פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 460)

מתי הרגשתי שצריך גם לפעול, ולא רק לחכות להצעה? תפילת מנחה אחת - אחרי בערך שנה של הצעות מדי פעם, שלא הביאו אפילו פגישה - שבה הרגשתי מתוסכל ששום הצעה לא יצאה לפועל. הלכתי לחבר שהציע משהו לפני חצי שנה, ואמרתי לו שאני מוכן. פגשתי אותה, והסתבר שהסירוב הראשוני שלי היה מוצדק. מפה לשם עברו 13 שנים שלימדו אותי שהרבה פעמים סירוב לי הוא מוצדק ויש גם פעמים שלא. ועוד כמה דברים שלמדתי על החיים

וגבר על : לא נח לי עכשיו אני באמצע זה, ואח'כ באמצע משהו אחר ואחכ' משהו אחר

בדור המיוחד הזה הדברים לא עובדים כמו פעם - 
שברור שכולם רוצים להתחתן וכד..

רווקות לפעמים מגיעות לאימון כי הן קולטות שהשנים חולפות והן לא רוצות להתחתן,

המחשבה שבסוף הן יישארו לבד, לחץ מהסביבה או כל מיני סיבות אחרות מביאות אותן לאימון.

וזה לא סתם שהן לא רוצות - יש להן חיים עשירים לבד / דוגמאות לא טובות של זוגיות שהן מכירות /

דייטים שלא מתקדמים לשום מקום ועוד.

ויש מה לעשות עם זה ודרך לעורר את הרצון,

כי בסוף אף אחת לא רוצה להשאר לבד לנצח

ולא תמיד "הזמן עושה את שלו" משחק לטובתנו בנושא הזה.

שכתבו שהם פשוט זרמו כשהצעות התחילו להגיע.

להבנתי, כשהאדם מרגיש חוסר ויש בו צורך ורצון לזוגיות - זה הזמן להתחיל לחפש.

ואם אין לו הרגשה כזאת וטוב לו בבדידותו - למה שיקשיב להצעות שהגיעו? 

האדם צריך להבין ולהחליט מה טוב לו כרגע ולעשות השתדלות בכיוון, ולא סתם לזרום לאן שהגלים מוליכים.

לא ככה?

ולי אין אף פעם חשק לצאת עם כאלה שפשוט הציעו להם אז הם יוצאים

איפה התשוקה?

איפה ההמתנה?

אני כבר שלשו שנים על זה, כל היום זה בראש שלי, משתוקקת מצפה ומחכה, ומישהו יקבל אותי ככה? בלי להתאמץ? אין מצב!

הרצון להקים משפחה זה נורמלי ובריא.

זה לא צריך לבוא מצורך זועק ממעמקי הנפש. מספיק שיש רצון להקים בית, מוצאים אדם שכיף להקים איתו בית, מספיק.

בדיוק כמו שלחפש מקצוע לא בהכרח נובע מצורך נפשי עמוק, אלא מההבנה שאם אחכה עד שארגיש צורך כזה, בזבזתי זמן יקר על לא לעשות כלום, בזמן שעם קצת נכונות להקשיב ולהפתח לעולם מסביב, הייתי מוצא מקצוע שטוב ומתאים לי.

אותו דבר - יכול להיות שאדם לא מרגיש צורך בוער לזוגיות, אבל אם יפגוש מישהי טובה, הוא ישמח לבנות איתה זוגיות טובה ומשפחה. לא רואה בזה שום פסול. אדרבה, זה המצב לכתחילה. למה לחכות עד שמגיעים למצב של צמא?

כדאי וטוב להתחיל לצאת מתוך רצון. 

אני לא מתכוונת לחוסר מטורף או צמא זועק.

אלא סתם רצון פשוט מתוכך. יש לך? 

את נכנסת לאתר ורואה שכולם ב'דאון', כולם כואבים... ואת רואה שבמציאות זה לא כך!

ככה גם לגביך - כמו שהשאר חיכו והגיעה הרגע הזה. גם לך הוא יגיע.

הידיעה שמצב הזה הוא זמני מכניס אותנו לפרופרציות.

בהצלחה!

מה מחזיר לך את האמונה שגם לך זה יקרה? שאת ראויה לגמרי!

מה מחזק וממלא אותך?

כדאי ממש להתפלל מתוך הכאב שה' ימלא את החיסרון..

זו תקופה לא פשוטה וחשוב שתעשי לך הכי טוב שאפשר..

אחרי שתתחזקי כדאי לך להתבונן ולחשוב מה את יכולה לעשות כרגע 

כדי להגיע אל החתונה שלך.

כמובן בנוסף לתפילות שה' יסייע לך..

איתך בתפילה לשמחות וורודות אצלך בקרוב!

שהמציאות הרבה יותר מורכבת וכנראה נמצאת איפשהו באמצע בין הורוד שחשבת שראית לאפור/שחור שהפורומים מציירים,

וגם האפור/שחור לא באמת רק אפור/שחור, אנחנו מקבלים הצצה על מציאות דרך מה שאנשים בוחרים לראות ולהציג.

יש הרבה מאוד טוב יחד עם אתגרים והתמודדויות כמעט לכולם.

את יודעת מה הדרך שאת יכולה לנהוג בה כדי שהוא לא ייפגע. זה לא משהו שאפשר להסביר לך בכתב. 

את יודעת מה נכון - להגיד לו בעדינות שיחכה קצת

ואת לא נבהלת, שזה יפה מאד, וטוב.

אז פשוט תגידי לו בעדינות, שלא יחשוב שאת רוצה לדחות אותו, אבל שזה מלחיץ ואת צריכה את הקצב שלך וזה יעזור לבנות את הקשר. אם הוא רגיש מספיק הוא יבין, ונקווה שהוא ידע איך להתנהל. אם הוא יעשה טעויות, כדאי להגיד לו איך להשתפר

חלק מבניית הקשר הוא לתקשר את הרגשות והצרכים שלכם.

גם בנישואים אחר כך כל הזמן מתמודדים עם זה וחשוב להתחיל עם זה כבר בדייטים.

אם תספרי לו מה את מרגישה ומה זה עושה לך כשהוא אומר ולא תאשימי אותו, זה בדרך כלל יתקבל טוב.

גם במקרה שהוא יפגע, אז תדברו על זה ותגידי שלא רצית לפגוע וכו. שוב אלה התמודדויות שכל החיים יהיו, 

וכמה שיותר תתרגלו את זה, זה גם יעזור לכם להמשך וגם יבנה את הקשר יותר עמוק ואמיתי.

בהצלחה

.

מתי היית רוצה שהוא יביע את הרגשות הטובים שלו?

לכאורה זה חלום, טוב לו, הוא מחמיא לך. 

רק שזה לא בקצב הנפשי שלך,
ובמקום לשמוח, זה דוחק אותך, מלחיץ.

עכשיו, אין לו דרך לדעת ולהבין שזה מלחיץ אותך במקום לשמח. 

ולכן, חשוב שתביאי את עצמך ומה היית רוצה שיהיה בקשר,

ובלי להבריח אותו עד כדי שיהפוך להיות אטום ולא משתף בכלל. 

או לגמרי יסיים את הקשר.

זו תחילת התקשורת הפתוחה ביניכם. 

כדי  שהוא לא ייעלב, חשוב שתדברי בלי האשמה, בלי התקפות.

רק מה זה עושה לך. מה את מרגישה. 

עשיתי על זה סרטון, אבל מהצד של הבחורה שכבר רצה קדימה.

חלק מהעקרונות - דומים. מצרפת לך קישור. 

הרבה תודה על התגובות של כולכם!

נגעתם שנקודות באמת חשובות ואמיתיות שחשוב לקיים אותם כבר עכשיו בשלב של הקשר..\

חידדתם לי דברים.. תודה

זה גם גימטריה של נקניקים.

לדעתי בית קפה מתאים לפגוש חברה טובה. לא מישהו חדש.

יש סיטואציות מסויימות שזה כן פועל בבהן, אבל בגדול - לא.

לא כי זה טוב, כי אין משהו יותר טוב.

חוסר פרטיות משווע

האמת לדעתי תמיד נחמד מעט להסתובב לפני מאשר ישר בום לשבת באיזה בית קפה....

אבל החלק הכי מבאס שאם לא זורם אז לשבת אחד מול השני קצת מביך ....

עם הזמן התרגלתי.

היו לי זכרונות טובים מבתי קפה מסוימים

היום זאת ברירת המחדל והבחירה המועדפת בעיני. בדרך כלל ממוזג - בקיץ ובחורף, אפשר לשתות משהו או למצוא שירותים - שזה חשוב כשפגישה של שעתיים ויותר קורית במרחק שעתיים נסיעה לכל כיוון (וזה גם נותן משהו להתעסק איתו בזמן שמקשיבים/מדברים, מי שצריך). אני באמת לא מרגיש שחסרה פרטיות. כאילו, פגישה סטנדרטית לא כוללת בכי בלי מעצורים או שליפה של טבעת. וכשיש נושא רגיש, תמיד אפשר למצוא מקום בחוץ. או לבחר בית קפה כזה שיש לו מרחב פתוח בחוץ.

פעם זיהיתי בעיניים של מישהי בבית קפה שהיא עומדת לבכות, אבל היא התגברה על הצורך (עד היום לא ברור לי מה היה הטריגר לבכי. אבל לא נורא). זה הכי "דורש פרטיות" שזכור לי. בדרך כלל אנשים מסביב לא יזכרו שהיית שם (חוץ מאנשים שמכירים אבל זה כבר סיפור אחר)

לשאול שאלה קטנה,בשביל להראות שבאמת הקשבת ואתה בעניינים

וקצת הזדהות

ולהיזהר לא להוסיף שמן למדורה כשאני מספרת חוויה קשה

אל תגיד:נכון,זה ממש מכעיס, 

ואל תנסה למצוא עוד דברים מכעיסים בסיטואציה שקרתה בשביל להראות הזדהות

אפשר לומר:אני מבין שזה ממש הכעיס אותך לדוגמא

הקשבה / קארל רוג'רס

כשאני מבקש להקשיב לי

ואתה מתחיל לייעץ לי

לא את שביקשתיך עשית.

כשאני מבקש ממך להקשיב

ואתה מנסה להשיב

איך אני צריך להרגיש?

ומדוע אתה פוגע ברגשותיי?

כשאני מבקש להקשיב לי

ואתה חושב שעליך לפתור את בעייתי

אתה מאכזב אותי.

הקשב: כל שביקשתיך הוא להקשיב

לא לפעול, לא לדבר

רק לשמוע בלי להגיב

אני יכול לדאוג לעצמי

אינני חסר ישע, אולי חסר ניסיון והססני

אך לא חסר אונים

כשאתה עושה משהו למעני

שיכולתי לעשות בעצמי

אתה מגביר את חששותיי

מצית את מבוכתי

אולם כשאתה מקבל כעובדה פשוטה

שאני מרגיש את שאני מרגיש

אז אינני צריך לשכנע אותך

ומתפנה להבין את המתרחש בתוכי

אז צצות מאליהן התשובות

ברורות ונהירות

ואני זקוק כלל לעצות

כי אני – אני.

גם רגשות לא הגיוניים

הופכים למשמעותיים

כשמבינים את שהם טומנים

המקור ממנו הם נובעים.

ייתכן שלכן תפילות עוזרות לאנשים

משום שאלוהים מחריש, אינו מייעץ

הוא רק מקשיב

נותן לך לחשוב לבד על הדברים.

לכן, אנא, רק הקשב

אם תרצה לדבר - בקש:

חכה לתורך,

ואזי אני גם אקשיב לך.

והיה פעמים שגם הצלחת. לך על זה. תמשיך.

כל התפיסות של 'בנים ככה' ו'בנות ככה'... לא צריך להגזים איתם.

יש מלא סגנונות של בנות

ויש לך את הסגנון שלך לאיך שאתה בוחר להגיב לכל סיטואציה.

תמיד אפשר ללמוד להיות רגישים, מכילים ומבינים יותר.

אבל אתה לא צריך אותנו כדי ללמוד איך לעשות את זה.

אפשר ללמוד את זה בכללי מהסביבה. לעבוד על המידות. להתפלל לה' על זה. (כמו כל מידה בעצם)

הדמות הזאת לא אחידה אצל כולם ...גם אם ישתמשו באותם מילים אפילו כדי לתאר את "הגבר שלהן"

הגיוני אבל שלנשים באופן כללי יש צורך מסוים כללי כמו שלגברים יהיו תכונות כלליות שהרבה ירצו

אם מישהו פסל אותי לא חשבתי שאני פחות טובה. או חזקה. או יפה.. ממש לא.

וגם מי שרצה אותי, זה לא בגלל שחשבתי שאני חזקה או טובה.

חשבתי שזה בגלל שזה עובד ביננו פשוט.

תראה את זה כמו שני תרכובות כימיות שהם מגיבים טוב אחד לשני פשוט. 

(סליחה שאני מכניסה את העניין של החיבור שוב)

ולא חושבת שהבנת אותי.. 

אמרתי שמצד הטבע שהקב"ה ברא לגברים יש צרכים מסוימים וכנ"ל נשים... 

פשוט תקשיב, תהנהן , תכיל ,ותגיד לה אני מבין אותך ופה אם את צריכה עצות לשינוי

יש המון טכניקות להפעיל רגש. 

אם יש תחושה/אינטואיציה של לא מתאים זה משהו אחר, אבל אם סתם הרגש לא תמיד מצליח - שווה לעבוד קשה בשבילו, אם יש תחושה של התאמה.

וגם - התייעצתי פעם עם אנשים חכמים לגבי רגש שנחלש לפעמים, והבנתי שזה בסדר גמור.

אבל היא (כן, היא) ביקשה עזרה. התגובה שלך היא לא עזרה

את מנחשת שיש משהו שלילי (או "לא מתאים") אצל הבחור, ולכן מחליטה שעדיף לעזוב.

אני לא הבנתי אפילו תחבירית מה בדיוק הסיפור. מאיפה הנחרצות שלך שלא כדאי להמשיך?

מדובר פה בשני בני אדם, עם מערכות רגשיות מורכבות.

אולי בכלל זאת היא שלא מצליחה להרגיש, והיא צריכה לעבוד על הרגש שלה, ולא לחפש בחור אחר?

מי אמר לך מה הנסיון שלה לגבי האפשרות למצוא בחור אחר?

מה שאני מבין מהכתוב זה שהרגש הוא "פעם כן פעם לא", לא שהיא לא רוצה אותו.

ואנשים יכולים לעבוד על הרגש שלהם. יכולים להתקדם ולהשתנות. יכול להיות שמה שמפריע לה הוא משהו מסוים ואפשר לשנות אותו.

אני לא כתבתי לה "תתחתני איתו ואחרי החתונה תתאהבי בו".

כתבתי לה שכדאי לבדוק איך לעבוד עם רגש, וגם שהרגש לא צריך להיות תמיד ברמה הכי גבוהה.

אצל ה' תמיד יש דרך חזרה!

ה' אוהב אותך בכל מצב ותמיד רוצה לקרב אותך אליו בחזרה!

זה נשמע שיש לך לב ענק עם רצון עצום

תחזיקי ברצון הזה ותחפשי את הדרך שלך לחזור אליו,

צעד צעד יד ביד עם הלב והשכל.

באימון אפשר ממש להתחבר מחדש אל הרצון הכי אמיתי שלך,

לגלות מה הדרך שלך להגיע לאן שאת רוצה בשמחה והתחדשות!

האם טעית? יכול להיות.. אבל מה זה משנה, כל אחד טועה בחיים.

בדיוק שמעתי ששאלו מליונר איך הוא הגיע לזה, והוא אמר "נפלתי הרבה פעמים"...

נופלים וקמים - נופלים וקמים - נופלים וקמים.

יכול להיות שהייתה תקופה שהייתה נפילה גדול שאת לא רואה בכלל איך זה קידם אותך בחיים -

ועכשיו יש לך 2 אופציות להמשיך בהם -

להמשיך ליפול ולהתרחק

להחליט לעשות שינוי ולחזור לעצמך בגרסה חדשנית, עמוקה יותר, שמחה יותר

ואז תגלי שגם הזמן שנפלת - הוא חלק מהמקפצה.

תחשבי איזה כוחות שהיו איתך בזמן הזה

יכולים לשרת אותך בעליה שאת רוצה.

להחליט שעושים שינוי - זה החלטה שאפשר לעשות ברגע,

ואז לחפש מה הדרך להגיע אליה.

מאמינה שאת יכולה,

וה' רואה את הרצון שלך ושמח בך!

אל תאבדי את עצמך... 

כואב לשמוע

יש דרך גם כשלא נשואים למצוא את המקום הזה שנקרא אנחנו ולהיות שלמים בו.

אבל מאחלת לך שתמצאי את שאהבה ליבך בקרוב ממש.

(אשמח לעזור אם תרצי)

*צריכה משהו קרוב לוודאות. קשה לי מאוד עם חוסר בהירות. לא מאחלת את זה לאף אדם. 

*לא בדיוק הבנתי.. =/

* לא קרה לי בדייטים לדעתי. אולי לזמן כל כך קצר שכבר שכחתי. קרה לי וקורה עם כמה חברות נפש שלי. 

* ואי איזה שאלה יפה. ואי היו כאלה שפשוט כן, דברים שאפילו לא ראיתי בי והם כל כך העצימו את זה והעריכו את זה. שזה פשוט ריגש... 

המפגש עם אובדן ואבל אינו נחמד אפעם.

הוא צובט וכואב מאוד  ולא משנה באיזה מעגל נמצאים קרוב/ רחוק 

את יודעת אבל?

שיש משהו מאוד בריא במנגנון החיים וחדוות החיות שגורמת לנו לכאוב את האובדן במיוחד אם הוא לא צפוי 

אבל אותו מנגנון של חיים והרצון לחיות הוא גם שגורם לנו להתחזק 

איך מוצאים כח?
א. מותר שיהיה גם קצת חוסר חשק , זה באמת לא קל ללכת לשבעה פעמיים בשבוע 

ב. חושבים על משהו שהיית רוצה ללמוד מהנפטרים וליישם אותם בחייך 

אני מניחה שאותם נפטרים והמשפחות האבלות שמחים בכך שיצר החיים והרצון לחיות חיים שמחים ומלאים ימשיכו  והיו רוצים שתמשיכי במשימות 

הרבה כח

ובשורות טובות 

כדי שלא נאבד אותם. חסרון החיים מותיר רושם בנפש את הצורך הזועק לחיים משמעותיים.

ולכן גם בבית האבל מספרים בעיקר מעשים טובים של הנפטר. כי זה עיקר החיים.

אחרי שמסתכלים לרע בעיניים ומעכלים את זה, ממשיכים הלאה באופן יותר חזק.

בקיצור, השלב שאחרי ההזדהות עם הכאב, הוא הפנמה של תהליך החיים, שזה דבר חיוני.

"טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה".

ברצינות תייגת אותי?

וזה נכון חלקית.

(הייתי אומר שהחלק שיפה לא נכון והחלק שנכון לא יפה)

נכון שיש אכזבות רק כשיש ציפיות, ונכון שיש ציפיות רק כשאופטימיים ולהיות אופטימיים זה טוב.

אבל זה לא נכון שאכזבות זה טוב;

לוגית זה כמו לומר שרק אנשים חיים חולים אז טוב להיות חולים,

או שרק מי שיש לו כסף מפסיד אותו אז טוב להפסיד כסף.

ולכן החלק שנכון לא יפה, אבל זה מה יש.

עדיף לצפות ולהתאכזב מאשר לא לצפות ולא להתאכזב.

אבל יותר עדיף לצפות ולא להתאכזב, וזה תלוי גם בבחירה ולא רק בנסיבות.

לא מפסידים מלהיות אופטימיים בחיים

מבטיחה לך מנסיון אישי

יש לי 2 סיפורים בנושא

ראיתי בחור בתמונה, בתמונה הוא לא חייך. כשנפגשתי איתו ראיתי שהשיניים שלו היו מאוד עקומות וזה הפריע לי.

יצאתי עם בחור שהשיניים שלו היו צהובות ברמה שממש רואים וזה גם הפריע לי מבחינה אסתטית