במקום לפסול כי הוא לא היה קרבי מספיק, היא תפסול כי הוא לא ענו מספיק. ואז עוד יש הגיון מסוים לפסילה...

אתה מבקש שהן יפסלו על דברים פנימיים. אני מבין את הרצון אבל למה שיהיו יותר חתונות?

יש יותר בנים שעשו צבא מאשר בנים ענווים

השאלה היא לא מה הסקאלה אלא מה רף הדרישות.

אני מסכים שיותר טוב שהיא תפסול על סיבות מוצדקות, אבל יש רשימה ארוכה של חתונות שיתבטלו ברגע שבנות (ובנים, כמובן) יפסיקו להתייחס לחיצוניות. אז אולי הרווחת איכותית, אבל לא כמותית

היו מתמקדים יותר בפנימיות. משני המינים.

אני מגדיר את זה שהכל מתחיל בענוה ונגמר בענוה. ככה אני הקטן הבנתי מחז"ל. באמצע יש הרבה פרטים- המידות השונות.

כלומר יש כאן מעין כלל ופרט וכלל

אני לא מקטין בכלל זאת הבעיה - לקראת נישואין וזוגיות

גם מקטין וגם לא אומר אמת?...
אל תחווה דעות שליליות על אנשים אם אתה לא יודע

אבל יש קשר. הניתוק מהחיצוניות עוזר לפתח את זה.
מי שמתעסק הרבה בחיצוניות כנראה שזה פחות יתפתח אצלו

למשל עצם המילה ענוה באה מהמילה 'עני', התרגום אומר "להתכנעא"- אאל"ט.

ככה מובא בראשית חכמה, תחילת שער הענוה

בפרק כ"ב- בבאור מדת הענוה:

"בהליכתו, אמרו ז"ל (סנהדרין ס"ח): שלחו מתם איזהו בן עולם הבא ענותן ושפל ברך שייף עייל שייף נפיק. ולא ילך בקומה זקופה, ולא בכבדות גדול עקב בצד גודל, אלא כדרך כל הולך לעסקיו, וכן אז"ל (קידושין ל"א): כל ההולך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי השכינה, וכתיב (ישעיה י'): ורמי הקומה גדועים. בשבתו, שיהא מקומו בין השפלים, ולא בין הרמים, והוא גם כן מקרא מלא (משלי כ"ה): "אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד וגו'", וכן אז"ל (בויקרא רבה פ"א): הרחק ממקומך ב' וג' מקומות ושב עד שיאמרו לך עלה ואל תעלה שיאמרו לך רד, ועל כל המקטין עצמו אז"ל (ב"מ פ"ה): כל מי שמקטין עצמו על דברי תורה בעולם הזה נעשה גדול לעולם הבא, וכנגד זה אמרו (יל"ש יחזקאל כ"א ל"א): "הסר המצנפת והרם העטרה" כל מי שהוא גדול בעולם הזה קטן בעולם הבא, ומינה להפך מי שהוא קטן בעולם הזה זמן גדולתו לעולם הבא. ואמרו (סוטה ה'): לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הניח הקב"ה כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני וזה מפני שפלותו. וכן אמרו (ר"ה י"ז): "לשארית נחלתו" למי שמשים עצמו כשירים"

ובפרק כ"ג- בדרכי קניית הענוה:

יש בוודאי הרבה אנשים כאלה.

רק לדעתי כל אחד בוחר מה הדבר המרכזי שהוא מתמקד בו- פנימיות או חיצוניות, ואז הצד האחר יהיה פחות.

גם בתכונות..

יש כאלה ששני הדברים אצלם די בשלימות, יש לי חברים כאלה.. כמובן ביחס לממוצע

עד כמה זה בסדר העדיפויות?

כשחושבים על תכונות- איפה אתם (השאלה לשני המינים..) ממקמים את המידה הזאת?

או שאלה יותר טובה: על מה אתם ישר חושבים בתכונות? המידה הזאת למשל עולה בהתחלה?

אני שואל יותר תיאורטית.. מפה אני לא אוכל לדעת את התשובה באופן כללי

מתנצל שאני לא עושה לך הנחות. אמירות כאלה לא יגרמו לך לקחת אחריות אלא להיפך.

אם ה' ירצה הוא יפגיש אותך עם מישהי שמחפשת ענווה.

אני מאמין שמידת הענווה היא מידה קשה שצריך לעבוד עליה ולא כולם עושים את זה.

כל ברייה הקב"ה נותן לה צורכה, גם לחברים שלך.

אין מה לדאוג בחשבונות כאלה כלליים, יש כבר מי דואג להם.

אתם מתמקדים אפילו הרבה יותר בחיצוניות.

למעט יוצאים מן הכלל והמה מועטים מאוד מאוד...

האישי..

 ב"ה ה' עשה אתי חסד ורוב ככל הבחורים שיצאתי איתם חשבו שאני סבבה .

אני לא באה ממש בטענות כלפיכם אבל רק משתפת שאני מכירה מעט מאוד בנות עם דרישות חיצוניות ספציפיות (זכורה לי אחת במיוחד). אישית אני שואלת רק על גובה וגם אז פוסלת רק בהפרש ניכר וכמעט לא פסלתי מעולם על דברים אחרים שקשורים למראה חיצוני וכן יש התמקדות גדולה במה שחשוב באמת .

לבנים יש פעמים רבות דרישות ממש מפורטות איך כדאי שהבחורה תראה כדי לצאת איתה..

פעם בחור מאוד תורני בירר אצלי על בחורה ושאל שאלות מורחבות על מבנה גובה ומראה וגרם לי להצטמרר כי הבנתי שאותן שאלות נשאלו גם עלי לפני שיצאתי איתו..ובנוגע לרמה תורנית ומידות ותכונות- לא יודעת אם זה רק אצלי אבל לרוב הבנים אומרים בדייטים ובבירורים על חברות שמה שחשוב זה בעיקר טהרה, שבת וכשרות וזהו פחות או יותר-מאוד מאוד מינימאליסטי ביחס לבירור על חיצוניות..

לא מעט בחורים הרגישו בנוח לספר לי שהם פסלו בחורות בגלל מבנה גוף ומשקל ומראה כשאני מתקשה לשתף שפסלתי על גובה..ומתוך הדברים אתה מבין שאין אפילו טעם להסביר מה הפגם בשיתוף כי הם כבר פשוט לא יבינו וחבל על המאמץ..

בחורים היום יודעים בדיוק מה הם רוצים והגישה לכל מה שהיה פעם מוצנע לא עוזר במיוחד ואכמ"ל.

ובזה נופלים  טובי הבנים.

ואני חושבת שאין מקום להשוואה בין המינים- הבנות הרבה הרבה יותר גמישות ופנימיות כולל אלה שנשמעות חיצוניות.

זאת התחושה שלי ויכול להיות שהיא נובעת מזה שגדלתי בחברה נפרדת  ושאני לא מספיק מכירה בנים.

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

הטיילת בארמון הנציב

גן הורדים

הליפתא

עין חנדק

עין לבן

גן סאקר

מקומות בפנים בתשלום יחסית קטן:

בית הקפה בגן הבוטני

בית קפה בסנטר 1

המסעדות בקומה 2 במרכזית (אם כי שם קצת רועש לשבת)

מניח שמוסולין גם לא יקר

פלאפל דורון

פלאפל בן יעקב

(הייתי מחפש מקומות של גלידה או פלאפל כי הם יהיו יחסית זולים)

ברמות אשכול - רובם דתיים. צפוף למדי. אבל אפשר לשבת בחוץ. מקום הומה.

בדניה - יושבים בחוץ. מאוד נחמד. לרוב - חילוני.

יש גם בקניון רמות אבל זה בפנים והמקום קטן למדי.

לא ממליצה להיפגש בערב בגינה.