1. סיימנו מפגשים עם הורי התלמידים.
2. שבת היתה מנוחה לגוף ולנפש.
שבוע טוב ומבורך!
)...שבת בחברון עם חלק מהמשפחה. הייתה אווירה כזאת נקיה ומרוממת עם חיבור לאבות. תענוג.
הכרתי אנשים חדשים 
וב"ה יש תחושות טובות בכללי
שרק כשהילד מגיע לגיל ארבעים ההורים מתחילים ללחוץ עליו להתחתן... ![]()
יהי רצון שנזכה להיות בקרוב אתרוגים מהודרים...
אם לבחור יש צורך בקשר צפוף ולי לא?..
הוא היה רוצה שנהיה ביחד כמה שיותר,שנדבר, שנתכתב כל הזמן,
שנהיה בורידים אחד של השנייה..
ואני לא כזאת, אני צריכה יותר מרחב- פגישות ושיחות לחוד והחיים האחרים שלי לחוד. אנחנו מדברים כמעט כל יום כשעתיים ומתכתבים קצת בבוקר ובאמצע היום..לא מספיק??..
אוף דיברנו על זה מלא והסברתי את עצמי אבל לו יש צורך שלא נגמר.. שזה נחמד וכיף מצד אחד אבל גם מעיק מצד שני..
ככל שאנחנו יותר נפגשים ומדברים הוא רוצה עוד יותר..
ובפגישה האחרונה ראיתי שהוא עצר את עצמו מלחבק אותי, לא שיתפתי פעולה ..לא מתאים לי להדרדר למקומות האלה.
ולגבי אם להתחתן- שנינו מסכימים שעוד לא הגיע הזמן.
מה עושים,מה?
אולי יש לו בעיה?
או לי?
מה אתם אומרים?
המטיילת בארץ
n.lאחרונהשיקח אחריות על היוזמה (כלומר שלא יגיד שהרעיון שלך).
בהצלחה! 
שלום חברים 
פעם ראשונה שלי שאני כותב כאן, אז אכתוב קצת רקע על עצמי כדי שמה שאכתוב בהמשך יהיה בהיר ומסודר בעז"ה.
אני בן 24, גר ביישוב בצפון, אני חושב שבסה"כ עברתי מסלול חיים כמו רוב החבר'ה שלי בציונות הדתית, ישיבה תיכונית,ישיבה גבוהה, שירות צבאי קרבי ופיקוד, ושחרור מהצבא עם רצון להמשיך לתרום מהיכולות שלי לזולת ולהיות משמעותי.
התחלתי להיפגש לפני כמה חודשים ואני כרגע נפגש עם מישהי כחודש (6 פגישות). בסה"כ מאוד טוב לנו, יש בינינו דיבור מאוד זורם שמצד אחד יודע לרדת לעומקים ולשיח ערכי, ומצד שני אנחנו גם יודעים להיות קלילים ולצחוק. היא בחורה מאוד רצינית, סיימה שירות לאומי וכבר סיימה תואר, הולכת באופן קבוע לשיעורי תורה ולא מתביישת לדבר על זה בפגישות, ורוצה להקים בית של תורה ויראת שמיים, דבר שאני מאוד מבסוט עליו וחשוב לי.
הבעיה היא שבשכל הכל מסתדר פיקס. מידות טובות, יחס חם לתורה, רצון להקים בית ערכי מתוך תורה. אבל משום מה כשאנחנו נפרדים אחרי פגישה פתאום ישר עולה לי הרגשה מוזרה כזאת שאומרת לי "זה לא זה". בשבתות כשיש לי זמן פנוי אני חושב עליה אבל באופן מועט, ובמוצ"ש אני לא מיד רץ לפלאפון לשלוח לה הודעה, דבר שעם בחורות קודמות שנפגשתי איתן כן היה לי. חייב לציין שביומיום אנחנו מדברים גם בטלפון וגם בהודעות, ואני מתעניין באמת בשלומה ומשתדל להקשיב למה שיש לה לומר או לפרוק וכנ"ל גם היא כלפיי, וגם אנחנו מצליחים לשמור על איזון מסוים לתת ספייס אחד לשני ולא להעיק.
ערב אחד ישבתי ועשיתי עם עצמי קצת חשבון נפש לברר מה הנקודה שתוקעת את העסק והגעתי למסקנה שיכול להיות שהסגנון שלה פחות מתאים לי (לא האופי) ויכול להיות שיש פה גם עניין של מראה חיצוני שאני קצת פחות מתחבר אליו, למרות שהשתדלתי לא לייחס לזה חשיבות גבוהה בהתחלה אבל עכשיו אני מגלה שאני קצת מתעלם מזה כדי לא להיות אדם שטחי,אבל בתכל'ס אני מודה שזה כן מפריע לי במידה מסוימת, ויכול להיות באמת שאני כזה עם כל הצער.
עוד נקודה היא שיש בינינו פער מסוים, היא כבר אחרי תואר של 4 שנים ואני רק השתחררתי וסוג של מחפש את הדרך שלי בעולם האזרחות. וזה גורם לי הרבה פעמים לחוסר הבנה והזדהות עם חוויות שהיא משתפת אותי מהעבודה שלה וכנ"ל היא אותי, כי אנחנו כזה חיים בסיטואציות אחרות אחד מהשנייה.
היא בחורה מאוד עדינה והיא לגמרי עפה על הקשר וגם אמרה לי את זה בפגישה האחרונה שהייתה לנו. אני מפחד לפתוח את הנושא איתה כי אני לא רוצה שהיא תיפגע ממני או תיעלב, ואני יודע שיש לה ציפיות מאוד גדולות מהקשר הזה, דבר שעוד יותר מקשה עליי ומכניס אותי ללחץ קצת.
אני חייב להבהיר שבפגישות אני הכי פתוח, חייכן, ומפנק שיש, כל התחושות שתיארתי למעלה מגיעות רק אחרי הפגישות שאני יושב עם עצמי.
אשמח לעזרה/ייעוץ מה לעשות, להמשיך בקשר או לסיים אותו, ואם לסיים - איך לעשות את זה בצורה שהיא לא תחשוב שח"ו הבעיה בה אלא בי ולא תיפגע? והאם אפשר להתגבר על הנקודות האלה שתוקעות אותי?
תודה רבה לעוזרים וסליחה על החפירה
קודם כל, יש לציין שכתבת והבעת את עצמך בצורה יפה.
ולגופו של עניין, אם לדעתך יש אפשרות שההרגשה תשתנה - תן עוד צ'אנס. אם לא, או שתמשיך והיא לא תשתנה - נשמע שלא כדאי להתחתן ככה.
בין אם תרצה להיפרד ובין אם תרצה להסביר למה אתה מתעכב - חושבני שאם תשתף בכנות בחלק מהדברים שכתבת כאן (מה שמתאים) ותסביר לה באמת שזו לא בעיה בה (וזה באמת ככה) אין סיבה שהיא תיפגע במובן הזה.
ות'אמת גם מאוד קשה לתת עצה רלוונטית ספציפית לעניין כי הבאת ממש ממש קצת מידע.
כמה נקודות שחשבתי בעקבות דבריך:
- תופעה שקורה לביינישים רציניים, התעלמות מהצדדים החיצוניים. מה שגורם לחוסר מודעות עצמית. אתה גם מציין שאתה לא רוצה להפס בעינייך כ'שיטחי'. אני חושב שמה שעוזר במצב כזה הוא להוריד את השיפוטיות לגמרי מהמחשבה. ז"א יש לך איזה 'רף יופי' מסויים שאתה רוצה שבת זוגתך תעמוד בו. כביכול. וזה צורך הכרחי בשבילך. השאלה אם זה טוב או רע. אם זה לגיטימי או לא לגיטימי. אם זה שיטחי או עמוק... היא לא מעניינת!!! זה צורך שיש לך וזהו!
- יופי היא גורם של הרבה דברים. אמנם אתה בשלב כבר מאוחר יחסית מאשר שזה עדיין יהיה מושפע בצורה משמעותית, אבל בגלל שהתעלמת מזה אז אולי זה יכול להבחן מחדש. נוטה להגיד שלא אבל אולי.
- יופי וצורך מיני זה שני דברים שונים - אסור בתכלית האיסור לערבב ביניהם.
- מה שהכי חשוב במקרה שלך - תבדוק עד כמה התחושה שלך שזה 'לא מתאים' נובעת מהמראה החיצוני ועד כמה זה מדברים אחרים תנסה לדייק!! אם המראה החיצוני לא מספיק מוצא חן בעיניך בסופו של דבר, זה דבר שאי אפשר לשנות ואין מה לעשות יש גם מקרים כאלה..
לעצם הנקודה אני מרגיש שאינני יכול להועיל לך, לצערי. במקומך הייתי פונה לסדרת שיחות נפש עם אדם שמכיר אותי היטב, שהוא חכם ובוגר ואולי יש לו נסיון עם אנשים כמוך ובמצבך.
בהצלחה. מקווה בשבילה שתצליח לרצות את הקשר הזה, ובשבילך שתחליט נכון ותצליח לרצות את הקשר שטוב לך.

)
הוא דיבר פה על הדחקה אצלו על הפרעה בנושא המראה החיצוני - זאת נורה אדומה מאוד משמעותית שמאוד כדאי שהוא יבדוק אותה!!

בהחלט סחתיין, כיף לראות שיש אנשים שמחפשים את העומק.
אשמח מאוד שתשים לב לדבריך שכתבת, והעלת דברים שכדאי לך לבדוק אותם. אנסה לעזור עם שאלות מכוונות.
כתבת:
"היו מכלול של דברים שביניהם העליתי את נושא החיצוניות של הבחורה, שאני מאמין שהרבה אנשים כן היו מתחברים אבל אני לא."
זה נשמע שכבר יש לך בנפש הכרעה ברורה ביחס למראה החיצוני של הבחורה. אתה חושב שיש אפשרות שזה ישתנה? שיהיה לך יחס יותר חיובי כלפי המראה שלה בהמשך? ואם לא - אתה חושב שזה מראה שמספק אותך? (עד כמה שזה נשמע יצרי, כן אנחנו יצריים, ולאו דווקא בקטע מיני ממש)
אתה חושב שזה משנה מבחינתך מה בחורים אחרים היו חושבים על המראה שלה? אם לא - למה יש לך צורך להסביר את זה לעצמך? (מה שאתה מסביר לי אתה מסביר לעצמך, אותי אתה בכלל לא מכיר)
בפתיחת הפערים שהעלת -
-מראה חיצוני
-שלבים שונים בחיים
חוץ מהפערים הללו לא מצאתי בדבריך משהו מפורש. ויכול להיות והגיוני שיש דברים שלא ציינת.
אחרי בירור של עם עצמך הגעת לכך וממילץ לך לבדוק עד כמה הנפש שלך צריכה כל אחד מהפערים הללו ועד כמה לא.
כתבת:
"עניין של מראה חיצוני שאני קצת פחות מתחבר אליו, למרות שהשתדלתי לא לייחס לזה חשיבות גבוהה בהתחלה אבל עכשיו אני מגלה שאני קצת מתעלם מזה כדי לא להיות אדם שטח"
לא נראה לי שכדאי להתעלם מאף נתון!! להתעלם בחיים לא... וזה לא אומר שאתה חייב כקודם כל להיות שיטחי ולהיות איש של חוץ בשביל לא להתעלם.
אתה יכול גם בהתחלת קשר, לומר "הנה מצאי פה משהו שדורש בירור, נעשה את הבירור הזה אח"כ" או "נזכור לחשוב על זה בנפרד מתי שיתאים"
ואתה מדבר פה על משהו מאוד רגיש מבחינתך - התדמית שלך! יש לך אינטרס להתעלם מזה כאז אתה תתפוס את עצמך שיטחי! זה לא טוב לבנאדם שהוא תופס את עצמו שיטחי! ובטח לא לתותח כמוך! למה, בגלל שיש בחורה שפחות נראת לך אז אתה פתאום הופך לשיטחי?
בכל אופן - תבדוק את העניין של המראה אם הוא מפריע לך. תברר את זה האם אתה מוכן להתחתן עם זה.
הנושאים של השלבים השונים בחיים נראה לי שבדר"כ יהיה פחות קריטי. תראה מה משני ומה בילדאין.
"הבעיה היא שבשכל הכל מסתדר פיקס. מידות טובות, יחס חם לתורה, רצון להקים בית ערכי מתוך תורה. אבל משום מה כשאנחנו נפרדים אחרי פגישה פתאום ישר עולה לי הרגשה מוזרה כזאת שאומרת לי "זה לא ז
אולי יש עוד משהו שצריך לחשב בשכל? אני רק רומז...
החישוב השכלי הוא לאו דווקא אידיאלים ואישיות.. הוא יכול להתבטא בדברים הכי טכנים שיכולים לגורם לנו להכריע שלו, וזה שיכלי לגמרי.
אין לי בנפש הכרעה ברורה ביחס למראה החיצוני שלה. מצד אחד המראה החיצוני שלה בסדר גמור אבל מצד שני אני מרגיש שהוא פחות בכיוון של מה שאני מחפש, או שמשהו אצלי לא שלם איתו עדיין. לא אכפת לי מה גברים אחרים היו חושבים עליה, רק רציתי להבהיר את הנקודה שלכולי עלמא הבחורה מבחינה חיצונית נראית בסדר גמור, אך אני מחפש משהו אחר. שוב פעם, על זה לא יקום וייפול הקשר, זה חלק קטן ממכלול התלבטויות שהצגתי. כרגע אני מנסה באמת להכיר כמה שיותר את האישיות שלה, ואולי בגלל שאנחנו בהתחלה אז כל חסרון קטן עושה צל גדול ובהמשך הלבטים שהצגתי כאן ייעלמו או לכל הפחות יתגמדו, ומכאן ההתלבטות האם לסיים את הקשר או להמשיך.
עם זאת, מסכים במידה עם עניין התדמית. גם בעיני הציבור אבל בעיקר בעיני עצמי. כן, אני לא רוצה להיות אדם שפוסל קשרים טובים כי הבחורה לא מסתדרת עם הפנטזיות והדמיונות שלו מבחינה חיצונית. חשוב לי לשים לב לדברים האמיתיים שצריך לבחון אותם בקשר,מידות טובות, שמחת חיים, שאיפות, רצונות,(ושוב, יכול להיות שאני תופס את עניין בחינת המראה החיצוני בצורה לא נכונה וכן יש לזה מקום הגיוני בתהליך הבירור על הבחורה שמציעים). לא יודע...
אתה כותב שאין לך הכרעה ברורה לגבי המראה שלה ומצד שני אומר שלא על "יפול ויקום הקשר". זה נושא מספיק קריטי שהוא ידרוש ברור בעיניך? או אפשר לשאול כך - האם זה אתה יכול להתחתן עם מישהי שאתה מרגיש שאתה לא שלם אם המראה שלה? או נקל עליך קצת - אתה מוכן לברר את התשובה לשאלה הזאת?
מדוע יש לך צורך להבהיר שלכולי עלמא המראה של הבחורה בסדר גמור? מה רצית לומר בזה? הרי העיקר אם לך זה בסדר גמור, לא?
יופי של אישה, זה משהו שעד עכשיו לא נתקלת בו!! וזו זכות עצומה!! וזכות יותר גדולה היא להתחתן. כדי לממש את הזכות הזו, הגעת לשלב שאתה צריך להפגש עם זה, וגם לחוות על זה את דעתך. זה מתאים לי, לא מתאים לי? זה משפיע עלי או לא משפיע עלי? עד כמה היצר שלי מצריך את זה?
לא כדאי להתעלם מחלקים שנמצאים לך בנפש.
עד עכשיו היה לך קל להיות צדיק (מבחינה מסויימת) - למה? כי יופי של אישה היה מבחינתך מחוץ לתחום ואז אין צורך להתמודד עם המורכבויות שבנפש בנוגע לזה. עכשיו זה פוגש אותך באופן ישיר - זה דורש לברר את הנושא, וב"ה יש לך נסיון ישיבתי ואתה יודע שכל סוגיה, בגמרא בעיון או בעבודת ה', דורשת בירור. גם הסוגיה הזאת דורשת בירור.
לגבי התדמית - אתה מתאר את המחשבות שלך על יופי כ"פנטזיות ודמיונות". לא נראה לך שיש מקום מסויים (!) למחשבות על יופי, אנחנו לא חושבים על זה? אתה יכול גם לחשוב מחשבות לגיטימיות על יופי? אם כן - אילו מחשבות הן?
באופן אישי אני חושב שצדיק זה לא מי שברמה גבוה ופחות מושפע מנטיותיו הטבעיות, אלא מי שמודע לחולשותיו ופועל בהתאם לכך, זהו צדיק.
בהצלחה גבר!!!
תודה לקב"ה כל שנייה שיש לך צרות של עשירים!! ממש!! הרבה לא זכו לכך.
לנשים יש את התכונה הזאת,
הן מתלבטות ומתלבטות , וככל שאישה יותר מפותחת ונבונה, כך היא מתלבטת יותר.
ולא רק שהיא מתלבטת יותר, היא שואלת את עצמה מה היא רוצה, ומחפשת סיבות לחשוב שאותו דבר שהיא רוצה יהיה לה רע מאוד.
אצל נשים חכמות זו הבעיה.
אם הן לא תופסות את עצמן בידיים, הן יכולות לשבת על הגדר שנים.
אצל גברים זה בדיוק ההפך.
הם מחליטים תוך דקות , כן כן , לא לא.
וכל תשובה שהיא לא "כן כן" היא "לא."
אם אתה מתלבט, סימן שאתה לא רוצה להיות איתה באמת.
ואם לא תחתוך עכשיו, אתה עושה עוול, במיוחד לה.
תשחרר אותה ותן לה להיות מאושרת אם מי שרוצה אותה באמת.
אני לא יודע עד כמה זה מדוייק ועד כמה זה נכון במקרה שלו אבל אני בהחלט מזהה איזו דפוס התנהגות שמאפיינת מאוד דברים ונשים.
זה לא כל כך מוחלט
וגם אם כן, האמירה שהוא עושה עוול כי הוא ממשיך עוד שבועיים עד שהוא יהיה סגור על עצמו... מותר לו לחשוב אחרת ממך ולהמשיך לנסות. דברים שנעשים בתום לב ומכוונה טובה הם לא עוול.
"אם אתה מתלבט, סימן שאתה לא רוצה להיות איתה באמת."
לא ברור מאיפה הקביעה הנחרצת הזאת. מה, אחרי שש פגישות עם אדם שלא הכרתי מעולם אני כבר חייב לדעת אם אני רוצה להיות איתה כל החיים?? דווקא ההתלבטות והרצון להמשיך ולברר מעידים שאני כן רוצה. הכי קל לחתוך ולהמשיך לבחורה הבאה. עצם הבירור וההתלבטות מעיד שיש כאן משהו שיכול להתאים, למרות הערפל.
כי למעשה אין שום דבר משמעותי שניתן להוסיף.
האמת היא שעד כמה שהטיעון הזה נשמע הגיוני, הוא בעיקר סיסמא צרת אופקים.
אם לא נשתמש בהכללות, לא נוכל לקיים שום מערכת
כי אם "כל ילד שונה" איך נפתח תוכנית לימודים?
ואם "כל תינוק שונה" איך נייצר מזון לתינוקות?
ולמה שלא נייצר תרופה מיוחדת לכל חולה? כי אז כולם ימותו צעירים וחולים.
המציאות דורשת שימוש נרחב בהכללות , למרות שזה לא מוצא חן בעיני כמה אנשים שאוהבים לשמוע את עצמם.
היא סה"כ רצתה להוריד מחסום שמנע דיון רציני, היא לא רצתה להעמיד אלטרנטיבה.
הרעיון אולי נכון, אבל יצירת תחושות אשמה ("אתה עושה לה עוול אם אתה נוהג אחרת ממה שאני חושבת שנכון") לא מועילה לאף אחד. מותר לחלוק, אבל צריך לזכור שזאת דעתי ("יכול להיות שהיא נפגעת מזה, ואם אתה פוגע בה מתוך חוסר התחשבות זה ממש עוול")

אתה מרגיש צורך בזוגיות? זה יושב לך על הנפש? יאללה תנסה למצוא ככה שיותר מהר כדי שיהיה לך יותר טוב.
מתי שיגיע - יגיע, אבל זה סיפור אחר..
זה בסך הכל מעיד על קורלציה.
כל עוד לא יהיה מחקר רציני שבודק סיבתיות, אין לזה שום משמעות לגבי האינדיבידואל, ולכן יהיה לא מוסרי למנוע (discourage) מאדם את אחת הזכויות הבסיסיות של להקים משפחה בהנתן התנאים המתאימים. אפשר להתריע ולציין שחשוב לבדוק, וזה כנראה תמיד נכון. יכול להיות אגב שאלה שמתחתנים בגיל הממוצע הם הכי מאוזנים בין חשש להתלהבות, וזה אומר שלהיות מאוזן זה הכי טוב, מה שאנחנו כבר יודעים ולכן אי סיבה לסתור את ההנחה.
יש אמת מאחורי כל זה, לכן זאת נקודה למחשבה עד כמה הדברים מתאימים לי (כי סטטיסטיקה מטבעה נכונה בדרך כלל אך לא תמיד, כמובן אחרי שמתחשבים במכלול הגורמים כמו שכבר כתבתי)
לי נראה שהסיבה ל אחוזי גירושים גבוהים יותר אחרי 30 היא כי אנשים התפשרו יותר (כמעט כל הדברים שאני מחפש לא אתפשר עליהם לעולם). הרבה לא יסכימו ויגידו שאסור שלאף אחד לא יהיה שום סטנדרט אף פעם.
עוד סיבה הגיונית היא שככל שאדם מתבגר הוא נהיה פחות מתלהב יותר אדיש ופחות משקיע
מי אני שאדע אם זה טוב בשבילי שהקשר יחזור?
אני יכולה לאהוב אותו והכל אבל, קצת אמונה
החלטנו שלא אז לא
אני בטוחה שזה יכול להתאים אבל ...
זה רק אופציה, יש עוד אופציות
וזה שאני מכירה את עצמי לא אומר שאני יודעת מה טוב בשבילי, אני יכולה רק לשער
זוג נשוי ברור שכדאי שיתפללו שהקשר יחזור
אבל מדוייטים שנפרדו זה אחרת
יש מח' בין המפרשים אם הסיבה היא שאולי היא לא מתאימה לו ואז התפילה לא תתקבל וזה יגרום לו לכפור בה', או שהסיבה היא שהתפילה כן תתקבל ואז הוא יתחתן עם אשה שלא מתאימה לו.
בס"ד
שהוא כידוע מתמחה בנושא מציאת זוגיות שהוא עצמו חזר לפרודתו שהפכה להיות אשתו. ושיש יתרון לחזור לזוגיות שהיתה מוכרת כי אתה יודע לקראת מה אתה הולך. וברור שהכי נכון בתפילות זה להתפלל להדרכה נכונה עבור עצמי ולמציאת זיווג הגון. ולפעמים בזכות התפילה מתבררת הידיעה /שאכן הבחורה הזאת שלא הייתי סגור עליה ונפרדתי ממנה היא האבדה שלי והאשה שלי ואני בחוסר תשומת לב איבדתי אותה ועכשיו אני יכול לנסות ולהחזיר אותה אלי. ומסתבר לפי הרב אוריאל שזוגות רבים נפרדים וחוזרים בדרך לחתונה. ואכן מכירה כמה כאלה. בהצלחה בתפילות הן תמיד מועילות.
הוא אומר שיש יתרון לחזור לאותה בחורה, אבל לא להתפלל דווקא עליה אלא "ברור שהכי נכון בתפילות זה להתפלל להדרכה נכונה עבור עצמי ולמציאת זיווג הגון."
שמי שמאוד בורר עלול באמת להפסיד את זיווגו
גם על חולה אנחנו מתפללים - אולי זה טוב לו היסורים לכפרת עוונות?
יתכן שעדיף תמיד להתפלל שאמאצא את זיווגי במהרה ובקלות, ואם פלונית היא הזיווג שלי אז שזה יחזור מהר
כלומר לא להפציר על מישהי ספציפית כי הפוסקים אומרים שזה בעיה, שחלילה מרוב בקשות לא תקבל את מבוקשך שהוא לא זיווגך האמיתי
לגבי זוג נשוי - קל וחומר, המזבח בוכה כשנפרדים, אז אנחנו לא??
זה מה שאני יודעת, אם השאלה היא למעשה, הייתי שואלת רב פוסק כי זה חשוב ממש
כתבו לך את הרבנית בת אל גרינשפן? יעלי בנימין? נעמי אידלס? ידידיה שנדורפי?
אממ חשוב לוודא שהשדכנים באמת פעילים...
יישר כוח! ממש חשוב!
יצא לי לחשוב על זה הרבה בתקופה האחרונה.
אוקיאוקי, הכתוב כאן ארוך יחסית, אפשר טובה?
אני פשוט אשמח לאימוג'י בתגובה, מכל סוג. גם אם לא קראתם. טנקס [ואני סומכת על הלוגיקה שלכם. סו-מ-כת]
אז איפה הנמצא הכאב של הפרידה, לכמה חלקים הוא מתחלק? [אינסוף] האם הוא לוקח חסות על כאבים אחרים?, איפה נפרדים מהעתיד, והיכן אומרים שלום וביי ל@צרלי מהעבר.
/פעם שלישית שלי להביע את הנ'ל, אבל מה זה משנה. בכלל/
אם נטאמפיר [מלש' מטאפורה] את הקשר לבית, נמצא שם כמה חדרים, כשכל חדר עונה על צורך שונה:
חדר אחד- הוא האהבה, אהבה פשוטה לאדם שמולנו, אהבה שמתבטאת בגעגוע ורוגע, אהבה שתופסת את העליה השמאלית או הימנית בלב [תלוי ביד הדומיננטית]
בחדר השני- יש שמלת כלה, זר חינני, ופאה מהממת [או מטפחת, פאה וכובע, כובע לבד, בובו, צעיף תחרה. שוין], חתונה זה מאורע משמח, חיי נישואים [כן, בתפיסה של רווקים] זה שדרוג כלשהו של החיים עכשיו, מעין עידכון גירסא.
בחדר השלישי- נמצאת המשמעות, סיבה לקום בבוקר, ומימד שנוסף לחיים. יש קשר, ויש מישהו בקצה העולם [קצה זה יחסי, מ-זכי-רה] [כן, גם במילוי הטכני של הזמן]
בחדר השירות יש נתיב מילוט - מעין מחסן שאליו אפשר לשלוח את כל הדברים הלא חשובים באמת, השאלות הגדולות של היקום שמתבטלות למול השאלות הגדולות של הקיום [הולכת להוסיף לחתימה, מעולה]
ואז יש צו פינוי [ובינוי נגיע אליו אח'כ]
אתה מסתובב במהירות בדירה, זורק חפצים לתוך תיק שהספקת לסחוב, זורק מהתיק עולמות שהספקת לאהוב, מביט בתמונה בכניסה דקותיים, קופץ את המדרגות שתיים שתיים, [מהר, הטרקטור מגיע, חבל שתהיה כאן כשזה קורה]
והולך לעבר אופק אחר, שותק.
החדרים מנהלים בינהם מלחמה. עוד לא הספקת לתלוש את התמונות מהקיר, וש'לום.
אז בואו, נעשה סדר.
אהבה- טוב, אהבה זה אהבה. על כך ועוד בפיסקה הבאה
השלב ההוא בסולם, שנגעתם בו, רגע לפני שהסולם קרס, ולקחת קפיצה אחורה. הוא יגיע באמת, אח'כ.
המשמעות- שוין, היא לא באמת קיימת, היא זמנית כמו קביעת שיא בגודל של קוביות קרח, נמקה בהתהוות, המשמעות צריכה להיות יציבה יותר מבית, מרפסת, שמונה ילדים וטביעות ידיים על הקיר בגואש, משמעות צריכה להיות לא תלוית זמן ומצב. [לעבודה, צרלית, לעבודה]
נתיב המילוט- [התכנון: לכתוב כאן 'זו הזדמנות לפתוח תיבת פנדורה', שלב ביניים: חיפוש בויקפדיה, שלב שלישי: חיוך משועשע, שלב רבעי: מטלה לקוראים פנדורה – ויקיפדיה]
אין באמת נתיבי מילוט, כאילו, יש. אבל הם לא מובילים לשומקום, מעגליים או מגיעים בסוף לאין.
אז איך עכשיו ואח'כ?
להיות- בלי חורבן, בלי שריפת חלקים בפאזל. להיות. עם הכאב, לתת לו חיבוק ולטיפה. אתם כאן, עד שיעלם כליל
[ותוך כדי, מחיאות כפיים שקראתם עד כאן]
מכירים את התכונה של המבוגרים? ניפוח נוסלטגיה? אז אנחנו נגועים בזה לפעמים [בכל בן אנוש, יש קמצוץ של מזוכיזם] אל תיתנו לקשר מקומות שהוא לא היה בהם, אל תגדילו מידי.
רגשות- זה עסק מעניין. אנחנו אוהבים להרגיש [בדיוק בגלל זה אני צופה ב'מרדף' ושוב הכסף מת] אנחנו מטפחים רגשות. אז בלי. הדרך לקנסל רגשות, היא מעשים. תיהיו שם. [לעבור במקומות שבהם הייתי, אבל לא לעבוכר בכוונה, לא להימנע מללבוש שוב את אותו הבגד, להכין את אותה העוגה, ולרוץ לחוף עם חברה, לא כי זה מזכיר, כדי שלא לתת משמעות נוספת לדברים חסרי משמעות]
נוסטלגיה נוטה להתנפח כשלא מסבירים לה מייד בהתחלה גבולות.
כנ'ל לגבי מחשבות, לחשוב אבל לשרטט גבול וקדם.
מעש- למצוא הרבה ממנו, תעסוקה נוספת, קשרים [אני הולכת למסלול אופניים @שותפות]
משמעות- למצוא אחת כזו. גדולה שוב, שלא תלויה בגורמים חיצוניים.
נתיב מילוט- לפתוח תיבות [או שקיות אשפה], לשאול את עצמי שוב, האם וכמה היה הקשר בריחה, ולטפל. לאטלאט.
פרספקטיבה- קחו יחס, מין מבט מלמעלה. החיים לא נגמרים היום. [פעם, קניתי לי מש ליום של פרידה, חיפשתי ארטליין אדום וצייניתי שככה זה, כמו ט' באב או תקופת מבחנים, לא נעים, אבל תמיד יש שקיעה, כוס קפה, מועד ב', ומוות, תכל'ס]
אמרנו יחס, אז יחס- בלי מחשבות עגומות לעתיד, 'אז איך יקבצו עשרה משתתפים להלוויה העגומה של רווקה ערירית שכמוני' או 'אני לעולם, אבל לעולם, ליקום, ולאינסוף לא אתן אמון, ולא אפתח בקשר. חתונה ממבט ראשון וזהו.]
ועוד מש: לא להקיא, אתה, אתה. גם אם חלק ממה שהיה בך הולך. לא לברוח. אחרי הכל, תיקח את עצמך לכל מקום.
זה בסדר לכאוב: ולמה נראלכם יש תא שירותים בכל מקום ציבורי?! זה בסדר, גם אם עבר זמן, גם אם הסיבה היא שולית לחלוטין. זה בסדר לכאוב, זה לא בסדר להתמכר אליו, זה לא בסדר לסגוד לו.
והכי הכי חשוב ונכון וקשה [והרגע שאני מתחילה לבכות, ומחליטה לשלוח] זה להבין את הסופיות של הקשר. לא, לא ננסה שוב עוד שלושה חודשים. לא, הוא לא יתחרט. לא, אף מלאך לא ישנה את דעתו/דעתה.
לא לא לא. [בפראפרזה לילדים בני חמש: 'הבנתי שסבא נפטר, אבל מתי הוא יקנה לי אופניים?'] זה קשה. לסיים קשר, לא להשאיר אותו על אש נמוכה, קשה נורא. אבל רק ככה אפשר להמשיך הלאה, לאופק חדש, מאושר.
מה ההשלכות? לגמור. לא להשאיר מזכרות, לא לסגוד לכאב ולאוטופיה הקדמונית, לא לעקוב אחרי ציוצים, שריקות, מילים, תמונות. לא. להבין שסוף הוא סוף הוא סוף.
ולקחת פרופרציה, באמת. לתת מקום לכאב, ולזכור שעכשיו מגדילים את התמונה, אבל יש בה עוד הרבה חלקים בעז'ה, ויהיה בה.
אזהו.
אני מלאת תיעוב עצמי, ועוד.
מעריצה שקראתם עד כאן,
ואימוג'י בתגובה, [או חיבוק, @בנות] פליז. [אני על מחשב ישן, מנועה מלאמג' אתכם]
תותודה!
אהה, וצרלי, וסורי. באמת
אתה נראה כמו בנאדם שפנה למישהו/י ולא החזירו לו תשובה לגבי דבר שקשור אליו וחשוב לו. זה בעצם זה, לא?
לדון לכף זכות זה אחלה שבעולם! אמנם זה לא גורע מזה שזה לא כיף שלא ענתה לך, לא משנה אם הסיבה מוצדקת או לא.
כל עוד אתה בגבול הסביר לא צריך לחשוש מזה
זה לא מוריד מהערך שלך, להפך!
במקום לחשוב אלף פעמים על הצד השני תחשוב גם על עצמך, גם אתה בנאדם, שמגיע לך שידברו איתך לאחר דייט אחרי השקעת והגעת אליו.
להתקשר פעם אחת זה לא להטריד. ואם זה מטריד אותה זה בעיה שלה.
פעם הייתי צריך משהו מרב ממש גדול (מנהיג ציבור שלא הזכיר את שמו) והוא לא ענה לי פעם אחת שהתקשרתי אילו וגם לא חזר (הוא אשכרה חוזר גם לאנשים פשוטים כמוני לפעמים חח) ושאלתי את המשמש שלו והוא אמר לי אל תחפור לו אבל תתקשר אליו כל כמה שעות.
אני לא חושב שמגיע לבחורה המדוברת יותר כבוד מאותו גדול דור..
יחסים בדייט זה כמו חבר שהוא לא עונה, מתקשרים שוב, מה הביג דיל? היא כולה בנאדם כמוך בדיוק.
מה יכול לקרות?
למדתי, שלא כדאי להגזים בכבוד שנותנים. אם אתה רוצה לא להיות עומד באוויר כדאי לך להתקשר.
לא? זה לא נכון?
זה מה שקרה. וזה היה חשוב לך שתדברו.
אתה מעלה שתי 'הו"א'ות שונות (אולי היא רוצה שתתקשר, אולי היא לא רוצה שתתקשר), ולא מכריע.
כל הקטע של חיפוש בת זוג הוא מעורר אצלנו את התכונות הכי מהותיות לנו ומציף אותם, גם הטובות וגם אלו הדורשות תיקון ועבודה.
עבודת המידו לעולם לא נגמרת וכדי להקים בית צריך איזה תשתית של סידור חלקי הנפש, ז"א צריך להיות אדם מאוזן במידותיו.
'אגו' זאת הקליפה החיצונית שלנו, זה מה שגורם לנו לתקשר עם הזולת, מה שמחוץ לנו. כשה'אגו' מאוזן אז יחסים שלנו עם הזולת תקינים. כשהאגו גובר מדי ועולה על מידותיו אז אנחנו יכולים לפגוע בזולת. כשה'אגו' שלנו נמוך מדי אז המפגש שלנו עם הזולת הוא פוגע בנו ומלווה בחרדתיות. פחד מתמיד מכך שהזולת יבוא על חשבוננו.
אתה יכול לקבוע עובדה ולהגיד, "אני ביישן". וזהו. לא לעשות מעבר לזה. ואתה יכול גם להסתכל קדימה ולראות איך אתה אוזר כוחות וממשיך הלאה.
עזוב את הבחורה הזאת, זה יכול לקרוא לך גם בבחורה הבאה. כל בחורה היא הופכת ל'קדוש מעונה' שאסור לפגוע בו בקצת וצריך לטפל בו בכפפות של משי? ככה מישהי רוצה שהתייחסו אליה?
אני לא מכיר אותך אישית אבל אם אתה חושב שאיש מקצוע יכול לעזור לך אני יכול להפנות אותך אם תשלח לי הודעה בפרטי.
אגב, כמו מה שאמרו לך, תתקשר עכשיו. מה יקרה, תגיד לך - 'לא'? ואז מה יקרה? השמיים יפלו?
כך את זה בעין טובה - אחרי כל המסע של הדייטים אתה תראה איך התגברת על המידות ואיך אתה בנאדם שונה לגמרי. רק זה תלוי בהחלטה של לקיחת אחריות ללעבור תהליך עומק רציני. וזה כיף להרגיש שאתה בתהליך של השתפרות.
הם בעצם סיבה לא להתמודד עם הבושה שלך?
כי הם גם ללא ממש הגיוניות...
מישהי לא עונה - להתעלם כי ככה וככה
זה ממש מזכיר את הגמרא הידועה -
"סברו חכמים להקריב הקרבן משום שלום מלכות, אמר להם רבי זכריה בן אבקולס יאמרו: בעלי מומין קריבין לגבי מזבח! סברו חכמים להורגו שלא ילך ויאמר. [לקיסר רומי] אמר להם רבי זכריה יאמרו: מטיל מום בקדשים יהרג!"
תמיד יש לו מה לענות לר' זכריה בן אבקולס, להבדיל.
אל תתבייש, אני יכול לשלוח לך בפרטי את כל הדברים המטומטמים ביותר בחיים שעשיתי בדייטים. אבל אני ממש שמח שאני נזכר בהם, כי אני יודע שהיום אני במקום אחר.
אתה גם יכול. רק אתה צריך לבחור. להחליט שאתה עושה דברים ולא מחפש סיבות למה לא לעשות.
(לא לוקח אחריות, זיכרו שאי אפשר להתווכח עם כאב)
בתהליך השידוכים. תהליך ההתבגרות לקראת חיפוש בת זוג.
לפעמים הזיווג מתעכב.
בנפש יש משהוא שלא רוצה אשה. שלא מחפש אשה. שלא מבין מה לא בסדר עכשיו. שאני צריך בחורה.
אני לא בקטע שלה, היא לא בקטע שלי. שחררו אל תסממו אותי אל תזמינו לי תזמורת רועשת. ואל תקפצו סביבי בחתונה, עם חיוך של אני שמח בשבילך. כדי לנסות לשמח אותי. זה לא יעבוד.
אני רוצה חתונה של אגואיסטים של אנשים שקצת התבגרו והבינו מה הם מחפשים. ודואגים לעצמם.
וכשחבר טוב מוצא אז הם שמחים בשבילו.
לימודים אני מבין אמרתם אם אני לא ילמד לא יהיה לי עבודה.
אם לא יהיה לי עבודה מה אני יאכל.
הבנתי.
אבל מה נפלתם עלי עכשיו שאני צריך למצוא בחורה. מה הקשר,
מה נפל לכם שאני גבר יחיה עם אשה.
שנאתם את צורת החיים הזאת.
אז עיגנתם את זה בפרו ורבו.
עבדתי קשה כמו שאמרתם כדי שיהיה לי עבודה,
ועבדתי קשה בישיבה להיות תלמיד חכם. וכו', ולהיות אברך ולא בעלבוס.
עכשיו אני צריך גם להוליד ילדים.
אתם אומרים מה נבראת רק בשביל עצמך?
אז בשביל זה עכשיו אתה צריך למצוא מישהיא שתשחק את המשחק, ואתה צריך למצוא בחורה מתאימה והכל.
ואתם מוסיפים תדע לך בעוימק אדם צריך לאהוב את אשתו.
חברה שחררו אותי מכבלי דמיונכם.
ומאהבה נכזבה.
זה שסתם אני רוצה סטודיו עם בת זה לא צורה בשבילכם.
אבל עם ילדים עם בלאגאן עם מישהוא שמסתיר את העניינים. זה בסדר בשבילכם. הכל רישמי.
אין אהבה בלילה. אין סוד. אין קסם.
'כן אישתי הלכה להביא את הילדים לגן'
מסתירים את עולם הסוד על ידי עולם הרעש והמעשה.
טוב אני מבין אותכם זה באמת נכון.
יש בזה יותר מדאי בלהיות לבד איש ואשה כל הזמן. זה יותר מדאי צנוע.
זה גם לא יכול להחזיק מעמד חייב לעשות משהוא ביחד. כדי שהאהבה תתעורר מדי פעם.
טוב אני מבין אותכם.
אז באמת צריך לעשות משהוא ביחד.
אבל מה נפלתם על לגדל ילדים.
אבל רגע אני רוצה לשאול אותכם משהוא
מה נפלתם בכלל על הקטע שאני צריך להיות חבר של בחורה עכשיו.
אתה אבא אין לך הרבה חברים נכון?. אתה עצבני והכל. וסתם ככה אתה ממורמר על החיים.
ופתאום אתה אומר לי שאני צריך לאהוב בחורה.
בא נאהב את החברה. את החיים. את העבודה.
ואחר כך. נחפש שותף לא כך?
חכמים אמרו שאשה זה כמו אבידה.
זאת אומרת שאתה חייב להרגיש שאיבדת משהוא שחסר לך משהוא. לא מתחתנים סתם כך.
מתחתנים כשיש לך הרגשה של 'שלי' שיש לך עולם שלך. שלא מוכתב לך.
זכרונות שלך. דברים מהעבר שאתה מעכל. כי דבר שהוא חלק ממך מעכלים אותו.
ואז גם נוצר חשק לאשה.
מיסכנים הבחורים הרווקים.
שנפגשים ונפגשים. כי הם מצריכים את עצמם לאהוב. ובתמימותם מחפשים בחורות עם מעלות טובות והכל.
ובאמת מתעוררת אהבתם. פה ושם.
אבל זו אהבה של להרוויח, אהבה של איזה כיף אם מישהוא יאהב אותי. אהבה שתלויה באחרים בלבד.
הם מנסים לאהוב, לגרד את האהבה לבדוק האם היא קימת. מנסים להיזכר באהבה אמיתית שהם מרגישים שאי שם ישנה.
אך לעצמם לא לקחו דבר מעולם. לא דרשו.
הקשיבו לכללים למדו כשצריך. ואף היו בחורים מצטיינים.
אמרו להם אנו נזון אותכם. ניתן לכם מקום מגורים. נכבד אותכם. ונחתן אותכם. אפילו ראש הישיבה יבוא לכבד אותכם לברכא אחריתא.
אמרו חז"ל "טוב לאדם קב שלו מתשעה קבין של חבירו"
אין להם עולם משלהם, ולא בעטו אף פעם בהוריהם. עדיין סמוכים על שולחן הוריהם. ואת הרגשת ה'שלי' ה'אני' לא הרגישו מעולם.
(על כל יעזוב איש את אביו ואת אמו והלך ודבר באשתו).
תמיד הם תלויים באחרים. ומלאים בספקות. כי אין להם הרגשה מבפנים. למלחמה מעולם לא יצאו. עוז וגבורה. מאן דכר שמיה. למילה גסה תחשב.
למה שיהיה בא להם להתחתן. למה למה.
אין הם יכולים להתיחד בשקט ובצנעה. ליצור מרחב פרטיות. מרחב שייכות.
אנא אלהי הרוחות אלהי מחשבות הושיעה נא. בחורים שתקועים בתוך קהילות. בתוך משפחות.
האר אורך אור חכמתך עוזך
בלבבות מדוכאות.
בפנים חתומות. תמימות. סתומות. גאות.
לדעתי זו גישה מאוד לא נכונה לחיים,
כאילו חכמינו מנסים לדכא אותנו
ולכפות עלינו לעשות דברים שמנוגדים לטבע שלנו.
צריך להבין שחכמים הכירו את נפש האדם בצורה מופלאה
וכל דבריהם משתלבים באורח החיים הבריא של האדם,
ויעידו על כך כל אותם אנשים שמחפשים אהבת אמת,
ואוהבים את ילדיהם ואת משפחתם באהבת אין קץ.
לא שמתי לב שהוא דיבר משהו על החכמים, הוא כועס על החברה (החרדית בעיקר, שם גדל).
והייתה לו טענה על כל האנשים שלא אוהבים את ילדיהם, ושונאים את נשותיהם...
מצד שני שומר פתאים ה'.
לדוגמא במשפט הזה:
"אבל מה נפלתם עלי עכשיו שאני צריך למצוא בחורה. מה הקשר,
מה נפל לכם שאני גבר יחיה עם אשה.
שנאתם את צורת החיים הזאת.
אז עיגנתם את זה בפרו ורבו."
על זה הוא בעצם מתאונן...
למרות שזה דווקא לא מדוייק במקרה שלו
הבעיה היא שהוא עדיין מרגיש כבול.
אדם מיוחד ויחודי מאין כמותו, נשמה גבוהה, אדם גדול, נפש מזדעקת
א. אנשים רגילים שכותבים מסודר יש מספיק, כמוהו יש רק אחד, אז אני אישית אשמח שימשיך לכתוב גם בצורה כה מיוחדת...
ב. הוא לא רוצה להגיד, הוא צועק, כואב לו. לא תמיד כשבנאדם כואב לו יש לו פתרונות קולקטיביים. באמת במקרה שלו, עיקר הפיתרון נמצא אצלו בעזרת ה'.
ג. אקדים שהוא מדבר בתוך המסגרת של התרבות החרדית בה הוא גדל ונמצא (הרבה דברים לא שונים בהרבה בחברה הדתלי"ת). הוא מדבר על תרבות של נישואין אחד אחרי השני, נישואין מערכתיים, קולקטיביים כמעט, שמתחתנים כשצריך, עם מישהי כי צריך, ורוצים שכל החברים יבואו לחתונה כי החתונה זה הסיפור, כי החברה מאשרת את החתונה ומשמחת אותי, ולכן אני מבין שזה דבר טוב שהתחתנתי. ואז מיד גם לרוץ להביא ילדים, שלא יהיה משעמם יחד...
בטח שיש אחרים, בוגרים, "אגואסטים" כפי שהוא כינה אותם (הגדרה נפלאה ועוקצנית למבין).
ד. מה לדעתך כן גורם לו להגיד שהוא לא רוצה אישה?
ה. אני עובד עם ילדים כל יום, וממש כמו שאת אומרת... לא הבנתי כ"כ מה זה קשור?
ו. הערתך נכונה, באמת לשיטתו יש להתפלל על הנשואים, אלא שמהם הוא כנראה התייאש, או שמרוב כעסו לא אכפת לו מהם 
אני חושבת שהוא צודק בהכל
מקווה שזה לא יישמע רע אבל לדעתי הוא צריך לגדול קצת, ואח'כ ידבר אחרת
ואולי הוא לא צריך לחפש עכשיו אם זה מה שהוא חושב
שיירגע קצת, יגדל קצת ואח'כ יצלול שוב לעולם הקשה של שידוכים
ואם הוא לא רוצה להירגע אז כנראה
שהוא כן רוצה להתחתן בסופו של דבר אבל חושב שהוא לא רוצה להתחתן מהסיבות הנכונות (נכון זה מושג מאד משתנה, לכל אחד נכון משהו אחר אבל אני מתכוונת נכון כפי שהתרגל לחשוב)והוא מנסה אולי אפילו לא במודע להתנצל על זה
אז תגיד לו שלא יתנצל, שהכל בסדר, מותר לו לחשוב ככה ולהרגיש ככה ובאמת כשמסתכלים על הצול'ניקים זה יותר מעורר רחמים מאשר להסתכל עליו
אבל מצד שני
אולי הוא חכם יותר מדי וחושב יותר מדי , לפעמים לא צריך לחשוב כ'כ הרבה כדי להגיע למשהו, פשוט עושים וה' עוזר ואולי זה הכי טוב.
מי יודע
תאחל לו בהצלחה ממני
יש דברים שנשמעים קצת גס
אבל עם הסוף אני הכי מסכימה
מתוך שיר...
אֲנִי חָשַׁבְתִּי לְעֶבְרֵךְ:
כְּשֶׁאָנוּ שׁוֹתְקִים, אָנוּ מְשׂוֹחֲחִים כֹּה הַרְבֵּה;
פִּכְפּוּך הַמַּיִם,
צְלִיל צְחוֹקוֹ שֶׁל תִּינוֹק,
בּוֹקַעַת לוֹ שֵׁן,
בּוֹקֵעַ לָנוּ הַלֵּב,
מְפַרְפֵּר.
לְאָן מִכָּאן, לְאָן?!
הַפְסֵק כְּבָר עִם הַשְּׁתִיקוֹת שֶׁלְּךָ!
הֵן קוֹדְחוֹת לִי חֹר בַּמֹּחַ.
אֲנִי רוֹצָה יָד, אֶת הַכֹּל!
אֲנִי גַּם -
אֲבָל מַדּוּעַ אִי אֶפְשָׁר מָחָר?!
וְהַיָּמִים שֶׁל הַיּוֹם אֲרֻכִּים כְּמוֹ מַסְטִיק!
ואם כבר - הנה שיר המלא
יָשַׁבְתִּי כָּךְ מוּלֵךְ עַל סַפְסָל -
הוֹגֶה,
וְאַתְּ יָשַׁבְתָּ מוּלִי בְּאֲלַכְסוֹן;
וְרָדִים מֵאֲחוֹרַי, בְּפָנַיִךְ.
אֲנִי אָמַרְתִּי:
הֵגֵן הַזֶּה בּוֹלֵעַ אוֹתָנוּ,
הוּא מוֹלִיךְ אוֹתָנוּ כְּחֶפְצוֹ,
לֹא נֵדַע אֵיךְ זֶה הִסְתַּיֵּם.
וְאַתְּ אָמַרְתָּ:
גַּם וֶרֶד קָטָן,
יֵשׁ לוֹ תַּכְלִית.
אֲנִי אָמַרְתִּי:
אַת מֻשְׁלֶמֶת. גַּם אִם תִּצְעֲקִי לֹא -
זֶה לֹא יַעֲזֹר.
עֵינַיִךְ צָחֲקוּ, וְרַק לָחַשְׁתָּ:
אַתָּה מְנַצְנֵץ כְּמוֹ בְּדָל שֶׁל כּוֹכָב.
אֲנִי אָמַרְתִּי:
גַּם אִם אֶרְצֶה לִנְסֹעַ,
אָבְדוּ לִי הַמַּפְתְּחוֹת.
אַתְּ קָרַצְתְּ -
הַשְּׁבִיל הַזֶּה, לַפְּעָמִים אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הַסּוֹף.
אֲנִי אָמַרְתִּי:
אָז מָה, זֶה כְּמוֹ לֶאֱכֹל עֲצָמוֹת, חַיָּבִים לִרְצוֹת!
אַתְּ קָצַפְתְּ -
טִפֵּשׁ אֶחָד, אַתָּה לֹֹא מֵבִין כְּלוּם!
אֲנַחְנוּ בָּשָׂר וָדָם גַּם, אֵיךְ אַתָּה נוֹתֵן לְזֶה לִקְרוֹת?!
שְׁתֵּי שְׁתִיקוֹת קְטַנּוֹת.
אֲנִי חָשַׁבְתִּי לְעֶבְרֵךְ:
כְּשֶׁאָנוּ שׁוֹתְקִים, אָנוּ מְשׂוֹחֲחִים כֹּה הַרְבֵּה;
פִּכְפּוּך הַמַּיִם,
צְלִיל צְחוֹקוֹ שֶׁל תִּינוֹק,
בּוֹקַעַת לוֹ שֵׁן,
בּוֹקֵעַ לָנוּ הַלֵּב,
מְפַרְפֵּר.
לְאָן מִכָּאן, לְאָן?!
הַפְסֵק כְּבָר עִם הַשְּׁתִיקוֹת שֶׁלְּךָ!
הֵן קוֹדְחוֹת לִי חֹר בַּמֹּחַ.
אֲנִי רוֹצָה יָד, אֶת הַכֹּל!
אֲנִי גַּם -
אֲבָל מַדּוּעַ אִי אֶפְשָׁר מָחָר?!
וְהַיָּמִים שֶׁל הַיּוֹם אֲרֻכִּים כְּמוֹ מַסְטִיק!
אַתְּ פָּצַחְתָּ:
מָחָר אֶחָד עוֹד תָּבִין,
לֹא חַיָּבִים לְהָבִין הַכֹּל..
אֲנִי מָתַחְתִּי קַו בָּאֲוִיר:
מֵאוֹר הַמְּנוֹרָה הַצְּהֻבָּה -
וְעַד לַפַּח הַיָּרֹק.
אַתְּ אֵשֶׁת הַפָּנָסִים, נָהֲרוּ עֵינַי;
אֲנִי אִישׁ הַצְּלָלִים.
אָז אָמַרְתָּ:
קָלַח דֶּשֶׁא אֶחָד, נוֹתֵן חַיִּים לְמִּילְיוֹנִים.
עוֹד פָּנָס הִבְהֵב מֵאָחוֹר.
מַשֶּׁהוּ בְּמַבָּטֵךְ אָבַד.
מַשֶּׁהוּ בְּמַבָּטִי נוֹלַד.
אולי תעלה את זה לפרוזה וכתיבה חופשית?
למה את מתכוונת כשאת אומרת מדוייק 
מה?כדור אשמשהו שקשור למציאות...
מתי נכון לבחון את הרגש והמשיכה בקשר?
מבחינת האם הוא קיים וכמה..
עד איזה שלב בקשר זה תקין לא לדאוג על זה?
זאת באמת עצה טובה להלהיב את עצמינו דרך שמבררים ושומעים דברים טובים
ולפעמים זה מתאים טכנית לא בגלל פרטים מיוחדים, פשוט כי זה מתאים...
ועדיין אין התלהבות
כי מה שמלהיב זה הרגש ואיך שהפגישה מתנהלת... חח
מהצד השני, אבל הזדהיתי ממש. תודה
בהתחלה זה היה נראה לי
כמו שיר של מחשבות בין אדם לעצמו,
ואז בשורה "אֶת הָאִשָּׁה שֶׁנָּתַתָּ עִימַדָם"
שמתי לב שיש פה איזה קול פנימי
שמדבר עם ה'.
מתפלל בחשאי.
מה יכול לקרות כבר?
כרגע זה 'לא'. יכול להיות שה'לא' הזה יכול להשתנות ל'כן', אז למה לא לשאול אותה?
נשמע לי מאוד מוזר שמשהי תשאל.
אתה יכול להמשיך לפתח איתה שיחה בהודעות ואז לשאול שיהיה זה הקשר כולשהו..