פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 471)

יש הילל כשר
ואני חושב שעוד כמה...

עוברים שם.
גם רועש שם. לא יודע אם גם בתוך המסעדות, אבל בכללי כן.

וגם מרפסת ענקית ושווה

יש כאלה שיסכימו, יש כאלה שלא יסכימו
בסוף את צריכה אחד שיסכים יאהב, יכיל ויקבל אותך

וצל״ש גדול על הגבורה והמלחמה בתחום

ויהיה מספיק תומך, מכיל ואוהב.
בהצלחה רבה!

בגדול אנסה כמה שיותר להכיל דברים במידת יכולתי.

 

 לך יש משהו מסויים לא פשוט שאת מתמודדת איתו.. ואת לא לבד במצב הזה. הרה אנשים כל אחד עם דבר אחר.

על אף המגבלה שאדם חי איתה, שאדם מקבל את עצמו ומשדר בטחון על החסרונות והיתרונות שבו אז נפתח הפתח להצלחה.

יהיה רצון שה' ישלח לך המון כוחות!

 

בהצלחה רבה!

לאחד זה יפריע ולאחר לא.

אישית אני חושבת שזה לא צריך להפריע, בסוף כל אחד מתמודד עם קשיים והכל בסדר..

כמו שאמרת, כל מה שצריך זה מישהו שיכיל ויקבל. ומי שלא יכיל ולא יקבל, סביר להניח שאת ממילא לא רוצה אותו.

תסתכלי על זה כעל סוג של מסנן שפועל לטובתך

 

בהצלחה גדולה!!

אני נשוי אז אענה לפי השאלה עד כמה הייתי ממליץ לחבר לצאת עם מישהי עם האתגר הזה:

1. תלוי מה שאר הדברים הטובים והחסרונות שיש בך.

2. תלוי עד כמה את מטפלת בעניין עם אנשי מקצוע ברצינות ומוכנה להשקיע בזה מאמץ.

3. הפרעות אכילה זה מושג רחב וצריך להגדיר אותו נכון- לא יודע מה מצבך אבל ככל שזה יוגדר בצורה נכונה ויסופר בזמן הנכון (צריך להתייעץ על זה עם מישהי שמבינה, לא יודע לומר מתי) זה פחות יפריע. כנ"ל לגבי רמת סיכון שלך.

*לגבי אהבה וקבלה ללא תנאי זו מדריגה גבוהה, היא בעיקר נמצאת אצל השם לעם ישראל ואצל הורים לילדיהם. יש בך דברים אחרים שמי שיתחתן איתך ימצא ויוכל לאהוב ולהעריך.

אני מעריך את האומץ לפנות ולהתייעץ בנושא רגיש.

אם את מנהלת את זה.. ומנסה לטפל בעניין אז במקרה כזה
אל תוותרי לעצמך זה יקח זמן כמו לכל אחד ולכולנו יש "בעיות" שמעקבות את הזיווג שלנו.
לפעמים אנחנו מתיאשים סתם ומאשימים את ה"בעיות" שלנו כי אנחנו חוששים איך נתקבל.
אז אני אומר לך אל תחששי, מי שירצה אותך יראה מעבר ל"בעיות"..

יש אתגרים גלויים יותר, וישנם שגלויים פחות
אני לצורך העניין חושב שהייתי מסוגל להתמודד עם משהו שכזה
לא יודע להגיב בשם אחרים.

מאחל לך המון בריאות ושיהיה בהצלחה בעז"ה

בעז"ה ישתף מסקנות יותר מאוחר

שיש אצלי דעיכה יחסית של כל המחשבות השליליות וכל הלחץ,
ובקיצור "הבלחיות" בכללותה,
ולא מתוך ייאוש או וויתור או איבוד רצון להתחתן,
להפך, מתוך אמונה כזאת שכשזה יקרה זה יקרה בזמן הכי מתאים ובצורה הכי מדויקת בשבילי.
אז ניסיתי לחשוב כזה עם עצמי מאיפה זה בא לי פתאום ההתחזקות הזאת.

אז קודם מה שעלה לי זה שוואלה שמתי לב שה' זימן לי לאחרונה אנשים שאין להם שום הסבר מלבד השגחה פרטית שדרכם קיבלתי הרבה בהירות הדרך ועל זה אני מוקיר מלא תודה לה' ששמע לתפילות שלי ולאותם אנשים ובעז"ה שיזכה את כולם בשפע של טוב ומלא כלים להכיל אותו ובצורה מיידית ובנחת...
וגם אחרי שהכרתי פה את הפורום, וראיתי עוד מצבים של אנשים שמתמודדים איתם
ושמתי פה לב ללא מעט צדיקים גדולים שההתמודדות שלהם אולי גם גדולה אבל האופטימיות שלהם יותר,
והבנתי שאני אולי קצת בכיין מידי ואני לא יכול כבר להמשיך לזרוק תלונות על ה' וכל היום להתפלל ולהתפלל על דברים שאני בכלל לא מבין את החשבונות שלהם,
אז באיזהו שהוא שלב, לא היה לי כבר נעים מה' והחלטי שאם אני מתפלל לה' ובמיוחד אם זה בשבילי אז לפחות שזה יהיה בשבילשהשפיע על אחרים,
אז ברוך ה' אני משתדל כזה שיוצא לי להתפלל או להתבודד וכו' ולבקש על הנושא הזה,
אז אני משתדל קודם להתפלל על כל מיני חברים ועל כל הניקים שיוצא לי לזכור מפה ועל משפחה ועם ישראל וכו' וכו' , וכשמגיע "תורי" אני פשוט מתפלל על הצלע שלי שנמצאת שם איפה שהוא שיהיה לה מלא שמחה וסבלנות ובטחון ואמונה וטוב והבנה שהדברים מתגלגלים ושרק צריך להמתין שה' יעשה את שלו ובנתיים לשבת בנחת ובטוב לבב ולהתעסק בענייננו,
וממילא אני עכשיו מבין שאחרי שאני מתפלל ככה על מישהו אחר (במיוחד שהוא חצי מהנשמה שלי רק בגוף אחר) הדברים פשוט נקלטים לי בלב וככה נוצרת לי האמונה שתופסת לי לאט לאט את המקום של החששות והלחץ והדאגות....
בעזרת ה' שימשיך לעזור לי ולתמוך בי, ובכללי אני לא מתיימר או ממהר לתת עצות כי אני לא במקום הזה,
אבל אם לשאול את דעתי, הייתי אומר שבמקום לבקש שיזרז לנו את כל התהליך ושיגע מהר ולמה פה ולמה ככה, ועוד מיני התבכיינויות(סליחה על הביטוי) פשוט לבקש שמחה שלווה נחת לבקש לא לדאוג להצליח במה שכבר יש, ומה שצריך להגיע כבר יגיע ואין מה לדאוג לזה יותר מידי, את זה כבר ה' עושה, מעבר לזה, תמיד שווה הרבה יותר להתפלל במיוחד בנושא הזה על אחרים לפני שאתה חושב על עצמך, כי לא משנה איך תסתכל על זה וכמה שזה ישמע סתם עוד סיסמא, תמיד תמיד לתת זה לקבל!

שתדע שקראתי..

לקחתי לי כמה דברים... 

 

העולם שלי מלא בחלומות ומחשבות טובות

ואני מתאכזבת כמעט כל יום מחדש חח

כל יום מצפה אולי תהיה הצעה

אולי מהחברה, מהשדכן, מתוך סתם היכרות, אולי הצעה ישנה שתחזור

ועוברים הרבה ימים בלי כלום

קשה. באמת קשה.

אני מתאכזבת ומתמלאת בתקווה מחדש. כי נפלתי קמתי....

אבל מרשה לעצמי להתלהב על החלומות שלי אפילו שהם רחוקים כרגע כל כך.

אין לי שמץ מה ה' יעשה איתי בסוף. אולי זה מתוק אולי לא. 

אבל מה שעוזר לי שאני מכינה את עצמי לסיטואציות משמחות וגם כאלה שפחות.

והרבה מדברת על זה עם ה'. הרבה. שיכין אותי. שיחזק אותי. 

מצד אחד מדברת איתו שיעשה שיהיה לי הכי טוב

ומצד שני שגם אם לא, אז שאעמוד בזה ואלמד מזה ואתחזק מזה

כל יום זה ניסיון חדש. תקווה ואכזבה.

בוקר, שמש, חדש, רעש טוב באוזניים, לב שמח

ומתחילת הערב שמבינים שהציפיות של היום הזה תמו, הגיע הזמן רק לתפילות חדשות ליום הבא.

למלא את הלב בתקווה חדשה. לא להתייאש.

אני כותבת את זה כמעט עם דמעות... לאו דווקא של עצב. כי זה תהליך מאוד מחזק באמונה ומרגש. 

 

אבל הפרשות שבוע של התקופה האחרונה מאוד מעודדות

יעקב אבינו חיכה כל כך הרבה זמן (למרות שאמרתי לקב"ה שלא פייר, הוא לפחות ידע מה הוא הולך לקבל בסוף. ושזה שווה את ההמתנה)

יוסף הצדיק ששהה בבית אסורים 

וכו'

 

כל השתדלות מקרבת ליעד, וכל מאמץ שלך גם יחזק אותך בתוך חיי הנישואין שבאת אליהם עם רצון גדול.
חזקי ואמצי אל תתייאשי והרבי בהשתדלויות יזומות לפנות לחברים ולשדכנים ולהציע את עצמך

"לא לעשות שום דבר"

כאשר את רוצה להגיע כבר ליעד הנחשק,
אבל יש דברים שעוצרים אותך.
כל מיני אשליות הדרך.

את יודעת איך נראה היעד שלך.
אבל לא מסוגלת להגיע אליו.

המתנה היא "לא לעשות שום דבר"
נכון.
זה קשה, לימדו אותנו שחייבים לעשות.
אבל אם אין פתרון. לא עושים.

משחררים שליטה.
מתפללים לה שיעזור. שישלח פתרון.

לומדים איך אפשר להשאר בפער בלי לעשות שום דבר.
לשהות במצב הקשה הזה של הפער ולהתפלל.!

בהצלחה!

בס"ד

 

אהבתי את התגובה של : "יש מתנה שקוראים לה - לא לעשות שום דבר". עייני שם.

 

אבל מבחינת מחשבות שליליות - נכון. אי אפשר לעצור את המחשבות. הן באות אלינו באופן כביכול לא רצוני. אי אפשר לדחוק אותם החוצה "מחשבה - צאי!" . זה לא בדיוק עובד ככה. 

אבל מה שכן עובד הרבה מאוד פעמים, ואת זאת למדתי מבת גלים שעאר אם אני זוכרת נכון, זה שאפשר להזמין מחשבה חדשה רצונית כשאנחנו מזהים מחשבה שלילית שבאה אלינו. למוח שלנו יש בד"כ מקום לתת תשומת לב למחשבה אחת בלבד. אם נבחר לחשוב על משהו יותר חיובי - באופן אוטומטי המחשבה השלילית תזוז הצידה.

תנסי.

תכתבי לי אם מצליח.

לפני שאומר את הכיוונים חשוב לומר שזה אתגר שקיים להרבה מאד אנשים, אולי אפילו רוב האנשים בעולם.

1. להתעלם מהן ולעשות, זה עוזר כי בסוף אתה רואה שאתה מצליח. מצד שני, לפעמים עדיין המחשבות מציקות ותוקעות.

2. להיות בסביבה מפרגנת ותומכת-עבודה/מקום לימודים וכדומה. זה עוזר אבל אתה קצת תלותי בסביבה ופתאום סיימת לימודים ועברת למקום פחות מפרגן, מאתגר.

3. לעשות עם זה עבודת עומק. אני מכיר ומעריך את שיטת כוונה שעובדת על זה וקוראת לזה לחישות נחש. עושים שם עבודה שלימה של התמודדות עם זה וגם מוצאים במחשבות האלה ערך ותועלת מסויימים.

יש גם את שיטת cbt שזה הרבה מהעבודה שלהם. הם לא מוצאים את נקודת הטוב במחשבות השליליות אבל כן עוזרים איך למתן אותן ולבנות מחשבות יותר אמיתיות.

בהצלחה!

 החלק ההגיוני שכלי שבנו, החלק של המחשבות ש"באות בלי לשאול", לא מתוכנת להיות מאושר מהרגע הזה.

למה? 

כי הוא לוגי, הוא לא חוויתי, הוא בנוי להשוות נתונים, ולחשיבה לוגית,

ולכן, 

1. הוא תמיד משווה בין מה שיש לי לבין מה שיש לאחרים,

2. הוא מבחין באושר רק כשהוא נעלם כי הוא משווה בין מה שהיה פעם לעכשיו. 

 

לכן הוא צריך הכוונה להתמקד בחוויה המדהימה של הרגע הזה, בלי להפריע. (התמקדות ברגע הזה בצורה מדיטטיבית) 

 

 

 

נ.ב לחלק הזה יש גם תפקיד של מתריע על העתיד, על תרחישים ודברים שיכולים לקרות, אבל מה שאתה צריך להבין שאתה זה לא המחשבות שלך, ולכן אם אתה תקח את המושכות ותנהל את ההחלטות מרצון פנימי והחלטה שלך, הוא יהיה משרת טוב - כי אתה תשדר לעצמך שזה מה שיקרה מביטחון פנימי. אבל אם לא תקח את ההחלטה בעצמך אלא החיים החליטו בשבילך - אתה תהיה כמו ספינה שמטלטלת בים של סופות וסערות, כי הוא משרת טוב אבל אדון גרוע. 

לטווח ארוך: רק עבודה יומיומית להוסיף במחשבות טובות , להבין שלכל מקרה יש כמה דרכים להסתכל עליו ולתרגל חשיבה טובה.
נקודתית: אם זה אותה מחשבה שחוזרת אז אני מציע שינוי בגישה , אני חייל- אין לי מטרה להגיע לתוצאה המושלמת שאין לי בכלל מחשבות שליליות ולבדוק כל רגע מה מצבי.. אלא אני נלחם! והמלחמה שלי היא על ידי להוסיף במחשבה החיובית (כמו בתפילה-להתפלל)
ולא לתת מקום למחשבה השלילית. גם אם נפלתי אני ממשיך להילחם. המחשבה השלילית תראה שלא מתיחסים אליה תעלב ותסתלק.
ה' איתך בהצלחה!

1. יקרב את היעד הנכסף.

2. משנה את כיון החשיבה מחשיבה שלילית לחיובית.

אני לא חושבת שיש תשובה אחת
לי אישית קשה לשנן מנטרות של תחשוב טוב יהיה טוב וכאלה
אז כשקשה לי אני מאמינה ובטוחה שה' ידאג לי, תהיה לי הצעה ממש טובה, יהיה מעולה
ככה בכל דבר בחיים
זה לא אומר שאין יאוש לפעמים- אבל בדיוק ככה אני יוצאת ממנו

זה משהו שפשוט זורם לי לעשות. בלי מאמץ

החיים הם כמו פרבולה. מגיעים למינימום ומשם רק עולים.
משפט של גדול המדינאים, צ׳רצ׳יל: סוד ההצלחה הוא המעבר מכישלון לכישלון בלי לאבד את ההתלהבות.
תומס אדיסון אמר משהו דומה. הוא אמר שאין כישלון יש רק אלף דרכים שלא הצליחו שעוזרות להבין מה באמת הדרך שתצליח.

שלום מחשבות שליליות, תקועות ותוקעות

בשביל מה באתם אליי?

בטוח יש לכן כוונה החיובית כלשהיא

ממה אתן מנסות להגן עליי? שלא איפגע?

שאחיה במציאות בלי אשליות כדי לא להתאכזב?

ותשכנע אותן למה אתה תהיה בסדר והן לא נחוצות לך...

ואז כשהן מגיעות תוכל להשתמש בשכנוע הפנימי הזה

 

ביי מחשבות, אני אשמור על עצמי

אני יודע שאולי קצת אפגע

מי שלא מסתכן בלהיפגע, לא מתחתן לעולם

אז מה, עדיף לכן שאהיה רווק נצחי?

זה יותר כואב מהאפשרויות האחרות 

וכו'וכו' 

אז אחד הרופאים המליץ שיתנו לו אותה בלגימות קטנטנות...

לפעמים ככה זה גם בחיים, יש לגימות קטנות קטנות
הן של נחת והן של משברים
שרק בסופם אנחנו מבינים אותם ואת הצורך שלהם
ליעד האמיתי...

בהצלחה!

תמיד אני אומרת לעצמי, מזכירה לעצמי, שזיווג זה משמים, אפילו בת שלמה ששהתה לבד במגדל, קיבלה בעל בדרך מקורית, כי לה' יש את כל הדרכים לעשות משהו, ואת כל הדרכים לא לעשות משהו, אז מה שביד שלנו נותר רק להאמין ולסמוך עליו.

כותבת את זה, ומרגישה מבולבלת. רק השבת חיללתי אותה בדם קר. ועדייןמאמינה בה'.

עד כמה חשוב לך 'רמה דתית' (איך שאתה מגדיר את זה)...

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

שבלילה (שבת) הזה היה כיף לך? אתה מאמין שיכול להיות לך כיף עם עוד בנות?

כי כשעל הנייר אומרים לך שיש לה הרבה ידידים, אתה לא יודע/ חווה את שאר הדברים. ולכן זה יתפוס מקום גדול בשיקול של כמה היא דוסית.
אבל כשאתה חווה בן אדם, ורואה שכן היא בשאר הדברים ברמה הדתית בערך שאתה מחפש, אבל יש כם את העניין הזה- יש נקודת פתיחה אחרת. ולפעמים היא זאת שכורמת לנסות, לבדוק, ולפעמין אפילו לגלות שזה לא שהיא עוה את זה מתוך אידיאל, ושהידידים האלה הם במסגרת נורא ספציפית שגם יכולנ להיגמר ברגע שיבחרו.. ושאולי הם פשוט ככה כי ככה גדלו מהילדות. כידידים.

בקיצור, אין מה לומר שהכרות בסיסית היא נקודת פתיחה מאוד שונה.

לגבי העובדים יחד- הייתי שולחת צד שלישי שיבדוק איתה מה היא חושבת על הרעיון.

לבוש, הקפדה על מצוות..
שמירה על בריאות..
שמירת נגיעה
חחח והרשימה רק התחילה

זה מאוד מאוד שונה. מאוד.

היא מיותרת?

המטרה שלה היא לנפח את האגו ב'מה מגיע לי?'

המטרה שלה היא לדעת להבחין בין הדברים שגורמים לך לאושר לזמן ארוך ובאופן יציב למה שיגרום לך סבל?

 

אם היא כ"כ חשובה - אז עכשיו נהיה לך קצת כיף ותזרוק אותה?

אם היא מיותרת - מראש למה אתה סופר אותה?

אם משהו מבחינתו יותר/פחות דתי שיחשב עד כמה זה ועד כמה חשוב לו הדת ועוד כמה חשוב לו הכיף ויראה מה לעשות.

לכן התייחסתי רק לקונפליקט כשלעצמו.

שהיא לא עומדת בציפיות שלו. זהו.

בלי קשר לנושא הדתי. שאין לי מושג איך הוא תופס.

אולי גם 'דוס טרור' יגיד שאין כ"כ הבדל.. לא יודע.

מי אני שיגיד לבנאדם איך לתפוס את הדת? 

שכל אחד יתפוס איך שבא לו...

נכון שזה נראה נחמד מתאים ואולי קצת קל יותר מלהיפגש עם מישהי שאתה לא מכיר אבל אני אתאר לך את הסיטואציה הבאה:
הצעת לה לצאת ויצאתם. הכל נחמד אבל אז היא סיפרה לך שבזמן הפנוי היא יוצאת לבלות עם ידידים שלה באיזה בר בשוק, והיא תזמין אותך לבוא איתה, או שהיא תשאל אותך איזה סדרה אתה הכי אוהב ואתה בכלל לא רואה סדרות וממש אבל ממש תמליץ לך לראות סדרה שהיא אוהבת.
כאילו השאלה אם אז אתה תעצור את הקשר או שתתחיל להתפשר.

ומאי נפקמ אחת או רבים?

היא לא ידידה
אני רק עובד איתה, אם יכולתי לבחור לעבוד בלי בנות הייתי עושה זאת.
והשבת שעשיתי הייתה בגלל אילוצים ששנינו נשארנו בעבודה בשבת כחלק מתפקיד.

אבל דבריך גם נותנים פרספקטיבה להגדרה ידידים

כל עוד החיבור לא מדכא את הרגשות.

 

לגבי העדרו של געגוע, אני לא יודע.

יכול להיות שזה משהו שקשור למכלול של דברים ובפורום קשה להקיף הכל.
בהצלחה!

אני מעריך את האומץ לפתוח נקודה מאד אישית.

לגבי הגעגוע. כדי שנוכל לענות יותר מדוייק אולי תפרטי מה זה געגוע בשבילך? יש בזה הרבה רמות

אבל יש, ויש
צריך להבין שאנשים הם לאו דווקא רעים
והם באמת רוצים את מה שהכי טוב בשבילך
גם אם לפעמים הם טועים בפירוש מה שהכי טוב בשבילך...

מאחל לך את הטוב שלך במהרה

תמיד יש מין דרישה כזאת, גלויה או סמויה מהסביבה, להתקדם הלאה- כל הזמן להתקדם. לא להישאר בהווה, לא להרגיש אותו. וזה לא נכון, צריך לחוות את ההווה, ורק אחרי ששלמים איתו- להמשיך הלאה.

הרגשתי את זה במסיבת חנוכה האחרונה במשפחה- כולם כל הזמן שואלים אותו מה אני עושה. מה אני עושה? אני בישיבה, וטוב לי. באמת טוב לי, החיים שלי שם. אני נוגע בתכלית.
אבל זה לא משכנע.. כאילו הציפיה היא כל הזמן להתקדם. לימודים, עבודה, דרגה יותר בכירה בעבודה, בית יותר גדול.. גם זה יגיע.. אבל תנו לי להתנהל בקצב שלי..
אוהב כסף לא ישבע כסף.
כאילו.. תנו לנו ליהנות מהחיים! הרי בסוף זו המטרה, לא?

תוהה אם את שמחה הזה או לא
אני גם הרגשתי תקופה שאני לא צריך אף אחת כי הרגשתי טוב לבד.
חלק מההתבגרות לקראת הנישואים זה להכיל עוד אדם עוד דעה, מישהו שאולי יבין או לא יבין אותך

בברכת שמחה - מצחיק שהיום נר שביעי שזה סימון לכל מה שהוא בגדר טבעי..
ומהערב זה נר שמיני סימול למה שהוא מעבר לטבע ושב"ה תשמחי לבד או ביחד (:

 

אבל אתה מנגן כ"כ יפה , 

אז תודה שהעלת ושיתפת 

איזה מתנה זאת

 

ובהחלט ניגנת מרשים מהזיכרון

ואגב אפשר לראות את מה שהעלתי? אני עצמי לא רואה את זה

תמשיך לזכות אותנו
ו @ביינו"ש צודק

לגבי מה שכתבת, אני מזדהה מאוד.
בעומק העניינים כדאי לדעת שכשקורה לנו משהו שהוא נראה לנו רע אז בביפנוכו בעצם זה טוב, רק שהטוב הזה מגיע מעולם נעלה יותר - עלמא דאתכסיא שהוא הרבה יותר קרוב לה' יתברך והוא בבחינת י-ה שבשם הויה ולכן נאמר ''אשרי הגבר אשר תייסרנו י-ה'' כי אדם שמקבל ייסורים הוא בעצם קרוב יותר לה' כי הוא מקבל השפעה מעולם יותר רוחני.

בפשטות, אני לא נותנת לעצבות להיכנס. נקודה.
שמים שירים, משתוללים, משתגעים. אני לא מתייחסת לעצב, כי הוא אורח רע שרוצה להפיל אותי וכשהוא משתלט עלי אין לי מקום לחשוב ולהסיק מסקנות כמו שרבינו אומר שעיקר יישוב הדעת הוא על ידי שמחה, כי רק על ידה אפשר להנהיג את הדעת ולחשוב.
כשאנחנו בעצבות אנחנו כמו תחת סם שמטשטש לנו את יכולת ההבחנה וההבנה

וברור שעצבות זה רע, אבל יש מצבים שלא עלינו הצער הופך אצל אדם להרגל בגלל כל מיני קשיים ולצערי זה מצב דיי שכיח, ובמצב כזה בנאדם יכול להראות רגיל ביום יום ואפילו לחייך ולצחוק הרבה, אבל בפנים הוא פשוט עצוב ומה שהעיקר זה הפנימיות, אז בעצם מה שאני שואל זה איך במצב כזה בנאדם מאתגר את עצמו בשמחה בצורה כזאת שזה יהפוך אצלו להרגל ויחליף את ההרגל הישן

מדבר עם חבר
רואה סרט טוב
שותה אלכוהול
הולך לישון
אוכל משהו מתוק
קונה לעצמי משהו שאני אוהב

זה בגדול...

אבל זה פתרונות זמניים לכאורה, מה השיטה שלך להחזיק את השמחה לטווח הארוך?🤔
וכשיבוא לך איזה פעם לשמוח מוזמן בכיף לכמה כוסיות ארק ואיזה דיבור😜

אומר לך מנסיוני הדל. כל אתגר וכל קושי שיש לאדם נועד לרומם לו את ההסתכלות על החיים, נועד לדייק אותו ולתת לו פרופורציות נכונות על החיים.
אתה לומד להעריך נכון יותר את החיים.

אמנם בתכל'ס, אדם שיש לו צער ממשהו- ינסה קודם כל להדחיק אותו. הוא לא ישאל את עצמו- 'אז למה בעצם זה קרה לי? ואיך אני יכול לקחת את זה למקום כזה שזה יקדם אותי?'. לא. אנחנו מנסים להתעלם מזה. אנחנו לא בוחרים לסבול, אנחנו בוחרים בחיים. ואנחנו גם לא בוחרים להתמודד עם הסבל. כי זה לא מצב טבעי..
אבל מה קורה כשהסבל הוא באופן כזה שזה כבר באמת מפריע לחיים? ומה קורה כשאי אפשר לבטל את זה באופן של התעלמות?

למשל, בהתחלה כשאדם מתמודד עם מוות- יש מנגנון טבעי שנקרא הדחקה. האדם לא מבין מה קרה. זה דפוס פעולה של המוח שפשוט מגונן על האדם. עוזר לו לעכל לאט. אורך התהליך הזה משתנה מאדם אחד לשני. אצל חולים סופניים ל''ע יש משהו אחר שנקרא 'התמקחות'- האדם לא משלים עם מה שקרה לו, הוא אומר- 'תנו לי עוד שנתיים ואני אעשה הכל', כלומר הוא לא מקבל את המציאות שלו ר''ל.
אבל התהליך הזה לא מחזיק הרבה זמן.

האדם חוזר למציאות, והוא צריך לספק לעצמו תשובות- וקודם כל התשובה לשאלה הכי חשובה-
'אז איזה טעם יש לחיים שלי כעת'? 'בשביל מה אני חי?'

והאדם חייב להתמודד. לא תמיד הוא יתמודד מיד, לפעמים זה ייקח תהליך ארוך שנקרא 'אבל פתולוגי'- האדם מעכל את האבל רק אחרי מספר שנים. אבל זה מגיע..

אני חושב שברגע שהאדם יתן הגדרה יותר נכונה ויותר מדוייקת (/מאוזנת) לחיים- יהיה לו יותר קל להתמודד עם ייסורים. אם כל החיים הם הגשמיות- המצב הגשמי שלו כעת הרבה יותר גרוע. אבל אם הוא שם לב אל הנשמה שלו- ומבין יותר במדוייק את המקום של הגוף שלו בחיים, את התפקידים שלו ואת חשיבותו ביחס לשאר חלקי האדם למשל- יקל לו יותר. והחיים שלו יהיו יותר משמעותיים ויותר מלאים, דווקא בזכות הסבל. כי הוא לא ברח ממנו. כי הוא התמודד וצמח מזה

וכמובן- הרבה אמונה. בלי אמונה, שנותנת לכל דבר את המשמעות הנכונה לו, ומגלה לנו שהעולם הזה זה לא העיקר אלא האמצעי, הרבה יותר קל.

ועוד דבר אולי- עצם ההתמודדות עם הסבל מחזקת אותך. זה בטוח.
יעיד על זה השירות הקרבי. אתה עושה מסע אחרי שבוע מאז שהתגייסת. מסע ממש קטן- 3 ק''מ. אבל זה נראה לך כל כך נצחי... אחרי עוד שבוע בערך אתה עושה מסע 4 ק''מ והפעם עם פק''ל מים. אתה סובל, באמת סובל.
אחרי שבועיים- עוד מסע. ואחרי שבועיים- עוד אחד, וחוזר חלילה.. וכל פעם רק יותר ארוך ועם יותר משקל.
בסוף אתה עושה מסע כומתה באורך עשרות ק''מ. ופק''ל מים זה הדבר הכי קל שיש.
אז זה גם מתקשר למה שחז''ל אומרים (בראשית רבה ל''ב, ג'):
"אמר רבי יוסי בן חנינה: הפשתני הזה בשעה שהוא יודע שהפשתן שלו יפה, כל שהוא כותשה היא משתבחת וכל זמן שהוא מקיש עליה היא משתמנת, ובשעה שהוא יודע שהפשתן שלו רעה, אינו מספיק לקוש עליה אחת עד שהיא פוקעת, כך אין הקב"ה מנסה את הרשעים, אלא את הצדיקים, שנאמר: "ה' צדיק יבחן" "

כשמסתכלים על זה ככה- אפשר לעבוד על השמחה, ולרומם אותה שתהיה פחות תלויה בדברים גשמיים. ואז השמחה היא דוקא יותר קבועה ויותר ממלאת את הנפש. 'ולישרי לב שמחה'.
וגם- הרגשות של האדם מתחדדים וזה נכון אמנם גם בצד של הכאב אבל זה נכון גם לגבי השמחה- כשהיא באה השמחה יותר גדולה

זה שבנאדם שעצוב זה נובע בעצם מאי השלמה עם המצב שגרם לו לעצבות?
אם כן אז לכאורה אני נוטה להסכים איתך,
אבל זה בדיוק העניין,
שאני אומר שעצם ההבנה של הדברים כדברים רעים זה מה שגורם לבנאדם לחשוב שרע לו ואז להכנס לעצבות ואז לא משנה עם כמה דברים הוא ישלים זה יהיה תהליך שלא נגמר, כי התווספו כל הזמן עוד ועוד דברים שיצטרך "להשלים איתם" כי הוא מתרגל לזה שקוראים לו דברים רעים ושיש דבר כזה בכלל.

אני לכאורה מדבר על מצב סופר אידיאלי,
כמו שהמגיד פעם שלח אדם לר' זושא לשאול אותו איך מברכים על הרעה ור' זושא למרות שהיה דלפון ובלי כלום ענה פשוט בחיוך שמקרין אושר אמיתי לאותו יהודי שהוא לא יודע מה המגיד רוצה ממנו, ושהוא פשוט מלא בכל טוב ואין לו שום רעה ולכן לא יודע לענות לו איך מברכים על הרעה...
כאילו האתגר זה לראות מלכתחילה את הרעה כטובה ולברך עליה כעל טובה וממילא לא תצטרך לעסוק עם "הרעה" וככה ממילא לא תיהיה לך מציאות של עצבות..
עכשיו מה שנשאר זה להבין איך בעצם עושים את זה, וזה לא אמור להיות קל בכלל, זה למה קראתי לזה אתגר...

תראה, המדרגה של רבי זושא היא מדרגה גבוהה. יש לנו קצת מושג, בכל זאת, מי היה ר' זושא.. לא אדם רגיל. וגם נקודה שחשוב לשים לב אליה שר' זושא לא הקטין את עצמו. מי שקורא את הספרים שמלקטים את התורות שלו 'מנורת זהב' ו'זהב המנורה' שם לב לזה. הוא, כדרכם של כל גדולי החסידות כמעט מדבר הרבה על ענוה פסולה. כמובן זה לא סותר את הסיפור הנ''ל, אבל רק ראיתי לנכון לחדד על הדרך את הנושא הזה.

ובכל אופן, לענייננו- יש שתי אפשרויות.

האפשרות האחת היא שהאדם יגיד לעצמו- וואי, המצב שלי כ''כ נפלא אין לי שום רע בחיים וה' נותן לי ומרעיף עלי כל כך הרבה טוב. ופה זה יכול לבוא משני מקומות שונים ואפילו מנוגדים-
מקום אחד זה המקום של ר' זושא. מקום של אמונה תמימה ובטחון גמור בה'. תמונת המציאות של ר' זושא היא נפלאה. הוא באמת לא רואה שום רע בחיים שלו, כי מבחינתו הרע הזה לא קיים.

אני חושב שזה מתחבר מאוד גם ל'תם' במשל של ר' נחמן. התם בסיפור מקבל מאשתו מים, ואומר 'הו איזה מרק נפלא', או שהוא מקבל את המעיל ואומר 'הו איזה פעלץ' נפלא', ו'איזה תבשיל מדהים'. אומר לך את האמת, בהתחלה לא התחברתי לתם. הזדהיתי מאוד עם מה שר' נחמן כותב לגבי החכם, אבל לגבי התם חשבתי לעצמי- 'על מי אתה עובד? אתה עובד על עצמך!' במקום להתמודד עם המציאות, ולהודות לה' שלפחות את זה יש לו- הוא בוחר להתעלם ממנה ולברוח למחוזות רחוקים של דמיונות.. הרי יש לך מים! תשמח במים, אל תודה לה' על זה שיש לך מרק נפלא.. כי אין לך באמת, אז גם ההודאה לה' היא לא שלימה. והמפליא שר' נחמן קובע אותו כמודל האידיאלי!!

אבל אני חושב שאפשר להסתכל על זה אחרת. באמת ר' נחמן רוצה ללמד אותנו שאפשר לרומם את ההסתכלות שתגיע למקום כזה שלא חסר לך דבר! אין לך כל הבדל בין מים לבין מרק, כי העיקר אצלך הוא לתת לגוף כח כדי לעבוד את ה'. אתה שמח בחלקך שנראה לך באמת חסד חינם מה'. אתה כולך מתפעל ממה שה' נותן לך ולא עושה השוואות עם אחרים (זה מוזכר הרבה בסיפור שם- איך שאשתו מסתכלת החוצה ואומרת לו תראה באיזה מצב אנחנו ובאיזה מצב הם- והוא אומר לה שמה שיש לנו זה בדיוק מה ששייך לנו).
זו דרגה מאוד גבוהה. לא כל אחד בר הכי.
ופה אני מגיע למקום השני שממנו זה יכול להגיע- התעלמות מהמציאות. כל עוד אנחנו לא בדרגה לא של ר' זושא ולא של התם במשל המופלא של ר' נחמן- אנחנו מתעלמים מהמציאות. למה? כי בפה אנחנו אומרים שהכל טוב אבל בשכל- אנחנו יודעים (בתודעה שלנו) שהמציאות הזאת רעה. פינו ולבנו אינו שווה. וכאן זה מסוכן, זה יכול לקחת אותנו למקום של דמיונות,
ודמיון זו לא תשובה לשאלות. זו בריחה. ומתישהו זה גם לא יחזיק והקשיים יעלו פתאום ולא נעמוד בזה. זה עלול לשבור אותנו.

ולכן, כאן אני מגיע לאפשרות השניה. לאנשים פשוטים כמונו (חוץ ממי שלא..), נראה לי שהפתרון הוא ע''י הכרה ברע שהוא רע. אמונה לא סותרת את זה שיש רע בעולם הזה, שהוא רע- הוא לא טוב. כי העוה''ז הוא צמצום, הוא השתלשלות של השתלשלות מהמקור האלוקי. הוא גשמי ולכן כ''כ מורכב ומסובך. ''אמת אמר אל יברא שכולו מלא שקרים''..
והדגש צריך להיות על אמונה. אמונה- מלשון אמון, אנחנו יודעים ובטוחים, בלי צל של ספק, שה' מנהיג את המציאות. שיש השגחה כללית, וגם השגחה פרטית. העולם אינו הפקר.
יש רע בעולם, נכון, לא בטוח שהרע הזה יוביל למקום יותר טוב עוד בעוה''ז- גם נכון, אבל זה בודאי טוב. זה הדבר הכי טוב עבורנו, ועדיף לסבול בעוה''ז שהוא מוגבל ושיהיה לנו שכר בעוה''ב בלי גבול- ה' מפעיל כאן עבורנו את מידת הרחמים..
ואנחנו לא יודעים חשבונות שמים. אנחנו רק יודעים שה' הוא טוב, ומה הכוונה טוב- בלי גבול ומידה. אין יותר טוב מה'..
ה' שם בנו שכל אנושי, ואנחנו צריכים לזכור שיש לשכל הזה גבול. לפעמים יש אשליה כזאת שאנחנו יכולים להשיג הכל כי אנחנו כל הזמן יכולים להוציא את השכל שלנו מהכח אל הפועל, ללמוד עוד ולקנות ידיעות. אז צריך לדעת שמי שברא לנו את השכל והגביל אותנו- רצה שנתהלך גם בתמימות, 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'.
וכפי שכתבתי, זה לא סותר, ולדעתי זה חייב- לבוא ביחד עם הכרה במציאות כפי שהיא. כי ההכרה במציאות כפי שהיא- כוללת כמובן את ההכרה בטובו האינסופי של הקב''ה


סליחה על האריכות...
מקווה שהיה לך מעניין לקרוא

ודווקא היה מעניין מאוד (:
מסכים מאוד עם רוב מוחלט של הדברים
אני אשתדל להגיב מחודד יותר בהמשך.

אגב, עכשיו שאני חושב על זה,
זה מאוד מתחבר עם ההתנהלות של איוב. איוב כל הזמן טוען שהרע לא מגיע לו- הוא צדיק, נקודה. לעומתו הריעים טוענים כל הזמן שאם יש לו רע סימן שהוא לא באמת צדיק. לתפיסתם הפשטנית צדיק= טוב, לא צדיק= רע.
אבל איוב, למרות שלא מבין עדיין בדיוק למה מגיע לו כל הרעה הזאת- ממשיך לטעון, ובצדק- שאין לו שום חטא.

נשמע יומרני מדי? דוקא אם איוב היה אומר שהוא רשע- זה לא היה נכון, זה היה שקר. הוא היה מנמיך את עצמו, זה נקרא 'ענוה פסולה'.
הריעים אכן טוענים שאיוב הוא חנפן, הוא חושב שאם הוא יאמר לה' שהוא צדיק אז ה' כביכול ישתכנע.. אומר לו אחד הריעים "תקות חנף תאבד", לא כדאי..
אבל איוב לא מוכן לעשות שקר בנפשו. הוא אומר:
"גַּם הוּא לִי לִישׁוּעָה, כִּי לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא" (איוב ג', ט''ז)

אני לא חנפן, אומר איוב. בניגוד אליכם- אתם מנסים להתייפייף בעיני ה' על חשבוני ואומרים לי שאני חוטא. תדעו לכם שה' לא אוהב שאתם מחניפים לו! אבל אני- באמת צדיק. אז אני מכיר בזה שאני צדיק, אחרת זה יהיה חנופה. ה' אוהב אמת.

ואיוב לא מוכן גם לקבל את זה שאומרים לו שהמציאות שלו תוביל אותו לטוב יותר גדול, הוא לא רואה איך במציאות זה אפשרי. הוא אוהב תשובות אמיתיות, לא דברי הוואי, כמו שהוא אכן אומר לריעים שלו על התירוצים שלהם.
ואכן ה' כועס על הריעים בסוף הספר, ואומר שהצדק עם איוב.

אגב מצאתי עכשיו מאמר בול בענין הזה-

ביאור:חנופה בספר איוב – ויקיטקסט

אלא, שההתמודדות היא ע''י הכרה במציאות ואמונה, המון אמונה.
איוב הוא איש אמת, זה דבר שמאוד ניכר בספר.

ובאמת, בספר איוב אחרי דברי אליהוא- איוב משתכנע. וע''פ הרמב''ן יש בזה סוד גדול, ומסבירים שהכוונה לגלגול נשמות. בכל אופן הענין הוא שצריך לרומם את האמונה.

יש פעמים שב"ה יש לי שמחה טיבעית

אבל אני יודעת שיש סיטואציות בחיים שפתאום קורים דברים

וקשה להיות בשמחה

אז מה עשיתי השבוע, 

פשוט הקשבתי למחרוזת שירים של ר' שמעון וזה החזיר לי את השמחה... 

(זה באמת סגולה מיוחדת לשמוע את זה, מאוד עוזר לקושיות באמונה....)

 

אכן מיוחדים משהו, וגם בכללי כל דיבור של צדיקים
(במיוחד שמגיעים בשירה איכותית) זה סגולה, כי דברים שיוצאים מהלב נכנסים ללב ומחזקים את האמונה מהשורש והאמונה מחזקת את השמחה הטבעית (:
הלוואי על כולנו שמחה טבעית וניצחית.

פרופורציות בחיים
וחיבור לנשמה.. לשחרר את הכאב לא להתעלם ממנו . לתת לעצמך לישון לילה על הכאב ולהרפות ממנו בבוקר..

בכללי אני רואה את השמחה כמצב הטבעי שלי בתור בן אדם.. מבחינתי האתגר הוא להתמודד עם כאב ועצב ולא "איך להיות בשמחה" דומה אך שונה בהסתכלות.

@והוא ישמענו אומר...
תכלס זה באמת שאלה כזאת, אם "לסור מרע ולעשות טוב"
או "להסיר את הרע בעזרת הטוב"
זאתמרת להתמודד עם העצב ואז תבוא השמחה
או להתמודד עם העצב בעזרת שמחה...

אתה לא חייב לאף אחד שום דבר 

ואתה לא כזה בגיל חתונה

לחלק כן ולחלק לא

אין בזה כללים וחוקים

אתה תהיה בגיל חתונה מתי שתרגיש מוכן

 

ואתה ממש יכול לקחת את הזמן שלך
להתבגר ולהחליט שמתאים לך להתחתן

יש בדבריך שני נושאים שונים:
1) תחושת חוסר בשלות שגוררת חוסר רצון - נראה לעניות דעתי שכדאי לך לנסות להבין מה לדעתך יוצר את חוסר הבשלות, ומה עליך לעשות על מנת להשפיע על הגורמים האלה.
2) צורך חיצוני להתחתן - זה עניין שיש לפתור בפני עצמו ולעניות דעתי זה עבודה בכמה מישורים במקביל.

עכשיו לגבי כל התגובות שאתה צעיר ואין לך מה לדאוג וכו׳, אתה יכול להקשיב להם, אבל מכיוון שכנראה שבתוכך אתה יודע שנדרש ממך משהו אז לעניות דעתי זה לא יעזור לך לפעול כך ואתה רק תכחש בכוחותיך. שים לב שאיני אומר שאתה צריך להתחתן מחר, אלא שאם אתה רוצה להתחתן בעוד שנה/ שנתיים אז כדאי שתפתור את מה שצריך בהווה.

אל תתן ללחצי החברה להכתיב את חייך
ובטח ובטח שלא בנושא כה חושב.
כולם מדברים על הרווקות המאוחרת
אבל אף אחד לא מדבר על המכה הגדולה לא פחות
של נישואי בוסר...

באמת קשה

כל כך קשה,
וכתוב כל כך יפה!

שיהיה רק טוב, ואור.
כזה גדול וזוהר יותר מכל האורות הקיימים.
מהר מהר.

חבל שאני לא מכיר אותך במציאות.. אני חושב שחיבוק אמיתי זה מה שאתה צריך כרגע

קשה אחי.
מזדהה ממש בכל שורה..
זה ארוך ובדרך כלל אני לא טורח לקרוא הכל. אבל כתבת מעניין ונוגע..

מקווה בשביל לאור!

כתבת אמיתי. מתאר נכון את המציאות

 

ותזכור שהקב"ה יכול תמיד לתת לך דברים שלא חשבת שיש. תן מקום לעצב, תזכור את העבר - אבל תן לעתיד להפתיע אותך, ותשתדל להיות מוכן לקראתו

אני מכיר קצת געגועים כאלה, געגוע לעבר שמתערבב בגעגוע לעתיד.
חיבוק אם מתאים.

קשה
שהשם ימלא לך את החוסר במהרה.

ואהבת את הסיום האופטימי

אין לי באמת מה להגיד
רק לאחל לך ששנה הבאה תעמוד מול אור הנרות עם אשתך ותיזכר פתאום בשנה שעברה, איך עמדת לבד כואב ועצוב
ולא תצליח באמת להתחבר לאיך שהרגשת שם כי זה יראה לך מלפני מאה שנה
רק לזכור את התמונה הזו
ולשמוח כל כך

החיסרון של החוויות הטובות שהיו בקשר, מאד מאד קשה

ומתגעגעים לטוב הזה

 

תכתב לעצמך כל מה שהיה טוב

כל מה שקיבלת

כל מה שאתה מודה לה עליו 

ומודה לקב"ה

 

אח"כ כל מה שלא עבד והיה חסר

איזה צורך שלך לא היה שם

ואיך היו החיים שלך אם הקשר הזה היה מצליח

והיית מתחתן למרות מה שלא עבד

 

לאט לאט אתה תתחזק. אבל זה לוקח זמן

יש לנפש קצב משלה

רק שמחה וטוב בקרוב

פשוט בתור נשוי לא ניראה לי שאני יגור במקום שיש בו שמש קיצית גם בחורף

יש לי את התלמידות הכי שוות בעולם. לא משנה מה אני מבקשת מהן הן איתי.

פסיכולוג😌, ירושלים.(8 דברים)
כולם עומדים על השמש שזה כסף שבחסדי ה' מאפשר לי את הכל.

8 במכה אחת זה קצת גדול עלי...

אז מה שעולה לי ראשון לראש
זה החופשיות הזו
והאחריות הבלעדית שלי על עצמי בלבד
בלי לדאוג לאפחד מסביב
לצאת שמתחשק לי
לחזור כשמתחשק לי
לדבר עם מי שנוח לי
ולא לדבר עם מי שלא נוח לי
קיצור חיים בסבבה בלי מחויבות

אולי זה נשמע קצת שטחי
כאילו לעצמי זה נשמע קצת שטחי...
אבל זה הדבר הראשון שעלה לי לראש
נמשיך מחר עם משו טוב נוסף.

ושלא יצאו עלי
גם נשואות יכולות ומשקיעות,
רק שזה שונה מבחינת פניות בנפש

אני הולך בזמן האחרון לאיזה קורס שממש מפתח אותי בתחום שאני מאוד אוהב

הלימודים המיוחדים שלי שבאים עם תהליך אישי שהיה מאוד שונה בתור נשואה 

 

2. היכולת לסוע לחברות בספונטניות (יש שתים במחשבה אחת בדיוק עברה דירה לפחות חור והשניה מאמצת בת [חיוך ענק עם כוכבים בעיניים])

 

3. אני יכולה לעבוד כמו שטוב לי בלי לחץ על הרבה תשלומים שהיו נוספים לי ברגע שאתחתן

 

4.האופציה לחלום כל פעם מחדש איך תיראה השמלה שלי בחתונה או לנסות לחשוב על רעיונות איך לעשות את החתונה פחות אירוע מסנוור רועש עם יותר מדי חיבוקים ויותר שמח וכיפי (לגבי בעל וזוגיות יותר נחמד לחשוב עליהם שהם קיימים אירוע חד פעמי לעומת זאת ...)

 

5.להיות אחות גדולה בבית (מסתבר שזה חסר לי בפנימיה ושירות )

 

6.לאכול אוכל שאמא הכינה לאחים במקום להתחיל לארגן אוכל כל יום 

 

 

ואין לי רעיון עכשיו לעוד אני אחשוב על זה

 

מהתאונה... 

אוף

ובכל זאת,

האפשרות להתפתח מבחינה רוחנית, אישיותית, חברתית מבלי להיות כבול לעול כלכלי 

ואכפת לך עם כמה שאכפת לך מהממת , תנסי עדיין להיות שמחה.
תזכרי שהכל לא סתם ושום דבר לא קורה לחינם. כמובן עם כל הכאב המטורף הזה.

לישון כל יום צהריים..

אפשר להיות בקשר רציף ומשמעותי יותר איתם.

מודה כל יום ב"ה.

ב"ה ה' שלח לי חברות אמת מדהימות
ככ לא ברור מאליו
נקודות של אור ממש

עצב, ייאוש....

אבל לקראת הסוף שמעתי שירים של ר' שמעון והכנתי אוכל טעים

אז ב"ה חזרתי לעצמי

נקודת אור: חברות טובות ואנשים טובים שמסביבי, ובאמת בריאות כל כך לא ברור מאליו....

 

1. אני יכול לנהל את חיי כרצוני
2. יש לי פרטיות כשאני צריך
3. אני לא חייב לדווח לאף אחד על מהלך היום שלי
4. אני יכול להיכנס לישון- סתם כי באלי
5. אני יכול לכבות את הפלאפון כשבאלי
6. "כל המתנה תמלא"- כגודל הגעגוע גודל השמחה בסוף...
7. אני כותב שירי כיסופים וגעגועים כשי שבבוא היום אוכל להראות.לה אותם
8. יותר זמן לעבוד על עצמי, ולהכין את עצמי מבחינת מעשית ומידתית לקראתה בעז"ה...

ואפשר לעסוק כל היום עד השעות הקטנות בלילה,וימי שישי,שבת ומוצ"ש בלימוד.
הרמב"ן משיג על הרמב"ם בספר המצוות ומונה במצווה טו:שנצטוינו להודות לשמו יתברך בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא.

ליתרונות של הרווקות שסביר שלא יהיו באותה צורה אחרי חתונה,

ולא, כמו שמשתמע מהודעת הפתיחה,

הטוב שיש לנו כל הזמן תוך כדי הרווקות אבל אין סיבה שייפסק אחרי חתונה

 

אני יודע שלא הגבתי כאן, אבל זה בגלל שהחיים שלי מלאים בכל כך הרבה טוב שאני מרגיש לא נעים לספר ליד כולם

סתם- '8 דברים טובים בחיים שלכם' בלי להזכיר את הרווקות...

 

הוא נתן דוגמא על מה שכתבתי 

אני בכנות הבנתי שאם הדוגמה שהיא מביאה זה על מוסכניק, לא מדובר על היתרונות של הרווקות אלא על כיף של החיים

 

ולכן תהיתי למה רוב התגובות הן על היתרונות של רווקות

 

אתה טענת שזה היה ההקשר של השאלה

 

הסברתי למה אני ראיתי את השאלה בהקשר אחר

לק"י

נניח בתור רווקה יכולתי לנסוע לשבוע לדודים לבד, היום זה פחות מתאים כנשואה.

לבקש תמונה מראש

 

אבל באמת אין צורך להלחץ

 

וברור שלהלחץ לפני דייט עם אדם לא מוכר זה הכי הגיוני וטבעי שיש.

 

אבל יש הרבה שהיו לחוצים לפני דייט, נפגשו, והיום הם עדיין ביחד וכבר לא לחוצים בכלל

 

בהצלחה ובלי הלחצה

ועכשיו אני נזכרת שלא בררתי אם הוא אשכנזי או ספרדי, כולי תקווה שזה לא משנה

 

האמת שאני די גאה ששכחתי מזה

ובעקבות עוד פעם שכיבלתי שיחה מאמא של מישהוא לברר על חברה החלתתי לשאול אולי אתם מבינים 

היא תבדוק כמה תיקים פליליים יש לבחורה, למה זרקו אותה מבית ספר שלש פעמים, אם זה נכון כל מה שאומרים עליה, ואם לא מתאים, היא פשוט תזהיר את הבן שלה.

 

ואם היא מחליטה להרשות להם להיפגש, אבל היא גילתה משהו שהיא יודעת שלבחור חשוב לדעת, אני מנחש שהיא תספר לו

למה שיש בשאיפות ואם הבחור לא מקבל שום מידע על העינין אני לא חושבת שיש מישהו אחר שיכול להחליט 

 

אולי אני ככ ביקורטית כלפי זה כי הבחור הזה שיצאתי איתו גם לא היה בוגר מספיק בשום רמה כדי לצאת לפגישות ואני ראיתי את זה גם מהצד שאמא שלו ביררה ולא הוא והוא לא היה אחראי לבדוק כלום איתה

אינני יודע למה הוא לא מברר את הדברים האלה.

 

אולי הוא סומך על מי שהציע

אולי הוא לא מודע

אולי משהו אחר

 

יכולה להגיד לך שהרבה פעמים התקשרו אלי נשים ולא הבחורים בעצמם. ולא תמיד זה שהאמא / דודה / אחות / גיסה מתקשרים מראה על חוסר בגרות 

לא לכולם זה קל ונח, לא לכולם זה נעים 

גם אני לפעמים שולחת גבר לדבר עם רבנים ולא מתקשרת בעצמי. 

 

דבר נוסף כמו שכתבו 

בירורים הם לבדוק שאין משהו חריג ששווה לפסול עליו 

מניחה שאם זה נשמע טוב הבחור יכיר את הבחורה כבר בפגישה. 

 

 

והעיצוב שלי.. יש גם את המחברת של רני

שבת שלום צדיקים וצדיקות(;

לא-מ
מא-נ
נא-ס
סא-ע
עא-פ
פא-צ
קא-קיב
קמא-קנ ויהי רצון

אז את מי אני אזכיר ?

לא כולם ככה, תכף מגיע האחד שמתאים לך בדיוק

מסכים מאוד שצריך הדרכה, כמובן ממישו שמבין בנושא...
אבל אל תשכחי, קל באימונים וקשה בקרב..
יש מציאות מאוד מוכרת שמקבלים הדרכה, אבל ב"קרב" נכשלים..
אל תצטערי, חבל על הזמן. תמשיכי הלאה ויאללה לדייט הבא..
בהצלחה...!