פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 593)

ראשון בחיים, היו המון שתיקות וחיכיתי כמו משוגע לפגישה השניה והשלישית והרביעית החמישית והשישית... יצאנו חודשיים, ולכל פגישה חיכיתי ממש🙈🙈

כי אם שותקים אז אין מה לדבר וזה לא כיף.

בעיקרון בכללי, אבל גם בחיים זה טוב.

דווקא נחמד איתן...

פשוט לא היה ביכלל על מה לדבר אפילו

שקט לא צריך להיות מבהיל, זה בסדר. ככה מתנהלת שיחה רגילה, עם הפוגות פה ושם, פשוט בדייטים אנחנו מצפים לדבר הרבה והשתיקות נהיות בולטות יותר. אבל באמת זה לא שונה מהשיחות הרגילות שלנו ביום יום.

אתה צודק.
אבל לא היה אפילו נושאי שיחה משותפים.

פעם באיזה דייט שהיה לי עם הבחורה הראשונה..הייתה שתיקה ממש מביכה..ואז לאידע מאיפה זה בא לי אבל כזה שאלתי אותה:מביך אותך השתיקות האלה? ואז היא היא אמרה: קצת,ואותך? והחזרתי: גם אותי קצת..ואז קצת דיברנו על עניין השתיקה..מהרגעים הרומנטים שזכורים לי.. .

האמת שאמרתי לו שזאת פעם ראשונה שלי, אז הגיוני שלא ילך כמו שהולך.

זה קורה לכולם יש כאלה שיש יותר על מה לדבר ויש כאלה שפחות. בעיקר בדייט ראשון בחיים, זה לא אומר כלום.
המון המון הצלחה!! שתהני מכל רגע בעולם החדש הזה!

אהמ, עזבתי את העולם החדש הזה לשנה וחצי הבאות ניראלי.

בהצלחה גם לך!

לא כדאי אם זה מה שמרתיע אותך..זה סוג של קשר..יכול לבא לך גם קשר שלא יהיה לך בו שתיקות בכלל ואת תתגעגעי לשתיקות..

לא נורא, בינתיים אני ישאיר את זה ככה.
אבל תודה

רע בפגישות. בחיים שותקים, כדאי שתרגישי עם זה בנוח... 

אממ לגבי הרצון, היו לי כמה וכמה בחורים שנפגשתי איתם שלא כלכך השתגעתי בפגישה השניה והשלישית לראות אותם אבל זה המשיך והיה נחמד..ובאיזשהו שלב גם כבר כן חיכיתי לראות אותם..

מה שכן וזה היה הבדל משמעותי, עם ארוסי כבר אחרי הפגישה הראשונה הרגשתי ככה וזה היה נכון לי, אבל זה לא אומר שזה נכון לכולם (בעיקר אם זה פגישה ראשונה ראשונה בחיים) תני לעצמך זמן נשמה...ותדברי עם השם, הוא יודע יותר טוב מאיתנו

שמחה בשבילך שהיתארסת

יוצאת עם הבחור שלי 4 חודש.
הוא הגבר השני שיצאתי איתו (עם הראשון יצאתי 3 פעמים).
שידוך של חברה. הייתי בלחץץ איימים על השתיקה המביכה וכל זה. ובאמת יש על מה להילחץ. זה לאלץ 2 אנשים שלא מדברים להיפתח. כשנסענו באוטו הקרח נשבר מעט אבל עדיין שתיקה מביכה והגיונית. כשישבנו במסעדה הקרח כבר נשבר לגמרייייי ודיברנו כאילו אנחנו מכירים שנים. יצאתי באורות מטורפים. ועכשיו אחרי 4 חודשים יש עוד מצבים של שתיקה, אבל היא כבר לא כזה מביכה. אפשר להסתכל אחד על השני בלי לדבר גם. הלחץ מובן יהיה בסדר. החששות מתבדים ברגע האמת, ואם לא... כנראה שזה עוד אבן דרך בדרך לייעוד שלך

אני גם נסעתי איתו ולא דיברנו אפילו מילה אחת ברכב.
אבל זה לא היה מביך.
אני לא מרגישה גם שאני רוצה לראות אותו או להיפגש איתו יותר.
(למרות שהוא באמת היה ממש חמוד)

יש המון בנות כאלה, המון.
אל תתייאש!

אולי תנסה לפי אולפנות שבנות למדו בהן בעבר ולא מכללות שהן בהן כיום..

אני משתדל להסתכל על מה שיש ,במקום על מה שאין .. ותודה רבה על העידוד אך ניסיתי גם את זה ...לכן זה ממש מוזר לי .

אם ניסית, זה כנראה באמת לחפש אחת אחת...
אולי ירגיע את הבנות שאפילו תעבוד במשהו בקטנה מהצד, רק כדי להראות שאתה באמת חושב על פרנסת הבית. אולי קצת מרתיע שאתה מבקש מהאשה לפרנס את הבית, והיא לא מוכנה להתחייב לכך לבדה... לא ממש ללכת ללמוד, אולי עבודת כפיים כלשהי מזדמנת.


מודעת לכך שיש סיכויים רבים שה'המלצה' הזאת לא רלוונטית. ואם אתה אומר שניסית, זה באמת לבטוח בקב"ה.

צודקת , אישה היא לא העבד של הבית , אבל ב"ה אני שואף להצליח ואני מרגיש שזה כן יתרום לי לפחות כמה שנים לשבת וללמוד ,ב"ה יש לי משפחה עוזרת ותומכת לכן אני מרשה לעצמי לשבת וללמוד , כמובן שבעתיד אלך ויעבוד ככל האדם .

את לא צריך לשנות את השאיפות שלך במיוחד לא הרוחניות רק כי עדיין לא מצאת את האחת
אתה יכול לשנות אם הרצונות *שלך* השתנו אבל לא כדי להתאים את עצמך למישהי

וגם לא הרוחניות. ומה נעשה, אנחנו חיים בעולם של גוף וחומר... ולפעמים כדי לחזק את הרוח צריך לדאוג לחומריות הגוף. מישהו אחד בבית לפחות חייב לדאוג לזה (למרות שהוא כתב שב"ה אין בעיה עם פרנסה מהצד שלו..).

נכון אין לי בעיה עם העניין הזה , אבל זה נורא מוזר שמידה ויש הצעה רלוונטית זאת הופכת להיות הסוגיה הראשונה{כסף}  .. קודם כל צריך לראות את המידות והיראת שמיים {יצאתי עם בחורה ממשפחה מכובדת , וזה ממש לא מעניין אותי בכלל חשוב קודם היראת שמיים  ] , וכמובן שאני ממש לא מכליל את כולן , אם לא הייתי מרגיש הצלחה בלימוד שלי לא הייתי כל כך נתפס על העיקרון הזה 

ולכן אין לי פתרון פרקטי כל כך להציע...

מצטערת שלא יכולתי לעזור, ואם עזרתי קצת, תודה על שגילגלת לידי מצווה

אתה עושה את ההשתדלות כפי שאתה מתאר ברור שעשית את ההשתדלות, ובע"ה בורא עולם עושה את השאר, וכמו שאתה יודע אתה לא צריך הצעות, אתה צריך אחת מתאימה,
יתכן שכעת בורא עולם חושב שאתה צריך להמשיך לשקוע בתורה,( לפי הכרטיס שלך אתה ב"ה יחסית צעיר)
באופן טכני, אולי אתה לא מסביר נכון לשדכנים/בנות מה התכנון שלך לגבי המשך הדרך או איזה סגנון אתה מחפש,
לגבי שאלתך, ב"ה יש המון בנות שמחפשות בחורי ישיבה שימשיכו ללמוד מס' שנים אחרי החתונה,
אם זכור לי נכון הנתון הוא שיש יותר בנות שרוצות בחור שישב וילמד מס' שנים לאחר החתונה מאשר קיימים בפועל בהפרש ניכר,
הסיבה לזה כי בדרך כלל בנות באופן טבעי יותר רוחניות מבנים ולכן מבינות את החשיבות של זה,
בע"ה המון הצלחה גם בתורה וגם במציאת זיווגך ההגון

אני יודע שהקב"ה הוא מחליט אני לא באתי ח"ו בתלונות כלפיו .. פשוט שאלתי שזה נראה לי די מוזר פשוט אין , ודבר שני אני מסביר ב"ה כמו שצריך לשדכנים מה אני מחפש ... אני ב"ה בחור רציני 

בחור יקר.

יש ויש ורבות!

אולי אינך פונה לשדכנים הנכונים. יש לכל ישיבה שדכנים משלה, כדאי לפנות אליהם לפי סגנון הישיבה התואמת לך.

מה שכן, יתכן שאתה שלא במודע, משדר מסר תקיף מידי, שהרי הכל ממנו, וגם אם התוכנית הנראית לך כל כך סלולה, לא תמיד במציאות מגשימה. לעיתים אישה לא מסוגלת בשלבים שונים של הנישואים לפרנס, ועדין שואפת לבית מלא בתורה ועוד דוגמאות רבות.

תחשוב על המכלול, ובע"ה תזכה להקים בית נאמן לפי שאיפותיך!

כפי שכתבתי פניתי לשדכנים המוכרים שיש , לא אפרט למי , ואני ב"ה לא משדר מסר די תקיף, וחשבתי על כל המכלול  , פשוט שאלתי כי זה די מוזר ...

האמירה המכלילה ש"בנות יותר רוחניות מבנים", אינה נכונה.

 

"רוחניות" אינה דמיונות ואינה סוג של "ריחוף". אם כי אכן ב"ה יש לא מעט בנות עם שאיפות נפלאות, וגם תכונות ומידות כאלה.

יש הסבר שזו הסיבה גם שלכך היא לא מצווה במצוות עשה כי היא צריכה פחות מצוות להשלמה שלה,
מודע להסבר של האבודרהם, יש גם צד כזה,
אבל ההסבר היותר עמוק כפי שכתבתי,
ויש עוד מה להאריך ולא כאן

[והמהר"ל אומר ההיפך..]

 

זה שאינה צריכה את העבודה של מ"ע שהזמן גרמן, אכן יש הסבר כזה, שהעבודה הזו אינה חסרה לשלמתה הנשמתית.

 

אבל זה לא דווקא קשור ל"נטיה רוחנית".

 

אכן, מישהי שהולכת עם הכיוון התורני, יתכן ש"תזרום" עם זה בפחות עמל מאשר איש, שיצטרך עבודה תמידית בתורה ועבודה.

 

לפעמים חושבים ש"נטיה רוחנית" זה סוג של רחפנות. אבל זה לא נכון.

רוחניות זה לא ריחוף
זה נטיה לקדושה ולעבודת ה' ולאשה יותר קל,
כמובן שגם היא יכולה לקלקל ולרדת רוחנית,

אגב, אפשר להבין את המהרל בצורה שונה מניח שאתה מתכוון לעניין חומר וצורה,
עוד הוכחה בעניין, אשה מברכת שעשני כרצונו, היא יותר קרובה לרצון ה',

יותר קל (לא טכנית, טכנית זה מאמץ גדול מבחינת הסתפקות במועט וכד') נפשית שמישהו אחר לומד, מזה שאדם צריך להושיב את עצמו ללמוד...

רצינית..

 

הצלחה רבה.

 

[אתה יכול לפנות לבתאל גרינשפן מירושלים. עוסקת בכיוון הזה]

הלכתי אליה זה מה שכתבתי לעיל

נכון שבית שיקום על לימוד תורה נטו זה בית מיוחד.
אבל מז"א סינון?
בחורה שרוצה שהגבר יעבוד היא פחות טובה.
מה פשר המילה סינון?
חשבת על הנקד שאולי יש בחורות שרוצות בעל שנלמד ויעבוד?
יהיה מורה לתנ"ך?
יהיה מנהל ישיבה?
יעבוד בחינוך מיוחד?
כל מיני עבודות מקודשות.?!.
למה החיים צריכים להיות שחור או לבן

צחוק הגורל ענה לך שהוא הלך אליה ועדיין מצבו כך

ברור שהמילה "סינון" כוונה לשני דברים: האחד, סינון למה שהוא אישית רוצה.

 

הדבר השני, הרי הוא לא לא כתב על שהבחורה רוצה שיהיה "מנהל ישיבה, חינוך מיוחד, כל מיני עבודות מקודשות"...

 

הוא כתב: " מחפשות גם צדיק יסוד עולם{באיזה ישיבה הוא לומד ועפ"י מציירות את הרמה התורנית שלו } + גם כלכלן + ועוד שלל דברים הזויים שלא נשמעים כלל טוב באוזן".

 

ואכן, על דבר כזה בהחלט התגובה המתאימה היא, שלפחות יש לו סינון טוב למצוא מישהי רצינית.. מי שמציירת רמה תורנית רק לפי איזו ישיבה, ורוצה דווקא מה שהוא תיאר.. שזה מופנה לסוג מסוים של "דרישות", אכן זה לא מישהי "רצינית" בשביל מה שהוא מחפש.

 

והרי גם הוא לא כתב שאינו רוצה פעם לעסוק במשהו ממה שתיארת - אלא ההיפך; אברך לפחות לשנים הראשונות.. וכותב מפורש שיש לו משפחה שעוזרת לו כלכלית.

 

 

אז את ההערה שהעולם אינו "שחור לבן", דומני שאת צריכה להפנות חזרה אלייך.. יש כאלה שמחפשים מה שהוא רוצה, זה מעולה. גם בת שרוצה מישהו "גם צדיק וגם כלכלן".. זה בסדר, אבל באמת ביחס למה שהוא כותב, זה לא רציני... מי שמשקיע בתורה, שנים, באהבה והצלחה ורצון - ובאה מישהי וזה לא מוצא חן בעיניה, כי הוא לא גם עם איזה "תואר", אז זה לא מה שהוא מחפש, וזה אכן "סינון" טבעי עבורו. 

 

בוודאי גם בחורה שרוצה מישהו שכבר כעת עובד בפעל - זה בסדר גמור. לא זה מה שהוא מחפש (וגם לא על זה נכתב "סינון.. למצוא מישהי רצינית").

 

 

ולגבי "שהוא הלך אליה ועדיין מצבו כך"... אין בכך שמץ "צחוק הגורל"... הוא כתב מראש שניסה אצל שדכנים, ולא מצא. העליתי שם שאולי לא ידע, שעוסקת בשידוכים לבתים תורניים. אפילו חשבתי להוסיף שלא ייתלה רק בכך, כי היא עמוסה ולא בטוח שזה יפתור את הענין. זה לא פתרון-קסם.

אז מה "צחוק הגורל" שעדיין מצבו כך?... אני מכיר כל מיני שלא מחפשים מה שהוא מחפש, אלא מה שאת כתבת, ופנו לשדכנים, "ועדיין מצבם כך"... אז זה "צחוק הגורל"? לא. פשוט עדיין לא מצאו למרות ההשתדלות. בדיוק כמותו.

 

לפעמים אדם קורא דבר, מתוך מה שמעסיק אותו. אבל זה לא בהכרח מה שהכותב כתב..

איזה אמת אחי.
אתה תצליח. אין אנשים כמוך תלך עם האמת שלך אתה תצליח אל תפחד ואל תחשוש כלל לך בכוחך זה.

אני סבלתי בתחום למשך 3 שנים לערך עד שמצאתי את שאהבה נפשי, וגם לי אמרו כל מיני דברים, אני התעקשתי על כיסוי ראש ולא פאה ו"כו...(לא להכנס לפולמוס הנל)ועזבתי את הישיבה לכולל מה שלא מקובל אצל החרדים.
ובסופו של דבר זכיתי במלא מובן המילה
לך עם האמת הפנימית שלך תרגיש את הלב שלך אל תתיחס לכל הרעשי רקע מסביב

תתפלל

אני מקווה שפשוט נחסכות ממני הצעות לא רלוונטיות.

תנסה כמו שאמרו לפני ללכת לאולפנות דוסיות תורניות (שיציעו בוגרות) וגם מדרשות יכול להיות אופציה...

ולגבי מה שאמרת שאין בנות שמחפשות אברך... אז- יש...

בהצלחה בשורות טובות

המקום מ-ה-מ-ם!

אני לא חושב שיהיה בעיה של יחוד, בגלל שיש שם אנשים.
באיזה שעה את מתכננת?
אל דאגה, לא נבוא

את יכולה לבדוק לפני.

תזכרי, סופשים תמיד יותר מלא מאמצע שבוע, ולכן אם את בודקת, ראשון שני שלישי לא מהווה אינדיקציה לרביעי חמישי.

יש את מתחם התחנה הישנה, גם נורא יפה.

לגבי דניה, אין לי מושג.

מאוד יעזור. תודה צדיקים!

סבבה לגמרי לדייט ראשון ושני ושלישי..... יש שם מקומות מוארים יותר אז בהתחלה יהיה יותר נוח שם

כן יש שם מקומות חשוכים.. ייחוד של ממש לא חושבת..

התאמה היא רק בתכונות ואישיות?
ברור שבמדד החשיבות, המראה לא נמצא למעלה. אבל להתעלם ממנו?..

לחשוב על זה כאילו מישהו מחפש את הדוגמנית וכן הפוך אלא רוצים לראות אם יש מציאת חן. כי כשאין מציאת חן אין מה לעשות.וזה סתם חבל בשביל שתי הצדדים

אלא רק כיוון כללי כן...

בכל אותם המקרים שבהם נפגשתי עם בחורות ללא תמונה, ישר ראיתי ש"זה לא זה". אילו הייתי רואה את התמונה, זה היה חוסך זמן ואי-נעימות לשני הצדדים. אין מה לעשות, שידוך זה לא גיוס עובדים, ולמשיכה גופנית יש משקל עצום. 

 

 

לא סתם יש משיכה ויופי וכו'
זה מאוד מבאס להגיע לפגישה ולא להתחבר בכלל לגברת בגלל המראה שלה, ואז לחתוך בגלל זה..
אז אנשים כבר חוסכים את השלב הזה..

הייתי מנסה להוציא מהתמונה כמה שיותר מידע בשביל עצמי בלבד, אבל לא על זה הייתי מחליט אם לצאת לפגישה או לא, תמונה אחת לא משקפת מספיק בשביל להגיד לא מתאים בכלל. אפשר לראות משהו אחד ולגלות במפגש גם דברים הפוכים ממה שחושבים שיודעים בעקבות התמונה.

התגובה שלי מנוסחת באופן כללי יותר, ואתה שואל על מקרה פרטי (שכנראה לא מתפספס בתמונה, ואני לא אומר מניסיון).

ברוב השאלות בפורום על פסילה על מראה לפי תמונה היה מדובר על מראה כללי או פסילה על תכונה מסויימת, שהם דברים הרבה יותר מעורפלים בתמונה לבישת מכנסיים. לבישת מכנסיים לבנות היא מעשה, ומעשים אומרים עלינו מה הלך המחשבה שעובר אצלנו.

בקצרה: על דברים מעשיים הייתי פוסל מתמונה, על תכונות ומראה כללי לא הייתי פוסל מתמונה.

אין טעם לקבוע פגישה שניה, להטריח אותה להתארגן ולהגיע- רק כדי להראות שלא סיימת בנחרצות.
(אם כבר, פרידה נעימה פחות ככל שמספר הפגישות עולה)

אלא אם אתה רואה שיש סיכוי ריאלי שאז כן כדאי להפגש.

זוגות מהפורום זה דבר שקורה די הרבה!
מה הספירה הנוכחית, מישהו זוכר?

(סטגדיש! 🤓)


וואו.

חבל להפסיד כל הזמן את ההזדמנויות האלו בגלל טיפה חוסר בטחון

זה בסדר, תרגישי חופשיה לפנות אלי בפרטי..;)
סתאםם...עכשיו כל גברברי הפורום מתלהבים כי חושבים שזה הם...חח..

במידה והוא בעלך אז הסיכוי שתהיה ביניכם התאמה מספקת הוא 100%, במידה והוא לא בעלך אז הסיכוי הוא 0%. ההכרעה שתבצעי ביכולתה לגלות את התשובה... מכאן והלאה זו שאלה של יתרונות מול חסרונות. 

 

ה' איתך

בהצלחה רבה,יש סיכוי שזה יעבוד,ובתור בן הייתי מעריך כזה אומץ..
ודאי שאין מה להפסיד

גם את לא צריכה להתבייש לפנות לבחור...

ואיך אפשר לדעת אם יש "התאמה של ממש", רק לפי תגובות...

 

 

יש סיכוי, היו כאן כמה וכמה שהצליחו כך.

 

אם יהיה רצון הדדי להכיר - אז לבקש מספר של מי שמכיר ואפשר לסמוך עליו, כדי לדעת קצת יותר במי מדובר - כמו כל שידוך..

כמעט תמיד אנחנו יודעים מה לא בסדר איתנו ומה אנחנו צרכים לעשות בכל מני מצבים. וגם אם כרגע לא. אז מתרגלים להמצאה הגאונית הזאת של התבוננות וחשבון נפש ויכולים לעשות תהליכים משמעותיים מאד.
עזרה חיצונית ויעוץ זה מדהים ויכול לתת לך כנראה המון כלים, אבל בסופו של דבר לטפל בדברים מהשורש יכול להיות גם עם עצמך או עם חברה אמיתית וטובה שתשקף לך את הדברים ותהפוך את הדברים חזרה לגודל האמיתי שלהם..

אבל עכשיו מתלבטת. כי זה משהו שחוזר על עצמו וכל פעם מרגישה שאין לי מספיק כלים מתוך עצמי כדי לטפל בזה...בדרך כלל ממש מאמינה בהתבודדות ולחפש בתוך עצמי את התשובות..

אבל זה נושא שמחפשת בו טיפול מקצועי..
כבר כמה פעמים בחיי אני פוגשת את זה.

הרבה אנשים יכולים להגיד לך הרבה דברים...
תסנני לעצמך אמירות שלא עושות לך טוב.
את יודעת מעולה באינסטיקט הבריא שלך מה לא נכון לך לשמוע, ואם הראשונה אמרה לך אמירה שמחלישה אותך, כנראה שהיא לא בשבילך...
מטפל נכון אמור לחזק אותנו. (זה לא אומר שלפעמים אין שלב שבגלל ההנחות המוקדמות שלנו, אנחנו צריכים לעשות סוויץ'. לפעמים כשאנחנו עוברים תהליך, זה דורש מאמץ, ולפעמים סוויץ' דורש כח ואולי נדמה שאנחנו נחלשים).
אם את מרגישה שמישהו מחליש אותך בקטע רע = זאת לא חולשה שמקדמת אותך, תאמיני לעצמך.
לפעמים אנחנו חןשבים שאנשים מקצועיים יותר חכמים מאיתנו, וזה נכון בעירבון מוגבל.

כי ה' נתן לך את הכלים לברר עם עצמך לפי מה שמעורר בך טוב או רע.

תחליטי שאת מאמינה בעצמך מאוד, תשאלי את עצמך מה את צריכה ואם באמת את צריכה.
את יודעת הכי טוב...
אחרי שתחליטי, אם תחליטי ללכת לטיפול קל, תלכי בלי לשאול אותה אם את צריכה או לא... פשוט תגידי שאת מרגישה צורך (אף אחד לא יתערב לך כשהצורך שלך יהיה לך ברור).

בהצלחה... ללכת לטיפול זה לא מזיק אף פעם... אבל צריך לבחור מטפל נכון. ואת זה, רק את יכולה לעשות...

וואי כמה עצות טובות ובונות!!
בתכלס זאת ממש התלבטות מבחינתי כי באמת לא מרגישה שהיא מאמינה בי ומחזיקה ממני. ולהיפתח ככה מול בנאדם ולהראות את כל החולשות בלי שתהיה אמונה מצידו שאני סופר עוברת את זה ובטוב, זה מייאש בטירוף...
מצד שני רוצה לפתור את הבעיה.
אופ

להיפתח אליה, להסביר לה מה קרה מאז הפגישה הקודמת, להגיד לה שהיא מאוד עזרה לך, אבל את מרגישה שאת צריכה עוד עזרה..
אם היא עזרה לך אז מקווה שתדע לעזור לך שוב

תודה.

אבל מרגישה שהעניין דורש טיפול מעמיק, הייתי רוצה כלים, והבנה עמוקה מה היה פה...

מישהו מכיר את שיטת CBT?
המלצות על מישהו טוב? (עדיפות אישה)

ב. אם מישהי מנוסה אמרה לך שאין מה להיבהל, קורה ותצאי מזה בריאה - קחי מה שאמרה לך.

 

הרי את בעצמך אומרת שחזרת לשגרה והכל טוב.

 

אז קודם כל, כמו שאמרה לך. זה בסיס. לא להבהיל את עצמך, לראות שאת על בסיס בריא.

 

ג. על גבי זה, אפשר אכן, בשלוה, לנסות להבין מה היה. בלי לחץ. ו"שם מפוצץ ורציני", זה לא אומר כלום... וגם כשיש משהו שצריך "לטפל מהשורש", זה לא בהכרח מה שאת מדמיינת.

 

יש בעיות, שאינן מי יודע מה, ומטפלים בהן בצד השגרה של האדם. חבל לדמיין שאם מטפלים במשהו, אז איך יוצאים מזה...

 

 

ככלל, אם את מרגישה טוב, לא מפריע לך - אז מעולה. למה להסתבך.

 

אם בכ"ז מטריד אותך מה שהיה - ולא בגלל "חפירות" מה יש לך בפנים.. הרי את רואה שאת בסדר.. - אלא בגלל רצון למנוע הישנות של דבר כזה, אז אפשר לנסות אצל מישהו שמבין ענין לראות במה מדובר - והאם יש ענין בכלל לטפל כעת, כשמרגיש רגוע. אם היועצת המנוסה יותר, יודעת "לאבחן" מה זה, מה טוב.

 

אי אפשר לענות לגמרי, בלי לדעת במה מדובר.

 

הצלחה רבה.

שהיהדות והתורה זה בלוף שאם רק חושבים קצת מבינים את השקר,לדעתי זה לא נכון.( אם התכוונת ברצינות... )
אני חושב שהם נחלשים בקיום תורה ומצוות בגלל שהם חושבים שהקב''ה לא אוהב אותם ולכן שם אותם בסיטואציה כזו, זה כמובן לא נכון אבל זה מה שהם חושבים....

לא חסרים ב"ה בעולם התורה ת"ח עמוקים ששולטים בחוכמות נוספות ודעות אחרות
עיין ערך הרב שלמה אבינר, הרב שרקי ועוד כהנה וכהנה,

כי כאשר מתבגרים ונכנסים יותר לעולם החול וממילא עסוקים המון בו ולא נשאר זמן פנוי אז מתרחקים מהקודש,
עולם החול שואב את האדם,

סיבה נוספת, רוב הרווקים המבוגרים ממשיכים להעמיק בנושאי החול כגון תארים וחשיפה לנושאים מורכבים, כך שהנפש ממשיכה להעמיק אבל הידע ורמת העומק שלהם בנושאי תורה ונפש נשארים רדודים כמו שהיה בצעירותם,
בהקשר לזה, נקודה למחשבה, מדוע לא מתרגשים כשרואים נמלה? כי מגיל 3 ראינו אותה, ומעולם לא העמקנו יותר מזה כי כבר התרגלנו..
כמובן שמי שכן ממשיך להתקדם לא יורד רוחנית אלא להיפך ממשיך לעלות

כשאין מישהי לצידך...

שיש נטיה להרגיש כעס או אדישות כלפי מעלה

סוג של: "אתה לא עוזר לי אז אני לא צריך/ה אותך..."

וההרגשה שהתפילות לא מתקבלות והחיים על הולד - גורמים ליאוש ותסכול שמביא לרפיון

כמו רווקים ורווקות צעירים שנחלשים בקיום תורה.
ונשואים ונשואות שנחלשים בקיום תורה.
לכל אחת מהתופעות יש הסברים כאלו ואחרים.
והחשוב הוא לא להתמקד דווקא באחת מהקבוצות האלו, במה שנשמע כקנטרנות ועוקצנות.
אלא להכיל ולחוש אהדה ולקרב.

גודלים עם המחשבה שאם הם רק יהיו אנשים טובים עם מידות טובות לומדי תורה ויראי שמים, הם ימצאו בחורה טובה בקלות ואז הם מגלים שאין קורלציה

כשמגיעים לשלבים המאוחרים אדם כבר עוזב לגמרי את הקביעות של ההורים שלו ויוצר קביעות משלו. חתונה היא קביעות מעשית, וזה קצת "כובל" (מרצון) את האדם לדרך החיים שלו ויוצר ודאות לגביה. יש גם קביעות מהותית, של אדם שהעמיק באמונה ובמחשבה וכו' אבל רוב האנשים הם לא כאלה.

אם זו הכוונה - לא צריך להפריע.

כי אם הבחורה כן רכשה כבר תואר ואף מקצוע. בתחילה מסתמכים עליה.

זו מציאות רגילה בישראל - הבנים מתחילים ללמוד ולרכוש מקצוע אחרי הבנות.
שירות צבאי ארוך יותר, רבים מהציבור הדתי הולכים לישיבות ומכינות לפני או בשילוב השירות הצבאי. ולכן נפוץ שבנות רוכשות תואר ומקצוע שנתיים שלושה לפני הבנים.

גם אצלנו זה היה כך.

אני הייתי אחרי תואר, עובדת כבר שנה - ובעלי באמצע לימודיו.





בציבור החרדי - לא צריך לספר לך שהפרנסה בעיקר על הנשים במשפחות בהן הגבר לומד בכולל ולא עובד.

הוא אחראי.. הגיוני שהם יסכמו שהאישה תהיה המפרנסת בהתחלה

היא מרוויחה והוא מחליט על מה להוציא? נשמע לי לא הגון.

זה שהאחריות עליו ברמה העקרונית זה לא סותר שהם כזוג יכולים להחליט שכרגע במסגרת חלוקת התפקידים היא זאת שעובדת..
האחריות עליו היא יותר במובן העקרוני.. מי זה שאמור להיות מוטרד ולמצוא פתרונות בנושא..
זה שכמו שאם מחליטים שהאישה אחראית על המטבח אין בעיה שבהחלטה זוגית יהיו תקופות שהבעל בעיקר יבשל..

בוודאי שהם יכולים לסכם מה שבא להם.
אבל להניח מראש שהאחריות הכלכלית היא על אחד מבני הזוג היא תפיסה שלא מתאימה למציאת כיום. היא מרוויחה, הוא מרוויח, אם יש בעיה באחריות או בציפיות אז מנהלים שיח ומגיעים להחלטה משותפת.
אבל- הבעל צריך יותר מהאישה להשתדל לעבוד. הוא מתחייב לכך בכתובה ולא הגון להפיל הכל על בת הזוג וזה גם לא בריא לה פיזית ונפשית לכן גם אם היא מוחלת לו ורוצה לעשות הכל בעצמה שווה לעשות איתה שיחה ולהבהיר לה שזה מקסים מצידה אבל היא לא סופרוומן. היא יולדת ומניקה ומטפלת בילדים ואת זה למרות כל השיוויון הגבר לא יכול לעשות במקומה באותה צורה.

זה אומר שגדול עליה לפרנס..
לא אמרתי שהאישה היא סופרוומנית.. אני כן חושב שאין בעיה שבחלוקת התפקידים האישה תהיה המפרנסת העיקרית בתקופה מסוימת.. כמו רוב הנשים היום שגם עובדות וגם מגדלות משפחה.. כשאפשר להתסדר אז למה לא.. בשביל זה יש שיח.. לא אמרתי לזרוק את האחריות על האישה ולעצום עיניים.. אם הגבר רואה שזה גדול על האישה ברור שהוא צריך לאכול חול בשבילה..

ברור שאם יש צורך מיוחד כמו לימודים או מחלה והבעל לא יכול לתרום את חלקו זה מובן. הוא היה עושה זאת באותה מידה בשבילה.
אני התייחסתי לאבסורד בו אישה מרוויחה כסף כי זה תפקידה ונותנת לבעלה לנהל אותו כי זו תפקידו. זה לא מצב בריא ואלא אם לאישה באמת אין יכולת לנהל את כספה הייתי ממליצה להימנע ממנו.

נשים מסתכלות על יציבות כלכלית בצורה שונה מחלק מהגברים.

גבר יודע לחיות חיי צמצום משום שאין לו צרכים יקרים, ולכן לפעמים הוא לפני החתונה רגוע כלכלית.

כשמתחתנים, גרף ההוצאות לא מוכפל, אלא הרבה יותר מזה. נשים מוציאות הרבה יותר כסף(וטוב שכך, לרוב) והתכנון הכלכלי משתנה מקצה לקצה.

זה נושא מורכב באמת
שאני נגיד לא שמתי ליבי עליו כשיצאתי
אבל אני כן ממליץ לדבר עליו.
כמובן, זה לא 'ה'נושא אלא עוד נושא שחשוב שיהיה עליו שיח.

בהצלחה!

הוצאות נשים על הלבשה, הנעלה, קוסמטיקה - אכן גבוהות מאלו של הגברים.

אבל מה הכוונה כשמתחתנים, גרף ההוצאות לא רק שמוכפל, אלא הרבה יותר?

ביחס למה גרף ההוצאות מוכפל?

מה הכוונה תכנון כלכלי משתנה מקצה לקצה?
ביחס למה הוא משתנה?

לכאורה
אם אני מוציא כרווק 1000 ש"ח בחודש
אז כזוג, אני אוציא 2000+קצת
וזה ממש לא מתקרב
לא רק בגלל חשמל מים וארנונה.
'מוכפל' - כפול 2
'הרבה יותר ממוכפל' כפול 3-4-5
הבנת?

לגבי שינויים בתכנון כלכלי
כמו שאמרתי, העדפות של הוצאות משתנות. גבר שאין לו כסף לא יקנה עוד מכנסיים
בת צריכה, לרוב, עוד חצאית. בלי קשר לחוסר. וזה נכון על המון המון דברים והוצאות משמעותיות..

ביחס למה הוא משתנה - ביחס למצב הקיים כרווק.

בקיצור, היית קוראת שוב את מה שכתבתי, הדברים לא מאוד מסובכים.

תודה על ההתייחסות וההסבר הנוסף.
ההסבר הנוסף מעצים את התמיהה על נקודת המבט שלך.

כרווק, ההוצאות הן עבור יחיד.
כזוג, ההוצאות הן עבור זוג - וההוצאות הן לא שלך, הם של שניכם.

המשפט ״אז כזוג, אני אוציא ...״ - הוא הטעות בנקודת המבט שלך.

כזוג, הכנסות וההוצאות הכספיות הן זוגיות, חסל סדר הסתכלות כבודד.

התקציב המשפחתי מתחלק על שניכם, ודבר בא על חשבון דבר אחר, בהסתכלות זוגית.

שמכבידה ומלחיצה
לרוב נמצאת על הבעל ולא על האישה.

זו המציאות למרות הפמיניזם היחסי שמפוזר בהמון משפחות..

נשים רבות כיום עם תארים ומשרות בתחומים כלכליים ופיננסיים, עריכת דין, תפקידי ניהול במגוון תחומים בחברות עסקיות, פרטיות וציבוריות, ועוד.

האישה מצפה שהגבר ינהל את הכלכלה של הבית.

אם זה נכון אצל כולם?
לא.
ככלל זה נכון?
כן.

יש ויש.

אצלנו אני האחראית העיקרית, אני גם קצת יותר מתמצאת בשוק ההון מבעלי (תחביב והתעניינות), אצל ההורים של בעלי - גם האמא, בפרט שיש לה יותר זמן. האבא עצמאי ועובד מבוקר ועד לילה והאמא מורה.

ואנו לא היחידים.

לא כ-זה נושא קריטי, אבל מעניין.

הסיבה להכפלת והגדלת ההוצאות היא לא החצאית שאשתך קנתה אלא האוכל, השכירות, המעון לילד ועוד ... אולי כדאי שבמקום להניח שאתה תוכל לנהל הכל באופן הרבה יותר רציונלי ממנה כי היא אישה (וככלל זה ממש לא נכון), תכיר בתפיסות ובצרכים השונים של שניכם ובזכויות היתר שלה בהתנהלות הכספית היות והיא המפרנסת העיקרית ותשתדל להקל עליה נפשית ופיזית ותמלא את ההתחייבות בכתובה לספר את צרכיה ותצא גם אתה לעבוד.

אני בקיא בהוצאות הבית
ויש לי בהחלט אחריות על הכלכלה של הבית.

אני עדיין חושב ש*גם אם* אשתי היתה המפרנסת אני זה שהיה אחראי על האיזון הכלכלי.

בואי לא נפתח את ההתחייבויות בכתובה. דיון חסר ערך כי עם ההתחייבות הנ"ל לפרנס, יש גם אופציה לקבוע מה ההוצאה. ברוב הדברים. קל היום להיות ה'מפרנס' שאתה מתחייב עליו בכתובה, רוב ההוצאות הן מחוץ להתחייבות זו.

אני חולק עלייך מבחינת הוצאות. זוג שעכשיו התחתן אין לו ילדים ומעון. יש לו הוצאות של הית+הוצאות של כל אחד מבני הזוג. לדעתי בהוצאות נטו של כל אחד האישה לוקחת. ואין לי בעיה עם זה. שמח שאשתי מוציאה וזה משמח אותה.

רק ביקשתי מודעות לזה.

גם לגברים יש את הצעצועים שלהם, אז אולי תכשיטים זה לא פריט בסעיף ההוצאות שלך אבל גברים רבים מוציאים כסף מיותר על מוצרי חשמל, מזון או מכוניות.
אין בעיה שאתה האחראי על האיזון הכלכלי, זו כנראה בחירה של שניכם ואתה מרגיש שאתה המתאים מבינכם לעיסוק זה, אבל, כדאי שאשתך גם תהיה מעורבת ותדע מה מתרחש. זה הרבה יותר בריא לשניכם ואולי יסייע במניעת הבזבזנות שלה יחסית אליך. הרבה פעמים האושר הזה שאתה מתאר הוא דמיוני ונוצר כתוצאה מלחצים או חוסר מודעות.

כי יש הוצאות נפרדות שמתייתרות בחיים יחד ויש הוצאות משותפות שנהיות זולות יותר.

ההוצאות הבסיסיות של דיור, חשמל, מים ואולי גם מזון נהיות זולות יותר פר נפש (גם אם הן גדלות).

לעומת זאת, ההכנסה גדלה משמעותית, מה שנותן תחושת רווחה להוציא/ לבזבז יותר כסף...

(אני מוציא מהמשוואה ילדים והוצאות חד פעמיות)

תלוי במשפחה שלך ותלוי בבת הזוג.
לי מאד חשוב היה להגיע לעצמאות כלכלית מלאה לפני שהתחלתי לצאת, כי זה גם חלק מתחושת הביטחון והיציבות שצריכה להיות בבית.
אחד הגורמים העיקריים בפירוק בתים הוא בעיות כלכליות שמובילות למתחים, ריבים וכו.
מאידך, לפעמים ההורים כמהים לעזור מבחינה כלכלית לילדים שמתחתנים שזה דבר טוב. אבל זה עלול לגרום לפתח תלות כלכלית ולא להשתדל יותר להגיע לעצמאות כלכלית מהר יותר.
אלה בערך השיקולים

לדעתי צריך לשאוף להסתדר לבד, לעבוד מה שאפשר, להוציא מה שפחות. אין לסמוך על ההורים, אם הם יעזרו מדי פעםיהיה נחמד אבל לא לבנות עליהם בכלל. אם אתה בוגר לבחור בחירת ליבך. תהיה גם בוגר להסתדר כלכלית גם במצב זמני של התכלבות עד ממש עצמאות...

מישהו שמרוויח ומוציא יותר ממה שהוא מרוויח? מישהו שלא מודע להוצאות ולהכנסות שלו? או כזה שלא עובד ונופל על כתפי אחרים? הכל גרוע אבל מנסים ולומדים, לא יעזור לסמוך על ההורים בכדי לפתח אחריות ומודעות כלכלית. כן אפשר לבקש עצות.

ובעיקר- באיזה שלב אתה בחיים?
מה היכולות והדעות של הורייך בעניין?

בעקרון אם אתה בשנה האחרונה של הישיבה אז במילא לוקח זמן להכיר ולהתחתן.
לפעמים האישה עובדת כבר (לא נדיר) ואם לא תוכל לעבוד עד שתסיים ללמוד.

השאלה היא יותר על ילדים בעיני. זה ה"כסף הגדול". ופה אם השאלה תהיה רלוונטית אפשר לשאול שאלת רב.

"אני בתחילת הלימודים, אבל הוריי מסוגלים לתמוך בי ובאשתי לעתיד למשך כמה שנים" זה גם מודל. וגם "ההורים שלי לא יוכלו לעזור כספית, ולכן אדחה את הקמת המשפחה עד לקבלת התואר". וגם "אתחתן תוך כדי הלימודים, אעבוד כמאבטח, אשתי תעבוד בתור קופאית, נשכור דירת חדר".

 

כל אחד והמודל שלו. אישית, התחלתי לצאת אחרי שמצאתי עבודה טובה, התמדתי בה וצברתי סכום מסוים. אשתי הייתה סטודנטית בשנה ב'. לעומת זאת, חבריי התחתנו תוך כדי הלימודים ותמרנו בצורה כזאת או אחרת.

ה' יודע מתי שאדם צריך להתחתן הוא ידאג גם ללא ספק לפרנסה .
כמובן שאדם חייב לעשות השתדלות אבל בדכ שנה ראשונה ההורים עוזרים כך שהזוג חוסך כסך בשנה הראשונה

תאמר תודה. שהזמן והמפח נפש זה מדברים שבחרת ביוזמתך.
תאר לך זה היה מפגשים עם רופא/מנתח/פסיכולוג/אלף ואחת דברים שנכפים על חייו של אדם בעל כורחו.
😑

צריך להודות..
הייתי חייב לפרוק..

סליחה ה יתברך!!

שאתה מגיע לפינה שכזו באה הישועה..
אני הכרתי את אשתי אחרי שממש שכנעו אותי כמעט בכח לצאת איתה אחרי שממש היה נמאס לי כל פעם להתאמץ ולהתאכזב מחדש... ואם הייתי מתעקש שלא לצאת מי יודע מה היה עלי היום...
מתחלחל מהמחשבה...

לקחת בחשבון מה יקרה אם אחרי שהחזרת לו תקווה ככה (בהנחה שזה יקרה) שוב לא יילך לו בדייטים?

לא.. אבל לאחר מחשבה אני לא חושב שזה שיקול.
אני עדיין חושב שהישועה באה במצב שהאדם מרגיש איני יכול עוד...

מכיר יותר מידי מכרים שזה רק הזיק בסופו של דבר...

כזה...
כאילו הגעתי לשלב של הלצאת לעבוד ועוד לבד...
משהו בתת מודע אומר שצריך להיות נשואים בזמן הזה.

לצאת עם מישהי שכבר סיימה לימודים?

להתחתן בתור סטודנט זה מלחיץ, אי אפשר לעבוד נורמלי, יש לחץ של כסף...
לגמור את התואר רווקים זה האידיאל.

כמובן שתלוי באיזה גיל מתחילים

ומי שלא רצה אותי לפני שסיימתי תואר ראשון, לא רוצה אותי גם עכשיו.
לא חששתי מלסיים את התואר רווקה, אפילו באיזשהו מקום קיוותי שזה יהיה ככה,
אולי כי ראיתי כמה חברות נשואות איך הן נקראות בין החובות הלימודיים לחובות של הנישואין.
לא היה נראה מפתה בכלל.

תכלס? לא רואה את עצמי נשואה ומרימה תואר במקביל. קשה בטירוף בעיניי...

הגיוני שכמו שאני לא רוצה אנשים מסויימים,
זה יהיה גם הפוך..
בהדדיות,
זה טוב.
יש לי חברות ללימודים שעשו את זה וחלקן גמרו עם ציונים יפים משלי,זה אפשרי,
אבל במידה וזלא קורה זה לא דבר רע ומלחיץ

בחיים לא דמיינתי את עצמי בשוק העבודה המקצועית כרווקה.
זה נראה כאילו דוסים צעירים לא חושבים על כסף. לפחות לא רואה זאת אצל הרבה מחברותיי הנשואות

דווקא זה טוב להתחיל עבודה כשרווקים, כי זה סוג של מבטיח מקום עבודה וגם שמתחתנים אז כבר יש בסיס

היה לי ממש את הפחד הזה!! וזה קרה לי.. סיימתי תואר רווקה.
יש לזה איזשהי משמעות? לא
זה סתם בראש כי את לא משתנה ברגע קבלת התואר
לא לפחד מזה

לא מחייב. זה כזה שלב..

אבל בפועל עדיין היו הצעות והכל היה כרגיל
לא שמעתי שזה הרתיע מישהו

מפחדת לא להספיק לסיים אותו לפני שאתחתן

נראלי שבויה בתוך תפיסה ילדותית והיא לא עוזבת אותי.
אין פה עוד שותפים לחשיבה הזו ברחהי הפורום??

אני סיימתי כמעט תואר שני רווקה וזה בהחלט לא מצא חן בעיני.
כן, יש רצון להגיע לשלבים כאלה כבר עם בן זוג לחיים..

ועדיין, אנחנו מגלים תוך כדי תנועה איך -ה'- התכוון שזה יהיה. ועם זה משתדלים להיות הכי אנחנו בטוב שלנו

כיף לראות שאת אחרי!

חשבתי שדעת הקהל פחות אוהדת.

תמשיכו😎

בתור אחת שסיימה תואר ועוד רווקה.

מילא זה היה תלוי בי, אבל זה לא, אז מה כבר יש לעשות חוץ מלהינות מזה?

וואי בעז''ה(:
שיהיה לנו שבוע מלא ברכה וטוב
שמחה ואושר!!

וואי בעז''ה(:
שיהיה לנו שבוע מלא ברכה וטוב
שמחה ואושר!!

שבוע שמייח!

אי אפשר תמיד להיות מושלמים ונחמדים ולחייך לכולם, לפעמים אנחנו קצת צריכים את הזמן שלנו לפרוק קצת ולהתבאס ולבטא את זה.. זה ממש לא אומר עלינו משהו רע. זה מאוד טבעי בעיניי וגם לי זה קורה לפעמים. ואני מקבלת את זה... הכי חדוב שאת תקבלי את עצמך איך שאת גם כשזה ככה..

קודם כל הכל בסדר. אף אחד לא מושלם ויש ימים כאלה.
אולי תחשבי ותזהי מה הביא אותך לזה? שתוכלי לשים לב פעם הבאה.
ולהתנצל... רק עושה טוב

שבוע עמוס,

חושבת שאפשר להציב לעצמינו גבולות- גם במצבים סוערים, [לא שקורה לך, קורה לי]

או להסביר בפשטות שאני ככה, כי עבר עלי שבוע מורכב.

אפשר, אם יש לך חשק עכשיו לנסות לפצות במשהו,

ושיהיה טוב!

אבל כיוון שמדובר באנשים שפחות קרובים אליי... לא יודעת אם זה יהיה קשור...

מעט מקוררת- אם זה נכון]

 

 

אין צורך להסביר

געגוע התגעגעתי אליך..

אני נאלץ לחתוך אותך

להפרד- נשמע כמו: "הלכנו למקומות שונים, כי לא התאימה הדרך ביחד" וזה סבבה לגמרי.

(גם לחתוך- נשמע לי לחתוך את האדם, את מי שהוא. להפרד- יותר ללכת, בעצמך)

וגם אם הייתה פגישה או שתיים, אז אומרים לא התאים.

@מול שקיעה

זוג שנפגש פעם אחת לא "נפרד" כי הם בקושי מכירים את השם אחד של השניה... אז יותר מתאים לומר "לחתוך"...
אבל באמת אחרי קשר ארוך ומשמעותי יותר נעים לומר "להיפרד"

[אפילו כשאני מחליטה שלא לקנות תפוצ'יפס, אני לא חותכת אותו, אז בנאדם?

לא יודעת. צורם לי]

 

 

'זרק' אותה/ 'זרקה' אותו

@אמא לנסיך קטן מילת הגנה לפני הוצאה לדין?

אני אומרת לולי!!
פעם הבאה לפני שאתה מפיל עלי האשמות שווא תברר לעומק!

אופס,

בעיה שלך


נ.ב. זו. לא. בעיה. שלך. אבל תאלצי לחכות שבועיים

אני אדאג לפטש אותך כהוגן כשתגיע. או שבעצם.. יותר מגניב לתת לך שניצל מלפני שבועיים.
|הולכת לטגן|

אבל לא יהיה לך עוף לגנוב לו😏

אבל לא יהיה לך עוף לגנוב לו😏

מתחבטת בה בשבועיים האחרונים.
מצד אחד זה היה קשר ארוך ולהגיד שהוא "חתך" נשמע קצת קטו לעומת הפרידה.
מצד שני להגיד נפרדנו זה מרגיש קצת הדדי כזה וזה לא מה שקרה. מה שקרה זה שהוא החליט להפרד. אז תכלס הוא חתך. כי זה היה משהו חד צדדי. וחד באופן כללי.


קיצור מפה לשם, מה שיוצא מהפה באותו רגע זה מה שאני אומרת. לפעמים ככה לפעמים ככה.
(אם כי כשחושבים על זה נראלי שאני יותר משתמשת במילה פרידה- הוא נפרד ממני)

"לא התאים"....

לחתוך נשמע אגרסיבי מדי, וחוסר אמפטיה. לי בכל אופן, ככה זה נשמע.
כמובן מילה לא מהווה מציאות, אבל זה צורם.

אבל סכמנו שהמילה לחתוך מחוץ לתחום בפרידה/חוסר התאמה, נורמלי. סגור?

להפרד נשמע הדדי וזה לא מה שקרה.
מה שקרה שהוא החליט להפרד. אז קצת קשה לי להגיד את המילה הזאת כי בעיני היא לא משקפת את המציאות.
אנחנו לא נפרדנו.
הוא עשה פעולה כלשהי (תכניס פה מילה אחרת במקום לחתוך) שגרמה לקשר להסתיים למרות שאני לא רציתי בכך.

השאלה שכדאי לשאול זה מה עושים הלאה...

1. את חושבת שקיבלת החלטה לא נכונה, אפשר לשאול ולנסות שוב.
2. בין אם זה מתאים ובין אם לא, כדאי לדבר בשביל לסגור את זה יפה. בעיקר כדי להמנע מלפגוע, מדין ואהבת לרעך כמוך. וגם כדי שיהיה יותר קל להמשיך הלאה...
3. אני לא בטוח שיש את האחד/ת, ועצם המחשבה על כך, מובילה לדעתי למקומות לא טובים.

נשמה יקרה

כ"כ מכירה את המחשבות האלו, הפחד שאולי פספסת, ומה אם טעית.
אני לא מכירה את נבכי הסוגיות וענייני שמיים, אבל אני יכולה להגיד שפשוט תבטחי באבא שבשמיים. הוא לא משאיר אותך לבד!

מנסיון, היה לי קשר שבו גם אני נפרדתי, והיה לי הכי קשה בעולם. אבל הרגשתי באותו זמן שאני לא ראויה לבחור הזה, ולא במקום שהוא נמצא.

ולא הצלחתי לשחרר תקופה ארוכה ארוכה, למרות שהתפללתי כל הזמן שימצא את האחת שלו ושיהיה לו טוב גם אם זה לא איתי.
אבל עדיין ברגש היה לי קשה להאמין שזה לא זה!
גם אחרי שידעתי שהוא יוצא וגם אחרי שידעתי שהוא התארס ושמחתי בשבילו. אבל לעצמי חשבתי שאולי פיספסתי/טעיתי, ולמה לא הייתי אחרת, מוכנה יותר וטובה יותר ואז אולי הכל היה אחרת.
וכנראה שיש אנשים (כמוני, למשל) שיותר שקשה להם לשחרר.

החיים המשיכו וב"ה לאט לאט בהשקעת כוחות וחסדי שמיים, זה עבר.

והיום בפה מלא אני יכולה להגיד לך שאותו הבחור לא היה בשבילי בכלל, ואני הכי שמחה בעולם בשבילו ואם בטעות אראה אותו ברחוב, לא תהיה לי אפילו דקירה, רק שמחה שפגשתי בחור טוב מעם ישראל, ושטוב לו והוא מאושר

אז אל תפחדי!
את תמיד יכולה להתייעץ עם אנשים(בסופו של דבר, הם מכירים אותך יותר מאנשים בפורום)

לבדוק (אפילו מאותו גורם שלישי) אם הבחור רוצה שתפגשו כדי לדבר על מה שהיה ולתת לשניכם הזדמנות להמשיך הלאה עם פחות משקעים.

אבל פשוט תדעי שהקב'ה מכוון ושומר בכל צעד.

חיבוק ענק!!

1. מי יודע? לא עוזר לשאול את השאלות האלו.
צריך להיות בטוחים שלא מתאים, אם לא תמיד אפשר לחזור ולצאת. לשים את הבושה בצד ולצאת.

2. ממליץ לא להשאיר את זה כך. אם הוא נפגע את יכולה להרים טלפון, לדבר על דא ועל הא ולדבר על הכל. זה יסיים את הקשר בתחושה טובה.
את יכולה גם לספר לו מה עבר עלייך, וזה מאוד, מאוד, ישפר את הרגשתך.

3. נשמע כמו סיפורי פיות

אם זה לא טוב לך, זה לא שלך!

באמת נשמע מוזר להגיד 'לא' דרך צד שלישי, בטח אחרי קשר ארוך. אבל לא נראה לי שהודעה עכשיו תעזור. זה רק עלול להכניס את שניכם לבוץ יותר עמוק.

תעברי הלאה. תתפללי לקב"ה שתצליחי למצוא את המתאים לך, בשאיפות, ברצונות ובמציאות - בהצלחה.

יש משמעות לשיחה אחרונה
ולפרידה שנעשית באופן שמאפשר לך להגיד את הכמה דברים האחרונים האלו
ולא סתם רק 'לא מתאים'
זה יהיה נכון בעיני גם בשביל הצד שבחר את הפרידה וגם בשביל הצד שהפרידה נכפתה עליו
יש משהו בשיחה הזו שמאפשר גם להגיד מה היה טוב בקשר ועל מה להגיד תודה
בעיני זה חשוב לשני הצדדים
חשוב ממש לסגור דברים יפה!!

עוברת את אותה תקופה.
אם זה שלך זה יחזור ויש 1000 דרכים.
ואם את מרגישה פספוס את יכולה להתקשר או לשלוח הודעה.
השאלה העיקרית האם את שלמה עם עצמך במה שעשית ???
אם את מרגישה שפגעת
שלחי לו הודעה ותרשמי מה את מרגישה ובין היתר סליחה ומחילה אם הוא נפגע.
כך תוכלי להיות רגוע.

לגבי שאלה 3 .כן לתפילה יש כוח וללא ספק לשנות זיווגים .
שאלתי רב גם על אותו דבר והוא אמר לי שבחורה שאמרה לא כן יכולה כי אולי הבחור היה זיווגה .
והיא פיספסה.
אבל תלוי על מה היא אמרה לא.
יש פעמים שהלא מוצדק.