהוא מבין למה."
זה התחיל להכנס לאוזן. אז פרקתי והחכמתי מכמה תגובות פה.
ותודה... בתפילות על זה...
רק רוצה להבין מה התכוונת במשפט: "הרגע שהם הופכים להיות מודעים לעצמם זה רגע יפייפה, כי שום דבר כבר לא כואב להם"?
(רק בדרך אגב, תודה שאת לוקחת את התגובה ברצינות, כבר חשבתי שאני "מוקצה" בפורומים.)
בכל אופן, לא יודע למה התכוונתי. אולי קצת למה שכתבתי בכותרת,
לזה שאם היית כבר אחרי התהליך שלימדת ולמדת את עצמך תובנה מסויימת,
היחס שלה אליה משתנה לגמרי.
למשל: אם היית בתודעה שזה הבלים מלכתחילה, (לפני שהפנמת את זה, בעקבות מה שזה לא יהיה, אפילו שירשור בערוץ 7), גם אם היית שומעת את זה אלף פעם זה לא היה מתחיל "להיכנס לאוזן". כי זה היה חסר משמעות מבחינתך.
זה לא באמת "רגע" אחד כשמגיעים לזה. לא סף מסוים ואתה נהיה אחר. ברור שהחיים מורכבים מזה. התכוונתי לתהליך, המון רגעים קטנים, שרק בדיעבד, מסתכלים עליהם לאחור, והתהליך כל כך יפה, יש לך שמחה ונחת כשאת מסתכלת עליו, גם אם היו בו הרבה רגעים כואבים, כי צמחת מהם.
נגיד כשהיית קטנה נשבר לך הצעצוע שאהבת, ובכית ובכית ובכית התאבלת עליו (ופתחת שירשור על הצעצוע השבור שלך,) ועכשיו הוא נראה לך חסר משמעות ואפשר לקנות אחד חדש בשקל. אבל למדת המון מהחוויה הכואבת הזאת על החיים. עכשיו את חיה בתודעה אחרת לגמרי, ולא יעלה על דעתך לרגע להתאבל על בובה בשקל, אז את כבר לא כואבת את אותם הכאבים, את כואבת כאבים אחרים (נגיד על הסבתא שלך שמתה), שגם הם באים רק כדי להצמיח ולגדול. אז כל התהליך השלם והאולטימטיבי משול ב"רגע אחד" לאותה הגעה לנקודה של שלימות ש"שום דבר כבר לא כואב" (גם לא הסבתא המתה שלך). המשמעות היא -כבר שאת רק בתודעה מופנמת ומובנת לגמרי, למה הכאבים באים (להצמיח ולגדול וכו וכו), את לא מתאבלת עליהם, אלא שמחה בהם. (ומי יכול להעיד את זה על עצמו...? זה גם,) רק עניין של תהליך שמקביל לתחושת הכאב. (זו גם הכוונה כביכול במשפט שהרגע החשוב ביותר בחייו של אדם, אחרי הרגע שקבע את עצם קיומו, הוא הרגע בו הוא מבין את המשמעות של עצם קיומו).
מבינה אבל עדיין חולקת עליך במקרה הזה...
אני חושבת שאם אדם נחשף למשהו בתדירות, הטבע של האדם הוא להפנים את אותו אפילו בלי לשים לב. ואם זה משפט שאחרי תהליך של תובנה הוא החליט שהוא חולק עליו, תגיע הפעם שהמשפט הזה יוטל אצלו פתאום בספק ויצטרך לבירור מחדש.
אפילו אם יגידו לך שהשמש היא כחולה ולא צהובה, וברור לך שהיא צהובה, אם תשמע את זה בלי הפסקה אתה תרגיש צורך להסתכל שניה לשמיים ולוודא את הצבע שלה. ואז לוודא שאתה יודע מה זה צהוב.
אבל הכל זה תהליך אחרי הכל זה עניין נכון.
אני לא חולק עלייך, לא יודע, אצלי הכל מיושב. אני חושב שפשוט את מתייחסת לרובד שונה של אקזיסטנציאליזם. כלומר שנינו מדברים מתוך הסכמה על עצם קיום המושג "שמש". את מסתפקת בייחוס תכונות / אפיון המושג (גם כשאת מסתפקת ב"צורך לוודא שאתה שאתה יודע מה זה צהוב", אין לך ספק שקיים מושג כזה שנקרא "צהוב", את הרי מדברת עליו, גם אם יקשקשו לך בשכל עד שנה הבאה), אני כבר מדבר על המשמעות של אותו קיום של ספק - במה אנחנו אכן מסתפקים ובמה אנחנו לא. ברובד המעשי, לא התיאוריתי. לדוגמא, תיאורתית כל בני האדם יכולים לקום מחר ולצעוק ביחד "עכבר נפוח", מעשית הסיכויים חד משמעיים שזה לעולם לא יקרה - אין פה דיון על מה יותר אמיתי אלא מה המשמעות של הפן התיאורתי בעניין מסויים, על החיים המעשיים. נגיד את מדברת ביולוגיה ואני פסיכולוגיה. מבינה?
אני לא באמת מכיר פילוסופיה אקזיסטנציאלית בשביל לדבר בשפה המוסכמת, ובלעדיה זה יהיה שיח חירשים, אבל אני מקווה שהבנת למה התכוונתי בתגובה הזאת.
אממ מעבר לזה אני חושב שברור שאדרבא, עצם התכונה המוטבעת הזאת באדם שאת מדברת עליה, "אפילו בלי לשים לב" הרבה יותר מחזקת אמונות קיימות באדם (השמש אכן דבר במציאות), מאשר מחלישה או מטילה בספק (השמש כחולה ולא צהובה). זה לגמרי עניין של הנדסת תודעה (שאפשר גם ליצור באופן יזום מרוב שזה "הטבע של האדם").
האפיפיור והרב הראשי יכולים להמשיך להתדיין על טיבו של אלוהים עד אינסוף, כנראה שאצלם הספק "האם יש בכלל אלוהים" תופס הרבה פחות מקום מאשר אצל פילוסוף אתאיסט מודרני. אז אין אחד שלא "יכול להיות קיים אצלו ספק" - בזה אני מסכים! יש הבדל במשמעות של אותו ספק לכל אחד. ונראה לי שהדברים ברורים...
אוקיי סבבה
לקחנו את זה קצת רחוק אז אתה יכול להסביר רגע איך זה מושלך על הדוגמא הנוכחית של השרשור?
הדוגמא הנוכחית - את מתארת משהו ש"התחיל להטריד אותך לאחרונה". אני חושב שאני בסך הכל ניסיתי לעשות רגע "פוס" ולשים על השולחן את המשמעות שזה ספציפית בכלל התחיל להטריד אותך. דבר מאוד בסיסי, שאולי עשית עם עצמך באופן טיבעי.
בלי לחפור - זה לא מחדש כלום. רק בסך הכל אומר שאת נמצאת במקום נפשי מאוד מסוים ואם תכירי בכך ותנסי להיות מודעת לו/ אליו (להבין אותו, את עצמך, ממנו), תהיי הרבה יותר שקטה מאשר מוטרדת. כמו בן אדם שמתחיל לפתח סימפוטומים גופניים לא ברורים והוא מאוד מוטרד מזה, ואז הרופא בא ואמאבחן אותו "יש לך ככה וככה" אז הוא הרבה יותר שקט. למה? פסיכולוגי.
פחות או יותר עושה היגיון?
בקיצור אוקיי תודה אתה אומר להיות ברוגע ולהבין שאין מה להיות מוטרד אלא להיות במודעות למשמעות.
רק שאני לא עברתי עדיין את התהליך הזה של המודעות. סבבה. בשביל זה שאלתי מה המשמעות של זה בעיניי אחרים, אבל כן, מסכימה שזה שרשור קצת מיותר, לא נורא(:
אם ככה הוא בכלל לא מיותר. לפחות עבורך וזה מה שאמור לעניין אותך. נראה לי.
בכל מקרה את יכולה להתנחם בכך שנראה שמישהו למעלה (ולא מתכוון ליושב במרומים רק לאיזה מנהל זוטר פה), חשב שהוא כל כך לא מיותר עד כי הוא ראוי להפוך לקליק בייט שיזין את עצמו בלופים בערוץ. לפחות זה מה שאני מבין מהתמונות והכותרות בעמוד הראשי חחחח 🤦🤦🤦
קורה לכן שאתן יום אחד ממש רוצות להוריד ויום אחרי זה בטוחות שזה זה? מה עושים עם הדבר הזה?? ממש מרגישה שזה תוקע אותי ולא מצליחה להגיע להחלטהה
כלכך קיצוני
קורה שאני מתלבטת אם זה שייך, בגלל שאני משתדלת לתת צ'אנס .
ואם אולי אין קשר
אבל בדרך כלל שאני מעריכה את הבחור וכיף לי אותו אני רוצה וזה בלי קושי זה פשוט זורם
מה את רואה בו שכן? מה בתקופות שאת רוצה להוריד את רואה שלא מסתדר לך?
האם בכללי את אדם שמתקשה לקבל החלטות?
משפחה/חברות כבר הכירו אותו?
יש לך עם מי להתייעץ? הורים/מאמנת אישית/דמות מלווה בוגרת.
מידות.. יש דברים שממש שונים.. עשה עליה לפני 8 שנים, אבל ממש למד את השפה מדבר רהוט, למד בישיבה תיכונית של ישראלים והכל.. רק שיש קטעים שמבחינתי ממש חשובים.. שאלתי על זה בעבר כבר.. הוא נגיד שומע שירים לא מתאימים/ לא דתיים ולי זה חשוב, אבל ממש נהנת איתו שזה נדיר כי עם רוב הבחורים לא היתה כימיה, ויש לו קטעים קצת יותר פשרניים לפעמים (או יותר נכון דברים שעוד אין לו דעה עליהם והוא מאד מקבל את דעתי אם אני מסבירה לו מה הבעיה בדבר מסויים..) אבל סה"כ ממש בעלייה ובהתחזקות עוד לפני שהכרתי אותו..
ולא יודעת איך להסביר אבל מספיק שבפלייליסט שלו ברכב יש שירים קצת פחות מתאימים זה ממש מוריד לי מכל מה שטוב.. כי אני אחת כזאת בפגישות שכל זבוב הופך לפיל ענק שמסתיר את כל הדברים היפים מרוב שהחשש ממנו מתעצם..(או שהנושא של שירים הוא באמת רציני ולא פשוט) קיצר קשוחח
1. זה כבר שלב בו ממש חושבים ברצינות לאן פנינו?
2. מבחינת יחסי אנוש, טוב לכם יחד, אבל מבחינה תורנית את מרגישה שהוא פתוח יותר מדי לדברים שלא נראים לך ראויים?
אם זה המצב, האם זה כי הדברים הללו הם סימן למשהו או שהם כשלעצמם בעייתיים מבחינתך?
אם זה סימן, כדאי לברר אם הסימן נכון, בפרט מכיוון שהוא עולה.
אם זה שהם כשלעצמם בעייתיים, כדאי לך לחשוב מה חשוב לך יותר בבעלך, סגירות נדרשת או יחסי אנוש וקשר טוב?
ולפי זה להחליט לדעתי
אני חושבת שכדאי לכתוב את כל מה שמפריע לצד כל מה שטוב. אבל ממש הכל. ככה תוכלי למפות מה יש כרגע מבחינתך, ואז אפשר לסמן מה ממש מפריע ואת לא יכולה להתקדם בגללו, בכנות, לא לדחוף את עצמך לכאן או לכאן.
כשיש לך תמונה מדוייקת של הדברים קל יותר למצוא פתרונות לשאלות שאת מעלה
שני דברים שתפסו אותי במה שכתבת:
''הוא מאוד מקבל את דעתי אם אני מסבירה לו מה הבעיה בדבר מסויים.
סה''כ ממש בעלייה והתחזקות עוד לפני שהכרתי אותו.''
קודם כל, זה שאמרת שעלה לארץ מלמד שהוא מגיע ממנטליות אחרת ומעולם אחר, והתבוננות באדם מגיעה מתוך הקשר כולל ושלם. יכול להיות שאותה פתיחות מוזיקלית/בעניינים אחרים שהזכרת, מגיעה בשורש בעצם משם? שווה לבחון את זה בינך לבינך.
דבר שני, שני המשפטים שציטטתי למעלה חשובים. עצם זה שאת רואה שאדם בתהליך התקדמות ועלייה מלמד המון. וזה שיש פתיחות להקשיב וללמוד, זה גם משמעותי. בעבודה משותפת זה מסוג הדברים החשובים.
דבר שלישי, בגלל שדיברת על העניין הזה כותבת עליו, אבל יתכן וזה נכון גם לגבי שאר הדברים שהתכוונת אליהם ולא פירטת, בררי עם עצמך. לפעמים העדפות מוזיקליות ושירים בכלל, אלו דברים שיש בהם מימד מסויים של באים והולכים. עם השינויים שאנחנו עוברים גם הן עוברות שינויים כאלו ואחרים. אז לא יודעת עד כמה זה משהו באמת קריטי, במיוחד אם עומד לעצמו ולא בנוסף לעוד היבטים שמלמדים על חוסר התאמה עבורך. (יש הרבה מה לומר בעניין, וצריך להבין עוד דברים מסביב שלא אפשרי ללמוד משאלה נקודתית. רק אגיד שיש צד שהבחירה מה רוצים שיהיה בבית ומה לא, מה יתאים יחד ומה אם רוצה שיעשה בלעדיך כי לך לא מתאים, הן שאלות שתמיד אפשר לדון בהן ולברר אותן.)
ברמה המעשית, אני מאמינה בלדבר על דברים ולברר אותם, ולהתמודד איתם.
יצא לכם לדבר על זה? על המשמעות של מוזיקה מהסוג הזה מבחינתך? ללמוד קצת יותר על למה הם בפלייליסט שלו, ומה המשמעות שלהם בעיניו, בעולם שלו? כשבאים בגישה מבררת וקשובה אפשר ללמוד המון ולהיפתח לנקודת מבט חדשה, שאולי תביא את השני להיות מואר באור חדש.
ודבר אחרון, כל אחד מביא את מי שהוא לקשר, במקום שלו בתהליך שהוא בו. ולכל אחד יש את הדברים שכבר הגיע אליהם והדברים שעוד בדרך ובתהליך. השאלה היא אם יש רצון לעבור את התהליך הזה יחד, גם במקום שאתם בו כרגע. ברגע שתלמדי על מי ומה הוא כרגע ומה מביא איתו, כי זה מי שהוא, ותבטאי את מה שחשוב ומשמעותי לך, אפשר יהיה לדבר ולחשוב האם זה משהו שיש בו פער גדול מדי לגישור מבחינתכם וזה לא מתאים כי את מבקשת משהו אחר (שהעניין הזה ספציפית הוא רק ביטוי שלו) או שאפשר לדבר על זה, ולהחליט מה הדרך הנכונה לכם לעבוד עם הפער הזה ביניכם, כך שלכל אחד יהיה את המקום שלו.
מקווה שהדברים יתיישבו על ליבך ויהיו לתועלת.
גם אני ככה ממש
אין לי מושג מה עושיםם
תהילים קיט - אות י
(פ) {עג} יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ: {עד} יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: {עה} יָדַעְתִּי יְהוָה כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי: {עו} יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ: {עז} יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי: {עח} יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ: {עט} יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ (וידעו) וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ: {פ} יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ
תהילים קיט - אות ק
(פ) {קמה} קָרָאתִי בְכָל לֵב עֲנֵנִי יְהוָה חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה: {קמו} קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ: {קמז} קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה (לדבריך) לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: {קמח} קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ: {קמט} קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי: {קנ} קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ: {קנא} קָרוֹב אַתָּה יְהוָה וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת: {קנב} קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם:
תהילים קיט - אות ו
(פ) {מא} וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ יְהוָה תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ: {מב} וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר כִּי בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ: {מג} וְאַל תַּצֵּל מִפִּי דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ יִחָלְתִּי: {מד} וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: {מה} וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי: {מו} וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ: {מז} וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי: {מח} וְאֶשָּׂא כַפַּי אֶל מִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ:
תהילים קיט - אות ת
(פ) {קסט} תִּקְרַב רִנָּתִי לְפָנֶיךָ יְהוָה כִּדְבָרְךָ הֲבִינֵנִי: {קע} תָּבוֹא תְּחִנָּתִי לְפָנֶיךָ כְּאִמְרָתְךָ הַצִּילֵנִי: {קעא} תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה כִּי תְלַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ: {קעב} תַּעַן לְשׁוֹנִי אִמְרָתֶךָ כִּי כָל מִצְוֹתֶיךָ צֶּדֶק: {קעג} תְּהִי יָדְךָ לְעָזְרֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ בָחָרְתִּי: {קעד} תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ יְהוָה וְתוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי: {קעה} תְּחִי נַפְשִׁי וּתְהַלְלֶךָּ וּמִשְׁפָּטֶךָ יַעֲזְרֻנִי: {קעו} תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ כִּי מִצְוֹתֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי:
תהילים קיט - אות י
(פ) {עג} יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ: {עד} יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: {עה} יָדַעְתִּי יְהוָה כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי: {עו} יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ: {עז} יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי: {עח} יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ: {עט} יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ (וידעו) וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ: {פ} יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ
תהילים קיט - אות א
{א} אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה: {ב} אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ: {ג} אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ: {ד} אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד: {ה} אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ: {ו} אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ: {ז} אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: {ח} אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
תהילים קיט - אות ל
(פ) {פט} לְעוֹלָם יְהוָה דְּבָרְךָ נִצָּב בַּשָּׁמָיִם: {צ} לְדֹר וָדֹר אֱמוּנָתֶךָ כּוֹנַנְתָּ אֶרֶץ וַתַּעֲמֹד: {צא} לְמִשְׁפָּטֶיךָ עָמְדוּ הַיּוֹם כִּי הַכֹּל עֲבָדֶיךָ: {צב} לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי: {צג} לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָם חִיִּיתָנִי: {צד} לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי: {צה} לִי קִוּוּ רְשָׁעִים לְאַבְּדֵנִי עֵדֹתֶיךָ אֶתְבּוֹנָן: {צו} לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד:
לרפואת הנפש הגוף הנשמה, ותקווה ושמירה, שיחזור במהרה לארץ .
חבר שלי אמר לי שאני צעיר ושהפרידה לא אמורה להשפיע עלי ושיש פתרונות להכל גם כאשר יש ילדים משותפים.
המחסום שלי כרגע זה שאני מאד ליברלי אבל החזות שלי מאד ... תורנית.
וזה כרגע קצת באסה.
למה?
בגלל שכל בחורה אומרת לי שמצד אחד אני כיפי ומדהים והכל טוב אבל... פשוט המראה התורני(כיפה גדולה ופאות) לא תואם את הליברליות.
כמה אנשים שמכירים אותי אמרו לי שאני צריך לעשות מייקאובר, אבל אני לא רוצה כל כך.
מה רע בלהיות בעל חזות תורנית אבל ליברלי?
מי שמסתכלת רק על המראה
אתה לא רוצה להיות איתה
תורני זה במובן הזה שאני בקיא מאד בתחומי התורה וגם אוהב את התורה.
ליברלי בזה שיסוד היסודות הוא שהתורה מאפשרת ונותנת את הבחירה לאדם בעולם.
לא מקובל כל כך למצוא תלמידי חכמים שהגישה שלהם שמגיל מסויים הילד הוא עצמאי ושגם אם הוא יחליט (בתקווה שלא...) לקחת כיוון מסויים בחיים זה תמיד יהיה הבית שלו.
הכלל הבסיסי אצלי הוא רק תכבד ותכיר בזה שזה שיש מעל 100 פירושים למשנה אחת במסכת אבות זה לא בגלל שהם טיפשים ושיש עומק בחיים.
אני מבין שזה שיש פאות לא בהכרח הופך אותך לתורני אבל יש הבדל אם כל בחורה שאתה מכיר אומרת לך: אתה תורני מידי בשבילי.
קודם כמובן צריך להגדיר מה זה תורני, ומה זה ליברלי.
אשמח לדעת איך אתה מגדיר את זה ואת זה, ומה הסתירה בין שתי ההגדרות הנ"ל.
רע זאת הגדרה מוסרית. הקב"ה יחליט מה טוב מה רע מה אני מבין בזה.
מבחינת שידוכים, אני חושב שיש יסוד גדול בחשיבה האנושית בעניין הזה, שזה הלימה אסתטית־הרמונית. זאת אומרת, באופן כללי, אנשים שואפים להרמוניה ולהתאמה. גם ברמה האסתטית הכי שטחית (למשל אנשים אוהבים ציורים יפים) אבל גם מעבר לכך ברמה של אופי והתנהגות והשקפות כו'.
נתאר לעצמנו מישהו חילוני, מעשן בשבת, אוכל אבקת חלב נוכרי ביום כיפור, אבל מבחינת המראה שלו, הוא מתלבש כמו חסיד בעלז כולל שטריימל בשבת. אבל הוא חילוני גמור, הולך לברים בתל־אביב, רוצה לשלוח את הילדים שלו לבית ספר חילוני, מפגין כל מוצאי שבת... טוב, אחלה, מי אני שאשפוט אותו. אבל הבחורה החילונית הממוצעת לא תרצה לצאת איתו אין מה לעשות. וגם לא הבחורה החסידית הממוצעת.
מה אפשר להציע לו? אין מה לעשות להיות רומנטיקן (במובן של התנועה הרומנטית – אינדיבידואליזם, אותנטיות, נאמנות לאני האמיתי שלי נגד כל החברה) דורש מחיר. וקונפורמיזם בא עם הרבה יתרונות. אז צריך לעשות חושבים מה יותר מהותי ומה פחות מהותי.
רע זאת לא רק הגדרה מוסרית ביני לבין הקב"ה.
הקב"ה לא היחיד שנמצא בעולם.
אם השכן שלי חושב שאני רע אז או שיש לו בעיה בהבנת המציאות או שעשיתי משהו שגרם לו לכך או לחלופין שהוא פתי מאמין לכל חתול ועכבר שמדבר עלי.
אוכל אבקת חלב נוכרי ביום כיפור? מה זה משנה?
ואגב, אני יכול להעיד שיש מציאות שאדם כזה קיים והוא לא בן אדם רע בכלל.
בין זה לבין זה שמישהי תרצה להיות איתו זה דבר אחר לגמרי.
יצא לי לראות מישהו שבצורה מוצדקת מחוייב לעשן בשבת במצבו מכיוון שאם הוא לא יעשן הוא יקבל התקף לב.
אחרי שאתה רואה אדם בכזה מצב... אתה די מבין שהעולם ממש ממש לא שטוח כמו שהיית רוצה לחשוב.
שאלת מה רע בכך שהחזות שלך, לכאורה, אינה משקפת, בסטנדרטים חברתיים, את השקפותיך כו'.
עניתי, שרע זה משהו שהקב"ה מחליט. יכול להיות שזה לא רע בכלל. ויכול להיות שכן. אין לי שמץ של מושג. אבל, זה גם לא כזה רלוונטי לנושא, כי זה חשבון שלך איתו.
לגבי איך זה נתפס בעיני אנשים – רוב ככל האנשים אוהבים לראות הלימה, בסטנדרטים חברתיים (או כאלה שמובנים להם), בין חיצוניות לפנימיות.
אפשר להיות חילוני ולהתלבש כמו חסיד בעלז. אפשר להיות דתי "אינקוגניטו". אפשר להיות תורני עם חזות עממית ואפשר להיות ליברלי עם גוזמבות. פשוט עבור רוב האנשים בעולם, זה מוזר, או לא מושך, כתוצאה מאותו מנגנון מובנה במוח שדורש התאמה והרמוניה.
אותה דוגמה שהבאתי, כבר אמרתי לך: מי אני שאשפוט אותו, ומה אכפת לי בכלל. שיעשה מה שהוא רוצה ויתלבש איך שהוא רוצה. פשוט אם הוא ייגש לבחורה, שמתאימה לו בהשקפת העולם (חילונית כמוהו נניח), אני מהמר 0% שהיא תרצה לצאת איתו, בגלל חוסר ההלימה, בסטנדרטים חברתיים־תרבותיים, בין מי שהוא, לבין המצג החיצוני.
לגבי זה שאנשים חושבים שזה טוב, רע, שופטים... נו, מה אתה רוצה? תמיד יהיה מישהו לא מרוצה. אם מישהו מעקם את האף, שיהיה לו אף עקום. הקפלניסטים חושבים שאני מחריב את המדינה בעצם קיומי, הפלסטינים חושבים שאני כובש, נאו־נאצים חושבים שאני תת־גזע, דתיים לאומיים חושבים שאני לא ציוני מספיק, חרדים חושבים שאני לא חרדי מספיק, שיהיה לכולם לבריאות.
זה מזכיר לי מאוד את השרשור הזה: שאלה קצת לא שגרתית לבנות - תבניות וסוגי כיפות - לקראת נישואין וזוגיות
בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא, אנחנו סטיגמתיים.
זה אומר שאנחנו אוהבים להכניס אנשים לתבניות מסוימות.
זה עוזר לנו להתמודד עם העולם.
ובד"כ כשאנשים רוצים להביא השתייכות לדבר מסוים, הם מבטאים אותו בצורה חיצונית.
האם בהכרח כל מי שעם הביטוי החיצוני הזה גם מבחינה פנימית הוא כזה?
בטח שלא.
אפילו עם חזות תורנית לא חסרים אנשים שהיו גדולים וחשובים, עם חזות חיצונית תואמת, שבדיעבד התגלה שהתשמשו בחזות הזאת כדי לבצע דברים שאינם עולים בקנה אחד עם ההלכה.
אבל ספציפית למה שכתבת:
אני לא יודעת מספיק למה כוונתך בליברליות.
מכירה כמה אנשים שיש להם חזות תורנית - ואינם שומרי נגיעה. מבחינתי זה לא ליברליות, זה פשוט לא הלכתי. (ומדגישה, אין לי מושג למה כוונתך בליברליות... הרי בחירה חופשית זה עקרון די בסיסי ביהדות. וברוב אם לא כל הבתים התורניים שאני מכירה, לא משנה איזה אורח חיים הילדים בחרו, הם רצויים ואהובים אצל הוריהם.)
ואז כמובן מגיעה הבעיה, שאנסה לתת לה מילים אחרות:
אתה מחפש מישהי שלא מחפשת אותך.
ואם אתה לא רוצה לעשות שינוי חיצוני, בעיני אתה צריך למצוא דרך להדגיש את המורכבות הזאת שיש לך בחיים - כדי להגיע למישהי שמחפשת אותך.
או: איך אתה מוצא את עצמך בתוך תבנית רלוונטית על אף החיצוניות האחרת.
אם אכנס לאתר הכרויות, ואסנן ל"דתי לייט", כנראה שלא אראה שם יותר מידי אנשים עם כיפה גדולה ופאות, ויש לזה סיבה - מי שבוחר להסתובב כך מצהיר על עצמו משהו מסוים. וברגע שיש לך את המראה הזה, אתה מצהיר זאת על עצמך. אז אתה צריך למצוא דרך להסביר שאתה בעצם מתכוון למשהו אחר (שאני עדיין לא בטוחה למה אתה מתכוון). ו\או למצוא מישהי שלא משנה לה ההצהרות החיצוניות שלך...
ואני מאוד לא מסכימה עם החבר. מה זאת אומרת שהפרידה לא אמורה להשפיע עליך?!
נראה לי מופרך שאדם יתגרש ושהפרידה לא תשפיע עליו.
ולשאלתך:
כל אחד כנראה מסתכל אחרת.
א. ליברלי לא בדיוק במובן ההלכתי מכיוון ששם יש גדרים מסויימים שעליהם לא עוברים. ולא אכנס לזה יותר מידי מכיוון שבאמת יש תחומים שהרבה אנשים פשוט אומרים משהו כמו "השולחן ערוך כותב ככה" ובזה סוגרים עניין אבל המציאות יותר מורכבת מזה.
ז"א מבחינתי אני לא קורא לזה "שומרי נגיעה" אלא "איסורי קריבות בעריות" כי זה תכלס התחום.
ב. לגבי החבר. לא מדובר על זה שהיא לא השפיעה. הכוונה מצידו היא להיטיב.
ז"א נניח לגבי ילדים נוספים וכוחות נפש כללים.
חבר שלי רואה אותי כאדם שלמרות גילי המופלג (35+) והמשבר שבגירושין אני יכול עדיין להתחתן ולהיות בזוגיות ולהיות אבא לעוד ילדים מכיוון שיש בי המון כוחות...
הוא אומר את זה לעומת מספר אנשים אחרים מסביבתי שאומרים לי שאני כבר לא צעיר...
באופן כללי ההצהרה החיצונית שלי היא שצריך להעמיק באדם.
איך אמר את זה חבר טוב שלי:
"אל תסתכל בזקנקן אלא במה שיש בו!"
הבנת?
"ליברל" = מי שיודע מספיק הלכה לפסוק לעצמו?
א. כל אחד מאיתנו מבין את ההגדרות אחרת.
גם למונח "תורני" יש משמעויות שונות.
למונחים האלה אין משמעות אחת יחידה וברורה.
והשאלה היא איך אתה מנסה להכיר, באיזה פלטפורמות אתה משתמש.
ואני מציעה, במקום לכתוב "תורני וליברלי" - שיכול להתפרש להרבה כיוונים, להימנע משימוש בכותרות ולהשתמש בפרטים.
ובנוסף, בהנחה שזו פלטפורמה עם תמונות, להשתמש בתמונה שמראה את המורכבות הזאת (תמונה עם סטנדר בישיבה מאוד שונה מתמונה בסקי).
אתה צודק שבאופן עקרוני צריך להעמיק באדם.
הבעיה היא שיש כל כך הרבה בני אדם, וכפתור הסינון הראשוני לא מיטיב עם רבים...
והשאלה היא איך אתה עוזר לאחרים להכיר אותך.
ב. בטוחה שחברך התכוון לטוב, אבל זה נשמע בעיני נורא. אולי הניסוח שלו היה אחרת, איך שקראתי את זה פה זה לא משהו שהייתי רוצה לשמוע ממדויט (כן, התגרשתי, אבל זה לא הזיז לי בכלל).
אם מישהו מתגרש זה לא עובר מעל הראש או מאוזן לאוזן.
הכוונה היא שרואים שיצאת מזה ועברת את זה וגם אם זה משאיר עליך סימנים אתה עדיין מאד חזק ואתה עכשיו בנוי בשביל קשר חדש שכולל בתוכו גם(אם רוצים) ילדים נוספים והרבה כוחות לזוגיות.
לגבי ליברליות.
שוב אמרתי לפני כן ואחזור.
ליברליות או "חופשיות" זה אומר שכאדם בוגר באמת אפשר לדבר איתי על כל נושא בלי כמעט סינון והשיחה תישאר ברמה ולא תרד למקומות ילדותיים.
אין לי כרגע רשימה של נושאים אבל בהחלט כל נושא שרק אפשר לחשוב עליו בעולם בין בקשר לחיים ובין בקשר לזוגיות מיניות או כל דבר שרק עולה בראש.
יש אנשים שיש נושאים שמפחידים אותם ומרתיעים אותם מלדבר בצורה חופשית על הנושא.
הלכה זה תחום אחר לגמרי.
אדם שלומד בישיבה את יסודות התורה וההלכה אמור לצאת אחד שיכול להכריע בנושאים רבים ומגוונים לחייו עולמו ומשפחתו.
ברור שאדם שפתוח\חופשי לשמוע את המורכבות של סיטואציות יוכל להתייחס בצורה הרבה יותר עמוקה ואישית במענה שלו לתחום ההלכתי.
לדוגמא, אני אתאר סיטואציה.
בת של חבר שלי שאני נמצא אלהם הרבה מאד בשבתות פתאום התחילה ללכת עם מכנסיים.
היא ממש צעירה (נראה לי 15) אבל היא בחורה מבית שמלא בתורה ושעמוד העמודים של בפירמידה של הדברים החשובים בבית זה התורה.
עד כדי כך התורה היא מרכז הבית ש... לעומת כסף או כל דבר אחר התורה היא בראש.
היא עם מכנסיים אבל רוצה שבעלה יהיה תורני וישיבתי.
מבחינתי האישית תורני זה זה, שהתורה היא בראש הפרמידה. יראת ה' היא בראש הפירמידה לעומת הרבה דברים אחרים.
בעיני מה שתיארת זה בגרות, לא ליברליות.
ואני לא רואה איך הסיטואציה קשורה לעניין.
אבל כל זה לא ממש משנה...
אתה תיארת בעיה:
יש דיסוננס בין המראה החיצוני לעולם הפנימי שלך, ובעקבות כך מורגש פער בין הרצוי למצוי עם מי שאתה יוצא איתן.
מה שאני אומרת, זה לתווך את הפער הזה בצורה שבה אתה מציג את עצמך, להציג את המורכבות מראש, ולנסות לכוון למישהי שמחפשת את המורכבות הזאת.
והוא בכלל לא התגייס לצבא.
אני ממליץ לך לא להשתמש בצמד המילים ״תורני ליברלי״, זה נשמע כמו בדיחה לא מוצלחת.
אם אני לא טועה, בד״כ דתיים משתמשים במילה ״פתוח״ לא ? זה נשמע הרבה יותר סבבה ונורמלי.
אני לא ממש מבין את ההקשר.
או שאולי הראש שלי עובד קצת אחרת משלך.
איך בדיוק אדם שיודע נושאים רבים בלפחות שלושה מארבעת הטורים מהשורש ועד ההלכה הוא לא תורני?
סתם משכיל?
בנוסף, חופשי, מה הקשר למדים בלי מדים?
מבחינתי זה שאני יודע הרבה בתחומים שונים ביהדות מציב אותי דווקא במקום שאני יכול להכיל מורכבות יותר מאשר פשטן שיודע רק משנה ברורה ושולחן ערוך ומתנהג בערך ככה.
דווקא זה שאני יודע מאפשר לי לא להיות האיש שמחזיק בשוט ולכבול על "הרשעה" שמאיימת בכל רגע לשבור את המצוות שהקב"ה מצווה אותנו ללכת בהם.
ועיין בהקדמות הרמב"ם למשנה על פרק חלק ושלושת הסוגים של האנשים שתופסים את דברי חז"ל.
אני חושב שחופשי הוא המונח היותר נורמאלי מבחינה מילולית ומציאותית.
פתוח? אולי כן ואולי לא, זה תלוי לאיזה שינוי בתרי"ג המצוות שאתה מתכוון שהליברל לעומת החופשי והפתוח רוצה להתיר.
עדיף לא להשתמש במילה ״ליברלי״ וגם לא ״חופשי״
בתור הדבר הראשון שמתאר אותך.
אלה מילים ״שמורות״ לקבוצות מאוד מיוחדות בעם שלנו.
אז יכול להיות שכל עוד אתה משתמש בזה בין דתיים, זה יכול לעבור חלק..
אבל ברגע שהתיאור הזה יגלוש לכלל עם ישראל, זה יקבל משמעות אחרת לגמרי
שוב אלה מילים ״שמורות״ לקבוצות מאוד מיוחדות בעם שלנו.
ובכלל ״תורני ליברלי״ זה נשמע קרקס. (אל תקח את זה אישית כן ?)
עכשיו, האם רק אני היחיד בעם ישראל שיחשוב ככה ? קשה לי להאמין. זה בד״כ עם עוד אלפי אנשים שחושבים כמוני. בתוך עמי אני חי.
לגבי הדוגמא של הצבא.
אמרת שיש לך חזות מאוד תורנית אבל אתה ליברלי.
אז יכול להיות שהליברלי שאתה מתכוון אליו, זה עדיין משהו שהוא סופר-דתי
אבל, לי, בתור חילוני מסורתי (וכנראה גם כל חילוני..) זה נשמע כמו שאמרתי לך :
מישהו שהולך עם מדים של צבא, אבל לא התגייס בכלל = קרקס = ״תורני ליברלי״.
אין לי מושג למה אני מתעקש להסביר לך את זה,
כי אז אני יוצא כאן המטורלל והאובססיבי..
ואולי עדיף לתת לך לזרום עם התיאור הזה ״תורני ליברלי״ או ״דתי חופשי״ עד שתבין את הטעות,
אבל..יש לי אחריות כלפיך. זה חלק מהחוזה.
אז נסכם את זה ככה : אחרי מה הסברתי לך כרגע, תחליט מה שעושה לך טוב, זה הכי חשוב. זה שלך. זה אתה.
אבל שמעתי מה שאתה אומר.
נשמע שיש משהו שאתה רואה שאני רואה מעט אחרת.
גם המחשב יודע את כל השס.
תורני בעיניי, זה הגדרה של לב ומעשה.
האם אתה מחובר לה' רוצה לעשות את דברו.
מה שמוביל אותך בחיים זה מה רצון ה' ממך?
האם ברמת המעשה אתה מקיים את המצוות, אתה מאמין במה שאתה עושה? אתה מחפש ללכת לפי ההלכה או לפי מה שזורם ונראה לך?
בהצלחה
מחשב לא יודע את כל הש"ס מחשב אולי כמו אבן מחזיק עליו את כל הש"ס.
למרות שאני מבין את כוונתך.
בהחלט אני מקבל את ההגדרה על זה שאדם רוצה לעשות את רצון ה' זה היסוד.
ברמה המעשית אין כל כך שאלה, אם אדם אומר אני מאמין בה' אבל עושה מה שמתחשק לי בלבד אז או שהוא קיבל על עצמו את כל התורה והוא שלם איתה וזה מה שמתחשק לו או שהוא עושה רק מה שמתחשק לו וזה כבר עולם אחר.
החשיבות של לדעת את שורש הדברים היא ההכרעה איך לנהוג למעשה ולא לנהוג כמו רובוט.
לצערי הרב יש לא מעט אנשים שיודעים לקרוא משנה ברורה או שולחן ערוך ומפרשיו אבל בפועל לא הרבה מעבר לזה.
ולשמחתי הרבה כשאתה יודע קצת מעבר לזה את שורשי הדברים קל מאד להגיע להכרעה.
אני אזרוק שאלה כללית לאוויר:
מותר לאכול במוצאי שבת רק אחרי הבדלה.
הייתי בבית הכנסת ומשום מה לא עשיתי הבדלה בבית.
מותר או אסור לי לאכול?
זה להאמין בחרות האדם, אני חושבת שיהודים שמחללים שבת טועים ובאותה מידה חושבת שאני לא יכולה(או רוצה) למנוע מהם לחלל שבת
מצרפת תגובה שבעלי כתב(בשמי) באיזה דיון שהיה לי פעם בוואטסאפ: ליברליזם זה השקפת עולם שאומרת שהמדינה צריכה כמה שפחות להתערב בחיי הפרט כי הדבר היחיד שעבד לאורך כל ההיסטוריה זה לאפשר לבני האדם לנהל את החיים שלהם באופן אורגני מלמטה ולא ניהול שרירותי מלמעלה.
או כמו ש-א אוהב לומר
"כשהשמאל אומר ליברליזם הוא מתכוון לתרגום=חופש, בעוד שהתרגום המקורי הוא ליברליזם=חירות".
אני חושב שצריך להבין באמת מה המשמעות של התורה בחיים ואיך להביא את עם ישראל למצב שבו כולם רוצים לשמור שבת מרצון.
לכפות על כולם תוך חודש או תקופה קצרה, זה פשוט לא יעבוד.
להיות ליברלי או לא, ואדוק או לא, לא תלוי אחד בשני
בתור גרוש "זקן" ברצוני להפנות את תשומת לבך לכך שאולי התגרשת מתוך טעות מסויימת בהשקפת עולמך - על עצמך? על זוגיות? על החיים? מה שמכונה היום קונספציה..
אינני מכיר אותך ומן הסתם ההחלטה לנסות מחדש באה אחרי תהליך עיכול מסויים שעברת עם עצמך, אבל כשאני קורא את התיאורים שלך על עצמך אני רואה השוואתיות! (לכאלה שאינם מקבלים את הילדים שלהם, וכאלה שאינם בקיאים בהלכה..) בעיני, העובדה שאתה לומד הלכה קצת יותר בהרחבה, חובש כיפה ראוייה לשמה, ובעיקר מכבד בעלי דעות שונות! הופכת אותך בעיקר ליהודי אהוב יקר וטוב! בהצלחה.
כשהדעות לא תואמות את החזות אז זה מבלבל אנשים, זה הכל.
זה מאוד הגיוני שאישה שרוצה ליברלי (מה זה בדיוק אומר?) לא תרצה להסתובב ברחוב עם מישהו שיחשבו שהוא חרדי (למשל). ולהיפך.
מה אתה צריך לעשות עם זה? אי אפשר באמת לומר.
אולי אתה מוכן "לשלם את המחיר" ולהתאים את הלבוש, ואולי אתה מוכן "לשלם את המחיר" ולהתעכב עם מציאת בת-זוג שלא אכפת לה.
זה סובייקטיבי מאוד. אין בזה נכון ולא נכון.
כתבת מס. התבטאויות ביחס לתורה ולהלכה, חלקן מצאו חן בעיני וחלקן פחות..
אבל כשכתבת: "הקב"ה לא היחיד שנמצא בעולם".. זה לא סותר משהו באושיות התורה??
אתה בהחלט עוד צעיר! ואני מכיר אישית אנשים שבהחלט מצאו פתרונות משני חיים, גם בגיל יותר מאוחר וכשאף אחד כבר לא האמין. תתפלל על עצמך.
זה לא ה"מחסום" שלך, הפער בין החזות לליברליות. ה"מחסום" שלך הוא בראש. הוא מנטלי. הוא מתחיל בזה שאתה נותן לאנשים להגניב אליך את המחשבה שבכלל מתחילה בעיה עם זה!
תחיה את הדעות שלך (הליברליות) כאידיאל! כעצם החזות התורנית שלך! כי אתה מאמין בהן לכתחילה, שהן תואמות לגמרי את הכיפה הגדולה והפיאות!
כשתהיה בטוח בעצמך, ותאהב את עצמך, תוכל להרגיש הרבה יותר טוב גם בקשר לקשרים שלך עם בחורות ועם מה שהן אומרות לך בתור ביקורת, לא יוריד אותך רק יחזק אותך,
כי אני בטוח שיש מספיק בחורות שנמצאות בקונפליקטים דומים (גם יצא לי להכיר בחורות כאלו, לא שהתייחסו אל זה בתור קונפליקט, אלא שהיה פער בין הנראות החיצונית שלהן לדעות שלהן).
זה לא אומר שאתה צריך בחורה כזאת, אלא בסך הכל בחורה שאתה תאהב והיא תאהב אותך. תהיה קבלה והבנה הדדית מלאה.
אפשר לגשר על פערים גדולים מאוד- "כקריעת ים סוף", עם קצת קסם של אהבה - "ועל כל פשעים תכסה אהבה".
היי, לדעתכם יש אגפים במגזר שפונים ישר לשידוכים ולא מנסים בדרך הקלאסית של להכיר דרך חברים?
מניח שזה נפוץ יותר במקומות השמרניים, אבל האם זו אופציה ראשונה ממש שם?
בדר"כ מאלה שמכירים את השדכן אישית..
וגם מאלה שחיים בסביבה לא הכי 'מגזרית'.
שבמגזרינו,
מי שפונות ישירות לשדכנים זה דווקא החבר'ה הצעירים יותר - הראשונים בסביבתם להתחיל לצאת.
אנשים שיש להם פחות חברים שיכולים לשדך להם, ואולי מרגישים פחות בנוח עם אתרים.
בניגוד למגזר החרדי, אין הרבה "שדכנים כמקצוע" בציבור הדת"ל.
רוב האנשים אכן מכירים את בני זוגם לא דרך שדכניים מקצועניים, אלא דרך חברים.
אבל לא נראה לי שזה שייך רק לתת המגזר שאתה קורא לו שמרני.
"להכיר דרך חברים" - נשמע לי יותר משהו פאסיבי, לחכות שחבר כלשהו יחשוב על משהו,
לבין "לפנות לשדכן" - שבו אתה עושה משהו אקיטבי.
ובמגזרינו, שדכן יכול להיות האברך בישיבה שאחראי על זה, או השכנה ממול, או מישהו מהרשימה בראש הפורום..
האם זה משנה?
יכול להיות פשוט שבמקומות כאלו רשימת המועמדים היא יותר רחבה מאשר במקומות אחרים, מה שמאפשר ליותר אנשים להיות פתוחים בראש ל"ללכת לשדכן", שבהרבה מקומות זה הפך לסימן פחות טוב בצורה די מוזרה.
אז עניין אותי אם זה אשכרה קורה במקום מסויים, לא באמת כי זה משנה.
אין לי מושג למה כוונתך ב"פתוחים בראש".
זה ממש לא "סימן פחות טוב" לפנות לשדכנים.
נניח שלמדת באולפנה מסוימת, ואז בחרת כיוון קצת שונה בחיים. מאיפה תכירי מישהו שמתאים לכיוון שבחרת? החברות שלך לא שם, הסביבה הקרובה לא שם - אז נשאר לך לפנות לאתרים, שדכנים ומיזמים.
אין שום דבר רע, מוזר, חריג בלפנות לשלושת הכלים הנ"ל.
ממש ההפך -
זה נותן לך את הכלים להיות אקטיבית בתהליך, לא לחכות באופן פאסיבי שמשהו יקרה מעצמו.
לכן כתבתי "בצורה קצת מוזרה."
מסכים איתך לחלוטין.
לא מזמן חבר שלי שאברך כמה שנים טובות אמר לי שאחד מהאברכים בישיבה שלו אמר שהוא הכיר את אשתו ב'צורה טבעית' וזה היה לו ממש מוזר איך הוא עשה את זה.
גם באתי ממקום כזה וזאת אופציה ראשונה מבחינתי.
גם אני וגם חברים שלי כאלה.
הבעיה היא שאין מספיק שדכנים במגזר שלנו וזה לא מספיק בתודעה…
תהילים קיט - אות י
(פ) {עג} יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ: {עד} יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: {עה} יָדַעְתִּי יְהוָה כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי: {עו} יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ: {עז} יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי: {עח} יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ: {עט} יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ (וידעו) וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ: {פ} יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ
תהילים קיט - אות ו
(פ) {מא} וִיבֹאֻנִי חֲסָדֶךָ יְהוָה תְּשׁוּעָתְךָ כְּאִמְרָתֶךָ: {מב} וְאֶעֱנֶה חֹרְפִי דָבָר כִּי בָטַחְתִּי בִּדְבָרֶךָ: {מג} וְאַל תַּצֵּל מִפִּי דְבַר אֱמֶת עַד מְאֹד כִּי לְמִשְׁפָּטֶךָ יִחָלְתִּי: {מד} וְאֶשְׁמְרָה תוֹרָתְךָ תָמִיד לְעוֹלָם וָעֶד: {מה} וְאֶתְהַלְּכָה בָרְחָבָה כִּי פִקֻּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי: {מו} וַאֲדַבְּרָה בְעֵדֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ: {מז} וְאֶשְׁתַּעֲשַׁע בְּמִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי: {מח} וְאֶשָּׂא כַפַּי אֶל מִצְוֹתֶיךָ אֲשֶׁר אָהָבְתִּי וְאָשִׂיחָה בְחֻקֶּיךָ:
תהילים קיט - אות ס
(פ) {קיג} סֵעֲפִים שָׂנֵאתִי וְתוֹרָתְךָ אָהָבְתִּי: {קיד} סִתְרִי וּמָגִנִּי אָתָּה לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: {קטו} סוּרוּ מִמֶּנִּי מְרֵעִים וְאֶצְּרָה מִצְוֹת אֱלֹהָי: {קטז} סָמְכֵנִי כְאִמְרָתְךָ וְאֶחְיֶה וְאַל תְּבִישֵׁנִי מִשִּׂבְרִי: {קיז} סְעָדֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה וְאֶשְׁעָה בְחֻקֶּיךָ תָמִיד: {קיח} סָלִיתָ כָּל שׁוֹגִים מֵחֻקֶּיךָ כִּי שֶׁקֶר תַּרְמִיתָם: {קיט} סִגִים הִשְׁבַּתָּ כָל רִשְׁעֵי אָרֶץ לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ: {קכ} סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי:
תהילים קיט - אות פ
(פ) {קכט} פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי: {קל} פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים: {קלא} פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי: {קלב} פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כְּמִשְׁפָּט לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ: {קלג} פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ וְאַל תַּשְׁלֶט בִּי כָל אָוֶן: {קלד} פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ: {קלה} פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ: {קלו} פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ.
לרפואת הגוף הנפש לשמירה ולתקווה חזרה במהרה הביתה.
תהילים קיט - אות י
(פ) {עג} יָדֶיךָ עָשׂוּנִי וַיְכוֹנְנוּנִי הֲבִינֵנִי וְאֶלְמְדָה מִצְוֹתֶיךָ: {עד} יְרֵאֶיךָ יִרְאוּנִי וְיִשְׂמָחוּ כִּי לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: {עה} יָדַעְתִּי יְהוָה כִּי צֶדֶק מִשְׁפָּטֶיךָ וֶאֱמוּנָה עִנִּיתָנִי: {עו} יְהִי נָא חַסְדְּךָ לְנַחֲמֵנִי כְּאִמְרָתְךָ לְעַבְדֶּךָ: {עז} יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי: {עח} יֵבֹשׁוּ זֵדִים כִּי שֶׁקֶר עִוְּתוּנִי אֲנִי אָשִׂיחַ בְּפִקּוּדֶיךָ: {עט} יָשׁוּבוּ לִי יְרֵאֶיךָ (וידעו) וְיֹדְעֵי עֵדֹתֶיךָ: {פ} יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ
תהילים קיט - אות צ
(פ) {קלז} צַדִּיק אַתָּה יְהוָה וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ: {קלח} צִוִּיתָ צֶדֶק עֵדֹתֶיךָ וֶאֱמוּנָה מְאֹד: {קלט} צִמְּתַתְנִי קִנְאָתִי כִּי שָׁכְחוּ דְבָרֶיךָ צָרָי: {קמ} צְרוּפָה אִמְרָתְךָ מְאֹד וְעַבְדְּךָ אֲהֵבָהּ: {קמא} צָעִיר אָנֹכִי וְנִבְזֶה פִּקֻּדֶיךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: {קמב} צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת: {קמג} צַר וּמָצוֹק מְצָאוּנִי מִצְוֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי: {קמד} צֶדֶק עֵדְוֹתֶיךָ לְעוֹלָם הֲבִינֵנִי וְאֶחְיֶה:
תהילים קיט - אות ח
(פ) {נז} חֶלְקִי יְהוָה אָמַרְתִּי לִשְׁמֹר דְּבָרֶיךָ: {נח} חִלִּיתִי פָנֶיךָ בְכָל לֵב חָנֵּנִי כְּאִמְרָתֶךָ: {נט} חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ: {ס} חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ: {סא} חֶבְלֵי רְשָׁעִים עִוְּדֻנִי תּוֹרָתְךָ לֹא שָׁכָחְתִּי: {סב} חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ: {סג} חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ: {סד} חַסְדְּךָ יְהוָה מָלְאָה הָאָרֶץ חֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי:
תהילים קיט - אות ק
(פ) {קמה} קָרָאתִי בְכָל לֵב עֲנֵנִי יְהוָה חֻקֶּיךָ אֶצֹּרָה: {קמו} קְרָאתִיךָ הוֹשִׁיעֵנִי וְאֶשְׁמְרָה עֵדֹתֶיךָ: {קמז} קִדַּמְתִּי בַנֶּשֶׁף וָאֲשַׁוֵּעָה (לדבריך) לִדְבָרְךָ יִחָלְתִּי: {קמח} קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת לָשִׂיחַ בְּאִמְרָתֶךָ: {קמט} קוֹלִי שִׁמְעָה כְחַסְדֶּךָ יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶךָ חַיֵּנִי: {קנ} קָרְבוּ רֹדְפֵי זִמָּה מִתּוֹרָתְךָ רָחָקוּ: {קנא} קָרוֹב אַתָּה יְהוָה וְכָל מִצְוֹתֶיךָ אֱמֶת: {קנב} קֶדֶם יָדַעְתִּי מֵעֵדֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם יְסַדְתָּם:
לרפואת הנפש הגוף הנשמה , שמירה ותקווה.
שומעת על זה ורואה את זה, ואת זה... והמשפט הזה עלה חזק מבפנים.
עוד בהרהורים מה חושבת על המשפט הזה כרגע ועל הכיוונים שאפשר לקחת אותו אליהם...
אז שואלת אתכם,
מכירים את זה?
איפה תפס אתכם המשפט הזה בחיים?
איש איש ודמיונותיו.
האם אנחנו חולמים הרבה מעבר למה שאפשרי וייתכן?
האם אנחנו מגבילים את החלומות שלנו למה שנראה לנו סביר?
יש אנשים שמעדיפים ל"דמיין נמוך", לא לפתח ציפיות גבוהות, וכך לצמצם את חוויות האכזבה.
לעומתם יש אנשים שמרשים לעצמם להתפרע בחלומות, גם אם זה נראה שבחיים לא ישיגו אותם.
בעיני המשפט שציטטת הוא בהכרח שגוי. המילה "כל" לא יכולה להיות נכונה.
זה כאילו אומר שהמציאות כבולה בתוך גבולות הדמיון שלנו, וההפתעה מגיעה בעקבות כך שלא ציפינו לשבירה של הגבולות האלה.
לדוגמה, האם ה-.7.10 הוא מציאות שעולה על כל דימיון?
יש אנשים שדמיינו תרחישים הרבה יותר גרועים (ונראה שלאשנים קל יותר לדמיין תרחישים כאלה היום), ולכן, עבורם, המציאות לא עלתה על הדמיון. יש אנשים שלא העלו על דעתם שדבר כזה ייתכן בכלל, ולכן המציאות בשבילם כן עולה על דמיונם.
אבל בגלל שההודעה שלך כאן, אני מניחה שהכוונה בתחום של לנ"ו.
ואז זה חוזר לשאלות ששאלתי בהתחלה.
חידדת לי עניין משמעותי פה.
מה שכתבת לפני בשילוב ההסתייגות שלך מההכללה, העלתה אצלי מחשבה לגבי האפשרות לקרוא מילה במשפט בשתי תצורות שונות, שהמשמעות שלהן מבטאת את הגישות שהבאת:
האם המציאות עוֹלה על כל דימיון או שמא עוּלהּ על כל דימיון?
וההבדל העמוק בין התפיסה התודעתית שלא מגבילה כלל את הדימיון וביחס אליו המציאות יכולה להיות פחות מ-, לתפיסה שהמציאות והאפשרי בה לדעת הפרט כשמה עול ומגבילה את הדימיון מלהאמין ביכולת לפרוץ ויותר..
וזה מעלה מחשבה שהמשפט הזה לא מתאר בהכרח מציאות, אלא תפיסה תודעתית אישית שמושפעת מכל מיני דברים. וחושבת על זה שגם התשובה לשאלה אם חווינו דבר כזה ואיך התבטא בדיוק בעולמנו, היא כנראה נגזרת ישירה של התפיסה הראשונית. ויש בזה עוד עניין של מה השורש הפנימי שמניע את המערכת עלה או עול.
תודה על השער שפתחת לי פה.
(אגב לא התכוונתי רק לענייני לנ''ו, הפעם הטריגר היה קשור לנושא הנ''ל לכן נכתב פה, אבל זו מחשבה כללית.)
שלפעמים החיים מפתיעים לטובה ..
אחרי ה7 באוקטובר יש לי קונוטציה שלילית מאוד למשפט הזה .
לא דמיינתי כמה הם רעים
יכולה להבין את ההרגשה הזו.
אבל עדיין יש שם תנועה, שלפעמים לכיוון כזה ולפעמים לכיוון אחר או שמה שקרה מביא למקום של מחשבה מתמידה שכך המציאות והדימיון עובדים באמת, ומה שחשבנו לפני כן זה היה לפני ש''התפכחנו'', ואין מה לחשוב אחרת?
ועוד שאלה שעולה לי - ''החיים''? מה המשמעות של זה?
הספקנו להתפלל על אלמוג ועל אנדריי
אז צריך גם להודות
א מִזְמוֹר לְתוֹדָה: הָרִיעוּ לַיהוָה, כָּל-הָאָרֶץ.
ב עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּשִׂמְחָה; בֹּאוּ לְפָנָיו, בִּרְנָנָה.
ג דְּעוּ כִּי יְהוָה, הוּא אֱלֹהִים: הוּא-עָשָׂנוּ, ולא (וְלוֹ) אֲנַחְנוּ עַמּוֹ, וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.
ד בֹּאוּ שְׁעָרָיו, בְּתוֹדָה--חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה; הוֹדוּ-לוֹ, בָּרְכוּ שְׁמוֹ.
ה כִּי-טוֹב יְהוָה, לְעוֹלָם חַסְדּוֹ; וְעַד-דֹּר וָדֹר, אֱמוּנָתוֹ.
הכי מרגש בעולם
שנזכה להגיד רק מזמורי תודה!!!!
ישר כח גדול על התפילות וההתמדה!
אמן
באמת תהיתי אם כתבת פה תהילים על חלק מהם. ב"ה.
היי
אמלק- יחסים בלתי אפשריים (או שאולי לא?).
לא יודעת אם זה המקום, אבל אשמח לשמוע את המחשבות שלכם.
אני בת שירות במקום שנשחב מעורב וקשוח. קרה הדבר והתאהבתי בגבר חילוני שגדול ממני ב15 שנה.
לא יודעת אם לקרוא לזה התאהבתי ברמה השטחית, אבל האישיות שלו הקסימה אותי ברמה שאני לא מצליחה לשחרר אותו מהמחשבות שלי. הוא תופס אצלי מקום ענק. רוב היום חושבת עליו.
האישיות שלו היא אישיות של פשטות, שקט, מרגישה שגם המון אמת, ועם זאת שמחה וקלילות. אנחנו לא בקשר מאוד קרוב, אך כשנפגשים מרגיש לי שיש שם המון במפגשים הקטנים האלו, הוא מתעניין מאוד בפן האישי, שמח לראות אותי, ונראה לי שגם קצת (או אולי הרבה) בקטע שלי.
אני מאוד בחורה של אידאלים, של אמת, של הליכה בדרך הישר, אני די עקשנית על הדעות שלי, על הצניעות, על ההלכה. ואני מרגישה שהרגשות שאני מרגישה כלפיו פשוט מנענעים אותי בכל מה שאני נאחזת בו בחיים. אינסוף פעם חשבתי על רגעים שאנחנו ביחד, לתמיד. והשכל יודע שזה לא אפשרי. הוא עובד בעבודה קשוחה מאוד (זה עוד החלק שאני אומרת לעצמי שאיכשהו מקסימום אפשר להסתדר).
הוא גדול ממני ב15 שנה
וחילוני. אין פה עיגולי פינות.
איך אני מתמודדת עם המחשבות עליו שלא מרפות?
ניסיתי לשחרר, להתמודד מול המחשבות, והוא עולה לי בחזרה בכל סיטואציה שמזכירה קצת. ניסיתי להתרחק ממנו, לא לפגוש אותו, אבל בפעמים שנפגשים הוא קוטל לי את כל העבודה העצמית שעשיתי... יש אנשים שחיוך אחד שלהם יכול להמיס אותך לשבועות, חודשים. וכמה מילים שלו, שנאמרות בשקט שלו, ועם זאת בקלילות המיוחדת הזאת.
זה לא אנשים שפוגשים הרבה.
אודה בכנות, קשה לי ברמות שלא הרגשתי עדיין בחיים. מרגישה שאני בהתמודדות שסוחטת ממני כוחות, רצונות, דרך חיים נכונה ובריאה. שאני דפוקה שאני מתאהבת באנשים בלתי אפשריים, שיגידו לי לשחרר ולהמשיך הלאה. אבל אם היו יודעים כמה קל לדבר. ובמציאות---
זה ניסיון שיעבור. כמו לכולם בחיים.
אם למישהו יש תובנות, מקרים דומים שקרו לו, או סתם עידודים.. אשמח לשמוע
תודה למי שהגיע עד לפה
יכול להיות שקוראים לזה תלות רגשית.
בתכלס זה יכול לקרות גם עם ערבי או עם גבר נשוי.
וזה בכלל לא מעיד על אפשרות לחיבור זוגי בריא, או על אהבה בריאה.
ממליץ לך לחשוב באופן כנה מה השכל שלך דורש, אולי קל יותר בעזרת אדם חיצוני,
ואז עם הרבה גבורה, ואם צריך אז בצעדים דרסטיים, לבחור במה שנכון לך באמת.
אולי הקישור הזה יעזור לך קצת תלות רגשית - בית ספר להעצמה אישית והכשרת מטפלים
יש הרבה דמיון בין התאהבות לבין תלות רגשית.
בשניהם המוח מצייר את הדברים בצבעים מאד עזים ומאד סוחפים.
בשניהם אתה מרגיש שאדם מסוים הוא חזות הכל בשבילך.
ובשניהם יש לאנשים נטיה לחשוב שהם איבדו את האפשרות לבחור את גורלם, כי הרגש שלהם תקוע איתו.
ולכן מה שחשוב זה לשים את הדברים בפרופורציות, ולהבין שאנחנו עדין יכולים לנווט את החיים שלנו מתוך שיקול דעת ובבחירה, ושהאדם שמצאנו הוא לא חזות הכל (גם אם באמת יש בו משהו מיוחד שמצא חן בעינינו), ושהדברים שעכשיו חיים לנו בדמיון וברגש בצורה עזה מאד - בסופו של דבר יעברו (וכמובן שיעברו טוב יותר אם נטפל בזה נכון).
מה שגורם לנו להתאהב יכול להיות מסובך ונסתר ואנחנו לא תמיד מודעים לגורמים. לפעמים מתאהבים דווקא במי שבלתי אפשרי, לפעמים דווקא במי שלא טוב לנו. זה לא אומר שאת דפוקה בשום אופן, אלא שאת מורכבת, כמו כולנו.
את מבינה שקשר הוא בלתי אפשרי, לא הגיוני ולא טוב. מעולה. את מנסה להתרחק ולהפחית תקשורת - מצוין. את לא מצליחה לפעמים? הגיוני. תשתדלי לא להזין את המחשבות ומצד שני לא להלקות את עצמך על הפעמים שאת לא מצליחה. כך בעיניי לפחות.
ממש עוד מעט השנה נגמרת, ולא תתראו יותר. ולאט לאט... תשכחי אותו.
יבוא יום שכל זה יהיה זיכרון רחוק מאוד. אולי תקלטי שעשית לבנאדם אידיאליזציה שלא היתה נכונה במציאות, ואולי לא - אולי הוא באמת מאוד מיוחד, אבל פשוט לא קשור אלייך. ויגיע מישהו שיהיה גם מאוד טוב וגם מאוד מיוחד ומאוד מאוד כן קשור אלייך ולחיים שאת רוצה לבנות יחד בע"ה.
(ואגב, אולי האחד הזה יעורר רגשות סוערים דומים, ואולי... אולי לא? אולי הוא יגיע בתקופה אחרת בחיים, אולי הוא לא ילחץ על אותם מקומות רגישים בנפש שגרמו לה לסעור. יכול להיות שתצטרכי את התחושות האלה כדי לקשור את חייך בחייו ויכול להיות שתרגישי שבעצם אין בהן צורך)
בהצלחה רבה ובשורות טובות!
תמשיכי הלאה ומיייד
מהרגע שאת קוראת את ההודעה הזאת
תפתחי כרטיס באתר שידוכים
תעייני בגברים מהגיל שלך מהמגזר שלך
ואחרי שבדקת את כולללללללם
ולא התאהבת באף אחד
תחזרי לכתוב פה תגובה,
לא לפני
עם סיפור דומה לשלך רק בהרבה יותר גרוע כי הבן אדם היה נשוי. ויותר גרוע כי הוא גם התאהב בה. ויותר גרוע כי שניהם דתיים. היא הייתה בוכה לי שהיא לא מסוגלת לחיות בלעדיו בחיים שלה, ומצד שני כלום לא יכול לקרות כי הוא נשוי)!!( הם שניהם היו מנסים להפסיק להתראות בשירות שלה, אבל עד שהיא לא עזבה שם לגמרי, מחקה את המספר שלו ולא ראתה אותו יותר, שום דבר לא עזר.
שולחת לך מלא עידוד, את בסיטואציה שרק נשמות מיוחדות יכולות לעמוד בה. ואת ממש לא דפוקה, אלה דברים שקורים.
אני מבינה שהוא לא באמת באופצייה שלך, רק קשה לך להוציא אותו מהמחשבה.. אבל בכל אופן מציעה לך לחשוב על עצמך בעוד 15 שנה ועם איזה חרטה היית מוכנה להתמודד אז- עם זה שויתרת עליו, או שויתרת על הערכים שלך.
והדרך באמת להתנתק זה לא לראות אותו לגמרי. עם כל הקושי. אם תעמדי על זה כאילו את נלחמת על החיים שלך, את תצליחי, ותראי שלאט זה יעבור. ❤️
זה לא שאחרי 5,6 שנות חיפוש גבר כלבבך, סוף סוף פגשת גבר שמוצא חן בעייניך..
את זה הייתי כותב לך גם אם הוא היה דתי כמוך. אלא רק בגלל ההפרש הגילאים החריג.
על אחת כמה וכמה שהוא לא דתי..
אבל זה נורמלי לחלוטין, לא מופקע בעייני שבמידת מה גם אני חשתי בעבר תחושות כפי שתיארת.
תראי, אולי (ושוב, אולי..) את מפרשת לא נכון את היחס שלו כלפייך כי הוא חילוני ויש להם תרבות אחרת ונורמות אחרות של צניעות..
סתם למשל בעבודה שלי
יש משהי שיכולה להגיד לי אחרי שאני עוזר לה איזה נסיך, איזה מלך, או שהיא תקרא לי דבירוש במקום דביר..
או כשאני אכנס אליה לחדר לשאלה ויהיה רעש במסדרון היא תגיד סגור את הדלת (לא יודע אם אסור הלכתית אבל כן זה קצת מרגיש משהו לא צנוע..).
ולמרות שזה שיח מקרב, התנהגות מקרבת אני מודע לעובדה שכנראה בתרבות שלה ככה מדברים לכל גבר גם אם הוא לא בעלך .
אבל שאין הכרח כלל שמצאתי חן בעיניה במובן הזוגי..
מקווה שלא כתבתי שטויות. בהירות ובהצלחה!!
"יש אנשים שחיוך אחד שלהם יכול להמיס אותך לשבועות, חודשים. וכמה מילים שלו, שנאמרות בשקט שלו, ועם זאת בקלילות המיוחדת הזאת."
שהוא לא מרגיש כך כלפיך
ואין מה לאהוב אדם
שזה לא הדדי
אני הייתי חושבת איך להחזיר את השליטה אלייך, פנימה...
מצד אחד זה את המתאהבת, המופעלת וכו' אבל נשמע שזה גם מגיע מצידו, במיוחד שאת מאמינה שהוא גם חלק מהסיפור, זה לא רק התאהבות חיצונית במישהו לא מוכר ולא מושג. יש משהו באינטראקציה ביניכם שמעורר את זה, ואולי הוא במודע או לא מודע יוצר איתך קשר רגיש, שרואה אותך, שמרגיש אותך, במיוחד שהוא פוגש בחורה צעירה, יש בה משהו מחדש, שיש בה דעה, יש בה עוצמה והרבה טוב,והוא רוצה בצדק, לשמוע להתעניין וכו'..
ולפגוש בחור בוגר, שעבר דברים בחיים, שעובד בעבודה קשוחה ועדיין רגיש, ויותר מכך, יודע איך להתנהל בחיים, כבר עבר את השלב הצעיר של החיים, משהו יציב משרה הרבה בטחון, אני לגמרי מבינה את המשיכה לכך וזה הכי טבעי..
הייתי מציעה אם זה אפשרי, (מכיוון נשמע שיש בך הבנה, וגם רצון להפחית מהרגש שמתעורר מהמפגש) לנסות קצת לצאת מ'המעגל', להחזיק בראש, את המקום שנמשך, לא להתעלם ממנו, ולבחור להיות פחות אישית, פחות לענות לשאלות אישיות, לא להיכנס לכך, להיות יותר עניינית, ולא דוקא להתרחק, כי לפעמים הבריחה היא בעצמה מפעילה.. אלא להיות בסיטואציה ולנשום, ולבחור להיות יותר אקטיבית במי את כן רוצה.. ואילו לחשוב על דברים אחרים באופן מודע, להחזיר לעצמך את העניין בחיים שלך, ובאמת להשתמש גם בהלכה כמשהו שקובע גבולות..
זה באמת באמת לא קל והרגש הזה הוא חזק וזה בעצם התמודדות מול יצר החיים, מול אנרגיה שמפרה את העולם ולהתנגד אליה זה כמו להתנגד לרצון טבעי
ונשמע שאת עושה עבודה עם עצמך, ועצם המודעות והכתיבה אני חושבת שיש בזה משהו ששובר, את מה שחולל מבפנים, וחושבת שלשתף עוד אנשים בסביבה, זה עוזר לצאת מהמקום שהדימיון לוקח, והוא יודע לקחת למחוזות רחוקים..
קצת לרדת לקונקרטיות... ולמוסס את הבועה..
הלואי שתרגישי שה' איתך, ותצעדי בדרך שמיטיבה עם עולמך
להיות בסיטואציה כזו במיוחד בגיל צעיר דורש הרבה כוחות, ואולי כל הסיפור יבנה בך קומה נוספת בע''ה
א. אין כזה דבר "יחסים בלתי אפשריים" - אפשר תמיד למצוא דוגמאות לאנשים שהתחתנו ככה. בין כל בני זוג יש פערים. אם את שואלת אותי, לבחור מלכתחילה בפערים משמעותיים של השקפת עולם ופער כזה של גילאים - זה לא משהו שהייתי נכנסת אליו מלכתחילה. כך גם שמעתי מזוגות מעורבים (דתיים-חילוניים), שלא ממליצים להיכנס לזה מראש.
ב. אני מאמינה שהרגשות שלך אמיתיים וכנים. שהאדם הנ"ל הוא אדם מקסים, שהתרשמת מהאישיות שלו והמידות הטובות שלו.
אבל...
ג. האם את מרגישה שאת מוכנה ובשלה לזוגיות על כל המשתמע מכך? אם לא היית פוגשת אותו, האם היית מתחילה לצאת לדייטים?
רוב האנשים (אבל לא כל) בגילאי 18-19 עדיין לא מוכנים לקשר כזה - מבחינה נפשית, מבחינה פרקטית.
האם ייתכן שהרגשות שלך מגיעים ממקום שבו - זה הפעם הראשונה שאת מחוץ לבית ולמסגרת, הפעם הראשונה שאת פוגשת מקרוב גברים רווקים? האם הרגשות נובעים מתוך רצון שלך לזוגיות כנה ואמיתית, או אולי מתוך משהו אחר?
ד. ב"ה יש המון אנשים מקסימים, שיש להם אישיות ומידות טובות. בהנחה שאת משרתת בתפקיד שאת רואה בו אידיאל ושליחות, אני מניחה שגם זה נמצא במניעים שלו להיות שם. בכלל, במסגרות כאלה בד"כ יותר קל לראות את הצד הזה של אנשים, מאשר במקומות פחות אידיאלסטים (נניח משרד רואי חשבון).
יצא לי לפגוש בחיי אנשים טובים ומקסימים, בעלי אידיאלים, אמיתיים, שמחים - דתיים, חילוניים, ערבים - אני מעריכה אותם, אבל זה לא אומר שאני מעוניינת בקשר זוגי איתם. לא כל בן אדם טוב ומקסים הוא מישהו שהייתי רוצה להקים איתו בית, שיש בו צד של שותפות נפשית, חינוכית, כלכלית. יש הבדל ע-צ-ו-ם בין קשר עמיתים לעבודה - לקשר בין בני זוג.
ממה שאני מבינה ממך, אין בינכם קשר קרוב. זה *כנראה* אומר שאת לוקחת את ההתרשמות שלך ממנו - בצד שאת מכירה אותו, שזה דרך העבודה - ו'בונה' מזה דמות. אבל בפועל, אין לך מושג מה קורה אחרי שעות העבודה. איזה סוג של אישיות יש לו בבית. זה עלול להיות מאוד שונה ממה שאת מציירת לעצמך בראש. חייבים להפריד בין פנטזיות למציאות.
ה. וזה לוקח אותי לנקודה הבאה - אני לא בטוחה שאת מפרשת נכון את היחס שלו אלייך - גם בגלל פער השנים. אולי זה יותר התייחסות אבהית מצידו? כאדם חילוני, הקווים שלו כנראה אחרים משלך. את בכלל מודעת לפן האישי שלו? אולי הוא נמצא בזוגיות? אולי יש לו רקע טיפולי, והוא ניגש אלייך באמצעות הכלים האלו?
ו. לדעתי חשוב לנרמל את התחושות שלך. כלומר, להבין מה בדיוק באדם הזה מצא חן בעינייך. להבין למה את מעריכה דווקא את הנקודות האלו. לזהות אלו מהדברים האלה את מכירה ואוהבת באנשים הקרובים אלייך (חברות, משפחה). ואחרי הבירור הזה -
ז. תמצאי מישהו בחיים האמיתיים, מישהו שאת מכירה, סומכת על שיקול דעתה, על ניסיון החיים. לדוגמה: מחנכת באולפנה שלך, רבנית (אני מניחה שהורים\אחים לא רלוונטיים). תדברי איתה. תספרי לה. דיאלוג זה הרבה יותר מוצלח מטקסט.
כי הנפש שלנו זה לא משהו שאפשר להגיד לו - תשחררי, וזהו, כבר אין כלום.
זה לא קל.
אבל לא כל מה שאנחנו מרגישים ברגש הוא גם עושה שכל.
לכן חשוב שיהיה לנו מישהו להתייעץ איתו, בכנות ובפתיחות, שיעזור לנו לשקף את המצב, אולי לפרש אותו בצורה אחרת.
ואם אין דמות כזאת, או שניסית ולא עזר - אולי כדאי לפנות לעזרה מקצועית. להתאהב במה שנראה בלתי אפשרי - זו תופעה שלא ייחודית רק לך...
מתאהבים בבלתי אפשרי? גלו למה - בטיפולנט
כמות הבנים שהיו עם פותחת השאלה, מהמר כזניחה.
ועל כן ההתאהבות יותר מהירה.
שבהכרח מי שהיו לו פחות קשרים בחייו -> יתאהב יותר מהר.
מעבר לזה,
נראה לי שזה קצת יומרה לקבוע מה ההסבר הנכון. אנחנו לא מכירים את הפותחת, לא מבינים בדיוק מה קורה שם, ומאיפה לנו לקבוע מה האמת?
ב"ה
אל תקבלי החלטה עד סוף השירות. פשוט תחליטי שעכשיו זה לא הזמן להקים משפחה.
ואז , אחרי השירות, אחרי שתתרחקי מהמקום. תוכלי לשקול את הכל מחדש. בסביבה נקייה יותר
נכון שזה לא מקובל בפורום דתי.
אבל אין סיכוי שזה באמת יועיל?
בהתאהבויות מהסוג הזה, לצערי...
אני רוצה לגעת בשלוש נקודות- למה זה קורה באופן כללי, למה זה קורה לי באופן אישי, ואיך מתמודדים עם מצב כזה.
אתחיל בנקודה הראשונה ואצטט את דברי הרבי מפיאסצנה ב'צו וזירוז' (ט', א'): "נפש האדם אוהבת להתרגש, לא של שמחה לבדה רק גם סתם להתרגש אוהבת היא. אף להתרגש בעצב ובכי׳ רוצה היא..." אנחנו פשוט אוהבים להתרגש. זה גם מזכיר לי שורה בשיר של נרקיס- "שמישהו ישבור לי את הלב"- המוטיב הזה חוזר בלי סוף, בכל התחומים ובכל מקום. "אוהב האיש לראות מראות איומות, ולשמוע מעשיות נוראות עד כדי לבכות כדי להתרגש על ידן." האדם מוכן להתרגש גם כאשר המחיר הוא גבוה ולא משתלם בטווח הארוך.
תשאלי- אם כולם רוצים להתרגש- למה זה לא קורה לכל אחת? למה דווקא אני מתאהבת במי שאי-אפשר?
כאן את מגיעה לנקודה השנייה- למה זה קורה דווקא לי? כדי לענות על השאלה הזאת, אני חושבת שאת צריכה פשוט לערוך בירור מעמיק וחשוף מול עצמך, ביחס לעבר שלך, תכונות האופי היסודיות שלך, רמת הרגישות שלך, והחוויה הכללית שלך את המין הגברי. אני מאמינה שאם תערכי חשבון נפש איכותי, תצליחי לענות לעצמך בעצמך.
לסיום- איך מתמודדים עם זה?
אני כמובן עונה מניסיוני האישי בלבד. ההתאהבות הלא-אפשרית הגדולה שלי הסתיימה לא מזמן.
מהכבלים הדמיוניים שקשרו אותי אליו השתחררתי כעבור שנה שלמה מרגע ההתאהבות הראשונית.
ואיך זה קרה לבסוף? מתקופה בה רק מחשבה אודותיו גרמה לי להוזיל דמעות כמים ולערגה אינסופית להביט בו, ואפילו מהגב, ואפילו לשבריר שניה- להווה, בו אין לו אפילו חלק זניח בעולמי הפנימי, הוא לא מופיע במחשבות שלי כמעט וגם אם כן, הוא נעלם כלעומת שבא ונמוג.
התשובה- "רחוק מהעין-רחוק מהלב". הבעיה הייתה שהיו פרקי זמן קבועים בהם היה מגיע לאזורי וכך הייתי זוכה לחזות ביופיו המדהים בעיניי-שובר הלב, בהליכותיו המקסימות, בעדינות ובגבריות. אולם, לאחר תקופה תדירות ההגעה שלו הלכה ופחתה (באופן שכמובן שבר את ליבי לרסיסים בתחילה), עד שהוא פשוט הפסיק להופיע. ולאט לאט, גם במחשבותיי הוא ביקר פחות. לקח זמן, אבל בסוף השתחררתי ממנו תודה לא-ל.
את כמובן יכולה להשליך את העיקרון על המקרה הפרטי שלך ביחס לפרטיו.
ואל תשכחי, את צריכה קודם כל לרצות להוציא אותו מהראש, מהלך שדורש מאמץ שכלי טהור ועבודה עצמית מנטלית לא מבוטלת.
אם לא תרצי להוציא אותו מהראש (להלן הסעיף הראשון), לא תעשי מאמץ אמיתי לשם כך, ו'מה עשינו בזה'.
נגעת בליבי, מאחלת לך הצלחה מדהימה,
מקווה שעזרתי קצת..
שמתי עין מה שנקרא..
כדאי קודם לבקש מחברה שלה לשאול אם היא פנויה, או ישר לגשת ולנסות? (אני מתכוון פשוט לשאול אם בא לה ללמוד ביחד או משהו..)
חושש בעיקר שהיא תשאל את החברה מי שאל, ואז זה הופך את הכל להיות כבד ומלחיץ, ולא קליל..
לדעתי, תבקש ממנה ללמוד יחד ותנסה להשיג תשובות ממנה אם היא פנויה בכלל ואם רלוונטי תוך כדי.
כל הכבוד, זה דורש אומץ
רק כל אפשרות יש סיכויים וסיכונים שונים
לפנות ישירות -
סיכון: היא תתפדח, היא לא תרצה, אתה תפדח, היא תגיד שהיא יוצאת.
סיכוי: היא תרצה, זה יחמיא לה וישדר בטחון שפנתה אליה ישירות.
לפנות דרך חברה -
סיכון: אין כל כך משהו, חברה שלה לא תזרום אבל זה לא כזה נשמע מזיק.
סיכוי: היא תפנה אליה והיא תרצה.
בכל אופן, מה הכוונה ששמתה עליה עין?
כן ממליץ לדבר ליצור קשר בסיסי מסויים ואז לנסות.. אחרת למה שזה יתאים בכלל? בגלל שיש לך תחושה טובה לגביה?
אי אפשר לדעת מה היא מעדיפה בלי לשאול אותה ישירות.
אם לדעתך אפשר לסמוך על החברה שלא תספר אם היא לא פנויה, אז אין לך באמת חשש.
אבל לדעתי -
כדאי לך לנסות, ומקסימום יהיה קצת לא נעים,
מאשר להתחרט כל החיים שלא ניסית.
אני יודע שהייתם במתח
זה נגמר במריחה וסאבטקסט של ״לא״
קפצת לאמבטיה, הפעם הבאה תהיה קלה יותר...
שהייתי בסדנה
והיה שם מישהו חמוד, הייתי בטוחה שהוא פונה אלי
בסוף ממש הצחיק אותי שלא, בסוף שאל אותי אם אני מכירה את הבחורה שישבה על ידי.
עניתי לו , וממש עודדתי אותו לא להתייאש!!
הבחור לא התייאש פנה ל5 אנשים עד שמישהי הכירה אותה.
אז אמרתי לו אז אמרה לא.. אפשר לחשוב.
עד לפני רגע לא ידעת מי זו.
לא מבינה את הבאסת יתר.
גם שיצאתי עם בחור ואמרתי לא, אמרתי לו אל תתבאס יותר מידי זו רק אני.
אבל ליישם קשה..מאחל לך, ולכולם פה, שלא יצטרכו להתמודד עם זה אף פעם
המטיילת בארץיא - כ
כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
צא - ק
קא - קיב
קיג - קיח
קיט - קכא
קכב - קל
קלא - קמ
קמא - קנ+ יה"ר
תהילים לרפואת כל הפצועים, שחרורם של כל השבויים והחטופים, הצלחת כוחות הביטחון
תְּ֝רוֹמַ֗מְנָה קַֽרְנ֥וֹת צַדִּֽיק:
מפרש הר"י מטראני: "וכל קרני רשעים אגדע - עם דבריי; וקרנות צדיק תרוממנה - כששומעים את דברי."
זאת אומרת שינה מכלה את הרשעים בדיבורו, ומרומם את הצדיקים כשהוא מפרסם שבחם לאנשים ששומעים.
