פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 744)

א. מה זה אידאליסט בחינוך? מה הכוונה?

ולגבי כמה מרתיע - זה לא אמור להעסיק אותך. אם מישהי לא רוצה לצאת איתך - אל תצאו.
ובכל זאת: בן 19 - לא מרתיע (כמעט?) אף אחת בגיל כזה שרוצה להתחתן. ואם היא לא בגיל הזה או לא רוצה להתחתן זה כבר בעיה אחרת.
חוזר בתשובה - תלוי מי הבחורה, תלוי איזה סגנון של חוזר בתשובה אתה. יש סגנונות של חוזרים בתשובה שמרתיעים בנות מסוימות. ויש סגנונות של חוזרים בתשובה שמרתיעים בנות אחרות.
(למה זה יכול להרתיע? -בגלל שלפעמים חוזרים בתשובה הם טוטאליים מידי (מתוך בריחה מהעולם הקודם שלהם), לפעמים הם בכאסח עם ההורים שלהם, ובכלל יכול להיות שהבחורה לא רוצה להיכנס להתמודדות מול חם וחמות חילונים, בכשרות, בביקורים בשבת, בהשפעה שלהם על הילדים שלה).
שוב - כל זה לא צריך להפריע לך, כי מי שלא תרצה חוזר בתשובה מכל מיני סיבות - פשוט לא כדאי לכם להתחתן.
מה שכן - יתכן שתרצה להבהיר דברים בנוגע לחזרה בתשובה שלך בעקבות ההבנה של איך עלולים לתפוס את זה.




ב. קשה לך עם אנשים חסרי עניין שפשוט זורמים עם השגרה, אנשים שלא אוהבים ללמוד ולהתפתח. - סבבה. אז אל תתחתן עם אישה כזאת, כי אתה צריך להעריך אותה ושיהיה לך טוב איתה.
(מה אני חושב על התכונה הזאת שלך? שאתה צודק.)


ג. לגבי התשוקות המשותפות - קודם כל, נראה לי שצריך להשתמש כאן במילה אחרת, לא תשוקות. אולי רצונות, אידאלים.
שנית, חשוב מאוד שבדברים החשובים והמרכזיים תהיה התאמה בין הרצונות שלכם. שתהיה הסכמה על אופי הבית, על חינוך הילדים וכדו'.
בנוגע למקום עבודה - אני חושב שזה קצת פחות חשוב. קח דוגמה: אם היא תהיה מדריכת טיולים, ואתה לא להוט על העניין של טיולים בעצמך, והיא כן, ולכן היא עובדת בזה, מה רע? היא מסורה למה שהיא עושה. את מעריך אותה על כך. אתה חייב לאהוב טיולים?
כנ"ל הפוך. אתה תהיה איש חינוך להוט ומסור, והיא לא. אז היא תעריך אותך על מסירותך, אבל לא תרצה לחנך (חוץ מאת הילדים שלכם כמובן) אף אחד.
מה שכן - יכול להיות שמתוך האהבה ביניכם ומתוך ההשפעה ההדדית מהקשר ביניכם אתה תלמד לחבב את עניין הטיולים והיא תלמד לחבב את עניין החינוך.

אבל אני חוזר - בדברים המרכזיים צריכה להיות התאמה. צריך שתהיו ביחד.




ד. חיבור לעצמה - דומה לב', לא?

ה. רוחניות - יש בזה משהו... בכל אופן, אני אשאיר לבנות לענות על זה.

ו. מסכים, וכבר כתבתי את זה, שמי שלא מעוניינת בבחור כמוך - כנראה שלא מתאים לכם לחיות ביחד.

שכוייעח על התשובה. בקטע של האידאליסט זה היה בקטע של להוט מאד בעניין, רואה בזה אידאל ומטרה בחיים ומקיף את עצמי מאד בעיסוק הזה ופיתוחו אצלי.

ממה הלב שלך מכווצץ'?
הטעות הגדולה בחיינו זה שאנחנו משלים את עצמנו, לפעמים מרגישים שבנאדם שעוד לא נתנו לו את הלב מסוגל לקחת לנו את הלב..וגם אחרי שמכירים, אם הוא שייך לך, הוא יגיע אלייך. את מאמינה בזה? יופי עכשיו את יכולה להיות רגועה

טאטע, למה העולם הזה כל כך קשה

לכתוב לך שככה זה גברים, כי אני מכירה מדי הרבה סיפורים דומים ואף הרבה יותר גרועים.

אבל-

א. לא עשיתי/קראתי מחקרים בנושא ואני לא יכולה לומר בוודאות שבאמת ככה זה גברים.

ב. זה די פוגע לצאת בהצהרה כזו.

ג. זה לא מדי מנחם.

 

אבל בוא נתמקד בך בסיפור הזה- כי את החשובה והמשמעותית כרגע. יצאת עם בחור מתוסבך וכשגילית את זה זה כבר היה מאוחר מדי, ונתת אמון והוא נשבר, עם כל הכאב הכרוך. 

ויצאת מזה.

את אחרי.

מה עכשיו? ושוב, את החשובה פה בסיפור. מה את עושה עם החוויה הקשה שעברת? קודם כל מתחברת לעצמך. עברת חווה קשה, מגיע לך חיבוק ואהבה וזמן. תהיי שם בקושי כמה שאת צריכה. תקשיבי לעצמך. ובאמת הדברים האלו לוקחים הרבה זמן עד שהחוויה מתעמעמת, ואם עדיין קשה לך זה אומר שאת עוד מעבדת את זה. 

אחר כך כשהכאב קצת ישכח תשאלי את עצמך מה למדת עלייך מהסיפור הזה, במה יהיה חשוב לך להתמקד בפעם הבאה שאת יוצאת, מהם ה"סימנים האדומים" שאת תרצי אולי להיות קשובה אליהם פעם הבאה. 

והכי הכי חשוב תזכרי שמגיע לך הרבה יותר ממה שהבחור הזה מסוגל לתת לך כרגע.

מגיעה לך אהבה מלכתחילה. מרצון. בהכי טוב.

וזה שהוא עכשיו בקשר- שיערב לו. לא קשור אלייך. אין לך מושג מה עובר עליו בקשר הזה ומה זה אומר על המסוגלות שלו. 

בהצלחה רבה! את חזקה ואת שווה ואת מוערכת וטובה ולא צריכה פרסי תנחומים בדמות אהבות מתעתעות. 

 

חיבוק.

לא כדאי לך אחד כזה

"למה שיצאת איתי היית מתוסבך"- אולי הוא השתנה מאז ונהיה מיושב יותר בדעתו?..

בהחלט לא קל, ונשמע שאת עוברת דברים לא קלים, אבל כשזה יגיע, ובע"ה בקרוב, הכל יִשכח. לעיתים אנחנו רוצים דברים שהם רחוקים מאיתנו.

אם זה שלך - זה שלך! וכנראה שהוא לא הכי מתאים. עוד צעד בע"ה בדרך לסוף המיוחל.

 

בהצלחה לכולנו ושבוע טוב.

שלא בטוח שהבחור מתוסבך בכלל!
יכול להיות שרק הקשר שלכם לא התאים לו

איך שהמערכות שלנו מתערערות מעצמן, בלי לרגע לשאול את המודעות או להודיע מראש.

שולח לך זרעי כוח, מקווה שינבטו בקרוב.

עוד יהיה טוב מאוד בעז"ה.

חיזקתם!

שכעת אני צריכה לעודד אותך וכו..

אבל האמת שזה הפחד שלי!

אייי הזמן הזמן כל כך מפחידדדד

זה ממש כואב

אחרי זמן זה גם נרגע ועובר

בעיקר בגלל שאתה גבר, ואני מחפש אישה. וזה ממש ממש לא משהו שאני מוכן להתפשר עליו.


עכשיו ברצינות, שמתי לב למוטיב חוזר אצלך: 'מה אתם אומרים על זה שאני...' הנקודה הזו לא צריכה להטריד אותך. אתה צריך אחת שכן תרצה אותך, שיהיה לה טוב איתך ותדע להעריך אותך.

לגבי השאלה האחרונה שלך, זה שחוזרים בתשובה ראויים להערכה על כך, לא אומר שאי אפשר להתלבט, קשר זה לא רק הערכה אלא עוד המון דברים נוספים מסביב.

א- ברור שמה שמשנה זה משאני חושב אבל אולח אני באשליה שזה קיים או שזה חיובי.
ב- הכוונה אם הלבטים נוגעים רק לזה שאני כזה כי זה מרתיע אותה וכו'

אם הייתה לי הצעה של בחורה כמוך שרק מבוגרת ממך ב 3 שנים סביר להניח שהייתי רוצה לצאת איתה, אם זו התשובה שציפית לשמוע.

ב. ברור, אבל עצם זה שאתה חוזר בתשובה אומר כמה דברים כמו:
א. מתחתנים גם עם המשפחה, וזה שיקול.
ב. אופי שיש בדכ לחוזרים בתשובה שלא בהכרח מתאים לכולם.
ד. הרבה בנות רוצות מישהו גבר שיהיה הדמות ההלכתית בבית וזה מאוד קשה למי שלא גדל בתוך מציאות של הלכה.

סגנון תגובה קצת תוקפני ועם דברים קצת נבובים לטעמי אבל סבבה..תודה ובהצלחה

אני חושבת שצריך לנסח את זה בצורה יותר מושכת..

נגיד בן 19 חוזר בתשובה___ שנים.

אני בן אדם שאוהב....

אני בעל מידות...

חשוב לי מאוד...

 

אם זה יהיה מנוסח בצורה טובה ויותר עיניינית אז יש סיכוי שזה ימשוך ולא ירתיע

אז קודם כל באמת כמה שנים בתשובה זה קריטי כי יש שלב שבו יותר נעים ונוח להפגש עם דתייה מבית ויש שלא (התחלתי לצאת לא מזמן בת 18, אני בתשובה ארבע שנים אז הרגשתי יותר בנוח גם מגיל הצעיר וגם כמות השנים ועדיין עם בעלי תשובה זה מרגיש יותר בנוח) אפילו בתור בעלת תשובה לא הייתי ממהרת להפגש עם בחור שחזר בתשובה לא מזמן, כי צריך להראות איזושהי יציבות..לגבי שאר הדברים אתה פשוט צודק, זה לא סטנדרטים של פינוק זה דברים שאם הם מה שאתה מחפש זה מה שתתפלל עליו ובעזרת השם גם עם מישהי כזאת תפגש...
מעבר לזה בצורה יותר ספציפית כדאי לדייק יותר דברים עם עצמך מפני שמה שרשמת הם דברים כללים..ולגבי מה שהרבה אמרו לך, זה מאוד מאוד נכון!!! אתה לא רוצה לחיות כל החיים בהרגשה שיש מצב שלאשתך איפשהו בלב יש תחושת פספוס מפני שהיא עם בעל תשובה שעשה כך וכך כשהיה חילוני...מותר שדברים יפריעו לה או יכאבו לה אבל לא ברמה שזה גורם לה להתלבט אם להפגש אלא שזה מפריע לה כי זה אתה כיהודי כאדם עברת..מעבר לזה בעזרת השם שתזכה בקרוב ואם אני אחשוב מישהי שעונה להגדרות אני אזכור אותך

כבר 6 שנים בתשובה

(ומצחיקה ההתעלמות מהחוקים הקיימים - או הנימוקים שניתנים לחוקים החדשים?)

דיני יחוד? דיני צניעות?
חילונים לא מקפידים על זה הרי.

חבל שחילונים לא מקפידים בזה, כי יש לך חוקים וכללים ברורים שמסודרים לפי חז"ל והפוסקים, שמונעים הטרדות מיניות.
אצלם יש יותר מדי שטח אפור, שמוביל בסופו של דבר להטרדות מיניות.

אומנם הטרדות לא אמורות להיות בשום מצב, גם אם יש נגיעה ואין שמירה על ייחוד.
והטרדות גם מתרחשות אצל דתיים כמובן...
אבל אין ספק שהדת שמה גדרות ברורים.

אז נגיד שמירת נגיעה ממש עוזר בקטע הזה.

הדודות הזקנות אומרות בחתונות, 'נו, מה איתך?' , אז אני באזכרות שואל אותם, 'נו מה איתך?' 😎🤣

ואכן אחרי שסגרתי, הרגשתי יותר בנוח לפנות ולקבל (גם אם זה אומר לשנות תכניות, זה נותן איזשהו בסיס יציב) בסופו של דבר זוגיות ונישואין הם מה שלפיו נצטרך להשתנות ככה או ככה..אם את מרגישה לא מוכנה ומרגישה שאת צריכה ורוצה שנת מדרשה ממליצה לך לא לוותר על זה, אבל קחי בחשבון שהמון פעמים כשמגיעים לכזאת סיטואציה מה שעולה זה מה שעשו לפנייך כמו למשל ללכת למדרשה אבל זכר לא בהכרח מה שנכון לך כי זה נותן לבנות כיוון..יש עוד דרכים..מקווה שבעזרת השם תסתדרי...

היתי שוכח מהתאוריות של שכל/ורגש
ושואל את עצמי שאלה אחת.

מה חייב לקרות כדי שתהיי מוכנה (בתקווה) להתחיל קשר עם x?

זו שאלת מליון דולר שמעמתת את התת מודע שלך עם המציאות, וממקדת אותך

אם את מודעת למה שאת רוצה מעצמך אז זה לא מחייב איפה את סוגרת שירות, זה לא נראה לי כזה חשוה איפה אני יהיה שנה הבאה.
את צריכה לשאול כמה המדרשה תשנה אותי ואם היא תחדד לי את הדברים שאני כבר יודעת אז זה לא כזה שוני גדול.
שיהיה לך בהצלחה!!!

את יכולה להתחיל מדרשה, ותוך כדי להתחיל לצאת.. הרי אף אחד לא אמר לך שתתחתני ישר.. (מקווה בשבילך שאם זה טוב לך שבעה יקרה כמה שיותר מהר!!)

יש הרבה בנות במדרשה שיוצאות תוך כדי, ומקסימום עוזבות מתי שהן מתארסות..
מדרשה ממש נותנת כיוון ברור לחיים.. היא עוזרת לכוון את עצמך וללמוד.

אם את מרגישה מוכנה ויש מישהו שנראה לך רלוונטי- תנסי! מקסימום לא!

זה לוקח בדיוק 10 שניות לפתוח ניק חדש..

 

מרוב עייפות קראתי "רק לומד תורה", וכבר חשבתי לעצמי איזה שרשורפלצת זה עומד להיות...

אמן ואמן

חח 

מאוד מאוד

מאוד..

בקרוב חיוש 

אמןןןןןן
גם את...
כולנ''ו

בהתחשב בזה שגם לפני שנתיים חשבתי ככה וה' החליט שעוד לא

אפשר בבקשה ביאור? על דרך הפשט

שמדדת כיסוי ראש סתם ככה בלי שום הכנה

עפתי מהכיסא...

ברצינות?

לפני החתונה מתים לעשות אותם
ולאחר החתונה מתים להפטר מהם

ואת כזאת חמודה שמדדת! לא חושבת שיש מישהי שלא עשתה את זה.. כל אחת רוצה לדעת איך היא תיראה רוב חייה

שמדדת כיסוי ראש

אני עושה כמה דברים.
דבר ראשון עוצר הכל ויוצא להליכה (לפעמים עם מוזיקה טוב ואוזניות גדולות ולפעמים בלי) ומדבר עם ה' וחושב מחשבות ונותן לראש לרוץ.

דבר שני אני יודע שהרבה מזה קשורים לעייפות אז אני מחליט שאני הולך לישון בשעה מוקדמת ונותן לגוף שלי לנוח ולאפס כוחות.

דבר שלישי שה חושב למה אני מרגיש ככה ואם אני אולי צריך לעבוד על משהו,לשנות משהו או שזה סתם.

דבר רביעי ואחרון אני נזכר במה שרבי מאיר בעל הנס אמר. כל אחד צריך לראות את עצמו כבן/ת של ה' המלך. וכמו שאחרים קיבלו גם לי מגיע! ואז להגיד לה' , גם לי מגיע!! מה אני לא בן/ת שלך!? מגיע לי גם!!!

(דבר אחרון שגם עוזר לי זה ללכת לשחות איזה שעה , שעה וחצי ככה להוציא הכל חחח)

אני ממליץ לקרוא בספר אורחות צדיקים את שער הביטחון ושער השמחה (יש גרסאות שונות שיש רק שמחה כי הם מחוברים כנראה)

 

בנוגע לכושר, יש קשר בין רמת הכושר לסרטונין שהוא אחד הגורמים לביטחון עצמי, אפשר להעלות את הרמה שלו באופן טבעי ע"י יוגה, פילאטיס, אימוני משקל, אך אימונים אירוביים כגון הליכה ריצה רכיבה שחייה יותר אפקטיביים.

מדהימה. בטח שמגיע לך.מגיע לך בחור טוב ממש ממש!
את כתבת:"אני שווה הרבה והכל יהיה בסדר" אז פשוט תקחי את המשפט הזה ותגידי אותו כל יום עד שהוא יגיע וגם שהוא יגיע בע"ה!
ותדעי לך שזה פשוט יצר הרע שמנסה כלכך להחליש..הרי הקב"ה מאמין בעצמנו הכי הרבה אז איך אנחנו לא? הרי יצר הרע לא רוצה שיהיה את האמונה בנו.את האמונה שעוד בית נבנה בעם ישראל.
ויש שיעור ביוטיוב של הרב יגאל כהן ששמעתי מחזק ממש
וזה מה שהוא אמר(אני מעתיקה לך כדאי לך גם לכתוב את זה)-
"גברת יקרה,
כשאת מגיעה הביתה היום וכדאי שתרשמו את זה שתזכרו את הדברים.
ואת ככה,הדאגות שלך מה יהיה עם חתונה ומה יהיה עם ילדים.תגידי בפה:"אני יודעת שאני אתחתן עם בחור מקסים ומדהים. אני יודעת את זה ואני בטוחה בזה!" ושיצר הרע יגיד לך:"מאיפה את יודעת?"
מאיפה אני יודעת? ה' הוא בעל חסד! ה' אוהב אותי! ויותר מיזה,ה' רחמן"

וכל פעם שיש לך מחשבה כזאת לא טובה תגידי לעצמך:"בטח שמגיע לי"-וגם להגיד את כל התכונות הטובות שלך.וזה ממש לא גאווה אל תדאגי.זה באמת בשביל להגיד לעצמך את זה וזה באמת נכון.
ותמיד צריך לזכור שמגיע לנו טוב כלכך
וזה שיא החשוב בכל העבודה הזו היא קודם כל:להאמין בקב"ה,בנו שזה יקרה ולהאמין שזה יבוא בע"ה וגם לא להשוות את עצמנו-זה שיא החשוב אני יודעת שזה ממש קשה ותמיד אנחנו מנסות להשוות את עצמנו.אבל זה כלכך חשוב.ואולי גם יש בזה משהו טוב הרצון שלך לזה והשאיפה שלך לבית וכל אחת היא בת מלך! ואין סיבה הכי קטנה בעולם שלא מגיע לך.
מגיע לך בחור צדיק,ירא שמיים עם מידות טובות ממש ! וכל מה שאת רוצה בע"ה לזוגיות
וזו באמת עבודה של כולנו.. ובע"ה נזכה לזה
בהצלחה רבה!

שכתבו פה מצויין!
אם זה לא עוזר, שווה לנסות לפנות ליועצת מקצועית, יכולה לעזור המון!

לי היה הרבה בלב על חברה נשואה וזה עשה רע לעצמי..
מקווה בשבילך שהפתיחות תוביל לדברים טובים

שלקבל מכתב כזה מחברה היה הדבר הכי פוגע וחסר משמעות שיכולתי לקבל.
במחילה, בטוחה שאת מתוקה...
אבל תכלס, לא מצליחה להבין מאיפה הדחף להבהיר לה שאתן פחות חברות כי היא פחות משקיעה בך ויותק משקיעה בבן זוג שלה?
זה נשמע לח אגואיסטי וקצת ילדותי לומר למישהי "בגלל שאת בחרת לעשות משהו שיש לו השלכות כלפיי, אל תחשבי שאני לא אשאר חייבת".

סליחה. תמוה בעיני.
אולי קצת רגיש לי כי אני כלה די טריה.

כשהיא כן רואה אותי, היא יכולה לשאול אותי שאלות מאד אישיות, ולצפות שאני אהיה לידה נגיד במהלך אירועים שונים. אם יש חתונה ואני הולכת לדבר עם חברות אחרות שלי היא יכולה להתקשר אלי ולשאול איפה אני ושאני אבוא לדבר איתה וכו'.

אממה- רוב הזמן, במהלך החיים השוטפים, היא פשוט לא שם בשבילי! לא בקטע רע, אלא כי היא לא זמינה ופנויה ומשקיע המון בזוגיות שלה.

אבל כשכן יוצא לנו לדבר/להיפגש אני מרגישה שהיא חושבת שאנחנו בדיוק כמו פעם והיא מצפה ממני שאני את החלק שלי בחברות אתן במלואו, תוך שהיא לא רואה כמה היא מזערה את החלק שלה לפיצפון. 

אני יכולה להבין למה זה פוגע

אבל אני לא יכולה לחיות בשקר.

ואגב- סתם שתדעי שלהיות חברה רווקה של משהי נשואה יכול המון פעמים להיות מאד מאד מאד מאד פוגע, רק מה, זה בסדר, מותר לה לפגוע כי היא נשואה. כי היא משקיעה בקשר.

 

אני מאחלת לך להבין את החשיבות שיש בלהשקיע בזוגיות.

אם את רוצה להרגיש טוב עם עצמך שהיא מסננת אותך תוכלי לומר לעצמך שבזכותך היא לא תתגרש כי היא ידעה להשקיע בבניית הקשר שלה עם בעלה.


לא נראה לי שבאמת אין לה זמן בכלל.
אולי היא קצת עסוקה יותר מפעם , מה שקורה גם לאנשים רווקים שמוצאים עבודה אינטנסיבית למשל...
לא מגיע להם להיענש ככה...
זה סוג של משבר קצת בתחילת הנישואין לדעתי, הנושא של חברות.
ובתכלס כולם עןברים משברים בחיים, לפעמים חברים שלך זקוקים לך ולפעמים אתה להם.

זו תופעה ממש מוכרת של חברות רווקות שנוטשות את החברות שלהן עם חברות שהתחתנו כי הן מרגישות מקופחות ושהקשר השתנה ויש פחות יחס ותשומת לב.
וזה דורש המון כוחות נפש להתעלות ולהבין את החשיבות ולהיות שם בכל זאת.
אבל באמת שהרוב לא מבינות, וזה עצוב נורא

לא לגיטימי לצפות מהחברות להישאר חברות באותה צורה.

ואני חושבת שזה באמת ההבדל בין הראיה ה"רווקית" לראיה ה"נשואית"..

את מראה כאילו הרווקות נטשו כי הן לא מבינות את גודל חשיבות ההשקעה הזוגית והן מרגישות קיפוח.
ועם זה קשה לי להסכים.
זה לא שהן לא מבינות כמה זה חשוב.
הן מבינות. ושמחות שחברה שלהן משקיעה את זמנה בסוגיות שלה. על זה אף אחד לא ערער.
אבל כשמורידים מרמת הפניות והקשר שלך לחברות, הן מוצאות לעצמן מקום אחר.. וזה לא ממקום רע. זה צורך שלנו. ואם הוא הפסיק להתמלא אצל אותו אדם מסיבה כזו או אחרת הוא מוצא לו תחלופה..

וזה לגיטימי מאוד בעיניי.
אין אהבות דוד ויהונתן. בתוך תוכנו תמיד יהיו סיבות למה אנחנו חברים של אנשים. אף פעם זה לא יהיה סתם..
וברור שגם לחברה הנשואה זה קשה המעבר הזה. אבל זה לא שהרווקה מענישה אותה דווקא. זה טהעי.
וזה קצת הביצה והתרנגולת..

ואני נשארתי בלבד שלי ועם תחושה שאני רודפת אחריהן (למרות שבפועל זה ממש לא היה המקרה) ביומיום.
ופתאום יש מן קימה לתחיה קצרה כשזה מסתדר להן. כאילו הכל בדיוק אותו הדבר. בלי טיפת התנצלות שסיננו, שלא היו..
כי הן נשואות. ולהן מותר. כי הסוגיות חשובה יותר.

והיא באמץ חשובה יותר. אבל בואו נודה בזה ונודה בהתנהגות שלנו בעקבות זה.

אספר לך על עצמי. מאז החתונה ה' מזכה אותנו לעבור פי אלפיים דברים במעט זמן
מתק' הרווקות.
החיסרון חוץ מזה שזה קשה שזה תופס זמן.
את יודעת. לדוגמא גניבות
ללכת להגיש תלונה במשטרה וכו' וכו'
אז כשחברה נשואה לא מעדכנת פתאום כמה זמן.. יש לה סיבה.
אז כן אני חוששת שמה שכתבת שרווקות לא מבינות תמיד שנשואות צריכות זמן להשקיע שזה לא נכון זה מאוד נכון ואת לצערי הדוגמא לכך.
אני התברכתי ב"ה בחברות מבינות.
אני גם שומרת איתן על קשר.
מקפידה על זה.
אבל יש זמנים שאפשר פחות להיפגש.
וגם להן יש חיים. לא רק לי.
אז החברות לא נוטשות זאת את שבוחרת להרגיש נטושה ולהיעלב.
בחירה נטו שלך.
החברות משתנה.
כמו שהיא השתנתה כשהלכתן למקומות שירות נפרדים למקומות לימוד נפרדים ולא המשכתן באותו קשר הדוק מהפנימיה.
אז זה שינוי קצת יותר דרסטי.
ואת זו שבוחרת איך להסתכל עליו.

כל המאמר הוא כנל אלייך. יש לך תקופה לא משהו או עמוסה ולך יהיה טוב עכשיו שקט...
מותר לך.
תסנני. לפני הכל את צריכה לחשוב על עצמך.
את לא חייבת לאף אחד או אף אחת כלום.

לכל אחד יש את התקופות שלו.

מבינה מאוד את הצורך שלהן להשקיע בזוגיות. ומקבלת את המצב מאוד.
רק מעוניינת שגם הן יקלטו שזה המצב ויבימו את ההתנהגות של הצד השני..

ובכללי, הייתי שמחה שלא היית משליכה ומחליטה עלי החלטות על פי הודעה אחת ;)

היה עדיף להתאפק ולא לכתוב....

 

למרות שההרגשה מובנת.

שלחתי לה מייל מאד מתנצל בעקבות ההערה שלך נורופן יקרה, וכתבתי לה שעצם זה שהיא מאמינה בקשר שלנו ולא רואה בו שינוי זה דווקא מעיד על הביטחון שלה בו ועל האכפתיות שלה.

והיא הגיבה לי עכשיו

והיא כזאת נשמה מהממת

וכתבה לי שהיא מודה לי שאני משתפת אותה ועוד כל מיני מחמאות שלא אכתוב כאן, ושנשב ביחד ונדבר על זה כדי להבין יותר אחת את השניה. היא הסכימה איתי שמבחינתה הקשר בכלל לא השתנה בצורה איכותית רק בכמותית. 

לא סתם אני חברה שלה, תמיד המצב בינינו היה כזה שהיא מאד רואה את הקשר כמנוי וחתום, יציב ובלתי משתנה, ואילו אני ההורמונלית והרגישה מרגישה כל ניואנס (ובמקרה של נישואין זה לא ניואנס אלא צונאמי של רגשות ותנודות) ומפתחת חרדות מהקשר.

אז הייתי צריכה לכתוב לה את החרדות שלי (המבוססות לפעמים, כי נישואים כן מהווים זעזוע לקשר ואי אפשר להתכחש לכך), כי ככה אני, זה יותר טוב מלברוח לגמרי מהקשר, וכאן אני מרגישה שמאד התקדמתי עם השנים.

ואגב- עברתי הרבה נטישות מאד חותכות בחיים שלי! מאד! לא בא לי לכתוב את סיפורי האישי אבל הוא כולל הרבה. ואני יודעת שההודעה שכתבתי לה יושבת על זה. הנס הוא שהיא גם יודעת.

תודה על כל התגובות. המעודדות והמעירות.

 

כל הכבוד.

 

וכל הכבוד גם לה....

יכולה להגיד שמבינה אותך ממש?


שמחה בשבילך שהוביל לטוב.

שיהיה בקלות..

ובאמת נראה שהיא חברה טובה

חדשות רווקות.
במיוחד אצל נשים, המנטליות של רווקות שונה מנשואות.

שאני כל כך הייתי במקום שלך.
ולא הבנתי מה כלות / מאורסות באמת פחות פנויות.
הלוואי שתביני מה שאני כותבת מהלב! אבל כמו שאמרו לי עד שתהיי שם לא תביני.
זה עומס נפשי שמח אדיר, לקלוט!
קשר זוגי שמבשביל לנישואין ואו כמה שזה דורש! בהחלט! במיוחד שנה ראשונה, אני בהלם בעצמי מעצמי, לקח לי חןדש וחצי באירוסין לחזור לשגרה שלי (אולי אני סתם יוצאת דופן) אבל ביוםמיום בתקופת האירוסין, כן אני רואה ששולחים לי הודעות, אבל פשוט נפשית אין לי זמינות לענות! זה תקופה עם כל כך הרבה רגשות, עייפות לא מוסברת או שכן, דברים טכניים, דיבורים עם הורים.
ונשואה גם! הם לומדים להכיר,.
שוב לא יודעת כמה היא נשואה, אבל כשיש פרנסה וזוגיות, ובית ועבודה ולימודים, היא בטוח רוצה להיות שם בשבילך, אבל בעז'ה תנסי להבין גם אותה..

בכמ אני חושב שגיל 17 זה לא גיל שבו ההורים יכול להגיד לנער או לנערה מה לעשות אלא רק לייעץ.

בנוגע לשאלות שלך זה תלוי אך ורק בסוג הקשר שיש לך עם ההורים, אני לא חושב שזה משהו שאנחנו יכולים לענות עליו.

נערך

כנראה שגם לא יגידו לך להיפרד רק ינסו לעזור
פחד פרושו אי ודאות מהעתיד הלא טוב שיקרה.
לדעתי יעשה רק טוב לשתי הצדדים. את תגלי פתאום הורים אחרים. ממש ממולץ!
כמו כל דבר דרמטי שמספקים להורים, כדאי בהדרגתיות ע"י רמיזות וכ'ו

כל סוג של הורים יגיבו אחרת...

מה הכוונה "מוכנה לזוגיות"?...

 

אין דבר כזה. אם הכוונה מוכנה לחיי נישואין, מה טוב. תבדקי אם את לא צעירה מידי.

 

אם את חושבת שיש "זוגיות" בלי להתחתן, זו גם אשליה, גם שקר - וגם יכול לעלות ביוקר רב.

 

והאמירה "אני יודעת למה אני נכנסת", היא אמירה בוסרית למדי. גם בוגרים ממך שמתחתנים, לא באמת "יודעים למה הם נכנסים", אלא בודקים האם יש התאמה ורצון מספיקים כדי לבנות ביחד בית בישראל.

 

בחור ובחורה הם שונים, תפיסת המציאות שונה, אפילו התפיסה שיש שונות.. - מה שמגשר על כך, זה כשמתחתנים.

 

בצדק לא יקבלו אם את בקשר עם בחור סתם כך, לא כדי להתחתן. הרי את לא מודיעה להם על כל חברה שלך, נכון? זאת אומרת שאת חושבת שכאן זה אחרת.. אז את בעצם ממציאה "גדר" חדש: בחור קרוב, אבל לא כדי להתחתן.. נו?...

 

חוץ ממה שמצד עצם הענין אין לכך מקום, מה יהיה אם אחרי ה"חוויה" הזו, תחליטו שלא מתחתנים? אז מי שתמצאי אח"כ יצטרך לסבול מזה שהקשר הראשוני כבר לא יהיה איתו? שתשאי זכרונות ממישהו אחר שחשבת שיש לך איתו "זוגיות"?.. ואת לכשלעצמך כך תרצי להתחתן? הרי את כעת צעירה, הרוב של החיים הוא לא בתקופה הקרובה.

 

ואם מדובר אכן בהחלטה שלכם שאתם מתאימים להינשא, אז תלוי... אם זה תוך פז"מ סביר, תודיעי להורייך שמצאת מישהו מתאים, ואת רוצה להתחתן די צעירה, ואתם לוקחים לעצמכם עוד קצת זמן "להתבשל"...

 

ואם אתם רוצים, אבל עוד הרבה זמן.... אז עדיף בינתיים להיפרד. מלבד מה שבחור זה לא את, וגם היצר שלו הוא לא שלך - הרי שעד שיעבור זמן, אתם עוד תתבגרו, הדעה יכולה להשתנות. וכבר אמרנו - להגיע לנישואין עם מישהו אחר, אחרי "קשר" ממושך - זה לא דבר כדאי כלל וכלל.

מסכימה עם כל מילה לגבי גוף העניין.. אבל לגבי גוף השאלה - אני משיבה בנפרד

גם אם הם יפרדו זה בסדר, העולם לא יחרב..וההבא שהיא תצא איתו לא "יסבול" מזה שזה לא הקשר הראשון שלה.. לא ידעתי שחייב להתחתן עם הראשון שפוגשים ואם זה לא מצליח איתו אז הכל נחרב והזוגיות ההבאה שהיא תמצא תהייה פגומה..יכול להיות שיש זרמים שמסכימים עם כך, אך אני לא..מבחינתי אחרי חודש של זוגיות אי אפשר להחליט אם הבן זוג מתאים לי כחתן, ואני לא רואה בכך בעייה שהיא תבחן את הקשר ולא ישר תייעד אותו לחתונה..

אמרתי מפורש, אם מכירים למטרת נישואין, אז הזמן שלוקח כדי להחליט אם זה מתאים - לוקח. יש כאלה שיותר מהר ויש שפָּחות מהר.

 

אבל אם המטרה אינה נישואין, אלא "סתם" לבינתיים. ואשליה כאילו גם זה נקרא "זוגיות", אז זה לא נכון - ובוודאי שיכול להזיק אח"כ.

 

מה זה קשור ל"חייבים להתחתן עם הראשון שנפגשים איתו"?.. כאשר אנשים מחפשים שידוך, נפגשים ומבררים, אז גם לעיתים יכול להיות קשה אם מחליטים שזה לא זה - אבל בהיות שמראש זה ממוקד מטרה, אז הענין הוא בדיקת האופציה, ולא יצירת קשר כמטרה בפני עצמו, ללא קשר לנישואין ואשליה כאילו זה אמיתי.

 

ובוודאי שאם יוצרים כאילו "חברות" ללא קשר לתכנון נישואין אם יתברר שמתאים ובפרק זמן סביר - זה לא "בסדר", וסביר לגמרי שהבא כן "יסבול". זה שכותבים על כך בציניות, לא ישנה את המציאות. מוטב להכיר מה דברים עלולים לגרום, מאשר לסבול מהם אח"כ. וזה לא שאלה של "זרמים".. מי שרוצה להשלות את עצמו ש"זה לא משנה", עוצם את עיניו. חבל שיזיק לעצמו, חבל שיזיק לאחרים.

 

העולם לא יחרב גם מעוד דברים, זה עדיין לא אומר שלא יצא מה חורבן לאנשים פרטיים. חבל להתנסות כדי להבין.

 

[לפי סיום דברייך, כנראה לא בדיוק הבנת מה כתבתי. אז קודם כל "זוגיות" זה אחרי שמתחתנים. מכירים חודש, זה לא "זוגיות", זו היכרות שאם יש לה מטרה זה בסדר גמור, אבל זה לא "בן זוג". זו בדיוק הטעות, כאילו יש לי "בן זוג", אח"כ אחליט אם גם להתחתן איתו. כמה שזה זול. כמה שזה מזיק. דבר שני, מי אמר שתוך חודש צריך להחליט אם מתחתנים? אני לא כתבתי כך. אבל צריך שההיכרות מראש תהיה כדי לבדוק אם הוא מתאים לי לנישואין - ולא כאילו יש לה יעד בפני עצמו]

עכשיו הכל נראה זוהר ומאד מושך. אחר כך לא כל כך.
אל תעשי דברים שכמעט וודאי שתתחרטי עליהם אחר כך.
עוד יהיה לך את הזמן להנות מקשר זוגי אמיתי ומשמעותי כשיגיע הזמן והמקום המתאים. בינתיים תנסי לשמור על עצמך ולא לפגוע בזוגיות האמיתית שתהיה לך!
בהצלחה! זה לא קל אבל שווה שווה!!!!

לדעתי לא כדאי לספר.

לא הולכת להכנס לך לשיקולים, מה נכון ולא נכון כמו שחלק מהאנשים פה לצערי נוטים לעשות..
בסופו של דבר שאלת האם כדאי לספר להורים,
לדעתי אם יש להם התנגדות בתחושתך אז כדאי שלא...זה פשוט מוסיף לחץ מיותר ולא מוסיף לקשר אם הם יידעו.

לא כל המשפחות וההורים הם כאלה שיקבלו כל דבר שהילד שלהם יבחר לעשות בגיל 17.
תיהיי חכמה ותבחרי את המלחמות שלך וההתמודדויות שלך.

יביעו איזו שהיא קבלה לדרך שלך.
בנוסף, הורים כמעט תמיד מגלים מה קורה איתך, ועדיף להיות כנים איתם.

בהצלחה רבה

הייתה מישהי מהמשפחה שלי עם סיפור דומה...

 

היה לה חבר כמו שאת מתארת - מחפשים אם זה אמיתי ואז הם יתחתנו

כולם אמרו לה שקשר כזה לא מחזיק, זו לא אהבה אמיתית וכו'

 והיא הייתה בטוחה שהיא יודעת מה היא עושה,

וכל מי שמעיר לה כנראה דתי מידי, ולא מבין כמה הבחור טוב וכו'

עד שיום אחד, הכל התפוצץ לה בפנים. והיינו צריכים לנחם אותה איזה שבוע שלם שתפסיק לבכות 

 

בקיצור, אחותי היקרה, תקשיבי למבוגרים.. הם לא נגדך תאמיני לי.

אם את מוכנה לזוגיות, תצאי בצורה מסודרת עם מטרה מוגדרת. 

 

ד. כתב לך דברים חכמים

מכירה מישי מהמשפכה שרצתה להיתחתן עם בחור והיתחתנה וההורים אסרו עליה

בסופו של דבר ילדה ילד  והתגרשה ושגדל הוא עבר לאבא התחתנה עוד פעם והתגרדה על כל  אחד ההורים אסרו =לא הקשיבה=והינה תוצאות.

במקרה ומרשים הינה דו שיח

אמא אבא ניראה לי שיש מישו שאני יכולה להתחיל איתו בקשר הוא ניראה....והוא...משפחתו...

לאחר כמה ימים הינה הוא מתקשר לשים על רמקול...?

אנחנו קודם מבררים דברים לבד,

ואז אם ישנה הסתפקות מראים את הנתונים לאדם מבוגר שמבין. או לכמה...

 

 

רק שבמקרה של השואלת,  חוץ מהאיסור שקיים,

הדבר ידוע לכל מבוגר נורמלי שרוב הסיכויים שקשר כזה נועד לכישלון.  

 

שתספרי להורים לאט לאט ובעדינות ואני בטוחה שהם יקבלו את זה אפילו אם זה נגד מה שהם חושבים כי בסופו של דבר הם רוצים את ההכי טוב בשבילך,לא ??

את הבת של ההורים שלך, תחשבי לפני כן איך לעשות את זה בדרך הכי רכה ומבינה..

אני רוצה להסביר לך את העמדה שלי -
את צריכה לספר להורים לא רק בשבילם,
אלא גם בשבילך.
כל דבר שאנחנו מסתירים מההורים - יש לזה ניחוח של דבר ''אסור'' שמרגש אותנו.. במיוחד בגיל ההתבגרות.. ולא בטוח שזה יוביל לתוצאות חיוביות.
אם אנחנו מרגישים צורך להסתיר משהו - זה לפעמים תמרור אזהרה בשבילנו שאולי אנחנו מסתירים מעצמנו מהמודע שלנו משהו חשוב..
ולכן, הורים בוגרים תמיד יהוו בשבילנו מקור תמיכה
הקרקע בטוחה להישען עליה.
במקרה שתהיה בעיה -
או רק כדי להיות ולהרגיש בטוחים שאנחנו נוהגים בחכמה ולא מתוך פזיזות נעורים..
דבר נוסף וחשוב - זה הקשר הפתוח בין הילד להורה. קשר שבנוי מהסתרות.. יכול ליצור משקעים טבעיות אימון בהמשך.. גן מצידך, וגם מצד ההורים.

אני אישית לא חושבת שקשור עם בחור שלא למטרות חתונה בזמן הקרוב הוא דבר טוב..
אבל אם את כן הולכת על זה - אל תסתירי..
גם בשבילך, וגם בשביל ההורים שלך..

לי היה חבר מגיל 14, כיום אנחנו בני 23, נשואים באושר.. אני הכי שמחה שבעלי הוא החבר הכי טוב שלי ושיצא לי לעבור איתו כל כך הרבה שלבים בחיים. כל אלה שאומרים שחבר בגיל הזה לא מוביל לשום דבר- טועה.. התחתנו בגיל 19, ואני חושבת שגיל 17 זה לא מוקדם מידי לקשר, וזה יכול להתפתח לאהבה אמיתית ונכונה וכן לחתונה. חייבת לציין שיש לי אחיות וחברות שגם כן היו בקשר עם מישהו בגיל נורא צעיר והתחתנו איתו בסוף. אני רואה בכך רק ייתרון. ככה שאל תתני לאנשים להוריד אותך מהעניין. רק תדעו איפה לשים את הגבולות שלכם, ותנסו לנווט את הקשר למקום בוגר..
לגבי ההורים- אני לא הייתי מספרת להם כרגע. אני סיפרתי רק בגיל 17.5 בערך, אחרי כמה שנים ביחד..כשהייתי כבר בטוחה שהקשר ממקום עמוק ולא ילדותי..כשכל הסימני שאלה מהזוגיות שלכם ירדו, ותרגישי שזה זה, והוא ירגיש מוכן להגיע לפגוש את המשפחה שלך, אז תשתפי.. ככה הם גם ירגישו ממך ביטחון בנוגע אליו ויהייה להם יותר קל לקבל ולשמוח איתך.. אך אם תגיעי מהססת ולא בטוחה ולא תפגישי אותם איתו- אני מאמינה שהעניין לא יעבור בעיין יפה.. בהצלחה

שקפצו מהגג ויצאו בסדר.

 

הבעיה היא כשהם מיעצים כך לאחרים.

 

ראשית, זה נגד ההלכה. הרי לפי ההלכה צריך "להתרחק מנשים" שלא לצורך נישואין. בוודאי לא סתם ליצור קשר אישי חברי.  

 

דבר שני, אני מכיר גם כאלה שיצרו קשרים כאלה בגיל צעיר, אבל בהיות שזה באמת שלב בוסרי ומתפתחים אח"כ, לא המשיכו כשבגרו וגילו שזה לא לנישואין - והסריטה נשארה. זה בהחלט יכול להיות על חשבון מי שבא אח"כ. הראשוניות נפגמה. לא שאין סיכוי, אבל זה מזיק.

 

דבר שלישי, גם מכירים כאלה שיצרו קשר מוקדם, ולמרות שרצו "לשמור גבולות" לא בדיוק שמרו. גם זה פגם. בין אם התחתנו, ולא הגיעו לחתונה כמו שהיו אמורים. קל וחומר כשלא התחתנו ביניהם בסוף.

בלי לדבר על ה"ראש" השונה לבנים ולבנות.

 

טוב מאד שקשר מתחיל באמת מתוך נישואין. מתוך שמשפחה, אחרי בירור שמתאים. יש בכך צד של יתרון גדול גם מול כאלה שכאילו נהנים מכך ש"הכירו" זה את זה עוד כילדים.

איך הצלחת לא לספר להורים שלך לזמן ממושך?
שמים לב גם שאת יותר בטלפון, שאת נוסעת הרבה. איך הצלחת להסתיר את זה ממההורים שלך?
וגם זה לא פגע בהם באיזשהו מקום שלא שיתפת אותם?

ובלי קשר ממש תודה על תמיכה והיעוץ;) ♡

זה מי שאומרת לך שתמשיכי עם זה. אע"פ שמי שכתבו לך ההיפך, התכוונו לטובתך לא פחות.

 

כי כעת את נסחפת לשם.

 

אם זה לא יצליח - את עלולה להצטער על ה"תמיכה" הזו. קחי בחשבון..

אני גם לוקחת בשיקול את הצד שלך,פשוט זאת לא הייתה השאלה שלי. הדעה שלך דומה לדעה של ההורים שלי ואני לא מסכימה עם הדעה הזאת, גם לפני שהיה לי חבר. לא הגבתי לדעה שלך כי לא שאלתי עכשיו אם כדאי שיהיה לי חבר או לא (זה כבר התמודדות שלי עם ההחלטות שאני עושה)
שאלתי האם כדאי לספר למרות שהם לא תומכים ולא מאמינים שנכון,
היא ספציפית ענתה על השאלה, לכן הגבתי.

גם אם לא הייתם בצד ה"תומך" פשוט אין לי כל כך מה להגיב על זה.
אבל באמת תודה ומעריכה את הניסיון לעזור.
ומכבדת בסוף את הדעה של כל אחד ואחד גם אם לא מסיכמה; )
ומקווה שאני אבחר את הדרך שהכי נכונה לי.

כשהייתי קטנה לא כל כך יצאנו.. היינו ילדים. הייתי מדבר בטלפון בחדר וזהו אחרי שהתחלתי לצאת בערב או משהו פשוט אמרתי שאני יוצאת וזהו האמת שההורים שלי מאוד תמכו ואהבו מרגע הראשון והוא היה אצלנו כל הזמן.. האמת שלא סיפרתי סתם כי לא הייתי ילדה מאוד משתפת ופתוחה, לא בגלל שפחדתי מהתגובה שלהם

פשוט כדי לשתף מה שעובר עלייך.

כי הם ההורים שלך, וגם אם הם לא בעד חשוב שהם ידעו שמשהו כזה קורה.

זה לא נורמלי זה משהו שגוי..
וזה פשוט לא נכון להגיד לאנשים אחרים לעשות את זה גם.
כברירת מחדל סבבה כברירה ראשונה? ועוד לחשוב שהכל תקין עם זה?
חישוב מהיר הייתם בני 14 התחתנתם בגיל 19 חמש שנים ביחד
חברה יש המלצה חדשה והכי נכונה תצאו חמש שנים!!
את כבר התחתנת אבל להגיד לאנשים שכל החיים ראו בחבר בגיל צעיר טעות מסיבה נורמלית- זה לא היה קשר למטרת חתונה,
תמצאי לי ילדה בת 14 שיודעת שהיא רוצה להתחתן ?
נו באמת

קודם כל אני מחכה שהקשר יחזיק מעמד תקופה של חודשיים... משהו כזה ואז פשוט בא ומספר לאמא שלי ב"דרך אגב".
אמנם לא עשיתי את זה תקופה של שנה +- (לא יצאתי עם מישהי בשנה האחרונה חודשיים לפחות)

כמובן שהתשובה היא כן. הם ישמחו בינם לבין עצמם מעצם השיתוף שלך. טיפוח הקשר עם ההורים צריך לתפוס מקום משמעותי בחייך.
איך לספר?
תארגני לך "פגישה" עם אבא או אמא. תצאו למקום נעים. תפנקי ותתמלאי כוח מההרגשה שאת נותנת לאדם שהיה שותף ליצירתך. ההורים הם מקור החיים שלך והבסיס לזהות שלך. מהם מגיעה תחושת השייכות שלך לקולקטיב שנקרא עם ישראל. את תכירי את העוצמות של העם כשתתרמי בשירות לאומי/תלמדי במדרשה.
מתוך המקום הגבוה, לספר לאמא או לאבא יהיה יותר קל.
בהצלחה.

שאת הולכת בדרך שלך מתוך מחשבה ומכבדת ג''כ את המקום של ההורים והמשפחה... זה נקודה ממש טובה לבניית משפחה משל עצמך

נראה לי שכדאי כן לשתף את ההורים גם אם לא את האחים ושאר המשפחה, כי בסוף החוות דעת שלהם יכולה לתת לך כיוון חשיבה שיעזור בהמשך

אז צריך לספר להם לדעתי מתוך רצון באמת לשמוע את הדעה שלהם ולקחת אותה בחשבון, גם אם את לא הולכת להקשיב לכל מילה- כי בסוף את בן אדם בוגר... לכן שווה לך לשתף אותם ולשדר להם שאכפת לך מה שהם חושבים ואת לא באה רק לסמן ''וי'' על זה שאת מספרת

גם בתור הורים הם מן הסתם דואגים ורוצים שיהיה לך טוב, ולא שהם סתם רוצים לפרק את החבילה שלכם... אז אני חושב שממקום כזה תוכלו לפתח שיחה בצורה טובה ובע''ה תתגלגלו למקום טוב👍

דווקא עצם זה שההורים ידעו על הקשר יכול לשמור עליו לקשר טוב, תקין, ואולי אפילו למנוע נפילות כי יהיה לך את מי לשתף גם אם הם לא יסכימו איתך

עכשיו אפשר לדון במציאות שכבר קרתה, לדעתי דווקא עכשיו הכי חשוב שלא תפחדי ותאמרי זאת להורייך, מתוך שתבני שגם הורייך היו רוצים שתהיי כמה שפחות עם חבר ושתתחתני אתו מהר (בהנחה שהוא שומר על ההלכה).

בכל אופן הרבה הצלחה והארה פנימית.

יש הורים שמוכנים לקבל ולהשלים גם עם דברים שהם לא מסכימים לגביהם,

ויש הורים שיפעילו עלייך לחץ כבד להפרד מהחבר.

 

אם הם מהסוג הראשון, אני ממליץ לך לשתף אותם.

בהתחלה זה יהיה קצת קשה, אבל אח"כ תהיה הקלה גדולה,

וזה גם יכול לעזור לזוגיות שלכם להתקדם למקומות יותר חיוביים..

 

אם הם מהסוג השני, אני אישית הייתי מסתיר מהם.

אתה שמיניסט
לדעתי אתה לא צריך לכתוב רשימת מטלות
את רוב הדברים לומדים דרך החיים. אל תילחץ.
זה קצת מזכיר לי את כל השרשורים פה של 100 דרכים לזהות האם אני מוכן להתחיל לצאת
כשרוצים יודעים
אתה לא צריך ללמוד על איך מסתדרים כלכלית ומהן הדרכים לקחת משכנתא-בעיתו ובזמנו תדע ובנתיים תתנהל נכון כלכלית ואל תתפרע
באמת מעריכה את הרצון שלך לבוא מוכן אבל אתה פשוט דרך החיים תלמד
עבודת המידות היא הכי חשובה והיא נוגעת לכל תחום שכתבת-את זה תעשה

אני מסכים שתיקון המידות זה חשוב מאוד, ואני גם לומד ספרים ומיישם, אבל נראה שהרבה זוגות נמצאים בבעיה בגלל מטלות קטנות (אי שטיפת כלים לדוגמה) או הרגלים שמפריעים לצד השני ( לדוגמה בעיות היגיינה, חוסר סדר) לאו דווקא בהקשר התנהגותי חברתי. אז כמובן שתקשורת טובה תעזור לפתור את הבעיה בשלב מוקדם, אבל אם אפשר לפתור בעיות מסוג זה לפני שנוצרה אז למה לא?

מידת הזריזות ומידת הגאוה
הרי כל מי שיש לו לב טוב ומידות טובות אם אשתו תבקש ממנו לשנות איזה הרגל סתם דוגמה-לזרוק את הנעליים בסלון
הוא יעשה בשבילה
וכל אישה כזאת גם תדע שהאמת לא נמצאת רק אצלה ולדעת לקבל ולהכיל-מתוך ענוה
הכל מתחיל ונגמר במידות

אם יש מידות טובות ורצון ואין אפשרות להתאמן בהם אז לא יצא כלום בשטח...

תתאמן על החברים, המשפחה, ועל כל מי ומה שאתה פוגש בעולם! ושלא יעלבו זה גם בשביל ההווה, לא רק לזוגיות.
רב שלי אמר שלפתור בעיות עם חברה בחדר, זה טוב גם לחברות וגם מאמן לזוגיות.
כל עבודת המידות שלנו היא בשבילנו ומי שסביבנו מעכשיו וקדימה.
'ואהבת לרעך כמוך' ו'מה ששנוא עליך אל תעשה'.. זה הבסיס וגם הבסיס לזוגיות טובה.
וכן, שטיפת הכלים, ואם לישון עם מזגן, ולהקשיב, ולכבד את הדעה של השני, ולדעת לבקש, ולא 'לדרוש'.. זה הכל עבודת מידות.
כלפי ההורים, חברים, וכל אחד, בזוגיות זה ביותר.

תיקון המידות..
בהצלחה

למה נזכרת להתחיל לעבוד על זה רק עכשיו בשמינית?

להתכונן לזוגיות צריך להתחיל כבר בגיל 6.
בינינו, נראה לי שכבר איחרת את הרכבת..

כתבתי בחצי ציניות, אבל המסר הוא אמיתי,
מקווה שהבנת לאן אני חותר, ואם לא אז אסביר לך..

גם אני קראתי בספר "ואהבת לרעייתך כמוך" של הרב אבינר את הסיפור על הזוג ששאלו רב איך לחנך את הילד שלהם והרב ענה להם כלשון הזו בדיוק, קצת עיון בשאלתי יבהיר שהתכוונתי לעצות מעשיות (עיין כותרת או "ומכיוון שלדעתי אני כנראה די מוכן מבחינה מחשבתית והתנהגותית" ולא חסר עוד דוגמאות), שכמובן לא שייך ללמד ילד בן 6 ניהול הוצאות והכנסות לדוגמה...

אי לכך לא ברור לי על בסיס מה אתה חושב שהתחלתי להתכונן לזוגיות באופנים האחרים עכשיו?

ולכאורה גם אם כן, עדיף מאוחר מלעולם לא...

ולחשוב איך את היית רוצה במקומו שיפרדו ממך אחרי קשר כזה

להכין אותו מראש ולשתף אותו בחששות שלך לגבי הקשר..
לדעתי לא ראוי לחתוך קשר ארוך בטלפון..
ממליצה לידע מראש שאלו כוונותייך ולהיפגש למפגש פרידה מסכם. תמיד עדיף לסיים קשר באווירה נעימה ותוך שיח..

לעשות את זה פנים אל מול פנים.

לברר שאת שלמה עם ההחלטה שלך (הרי אם תתחרטי על זה אז זה עלול לפגוע גם בך...)

לא להישאר עם הבחור בקשר לאחר מכן.

לא לשחק משחקי אגו

לעשות זאת ברגישות.

לאחל "בהצלחה" ממקום אמתי.

 

בהצלחה.

תנמיכי ציפיות שתפי בקשיים. ואחרי תקופה תעלי את הנושא. תני לזה זמן...

אם את רוצה להיפרד מהחבר, הכי חשוב שתגידי לו למה את חושבת שזה לא מתאים והקשר לא יצליח , ותשתדלי להיות כנה ואמיתית בנושא הזה ,זה יחסוך הרבה כאב
חוץ מזה אל תמרחי את הזמן , זה שיא המעצבן שבת הזוג לאורך תקופה מתקררת ומתרחקת ושוב פעם מתקרבת ואז מייבשת,ככה צעד אחד קדימה שני צעדים אחורה.. אם את רוצה לסיים אז שיהיה מהיר יחסית.
עוד משהו- אל תלכי ממנו בנחמדות יתר, זה מכאיב בדיוק כמו שחותכים בחוסר רגישות ואולי אפילו יותר

פה אני לא רוצה להרחיב בפומבי מדי

זה לא אתה זה אני

אין פה שחור ולבן, ויהיו פה הרבה דעות.

אני גם מסכים על ב'.
אבל לא ברור לי אם את מסכימה בסוף,
כי בהמשך כתבת שהתורה אמורה לעדן וכו'.

ברור שהחלק עיקרי בעבודת ה' הוא תיקון המידות.
אבל זה לא ברור לכולם לצערנו.
ובהחלט יש כאלה שלומדים תורה הרבה שנים אבל לא השתנו הרבה.
זה מצריך עבודה אישית, ולימוד תורה מתוך כוונה נכונה.
ולכן לא נכון לדעתי לחשוב שאם מישהו לומד תורה הוא בהכרח גם ישתנה בעתיד.
צריך לבחון את המצב בהווה.

לגבי א' לא יודע אם אני מסכים, גם לא בטוח שהרב התכוון למה שכתבת- ששאר הדברים לא חשובים בכלל.
אלא שהרב רצה להדגיש שהמידות זה הדבר העיקרי שצריך לבדוק, ועל שאר הדברים אפשר להתפשר קצת, אבל כן לראות שהכיוון הכללי מתאים.
לא בטוח שהרב התכוון לזה, אבל זאת דעתי לפחות.

ולגבי ב', לכן כתבתי שאני נוטה להסכים, כלומר זה בהחלט נשמע הגיוני אבל בגלל שאני יודעת שכמו ושכתבתי, התורה משנה את האדם לטובה.. חשבתי ועדיין חושבת כך, אבל בזכות השרשור הזה הבנתי שהתורה מעדנת ומשנה לטובה את מי שמאפשר לה להשפיע עליו.. 

 

ו.. כן, זה שיעור שהוא מסר לבחורים, וכנראה כמו שכתבו בתגובות פה, הרב קצת הקצין כדי להדגיש את הנקודה שהוא רצה לדבר עליה שזה היה בן אדם לחברו ועבודת המידות..

 

תודה על התגובה

יש מידות אבל אין תורה ומצוות- לא מתחתנים. בגלל שאת רוצה בית של תורה ומצוות, את לא יכולה לסמוך על כך שהמידות שלו יהפכו אותו לבן תורה.

יש לו תורה ומצוות אבל אין לו מידות- לא מתחתנים. בגלל שחיי התורה האלה בדרך כלל קשים וחסרים מידות ודרך ארץ. את רוצה בעל שיש לו גם מידות, גם בגלל היחס כלפיך וכלפי הילדים וגם שיהיה דוגמה אישית לילדים. אין לך ביטחונות שהתורה והמצוות שיש לו יקנו לו מידות בהמשך.

את רוצה גבר שהוא גם בעל מידות וגם בן תורה. תורה בלי מידות ודרך ארץ היא ריקה מתוכן. התורה הולכת יד ביד עם המידות ודרך ארץ, אי אפשר להפריד אותה מהן ולקיימה באמת.

ולא מתחתנים עם פוטנציאל, אלא עם האדם שעומד מולך בהווה.

והתגובה שלך נותנת לי תקווה.. כי חשבתי כבר שאני היחידה שחושבת ככה.. מקווה שזה אכן קיים בע"ה 

 

תודה על התגובה

קוראים לו (לשיעור) 'איך בוחרים חתן' והוא מסביר שם ממש טוב מה קריטי, ומה חשוב אבל לא מונע אפשרות להתאמה...
ממש מומלץ לכם לראות - תחפשו ביוטיוב.

העולם לא שחור לבן.
אולי הוא הגזים כדי להדגיש שבכל אופן לא מתפשרים על מידות

זה שיעור שהוא מסר לבחורים, וכנראה כמו שכתבו בתגובות למעלה, הרב קצת הקצין כדי להדגיש את הנקודה שהוא רצה לדבר עליה שזה היה בן אדם לחברו ועבודת המידות..

 

תודה על התגובה..

אבל מי שיש לו מידות טובות הוא אדם אמיתי שמוכן להקשיב ולהשתנות וזה די מבטיח שאם יראה את האמת ילך אחריה

אתה בעצם אומר שבחור שאין לו תורה ומצוות, אפשר לסמוך על המידות שלו, ולהתחתן אתו על סמך זה שהוא מתישהו בחיים, אם בכלל, יראה את האמת וירצה לרוץ אחריה.. ? 

 

נשמע לי ממש מפחיד, מי מבטיח לי דבר כזה? 

זה קיים? זה הגיוני..?

 

וחוצמיזה, יש מלאא אנשים שהם מלאים בנתינה וחסד וכל טוב באישיות שלהם אבל אתה יודע שהם אפיקורסים? 

אני מכירה לפחות 3 כאלה, שאני באמת לא יודעת לתאר לך איך הם מתנהגים עם הסביבה שלהם ואיזה סבלניים ואנשים עם לב טוב.. אבל הם נגד ה' והתורה בכל רמח איבריהם...

 

קצת קשה להבטיח.. 

אבל יש מצבים שהאמונה באדם הזה תביא אותו לאמונה בה'
ראי את רחל ורבי עקיבא ויש גם סיפור על בחור ששאל את הרב אליהו אם להתחתן עם חורה חילוניה שהכיר כי המידות שלה ממש טובות וכו
הרב אמר לו שכן.. והיום היא דתייה.
זה לא מתאים לכל אחד מן הסתם

על ההלכה אין להתחתן איתו אפ"י אם יש לו מידות. כנראה התבלבלת אין מצב שהאדמו"ר מסלונים אומר את זה אנחנו אנשי הלכה! ורק מתוכה באים אל הרוח והמידות.

זה שיעור שהוא מסר לבחורים, וכנראה כמו שכתבו בתגובות למעלה, הרב קצת הקצין כדי להדגיש את הנקודה שהוא רצה לדבר עליה שזה היה בן אדם לחברו ועבודת המידות..

 

תודה על התגובה..

עבודת המידות היא עבודה קשה
והמציאות מוכיחה לצערינו שפלפול לבד לא די בו..

אי אפשר לדעת אם אדם לומד תורה לשמה או לעשות אותה קרדום להתחפר בה.

ולכן אם הציעו לך בחור עם מידות טובות אל תפסלי כי את נעולה על קו מסוים.
אם הוא לא שומר מצוות אז ברור שלא!!!!!!!
אבל אם הוא שומר מצוות תפגשי

כלומר, יש אחד ששומר פחות ויש אחד ששומר יותר, ויש לי שאיפות גבוהות בעניין הזה, וזאת בעצם השאלה, להיפגש איתו כשהוא 'מקרטע' כזה, או מלכתחילה לא לתת לזה צ'אנס כי אני הרבה יותר מזה ויש לי שאיפות להתקדם בעצמי עוד.. 

שראתה את 'עקיבא' שהוא מעולה וצנוע. (לשון הההשיר הידוע ע'פ מילות גמ')
ועל סמך רצון בלבד התחתנה איתו.

תודה, אבל אני לא רחל, ואני לא לוקחת פרויקטים לשיקום, 

ואביא דוגמא: ניפגשתי עם בחור ש..איך אמרו לי עליו בעדינות.. "הוא ממש אוהב את השבת.." וזהו! וזה אפילו לא אומר שהוא שמר אותה!

הוא היה חילוני לכל דבר רק כשהוא פגש אותי הוא שם כיפה על הראש, האמא שלו דיברה איתי לפני הפגישה וביקשה ממני בכל לשון של בקשה 'אל תדברי איתו על הדת בפגישה הראשונה והשנייה כי תאמיני לי שזה רצון משותף שלנו (ההורים של הבחור) ושלך (שלי), אנחנו רוצים שהוא יחזור בתשובה, ואם את תהיי אישה חכמה את תצליחי לעלות אותו למסלול של תורה ויראת שמים, כשהבחור אפילו תפילין לא מניח בבקרים. וגם אז היא נתנה לי את הדוגמא של רחל אשת ר' עקיבא. 

והייתי מאוד סבלנית ומאופקת לא לצחוק לה בפרצוף לסובב את הגב וללכת. 

האם זה נשמע לך הגיוני?? אמא שלו הכריחה אותנו (את הבן שלה ואותי!!!) להיפגש, נפגשנו בכוח!! היא שמה לו משפטים בפה לומר לי בפגישה!! 

 

סליחה ממש שהתגובה שלי תקיפה כ"כ, זה פשוט הזכיר לי את המקרה הנ"ל וזה מרתיח אותי כל פעם מחדש. לא יודעת איך בכלל נתתי לזה לקרות.. וזה ממש על קצה המזלג מה שכתבתי, זה היה הרבה יותר חמור..

 

אז לסיכום, לא, זה ממש לא בא בחשבון. 

 

 

יעקב אבינו נענש על כך ששם את דינה בתיבה כדי שעשיו לא יתחתן איתה.
לאשה יש כח גדול להשפיע על בעלה. אם דינה היתה מתחתנת עם עשיו הוא לא היה נשאר עשיו.
רוצה לחלוק על רבותינו? תפד'ל.
רוצה להגיד שאת לא דינה - יתכן. אבל זו הדרכת רבותינו.

אתה באמת מאמין שאישה בדור שלנו יכולה לעשות כזה דבר?

 

השאלה אם לכל אחת זה מתאים.

תודה וסליחה 

זה נכון שאשה יכולה להשפיע על בעלה אבל לא מתחתנים על דעת זה.

 

מפריע לי לראות אותך מתנצלת שלא במקום לכי עם האינטואיציה שלך, נשמע שהיא אומרת לך דברים נכונים.

את לא צריכה להתנצל כלל, ההבדל שמעלה בך כעס הוא שאותך ניסו לכפות לכך ולשכנע. את לא חייבת להתאים לכל הסיפורים. גם לאה לא רצתה להתחתן עם עשו.. מי שמתאים לה, בוחרת בזה מרצונה (האמיתי, לא שטיפת מוח) ושמחה בכך

דבר ראשון לבדוק את המידות דבר שני מידות ודבר שלישי מידות.

לשאול שאלה קטנה (אני שואל סתם מתוך ענין, לא חלילה לקנטר וכדו'):

 

אם היה מדובר בבחור עם מידות טובות, ומשתדל ללמוד ככל יכולתו אבל- מה לעשות, הוא לא מאוד חכם.

 

היית פוסלת?

 

 

יותר חשוב לי הרצון והשאיפה להתקדם.. ברגע שיש את זה במוקדם או במאוחר זה יקרה, 

אני למשל, אני לא יכולה לומר על עצמי שאני מלאה בכל טוב מבחינת מידות ותורה או צניעות, אבל אני יכולה לומר בפה מלא שיש לי שאיפה להתקדם, אני לא רוצה לעמוד במקום ברוחניות שלי בע"ה.. הלוואי שאזכה והרצון הזה רק יתעצם ויתגשם.. 

מסכים ממש עם כל מילה! 

הבעיה של הבחור השני מובאת בעלון קרוב אליך של השבת הרב טל ראש ישיבת תורת החיים אומר בשם הריב״ש שיצר הרע לא מתנגד ללימוד תורה שלא מביא ליראת שמים ולמידות טובות.
אדם כזה יכול להיות מחלל שם שמיים כי הוא מבזה את התורה הקדושה בהתנהגות נלוזה. מצד שני אדם עם מידות טובות בכל התחומים יסגל לעצמו גם הרגלים של קביעת עתים לתורה עם הזמן והשפעה חיובית של אשתו תועיל.
נדמה לי שאת מחפשת בחור שיש לו ידע תורני ולא ברור לי מה היתרון שבדבר, במיוחד אם חייך לא יהיו חיים וללימוד אין משמעות לא רוחנית ולא גשמית וכולו באוויר.
אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוונו לשם שמיים...
הייתי עושה חילוק בין מוסר לידיעת תורה, בגן השלום בפרק א׳ כמדומני מובא דוגמה על אדם שלומד תורה בפרישות ולא התחתן ובנוסף על אדם שהיה עושים חסדים ולומד תורה אך לאשתו לא התייחס כראוי, והתיאורים שם על מעלת האנשים הללו בעולם הבא לא משהו ומכאן תביני את הרוע שבמעשיהם...

בהקשר לבחור הראשון, יהודי שלא עושה מצוות ופחות דתי הוא לא בחירה טובה למישהי דתייה שרוצה להקים בית נאמן בישראל...
נראה שאת צריכה לעשות בירור לגבי מה ראוי לחפש ולהעריך באופן כללי, הרב אבינר מסביר ע״פ הרמב״ם בספר תמימי דרך (ממליץ לקרוא שם בפרקים על אידיאל האדם ומימוש עצמי) מפסוק בירמיהו שהדבר היחיד הוא יראת ה׳ ומימוש שלה בעולם (״כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני ה׳ עושה חסד משפט וצדקה בארץ...״).
ד״א נדמה לי שאת חושבת שמידות טובות זה התנהגות טובה בחברה, אבל זה גם התנהגות של אדם באופן עצמאי...
שבוע טוב ויהי רצון שכולנו נבין את החשיבות האמיתית בחיים...

מידות טובות, חשוב ומרכזי.

 

ולאידך - מי שאינו בעל מידות טובות חלילה, אז את לא יכולה להסתמך רק על זה שלומד תורה, כי אולי זה ישנה אותו. נכון שלימוד אמיתי של האדם מעדן אותו, אבל בשביל זה צריך גישה נכונה לתורה. וגם תלוי מי האדם. אולי זה עידן אותו ביחס למה שהיה בלי זה, ועדיין זה לא מי יודע מה?...

 

 

אבל לומר שאם יש לו מידות טובות, אז כבר לא משנה תורה ומצוות - זו כבר נראית הקצנה. ולא כל דבר ש"מצטטים" באמת נאמר בדיוק. לפעמים שמועות עוברות "חוויות" בדרך ומשנות את צורתן המקורית.

חז"ל אמרו שאדם ישיא ביתו לתלמיד חכם. אז נכון שת"ח בדברי חז"ל כולל גם את ההנהגה המידותית, אבל גם מתוך תורה.. כך שאי אפשר "לבטל" את הצד הזה.

אבל הכי חשוב בסופו של דבר זה להקשיב לעצמך..

ואם שמעת כיוון חשיבה שאת לא מסכימה לגביו,
גם אם זה מישהו שאת מאד מעריכה,
את ממש לא צריכה להרגיש מחוייבת לאותו הכיוון.

יש כאן אמירה פשוטה לחלוטין, קודם להיות בן אדם ואח״כ לומד תורה, לא ברור לי למה שהיא תרצה מישהו שלומד תורה כאשר אומרים לה שהלימוד שלו לא נחשב...