פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 470)

חפשי מי שיתמוך בך..

 

כדאי שתפרדו באופן שירצה את שני הצדדים ויכבד את כל מה שעברתם ביחד.

גם מצידך לכבד כל החלטה באשר הוא יחליט.

גם מצידו שלא יקום פתאום וילך אלא ידבר איתך ויסביר מה שהוא יכול... קיצר שיכבד אותך ואת הרגשות שלך.

 

כואב כואב... בהצלחה רבה. 

יכול להיות שיש לו פחד מחתונה?
דווקא כשמגיעים לשלב רציני הפחדים נוטים להתעורר.
חשוב שהוא ישמע את זה, כי הפחד מתחפש, ומי שפוחד - זה נראה לו שיש בעיה בבת הזוג או בקשר, כשבעצם הבעיה היחידה זה הפחד שלו.
הלוואי שתצליחי לעזור לו למצוא לעצמו מישהו שמבין בתחום שיעזור לו לברר אם זה אכן פחד כזה.
אם רלוונטי אשמח להמליץ (אני לא עובדת עם גברים).

לעולם לא אבין בחורים כאלה, אני חוויתי את זה מהצד השני לפני שנים..
צריך בהתחלה לנסות להבין ממה זה נובע.. ואם זה היה שם כל הזמן, או שזה פחד ממשהו רציני..
אם זה משהו שהגעת למסקנה שלא בר שינוי או התמודדות ביחד.
את צריכה לשכוח ממנו לזרוק כל דבר שלו לא לחשוב עליו לעשות דברים שאת אוהבת ופשוט לחזור לשגרה, ולהתמקד במה שיש לך חברים משפחה וכו..
ב"ה רק ישועות!

מבחינתך זה היה מאוד רציני ואפילו דיברתם על חתונה?
או שהבחור פשוט ברח וחתך בלי להסביר?

דיברנו על זה. והוא אמר שנחכה חצי שנה עד החתונה

הוא לא שווה אותך באמת

אפילו בעד שרשור סתמי שכביכול לא מועיל

כל מחשבה כתובה עוזרת להבנה של דברים אצלנו 

זה לעלות את הדברים למודעות

וחוץ מזה שהדעות כאן מגוונות וזה מה שעושה את כל הסיפור מעניין.

וכן, לפעמים יש שרשורים מיותרים כמו הרבה דברים מיותרים בחיים שאנחנו עושים

 

לא אמרתי שאני לא בעד. אני בעד, רק מעיר שכדאי זה יהיה מתוך מדעות.

זה אחלה וזה מפרה את החשיבה כמו שאת אומרת.

אבל שכדאי שכל אחד יהיה מודע מאיפה המוטיבציה האישית שלו בעיסוק נובעת.

גם אחלה לגבי שרשורים סתמיים. רק לדעת מה המקום של כל דבר.

בגדול אני מסכים ולא מסכים

יש כאן שני דברים ושניהם נכונים בסיפור הזה.
האחד- שעדיף שהאדם ייקח אחראיות על עצמו, במקום להשליך את קשייו על הציבור. אך חשוב לשים לב שהאחראיות היא בתחומים שהוא אכן יכול לקחת אחראיות, וכל אחד היכולות שלו שונות. כלומר, אין לצפות לאדם אחר לקחת אחראיות בתחום שאני מסוגל אליו אבל הוא לא- צריך להבין שלא כל מה שאני מצליח ומסוגל גם האחר מוכשר לכך. זה ברור, פשוט יש אנשים שזה לא ברור להם מספיק. ולכן כתבתי את זה.

השני- שהביקורת והבעת התסכול היא לרוב מוצדקת.
בד''כ בנאדם מתוסכל מדברים שהוא עצמו לא מצליח ולא מסוגל לפתור. בענין הדייטים למשל- ברגע שפוסלים לא אחת בציבור שלנו דברים שאינם בשליטתו ובאחריותו של האדם- זה מתסכל. ברגע שלא מתמקדים בתחומי האחריות (אלא בתחומים עם פחות אחראיות) הגדולים ביותר של האדם- קרי, המידות הטובות, ונותנים לזה מקום זניח יחסית- יש תסכול שגם מכליל. ומה לעשות, גם בצדק.. ופה הפתרון הוא לא לבוא לאדם ולומר לו לקחת אחריות, כי יש דברים שאינם באחריותו של האדם.
מה שכן, לכל אדם פרטי יש אחראיות על המידות שלו וחלק מזה זה עין טובה, אדם יכול לעבוד על השיפוטיות שלו. וזה נכון מאוד לשני הצדדים. אם החברה היתה פחות שיפוטית כנראה שהמצב היה יותר טוב

ולרוב, כפי שכבר אמרו כאן- הפריקה נעשית מתוך רצון להביע את הכאב בצורה החדה ביותר שאולי תביא את האנשים להיות פחות שיפוטיים ולשנות את התפיסה שלהם לגבי דברים, ככה שלפעמים כשזה נעשה בצורה הנכונה ובכבוד הראוי יש לזה תועלת

אתה בעצם מוסיף שלפעמים הלקיחת אחריות עצמה מתבטאת בהסתכלות נכונה וחיובית על המציאות גם כשהיא לעמדה בציפיות הראשונות של האדם?

 

אתה חושב שהחברה לא נמצאת בו צריכה להיות? מי אחראי למצב החברה? מה הוא עושה לא נכון?

 

חלק מזה שזה לא תלוי בנו זה כי בשביל טנגו צריך שתיים... זה תלוי בעוד מישהו/י, לא בחברה. מי שבעקבות החברה מידותיו אינם שלמות (כולנו, כל אחד במידה אחרת) זה תלוי בו ולא בחברה. גם הזכות והאחראיות של האדם לבחור את מי שהוא רוצה שבעל סדר העדיפויות הנכון מבחינתו.

שהעברת האחראיות אל הציבור, במקרים רבים היא גם נכונה וגם ממילא נעשית בתחומים בהם לאדם אין כמעט אחראיות ויכולת לשנות והחברה לצערנו הרב שופטת אותו- אז להגיד לו ''קח אחראיות במקום להאשים את הציבור'' מראה שמי שאומר את זה לא מבין בכלל את המקום שלו.

אני חושב שלפחות גם בענין הזה (דייטים) החברה לא נמצאת במקום בו היא צריכה להיות. בהחלט.מי אחראי למצבה? הרבה גורמים, גם האנשים הפרטיים שמרכיבים אותה, גם הגורמים שמשפיעים עליה מלמעלה. לא נכנס עכשיו לניתוח המושג 'חברה'. הנתון הוא שלאנשים יש בחירה חופשית על מידת השיפוטיות שלהם, ועל מה הם פוסלים בחורים ובחורות באמת נפלאים וטובים שיכולים אפילו להתאים להם מאוד. כמובן כל אחד לפי מידת העמקתו והדיוק שלו. ברור שזה לא הענין היחידי שמפריע בציבור בנושא הזה, וזכותו של כל אחד להגדיר לעצמו על מה הוא פוסל ועל מה לא. אבל האם הכל בדייטים הגיוני? לא חושב.. לא הגיוני להפוך אנשים לרשימת יתרונות וחסרונות. בנאדם הוא לא תעודת בגרות. ויש גם דברים באמת מטופשים שאנשים פוסלים או שיש הווא אמינא לפסול עליהם, עוד לפני שבכלל נפגשים

אני לוקח אחראיות איפה שאני יכול,

אם זה לפעול בה ממש,

אם זה לקבל את המציאות כמו שהיא ולהפנים מה הם האתגרים העומדים לפתחי שעליהם אצטרך לקחת אחראיות.

 

מה אכפת לי מה מצב החברה? מה זה יעזור לי באופן אישי במצב החיפוש האישי שלי? עלי לחפש מישהי, זהו.

לא פשוט?

 

המצב הזה מורכב כתוצאה מהרבה אנשים (מחילה על הביטוי: 'פרטים') שעושים אותו למורכב

חוץ מזה שלהבעת התסכול והרגשות יש חשיבות. אסור להתעלם מהרגשות

מסכים איתך שחשוב להעלות רגשות למודעות ולא להתעלם מהם. חלילה!

רק כדאי מאוד לתעל את הרגשות למקומות טובים ולא למקומות רעים (זריקת אחריות, התעלמות מעובדות).

זה מאוד חשוב לפרוק.

אחרי שבנאדם סיים לפרוק שידע מה עליו לעשות זה חשוב.

ובודאי שיש לנו ראחריות על החברה. האחריות שלנו להתפלל עליה. כמו שאנחנו עושים בתפילת שמונה עשרה.

 

תסכול כשעצמו נראה לידבר שלילי מאוד. יש לנו את האפשרות להיות לתפלל ולבטוח בה' לגבי מה שלא תלוי בנו.

אני לא אומר שהוא לא קיים. אבל הוא רחוק מלעזר לנו.

מודעות צריך להכל. אין ספק. גם מודעות לרגש שתוקע אותנו.

שציינת-
זריקת אחראיות והתעלמות מעובדות.
כי זה שהחברה בתחום הזה היא די שיפוטית זה נתון (כנגד ההתעלמות מעובדות), וגם זה שהיא שיפוטית הרבה פעמים בדברים שאינם באחראיות האדם (כנגד הזריקת אחריות)- גם זה נתון.

והתסכול יכול להביא אנשים להבין מה הם עושים לבנאדם, ולבחון מול עצמם כיצד נכון לנהוג.

עם כל השאר אני מסכים.

אני תופס את התסכול כדבר שכדאי לדעת לצלוח אותו. בחיים לא העלתי על דעתי שתסכול זה דבר חיובי. 

כשבנאדם מרגיש שהוא תקוע אז הוא מתוסכל.

זה לא טוב להרגיש תקוע. זה לא לעוזר לבנאדם להתקדם (מלבד זה שהוא יודע מה לא יעזור לו להתקדם, שזה גם משהו).

 

החברה שיפוטית. זאת עובדה. חוסר קבלה של עובדה זאת היא שלילית. 

קבלת העובדות באופן שיעזור לאדם הוא גם לקיחת אחריות.

תסכול לא מוביל ללקיחת אחריות.

מודעות לתסכול קיים מוביל ללקיחת אחריות.

 

 

תסכול זו מציאות בה אין לך בחירה בד''כ או שאינך מודע לה ולכן הינך מרגיש תקוע. אז זה לא שלילי, זה פשוט מצב נתון.
זה לא טוב להיות תקוע, אבל זה פשוט הנתון שהאדם תקוע לפעמים..

ושוב אני אומר: מודעות לתסכול תוביל ללקיחת אחריות אך ורק במקום שהאדם מסוגל לקחת בו אחראיות.

שהאדם יכול לעמוד מול המציאות והכיל אותה אע"פ שהיא לא מושלמת.

זאת בחירה של האדם.

זה קל? ממש לא.

זה תהליך? וואי, איזה תהליך.

 

גם בדברים שלא בחיריים - היחס להם הוא בחירי. הוא בידינו.

תסכול זה דבר מודע. אדם שמתוסכל יודע לזהות את זה.

התסכול קורה בעקבות זיהוי כלשהו.

לפעמים לומדים דברים בתורה/גמרא/ספרי מחשבה או פנימיות ועל סמך ההגדרות שם בונים השקפת עולם שלמה.
בעיה אחת היא שיש דברים שמשתנים במציאות.
ובעיה נוספת חמורה יותר היא שלא מבינים לפעמים את הדברים לעומק ולרוחב. לדוגמא הקטע של איש-נותן ואישה-מקבלת. יש בזה המון סייגים ונקודת ההבדל היא לא גדולה, בפרט בדורינו.
מנגד, יש כאלו שנשארים בכל דבר בספק וזה גם לא טוב. התורה/חז"ל נותנים לנו הגדרות שורשיות ואנחנו צריכים לפרט ולהגדיר אותן יותר.

יש הרבה מה לעיין בזה, אז בהזדמנות.
אני חושב להביא את המאמר היסודי בענין- 'למלחמת הדעות והאמונות' (זרעונים)
אורות - זרעונים - ו. למלחמת הדעות והאמונות – ויקיטקסט

הרב כותב למשל:
"כל גלוי רוח כללי לפי התגברות הכללות שבו כך הודאות מתחזקת בקרבו ולפי מדת ודאותו, כשם שאינו נותן מקום לספק, כך איננו מותר את זכותו לאחרים לשתפם עמו; הכלליות הודאות והיחוד תלויים הם זה בזה''

"כן בהופעות הרוח, היתה האליליות סבלנית וההכרה של האחדות קנאית: מתוך שהיא כללית ולא פרטית, ודאית ולא מסופקת, הרי היא מיוחדת ולא משותפת.. אבל בתוך קנאותה נמצא גרעינה הפנימי של יסוד הסבלנות. הסבלנות החלשה, המחלשת את החיים, באה מתוך גלויי רוח פרטיים שאינם משוקים בטלה של הכלליות..."

ולבסוף שם כותב הרב:
"עלינו להרבות את האור המקורי, לגלות את הרחב ואת העומק, את הכלליות והנצחיות שיש באורן של ישראל ; לבאר איך כל ניצוץ טוב המתגלה בעולם אחר הרי הוא נובע ממקורו ומתחבר אליו בחבור טבעי. אז מכל הנצוצות המתגלים מחדש יתוסף אור וחיים לנשמת האומה הכבירה בעז רוחה, בכח אלהים שבה, ולבבות צמאי אורה יביטו אליה ונהרו ולא ילכו לרעות בשדה אחר גם את אותו המרעה אשר החלו לחשוב שאך שם הוא מקומו. ועתידה הסבלנות להתפשט, עד שיוכל רוח האדם בכללו למצא את הניצוץ הטמיר בכולן, וממילא יזרק כל הסיג הלאה, "והסירותי דמיו מפיו ושקוציו מבין שניו ונשאר גם הוא לא-לקינו", ויצורפו כל הניצוצות לאבוקה היותר גדולה, ואז תהפך אל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ד'. "הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי"

מאמר חשוב ויסודי.

סתם הערה.
אני חושב שכשאומרים שלמישהו יש רגישות, מתכוונים לרגישות לאנשים ולסביבה. איכפתיות למי שסביבו.
על אדם עם רגישות לאוכל מסוים לא אומרים שיש לו רגישות, אומרים שיש לו רגישות *לאוכל*.

בין אדם רגיש לאדם עם רגישות.

אדם עם רגישות - בעל יכולת שימת לב ואכפתיות.
אדם בעל רגש - בעל יכולת לחוות דברים ולא רק לחשוב עליהם בצורה רציונלית.
אדם רגיש - אדם שרגשות משפיעות עליו יותר. יכול לבוא לידי ביטוי כאדם שנפגע יותר בקלות.

זה האם יש לך שליטה בהתפעלות מהרגש כאילו?

לא תלוי אחד בשני.

אפשר לחוות דברים ולהרגיש, אבל אם אתה יוצא מאיזון בקלות בגלל רגשות, אתה גם רגיש מעבר להיותך בעל רגיש.

שאדם בעל רגש - זה אדם שיודע להתפעל מרגשות אך שולט על כך.

אדם רגיש - מתפעל מרגשות בלי שליטה בכך.

הבנתי נכון?

אתה לוקח את המושג הזה מלשון הראשונים בספרי האמונה שלהם?

מהבניינים שלמדנו בשיעורי לשון.

מתפעל - שפעולה נעשת על משהו מסויים ומשפיעה עליו.

השאלה שלי היא האם אתה מתכוון במובן של 'התרשם' או במובן של 'רגשות משפיעים עליו'

אם הבנתי נכון את @לב אוהב אז גם בדומה למה שהיא כתבה.
רגיש זה מקרה פרטי. רגשות מאד ספציפיים שקשורים לסביבה ולדברים חיצוניים שגורמים לחוסר איזון.

אדם עם רגישות לאחר

רגשן- אחד שחווה דברים דרך עולם הרגש

רגיש מהסביבה וגורמים חיצוניים 

מניח שהוא ישמח לפרוייקט השו"ת, בגלל שמסיימים את הדף היומי יש מחירים ממש טובים..

גם דברים מפנקים שהם סתם כיפיים, וגם דברים יעילים יותר. כדוגמת פרוייקט השות.
תודה! זה טוב. ואני צריכה עוד..

את כל ספרי הרב קוק זצ''ל..
ועד שזה יקרה... 😏 ⁦🙆🏻‍♂️⁩

בינתיים אני מסתדר עם גירסה 23

לא סתם זה כל כך יקר בנפרד. כשיעברו 70 שנה מפטירת הרצי"ה והרב הנזיר כנראה יכניסו.

ואני גם הייתי מסתדר עם הגירסה ההיא אילו היה לי אותה

שעון,סט הבדלה

סטנדר לשולחן -לא יודעת כמה זה שימושי וכמה המחיר אבל אני יודעת שיש דבר כזה..

דברים שלכל אחד כיף לקבל-
כרית עם תמונה
טרמוס שווה

אבל לי זה מזכיר שדמבלדור קיבל כל שנה לחג המולד ספרים
והוא?
הוא בסך הכל רצה זוג גרביים צמריריים חדשים

הדוגמא שם כל כך נכונה
מעניין, תודה

זה הקולות של הלב והשכל

לפעמים זה גם מעורבב

אפשר להחליט החלטה טובה שמתאים לנו להיות בנפרד

ועדיין להתגעגע 

 

מה עושים? תבדקי כמה זמן נשאר הגעגוע

אם זה מתחיל להיות הרבה זמן (יותר משלושה חודשים נגיד) כדאי לנסות לטפל בזה

או אם את רואה בפגישות עם בחורים אחרים עדיין הוא בראש שלך

 

 

 

כדאי לעשות לדעתי, סוג של סיכום הקשר- מה היה מוצלח, מה פחות, לחדד לעצמך למה את מתגעגעת ולמה בסופו של דבר כן סיימת את הקשר.

מה שיצא מהבירור הזה:

אפשרות אחת היא שתלמדי מזה תובנות לקשרים הבאים, תשלימי עם ההחלטה להיפרד בצורה טובה יותר ותוכלי להמשיך הלאה בשמחה.

אפשרות שניה היא שתראי שאולי היתה פה טעות בשיקול הדעת ופספסת קשר טוב ונכון עבורך ואז תוכלי לבדוק אפשרות לחזור.

אולי יש עוד אפשרויות...

בהצלחה

דבר ראשון קיבלת החלטה מאוד מאוד אמיצה!
רואים שיש בתוכך קונפליקט רציני, מעריך מאוד אנשים כאלה (אני לא תמיד מצליח לקבל את ההחלטה לחתוך).
מצד אחד את מאוד מתחברת לצדדים מסוימים אצלו, ומצד שני החלטת שזה לא מתאים בגלל צדדים אחרים שככול הנראה אינם מתאימים לרוחך.. ו/או מאפילים על הצדדים הטובים שבו.
(לא משנה מה הסיבה.. הנקו' היא שזה ככ"ה דבר מהותי מאוד בעייניך).

לכן עצתי היא להזכיר לעצמך בראש כל פעם שעולה מחשבה עליו למה זה לא מתאים. ותזכירי כל פעם את הסיבות והדוגמאות למה זה לא מתאים, ולמה קיבלת את ההחלטה הזאת ככה ב"ה תיהי בטוחה.
מוזיקה, חברים, עבודה, לימודים, וכל ענייני העולם הזה האחרים גם מאוד עוזרים כשאת שקועת מחשבות ואת מזהה את זה תברחי לך לאחד מהנ"ל.
מעבר לזה אם זה נמשך תמיד אפשר לנסות לחזור לקשר למפגש , בשביל להתיר ספקות.. לי זה עזר פעם אחת כשכל שאר השיטות לא עזרו וב"ה כבר לא עולות מחשובת, ואין שלם ממני בנושא(מדבר מנסיון).

ולחכות שהגעגוע יתחילף בדבר אחר יכולה להיות אופציה בחינתך?

זה לא טוב להתמקד בחסרונות של אדם, בטח לא אדם שנמצא במקום כלשהו בנפש שלנו

 

להתמקד בסיבות למה הפסקת את הקשר זה כבר הגיוני

 

רק תחשבי אם את מתגעגעת לאדם הספציפי 

או לתחושה שבאה עם הקשר

 

כי על הראשון צריך להתגבר בדרך א'

ועל השני אפשר להתגבר בדרך ב' 

 

ואם היה קשר משמעותי בהחלט יש מקום לקלווז'ר עם עצמך , עם אדם קרוב

ואז להמשיך הלאה 

זאת תחושה טבעית. לא צריך להיות מוטרד ממנה.

 

אבל מצד שני אתה חייב לשמור על רעננות, ולא להפוך לרווק מבוגר מריר ומתוסכל

וכדאי מאד לעבוד על המידה (הקשה מאד!) של לשמוח בשמחתם של אחרים במה שאין לי עצמי

וכדאי לשמור על חברויות וחברים. זה משתלם בסוף, ולא רק בסוף.

למרות שהוא גם היה רווק מבוגר הוא היה שמח בשביל אחרים. יודע למרות הקושי שלו לשמוח עם אחרים מתוך אהבה אליהם ורצון לתת להם.

אז אולי כדאי לפתח את הנקודה הזו. להסתכל על העולם במבט של "הקב"ה", מבט של נתינה ורצון לעזור.
כמובן שזה קשה כי מה שמורגש בעיקר זה הקושי האישי שלי. אבל זה אפשרי. ובוודאי יועיל יותר מלשקוע ברחמים עצמיים.
מי שיצליח לרכוש תכונה כזו אוטומטית גם יחסוך מעצמו ריבים עתידיים עם אשתו.. והיא מאוד תעריך אותו על זה ויהיה ביניהם קשר עמוק ומיוחד.

ככה אני משתדל לעשות. לא תמיד זה קל.

השערה שתחשבי אם את חושבת שנכונה
כתבת "ואז קורה הדבר הבא-
אני נהיית שוקיסטית. שקטה. מקשיבה.
הבחור קולט. וזה מביא אותו לספר יותר על עצמו ועוד ועוד. עד כדי חפירה. ואז אני נהיית יותר שוקיסטית. ואז גם עייפה ומותשת."
יכול להיות שאת מפחדת מעומק ושיתוף?
גם התיאור בהתחלה היה נשמע מאוד קליל חברמנית זורמת
אז אולי כשמתחילים להיכנס לדיבור יותר עמוק את נלחצת מזה?
זה לא מסביר למה, אבל אם זה נכון אז זה כיוון לחשיבה
המון סיעתא דשמיא!

מה שמתכוונת שמעיף אותי זה שהוא בעצם רואה שעובר עליי משהו ואז בשביל להקיל עליי או על שנינו הוא מנסה להזרים עם מלא סיפורים טכניים כזה. מלאי מלל. ופרטים.
ואני כבר לא אוחזת באותם רגעים.

בהצלחה בכל מקרה!
ומצטרף לזה שכדאי לדבר עם איש מקצוע מאמן קאוצ'ר מטפל

1 זה נשמע כמו משהו ששוה לדבר עליו עם אדם מקצועי

 

2 עד אז, תנסי לעקוב אחרי ההתנהגות שלך ולהבין באמת מה האפשרויות ואיך להתייחס לזה. אולי זה יעזור לך למצוא פתרון לבד, אולי זה ייתן לך יותר מידע שתוכלי להציג לאדם מקצועי

 

3 בינתיים, תנסי להתגבר על זה. להבין שלא צריך לפחד, ושהבחור יקבל אותך כמו שאת, וכל הדברים המרגיעים. ברור שזה לא כזה קל, ולכן יש את שלב 2 ושלב 1. אבל זה כן יכול להיות ואולי זה הפתרון הכי טוב

 

מאוחר לי מכדי לפרט יותר. אולי ביום אחר. בהצלחה בינתיים

השאלה למה כשהבחור מתחיל "לחפור", ואת מקשיבה לו את מגיבה ב"עייפות", כי זה מעייף אותך .
יכולהיות שהפנאי להקשיב למישהו אחר
(בלי שתהיה שיחה נעימה של שני מדברים שכל אחד מדבר ומקשיב לאחר, נותן לו את המקום שלו לדבר) מלאה (ל שוואית, מעייף) אותך? כי זה מאד קשה להיות במאה אחוז ריכוז כשאת לא בטוח מעוניינת ההקשבה כזו לא פעילה מצידך.



כדאי אולי להדגיש לבחור, שאת מרגישה פחות נוטלת חלק במהלך הפגישה, את רוצה להרגיש נעים יותר והיית שמחה/ מעוניינת במצב שבו את גם מביאה את עצמך לביטוי
כדי שבאמת יהיה טעם לפגישות והן לא תהיינה סרק.

פגישה ראשונה לא קפאתי. פגישה שניה כפי שתיארתי שהייתי בקיפאון, אז דיבר בלי סוף כל מיני ענינים טכניים וזה מה שקצת אולי עייף אותי. הדיבור הרצוף בלי סוף. שאני בכלל איפה אני

אולי כדאי לך לשבת עם עצמך
ולכתוב
מה מביא אותך לקפוא
פחד/ דאגה/ חוסר רצון להיות בזמן ובמקום/כל דבר
ולמה לדעתך זה קורה.




ומה יהיה לך הכי טוב כדי לפתור את זה.

כאילו הכניסו לי קוביות של קרח מתחת ללשון. ואני לא מצליחה לדבר.
מבינה מאוד.

לי לרוב זה היה קורה בהתחלה ואחר כך בהמשך הייתי משתחררת. גם לא תמיד.

הדבר שעזר לי.
1. בגלל שראיתי שזו תופעה שחזרה על עצמה
פשוט למדתי לצפות אותה ולהתכונן אליה נפשית ולא להילחץ. וגם הייתי מספרת על זה לבחור.
למשל אם את אומרת שבפגישה ראשונה שניה את כן מדברת, אז תכיני את הבחור שיש מצב שבפגישה שלישית תהיי קצת יותר שקטה כי זו סוג תגובה שאין לך שליטה עליה. ושתשמחי שהוא יבין אותך.
2. אמרתי לעצמי שהעולם מתחלק לשניים או שיש אנשים שאוהבים את השקט הזה ודווקא בגלל זה פתאום נוצר איזה חיבור. או שלא סובלים את זה ואז אחלה ונפרדים.

אומרים ש''גבר צריך אישה שצריכה אותו''

לכן אם את באה לבחור ואת אומרת לו
''תקשיב יש לי בעיה קטנה ואני צריכה שתעזור לי... קורה לי לפעמים שבפגישה שלישית אני הופכת להיות קצת שקטה ולכן אני אצטרך שתבין אותי ואולי בשלב הזה אני אצטרך שאתה תתעניין יותר כדי שיהיה לי נוח לדבר וכו' ''

אני ראיתי שזה עובד.
נתת לו משימה ועכשיו הוא הכי בעולם רוצה להוכיח לך שהוא יכול לעמוד בה והוא הגבר שיכול להיות שם בשבילך.

אך כמה יהיה לו סבלנות?

תגובות מעולות ומועילות. תודה רבה (כי התגובות האלה באמת מפרטות עקרונות יסודיים וחשובים שכל אחד יכול למצוא דרכים ליישם במקומות שהוא צריך)

ונשמע שאולי גם לא הבנת את כוונתי. 

 

 

חלק מהחיבור הרגשי בין גבר לאישה או אפילו רובו עובר דרך נתינה. 

והנתינה הכי משמעותית היא בדיוק במקומות שאנחנו צריכים אותם. 

 

ואם אני יודעת מה הוא יכול הכי הרבה לתת לי למה שאני לא אגיד לו את זה? 

 

למה זה שלילי?

איפה נכנסת החרדה? 

 

 

 

אז אפשר לראות את זה בעין שלילית ולחשוב שהכוונה שמסתכלים על גבר כאילו הוא רובוט. 

 

ואפשר להסתכל על זה בחיוביות. לקחת את הסיטואציה שהיא די באסה בסבבה  

להפוך אותה להזדמנות. 

אני לא מסכימה שאישה צריכה לתת לגבר "להבין" מה היא צריכה זה לבד מעמיד אותו במבחן.

אם יש משהו שאני יודעת שחשוב לי ועושה לי טוב לא רואה סיבה שלא לומר אותו. 

אני בטוחה שכל אחד יעדיף מילים ברורות על פני רמזים. 

הגישה שהשלילית היא בהסתכלות ובבחירה האישית. 

לא בעצם המעשה. 

 

ואגב זה נכון לשני המינים. גם אישה צריכה להרגיש שהגבר שלה צריך אותה. 

אבל זה כבר די ברור

 

אתה יכול לחשוב ככה

וזה ממש בסדר שאני אחשוב אחרת.

אין בהצעה שלי שום מקום לעמידה במבחנים. זו פשוט מודעות נכונה למצב נתון.

יש לנו הרבה מצבים בחיים של באסה והבחירה שלנו היא איך להסתכל עליהם ואיך להוציא את הטוב ביותר מהם.

אם בחורה מפחדת להישאר בתחנה לבד אחרי פגישה והיא היתה שמחה שהבחור ילווה אותה.
לדעתי היא לא צריכה לחכות שהוא יבין היא יכולה פשוט לומר לו.
ובנקודה הזו במקום שהיא תרגיש שהיא מנצלת אותו המודעות אומרת ההפך את עושה את הדבר הנכון ביותר לקשר. "את נותנת לו לתת לך''

אין פה שום מבחנים. יש כאן רק הזדמנות לחיבור אמיתי וטהור שבנוי על נתינה.

ונראה לי שאולי אין טעם שאני אסביר את עצמי שוב

את מתארת ממש טוב את מה שאת עוברת, וזה כבר צעד חשוב בדרך לפתרון.
שאלת מפתח היא להבין מה קורה לך בשלב הזה של הקפאון. מה עובר לך בראש לפני שזה מתחיל, מה מפחיד אותך שם בעצם.
אם הייתי מדברת איתך, היה יותר קל לזהות. אולי אם תעני לי כאן גם יהיה אפשר קצת להבין.
אני יכולה לנסות לקרוא קצת בין השורות ממה שכתבת. שאלת איך דווקא במקום שאת כל-כך רוצה אותו - שם את נעצרת. יכול להיות שכאן יש לפחות חלק מהתשובה? אולי זה דווקא בגלל שאת כל-כך רוצה?
הרי בשלבים הראשונים, כל עוד זה לא מדי רציני, את זורמת ומשוחררת.
יכול להיות שדווקא כשאת מתחילה להרגיש שיש כאן משהו רציני יותר, זה נהיה מפחיד יותר ועוצר אותך?
וכשאת מרגישה שאת נעצרת ונתקעת - זה מעצים את התחושה הרעה שלך עם עצמך ומכניס אותך עמוק יותר לבוץ.
מה את אומרת?

 זה הורס לך דייטים ואת סובלת מזה מאד
 

עכשיו שימי לב, את עוברת בטוב את הדייט הראשון והשני, את השלב של הניכור וההכרות הראשונית

שהוא ממש מורכב להרבה בנות. 

ואז כשמגיע הרגע שמתבקש להיפתח עוד קצת, יש בך חלק שצועק:

מסוכן!!! משהו רע יקרה!!! ומכניס אותך לשוק. העיקר שכלום לא ישתנה
שלא תיפתחי. ואז - כל התיאורים שכתבת. 

יש הרבה מאד מה לעשות עם הפחד הזה

וכדאי לחסל אותו ולערוף את ראשו כמה שיותר ביסודיות. 

 

תרגיל לדוג':

מה הדבר שממנו את מפחדת? תגדירי אותו 

דמייני שאת כל המשפטים האלו שכתבת אומר לך שדון בשם בוריס

הוא יושב על המקרן של סרטי האימה של התת מודע

מה הוא מקרין לך למוח?

מה מלחיץ אותו? 

תזכרי שזה רק סרט

ותכניסי סרט אחר
ואת בוריס - שלחי לחופשה באיים הקריביים. את לא צריכה אותו בדייט. 

 

ואם לבד את לא מצליחה להתגבר, היי - יש הרבה סוגי עזרה מקצועית שיעזרו לך עם פחד

זה חלק מכל תהליך טיפולי או אימון

קשה. לא תמיד זה עובד.

שהפחד והשיתוק הוא רק בדייטים ורק כשזה נהיה רציני.

אם זה נכון, זה כנראה בגלל שזה רציני ופתאום יש מה לאבד. אם הקשר הוא בינוני או רק חביב, אין כל כך פחד לאבד אותו. אם יש פה משהו שאת רוצה זה באמת יכול להלחיץ.

מה אפשר לעשות:
להתחזק בתפילות ובאמונה שהכל מהשם, את פועלת עכשיו ולא צריכה עדיין להחליט כלום ולא להרשים אף אחד אלא להיות עצמך והרגיל שלך זה זורמת וחברמנית.

לעשות איתו סוג של תיאום ציפיות לגבי מצבך וזה יעזור.

לחשוב איתו ביחד על פתרונות.

לעשות דברים מרגיעים.

בהצלחה!

זה קורה לי אם אני מוצפת ויש לי המון המון על הראש

אבל בהחלט רבי נחמן

ובכללי, סחטיין על הבקיאות!! 

הלוואי והייתי קוראת את כל ליקוטי הלכות

אבל סתם זה לא היה נשמע הלשון של ר' נתן... 

נשמח לשמוע מה המקור.
דברי ר' נחמן הם מעיין מים חיים

שצד, קיא.
זה ספר ליקוטים מליקוטי הלכות ועוד'.

סבבה ציטוט, כתוב כנראה בכתב רש"י וזה מקנה לכותב מעמד של ידען ורב אבל ראבק, אתה חותם על הציטוט הזה?
על זה שקטגורית אישה מקבלת דברים מהאיש שלה?
שהיא מחכה לקבל השפעה ממנו?

מה זה הדבר הזה, למה מצטטים את זה?

זה מהות איש ואישה.

למה זה מפריע לך?

חוץ מזה, הרבה דברים יש להם בכלל הסבר בפנימיות והם לא תמיד באים לגילוי בחיצוניות

קודם לא חתמתי על כלום, אני לא למדן ומשתדל גם לא להיות יותר מידי דעתן בפורמט ציבורי כמו זה ובטח ובטח שלא רב, סתם שיתפתי את זה כי התחברתי לקטע הזה ומי שזה עושה לא טוב הדרבא מי שלא לא מחוייב להסכים ולקרוא ואני דווקא הבנתי את זה כסוג של "ביצה ותרנגולת" שתכלית העניין זה שלשני הצדדים יש בחינות שונות שמצריכות אחד את השניה.
אשה=תורה שבעל פה
איש=תורה שבכתב
וכמו שתורה שבע"פ לא יכולה להתקיים אם אין תורה שבכתב, ככה תורה שבכתב לא יכולה להתברר ולהילמד בלי שבע"פ,
וככה גם באיש ואשה שהם בעצם נשמה אחת שהתעברה בשני גופים שונים ובלי הבחינה אחד של השניה הם לא יכולים להתקיים
("לממש את תכלית הרוחניות שלהם בעולם הזה")
כשלכל אחד יש את עניינו שלו בתפקיד הזה, אשה "כל הנהגת הבית על ידה", "אי אפשר לידע שום דבר בבירור... כי אם על ידי תורה שבכתב.."
והאיש שהוא המקור ("המשפיע") שמצלעו נבראה האשה הוא הנותן את החיות והבסיס לבהירות שמקנה האשה...
ככה אני הבנתי, יכול להיות שאני טועה?? אולי.
אבל לא הבנתי מה כל-כך נורא ואיום פה...
נ.ב המקור של זה רוב הסיכויים מליקוטי הלכות ככה שהכותב המקורי הוא לא עוד "למדן ורב" אז כן יש מקום להתייחס לזה ברצינות, אני לא חותם על כלום כי אני לא במקום ובמעמד הזה, אבל אישית לעצמי אני כן לוקח את הדברים האלה כדבר אמיתי וקיים.

ששורש תורה שבע"פ גדול מתורה שבכתב. (אורות התורה פרק א' פסקה ב' נראלי)

זו הבחורה, תבוא בעין טובה - בלי ציפיות בשמים ובלי לתת ציונים ואחוזים מראש. פשוט להכיר.

זאת לא מישהי ספציפית.
שאלה עקרונית. האם לחכות רק להצעה שיש לה הרגשה טובה יותר מהרגיל, כי לכאורה זה מעלה את סיכויי ההצלחה.
@הפי

עזוב את ההרגשות ואת חישוב אחוזי הסיכויים להתאמה - תבדוק עם עצמך בשכל אם ההצעה מתאימה או לא ולפגישה תבוא בראש פתוח ובעין טובה, את הרגשות וההרגשות תשאיר לשלב מאוחר יותר.

רגשות הרבה פעמים יכולים להזיק אז.

עלול להביא להסתכל על הדברים שאופן מוטה לאחד הצדדים בלי שזה יהיה נכון..

מבחינתי בפגישה ראשונה צריך לבוא כדי שיהיה כיף ולא עכשיו לחשב חישובים זה רק פגישה ראשונה
קודם כל צריך להיות נעים וזהו
ואז לא באים כאילו זה ראיון ... שזה טוב בעיני..

כי כמה אתה יכול להתלהב מבירורים בלבד...
ולהפך
כמה אתה יכול להתלהב מאינפורמציה ואז לבוא ולגלות שאין קשר בין המצולמים לכתבה...

תתלהב על עצמך ;)

 

תרגיש טוב, תהיה במיטבך סה"כ, בהרגשה תהיה הכי נוחה מבחינתך.. וה' יעזור גם.

פחות נראה לי קשור מה אתה חושב על הבחורה לפני. הרי הדברים שתחשוב עליה בפגישה עצמה הם הכי רלוונטים

שהעיקר פה הוא השכל כי עוד לא פגשת אותה.

צריכים שיהיה בסיס מספיק קשור ושלא יהיו דברים שמנטרלים את הקשר

תראה שכיף לך, אם באמת כיף כמובן
תראה עניין.. אם אתה מתעניין.
אבל אל תתלהב יתר על המידה, תישאר עם פסון אח.

חשוב מאוד להגיע לפגישה בטוב ועם רצון להשקיע בקשר.. 

מה עוזר להגיע נכון?

כמובן פניות, ערנות, וכל דבר שגורם לך לרגיש טוב ולהיות באנרגיה טובה.

 

אבל חשוב ממש להגיע עם רצון להשקיע בקשר. להאמין בו. להבין שהרבה מההתפתחות שלו תלויה בך.

כדי להגיע עם אימון חשוב לברר עם עצמך מהם הדברים החשובים לך באמת (4-5 דברים..). ולברר אותם טוב.

לברר שהם קיימים בבחורה. כך שישמע לך שיש פה משהו ששווה להשקיע בו.

 

הכי שוחק זה לצאת עם כל הצעה שנשמעת אולי בכיוון ולזרום ולחכות לראות מה יתפתח..

מה שקורה במצב כזה, מעבר לזה שיוצאים עם יותר בחורות וזה מעייף, מייאש, סוחט וכו'.

זה גורם לזה שבדייט אתה נכנס לכיסא השופט ולא פנוי להתמסר ולפעול לקידום הקשר..וקשר לא מתפתח מעצמו..

 

בקיצור- לא צריך לדמיין לפני כל דייט שזו אישתך..

אבל כן לצאת עם כאלו שעפ"י הבירורים עם עצמך ועם המציע נשמעו הצעה טובה ומתאימה.

וכמובן להשתדל להגיע באנרגיות טובות..

 

מאחלת לך שתמצא בקרוב את האחת!

 

 

למרות שאני מחזק את דבריך גם אחרי דייט שלישי ורבעי אסור לדמיין אותה בתור אשתך..
כי זה בסוף יפגע בשניכים

אם כן, יומיים גג שלושה. יותר מזה להעביר מסר לצד השני שידע מראש שייקח קצת זמן. מניסיון זה מאוד מציק לחכות באוויר, וגם עלול טיפה להוריד מההערכה של הצד השני כלפיך.
אם לא, שייקח כמה שייקח..

שבת לא נחשב 

 

קיבלת את התשובה..

אם את מודיעה שאת חושבת על זה זה בסדר לחכות עוד כמה ימים(עד שלושה).
לי בחורה שממש הערכתי וכבר יצאתי איתה אמרה לי אני אעדכן.. עבר שבוע ולא עדכנה, אפילו שהיא עוד מתלבטת אז אני עדכנתי שכבר לא רלוונטי.. (וזה לא נעים להגיע למצב כזה, סתם מכאיב לשני הצדדים וממש מוריד מהערך שלה)

אתה יכול להזמין קפה ולא יצא לך מידי יקר

ושיש מרווח בין שולחן לשולחן...

אבל אולי קפה הילל ברמת בית הכרם
זה נמצא במרחק הליכה מתחנת יפה נוף

יש גם בסנטר1 במרכז הקניון את גרג או קפה קפה לוזוכרת בדיוק...
אבל אני לא בטוחה כמה שקט שם

וזה לא במרכז הקניון ויש שם שרותים מימין זה סבבה

יש שם משו במרכז הקניון ומרווח שם

אבל זה שליד השירותים הוא גם ממש שקט

שהבית קפה הוקם כנראה בשביל דייטים. אז השאלה כמה אכפת לך שכל מי שסביבך בערך בדייט.

בכורסאות ליד הכניסה.

אבל פעם 1 נגשו וחייבו אותנו להזמין ב30 ש"ח נדמה לי.

זה בערך 2 כוסות קפה..

-קפה אלה
-תמול שלשום
-קפה סיפור (גן סאקר) (לא בטוח אם ככה קוראים למקום)

קפה גן סיפור

בערב המאוחרות עמוס שם לרוב

בכללי, קח בחשבון שפגישה בבית קפה תעלה לך באזור ה-30 ₪ לפחות, כמדומני שהתעריף ברוב המקומות יחסית דומה. זה משהו שצריך להתמודד איתו

ומישהו כתב פה על קפה הלל- הייתי בסניף שלהם פעם אחת. כמדומני שדווקא היה יקר יחסית לאחרים. או שמא זו הפגישה הלא מיטיבה שהתקיימה שם, שמאפילה על זכרון האירוע

אפשר להזמין שוקו שווה ולשבת בנחת כמה שרוצים. יחסית שקט שם. אני אוהבת

אם אתם זורמים...
חומוס אליהו!! יש בסנטר 1.

ובכללי סנטר 1 זה מקום סגור...
אפשר במרכזית על ספסל~ לחכות לאוטובוס בכאילו(:
בבניין כלל (ליד הדווידקה) יש ספסלים וחסין מגשם וכדומה.
יש בשוק ובעיר הרבה מקומות סגורים ולא יקרים(!!) שאפשר לאכול בהם..
יש אפילו קופיקס סגור~ אם אתה ממש מתקמצן.

ובכללי אם מתלבשים טוב טוב אז לא כזה קר, פתאום מגלים שדי נעים בירושלים.

בהצלחה רבה~
שבוע מבורך..

אולי אני פחדנית אבל ממש לא כיף להיות בבנין כלל בטח שלא מקום נחמד לדייט קיצר לברוח משם. מפחיד שם
בנוגע לכל קופיקס שבאזור המפוצץ של ירושלים ממש לא עונה על ההגדרה של פותח השירשור לא נעים לשבת שם גם פיצוץ אוכלוסין והשרותים בדרך כלל לא עובדים.
הייתי כבר מעדיפה ללכת למאפה נאמן יותר נחמד.

בניין כלל זה מקום ממש לא נחמד

צודקת בניין כלל זה לא הכי מוצלח לפגישה, במיוחד אם זה תחילת קשר.
מחילה.. לא חשבתי עלזה...

והקופיקס היה בציניות.

לא צריך להצטער חח ואי איזה נסיכה את

יום ראשון הוא יום רגוע בבתי קפה ובמסעדות

ושמישהו יסביר לי אחת ולתמיד מה ההבדל בין בית קפה למסעדה🤨

בית קפה חייב להיות שם קפה וזה העיקר ולפעמים יש כל מיני מאכלים חלביים

מסעדה זה יותר סביב האוכל

בסוף זה לא המשיך אבל זה רק חלק מהמסע..

אני בהחלט גם מכינה מרק טעים.

חשבתי מחשבות דומות בשבת..

במקום לחכות למישהו שירצה ולמישהי שתאהב, נהיה אנחנו אותו המישהו הזה שמחכים לו
וניפתח לאהבה
כי יש לה דרכים שונות להגיע
(שדכן זאת לא בושה...)
וצורות וגוונים רבים לה
לאהבה
(השמיים לא יפלו אם החצי יהיה מעדה שונה ממני)
כי כזאת היא
האהבה
מחכה להתפשט בין הסדקים
ואם רק נפתח דלת לכבודה
ודאי תכבד בנוכחותה
...

וקצת כואב.
כי התסכול הזה, של ה'לחכות', ובמה בסהכ ביקשנו? לאהוב ולקבל אהבה?
בסהכ, אבל זה בעצם כל העולם. ואחרי שקראתי מה שכתבת רק מתחדד לי המחשבה שלי לאחרונה בעקבות התהייה למה יש כל כך הרבה רווקים ורווקות.
למה כל כך הרבה בעיות בשלום בית.

הקב''ה אמנם ברא אותנו כלים, ומתוך כך עם רצון עצום להתמלא כל הזמן, אבל באמת באמת הוא לא רוצה שנישאר שם. כל המסע והמסעות האלה כדי שלא נהיה נזקקים כל כך, שבמקום לחכות שיאהבו אותנו וירצו אותנו נהיה אנחנו בעצמנו אהבה.
שבמקום לשאול ''מתי אקבל את האיש/ה שלי?'' נשאל '' את מי אהבתי היום?''

לענ''ד עם תודעה כזאת ה' רוצה אותנו בכלל וק''ו שאיתה נגיע אל הנישואין.

ואימוץ הגישה הזו הוא באמת חלק משמעותי בהפשטה של המורכבות.

 

אבל למעשה אלו שני צדדים של אותו מטבע ולא רק ששניהם חשובים אלא אי אפשר לאחד בלא השני.

כי גם להיות בעצמנו אהבה זה לא מספיק - לאהוב את כולם זה נפלא וזו צריכה להיות שאיפה.

אבל זה לא עונה על הצורך של לאהוב מישהו אחד ומיוחד.

ולמה זה? הרי זו אהבה וזו אהבה?

כי יש צורך להרגיש שגם האהבה שנותנים ניתנת לכלי שמתאים לקבל.

ולכן יש צורך בהדדיות, ולכן למעשה גם הצורך של לתת אהבה קשור בעצמו בצורך להיות נאהב.

אלו שני צרכים שונים, אבל הם תלויים זה בזה וקשורים זה בזה - ולכן גם צריך למצוא את האדם הנכון לאהוב (ולא רק כאהבה כללית של "את מי אהבתי היום?").

[לי אישית, ואני מאמין שלעוד הרבה, חסר יותר החלק של לאהוב מאשר להיות נאהב שהרבה פחות משמעותי לי. ועדיין ברור לי שכדי שזה יהיה נכון ומכוון זה צריך להיות הדדי וייחודי (כלומר לא סתם כי זה מישהו לאהוב, או כי אפשר לאהוב כל אחד). אני מניח שלא הייתי ברור מספיק, ויש לי הרבה מה להרחיב בזה והרבה תובנות ומחשבות בנושא, אבל הן אישיות מדי בשביל לפרוש אותן כאן]

במיוחד עם החלק האחרון, והאמת זה העלה לי תהיות. כמו למה האהבה בשיאה באמת יכולה להיות מכוונת רק כלפי אדם אחד? אולי כי בשורש זה מכוון כלפי ה' שהוא אחד?
לגבי הפסקה עם ההדדיות משהו שם לא מתיישב לי, המשפט 'הצורך בלתת אהבה קשור בעצמו בצורך בלהיות נאהב'. מרגיש לי הפוך, הצורך בלהיות נאהב קשור לנתינת אהבה. יש משל על זה, על אדם שבא להתארח אצל עשיר שמציע לו כל טוב והוא אומר לו שאין צורך ובסוף מסכים כדי לשמח את העשיר, הקבלה שלו היא בעצם נתינה.

אבל כן מסכימה לגבי הכלי, שהוא צריך להיות מכיל מספיק ובצורה מתאימה את מה שיש לי לתת ושם הדיוק. (ואז בעצם זו הנתינה שלו בשבילי?)

זה שיש נתינה בקבלה זה ברור.

החידוש הוא שיש גם קבלה בנתינה.

 

האדם צריך לתת, זה צורך - וכשאת נותנת הוא מתמלא.

אלו שני צדדים של אותו המטבע - ולכן יש צורך בהדדיות.

 

לאנשים נותנים יש רתיעה מקבלה, זה מרגיש אנוכי.

אבל זהו שגם כשנותנים מקבלים, וזה לא אנוכי אלא אנושי.

 

ולכן גם יש צורך בנתינה לאדם אחד מסוים (ובמישור אחר גם לילדים שלך, יותר משל אחרים).

כי נתינה זוגית היא הדדית ולא נתינה אפלטונית ואלטרואיסטית - והיא לא אמורה להיות כזו, לא לגמרי.

תיאור כ"כ מדוייק של הסיטואציה.

שאנחנו אנושיים;)
אני יותר נוטה להסתכל על זה כלנסות להיות במקום שמקבל כדי לתת. זתומרת, מעצם זה שאני אנושית ברור שאני צריכה לקבל, אבל להפוך את זה ממשהו שנתקע אצלי כמשהו שעובר הלאה. זה מרגיש לי דגש אחר בתנועה אבל אולי לזה התכוונת
לגבי מה שכתבת בסוף, אני חושבת שיש הפרדה בין בעל/אישה לילדים. הנתינה שם היא שונה
הנתינה לבן הזוג היא בחירית לגמרי והרבה יותר מאתגרת להיות תמידית כשיש מצבים פחות טובים בזוגיות (בשונה מסתם נתינה לבנאדם בחוץ ששם אין נגיעה אישית).
מרגיש לי שזאת אחת הסיבות העיקריות לזוגיות (אם לא ה-), ששם יוצאת הנתינה באמת.

רק לדייק:

אנחנו אנושיים - וזו לא חולשה ולא בדיעבד.

ההדדיות שבזוגיות - היא לכתחילה והיא נהדרת.

זה לא שכל צד צריך לשאוף להיות נותן בלבד - הדדיות אמיתית (כאשר ההתמקדות של כל צד היא בנתינה, זו אבחנה דקה אבל חשובה).

אפשר עוד להעמיק ולדייק את זה עוד שעות, אבל זה קשור גם כל אחד והדגשים והדיוקים שלו לפי תפיסת עולמו.
בכל מקרה דיון מעניין 👍

לא יכולה לפתוח פה למה, אבל זה מפעים.
רציתי לחלוק את ההרגשה הזו.

(גם המשך השיח פה בענף הזה..מזכיר לי את שיחת הכנפיים.)

כנפי רוח שיתפרשו למלוא אורכן ורוחבן

תודה.

(רק להגיד שקראתי)

להרהורים של הלפנות בוקר האחר

מַחְכִּים

הייתי מצפה ל - יהיה בסדר..

כמנהג בנות מינך שהמציאו את הסימן "..", שאין לו שום מובן מלבד "אני לא מפרגנת לך שלוש נקודות.."

אבל את הגדלת לעשות והמצאת סימן חדש

"...." (אם ספרתי נכון)

שהוא סוד אחר לגמרי

וגם צריך עיון, האם: יהיה בסֶדֶר, או יהיה בסֵיידֶר

 

שנזכה לגילויים

 

שהתכוון לומר שלא הכול צריך להיות מסודר כדי שיהיה בסדר.

סוד זה אמת ויציב ונכון ונורא

ומחכים ממש לעוד הרהורים

ותודה על השיתוף.

ועם כל זה - לפעמים כן אפשר לפשט, אבל זה כבר להרהורים של לפנות בוקר אחר.

😁