פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 714)

21

כדאי לפנות לבת אל גרינשפן .

ב. לחלק מהבנות בגיל 20-21 לא מפריע שהבחור בן 26

ומה זה אומר סטנדרטית. כל איד מחפש את האחת/האחד השהכי מתאימה/מתאים לו.

תגידי את נורמלית?

במקרה הזה.
לפעמים אפשר גם שתקבעו באמצע הדרך...

הגיוני לגמרי למצוא מקום באמצע, לפחות בהתלחת הקשר. אחרי שכבר מתפתח אפשר להשקיע יותר משתי הצדדים

בס"ד

 

וזה מה שאני עושה כאשר יוצאת עם בחור שרחוק ממני אפילו במעט..

 

לא נשמע לי הגיוני מה שאתה אומר

לא רק כשמדובר בבייניש, אין סיבה לא להפגש באמצע או שכל פעם מישהו אחר נוסע לשני (חוץ מפגישה ראשונה אולי).

פעם ראשונה נפגשים במקום מרכזי, כלומר ששני הצדדים מתקדמים קצת.. ולא רק שאחד צריך ללכת מרחק ענק והשני נשאר באזור שלו..

אם הולך, אפשר קצת להתגמש ולבוא לקראת השני בהתאם ליכולת של כל אחד! כלומר אין פה עניין של התחשבנות. אני באתי לאזור שלך, יאלה עכשיו תורך.. לא!.. פשוט לבוא לקראת השני בהתאם למצב.. 

 

בהצלחה 

אבל תמיד לדאוג שיש לבחורה אוטובוס /דרך נוחה לחזור הביתה..

כמובן שזה יכול להיות גם יותר מאוחר.
זה מישהו שאתה מרגיש שהוא קשוב לך, לא שופט, מקבל אותך איל שאתה.
מתייחס בדרך ארץ להורים, לחברים, אליך...
מישהו עם חכמת חיים, עם ראיית הטוב.
אחד כזה שאתה תמיד תרצה לשמוע מה שיש לו לומר ותמיד תצא מפגישה איתו עם אור בעיניים וטוב בלב.

אנשים כאלה צריך לשמור קרוב.

לעניות לאדם עם אישיות מיוחדת יש יכולת טובה יותר להיות עם מידות טובות, אבל לא כל אדם עם מידות טובות הוא בעל אישיות מיוחדת... הטענה שלך יכולה להתלבש בקלות על הרבה מאוד רבנים שאינם בעלי אישיות מיוחדת...

לכל אחד יש יחודיות וכשרונות מדהימים ששיכים רק לו. וכמובן גם חסרונות.
אבל זה משתנה בין אנשים. אצל רוב האנשים יש צד אחד שבולט יותר- למשל החיצוניות. בד"כ זה כולל תכונות כמו שכל, כריזמה, חיפוש הבדלים בין פרטים וכדו'.
אצל אנשים אחרים- הפנימיות בולטת יותר- תכונות כמו רגש, שמחה, חיפוש הדבר המאחד- השלם וכדו'.

אבל, יש אנשים (שהם ממש ממש לא יותר טובים מאחרים אלא שהיחודיות מתבטאת אצלם בצורה יוצאת דופן באופן בולט) שאצלם יש איזון בין החוץ לפנים, בין הרגש לשכל.
הם יכולים מחד להיות רגישים לזולת ומצד שני להיות מנהיגים ולהוביל. מצד אחד לדעת הרבה פרטים ומצד שני לנסות לאחד אותם.

בצורה תיאורית הייתי אומר כך:
זה מאזן- הכוחות שקיימים בעולם. ככה זה עובד. יש הרבה פרטים שמי שאחראים להגדיר אותם אלו בעלי השכל, ומי שאחראים לאחד אותם להרמוניה אחת אלו בעלי הרגש.

מי שיש לו את שני הכוחות הללו והם לא באים אחד על חשבון השני אלא הוא מאזן ושואף לאזן אותם- אותו אני מגדיר אדם מיוחד.
למה זה חשוב ההגדרה הזאת?
רק לענין זה שאם הוא רוצה להתחתן הוא צריך למצוא בן זוג מתאים, וזה יותר נדיר למצוא אחד כזה מאשר למצוא אחד שנמצא באחד משני הקצוות- רגש בולט או שכל בולט.

זה בכלל לא גאוה להכיר ביחודיות שלך, אם אכן זו הייחודיות שלך!

בהצלחה רבה ⁦⁩

אשמח להבין איך זה בא לידי ביטוי בפועל. ונראה לי שאין אף מודל אישיותי שמתייחס לעניין שאתה מציין בצורה משמעותית...

אני מכיר אנשים כאלה.
למשל אנשים מאוד חכמים שהם גם מאוד רגישים וטובי לב- משלבים בין שכל לרגש, אנשים מובילים (מנהיגים שיודעים מה הם רוצים ומלאי בטחון עצמי) שיש להם גם הרבה אינטליגנציה רגשית.



אם מדובר בבחור ישיבה- אז נניח שהוא גם לומד הרבה תורה ומקיים מצוות כך שהבין אדם למקום שלו מתוקן, ומצד שני שהוא מתייחס לחבר שלו ומבין אותו ו'עמו אנכי בצרה' כלומר שהבין אדם לחברו שלו גם כן מתוקן.
אני מכיר כאלה

כל אדם הוא מיוחד מבפני עצמו,
במה אתה מרגיש שאתה מיוחד?

ייתכן שבאחד מאלה זה מתבטא...

שם כתוב לך כל בעיה לאן היא משתייכת וכל אחד מי מתאימה לו.

חיפשתי עליו מידע ולא מצאתי כלום

אין צורך "לאבחן", אפשר לברר. לברר עם עצמך ועם הקרובים אליך מה חשוב לך בזוגיות ומה פחות או יותר הסגנון שאתה מחפש.
משם בד"כ ממשיכים להצעות ודייטים וכולי
ובסוף כולם שוכרים בנחלאות

שמדובר על מיוחדים כמו חינוך מיוחד. משלמים הון תועפות בשביל דירה בגודל של לול עופות. וכל זה כדי להיות קרוב ל'פסטה בסטה'.

(סליחה על הנצלוש. סתם ממורמר ממחירי השכירות בירושלים)

וכיצד עושים זאת? מה השאלות המכוונות?

יצא לי להיפגש עם הרבה אנשים וכל אחד מהם מיוחד מאוד בדרכו.

אני באמת מאמינה בזה שכל אחד נותן משהו אחר בעולם, בכל אחד בולטים צדדים שונים.

ות'כלס, אתה מיוחד ותמצא מישהי שמיוחדת לך, שמתאימה לך, כמוך. 

אני מאמינה שלכל אחד מגיע מישהי שמיוחדת לו, ואני בטוחה שתמצא אותה.

הקב"ה ברא בכולנו טוב, ולכל אחד יש שאיפות ומטרות ואישיות מיוחדת. יחד עם זה יש גם הרבה לאן להתקדם, אבל כל אדם גם מאוד ייחודי בדרך שלו.

מקווה שתמצא בקרוב את המיוחדת שלך

כל אחד והמסע שייעד לו הקב"ה

 

תודה לה' שמצאה ושמחה בו.

שתשמח שהוא לא היה צריך לחפש יותר מדי, ושתשמח שהיא הראשונה שלו..

5 שנים של חיפושים והתחלתי בגיל סביר מצאתי את אישתי כשהיא עוד לא התחילה לצאת בכלל. אני ה"חבר" הראשון שלה.

אז נא לשמור את הבכי לדברים אמיתיים

את כבר פשוט לא רואה את האור שלך, שהוא כל כך גדול.

לעשות סוויצ' בראש.
להיות אדם מרצה או לעשות דברים על מנת ש... זה הדבר הכי מעייף והכי מגביל.
זה ממש לא מסתיים בחתונה, אח"כ זה מתי תכנסי להריון ואיך תגדלי את הילד, מתי תביאו לו אחות
ואיך תצליחי לשלב הכל עם עבודה - שגם בה את חייבת להיות ספציט ורמה אחת מעל לנורמה כדי שיראו שאפשר ושאת טובה.

ובאלי לומר לך שאת טובה גם בלי כל קשר לדברים הללו.
אני רואה כמה את משקיעה בילדי גם שלך, וכמה חשוב לך להיות חברה טובה, בשלנית מדופלמת ולהיות מתוקתקת עם הלק והכל.
וזה מדהים ולא מדהים.
כי יש דברים שניתן לעשות בריצה של 60 מטר
ובלונג ראן יש איזונים חשובים יותר מאשר לסיים את המירוץ ראשונים ושחקן שיהיה כל הזמן בפול גז כנראה יקרוס ובכלל לא יסיים את המסלול.

תחיי את החיים שלך
ותתחילי (או תגבירי) להקשיב ללב שלך ולצרכים שלך.
זה ממש לא מילה גסה - לחיות את החיים שלך על פי מה שנכון לך.
אחרי הכל את הדין את נותנת רק בפני ריבונו של עולם.

בס"ד

 

ואני מסכימה עם מה שכתבת.

 

ואני באמת בתהליך, לומדת ומשתדלת איך להקשיב לעצמי באמת- לרצונות שלי, יחד עם להתחשב בסביבה שלי ולא לפגוע בהם..

ואני גם יודעת ועובדת על זה- לשחרר מהכבלים האלו של הריצוי ושל המחשבות שאני צריכה להוכיח משהו למישהו... לא קל אבל עובדים על זה! וב"ה מגיעה לתובנות חשובות.

גם אני מרגישה ככה..
שבא לי להוכיח לכל אלו שחושבים שאני בחיים לא אמצא את מה שאני מחפשת..
להוכיח לכל אלו שהציעו לי הצעות לא קשורות.. רק כי לדעתם זה מתאים לי למרות שאני רוצה משהו אחר לגמרי..
להוכיח לכל אלו שאומרים לי לעבור מגזר..
להתפשר..
לוותר..
אולי לרדת רמה בעצמי..

לפעמים מרגישים שהחיים כל כך קשים מה יהיה עוד יום עוד שעה..
אבל אני מבקש שוב דובק באמת יש לי יש לי אמונה!
אני מאמין הניסים
אני יודע שיש אלוקים
והוא בורא עולם
הכח של כולם
ישלח לי את הנס שלי..

עם מילים כאלה עמוקות...
כאילו זה כזה שיר עם תוכן...


סתם מצטער, זה בגלל השעה...
אבל הייתי חייב לפרוק

תאמיני בטוב שיש בך. יש בך.

 

תרגישי את הטוב שיש בך.

 

תוסיפי טוב, לא מתוך תסביך שמא את לא בסדר, אלא כדי להוסיף טוב, להיות יותר את.

 

ומתוך שתהיי רגועה עם הטוב שבך, ועם מה שאת רוצה להיות וטוב שתהיי - גם תהיה לך מוטיווציה להתחתן עם מישהו שאיתו תבני את הטוב של שניכם, מתאים לרצון ה'. ולא תחשבי כלום על "להוכיח" למישהו. את לא צריכה להוכיח כלום לאף אחד. גם זה סוג של יצר הרע. לפעמים, יצר הרע של צדיקים...

 

[ומהצד, אם מתחתנים "כדי להוכיח", גם עלולים חלילה לטעות בכתובת כי נחפזים "להוכיח".. כבר שמעתי פעם על משהו כזה שלא הסתיים טוב]

 

הצלחה רבה. אמון בה', אמון בכחות שנתן לך.

בס"ד

 

ואני מנסה..
תודה!

זאת תחושה אמיתית וכנה... אל תרגישי אשמה..

ולהגיד את האמת הרבה יותר קשה לחיות בזוגיות מוצלחת מאשר להתחתן..
עדיף להתחתן "באיחור" ושתהיה זוגיות בריאה - פי אלף על פני חתונה מוקדמת בזריזות שמובילה לחיים זוגיים עלובים.

בהצלחה רבה

זה לא פה תחרות! לכל אחד יש את שלו חוץ מזה שחייב לצאת מהגישה הזאת כי בחיים יש כלכך הרבה תחרויות וחייב לצאת מהם מהתחלה ולא להיכנס אליהם.
הדבר היחיד שאת צריכה לעשות זה להישאר נאמנה לעצמך להתחתן כי את רוצה!! ולא כי כולן ויאללה חתונה.
אלא אחרי חשיבה עם עצמך כנל כל הסיטואציות של החיים.
מה את חושבת מה יהיה אחרי החתונה? לא חסר דברים לרוץ אליהן אם זה תינוק/עבודה טובה/בית שהסביבה אכן לא תקל עליך ורק תלחיץ אותך ! מי שלא נשאב לזה זה אנשים שנאמנים לעצמים שמבינים שבכל שלב בחיים יהיה לחץ אז בוא נרפה

אבל אני חושב שהגיבו פה נכון, עד כדי התלבטות אם יש עניין להגיב באמת.

אך לאחר ההתלבטות, נראה לי נכון להגיב (והריני מבקש סליחה ומחילה אם מישהו/י מרגיש/ה מותקף, לא זאת כוונתי)

אז ככה:
א. כפי ש@מור ולבונה כתבה נכון:
בסופו של דבר המבחן אם פעלת נכון הוא מול הקב"ה ולא האם אחרים חושבים שהצלחת בחיים.

ב. אם החברות שלך חושבות שהצלחה אצלך נמדדת בכך שתהיי נשואה כבר, אז הן טועות, הצלחה זה שיהיו לך חיים טובים עם בן זוגך ומשפחתך לאורך שנים אם כבר.
תחשבי על זה שעדיף 50+ שנים טובות עם עוד שנתיים חיפוש מייגע מ50+ שנים פחות טובות עם חיפוש קצר יותר.
@ד. רמז לכך בתגובתו.

ג. ההצלחה שלך תהיה בהשגת יעדים א, ב, וג אם תרצי להגדיר כך, אבל לפי היעדים שאת קובעת ולא החברה.

ד. אני *לא* חושב שנישואין זה הפרמטר להצלחה, יש לך הרבה דברים טובים וזוגיות זה לא מה שמודד אותך.
בסופו של דבר את תמצאי את בן הזוג המתאים ותפקידו הוא לא להיות גדול הדור ולא האדם העשיר בתבל, אלא זה שהכי מתאים לך ואת לו.

ה. אני רוצה בטובתך ומאמין בך שאת מוצלחת ללא קשר לזה, אז לי את לא צריכה להוכיח.

ו. הכי חשוב, הקב"ה נתן לך חיים משלך כדי ש*את* תחיי אותם ולא כדי שתהיי העתק-הדבק של החברה שלך.


בטח ראוי לפרט יותר אבל נראה לי שזה ארוך מספיק, אז אם תרצי/ו פירוט, אפרט, אבל נראה לי שזה ארוך מספיק לעת עתה.

בס"ד

תודה לך!!

גילוי נאות: אני המקרה של הלהוכיח ש @ד.דיבר עליו.
(זה לא היה השיקול המרכזי בהחלטה אבל כנראה שהיה לו מקום... )
והתחתנתי והתגרשתי...
(ונשואה עכשיו באושר עם בחור אחר מקסים ברוך ה')

ולהיות קצת מושפעים מזה.

כולנו אוהבים להוכיח. הרי את לא עושה את זה רק בגלל זה.

אמונתך- בלילות

שתהיה הצלחה
וסיעתא רבה
מן שמייא!

אבל שכחו לשים אותו בפנים

אמנם לא חוויתי פרידה בזמן האחרון..
אבל מבינה מאד את זה שהעבודה והמשפחה והחברים מנחמים אותנו.. בהחלט
ולפעמים גם עולים לי ''הרהורי כפירה'' בראש.. אולי להרפות? אולי די עם כל העסק הזה של השידוכים? מספיק טוב לי גם ככה..

אבל לא, אני לא מתכוונת לוותר. אני יודעת שאלו סתם מחשבות של ייאוש..

כתבת ממש יפה!
ושה' ישמח אותך ואת כולנ''ו בקרוב ממש⁦️⁩

תודה רבה מאוד!

 

קודם כל, נשמע מצב לא פשוט.. ויפה שאת חושבת על הדברים למרות שיש מספיק כאלו שפשוט היו ממשיכים ונותנים לזמן לעשות את שלו בלי להתחשבן. 

 

אין לי כ"כ עצה בשבילך, אבל נשמע שאת מאוד יודעת מה את רוצה מעצמך ומאוד מתוכננת מבחינת העתיד. 

ורק באתי להזכיר לך שלה' יש תכניות מפתיעות מאוד לפעמים.. ולא הכל בדיוק כמו שאנחנו רוצים או מתכננים ונראה לנו שאין מציאות אחרת. 

 

אם אתם בקשר מתקדם ואת מרגישה שאת יכולה לשתף אותו לגבי חששות על העתיד, לא לומר שאת לא יודעת אם להמשיך אתו- זה לא נעים, אלא לומר שאת לא יודעת איך תסתדרי מבחינת הלימודים או העבודה או מה שזה לא יהיה, ואולי זה ירגיע אותך.

 

פעם הייתי בהתלבטות מאוד מאוד גדולה האם להמשיך עם מישהו או לא, היינו בקשר פרק זמן מכובד יחסית, לא רציתי לנתק אתו קשר אבל היה נושא טכני אבל חשוב שלא הסכמנו עליו. החלטנו שהגיע הזמן להחליט לגבי זה ולא להמשיך להיפגש עד שלא מחליטים. 

התייעצתי עם אישה חכמה מאוד, והיא שאלה אותי כך: 

תדמייני לעצמך באמת באמת שאתם מנתקים את הקשר, ופתאום את שומעת שהוא מתחתן עם החברה הכי טובה שלך.. מה את מרגישה? איך תרגישי? תרגישי החמצה? 

אז הייתי מאוד בטוחה בעצמי ואמרתי אם הוא יתחתן אז עוד יותר טוב, כך אדע שזה לא הזיווג שלי. הקשר נותק. 

ואיכשהו, כנראה באותו רגע ה' אמר אמן, אחרי חודשיים שלמים שלא הייתי שלמה עם עצמי ומאוד רציתי להחזיר, עד שאזרתי אומץ התבשרתי שהבחור מאורס! 

אמנם לא עם החברה הכי טובה שלי, אבל זה מספיק כאב לי בשביל להבין על מה היא דיברה. ועל תחושת ההחמצה אני בכלל לא מדברת. 

אז תחשבי עם עצמך, הכי אמיתי שיש, מה תרגישי את במצב כזה. 

 

 

בהצלחה רבה יקרה

 

 

 

 

 

 

 

 

מבחינת לשתף אותו בהתלבטויות אני משתפת.. הוא יודע לגביהן וגם מבין את המורכבות.
לגבי מה יקרה אם הוא יתחתן עם החברה הכי טובה שלי אני לא יודעת לענות על זה חד משמעית אבל אני כן יודעת שאם ניפרד אני ממש ארצה שהוא יתחתן מהר עם מישהי שתהיה לו טובה, אני רוצה שיהיה לו טוב.

את פשוט מפחדת לפגוע בו, הוא יפגע בכל מקרה. וככל שתדחי את הפרידה הפגיעה תיהיה גדולה יותר, כי בזמן שאת מתלבטת הוא ממש לפנטז עלייך. עדיף שתשתפי בהקדם, וכמובן שתהי החלטית בהקדם...

אז כבר הייתי עושה.. אני יודעת שככל שיעבור הזמן זה יפגע בו יותר אבל זה לא שאני יודעת בוודאות שאין סיכוי שזה זה ושאנחנו לא נתחתן ופשוט גוררת את זה כי טוב לי עכשיו. ושיתפתי אותו בהתלבטות, הוא מודע להכל, דיברנו על זה יותר מפעם אחת.. ולגבי ההחלטית-הלוואי שאצליח (:

מעולה ששיתפת אותו..
ואת חושבת שאם תוותרי עליו אז פספסת את גבר חלומותייך?.. בנינו, את יודעת מה הצעד הנכון;)

כמה זמן אתם יוצאים? הרבה זמן?
לא צריך לרוץ לייעוץ זוגי על כל פיפס. לא נשמע שיש לך לבטים אישיותיים-זוגיים, בעיות בקשר, חסרונות שפוגעים בקשר. מה גם שלפי מה שאת אומרת ההתלבטות היא בעיקר טכנית.
בקשר למראה, את צריכה לחשוב עד כמה זה מפריע. לפעמים בהתחלה המראה מפריע ואז ככל שהזמן עובר- זה הופך להיות שולי מאוד (בגלל שאת מתאהבת באישיות, בבן אדם עצמו..). אם המראה עדיין מפריע לך ואתם יוצאים כבר יחסית הרבה זמן, זה בעייתי. שלא תרגישי לעולם שאת מתפשרת😐
בקשר לעניין הטכני, את צריכה לחשוב כמה זה מפריע לקשר. כשבאמת באמת רוצים קשר זוגי עם בנאדם- הכל מתגמד. מוכנים לוותר על הכל רק כדי לחיות איתו כל יום ולקום לידו כל בוקר (גם אם זה אומר לחיות כמה שנים בחוסר נוחות, בצמצום וכו).
אפשר גם לצאת שנה ואז להתחתן. לא חייב למהר....
מקווה שתגיעי להחלטה במהרה🙂 בהצלחה!

אבל אם לא עונים לך 

 

אתה יכול לחזור אליהן ולבקש תשובה. 

לפעמים אנשים אין להם תשובה באותו רגע ואז שוכחים לחזור.

 

ולא צריך לדאוג מכך שלא יוצאים הרבה. 

מה שקובע זה לא הכמות אלא האיכות. 

 

בסופו של דבר אתה צריך רק אחת   

א. צריך להיות מוכנים לזה מראש...

 

ב. להדגיש בתחילת ההתכתבות שחשוב לך שזה לא יקרה (וגם זה לא תמיד עוזר..)

גן עדן 2 דייטים זה אחלה זה השיא
נראה לי

שגם אני יצאתי בחצי שנה רק 2-4 צריך לשמוח בעניין אבל. כי ה' מראה לנו שעוד מעט מגיעים לאחת ולא צריכים לעבור עוד הרבה כדי להגיע אליה!

תלוי במקום שלך בחיים. פים, לפני שיאשתי אותם, הייתי בקשר עם זוג ששדכו לי. לי הם עזרו.

אמנם עקרונית זה יכול לקרות גם שם...

 

אבל בתחושה שלי אתר יותר מכבד , ויותר מתאים לתורניים... (הסקתי שאתה תורני מזה שאתה כאן) 

הוא יותר טוב או פחות טוב משבע ברכות באופן כללי ובקטעים האלה? מה דעתכם?

 

 

תפנה למישהי אחרת.

 

בדרך הטבע, המחוייבות שחשים לסתם התענינויות ב"אתרים", היא פחותה, כל זמן שלא נפגשים בפעל.

 

 

אני לא יכולה להתייחס לאתרים כי אני לא רשומה לשם אבל ממה שכתבת גם בשרשורים קודמים נראה שאתה באמת רוצה להתחתן ומחפש מאוד
לפעמים אם מנסים מנסים בכל דרך ולא הולך אולי כדאי לנסות משהו אחר-פשוט להרפות
לסמוך על ה ולהפסיק עם השתדלויות.
חשבת על כך?

נשמע שאנשים ב"ה יודעים שאתה מחפש,אתה באתרים וניסית גם שדכניות
דוקא בגלל שאתה ככ הרבה מנסה-אולי כדאי קצת להרפות מכל החיפוש הזה.לפעמים כשמרפים ולא לחוצים על זה-זה פשוט מגיע!!

על פי הרושם שלי, באתרי הכירויות לרוב אין ככ רצינות ומחוייבות לקשר עד שנפגשים. צריך לדעת את זה. ואל תיכנס לתסכול הזה. ככה כללי המשחק במגרש הזה. כמה שזה מאכזב 😐

עצות איך למנוע, או אולי להמשיך לשלוח הודעות למי שנעלמת כי אולי זה יעזור, או שהפתרון היחיד הוא לפנות ליותר בנות ביותר דרכים במקביל? יש לציין שפניתי לשדכנים וכבר הלכתי לערבי פנויים פנויות (במקרה של שדכנים התופעה היתה קיימת גם שם).

שיחשבו עליך גם. אפשר גם חברים מהעבר/ חברים פחות קשורים.

אחד-תתן אתה את האינפורמציה מעצמך, בלי שהבחורה תנסה לשאול אותך יותר מדי שאלות, זה לא תמיד נעים להתחיל לתחקר...אתה יכול להכין מעין תבנית שאתה יכול לשלוח כל פעם ולעשות עליה שינויים קלים.
תזכור שיש הרבה אופציות וכרטיס שאין בו פרטים לפעמים יוצר רתיעה, כי לא תמיד רוצים להתכתב עם מישהו שלא בהכרח בכיוון.
וגם, לשאול פרטים עליה או לבקש תמונה כשאתה לא עשית את זה בעצמך זה לפעמים גם יוצר דחיה.
לפעמים כדאי לפתוח גם את התמונה באופן אישי לאותה אחת שאתה מתכתב איתה. כי זה לא תמיד נעים לבחורה לבקש ממך, ואם לא נראה לה זה לא נעים להגיד שבגלל זה.
דבר שני-באמת מאכזב כל עניין החוסר מחוייבות באתר, לכן כשמתכתבים כדאי לא למרוח יותר מדי, ולגלות רצינות גם מצידך. כי גם בנות שחוו כמה אכזבות מחוסר רצינות כבר גם לא בטוחות אם אתה רציני או לא. ואם נראה מתאים לשניכם אז לקבוע.
ולהבין שאלו הם חוקי המשחק, עם כל הצער שבדבר.
בהצלחה!!!!

אז במהלך שהותי באתר כלשהו, קיבלתי הרבה פניות (~10 ביום, כמו כל כרטיס חדש) וזה מתיש להתחיל עם כל אחד שיחה ולספר על עצמך.
אבל לי באופן אישי (ואולי אני עונה על השאלה איך להתחיל עם מור באתר הכרויות אז מחילה שזה יורד לרזולציות כאלה אם זה לא רלוונטי לך ;) ) הייתה רתיעה מאנשים שכתבו שהם חטובים/ אמידים.
הרגשתי שלא נכון לי ואני לא רוצה לצאת עם אדם שממתג את עצמו ככה.

זה היה סינון ראשוני (שולחים הודעה לא רלוונטי- בהצלחה וכאן זה מסתיים)
ואז, באשר לשאר האנשים היה לי חשוב סגנון השיחה.
לא כי זה עניין מהותי, אלא כי זה יצר לי את הרצון להמשיך.
אם הבחור ואני לא הצלחנו ליצור עניין בשיחה- שלא תשאר רק ברובד של כמה אחים יש לך ואיזה כיסוי ראש תשימי, ככל הנראה שהיה לי קשה להמשיך לשיחת טלפון
כי ככה רוב השיחות וזה בעעעע.
איך יוצרים עניין? אין סכמה וכללים מדוייקים והחבל מאוד דק. אולי עניין של ניסיון? אין לי מושג. אנסה לחשוב ואם תהיה תשובה אעדכן בפרטי.
על קצה המזלג, אני חושבת שצריך להתחיל למשהו שנוגע אליכם.
היא כתבה שהיא עשתה שליחות בברלין?
ספר לה שאתה מכיר משפחה משם ואם היא תכיר אותם זה בכלל מצוין. תיצור מכנה משותף- אולי זה סוג של דרך ליצור עניין.
תגלגלו שיחה גם קצת צעבר לפרטים היבשים (שבמלוא הרצינות, הם ממש חשובים אבל בכל אופן הם יבשים כדי שזה יתרומם).

בנוסף לכל מה שאמרתי, יש לעיתים שדר של אנשים שרוצים בעודף, בקטע לא ברור לשלב והמעמד.
אם תוכל לשדר שאתה בעניין ומוכן להשקיע אבל לא לוחץ או מריץ שלבים זה לדעתי יהיה טוב.

בכללי רצוי לשחרר (וזה לא אומר לזרוק), וזה מתחיל מהתודעה ומקרין החוצה.

בנוסף, תזכור שאתה רוצה אישה אחת ומספיק להיפגש עם 2 בנות בשנה כדי שזה יקרה.
אולי רצוי להתייעץ עם אדם שמבין (ולא חברים) ולשאול אותו איך תוכל לשדרג ומה רצוי לשנות.

עולים לי עוד כל מיני דברים שאולי נןגעים לך, לאור כמה שירשורים שקראתי בפורום אבל את זה לא אכתוב כאן.
אם תרצה, שלח לי מסר ואשתדל לכתוב לך.

בהצלחה

ממש ממש חשוב.

כן צריך להיות קבלה והכלה הדדית.

(לדעתי וכתבתי לך אז תסגרי את העניין עם ההורים קודם כל, גם אם תמצאי את האחד, הורים מתערבים זה מתכון לזוגיות נוראית)

משהו שאפשר לפתח עכשיו. ככה זה עבד עם אחיי הגדולים וככה זה איתי. והם היו הרבה יותר עקשנים וקשים ממני. ואני בכלל לא, אז קל וחומר.

אחרי הנישואין אני מתכוונת לנתק מגע מלבד קשר בסיסי, שבתות אחת לחודש וחצי חודשיים ולא לספר כלום. וכן, אחת הבקשות שלי מה' זה לגור רחוק מהם. 

הלוואי. 

 

יש מגוון פתרונות מגוונים, אם לא נוח לך להגיב כאן את יכולה באישי...

כל דבר הוא אפשרי רק צריך לדעת את המחירים

מבחינה כלכלית? בגלל ההורים שלך?

מבחינה כלכלית- אפשר להסתדר, לפצל את הלימודים ולעבוד תוך כדי וכד'...

מבחינת ההורים- לדעתי צריך להיות נחרצים ולפעול גם בניגוד לדעתם. זה אחד הדברים הכי טובים שתעשי לזוגיות שלך בעז"ה. זו "מלחמה" על העצמאות שלך. וכדאי לעשות אותה עכשיו, לפני החתונה בעז"ה.

אולי זה לא נעים, אבל נקודה למחשבה בשבילך.
אחרי הנישואין, זה יעבוד לך? או שהם ימצאו דרכים "להשתלט" מרחוק? "להגיע" אליכם (מבחינת המעורבות בחיים שלך) גם אם לא תגורו לידם? לנצל את הביקורים אצלם בשביל זה גם אם זה בתדירות נמוכה?
אני מקווה שלא, אבל תהיי בטוחה בזה כשאת בונה על שינוי אחרי החתונה.



ולגבי השאלה שלך, עד כמה זה צריך להתאים מבחינת משפחות, לדעתי, כלום, אפס. אח שלי לא ימנע מלהתחתן עם מישהי בגלל שאני רוצה שהוא לא יתחתן איתה, ואני לא אשאל אותו עם מי להתחתן. ולא את ההורים. כן יכול להיות ייעוץ, בתור אנשים קרובים, אבל הכל צריך להיות לטובת המתחתן ולא לטובת המשפחה. ואם המשפחה רוצה משהו אחד והמתחתן רוצה אחרת, אם יסבירו לו שזה לטובתו והוא יקבל את דעתם בלב שלם, מה טוב. ואם לא יקבל, אז גם אם הם חושבים שזה לטובתו, זה לא מעניין. למעט מקרים חריגים, שיש לו בעיה, הוא לא מבין, וכו', לא אנשים רגילים.

ייעוץ ולא מעורבות. ייעוץ אמיתי ולא שכנוע מניפולטיבי.

במידה ואין התאמה בין בן הזוג למשפחה, גם בן הזוג וגם המשפחה צריכים לדעת איך להיות אנשים טובים ולחיות עם הפער הזה. מיומנות חשובה בחיים. לא סתם לבלוע רוק מולו ולרתוח מבפנים. להכיר את הצדדים הטובים שבהם, שאני מזדהה איתם, ולהעצים אותם. לדבר כמו בני אדם. יכול להיות בני אדם שלא מסכימים על הרבה דברים חשובים, אבל אם הם ינסו הם יופתעו לגלות שהם מסכימים על הרבה דברים חשובים אחרים.
וגם, אם, נניח, הפער כל כך גדול ואין שום דבר במשותף (לא יקרה), אין סיבה להתעצבן על העניין, אחרי הכל זו אשתו של אחי, בחירה שלו, בעיה שלו, לא נוגע אליי.





לגבי השאלה השנייה:
אם את יודעת בודאות, שאת לא רוצה אותו, אז גם אחרי שבוע שהוא חיכה ולא נעים וכו', אין עניין להיפגש פגישה אחת כדי שלא יהיה לא נעים להגיד לא, ומיד אח"כ להפסיק. זה בזבוז כח, זמן וכסף שלך ושלו. את יכולה גם להגיד לו שאת מתנצלת שלקח לך זמן אבל עם זאת מעדיפה להחזיר תשובה שלילית כנה מאשר תשובה חיובית מזויפת, אולי זה ירגיע אותו...

אם את לא יודעת בודאות, תלוי בך, אם זה נשמע מספיק טוב בשביל לנסות, תנסי, ותבחני את הנקודות שעלו לך. אם לא - לא.


לגבי זה שנשמע לך משיחת הטלפון שהוא לא הטיפוס שלך, אנחנו לא היינו שם, אבל אני יכול לנסות להתייחס למה שכתבת.
קול של ערס - לפעמים נשמעים שונה בפלאפון, אולי כדאי לתת הזדמנות.
דיבר על עצמו המון - אולי זה לא הרגיל שלו, וזו פשוט שיחה כזאת שהוא צריך להציג את עצמו.
לומד במקום חילוני מעורב - את בעצמך אמרת שלא בטוח שזה אומר משהו, אולי שווה לנסות.
סוגר שבתות אחת לחודשיים שלושה - איפה? באוניברסיטה? למה?
עושה לילות - לא הבנתי.


*עכשיו שמתי לב למשהו שפספסתי מקודם - שקבעתם לעוד יומיים. אז אם את יודעת בודאות שלא, דעתי נשארת אותו דבר, ביטול בתוספת התנצלות והסבר אם זה יועיל. ואם את לא יודעת בודאות, אז דעתי שונה - לא תלוי אם זה נשמע מספיק טוב בשביל לנסות... כבר קבעת - תלכי, בראש טוב עם תשומת לב לדברים שהפריעו לך ולדברים שאת מחפשת. לדעתי.



אני מקווה שהתגובה הזו תועיל... השקעתי בה איזה חצי שעה נראה לי.
בכל אופן, בהצלחה!


ותשני את הניק שלך, סבבה? אולי ל@שמחהההה?
(שמחהה ושמחההה כבר תפוס )

חחח הצלחת להצחיק אותי. 

אממ.. קודם כל ממש ממש תודה על התגובה המושקעת בהחלט! 

 

לשאלתך הראשונה, האם אצליח להתרחק מהם ולמנוע התערבויות, אני חושבת שכן. אני ערנית לזה כ"כ ומודעת לנושא ברמה גבוהה. אז כל דבר שהם יגידו גם אם זו עצה בלבד, לא יכנס לשטח שלי. לא יודעת אם קראת את השרשור הקודם שלי אבל יש לי כ"כ הרבה כעסים ותסכול כך שברגע שתהיה לי הזדמנות אחרי הנישואין להוציא את כל זה ולהגיד להם את כל זה, אני אנצל את ההזדמנות הזו. 

אבל כמובן שרק ה' יודע מה טומן העתיד בחובו. אבל זו בהחלט דעתי. 

 

לגבי התאמה בין המשפחות, אני מסכימה אתך לגמרי. הלוואי וגם אצלנו זה היה ברור כ"כ. נחמד לראות שיש אנשים שפויים.

העניין הוא שאני בין הילדים הקטנים שלהם, כלומר, הם עדיין מרגישים שאני אותה ילדה קטנה שלא מבינה כלום, שצריך לדאוג לה ולהחליט בשבילה. אמרתי להם לא פעם ולא פעמיים, אני כבר ילדה גדולה ויודעת לקבל החלטות בעצמי. לצערי לא עבד. 

 

לגבי הבחור, סוגר שבת ועובד משמרות לילה- כתבתי, הוא בקבע בצבא ובמקביל לומד לתואר. 

התכוונתי דיבור של ערס, לא קול. 

מרגיש לי ממש ממש שזה לא זה ואין טעם לנסות, אבל מפחיד אותי א. שאפגע בו ב. שאני טועה 

ולכן לדעתי אפגש אתו.. 

 

תגובה בהחלט מועילה, שוב תודה רבה.. 

 

וכן, בהחלט אנסה למצוא שם אחר לניק שלי. 

תודה על העצה

 

 

 

הקודם שלך וגם הגבתי בו...)


שמח שהועלתי... בהצלחה!

בשרשור הקודם ההורים שלך הציעו לך בחור, שהיו בו המידות הטובות שרצית בבעלך רק הוא לדעתך לא היה מספיק תורני. אז יצאת באי רצון כי ההורים שלך הכריחו אותך, והוא הרגיש כנראה בקרירות שלך והחליט שלא.
עכשיו את בחרת כביכול, ובחרת לא טוב, ואת הולכת כי לא נעים.
עכשיו תקשיבי
ההורים שלך הם לא הבעיה שלך. הם קלטו שאת רוצה תלמיד חכם אבל הם לא רוטשילד ויהיה להם קשה לתמוך.
אבא שלך צודק באלף אחוזים כשהוא מחפש לך בן זוג שמסוגל לפרנס.
תפסיקי עם השטויות כאילו, רק מי שמראש מכריז שלא יפרנס את המשפחה שלו, הוא בן תורה!

יש מספיק בחורים צדיקים וטובים שיקבעו עיתים לתורה זה לא סותר שהוא חייב לזון אותך ואת הילדים דאוריתא

שרק מי שמראש מכריז שלא יפרנס את המשפחה שלו. היא אפילו אמרה הפוך: ואני גם לא מחפשת לחיות בעוני בכוח.)

אבא שלה אלים. היא חווה אלימות, אלימות מילולית.
בלי קשר בכלל למה שהיא מחפשת צורת ההתנהלות היא אלימה.
לכן הדבר הראשון בעיני שצריך לעשות זה לעבור לדירת שותפות.
אחרי החתונה זה יהיה יותר קשה. כדאי להרגיל לדיסטאנס לפני החתונה. אח"כ זה נהיה יותר קשה (למרות שזה נראה אחרת).
כמובן חשוב מאד שזה יהיה במתינות.
המעבר לדירת שותפות יכול להיות מתורץ מסיבות אחרות כמו מיקום וכד'....

לגבי הרצון שלה בבן תורה, היא לא כתבה שהיא לא רוצה שיעבוד בכלל להיפך, היא רוצה "עובד ולומד שהתורה מרכז חייו".
מה שכן, צריכים להיות ריאליים וחייבת להיות "תוכנית מגירה". כי כנראה שסיוע כלשהוא מהמשפחה היא לא תקבל.

1. לגבי הבחור הנוכחי- תפגשי איתו ותראי לאיזה כיוון זה הולך.

2. לגבי המשפחות- המשפחות לא צריכות להתאים אלא צריכות להיות נוחות וסובלניות. זה יותר משמעותי.
אני חכולה להעיד על חמי וחמותי שאף משפחה מהמחותנים שלהם (למעט ההורים שלי) לא בסגנון שלהם וב"ה יש קשר טוב כי הם אנשים נוחים וסובלניים.
זה הרבה יותר משמעותי ממשפחות מסגנון דומה.

3. לגבי הקשר שלך עם ההורים. לדעתי ההורים שלך מתערבים יותר מידי בלשון המעטה ביותר. לדעתי קודם כל תצאי מהבית ותגורי עם שותפות. לאט- לאט "תתפסי מרחק ועצמאות".

כפי שענו לך רבים בשרשור הקודם, השאלה כרגע אינה בחור כזה או אחר.

את קודם כל חייבת לתפוס מרחק מההורים. להבהיר להם שאת מאוד מאוד מכבדת ומעריכה אותם, אבל אלו החיים שלך. הם לא מחליטים בשבילך (אפילו אם לדעתם הם צודקים) ובוודאי שלא מפעילים כלפייך אלימות פיזית או אפילו מילולית.

סליחה שאני חריף, אבל את צריכה להשתכנע, שהייחס של אבא שלך, גם אם הרצון הבסיסי מגיע ממקום טוב - הוא לא תקין בכלל. אין דבר כזה שאבא מקלל את הבת שלא וגם לא שאבא מודיע לבת שלו, שאין לה זכות להחליט עם מי היא מתחתנת. עלייך למצוא דחוף עזרה נפשית! כעת את בסיכון גדול להתחתן עם בעל אלים. יש כאלו תורניים יותר ופחות עשירים ועניים, מכל מעמד שהוא. אפילו כאלו שבחוץ נראים הכי מנומסים ולארג'ים.

לכן, אל תחפשי כרגע בחורים. תסדירי את הייחסים עם ההורים. תבהירי גבולות. אח"כ תוכלי בעז"ה למצוא בעל כלבבך.

ראשית, תודה רבה על התגובות ועל הזמן שהקדשתם..

 

כולכם, פחות או יותר, כתבתם תשובה חד משמעית ונחרצת לעזוב את הבית. 

אין לי מושג איך להסביר שזו בכלל לא אופציה. זה קשור למנטליות של המשפחה, אובר פרימיטיביות, חשיבה מרובעת ועוד כדומה..

 

אז מי שלא מבין את מה שאני כותבת, כלומר לא מאמין שאין דבר כזה בלתי אפשרי, כנראה לשמחתכם לא הכרתם משפחות מהסוג הזה.

 

בשרשור הקודם כתבתי שאני יודעת שהתגובות יהיו שההורים לא צריכים להתערב וצריך לשים גבולות, אני יודעת את כל זה. 

ולכן ביקשתי פתרונות לאיך אני יכולה להתמודד עם המצב הקיים. זה מצב נתון שאין ביכולתי לשנות כרגע. שוב, יש אחים מעליי שגם הם עברו את זה, הם באופי הרבה הרבה יותר עקשנים וקשים ממני- הם ניסו לעשות תחבולות כאלה ואחרות ולהתעמת עם ההורים- ללא הצלחה, אז קל וחומר אני- שאין לי כוחות לא נפשיים ולא פיזיים לצאת נגד מישהו או משהו. 

יש מישהי שהייתי מתייעצת איתה בעבר, וגם היא אמרה לי, תראי אני לא יכולה להדריך אותך לעשות משהו שאת לא מסוגלת, היא המליצה לי פשוט לקום ולעזוב את הבית, ממש כמוכם, אבל כשהיא הבינה והכירה קצת את המשפחה לעומק ואת האופי שלי לעומק, היא אמרה שזה לא בר ביצוע. 

 

כנראה שהדרך היחידה שלי היא רק בהשתפכות לה' בתפילה ותחנונים, ולה' הישועה. 

 

 

שוב תודה לכל המגיבים. 

 

 

תציבי גבולות ותסנני הצעות לעצמך.
וכשאומרים לך משהו לא לרוחך, תאטמי אזניים, תחייכי חיוך גדול ותמשיכי הלאה.
הכי חשוב שתאמיני במה שאת אומרת ותשדרי את זה.
מבחינת בחורים- יש תורניים ולומדים/עובדים. לא סותר (ואפילו נפגשתי עם בחור שסיים ללמוד תואר, הניח אותו בצד וחזר לישיבה. הוא מתכוון להמשיך ללמוד ואם יקרה מצב שיצטרך לצאת לעבוד- תהיה לו האפשרות).
מבחינת משפחות- לא צריך דמיון מלא אלא כיוון דומה. זה חשוב.

מלא בהצלחה

לא צריך להתעמת עם ההורים, לא צריך לשנות את המשפחה, לא צריך לשנות את המצב הקיים אצלם. לא צריך להילחם בהם. ובטח שלא צריך לעזוב את הבית.
צריך לשנות את המצב הקיים אצלך. במצב הקיים אצלך, את מנסה למצוא חתן שאבא שלך יאשר. וזה מה שצריך לשנות. הוא לא יאשר? אף אחד לא אמר שצריך לשכנע אותו. כלומר, זה יהיה נפלא אם הוא ישתכנע. אבל אם לא - אין סיבה להילחם בו או להתעמת איתו. פשוט לומדים להתמודד עם חוסר האישור הזה ועם התוצאות הנלוות. כלומר זה לא פשוט בכלל ואני מניח שקשה ממש (לא חוויתי ב"ה, אבל מהתיאורים שלך ככה זה נשמע), אבל לענ"ד זה דבר שאת מוכרחת לעשות עוד לפני שאת מחפשת חתן. לא הייתי רוצה להתחתן עם מישהי שאני יודע שחיפשה אותי כדי שאבא שלה יאשר, ואני די בטוח שגם את לא תהיי מרוצה מזה עד הסוף. וגם אם בהתחלה תנשמי לרווחה שהפשרה יצאה בסדר, אולי בהמשך החיים זה כבר יהיה פחות בסדר.
אז כן, יכול גם להיות שתמצאי חתן כלבבך שגם יקבל את האישור של אבא שלך והכל טוב ויפה, אבל חוסר העצמאות יכול לפגוש אותך בעוד המון תחומים בחיים. וגם אם הוא לא - וזה העיקר - זה חוסר משמעותי בנפש.
מקווה שלא הטפתי יותר מדי.

(ועכשיו ראיתי שאף אחד לא הציע את זה - מה לגבי טיפול פסיכולוגי שיעזור לך לנתק *בראש שלך* את אבא שלך מההחלטות שאת מקבלת? כשגדלים במשפחה כזו קשה מאוד לעשות את זה לבד בלי עזרה מבחוץ)

לדעתי, לאט לאט תהיי פחות ופחות בבית.

ההדרגה מאד חשובה ואמונה במה שאת עושה. תשנני לעצמך שאת עושה את זה למען הזוגיות שלך.

כלכלית, יש לך דרך להסתדר לבד?

 

בכל מקרה לא לעזוב ולא לנתק קשר רשמית. הכל בהדרגה.

אפשר גם לעשות שבתות אצל חברות.

 

נגיד את מחליטה לעבור לדירת שותפות, איך ההורים שלך יגיבו?

לעזוב את הבית לדירת שותפות זו לא אופציה לא מבחינתי ובטח ובטח לא מבחינת ההורים. 

זה לא דבר שבכלל מדברים עליו מתישהו, אפעם לא ישנתי אצלך חברות.. כתבתי למעלה, אני מגיעה מבית מאוד פרימיטיבי וקשה. 

 

אבל מה שכן, ברוך ה' אני עובדת ולומדת ויש לי את האפשרות לא להיות ימים שלמים בבית, שזה החסד של ה' אליי במצב הקיים. 

למרות שגם אז אני נדרשת להתקשר להורים כדי לעדכן, מבחינתי אין בזה שום צורך. 

 

 

 

 

ולא כתוצאה מלחץ.

קשה לתת פיתרון אבל תזכרי שחתונה עם מישהו לא מתאים יכולה להביא אותך למקום גרוע (מכיר מישהי שאבא שלה ניסה למנוע ממנה להתגרש מבעל אלים) אל תהיי בטוחה שזה לא יכול לקרות לך.

בצד האופטימי לדעתי אם יש שיתוף פעולה מצד השדכנית אולי היא יכולה למצוא בחור שיותר מתאים לך אבל להציג אותו לאבא שלך בצורה שמתאימה יותר אליו. 

זה עושה לי ממש רע.. שבקביעות את עצובה🙁

בנוגע לשירשור(:
זה די נשמע שאת לא כלכך רוצה ושאת משכנעת את עצמך לנסות, כדי להראות לעצמך שאת לא פועלת על ידי הקרטריון של המשפחה שלך.אלא את שאת חופשיה
אז תנתקי דקה את המשפחה שלך ותחשבי היית יוצאת איתו ? שלך איזשהי התלהבות ממנו? זה יכול להיות גם בדבר קטן
אם לא אז לא
ושלא תופתעי לגלות שאת מנסה רק בגלל שאת יודעת שהמשפחה שלך נגד ואת מנסה לעבוד כאן עבודת המידות .
בהצלחה נסיכה

יש לי ניק מוכר פה, אבל פתחתי את הנוכחי כדי לפתוח את הנושא הזה.. 

אז תודה

מבין לגמרי את המצב.
דבר ראשון, צריך לזכור שההורים תמיד רוצים בטובתנו ולפעמים הם רואים דברים שאנחנו לא שמים לב אליהם. מצד שני הבחירות הן שלנו ובאחריותנו. כי בסוף אנחנו אלה שהולכים להתחתן עם האדם שאנחנו פוגשים ולא ההורים. לכן צריך לתת מקום לדעה של ההורים ולגיטמי שהם ירצו מישהו שיכול לדאוג לכלכל את הבת שלהם (גם את צריכה לרצות מישהו כזה עם ראש על הכתפיים שמכוון למקום מסויים ויש לו דרך להביא כסף הביתה). עם זאת, אם את רוצה בחור תורני אז הגיוני שתיהי פתוחה לחיות בצורה מצומצמת לזמן מסוים (כמובן עם אוכל, דירה וכסף) כדי לזכות לחיות את החיים מתוך מקום רוחני גבוה וקשר בריא.
חוץ מיזה, כדאי לחשוב עם עצמך מראש מה את רוצה (בחור ברמה תורנית מסויימת, עם מידות מסויימות, עם יכולת כלכלית מסויימת) ולראות מה את מוכנה לעשות בשביל זה. גם המשפחה שלו היא דבר שאת צריכה לשקול כי בסוף את תחיי איתם בצורה מסויימת (גם אם זה רק בחגים). לכן את צריכה למצוא בחור שיתאים לך מבחינות שאת הצבת לעצמך ואם מצאת כזה ומשפחה היא סהכ טובה אז תלכי על זה (גם אם היא פשוטה). ותזכירי להורים שלך שאת הולכת לחיות עם בן זוגך ולא עם המשפחה שלו אז אם יש לו עתיד כלכלי הגיוני (יכול להביא כסף לבית) אז זה אחלה. ואל תצאי בחיים עם בחור שלא מתאים לך רק בגלל שהמשפחה שלו אמידה!
תחפשי בחור שסהכ מתאים לך ואם תמצאי מישהו שהוא סהכ מתאים לך ויש דברים שמפריעים תנסי לראות אם זה דברים שאין בהם ממש או דברים קריטיים. אבל אם תמשיכי קשר גם אם זה הדבר שמפריעים לך הוא דבר מטומטם כמו 'יש לו משהו באף'. כי זה לא ישתנה ואם זה קריטי אז זה יפריע תמיד ואת סתם תתבאסי. אל תתייחסו למי שיגיד לך שזה סתם חיצוניות מיותרת כי זה לא. התורה עצמה אומרת שאדם לא יקדש אדם עד שיראה שמא תתגנה עליו. כלומר את צריכה להדאיג בנוח עם המראה שלו והוא עם שלך. אבל לזכור שיש דברים שפוסלים עליהם ויש דברים שלא. אל תיהיה יותר מידי בררנית. בסוף יש לך שכל ישר ובע"ה תצליחי.

בנוסף, אם אפשר אז כדאי להסביר את זה להורים. בסוף את תתחתני עם האדם שמתאים לך. חוץ מיזה, זה לא בריא להתחתן כשאת רוצה לברוח מההורים כי בסוף הם המשפחה שלך והם יתנו לך כתף (במיוחד במקרים שיהיה לך קשה עם בעלך ויהיו כאלה אל תשלי את עצמך. לכל זוג בריא יש עליות וירידות). אז תנסי לראות איך את מגשרת על הפערים ובע"ה תמצאי בחור שיתאים לך ולמשפחה שלך מכל הבחינות.

בהצלחה!

אם בשביל לפגוש בחור את צריכה אישור מההורים.

קודם כל תעשי עבודה עם עצמך - גם מבחינה אישיותית וגם מבחינה כלכלית. תתחילי לעבוד, תעברי לגור בנפרד וכו. ואז כשתתחילי לצאת, פחות תצטרכי להתבחבש בענייני משפחות

למה לעזאזל זה משנה?

אתה לא יודע שעושים פסיכומטרי כדי להתחתן?!

תיכון לא אומר כלום.

אם היא מרגישה שיש להם הרבה דברים במשותף ושיח נעים וערכים זהים ונחמד לה איתו זה מה שמשנה.
היא צריכה שיעבוד בעבודה של גאונים...?

בגדול אני מסכימה שרמה לימודית זה לא דבר משמעותי ככ, וחלילה היא ממש ממש לא חושבת שהוא טיפש, ההתלבטות היא אם זה אומר משהו מעבר לרמה לימודית?
לפעמים לכיתות האלה מגיעים גם חבר'ה עם בעיות התנהגות.. לקויות.. וסתם מעניין לשמוע ממישהו שמכיר או אפילו היה שם מה זה אומר..

לא זוכרת ששמעתי על מישהו שלמד בכיתה כזאת בגלל בעיות התנהגות וכדו'.

אבל הייתי בכיתה קטנה והכל היה בסדר מהבחינה הזאת.

יש גם גאונים מצויינים עם בעיות התנהגות. כשהם ילדים מחליקים להם את זה עד שהם הופכים לפרופסורים באוניברסיטה והטירוף מתפרץ לכל עבר.

אני כותב מניסיון כי הייתי ילד במב"ר וגם סיימתי תואר באוניברסיטה. תבדקי אם יש לבחור שאיפה לעשות דוקטורט.

"נודע לה שלמד במב"ר"....  זה בערך כמו נודע לה שהמורה אסתי בכיתה ב' אמרה לו שיביא חתימה מההורים...

 

זה אומר שלא הלך לו טוב בחלק מהלימודים. לא אומר שום דבר על בעיות התנהגות וכד'. 

 

אז היא יכולה לבדוק עניינית, אם הוא בחור חכם ברמה שמתאימה לה; מה הוא לומד או מתכוין ללמוד וכד'.

 

אבל זה עצמו, לא מדד.

 

 

על זה שסיימתי תיכון בלי תעודת בגרות

קודם כל- ממש סליחה אם מישהו נפגע מהשאלה. מרגישה שהיא נלקחה למחוזות רחוקים קצת.. רק חשוב לי להבהיר שזה ממש נשאל מחוסר ידע על זה ורצון לברר..
מה לעשות, כשנמצאים בקשר טרי, הכל רגיש וכל דבר קטן יכול להעלות תהיות וחששות..
ולעניות דעתי זו כן נקודה שמצריכה בירור, לפחות מתוך מקום של הבנה מה זה אומר..

וסתם נקודה שעלתה לי- בדור שלגיטימי כ"כ לבקש תמונה ואפילו לפסול בגללה, אז דיי ברור שלשאול גם על דבר כזה זה לא מוזר;)

תודה רבה ושוב מתנצלת אם מישהו נפגע..

סתם תהיתי עד לאיפה מגיעים ברמת הרצון למושלמות ובסיבות לפסילה

עקרונית זה כיתה עם תעודת בגרות רגילה ולא מעבר, זה יכול להיות כיתה שלומדים 21 יחידות ולא 30 במקומות מסוימים ויכול להיות מקום כמו מכון לב שזה 50 יחידות ולא תואר.
אז ברמת העיקרון, היא יכולה לגגל מה זה אומר בדרישה הלימודית במקום בו הוא למד.

יתכן שהוא הלך לשם כי היה לו קשה ללמוד, יתכן שהוא הלך לשם כי הוא לא רצה להשקיע בלימודים ויתכן שההורים שלחו אותו לכיתה כזו כי לדעתם דברים אחרים חשובים יותר מהבגרות.

וכעת אוסיף עניין אחר:
רמה שכלית חשובה כדי שבני הזוג יוכלו לשדר על אותו גל, ולכן הגיוני שלא יהיה פער עצום באייקיו, אבל מותר הפרש קל.
השקעה לימודית, כולנו חושבים שיש תקופות בתיכון בו זה בסדר לזרוק ולכן אני לא חושב שיש פה בעיה, אלא אם כן רואים גם היום שאין לו כח להשקיע במה שצריך ואז זה עניין אחר.
מבחינת הקשר ביניהם, מתישהו הם אמורים להגיע למצב שהם יכולים לשוחח ביניהם גם על נושאים רגישים, אז הפחד משיחה בנושא לא אמורה להיות לאורך שנים.

ולסיום, מה שהערת על תמונה זו נקודה לדעתי נכונה, אין סיבה שמדד היופי יהיה המדד היחיד הקובע.

בהצלחה שיהיה לה בהחלטה

אם הולך להם כבר סבבה מה הבעיה??
כאילו אם היא יוצאת איתו וטוב לה והיא לא ראתה חיסרון נקרא לזה בחוכמה שלו אז מה הבעיה?
זה יכול להיות גם שהוא לא השקיע בתיכון ולכן זה קרה יכול להיות אלף סיבות לא צריך להגזים.
הוא גם יכול להיות חכם זה לא סותר.
יצא לי ללמד תלמידה בכיתת מבר הכל בסדר אצלה פשוט היא לא משקיעה מספיק כנ"ל השירשור עם החינוך המיוחד תנשמו לפני שאתם פוסלים .

ושואל מתי נוח לה שהוא יתקשר.

ואם זה מתאים אז קובעים בזמן הקרוב שמתאים לשניכם.

אין יותר מידי חוקים...

להיות טבעי.

בהצלחה רבה! ⁦⁩

בהחלט, מדויק

היה זורם? היה טוב? זה אומר שאתה רוצה להיפגש שוב,נכון? ומנסתם לא תרצה לחכות עוד שבוע, נכון? אז הדבר הטבעי מבחינתך יהיה ליצור איתה קשר בצורה הנוחה לך ולהגיד לה מתי אתה רוצה להיפגש..

*לפעמים דווקא לשאול זה הכי טבעי, מי אמר שצריך להחליט לבד? ואל תשאל מה אמורים לעשות, תשאל מה היא רוצה לעשות..

למשל, להתקשר יום אחרי ולא למרוח עד שיהיה לו נח...אפשר לשאול מה היא תרצה לעשות אבל אם היא לא יודעת שיהיה לו גם רעיון, אחרת לא יצא מזה כלום...

תודה רבה לכם

זה כח הטומאה שנקרא אסטרולוגיה...

אבל אני אישית הייתי בורח

(אני לא רוצה לחפש אותה לפי קריטריונים בכלל, ובטח שלא כאלה)
וזה נותן לי מושג כלשהו על סדרי העדיפות של השדכנית בזיהוי התאמה.

כל אחד שמשדך לי בודק לפי קריטריונים שחשובים בעיניו.
ויש שדכנים אחרים שיתאימו לפי מקום מגורים או עדה
הדבר היחיד שאולי מפריע לי זה שאולי יש בזה מקום של איסור

לזה מקום כי למזלות יש משמעות לגבי האופי, אבל אני חושב שפחות טוב לבנות ככה את ההתקדמות בחיים- על עצמי אני יכול לומר שצעד כזה או אחר, לצעדים משמעותיים עוד יותר, חייבים להגיע ממקום של בחירה אמיתית
אז גם לגבי מזלות נראה לי שעדיף להתייחס לנתונים האישיים וקווי האופי, ועל פי זה יותר חכם לבנות מהלכים

היא כן.
אני מתלבטת אם זה אמור להפריע לי לשמוע הצעות ממנה.
בטוח כשאפגש עם בחור לא אחשוב לעצמי שאנחנו מתאימים בגלל החודשים שנולדנו בהם.... לי זה לא אומר שום דבר.

אפשר לשמוע מה שהיא מציעה ואחרי זה את יכולה לסנן שוב ברמתך
אבל אם התחושה שהיא מציעה לא לעניין אז שווה אולי לוותר ולחסוך כוחות, כי יכול להיות שזה גורם לה להנפיץ הצעות לא קשורות

חסר משמעות.

על מזלו ונפשו של האדם מתוך העמקה בתורת הסוד ובתורת הנפש, מתוך שימוש תלמידי חכמים

ולימוד תורת הסוד בצורה נקייה וטהורה..

 

 

באותו מזל (מה שלא עובד לפי האסטרולוגים- ככה גילינו בארוסין) ואחלה לנו 

ממש לא הייתי מציע לחשוב על זה, או לעבוד עם מי שפועל ממש לפי זה

ישראל מעל המזל..

שווה ללכת לחתונות רק כדי לעורר את הנקודה הזאת.

[לקח לי קצת זמן להבין את ההודעה..]

 

ר' אברום אמר פעם, שמתוך שיש האחריות על הבית, יש גם האחריות על הציבור..

 

כשהאדם שלם יותר, גם העשיה הגדולה והברוכה יכולה להתברך - כמובן בשימת לב שלא מחליש בגלל זה את הבנין של הבסיס הבֵּיתי...

 

 

מאחל לך הצלחה רבה בשמיעת הצעות, והעיקר במציאת ההצעה המתאימה.

 

[אולי תכתוב קצת על עצמך - שמא למישהו/י תעלה הצעה..]

חחח סתם.
קודם כל תודה, אמן!
נגלה טפח ונכסה אלפיים אמה(פרטים נוספים בפרטי)
בחור בן 19 וחצי שיעור ג' בישיבה גבוהה מוכרת(סיימתי בגרות-פשוט מוקדם) בעל תשובה הרבה שנים(לבד), עולה ישן(במשקל עולה חדש), דוס חרד"לי, עוסק בתורה-ללומדה וללמדה לעמ"י מסגרות שונות. בחור איפר מחד ומחושב מאד מאידך, שמח מאד אך גם רציני. אה וגבוה מאד ונאה מאד ובלה בלה בלה. מסור בכל כוחי לזולת ולכלל, בעל חלומות ושאיפות גבוהות, בעיקר בעולם התורה. אוהב לדעת הכל וללמוד על הכל, לכתוב שירה וסיפורים ולאכול(על אף מראי הצנום שעלול לתעתע). ליטווק עם המון רגש קיומי לעבודת ה'.אוהב אנשים מלאי עניין,אנשי שיחה.

[שלא לדבר על ה"בלה בלה בלה"... שבוודאי יעורר סקרנות אצל מי שתתענין......]

 

הצלחה רבה.

 

תעדכן מי הזוכה המאושרת.

זה לומר הכל בלי לומר כלום

זה יפה.
ברוכה והצלוחה

זה בדרך כלל בחורה לחוצת חתונה. עכשו גליתי אתזה בלשון זכר....

כל אחד מכיר את הצד שלו..