העולם מלא באנשים בודדים, ובדידות היא לא מצב - היא תחושה.
כמיהה לחיבור, השתוקקות להכרה. להיות שייך, להיות שייכת. לדעת ולהרגיש האחד/ת של מישהו.
שאתה משמעותי למישהי, שאת הכי הכי בשבילו. שיש עוד המון אנשים בעולם אבל לכם אכפת באמת הכי רק אחד מהשני - את שלו והוא שלך, אתה שלה והיא שלך.
אז למה זה כל כך מסובך?
הוא רוצה והיא לא, היא רוצה והוא לא.
היא רוצה אבל רק מפריע לה שהוא... והוא גם רוצה אבל גם לו יש איזשהו אבל...
וההיא רוצה והכל מתאים אבל הלב שלה עדיין קשור לאחר, וההוא רוצה אבל מפחד להיקשר.
וההוא - הוא בכלל עוד לא החליט מה בדיוק הוא רוצה, וההיא - היא כבר החליטה בדיוק מדי מה היא רוצה....
וההוא שכבר אין לו כוח לכל העסק הזה בכלל, וההיא שנשבר לה הלב שוב ושוב ולא רוצה לסכן אותו ומי יודע עוד כמה.
והוא שחושב שמי כבר תרצה אותו ומה יש לו להציע אז בשביל מה, והיא שעם עבר כמו שלה או 'פגם' כמו שלה מעדיפה כבר שלא להאמין.
והמשותף לכולם - כולם מחכים למישהו שירצה, מישהי שתאהב. להיות רצויים ונאהבים ומשמעותיים. ולהיות אוהבים ורוצים ושיהיה להם מישהו לדאוג לו.
אז מתסכל שהכל כל כך מסובך.
ובמקום להיות מאושרים אנשים נשארים בודדים חודשים ושנים.
אבל מצד שני - כאלה אנחנו בני האדם - אנחנו יצורים מורכבים ומסובכים - דעתניים ורגשניים.
וכל אחד מסובך ומורכב בדרכו - עם דעותיו, עם רגשותיו, עם תפיסותיו, עם עברו ועולמו - והכל צבוע בגווניו הייחודים.
אז נכון, כולם רוצים להיות אוהבים ונאהבים - אבל צריך למצוא את האדם המורכב הנכון להסתבך יחד איתו (בקטע טוב 
).
וזה לוקח זמן, ויש הרבה מהמורות - אבל האהבה בגוונים הנכונים תהיה יפה יותר, וזה שווה את הזמן ואת הכאב ואת הבדידות שבדרך.
ועם כל זה - לפעמים כן אפשר לפשט, אבל זה כבר להרהורים של לפנות בוקר אחר.
)