פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 488)

באיזה שלב של "פנית אליהם" אתה נמצא?

בפרסומים שלהם - זכור לי מלפני כמה חודשים - יש מספרי טלפון של אנשים שאפשר לפנות אליהם. אני מניח שאתה יכול לשאול אותם הכל (לא מבחינת הנוהל, אין לי מושג מה הנוהל. אבל הם לא יטרקו את הטלפון אם תשאל)

לבדוק בשבילך?

וגם מתי נרשמת? אולי לא עבר מספיק זמן?

אם אמרו לך שיפנו אליך כדי להכיר בינך לאשתך, כנראה גם הם לא מצאו אותה עדיין. אני רשום לשם כבר כמה חודשים וקיבלתי מהם הצעות בודדות אם אני זוכר נכון - אחת מהן היתה כזאת שהצדיקה את כל התהליך (לא הצליח בסוף אבל טוב שניסיתי)

אז אני מכירה את שניכם 

@אחיה1 לך על זה , תפנה אליה 

(סיפור חיי)

אוף ה'....

ואני גם לא חושב שנכון להתעסק בזה.

אבל כן, יכולים להיות שניים שלא מתאימים מבחינות מסוימות (ואפילו מאוד) אבל יהיו דברים אחרים שיחזיקו את הקשר.

זה מצב מתסכל.

נשמות באותו צבע?

שנחצבו מאותו סלע נשמות?

הרי בינינו - אף אחד מאיתנו לא יודע מה זו הנשמה, מה זה התאמה בין נשמות (אם יש בכלל דבר כזה), ואיך לזהות דבר כזה ועל בסיס מה. בתכל'ס כל הדיבורים האלה הם דמיונות ותו לא.

או ל'קשר נשמתי' כלשהו. לצורך העניין זה קיים גם אצל גויים או בקשרים שבמובהק אינם 'נשמתיים' לכאורה (למשל כאלו שאסורים ע''פ התורה).

אני חושד שאתה מלביש מציאות פיקטיבית על חוויית הקשר הזוגי.

סתם דמיון (אני יכול באותה מידה לדבר על 'קשר קוונטי' או 'התאמה קוסמית').

ובכל מקרה, אפילו אם קיים דבר כזה, אין טעם לעסוק בזה.

אין לך כלים למדוד את זה, אין לך איך להגדיר את זה, וכאמור - אפילו לא דרך לדעת אם קיים בכלל דבר כזה.

והתשובה החד משמעית לשאלת השרשור היא ככה:

יש לנו מערכות שיפוטיות עפ"י ה"עולם", העולם שלנו , של אחרים, וכו'.

כל זה נמצא בציר "דמיוני" (במובן שאינו קיים בהווה אלא בסיפור ה"חיים" שלנו) של עבר-עתיד, סיפור חיים. מחשבות! לגבי עתיד וכו. 

על בסיס מערכות שיפוטיות אלו אנו קבועים "מתאים או לא מתאים" לסיפור החיים בראש שלנו

האם יש "אמת" בכל זה?

האמת נמצאת אך ורק בהווה, בנוכחות

לאף אחד אין אמת בראש במחשבות בסיפור החיים של עבר עתיד

ההווה בלבד הוא האמת 

[בנוסף יש אמת של התנהגות עפ"י הדרכה אלוקית = תורה, מצוות, הלכות, אבל אין קשר כרגע]

זוגיות חייבת נוכחות

אינטימיות חייבת נוכחות

בלי נוכחות אין אינטימיות אין זוגיות אין נשמה (וגוף)

עכשיו מה הבעיה

הבעיה שאין נוכחות בימינו בעולם המטורף

לכן בתים מתפרקים

לכן בתים לא ניבנים

לכן עוד המון בעיות מהמון סוגים

חז"ל אומרים "זכו שכינה ביניהם"

הזדככות זו נוכחות, להרפות מסיפור החיים (עבר-עתיד), להתקדש להטהר ולנכוח

השכינה נמצאת בהווה בלבד!

היא לא בראש בעבר-עתיד

גבר ואשה שונים במהות וזוגיות נועדה לזכך אותם בשביל שיחזרו לגן עדן לשכינה

וזה יכול להיות רק עם נוכחות, עם דעת, עם שכינה בהווה

אז

בדורנו המטורף ה"לא מתאימים" הולכים וגוברים לא בגלל שאין התאמה אמתית

אדרבה יש קשרים נשמתיים עמוקים נכונים כמו שכתב הפותח

אבל

אין נוכחות מספיק 

ולכן נוצרת "אי התאמה"

"א-להים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים"

א-להים צדיק וישר ויודע מה הוא עושה

הבעיה נמצאת בראש שלנו, בחברה, בחוסר נוכחות

אין בעיה במציאות האמתית בהווה

ה"פיקציה" היא הסיפור שבראש שלנו (עבר- עתיד) שמונע מאיתנו מלנכוח בהווה עם שכינה

בשפה מדעית:

נוכחות היא ברשת הקשב במוח

אי נוכחות היא רשת בררת המחדל, התודעה הנודדת

היא למה ה' הפגיש ביניכם, מה הוא רוצה להעביר לך בזה?

מה העניין שלכם להיפגש? האם הוא כן מעוניין שתתחתנו או שזה משהו אחר... 

אם אתה בקשר כזה עכשיו.

אז לדעתי זה מאוד תלוי בהרבה גורמים

ובאמת טוב וכדאי לברר ולנסות כמה שיותר לפשט את ההתלבטות..

אלו דברים לדוגמא, הופכים אתכם ללא מתאימים?

מה הכוונה מבחינתך קשר נשמתי, תודעה נשמתית עמוקה? 

כדאי לעצור ולהתבונן. 

ורק אתה תוכל לענות האם לקשר הזה יש סיכוי.

כדאי לחשוב איך ואיזה מההבדלים בינכם באים לידי ביטוי במציאות?

מה יאפשר לך לחיות איתם בטוב ולא בהישרדות?

איזה תכונות צריך כדי להכיל את השוני? האם הם קימות בך?

היית רוצה לרכוש אותן?

מה כן טוב בה?

מה טוב בקשר? 

וכו'..

כדאי לך לדמיין סיטואציות מהחיים ולבחון את 

הכל כמה שיותר לאור המציאות ופחות תיאורתית.

כי תיאורתית הכל אפשרי. 

אבל בסופו של יום מתחתנים בתקווה לחיות עם בן הזוג

את ה80 שנה הקרובות.. את היום יום..

מה שבטוח אם זה מעסיק אותך. שווה לעצור ולהחליט לכאן או לכאן.

חשוב שתהיה פנוי לקשר והמחשבות האלו יכולות לפגוע בפניות.

החלטות מבורכות! ושנת שמחות ובשורות טובות!

לי לדוגמא יש חבר שאנחנו תמיד עוזרים אחד לשני והכל - ממש כמו אחים.

אבל מה, קשה לי מאד לנהל איתו שיחה רצינית עם עומק, כי הוא ידבר על נושאים שלא מעניינים אותי - כמו רכבים, מוזיקה, וכולי... ומלבד זה יש תכונות אופי שאני ההפך ממנו.

אז אנחנו ביחד כי אנחנו גברים ואני לא אמור להתחבר יותר מידי.  בסדר נו..

אבל אם זאת הייתה אשתי, אני חושב שלא הייתי מחזיק מעמד יותר מיום 

סתם מתעסקים בזה כדי להרגיש טוב... כדי לחלום

ויש ימים שכאילו נכנס ייאוש, אבל גם זה לא ממש ייאוש אמיתי.

ואני באמת מאמינה שאחרי ייאוש אמיתי מגיעה הישועה.

ברור לי שזה יסתיים בקרוב

וזה היה ברור לי גם לפני חמש שנים

כשיש יום שהיאוש מחלחל ואני מרגיש שאין מוצא, אני חושב על זה שכשהישועה תבוא בע"ה, אני אסתכל על היום המיואש שהיה רגע לפני שהיא הגיעה, ואני לא אבין איך הייתי כל כך קטן אמונה. כמו אדם שאחרי הזריחה נזכר בייאוש והחושך שעטפו אותו לפני עלות השחר, ובסוף חלפו ואינם...

מה? אני ישאר רווקה?

לא הגיוני, זה בטח יסתיים

בפנים התת מודע יודע בוודאות שזה סופי. רוצה להעלות את זה למודע.

לא הייתי במצב שלך, אבל אם אני מנסה להשליך מהנסיון שלי לחוויה שלך, מה שאתה מתאר הוא הגיוני מאד.

כמה כאב.

זה כל כך כואב להרגיש שהשאירו אותך מאחור. שכל אלה שהיו אמורים לשמוח בשמחה שלך - מצפים ממך לשמוח בשמחה שלהם, בזמן שבפועל זה רק גורם לך להרגיש את החסר בצורה חדה יותר וכואבת יותר.

ואת לא רואה את הסוף - כי כל הזמן ציפית לזה שזה יגיע עוד מעט והתאכזבת. וזה מציף, ואת לא יכולה יותר. ואת רוצה לכעוס, ולשנוא, ולומר ש"אם אני לא טס אף אחד לא יטוס", ולהרגיש שגם לך יש מקום משלך בעולם, ואת לא פחות טובה מהן, ומגיע לך.... ואת יודעת שגם להן מותר, ואת כועסת על עצמך, וכבר זה יותר מדי.

ואין מה להגיד על זה. כי את באמת עוברת את זה לבד, לגמרי לבד. אף אדם קרוב לא יכול להבין את החוויה כמו שאת עוברת אותה - כי אצל אחד שיסביר ש"גם אני" אצלו היה סיפור אחר, ואחרת שתאמר "גם אני" עברה את זה אחרת, וההיא שהתחתנה בסוף - היא כבר מסתכלת על הסיפור מהסוף הטוב, שעדיין לא הבטיחו לך.

אבל זה מדהים שאת עדיין מאמינה שאת מושלמת ומגיע לך הכי טוב. זה מדהים. ותמשיכי לחפש רק מישהו שאת יודעת שאת רוצה אותו גם מהמקומות החזקים בנפש שלך, לא מתוך יאוש או תסכול (שעדיין צריך לתת להם מקום, אבל לזכור שאת זאת שנותנת להם את המקום ולא שהם ינהלו אותך)

וגם אם זה מישהו שהיום את לא חושבת שאת מושלם - את יודעת שכשהוא יגיע הוא יהיה בדיוק האדם הנכון. את תהיי כל כך שמחה שזה הוא, ושזהו. רק תחשבי על זה לפעמים, כד לראות את האור בקצה המנהרה, שקיים ומחכה.

ותזכרי שפתאום - או אולי דוקא לאט לאט - יום אחד זה יקרה, יום אחד הוא יגיע. יום אחד את תוכלי להסתכל מלמעלה למטה על כל האחרות ולחשוב "טוב, הן התחתנו לפני. אבל אני באמת זכיתי!" (כן, גם הן חושבות עלייך אותו דבר. אבל את יודעת עמוק בפנים שאת צודקת). ואת תהיי מאושרת. ויהיה לך טוב באמת.

זה יכול לקרות מחר, זה יכול לקרות מאוחר יותר. אבל אל תפלי לייאוש - לא בגלל שלא תצליחי לצאת מזה, כי את תצליחי. אבל בגלל שזה לא כדאי להתרגל. כמה שתתרגלי להיות יותר שמחה ויותר חזקה, זה רק יעזור לך, ואת תצליחי להכיל את הקנאה ואת הכעס ואת התסכול - ואת השמחה ואת האושר.

בהצלחה. מקווה בשבילך שלא תצטרכי הרבה חיזוק מאנשים זרים

אם כי חשוב לי שישרת איפה שהוא, לדוג' שירות לאומי,

אבל אם נפשו חפצה בתורה- אין שליחות גדולה מזו.

כמובן שתלוי בשאר הנתונים, כל אדם וסיבותיו המיוחדות לו.

הליכה לצבא מעוררת נורה אדומה ביחס של הבחורה להלכה.

אני מאמין שגם למישהי שהולכת לצבא יכול להיות אחלה יחס להלכה, לכן זה משהו שאני אברר עליו (שבכל מקרה אני מברר).

זה כמו לשאול 'האם היא יוצאת לחופשות בחו"ל?'

זה ממש לא מעניין כשלעצמו, אמנם זה יכול להיות מדד ליחס שונה להלכה. לדוגמא מי שעושה דבר משמעותי כמו יציאה לחו"ל והיא לא מבררת את הדבר בצורה עניינית, ועושה 'כי כולם עושים', זה מעיד משהו ביחס שלו להלכה.

אמנם יש הרבה אפשרויות חיוביות חוץ מה הדוגמא הנ"ל. כמו מי שהולך לפי הפוסקים שמותר.

ככה בדיוק הליכה לצבא. ישנן בנות אידיאליסטיות פורצות גדרות של החברה וחשוב ואכפת להם מאורח חיים דתי והם רוצות אותו הכי הכי והן חושבות שהן יוכלו לשמור את אורח חייהם בצבא ולהתקדם שם, יהי חלקי עמהם. אני מכיר על בנות רבנים שעשו את הצעד הזה. נכון זה לא מתקבל טוב חברה שדוגלת בשמרות. ורוב הבנות הדתיות שהולכות לצבא כנראה שהן לא כאלה. ההערכה גסה.

אגב, אני ממש לא תומך נלהב בגיוס לנשים.

חד משמעית לא הייתי אומרת כן להצעה של מישהו שלא עשה צבא.

אבל בקטע החיובי.

יש אנשים שיש להם דרכים יותר משמעותיות לתרום לעם ישראל

לא אמורה נורמה לגור אצל ההורים כדי לחסוך. אם תרצו אז תחסכו בדרכים שלכם. הזוגיות שלכם והשלום עם החמה יותר חשובים מאשר לקנות בית שנתיים יותר מוקדם.

לא צריך לעזוב שם עם מריבה ועצבים אבל אפשר ומומלץ לחשוב על מקום אחר לגור בו.

הבחור הגיע לישיבה הגבוהה, נטו כדי ללמוד. לא בעניין לפתח חברויות.... הוא לומד איפה שהוא גר, ומידי פעם לומד עם אבא שלו בסדרים. וגם כשהוא לומד לבד, הוא לומד לפי מה שהוא רוצה, ולא לפי מה שהישיבה מביאה. לומד בקצב שלו ואיך שהוא רוצה.

קיצר, הייתם חותכים על הדברים האלה?

הוא דיבר בעיקר על חברה במשפחה וקצת מישיבה הקטנה....

להתחבא מאחורי בעיה של יצירת קשרים.. אולי יש כאן בעיה של תקשורת.

אם לא, ובסך הכל הוא בחור נעים וחברותי, ומוכן להיות החבר הכי טוב של אשתו

אז מהמם

הוא לא דיבר בכלל על חברים מהישיבה הגבוהה שלו...

כמה פעמים כבר נפגשתם? והאם יצא לך לשאול אותו על העניין?

בנות לרוב נוטות יותר לדבר מהר יותר על הקשרים החברתיים שלהן 

אולי הוא לא הרגיש צורך?

אולי הוא בא לישיבה ללמוד?

אולי לא ראה לנכון לשתף עליהם עדין?

לא כל אדם שהוא לא סופר דופר חברתי ומוקף חברים 

לא אומר שהוא בעל בעיות תקשורתיות 

או התהפכת כי היית חיבית והיה לך קשה.

יש אנשים שזה פחות מוטיב חזק אצלם בחיים. זה בסדר.

(לא באלימות, כמובן, אבל את יודעת).

או שזה היה בחירה שלך לנצל את היציאה מהשגרה ולהשתנות?

בגדול זה עולם שלם שצריך לשלוט בו וצריך גם להשקיע בו משאבים. יש כאלה שפחות טובים בזה או שפחות חשוב להם.

הנתונים שהבאת לא בהכרח מעידים על בעיה חברתית אבל זה יכול לרמוז לזה ולכן שאלת.

אל תסיקי דברים מנתונים שהוא לא סיפר לך.

יכול להיות שיש לו מסגרות חברתיות אחרות. מאוד הגיוני

לא אמרת באיזה גיל הוא, אבל אם הוא בגיל יחסית בוגר, אחרי צבא וכו' בדר"כ יש נטייה פחות לחפש את זה בישיבה עצמה.

את יכולה לשאול אותו מה המעגלים החברתיים שלו כשיזרום.

אם הוא נראה חברותי כשהוא מדבר אלייך זה בדר"כ נראה לי דבר שיכול להעיד...

או דווקא בישיבה הספצפית שהוא לומד

סה"כ בישיבה קשה למצוא חברות, יש שם בעיקר בנים

עכשיו קיבלתי מהם הצעה למרות שנרשמתי ממש ממש מזמן, מידי פעם הם כן שולחים הצעה, ממליצה להירשם, זה פותח אופציות 

למיזם..

יש משם גם דברים טובים. לא רואה סיבה לא לנסות..

את צא עד ק

ואת קכב עד קל

בעז"ה

אשריכם ישראל!!!

הייתי מחכה.

אבל זה כל כך סובייקטיבי ותלוי מצב ועוד הרבה דברים.

יש עניין או ציפיה (איך שתעדיף להגדיר את זה) ליוזמה מצד הגבר.

כדאי, כמו שכתבו פה כמה פעמים לדבר על כאלה דברים.
שים לב שלפעמים מצטברים כבר כעסים קודמים או שהזמן שחלף מגדיל את הדברים ומוציא אותם קצת מפורפורציות.
כדאי לשים לב לנקודה הזאת.

אם הייתי במקומך, הייתי אומרת לה - הייתי שמח שתרימי טלפון כשמתחשק לך, או שתשלחי הודעה.
לשים לב שזה בעדינות, ואחרי כמה זמן, כשכפחות מתוסכלים להסביר, פנים מול פנים, שתשמח שגם היא תיזום מצדה דברים בקשר.

ועוד הארה, מנקודת מבטי כאישה.
אני מרגישה לא בנח להרים טלפון לבחור, מרגיש לי שזו מעין גניבה של התפקיד שלו כיוזם.
במיוחד במיוחד, אם אני לא יודעת מה הוא חושב על הקשר. כל עוד אין לי בטחון שטוב לו והוא רוצה להמשיך, אני עלולה לחשוש אפילו לשלוח סתם הודעה כדי לא להיות נודניקית ומעיקה.
(יש בחינה שאני קצת חיה בסרט, ויותר מידי לא זורמת בעניין  אבל שתדע שקיים גם כיוון כזה.(ועוד הערונת, זה ממש לא עומר שהיא לא בחורה זרמנית, זה כמו כל התחלה חדשה - יש קצת חשש בהתחלה ופחות קל לזרום))

כדאי פשוט לדבר איתה, ולשאול אותה מה קרה ומה השתנה.
 

יכול להיות שזה חסר לה ולכן מחכה שתיזום.

בהצלחה!

בואי לסדנא קצרה. 
יומיים שלושה ואת מרימה טלפון לפני דייט ראשון ;)

הוא צודק וצריך להגיד לה את זה.

יכול להיות שהיא מתלבטת ועדיין לא גיבשה החלטה אם להמשיך או לא

אם בהתחלה כן התקשרה ועכשיו הפסיקה

אם הם כמה ימים לא דיברו והוא מרים אליה טלפון זה נחשב חופר???

טבעי מאוד שאם יוצאים עם מישהו/י אז... מדברים.

יכול להיות שהיא חושבת על הקשר, יכול להיות מליון ואחד דברים למה היא עכשיו לא יוזמת.

אבל לא לדבר בכלל, זה בטוח לא פתרון.

אפשר לדבר על זה, להיות רגיש. לראות אם בשיחה עצמה היא יוזמת ונהנת ולא כל הזמן הוא דוחף נושאים והיא אפטית.

לדבר על זה זאת אופציה אם זה מרגיש שייך.

דבר איתה יל זה. לא יעזור לך לבנות ספקולציות.

זה טבעי שכאשר מרגישים חששות בקשר אז מדברים על זה ויוצרים תיאום לגבי זה

להרפות לגמרי?

מה זה אומר עליך אם תתקשר?

מה זה אומר עליך אם לא תתקשר?
מה הרווח בלהתקשר?

מה הרווח בלא להתקשר?

מה הפסד בלהתקשר?

מה הפסד בלא להתקשר?

כשתענה על  השאלות האלה, תהיה לך תשובה פנימית מדוייקת לך
ואין כ"כ משמעות למה היה מדוייק לחברים אחרים שלך

ואתה מבין שהיא צריכה מרחב
מקסים, תן לה
רק תבקש ממנה לדעת מה המרחב הזה כולל אצלה

מה היית רוצה שאעשה? מה היה עושה לך טוב שאשאל אותך?

יש לך איזה צורך בקשר?

מה את מצפה ממני ביחס לטלפונים, מס' פגישות ועוד...
 

לפי התורה, להיות בזוגיות בלי חתונה,

אז אני. 

הכוונה לזוגיות בלי מחוייבות או רק בלי הטקס (או משהו אחר)?

כי אם התכוונת בלי הטקס אני מזדהה, אבל מצד שני זה סה''כ טקס ולא משהו מהותי כשלעצמו (ומה שכן מהותי זה לא עצם הטכס) ככה שזה לא מאוד משנה לכאן או לכאן.

ובלי מחוייבות של ניהול משק בית משותף. 

ובלי שילדים יהיו משהו אוטומטי וברור מאליו שם.

לדמיין את זה קצת, אבל אתה צודק ברמה מסויימת.

היא יכולה לצאת אם יזרום לה.

לא הייתי ממליץ ללכת לשדכנים ולצאת עם בני 21-22 פלוס במצב כזה.

אהבה, נישואין וילדים

מהי מהות הזוגיות? הרצון לאהבה, כשאנחנו מכירים מישהו ואוהבים אותו מאוד מאוד, רוצים להיות איתו כל הזמן.

עכשיו יש עוד משהו נפרד לגמרי, שאנשים רוצים לבטא את החיים שלהם באמצעות המשך, לממש את התאווה הפנימית להתרבות, להיות בכל מקום, כי זה נקרא לחיות עד הסוף.

בנוסף לזה, אנשים שאוהבים מאוד מאוד, רוצים לבטא את אהבתם בזה שהם מתאחדים = יחסי מין.

עכשיו, האיחוד הזה, גם מממש את התאווה הכמוסה של האיחוד, ונותן פירות לאיחוד הזה, מה שהופך אותו למשמעותי ממש, ובנוסף, זה גם מממש את התאווה של ההנפצה, ובאופן פיזי התוצאה היא, שברחם האשה מתפתח עובר, שהופך להיות לאדם...

חוץ מזה, נוהגים בני האדם לבטא את האיחוד שלהם בכריתת ברית פומבית, בטקסים כגון "אירוסין" ו"נישואין",, בזה הם ממשים באופן המעשי ביותר את רצונם להתאחד, כעת נקרא שמם "אחד".

לסיכום: אהבה, נישואין וילדים אינם אחד כלל, אבל כל עניין פוגש את משנהו בצמתים שונים.

לכשנרצה:

האדם של בראשית פרק א', האדם של א-להים הוא האדם החפץ להתרבות, להנפיץ את עצמו, להיות כאלהים: לשלוט ולברוא, אין לו עניין באחדות אלא רק בהתרבות, הזכר והנקבה עם הפנים קדימה.

והאדם של בראשית פרק ב', האדם של הוי"ה א-להים, הוא האדם המשתוקק להשיב את הצלע למקומה, ולהתאחד עם האישה, כי מאיש לוקחה, להיות לבשר אחד, ומתוך כך גם להגשים את האחדות, ביצירה חדשה הנובעת מפעולת האחדות, כפי שכתב רש"י. פניו מכוונות כלפי אשתו, ופני אשתו אליו.

והאמת שזה לא קשור לתורה, התורה לא מחייבת ניהול משק בית משותף (מעניין שע''פ הפשט לאבות היו אוהלים נפרדים לכל אחד ואחד ולא משותף לבני הזוג).

לגבי ילדים זה קצת יותר מורכב אבל גם לא בהכרח אוטומטי.

בקיצור, לא בטוח שהתורה היא 'האשמה' בבחירה הזו כמו זה שזו הנורמה ואת (אנחנו) מתיישרת לפיה כי למי יש כוח להיות אאוטסיידר. או שבאמת יש היגיון בנורמה.

בכך שהיא יוצרת מרחב מוגן בני שני המינים מתי שזה לא מתאפשר.

אם היינו חופשי על הבר כמו ציבור שאיננו דתי אז ה'צורך' הזה היה מתמלא. לא באופן חיובי כמובן.

מדובר על ניהול משק בית משותף, ולגביו התורה לא מכריחה (יש את עניין שארה וכסותה, אבל גם על זה חז''ל פטרו במתפרנסת ממעשה ידיה).

לגבי המחוייבות הזוגית אתה צודק שהתורה יוצרת וכופה מסגרת, אבל בזה היא הייתה מעוניינת אפילו בלי קשר לדת.

אני רוצה זוגיות ואהבה ולא רוצה את כל מה שכרוך בזה מסביב כולל המחוייבויות שרשמתי למעלה שבדרך כלל הן פועל יוצא של חתונה. 

לפי התורה זה לא אפשרי. 

דיברתי ברמה העקרונית. ברמה העקרונית התורה לא קושרת בין חתונה (קרי: חופה וקידושין) לבין המחוייבויות שהזכרת (כאמור האבות חיו באהלים נפרדים, ובזמנם גם הייתה תקופת אירוסין ארוכה שזה בעצם חתונה כמעט לכל דבר רק בבתים נפרדים).

במציאות של היום את צודקת שברירות המחדל הן או חיי משפחה מלאים או דרכים שונות שלא כוללות חתונה, וזה באמת לא אפשרי. אבל כאמור, זו לא בהכרח האופציה היחידה לפי ההלכה.

חתונה בלי ניהול משק בית משותף (לא שאני חושב שזה דבר חיובי, אבל יש אופציות ביניים שראוי לשקול כמו חשבונות נפרדים וחלוקת תפקידים).

בעצם בורא עולם קבע מערכת שתחייב גבר ואשה להתחבר ואי אפשר לברוח מזה.  ככה נראה

למשפחות שונות יכולות להיות דרכים שונות לדאוג לילדים, לא כולם חייבים להיות באותו שטאנץ.

זה העול המטורף והמירוץ של החיים שכרוכים בניהול משפחה. 

א. זה לאו דווקא עול, יש בזה גם מימד של הקלה (שניים מתפעלים בית ביחד במקום כל אחד בית נפרד). ולאו דווקא שכרווק אין עול, דומה או אחר.

ב. לא כל עול מכביד, יש עול שנותן כוח יותר משהוא לוקח.

ג. אפשר לנסות לסדר שרכיב העול שמפריע לך ינוטרל או יופחת.

א. כרווק יש עול. אבל יש פחות אחריות. ולא יקרה דבר אם רווק מחליט יום אחד להפסיק לעבוד/ לטוס לחו"ל לתקופה בלתי מוגדרת / להיעלם מהחיים. הוא אחראי על עצמו ואין אף אחד שתלוי בו ברמה קיומית (בד"כ)

ב. אולי. למעשה כל הנשואים הצעירים שאני רואה מסביבי נראים נטושי כוחות.

ג. איך?

אבל חתונה עם כל מה שנלווה אליה זה דבר שקצת מלחיץ אותי, 

מרגיש לי כמו לקנות פרה בשביל כוס חלב.  

קיצור, רוצה מאד אבל גם בו זמנית לא רוצה

לא התחברתי

נורא קל להעביר ביקורת שאנחנו נקבל על עצמנו, כאילו שאנחנו ועצמנו זה אדם אחד. בדיוק כמו שכשמעבירים ביקורת על איך שאדם מתנהל עם משפחתו, מבינים שהוא מוגבל, אותו דבר עם איך שרווק מתנהג עם עצמו. יש לב וצריך להקשיב לו גם כשהוא אומר שטויות. ההבדל בין הלב לבין בן זוג זה שאת הלב כדאי לחנך, אבל זה יכול להיות תהליך ארוך.

אני באופן אישי לא מרגיש שפספסתי בגדול שום מחלף. אולי בין הכיוונים הרבים שבחרתי להשתמש בהם היה עוד אחד שיכולתי להשתמש בו, אבל כשאתה לא יודע מה היעד אתה צריך ללמוד גם לזרום עם התנועה.