פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 847)

אפילו לבכות בשקט לא מפרגנים לי..

 

עושה לאמא שלי רע לראות אותי בוכה..

(נכנסה לחדר בדיוק בשניה הלא המתאימה)

ומתוך הדמעות *אני* צריכה להרגיע *אותה* שמותר לי לפעמים לבכות.. וזה נורמלי

כן, סיטואציה מוכרת.

המבוגרים הם עם חלש! צריך להיות חזקים בשבילם... 

 

מוזמנת לפרטי 

כמה נכון!!

 

אני כבר לא בוכה..

ונרגעתי קצת..

 

אבל תודה!!

 

ואני אזכור לך את ההזמנה, כי נראה שיקח לי עוד כמה ימים לחזור לעצמי

 

הכל בסדר, מותר ורצוי לבכות, לשחרר, להתרוקן כדי להתמלא...
אמא שלי בדיוק כזאת... קשה לה לראות אותי בוכה, ובמקום לנחם ולחבק בלי מילים, מנסה לעזור לי ולפעמים גם מתעצבנת שאני בוכה מכל דבר, ובסוף רק יוצא שאני עוד יותר בוכה...
צריך להבין שהן באמת רוצות בטובתינו, ופשוט לפעמים לא יודעות מה הכי נכון לעשות..תנסי לא לקחת ללב ולתת לעצמך לבכות בשקט בחדר...
מאחלת לך המון טוב בעז"ה. שתזכי למצוא את האיש שלך במהרה..
חיבוק! ❤❤❤
אם תרצי לפרוק ולדבר מוזמנת בשמחה..

כיף לדעת שיש עוד אמהות כאלה..

 

כאילו, אמא שלי מהממת והכל..

אבל לפעמים.. כשקשה..

לא מרגישה שהיא מצליחה להיות בשבילי..

 

תודה!!

נועלים את האמבטיה או השירותים, ואז אף אחד לא מפריע.
אפשר לבכות בשקט..

רק הדמעות באו פתאם...

אבל ממש חשוב לשחרר, הבכי עוזר.. 😭
אחר כך מרגישים הרבה יותר טוב.

מאחלת לך הרבה אור בעזרת ה'!

במיוחד עכשיו אחרי תקופה ארוכה שזה היה נראה מבטיח והנה חזרתי לאותו מקום עם הרבה פחות כוחות.

 

בס"ד

מבינה ממש כמה שזה קשה!
גם אצלי אחרי הפרידה היו לי ימים מאוד קשים.. בהתחלה ההורים עוד הבינו אבל אחכ לא היה לי נעים לבכות לידם... אז יודעת מה עשיתי? הייתי הולכת לחברות שלי טובות ממש ממש ופורקת אצלם ואז חוזרת הביתה או לחילופין ישנה אצלהן.. זה עזר
יקרה!
אל תרגישי קטנונית ואל תרגישי טיפשה! (לפני לא מעט זמן הייתי באותן התחושות כמו שלך כי הרגשתי שאני בוכה הרבה..) אבל יודעת מה הבנתי? שזה ככ מתנה שלנו שאנחנו מצליחות לבכות כי ככה אנחנו מוציאות את כל הרע והחושך שיש בנו פנימה החוצה.. ואחכ זה ממש משחרר!

הלוואי שבקרוב תרגישי ממש טוב, וגם כולנו נראה איך הקב"ה מכוון אותנו ככ בטוב!

תודה יקרה!!

תודה על העידוד והכח

כאן ובפרטי

 

אני כבר לא בוכה..

 

מקוה שימשיך בעז"ה...

 

אוהבתותכן

1. עצם העובדה שהתגברת על הרצון לעבוד על ... ובחרת לפרוק ולשתף זה משמח!
זה מראה על מנגנון בריא שנותן לעצמו גם להיות פגיע ונזקק.
שצריך את הסביבה ואת התמיכה שלה.


2. גם ההרגשה המבאסת מעידה על מנגנון אנושי.
יש תקופות טובות יותר ויש טובות פחות
(כמו א.ק.ג. רצוף עליות וירידות וזה מעיד על חיות).
תני לעצמך לבכות על המצב, להרגיש קצת כאב
כולנו צריכים את זה, וזה לרגע לא הופך אותך לקטנונית וטיפשה.
ההפך, זה הופך אותך לאנושית וחכמה,
שנותנת לעצמה להרגיש ולא מדחיקה את הצורך הבסיסי הזה.

3. לחברות טובות שלי אני אומרת שהקב"ה נתן לנו גם את הרגשות האלו, וזה בסדר לא להיות תמיד עם חיוך מאוזן לאוזן.
זה מעיין ארגז כלים כדי להתמודד עם מצבים שונים.
תשתמשי בארגז הזה בתבונה, הוא כאן כדי לשמש אותך.

4. (קצת מביך אבל לי זה עזר, אז אשתף...)
בזמנים שהרגשתי ככה, הייתי יוצאת לסיבוב.
הייתי מדברת עם הקב"ה ובנוסף, הייתי מחפשת את הירח.
אמרתי לעצמי, איפשהו יש בחור שגם מעליו יש עכשיו את אותו הירח שמעליי (זה עזר לי להבין שאני לא הולכת ליצור יש מאין, אלא מתפללת על בחור חי וקיים).
יש משהו שכבר קושר ביננו.. (מצחיק, אני יודעת 🙈)
וזה דירבן אותי לחפש מאיפה הוא הסתכל על הירח.

" לא, אל תדאגי ילדה הכל יהיה בסדר 
תפילותייך מתקבלות שם במרומים 
אלוקים לא משיב ריקם דמעותיה של בת מלך 
שבוקעות את כל הרקיעים ..."

טוב, באתי בלי שתרצי...

דבר ראשון, טוב להוציא למי שבאמת עוזר.
חשוב לא להוציא אנרגיות בסיפור התחושות לאנשים שלהסביר להם למה ועל מה את בוכה יכביד/יהיה קשה יותר.

דבר שני, וזה באמת זה מה שאני אומרת לעצמי כרגע
אחרי קשר טוב שהיה לי
לחשוב טוב למרות שקשה ומובן למה!
כי ה' בסופו של דבר יודע מה הוא עושה.
את בטח לא רוצה להיות מצויה כרגע בטוב זמני שיתפוצץ מול הפנים(אפילו בעקיפין) בשלב מאוחר יותר. אז את עם עצמך עכשיו...תני לעצמך להרגיש את האישיות שלך.

נסי להסתכל במשקפיים אחרות על המציאות הזו, ככל שאת יותר קרובה לעצמך- כך תהי קרובה יותר לבעלך בהמשך.

בהצלחה 😘

הוא בקשר אז מבחינתך הוא לא קיים,
אני מניחה שאת יודעת שאת לא יכולה לעשות עם זה כלום, תנסי לתת לזה לחלחל בך. הוא לא פנוי, הוא לא בשבילי, מישהי אחרת איתו, מישהי אחרת מעסיקה אותו וה' כיוון זאת כך.
בהצלחה!

היה לי פעם בחור שהשויתי אליו המון,

וכל הזמן פשוט חיכיתי לשמוע שהוא התארס- כי הייתי בטוחה שברגע שאני אדע שהוא תפוס, אני באופן טבעי אפסיק להשוות...

 

עד שפשוט אמרתי לעצמי-

שריקה מתוקה, תחשבי שהוא התארס, שחררי, הוא לא שלך.. (כפי הנראה לעת עתה..)

ופתאם ירדה עלי שלווה כזאת.

 

פשוט להחליט שהוא לא שלך.

 

זה לא קל,

וזה תהליך ארוך ארוך שמורכב מפסיעות קטנות קטנות

 

אבל אם את מודעת לצורך לשחרר-

את כבר בתהליך הזה,

וזו התחלה טובה

 

בהצלחה!!

והיום זה לא ברור לי בכלל...
אני מתחילה לדאוג בקשר למוסריות שלי, אבל מעניין אם זאת רק אני או שיש צד הגיוני בזה שזה בסדר.

משהו, כי אני לא אמור להיפגע או לפספס בגלל כל מיני דברים שאנשים עושים...
אבל יש גבול עדין בין זה לבין מצב שבו באמת אין לי מה לעשות כי זה שייך כבר למישהו אחר...בדיוק כמו שלא הייתי רוצה שיקחו לי בלי שום הצדקה

זה בד''כ מסובך להצביע על משהו נקודתי בנושאים כאלה מורכבים מוסרית, אבל אני חושב שהגבול נמצא:
או במצב שמבחינה שכלית, כבר אין אפשרות טכנית להגיע לאותו דבר או להשיג אותו כמו מצב שבחורה רוצה בחור אבל הוא כבר בעל משפחה ואוהב את החיים שלו,
או במצב שאני במקומו לא הייתי רוצה שיקחו לי את מה שהשגתי- וייצא מצב של פגיעה בלי שום הצדקה

מקרה שלא עובר את הגבול המוסרי, נגיד מצב שחבר טוב יצא עם מישהי והוא לא היה רוצה להציע- אני חושב שיש כאן חובה מוסרית לחתור לצאת איתה אם חושבים שיש התאמה, או מצב שזאת אחות של חבר... שפשוט צריך לעבור את מחסום חוסר הנעימות איכשהו כדי להגיע למטרה טז החשיבה צריכה להיות יותר ''אגואיסטית''
בשונה מסיטואציה שפשוט יש כאן עוול כלפי בן אדם ישר... אני חושב שאלה הנקודות המרכזיות, מן הסתם יש מה לחדד או להוסיף👍

שהביינישים הכבדים כאן יסבירו

(יש לי עוד טיפה זמן להיכנס לגדר הזה...)

בן איש חי, רב פעלים, מקבצאל

משה רבנו...


קראתי את ההסבר...
פה אנחנו נכנסים לשיח פמיניסטי.
האם אישה זה חפץ? ואם לא, אז הכלל הזה אולי לא תקף...

למה לא הייתי זושא...

(וגם לא בניהו בן יהוידע,

שהיה בין איש חי(ל), רב פעלים מקבצאל

שמואל ב פרק כ"ג)

 

לגופם (...) של דברים,

זה לא קשור לשאלה האם אישה היא חפץ,

זה קשור לעיקרון שאם אדם מנסה להשיג משהו - 

אל תנסה להשיג אותו בעצמך.

זה נכון שלתוס' שהדין לא קיים בהפקר - יש לחלק,

וכן לשערי תשובה שסובר שדין זה לא קיים במצוות

(נגיד מישהו ראה אתרוג יפה אצל חברו)

מה שאומר נפש החיים על הפסוק

שאמר דוד המלך "דמיתי לקאת מדבר".

לא שצמחו לו כנפיים וחרטום, כלשונו,

אלא שהוא נאלץ לנדוד למדבריות.

 

אז גם הדמיון לעני המהפך בחררה,

אינו מצד הדבר בו עוסקים,

שאשה נבראה בצלם והיא קדושה ועליונה,

וחררה קצת פחות, והיא חפץ,

אלא מצד זה שאם מישהו מנסה להשיג משהו - 

אל תנסה להשיג את אותו הדבר, אלא תשאיר לו אותו.

או גרושים בגיל 60+- שרוצים *רווקה* עד גיל 35.

אלא אחת פנויה ו/או ללא ילדים. הרבה גם יתפשרו על ילדים, הכרתי אחד לפחות.

ומהי רמת שפיותו...

אם הוא צריך להתחתן הוא יתחתן בע"ה

אל תשכח לבוא עם ה BMW

אל תשכחי לבוא עם שמלת כלה והינומה (אני ספרדי..)

לא נראה לי שהיו לך כוונות רעות בכלל,

אבל אישית לא היה לי כיף לקרא את ההודעה הזאת.

 

כרווקה צעירה לא עושה לי טוב לשמוע על רווקים בגיל של אבא שלי (ואני מהקטנים שבילדיו)

ולא עושה לי טוב לשמוע שהם מחפשים מישהי שאני נכנסת להגדרה שלה..

 

אז נכון שאני לא חייבת לקרא את ההודעה ואת השרשור שתחתיה,

אבל אולי אני לא היחידה שמרגישה ככה, ולכן החלטתי לכתוב בכל זאת..

חבל שיפספס נשיפ בטווח של 5 שנים.

אולי מאוחר יותר מלנשים אבל עדיין גיל 61 זה לא צעיר...

אצ"ג התחתן עם אשה שקטנה ממנו ביותר מ30 שנה, וגם הוליד ילדים.

סליחה... לא התאפקתי.

כמו יהודי טוב מחזיר שאלה

מסכנה, והיא מתה 30 שנה אחריו?

ככה שלכאורה היא היתה אמורה למות יותר מ30 שנה אחריו..

בחור שנשאל ע"י אמא שלו למה הוא מתפשר על בחורה בינונית (כהגדרתה)

 

הוא ענה לה: עוד 20 שנה הייתי מתפשר גם על פחות מזה..

אז אני מעדיף לעשות את זה מעכשיו

זה משמח.

אנטיתזה לכל אלה שלא מוכנים להתפשר

ומחכים ומחכים.

התכוונתי לא להצליח להתגבר על תחושת הפשרה - זו הבעיה

ז"ל

 

הנושא הוא בדידות,

וזה נכתב ממקום טוב,

שמתאר את התופעה ואת הביטויים

השונים שהיא יכולה להופיע דרכם.

הדברים הכואבים....

רוצה להוסיף קצת בתור מישהי שצפתה בזה מהצד (אחות שהתחתנה מאוחר, וכמה אחים צעירים שהתחתנו לפניה..)

 

בנוגע ללהתיעץ עם האח הגדול-

אני מאמינה שזה תלוי בן אדם.

את אחותי מאד הרגיז שאחי, שכמעט לא היה בבית, ובד"כ לא מתקשר מהישיבה לשאול בשלומה.. פתאום מתקשר כשהוא יוצא עם בחורה..

היא לא הרגישה שנכון לה ליעץ לו בזה, אפילו שהיה לה הרבה ניסיון..

לעומת בחור שיצאתי איתו שהיתה לו אחות רווקה, גדולה ממנו במשהו כמו 10 שנים, והיה נשמע שהוא ממש משתף אותה ומתיעץ איתה..

ככה שכנראה זה מאד אינדיבידואלי..

 

אבל אם אתה מתכון ליעוץ בנושאים אחרים-

אז בודאי להתיעץ איתו כמו כל אחד, למה לא?

 

 

ובנוגע ליין ולחם בשולחן שבת-

אצלינו מחלקים לפי סדר הלידה של האחים.

והסטטוס המשפחתי ממש לא משנה, וגם לא הגילאים של בני הזוג

גיסים\ות מקבלים ביחד עם בן הזוג שלהם לפי מקומו במשפחה..

 

 

בעז"ה בקרוב החלפת סטטוס!!

 

מצד שני שהרווקים לא יפתחו רגשי נחיתות, ולא רגשות מסכנות של אכלו לי שתו לי.

אוסיף ואומר שגם אנחנו
בתיר האחים ש'עקפו' אותם צריכים לשדר שאנחנו כאן בשביל האח.
אחרת זה מרגיש להם שאם הם משתפים זה מעיק עלינו או מכאיב לנו.

פשוט לפתוח ולדבר ולשתף.
יאמר לזכותו של אחי שהוא עשה את זה עבורי הכי קל, מתחשב ורגיש שיכול להיות

יש שם ציפורים על הקלפים

לאידת אפילו למי הקרדיט..

20170813193456.docx

שאלות על דברים חשובים בחיים:

איזה דמות את/ה מעריך/ה ששינתה בך משהו?
מה את/ה מחפש בזוגיות בעיקר?
מה התחביבים שלך?
ספר/י חוויה משמעותית שהייתה בעבר.
מה התכונה הבולטת שלך? ועוד ועוד

הוא מעולה!
תשאלי אפילו את @ציף

סתם נשמה
יישר כוח

זה פשוט שהוא יבוא

עניין של זמן

קצת סבלנות והוא כבר פה 

תהיה... - לקראת נישואין וזוגיות

 

האמת שזה כן רלוונטי עדיין... אבל אני רק מבקשת שהדברים יתבהרו לי יותר ושאם זה נכון ואמיתי שאדע כבר וארגיש בזה...

אז למה אתה מוטרד?

 

זה לא רלוונטי, זה בעבר, אתם ביחד ומאושרים, ככה אתה טוען. אז מה הבעיה?

קודם כל, מבין אותך. לא פשוט הסיפור...

בגדול מסכים עם איוושה, אבל הבעיה לא בשכל.

 

אתה מרגיש שאתה יכול לפתוח את זה בפניה?

אם היא תאמר לך באופן ברור משהו - יעזור לך??

כמובן, עם המון המון טאקט וכו'.

 

וכמובן, תתפלל על זה.

בהצלחה!

האם טורד את מנוחתך שהיא הייתה מאושרת עם מישהו אחר בעבר?

אולי אתה דואג שמה היא עדיין מרגישה כלפיו משהו?

או אולי יש לך חשש אמיתי וקונקרטי שהוא עלול להיכנס ביניכם ולחבל בקשר?

 

מציעה לך ללבן את הדברים עם עצמך לפני שתיגש לדבר איתה.

 

(מיועד לפותח חחחחח איך מתייגים בפורומים האלה??)

אם היה מפריע לך עצם זה שהיה לה משהו כזה - 

 

לבין מה שאתה מרגיש כאילו בהווה "טוב להם ביחד". זה ממש לא כך. כשאנשים מבטלים - הם עושים את זה כי הגיעו למסקנה שמה שהיה נראה "ניצוצות", יש משהו פנימי יותר שלא שייך. לא מאפשר. זה לא זה.

 

ו"החיוך הרחב", לא אומר כלום על מה שהיה בלב, גם באותו רגע ממש.

יש הבדל בין איך חושבים שאמור להיות, וכך מצטלמים. לבין מה שבפנים.

 

 

שהגיע לא לשלב האירוסין ב"ה אבל לשלב התמונה עם החיוך הרחב...
א. זה ממש לא אומר שבאותו הרגע היא הייתה בפסגת האושר וזה לא אומר שזו פסגה שהיא לא תטפס עליה שוב..

ב.באותו זמן הגיוני מאוד שהם היו שמחים ולכן החליטו להתארס ולכן התמונה כל כך "פוטוגנית"..

ג. אני אישית מחקתי את כל התמונות שהיו לי מהתקופה הזו, כי עד כמה שהן היו נראות יפות ועד כמה שהיה אפשר לחשוב שטוב לנו שם זה לא היה אמיתי ואני ממש לא רוצה לחזור לשם... (ולכן אין טעם מבחינתי לשוב ולהסתכל בדבר שאני בטוחה שאני לא רוצה בו.. )

אז לדעתי אתה חייב לדבר *איתה* על זה ולא עם אנשים חיצוניים ואתה צריך לבדוק מולה מה היא מרגישה כלפי זה, והאם הפחד שלך נובע מהפחד שהיא לא תתמסר אלייך כמו שזה נראה לך שהיא התמסרה לאותו בחור...
בהצלחה!

ממש עוזר ללכת לטיפול. מגניב לפרופורציות ויש דעה מקצועית, וכל מה שנאמר שם נשאר שם

תשאל אותה למה היא ביטלה..
תבין שאם גם לך היתה מישהי בעבר ואהבת אותה וזה נגמר- זה נחלת העבר ולא קשור להווה..
וכמו שלך טוב עם העכשווית מן הסתם גם לה טוב איתך...
תפתחו ותלבנו את העניין זה רק יעזור ..בהצלחה

ביטלתי אירוסין השנה. ןתאמין או לא זאת הייתה
אחת התקופות הטובו. בחיי.
התבגרתי, צמחתי ונהייתי טובה יותר.

יצאתי לדרך חדשה. מה שהיה, היה.
אז מה אם חייכתי אליו ואז מה אם התכוונתי להתחתן איתו.
בסופו של דבר זה לא קרה תודה לאל.
אני מודה לו על זה כל רגע ורגע
וכן אני יוצאת, ותאמין לי שזה לא משפיע על כלןם.
ברור שהנושא הזה צף ועלה
ןכבר בדייט ראשון סיפרתי והבהרתי למה הכל קרה.
כל בחור ששמע מייד הבין והבין למה זה נחלת העבר.
דבר איתה על זה. ואל תסתכל על תמונות שלהם יחד..
למה זה טוב בחיים האלה?
תסמוך עליה. ותיתן בה אמון!

רק לרעיון שהולכים לפסיכולוג רק כשיש בעיה רצינית.

כתבתי פה כבר בעבר משהו זהה.

כשאתה חושב שיש לך בעיה בשן אתה הולך לרופא שיניים.
כשאתה חושב שיש לך בעיה בעין אתה הולך לרופא עיניים.
אז למה כשיש לך בעיה ברגש אתה מרגיש צורך בקריסת מערכות בשביל ללכת לטיפול??
מטפל טוב צריך להבחין מתי הוא צריך להתערב ומתי לא. אם אתה סומך עליו, אז תן לו להחליט.
לפעמים שווה ללכת רק בשביל להרגע שהכל בסדר ואתה לא מגזים בדאגה/חשש/התלבטות.

ב"הצלחה!

הוא שפשוט צריך לקבל וודאות על זה שהיא כבר במקום אחר, וזה באמת מאחוריה... אז אולי כדאי לנסות להבין ממנה איפה היא נמצאת ביחס אליו כדי שזה יהיה סגור אצלך לגמרי גם שכלית וגם ברגש

אבל מן הסתם היא המשיכה הלאה, וזה חשש מסויים שצריך לעבור מהצד שלך.. ובד''כ ברגע שקשר נגמר אחרי אירוסין וכו' אז לא נשאר רגשות טובים כלפי הסיטואציה ובטוח שלא זכרונות של חיוכים וכדו' כי הייתה החלטה לפרק ולהתחיל מחדש...וזה הופך להיות נחלת העבר
אני חושב שהיא גם תרצה לדעת שאתה שלם ולא חושש לגבי הרגשות שלה, אז מקסימום תשתף אותה ברמז ובעדינות- איפה היא היום, ולמה בגדול זה לא המשיך👍

תדמין כמה עוצמתי הריב שלה איתן שדחק אותה אליך בשביל שתוכל לעזור לה

ביטול אירוסין זה לאו דווקא ריב..

שיהיה לכם רק טוב!
ושתבשרי עוד בשורות משמחות בקרוב!

תודה לך שאת זוכרת לשתף גם כשטוב!
אני לפעמים רק יודעת להתלונן ובאמת משמח לראות שגם אנשים עוברים חוויות טובות בעולם השידוכים

אל תחשבי שהכל ורוד. אף אחד לא מושלם

בס"ד

אם אינני טועה זהו פוסט של חגית מוריה גיבור

יש 200 בנות שדווקא לא מצליחות בדרך הזאת.
אני לא אומרת עכשיו לאף אחת מה לעשות, אני רק אומרת שאולי כדאי להתחשב בעובדה הזאת.

גם על כל אחד שהצליח בדרך הזאת יש הרבה שלא הצליחו.
אם מישהי רואה מישהו וזה נראה לה, למה לא? (מה גם שזה לא מחייב פנייה ישירה אליו)
אין בזה פחיתות כבוד

ויש כאלה שנרתעים גם מהצעת נישואין כזאת.

הרי זה פועל לשני הצדדים. מישהי שאדם כלשהו, עם הכרות מינימלית פונה אליה, תעבור לה מחשבה ''מה הוא התחיל איתי רק כי x,y,z, איזה שטחי הוא אני בחיים לא אצא איתו''
ויחד עם כל זה אני לא חושב שאת תאמרי לאותו אדם שלא יפנה, אולי תסייגי ותציעי שיפנה דרך מכר משותף כלשהו.
השורה התחתונה ואולי גם הראשונה זה שאנשים לא באים לצבור חוויות ו''סיפורי גבורה'' וממילא כזה צריך להיות היחס. אין כאן עניין של משחקי כבוד אלא של בגרות.

שתתחיל, שתציע, ושאנשים יצאו מהבועה הקטנה והאנוכית שלהם.

כלומר שהגירסא שלך אומרת פחות או יותר "בלי להשיג את המטרה אין מטרה" 

Gain זה רווח. לא השתתפת במשחק/צדת לא הרווחת.

שיפסקו החיזורים האלה. 

ממש אהבתי עד הסיום הקצת דוחה "צאו לבלות יקרות, הרימו טלפון לחתיך שראיתן בסעודת שבת אצל חברים, חפשו היכן נמצא האושר שלכן וצאו למסע כיבושים".

מה אנחנו חיות טרף?

אבל במובן מסויים אנחנו חיות טרף.

אני לא אומרת אם זה מצב רע או טוב.

פשוט עובדה.

והכותבת של הקטע הזה מעודדת את זה.

אנחנו צדים את מה שאנחנו רוצים.

אני מוכנה לעדן בלשוני ולקרא לנו "ציידים"(וכך להעביר אותנו לקטגוריית "בני אדם"...שהיא נעלה יותר מחיות...אם כי יש כאלה שגם בזה יחלקו עלי).

אני לא מדברת על מערכת היחסים בפועל בין בני זוג.

אלא על תחושת הרצון להתחתן/לאכול/לישון....

 

מזכיר כל מיני סיפורים מוזרים

"הרימו טלפון לחתיך שראיתן בסעודת שבת אצל חברים"... אם החתיך הזה הוא גם בעל רמה כלשהי, עלול על צורה כזו ונימוק כזה, גם לנפנף אותה. די בצדק.

 

זה נכון שיש מקום שבחורה שרואה מישהו מתאים, תדחוף את הענין בחוכמה. אין סיבה שלא - ואכן אביגיל..

 

אבל בין זה, לבין רוח כזו - וכאילו כל ה"מקובל" הבל הבלים והתקדמנו 3000 שנה.. (מענין שלגבי אביגיל היא לכותבת את זה..), יש קצת הבדל.

 

ולא רק כי יתכן שהבחור, מה נעשה, לא קרה את הווטסאפ הזה, והוא עדיין עם המושגים ה"ישנים" (הרי לקראת נישואין צריך גם לחשוב על מושגי הצד השני..) - 

אלא כי גם מה שמקובל יש בו משהו, ויותר ממשהו - והטבע הבסיסי של אנשים ונשים נשאר בהרבה דברים כפי שהיה; ובנקודות החיוביות - יש בכך הרבה טוב.

 

היא הצליחה - לדעתי רוב אלו שתאמצנה גישה כזו לחיים, עלולות להישאר רווקות יותר מה"פרימיטיביות" שלא חיות בגישה כזו. 

שוב, לא שבאופן מעשי לא תדאגנה לדחוף מה שנראה להן מתאים - אם קורה - אדרבה. אבל בתור גישה "זחוחה", זה, חוששני, יגרום לרוב להיפך.

סתם נכתב בשביל להבהיר את המסר..

[אני שואל כמה שאלות למחשבה - על אף שאני שמח בשמחתה שבדיקו יצא האדם המתאים, והצליחה..

 

מה קורה עם הבחור - ה"דוס" מן הסתם - היה מרגיש לא נוח שבחורה מתיישבת על ידו בטיסה ארוכה מאד לאמריקה?..

 

"חג האהבה", "חיזורים" סינדרלה"...

 

כוונתה מן הסתם טובה - אחרי  הכל, רק כתבה פוסט, לא התכוונה אולי שירוץ בכל הארץ..

 

אבל זה יוצר אוירה זולה.

 

אני גם מכיר מישהי, שראתה מישהו שמצא חן בעיניה בטרמפיאדה, "התחילה" איתו בעדינות ובחוכמה, ונשואים באושר..

 

משבח אותה מאד.

לי שהיא כתבה את זה בכוונה ככה כדי לתת נופח קליל יותר לצעד הזה, שיש בנות שרוצות לפעול וחוששות אולי... כי אם משתמשים בביטויים רגילים ולא בשפה ציורית ומוקצנת אז זה נשאר כבד ומרוחק... אז זה טוב מאוד אפילו

זה חשוב לפעמים לכתוב בצורה כזו משוחררת כדי שמי שקורא יבין במה מדובר- שימוש בביטויים מוכרים וקצת עליזים ככה שהכותב מכניס את כולם לאוירה, וזה יוצר משהו חיובי שנותן מקום לרעיונות טובים שהיו נשארים גנוזים

זה גם יכול בקלות לגרום להתנהלות מוקצנת באותו כיוון. ואז הן תפסדנה.

 

אבל נכון מה שאתה אומר, שיש מקום בכללי לכתיבה שהיא קצת עם הומור וכד', כדי לתת "אומץ" איפה שצריך.

לא מכיר את הכותבת

לא הייתי רוצה שכך אשתי תחפש אותי

וגם לא שכך הבת שלי תחפש.

לא רלוונטי לרוב מוחלט של האנשים... במציאות הדברים פשוט לא עובדים ככה

הרב דסלר?

אבל מההקשר המטאפורי הזה (של הסיפור המושלם הזה), הנשים לא יוצאות כל כך טוב...

מעצם זה שמשהו הוא שלנו אנו אוהבים אותו יותר.

לענ"ד.

בטח כשמשקיעים בו, נותנים לו, רוצים טוב עבורו.. האהבה מתוך השייכות הפנימית רק מתעצמת.

 

אינו דומה בעיני חדר מהמם בבית כלשהו, גם אם מעוצב הכי לטעמי,

לחדר שלי, בבית שלי, גם אם הוא קצת עזוב ומבולגן..

הוא שלי ורק זה גורם לי לאהוב את המקום יותר משאר החדרים.

 

כשמדובר באדם זה נהיה מורכב יותר כי גם החסרונות שלו מגיעים יחד

אולי כרגע אני קצת נאיבית, אבל נראה בעיני שאפילו את החסרונות אפשר לחבב אם אוהבים את האדם.

שוב, כי זה שלי, אז גם החסרונות נראים באור אחר. שייכים יותר ומתקבלים יותר.

 

 

 

(אחלה מיקס עשית פה)

בס"ד

 

התחברתי בכמה מקומות..

אין בזה שום בושה בשום פנים ואופן!

לא נראלי שהישועה תבוא מהם...

לי מציעים חברים המון.

למה?

יש אני מניח הרבה סיבות.

אבל בוא תחשוב איפה האחריות שלך נכנסת.

לדוגמא, משהו מעשי.

אתה מכיר בפורום 5 אנשים? כן. (תחליט אתה אם בנים, או בנות או גם וגם)
מעולה. תכין הודעה:
מי אני
מה אני מחפש

לפני שאתה שולח, תגיד לי, אני אגיד לך מה לה להוסיף שם בסוף שיענו לך יותר️


זהו. סגור?

קיימים גם הבדלים תרבותיים וסביבתיים שאתה לא חושב עליהם.

 

לדוגמה, מקומות מגורים שבהם יש תרבות מסיבית של הצעות ("שומעת? אז למוכר במכולת יש בת שלחבר שלה יש חבר שנראה לי יתאים לך בול!!") - בדר"כ יישובים וכאלה, מקומות סגורים וחממתיים.

או, לחילופין, מישהו שלומד או עובד במקומות כאלה - כמו ישיבה או גרעין, שזו קרקע רוחשת להצעות.

גם פה זה תלוי מקום!! יש לי חברה שגרה ביישוב ולא מקבלת בכלל הצעות...

 

דוגמה נוספת - מישהו שהמשפחה שלו בזרם הדתי שלו, ויש לו בני דודים/אחים/נכדודים בגילאים המתאימים, שחברים או מכרים שלהם יכולים להיות אופציה.

 

במקרים אחרים, כמו שינון אומר ובצדק, הישועה לא תבוא מהכיוון הזה.

 

אני ועוד הרבה חברות שלי מתמודדות עם הבעיה הזאת בדיוק - כולנו איכותיות שחבל"ז (ותאמין לי שאני בחורה מעולה...) אבל רוב הזמן אין הצעות. שוב, כי הקרקע לא הופכת את החיים לקלים, כל אחת וסיבותיה שלה, אז ההצעות לא זורמות.  אין עשר הצעות ביום כמו שיש לחלק מהאנשים. זה לא אומר שאנחנו פחות טובים או עושים משהו לא נכון, זה פשוט חלק מהאתגר שהקב"ה החליט להטיל עלינו.

 

(גם ההפך זה לא קל...מישהו שמקבל מלא הצעות ועכשיו צריך לסנן אותן ולברר, לא פשוט)

 

כאן אנחנו נכנסים לתמונה, והתפקיד שלנו הוא לעבוד כדי לסדר לעצמנו הצעות. כן כן, העבודה מתחילה ברווקות ולא אחרי החתונה.

לנקץ לחברים נשואים.. ליידע את כל העולם ואשתו שאתה מחפש.. לשרוץ באתרי היכרויות (תפתח כרטיסים בכמה אתרים, למה לא?), אפילו הפעילות בפורום הזה מקדמת אותך באיזשהו מובן 

 

תאמין לי שאני מזדהה!!!!!!

 

אם בא לך שאפרט יותר, מוזמן לפנות בפרטי 

בתור אדם שמציע פעם ב..

אני מכיר את התגובה של האנשים שחוששים שזה עוד נוהל 'חמוד+חמודה=חופה'. אם יודעים להסביר נכון, הם מקבלים הצעות. מניסיון.


אבל כן, צריך להשתדל יותר.
לעשות רשימה של מקורות לשידוכים
לראות שכל המקורות מודעים לזה שאתה *רוצה* הצעות
ואז זה בא.
לאו דווקא במליונים(תאמיני לי שזה לאו דווקא כיף יותר כשיש מליון הצעות) אבל יש יותר הצעות.


בקיצור

מסכים איתך שיש מורכבויות ואתה לא רוצה שכל אחד יציע לך. אבל חייבים לוודא שמאיפה שאתה כן רוצה הצעות, הן לא לא יגיעו אליך בגלל טעויות שלך.

זהו, בהצלחה!

אבל אני מסכימה שכל אחד צריך לעשות את ההשתדלות שלו. 

תחכה שיהיה לך חשק ותתגעגע לזה

אין לי חשק לכל השלב שלפני... הבירורים, ההצעות, ההמתנה לתשובה...

בס"ד

זה מה שאני עושה עכשיו.
קודם כל מקבלת הצעות רק מאנשים שאני סומכת עליהם וגם בוררת יותר משאברור בעתיד כנראה.
תזרום עם זה, אל תהיה לחוץ, תתעסק בשאר הדברים בחייך, תשחרר.
תאמין לי, זה גם מחזיר את החשק וגם יעיל יותר

קח תעניינים באיזי. תתעסק בדברים שמשמחים אותך ועם השמחה יגיע החשק והחיות שיקלו עליך להזיז את עצמך.
בהצלחה!!

כי אני מאוד רוצה קשר, ומאוד רוצה חתונה...

פשוט אני חושב שהלחץ לו יביא אותך לשום מקום. אני לא אומר לשבת בחיבוק ידיים. כן להתקדם ולפעול אבל קצת שונה, יותר רגוע, עד שהחשק יגיע.
ובעז"ה הוא יגיע! מקווה שגם לי..
שבת שלום!

להתפתחות אישית , רווחנית, בירור, חיזוק קשרים חברתיים אחרים- או כל דבר שעושה לך טוב.

לחיות עם ציפייה זה נכון- אבל לא לתלות את האושר של החיים עצמם בהיונתנו נשואים או רווקים.
אנחנו עובדי ה'. נכון שהעבודה מקבלת פן אחר בתור נשוי, אבל גם כרווק ברור שיש לנו ערך.
ממילא אני לא רואה טעם בלחיות לאור הציפייה ל...
לחיות כן. לחיות טוב?- בטח שכן!

להתמרמר על היותי רווק?- לא כדאי.

תנוח קצת.
זה באמת תקופה מעצבנת. אבל גם מעצבת.


לא תמיד מקבלים מה שרוצים


מה שאתה כותב אני מכירה מעצמי.

יצא לי להיזכר הרבה במשפט 
"כשלא הולך כמו שרוצים- צריך לרצות כמו שהולך"...


בהצלחה רבה!

מי שרוצה משהו פועל ועושה הכל הכל בשבילו.

בהצלחה!!!

אני לא מאמין לגמרי המשפט הזה, הרבה פעמים אנחנו רוצים מאוד דברים, אבל לא עושים את זה מכל מיני סיבות שלפעמים אנחנו לא יודעים אותם...

אתה רשמת על מה יש לך לפעול. אז למה אתה מחכה?

יש עיכובים.



הפתרון הוא נחת.
לחץ ישיג מטרה הפוכה.

העולם הוא מעגל של חסד.
תנסה בעצמך להתאמץ ולחשוב על רעיונות לחבר׳ה רלוונטים בסביבתך.
סתם יצא לי לשים לב אצלי- הרבה פעמים שזה הביא בעקבותיו כמה וכמה הצעות.

אז לא בשביל ה״לא לשמה״, ולא באמת בקטע של הבטחות שווא או ״עצות בדוקות ומנוסות״, אלא נראה לי שעצם העמדה הנפשית שמשתנה מה״אין לי״ הפסיבי, לעמדה קצת יותר אקטיבית וחיובית, זה כבר פועל את שלו.
ושוב, באמת, העולם הוא מעגל של חסד.
רואה זאת ככ הרבה פעמים.

אתה פועל טוב, מושפע אליך טוב.
בנגלה או בנסתר.
עכשיו או בהמשך.

אה ו- תפילה.
אומרים שזה גם עושה טוב בעולם.

ותרגיש בנח עם עצמך... תעשה דברים עם הסכמת הלב. כשתיהיה הסכמת הלב, אתה תתחיל לפעול ממילא...

חבר שלי שאל אותי פעם( שאלה מעצבנת אבל.. ) ששיגעתי אותו שנמאס לי להיות לבד וכל פעם זה התחלה חדשה, מה אני מעדיף להתחתן עכשיו וזה לא יהיה טוב או לחכות שנתיים עד שתמצא את האחת שיהיה לך הכי טוב?.. סמוך על ה', הוא יודע מה לעשות.
אבל באמת אנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו, ליצור כלי לאור!

ואז כשישובו הכוחות, או אם נחנו יותר מדי- להמשיך