נפש חיה.
ע מנפש חיה.ע מ
בוגרת קטנההא, עם ניק אחר הייתי 
סליחה שאני חופרת לכם לפעמים על מחשבות ותהיות שלי
אבל לאחרונה באמת (קצת אולי מתוך הרגל) אני מנסה להרגיש איך זה להשלים עם החוסר.
להשלים עם זה שאין הצעות מתאימות, שאין הצעות שעונות על מה שאני מחפשת, שאין כרגע את הבחור הזה שאני מחפשת
שאין לי כרגע אהבה, שאין לי כרגע בית (הקב"ה סליחה ומחילה, החוסר שלך לא יושווה לשלי, ועדיין קשה לי)
שאין כרגע בחור שמשמח אותי ועושה אותי מאושרת... ואתם יכולים להמשיך עם זה עוד ועוד
כן ב"ה
יש משפחה טובה, כן יש חברות אהובות תומכות, כן יש אנשים שעושים אותי שמחה ואפילו מאושרת (אפילו שזה עדיין לא בעלי)
כן ב"ה יש בריאות (ולא לכולם יש...), כן ב"ה יש לי משמעות וסיפוק לחיים...
אבל מה שמחזיק אותי זה האמונה שאולי בסוף כן יהיה גם זוגיות אוהבת, כן אמצא את מה שאני מחפשת וכו'
אבל זאת אני. ויש אנשים שהשלימו עם זה שזה לא קיים ולא יהיה קיים כי טכנית זה לא יכול להיות קיים.
והאנשים האלה זה אותם אנשים שמתמודדים עם נטיות הפוכות.
מציאות של אהבה מבחינתם זה מציאות אסורה או לא ראויה. מציאות הפוכה. לא טבעית.
וכרגע- תגידו מה שתגידו, לא רואה שיש להם פיתרון בין רפואי, נפשי, הלכתי, רוחני, וכו'
הדבר היחידי ששמעתי (שמעתי הרבה דרכים להתמודדות אבל לא פתרון שמאפשר להפוך את הנטיה למין השני) זה להשלים עם העובדה שזה מצבך ולהקים משפחה איכשהו בלי אהבה....
אז הלוואי, והיינו מתאחדים ביחד לתפילה בעבורם, שהקב"ה יימצא לאותם נשמות אבודות מענה ויפסיק את סבלם ויושלם תיקונם ויזכו גם הם לזוגיות אוהבת על פי ההלכה.
הלוואי.
(אני חושבת שבתור עם שערב אחד לשני, המצב הזה שקיימים כל כך הרבה אנשים שמתמודדים עם התופעה הזאת ועדיין לא נמצא פיתרון לכך, אמור לזעזע אותנו, להוציא אותנו לרחובות, אמור לעורר אותנו לתפילות,לצעוק לקב"ה, יש לך בנים ובנות שסובלים שמתייסרים, ואני מרגישה שאנחנו עדיין לא שם. שזה נושא שעדיין יחסית מושתק, נושא שעדיין לא שמים על השולחן, אנשים סובלים ברמה שהם מגיעים להתאבדויות!!! אני מרגישה שהם קצת שקופים בעולם הדתי... וכואב לי.. )
לב אוהבכשהייתי בכתה ט' וסיפרתי לר"מ שלי שאני הומו, סיפרתי לו על הפחד שלי להישאר בודד.
"אבל אתה בכתה ט', מי בכלל חושב של חתונה בכתה ט'?!"
עניתי לו שבגלל שאני יודע שזה לא יקרה, אני חושב על זה כבר עכשיו, ומדוכא מזה כבר עכשיו..
הפחד מהעתיד, התחושה שזה לא משהו זמני אלא באמת מצב קבוע שלא ניתן לשנות אותו... זוועת עולם.
כשהייתי בכיתה י"ב, הייתי בטוח שאני אתחתן עם אשה לסבית. איזה כיף זה יהיה, להיות נשוי, להקים בית כאחד האדם, לשמח את הקב"ה (ולהבדיל גם את המשפחה שלי)
...
בשיעור א' אפילו דיברתי עם רב מסוים שהתעסק עם שידוכים כאלה, אבל אז חטפתי את האמת לפנים... "הבעיה היא שכמעט כל הפונים אלי הם גברים. נשים פשוט לא רוצות להתחתן עם הומואים, אפילו אם הן לסביות". אחרי שלחצתי עליו שינסה להסביר לי את הפער הזה, הוא הודה ש"לאשה הרבה יותר קל לזייף, היא יכולה להיות עם מישהו שהיא לא נמשכת אליו, והוא כל החיים לא יידע מזה בכלל. אז למה לה להתחתן עם מישהו שלא יאהב אותה אף פעם? לגבר זאת בעיה. הוא לא יכול להתחתן עם אשה רגילה, היא מהר מאוד תבין שהוא לא נמשך אליה".
הוא אמר לי שהוא יכניס אותי לרשימה, ביחד עם כל שאר הגברים שפנו אליו, ואם הוא ימצא מישהי רלוונטית - הוא יחזור אלי.
עד היום הוא לא חזר 
ב"ה היום אני נשוי באושר לאשה מיוחדת במינה, מתוך אהבת אמת.
קודם כל, ממש לפני כמה ימים פרסמתי כאן איזה פוסט...
זוגיות עם להט''ב או להט''ב לשעבר - נשואים טריים
בתגובות שם גם הפניתי לשני סטטוסים שנכתבו עלי בפייסבוק עם עוד קצת מידע עלי.
דבר שני, אני אומר את זה לכל מי ששואל: הסיפור שלי הוא רק שלי. הוא לא מוכיח שכל הומו יכול לפתח משיכה לנשים, הוא מוכיח רק על עצמי.
הפחד הכי גדול שלי זה שאנשים יראו את זה שהתחתנתי, ויגידו לחבר/ילד/שכן ההומו שלהם "הנה,תראה אותו, הוא הצליח להתחתן, אז גם אתה תצליח".
תודה ממש ששיתפת, קצת אור בכל הנושא העלום הזה...
לא יודע יותר מזה.
צריך להבין שאף אחד לא מחכה לי, ואם אני מרגיש צורך להתחתן הצורך גובר עם השנים. והסיכוי להצליח קטן עם השנים - מהרבה סיבות, ואוכל לפרט. ולכן ככל שהגיל עולה אפשר פחות לסנן. האם השאלה שלה היא בררנות? אין לי דעה בנושא. אבל ברור שבגיל מסוים צריך לוותר על שאיפות שבגיל צעיר יותר היה אפשר להתעקש עליהן
כך גם אני מתייחס לזה
יכול להיות שבטווח של עשר השנים הראשונות זה פחות בא לידי ביטוי. אבל בגיל 30+ ובטח 40+ לדעתי זה משמעותי מאד. המטרה היא לא למצוא אהבת אמת בגיל 60. במטרה היא להספיק לחיות חיים זוגיים (וזה בלי לדבר על ילדים). שמעתי משפט ואני מסכים איתו "אין אף אדם שבשביל להתחתן איתו שווה לחכות 20 שנה"
שאם הייתי מגיעה לגילאים האלו, ממש לא הייתי מוותרת על אהבה. בלי אהבה בעיניי אין בכלל זוגיות, אין כלום.
כן מסכימה איתך שהייתי מוותרת על חלומות כמו רמה רוחנית מסוימת או אידיאל של בית שהייתי רוצה להקים.
שורה תחתונה יש שני עניינים בעיניי, אחד הרצון להקמת בית בסגנון מסוים ואיך הייתי רוצה שהאבא לילדים שלי ייראה, ודבר שני זה איך אני רוצה שהזוגיות שלי תיראה. ואני תוהה לעצמי במה הייתי מתפשרת יותר. וחייבת להגיד שיש מצב הייתי מתפשרת על סגנון הבית...
אני מבין את האמירה כאמירה עקרונית
מבחינה מעשית, מאד יכול להיות שהעקרון הזה סתם תוקע את האדם בלופ שהוא לא יכול לצאת ממנו (מה אם יש לי בעיה לפתח אהבה?).
ברור שאין שאיפה לוותר או להתפשר. על כלום. אבל אם יש רשימה של יעדים, ויש אופציה להשיג חלק מהם, ויש סבירות מסוימת שאופציות אחרות לא יתנו יותר מזה - אז עדיף רבע ציפור ביד מאשר חצי ציפור על העץ
ו"אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו" נאמר גם כאן. והוא נכון במיוחד כאן. אנשים במצב של צורך מוכנים לוותר ולהתפשר על דברים שהם לא חלמו לוותר עליהם כשהיו שבעים ונינוחים. צריך לזהות מתי מדובר בוויתור מתוך יאוש - שהוא לגיטימי אבל מסוכן - לבין ויתור מתוך הבנה של המציאות, שהא בריא; אבל ברגע שיש מודעות מלאה למצב, אפשר להתפשר על הכל (כשצריך)
אם האדם נראה לך, עניינית, כאופציה מתאימה, אז לכאורה יש מקום לנסות שוב.
בסדר, הוצאת את העצבים... עשית את שלך.
אבל הרי באמת יתכן שמישהו "יבהל" פתאום ויבטל. יש דברים כאלה.
אז סביר שכדאי לבדוק, אלא יותר במתינות.
מה שכן, אם את מחלטה לבדוק מחדש - אז באמת מחדש. לא לנטור כל הזמן על הפעם הקודמת, ולא להעלות את זה כ"קלף".
פרקת כבר מה שרצית. אם בודקים - אז בלב נקי.
הפחד ש"עם כל אחד זה לא באמת וודאי" - עלול להכשיל.
זו לא "הגרלה". אחרי שרואים שהנתונים העקרוניים מתאימים, וגם ההרגשה האישית ביחס לאדם טובה - הרי שיש בחירה. עם "וודאי" או לא - תלוי הרבה בהתנהלות אחרי שנישאים, על הבסיס שיש התאמה ראשונית ונעימות זה עם זה. תבחרי בטוב, ותעבדי עליו.
בהצלחה רבה לך, חושבת עלייך... הלוואי ותמצאי את שאהבה ליבך
לנושאים שלנ"ו 
משהו לעודד חברה מתוסכלת ומבואסת...
להחזיר קצת נחמה וכוח.
תודה
איכהאבא אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי
שלמסע הזה יהיה סוף טוב
שכל מה שאני עובר בדרך
יהפוך חולשה לעוצמה גדולה
בטח נחשב!איכהדעתן מתחיללא נבראו עיכובים בעולם בין עיכובים גשמיים בין עיכובים רוחניים , כדי לעקב דברים, אלא כדי לחזר על ידי ההתעכבות עוד יותר ויותר את זרם האורה, ואת גדולת החיים בצחצחותם העליונה.
כמה צריך האדם הרוחני להתגבר על עצמו שלא יתיירא מדמיונו, ולא יתיירא גם כן לפתח את דמיונו בעושר גדול, כדי שיהיה בסיס וכסא הגון לאור השכל העליון, שאוצר בקרבו את יסוד התפארת של חיי האמת.
אפילו כשימצא אדם את עצמו טבוע עמוק מאד ברפש החיים, ידע שההתבודדות הפנימית תמציא לו בחזרה את עצמיותו אשר אבד, ואור נשמתו ישוב אליו. וגם אם מניעות נשמתיות ופתולוגיות ימנעוהו, אל ישים אל לב. ולפעמים יש, שבמקום של רפואה רוחנית שהוא דורש, צריך הוא רק רפואה גופנית, ולא יעיב בדעתו את אור צהלת נשמתו בכל מניעה שבעולם, מאחר שיודע הוא בעצמו, שחשק של טהרה עליונה קבוע בו עמוק.
שאור שבת קודש יחלחל ויספג בנו בטהרה ויתן לנו כוחות נכונים להמשיך בעשייה טובה למען עשות לו יתברך דירה בתחתונים. הייליקער שבת.
דעתן מתחילזה נכון מאוד מה שכתבת.
ובאמת כשקשה לפעמים עדיף לחפש בעצמך את מה שמתאים *לך*, למרות שזה יותר קשה משיאכילו אותך בכפית..
אני כבר אשתדל למצוא את הקטע היותר מדויק בשבילה, ממה שנתתם לי ביחד עם מה שאני מכירה.
כי אני קצת מכירה אותה
תודה.
ואחת הדרכים היא ע"י מחמאות והתייחסות חיובית, לא?
לצורה , סטייל, טוב טעם.
להגיד מחמאות כשהזמן והסיטואציה מתאימים לכך ולא לתקוע בלי קשר ולהביך את הבחורה המסכנה.
וגם מבולבלים.
אתה ענייני - הוא יבש ולא נחמד.
אתה זורם ונחמד - הוא בעייתי.
תראי, לרובנו יש טאקט. ולרוב אפשר לראות איזו התנהגות מתאימה לבחורה שמולך.
אבל אל תשכחי שבני אדם שונים אחד מהשני:
מה שבחור אחד רואה כנחמדות פשוטה לאחר זו קרבה מוגזמת,
ומה שלך לא נעים יכול להיות למישהי אחרת נחמד ואפילו נצרך בקשר.
אני גם חושב שמחמאות צריכות להיות קשורות לסיטואציה ועם פרופורציה לרמת ההיכרות אחרת זה מרגיש פתטי.
אבל יש כאלה חושבים אחרת... לא יודע למה.
ברוקוליגבריאל.ק.צאת יכולה ללכת לכל מיני פעילות חברתיות
אז קודם כל כמו שכתבו יש פעילויות חברתיות שזו דרך נחמדה יותר להכיר
בחורים. אגב זה גם טוב שהם יכירו אותך בשביל להציע חברים.
יש גם שדכנים ממש טובים במקומות מסויימים.
ויש עוד רעיון שעובד טוב (העתקתי מתשובה שלי בפורום)
שמעת פעם על מאתרת הצעות?
זו מישהי חברה/ מישהו מהמשפחה (כמובן אפשר גבר או אישה)
העיקר שיש לה זמן קבוע לפנות לזה והיא מכירה אותך ושהיא זורמת, רצינית, קולטת אנשים וכו'.
ו.. צריכה כסף.
ואת משלמת לה לפי שעות עבודה שבועיות.
את מגדירה לה בצורה ברורה מה את מחפשת. מה הרצונות שלך הצרכים וכו'.
חושבים יחד באלו מקומות הוא יכול להיות. בוגרים של איזה ישיבות/ מוסדות וכו'.
והיא הולכת לאותם המקומות ומנסה לברר ולמפות (לדוגמא במכון לב יש ממש מאגר רציני של בוגרים ושדכנים שאפשר להיעזר בהם) היא ממש עובדת מסודר וחורשת מקומות.
(אם תרצי בפרטי יש לי כמה טלפונים של אנשי קשר שעובדים בישיבות/ מכון לב וכו')
זה רעיון שממש עובד, למה?
כי היא עובדת רק אצלך!
היא לא שדכנית שיושבת מול מאגרים היא ממוקדת רק בך
ומחפשת בכל מקום שחשבתן עליו..
והיא מדווחת לך כל שבוע מה עשתה וכו'.
והכי חשוב היא עובדת כל שבוע זמן קבוע (שקובעים מראש)
וזה משתלם לה לגמרי.. (ולא צריך לתזכר) לא טובות וכו'..
מה שחשוב ומנסיון מקדם מאוד זה קודם לברר מה קריטי לך
4 דברים/ תכונות שלא תצאי בלעדיהם ואותם להבהיר למאתרת/שדכנית.
זה ממש חוסך הצעות לא קשורות.
יש עוד רעיון ששמעתי עליו אבל לא ניסיתי..
ללכת לחברה ולהסתכל יחד באלבומי חתונה על הבנים ואז חושבים יחד (ואם רואים מישהו שאולי מתאים. נעזרים בבעלה או בדמות המקשרת..) זה טוב גם אם לא תמצאי שם. כי זה מושיב אותה לחשוב וככה גם היא יותר מבינה מה את מחפשת.
זה גם מושיב אותה להשקיע ולחז
שתהיה הצלחה גדולה ושנת שמחות!
אני מכירה שדכנים מכל מיני סגנונות וגילאים אם תרצי. תגידי .
לגבי מאתרת הצעות. ממש כדאי לחשוב עוד ולנסות לשאול חברות ממש יכול להיות שמישהי תרצה.
אפילו לעבור על כל רשימת אנשי הקשר בפלאפון פתאום תגלי רעיון חדש.
אם לא תמצאי רעיון. אפשר לבקש משדכנית לעבוד ככה בשבילך לפי שעות וכו'.
גם לה שווה לקבל ממך משכורת קבועה.
אולי אפילו אחד מהזוגות המארחים ברעיון הנפלא שהציעו כאן למטה
יוכל להיות בעצמו מאתר ההצעות.
רק טוב שיהיה והרבה ברכה!
שנעבור לפרטי?
לדוגמא אני הולך להרצאות של בנים ובנות יש בי-ם ובמרכז. תלכי לכאלה שיש בהם ישיבה חופשית ולא כמו בהרצאה. בחנוכה הייתה הרצאה של הרב יוני לביא ואחרי זה פעילות ושירה.
לפני כמה שבועות הייתה סדנת עץ בערב עם אוכל וכו'. היה נחמד מאוד וזה גם נותן מרחב לדבר עם האנשים ששם.
מה מעניין אותך ?
עם חיים קורץ.
שמעתי שהוא שדכן מוצלח.
עושים את עוצמת הרכות בדרך כלל כטיפול נלווה שמרגיע,
הטכניקה מסירה את החסימות מהרגש, המחשבות הולכות לישון כשעושים את הטכניקה הזו - והרגש יוצאת ומתבטאת.
אבל הטכניקה הזו לא נוגעת בשורש של החרדה - שזו מערכת היחסים הפנימית.
@מתנוצץ סליחה על הניצלו"ש במידה ותרצה ויתאים יש לי המלצה על טיפול ומטפל\ת .
זה בהחלט מברר את מה למה בא הרגש ויכול מאוד לעזור במקרים של חרדה.
עוצמת הרכות מגיע כטיפול בפני עצמו יש גם אופציה כמו שאמרת להשתמש בטכניקה הפיזית כנלוות לטיפול אחר (פיזי או רגשי) אבל השיטה הכוללת היא טיפול שלם בפני עצמו ויש בו שני שלבים הראשון שיח והשני הפעמה (התכניקה הפיזית) החלק השני הוא באמת דומה למה שתיארת , עוזר לשחרר חסימות ומאפשר להקשיב לגוף ולרגש ולברר אותו יותר לעומק .
הרב נביא? בן נביא? יש לו אורים ותומים?
יש הרבה מבחנים שהרבנות עורכת על מנת לקבל הסמכה, פירוש חלומות בפירוש אינו אחד מהם.
רק תארי לך שאת לא פגעת בו כלל, אבל בגלל עצת הרב את תצרי אתו קשר (וזה לא משנה אם ישירות או דרך צד ג'), ואז הבחור יזכר בך ויתגעגע או יחשוב שאת מעוניינת לחדש את הקשר...
עדיף להתעלם מדברי הרב, אין שום חובה לבקש סליחה מאדם שאת כלל לא יודעת שפגעת בו, ואין לך כל אינדיקציה לכך.
לא צריך חלום ולא רב, זה מצדיק בקשת סליחה.
ואם חלום או רב מזכירים לך, זה מצוין.
ולא בגלל שזה מעכב משהו, סתם כי בחור נעלב.
ועדיף שלא בהודעת התנצלות אלא דרך שיחה (שלך או צד שלישי) כדי לוודא מה הוא מרגיש ואם הוא עדיין פגוע
נשמע שהמצפון מייסר אותך.
אם את לא יודעת אם ולמה הוא נעלב בבירור אין צורך לעשות דרמות.
צריך להאמין ביכולת של האנשים להבין , למחול, לסלוח ולהתקדם קדימה.
לפעמים גם אם היינו 100% מבחינת ההתנהלות הצד השני עלול להיפגע כי..אלף ואחת סיבות, כל אחד וענייניו.
תתפללי שיהיה לו טוב ותשאירי את כל הסיפור מאחורייך.
עמ"י הם אנשים טובים, מוחלים,למדי עליו זכות שהוא לא כזה קפדן.
בהצלחה.
הדעה שלי היא שאם את יודעת שפגעת בו או שאמרת משהו לא מתאים.
או שהצורה שבה בחרת לסיים הייתה פוגעת.
ובעצם את מתחרטת על המעשה ומבקשת לתקן את דרכיך
ובפעם הבאה לא תנהגי כך.
אז אפשר.
אבל אם את רוצה לבקש סליחה רק כדי להרגיש טוב עם עצמך
כשאין חרטה על המעשה (כי יכול להיות שלא היה מעשה)
אז זה לא ראוי לדעתי.
הוא לא זה שאמור לנקות אותך מייסורי המצפון.
את אומרת שאת לא יודעת ממה, כביכול, נעלב.
מצד שני, אומרת שבפעם הקודמת הוא עדיין כעס עלייך (על מה?).
אז אם את יודעת משהו שפגעת בו, שהתנהלת לא בסדר, או ש"הלכת" ממנו כהגדרתך, בצורה שיש בה פגיעה - יש מקום להתנצל.
אם לא פגעת בו - אז אין על מה להתנצל.
ואם את זוכרת משהו שנהגת שלא כהוגן - יכולה לשלוח הודעת אס.אמ.אס, שאת חושבת אולי לא נהגת מספיק ברגישות ב.. (כאשר הודעת, בפגישה, או לא יודע מה) ואת מבקשת את סליחתו ומאחלת לו הצלחה בהמשך. לכתוב בצורה ממש "עניינית" שלא תיצור אשליות שווא.
על פגיעה/עלבון ראוי לבקש סליחה גם ללא קשר לעיכוב זיווג - ואם אין פגיעה, אין צורך להמציא בקשות סליחה על מה שלא היה.
בס"ד
אז ככה. אני בת 25 והתחלתי השנה לעבוד במסגרת קצת מרוחקת וסגורה.
כל הצוות נשים ואין זמן או לאן לצאת שיש שם סיכוי לפגוש אנשים מהמין השני.
אני נמצאת בערך בכל קבוצות הוואטסאפ לשידוכים ברחבי הארץ, שליש גן עדן, שדכניות/ים מכמה איזורים שונים,
כשמתאפשר לי הולכת לסעודות/שיעורים/פעילויות של פו"פים.
מדי פעם אני מתזכרת חברות ומשפחה שאני עדיין מחפשת את שאהבה נפשי
ואני פשוט לא מוצאת!
האנשים בכל הדברים האלו פשוט ממוחזרים וסליחה על הסטיגמטיות אבל רוב מוחלט של האנשים שעושים את כל הרשימה הנ"ל הם פשוט מוזרים לכתחילה ולכן הגיעו לזה!
כל החברות שלי נשואות לחברה' שהן פגשו בדרכים אחרות מאלה...
יש לכם רעיונות מקוריים?
פעם זה היה ברור שאם אלך להתנדב במקום הנכון אפגוש שם חברה' איכותיים.
אבל לא עברתי את הגיל בשביל זה?
יש עדיין חברה באמת טובים ולא מוזרים שפשוט עוד לא מצאו? איפה אפשר לפגוש אותם?!
באמת שאני כבר לא יודעת!
מרגישה כאילו הסיכוי היחיד שלי הוא רק אם מישהו יתחיל איתי ברכבת ואני לא מתכננת לשבת ולחכות שזה יקרה!
בבקשה תגידו לי שאני לא היחידה שמרגישה ככה ואם יש לכם הצעות אשמח לשמוע!!
בנושאי דת, יהדות וכו' של בנים ובנות ביחד (אם זה לא מפריע לך מעורב).
כך את יכול לראות ולהראות לאנשים בסגנון שלך. אחרי כמה פעמים תוכלי להכיר את אנשים ולראות מה הכי טוב ומתאים לך. ולפנות ישיר או דרך משהי/ו.
בהצלחה!
ופתחתי שירשור שקשור לזה ממש לא מזמן
יש משהו מנחם בידיעה שאני לא היחידה
ומצד שני כואב לי עלייך ועל כל אחד אחר שמרגיש ככה...
הקושי הוא במציאה. אני הולכת לשיעורים, הייתי באימון, אני יודעת בדיוק מה אני רוצה.
עד היום פשוט עוד לא פגשתי אותו ואני מרגישה שכל מקום שאני פונה אליו אלה אותם האנשים.
השאלה שלי היא איפה אפשר להתנדב או ללכת לפעילויות שאנשים בגילאים האלו עדיין הולכים?
(ועדיפות לאיזור הקריות במשך היום ולא בערב)
((אני מבינה שהלו"ז שלי מאד מגביל אבל זה מה שיש לי השנה))
אני כמוך 
אצלי במכללה כולם חילונים ובעבודה אני עם קטינים (מורה פרטי לגיל תיכון)
והקטע שאת אומרת שהם ממחוזרים... ואי כואב לשמוע את זה, אבל זה גם מה שאני מרגישה
אותם בחורים, אותה גברת בשינוי אדרת...
כאילו איפה שאר הבחורים?..... לא ברור.. האם גם הם מחכים שהיא פשוט תנחת עליהם מהירח?
כאילו מה הם מצפים שאנחנו נחפש אותם???
שיהיה בהצלחה רבה!
שמעת פעם על מאתרת הצעות?
זו מישהי חברה/ מישהו מהמשפחה (כמובן אפשר גבר או אישה)
העיקר שיש לה זמן קבוע לפנות לזה והיא מכירה אותך ושהיא זורמת, רצינית, קולטת אנשים וכו'.
ו.. צריכה כסף.
ואת משלמת לה לפי שעות עבודה שבועיות.
את מגדירה לה בצורה ברורה מה את מחפשת. מה הרצונות שלך הצרכים וכו'.
חושבים יחד באלו מקומות הוא יכול להיות. בוגרים של איזה ישיבות/ מוסדות וכו'.
והיא הולכת לאותם המקומות ומנסה לברר ולמפות (לדוגמא במכון לב יש ממש מאגר רציני של בוגרים ושדכנים שאפשר להיעזר בהם) היא ממש עובדת מסודר וחורשת מקומות.
(אם תרצי בפרטי יש לי כמה טלפונים של אנשי קשר שעובדים בישיבות/ מכון לב וכו')
זה רעיון שממש עובד, למה?
כי היא עובדת רק אצלך!
היא לא שדכנית שיושבת מול מאגרים היא ממוקדת רק בך
ומחפשת בכל מקום שחשבתן עליו..
והיא מדווחת לך כל שבוע מה עשתה וכו'.
והכי חשוב היא עובדת כל שבוע זמן קבוע (שקובעים מראש)
וזה משתלם לה לגמרי.. (ולא צריך לתזכר) לא טובות וכו'..
וגם כמה שזה קשה כדאי ממש לפתוח את הראש לעוד שדכנים
כי התחושות שלך מובנות לגמרי!!
אבל חוסמות אותך, כי יכול להיות שבעלך כן נמצא באתר/ אצל שדכנית/ בערבי פו"פ.
ועוד משהו.. לפעמים לך ברור מה את רוצה אבל צריך לדייק את איך שאת אומרת
ומסבירה את מה שחשוב לך. כי מנסיון יש הרבה פעמים הגדרות ומושגים שונים שגורמים לאי הבנות..
שנת שמחות וכל הטוב!
האמת שיש לי חברה שקצת עושה את זה כבר...
אבל מעניין להפוך את זה למשהו רשמי...
תודה!
אמנם עשיתי אותו עבור בנות (גם כאן.. 
) לשם שמיים ובלי תשלום ( אבל יכולה להבין את הצורך למה התפקיד צריך להיות בתשלום מצד המחפשים דווקא) ובהחלט רואים תוצאות טובות מאוד
עשיתי מאמצים מטורפים כדי למצוא מישהו שיהיה מוכן. שלחו אותי מאדם אחד לאחר. נתנו לי עצות במקום הצעות. אלה שהגעתי אליהם הביאו מעט מאד תוצאות, רובן תוצאות שהגעתי אליהן מעצמי עוד לפניהם.
אז לא, מאתרי הצעות נשמע מקסים אבל לא תמיד עובד
אני חושבת שהאדם הזה לא בהכרח צריך להיות רק 'מקצועי'
אלא אדם שאתה מוכן לחשוף בפניו גם את החולשות ואת הצדדים 'הפחות זוהרים שלך'
אבל חייב לציין שקצת צרם לי המשפט שכתבת:
"רוב מוחלט של האנשים שעושים את כל הרשימה הנ"ל הם פשוט מוזרים לכתחילה ולכן הגיעו לזה".
גילוי נאות, אני נכלל בקבוצה הזאת, אז קצת נעלבתי
חוץ מזה, הרי גם את עושה את כל הרשימה, ועם זאת, את נשמעת בחורה על הכיפאק (כן, אני עד כדי כך זקן (-: ).
לכן הקביעה שלך לא מחזיקה מעמד מבחינה לוגית, גם האיש שלך נאלץ לחפש בדרכים שאת נאלצת לחפש בהן. וזה רק מראה על רצינות, יכולת התמדה ובשלות.
ואני מבינה שאני "מפלילה" את עצמי.
הרעיון הוא שזה לא סוג האנשים שאני מחפשת ומרגישה בנוח איתם ולכן אני מנסה לצאת מהמעגל הזה ולמצוא מעגלים חדשים שבעז"ה יתאימו לי יותר...
ההרגשה שאין כבר בחור בשבילך.
ועוד כשאת עושה מאמצים גדולים באתרים, קבוצות, מפגשי פו"פ ועוד.
שימי לב לאנרגיה שעולה לך מהמחשבה, שכולם מוזרים.
באמת כל בחור שעבר את גיל 25 הוא מוזר?
אין אף אחד בכל העולם שהוא נורמלי , בדיוק כמו שאת נורמלית, למרות שהוא רווק בן 25 +?
תראי כמה כאלו יש רק פה באתר.
השליליות הזו , שמה אותך במקום לא טוב מבפנים.
תעשי רשימה של כל מי שהציע הצעה מתאימה, ותחזרי אליו.
תחפשי לך שדכנית פרטית - בתשלום על חיפוש ההצעות לפי שעה.
תרימי טלפונים לרבנים בישיבות (אם את מחפשת בוגר ישיבה).
תפני שוב לחברה עם הסבר מה את מחפשת.
ויש עוד רעיונות.
המשותף לכולם הוא לחזור על דברים שעשית בעבר, ולהיפתח לעוד דברים חדשים.
אני כמובן ממליצה בחום על אימון לחתונה
ואם את רוצה, כתבתי מדריך להבאת הצעות.
הוא מגיע ברשימת התפוצה שלי,ביום ה-17.
זו ההצטרפות לתפוצה:
מדייט מעיק ומלאכותי
לדייט זורם ואיכותי☕
הקישי על הקישור כדי לקבל אותו לתיבת המייל שלך
מדייט מעיק ומלאכותי - לדייט זורם ואיכותי
ואת גם מוזמנת להצטרף לקב' הוואטסאפ שלי -
בואי כלה מרווקות לחתונה 💑
בואי כלה -מרווקות לחתונה💑
בסוף ישועה היא מה'
היו שם אפילו פעמיים
מבקש אמונהיתכן שהוא היה בטוח שהוא יוכל לחתן רווקים, ובשמים נודע לו שאין לו אפשרות לזה.
זה שר' נחמן קיבל דבר גדול והשתמש בלשון כזאת
לא אומר שכל אחד יכול.
אבל אני עוצר פה, לא רוצה להכנס לזה.
ומקבלים השפעה מהצדיק, למרות שמי שעוזר זה הקדוש ברוך הוא, אבל לולא ההליכה לצדיק, לולא ההשפעה של האווירה הקדושה, לא משיגים את התוצאה, כך בדיוק, לולא ההיקשרות למלאך, לולא המאמץ והשהייה בציון הצדיק, ציון לנפש חיה, כי צדיקים במיתתן קרויין חיין, לולא זה אין עזרה בפועל ממש, בדיוק כמו מי שמאמין בקב"ה ומתעצל ללכת לצדיק חי.
הרב מיבניאל טען שכל רווק ורווקה שיבואו אליו ימצאו את הזיווג ואמר שהוא חזק בזה.. נכון?
אז זה לא כמו כל תפילה שמצטברת בסוף לישועה. זה אמור לקרות די מהר..
אם בנאדם היה פעם ופעמיים ועדיין תקוע כנראה שאין לרב את הכוח הזה... עם כל הכבוד.
לכל החברים היקרים שגרים בבית של ההורים..
כשאתם יוצאים לדייט, מספרים להורים? לא מספרים?
מביך אתכם או שלא?
(או שאתם בין האלה שגם שמשתפים ומתייעצים? חחח יש גם כאלה)
פעם אחותי הקטנה ראתה אותי לפני דייט ואמרה לי שאני מסריח מבוסם ואז אמרתי לה "זה לא בוסם ואני לא מסריח" חחח אותה אני באמת לא סופר חח
שאת יכולה וכיף לך לשתף.
הורים שלי מדהימים רק זה דבר נפוץ שלהורים קשה עם הרגש ההורי החזק ועם תחושת ההבנה..
לפעמים זה קצת מעיק ואם אפשר להבליע את זה במשהו אחר אני מעדיף חח
זה באמת תלוי במצב רוח עד כמה זה מעצבן חח
נו, שאלו יהיו הצרות שלו
נראה טוב.
דייטים ראשונים- לא.
(ולמרות זאת אמא תמיד יודעת הכל איכשהו חח).
מעניין מה זה אומר...
איכהלפחות ככה זה אצלינו-
כל האחיינים//יות מצד האחיות הרבה יותר קשורים אלינו מאשר צד האבא וכנ"ל בצד השני
כל האחיינים/ות מצד האחים הרבה יותר קשורים לצד האמא.
האישה קובעת.
שבנות יותר נשארות לגור עם ההורים לעומת בנים שגרים בעיקר מחוץ לבית בתקופת הדייטים?
"על כן יעזוב איש אביו ואימו.." ..
לא קשור לאיפה גרים לדעתי.
באמת יהלום נקודת הנחה מטופשת שאופי השירות של האדם זה חשוב לחיי הנישואים שלו
קוד אבל פתוחולעיתים רחוקות. ונפוץ בעיקר לקראת שחרור
לא ממש חסר לו.
הוא יכול להיות שמח במי ומה שהוא ואין צורך הסתיר אפילו באופן זמני את היותו בעל תשובה
גם אם לחלק זה מפריע. בד"כ אנשים מנסים להסתיר פגמים, זה לא פגם.
לדעתי צריך לקבל בהבנה את מי שמעדיף אחרת וזהו.
לגבי הדבר האחרון שכתבת בשרשור "בעיה רצינית (נושא שבצניעות קצת, לשיקולכם אם לפתוח)" (אני כותב פה כי השרשור ההוא נסגר...)
יש לי שאלה אני לא בטוח שזה המקום אז אם זה לא אז תגידו לי ואני אמחק...
כמו שאמרת על עצמך שאמרו לכן להתלבש צנוע... למה הרבה בנות לא מבינות את זה ??? את מה שזה עושה לבנים...?? אני בטוח שאם הבנות היו פחות תמימות ויותר מודעות לנושא הזה (הם לא אנשים רעים הם פשוט לא מודעים) הם היו מתלבשות יותר צנוע...
סליחה מראש אם מישהו יפגע (לא התכוונתי...)
יש לך/ם מושג?
או שאני פשוט לא מחובר למציאות?
להלן מתפילתו של ר נחוניה בן הקנה שהיה אומר כל יום:
"הי רצון מלפניך אלוהי שלא יארע דבר תקלה על ידי"...
לא יודע מה איתכם. גם אני כגבר משתדל שלא תיארע תקלה על ידי. לא בתורה שאני מלמד
לא בהתנהגות כלפי משפחתי וכלפי הסובבים אותי במרחב הציבורי (להרבות כבוד שמים וכו')
שורה תחתונה - באמת לא אכפת לך שלא תיארע תקלה תחת ידך?????
ואל תיתן לטרמינולוגיה המשובשת של הדור לבלבל אותך
מוותרים על דברים שולים לא מוותרים על דברים עיקרים, שבשבילם באנו עד כה.
לפעמים מרב ההתעסקות באמצעים שוכחים את האידיאל. לדוגמא אברך שחוסך כל שקל בגלל שהוא רוצה להתמסר ללימוד תורה, מתעסק כל היום בכסף ופתאום התורה נשכחת. הוא הפך בלי ששם לב את האמצעי לאידיאל. ככה קרה בתחילת האנושות שלא עבדו את השמש והירח אלא רק השתמשו בהם לעבודת הבורא ואז מראש עיסוק בהם שכחו את הבורא.
אם יותר תפרטי יהיה יותר אפשר לנסות לגעת במה שאת רוצה..
מה שברור - נאחזים במחשבות טובות, בכך שכל דבר שטוב שחווינו זה לא מובן מאליו. הכל לא מובן מאליו. אין ממה לפחד, באלה אפשר תמיד להאחז.
ברוקולי
)בין לבוא לחשק לפגישה, שזה מספיק רק להרגיש במצב רוח טוב ביום-יומיים של הפגישה ולהרגישה טוב לפניה ולבוא אליה בקטע טוב.. (יכול להיות שכל השלושה שבועות תאכלי סרטים ואז ביומיים האחרונים פתאום יהיה לך איזה משהו שיביא מצב רוח שתשכחי מכל הנאחס והדייט יהיה אחלה)
לבין ההתמודדות שאת נמצאת בה עכשיו -
במצב ביניים - עולות מחשבות, מתאים, לא מתאים, קשור, לא קשור וכו'.. האם אזכה למשהו אחרי הצפיה (היחסית) ארוכה?
בלי קשר לאיך תהיה הפגישה עצמה - המחשבות האלה לא נעימות לך כרגע.
זאת שאלה כללית - איך מתמודדים עם מחשבות שלוקחות אותנו אחורה? מחשבות שעושות לנו לא טוב, לכולנו יש כאלה..
באופן כללי אוכל לשתף עם התמודדות שאני מרגיש שאני נמצא בה ביחס לזה, ואם זה יעזור לך אז אחלה.
יש אצלי בכל עניין החיפוש לפעמים ההפך מ'רוחב דעת'.. מן 'קטנות' (מעליל) שכזאת.
אחרי כל דבר שקצת הולך, אז אני מנסה להאחז בו. "הנה יש הצעה!", כאילו לפני זה בחיים לא היו הצעות וגם אחרי זה לא יהיו הצעות טובות... אני מרגיש שזה אתגר להתמודד עם כל הפרטים הקטנים שאני נפגש איתם באופן כולל - בסדר, אני צעיר סה"כ, אין לי שום סיבה להיות לחוץ. לא משום הצעה או לא הצעה שקיימת. הצעות תמיד באות בשלב כזה או אחר אם משתדלים.
בעצם, אולי תעני בעצמך, מה לא נעים במצבי ביניים?
איך אפשר להסתכל על הטוב ולהודות עליו ולא להיות עסוק בנאחס?
נ.ב - שכחתי את העיקר -
יש גם הסתכלות כזאת שעוברת בתת מודע שלוקחת דברים כמובנים מאליהם, שברור יקרה מה שב'תוכניות' שלנו ואז שזה לא קורה אנחנו מתבאסים.
במקום זה אפשר לתצאמן על כך ולהבין ולהפנים שזה לא מובן מאליו ולכן כל התקדמות היא הזדמנות ולא מעוררת פחד ממשהו שאפשר להפסיד.
שמאוד תשמחי להיפגש איתו בעתיד אם יהיה רלונטי, ושבינתיים את תנסי אופציות אחרות (במיוחד שיש הצעה נוספת על הפרק).
אני בטוח שהוא יבין ולא יקפיד עליך כלל. בטח ממש לא נעים לו שהוא מושך אותך 3 שבועות, אם הוא בכלל מודע לזה, כי יכול להיות שהוא בטוח שאת ממשיכה הלאה.
אצלי גם שבוע של עיכוב זו עילה מספקת לכך שאשלח לבחורה הודעה נחמדה ומנומסת שאני אמשיך לחפש ואם יהיה רלונטי תמיד אפשר לקבוע שוב.
בניגוד לסיטואציות אחרות כמו בעבודה או בלימודים ששם הרבה החלטות הן מתוך אילוץ וכפיה מלמעלה, כאן אף אחד לא מכריח אותך ולא יכול להכריח אותך לעשות משהו בניגוד לרצונך בתחום הזה כי זו החלטה שלך נטו, לכן אין מה להתבאס.
בינה.3 שבועות להיות במחשבות של מה יהיה בדייט הבא, לא בשבילי...
אולי אם זאת הייתה הצעת חיי, אולי..
אולי אם הייתה מציאת חן רצינית, אולי
אולי אם הייתה זרימה מעולה וכיף, אולי...
חוץ מזה ממש אהבתי את ההצעה של תפוח יונתן...
בוגרת קטנהעלתה לי מחשבה שאולי בחורים לא צריכים לגדל זקן עד שהם מתחתנים
כי סליחה לפעמים עוברים הרבה שנים ולבחור כבר זקן עבות, ואני הכי בעד זקן
אבל אני גם חומרית, לצערי, ולפעמים הזקן ממש אבל ממש אבל ממש מבגר
ברמה שזה מקפיץ את הגיל לגיל 40...
ובכל זאת, אנחנו בחורות צעירות חמודות שחפצות בבחור בני גילנו ולפעמים זה יוצר קצת דחיה
כאילו לא חבל?
בציבור הליטאי לדוג' אין כזה דבר לפני חתונה זקנים כאלה...
וסליחה ממש אם זה פגע כאן במישהו...
עם זקן, בלי בכלל, זיפים... ממש משתדלת לבדוק רצון ופנימיות...
השרשור היה על התופעה בכללי ... (אבל כן דובר גם מעט על התחושות האישיות שלי בעניין, לא אשקר...)
