פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 594)

התשובה נכתבה בצחוק!!! (שאף אחד לא ישקול לסקול אותי...)

אני ממש לא הייתי רוצה לצאת עם בחור שחושב שאני די בסדר.

שחושב שאני לא נראית ממש טוב.

מגיע לה יותר, וגם לך.

אתה לא בוחר מישהי שתהיה חברה נחמדה לחיים. 

אתה בוחר מישהי לזוגיות, על כל המשתמע מכך.

ת'אמת הקשר תופס אותי בתקופה מעניינת בחיים שלי, ואולי הקשר הזה הוא השתקפות של המצב שלי. עכשיו זה די מכה בי.

מהאוניברסיטה כבר הספקתי לנשור, לא מצאתי את עצמי ממש חברתית בתוך המסגרת, ועל תחום הלימודים די התפשרתי ובחרתי בין היתר, מטעמים של נוחיות.

על העבודות האחרונות שהיו לי גם כן אפשר לומר שהתפשרתי . מראש בחרתי במשרות שלא דורשות יותר מדי, לא אינטנסיביות , קלות, נוחות...

עברתי תקופה די קשה בחיים, ונראה לי שבאיזשהו שלב פשוט ויתרתי , משהו בי מת ונכבה .

אולי הקשר הזה נותן לי אשליה של בטחון, בגלל זה אני ממשיך איתו.

האמת היא שאני פוחד לגשת ולהתחיל קשר עם בחורות שמוצאות חן בעיניי חיצונית. מפחד להחשף, מפחד לקחת סיכון, ובעיקר, מפחד מדחייה ומכשלון.

מרגיש קצת מאוים על ידן. כאילו אני עלול להיות לא מספיק טוב עבורן.

אני כל כך עייף מכל משחק הדייטים הזה והמשחק החברתי הזה, והקשר הנוכחי מספק יציבות ובטחון, וזה משהו שלא היה לי הרבה זמן.

אין לי כח לצאת עד פעם לסערה. עם זאת , עדיין מקנן אצלי הפחד לגדול ולהיות מבוגר ולהבין שכל מה שעשיתי בחיים זה להתפשר ולבחור להיות בינוני.

להבין שבזבזתי את החיים שלי, פשוט כי הייתי פחדן ופחדתי לצאת מאיזור הנוחות שלי. אני מסתכל על השנים שעברו עד עכשיו, והיו לי כל כך הרבה הזדמנויות להשיג יותר ממה שיש לי עכשיו. הייתי יכול להיות במצב אחר לגמרי, מבחינת קריירה, מבחינה כלכלית ואישית, והשנים פשוט חלפו כל כך מהר, ולא השקעתי בעצמי.

נראה לי שאני מעדיף לחתוך, אני רק מקווה שיהיה לי את האומץ לעשות את זה ולא למרוח את זה עד שזה יהפוך להיות קשה יותר וכואב יותר לשנינו.

קודם כל , אתם צריכים להבין שגדלתי עם אמא חד הורית, ככה שזה אחרת.

היא ירדה על אשתו של אחי,  ובעבר היא ירדה על זאת שהוא יצא איתה...

האמת היא ששוב, זה  די גורם לי להבין שאני די תלותי באמא שלי, למרות שאני לא בגיל שזה אמור להיות המצב שלי.

"זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם" 

שים לב שיש שתי ברכות (השניה והשלישית) על יצירת האדם:

"ברוך אתה ה'.. יוצר האדם"

"ברוך אתה ה'.. אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד ברוך אתה ה' יוצר האדם"

רק בברכה השניה מזכירים גם את האישה.

במסכת כתובות (דף ח.) הגמ' מדברת על הברכות, ורש"י מסביר שהברכה הראשונה היא על היצירה של אדם הראשון לפני שהאשה נבראה (מח' בגמ' אם בפועל היו שתי יצירות- האדם לבד ואז שניהם ביחד, או שבפועל הייתה רק את היצירה השניה והיצירה הראשונה הייתה במחשבה). והברכה השניה על היצירה של שניהם ביחד.

ותיקנו את הברכה הראשונה כי "מתוך שאנו מברכין על יצירה השניה תקנו אף על הראשונה, שהיא עיקר ותחילתו".

יצא לי קצת מבולגן..

ממליץ להסתכל שם ברש"י, הוא מסביר את כל סדר הברכות.

(אגב, יש דעה בגמ' שלא מברכים את הברכה הראשונה)

זו מחלוקת רב ושמואל בברכות ועירובין.

 בכתובות כשהגמ' אומרת 'כולי עלמא' הם לוי ורב אסי שהוזכרו שם לגבי ברכת יוצר האדם.

רק אל תזלזלי.

(להמחשה- הסרטון של אנדרדוס "ככה?!" 

בקשר למראה-גיל: הרבה נראים צעירים/מבוגרים מגילם. אנחנו באים לפגוש מישהו בגיל, לא מישהו שנראה בגיל.

שאלות- פשוט לפתח שיחה, לאט לאט. תחשבי שאת היית במקומו- איך היית רוצה שישאלו אותך שאלות.

בהצלחה רבה!

הכל טוב.

בכל השאלות.

את פשוט צריכה להיות את.

אם תזלזלי - הוא ירגיש את זה.

אם לא.. זה יהיה בסדר לגמרי שתבואי בלי איפור, ובאדידס.

זה סגנון.

ואין פה שום רמאות, הוא בא לפגוש מישהי בת עשרים. לא מישהי שנראית בת עשרים.

ממש ממש בהצלחה מתוקה!!

רוצה בכלל להיות מוכנה להתחייב לקשר זוגי בזמן הקרוב? כי אם לא אז חבל על הזמן והרגש.

בהנחה שאת כן רוצה בזה עכשיו:

לא הבנתי את הקטע שאבא שלך דיבר איתו והם קבעו בשבילך..

לגבי השאר - איפור תעשי מה שטוב לך. תהיי מי שאת. אם זה אומר לבוא בלי איפור אז תבואי בלי איפור. הכי חשוב שתרגישי טוב עם עצמך.

נעליים - אותו כנ"ל. איך שאת ואיך שנוח לך. כמובן לשמור על הופעה ראויה ומכובדת (לא לבוא אחרי לילה לבן בסניף עם בגדים מלאים גואש), אבל גם לא להגזים מדי. הסלוגן של טבע נאות: "את הכי יפה כשנוח לך"

3. לאט לאט עם השאלות, תפתחו נושאים בעצמכם ותני גם לו לשאול. תהיי נינוחה ורגועה.

4. לא קשור. את בת 20 וזו עובדה ולונורא אם אין תמונה.

בהצלחה!!!

שכמה שצריך להיות רגיל וטבעי אין הזדמנות שניה לרושם ראשוני ולכן כדי להגיע קצת יותר מכובד מהרגיל, במיוחד אם זה לא הפעם הראשונה שלו שאז הוא התרגל שבנות באות קצת יותר מכובד מאיך שהם מסתובבות ביום יום

אני חושב שאני יודע מה שאתה מתאר (אצלי זה חלק מהסיבה שאני לא רוצה לראות תמונה...)

אני יכול לומר לך שבדייט הראשון אני ישר מחפש את החסרונות, גם במראה החיצוני וגם באופי.

למה? כי אני לא מכיר אותה, והלא נודע הוא מפחיד, ואוטומטית כל דבר שיכול להעיד שזה לא תקין, יצוץ במח...

יכול להיות שפשוט אצלך זה הרבה יותר קיצוני (אצלי אף פעם אין סלידה מהמראה בגלל זה), אבל זה לא אומר שלא תוכל להכיר אף אחת, עצם הידיעה של הבעיה, וההגדרה שלה, היא החצי היותר קשה של הפתרון. להמון יש קשיים, השאלה אם אנחנו יודעים לאבחן אותם ולמצוא את הפתרונות.

אני אני צודק בערכה שלי, ויכול להיות מאוד שלא, מה שאתה צריך לעשות זה להבין שהקולות האלה בתוכך נובעים מפחד... ופשוט להתמודד איתו, להבין שזה לא שאתה לא אוהב את המראה שלה, אלא פשוא מפחיד אותך לפגוש אדם חדש. והמראה זה תירוץ... סביר להניח שאחרי שתכירו זה הרבה פחות יפריע לך...

אני צריך לחשוב על זה..

ואממ..מאד יכול  להיות שזה נובע מפחד להתאכזב.  

כי אני יודע שאפילו על שטויות לוקח לי הרבה זמן להחליט - מהפחד שמא אני אתאכזב שטעיתי..

מה שבחתונה זה עוד יותר מפחיד כי זו החלטה לתמיד.

"אוטומטית המוח שלי מחפש בה פגמים במראה" - שלא יטריד אותך יותר מדי. תגובות שליליות אוטומטיות של המוח הן סופר נפוצות, גם תגובות יותר גרועות מזאת.

"וכשהוא מוצא אני לא מצליח להתעלם מזה" - פה הנקודה שכן כדאי להשקיע בה. התגובה האוטומטית לא מהותית בכלל באישיות שלך, בתנאי שאתה מסוגל לשים אותה בצד ולומר "בסדר גמור, שמעתי אותך, תני לי להתרשם לבד". אפשר גם באופן יזום לחפש נקודות יפות - בחיצוניות כמו בפנימיות - ולכוון את המחשבה שלך אליהן.

בהצלחה, אחינו!

ברור שאת עוברת ימים קשים מאד, והכל מבולבל. 

נראה לי שהתחושה הראשונית אחרי קשר כל כך משמעותי, שכבר חשבת שהוא הולך לכיוון חתונה- זה הבדידות. פתאם את לבד. במקום להפוך לזוג, את לבד.. (יוצא להרגיש את זה גם אחרי קשרים הרבה יותר קצרים, אז ברור שבקשר ארוך ומשמעותי).

ואז כמובן יש את כל השאלות שאת שואלת פה- האם ויתרתי מהר? אולי זה כן היה שלי? 

אולי כדאי לך לקחת כמה זמן של שקט. לנסות להרגע. אולי מעין 'אבלות' על הקשר שהיה והלך. 

ולהשתדל לא לחשוב על הספקות שאוכלים אותך.. 

בד"כ אחרי זמן מסוים- הדברים נראים אחרת.

לאחר תקופת הרוגע- אולי תפתחי שוב את הדברים עם חברה טובה / אחות / אמא / כל מי שמתאים לזה.. ויחד תנסי ללבן מה היה בקשר, מה היה טוב, למה חתכת, אולי שווה לנסות לחזור לזה וכד'.

בעז"ה לאט לאט תרגישי שאת מסוגלת להתקדם ולהתחתן. אבל עכשיו את לא צריכה להרגיש את זה. עכשיו מותר לך להצטער, עכשיו מותר לך גם לכאוב את הקשר שנגמר. מותר לך. וטבעי שתרגישי ככה.

חיבוק גדול והרבה כוח!!

קל יותר כשכל יום מתחילים אתך