פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 628)

 עם אישה שתלויה באמא שלה. כל עוד זה לא בקטע של "אני מתגעגעת בוא נלך להורים שלי" או משהו כזה. וגם בצורה הזאת זה יפריע רק אם זה יהיה כל שנייה.

כנס קצת לפורום המקביל ותראה כמה בעיות נוצרות בגלל יחסי בן/בת זוג וחמות.

 שכיש קשר חזק בין בן לאמא/בת לאבא יש לה יותר סיכוי להופיע?

ולמה קוראים לך "מ"? קצת קצר מידי לטעמי

אבל במציאות- זה פשוט נותן תחושה של תחרות כזו ואי ביטחון לגבי המקום שלי,
ובעלי צריך לשכנע אותי כל הזמן שאני הכי הכי בשבילו והוא בחר בי ורק בי.
ואני צריכה להזכיר לעצמי שאמא שלו גידלה אותו וסחבה אותו וכו' וכו', והיא כבר המון שנים מתפקדת כאמא אז ממילא גם התפקוד שלה מיומן משלי, וזה שאני עוד לא יודעת להכין X או משהו אחר, לא מפחית ממני.

קשורים מבחינתי זה מצב של קשר טוב ובריא, וממש לא מפריע לי, מראה על משפחתיות וכו'.

תלויים זה שהם חייבים את אמא שלהם בסביבה ואין כמו אמא שלהם בכל העולם ואין לה/ לאוכל שלה לדיעות שלה תחליף.

ואז זה יוצר תחרות ומצב לא בריא

קשר טוב עם אמא זה דבר מקסים שמראה על כיבוד הורים

ועל זה שהבחור גדל במשפחה אוהבת ותומכת.

הבעיה היא כשהקשר הזה הופך לתלותי והבחור לא מסוגל

להתנהל בלי אמא שלו.

כי אז זה יכול לפגוע קשות במערכת היחסים.

אין בעיה עם בחור שאוהב לשתף את אמא שלו, להתייעץ

איתה ולשמוע את דעתה.

הבעיה היא כשהוא לא מסוגל לקבל החלטות לבד בלי אמא שלו,

ושהוא חייב לספר לה על כל פרט ופרט בחייו ושתהיה מעורבת ושותפה בהכל.

בראשית פרק ב' פס' כ"ד

וגם אם הבחור תלוי באח/אחות/חבר/בן דוד שלו זה לא טוב בעינייך

לא עצמאי זו בעיה אחת. אבל בחור יכול להיות לא עצמאי גם בלי

קשר ליחסים עם אמא שלו.

קשר תלותי עם אמא בגיל מבוגר זה חוסר בגרות.

ילד קטן צריך את אמא שלו וכרוך אחריה כל הזמן, זה טבעי.

אבל ככל שהוא גדל הקשר נהיה פחות תלותי ויותר בוגר.

בחור מבוגר שעדיין תלוי מאד באמא שלו ולא מסוגל להסתדר בלעדיה זה 

בחור שלא רוצה להתבגר.

אולי במקרה, בגלל שאמא שלו בסביבה, הוא החליט להיות תלוי בה.

אמנם זאת תגובה קצת יוצאת דופן, יצאתי עם בנות מרקעים ממש סגורים תורנית ולא נתקלתי עדיין בתגובה כזאת, אבל אם את ממש צעירה זה לא כזה ביג-דיל וגם די מובן.

אני מצטרף לאלה שאמרו שאולי כדאי קצת לחכות ואולי גם ללמוד על שידוכים... יכול להיות שיעזור לך להיות מוכנה לפעם הבאה.

אבל אל תקחי את החוויה הזאת בצורה טראומתית, קורה שלא מוכנים לחוויה כלשהי וההתרגשות מתפרצת לנו... לכולנו קורות פאדיחות בדייטים

אז אם זה מקרה יוצא דופן, אין לייחס לזה חשיבות לדעתי

אבל התגובה במהותה תהיה אותו הדבר, שבסופו של דבר על הכל מתגברים.

עם קצת יותר פרטים בד"כ אפשר יותר לעודד. אבל מכבד את פרטיותך.

שיהיה בהצלחה בע"ה.

שניהם נתונים להשפעה של כח הדמיון.

אדם שיכול להרגיש כל-כך נקי בלב בד"כ יהיה גם נקי במראה עיניים.

ככלל, שכל אמור להיות יותר בהיר מרגש.

הלב הוא לא משכן הנשמה, המוח הוא משכן הנשמה.

הְרְגֵש של הנשמה הוא שכל טהור, משהו שרחוק מרוב העולם עד יבוא גואל.

הְרְגֵש שבא מהלב שייך לעולם הרוח והוא הרבה פחות בהיר. מה גם שבדורנו הרוחות סוערות..

זה לא באמת משנה , הרעיון הוא אותו רעיון.

בכ"א יש לי השגות על עצמי.

עריכה: ארחיב קצת. לרוב העולם גם ככה אין מה ללכת אחרי הרגשות, אבל גם אחרי השכל. צריך קצת דעת.

וגם מי שיש לו שכל צריך ללכת עם הרגש ולא נגד שזה מניעת חסד מעצמו.

וגם מי שיש לו רגש ואין לו שכל, בוודאי פתוח לטעויות רבות (גם אם זה הרגש "רוחני").

וגם מי שיש לו גם רגש וגם שכל ואולי אף יותר עדיין צריך לקיים מאמר חז"ל "אל תאמן בעצמך" וכו'.

תודה.

רגשות שייכים לגוף, מחשבות למוח.

לא יודע מאיפה הבאת את כל הפלפול הזה שלך.

תלמד קצת יותר טוב על איך המוח עובד ומה זה רגש, ואח"כ נדבר על ההבנה שלך ב"מחקרים עדכניים".

המשפט האחרון שכתבת הוא שעטנז של מלא כתבי חכמינו שהשתמשו במושגים שלא קשורים אחד לשני אף על פי שהם נובעים מאותה המילה.

את מחליטה להתחתן עם מישהו על סמך נתינה שלו אלייך בדייטים?

(הנתינה הזאת מדברת על משהו אחר, על אהבה עמוקה יותר שמתפתחת בהקשר של מחויבות אחד כלפי השני. לא כל בן אדם שיעשה בשבילי משהו אני אפתח אליו רגש עמוק של אהבה.)

וממש לא התאהבות, יותר תחושה של משהו מוכר ושייך אליך ושאתה רוצה להיות בקרבתו. (לא מחייב פרפרים או כל אלמנט אחר של התאהבות עיוורת)

זה באמת מקשר עמוק

לא הכוונה לאהוב את מי שנתן לך אלא את מי שנתת לו,כל בן אדם שתתני לו יותר - יותר תאהבי אותו

אגב נכון גם לגבי הקב"ה

רשמתי גם רצף של חוויות...

צריך שיהיה משהו בשביל אהבה

מה שיש מתחושה ראשונית זו לא אהבה זה מציאת חן, ראיית עניין, משיכה וכו'

את יכולה להוריד את המילה אהבה.. ולרשום במקום זה חיבה או חן .. 

אהבה זה אולי באמת מילה גדולה מדיי בשביל התחלה. מסכימה

חיבה לגמרי אפשר להרגיש משיחה ראשונית עם בן אדם 

שגם כשאנשים אומרים אהבה ממבט ראשון הם מתכוונים לראיה של הלב, לא (רק) של העין.

אבל לא הבנתי מה את עושה עם ההגדרה הזאת..

אם אין אהבה מתחושה ראשונה את לא תמשיכי להפגש איתו?

אם כן יש את מייד תתחתני איתו?

שבד"כ כן יש תחושות לגבי הקשר, ובתכלס כן יודעים לאיזה כיוון זה הולך.

אני פשוט זוכרת את עצמי שבהתחלה כן חשבתי שגם הקשר שהכי לא נראה שיילך אולי כן בסוף יעבוד.

ובתכלס לא. למדתי שהלב יודע טוב מאוד מה הוא רוצה.

ובד"כ שהיה את זה המחשבות היו באמת לחתונה. אבל זה היה ממש נדיר כמובן.

ברור שצריך להקשיב ללב 

השאלה היא כמה זמן לתת לו.

אני לא לגמרי מסכים איתך

אבל הנושא הזה כבר נדוש כאן..

לכן באמת התלבטתי אם לשתף בכלל .. 

וכבר כתבתי את זה אלף פעמים נראל אבל דעתי היא שזה תלוי ברמת המודעות של האדם לעצמו ולנפש שלו.

אם המטרה שלך זה להתחתן, אז לאחר החתונה כבר הגשמת את המטרה שלך, ויכול להיות שבאמת לאחריה לא יהיה לך הרבה מה לעשות.

אבל אם המטרה שלך זה לבנות חיים משותפים עם הבן-זוג שלך, אז החיים פחות או יותר מתחילים רק לאחר החתונה.

ותאמיני לי, יהיה לך הרבה מה לעשות ולא תשתעממי..

אם זה ממחשבות שטותיות של יהיה לי טוב יותר אחרי החתונה, מישהו ידאג לי/ יתן לי כסף/ אני לא אצטרך לתת דין וחשבון להורים על כל מיני דברים וכו', אז את כנראה עוד לא ממש בשלה לנישואין ולא ברור גם כמה באמת טוב לך איתו, (כי אולי יהיה לך טוב אם כל בחור שתרגישי שהוא יכול לפתור לך את הבעיות הנוכחיות) ואז כדאי לך להמתין עוד ולהמשיך לחוות את החוויות הרגילות לגילך.
אם את מתחתנת כי את מרגישה שכבר את רוצה לבנות בית יהודי ולהתקדם רוחנית יחד עם הבן זוג שלך, ולהעניק לעוד מישהו ובהמשך גם ללדת. וכל מיני סיבות מהסוג הזה, אז המחשבה הזו היא חשש טבעי מלשנות מצב, אבל אל תדאגי, כי יהיו לך חוויות אחרות וגם סוג החברות משתנה ונותן מענה אחר אבל לא נעלם לגמרי, ואת לא נבלעת אלא ממשיכה להתפתח אם עוד מישהו שזה נותן המון.

באמת חמודים, ויותר מזה- המסר חשוב מאוד!

לא מתפרעים עם החבר'ה

כלומר, את אפילו לא רוצה? או רוצה ולא מצליחה?

קשה לראות את כל החברים והחברות שנמצאים במקום אחר ממך

לדעתי הדבר הכי נכון, ביחד עם ההמשך בדרכים שאת הולכת בהן

לעבר המטרות שלך

זה מסגרות חברתיות חדשות, להכיר ולפגוש חברות חדשות

אם זה לימודים, אם זה מקום עבודה, אם זה על בסיס תחומי עניין

משותפים כמו קבוצות ברשתות החברתיות / התנדבויות / 

פרוייקטים שונים

באמת קשה מאוד מאוד

גם חברות שלי התחתנו בגיל מאוד מוקדם ויש להם כמה ילדים

תאמיני שהכול לטובה ויהיה בסדר

הכי טוב בשבילך זה המקום שאת נמצאת בו כעת

תנסי להגדיל את המעגל החברתי

נכון שיש בדידות שרק בן זוג יכול למלא אבל אנשים נוספים = תעסוקה מסיחה דעת  

באיזה שהוא מקום זה מקל...

מזדהה איתך מאד. גם אני נמצאת במצב דומה לשלך, הרבה מהחברות הטובות שלי התחתנו. וזה קשה, אין מה לאמר. זה מערבולת של כל מיני תחושות, הרגשה של שמחה שטוב להן ועצב וכאב שאני עדיין לא שם.. והמון לבד

אני התחלתי לחזק קשרים עם כל מיני חברות, עם כאלה שלא היו חברות טובות שלי והן עדיין רווקות. חוץ מזה, התחלתי לעבוד בעבודה שמחייבת אותי. ברוך ה' יש לי סיפוק גדול מהעבודה והיא מעסיקה אותי הרבה גם אחר הצהריים, ועל הדרך התחלתי לפתח קשרים עם הצוות שלי בעבודה.

מאז שנכנסתי עמוק לעבודה - הרבה יותר נחמד לי ויש לי פחות הרגשות של בדידות. כי כשיש סיפוק ומשהו שבאמת מעסיק - מרגישים הרבה יותר טוב.

מקווה שהבנתי אותך, ומקווה גם שלפחות חלק ממה שכתבתי יעזור לך.

המון המון בהצלחה❤❤