פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 534)

הייתי משנה רק את המשפט הזה:

"ובואי

תעיפי את שמיכות

חדרי ליבי האטומים"

למשהו כמו:

ובואי

תשברי את קירות

חדרי ליבי האטומים

בעיני יותר מוחשי...

אשריך!

(לגבי הבית האחרון, יש לי ביקורת על התיאור, לא יודע אם כולם יסכימו איתי...)

מזומנת לאישי

אם נצליח לעמוד ביעד

לא הצלחתי להבין על איזה סוג של פרוייקט מדובר - חוברת הדרכה? ליווי אישי? תובנות לעידוד ומוטיבציה? אביזר/ערכה כלשהם?

(זכור לי שהעלית בעבר שרשור עם מספר עקרונות לדייטים, לא?)

בכל מקרה - יישר כח על כל העשייה ובהצלחה במה שתבחרי.

זה בעצם סדרה של סרטונים.

שהתכנון היה להעלות פעם בשבוע כאן בפורום. 

עם כל מיני עקרונות שקשורים לדייטים בעיקר. 

אני יכולה להעלות דוגמא אחת כדי שתראו על מה מדובר. 

וואלה יכול להיות אני כבר לא זוכרת - לקראת נישואין וזוגיות

כל הכבוד!!

זה נראה לי ממש רעיון טוב ונחוץ לאנשים!!

למה כן?

כאילו במה זה יכול להועיל?

קודם כל אין לי כאן עניין מסחרי בכלל ובטח שלא רווח אישי. 

הרעיון הוא שמדובר בסדרה של כמה סרטונים. 

עם כל מיני נושאים ועצות שיכולים להועיל לאנשי הפורום. 

בטח שלא הכל יחדש לכולם.

אבל כיוון שמדובר בפורום מגוון ויש כאן כל מיני אנשים מצעירים ועד מבוגרים יותר. 

מאנשים שיוצאים הרבה לכאלה שרק התחילו. 

יכול להתאים. 

אני לא מתיימרת להביא בשורה חדשה וזה בסדר שיהיו אנשים שפחות יתחברו או אפילו יחלקו עליי.  

או שיחשבו שאין כאן בשורה חדשה

אבל נראה לי שהרעיון של הפורמט שהוא קליט עם מסר קצר ומדויק יכול לפעמים להועיל יותר מספר או חוברת ארוכה. 

ולא חשבתי שיש כאן מטרת רווח אישי 

(וגם אם יש זו זכותך) 

אני פשוט שאלתי לעזור לך לזקק את 'המיוחד' במה שאת רוצה לתת 

תצליחי 

קורה גם לי 

וברגע כזה אני פשוט חושבת מה אני שווה.

זה לא כיף

רק בבקשה תקרא לי לפני, אני רוצה לראות את זה.

כל פעם כיף לקרוא את השירים שלך!

במשחקי ילדים יש משו כובש...

למרות שמכיר גם מתנחלים עירוניסטיים ועירוניסיטיים מתנחלים

המקום משפיע.

למשל שמתי לב שלאנשי הצפון יש שקט פנימי, רוגע יותר מאחרים וכו'.

דבר ראשון השדכנים שאני מכיר לא מציפים בהצעות אלא רק מה שנראה להם באמת רלוונטי

דבר שני לא נראה לי שצריך לערב את ההורים אני אישית לא ערבתי אותם.. (לא מרגיש צורך, הם יודעים שאני בכללי יוצא אבל לא נכנסים לעומק יותר מידי ב״ה) אבל אולי לבנות זה שונה

אז איך פונים לשדכנים: את מקבלת מספר של שדכן/נית מתקשרת מספרת קצת עליך ומה את מחפשת, לרוב הם מבקשים שתשלחי הודעה על אותו רעיון של פרטים כללים עליך, אופי, ומה את מחפשת (כמה שיותר מפורט כדי שההצעות יהיו באמת רלוונטיות) ולפעמים הם גם מציעים להפגש פנים אל פנים כדי לשמוע יותר, ולשאול שאלות שקל יותר לחשוב עליהם כאתם אחת מול השניה כדי לקבל תמונה הכי טובה עליך...

בהצלחה רבה!

קצת פחות חיבור לתרבות המערבית - להיות קצת פחות מזרוחניק... פחות סרטים, חו"ל , מוזיקה לועזית וכ"ו.

יכול להיות שהייתי גם מעדיף שהילדים שלי לא יהיו בבני עקיבא אבל זאת שאלה שעדיין קשה לי לענות אליה . אני מרגיש אמביוולנטיות קשה כלפי בני עקיבא. 

אקח את היחס לשבת - ואגדיל אותו קצת. 

ולברר דרכו באנונימיות

מקום לכתוב הערות על משתמשים. זה מנהל של הפורום ההוא, זה ביקש ממני X וזו השם הפרטי שלה זה Y.

בשבילכם? מה שתרצו.

למה בשיחה אישית אין אפשרות למחוק שיחות שאין לי עניין להשאיר אותם?

יכול להיות דבר שימושי!

חשוב לי לציין שיש הרבה שדכנים עם ביקרות על האדם, על האופי ועל הבחירות שלו - לא תמיד מתוך היכרות עמוקה.

אז כמו שציינו כאן, היא נוזפת, ולכן חשוב לקחת את זה בדיוק במידה הנכונה (שזה כמובן בלתי אפשרי. אבל לפחות לא להיבהל). תשמעי מה יש לה לומר לך. אם זה דברים טובים, ויש לה דברים טובים להציע לך - יופי. אם את מרגישה שהיא לא מבינה אותך ואת הצרכים שלך - זה יכול לקרות, תמשיכי הלאה (ואולי עם הזמן תגלי שהיא דווקא צדקה)

מכוונת, מבררת איך היה, למה נחתך, או איך ממשיך הקשר, מקשיבה, מייעצת. נותנת תחושה טובה לאורך כל התקופה, מעודדת אולי.. וכן על זאת הדרך...

(הבהרה: זו תמונה מסלאח שבתי וזו בדיחה.

לשחקן קוראים חיים, וכמו שניתן לראות - הוא קורץ)

אולי תתחרטי על זה שאנשים קוראים את השרשור, לא על זה שהעלית את הנושא.

תתפלאי, אבל יש גם הרבה רווקים שמרגישים שחיקה, וקל להם יותר להתחבר למישהי שחוותה בעצמה אותו דבר. ויש כאלה שלא יראו את מי שאת אלא את מי שאת יכולה להיות ורוצה להיות

תבדקי משהו אחד שאת יודעת שאת יכולה לחזור אליו. אחר כך עוד משהו. ותרשי לעצמך לחזור אחרי נפילה. כתבתי תרשי לעצמך ליפול ולחזור, אבל להרשות לעצמך ליפול זה יותר מדי - וכנראה תעשי את זה בלי הרשות שלי. אבל לחזור, את יכולה. לפעמים תפלי יותר, לפעמים פחות. תמצאי מקורות של כוח, גם אם את לא ראויה להם. ואז תהיי ראויה.

יש המון סוגים של מקורות של כוח - מעמד ציבורי (להיות מדריך או מחנך או סתם להיות אוזן קשבת למישהו שצריך); מעמד בעיני אדם שמעריכים אותו - אם לדוגמה אהרן הכהן אומר לי שאני צדיק, אני רוצה להצדיק את האמירה שלו.

הבעיה שהרבה פעמים אנחנו מרגישים לא ראויים: אם הוא רק היה יודע כמה אני שפל הוא לא היה מעריך אותי, אם היא היתה יודעת מה אני חושבת עליה היא היתה שונאת אותי, אם הציבור היה יודע כמה מידות רעות יש לי, אנשים היו לועגים למסר שאני מנסה להוציא מפרשת השבוע.

זה נכון גם בדייט - אם הוא היה יודע מי אני באמת הוא לא היה רוצה אותי; ברגע שהוא יגלה את החסרונות שלי הוא יעזוב; מה היא תעשה כשהיא תגלה שאני כך וכך. הרבה פעמים זאת הרגשה מוטעית - יכול להיות שהצד השני מסוגל להכיל ואפילו יאהב את ה"חסרון" הזה. אבל הרצון להיות טוב יותר, שהרבה פעמים נוכח בקשר טוב, הוא לפעמים אתגר (כי אם אנחנו מעריכים את הצד השני, אנחנו מנסים להתאים להם; זה היתרון בקשר זוגי עם אדם שאנחנו מעריכים - אבל מסוכן להגזים). 

ואז הפתרון לדעתי הוא להתעלם. אם אהרן הכהן חושב שאני צדיק, אז גם אם אני בכלל לא מסוגל להגיע למה שהוא מצפה ממני, אשתדל שלא ישים לב, ואשתדל להיות ראוי להערכה שלו, אבל מהחלק המאיים פשוט אתעלם (אם אני מסוגל). אמשיך למסור שיעורים בבית הכנסת, והחברים שאבחר יהיו כאלה שאני יודע שהרמה הרוחנית שלהם ממש גבוהה - לפחות ברמה שאליה אני שואף (שאיפה ריאלית, אחרת זה סתם מייאש). ועם הזמן, גם אגיע לדרגה הרוחנית שמצדיקה את זה.

נראה לי שזה מסביר מה התכוונתי.

זכור לי ציטוט מספר דרך המלך של בעל חובת התלמידים, שאומר שבמלחמת היצר צריך לרוץ קדימה ולא להתעכב לטפל בבעיות, כי אם מתעכבים לטפל אז מפסידים את הקרב ואת המלחמה. לא הצלחתי למצוא, אם יש מישהו שבקי מוזמנים לציין את זה (אני חושב שזה במאמרי ראש השנה). זה אגב תו"ל מוכר, לא יודע מה הנוהל של מד"א או חובשי צה"ל, אבל חלק מהנצחונות של הצבא הבריטי נזקפים לשימוש בתו"ל הזה, להתקדם בלי לשים לב לנפגעים, כי בסופו של דבר התקדמות חוסכת נפגעים בחשבון הכללי.

אדם בדרך כלל לא חי בשגרה קבועה. לדוגמה, פעם בכמה זמן נאלץ להקל בהלכה או במנהג מסוים (כל אחד והרמה שעליה הוא מקפיד). מצד שני, פעם בכמה זמן יש לו הזדמנות להתעלות, להתחיל הנהגה טובה חדשה (הלכה, מנהג, מידה טובה).

השאלה היא מה נשאר ומה חולף. כמה שלאדם יש יותר כוח רצון, והתוצאות של המאמצים שלו הן חיוביות, הוא מצליח לשמר את הדברים הטובים (שבדרך כלל דורשים יותר מאמץ). כמה שהוא חלש יותר, מאוכזב יותר, ובתחושה שהמאמצים לא מועילים - הוא מגלה שהוא כבר לא מקפיד על __ ולא קרה כלום, ואז המקרה הופך לשגרה. כך זה גם לגבי החברה שנמצאים בה - אם היא חברה תובענית מבחינה רוחנית, רק מי שיש לו "גב" חזק יצליח לעמוד בדרישות. ולפעמים מגלים אנשים שכיף לדבר איתם אבל רוחנית הם במקום נמוך יותר - אם הייתי בחברה טובה, הייתי שומר על עצמי. אבל כרגע אני חלש ואני מבקש את הקרבה שלהם.

באופן כללי, החוויה של הרווק היא חוויה מסוימת של חולשה, כי אין לו "גב". אין לו אישה בבית שתשים לב לשינוי (או בעל, כמובן), והוא מחפש את העצמאות מהמסגרות הישנות (ישיבה או בית של ההורים) ולכן קשה לו לקבל מהן פידבק לגבי השינויים בצורת החיים שלו. לפעמים הייאוש הוא כזה, שאפילו פידבק כבר לא משנה, כי מאבדים יותר מדי משמחת החיים מכדי להשקיע בתהליכים של התעלות. שמחת החיים שנדרשת לתהליכים כאלה היא בדרך כלל שמחת חיים קבועה ומתמשכת, ולכן גם נפילות קצרות יכולות לפגוע בה (הדרך שלמדתי היא לדלג על התקופות האלה, כלומר לשים לב שכרגע אני במקום נמוך ולכן אני לא מצליח להשקיע בכל מה שאני רוצה, אבל לזכור את המקום שבו הייתי ולחזור לשם ברגע שאני קם ומתעודד).

בקיצור, תמיד יש זליגה. אצל אדם שמרגיש תחושות של ייאוש (לא קיצוני, אבל אפילו "לא חשבתי שאתגבר רווקה") הזליגה כמעט תמיד תהיה כלפי מטה, לכיוון הקל; אצל אדם שנמצא בחברה שמעודדת התעלות, הזליגה תהיה כלפי מעלה; ויש הרבה מצבי ביניים, של אנשים בלי אופק רוחני שמצליחים לשמור על רמה אחידה פחות או יותר, ומצד שני, אנשים במצב קשה שמוצאים את הכוח להלחם ולהתעלות או לפחות לשמור על רמה אחידה.

מנסיון, גם עם השחיקה הרוחנית, יש זמנים שאני מצליח להתעלות בחזרה - אם בצורה יציבה (דברים שנשארים איתי גם אחרי שהסיבה נגמרה) או בצורה זמנית.

זה יכול להיות עבודה רוחנית, היכרות עם אדם שעוזר ונותן השראה (אפילו לפגוש לדייט, ובטח לקשר רציני יותר), או תפקיד מסוים שכולל בתוכו היכרות עם אנשים או מעמד מחייב (הדרכה, תפקיד חינוכי, התנדבות). לפעמים זה משאיר חותם בנפש, לפעמים זה נעלם אבל מזכיר לנו שבסיטואציה אחרת ובהקשר אחר לא איבדנו את מי שהיינו פעם.

לגבי ההתבגרות כרווק - אני מניח שאנשים שונים חווים את זה בצורה שונה, ואפילו אותו אדם חווה את זה אחרת בתקופות שונות. היו ימי הולדת שהייתי בדיכאון, היו ימי הולדת מאוחרים יותר שהייתי מאושר. חברים טובים יכולים לעזור בזה

היה נחמד,

וכייף לקבל המון אהבה מילדים מתוקים מתוקים.

[אני אהיה החתן של מחפשת^

ברור, רק בוא ונשאל את ההורים קודם

]