פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 591)

לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
קא - קיב
קיט - קכא
קלא - קמ

בלי נדר

תראי, לא כלכך הבנתי מה בעצם הפריע לך בקשר, אבל כן נשמע שעשית את כל המאמצים כדי לנסות ולקדם אותו.
לדעתי, אם אחרי עבודה רצינית עדיין אין את החיבור וההנאה, אין טעם להמשיך. אני קורא לזה לדעת לוותר.

בסוף צריך להיות בקשר שממלא ומספק אותך, לא בקשר שצריך להכריח את עצמך להיות בו..

אחרי הפרידה היה לך ברור שזה לא הוא, מסיבות מסוימות.

את לא מדמיינת, את פשוט לא חווה את הסיבות למה לא, כי הוא אדם טוב וכו'.
מה שהפריע- יפריע.

את צריכה לשבת עם עצמך ולחרוט את הסיבות בלב.
שוב ושוב.
ולמצוא סיבות אמיתיות, אין שום תועלת בחצי לעבוד על עצמך. אחרת הוא פשוט יחזור לראש.


אנחנו לא מתחתנים עם אנשים כי אנחנו מעריכים אותם. צריך חיבור נוסף.

נ.ב. כתבת ברגע שאני שומעת על בחור אחר אני חושבת עליו. סבבה הכל טוב. ניסית בפועל לצאת כבר עם מישהו אחר?
בהצלחה

(לגיטימי לענות שכן גם רק מטעמים דתיים אבל אם לא, יש פה הרבה שישמחו)

כי למישהו אחר לא נוח לי להתבכיין
בתקווה שלו יהיה לי נוח

ותודה שהגבת

לפעמים שווה לנסות...

(הייתי מזמין אותך, אבל סופר עמוס...)

תקווי שהוא לא קורא פה🙄

חשבתי מהכיוון שהוא יקבל תמונת מצב שאת מתבכינת😝

עזבי, לא חשוב

זה עובר לי דיי מהר כשיש מישהו שמקשיב, תגיד לו שלא יילחץ מידי ;)

מה השם של הניק שלו?

מספיק שאמרתי לך מה לומר לו, עכשיו תמצא אותו לבד

מקווה שעכשיו את לא במצב רוח (כל כך) דפוק(:

בדיוק מה שמרגישה עכשיו

לא שזה עוזר הרבה 😳

אבל יאלה, תבשרי לנו טוב בקרוב! בע"ה

והכי אשמח שבעולם להקשיב לך...

פה אם עוזר לך,
אצלי מותר להתבכיין ברצף,
זה גורם לי להרגיש בחברה טובה

אני חושב שכל אישה בעולם בעצם אוהבת את בעלה גם מפני דברים חיצוניים, כי הוא 'גברי', כי הוא מצחיק וכדומה.

ואם הוא יפסיק להיות מצחיק היא לא יאהב אותו?

לא מסכים.

 

תעשי עם עצמך בירור של, למה אני אוהבת אותו, ותחשבי האם זה מספק אותך או לא.

 

אם כל הבעיה היא רק בגדים, נראה לי שאין בעיה לומר לו ש'אהבתי איך שהתלבשת אתמול'...

 

בהצלחה!

לא באמת מפריע לי איך שהוא מתלבש,
אבל תודה אעשה את זה בע'ה.

יש דוסיות שכן צובעות
ויש לא דוסיות שלא צובעות

פנימיות יותר וחיצוניות פחות

אז ראו את התמונה)

או שתחדד את השאלה.

צביעה של השיער מושכת תשומת לב אם הצבע לא סולידי.
(

יש גם את העניין של פחות להתעסק בחיצוניות ויותר בפנימיות.
אני חושבת שהרבה אנשים שצובעים את השיער מרגישים שזה משנה להם את השגרה ומרענן אותה, או גורם להם להיות יוצאי דופן ובולטים, משדר אמרה מסוימת.
זה לא דברים שבנות דוסיות עושות בדרך כלל.
אבל אני לא רוצה להכליל.

אז, בדרך כלל. לא תמיד.

אבל בתור דוסית(משתדלת בכל אופן) אני צובעת את השיער לצבעים קיצוניים

אני בתור דוסית עושה עגיל בכל נחיר, חמישה עגילים בכל אוזן, שניים בגבה הימנית ואחד בלשון.
🤷

בתור דוסית יש לי שלושה חורים באוזן אחת ושתיים בשניה.

בכל מקרה אני כבר לא בטוחה שכולם יגדירו אותי דוסית לאחרונה.

את יודעת שאת לא מתארת את עצמך כמו דוסית ממוצעת? לפחות לא חיצונית...
לא שאני שופטת מי דוס ומי לא, פשוט יש את הנורמה. ולהגיד יש לי המון חורים באוזניים לשיער בצבעים קיצוניים לא ממש נכנס להגדרה.

אבל בסך הכל משתדלת לשמור הכל כמו שצריך

לא מדובר על דוסיות פנימית.
יש מלא בנות עם מכנסיים ובלי גרביים שאומרות שהן דוסיות בנפש 🤷

למרות החיצוניות שלהן .
זה גם תלוי במגדיר, בעבודה אני נחשבת לדוסית טרור

סטנדרטים מוזרים יש לאנשים

וגורם לו להלבין מהר יותר.

ובנות דוסיות שומרות על שיער בריא ויפה

ולהיות צנועות כמובן

מאז שהתחלתי לצבוע הפסקתי לרצות לגזוז אותו

כנראה שלרוב אלו שלא עושות את זה - טוב עם הצבע של השיער.

אבל רוב אלה שעושות את זה (ואני לא מדברת על כאלה שיש להן שיער לבן בגיל 20) עושות את זה בשביל הגיוון, כמו שמסתפרים

[אפילו שנורא מתחשק לי להוסיף נגיעות כחולות/ לבנות]

 

שאר הגוונים, חימצון וכו'- התרגלתי שלא. [חוץ מהפעמים שבהם זה די בולט]

אבל תכל'ס אין סיבה.

אני לא בטוחה למה דוסיות לא צובעות אותו (לגוונים, אני מתכוונת, לא לצבעים בולטים, שמשדרים אמירה שרחוקה מהבת הדוסית הממוצעת). לדעתי זה יכול להשתנות תוך כמה שנים. עניין של נורמה.

כך גם בשיער.
זה לא מקובל בציבור התורני דוס- לא עושים... זה סוג של "לבוש" שרווח יותר אצל החילונים ומי שפחות דוס.. אז זה פחות מתאים.

ובכלל- צריך לשמוח במה שקיבלנו... למה לשנות את הצבע או להוסיף צבעים?

ולמה בנות עושות את זה? סתם כדי להרגיש יותר טוב עם עצמן/ לטפח וכו'.
ככה גם בעיני הקטע של הצבע בשיער.
(ונכון שבאמת יש כאלה שיש להן שיער ממש ככה והן צובעות וזה נראה פחות תורני. אבל בגדול דיברתי על צבע עדין/ או רק הבהרה בקצוות שקרוב לצבע של השיער המקורי).

בעצם לא בטוחה שזה בשלות כמו הרצון שמתעקב

וגם חתונה לא יכולה להיות בהפתעה, צריך להגיע אליה אחרי עיכול שלשם אתה הולך, מה שב"ה בציבור הדתי מתחיל לקרות בגיל מוקדם פשוט כי זה השיח, אם אתה למדת חלמיש בשמינית אז הגיוני שזה יתחיל להכנס לתודעה שלך יותר מוקדם, וכבר תבין את החשיבות ותרצה בזה, לעומת בחור שבמקסימום עבר שיעור חינוך מיני (והשם יעזור) בכיתה ז' ולא דיברו איתו על זוגיות בכלל בשום שלב בחיים.. 

מה שכן, חילונים בד"כ נכנסים לחופה אחרי קשר ארוך, בעוד אצל דתיים ההכנה הופכת הרבה פעמים ללחץ חברתי, אבל בפועל, מבחינת מוכנות, (וזאת אמירה חותכת אבל אני עומדת אחריה) 

אנחנו פשוט מתחתנים מתוך אמת, וזאת הדרך להיות מוכן תכלס. 

בעוד החילוני ניגש לחתונה אך ורק מטעמי נוחות ותאוות, אנו ניגשים מתוך אמונה ומתוך עבודה אישית.

חילונים הם גם בני אדם.
והחיים שלהם לא מורכבים רק מתאוות ונוחות.

למה להיות כל כך נחרץ כשאתה לא צודק

למרות שחלק פועלים מתוך מקום טבעי והרגלים שראו בילדותם, לכן זה תלוי מקרה..

עם מידות מסוימות כמו וותרנות, הכלה, אחריות, לב טוב וכו', מוכנות מבחינה כלכלית, ולמרבה הפלא גם אצל חילונים אפשר למצוא את הדברים האלה.
וזה די מצחיק להגיד שחילונים מתחתנים מתוך נוחות ותאווה, האמנם כולם כאלה? ואולי הרבה אצלם מתירים בני זוג ויחסי מין לפני חתונה(מה שקורה גם אצל הרבה דתיים), אבל בסופו של דבר הם יחפשו קשר אמיתי, מי שנמצא בבועה דתית עלול לחשוב ככה.
אני אגיד את הדבר האסור הזה: גם אצל חילונים יש ערכים

אבל בעיני מי שמתחתן בלי לתכנן לשמור אחרי זה על טהרת המשפחה, מתחתן ממקום לא נכון. ערכים זה לא יהדות. 

זה גם לא מה שאמרתי, אבל זה שיש את כל הערכים בלי מסגרת של יהדות זה לא חצי בסדר, זה אמנם הרע במיעוטו אבל זה לא אידיאלי בשום צורה וזה אכן מראה בעיניי על חוסר מודעות וחסך בנושא יחס בין בני זוג ובכללי בתוך משפחה.

פרשתי

תמהני אם "בעינייך", הערכים היהודיים (שעד לפני זמן לא רב, חלקם היו גם ערכים כלל-אנושיים) של בנין משפחה, זה איזה משהו "חיצוני", לא מהותי לענין. בבחינת "כיפה על הראש..".

 

בפירוש, כשיש תרבות של פריצות, טרם נישואין - בין אם זה עם מי שבסוף יתחתנו איתו, וקל וחומר עם כל מיני לפני כן - זה הרס בבסיס הכי חשוב של הקמת משפחה. אם לא הכל מתחיל מתוך שהתחתנו, נישואין, אידיאל משותף של בנין בית, רגשי בושה וטוהר בסיסיים - אז זה דבר שגורם לאבד טובה הרבה. ה' יעזור.

לא חייב דת בשביל להיות נאמן, אם לזה את מתכוונת

וזה בימי המחזור ועוד שבעה ימים אח"כ.
מטרת האיסור היא לחדש את הכמיהה והתשוקה בין בני הזוג. וכן לחזק את הקשר הנפשי והאהבה ה"טהורה", כמו זו שהיתה בתקופת האירוסין שגם בה היו אסורים במגע.
וחוץ מזה, בני הזוג שותפים בעשיית רצון ה', דבר שבפני עצמו כבר מחבר ביניהם וגם מקדש אותם.
וכן להיפך, גם אם בני זוג יחיו באידיליה מושלמת מבלי לשמור על טהרת המשפחה, אולי יהיה להם טוב ביניהם, אבל הקשר שלהם עם הבורא נפגם.

נוחות ותאווה זה משהו שיש להם לפני החתונה...

רובם גם חיים יחד לאורך שנים לפני שמתחתנים.

 

השאלה הנכונה היא מה הפרמטר לבשלות אצל כל אחד.

 

בשלות זו בגרות אישית, קבלת עצמך והאחר, הכלה, פשרה, אהבה, ותקשורת טובה - נניח שעל אלה כולם מסכימים.

 

אני לא התחתנתי עם בשלות כלכלית אם אפשר לקרוא לזה ככה.

 

אני לא מכירה הרבה חילונים שיתחתנו ללא מקצוע / פרנסה טובה. 

וגם בדרך כלל הבשלות להכניס עוד ילד לתוך הזוגיות תגיע בשלב יותר מאוחר...ומוסיפה - רובם גם לא יסכימו ויראה להם סוריאליסטי לא לגעת ומעבר עם מי שהם אמורים לחיות איתו כל חייהם, ופה כמובן נכנסים דברים נוספים שאצלהם הם שיקול או לא.

תודה שיש כאן עוד מישהי שגם רואה זאת.

יותר.

זה שזוג מכיר, ויוצאים ביחד, מתאהבים ומרגישים שהם נועדו זו לזה - לא מייד רצים להתחתן.

הכלה, הערכה, כבוד ופירגון הדדי הם תנאי חשוב, אך לא מספיק.

הבשלות להקמת משפחה מגיעה מותנית בכך שבני הזוג רכשו מקצוע, שיש יכולת להשתכר כראוי.
נדיר למצוא זוג חילוני שהתחתן וחיים מהיד לפה ובצמצום עצום, כמו זוגות דתיים רבים.

שהבשלות להקמת משפחה תלויה בזה שבני הזוג רכשו מקצוע. אם זוג מתנהל באופן ריאלי מבחינת היחס בין הכנסות והוצאות ומתוך בחירה מוכן לחיות בצמצום בשנים הראשונות, אז אני לא רואה כאן חוסר בשלות.

די נפוץ כאן בפורומים לקרוא בשרשורים סביב הכרויות, שידוכים, זוגיות לפני חתונה - המלצה שלא למשוך את הזמן מההחלטה שמתאימים זה לזו, עד לחתונה, יותר מידי.

בשיקולים לכאן ולכאן שנכתבים כדי להצדיק את ההמלצה להזדרז ולהתחתן, אם הגעתם למסקנה שאתם רוצים להתחתן, מזכירים בעיקר שיקולים דתיים תורניים - לא זוכרת שהעניין הכלכלי, האם בחור ובחורה בתחילת שנות ה 20׳ שלהם, מסוגלים לעמוד עצמאית על הרגליים מבחינה כלכלית, נמצא בשיח.

אמל חילוניים לעומת זאת - השיקולים הכלכליים הם כן במסגרת שיקולי ההחלטה להתחתן.

למי שמבין קצת את עניינם - 

 

אינם איזו "מיסטיקה" בלבד. זה השיא של הבריאות הנפשית, האישית והמשפחתית.

וממילא, עיקר ה"בשלות" האמיתית, תלויה בכך.

 

זה הבסיס. בלי זה - כל השאר אינו אומר הרבה.. יש גם שחקנים בהוליווד, שיש להם יופי של הכנסה - ומחליפים נשים כמו גרביים.

 

[ואת גם לא "זוכרת" נכון. זה בהחלט מוזכר כאן, אבל בפרופורציה הנכונה]

 

ואם אצל "חילוניים" השיקול הכלכלי הוא במסגרת שיקולי ההחלטה אם להתחתן (ולא צרך להגזים - גם "דתיים" חושבים איך יתפרנסו אח"כ, גם אם מוכנים להצטמצם לזמן מה, בגלל סדרי עדיפויות נורמליים), הרי שאי אפשר לנתק את זה ממכלול המציאות. יש מחיר כבד מאד, כבד מנשוא, להחלטה למשוך ללא הגבלה ממשית, מהמחשבה שמתאימים, עד לנישואין.

 

 

"מי שמבין קצת את עניינם"

 

וגם מכיר קצת את המציאות

 

ואינו שבוי בהתפרקות של "העולם המערבי" הנוכחי לחלייו - יכול לראות את זה בקלות.

 

זה מלבד האמונה בערכם של דרכי התורה.

הבשלות להקמת משפחה,  מותנית בראש וראשונה, בנתונים הפנימיים.

 

ברצון הפנימי, במידות. בכך שלא התנהלו קודם לכן בפריצות וטשטשו את היחודיות של הנישואין.

 

האבסורד הרי ברור לגמרי: זה לא שאצל אלו שאת מתארת, הם פשוט "חיים בפרישות" עד שמתחתנים בגיל אוחר אחרי שרכשו מקצוע וכו'. אלא הם הורסים לעצמם את האופציה לחיי נישואין רעננים, "חסד נעורייך", ע"י צורת החיים ש"בינתיים" - ואגב כך, הורסים לכמה וכמה "מועמדות" בדרך את האופציה להגיע לנישואין בתום.

 

גם הם צריכים הרי לאכול בינתיים, אלא מה? או שחיים על חשבון ההורים, או שלא יולדים ילדים.

 

נו?.. הרי אם זוג שמתחתן בטהרה, כראוי, היה רוצה לעשות כך, לחכות עד שתיהיה לשניהם עבודה מכניסה וכו', היו יכולים.. 

אלא מה? זה ענין של סדרי עדיפויות. מה חשוב יותר - הרבה כסף קודם, או ילדים.. מה אמיתי יותר, מה גורם לשמחה יותר.

 

כמו כן, מה חשוב יותר - אצל רבים - לבנות בית שראשיתו, ודווקא תוך כדי שנשואים, שזה יתן צורה לבית - שהאיש ילמד תורה בהתחלה ככל האפשר, או שיביא כסף מהר, והבית ייבנה לא באותה רמה איכותית. ענין של בחירה. לגמרי.

 

הרי על משקל מה שכתבת, ניתן לומר, "נדיר למצוא 'זוג חילוני' (אינני סובל את ההגדרות הללו..) שהתחתן ויש לו שמונה ילדים כמו זוגות דתיים רבים". אז בשאלה מה עדיף - ההכרעה של רבים מאיתנו ברורה.

 

אבל האמת, מעבר לכל זה, שה"עובדות" הללו פשוט לא נכונות.

הגיל של רכישת מקצוע, אינו מאוחר כ"כ. בנות רבות נמצאות תוך-כדי, או אחרי, רכישת מקצוע כשנישאות. משפחות דתיות רבות, הן משפחות שיש לשני בני הזוג מקצוע טוב והכנסה טובה. אלא שכנ"ל, זו בחירה ערכית. האם לאחר כדי למלא את הבית יותר בתורה. וזה בסיס יותר חשוב מ"רכישת מקצוע" מהירה.

 

פשוט לא אמת לומר, ש"הבשלות להקמת משפחה מגיעה מותנית בכך שבני הזוג רכשו מקצוע, שיש יכולת להשתכר כראוי".. זה כלל לא קשור לבשלות. 

נתון, שנחמד כשהוא קיים, אבל אינו תנאי בסיסי (בוודאי לא כש"בני הזוג".. יש משפחות, כנ"ל, ששני בני הזוג מעוניינים שהבעל יתגדל בתורה, טרם יעבוד במשהו. ומסתדרים. הם "פחות בשלים"? לא. הרבה יותר)

 

 

מוכנים יותר מבחינת מידות ומבחינת מוכנות לתיקון המידות.
אבל מבחינת גבריות ונגזרותיה שמתי לב מהיכרות קרובה, שלהרבה דתיים, במיוחד חזקים, יש בעיה.
לדוגמא, קצת מצחיק בעיניי שצריכים ללמד גבר ליהנות מהיופי של אשתו ולהחמיא לה. וגם כשמלמדים אותו הוא כאילו עושה את זה בשבילה.
לא שאני לא מבין את זה ומאיפה זה מגיע (אני גם די דוס), וודאי שזה עדיף מהברירה האחרת של גבר חילוני ממוצע שמסתכל על כולן, אבל זו עדיין בעיה.
גבר צריך להיות רומנטי, ועם הרבה תאווה, רק שזה יהיה מכוון לאשתו בלבד.

ונקודה נוספת שראיתי זה נטיה לפסיביות, חוסר בטחון ורגישות יתר. גברים שצריכים שהאשה שלהם תחזק אותם. ולמרות שהן עושות את זה טוב, זה לא אמור להיות ככה. וזה גם מפריע להן.

ובהערת שוליים, כדי לבנות זוגיות שוויונית-פמיניסטית אמיתית, צריך קודם כל שגבר יהיה גבר, שוביניסט בקטע טוב. מנהיג ומכיל. וע"ג זה הקומה הבאה של השיוויון. מהרושם שלי, בהרבה מקרים כיום הנשים הן יותר ברמה ומורידות את עצמן אל הבעל כדי לעזור לו, במקום שהוא יהיה גבר אמיתי שהן צריכות להתאמץ ו"לעלות" אליו וללמוד ממנו כמה דברים.

(ממתי יש דבר כזה שוביניסט בקטע טוב)

מפגין כישורי חיים, מאוד עצמאי.

כי בדרך כלל לשוביניסט אין משמעות טובה
וגם שהוא כתב פמיניסטיות, שזה בחיים לא הולך ביחד

כמו מפקד בצבא או מורה טוב. אני מבין יותר ממך ומשתמש ביכולות שלי בשבילך, כדי לקדם אותך ולא כדי לשלוט עליך ולגרום לך לעשות כרצוני. רק שבין בני זוג זה פחות או בכלל לא במובן של ידע שכלי או מעשי אלא בעיקר במובן של חוסן נפשי ותמיכה.

אבל באמת את צודקת. הסתכלתי בויקיפדיה וההגדרה של שוביניזם כוללת בתוכה כבר את זה שאני מעליך ולכן יש לי יותר זכויות...

חשיבה יפה👍

כמה אחוזי גירושין יש בציבור הדתי ובכמה אצל החילונים.

ואל תגידו ' זה כי בציבור הדתי לא מתגרשים למרות שרע'.
אנחנו כבר לא במקום הזה שזה כזה בושה כמו בציבור החרדי.
פשוט חושבת שערך הנישואין בציבור הדתי יותר גבוה ולכן אנשים מוכנים להשקיע ולעבוד הרבה יותר בשביל להציל את הנישואין שלהם.

לעומת המגזר הדתי...'

 

ואוקיי, מה שאתה עונה לו תענה לעצמך.

ההכרה שבין כל 2 בני זוג יש גם שותף שלישי - הקב"ה

 

זה ההבדל בסיסי בהבנה האם יש או אין קדושה בבית

זה נותן את כל הסייעתא דשמיא הנדרשת 

וואי התלבטות קשה.
סחטיין על הכנות.
אולי תנסי להגיע לזה קמעא קמעא? בהתחלה לזרוק משהו קצת מתקרב, בהמשך לפתוח יותר ויותר וכו'?..
או לדבר עם הרב שלו ואז לספר לו?

לדעתי כן צריך לספר מתישו עם כמה שזה קשה

ממש ממש בהצלחה!!

ברוא שלכל אחד מאיתנו יש חלקים שהוא היה מעדיך להסתיר. אבל החלקים האלה מגיעים בגלל שאנחנו בני אדם, ובני אדם גם עושים טעויות לפעמים.
לדעתי בתחילת הקשר זה נכון שהם ישארו חסויים. לא משתפים סודות ועבר אפל עם כל אחד.
אבל בהמשך ושהקשר יהיה יותר משמעותי, אז אתם תלמדו להכיל גם את הצדדים האלה של כל אחד, ואת גם תגלי שהוא לא טלית שכולה תכלת (:
תני לזה זמן ובסוף גם החלק החסר הזה יושלם בתמונה הגדולה שאתם בונים ביחד! !

כי כל 'וגם' אחד צריך להוסיף רווח יותר מהקודם... (המחשב לא נותן לעשות את אותה תגובה פעמיים..)

שניגנת 20 פעם, אח שלי אתה לא בקצב הנכון🎶

וואו לאיזה טונים צריך לעלות בשביל זה.

אם זה יהיה 1, תהיה פה סתם "חממת דעות" שבה כל אחד מחזק את הטעות של השני

 

יש משפט חכם שאומר "תייעץ עם מי שכבר הגיע למטרה שאתה רוצה להגיע אליה"

אבל הכי חשוב- לכתוב ברגישות, לנסות לחשוב אם בתקופת הרווקות שלך היית שמח לקבל תגובות כאלה.

(כמובן שהרוב הגדול כן כותבים ברגישות, אבל לפעמים יש מקרים לא נעימים..)

קצת מורכב כי 'תקופת הרווקות' שלי בהגדרה זאת היתה קצרה מאוד. בד"כ מנסה לחשוב בראש של חברי שליוויתי בתהליך הארוך וקבלתי מהם התייחסות. לא בטוח שתמיד מצליח.

(כמובן שלא התכוונתי ספציפית אליך)

לצערי יש נשואים שכבני אדם הם מאוד רגישים ומתחשבים, אבל הם לא יודעים איך להיות רגישים בנושא הזה ספציפית. ולכן לדעתי זה צריך הרבה יותר זהירות כאשר מדובר בנשואים שהתחתנו עם בקשר הראשון/ שני שלהם (ותמיד יש יוצאים מן הכלל).

איזה כיף לראות שכמעט כולם הגיבו 2, מראה על פתיחות מחשבתית ורצון לקבל מכל אחד.

ולהכיל גם את מי שלא חושב 2...

אבל עם הסתייגות שמיועדת לכל הפורמים,
לדעת להתנסח ברגישות ומחשבה שמישהו קורא את המילים שאתה כותב..

הוא בסוף יגיע!
אם אבל את רוצה להשתנות ואת רוצה להפסיק להיות סגורה, תנסי לשתף חברות בדברים קטנים, בסיפורים מהיומיום וכאלה, ולאט לאט תתחילי לספר גם דברים קצת יותר חשובים וקצת יותר חשובים עד שתרגישי בנוח לספר לחברות/בעלך מה שבא לך...

עוד אופציה זה כמו השיטה של הרמבם - ללכת אל הקיצון השני - להתחיל לספר פשוט הכל. לשפוך את כל מה שיש לך. ככה תתאזני לאט לאט עד שתדעי לבפר את מה שחשוב, ומה שלא חשוב - לשמור אצלך

אופציה שלישית זה לרשום את מה שאת רוצה לשתף על דף, ולהכריח את עצמך לתת את זה לחברה טובה. אחרי שהיא תגיב לך בחיוך ובתודה על ששיתפת אותה, את תרגישי הרבה יותר רצון לשתף ולהיפתח

מקווה שעזרתי

הייתי יותר ממליץ על לשחרר בעזרת אחת השיטות הטובות כמו מח אחד וכאלה.
נשמע שיש איזשהו מחסום רגשי בתחום

 

מה שאני עושה הוא קודם כל עבודה עצמית - לעמוד מול המראה לתת לעצמי חיבוק ולשנן לעצמי כמה אני טובה ומדהימה ומתוקה, וזה בסדר שאני ככה ושה' מוביל אותי בכל זה ושאני אלופה ומקסימה.

עם חברות - מנסים להתחיל מהרמה הכי בנאלית של סיפורים יומיומיים ושיתופים בחוויות.. משמה השיחה תתגלגל מעצמה.

לגבי בחורים - אני חסרת ניסיון בעניין אז לא יודעת מה להגיד רק מאחלת בלב אוהב הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא ושהכל יילך בקלות ובבהירות!!

 

לילטוב 

אני חושב שפשוט צריך 'להחליט' לספר.

 

לי היו כמה סיטואציות בחיים שהלכתי בהם נגד ההורים שלי (כפרה עליהם..)

ואף שביני לבין עצמי לא היה לי קשה עם זה, לבוא ולהגיד להורים שכך אני עושה זה היה ממש קשה.

והרגשתי שזה בדיוק אותה נקודה.

קשה לעשות מעשה ואתה מעדיף שזה יתגלה אליהם בדרך עקלתון העיקר שאני לא יהיה זה שיגיד את זה.

 

אבל.. החלטתי שאין מצב, ואמרתי לעצמי סברות מסברות שונות למה עדיף לא לעשות כך, למשל, בדוגמא אלייך. תחשבי מה יקרה אם פתאום תתארסי והחברה שלך הטובה ביותר תגיד "למה לא אמרת לי??"

או להורים שלך, סתם אני זורק רעיונות.. כאילו, להגיע למצב שאם אני לא אומר זו תהיה הפאדיחה שלי ורק שלי..

 

אז פשוט תשלחי הודעה לחברה שלך ותכתבי 'אני רוצה להגיד לך משהו, אם נוכל להפגש', היא תבין את הרמז שיש כאן משהו מיוחד ואת לא תוכלי יותר לברוח...

 

רק אם את רוצה. כי באמת אני לא מסכים עם @מול שקיעה שכתב שיש אנשים שמחפשים בדיוק את הסגנון שלך.. החיים שלך בינך לבין בעלך חייב להיות פתוח וחי, ואם לא יהיה כך אז יהיו מריבות... זה דבר פשוט.. (את רוצה ללכת והוא רוצה לדעת לאן, ואת 'מעדיפה' להגיד לו אח"כ... וכדו')

 

קיצר, סתם הארכתי.. אני לא חושב שזה טוב להיות סגור. תנסי את העצות שנכתבו למעלה, אולי באמת הםם יועילו יותר ממה שאני מבלבל...

 

הצלחה בכל!

תקחי חברה אחת טובה וקרובה מבין כולן תהפכי אותה לאשת הסוד. ותגידי לה ''את יודעת ציפי גדלתי מופנמת ומתביישת מהנושא של בינו לבינה ועוד יותר מתוסכלת מהמצב שיש בי רצון להנשא להיות חבוקה לאיש משלי אבל עוד יותר מתסכל כפליים המחשבה שאני צריכה מסכת ארוכה של פגישות ואי הבנות... אווי איכה אוכל!!!! ציפי! אשמח לבוא אלייך שבת ולראות ולחוות אינטראקציה בינך לבין הארוס שלך, אשמח אם תהיה שם גם טולטול המקסימה שאליה אני יותר פתוחה ....''

כל האמור לעיל כפוף לתקנון ואינו בהכרח פתרון לתקלות בדרך, יש לעיין....

בהצלחה חחחחחחחה!🤗

כל הזמן אני חולם על לאהההה על לאהההה

בהצעה הוא הביא כמה חברים שבאו עם חולצות של "שם טבעת על לאה"

בעזרת ה' שיגיע בקרוב ושתצליחי להיתעלות מעל כל המשברים.
חיבוק!❤

ברור שיתן כח!
💟💟💟

ב"ה זו אכן זכות להיות נשואים. שיש תמיד לאן לחזור בסוף יום ולפרוק.
אבל - בעל, זה לא חברה טובה. זה לא החברה הכי טובה. הוא לא תמיד יקשיב לך באופן שאת רוצה שהוא יקשיב לך. לפעמים הוא ירוץ מהר מידי להציע פתרונות פרקטיים במקום רק להקשיב... לפעמים הוא אפילו יגיד לך שזה משעמם אותו, ואם את רוצה תגובות של המ, וואי, אני לא מאמין, אז תדברי עם חברה שלך...
אז נכון - אני לגמרי מאחלת לך שתמצאי את שאהבה נפשך, אבל גם מעלה נקודה, שהרבה לא מודעות אליה, שבעל, זה לא חברה טובה. לוקח זמן ללמוד אחד את השני, ואישית, לפעמים, כשאני רוצה להגיד לו משהו, ואני רוצה שהוא רק יקשיב בלי להציע רעיון, אז אני מעדכנת אותו מראש... מקווה שהסברתי את עצמי כמו שצריך.
בהצלחה! בעז"ה חתן מהר !

הוא מסביר נגיד, שגבר ישר מחפש פתרונות ומתיע פתרונות.
לעומת זאת אישה היא רק רוצה לדבר. רוצה שיקשיבו לה. היא לא באמת צריכה פתרון לשום דבר.

 

אבל אולי גם שווה לחשוב על כך שעובדת ה' נראית יותר טבעית מעובד ה'. (טבע במובן של ספונטניות זרימה ואנושיות)

 

כלומר לעתים קל להבחין באיש הקשור לקב"ה כי יש לזה הרבה הופעות חיצוניות, אולי אף דתיות.

אצל אשה עבודת ה' יותר טבעית, עגולה, מצמיחת חיים פשוטים, ספונטנית. ולכן אפשר לטעות ולחשוב שהיא לא מספיק רוחנית. דתית ושאר מילים שמתארים את האדם הרצוי מצד הקב"ה.

 

מקווה שמובן...

 

 

עובדת ה' זה מי ששומעת שיעורי תורה 5 פעמים בשבוע? מי שמתפללת 3 תפילות ביום? מי שבזמנה הפנוי פותחת ספר קודש? אולי.

ואולי עובדת ה' זאת אישה שעובדת מבוקר עד ערב ועובדת קשה ובמשך כל היום נעימה לאנשים סביבה, מתנהלת ברגישות ועדינות, מחייכת למי שצריך ומתי שצריך. ויחד עם זה שומרת על גבולות ברורים עם הגברים בעבודה? אחת כזאת שמאחורי הגב שלה אומרים "וואלה. אם כל הדתיים היו כמותה!!"

אולי עובדת ה' זה אישה שמצליחה להספיק לברך ברכת המזון גם כשזה בא על חשבון ההפסקה המאוד קצרה שלה ביום המאוד ארוך שלה??

אולי עובדת ה' זאת משהי שלא עומדת במטבחון עם כל העובדים ומרכלת איתם על העובדת שלא הגיעה היום כי זה לשון הרע גם אם זה בא על חשבון המקום החברתי שלה בצוות?

אולי עובדת ה' זאת משהי שאחרי יום עבודה קשה יורדת בתחנה רחוקה מהבית כדי לקנןת לאבא שלה משהו שהוא ביקש לומרות שהיא כל כך עייפה והיא רק רוצה לישון ועדין. היא יורדת מהאוטובוס ליד החנות לומרות שהיא יודעת שאחר כך תצטרך ללכת הרבה ברגל ועוד לסחוב כי האוטובוס הבא הוא עוד שעה?

להמשיך?

ממשיכה לומרות שאף אחד לא ביקש

אולי עובדת ה' זאת מי שלא מאחרת לעבודה אילו לא דקה אחת (לומרות שכולם עושים את זה והמעסיק לא ידע לעולם) כי גם דקה אחת קטנה זה גזל?

אולי עובדת ה' זאת מי שכל בוקר לובשת חצאית וחולצת 3/4 לומרות שבעבודה כמו שלה שמצריכה שימוש בגוף הרבה יותר נח ומתאים לבוא במכנסיים והרבה יותר נעים להגיע עם שרוול קצר בחום ששורר שם?

אולי עובדת ה' זאת מי שלא מקללת גם כשבמסגרת עבודתה היא נתקלת באנשים בלתי נסבלים בעליל שיורדים לחייה ועדין היא נוקטת בעמדתה'נעלבים ושאינם עולבים'?

אולי עובדת ה' זאת מי שהלכה בזמנה הפרטי המועט לקנות כלי אוכל חדשים כדי להימנע מבעיות כשרות (וגם סימנה אותם אחד אחד בצבע שלא יורד להפרדה בין בשרי לחלבי)?

אולי עובדת ה' זאת מי שכשהחבר'ה של הפיקוח באים ומשבחים אותה היא לא תופחת לעצמה על השכם ב'כוחי ועוצם ידי' (לומרות שנדיר לקבל מחמאות כאלה אחרי תק' של רק שנה וחצי בעבודה הזאת) והיא יודעת באמת ומבינה בכל מאודה שרק ה' נתן לה את הכח לעשות את החיל הזה?

אולי?

והתייחסתי רק לדברים סביב העבודה כי זה הנושא שאתה התייחסתה אליו.

העולם מורכב באופן מבהיל. וכשנמצאים בחממת הישיבה קל לדבר על מושגים מפוצצים כמו 'עובד ה' 'מחוץ לישיבה זה נהיה מורכב פי מליונים. לא תבין עד כמה עד שתחווה בעצמך. (וזה בנוסף למה שכתבו לך על עבודת ה' השונה מאוד של נשים).

זו תגובה אמיתית. באמת כדאי לפתוח את המושג הזה עובדת ד' מבחינה פנימית ולא רק לפי מה שהרבה פעמים נראה לנו חיצונית (:

מה עובדת ה'? אישה שעסוקה בחסד כל הזמן לא עובדת ה'? אישה שמשקיעה בלימודים כדי להיות מאה אחוז במה שהיא עושה לא עובדת ה'?
בחורה שנלחמת על להתפלל כי קשה להב לא עובדת ה'?
הבאת הגדרה מפוצצת ואתה מבתאס שאין כאלה.
תתחיל לעשות חושבים במה חשוב לך שזה יבוא לידי ביטוי..

האמת שאין כבר מלאכיות בעולם. הייתה אחת, אבל עכשיו היא נשואה, זאת אשתי...
(הרב אבינר, שיחות על פגישות)

תקשיב אני "באותו סירה " כמו שלך ... אם חשוב לך משיהי תורנית אל תתפשר, ! ואני אומר לך הקב"ה יעזור לך בעז"ה .

הכוונה אחת שרואה ביהדות כעבודה רוחנית. לא מסגרת של חוקים שצריך לעבוד על פיהם אלא כלי להתחבר לה' ולממש את האידיאל שלנו.  בתכלס זה אומר בגדול שיח של עומק וראיה עמוקה של המציאות. זה אומר להמשיך ללמוד תורה ברמה כלשהי גם אחרי שעזבת את המדרשה, או לפחות לרצות ללמוד גם עם אין לזה זמן כרגע. בישיבה אומרים לי הרבה שאישה לא צריכה להיות חברותא, אני לא מחפש אחת שתהיה חברותא - אבל שלפחות תבין את השפה. שתרגיש קצת את הגעגוע... 

לרב קרליבך יש משפט יפה באחד הסיפורים שלו "התעגעתי שיהיה לי רבי " בעיני בשביל לא ליפול לעולם הזה צריך געגוע...

 

יש לי חבר שאשתו לומדת בישיבה גמרא בעיון (אולי אפילו יותר ממני) עזרתם לי להבין מה אני מחפש: במילה אחת: געגוע.
געגוע שמניע חיים לקדושה. 

 

אני רק מקווה שזה לא יומרני... 

עבודת ד' של גבר מתמקדת בלימוד תורה ושאר ענפים נובעים מזה. אישה לא סתם פטורה מלימוד - עבודת ד' שלה לא בנויה על זה. הנפש שלה אינה בנויה למערכת העיון ולא בזה תפארתה.

אם יש אחת שלומדת וזה טוב לה - בכבוד, אבל זה ממש לא התקן ולא המדד לעבודת ד' או לרוחניות שלה.

הוא כתב שהוא מחפש אחת שתבין את השפה של הישיבה - זה שני דברים שונים לגמרי. יש כמה נשים שכן כאלו, נכון יש כמה. זה לא רע כל עוד שזה לא בא על חשבון הדברים שהיא חייבת בהן, רק שלא פעם זה כן בא על חשבון. אבל לא אלו ההגדרות של אישה עובדת ד'.
הנקודה אינה 'מלאך' או 'לא מלאך', הנקודה שהוא מחפש אישה שהפרמטרים אצלה הן של איש. ואגב, ממש לא בהכרח שמי שלמדה במדרשה, היא יותר עובדת ד' ממי שלא למדה.

אני לא מחפש בחורה שלומדת גמרא בעיון, זה קריפי בעיניי וממש לא נכון (למעט בודדות שצריכות לעשות את זה להיות פוסקות הלכה ובכך לגאול את הגברים מעיסוק בדיני נידה)
הבאתי את זה כדוגמא לאישה שהיהדות נמצאת במרכז חייה...
כמו הסברתי אני בעיקר מחפש תנועת נפש של געגוע רצון להגיע לקדושה

אל תלך שבי אחרי אופנות לימוד זרות לטבע האישה.



אישה מיוחדת בכוחה הפנימי
אל תלביש לה את מהותו החיצונית של הגבר.

כדאי לבדוק מה אומר אצל בנות 'היהדות במרכז חייה' - יש המון כאלו, רק שהביטויים שלהן לזה, שונים מאוד מהביטויים אצלך.

ואגב, אין שום צורך לגאול את הגברים, בכל הדורות תלמידי חכמים עסקו בכל הנושאים, יכול להיות שבשלב שלך יש כאלו שזה מאיים עלייהם (יש גם שלא) וזה בסדר, כל דבר יגיע בזמנו.

כך גם סובר מורי ורבי הרב רא"ם הכהן שליט"א.

הראב"ד והרז"ה, הרמב"ם, הרשב"א והרא"ה, הטור והשו"ע והרמ"א, הש"ך והט"ז, הבאר היטב והפתחי תשובה, ועוד אלפים מגדולי ישראל עד ימינו חלקם מורי ורבותי באופן אישי - ראו שליחות גדולה בלהתיר אישה לבעלה ולא ראו צורך להיגאל מזה.

במציאות היום יותר הגיוני שאישה תפסוק לאישה בהלכות נידה. בתור אחד שלומד עכשיו את ההלכות האלה לרבנות ממה שנראה לי (ובכך אני גם מסתמך על רבותי) יותר נכון שאישה תפסוק בזה הלכה. מדובר על שאלות מאוד אינטימיות שיותר קל לנשים לשאול נשים אחרות ולא גבר מבוגר. אם אישה יכולה להיות מרצה באוניברסיטה, שופטת ועוד - למה שאישה לא תפסוק הלכה, בייחוד בתחום כזה?!

אמרתי את זה קצת קיצוני, אבל אני לא מזלזל בחשיבות של פסיקת ההלכה הזו.

להכליל את כל הנשים במשפט כזה ''הנפש שלה לא מתאימה ל...''
וואלה אני בטוחה שיש נשים שהנפש מאוד מתאימה לזה, רק החיים לא מאפשרים.
בטוחה שיש הרבה גברים עם נפש מאוד לא מתאימה לזה, רק שהם מתאמצים מאוד בענין.

לא מכירה ספציפית, אבל אם יש הרבה נשואות כאלה שאני מכירה, אני מניחה שיש עוד הרבה לא נשואות.

אתה בעצם מחפש מישהי שחיה תורה?!
תפקח את העניים,יש!
בהצלחה.

יש המון
אם תתבונן
אם תקשיב

או שאינך מחפש במקומות הנכונים
או שאינך מחפש במקומות הנכונים

זה התפרשויות שונות למושג "עבודת ד'".
אולי היה צריך דיוק בכך, אבל אחר כך הסברת את עצמך טוב (באיזו אישה אתה מחפש). יש כאן אנשים שההגדרה שלך ל"עבודת ד'" שונה מאיך שהם מגדירים את זה.
אבל אנשים, קצת נתפסתם על זה. הוא מחפש מישהי עובדת ד', והוא הסביר איך *הוא* חושב שזה צריך להתבטא.
יש נשים כאלה!! צריך המון תפילה, שיהיה מדוייק ונכון לך. בהצלחה!

אם הוא היה אומר, שהוא מבין שיש צדדים שונים ולו מתאים משהו ספציפי - זה היה מקובל על כולם, במיוחד אחרי ההבהרה (אם כי גם לגעגוע יש הגדרות שונות וביטויים שונים אצל אנשים שונים). הבעיה זו התפיסה של המושג 'עובדת ד'' כסך הגדרות ספציפיות.

יותר פריקה, לפחות אני ראיתי את זה כך.
אחר כך זה התגלגל לדיון...

להבהיר את הנקודה של הגדרת "עובדת ד'", זה פשוט היה עניין של דיוק, והוא דייק, רק אחר כך.

אני קצת יותר מבין מה אני מחפש עכשיו... השלב הבא זה יותר אומץ לסנן הצעות

זה באמת אומץ לסנן, בעזרת ד'! בהצלחה;)

אין מילים,
את יכולה ללמוד מהתגובה שלך שגם את נשמה גדולה,
אומנם לא מכיר אותך אבל אין ספק שגדלת מהפרידה הזו,
וכמה שזה כואב "כי אשב בחושך ה' אור לי"
וכמה שהקושי גדול כך האור בסופו גדול,
הסיפור על ר' עקיבא שראה שועלים יוצאים מקודש הקודשים וצחק

בע"ה שמכאן רק עליה ושתמצאי את הזיווג הגון ביותר עבורך ומאחל שבסוף תראי כמה טוב צמח מכל הקושי

כתבת ממש יפה
גם אני סיימתי קשר של 4 חודשים עם מישהי שכל כך אהבתי.
וזהו נגמר..
וכבר חודש, ועוד מוצא את עצמי, לבד, כשאף אחד לא רואה בוכה ומתגעגע.
רק הזמן מרפא את הכאב, והרבה אמונה שהוא מסובב הכל וזה לטובה!

ממש, התרגשתי ממש ונגעת לי בלב, אני גם חוויתי פרידה קשה, אמנם לא קשר ארוך כמו זה אבל עדיין.., מאחלת לך שתמצאי את הבחור האמיתי שלך משורש נשמתך במהירות ובקלות! 

כתבת ממש יפה.
בתור בני אדם יש לנו מחשבה,ואם בראש מבינים שזה נגמר,זה מנצח את הרגש-ברוב הפעמים..
בהצלחה

ה' ישמח אותך.

 

הכאב ממש בוקע מהמילים 😔
אבל ביחד עם זה יש גם אווירה כזאת של תקווה של אמונה. וכל זה בלי להפחית או להתעלם מהכאב הגדול. זה ממש לא מובן מאליו.
אשרייך!! שה' ישמח אותך במהרה ממש!
ואת כותבת ממש יפה, נוגע.
אגב, מראה כמה חשוב להיות פתוח ולשתף בקשר, בעיקר כזה ממש מתקדם.

זה כל כך נוגע ונכנס ללב עמוק
עמוק, יפה וכואב

אוף,פשוט כואב הלב
שתזכי לטוב ענק שיאפיל על הטוב שהיה איתו!

זה ממש לא פשוט...
אומרת לך מהצד השני שבטח גם לו זה מאוד מאוד (!) קשה.
נשמע שיש סביבך הרבה חברות שדואגות לך ב"ה.
שמרי על עצמך ותני לעצמך לעכל ולהרגיש.

בעז"ה הרבה טוב בקרוב

גם לי קרה שיצאתי עם בחור 4 חודשים עמדתי להתארס ובכיתי עליו עד לא מזמן שנתיים וחצי.
זה כואב כי את מרגישה שאף אחד לא מבין אותך והוא העה החבר הכי טוב שלך.
עצה שלי תתעסקי בדברים שאת אוהבת
כמו תחביבים . לימודים .
תזכרי הקב"ה לא שוכח אף אחד.
וכאשר יגיע הרגע המדוייק שלך את תעמדי מתחת לחופה בזמן שלך עם הבחור הנכון בשבילך.
שהקב"ה ישלח לך בקרוב ממש בלי עיכובים וקשיים
את הזיווג האמיתי והנכון בשבילך.

אני רק רוצה לומר לך בתור נשוי שהזכרת לי את הבחורה השניה שיצאתי איתה "רק" 2 פגישות ארוכות ואחרי זה היא הורידה ושברה לי את הלב וחשבתי שאני לא ייצא מזה

 

 בדרך מופלאה השם שלח לי את אשתי המדהימה והמושלמת ואז אני נזכר בבחורה השנייה בפלצות וחושב מה באמת רציתי להתחתן איתה בקיצור איזה מזל שהשם מסדר לנו את החיים

קרה לי בדיוק ככה ואני עדיין מחכה לסוף הטוב..

יקרה.

רק ממה שכתבת ותארת, ניכר איזו אישיות נפלאה את. בע"ה תכירי את המיועד המדויק רק לך, ואז תביני שהכל היה כדאי, גם הכאב כדי לזכות במתאים לך ביותר.

                                                          בהצלחה לך! ושמחה בימי הפורים!

                                                           

אשרייך
הכנסת למילים את החוויה הקשה הזו. שה' ינחם את כולנו

תודה שגילית לנו את זה.

התרגשתי ממש.
רק טוב

אין לי מילים. אבל קראתי כל מילה.

גם בפרטי.
לא ציפיתי לכזאת אהבה ותמיכה!
שמחה שהצלחתי לגעת אצל חלקכם במקומות שחכם דרך המילים שלי.
שבעז"ה הקב"ה ישמח אותנו וישלח לכל אחד את הזיווג הכי מדוייק ממש במהרה, בקלות ובבהירות.

המסע הזה כואב ושובר אבל מתוך החושך בא האור גם אני חוויתי את זה והיום בתור נשוי חושב שהכל היה שווה בדרך. כדי להכיר את האושר הזה שזכיתי בו !!!!! אז אל דאגה שזה יגיע זה יגיע ובגדול...
סתם סיפור חיים קטן יצאתי מהישיבה בגיל די צעיר ללמוד בכולל והרבה אנשים מבחוץ עיקמו אף... היו שהגזימו ואמרו מי תתחתן איתך.....
אחרי שנתיים וחצי יסורים של פגישות ואכזבות מצאתי את אישתי היקרה
הכרתי מישו שיצא כמעט שנתיים אחרי ונפגש עם שני בחורו בחייו עם השניה הוא התחתן ואחרי כמה חודשים התגרש בתור אבא לילד כמה מצער...
אז צריך לבין שהצער הזה שלפני לפעמים הוא הרבה ברכה מה'

אבל עכשיו כואב. אח"כ יהיה טוב. תשמחי על כל מה שעברת. זה תהליך. ממש כמו לידה. קמעה קמעה. ואח"כ יצא ממך משהו אחר. הרבה יותר טוב.
תתני לכאב עכשיו לעבור. ואח"כ תגיעי למסקנות מכל הקשר הזה.
המון הצלחה!!

ממש כאב לקרוא.
מתפללת בשבילך שתצליחי לצעוד ברוך, במתינות, בזהירות בתקופה הקרובה. וש-ה' ישלח לך נחמה עוטפת ומקום לצמוח מחדש. שישלח לך את הטוב ביותר עבורך. את נשמעת נפלאה ממש.

אבל גם אותי ה' העביר דברים

קראתי ונגעת בי

הלוואי שתרפי...שתרפאי

ויש אור גדול ואמיתי ומדוייק יותר שמחכה לך

ממש ככה...

היה קשה לי לקרוא בעיקר שהוא לא שיתף כל כך ולא הבהיר לך את המקום שלו לפני כן...

אבל הכתיבה שלך כל כך מלאת אמונה, עם כל הכאב שנובע ממך.

זה מרגש ומדהים אותי!

שה' יזמן לך את המיועד לך בקלות ממש ושתמיד תהיי מוקפת אנשים טובים שיזכירו לך שאת לא לבד...

רציתי לכתוב
המשך עם סוף טוב
רציתי לכתוב איך אחרי שבוע הוא שלח הודעה
והתנצל על הטעות שעשה
רציתי לכתוב על שמחת המפגש המחודש
ועל ההחלטה להקים בית חדש
רציתי לכתוב איך הקשר עלה מדרגה בזכות הפרידה
רציתי לכתוב "עוד ישמע בהרי יהודה"
רציתי. ועדיין רוצה.
אבל מבינה שאני צריכה להתמודד לבד.
עם התקוות
עם המחשבות.
עם הכאב שנעלם לכמה ימים ואז חוזר בעוצמה
עם הגעגוע אליו שלא מפסיק במשך כל היממה.
אני צריכה להוציא אותו מהראש, מהלב ולשחרר
אבל כרגע אני לא רוצה לחשוב על מישהו אחר.
אני צריכה להתמודד עם העובדה שמשהו אחר וגדול מחכה לי
אבל אני לא רואה את זה, רואה רק את מה שכבר אין לי.
ועם העובדה שלא משנה כמה כולם תומכים
בסוף אף אחד לא באמת מבין.
אף אחד לא יודע באמת מה הפסדתי,
אף אחד לא באמת מבין כמה זה כואב
כמה אני מתגעגעת, כמה הלב עדיין אוהב.

מתמודדת
ומחכה
לסוף הטוב שההוא שם למעלה רוקם.

שה' ימלא משאלות ליבך לטובה במהרה!

זכותך המלאה לכאוב. תרשי לעצמך לכאוב. ותרשי לעצמך לשחרר. תנוחי. נפשית. אל תדחפי את עצמך בכח (לעוד הצעה).

תקחי את הזמן שאת צריכה. ואם יעבור הרבה זמן (אולי תגדירי לך?), ותרגישי שאת  תקועה במקום, ולא התקדמת בתהליך של הרפיה, החלמה, ניתוק, אז תחשבי מה הלאה..

מחבקת ווירטואלית. 

כואב בכאבך..

עצוב לקרוא... אבל כתבת חזק ומדויק 

מצליח להזדהות למרות שאני מהצד השני, ואם זה מנחם גם משם זה לא פשוט בכלל...