פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 461)

שניהם עובדים בחיפה, הבחור גר בחיפה והבחורה בת"א.

הפגישות בחיפה. 

ממה שהבנתי עוד לא באים הביתה.

אבל:

1 בפועל הבחור הראה נכונות לבוא עד אליה כשהיה צורך

2 כשמתחילים להתחשבן זה לא טוב

3 כל צד צריך להיות סלחן כלפי השני, כלומר לשאוף להשקעה יותר גדולה מצידו (לצורך העניין, להציע 60% או 70% מהשקעה מצידו). ככה נראה קשר טוב, ואז השני יכול - כשיש צורך - לקחת את המרווח שהראשון נתן לו.

4 אני מסכים עם מה שנאמר כאן שבאופן עקרוני, אם הבחור מציע להגיע עד אליה, לא נכון לוותר "כדי לא להטריח" - ככה נראה קשר, שכל צד משקיע לפעמים מעבר, ולהיפך, כמה שמשקיעים וטורחים יותר בקשר, הקשר הופך למשמעותי יותר (וזה גם מראה על זה שהקשר משמעותי יותר)

היא חולה, הוא מוכן ליסוע

וזה לא מתקבל טוב אצלה.
 

בהנחה שהיא היתה במצב מספיק סביר לפגוש אותו,
יש לה עבודה ללמוד לקבל
להיפתח למקום של להניח עליו ראש (לא פיזית!!!)

לאפשר לו לתת לה 

וכל השיח של מי משקיע יותר או מי צודק 

הוא מתכון לתסכול ואכזבות, לציפיה לא ממוששת
ולמילות הערכה שלא יבואו, כי הוא רואה את זה אחרת.

אחרי 3 חודשים, הייתי מצפה שהיא תוכל להגיד:
אתה יודע, אני מאד צריכה שתראה / תגיד לי שאתה מעריך את מה שאני עושה בשביל הקשר שלנו

כשאמרת כן היה לך חשק והוא ירד או שמההתחלה לא היה חשק?

כשתזהי מה קרה אצלך תהיה לך אפשרות לשנות וליצור חשק..

זה קורה. עברתי דייטים שלא רציתי והפתיעו לטובה (היה גם ההיפך אבל זה לא רלוונטי לכאן)

וגם אני הזדקנתי, ונשארתי אופטימי

המון הצלחה!

ומטהרות אותו, אבל מי שיש לו בקיאות ועומק בתורה הוא הופך לאדם ברמה אחרת לגמרי. יש מדבר, חי, יהודי ובראש תלמיד חכם ואשתו כגופו.

זו צורה של לצאת ידי חובה.

לימוד זה:

א. התעמקות בסוגיות

ב. חזרות כדי לזכור

אין את זה בדף היומי. אז גם יודעים את הסוגיה כמו שצריך (כי צריך למהר לדף הבא) וגם שוכחים מהר.

געוואלד

זה באמת קשה

עמל לריק

לטחון מים

בע"ה עוד יצא מזה משהו טוב.. אולי אחד מהם ישדך לשני ברבות הימים

מה המטרה שלנו שאנחנו מתעסקים בהיכרויות? - לגרום לכך שיקומו עוד בתים נאמנים בישראל!

שאלה שניה:

האם זו זכות עצומה להיות שותף לדבר כזה? - בטח!

שאלה שלישית:

ואם כל הדבר הנפלא הזה (הקמת בתים חדשים ונאמנים בישראל).. יקרה בלעדי, זה פוגם בזה משהו??

לא!!! לא!!! ולא!!!

זה נסיון אדיר מה שאתה חווה ואני לא שופט אותך לשנייה,

אבל אם הזוג החליטו שלא מתאים ולא יצא מה שתכננת - באסה אבל אלו החיים... (ואולי כמו שכתו לך, אולי זה כן מושכל)

אם תעמוד בנסיון הזה

- ותקבל את זה בצורה טובה ותדע לשמוח בכך שניסת

וכמו הרבה דברים בחיים, לא כל התוכניות שלנו מתגשמות כמו שרצינו

- אם תקבל את זה אתה תעבור תהליך נפשי מאוד חיובי שתעזור לך בהמשך הדרך בכל התמודדות שתצטרך לעבור.

בעזרת ה' שנזכה כולנו להיות שותפים למפעל האדיר הזה. ישר כוח!!!

במקום השאלה "האם הייתן נפגעות" (סביר שכן במידה כזו או אחרת), שזו שאלה מעניינת אבל פחות מועילה - לשאול אם הייתן מעדיפות שלא יגידו לכן ויצאו איתכן כדי שלא תיפגענה, ו/או איך אפשר להגיד את זה בצורה שתמזער את הפגיעה.

וגם, לפי מה הוא החליט שהבחורה לא מספיק תורנית?

יש בזה משהו פוגע. אחרי שקובעים להיפגש צריך לעבור למצב נפשי של הכרות מתוך זרימה. וסרוב כזה נותן תחושה ש'בוחנים אותי' ונותנים לי ציון. זה מאד פוגע. (מנסיון אישי של משהו דומה, לא רוצה לפרט).

.אם הוא חושב שזה ממש לא מתאים והוא לא נותן מראש צ'אנס לפגישה

שיהיה גבר ויתנצל וילמד להבא.

זה פוגע, אבל כולנו לא מושלמים ועושים טעויות.

החכמה היא לקחת אחריות עליהם וללמוד להבא.

אני לא כל כך אוהב להיכנס לפרטים של חבריי , אך הוא אמר לי שמישהו הציע לו , ומפה לשם  הוא דיבר איתה בפלאפון ( נטו שאל שאלות טכניות ) פחות או יותר נראה לו בסדר אך הוא שם לב שהרמה התורנית לא בדיוק כמו שהוא רוצה ( הוא רוצה לשבת וללמוד תורה והיא מעדיפה עובד ולומד )  .. ותוך כדי השיחה הוא קבע היכן ומתי תהיה הפגישה ,ולאחר שהוא חשב עם עצמו הוא חשב שזה פחות יתאים ... זהו פחות או יותר ...

לדעתי הכי טוב שיתקשר ויאמר לה משהו בסגנון של "בשיחה הבנתי שאת רוצה מישהו שיפרנס, לי זה חשוב מאד ללמוד ולא לפרנס למשך כך וכך שנים. זה כל כך חשוב לי, שאם זאת לא אופציה מבחינתך - אני מעדיף לא להכנס לקשר הזה. אם את רוצה בכל זאת להפגש - אני יכול, אבל חשוב לי שתדעי שקיים פער כזה"

אולי בכלל הוא רוצה מישהי בגובה 180 ומעלה אבל הוא מתבייש לכתוב אז כל פעם הוא ממציא הסבר אחר?

וחוץ מזה, מישהי שמוכנה להשקיע ולפרנס מישהו שילמד תורה, היא כן ברמה רוחנית או תורנית גבוהה יותר מאשר מישהי שלא מוכנה לקחת על עצמה את ההשקעה הזאת.

ונשות רבנים שמביאים פרנסה הביתה, בדרך כלל עברו שלב שהוא למד ולא פרנס

והוא מתועד.

ההבדל הוא כנראה בהיקפים של התופעה

וכן, יש יתרון רוחני למגזר שכל בניו משקיעים את מיטב שנותיהם בלימוד תורה.

וכל מי שאכן משקיע את עצמו בלימוד תורה, או מסייע לכך (או משקיעה או מסייעת) - הוא ברמה רוחנית גבוהה יותר. זה נכון כמעט בהגדרה.

האם זה אפשרי לכל אחד? לא. האם זה מתאים לכל אחד? גם לא. בדיוק כמו שלא כל אחד מתפלל בדביקות ולא כל אחד הוא באופיו עם מוסר עבודה גבוה. ובכל זאת אני מעדיף עובדים עם מוסר עבודה גבוה

של מה שכונה "בטלנים", שלא עבדו, לכל היותר התפרנסו כמלמדים, אבל לא היו חלק מכח העבודה. התיאור זכור לי מספר על יהדות פולין (ולכן ציינתי את פולין, פשוט כי שם קראתי את זה). והם חיו בעוני ודחקות.

חוץ מזה היו גם את אלה שהיו סמוכים על שולחן הדור הקודם.

גם מציאות של אנשים "עובדים" היא בערך מאז המהפכה התעשייתית.

בקיצור, השאלה היא לא היסטורית, אלא מה נכון לעשות ומה לא.

ושוב, בפועל, מי שלומד כל היום תורה נמצא בדרגה רוחנית גבוהה יותר. אלא אם כן האדם העובד קורא משניות ותהילים תוך כדי עבודה (היו יחידים כאלה גם עד דורנו, אולי עדיין יש) - ואז גם הוא בעצם לומד תורה כל היום. זה היה מה שאמרתי, ניצלשנו כבר מספיק. אם חשוב לך לדון בנושא תפתחי שרשור נוסף ותתייגי אותי ואם אמצא זמן פנוי ארחיב

אבל גם התופעה שהאישה פרנסה הייתה קיימת וכנראה שגם בצורה די רחבה בפולין.

[ראיתי מקורות לכך בעבר, אשתדל בלנ"ד למצוא].

הוספה-

אין לי כרגע מקורות לציין על התופעה כתופעה (שכנראה הייתה ייחודית לפולין, והיו גם שביקרו אותה), אבל את ה'שפת אמת' שחי בפולין ונפטר לפי 100 שנה, אשתו פרנסה.

את המהרש"א (רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס) אגב, שחי בפולין לפי כ400 שנה חמותו איידל ליפשיץ פרנסה, ועל שמה הכינוי איידלס.

כל זה הערת אגב, שלא רלוונטית לשאלה של פותח השרשור.

אחרי שהוא יברר מה בדיוק שם הנקודה הקריטית לו.

לדוגמא שיבדוק:האם זה הרמה הדתית או ההתנהלות היומיומית ?

                      האם הוא מתכוון לדרך חיים או תקופה זמנית? וכו'

אז הוא יכול פשוט להעלות ולברר את זה כנקודה מולה / מול המציעים

במיוחד אם הוא רוצה את הלימוד זה כתקופה זמנית, והשאר מתאים

אז לא כדאי לפסול לפני שיברר בוודאות עם עצמו ואיתה/ איתם מה הגבולות שלה בעניין..

בהצלחה!

כשריק לנו בלב

כשאין מישהו אחר

כשיש מלא זמן פנוי לחשוב

כשלא הרפינו עד הסוף

כשממשיכים לקוות יש מקום לגעגוע לבוא

לפעמים האופטימיות לרעתנו

על דבר שקרה/קורה לך איתו ואת חושבת שזה מאוד מאפיין אותו.

ממילא אותו מקרה מצביע על משהו יותר גדול מזה, כי את תופסת את זה בתור מאפיין, קצה חוט.

נתנו לך רעיונות טובים כאן 

אפשר לכתוב - לפעמים במלל יוצאים מילים חזקות יותר

אפשר לשתף בסיטואציות 

ובסוף - לפעמים הדיבור הלא מילולי הוא חזק יותר 

מי אמר שצריך יותר מזה בשלב זה?

תהני מהטוב

"הייתי רוצה לומר שאתה ממש טוב בגלל א ב ג ד ה, אבל האמת היא שאתה הרבה מעבר לזה, אתה הרבה יותר טוב ממה שאני יכולה לנסח"

אם זה באמת המצב

אם הכוונה היא "אמנם יש לך חסרונות א ב ג ד ה, אבל יש בך משהו מעבר למילים שמחפה על החסרונות הנוראים שלך", הייתי מנסח משהו כללי ("אתה יודע כמה אתה מיוחד בעיני?") ואם את מרגישה שהוא מודע לחסרונות שלו והם מפריעים לו, משהו כמו "אני יודעת את זה אבל יש אתה טוב בדברים, שכל אלה שאתה מרגיש שהם טובים ממך, לא מתקרבים בכלל לרמה שלך"

זה נשמע טוב לדעתי

זה מאד יכול להבהיל אותם. לא כל גבר ייבהל מזה שהאשה מובילה בקשר, לא כל גבר ירגיש שאם האשה במקום מתקד יותר מבחינת הקשר זה אומר שהוא לא מוביל (להיפך, עכשיו הכל תלוי בהחלטה שלו..)

בקיצור, יש הרבה גברים שלא תהיה להם בעיה עם זה, או לפחות זה לא יהרוס את הקשר

זו תכונה אופינית, אבל תמיד כל אחד לגופו

יש בנים שדוקא ההחלטיות של האשה היא זו שמאפשרת להם להתקדם ולהחליט

לכן כתבתי לחוש אותו וברגישות

זה מקסים שככה את מרגישה.

הוא אמר לך פעם איך הוא רואה את הקשר?

אם לא, אני חושבת שכדאי לך לחשוב איך את פותחת שיחה

שקצת מגששת מה הוא מרגיש ואיך הוא רואה את הקשר.

כמובן לברר את זה במילים שלך, שלכם..

אחרי גישוש קל

ובזכות ההיכרות איתו וחכמת הלב שלך.

מאמינה שתהיה לך יותר בהירות איך לומר את זה 

בעדינות ובהתאם לקצב 

ושיתפתח רק לטוב!

בעז"ה שתהיה הרבה ברכה ושמחה!

התעניינתי והחלטתי לבדוק מה ההדרכה שאת נותנת שם.

ואחרי ששמעתי הכל פעם ופעמיים, התרשמתי שההדרכה שלך לא נותנת לגבר את המרחב שלו, אלא מכריחה אותו להוביל גם כאשר האשה לא צריכה את ה"הובלה" הזאת.

זאת הסיבה שציינתי שלא כל גבר נרתע מזה שלוקחים לו את המושכות. לי מעולם לא הפריע שמישהי יזמה דברים בקשר. להיפך, זה מראה שיש לה עניין בקשר, שהיא מתייחסת לקשר ברצינות, שהיא מעריכה את המאמץ שלי להגיע עד אליה וכדומה, שהיא מבינה שגם לה יש אחריות. ואם היא רוצה אותי יותר מאשר אני רוצה אותה - זה רק מחמיא לי, לא מפחיד אותי ולא מלחיץ אותי.

ואת מציינת את זה כאילו ברור שכל גבר צריך לשלוט ולהוביל. אם אני נדרש להוביל אני מסוגל, אבל אני לא אוהב להוביל מישהי בכח כאשר היא לא צריכה את זה. אני לא אוהב מישהי שמקפידה להיות קשה להשגה. גם ככה למצוא מישהי בשבילי זה קשה להשגה, אז כשמישהי מנסה לעשות את עצמה קשה להשגה עוד יותר, אני פשוט מאבד עניין. לכן חשוב מאד להדגיש שיש תופעה כמו שאת מציינת וצריך לשים לב אליה, אבל זאת לא האפשרות היחידה

האמת שלא.

הביטוי אכן שאול מהעולם שבו אני עובד, אבל זה רציני לגמרי.

זה באמת חשוב. אם היא חושבת שעשיתי משהו שלא בסדר כלפיה, אפשר להעלב, אפשר לנתק קשר, ואפשר פשוט לשקף את זה ב"הודעת שגיאה" ברורה.

גם מה שאני כתבתי רציני - הערות הן הרבה יותר מדויקות והרבה יותר בונות ומועילות (והרבה פחות מזיקות) כשהן לא בשעת מעשה ותוך כדי תנועה אלא נעשות מאוחר יותר ולא בהתייחס למקרה ספציפי אלא באופן עקרוני.

ולא אמורים לדעת בכל רגע נתון מה הן רוצות ומה לא ושפשוט יבקשו מה שהן רוצות. רלוונטי גם לאימהות

אנשים ישימו לב ל5 ס"מ

בתור בחור נמוך

לא יודע אם הייתי נפגע אבל לא חושב שהייתי מסכים לשים את הרפידות

מזל טוב!!

הערה: אני גבוה מאשתי 15 ס"מ . ולא חשוב לה או לי. מי היתה גבוהה מאבי ב10 ס"מ  היא 162 הוא 152  הפריע לה מעט. לא דברה על זה כלל. 

ועוד יכתב בספר דברי ימייך

על נקודת הבהירות הקורנת

זאת שצצה יש מאין,

על הטוב שצמח לפתע פתאום

ועל סוף נהדר

וטעימת כוס יין

כתבת על נושא מאוד חשוב. 

באמת התפיסה של נצא ונראה מה יהיה גורמת 

להרבה שחיקה ללב וגם פוגעת באמונה ובהתמסרות 

שדרושה לקשר.

כדאי לעשות תהליך שבו תגלה את 4 הדברים הכי חשובים לך

שאם אין אותם בבחורה לא תתחתן איתה..

ו

אני עושה את זה עם כל מתאמנת כחלק מהתהליך.

זה תהליך חשוב ומקדם.

בגדול בשלב הראשון קודם רושמים את כל כל הדברים החשובים בבת הזוג

ואז מנסים לברר יחד על כל תכונה

למה היא חשובה לך?

איזה צורך /רצון שלך היא תגלה?

וכך מתגלים הצרכים העיקריים שלך 

ואז יותר קל למיין לתכונות קריטיות, מה נחמד שיהיה וכו'.

וחשוב לגבי 4 הדברים הקריטיים לראות שמתקבלת דמות ריאלית..

ואז לברר כל פעם על כל הצעה.

כי אין טעם לצאת עם מישהי שחסרים לה דברים קריטיים לך ושאתה יודע מראש שלא תתחתן בלעדיהם.

זה תהליך חשוב ומשמעותי שקשה להעביר אותו לכתב

אז מקווה שיצא ברור.

רק שמחות!

אבל גם אם תזכה אפילו במיליון שקל אתה תבזבז שוב הכול בהימור...........

כעקרון לדעתי מטרת הפגישות הראשונות זה לנסות להכיר את האדם מולך, לראות אם יש כיוון כללי והיותר מתקדמות לראות אם יש אפשרות לחיות יחד, להסתדר, לאהוב .

ציפיות מחיי הנישואין: בעיקר לא להיות לבד, תמיד חוזרים למישהו, מחויביות ורצינות, בשונה מחיי הרווקות שזה יותר חופשי

ולכן אני לא לגמרי בטוח מה לענות עליה

ברור שבמהלך הפגישות קורים שני דברים:

1 מקבלים אינפורמציה על הצד השני, ובפרט מקבלים את האינפורמציה בצורה בלתי אמצעית ומלאה יותר.

זה כולל את היחס של האדם שמולך לדברים שונים, זה כולל כל מיני פרטים שלא ידעת לשאול עליהם. זה כולל תחושה של כל צד לגבי השני.

2 מתקרבים לצד השני, ובונים קשר. את זה גם אדם חכם לא יכול להבין לבד, הוא באמת צריך להיות שם

כמעט בכל קשר טוב, הקרבה אחרי כמה פגישות גדולה יותר מאשר בתחילת הפגישה הראשונה, ובלי קשר להחלטה מבוססת-אינפורמציה.

לדעתי אלו שני התהליכים העיקריים שקורים

הציפיה שלי מחיי הנישואין היא להיות נשוי ושתהיה לי משפחה משלי.

כיון שכדי להיות נשוי אני צריך להיות נשוי למישהי, אני מאד מעוניין שזאת תהיה מישהי שנעים לי איתה, ומאד כדאי שגם היא תרצה

אם את בעניין להוציא כסף אז יש את 'כרטישיח' של @נתנאל וייס , שמיועד לזוגות נשואים אבל טוב גם לשלב הזה

(גראוצ'ו מרקס)

אף אני אומר, לא אהיה מוכן להתחתן עם מי שתרצה להתחתן איתי