פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 461)

ממש יפה שאתה בבירור כזה עם עצמך והגעת למסקנה כזאת, שאפו!

זה ממש אתגר לדעת איפה את ומה את צריכה שיהיה טוב לך, שיהיה לך מתאים.

 

ממליץ לך לשאול אותך מאיפה נובעת אצלך הודאות שלא תמצאי אחד 'כזה' (ע"פ מה שהיה לך עד עכשיו בראש')?

 

חשש מאוד כבד שעולה מקריאה פשוטה של דבריך שאת 'נצלאת' להתפשר.

אני מאמין שהחלום למצוא בן/בת זוג עם יראת שמיים זה חלום שלאדם מאמין בחיים לא ישנה.

השאלה הנכונה נראלי היא -

 איזו 'יראת שמיים' טובה בשבילי?

לכל אחד יש בראש כל מיני 'ציורים' של 'יראת שמיים' וזה מחוויות שחווינו בחיים כלפי המושג הזה וגם מחשבות, השקפת עולם.

אצל אחד היראת שמיים תתבטא בתפילה, שני בדף יומי, שלישי בלשחק דמקה עם קשישים.

לפעמים הדמיון שלנו נתפס כלפי ציור של יראת שמיים שלא מתאים לנו ואז הטעות הנורא מכל  היא -

כנראה שיראת שמיים זה מושג שפחות שייך אלי. זה טעות נוראית.

כל אחד שייך ליראת שמיים, רק כל אחד עם היראת שמיים שמתאימה לנשמה, נפש שלו.

כמו הסיפור על ר' זושא שאמר שאם אני יעלה לשמיים וישאלו אותי למה לא הייתי משה רבינו אני אהיה מבסוט, אני לא יחשוש בכלל, מה הקשר לי ולמשה רבינו...? אבל אם ישאלו אותי "למה לא היית זושא?" אז אני אפחד..

בתור סיפור זה נחמד, להפנים את זה, יכול להיות עבודה לא פשוטה. מהתרשמות אישית, רוב העולם לא מתנהל ככה.

רוב העולם משאיר את היראת השמיים הגבוהה למשה רבנו ולכל מי שיש זקן ארוך ;) 

בתפילה שנזכה...

 

בהצלחה רבה רבה בהמשך הבירורים!

 

הודאות נובעת מראיית מציאות בצורה מפוכחת..- מה שפגשתי לאורך השנים,

למרות שתמיד יכולים לקרות נסים מעל הטבע- אני לא האדם שקורים לו דברים כאלה, לפחות בתחום הזה.

 

וכן, להתפשר זאת המילה.

אני רוצה להאמין שאפשר להגיע להשלמה עם פשרה בלי הרגשת חמיצות.

 

הכוונה ביראת שמים למחוייבות גמורה לשמירת הלכה בלי לעגל פינות כשהלב גם מונח שם.

 

מוסיף שאלות לאור ההגדרה שנתת ל'יראת שמיים' -

 

"מחוייבות גמורה לשמירת הלכה בלי לעגל פינות כשהלב גם מונח שם"

איך מגיעים לכך שהלב מונח בעולם ההלכה, מרגיש הזדהות וקרבה אליו?

האם לא מדובר תהליך?

איך עוברים תהליך כזה?

ניסים? או לחלופין דרך שהיא לוגית כמו מתמטיקה?

פעם הרגשת שמשהו מסויים גרם לך יותר להזדהות עם ההלכה?

כנ"ל לגבי דבר שגרם לך להתרחק נפשית משמירת ההלכה?

אתה וראה את עצמך בונה משהו שיטתי שיגרום לך להגיע למטרת העל?

ככל שאת מתקדמת ברמת ההזדהות את משילמה את המשימה שלך או שאת מצפה להגיע עם עצמך להזדהות מוחלטת?

 

לענ"ד, כדי להגיע להשלמה בלי חמיצות נדרשת קודם כל הכלה במצב הנוכחי שאני נמצא, על אף חסרונותיו.

אחרי שאת יודעת ומקבל באהבה את ה'שטח עבודה' שעליך לעבוד עליו הדברים באים ממקום שלם ולא ממקום של מצוקה תמידית.

 

אגב, זה בירור שהוא קודם כל אישי, הרבה לפני שהוא נכנס להקשר הזוגי.

לפי מה שאני מבין הטיפוס הדמיוני הוא לא מאשר... את בעצמך. איך את תופסת את עצמך. אולי? או שאני טועה?

מהנסיון שלי

 

תהליך של פרידה כזאת לא חייב להיות תהליך שלם של פרידה

זה יכול להיעשות בצורה הדרגתית, 

ויותר חשוב - זאת לא פרידה מלאה. מדובר בפרידה מהדמות השלמה, לא מכל הפרטים שלה. 

התוצאה אחרי פרידה כזאת היא שאת מוכנה לקבל את הדמות כשאיפה, ומכירה בכך שהמציאות יכולה להיות פחות מזה. אם למשל רצית מישהו שלומד עשרה דפי גמרא ביום ומתפלל ותיקין לתפילה של שעה, ומצאת מישהו שלומד שלשה דפים ומתפלל שחרית במנין רגיל של 40 דקות, את מקבלת את זה שזה בסדר, ואת מוכנה לקבל על עצמך את התוצאות ואת ההשלכות ואת ההשפעות על הבית, ואת שלמה עם זה.

ואם למשל הקשר עם הבחור המציאותי האחד לא מצליח, תמצאי בחור אחר שהוא דוקא כן מתפלל ותיקין אבל לא לומד קבוע. 

בקיצור, הבחור לא יתאים למודל אבל יתאים לעיקרון, ויהיה קרוב יחסית למודל בחלק מהתכונות שלו. ותשאפי לעודד אותו לכיוון המודל, ולקבל בלב שלם את התכונות שלו שלא מתאימות.

ויכול להיות שמהלך החיפוש דווקא תמצאי מישהו שמתאים למודל בצורה מושלמת. אולי.

 

בכל מקרה מדובר בתהליך רגשי משמעותי, זכור לי שכשאני ויתרתי על דברים זה היה תהליך קשה עם תחושת תסכול, לפעמים רק רגש חזק כלפי אדם אמיתי יכול לרכך את התהליך.

 

בהצלחה

הצחיק אותי לקרוא את הדוג' שהבאת כי כשכתבתי שאני לא בררנית התכוונתי לזה..

אני לא מתעסקת כ"כ בפרטים ונשארתי רק עם העקרונות גם ביראת שמים וגם במידות-

במידות אני בעיקר מתכוונת לטאקט ורגישות.

קל להביא דוגמה מתחום שהוא ניתן למדידה ובלי יותר מדי מטען רגשי

 

יש שפע דוגמאות עם מטען רגשי או בתחומים שקשה למדוד אותם.

יראת שמיים, מידות טובות, סגנון אישיות נראה לעניות דעתי שכדאי לך לחשוב על המושגים האלה טוב, להגדיר אותם היטב לעצמך ולהבין מה חשוב לך בהם ולמה.

יראת שמיים ברמה טובה אפשר למצוא בקלות אצל כ80% מהבחורים בישיבות טובות, מידות טובות כנ״ל (הכל השערה...).
כמובן שלכל אחד יש את הנסיונות שלו ומטבע הדברים אנשים נופלים וקמים, השאלה כמה הרצון להיות יראי שמיים ובעלי מידות טובות חשוב להם, כי זה מעיד על קשר לתכונות האלה יותר ממישהו שמתנהג בצורה של ירא שמיים או בעל מידות טובות.

לגבי סגנון, בקלות אפשר למצוא מתאים לפי סגנון הישיבות...

לעיקר שאלתך, נראה לי שכדאי לחשוב היטב על מה את הולכת לוותר, יש יסודות מהותיים בחיים שחשוב לקחת אותם בחשבון וויתור עליהם עלול להזיק מאוד. בן הזוג מייצג בצורה מסוימת את הטוב המושלם בשבילך, ונראה לי שכדאי לחשוב היטב על העניין הזה...

זה עלה אצלי במחשבה בשבת.
לפעמים אנחנו מבקשים לכתוב את הסיפור שלנו, ואנחנו כותבים אותו בדימיון שלנו עם תיאורים מפורטים ועשירים כל כך שזה מדהים ומרגש. שם מתואר האדם ומה יהיה ואיך יהיה, ומה הדברים שקשורים בו שיהיו.
יש וזה מגיע אלינו בדיוק.
ויש וזה מגיע כמעט בדיוק. וזה מכאיב. כשזה כמעט בדיוק... אבל, זה לא.
ולפעמים מגיעים למקום שמתייאשים ממנו, ורוצים לשחרר אותה. את הדמות שלו.

אבל הסיפור עוד שם...
ואז מגיע רגע שמחליטים לשחרר את הסיפור כולו.
זה נראה לי השלב שאת בו עכשיו. השלב של לשחרר את הדמות הזו. כי נדמה שהדמות היא המעכבת.
ונשאלת השאלה: איך עושים את זה?
איך עושים? משחררים את הרצון לכתוב את הסיפור כולו בעצמנו, ומחליטים לחכות ולכתוב את הסיפור יחד.
מה כן חשוב להשאיר? האווירה.

בנקודה הזו חשוב לי להתחבר לנמשל, כי יש שם משהו חשוב שאני רוצה להאיר עליו.
הפוקוס בסיפור הקיים הוא על הדמות שלו. איך הוא צריך להיות, כמה למה ואיך. מה שהולך שם לאיבוד זו...את. מה את רוצה? לא, לא סתם רוצה.
מה את רוצה להרגיש שם? מה חשוב לך?
כשמפנים את הזרקור למה אני רוצה להרגיש ואיך רוצה להיות, מאליו על זה שמים את הדגש ולא רק על הפרטים הטכניים, נפשיים ואישיותיים של מי שמולי. כי, בעיניי, העיקר הוא החיבור וההרגשה של היחד שנוצרת, ואיך אנחנו מרגישים בתוך היחד הזה. אנשים משתנים כל הזמן, וזה הקסם שבהם שהם בתנועה כל הזמן. כשהשאיפה היא לכיוון שאת מכוונת אליו, ויש חיבור נכון ואמיתי, לא הייתי רואה באדם שמולי פחות מהדמות הזו שדומיינה בתחילה...
ואז...אולי נגלה שזה שמרגישים איתו את היחד שלנו, הוא האדם שעתיד לגדול לתוך הדמות הזו שדמיינו בתחילה.

(אם יש לך גישה לספר ''אהבה'' של הרב גינזבורג כתוב שם, אאל''ט, על העניין של בניית הדמות הזו כשאיפה, ומה עושים עם הדמיון הזה בפגישות עצמן כשיש מולי בחור מסויים. שווה לעיין שם.)

אני רוצה שיהיה חיבור גבוה- וזה יכול לקרות אם אדע שהוא אוהב את מה שאני אוהבת, אבל באמת.

כי אז יהיה לי את כל הכח בעולם לעמוד בכל אתגר שיבוא.

 

( עשית לי לחשק לנסות להשיג את הספר )

 

תודה!

מרשה לי לשאול קצת שאלות? פשוט תעני לעצמך.
אמרת שאת רוצה שיהיה חיבור גבוה-
במה ובאילו דרכים מתבטא החיבור הזה בעינייך?
מה תקבלי מזה שיהיה ביניכם חיבור כזה?איך תרגישי?
מה הסיבה שבחרת דווקא בעניין האהבה של מה שאת אוהבת כביטוי לחיבור גבוה?יש משהו מעבר לזה...נסי להעמיק שם (לפני שתקראי מה שאכתוב בהמשך).


רוצה רק להגיד דבר על העניין הזה. יכול להשתמע מדברייך שחיבור כזה יכול להתרחש רק אם הוא יאהב באמת את מה שאת אוהבת. מה זה בדיוק אומר מבחינתך?

חשוב לשים לב לא להגביל את עצמנו למשהו שלא בטוח שאפשר להעריך. ויותר מכך, שמעתי באחד משיעוריו של הרב יהושע שפירא (ויש סיכוי שזה כתוב גם בספר לצאת מהדעת שהמליצו כאן עליו- שווה קריאה), שיכול להיות מצב שבו שני אנשים שואפים לאותו מקום, מאמינים ומעריכים דבר מסויים רק שאצל כל אחד זה מתבטא בדרך שונה ותפס צורת ביטוי אחרת. בשורש הם שואפים לאותו מקום, בפועל היכולת להרחיב את הדעת ולהבין שהשני שואף לשם גם כן גם אם בדרך שונה ממני, מאפשרת להתחבר גם לשונה ממני.

נקודה נוספת, יש סיבה למה חשוב לשים לב איך הייתי רוצה להרגיש בתוך הקשר, ואם מעמיקים פנימה אחד מהדברים שאנחנו מבקשים בחיים זה ביטחון. מהסיבה שכשמרגישים ביטחון פנימי אמיתי בנוכחות של מי שאיתנו, באמת קיימת הרגשה שאפשר לצלוח כל אתגר בחיים, כי היחד הזה הוא טוב ומיטיב.
חשוב לומר גם שהביטחון הזה הוא לאו דווקא בגלל איך שהאדם הזה גורם לנו להרגיש. בוודאי שמשמעותי איך מרגישים ואיך גורמים להרגיש, אבל לא על זה תולים בחירה. אנחנו לא תלויים בו, וביטחון שתלוי במה הוא גורם להרגיש הוא לא יציב. אם זה ישתנה, מה אז?אנחנו נקרוס כי נדמה לנו שהוא כבר לא מרגיש מה שחשבנו או הרגשנו ברגע מסויים? אלא העניין הוא שהביטחון קיים כי אנחנו יכולים להיות עצמנו שם. שם נוכל לבטא ולהביא את עצמנו ולהיות בקשר בלי פחד, כמו שנרצה שהצד השני יביא את עצמו כמו שהוא בחופשיות, באמת. כי שם מותר להרגיש הכל, וזה בסדר כי אנחנו בני אדם, וגם בין אנשים שאוהבים קיימים חילוקי דעות וזמנים שלא הכי מהממים ונוטפי מור ובשמים. וכן, גם נפגעים ומתאכזבים, זה קורה.
כשנוצר חיבור כזה של שני צדדים שכל אחד הוא הוא, והוא שלם עם מה שמביא איתו עכשיו ולא מרגיש צורך להיות משהו אחר בשביל אי מי בעולם, ומודע לכך שהוא בתהליך השתלמות כי כולנו בתזוזה כל הזמן, שם...
וואו. שם קיים חיבור מהמם.
זה בעיניי ביטוי לחיבור גבוה, פנימי ועמוק גם יחד.
כשמתגלה שם אהבה היא קיימת לא בגלל שמישהו אוהב משהו שאני אוהבת. הוא יכול לאהוב משהו אחר לגמרי, וזה מדהים שהוא שונה ממני, כי כך אני יכולה ללמוד להכיל משהו שהוא לא אני.
שם יכול להתקיים ביטוי של אהבה לא תלויה. וזו, כמאמר חז"ל, לא בטלה לעולם כי היא עצמית.
וזה יכול להביא הרבה ברכה וטובה.

עם בחורה סופר רצינית. יפה לך!

תודה על השאלות-הן ממש טובות וממקדות.

כתבת דברים מאוד  יפים ומעניינים-

אבל אני חושבת שהובנתי לא נכון במה שכתבתי שהוא צריך לאהוב את מה שאני אוהבת כנראה בצדק, הגדרתי את הדברים לא בצורה טובה מספיק.

האמת היא שכתבתי בכוונה בצורה מעט סתומה כי בכל זאת זה מרגיש לי מאוד אישי..

מודה לך!

ותודה לך, זה חידד עבורי כמה דברים דרך התגובה אלייך. ורוצה להאמין שעוד כמה קיבלו מזה משהו לדרך.

אחת הנקודות שהוא מתאר שם, זה שלפעמים אנחנו מחפשים 'מלאך' ובזה מתעלמים מהיצר הרע שלנו וממילא לא מוצאים. כשמכירים בזה, אפשר למצוא את האיזון הנכון.
(ממליץ לקרוא בפנים, כמה שאאריך - הוא מתאר הרבה יותר טוב).

אחפש את הספר בהזדמנות- אם המליצו עליו 2 אנשים כנראה שהוא ממש טוב.

התהליך שהבנת בעצמך שחשוב לעבור, הוא לצמצם ולמקד

את מה באמת הדברים שיגרמו לי אושר

שיביאו אותי לחיי נישואין מדהימים

ולהתמקד בהם

כדי להפוך את החתונה למשהו מציאותי וקל.

את התהליך הזה אני עושה עם כל מתאמנת כתשתית לאימון לחתונה.

העניין הוא, וזאת הסיבה שקשה לך כ"כ ושאת מרגישה שהתפשרת,

שחשוב לעשות אותו ממקום שמדייק מה הצרכים הפנימיים שלך
שאותם את חייבת שיהיה בקשר.

וכשממפים את הצרכים , מצמצמים אותם למשהו מציאותי

ודרכם מחפשים, זה נעשה ממקום שלם ופנימי

סתם דוג', מישהי שממש רוצה בחור עובד ה' בסגנון מסוים 

והיא מבינה שיש לה שם צורך בהשתייכות קהילתית מסויימת

כשהיא מבינה שזה לא מהותי,

היא נפתחת לעד סגנונות 

ומרחיבה את היצע החיפוש. 

הרבה הרבה הצלחה

וחשוב מאד מאד להגיע למשהו שיש לך שלמות פנימית איתו

שקשוב ללב שלך

וזה תהליך כואב, ללא ספק.

אבל מקדם מאד מאד.

אני אכן מרגישה שאני מתקדמת.. אמשיך לנבור

פרסום שצריך לגזור ולשמור.
ובעיקר להציג לאלו שמציעים להן הצעות אבל לא ממש התחברו עדיין למציאות.

חלומות לפעמים מתגשמים

רק תשעים וחמישה אחוזים או קצת יותר.
מדבר מהרבה הרבה הרבה ניסיון בתחום.

שבוע שעבר נפרדתי מהדמות שלי. וזה היה מאוד עצוב, אפילו טראומתי

(אולי עדיין אני לא באמת מוכנה להשלים עם זה שצריך להיפרד ממנה. עדיין יש בי קצת אופטימיות שאולי אולי...)

מאחלת לנו שיגיע לנו הבחור שנשמח בו.

השאלה אם צומחת אחריו דמות אידיאלית אחרת שמתברר למפרע שהיא בכלל לא נופלת מהדמות הישנה..

אם עדיין לא, אני חושב שזה עדיין אמצע התהליך של ה'ירידה אל הקרקע'.

 

יקרה,
כמה אמיץ מצידך להסתכל על המציאות בעיניים.
כמה כח צריך כדי לכתוב את הדברים שכתבת.
וכמה כואב לקרוא אותך.
את התיאור על הרצונות הטהורים האלו שיש בך.
ואיך אפשר בכלל לוותר במקומות כאלו?
איך אפשר להתפשר בעניינים כל כך מהותיים???
אבל אחרי שחווים כאב ותסכולים, מתחילה לחלחל הבנה שאין ברירה, צריך לשנות כאן משהו.
כי הרצון שלך להקים בית הוא כל כך חזק ועמוק,
ואת רואה שבדרך הזו זה לא קורה.
ולכן, בצער, את מחליטה לכופף חלק מרצונותייך כדי שהרצון העיקרי יתממש.
ואת מתארת בתגובה שלך שכבר עברת דרך בתהליך ההפשטה הזה, כבר עזבת את הפרטים ונשארת רק עם העקרונות. ועדיין לא מצאת את מה שאת מחפשת.
ועכשיו את מנסה להמשיך את התהליך הזה ומחפשת מה יעזור לך בו. כי הוא לא קל.


אני מנסה לתת לך כמה כיווני חשיבה איך ללכת בדרך הזו, ויחד עם זה למזער את תחושת הויתור והפשרה בע"ה.

1. העמקה נוספת.
אחרי שמוגדר לך מה הדברים שחשובים לך בבן הזוג (למשל יראת שמים, רגישות, טאקט) - את יכולה על כל אחד מהם לשאול את עצמך: למה זה חשוב לי? מה הצורך שלי בקשר לזה?
ואז את עשויה לגלות רובד פנימי יותר.
בתור דוגמה, נניח שחשוב לך שהוא יהיה גבוה. כשאת שואלת את עצמך מה זה בשבילך זה שהוא גבוה, את מזהה שאם הוא גבוה את מרגישה שהוא גברי. אחרי ההבנה הזו את יכולה לראות שיש עוד דרכים להיות גברי, ויכול להיות מישהו נמוך ומאד גברי בעינייך.
או אם חשוב לך שהוא יהיה רגיש. ובבירור עם עצמך את מבינה שיש לך צורך להרגיש שהוא קרוב אלייך, והרגישות שלו משדרת לך את זה.
אחרי שהבנת את זה, את יכולה להבין שיכולות להיות דרכים אחרות שתרגישי שהוא קרוב אלייך גם אם הוא לא רגיש, וכבר פחות ישנה לך אם הוא רגיש או לא כי העיקר בשבילך היא ההרגשה שהוא קרוב אלייך שאותה חיפשת.
(ממליצה מאד בהקשר הזה על ערכת "חתן החלומות שלי" של מכון עומק הקשר שעבדתי איתם)

2. סדרי עדיפויות.
את לא חייבת מיד לוותר על דברים שחשובים לך. בשלב ראשון מספיק לדרג אותם לפי מעגלי חשיבות.
למשל מעגל קריטי של 4 דברים שבלעדיהם את לא מתחתנת.
אחריו דברים שאת ממש מעדיפה שיהיו.
אחריו מה שאמנם ישמח אותך אבל לא קריטי.
וכו'.
ואז את לא חייבת להפרד באופן דרסטי מהדמות שרצית. זה מרכך ומשאיר לה מקום, לפחות בשלב הראשון. ואולי אחר כך את כבר מרגישה אחרת והויתור פחות מכאיב.

3. ניקוי תפיסות שמשנות את הראיה שלך.
הרבה פעמים קורה, שבחורה פוגשת בחור שבעצם עשוי להיות בן זוג מצויין בשבילה, אבל היא "לובשת משקפיים" שדרכן היא רואה את המציאות, ודרכן לא מתאפשר לה לקלוט את הפוטנציאל.
דוגמה פשוטה לזה היא פרפקציוניזם.
אם, למשל, בחורה מחפשת בחור שהוא ירא שמים. אם היא גם פרפקציוניסטית, היא עלולה לפסול בחורים יראי שמיים מתוך מחשבה שהם "לא מספיק" יראי שמיים. גם אם הם בחורים יקרים, יראי שמיים אמיתיים, אלא שיש בהם גם מקומות אנושיים וחסרים מטבע היותם בני אדם.
אם היא תעשה עבודה פנימית עם עצמה, היא תוכל לראות שיש בחורים כמו שהיא מחפשת, רק שהיא לא ראתה את זה לפני כן.
בקשר לעניין הזה של התפיסות שמשבשות את הראיה, אני מוסיפה,
שכתבת מילים כל כך מרגשות ועוצמתיות:
"אני רוצה שיהיה חיבור גבוה- וזה יכול לקרות אם אדע שהוא אוהב את מה שאני אוהבת, אבל באמת.
כי אז יהיה לי את כל הכח בעולם לעמוד בכל אתגר שיבוא."
אני שומעת במילים שלך את החוזק המיוחד של הקשר שיהיה בע"ה בינך לבין מי שיהיה בעלך. מרגש לפגוש מקום כזה.
מילים שנובעות ממקום פנימי ועמוק.
בעבודתי כמאמנת לחתונה כבר זכיתי לפגוש מקום יקר כזה, ודווקא בגלל זה אני מרשה לעצמי להגיד, שבתחושה שלי עשויה להתחבא גם במילים האלו תפיסה שמונעת ממך ליצור חיבור כמו שאת מחפשת.


4. לוותר על המחשבה שרק ככה יהיה אושר בנישואין. לפעמים זו הסיבה שכל כך חשובה לנו הדמות הדמיונית הזו.
נדמה לנו שרק אם בעלי יהיה (גבוה/רגיש/ירא שמים וכו') - אהיה מאושרת ושלמה איתו.
ואם יהיו לו חסרונות מהותיים - לא יהיה לי טוב בנישואין.
אבל זו טעות!
האושר לטווח ארוך בנישואין הוא לא תוצאה של תכונה כזו או אחרת של בן הזוג.
ולכל בן זוג, גם אצל זוגות מאושרים ואוהבים מאד - יש חסרון מהותי, לפחות אחד..

כתבתי ארוך... והאמת שיש הרבה מה להרחיב על דברים מכאן.
אם נוגע בך ואת רוצה לשמוע עוד - את מוזמנת ליצור קשר בעזרת החתימה שלי.

מעריכה את המסע שאת עוברת, את ההשקעה שלך להביא את עצמך למקומות חדשים כדי להתקדם ולגדול.
בע"ה יהיו פירות לעמלך!

מה שאת רוצה זה דברים הגיוניים. אם היה לך משהו הזוי שהיית רוצה או מאוד קונקרטי הייתי אומרת לך לשנות קצת את דרך החשיבה אבל מה שאת מחפשת זה א' ב' של חיים טובים.
אל תתפשרי על זה. בעז"ה תמצאי.

לא תמיד מוצאים בדיוק מה שרוצים...
אבל לפעמיים כן קורה..
"בוודאי ישנו שם..."

קשה למצוא בחור עם יראת שמיים.

אם זה באמת חשוב לה היא בהחלט תמצא

פורום ספרים ופורום מורים לחיים

לא בטוחה שמשם תבוא הישועה

אולי הכוונה למה שאמר המהר"ם שפירא במשפט?

עלילת הדם ואחדות העם היהודי - אחינו

היא מרגשת אותי

אצלי זה נובע ממקום עמוק ומתוסבך...

אבל היי! לפחות אני יודע מאיפה זה נובע..

אם יש בחור שנראה לך מתאים, דתי, עם פוטנציטל למשהו רציני - יאללה, תיזמי!
תתחילי איתו.
תלמדו בעיד, תשבו בהפסקות ביחד, תזרמו לאט ובטבעיות.

שאני זה מוגזם.. אני גם נדלקת על בחורים לא דתיים וזה כבר מהווה בעיה כי אני לא רוצה המשך איתם
לא יודעת איך לצאת מהפלונטר...

אוי ואבוי אם לא היית מרגישה משיכה לבנים ....

מניחה שעד כה היית במסגרת נפרדת, אולפנה, כלומר את שנות גיל ההתבגרות עברת בלי מתח מיני מול בנים ?

עכשיו יצאת לחיים האמיתיים - ואיתם מתחילה ההתמודדות עם יצרים טבעיים.
משיכה מינית ורגשות סביב זה הם הדבר הכי טבעי.

עם הזמן הרגשות האלו שמציפים אותך יתמתנו.
מתוך ההרגל להיות ביחד בנים ובנות, הקרבה לבנים תהיה לך טבעית ולא מיוחדת - וההתרגשות מכל בחור, כבר לא תפריע כמו שעכשיו את משתפת.

מסוג הדברים שהזמן עושה את שלו.

למה זה ככה חזק? אני לא מצליחה לשלוט על זה
ואני אחת שהולכת רק עם הראש.

האם הרגשות שמציפים אותך נמשכים מאז תחילת הלימודים - או משהו חדש מהתקופה האחרונה?

פחות או יותר
אולי בזמן האחרון יותר... ככל שמכירה יותר אנשים

במסגרת הלימודים והחיים הסטודנטיאליים?

את מרגישה הדדיות - שבנים שמים עליך עין, מתחילים איתך?

אפילו בכלל בכלל לא. במחילה.

ממגוון סיבות (חלקן חיוביות וחלקן פחות).

בגלל זה אני נסערת

נראה לי שאני מכיר את התחושה... שאני רואה מישהי (ואם גם דיברנו כמה מילים אז בכלל) והיא נראית חמודה וזה מזיז לי משהו קטן בלב ואני מתחיל לדמיין שאנחנו יוצאים.
במצבי רוח / מצבים נפשיים מסויימים זה יכול לקרות ממש המון, כמעט עם כל אחת שקרובה לגיל שלי.
אני חושב שזה חלק מטבע האדם, אולי גם קשור לזה שאנחנו רווקים.

לתחושה הזאת התכוונת או שפספסתי?

אבל לא עם כל אחד ולא בכל סיטואציה. נשמע שאצלך זה תמיד.
וגם אני מקנאה כשהוא למשל מדבר עם חברה שלי. ואני יודעת שזו סתם הידלקות כי אני לא יודעת באמת מי הוא

זה קורה לפעמים, ובמצבים נפשיים מסוימים יכול לקרות בתדירות גבוהה.
מסכים מאוד עם התגובה של קרן הפוך.

צמא לאהבה, למשל

אני זוכר שהיה מספיק לי לראות כמה תכונות טובות פלוס חיוך פלוס סיכוי לא רע שהיא פנויה כדי לחשוב על זה. ואז התחלתי לצאת וגיליתי שעל הרבה דברים אני לא מוותר וכמה שחשוב למצוא מכנה משותף רחב בשביל קשר וכמה זה חזק יותר כשיש משהו אמיתי.
בעצם התחלתי להפעיל את הראש כדי שהלב יקבל את מה שהוא באמת רוצה

זה נפלא שיש לך רצון ומשיכה לצד השני. זה אחד מהחבלים החזקים שיקשרו בינך לבין בעלך.

רוצה להתחיל לנתב אותו לזוגיות?

לאחר שתבררי אם את רוצה להתחיל לצאת ולהתחתן ומה חשוב לך שיהיה בבעלך, בקשר ובבית שלך וכו'..

ותתחילי לצאת בעצם תתני לרצון הגדול הזה את המקום הנכון לו ואז הוא ישרת אותך 

כשתצאי עם מי שמתאים לך. 

כי בזכות הרגשות האלה תוכלי לאהוב, להיקשר, להתמסר אליו ולחיות חיים מלאים ועשירים.

הרבה שמחות בקרוב!

כי אם כן, אני אסביר לך למה לא...

אצל החרדים - ההורים של הכלה צריכים לשאת בעיקר הנטל של קניית דירה - ונכנסים לחובות עתק ועד סוף ימיהם, כשיש במשפחה מספר בנות ומקורות ההשתכרות מועטים.

אצל חרדים לייחוס המשפחתי יש משקל יתר, ופוסלים שידוכים שלא מתאימים מהחינת הייחוס.

אצל חרדים אין נישואים מעורבים בין עדות.

להמשיך?

אצל הספרדים זה ממש שונה

ליטאים וחסידים. מתוך המשפחה המורחבת.

די הגיוני בהתחשב בעובדה שהורי הכלה רוצים שהחתן לא יעבוד

לא ברור לי מה הקשר בין זה שמקובל שהחתן יהיה אברך ולא יעבוד - לבין זה שיש לגיטימציה, מקובלות מגזרית, שבזכות כך הורי החתן לא צריכים להשתתף חצי-חצי במימון הדירה לזוג הצעיר.

תודה לאל שאני לא שייכת למגזרים הללו.
הורי וההורים שלו עזרו לנו ככל יכולתם - חצי חצי.

הורים לבנות, לפחות בקרב החרדים האשכנזים - מרגע שנולדת בת, בדאגה מתמדת לגייס את ההון למימון הדירה לבת שלהם כאשר תגיע לפרקה ותתחתן.
והורים שלא מסוגלים לממן לבתם את החלק העיקרי של דירה - פוגעים בסיכוייה להינשא.

יותר הגיוני שהורי החתן ישלמו, בהתחשב בעובדה שבן שלהם הולך לשבת בכולל ואשתו הולכת לפרנס אותו.

אבל יש גם הרבה שלא,

ועוגמת הנפש של מי שלא היא נוראית,

גם מבחינת סטיגמות וגם מבחינת להיות לבד כי רב החברים/ות נשואים.

 

אבל בכללי לדעתי כל מערכת השידוכים וחיי הנישואין אצל החרדים זה משהו שיש מה ללמוד ממנו,

כל ההתנהלות במינימום פגיעה ברגשות,

ביציאה לדייטים ממוקדים ויעילים כששתי הצדדים מגיעים מוכנים נפשית וגם טכנית מה עומד לקרות ומה הם רוצים לבדוק ללא בזבוז זמן ומזשאבים סתם,לאחר שיעורים והכנות ממוסדות הלימודים.

הם ניגשים לכל המערכת מתוך בגרות ורצינות,

גם במהלך חיי הנישואים יש אמון מלא ואין מושג של בגידות או חששות כאלה, וכל אחד מגיע עם מסות של ידע של מה שהוא צריך לתרום לשני. רוב הזוגות נראים מבסוטים ואחוזי הגירושין נמוכים חד משמעית.

 

 

חשוב להבין מה זה התסכול הזה כדי לעזור לו לצאת..

 

בד"כ אנחנו מרגישות רע בלב כשאנחנו מרגישות חוסר אונים מהמצב

'רק מי שיודע יותר שווק את עצמו הוא מצליח'-

זו חוויה שמשאירה אותך בלי יכולת לעשות כלום ומכאן התסכול..

 

התרופה, שתחזיר את השמחה, היא לחשוב איך אני לוקחת את מה שמולי לעשייה?

 

יש לך פה הזמנה, אם תרצי כמובן, 

לשאול את עצמך מה את כן יכולה ללמוד מהם בתחום השידוכים?

או מה את כן יכולה ורוצה לעשות אחרת/ יותר כדי להגיע לחתונה שלך? 

(כי תמיד אפשר לחשוב על עוד כיוונים שיקדמו אותך בעז"ה)

 

את תראי שהמעבר מצפייה לעשייה יעשה לך טוב בעז"ה.

 

הרבה שמחות והצלחה!

 

סידור זמן ~ בסוף תסתכל כמה זמן אנחנו מבזבזים סתם
ללכת עם רשימת משימות
להחליט במה משקיעים
למצוא עבודה ביותר כסף לפחות שעות

תמיד יש סיבות להרתע. השאלה היא כאשר יותר מדי דברים גורמים עומס, על מה מוותרים. ואם להתחתן זה חשוב, אז אפילו לנסות לבדוק איך אפשר לשים את זה לפני עבודה ולימודים, ולתת לעבודה ולימודים מקום במקביל עד כמה שמתאפשר

ככה פשוט לומדים להתנהל עם זה.... איך לנהל את הזמן עם כל הדברים ביחד....

תראה הכי חשוב נחת~
בכל דבר. ובדברים הללו בפרט..

בחיים תמיד יש דברים שצריך לשלב,
אני מניחה שגם כשהיית יותר צעיר שילבת דברים בחייך בלי לשים לכך לב,
וגם עכשיו אני מניחה שאתה לא ממוקד בעיסוק אחד בלבד.

העניין הוא לשלב, למקבל~
לעשות דברים במקביל,
ולא לעשות דבר ועוד דבר ועוד ועוד ועוד......
מה ההבדל?
כשמשלבים, כשממקבלים דברים ולא מעמיסים עלינו עוד ועוד זה יוצר יותר נחת ובהירות בדברים,
וככה יותר קל לעשות את הכל על הצד הטוב ביותר בעזר ה'.

ומחילה אבל לא הבנתי למה זה מה שיקדם אותך ללהתחיל לצאת לפגישות?..

נשמע שאתה לא לגמרי מבין שדייטים זה גם כן 'תיק',
זה גם כן משימה,
והיא לא פחות קשה מלימודים או מעבודה...

בהצלחה רבה~

לפעמים חיים יותר בפשטות או שמבקשים עזרה מסויימת מההורים לזמן התואר. יש גם כל מיני מלגות.

אפשר לשאול אנשים מה הם עושים בעניין

אני יכולה להמליץ לך על עבודה בניקיון.
זו עבודה שמרוויחים בה הרבה יותר מכל עבודה אחרת ללא תואר.
כשהייתי סטודנטית, למדתי כל השבוע בצורה אינטנסיבית, סופשבוע עבדתי למחייתי בניקיון והצלחתי גם להכניס דייטים.
יש משפחות שמעדיפות עוזר ולא עוזרת, כך שאין בעיה למצוא.
תמיד מחפשים.
בהצלחה

רק להגיד שכולם עושים את זה... וזה אפשרי לחלוטין. קובעים בזמנים השטחים לך, ומסדריםא ת בלוז בהתאם... קצת עמוס אבל ממש לא נורא

שנאמר: אתה צריך אישה שתיהיה גם חברותא

יאללה תקנה עכשיו

מקסימום תקנה חדשים

 

תסכם כאילו אתה כותב לה: חשבתי על מה שכתוב בפרשה__, ומה את אומרת על__, ובודאי תהני לשמוע את הדרוש הזה__

אם היא לא אוהבת פרחים?

פרחים צריכים להיות בטבע. לא להרוס אותם.

אבל לא כזאת, תביא לה אחת ורודה ואחת לבנה עם סוכריות מעל

נשיקות זה פיכסה🙈 ועושה מלא פירורים

יש תאריך תפוגה היא תהיה חייבת לבוא לפני שיעבור..

 

תבדוק רק שאין לה רגישות 

 

 

ותטפח אותו יפה יפה

 

וכשתתארסו תביא לה

פרח בהחלט בעייתי יותר, כי פרח נובל

 

ותודה על הרעיון, יעשה.

ואני לא מוכן ללמוד חוכמות חיצוניות

 

במקום לחכות עד שתמצא מישהי ותצאו לדייטים ועד שתתחתנו וכל זה, תכין אישה מאוריגמי ותתן לה פרחים וזהו.

העצה של הנשיקות כבר היתה יותר טובה

אולי נכין לה נשיקה מאוריגמי,

גם יפה, גם לא מלכלכך.

ברור שפרח יותר שווה - לקראת נישואין וזוגיות

שבניין הבית הפרטי הוא אכן כנגד בניין הבית הכללי.
הכיסופים תואמים, ולא סתם. לכן קל יחסית להפנות את קושי הרווקות גם לקושי השכינה, זה כנגד זה. בניין כל בית פרטי בונה ומקדם מעט מעט את בניין הבית הכללי. כל חיזוק הפרט עושה בדק הבית קטן גם לכלל. ויש הרבה להרחיב.
אולי יש גם קשר בין המלחמה על מוסד המשפחה לבין בניית הבית.. בע"ה שנזכה לראות בבניין הכלל ובכל פרט בקרוב.

איך זה קשור שהיא בחורה טובה לזה שהיא נפרדה מעוד בחור?

אם חתכו אותה 4 פעמים אז סבבה מבינה 

אבל אם היא החליטה לסיים את הקשר 4 פעמים, זה לא באמת אומר הרבה...

כן כואב בשבילה... את זה אני יכולה להבין... 

 

יש עלות ראשונית של הגלופה.
ואז עלות לכל חולצה - תדפיס כמה חולצות שאתה רוצה.

אם מעניינת אותך המלצה מניסיון אישי - עשינו פעם 4 חולצות עם כיתוב אישי בחנות הזו בדיזינגוף בתל אביב.

הדפסה על חולצות | חולצות מודפסות בעיצוב אישי | פונגו

קוראים לחברה איזי פרינטס IZI PRINTS

 

תחפש בגוגל: איזי פרינטס (החנות נמצאת ברעננה הם עושים גם משולחים)

באמת קשה.. גם כשהשכל יודע שזה לא, אבל זה לא נוגע לתחומים שמחוץ לשכל. ובהחלט לא נעים שזה בהודעה

אווץ'
וזה יכאב עוד קצת.
כי השכל מבין אבל
הלב, לב.
ויהיה חסר.

ובעז"ה תצא מזה יותר חזק ויותר ממוקד.
אתה נראה בכיוון..

ישועת ה׳ בקרוב

שהלב יזכה להירפא מהר ובקרוב! שהמחשבות על חוסר ההתאמה יחלחלו לנפש שאט אט תרגע.. ובד בד בקרוב ממש תמצא את זו שמתאימה לגמרי

שמעתי, אולי פה, שאפשר לכוון ב- "מקבץ נדחי עמו ישראל" שיקבץ גם את כל מה שנתנו מעצמנו ומנפשנו בשידוכים והתברר שהיה כביכול לשווא.

סבתא שלה נפטרה, היה היתה שבורה ולא יכלה לדבר.
זה בכל זאת מאוד פגע בי

אפשר ללמוד מהסיפור הזה רק דבר אחד:
אל תדון אדם עד שתגיע למקומו.

ולכן זה בלתי אפשרי לדון, כי אף פעם לא היית במקומו ולעולם גם לא תהיה

לא היה חייב להפרד באותם רגעים

אולי להתקשר והעדיפה בהודעה בגלל שהיא עוברת תקופה לא פשוטה.
לא חייבים לשפוט אחרים, אפשר פשוט לומר- 'אני אתנהג אחרת' אבל לא צריך להביע את הדעה על המעשה שהיא עשתה. כי אנחנו באמת לא יודעים. מי אנחנו שנשפוט אותה?

"לא מקבל את זה כתירוץ"

עובדה שהוא נפגע

מישהו יכול להיפגע

ולא יכולה להשאיר אצלי את מה שחושבת למרות שיום שישי.

אף אחד לא יודע מה עבר לבחורה בראש, מה מידת ההשפעה של המקרה עליה וכמה פניות באמת היתה לה להתנהל מול דברים באותו זמן.
מישהו ניסה לראות את הכוונה החיובית בזה?

עלתה מחשבה אולי היא חשבה לעצמה :
"כרגע אני לא מסוגלת לדבר איתו או עם אף אחד אחר כי אני צריכה את עצמי להבין מה קרה, אבל אני לא רוצה שהוא יתעכב ויחכה לי עד שאהיה מסוגלת לדבר בכלל. אז אני מעדיפה שיוכל להמשיך הלאה ולא יחכה ל'לא' שיגיע." ?

נכון, אנחנו בני אדם ויש התנהגות אנושית בסיסית שנדרשת מאיתנו, ואם הייתם אומרים לי שסתם ככה החליטה לסיים בהודעה בלי סיבה, הייתי מסכימה שהיא התנהלה שלא כהוגן. אבל פה כשידוע שמדובר במקרה שקרה במצב רגיש, נפיץ, שביר ומלא פגיעות לבוא ולהגיד שהיא לא בסדר?

ולפותח השרשור @חבקו"ק בנשמה! (לא מצליח לתייג לי) רוצה להגיד לך דבר.
אני לא מכירה אותה, אתה כן ורק אתה תוכל לדעת אם הדברים שאכתוב יכולים להיות שייכים אליה.

אחרי חודשיים אדם לא נפרד סתם כך בהודעה, אלא אם כן קרה משהו חריג. במיוחד אם היא בעלת מידות ורגישות. מניחה שהיו לה כאלה אם הגעתם עד כאן.
אני לא יודעת אם היא כתבה סיבה אחרת מהסיבה הזו לפרידה, אבל קח בחשבון שיש מצב שזה רק בגלל הלחץ והטלטלה שהיא חווה ולא בגלל שהיא לא רצתה להמשיך לברר את הקשר איתך. להתמודד עם אובדן, במיוחד אם זה אובדן של אדם קרוב מאוד, יכול לטלטל מאוד ולגרום לרצות לברוח מהכל ולהתכנס, וזה אומר להדוף כל מה שמנסה להתקרב. יכול להיות שהפרידה הזו הגיעה ממקום שחושב עליך ועל טובתך ולא כי היא רצתה לפגוע בך.
אולי היא לא ידעה איך תגיב לזה שהיא תהיה בתקופה רגישה, ושיש מצב שהיא לא תהיה לגמרי בפניות וזה ישפיע על הקצב של התקדמות הקשר, וזה הלחיץ אותה.
יש אנשים שבמקרים כאלו האפשרות הראשונה שלהם היא להגיד 'לא', ממקום שאומר אני אשא את הקושי שבפרידה רק שמישהו אחר לא יפגע ויתעכב בגללי, כי אין לי מושג כמה זמן יקח לי להתאפס עכשיו.

אני לא יודעת איך בחרת להגיב באותו רגע, אבל אני חושבת שאם הייתי במקומך הייתי מניחה בצד את כל הקולות שמשכנעים להישאר בפגיעה ולשמור על הכבוד ולא לרדוף אחרי האחר (לרובנו יש כאלו, במיוחד כשנפגענו מאדם קרוב), ושולחת הודעה שמבקשת לדבר איתה בכל זאת אם היא תסכים כשתוכל, כי זה חשוב לך לקיים את השיחה הזו. אני מאמינה שאם היא תסכים והשיחה אכן תתקיים, שם תוכל לשמוע ולברר את הדברים ולהשמיע את המקום שלך ביחס להחלטה. מה גם שתהיה לך אפשרות לתת לה את הדברים שהיא אולי הכי זקוקה להם כרגע :הקשבה, הכלה והבנה למקום שלה שנמצא בפגיעות מאוד גדולה ורגיש מאוד כרגע.
בין אם זה יהיה להבין שאולי כן נכון להמשיך, ובין אם להגיע להחלטה בלב שלם ולהבנה הדדית משותפת שמה שהכי נכון זה להמשיך כל אחד בדרכו, בכל מצב מהשיחה הזו שניכם יכולים להרוויח, וה' יהיה בעזרכם תמיד.



בכל מקרה מקווה שתיקח מדבריי רק את זה, כי זה כלי משמעותי להבנת נפש האישה ומה שהיא זקוקה לו, וזה בוודאי יהיה לתועלת עם האשה שלך, בע"ה.

 

אף אחד לא מכיר את הבחורה 

אף אחד לא שופט אותם אישית או נכנס לראש של הבחורה 

אלא מתבוננים בכלליות על הסיטואציה שיכולה לקרות ולכן אני לא כותבת לגופו של עניין . 

 

אני מסכימה איתך שמוות זה מצב רגיש וצריך לנהוג בחמלה ובעין טובה כי כל אדם מתמודד עם מוות ומקבל מוות בצורה שונה (שזה אגב נכון לכל טראומה שמישהו היה כותב)

ואני מתנצלת אבל יש הרבה סיטואציות בחיים הבוגרים שהם קשים  לאדם ועדיין יש המון דברים שאנחנו מחויבים להתמודד מולם במקביל. 

 

אף אחד כאן לא ציפה שבמהלך שבעה או אפילו בשבוע-שבועיים אחרי בחורה תרים טלפון ותעשה שיחת פרידה נוספת 

אבל אני חושבת שכן ראוי  לדבר על הדברים בשלבים.

 

ועם הפסקה האחרונה שכתבת ביחס למקרה אני בהחלט מסכימה. 

 

וכמובן שתמיד בכל קשר וסיטואציה כדאי לבוא עם עין טובה וללמד זכות

 

אבל למה להסיק מסקנות על אחרים? זה באמת לא נותן לנו כלום.
אני יכול להסיק שההתנהגות הזאת בסיטואציה הנוכחית היא לא נכונה עבורי. אבל שיישאר שם. אולי אצל אחרים היא נכונה?
וסליחה על ההיתממות אם זה נשמע ככה, אני לא רואה את זה כהיתממות בכל אופן. אלא את הצד השני כחשדנות

 

 

אני רק חושבת שחלק מלהתחתן ולצאת לפגישות 

היא לקיחת אחריות בוגרת על המעשים שלנו גם כשיש לנו מורכבויות בחיים 

 

יחד עם זאת תמיד צריך לבוא עם עין טובה, לב טוב והרבה לימוד זכות . 

 

עם החלק הראשון

והחלק השני, נק' יפה וחשובה. תודה

האמת. אם אני חושב על זה, הרגשות שהרגשתי באותו הרגע לא היו עלבון. לא באמת נעלבתי מזה שהיא נפרדה ממני בהודעה.
הרגשתי כאב על השבוע שלפני זה שבו היא התלבטה, הרגשתי כאב על הפוטנציאל שלא מומש... ועל זה שאני שוב צריך להתחיל את המסע הזה - שוב לפתוח את הלב...

בעצם אולי קצת נעלבתי על זה שהיא לא נתנה לזה עוד צ'אנס, כל כך פתחתי את הלב שלי בפניה - לדעתי היה מגיע לי עוד נסיון קטן - שלפחות תראה את ההתלבטות לפני . הדייט האחרון שלנו באמת היה נפלא - היא בכלל לא הראתה שהיא מתבלטת על הקשר... סתם הפתיעה אותי - לקחה הפסקה של שבוע ואז נפרדה ממני. זה מה שפגע בי. אבל אני באמת לא שופט אותה על הפרדה בהודעה.
(לקח לי כמה קצת זמן להבין את זה)

שיא הלגטימי שתגיד לה: "גברת, לא ככה נפרדים. את רוצה להיפרד - בבקשה, יום ושעה", ושתסביר לך במתינות למה היא נפרדת.

זה יכול מאוד לעזור לך גם לסגור קצוות.

וגם סתם לא ראוי שהתנהגות כזו תקבל לגיטימציה, מצידך, מצידה.

בסופו של דבר הכל לטובה.
היא פשוט לא שלך ומה ששלך יהיה שלך

כיף לשמוע

אתה לא חייב לשתף פעולה
שיבררו עליך

והייתי אומרת שאשמח לדבר על הדברים בפגישה

אפשר לגלות הרבה דברים על הבן אדם תוך כדי שיחת טלפון. סגנון דיבור, קול וכו'...

לא חייבים להכריח את עצמינו להיפגש אם אין מציאת חן בסיסית על סמך תמונה או שיחת טלפון.

הבחור האחרון שנפגשתי איתו, בטלפון הראשון היה נשמע לי ממש ממש לא בכיוון שלי מבחינת הסגנון
וכשנפגשנו היה מאוד זורם וגיליתי שהוא ממש אחר ממה שחשבתי
זוכרת מקרה הפוך מלפני כמה שנים- בחור שדיבר איתי שעה וחצי (!!!) בטלפון ובדייט היה פשוט תקוע

שיחת הטלפון הראשונה צריכה לארוך לא יותר מעשר דקות, ואפילו פחות!
הכרות טלפונית על ההתחלה היא חלקית, ויכולה להביא למסקנות לא נכונות לשני הכיוונים (התלהבות גדולה על ההתחלה או 'זה לא מתאים'.
הכרות מיטבית זה בפגישה פנים אל פנים.

לפעמים זה פותח
אצלי בעלי היה היחיד שדיברתי איתו שיחה ארוכה בטלפון לפני השיחה הראשונה וזה פתח וגרם לזה לא להיות רשמי שזו סכנה גדולה של דייטים
ענין אישי. אם זה נעשה בצורה של בירורים שאלה תשובה כדי (מראש) לראות אם בכלל רוצה לצאת איתך אחרי שביררה ואמרה כן זה בהחלט לא נעים.

אגב, אם אחרי שיחה ראשונה משתנה הדעה עדיף לומר זאת מאשר לבזבז לשני זמן סתם אבל לא עושים את שיחת הטלפון הזאת מראש במטרה כזו...במיוחד אם אלו דברים ששואלים בבירורים.

תחליט מתי בא לך לזרום עם זה ומתי לא...

ברור שבסופו של דבר אני מחליט.. אני שואל כי גם מעניין אותי לראות מה הנורמה

צריל לזכור שלא חייב שיהיה כללים. פשוט לראות איך אתה מול נושא מסויים. אם זה מרגיש לך לא נכון, תאמר את זה מתוך הקשבה פנימית לעצמך.

בהצלחה!

מה אני חושב על זה וכו.. זה משהו אחר

שתזכי באמת למצוא במהרה ובטוב

יהי רצון שתמצאי אותו במהרה

הגעגוע הזה מקווצץ' את הלב...

לי זה יעזור!
אשריך

אם אתה יכול לפרט מה הסגנונות של השדכנים זה יכול לעזור לי מאד! נכוח שזה תחום שמסובך להגדיר בו, אבל מה שאפשר יעזור.
אשריך!

אני לא מבין גדול בישיבות ובסגנונות אבל אני יבקש מהשדכנים עצמם להגדיר.

אולי אני יכול לעזור קצת

ההצעה לעזרה בתוקף
ונראלי יעזור להרבה אנשים

ניקח כדוגמא שהיא עובדת בתל אביב וגרה באריאל, והוא גם עובד בתל אביב וגר ברמת גן.

ברור שנפגשים בעיקר בתל אביב. כי זו עיר שמתאים לבלות בה ויש הרבה יותר אפשרויות מפגשים ובילויים.

כשהיא היתה חולה, היא ציפתה שיגיע לאריאל לבוא לבקר אותה?

הם במצב זוגי שכבר באים הביתה?

שניהם עובדים בחיפה, הבחור גר בחיפה והבחורה בת"א.

הפגישות בחיפה. 

ממה שהבנתי עוד לא באים הביתה.

על רקע האילוץ של חופשת המחלה הארוכה שלה.

שני המקומות מציעים אפשרויות לשבת ולהיפגש בצורה נעימה, לטייל במוזיאונים למשל, לשבת במקומות יפים ולהעביר סמן מהנה בצוותא.

אבל:

 

1 בפועל הבחור הראה נכונות לבוא עד אליה כשהיה צורך

 

2 כשמתחילים להתחשבן זה לא טוב

 

3 כל צד צריך להיות סלחן כלפי השני, כלומר לשאוף להשקעה יותר גדולה מצידו (לצורך העניין, להציע 60% או 70% מהשקעה מצידו). ככה נראה קשר טוב, ואז השני יכול - כשיש צורך - לקחת את המרווח שהראשון נתן לו.

 

4 אני מסכים עם מה שנאמר כאן שבאופן עקרוני, אם הבחור מציע להגיע עד אליה, לא נכון לוותר "כדי לא להטריח" - ככה נראה קשר, שכל צד משקיע לפעמים מעבר, ולהיפך, כמה שמשקיעים וטורחים יותר בקשר, הקשר הופך למשמעותי יותר (וזה גם מראה על זה שהקשר משמעותי יותר)

הם לא בתחרות ואף אחד לא מנסה לנצח את השני.
כל אחד צריך לבוא לקראת השני ולהעריך השני בא לקראתו.

אחרי 3 חודשים בהחלט זו הזדמנות לעבוד על זה. לעבוד יחד, אחד לצד השני, אחד עם השני. לא אחד כנגד השני.

היא חולה, הוא מוכן ליסוע

וזה לא מתקבל טוב אצלה.
 

בהנחה שהיא היתה במצב מספיק סביר לפגוש אותו,
יש לה עבודה ללמוד לקבל
להיפתח למקום של להניח עליו ראש (לא פיזית!!!)

לאפשר לו לתת לה 

וכל השיח של מי משקיע יותר או מי צודק 

הוא מתכון לתסכול ואכזבות, לציפיה לא ממוששת
ולמילות הערכה שלא יבואו, כי הוא רואה את זה אחרת.

 

אחרי 3 חודשים, הייתי מצפה שהיא תוכל להגיד:
אתה יודע, אני מאד צריכה שתראה / תגיד לי שאתה מעריך את מה שאני עושה בשביל הקשר שלנו

 

לעניות דעתי עצם הגישה שלבם לא נכונה..
הם בקשר כבר לא מעט זמן,
איך שאני רואה תדברים לא צריך להתחשבן על קטנות.

ברור,
הנסיעות קשות לחברה שלך..
זה מובן מאוד!
אך הוא גם כן הציע לה להגיע אליה,
זה לא שהוא מסרב בכל תוקף להגיע אליה...

אני חושבת שהם צריכים לשחרר אתזה ופשוט לזרום עם איך שמסתדר~

שיהיה בהצלחה!

השאלה מי צודק לא רלבנטית...