פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 462)

(גראוצ'ו מרקס)

אף אני אומר, לא אהיה מוכן להתחתן עם מי שתרצה להתחתן איתי

כי אתה מן הסתם יודע שאין הלכה פסוקה בשאלה הזו (ולמה שיהיה אסור?).

ומה האלטרנטיבה, שאחד מכם יירטב?

המטריה היא כמו חופה ויכול להיות בזה חשש קידושין לרב הונא במסכת קידושין דף ה שס"ל חופה קונה 

מה זה אומר בשבילה "לדבר כבני זוג"? אולי שתתן דוגמא?

זה יכול להגיד המון דברים...

אין הביישן למד

את רואה  חתונה בקרוב?

לא נעיםם לפעמים לשאול אבל עושים את זה.

גם אם היא רואה איתו חתונה בקרוב היא לא תודה בזה ראשונה באופן מפורש לפני שהיא תתרשם ממנו שגם הוא בכיוון.

או לפחות תגיד בצורה עדינה מה שהיא מרגישה.

היא לא תודה לא כי זה קטע מעצבן של בנות שהן לא גלויות וקשה להבין אותן, אלא כי הן באמת לא צריכות להיות גלויות לפני שהן מקבלות שדר זהה מהבחור. תאר לעצמך שאתה תסחוט ממנה הודאה שהיא רואה את הקשר מתקדם לחתונה אבל אז היא תגלה שאתה בכלל לא שם. זה יהיה מעליב.

לכן היא רק רומזת כדי לסמן לך שהיא תשתף איתך פעולה אם אתה תקדם את הקשר.

אתה צריך להיות הראשון שעושה את הצעד כי אתה הגבר.

מאחר והיא רואה שאתה לא עושה את הצעד, אז היא מבינה שאתה עוד לא מעוניין ממש להתקדם.

אם זה המצב באמת, למה לה להודות בפה מלא?

אתה מבין מה אני אומר?

כי באמת לא כל דבר אומרים במפורש. זאת יכולה להיות דרך טובה להעביר מסרים.

אבל לא כדאי לשגע את המוח.. בין אם אתה גבר בין אם אתה אישה.

אם יושב לך משהו על הלב אז או שתרמוז אותו בצורה חכמה או שכבר תגיד אותו מפורש. 

לא להיות במצב ביניים שבנאדם לא יבין אותך.

ברגע שתוקעים בנאדם במצב כזה שלא קולט מה רוצים ממנו בסופו של דבר כדאי לשאול באופן ישיר.

אחרת להיות בהמשך חוסר הבנה זה פשוט קצר בתקשרות ויגרום לתקשורת בין השניים להתקע. פשוט כך.

במקרה הזה אם הוא חושב שאכן זה הפירוש של מה שהיא מתכוונת אז בצורה עדינה כדאי שהוא יעביר מה היחס שלו אל הקשר ויביע רצון לגבי ההמשך.. 

לעשות שיחה של תאום ציפיות,

מה אתה חושב על תפקיד האישה והגבר בבית,

אילו חוזקות וכישורים אתה מביא לקשר ואילו אלמנטים אתה כבר רוצה שהיא תדע מראש שלא תצפה ממך כי אתה לא כזה.

איך היית רוצה לראות את הזוגיות שלך, את הבית שלך, אילו ערכים חשובים לך,

איזה מודל של זוגיות היית רוצה לפתח, מה ראית אצל זוגות אחרים שאהבת ושלא אהבת ועוד...

הבאתי פשוט נושאים שאפשר לדבר עליהם שנראים לי קשורים, לא יודע אם היא בהכרח התכוונה בדיוק לזה.

נראה שעברת אצלה את המסננת הראשונית והיא רוצה שהקשר יצליח ולכן מנסה להעמיק את הקשר כדי להתקדם בקצב בריא.

מכאן ואילך הכל תלוי בדינמיקה בינכם. אתה בכלל מעוניין בה? אם לא, זה הזמן לחתוך. אם כן, פשוט תחתור לסוג הקשר שחלמת שיהיה לך. אני מניח שכשישבת עם עצמך פעם וחשבת על כל נושא השידוכים, ראית בדמיונך איך היית רוצה שקשר עם בחורה יראה אצלך, נכון? אז הנה סוף סוף יש לך את ההזדמנות ליישם את זה בפועל.

יכול להיות שהיא שמעה שיעורי הדרכה איך לקדם נכון קשר

ומנסה ליישם מוקדם מדי..

שאומרת שבכל דייט בוא נצא מתוך נקודת הנחה שזה זה ומקסימום נשלול, במקום לצאת מנקודת הנחה שלא (או אולי).

זה אולי קצת מנותק וגם עלול להרתיע אבל יש לגישה הזו יתרונות, היא מאפשרת לדבר על שאיפות ותוכניות עתידיות (בסה''כ זו מטרת הפגישות) ועוזרת ליצירת קשר.

בקיצור, זה לא אומר שהיא כבר סגורה על עצמה בקשר אליך או אפילו קרוב לזה. אתה יכול להיות רגוע.

נ''ב

סליחה, הייתי חייב...

לא כתבת על מה אתה רוצה לדבר. מה מבנה נורמלי של קשר מבחינתך. מה הציפיות שלך מהקשר איתה ומקשר בכלל.

דייט שלישי זה בשבילך מוקדם מדי? מאוחר מדי?

הציטוט שאתה מביא בשמה הוא קצת לא מובן - או שהיא מתנסחת בצורה שלא לגמרי ברור למה היא מתכוונת, או שאתה לא הבנת טוב כל כך את הכוונה שלה.

בקיצור, ממש לא ברור לי מה היא באמת התכוונה לומר. אבל גם אין לי צורך לדעת. גם אתה לא צריך לשאול אותנו - אתה יכול פשוט לשאול אותה "איזה סוג של שיחות בתור בני זוג את רוצה". אחרי שתשמע את התשובה שלה, תחליט אם מתאים לך או לא, ותענה לה בהתאם.

אין בעיה מהותית עם שיחה כזאת, אבל יש הרבה אנשים שזה יפריע להם. אם זה לא מפריע לך באופן אישי - אז יופי. אם כן מפריע לך - תגיד "לא מתאים לי לדבר ככה בשלב הזה".

אבל את מרגישה נכונה למסד את עצמך בשלב זה?

את מרגישה סגורה על עצמך, כדי שתוכלי לשתף איתך בחיים בהכל עוד בנאדם נוסף?

מכל הבחינות, מהכלכלית עד התורנית ואנערף..

בתרבות הקיימת אנשים עדיין מפתחים את הבסיס של האישיות שלהם בגיל הזה.

מה שכן - כדאי לחשוב על זה גם אם לא ברמה הפרקטית, זזה שלב התבגרות חשוב,

להבין שעוד מספר מועט של שנים אתה עומד בפני משהו גדול כזה.

מאחורי אמירות משמעותיות מסתתרות עולמות שלמים, אין משהו פשוט להגיד על זה.

במיוחד על דברים שנוגעים להשגחה.

אם למישהו יש תשובה נשמח לשמוע, אבל צריך להיות ארוך..

רסד

ב"ה יום ה' כ"ג שבט, תש"ז

כבוד הוו"ח אי"א נו"מ וכו' התמים... שי'

שלום וברכה!

במענה על שאלתו וזה תוכנה:

א) מצאתי מחלוקת בענין הזווגים, אשר לפ"ד החוקרים יש בזה בחירה חפשית ולפ"ד המקובלים הוא בגזירה. ושאלתי איך היא הכרעת תורת החסידות בזה.

ב) משמע בכ"מ בדא"ח שענין זה הוא בגזירה. וא"כ מהו פעולת ההשתדלות בזה האם זהו רק עשית כלי והלבשה בטבע.

והנה לא ציין במכתבו המקומות ששם מצא את כהנ"ל. גם לא זכר החילוקים שיש בשתי שיטות הנ"ל בכל אחת מהם גופא, ואשר שאלתו הראשונה נוגעת בהלכה למעשה ונפסק כבר הדין בפוסקים.

ואבוא בהצעת השיטות בזה ובמילא יבואר כהנ"ל.

* * *

בענין הזווגים אם הבחירה חפשית בהם לגמרי או במקצת או כלל לא, מצינו בזה כמה חילוקים ושיטות, ובכללות מיוסדים הם ותלוים באופן פירוש דרז"ל במו"ק (יח, ב) סוטה (ב, א) סנהדרין (כב, א) ב"ב (יב, ב) בראשית רבה (ר"פ ס"ח) זח"א (צא, ב. רז, ב.

רכט, א) זח"ב (קע, ב) זח"ג (רפג, ב) ועוד (מציינים למדרש תהלים אבל אינו תח"י לעיין בו).

* * *

והשיטות בזה:

א) ב"ק גוזרת בת פלוני לפלוני ואין רחמי אחר מועילים אלא

שישאנה - האחר - למשך זמן מה אבל לא יבעלנה ואח"כ מגרשה או מת ונישאת למי שנגזרה לו (ס' חסידים סי' שפג) - והנה אף שלא פי' בס' חסידים באיזה זיווג מדבר, בכ"ז כדי שלא להרבות מחלוקת בין הסוגיא דמו"ק וסוטה, י"ל דכוונתו הוא דוקא בזווג ראשון.

ב) תפלת אחר מועלת שישאנה ויבעלנה אבל סו"ס מתגרשת או מת בעלה ונישאת לבן זוגה (שם לפי' ראשון של אזולאי*, ר"ן במו"ק).

ג) ב"ק גוזרת, אבל התפלה יכולה לבטל הגזירה לגמרי (רש"י על הרי"ף במו"ק, מדלא פירש שאינו אלא לזמן. תוס' סנה' כב, א מדמדמה לה להפיכת הולד מזכר לנקיבה דלגמרי הוי. וכ"מ דעת הצ"צ בחי' על הש"ס מו"ק).

ד) בחירה חפשית היא לישא או לא, אבל אם בחר לישא נגזר מהב"ק שתהי' בת פלונית, ואחר ברחמים יכול להקדימו, אבל אין זיווגן מתקיים כנ"ל שיטה שני' (תשב"ץ ח"ב סי' א).

ה) ב"ק יוצאת כו' אינו ענין של גזרה אלא רק נטי' מצד הטבע, שמצד טבע תולדתו קרוב ונקל הוא שיבחר בבת פלוני מצד טבע שלה אבל הבחירה חפשית הוא בזה (כ"מ דעת הרמב"ם רפ"ח משמונה פרקים שלו, וראה שו"ת שלו סי' קנט).

והנה לפי פי' זה דבת פלוני לפלוני הוא משום קורבתם מצד טבע תולדתם הרי כן צ"ל הן בזווג ראשון הן בזווג שני, ולמה אמרז"ל דזוו"ש הוא לפי מעשיו. - וי"ל דמצד הטבע הי' צ"ל יציאת בת קול גם בזוו"ש, אבל מצד הענין דשכר ועונש נשדד הטבע ואין מזווגין אלא לפי מעשיו (ויש להעמיס זה בל' הרמב"ם בתשובתו הובא בתשב"ץ) אלא שמתחלה גם בזוו"ש צריך להחליט בבחירתו אם חפץ לישא אשה, כי בזה אין שייך הכרח מלמע' כיון שהוא ענין של מצוה גם בזוו"ש וגם אם כבר קיים מצות פו"ר, כי לא טוב היות האדם לבדו (יבמות סא, ב).

ו) כל הזווגים הם לפי מעשיו של אדם, ומשארז"ל דב"ק יוצאת בזווג ראשון, כוונתם על התחברות החומר והצורה, הגוף והנפש (עקדה שער ח' ושכ"ב).

ז) ע"פ המבואר בכתהאריז"ל (ומקצתו הובא ביעב"ץ לסוטה ב, א) בפעם הא' כשבאה הנשמה לעולם ב"ק יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני וכשיגיע זמן לקיחתו - [ועד אז יכולה שתהי' אשת אחר וכמו אורי' ובת שבע (זח"א עג, ב)] - ברגע מזדמנת לו בלי עמל ובלי טרחא, אבל לפעמים לא יזכה ואז אינו לוקח את בת זוגו - [ויכול אחר שאין לו בן זוג לקדמו ברחמים (זח"א צא, ב. רכט, א הובא במדרש תלפיות ענף זווג)] - אמנם מזדמנת לו אשה לפי מעשיו, ולפעמים תתחלף נשמתו (מרע לטוב או להיפך) ויאבד בת זוגו ויקח אחרת לפי שאין זה האיש הראשון. והנה לפעמים יתגלגל כדי ליקח את בת זוגו או שמתגלגל לסבות אחרות ויש לו זכיות רבים שמגלגלים גם בת זוגו עמו, אבל כיון שחטא והוצרך להתגלגל יש לו מקטרגים המונעים לו מאותו זווג וקשה לזווגם כקרי"ס (שער הגילגולים הקדמה ח' כ', ס' הגילגולים פי"ג ל"ת וס' הלקוטים תהלים מח) ואם לא נתגלגלה בת זוגו, מזווגים אותו עם מגולגלת שגם לה אין בן זוג, ולכן קשה לזווגם כיון שמשונים בטבע (ס' הליקוטים פ' ויצא) אבל צריך שתהי' קרובה אליו מצד שרשם (ס' הגילגולים שם) וי"א שאם אין מגלגלין את הנ"ל לוקח אשה כפי השתדלותו בסוד וחטפתם לכם מן הכרמים איש אשתו (בני אהרן על ש' הגילגולים הקדמה ח' בשם רבנן קשישאי דמטו בה בשם האריז"ל).

* * *

המורם מכל השיטות הנ"ל דבכל הזווגים יכול אחר לקדמו. ונפסקה הלכה למעשה דבכל אופן שיהי' מארסין נשים בחוש"מ מטעם זה, ובמילא יש מקום להשתדלות.

* * *

בסו"ס אוה"ת להצ"צ פי' מארז"ל דב"ר רפס"ח דזווגו של איש הוא מהקב"ה בשני אופנים, והאופן הא' י"ל כוונתו, כי אין הל' ברור לדכוותי, דיש בחירה אם לישא אבל מלמעלה הוא מי היא בת זוגו, ועדמ"ש בתשב"ץ כנ"ל, ופי' באופן השני שהזווג הוא ע"ד בני חו"ם דבמזלא תליא ולא בזכותא (לפי מעשיו[)] וא"כ גם בזה מקום להשתדלות, וכמו בבני חיי ומזוני, כי אם אין מזלו כדבעי ח"ו, הרי ע"י זכות גדול משנין המזל (תוד"ה אין שבת קנו, א) ובמזל טוב ג"כ צריך פעולה (ראה שו"ת חת"ס חיו"ד סנ"ב) וזכות וכמשנ"ת בביאוה"ז ס"פ וירא - ולהעיר בביאור נוסף ע"ז בדא"ח בדרך מצותיך מצות תגלחת מצורע, מים רבים פקע"ד ואילך, סו"ס חנוך לנער (ושם בט"ס "וככה" וצ"ל "מים רבים") ועוד.

* * *

ע"ד העבודה נת' הענין דזווג ראשון וזוו"ש וחילוקם בד"ה אנכי דשחהמ"פ אתע"ר, וכללות הביאור דזוו"ר מלמע' הו"ע אתדל"ע שקודם אתדל"ת, גאולה ראשונה, וזוו"ש לפי מעשיו אתדל"ע שאחר אתדל"ת גאולה אחרונה,

בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה.

הרב מנחם שניאורסאהן

יו"ר ועד המערכת

רסד

מהעתק המזכירות.

*) אבל בס' חסידים כת"י פארמא הוצאת מקיצי נרדמים סי' תתשכ"ח מוכח כפי' הב' של האזולאי שהוא שיטה א' הנ"ל.

יו"ר ועד המערכת: קובץ ליובאוויטש.

אפילו אם יש זיווג אחד מסוים לאדם אנחנו ממילא לא יודעים מי הוא. אלו חשבונות שמים ואין טעם להתעסק בזה.

לגופה של שאלה: מה שמעניין - לקראת נישואין וזוגיות (דבר מעניין נוסף הוא שאותה אמירה נאמרה גם לגבי נכסים "שדה פלוני לפלוני" אבל משום מה היחס לשני חלקי המימרא שונה).

עדיין יש צורך לפרש את דברי חכמים (סוטה ב, א): "ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני". הפירוש הפשוט, שאכן ישנה אחת שהיא המושלמת ביותר, ואם יזכה אדם לתקן עצמו, יזכה לפגוש אותה ולבחור בה. אבל מי שאינו מתוקן, יתכן שיפגוש בה, אבל מפני עיוורונו לא יראה את המעלות הטובות שבה, משהו במראה שלה יפריע לו, וכך יפסיד את השידוך הטוב ביותר עבורו.

עוד אפשר לפרש, שלא הכרזה אחת ישנה בשמים אלא אלפי הכרזות, מהשידוך הטוב ביותר עבור כל אדם עד לגרוע ביותר. לכולן מכנה משותף, ועל כן כולן מתאימות במידה מסוימת, מפני שלכולן מידות ותכונות מסוימות שנדרשות להשלמתו, ולכן כולן נחשבות בת פלוני. אם יזכה להיטיב את מידותיו ומעשיו, יזכה לטובה ביותר. אם ירד מעט ממדרגתו הרוחנית, יזכה למעט פחות טובה, ואם ימשיך לרדת ולהתמהמה יפסיד וייפול להצעות פחות טובות, ואם ימשיך להתעכב ולרדת מבחינה רוחנית, יוכל לזכות באפשרויות הגרועות ביותר עבורו. למרות זאת, גם אם התעכב והפסיד את ההצעות הטובות עבורו והתחתן עם אחת האפשרויות האחרונות שעוד נותרו עבורו, אם הוא ואשתו יתאמצו להתעלות יחד מבחינה רוחנית, ולהעמיק את הקשר והאהבה שביניהם, יזכו לחשוף רבדים פנימיים ולעלות אט אט בסולם, עד שבכוח תשובתם, יוכלו לעלות ממדרגה למדרגה עד שיגיעו להיות כמו ההצעה הטובה ביותר עבור שניהם. שכן גדול כוחה של הבחירה והתשובה לחשוף את מעמקי הנשמה ולהעלות את האדם לגבהי מרומים וכן מנגד, גם מי שזכה להתחתן מלכתחילה עם ההצעה הטובה ביותר עבורו, ועל כן מלכתחילה היה קל להם מאוד לבנות את ביתם באהבה ובשמחה, אם יתעקשו לקלקל את נישואיהם, יוכלו להתדרדר מטה מטה.

בנוסף לכך, הגמרא במסכת סוטה ב, א, אומרת שרק על זיווג ראשון מכריזים בשמים, אבל על הנישאים בזיווג שני אין מכריזים בשמים, ועל כן קשה זיווגם כקריעת ים סוף. ועל פי המקובלים, כל הנשמות כיום הן נשמות מגולגלות והן בבחינת זיווג שני שאין מכריזים עליהם בשמים וזיווגם קשה כקריעת ים סוף. ואפשר לומר שיתכן שבנשמה אחת יהיה חלק בבחינת נשמה חדשה וחלק מבחינת נשמה מגולגלת, ויהיה לה גם בחינת זיווג ראשון, וגם זיווג שני.

זה נמצא בפניני הלכה משפחה, ג - שידוכים, אות ד' הערה 3.

כמה פשטות יאללה, מיוחד מאוד בתחומו

יכול להיות שיש זיווג אחד שהוא המובחר ועליו מכריזים 40 יום (ואז זה תלוי במעשים)

או יכול להיות שהמושג נשמה שלנו מתחלק לכמה גופים ולכן אנחנו יכולים להתאים כביכול לכמה אנשים... 

שאף פעם לא תהיה מוכן לגמרי

אל תחכה לזה.

יש דברים חשובים שכדאי להגיע איתם לקשר ועדיין, זה לא אומר שאתה לא יכול להתחיל.

חלק גדול מהדברים לומדים תוך כדי.

התעסקות יתר לא מועילה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ואתה סומך עליו

זה ורצון שלך אמור להספיק בשביל להתחיל.

כל חסרון שאתה יכול לחשוב שמישהו לא יכול להתחתן בגלל החסרון הזה, אפשר למצוא אדם עם החסרון הזה שנשוי ומנהל זוגיות טובה (או סבירה, אם החסרון מהותי לזוגיות), ואנשים שאבחנה ראשונית שלהם תלמד שרק בגלל זה הם לא התחתנו.

בקיצור, אין דבר כזה "תכונות שבגללן אי אפשר להתחתן". אבל יש תכונות שאם תשנה אותן, אשתך תרוויח; ויש תכונות שאם תשנה אותן, היא תתלבט פחות - ואולי גם זה יפתח לך יותר דרכים ודלתות.

אז תמיד כדאי להתקדם, בכל שלב אפשר להתחתן

יכול להיות חוסר בטחון כלפי דברים מסויימים גם בטחון כלפי קשר זוגי.

כדי שקשר יצליח חשוב שלאדם עצמו יהיה בטחון בקשר. זהו. זה דבר היחידי שהוא צריך שיהיה לו כלפיו כדי שזה יצליח.

אני מבינה היטב את השאלה, כי יש לי כמה חברות שכולן היו בטוחות שהן יתחתנו אחרונות אם בכלל, בגלל כל מיני עניינים של חוסר בשלות ובגרות, והן עקפו בקלילות את כולן ועד כמה שאני יודעת נשואות באושר

ולעומת זאת בנות שכולן היו בטוחות שיתחתנו ראשונות ועדיין מחכות.

והמסקנה:

הקב"ה מחליט מתי כל אחד מתחתן. ואנחנו אף פעם לא נבין איך זה באמת עובד. אין בזה שום קריטריונים, הכל ביד ה'.

לכן כל אחד צריך לעשות את ההשתדלות שלו, לעבוד על מה שהוא (חושב שהוא) צריך לעבוד, ולהתפלל..

אין מה להסתכל לצדדים, זה לא עובד ככה. כל אחד זה סיפור אחר.

אני תמיד אפיינתי את "החתינים" בתור כאלה שאמורים לדעת לצאת מעצמם ולראות את האחר ואם אין את היכולת הזאת הייתי בטוחה שהם יצטרכו לעבוד הרבה מאוד עד ש... אחרת איך אפשר להחזיק..?

ולא היא. גם כאלה מתחתנים. ראיתי בעיני..

ומה שכן- אני כן יכולה לומר שמי שהתפעלתי איך מצאו ואיך התחתנו באמת לא החזיקו מעמד..

ולגבי ביטחון עצמי- יכול להיות שהבעיה נעלמת כשנמצאים ליד חבר מספיק טוב אז..

חווית כל כך הרבה פרידות או שזו אותה אחת שאתה תמיד מדבר עליה?

זה לא שהאושר שלך תלוי בדבר אחד וכשיש אותו נגמרו ההתמודדויות, ולחילופין זה לא שעד שתמצאי מה שאת מחפשת ותאהבי החיים שלך הם סבל (לא בהכרח על כל פנים). לכולם גם טוב וגם קשה, כולם חווים גם אושר וגם סבל - מי יותר ומי פחות.

התמודדות יהיו תמיד לכולנו, כל אחד ומה שה' מזמן לו, ואכפתיות וחמלה אלו מידות שיהיו בך גם אחרי שתמצאי ותאהבי ויהיה לך טוב בע''ה.

אבל הם חיים בציפיה והמתנה וחוסר וודאות. זה סוג של סיוט במקום מסוים.

וכן אני חושבת שהחיים שלי ישתנו 180 מעלות אחרי שאמצא אותו.. אני כמעט בטוחה שאהיה מאוד מאושרת..

זה חיים אחרים לא יעזור כלום... 

ולפעמים אני ממש עסוקה אז פחות מתעסקת בזה, ואז הרבה יותר קל...

זה בעיקר תקופות האמת...

אבל זאת ההרגשה הכללית.

ציפיה למשהו.

אני גם סקרנית וזה לא מוסיף טוב למשוואה הזאת חח

שהחיים משתנים מאוד, גם כי טכנית צורת החיים משתנה (בית משלך, שיתופיות ברוב ככל תחומי החיים) אבל בעיקר כי זוגיות ואהבה הם דברים שמאוד משמעותיים מבחינה רגשית.

אבל הטוטליות של "עכשיו החיים הם סוג של סיוט ואחרי אהיה מאוד מאושרת" היא לא נכונה (כלומר שמצבי הדיספוריה והאופוריה האלו הם מלאכותיים - הקצנה רגשית, גם אם כאמור יש לה בסיס בגלל החיסרון הנוכחי והמילוי שלו בעתיד), ויותר מזה גם לא בריאה (לא עכשיו כי עצם תחושת סבל וכאב היא לא בריאה וגם כי זה יכול ליצור חוסר איזון ביחס לחיפוש אחרי השלמת החיסרון, ולא בעתיד כי אופוריה עלולה להוביל לניתוק מהמציאות ולחוסר שימת לב לאתגרים ולמוקשים וגם בהקצנה שאין לה אחיזה במציאות מה שעלול להוביל להתרסקות).

חשבתי שאני מדבר בנקודות אבל בסוף חפרתי

אז הגיוני שזה יהיה מוזר בהתחלה.
עם הזמן מאמינים בזה יותר ורואים יותר ויותר איך זה משפיע על המציאות.
זו ממש לא רק סיסמא - תחשוב טוב יהיה טוב...
וגם כשמצליחים להיות בזה, להאמין ולראות את הטוב, יש נפילות ששוב לא מאמינים..
אבל לאט לאט ובהתמדה תזכי להפוך את הטוב הזה לחלק בלתי נפרד מהחיים שלך!
בהצלחה!

דברייך מזכירים לי שיש עקרון חשוב מאוד שלומדים בעו"ס על יחסי מטפל - מטופל.

תמיד חייב להיות 'דיסטנס' ביחסים כאלה. אחרת זה לא טוב לא למטפל (שהוא מתחיל לסבול מהמטופל) ולא למטופל, כי עצם הפגיעה במטפל גורמת לו לקבל טיפול פחות טוב.

אולי זה כיוון למחשבה למה שאמרת גם אם זה לא יחסים של מטפל ומטופל.

שני עקרונות שאני רואה כחשובים לבירור מתוך דבריך-

1. מהו היחס הנכון בין אדם לחברה שבה הוא נמצא.

2. מה היחס לקשיים. הרי בלי קשיים החיים שלנו היו משעממים

לגבי 2 - אפשר לומר שהשמחה הכי חזקה זאת השמחה הנובעת מתוך התמודדות ישירה עם הקושי. קושי זה לא דבר שהוא 'דיעבדי'. לכן זה בהרכח לא דבר שהוא מעציב אלא להיפך. זאת הסתכלות קשה אך נכונה לדעתי.

קשה לחשוב על זה, כי זה קושי שאני איתו כבר תקופה ארוכה...

(ומה יגידו אלו שחיים עם זה אפילו יותר שנים..)

תודה על התגובה.. הצלחת להוציא מהשרשור דברי חוכמה.. 

קושי זה תמיד באה מתוך עשייה. כל עשייה מורכבת טומנת בתוכה קושי.

קושי להכיל את המצב המורכב שאני נמצא בו עכשיו.

קושי להתמודד ולהסתכל בעין טובה על דברים שאני חווה לקחת את ההסתכלות כלפי החייים למקום שגורם לצמוח ולהתקדם ולא להיפך.

חוסר לעומת זאת הוא חוסר... הוא לא חיובי מצד עצמו.

התמודדות עם חוסר - זה קושי

התמודדות עם מצב מורכב זה דבר מבורך.

קושי תמיד מכריח אותנו לצמוח.

תודה על הפידבק.

בשעות הערב יש שם יותר אנשים..

כדאי לפנות בעיקר למי שמחובר, השאר לכי מתי יחזירו לך תשובה

סה"כ אפשר לשלוח הודעת "היי" או מ"מה נשמע" אם הוא ירצה להמשיך הוא ימשיך, לא משנה באמת מה שלחת לו..

בדר"כ תמונה נותנת אמינות ורצינות מלבד אינפורמציה..

אפשר להתכתב במקביל ואם לראות שאחד ממשיך לכיוון טוב אז להגיד לשאר בדיוק התחלת משהו.

זאת פלטפורמה שהיתרון הגדול שלה הוא זמינות והחסרון הגדול שלה הוא חוסר רצינות. 

לא צריך לקחת שם שום דבר קשה, בין רגע כל 'הצעה' יכולה להתמסס.

נראה שהם נורמות שיכולות להיות טובות לשם..

שבאה ממשתמש שיש עליו פרטים וגם אפשר לחסום אז כל עוד אין משהו מחשיד לא נראה לי שיש עניין לפחד.

אל תפגשי עם בנאדם בסמטה חשובה באמצע הלילה חוץ מזה זהירות סבירה ותאקט יספיקו.

אם מישהו שולח הודעה לא לעניין או אין עליו בכלל פרטים את יכולה לבקש ממנו.

אפשר גם לחסום משתמשים

לאחרונה יצא מחקר שגברים בגיל מבוגר יותר נהיים מכילים יותר בבחירות הזוגיות שלהם

אני חושב ש:

בהדרגתיות ויתרתי על הקפדה דתית עד רמה מסוימת

שמתי הרבה יותר דגש על הסובייקטיבי והתאמה רגשית

בררתי פחות מראש, ויותר השארתי להתרשמות בפגישה

פחות עבדתי בצורה של "מה זה אומר עליה" לשלילה, ויותר לחיוב (שזה סוג של "להיות מכיל יותר")

הרחבתי את המעגלים שאני מוכן לנסות (שזה כנ"ל)

ברור שככל שעובר הזמן זה פחות כי צריך ויותר כי אני צריך

והמעורבות הרגשית היא יותר מבפנים ופחות בגלל התלהבות

אבל זה ממש מרגיש כאילו זה חלק מההתפתחות האישית שלי ולא קשור לגיל

אני דווקא כן מקפידה על הסעיף הראשון 

אבל למעט זה- מסכימה איתך לגמרי 

המחקר הוא מחקר. לא אני עשיתי. יכול לחפש לינק

הויתור בקטע הדתי - ביחס לנקודת המוצא, היום אני הרבה יותר פתוח, והייתי מוכן להתפשר כנראה על אפילו יותר.

בתקופה שיכולתי להרשות לעצמי, חיפשתי "בדיוק", עם ירידה לפרטים, היום העקרונות הם כלליים יותר

דווקא עם המחקר אני מסכימה

אבל אשמח לקרוא אותו 

אין לי לינק

יש לי כותרת - אפשר לעשות חיפוש

Mate preferences in
emerging adulthood and
beyond: Age variations
in mate preferences
and beliefs about change
in mate preferences

Susan Sprecher1

, Alexis Econie2

, and Stanislav Treger3

מתחדדים הרבה מאוד נקודות.

בכל אופן באופן אישי אני מרגיש שהעקרונות תמיד נשארו,

מה שמתחדד כל הזמן הוא איך ליישם אותם..

דרושים תל אביב אם אתם מחפשים עבודה בתל אביב כנסו למילה דרושים תל אביב בהתחלה
 

אגב גם זוג נשוי עובר תהליכים ושינויים בהגדרת הקשר עבורו.

זוג שהקשר שלו בנוי ומבוסס רק יגדל ויעמיק את הקשר בעקבות השינויים..

החיים דינמיים וגם אנחנו.. 

גדלים מתפתחים ומגלים את עצמינו...

אם מרגישים חוסר בהירות במה אני מחפש איזה סוג קשר וכו'

כדאי לעצור ולברר מה הצרכים שלי בקשר? בבן הזוג? בבית?

ומתוך ההבנה הזו ליצור מעין 'רשימה' של 4 דברים קריטיים שיהיו בבן הזוג.

הדיוק הזה יעזור להגיע להצעות יותר מדוייקות 

וגם להתמקד בדברים החשובים לאושר שלך.

בהצלחה ושמחות בקרוב!

ממש התחברתי וכאבתי איתך.

"סה"כ חבילה קטנה..

כאילו שאין משמעות לכלום..

הציפיה הפתיחה..

חבל שאין מקום.."

הכתיבה שלךל מראה על מקום בריא 

של לב מרגיש חי

שרוצה לבוא אל הקשר 

וליצור ולהתמסר

ולא סתם לצאת עם כל אחד 

כי מי יודע מאיפה זה יבוא ומה זה כבר דורש..

ליצור קשר אמיתי זו מסירות

וחשוב מאוד לשמור על הלב

שלא ישחק..

אז קודם כל חשוב ממש להשקיע בעצמך 

התקופה הזו של הפגישדות לוקחת המון אנרגיות

אז כדאי שתהיה לך רשימת דברים (קטנים וגדולים) שאת עושה כדי להתמלא בכוחות ושמחה.

ולדאוג לעשות לך טוב ולהתמלא..

גם לגבי מקום לפרוק 

מאוד חשוב למצוא חברה/ חברות

שאפשר לשתף ולפרוק ולהתחזק יחד..

ולגבי הפגישות עצמן.. חשוב מאוד לעצור ולשאול-

האם ברור לי מהם הצרכים שלי בקשר/ בבית?

מהן התכונות המהותיות שלי בבעל כדי למלא את הצרכים האלו? (לא יותר מ4-5 תכונות)

אחרי שיהיה לך ברור מהם 4-5 התכונות הקריטיות תרשמי לך אותן 

ותבררי לפני כל הצעה שהם קיימים ורק אז תצאי..

ככה תוכלי לבוא אל הקשר עם הלב והכח שאת רוצה

כי תדעי שכנראה יש בו את העיקר

ועכשיו מתחילים לבנות יחד קשר בעז"ה..

מתפללת איתך לשמחות אצלך בקרוב ממש!

ממש ממש נוגע!
כמה חשוב לעצור בצד ולפרוק!!!

הרבה פעמים בתור בני אדם, אנחנו בונים תוכניות על גבי תוכניות ומערכת של ציפיות על גביה.

לפעמים מתברר שא-להים לא עובד אצלינו וגם לא עובד ע"פ הציפיות שלנו ;)

החיים כל הזמן מפתיעים אותנו מכיוון אחר וכל פעם עלינו לראות מאיפה הם יפתיעו הפעם.

ז"א - תמיד נגלה איזו תפיסה מוטעת שהיתה לנו כלפי החיים ותמיד מתי שנשבור אותה זה יגרום לנו להשתחרר למרחב יותר גדול ממה שהיינו בו.

באופן ישיר אענה לשאלתך -

אם מדובר על הדרכים הלא-נכונים שאנחנו עובדים על פיהם ונכשלים פעם אחר פעם - מאוד מומלץ להתייאש מהם! וואו כמה שזה משחרר לצאת מתפיסות מוטעות! להודות שאחנו לא במצב שחשבנו שאנחנו בו. היאוש כשחרור. זה נפלא!

אם מדובר בתקווה שנוכל להתקדם, לשנות - חבל להתייאש מכך. במידה מסויימת זה גם בלתי אפשרית. הרי תמיד שאנחנו נופלים, אנחנו קמים מתישהו

אתה או חבר

ובהצלחהשאתה נותן את המספר שלו לבירורים 

עדיף לא להכנס למעגל תסביכים ולהיפגש רק כשנראה ממש מתאים

או לא להתייחס לנתונים טכניים גם בבירורים וגם בפגישות ואז להכנס לתסבוכים רגשיים בלבד כי על זה הדגש

כתבת מאד חמוד

האם נכדינו עוד יהיו סרוגים? אינני מתכוון לשאלה האופנתית של עיצוב הכיפה; מבחינה זו יש להודות שהכיפה הסרוגה אינה הפתרון הכי אסתטי שאפשר להעלות על הדעת. אני מתכוון לשאלה הערכית העקרונית: האם הציונות הדתית מציגה אורח חיים שיכול לשרוד ולשגשג בדורות הבאים. אין לי תשובה טובה לשאלה הזו.

באופן מסורתי, אנחנו נוהגים להפיל את כל הבעיות של הציבור הדתי-לאומי על מערכת החינוך שלנו. אך האמת היא שהמורים פוגשים את ילדינו למשך שנים בודדות, ועושים בהן כמיטב יכולתם, בדרך כלל בהצלחה סבירה. חשוב ומשפיע הרבה יותר הוא החינוך שאנחנו מעניקים לילדינו בבית, לפני מערכת החינוך ובמקביל אליה. וחשובה מאוד גם שאלה אחרת: האם אנחנו מציעים לילדינו אורח חיים סביר לתקופה שלאחר פרידתם ממערכת החינוך.

בנקודה הזו נדמה לי שיש לנו בעיה גדולה. בשנות העשרים של חייהם אמורים הצעירים והצעירות שלנו להכיר את בני זוגם ולהקים משפחות; אך האופן שבו אנחנו הסרוגים נוהגים לעשות זאת אינו סביר. החילונים והחרדים מציגים שתי אופציות, שבכל אחת מהן יש היגיון פנימי. הגישה החילונית אומרת שבני זוג אמורים להיפגש פחות-או-יותר במקרה, למצוא התאמה רגשית נפלאה, להתאהב ולקיים מערכת יחסים משמעותית, לפני שהם מחליטים להתחתן. כיוון שכל זה לוקח לא מעט זמן, בינתיים הם יכולים לחיות באופן מתירני, במערכות יחסים פחות מחייבות ופחות משמעותיות. הגישה החרדית שוללת מערכות יחסים זוגיות מחוץ למסגרת הנישואין, ולכן החרדים משתדלים - ובדרך כלל מצליחים - לשדך את בני הזוג בגיל צעיר מאוד. אנחנו הסרוגים לקחנו מהחילונים את תהליכי החיזור והרומנטיקה המגששת, אך כמו החרדים אנחנו מאמינים שזוגיות מלאה צריכה להתקיים דווקא במסגרת נישואין. התוצאה אינה סבירה: במשך יותר מדי שנים חיים יותר מדי אנשים חיי בדידות.

אני מדבר עם רווקים ורווקות מבוגרים ולבי נחמץ, ולדאבון הלב אין לי פתרון כולל למצב הזה. מה שכן, אני חושב שאפשר לצמצם את המצוקה, אם התקופה הזו תתקצר. מיתוס רווח אומר שנישואין בגיל צעיר הם מתכון לגירושין. מחקר שערך אריאל פינקלשטיין עבור "נאמני תורה ועבודה" מלמד שהטענה הזו רלוונטית רק בנוגע לנישואי בוסר, מתחת לגיל עשרים. מתוך הזוגות הדתיים שמתחתנים לפני הגיל הזה, 7% מתגרשים בתוך חמש שנים. אך המחקר העלה שלפחות מבחינה זו הגיל האופטימלי לנישואין הוא 20-25: אלו שהתחתנו בגיל הזה נהנו מהסיכוי הנמוך ביותר להתגרש (פחות מ-3% בחמש שנים). אצל המתחתנים מאוחר יותר שיעור הגירושין הממוצע עולה, עד שאצל המתחתנים לאחר גיל שלושים הוא מגיע שוב לשיעור של 7%. כמי שהתחתן בגיל 31 אני יכול לנחם את אלו שלא זכו להינשא בצעירותם, ולציין שרוב מוחץ מאיתנו זוכים גם הם לחיי נישואין מאושרים. אבל הלוואי שהייתי מתחתן עם יעל חמש שנים יותר מוקדם, ונהנה מעוד שנים משמחות כאלו.

בהקשר הזה יש פער לא קטן בין הבנים לבנות. הרבה מאוד בנות מחפשות את בן זוגן כבר בשנות העשרים המוקדמות שלהן, אבל הרבה בנים דוחים זאת, מתוך הנחה שברגע שיחליטו - ימצאו מיד את "האחת". וכשהם מחליטים שהגיע הזמן, רבים מהם מחפשים בנות שצעירות מהן בשנתיים-שלוש לפחות. זה רע מבחינה חברתית, מסיבה דמוגרפית פשוטה. כל שנתון הוא גדול יותר מאשר השנתון שמעליו. אם גברים מתחתנים עם נשים שצעירות מהם, תמיד יישארו בשנתון הצעיר נשים ללא בני זוג. אין שום סיבה שבחור בן 24 לא יצא עם בחורות בנות גילו (ובצדק העירוני: גם עם בחורות מבוגרות ממנו). בנקודה הזו הורים ומחנכים יכולים לעזור. עלינו לומר לבנינו שהמעבר מנער לגבר כולל גם אחריות להקמת משפחה, ושהשותפה הטבעית היא אישה צעירה בת גילם.

מי עוד יכול לעזור בזה? כולנו. תסתכלו ימינה ושמאלה, ותראו כמה בנים ובנות יש לידכם בגילאים הרלוונטיים. חז"ל לימדו אותנו שאלוקים בעצמו עוסק בשידוכים, אז אל תתביישו גם אתם. אל תירתעו מלהציע גם לאלו שנראים לכם מבוגרים מדי או קצת צעירים מדי. הרב אבינר הציע פעם שעל כל שידוך שמצליח ישלם כל צד אלף דולר לשדכן, ונדמה לי שזה היה מועיל. כל עוד הציבור לא מאמץ את ההצעה הזו, שכרם של השדכנים הוא לא פחות גדול: המבט אסיר התודה של אלו שכבר הרבה זמן לא קיבלו הצעה, ומדי פעם גם השמחה הגואה על גדותיה של אלו שההצעה הבשילה אצלם לבניין עדי עד. ואל תשכחו את שליש גן עדן; לא זה שבאינטרנט, אלא הרבה מעליו.

העניין הוא שבציבור החרדי יש פתרון פחות או יותר ממוסד - שדכניות.

גם בציבור החילוני יש שיטה - היכרות במקומות בילוי ובכלל בחיי היומיום (עבודה, לימודים וכדו').

אצלנו זה קצת פחות ברור איך מכירים, התהליך יותר מורכב.

אתה מצביע על נקודה אמיתית שקיימת וכואבת מאוד במגזר הדת"ל.

אני באופן אישי, אתבאס ממש על מישהי שהיא לא מספיק דוסית, לא בגלל ש'ככה צריך להיות',

אלא כי זה מה שמתאים לי, אחרת אני אתחרפן...

לכן באמת אני לא אשלול הצעה על דברים טכניים גם הם סופר חשובים כי אני לא שופט את המדוייטת,

וגם את אשתי בעז"ה אני לא אשפוט במעשיה לפרטים. זה עניינה שלה מול בוראה. לא ענייני. גם לא בתור בעל.

לכן העיקר מבחינתי זה מה הראש הכללי שלה, לאן היא מכוונת.. (בפועל כל עוד לאנשים אין כיזופרניה, הם מבצעים בגדול את מה ששואפים אליו).

לקחנו מהחרדים את ה'שיפוטיות הדתית' הנוראה הזאת, 

בציבור החרדי זה ממש בולט - יש נורמות מאוד מאוד נוקשות, עד לפרטי פרטים של הלבוש.

לכן מאוד קשה לעבוד את ה' בתנאים כאלו מכוונה טהורה כי הציבור בכללתו יושב לך על הראש על כל צעד שאתה עושה. אפס חופש.

עשיית נורמות זה ההפך עבודת ה', ממש כך.

ולגבי החילוניים (בתור תפיסה, לא בתור אנשים פרטים שהם מדהימים כשעצמם) - אין מטרה, אין תכלית, יש רק רומנטיקה! מה זה שווה? בחינת "שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה' היא תתהלל".

בגלל זה גם מוסד המשפחה מתפרק בתרבות המערבית, כי אין ערכים, כי אין כלום.

אני נמצא בציבור נפלא ששואף (והוא רחוק מהשאיפה כרגע) לשלב תורה וחיים, זה סופר מורכב וזה סופר קשה. 

אני בח-י-י-ם לא יוותר על הדרך הנפלאה הזאת, כי בלעדיה אני לא מרגיש שיש משמעות לחיי.

מוכן לשלם כל מחיר בעד הדרך הזאת, גם המחיר שאתה מציג פה.

צריך להודות שזכינו להיות בתפיסה שלימה כזאת שמכניסה אותנו למורכבויות שלתפיסות יותר פחות מורכבות אין.

1. כואב לי שאנשים מצמצמים לעצם אופציות בגלל דברים שהחברה מכתיבה להם. בוודאי שיש פעמים שדברים טכניים שהחברה מכתיבה להם. התכתיבים הדתיים כשלעצמם הם שיפוטיים. שמי שעושה X ולא עושה Y הוא פחות דתי. הסתכלות שמצומצמת לרזולצייה המעשית בלבד היא שיפוטית.

2. לגבי הפער בין שאיפות למעשים - את צודקת לגמרי.

באופן כללי מה שכתבתי לא נכון.

מצד שני, אני חושב שהרבה פעמים ישנם זיופים בקטע הזה.

מאוד קל לשחק על הפער של בין הרצוי למצוי ולהגיד 'העיקר הכוונה' באופן בלתי כנה.

לכן הרבה פעמים אנשים משתמשים בסיסמאות "בית של תורה" "התורה מרכז החיים" וזה לא באמת משקף.

נוח להשאיר את ה"תורה" באוויר כל עוד אין לה מימוש במציאות.

בכל אופן, מסכים לגמרי עם מה שכתבת. הדברים הנ"ל זה מה שרציתי להגיד במקום הדבר הלא נכון שאמרתי.

3. אין לי שום סיבה להיות משועבד לכל ציבור שהוא. גם החרדי גם הדת"ל.

לא התכוונתי שאני מזדהה עם הציבור הדת"ל בתור אנשים, אלא בתור תפיסה כללית.

התפיסה החרדית מול התפיסה הדת"ל (לא הנחשבת 'פשרנית') בגדול.

באמת לא נכון להשוות בין ציבורים. מסכים. אין בזה שום תועלת מבחינת הדיון.

4. איך שאני מסתכל על הדברים: בעבודת ה' יש שני דברים מרכזיים 'מניע'/'כוונה' ומצד שני 'מעשה'. הכוונה היא ה'נשמה' של המעשה. הנורמה פוגמת בנצורה נואשת בכוונה. לכן יש בה חסרון מאוד גדול. אע"פ שגם לה יש מקום ואין לי כוח כעת לכתוב על מקומה. היא יכולה להיות טובה בתור שלב ביניים בגדול.

כי בעולם הדייטים הפורמאלי כולם כל כך שיפוטיים ומפחדים להיפגע, שהסיכוי שזה באמת יקרה פשוט הולך ויורד.. ואנשים מציבים רפים מטורפים, וכל מי שקצת חורג מהרף הם פוסלים אותו, ואין מקום להכיר אדם באמת, לעומק ובנחת, ככה שתתפתח אהבה.

לכן בעיני צריך פשוט לשנות את השיטה..

ליצור יותר אינטראקציה בין בנים לבנות בגילאים המתאימים, כך שזה יקרה באופן יותר טבעי. לדוגמא - קמפוסים מעורבים (אפילו לא ברמה של למידה ביחד.. סתם פשוט שלמשל "אורות" ו"מורשת יעקב" יהיו באותו מתחם). פחות לפחד מללכת להכיר בעצמי..

חתונות שבהן אין מחיצה בין שולחנות הבנים לשולחנות הבנות, אירועים חברתיים כמו הרצאות וכד'.. ולהפוך לנורמה את היכולת של בנים ובנות להסתכל על בני המין השני ולנסות למצוא מישהו/י שמוצא/ת חן בעיניהן/ם.

אני לא מדברת על יצירת חברה מעורבת לחלוטין - זה ייצור לא פחות בעיות מחברה נפרדת לחלוטין, אבל כן על יצירת אינטראקציה עדינה שמאפשר להכיר בלי המחיצות והדעות הקדומות של עולם הדייטים והבירורים.

אני מדברת על גילאי 20-25.

חוץ מזה שכמו שאמרת, ב"ביצה" החברה כמעט מעורבת לחלוטין, עד כמה שאני יודעת (לא בקיאה בפרטים) וכבר אמרתי שזה מביא ללא פחות בעיות. אני מדברת על ליצור אינטראקציה הרבה יותר עדינה ומאוזנת.

לא אהבתי את הקונספט, אבל זה כנראה עניין של טעם. בכל אופן צינזרתי את הגסות (בהתחלה שקראתי, אם יש בהמשך עוד אפשר לדווח).

כמובן שזה לא נכון

אבל אם זה מה שאתה מרגיש לא אתווכח איתך

באופן כללי - איך נכון להתנהג ולנהוג זו שאלה שאדם צריך לשאול כלפי עצמו ולא כלפי הזולת.

אתה עצמך תשתדל להחזיר תשובה בלי להתעכב, ואם ישנם עיכובים להודיע על כך.

אבל כשזה נוגע להתנהגות של אחרים מולך אין טעם להתעסק בשאלה מה מתאים ומה מקובל, אתה ממילא תחכה את אותו הזמן אז תשתדל שזה יהיה עם סבלנות ועין טובה.

ממש לא. שיקבע לעצמו כמה זמן מבחינתו זה הגיוני, ואחרי זה שירגיש חופשי לנסות הצעות אחרות.

התייחסתי להסתכלות על העיכוב (במרכאות או שלא) בזמן שאתה ממילא מחכה.

(לא ראיתי שהוא שאל כמה לחכות אלא כמה זמן מקובל לבירורים ואם זה הגיוני ומקובל שלא החזירו לו עדיין תשובה)

כמה צריך לחכות? זו כבר שאלה אחרת.

זה תלוי בהקשר, בניסיונות לקבל תשובה ובכל אחד וכמה שמתאים לו לחכות בהתחשב באלטרנטיבות.

גם אם העיכוב ארוך מדי בשבילך ואתה מחליט להמשיך הלאה אין טעם להיכנס לחשבונות אם השני היה בסדר ואם זה הגיוני ומקובל - עניין שלו מול עצמו.

אם היא לא מחזירה עד תשטובה עד מחר בצהריים/ערב..

זה לא לחפור ממש לא.

גם לשדכנית עצמה יש שיקול דעת מתי לשאול אותה ומתי לא.

ממש נכון.

בנוסף לכך,שאדם משתמש בצד השלילי זאת יכולה להיות פעילות שנובעת מתוך תחושה של ריקנות ולא מתוך מלאות, שזה עצמו דבר לא טוב.

לכן לשון הרע זה דבר שכל כך עושה רע קודם כל לאדם עצמו. כי הוא משתמש בחלקים ה'ריקים' אצלו בנפש ופועל מתוכם.

הרי יש הבדל גדול בין "אני לא רוצה להתגרש"   לבין  "אני רוצה זוגיות טובה"

מזה תקח לכל הפרטים הקטנים

בגדול - רצוי להיות עסוק בהסתכלות במה שאני רוצה, ולהסתכל בעין טובה.
גם בחיפושים וגם בדייטים עצמם.
זה נכון שכחושבים טוב מושכים טוב לחיינו.
עם זאת - חשוב! לדעת גם מה אני לא מסוגל לחיות איתו. מה קריטי לי שלא יהיה בבן הזוג.
אסור שמרוב ראיית הטוב נשכח לשמור על עצמינו.

דבריך לא מבטאים רק חלום רומנטי ורוד..

גם צפייה מאוד מדודה ומדוייקת.

אתה רוצה שאשתך תהיה מלאך? שלא יהיו בה חסרונות?

אני חושב ששאיפות זה דבר נפלא שאין שאסור בתכלית האיסור לוותר עליהם.

אבל האם מושלמות זאת שאיפה שמתאימה לנו בתור בני אדם?

נ.ב

מזדהה איתך בנוגע ל'צור ירום' ;) אל תוותר על זה חח

שהחלום הגדול הוא לא הפרינסס כשלעצמה אלא הדינמיקה איתה...

 יצירת דבר שלישי שמשותף רק לזוג, הבית.

מציאות רומנטית ששמה את הצד השני כדומיננטי יתר על המידה היא לא מאוזנת ("מי עפר לרגליך יחייה..." שם, שם).

שתמשיך לחלום ולהגשים בעז"ה

בוודאי בכתיבה אלקטרונית

זה שני דברים שלא נראה לי כדאי לחבר יחד. מבחינת התחושה.

כשאני מצוי בתסכול אני חושב שסלקתי את א-להים מהתמונה.

שאדם מרגיש שהוא נכנס ללופ שהוא לא יצא ממנו.

תמיד שהקב"ה נמצא, יש גם פתח, תקווה, משהו...

ואם הקב"ה שם וגם את זה אין... זה אומר שזה באמת לא יקרה.

התסכול בא מהריק, ממקום שאין בו שום כלום.

כי הוא לא מקדם שום דבר. הוא רק מייאש עוד יותר.

אז הוא לא באמת נמצא -

אנחנו לא באמת בקשר איתו

"גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל [מאיתו]"?!

אם הוא אחראי רק על הטוב ולא על הרע אז זה חצי אלהים

ומהשיר יש לי רושם כי מדובר רק ברע... בלי הטוב.

במיוחד שמזכירים אותו בצורה מפורשת ביחס לדבר רע, בלי ליחס לזה משמעות חיובית בכלל, 

זה גורם לדמיון של אל אכזרי.

איך חיים עם הפצע הזה,
בוא נשאל אותו איך הוא חי עם הפצע הזה.

וואו