פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 469)

איך שאדם יראה את עצמו- ככה הוא יקלוט אחרים.

חז"ל אומרים למשל- "איזהו המכובד המכבד את הבריות" ושמעתי פירוש יפה שזה שהוא מכבד את הבריות מעיד על עצמו שהוא מכובד. לכן "ואהבת לרעך- כמוך". הבסיס לכל זה האמון בעצמי.

לפי מה שאני הקטן מבין- האדם הוא קודם כל סובייקטיבי ורק מתוך זה מגיעה האובייקטיביות של איך שהוא קולט את המציאות מהצד. לכן מאוד חשוב שהאדם יראה את עצמו באור חיובי. רק אדם שלם עם עצמו יכול לראות את השלמות הזאת באחרים, זה מה שנקרא 'עין טובה' ולהיפך קנאה- שבאה ממקום של אי שלימות עם עצמי- ומתוך כך הצורך להסתכל החוצה ולהשיג את השלימות בצורה דמיונית ולא אמיתית

אם היא הזיווג שלך זה יסתדר על הצד היותר טוב. בהצלחה

 

תמלא את השבוע בדברים טובים 

והרבה לימוד תורה

 

 

אולי יעזור- ללמוד תורה?  להתחזק באמונה? שיחות של הרב יגאל כהן?
ולדעתי גם - חיזוק הביטחון העצמי " אני שווה, מי שתהיה איתי תזכה (לא מתוך גאווה) , ה' מייעד לי מישהי שהכי מתאימה לי בדיוק "

תעכל את מה שזה אומר.. זה לא פשוט בכלל. תדמיין מה זה דורש מבחינתך להכיל.

להגיד אהבת ישראל זה קל, בפועל לגדל ילד שלא שלך זה יותר מורכב ממה שזה נשמע.

בהצללחה!

מה לדעתך צריך כדי להיות מסוגל לזה? ואיך יודעים אם יש? 

ואם בכלל כדאי להכנס לקשר ולנסות...

 

 

עדיף עם אחד עם ילד 

 

זה מאוד אחרת מאשר בלי ילד אבל אני חושבת שמעבר לבירור שלך עם עצמך לגבי הרעיון זה קשר גם רגיל בינך לבינה (פשוט שתזכור את זה) 

 

אתה מכיר את הילד ? אם כן אתה יכול לדמין להיות אבא שלו ?

 

(למה פה בקושי מגיבים?)

היה אחד מבוגר במקום שאני לומד בו שאמר לי שלפי מה שהוא מכיר אותי אני יכול לעמוד בזה.

הוא דיבר מהצד שהאשה מחפשת הפעם מישהו סבלן ומכיל וכו'  השאלה אם יש עוד דברים

מה עוד צריך לדעת בשביל זה? 

 

את הילד אני לא מכיר..

אני לא הייתי שוללת מיד אבל כן הייתי מתייעצת עם מישהו חכם ומבוגר ממני שמכיר אותי ושאני סומכת על דעתו
תמצא מישהו כזה, שיהיה לך נוח לשתף אותו בכל הרגשות והמחשבות הכי עמוקים שלך ואיתו תתייעץ

כל הכבוד לך שבכלל חושב לנסות ולא מיד שולל
בהצלחה רבה!

שמתי לב שכל אחד - רק במילים אחרות - כותב שזו משימה יותר קשה מהרגיל...

 

תוכלו להרחיב לי את הסיבה המרכזית? 

מה היתה הסיבה לגירושין.

נראה לי שזה הדבר המרתיע ביותר.

כי לשאול אותה לא בטוח שיתן משהו, לרוב הגמל לא רואה את הדבשת שלו.

שיש הבדל בין חתן וכלה טריים שיש להם את כל הזמן שבעולם לעצמם ואז בשלב הבא מגיע תינוק, משותף
לבין חתן וכלה טריים שמיד מגדלים ילד.
ילד זה דבר שדורש, תשומת לב, וזמן, ומחשבה, ו צריך להתחשב בו, ואם רוצים לצאת אז צריך למצוא לו סידור. בקיצור, אתם לא לבד. מעבר לבניה של הקשר ביניכם יש עוד ילד בסיפור.
האם זה בלתי אפשרי?
ממש לא.
יש הרבה שעושים זאת, מצליחים ומאושרים, מכירה לפחות שתי משפחות כאלה, אחת מהן של רווקה שהתחתנה בגיל די מבוגר עם גרוש עם כמה ילדים.
אבל צריך שתהיה נכונות לזה, הבנה של מה זה אומר, ואכפתיות גדולה כלפי הילד.

להתחתן ולהצליח לנהל חיי זוגיות תקינים ובריאים ונעימים זאת משימה מאתגרת, אבל להתחיל לבנות זוגיות עם ילד זה מורכב עוד יותר

למה?
בעיקר כי זה לא ילד שלך, זה כבר עושה את זה שונה
אני חושבת שבמצב כזה צריך להתמודד בשתי חזיתות במקביל, גם בלבנות זוגיות עם האישה החדשה שאתה לא ממש מכיר וגם בלהצליח להיות אבא וחבר טוב של ילד (לא יודעת בן כמה הוא, ככל שהוא יותר גדול זה יותר קשה) שלא בטוח שמעוניין באבא בכלל, שאולי ירגיש שלקחת לו את אמא

זה אתגר; שאפשר להצליח בו
אבל רק אם יש נכונות אמיתית להצליח למרות הקשיים, ואם האישה היא באמת פרטנרית מוצלחת לזה ותשתף פעולה לגמרי

ורואה שזה לא ברור לך, אז ברור שצריך לברר למה היו הגירושים, ואיפה האבא בסיפור הזה
אפשרי לברר, אבל זה יותר קשה
בשלב מסויים תשאל אותה, אבל אני הייתי עוד קודם מבררת עליה (אולי אפילו לבקש ממנה מספר אחד לברר אצלו ומשם להתקדם, לבקש מההוא מספר של מישהו אחר) ומנסה להגיע למה היה שם
זה חשוב לברר עוד יותר מאשר אצל רווקה

תחשוב על כל הדברים המורכבים ששם וכמו בתוך הצגה תנסה לשחק את התפקיד שלך בתור בעל כזה...

שאפשר לעמוד בהצלחה במשימה שכזאת אם מפחדים ממנה

 הגישה שלי בחיים היא שאם מפחדים מאתגר כלשהו לומדים עליו איך לנצח אותו.  

תתייעץ עם כמה אנשים שמכירים אותך.
תחשוב טוב על זה.
אם אתה נפגש איתה ויש התאמה בסיסית, תעשה היכרות גם עם הילד. וככל שאתה מתקדם בקשר איתה ככה תיפגש גם יותר איתו ותכיר אותו. כי אתה מתחתן גם איתו..

בכל אופן, לפני הכל תברר עליה. אופי, סיבת גירושין וכו'. כי מבחינתה זה הדבר האולטימטיבי (רווק. ובחור טוב כמוך..) אז היא צריכה להיות ראויה לזה.

דתיה/מסורתית?
לא אכפת לך?

אם הילדים שלך יהיו דתיים יפריע לך שהם דוסים?
או אם הילדים שלך יהיו מסורתיים יפריע לך שהם לא מחוברים מספיק?

זה גם חלק חשוב

ועוד 2 נקודות,
בחר שאין לו זמן להיפגש, איך תתקדמו? למה אין לו מספיק זמן? זה לא מספיק חשוב לו? אולי הוא לא מספיק מוכן רוצה קשר כרגע?

והבחור שנפרדת ממנו,
למעשה אין שום פרטים (בחירה שלך, כן..)
אבל תחשבי עם עצמך ותעני על זה:
על מה נפל הקשר? מי החליט לסיים?(/משותף) את רוצה לחזור אליו? את רואה את עצמך ניגשת שוב וחוזרת אליו?

הרבה בהצלחה
בשורות טובות

הוא מוכן לבית דתי . לחינוך דתי .
אני פעמיים אומרת לו שניפגש בכל יום הוא בתירוץ אחר.
הקשר נפל בכך שהבחור נלחץ החליט שהוא לא רוצה להתחתן כרגע. וזה קרה בפתאומיות .
תאמת הייתי חוזרת הוא היה אדם טוב דתי קרוב שלי יש הרבה דברים משותפים.

להתנתק ריגשית מהבחור ולבחור אילו דברים לקחת איתך מהמפגש איתו ואלו דברים לא.

 

ב"ה שהוא יעץ לך דבר כזה, את מרגישה בטח עכשיו עד כמה זה מקל עליך.

לכי תדעי אולי זה חלק מהתפקיד שהוא בא אליך כדאי שתהיי במקום נורמלי שמגיע לך ומכבד את מי שאת.

תנסי לקחת נקודות אור מהקשר הזה.

על הכוחות שגילית, על הזהירות שלמדת, ובטח למדת המון קשרים מהקשר הזה על מה את מחפשת ובכללי וכשאת עכשיו הרבה יותר מנוסה.

 

ממליץ מאוד לדבר עם הבחור ישירות ולנסות להבין איפה ה'ראש' שלו. ואם הוא לא יכול להשקיע בשבילך, הוא 'לא זה', עזבי אותו ותחסכי לעצמך כאב ראש מיותר.

 

 

אין באמת קשר בין ההתמודדות שלך בלהתנתק מהבחור הדתי לבין הבחור המסורתי שאת לא בטוחה מה הוא רוצה ממך.

אם כבר התחלת קשר חדש סימן שאתה יכולה וזה טוב.

מברך אותך שיהיה לך קשר חדש ותשכחי את הקודם. לפעמים קשר חדש וטוב מרפא פצעים שמקודם.

מקווה שעזרתי אפילו בקצת.

בהצלחה רבה!! 

נכון בכל פעם יש לו תירוץ פעם לא יכול. פעם מזג אוויר .
כן ב"ה הקל מאוד עלי אמנם נסיעה קצת ארוכה .
אבל ללא ספק "משנה מקום משנה מזל "

חוצניק שעלה בגיל 8, שונה מחוצניק שעלה בגיל 18. חוזר בתשובה שהתקרב לתורה ומצוות לפני X שנים, שונה מחוזר בתשובה טרי, וכן הלאה.

מוזמנת בפרטי

וגם לא נכון

אחד למשל -

אוהו, והרי לכם כמה רעיונות - לקראת נישואין וזוגיות

מתייגת לך מומחה למציאת שירשורים מההיסטוריה @חדשכאן

זה נעוץ פה למעלה 😏

מקומות לדייט זול וסגור בירושלים מחר? - לקראת נישואין וזוגיות

שיש אחלה פיצריות ברמה עם סלטים ומרקים ומקומות ישיבה שגיליתי. אחד ביפו לכ זוכר את שמה ועוד מקומות..

הכי קלאסי זה רמדה
אבל לפעמים קצת עמוס שם
יש את קראון פלאזה מול בית כנסת הגדול
זכור לי כמקום נחמד

ויש בשרי ישראל, אחרי טרם וכל החנויות, בפניה ימינה בפנים..

מלונות מומלצים לפגישה בירושלים? - לקראת נישואין וזוגיות

חורף, הגשם מטפטף על העורף...וקר! - לקראת נישואין וזוגיות

לכם לנסות את הניגון שבלב של אליעזר רוזנפלד
יש להם הרבה סגנונות והם מתאימים את עצמם למה שמבקשים
והם מתאימים לסגנון שכתבת
בהצלחה!

יקר אבל נשמע שיש להם את השילוב הכי טוב בשבילכם

כל אחד מגדיר אחרת. ולכן חשוב לא לתת רק את ההגדרה אלא להסביר מה זה בשבילך כדי לדעת בבירור שמשדרים על אותו גל

אם חשוב לה משהו מסוים, שהיא מגדירה אותו x. גם אם היא טועה, זה מה שהיא מחפשת, וזה מה שהיא רוצה. אתה יכול להיות שלתפיסתך הוא כן עונה להגדרה, אבל לפי ההגדרות שלה לא.

ההחלטה בידיים שלה, ואתה לא צריך לחנך אותה, זה לא מתפקידך. מקסימום לתת לחבר טיפ לא לפגוש אותה כי היא נשמעת כך וכך.

ולא התווכחתי איתה כמובן, רק אמרתי את זה בתור הערת שוליים.
יותר התכוונתי לשאול מה המושג מחובר לעם ישראל אומר לדעתכם ? (:

 

כל אחד מפרש מושגים בהתאם לעולם שלו, לידע שלו ולאירועים והחוויות שהוא צבר בדרך 

ולכן כדאי למקד את השאלה- לשאול על הנושא מכמה היבטים , לבקש דוגמאות 

 

ובפועל - אני מסכימה איתך, שמחובר לעמ"י זה לא רק אחד שהוא דמות מנהיגה וכרזימטית סטייל מדריך בבנ"ע.

אבל אתה עוד תתקל בזה בדרך- וכדי שהבירורים יהיו יעילים בשבילך תדע למקד את הרצון שלך 

ולא להכנס לדיונים מיותרים 

 

 

אתה בטח לא חולק על ההעדפה שלה- הרי זה הענין שלה- כנראה שזה מה שמתאים לה. לכל אחד יש אופי אחר והעדפות אחרות. זה שהיא רוצה בחור כזה שמעורב בכל דבר שקורה בעמ''י באופן מעשי אני מרשה לעצמי להניח שזה גם מה שהכי מתאים לה. אדם קרוב אצל עצמו, ויודע מה הכי טוב ונכון עבורו.

המחלוקת שאני כן שומע כאן היא רק על ההגדרה- האם 'מחובר לעמ''י' חייב להיות בצורה מעשית, או שאדם יכול ללמוד תורה וגם להיות מחובר לעמ''י.
פה בודאי אני מסכים איתך, שלהגדיר 'מחובר לעמ''י' רק את מי שעוסק במעשה ומחובר בדרכים יותר חיצוניות (מאשר חיבור פנימי- נשמתי ע''י התורה)- זו הגדרה חיצונית. ההגדרה שלה לא מדוייקת.
אלא שפה היא סה''כ לא מצאה את המילים הנכונות ביותר למה שהיא מחפשת, היא לא ניסתה לקבוע מה זה מחובר לעמ''י ומה לא. אתה המשכת לדון איתה על הנושא החשוב הזה אך הוא לא קשור לנושא השיחה.

מה שהמשכתי איתה את הדיון היה על זה שמבחינתי זה נשמע מאוד חיצוני לחשוב שרק מי שעושה איזה פעולה הופך אותו למחובר לעם ישראל. זה הגדרה שלא הסכמתי איתה זה הכל.

לא מעיד על הבחירות שלה. היא יכולה להיות בחורה מאוד פנימית ועמוקה וממש לא חיצונית, והיא פשוט לא הגדירה את זה נכון. אז הדיון איתה היה נראה לי קצת מיותר ונשמע לי שמגיע (אולי) ממקום כזה שקצת נפגעת מההתנסחות שלה..
אז זה בסה''כ טעות טכנית של ההגדרה שלה

לא היה לי ממה להיפגע. זה יותר נבע מהעניין שלפעמים יש איזה אידיאליזם סיסמתי וילדותי שתופס דברים בצורה קצת חיצונית אז אמרתי לה מה אני חושב על זה, בדומה למה ש'לב אוהב' כתבה בסוף. (לא יודע ממה זה נבע אצל אותה בחורה).
בכל אופן אשריך על התגובות ⁦️⁩

סליחה אם זה היה נשמע שאני קובע מאיפה זה נבע אצלך (כתבתי אולי )
ומסכים שיש מושגים רבים שצריכים העמקה ודיוק

יש בעיה שמבררים דברים גדולים כאלה אצל חברים

זה דברים שלא בטוח החברים ידעו להגיד

וגם זה קצת לגמד את זה שחושבים שלהתנדב איפשהו זה אומר שהבן אדם חושב על כלל ישראל

אני מבינה את הרצון שלה. היא בטח גם כזאת ומחפשת מישהו שחשוב לו הכלל,

אבל אני חושבת שזה משהו ששומעים מהבן אדם וגם לא בטוח שזה משהו שרואים ישר

צריך היכרות קצת מעבר כדי לשים לב לזה...

 

אני רק מקווה מאוד בשבילה שזה מגיע ממקום כנה ולא אידאליזם מפוצץ וסיסמאתי (כי את זה נגיד אני לא סובלת)

 

 

קשה לדעת כמה חבר מחובר לעם ישראל,זה משהו יותר פנימי שכל אדם יודע על עצמו.
השורות האחרונות שלך זה בדיוק מה שהתכוונתי, שזה הסיבה שהמילה אידיאליסט מצחיקה אותי, כי לפעמים זה נהיה איזה סיסמא מפוצצת שריקה מתוכן אמיתי.

והיא חושבת על אחת או כמה מהן וקוראת לזה בשם של המושג

 

 

אפשר להגיד שגם אם בפועל הוא לא עוסק בזה ביוןם יום אם זה נמצא בשיח שלו, ואם הלימוד תורה שלו הוא כללי מבחינתו..

בכל מקרה  אתה אומר מה הראש שלו וכדאי שלא תחשוב אתה יכול להגיד שהוא לא 'ילד בני עקיבא' שלא תחשוב.. (יכול להיות שהוא כן, במידה והוא לא)

אין מה לרדת להגדרות אתה מבין ממה אפשר להזהיר ומה אפשר לחדד זה מספיק.

מבחינתי בחור שמחובר לעם ישראל זה בחור לא אדיש... שלא רק לומד תורה אלא יש לו מידות מעבר של אהבת ישראל שזה חשוב מאוד .
הבעיה שזה משהו שלא קל להגדיר וכל אחד יכול לפרש את זה שונה..
אם היו שואלים אותי את זה על חברה. הייתי חושבת על כל הפעמים שהיא עזרה .. והתנדבה וככה עונה.

את מה שהתכוונתי אליו.
אני רק התכוונתי להגיד שמהצורה שהיא אמרה את זה זה היה נשמע 'שמחובר לעם ישראל' זה בהכרח מישהו שמעביר פעולות או מתנדב איפשהו..ולא הסכמתי עם זה.
כי זה ממש לא מתחיל ולא נגמר שם.
לגבי מה שאת אומרת אהבת ישראל אני ממש מסכים שזה שאלה חשובה לשאול, ומידה חשובה מאוד שתיהיה באדם.. שנזכה.

ואז נפגשים כמה פעמים בודדות ומתחתנים.

כי לא ניסיתי את זה 😅 יכול להיות שזה באמת עובד אבל לי לא נשמע אידיאלי משהו המצב הזה

לנשים הקשר מתגבש רק אחרי הרבה זמן..
לגברים זה קורה ממש במהירות.

הרגשה של יש מבין, של הוא מבין אותי וכו- מהדייט הראשון
משיכה,געגוע-דייט חמישי שישי ככה. בתקווה שזה יבוא עוד לפני..
אהבה והרגשה של שורש נשמתי- הלוואי שיקרה

תחליטי שכך את רוצה שיהיה.

כי משיכה, געגוע ותקשורת הם מבחינתי מספיקים לחלוטין
ההרגשה הסוחפת של התאהבות פרפרים וביטחון שזה זה האחד והיחיד וואלה אשמח אם יהיה אבל לא חובה כדי להתחתן
פעם חשבתי שבלי זה אין סיכוי שאני מתחתנת אבל למדתי והתבגרתי..

מעניין מה שאת אומרת, וגם שמעתי את זה כמה פעמים אבל אני חושבת שזה גם קשור לאופי. אנשים שהם יותר רגשיים, יותר חשים ומביעים רגש אני חושבת שיהיה להם קשה להתחתן בלי להתאהב. שגם אז אגב אין בטחון של 100 אחוז שזה זה, תמיד צריך להשאיר משהו לקב''ה

רק כשאגיע להחלטה אדע אם אני מסוגלת באמת בלי ההתרגשות המטורפת הזאת וההתאהבות
רוצה להאמין שכן
אבל לא יודעת עכשיו
קיצור אעדכן חחח

שרק אצל 11% מהזוגות יש התאהבות.
זה הרבה הרבה פחות קיים ממה שמדמיינים.
חשוב לדעת את זה כדי לא להיות בציפיות מוגזמות ובגלל זה לפספס.
וכמו שאת אומרת, ההתאהבות היא ממש לא מדד להצלחת חיי הנישואין או לאהבה שתהיה בהם. זוגות שהתחילו קשר בבנייה הדרגתית ובלי התאהבות - יכולים לחיות באושר ובאהבה גדולה.

להתאהבות ברמה הקיטשית של המילה, לא מצפה להרגיש פרפרים ואיזה אהבה בלתי מוסברת וגעגוע אחל מפגישה ראשונה וכל יתר התיאורים הציוריים האלה (טוב אולי קצת מצפה חח, אבל...), אני מדבר על איזשהו בסיס כזה של תחושה שבזה אני צריך להשקיע כרגע, תחושה כזאת לא יודע אם שורשית אבל תחושה של סוג מסויים של שייכות, אני חושב שזה משהו שכן יש לו איזה מקום בציפיות בהתחלה של קשר ובשיקול כי מעבר לשכל ולרגש צריך לתת הרבה מקום לתחושות כאלה "שמגיעות מהבטן" מה שנאמר להרגיש ת'צלע חח או שאולי באמת זה סתם דמיונות של רווקים,
בכל מצב תמיד יש ת'חששות של מצד אחד לא רוצה להכנס לזה מלכתחילה אם אני לא יודע מראש שיש לזה איזהשהו בסיס מעבר לנתונים הרגילים, ומצד שני כשאתה מחליט לוותר על קשר בגלל שלא היה שם את התחושות האלה אתה מתחיל לאכול את עצמך שאולי פספסתי ואין באמת דבר כזה "תחושת שייכות", או לפחות לא בהתחלה...
בקיצור באמת שאלה חשובה, אני אישית ממש לא רוצה לעבור מסכות בעניין הזה ואין לי כוח או רצון כל-כך להכריח את עצמי להתחיל להפגש רק בשביל לראות "שאני לא מפספס" ובאמת חשוב לדעת במצב כזה איך להבין איפה זה יהיה פספוס ואיפה זה סתם בשביל למלאות חור קיים בחור נוסף...

באמת מה שאתה מתאר, תחושת שייכות והתחושות האלו שמגיעות מהבטן, מעבר לשכל ולרגש, הן בעצמן כבר שלב מתקדם. לצפות להרגיש אותן כבר בהתחלת הקשר זו ציפייה לא ריאלית בכלל. אמנם יש כאלו שכן פגשו את זה, אבל אי אפשר "לבנות" על זה. אם מצפים לזה עלולים לפספס קשרים עם פוטנציאל מצויין.
(כתבתי את סיפור הקשר של מתאמנת שלי שהתחתנה שממש ממחיש את העניין הזה, אשמח לשלוח בדוא"ל למי שרוצה)
ויש עוד נקודה חשובה בדבריך. מי שרוצה ללמוד שחיה חייב באיזשהו שלב לעזוב את מעקה הבריכה. חייבים לעזוב את האיזור הבטוח, ולקחת את הסיכון הזה. בכל כניסה לקשר יש מימד של סיכון, אבל אין דרך אחרת אלא לקפוץ למים, אחרת נשארים לעולם על שפת הבריכה.
נכון שחשוב לברר מראש ולא להפגש סתם עם מי שלא רלוונטי, אבל אחרי שעושים תהליך בירור נכון ומשמעותי (ויש דרך מסודרת לזה) - צריך גם להרשות לעצמי להכנס לקשר למרות מימד ה"סיכון" שיש בזה. לפעמים תהליך אימון יכול לשחרר בדיוק את הנקודה הזו.

עשויות להיות מסביב לבירור הזה טעויות משמעותיות, שבגללן עלולים להתעכב הרבה שנים מבניית הבית, וחבל כל כך...
אין לי זמן לכתוב עכשיו, אז מצרפת קישור למשהו שכבר כתבתי בעניין הזה:
שרה גנץ
אם לא נפתח למישהו שמעוניין לקרוא - אני יכולה להעתיק.

(למרות שאמרתי לעצמי שבלי נדר אני לא עונה על שאלות כאלו, כי אני סתם כבר חוזרת על עצמי)

 

לי זה כמעט הכי חשוב... 

 

מה אני מצפה להרגיש?

שמחה ממנו ושמחה להיות איתו, חיבה, משיכה התחלתית, שייכות 

 

ממתי? פגישה שניה שלישית ככה..  

 

הרבה אושר ושמחה בבניית הבית בע"ה!

איזה משמח

שאני אדע אם אני לא היחיד..

ושואלת מה בעצם מונע מאיתנו לעשות את זה?
מה גורם לנו למנוע מעצמנו וממי שמולנו את הפשוט הזה?
הסיבוכים נוצרים אצלנו, בגלל תפיסות שדברים צריכים/אמורים להיות כך, ואלו ה'חוקים' וה'כללים', ומה עלול לקרות אם נשתף במקום הזה. אנחנו נהיה חשופים ופגיעים, וקיים סיכוי סביר שזה באמת יקרה ונפגע.
אבל יכול להיות גם אחרת...

הלוואי ויעמוד מול עינינו שכדי להכיר באמת,אנחנו נדרשים להיות אמיצים ולפתוח את הלב. וכן, זה אומר לאפשר למישהו להיכנס לשם...מישהו שלא בטוח שמיד ידע איך להתנהל במרחב הפנימי הכל כך עדין הזה. הדבר המדהים הוא שאם קיימת נכונות ורצון, אפשר ללמוד את האומנות הזו של ללכת בשבילי הנפש והלב של מישהו אחר בעדינות וברגישות. מתוך כבוד והערכה למרחב הזה שהוכנסנו אליו.
כשמוכנים לאפשר לעצמנו לקחת את ה'סיכון' הזה (או יותר נכון את הסיכוי), ופותחים את הלב קורים דברים מדהימים.
גם אם עלולים להכאיב בהמשך.
הרי בחיים המשותפים עצמם נפגש בצורך להתמודד עם הרגש הזה וקרוביו, ומהדרך אפשר לקבל כל כך הרבה מתנות וכלים לבנייה של זוגיות בריאה וקשובה.
וגם אם צד אחד לא כזה, אפשר להיות אנחנו כאלה ולהתחיל את השינוי לטובת כולם. אין סיבה שנסבול ונתייסר בהתחבטויות ולבטים פנימיים שנדבר עליהם עם כל העולם, רק לא עם מי שהכי נכון לדבר איתו עליהם. זה שאיתו אנחנו נפגשים.

תודה שהעלית את הנקודה הזו.

אנשים פוחדים מהכאב. שבויים בתפיסה שהוא לא יבוא בצורה אחרת. וגם אם יבוא, אז לא הביאו אותו בעצמם.
זה פחד מלהיחשף חלש. מאיך שהאחר יקבל את זה.
לכן צריך ג"כ לדעת איך לעשות את זה.

אני חושבת שאנשים לפעמים מפחדים להיפגש.
לא, לא עם האחר.
הם מפחדים להיפגש עם עצמם, כי המפגש עם האחר מציף מתוכנו כאבים קיימים, שפחדנו לגעת בהם (לפעמים) כל כך הרבה שנים. כי כשיש שם מישהו אנחנו נדרשים לתת תשובות...לא רק למי שמולנו, אלא בעיקר לעצמנו.
כשנלמד להכיר את עצמנו לא נפחד מזה שמישהו פתאום ילך שם וידרוך על משהו ויכאיב ממש, רק כי לא היינו מוכנים לזה שבמקום הזה יש איזו נקודת תורפה. כשאדם יודע ומכיר את עצמו מבפנים, את הטוב והכאוב, המשתלם והנשבר, הוא נוגע ורואה שהכל בסדר והוא עדיין כאן. הוא עדיין חי עם הכאב כמו עם הדברים שמשמחים אותו, לא מתפעל מדי מזה או מזה, אלא פשוט חי, באמת, בנוכחות שלו בחייו.

ממקום כזה כשיתקיים מפגש עם מישהו אחר הסיכוי להסכים להיפתח יהיה גדול יותר, כי האדם ידע שלא משנה מה, הוא עדיין יהיה כאן. רגש ומחשבה שמישהו אחר יעורר לא יטלטלו את עולמו הפנימי כל כך, כי הוא יבין שהכאב כמו השמחה באים והולכים. הרגשות והמחשבות נעים בתוכנו וסביבנו, אבל הם לא נוגעים ומשנים את מי שאני. מחשבה של מישהו אחר עליי לא תשנה אותי במהות שלי.

יש עוד הרבה מה לומר אבל די בזה.

וזה לא פשוט להיות במצב כזה.

עם הגינות, רצון לטוב, ושותפות של שני הצדדים, יהיה אפשר לפתוח את הדברים ולא לחוש פחד מהצד השני.

שלפעמים גם זה כדי לא לפגוע בצד השני, לא?
(בכוונה שואל, כי באמת לא מכיר ויודע)

ואת כותבת ממש יפה!

כדי לא לפגוע בצד השני? אי השיתוף בלבטים נובע ממקום שלא רוצה לפגוע?
יכולה להבין את המקום הזה. קיים מקום כזה וברור שצריך להפעיל שיקול דעת לגבי העניין ואיך להגיד ולשתף.
בתגובה שלי אני יוצאת מנקודת הנחה שהאמירה של פותחת השרשור הגיעה בעקבות לבטים שנוגעים לדברים מהותיים בקשר, שנכון לברר אותם יחד. הלבטים כל אחד בלבד שלו, משאירים את שני הצדדים עם הרבה סבל מיותר.
כנות ופתיחות מאפשרות מרחב ברור ומואר הרבה יותר, ויכולות לקדם קשר או לחסוך הרבה זמן וכאבי לב. באחד הקשרים שלא זרמו, הבחור אמר לי שכדאי שנפתח את הדברים כי שנינו הרגשנו שמשהו שם לא עובד, וחשוב שנבין מה גורם לזה, ואם זה משהו שאפשר לעבוד עליו או לא. הסכמתי איתו. הכנות והפתיחות האלו נתנו לנו את האפשרות להבין יחד שזה לא מתאים, ולסיים את הקשר בהרבה יותר השלמה ונעימות, במקום בתיסכולי 'איך אני אומרת לא?זה לא נעים' או 'איך אני גורמת לו לא לרצות להמשיך?כי ממש לא בא לי...'. בקשר ההוא גם למדתי שהסיכויים מאוד גדולים שגם הצד השני מרגיש את מה שאני מרגישה, ואם רק נדבר על ההרגשה הזו נוכל להשקיט דברים בתוכנו ולהגיע להחלטה עם יותר בהירות.

וב"ה, תודה רבה.

תודה על ההסבר

את כותבת כ"כ יפה ומרגיע.

את כותבת יפה בכנות, רגישות, עדינות וחכמה. ראיתי את זה הרבה פעמים בפורומים, הזדמנות להגיד

תודה רבה על המילים החמות.
גם לכן @מקום בעולם @יהיה בסדר.... ו@בוגרת קטנה.

בדיוק דיברתי על זה עם 2 חברים.
זה כל כך חבל

בעקרון לעניות דעתי ממש מומלץ שזה יהיה ככה.

אני מאמינה שאם תשתפי את המדוייט במחשבותייך ותחושותייך הוא גם כן ישתף..
או לחלופין אפשר לדבר על הקשר,
איפה אנחנו מרגישים שהקשר נמצא וכו.

זה לפעמים מביך במקצת~
אך אם קצת סבלנות, הכלה והקשבה שוברים את הקרח הזה ויודעים מה הצד השני מרגיש וחושב,
ולא מנחשים בעצמנו ואחר כך מתאכזבים,
או פשוט לא יודעים.

זה דורש פתיחות מסויימת שלרוב אין,
זה להפתח בלי לדעת אם יצא מזה משהו..
וזה מפחיד במקצת.
אנחנו, בני האדם, מאוד מפחדים להפתח ואז שהכל ישבר..
ולכן צריך בזה זהירות רבה.

ולוקח זמן לומר למדוייט לומר מה המחשבות וההתלבטויות..
ולא תמיד זה מרגיש כל כך נוח.
ובשביל זה צריך המון המון סבלנות משני הצדדים...
זה נושא לפגישה של כמה שעות טובות~ כשרוצים בזה וכשעונים באמת.

זה כמובן לא שייך בפגישות ראשוניות...
אך זה הכרחי בהמשך.
ולא בשלב מתקדם שאוטוטו סוגרים, אלא בשלב די ראשוני..
כדי להבין היכן הקשר מונח, מהם הדברים וכו..
ולא פתאום לחטוף הלם מזה שהבחור/ה החליט/ה לחתוך.

וזה גם לעניות דעתי אחד הדברים הכי הכי חשובים בזוגיות..
דיבור, שיתוף
אם אין את זה מההתחלה אז לא בטוח שאחר כך זה יבוא.

בהצלחה רבה~
בעזר ה' שנזכה.

גם לדעתי זה צריך לבוא בשלב שיש רצון לעבוד יחד לטוב ולמוטב.
כשזה בהתחלה, וכל אחד עדיין מגשש, חבל לסבך גם את הצד השני בהתלבטויות כשגם ככה הכל לא ברור ומבולבל.

לא התכוונתי להתחלה ממש,
אתה צודק.
בהתחלה כל אחד מגשש לעצמו ובוחן לעצמו...
וככה זה גם הכי טוב ונכון.

התכוונתי לשלב שהוא מצד אחד כן ראשוני ומצד שאני כבר יש לקשר התחלה כלשהי ובסיס כלשהו.

ובעקרון זה כל זוג ואיך שמתאים לו~
אין בזה חוקים.

😐

רק אדם עם רגישות רבה יכול לעשות את זה, ואז זה פותח, ומחבר, וחלון וראי 

אבל אם לא - סופו שהוא פוגע קשות מבלי דעת בבן\בת זוגו 

ובסוף בסוף - כל אחד מחליט לבד, אין מה לעשות

הכי גרוע שיש.
לפחות היה טוב?

 

דרך אגב, חברה שלי מתחתנת אוטוטו ובדייט ראשון היא היתה כמעט גוססת 
יש תקווה.

הוא הגיע ממש חולה ומצונן
עשינו על זה מלא בדיחות

כי לי לא היה מפריע שתבוא חולה, אבל אני מעדיף להיפגש בריא.

צד השני..

גם רעיון לא משהו...

 

מקווה שאת מרגישה טוב יותר 

ושיהיה עוד דייט למרות החולי

אבל מה זה משנה? מתחתנים לפי התאמה, זה לא אמור להיות שיקול לכאן או לכאן.

מחמת הקירבה

שהרי כשמסתובבים ביחד ומכירים, והמשפחות מכירות, דברים מתפתחים באופן טבעי. 

ובברכות מד,א "עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנית שמה, שהיו בה שמנים זוגות אחים כהנים נשואים לשמנים זוגות אחיות כהנות. ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא, ולא מצאו חוץ מן הבנות של רב חסדא שהיו נשואות לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא, ואפילו שהן היו כונהות, הם לא היו כהנים". ניכר איפוא שזה נתפס כדבר חיובי וסימן ברכה.

לי באופן אישי זה נשמע דבר מאוד נוח ומוכר, אבל אין לגיסותיי אחיות אז קשה לי לאמוד את זה במציאות.

 

(אף על פי כן ברור שהמשנה בפרק ארבעה אחין בין כה וכה צריכה להשתמש בדוגמאות הללו, אף אם זה לא דבר נפוץ, על מנת להשמיע לנו את הדינים. ובכל מקרה ומקרה יש משמעות חדשה, כמבואר בגמרא).

כמו שיש מקורות בנוגע לפעם על חתונות בין בני דודים, או שני חברים קרובים שמחליטים שהבן שלי יתחתן עם הבת שלך, או שאתה תתחתן עם הבת שלי.
אבל בכל מקרה היום מתחתנים לפי התאמה, וכדאי להיות פתוח להכל בשביל למצוא מישהי מתאימה, כי כמו כל דבר יש לזה יתרונות וחסרונות

ועדיף שלא אא"כ באמת זה שילוב נדיר

מעניין ומאתגר

[לא צריך ללכת רחוק, כבר במשנה הראשונה נמצאת התייחסות למציאות של סבתא ונכדה שנשואות לשני אחים - אם חמותו שפוטרת צרתה].

כך שאני לא חושב שאפשר להסיק משם שזה היה נפוץ.

 

אבל יכול להיות שזה היה נפוץ, בגלל סיבות שונות. ובפרט באיזורים כפריים, שייתכן שבכל הסביבה היה מספר מועט של ממשפחות שרלוונטי לשאת מהם אישה.

 

זה באמת לא קל ולא נעים שצריך להתמודד מול הדברים האלה כל פעם מחדש. 

אבל לגיטימי שהן רוצות להיחשף להשלכות הרפואיות בתנאי שזה נעשה בכבוד ונעימות. 

 

מקווה שהתקופה הזו והתמודדות מול הדברים האלה תעבור במהרה 

 

ולפגוע באנשים...

במיוחד בדברים שיש בהם חיסיון רפואי

עצוב.

אל תתייאש. שיהיה בהצלחה.

 

[@ברוקולי מסכים איתך שלגיטמי לברר (@גבריאל.ק.צ אפילו הייתי ממליץ לך לפרוס הכל מראש מיוזמתך - עדיף מכל הבחינות), מה שפחות מתאים זה לבקש אישור מאנשי מקצוע. הנקודה היא לא עצם הבירור אלא חוסר האמון]