פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 469)

איזה משמחחח

שתזכו להקים בית של קדושה והשראת שכינה
מלא באור אהבה שלום ושמחה

מזל טוב ושיהיה בניין עדי עד!!

אשתך תזכה לשמוע את השירי דביקות הנהדרים שלך!
חח אולי זה הזמן להלחין שיר? ⁦⁩ (בשבילך.. לא חייב לשתף איתנו אבל נשמח )

שתזכו להשראת שכינה! וילדים מתוקים

הריגוש או השגרה?
אני רוצה להתחתן כדי שמס הכנסה יפסיקו להוריד לי כל כך הרבה

ובטח כשיש ילדים, יש נקודות זכות.
ואז המיסים יותר הגיוניים

אתם לא מרגישים פשוט חוסר?
שמשהו לא שלם?
שמשהו שבור?

חשוב להיות מודע שכל ריגוש כזה או אחר הוא זמני ממש.

אחרי זמן ממש לא רב כל ההתלהבות שאתה מדבר עליה נעלמת כלא הייתה.

 

שאלתי פעם חייל שמשתחרר (חתמתי לו על ט.ט) נו איך ההרגשה? הוא אמר לי שכל ההתלהבות היא יום יומיים וזהו

 

מי שמחפש ריגושים, נראה לי שיחפש במקום אחר חח

אחריה מגיעים ילדים, שחווים דברים דומים לאלה שהתרגשת מהם כשהיית ילד. ואתה מקבל הזדמנות "לחוות" אותם שוב

כדי שנתחיל להתרגש מהדברים שאנחנו לא מתרגשים מהם כשהם קורים לנו, בזה שהם יקרו לילדים שלנו?

חח

אתה מתרגש שקורה לילד שלך מה שריגש אותך בתור ילד

ואז אתה הופך למבוגר ומבין שעבודה זה איכסה ולמה לעזאזל אי אפשר להשאר בן 5 לנצח

(הייתי בחי''ר 07, מסלול הסדר מרכז)

כי אתה מגלה שאתה הולך להיות טירון מסכן. ויקח זמן עד שתעבור הכשרה באמת ואחריה באמת תיהיה חייל

הטעות היא שאנשים מתרגשים כי הם בונים על מציאות מדומה והיא מתנפצת להם בפרצוף. הם בונים על זה שיהיה להם קל ולא באמת מהמשמעות שהם מוצאים גם בדברים שהם ''לא באמת''. הכל הוא ''באמת''.. פשוט צריך להבין את המשמעות של זה..
אני מדבר גם על ניכוש עשבים, או תורנות מטבח, או קאדרים. או מאזין..

זה באמת יפה שהחתונה-בית לא מגבילה באמת אלא להיפך, פותחת.
ובנוסף לזה נמאס כבר מלהיות במקומות זמניים ולהכיר אנשים שאתה יודע שתיפרד מהם בשלב זה או אחר כשאין לך את המקום השורשי-הבית שממנו אתה לא נפרד.

אתה לא חייב כלום לאף אחד

וכדאי בצורה כמה שיותר מכובדת.

היא שולחת הודעה פעם בשעה וגם זה תשובה קצרה.  אם אני לא שולח כלום אין שיחה.

אני גם לא בדרך כלל יוזמת שיחה..

מתאר לעצמי

אולי תשאל אותה קרה משהו?

יכול להיות שבדיוק היא מבואסת ממשהו?

ואם היא תגיד כלום תשאל אם בטוח

כמו שחתולים מוזרים הם חתולים

 

כל עוד אין לך צורך לצער אותה, תתייחס אליה בצורה מכובדת וכמו שהאנושיות דורשת: לא להתעלם, לא להעלם, ולהתייחס בכבוד אנושי.

 

יכול להיות שאם היית מכיר אותה בכלל לא היית חושב שהיא מוזרה. אתה לא חייב להכיר אותה, אבל בינתיים חשוב לכבד, בין אם אתה חושב שהיא מכבדת אותך ובין אם לא. עבודת המידות תמיד טובה

הוא חייב לה' דין וחשבון וגם לבין אדם לחברו.
הוא כמובן ברור שהוא יכול לחתוך את זה וזה זכותו המלאה
אך, הוא כן מחויב לעשות את זה בצורה נעימה .
למה? כי הוא חי בעולם והוא צריך להיות אדם נעים וטוב.

אז נחלק את התשובה שלך לשתיים
א. נכון אתה צודק אם הוא לא רוצה הוא לא חייב
אבל
ב. אתה לא חייב לאפחד כלום.. אה במקרה הזה זה קצת ילדותי .

חוסר בטחון עצמי, פלונטר דתי (במידה והדת משחקת תפקיד משמעותי), שאיפות שלא מתאימות למציאות הם דברים כשעצמם באופן ישיר מקשים על בחירת בן/בת זוג. על המחפש עצמו.

 

אנשים שעוברים תהליכים מורכבים - תלוי איזו מורכבות ואיך הם מתומדדים איתה - במידה מסויימת זה ממש לא הכרחי.

 

לעומת זאת -

 

אנשים עם רצון לשלמות, מורכבים, מחפשים הרפתקאות, רגישים - צריכים אנשים שמתאימים להם. זה לא עניין של קשה או לא קשה. הם פשוט צריכים לחפש מה שמתאים להם כמו... כל בנאדם. יכול להיות שיש פחות אנשים 'מורכבים' מאשר 'לא מורכבים' בעולמנו אז מבחינת הסטסטיקה יהיה להם קשה אולי.

 

יופי זה דבר סובייקטיבי - אין פחות או יותר אלא מתאים ולא מתאים. כל אחד צריך למצואמה שיפה מבחינתו. (בלי לדבר על ההשפעה של הכלל על הפרט בנושא)

שמחה זה דבר שעוזר באופן ישיר למציאת בן/בת זוג, מי לא ירצה להיות לצד אדם שמח?

 

בסופו של דבר הרבה מהדברים הם תוצאה ישירה או הגיוניים מאוד, זה פחות מסתדר לי עם המילה 'סטיגמות'..

 

והגעתי למסקנה שעיקר הבעיה הוא בפלונטר, זה סוג של תקיעות מסוימת

נגיד פלונטר ריגשי, דתי, נפשי, וכו'

 

נגיד אדם הוא מאוד מורכב ורגיש, אם הוא חי בשלמות עם זה ומקבל את עצמו, אז הוא לא בפלונטר.

הבעיה מתחיל כשמתחילים להסתבך עם עצמנו... 

(לא תמיד אבל זה תלוי בנו)

 

והוא שאין חוקיות, בכלל

אם הייתי יודעת שמישהו מולי הוא לא רק האיקס שאני רואה מבחינת בלה בלה, אולי היתה לי את המוכנות להמשיך ולבדוק האם הפלונטר מתאים לי..

הייתי פוגש מישהי עם רצון לשלמות,שאיפה מוגזמת בטרוף שמחפשת הרפתקאות נקודה, בזמן שהיא עוברת תהליך מורכב, כשהיא בעלת רגישות גדולה והיא מיוחדת (/מורכבת), אז הייתי רוצה לבנות איתה את הבטחון עצמי ולהתברר איתה בנושא "הדתי" ביחד.
בזמן שפשיטות היום זה מצרך נדיר מאוד ושמחה תמיד תיהיה מלוווה באיזה עצב נסתר ואפל(סתם הייתי חייב להוסיף אפל)
קלילות היא תמיד יחסית
ובטחון עצמי ויופי זה סתם אשליה

למצוא חוקיות. חיים עם מה שיש

המחשבות האלו על הסטיגמות יכולות להיות מקדמות ויכולות להיות מחלישות.

השאלה מאיזה כיוון הן מגיעות.

 

אם הן באות מתסכול וחוסר אונים הן יכולות לשתק אותך.. 

 

אם את רוצה לנסות לגלות מה את יכולה לעשות/ לשחרר כדי להתקדם לחתונה 

נגיד אם את מרגישה שאת מחפשת מושלמות ואולי לכן תקועה

אז זו אחלה הזדמנות לעצירה והתקדמות יעילה יותר..

 

מה את אומרת?

 

 

 

 

 

ב"ה לא פחד..

 

"אנשים פשוטים מתחתנים מהר
אנשים מכוערים מתחתנים מהר "

אני באה להוכיח לך נקד כמו שיש סטיגמות על מי שלא יש באותה מילה על מי שכן

מאוד אוהבת את הכוללניות הזאת

שמי שבא בגישה דוסית מנסה להיות יותר מדויק ומכוון ופחות זורם וטבעי, ולכן מתעסק בשאלות מה מדריך אותו אם הרגש או השכל ואם נכון לבקש תמונה מראש וכו'. נכון שיש בזה חסרונות, אבל גם לא פחות יתרונות - והשאיפה היא למצוא את האיזון.

 

 

אבל לא כולן כאלה, אתה יכול לחפש את אלו שלא. וזה לאו דווקא אצל בנות. 

בהמהלך כל התהליך של החיפושים אנחנו מוצאים גם אנשים שלא עומדים בקרטריונים שלנו בכל שמצופה בעניין הפגישה איתם, וזה יכול לתסכל.. כי כמו שאתה מציין - זה לא תלוי בך ואתה לא יכול למנוע את זה.

 

אחרי ש'פרקת' והוצאת את זעמך עליהן..

כדאי לדעת מראש שגם זה יכול לקרות וכל עוד עשית אתה את ההשתדלות שלך, עשית את שלך.

 

זה מזכיר לי ששמעתי פעם בפגישה עם ארגון 'פעמונים' שחלק מהחישוב של הכסף שבזבזים כל חודש כדאי לחשב גם את הכסף של ההוצאות ה'פתאומיות' שלפתע התברר לנו שצריך להוציא. הרי אותם לא לא נוכל לחשב מראש.. אז כדאי להעריך מראש כמה הוצאות פתאומיות יוצא לנו לבזבז ומראש לדעת ולהתנהל ע"פ הנתון הזה.

 

כמו שזה נכון בתחום הכלכלי נראה שזה נכון בכל תחום.. גם בכל העניין של הדייטים.

מראש יכול להיות שיהיו דייטים 'מיותרים' ונצטרך להתרגל לעניין אל העניין ולהתנהל גם על פיו. זה יכול לחסוך לנו תסכול שלא חסר לנו.

 

בהצלחה רבה!

א. אנחנו הנשים דוסות ושאינן אוהבות לבלבל את המוח..זה חלק מהאבולוציה הנשית..
ב. שכל או רגש זו שאלה אחת החשובות..
ג.תמונות וחיצוניות בכללי זו מכה של דור שלם. בנים בנות דוסים חילונים כולם.

האדם הוא חצוי, רוצה להיות צדיק ולהקשיב לרבותיו אבל גם מושפע מדברים חומריים.

הסתירה הזו משפיעה על הרבה דברים בחיים שלנו. לפעמים יש גם צביעות מסויימת שזה יוצר- אני מנסה להיראות צדיק יותר ממה שאני באמת וזה לא בסדר.

מה שכן, אני מצטרף לאומרים שיש פה הכללה וממש לא כל הבנות הדוסיות כאלה (גם אם בחוויה שלך זה נורא ומזעזע וכולי).

מי לא מתחבר לשם של מי?

אתה בסופו של דבר בוחר את אשתך לפי העדפותיך
וחי איתה את חייך

1. לא משנה איזה דבר ואפילו הכי שטותי שיש, שבן אדם לא הצליח לעבוד על עצמו וזה עדיין מפריע לו - אין מה לעשות כרגע זה המצב וזה מפריע.
2. דברים שמצד האמת לא אמורים להפריע ואדם מצליח לעבוד על עצמו וזה כבר לא מפריע לו.
3. דברים שמצד האמת אמורים להפריע.

ועוד משהו, יש דברים שאתה חושב שיפריעו, אבל כשאתה נפגש עם האישיות של הבן אדם פתאום זה מתגמד או נעלם.

לעניות דעתי זה ממש לא סיבה לפסול.

אפשר לפספס תזיווג בגלל השטויות שפוסלים בגללם בדור שלנו.

בהצלחה רבה~

שם זה שם, ואם תאהב את הבנאדם תלמד לאהוב גם את השם שלו.

אם זה עדיין מפריע אחרי שיצאתי כבר והכל מתאים חוץ מזה אז כדאי לחשוב עם עצמך אם זה שווה להפסיד מישהי כל כך טובה בגלל כזה דבר שטותי.

אפשר למצוא לזה פתרונות

בין לא לאהוב את השם שלו בגלל טעם אישי, לבין לא לאהוב את המהות של השם. לשם מתרגלים, לכן אם סתם לא אוהבים זו לא סיבה לפסול, אבל יש שמות שמבחינת המהות שלהם הם שליליים ולא הייתי יכולה לחשוב בכלל להתחתן עם מישהו בשם עומרי או נימרוד, או בנות שקוראים להן הגר וכד'.. אצל דתיים ב"ה יש פחות שמות כאלה.. לכן זה לא רלוונטי נראה לי

כי יש פתרונות כמו שאמרו וצריך לחפש כמה שפחות סיבות לפסילה מראש.

אם יש למישהו שם מאד חריג וזה מראה משהו עליו או על המשפחה שלו- לחשוב על זה ולהחליט כל מקרה לגופו

אני בהתחלה לא הסכמתי לשמוע
בגלל כלמיני סיבות, אחת מהן היה השם+ש"מ



בסוף התחתנתי.
כי האישיות עניינה אותי יותר ממה שכתוב בת"ז

אם האופי, הרגש, הדיבור, ההתנהגות, השיח, הכימיה, והרמה הדתית מתאימים
למה לפסול על שם??
לא מדבר אם מדובר על שם לא יהודי בכלל..(אלא אם כן מדובר על עולה חדש/חוזר בתשובה).

שבעלה לא אוהב את השם, אבל מאוד התחבר אליה..
אז הוא מצא דרכים להתחבר בכל מקרה, כינויים שמות חיבה..

אני גם המצאתי "שם" שאני קוראת לבעלי (וזה טוב לשנינו).


אני חושבת שלא הייתי מוכנה לצאת עם זרובבל או שאלתיאל או יהויכין
רק כי הם כתובים בתנך ....
וממילא לא כדאי להכריח להתחתן אם השם מזעזע בעיניי מי שאמורים להתחתן כי זה יקשה על הקשר.

לא הייתי נשוי לעולם, היו לי מספיק קשרים משמעותיים..
ומאמין שברגע שיש חיבור זה יגשר על פער כזה

היא מאד מחוברת לשם שלה - זה לא יפריע לה, שהיא יודעת שהוא לא סובל אותו? הוא לא יוכל להסתיר

כמו שזה לגיטימי לפסול למשל אם היא אוהבת אוכל תאילנדי ⁦🌶️⁩. בשום פנים ואופן היא לא יכולה לחייב אותך לאכול גם!! רק אם גם אתה רוצה (אה.. וצריך לבדוק אם כשר).
אתה יודע, לא כל אחד מתחבר לכל דבר, וטוב שכך

שצריך לצאת קודם ורק אז להחליט!
אם תפסול/תפסלי מראש אתה מתקבע.. ושולל לעצמך מישהי/ו טוב/ה
אם היא טובת מידות למה שתפסל?
יצאתי עם הרבה ויצאתי עם כאלה עם שמות הזויים..
ב"ה שנראה את הטוב שבאנשים - מתחבר לי לשיר "אדרבה".

תלוי אבל כמה אותיות כי לפעמים מסובך להגיד שם ארוך כמו ולפעמים אפילו יותר מ(!) 'אנציקלופדיה'.. זה מתיש! כאילו אין כח יותר מדי. וגם כדאי שזה יסתדר עם הגימטריה כי זה לא עושה טוב לאווירה אם לא. לא חייב שיהיה בדיוק אבל בסביבה. אם זה בסביבה אז זה יוצא סבבה (הנה גם כאן הגימטריה היא בערך וזה סבבה..)

אם לא מסתדר ואתה ממש רוצה תוסיף לגמטריה את השם משפחה שלך/שלה.
או אם יש לך שם שני תוסיף
קיצר תעשה הכל רק אל תפסול על שם לפני שאתה מכיר

 

בוודאי שאתה צודק! 

לא יפה לא להתייחס ברצינות לדברים של מישהו| 😜

 

תמיד אפשר למצוא פתרון בסגנון שמות חיבה, כינויי, להוסיף שם שני ולהשתמש בו 

 

 

יש פתרונות, אפשר לקרא בכינוי..
זה לא סוף העולם.
ומאנינה שעם הזמן כשמתחברים לאישיות אז מתחברים יותר לשם..

נשאלת השאלה המרכזית - איך מתחילים???

האם הייתם פוסלים מלכתחילה?
הכוונה- ש...מציעים לכם, וזה שם שלא אוהבים, ולכן מתכתחילה לא מנסים אפילו???

זה משנה הכל. אני יודע. אבל בכל זאת

ושוב תודה לכל מהגיבים והמגיבות!
מעריך!

מה אכפת לי? אם הוא נסיך הוא יהיה נסיך גם עם השם הזה

זה באמת נשמע מוזר
אבל הילדים בדכ לוקחים את השם של האבא...
ותחשוב,אבל בחורה בת 27-8
ששם המשפחה הוא כבר חלק מהזהות שלה
זה די קשה לה לשנות פתאום שם משפחה.
ככה זה מרגיש לי באופן אישי
לוידעת מה קורה אצל אחרות..

או כאלה שהייתה להן פעילות משמעותית לפני החתונה.

יש חשש שתיסקל

יש כאלה שבאמת קשה להן לשנות.

קראתי פעם משהו שמישהי כתבה בנושא, לא זוכרת כרגע בדיוק (זה היה לפני שנתיים), אבל היא כתבה שם על הקושי שלה בשינוי שם המשפחה הקודם ולמה היא השאירה אותו. 

אגב, לילדים של חברות שלי שנשארו עם המשפחה הקודם יש את שם המשפחה של האבא.

שזה לא עניינך חחחח מה באמת
אם הם השאירו כנראה בא להם ויש סיבה חשובה או לא חשובה כזאת או אחרת
ולכן איזה יופי שאתה מחליט על השם משפחה עם אשתך.

זה לא דבר קל.

למרות שברור שאני לא אפסול על זה לכל התוהים פה הייתם פוסלים על שם משפחה?? אז לא!!! יש דברים יותר חשובים

בד"כ מי שחושב ככה דעתו משתנית אחרי כמה שנים של לבד קשה וכניסה לפרופורציות

היה לי מסובך למרות שנכתב פשוט

שאז אפשר, ואפילו צריך לפתור בכל מיני פתרונות כאלו.
כלומר, זה אכן התחיל בצורה טכנית בעולם. אבל חשוב לשים לב לא להפוך את הגבר והאשה ע''י שמות משפחה נפרדים למציאות נפרדת, וכתוצאה מכך גם את הנישואין כאיזשהו הסכם שאיכשהו מחבר ביניהם. שהרי היא משם משפחה קודם וגם הוא, ולא נוצרה פה הוויה חדשה של נישואין..
איש ואשה אינם מהווים שום מציאות נפרדת, אלא- 'שכינה ביניהם'! הם משלימים זה את זה והשלם גדול מסך חלקיו.
אסור להפריד בין הדבקים

מעניין אם בנות מרגישות ככה

אני לא יודע אם זה המניע היחיד לשני שמות משפחה. אבל אם כן- כדאי לשים לב לזה לדעתי.
וגם לא למדתי את הענין מאיפה הגיעה הקביעה הזאת ששם המשפחה של הבעל הוא השם שנשאר. בכל אופן, שני שמות משפחה נראה לי פתרון לא טוב

ואני לא מייצגת את כלל הבנות
אבל כמשפחה אני לגמרי מסכימה

והאמת שמעבר למה שכתבת שזו הוויה חדשה (ולכן לא אמור להיות משנה לכאורה איזה שם משפחה מבין שניהם בוחרים שילווה אותם), יש עוד עניין לדעתי שדווקא צריך שזה יהיה השם משפחה של הבעל.
לפרטים עיין בשרשור מקביל פה בלנו שרעך וידיד נפשך פתח.

כי עובדה ברורה היא שיש כאלה שמרגישות אחרת, אבל אני מאוד שמחתי והתרגשתי לקבל את השם של בעלי, ומזדהה עם הכתוב.

וכיף לשמוע שגם בדורנו של השיוויון ושנשים עושות הכל וכו' יש עדיין הרגשה כזו, כלומר לא רק השלמה או להיות בסדר עם השינוי אלא גם שמחה והתרגשות כמו שכתבת.

נפלא ממש

נניח משהי בעלת עסק או עם דוקטורט שכבר מוכרת בשם והשם משפחה ואנשים מחפשים מידע עליה ... אם היא תחליף פתאום אז לא ימצאו אותה או את הדברים החדשים ... 

 

מכירה כמה שהשאירו את השם משפחה בסוגריים וגם את של הבעל 

נניח מיכל (לוי) כהן 

נראלי איזון טוב

ובכלל-
לרוב זה ענין טכני של עיסוק
על הדלת והילדים וההצגה היא לפי שם הבעל

אני לא אכתוב את דעתי בנושא שלא תזרקו עלי עגבניות

ואני מאד מבין את הבנות שלא רוצות לשנות. סתם מנהג מודרני. ר' עקיבא איגר היה הבן של הרב משה גינז, ועוד ועוד

גלילה רון פדר עמית.

סמדר שיר- סידי

אצל גלילה רון פדר עמית- רון זה שם הנעורים, פדר זה שם המשפחה של הבעל הראשון שהיא התגרשה ממנו, ועמית זה שם המשפחה של הבעל הנוכחי.

אני מדבר על מישהי שהיום נשואה לאדם מסוים, ומזוהה בתור "משפחת X", כשX זה השם של הגרוש שלה

וואו

היא ובעלה חתמו עם חותמת של הבית (כאילו, מהסוג של "משפחת עו"ד לוי ובניו, מומחים לענייני מקרקעין"), ואז שאלתי את הבחור (משה לוי, לצורך הדוגמה) "זה שלכם?" ואז כשאמרתי לו שזה "עו"ד לוי" אז ברור שזה של אבא שלו, אז הוא אמר "אה, זאת אמא שלי, היא שמרה על השם הקודם"

 

כמובן הפרטים עברו שינוי אגרסיבי, אז גם אם יש משהו לא הגיוני בפרטים זה בגלל זה

גם אם זו רק החלטה טכנית בשביל המשרד

מסכים שזה מהותי וזאת בדיוק הנקודה

 

אבל זה נכון בזוגיות באופן כללי

 

זוגיות חייבת "לדרוס" בצורה מסוימת את הפרטיות של לפחות אחד מהצדדים, ורצוי שזה יהיה באיזון מסוים. כי יש להם רצונות שונים וצרכים סותרים. ותרבות שונה והרגלים אחרים. וחוץ ממקרים בודדים, אי אפשר להקים בית שישלב את שני בתי המקור בצורה מושלמת. ולכן משהו חייב להידרס בצורה חלקית או מלאה. והמצב הבריא הוא כאשר לא מדובר ב"דריסה" אלא בהכלה ובקבלה, שהצד האחד באמת מצליח להפנים את הבית של האחר ולהפוך את זה לחלק ממנו. שזה מה שקורה כשאישה מקבלת את השם של בעלה, במצב אידאלי - היא מוכנה לראות את זה כחלק מהזהות שלה. אבל ברגע שזאת חלק מהזהות שלה, היא לוקחת את זה איתה גם אם הבית מתפרק. ואם בבית החדש היא לא יכולה לעשות את אותו תהליך, מסיבות טכניות או מהותיות, אז זה המצב. בעיני זה דווקא מאד בריא

לא אומר שהיא חייבת להמשיך לקשר את זה עם מי שגרם לזהות. זה נהיה משהו עצמי ברמה מסויימת.

ונכון, מצד האמת בזיווג שני אמיתי אמורה להיבנות קומה נוספת.

הגרוש לא רלוונטי. מר לוי חי בחו"ל, ועו"ד לוי ובניו - הגברת לוי לשעבר ובעלה שפעם קראו לו בשם אחר - מתהדרים בשם לוי 

 

ו"אמורה" זאת שאיפה נחמדה אבל אם כמובן גם לגיטימי להתחתן בלי לבנות קומה נוספת. די לחברים בפורום הזה שטורחים לבנות קומה ראשונה (אולי קומת כניסה, אולי אפילו מרתף)

הם לא מאוד חשובים בפני עצמם.
אבל הם חלק ממאבק.


אני חושב שכשאנחנו תומכים במאבק כלשהו, אנחנו יותר סימפטיים לכל פעולה מ'הצד שלנו'. גם אם היא לא הכי חשובה בעולם.

אישית המאבק הזה לא קריטי לי, ואני חושבת שפיתרון ה-2 שמות הוא די גרוע. אבל אני מודעת לא-סימטריה שבסדר הישן, ולכן מבינה אנשים שירצו להפר אותו. 

מה את עושה שיש לך הצפה לא ממוקדת של הצעות.
אולי תתמקדי מול עצמך את האנרגיה של הטיפוס שאת מחפשת ושאר הסוגים לא יוצעו לך. זה יצמצם את האפשרויות.

כרגע את פתוחה מידי, זה כאילו שמת סימן שאלה על עצמך - 'מי יתאים לי?' ואת מאפשרת לעולם לענות לך על השאלה.
ברגע שאת תעני לעצמך על השאלה בעזרת שרטוט קוי אופי של המיועד, זה יסגור את האופציות האין סופיות, או לפחות יתמקד קצת יותר את מה שמגיע אליך

מנסיון טוב... טוב שלא התחתנתי עם הבנות שיצאתי איתן... כי הן לא מתאימות לי ואני לא מתאים להן... חחחח בנחת ובביטחון בה הכל יהיה טוב

אבל אין מה לעשות. לבנות כלים לאור הגדול זה דבר סיזיפי, זה מה שצריך לעשות וזה מה שה' רוצה (אני כותב את הדברים לך אבל גם לי האמת.. גם אני שונא את זה. אני גם משתדל להסתכל כאילו אני בא להכיר בנאדם, יהודי, חבר, לפני שאני בא להכיר פוטנציאל לנישואין)

חפשי מי שיתמוך בך..

 

כדאי שתפרדו באופן שירצה את שני הצדדים ויכבד את כל מה שעברתם ביחד.

גם מצידך לכבד כל החלטה באשר הוא יחליט.

גם מצידו שלא יקום פתאום וילך אלא ידבר איתך ויסביר מה שהוא יכול... קיצר שיכבד אותך ואת הרגשות שלך.

 

כואב כואב... בהצלחה רבה. 

יכול להיות שיש לו פחד מחתונה?
דווקא כשמגיעים לשלב רציני הפחדים נוטים להתעורר.
חשוב שהוא ישמע את זה, כי הפחד מתחפש, ומי שפוחד - זה נראה לו שיש בעיה בבת הזוג או בקשר, כשבעצם הבעיה היחידה זה הפחד שלו.
הלוואי שתצליחי לעזור לו למצוא לעצמו מישהו שמבין בתחום שיעזור לו לברר אם זה אכן פחד כזה.
אם רלוונטי אשמח להמליץ (אני לא עובדת עם גברים).

לעולם לא אבין בחורים כאלה, אני חוויתי את זה מהצד השני לפני שנים..
צריך בהתחלה לנסות להבין ממה זה נובע.. ואם זה היה שם כל הזמן, או שזה פחד ממשהו רציני..
אם זה משהו שהגעת למסקנה שלא בר שינוי או התמודדות ביחד.
את צריכה לשכוח ממנו לזרוק כל דבר שלו לא לחשוב עליו לעשות דברים שאת אוהבת ופשוט לחזור לשגרה, ולהתמקד במה שיש לך חברים משפחה וכו..
ב"ה רק ישועות!

מבחינתך זה היה מאוד רציני ואפילו דיברתם על חתונה?
או שהבחור פשוט ברח וחתך בלי להסביר?

דיברנו על זה. והוא אמר שנחכה חצי שנה עד החתונה

הוא לא שווה אותך באמת

אפילו בעד שרשור סתמי שכביכול לא מועיל

כל מחשבה כתובה עוזרת להבנה של דברים אצלנו 

זה לעלות את הדברים למודעות

וחוץ מזה שהדעות כאן מגוונות וזה מה שעושה את כל הסיפור מעניין.

וכן, לפעמים יש שרשורים מיותרים כמו הרבה דברים מיותרים בחיים שאנחנו עושים

 

לא אמרתי שאני לא בעד. אני בעד, רק מעיר שכדאי זה יהיה מתוך מדעות.

זה אחלה וזה מפרה את החשיבה כמו שאת אומרת.

אבל שכדאי שכל אחד יהיה מודע מאיפה המוטיבציה האישית שלו בעיסוק נובעת.

גם אחלה לגבי שרשורים סתמיים. רק לדעת מה המקום של כל דבר.

בגדול אני מסכים ולא מסכים

יש כאן שני דברים ושניהם נכונים בסיפור הזה.
האחד- שעדיף שהאדם ייקח אחראיות על עצמו, במקום להשליך את קשייו על הציבור. אך חשוב לשים לב שהאחראיות היא בתחומים שהוא אכן יכול לקחת אחראיות, וכל אחד היכולות שלו שונות. כלומר, אין לצפות לאדם אחר לקחת אחראיות בתחום שאני מסוגל אליו אבל הוא לא- צריך להבין שלא כל מה שאני מצליח ומסוגל גם האחר מוכשר לכך. זה ברור, פשוט יש אנשים שזה לא ברור להם מספיק. ולכן כתבתי את זה.

השני- שהביקורת והבעת התסכול היא לרוב מוצדקת.
בד''כ בנאדם מתוסכל מדברים שהוא עצמו לא מצליח ולא מסוגל לפתור. בענין הדייטים למשל- ברגע שפוסלים לא אחת בציבור שלנו דברים שאינם בשליטתו ובאחריותו של האדם- זה מתסכל. ברגע שלא מתמקדים בתחומי האחריות (אלא בתחומים עם פחות אחראיות) הגדולים ביותר של האדם- קרי, המידות הטובות, ונותנים לזה מקום זניח יחסית- יש תסכול שגם מכליל. ומה לעשות, גם בצדק.. ופה הפתרון הוא לא לבוא לאדם ולומר לו לקחת אחריות, כי יש דברים שאינם באחריותו של האדם.
מה שכן, לכל אדם פרטי יש אחראיות על המידות שלו וחלק מזה זה עין טובה, אדם יכול לעבוד על השיפוטיות שלו. וזה נכון מאוד לשני הצדדים. אם החברה היתה פחות שיפוטית כנראה שהמצב היה יותר טוב

ולרוב, כפי שכבר אמרו כאן- הפריקה נעשית מתוך רצון להביע את הכאב בצורה החדה ביותר שאולי תביא את האנשים להיות פחות שיפוטיים ולשנות את התפיסה שלהם לגבי דברים, ככה שלפעמים כשזה נעשה בצורה הנכונה ובכבוד הראוי יש לזה תועלת

אתה בעצם מוסיף שלפעמים הלקיחת אחריות עצמה מתבטאת בהסתכלות נכונה וחיובית על המציאות גם כשהיא לעמדה בציפיות הראשונות של האדם?

 

אתה חושב שהחברה לא נמצאת בו צריכה להיות? מי אחראי למצב החברה? מה הוא עושה לא נכון?

 

חלק מזה שזה לא תלוי בנו זה כי בשביל טנגו צריך שתיים... זה תלוי בעוד מישהו/י, לא בחברה. מי שבעקבות החברה מידותיו אינם שלמות (כולנו, כל אחד במידה אחרת) זה תלוי בו ולא בחברה. גם הזכות והאחראיות של האדם לבחור את מי שהוא רוצה שבעל סדר העדיפויות הנכון מבחינתו.

שהעברת האחראיות אל הציבור, במקרים רבים היא גם נכונה וגם ממילא נעשית בתחומים בהם לאדם אין כמעט אחראיות ויכולת לשנות והחברה לצערנו הרב שופטת אותו- אז להגיד לו ''קח אחראיות במקום להאשים את הציבור'' מראה שמי שאומר את זה לא מבין בכלל את המקום שלו.

אני חושב שלפחות גם בענין הזה (דייטים) החברה לא נמצאת במקום בו היא צריכה להיות. בהחלט.מי אחראי למצבה? הרבה גורמים, גם האנשים הפרטיים שמרכיבים אותה, גם הגורמים שמשפיעים עליה מלמעלה. לא נכנס עכשיו לניתוח המושג 'חברה'. הנתון הוא שלאנשים יש בחירה חופשית על מידת השיפוטיות שלהם, ועל מה הם פוסלים בחורים ובחורות באמת נפלאים וטובים שיכולים אפילו להתאים להם מאוד. כמובן כל אחד לפי מידת העמקתו והדיוק שלו. ברור שזה לא הענין היחידי שמפריע בציבור בנושא הזה, וזכותו של כל אחד להגדיר לעצמו על מה הוא פוסל ועל מה לא. אבל האם הכל בדייטים הגיוני? לא חושב.. לא הגיוני להפוך אנשים לרשימת יתרונות וחסרונות. בנאדם הוא לא תעודת בגרות. ויש גם דברים באמת מטופשים שאנשים פוסלים או שיש הווא אמינא לפסול עליהם, עוד לפני שבכלל נפגשים

אני לוקח אחראיות איפה שאני יכול,

אם זה לפעול בה ממש,

אם זה לקבל את המציאות כמו שהיא ולהפנים מה הם האתגרים העומדים לפתחי שעליהם אצטרך לקחת אחראיות.

 

מה אכפת לי מה מצב החברה? מה זה יעזור לי באופן אישי במצב החיפוש האישי שלי? עלי לחפש מישהי, זהו.

לא פשוט?

 

המצב הזה מורכב כתוצאה מהרבה אנשים (מחילה על הביטוי: 'פרטים') שעושים אותו למורכב

חוץ מזה שלהבעת התסכול והרגשות יש חשיבות. אסור להתעלם מהרגשות

מסכים איתך שחשוב להעלות רגשות למודעות ולא להתעלם מהם. חלילה!

רק כדאי מאוד לתעל את הרגשות למקומות טובים ולא למקומות רעים (זריקת אחריות, התעלמות מעובדות).

זה מאוד חשוב לפרוק.

אחרי שבנאדם סיים לפרוק שידע מה עליו לעשות זה חשוב.

ובודאי שיש לנו ראחריות על החברה. האחריות שלנו להתפלל עליה. כמו שאנחנו עושים בתפילת שמונה עשרה.

 

תסכול כשעצמו נראה לידבר שלילי מאוד. יש לנו את האפשרות להיות לתפלל ולבטוח בה' לגבי מה שלא תלוי בנו.

אני לא אומר שהוא לא קיים. אבל הוא רחוק מלעזר לנו.

מודעות צריך להכל. אין ספק. גם מודעות לרגש שתוקע אותנו.

שציינת-
זריקת אחראיות והתעלמות מעובדות.
כי זה שהחברה בתחום הזה היא די שיפוטית זה נתון (כנגד ההתעלמות מעובדות), וגם זה שהיא שיפוטית הרבה פעמים בדברים שאינם באחראיות האדם (כנגד הזריקת אחריות)- גם זה נתון.

והתסכול יכול להביא אנשים להבין מה הם עושים לבנאדם, ולבחון מול עצמם כיצד נכון לנהוג.

עם כל השאר אני מסכים.

אני תופס את התסכול כדבר שכדאי לדעת לצלוח אותו. בחיים לא העלתי על דעתי שתסכול זה דבר חיובי. 

כשבנאדם מרגיש שהוא תקוע אז הוא מתוסכל.

זה לא טוב להרגיש תקוע. זה לא לעוזר לבנאדם להתקדם (מלבד זה שהוא יודע מה לא יעזור לו להתקדם, שזה גם משהו).

 

החברה שיפוטית. זאת עובדה. חוסר קבלה של עובדה זאת היא שלילית. 

קבלת העובדות באופן שיעזור לאדם הוא גם לקיחת אחריות.

תסכול לא מוביל ללקיחת אחריות.

מודעות לתסכול קיים מוביל ללקיחת אחריות.

 

 

תסכול זו מציאות בה אין לך בחירה בד''כ או שאינך מודע לה ולכן הינך מרגיש תקוע. אז זה לא שלילי, זה פשוט מצב נתון.
זה לא טוב להיות תקוע, אבל זה פשוט הנתון שהאדם תקוע לפעמים..

ושוב אני אומר: מודעות לתסכול תוביל ללקיחת אחריות אך ורק במקום שהאדם מסוגל לקחת בו אחראיות.

שהאדם יכול לעמוד מול המציאות והכיל אותה אע"פ שהיא לא מושלמת.

זאת בחירה של האדם.

זה קל? ממש לא.

זה תהליך? וואי, איזה תהליך.

 

גם בדברים שלא בחיריים - היחס להם הוא בחירי. הוא בידינו.

תסכול זה דבר מודע. אדם שמתוסכל יודע לזהות את זה.

התסכול קורה בעקבות זיהוי כלשהו.

לפעמים לומדים דברים בתורה/גמרא/ספרי מחשבה או פנימיות ועל סמך ההגדרות שם בונים השקפת עולם שלמה.
בעיה אחת היא שיש דברים שמשתנים במציאות.
ובעיה נוספת חמורה יותר היא שלא מבינים לפעמים את הדברים לעומק ולרוחב. לדוגמא הקטע של איש-נותן ואישה-מקבלת. יש בזה המון סייגים ונקודת ההבדל היא לא גדולה, בפרט בדורינו.
מנגד, יש כאלו שנשארים בכל דבר בספק וזה גם לא טוב. התורה/חז"ל נותנים לנו הגדרות שורשיות ואנחנו צריכים לפרט ולהגדיר אותן יותר.

יש הרבה מה לעיין בזה, אז בהזדמנות.
אני חושב להביא את המאמר היסודי בענין- 'למלחמת הדעות והאמונות' (זרעונים)
אורות - זרעונים - ו. למלחמת הדעות והאמונות – ויקיטקסט

הרב כותב למשל:
"כל גלוי רוח כללי לפי התגברות הכללות שבו כך הודאות מתחזקת בקרבו ולפי מדת ודאותו, כשם שאינו נותן מקום לספק, כך איננו מותר את זכותו לאחרים לשתפם עמו; הכלליות הודאות והיחוד תלויים הם זה בזה''

"כן בהופעות הרוח, היתה האליליות סבלנית וההכרה של האחדות קנאית: מתוך שהיא כללית ולא פרטית, ודאית ולא מסופקת, הרי היא מיוחדת ולא משותפת.. אבל בתוך קנאותה נמצא גרעינה הפנימי של יסוד הסבלנות. הסבלנות החלשה, המחלשת את החיים, באה מתוך גלויי רוח פרטיים שאינם משוקים בטלה של הכלליות..."

ולבסוף שם כותב הרב:
"עלינו להרבות את האור המקורי, לגלות את הרחב ואת העומק, את הכלליות והנצחיות שיש באורן של ישראל ; לבאר איך כל ניצוץ טוב המתגלה בעולם אחר הרי הוא נובע ממקורו ומתחבר אליו בחבור טבעי. אז מכל הנצוצות המתגלים מחדש יתוסף אור וחיים לנשמת האומה הכבירה בעז רוחה, בכח אלהים שבה, ולבבות צמאי אורה יביטו אליה ונהרו ולא ילכו לרעות בשדה אחר גם את אותו המרעה אשר החלו לחשוב שאך שם הוא מקומו. ועתידה הסבלנות להתפשט, עד שיוכל רוח האדם בכללו למצא את הניצוץ הטמיר בכולן, וממילא יזרק כל הסיג הלאה, "והסירותי דמיו מפיו ושקוציו מבין שניו ונשאר גם הוא לא-לקינו", ויצורפו כל הניצוצות לאבוקה היותר גדולה, ואז תהפך אל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ד'. "הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי"

מאמר חשוב ויסודי.

סתם הערה.
אני חושב שכשאומרים שלמישהו יש רגישות, מתכוונים לרגישות לאנשים ולסביבה. איכפתיות למי שסביבו.
על אדם עם רגישות לאוכל מסוים לא אומרים שיש לו רגישות, אומרים שיש לו רגישות *לאוכל*.

בין אדם רגיש לאדם עם רגישות.

אדם עם רגישות - בעל יכולת שימת לב ואכפתיות.
אדם בעל רגש - בעל יכולת לחוות דברים ולא רק לחשוב עליהם בצורה רציונלית.
אדם רגיש - אדם שרגשות משפיעות עליו יותר. יכול לבוא לידי ביטוי כאדם שנפגע יותר בקלות.

זה האם יש לך שליטה בהתפעלות מהרגש כאילו?

לא תלוי אחד בשני.

אפשר לחוות דברים ולהרגיש, אבל אם אתה יוצא מאיזון בקלות בגלל רגשות, אתה גם רגיש מעבר להיותך בעל רגיש.

שאדם בעל רגש - זה אדם שיודע להתפעל מרגשות אך שולט על כך.

אדם רגיש - מתפעל מרגשות בלי שליטה בכך.

הבנתי נכון?

אתה לוקח את המושג הזה מלשון הראשונים בספרי האמונה שלהם?

מהבניינים שלמדנו בשיעורי לשון.

מתפעל - שפעולה נעשת על משהו מסויים ומשפיעה עליו.

השאלה שלי היא האם אתה מתכוון במובן של 'התרשם' או במובן של 'רגשות משפיעים עליו'

אם הבנתי נכון את @לב אוהב אז גם בדומה למה שהיא כתבה.
רגיש זה מקרה פרטי. רגשות מאד ספציפיים שקשורים לסביבה ולדברים חיצוניים שגורמים לחוסר איזון.

אדם עם רגישות לאחר

רגשן- אחד שחווה דברים דרך עולם הרגש

רגיש מהסביבה וגורמים חיצוניים 

מניח שהוא ישמח לפרוייקט השו"ת, בגלל שמסיימים את הדף היומי יש מחירים ממש טובים..

גם דברים מפנקים שהם סתם כיפיים, וגם דברים יעילים יותר. כדוגמת פרוייקט השות.
תודה! זה טוב. ואני צריכה עוד..

את כל ספרי הרב קוק זצ''ל..
ועד שזה יקרה... 😏 ⁦🙆🏻‍♂️⁩

בינתיים אני מסתדר עם גירסה 23

לא סתם זה כל כך יקר בנפרד. כשיעברו 70 שנה מפטירת הרצי"ה והרב הנזיר כנראה יכניסו.

ואני גם הייתי מסתדר עם הגירסה ההיא אילו היה לי אותה

שעון,סט הבדלה

סטנדר לשולחן -לא יודעת כמה זה שימושי וכמה המחיר אבל אני יודעת שיש דבר כזה..

דברים שלכל אחד כיף לקבל-
כרית עם תמונה
טרמוס שווה

אבל לי זה מזכיר שדמבלדור קיבל כל שנה לחג המולד ספרים
והוא?
הוא בסך הכל רצה זוג גרביים צמריריים חדשים