משתף כאן דברים שפרסם הרב שרלו, תודה ל@די"מ על השיתוף:
שאלה:
"הרב שלום רב וחג אורים שמח.
אני בעל תשובה מזה 7 שנים ולפני 4 שנים התגרשתי לאחר מספר חודשי נישואין עקב החלטתה של זוגתי לחיות חיים שאינם דתיים. אני אדם נורמטיבי,קובע עיתים לתורה, נאה (כך אומרים לי), קצין לשעבר, ובעל תואר ראשון ושני.
אני פונה אליך כי אני מצוי בסערת רגשות קשה עקב היחס המחפיר לו אני זוכה מצד המגזר הדתי לאומי והחרדי עקב היותי גרוש: כמעט ולא מציעים לי שידוכים ואני מוצא את עצמי בדילמה הזויה: לשקר ולא לספר שאני גרוש ואז להחשב שקרן או לא לומר כלום אלא רק לאחר 3-4 דייטים (מפאת חשש לגניבת דעת).
רק לפני חודש אמרה לי בחורה שיצאתי איתה 3 חודשים (למען הסר ספק לא הכרתי אותה בשידוך) שהיא רוצה להתחתן ולאחר ששקלתי זאת הסכמתי. מיותר לציין שספרתי לה שאני גרוש לאחר מספר פגישות והיא אמרה שכלל לא אכפת לה.
כשאביה והרב שלה שמעו שאני גרוש הם עשו לי את המוות: אבא שלה תחקר אותי בשאלות להבין מה קרה איתי כאילו אני אסיר משוחרר, זאת לאחר שאמרתי לו מפורשות שהיה מדובר על חוסר התאמה ואין לי מה להוסיף - ואני לא מתכוון להמציא אגדות על מחלות נפש כמו שהמון אנשים עושים. זאת ועוד, גם ראש הישיבה שלי שוחח איתו וגם פוסק מאוד ידוע שוחח עם הרב שלה אך מבלי הועיל - הם הלחיצו אותה והיא ביטלה.
הרב ואביה שאלו את הפוסק ואת ראש הישיבה ״האם הם היו נותנים את הבת שלו לגרוש בן 33?״ - פשוט נפגעתי עד עמקי נשמתי. קשה לי לישון ואני לא מפסיק לבכות מאז - במיוחד שאני יודע שהיא החצי השני שלי (גילוי נאות: יש בינינו פער של מס׳ שנים). יש פה חוסר הלימה בין התורה לבין התרבות הדוחה הזו שבעיני מהווה חילול השם גמור - אני לא פושע. מאז אני מצוי בסערת רגשות."
תוכן התשובה:
שלום וברכה.
אוי....
איני יודע לעשות משהו טוב יותר מאשר לפרסם את דבריך כפי שהם, ולומר שאני מזדהה הזדהות עמוקה מאוד עם כל מילה שכתבת.
גרושים וגרושות אינם פסולי חיתון. כל נישואין הם מסע משותף אל הלוא-נודע. צריך לעבוד קשה, לצרף הרבה נכונות ורצון, לפתוח את הלב, וכמובן שלפנות לריבונו של עולם בתפילה שיסייע - ואלו כלים מצוינים למסע המשותף הזה, אולם אין כל וודאות, בכל נישואין, כי הם ״יצליחו״ (שאלה בפני עצמה היא מהי ״הצלחה״, אך זה נושא אחר).
ולפעמים אדם מתחתן עם מי שאינה מתאימה לו, או להפך, והדרך הנכונה והראויה היא להתגרש, ולפנות לדרך מחודשת, בה כל אחד מהצדדים ימצא את השותף המתאים לו לאותו מסע מיוחד אל הלוא נודע.
ההנחה שהגירושין עצמם מלמדים על פגם חמור בשני הצדדים שהיו שותפים לו כל כך מוטעית, וכואב כל כך הלב שהיא מחלחלת. החששות אכן קיימים, ועל כן חובת הבדיקה היא יותר גדולה, אבל זה נכון בעוד מצבים, ואסור לנו להפוך את השותפים בכך ל״פסולי חיתון״. מעבר לכך, אפשר שהפגיעה החמורה במקרה הזה הייתה גם בבחורה, ואפשר שחס ושלום היא לא תמצא את מי שמתאים לה, ואז יבכו כולם ביחד על גורלה, ולא יזכרו את הפגיעה שהם עצמם פגעו בה.
אני מבקש לשמש לך כפה, ולהזכיר לכולנו את ״מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך״, ואת היסודות הפשוטים ביותר של הקיום הזוגי, ולחזק מאוד את שיבתם של הגרושים והגרושות למעגל האפשרויות להקים בית חדש, נאמן ושמח, קדוש וטהור בישראל.
ומתפלל שהמציאות המשברית שלך תהפוך לברכה.
כל טוב ושמחנו בשמחות.
))
