פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 875)

נשמע ממש כמו משהו שקרה עכשיו לחברה שלי אז אשתף.
יצאה עם מישהו מספר פעמים ונפרדו. כשהם יצאו הוא היה שולח חיזוק יומי או משהו כזה (שגם זה היה תמוה לה אבל פסדר..)
מאז איזה שבוע + אחרי הוא המשיך לשלוח לה כל בוקר חיזוקים... עד שתפסה אומץ וביקשה ממנו להפסיק לשלוח לה.
היא ממש לא אהבה את זה ואני מבינה אותה.
יצאתם, נגמר, שלום שלום..
גם אם זה דבר תורה או ציטוט מר' נחמן. אין צורך בקשר מכל סוג שהוא. זה סתם מעיק.

לא רוצה (וגם בפועל לא) שומרת על קשר עם מדוייטים.

לא רואה שום אידיאל בלשמור על קשר עם מישהו שהוא לא חברות שלי, בעלי לעתיד או משפחה.

ואם זה הופך אותי לדוסית רצח, שיהיה כך.

הקשר היחיד שאתה יכול "לשמור" עליו עם בחורות שנפגשת איתן, הוא לברר בעדינות אם הן עדיין פנויות ולהציע להן את החברים שלך.
את כל שאר החיזוקים תשאיר לאיש הבלעדי שלהן.

למה שמישהי תרצה לקבל דרשות על פרשת שבוע ממך, בלי שביקשה לקבל?
אלא אם כן אתה שולח בסוף אופציה ל"הסר"...

בס"ד

ולמה כי אני כותב רעיונות יפים זה הכל

 

 

ואסביר יותר בהרחבה, אני לא חושב שצריך להיות בקשר אישי ביני לבינה ובאמת בע"ה שהיא תחתן ארצה לשמוח שהיא התחתנה.

 

אני בא דווקא מהכיוון ההפוך מכיוון שאני מעריך אותה כבן אדם נפלא מתוך הזמן שהייתי איתה הייתי רוצה להיות עם אפשרות לשמוח בשמחות שלה כמו שאני שמח בחברים שלי, ברור לי שקשר אישי הוא בעייתי.

אני גם לא מתכנן להיות בקשר באופן לא רשמי כזה..

אני רק רוצה להכיר באדם כאדם טוב לעוד זמן ולתת ממה שיש לי,..

 

אולי..

בס"ד

אבל יותר מזה אני רוצה לסיים בצורה טובה, ולא למחוק זיכרונות מהחיים שלי, זה כבר עשיתי מספיק..

 

אז יכול להיות שקורה לך משהו שבעצם קורה לכל אחד מאיתנו ,

יש קטע שהמוח שלנו "עובד עלינו" , אנחנו הרבה פעמים מצדיקים דבר מסויים

כי יש לנו סיבה טובה לכך , בעוד שאת הסיבה האמיתית אנחנו מנסים לטשטש 

ואתה צריך לבוא מנקודת מבט אמיתית וכנה , האם זו הסיבה היחידה והמוחלטת? 

אם כן (והסיבה שלך כנה ואתה שלם עם זה באמת)

אז אם זה חיובי או לא זה עניין אחר(לשמור על סוג של קשר) , אבל חשוב שלא יהיו נגיעות אחרות ,

כי אם הקשר בניכם הסתיים סימן שהיא החליטה שהיא רוצה קשר אחר , ואת זה אתה צריך לכבד

 

בס"ד

ולהפך אם עשיתי את זה אז זה עוזר לי לסיים את הקשר ואני מנסה לחשוב יותר האם יש מישהו שאני יכול להציע לה..

אם לא אני מרגיש שהקשר מסתיים לא טוב ואז אני מנסה למחוק כל זכר לקשר שזה לא בריא יותר לדעתי..

בס"ד

קשה לי מאד להפוך בן אדם שהכרתי אותו והיה לי איתו קשר לכלום.

 

אני לא חושב לשמור על קשר אישי, או צפוף.

אלא שבכללי, אדע שהיא חיה, וסתם שיהיה נוח אם יש צורך לשלוח משהו או לבקש.

הדברי תורה זה רק דוגמא כי זה משהו שאני יכול לתת מעין דבר נחמד שסתם יש לי, {וכשאני אומר לא אישי זה כי זה נשלח לקבוצה של אנשים, וזה באמת לא מחייב לדעתי..}

 

@בהשתדלותי

@תולעת השני

@כנפיים

 

וכל השאר בעצם..

בס"ד

ושוב אני רק שואל ואם היא לא רוצה אז בסדר.

 

אבל הנקודה שמפריעה לי זה להחליט למחוק את האדם מהיקום כי הקשר לא התאים.

 

 

בכללי נראה שאצלי אם אני לא אנסה לפנות ולתת קצת מעצמי, בצורה שוב לא אישי ולא שתעיק כי זה לא יהיה נכון מנגנון ההגנה שלי יהיה למחוק את הזיכרון ואת כל מה שהיה או מי שהיא ואני לא אוהב את הדרך הזו..

זה יהיה המשך הקשר עד שלא תרגיש צורך.
בעיניי זה קצת לא נעים ולא יוסיף לך נקודות.

הבדל קטן..

אני יכולה להגיד מנסיון, שהיה בחור שאחרי שנפרדנו, הרגיש בנוח להציע לי בחורים מהישיבה שלו.

והאמת די אהבתי שהוא נשאר חביב ורגיל, 

לפעמים הקושי הוא שאם נקשרת למישהו, הוא צריך בפתאומיות להפוך להיות זר. ויש הבדל עצום בין הרגשת זרות לבין הרגשת חברות. אז אולי בתוך תוכנו אנחנו אומרים לעצמינו "טוב אז קשר רגשי לא יהיה פה, אז שלפחות נשאר בהרגשה טובה" וזה כי אנחנו נרתעים מהרגשת זרות (זאת הרגשה נוראית)

אם תרצה בפרטי אשמח להרחיב... 

לא לך ולא לה..
מעבר לזה שלא הייתי שמחה אם הבחור שאני יוצאת איתו היה 'שומר על קשר' עם בחורות מהעבר גם אם זה כביכול רק דברי תורה.

וזאת הסתכלות מיוחדת ממש!!! סחטיין עליך.

בפועל, עם כל הרצון הטוב - זה לא מומלץ.
יתכן שאצלך קיים מתג שאתה מכבה את הקשר הרומנטי שהקשר נגמר ואז לשמור על קשר ברמה של בקשת עזרה או שליחה של דבר תורה נראה לגיטימי.
אבל רוב בני האדם לא מנתקים ועוברים לתדר אחר.
לכן, רצוי שהניתוק יהיה מוחלט.
אפשר לומר שלום ברחוב , אפשר להתקשר להציע לה בחור..
(לדעתי האישית, אם הקשר ארוך ואתה נפגש ברחוב אז אפשר גם לשאול מה שלומך? או אם אשמע על אסון שקרה לבחור אשלח הודעה )

ואם תציע לה שתשלח לה -קשה לי להאמין שהיא תסרב אבל בכלל לא בטוח שזה מה שנכון לה.

עכשיו אני קוראת תגובות..
ומבינה שזה קצת יותר עמוק.
צריך ללמוד איך לנתק קשה יפה גם בלי להעניק משהו בתמורה כדי לפצות על ההרגשה.

בס"ד

שוב הצעתי רק בקשר קצר פגישה או שיחת בירור שזה לא לא כל כך נעים להגיד לא בקשר ארוך באמת אין סיכוי שתגיד לא ותבחר באמת אז אני משתדל לא לשאול..

 

בכללי היה נראה שזה לא השפיע היא גם לא צריכה לענות בישר כח שבועי לרוב אין פדבייק חזרה סתם כמו שיש תפוצות אחרות של דברי תורה אני מיידע שגם לי יש ואם היא תרצה, ושוב רק בקשר קצר שאין אי נעימות מזה ואיך להגיד לא, קשר ארוך אני מבין שמציאותית אי אפשר...

גם אם פגשתי אותו פעמיים בלבד - לא ארגיש שאוכל לסרב.
אם זה רק כדי שאתה תרגיש טוב, תוותר על זה ותעבוד על הנקודה שאפשרי לסיים קשר בצורה בוגרת ונעימה גם בלי זה.

אין טעם לשמור על קשר במיוחד

בס"ד

איך אתם מגדירים קשר שמסתיים טוב?

כיצד הייתם גורמים לקשר להסתיים טוב?

 

{שלא ישארו המשפטים של איך היה לך אומץ להציע לו/לה הצעה, או לא לראות אותם ברחוב ולהסתתר להתפדח ולהרגיש בבאסה..}

קשר ששני הצדדים יצאו עם לב רגוע וטוב.

משהו לא רגוע לי בלב על אדם שהכרתי ואני צריכה להעלים אותו ככה פתאום. 

חשבתי אולי אם אראה אותו פעם אחת אח"כ, להרגיש שהכל בסדר ואין מתיחות או אי נעימות, הלחץ יירגע. 

(אין טעם שניפגש שוב, לא התאים. אבל ברמת בני האדם.. לא יודעת, אולי התפיסה שלנו צריכה להשתנות מבני אדם ל"פוטנציאל חתונה", ולחסום את הרגש האנושי הפשוט אחרי שזה נגמר?)

 

בס"ד

לא יודע נשמע לי לא נכון לשנות אותה ככה..

כיאלו יש מטרה לכאורה יש מטרה למה ה' הפגיש בנינו גם אם לא התאים, והלוואי והייתי יודע מה היא..או איך לדעת מה היא..

לגמרי לא. לא טוב לנפש שלה ושלך. עם כל החברים שפגשת אי פעם בחייך אתה שומר על קשר כזה של לשלוח "חיזוקים תורניים" שכתבת? מניחה שלא. כל שכן עם מדוייטות לשעבר, לא צריך להיות ביניכם עכשיו קשר ובטח שלא להעסיק בכך את המחשבות שלך ושלה.

בס"ד

זה לא שמירת קשר אישי, אני יודע כבר על כ40 אנשים שאילהם אני שולח בדרכים שונות אז להציע לה אם היא רוצה לקבל גם כחלק מהרשימת תפוצה במייל..מחילה אבל זה ממש לא אמור לצור שום רגשות אם הקשר היה גם סך הכל פגישה אחת או שיחה בטלפון..

מעבר לזה שוב יש גם חברים ורבנים שאני שולח ועם חברים שלי אני מעדיף להיפגש או לדבר יותר באריכות..

והבעיה המרכזית העניין המרכזי זה לא הדרך אלא איך לא למחוק בן אדם מהמציאות בגלל שנגמר הקשר...איך לגמור קשר בצורה טובה באמת..

בעיה א': אתה מהצד שלך מסביר שמבחינתך זה לא אישי, אבל אתה לא יודע איך זה מתקבל בצד שלה. אני במצב הזה לא הייתי רוצה, וגם הייתי מעדיפה שלא תציע את האפשרות הזו (אני אתחיל לחשוב שאתה לא סגור על סוף הקשר, וכל מיני דברים שהם לא נכונים ולא רוצה להתעסק בהם)
בעיה ב': אחרי שהסברת שמבחינתך אין לזה רגשות, אתה אומר שזו היתה רק דוגמה "איך לא למחוק בנאדם מהמציאות בגלל שנגמר הקשר". זה קצת סותר את עניין הרגשות, לא?
היה. נגמר. גם אחרי שתתחתן תמשיך לשלוח להן מיילים כדי "לא למחוק אותן מהמציאות"? ברור שלא.

בס"ד
כי זה מה שאני עושה...וזה לא קשור לאף בחורה.
הנקודה של למחוק זה מנגנון אצלי שכאשר נגמר קשר אני ירגיש פגוע ובמצב הרגיל אמחק את הזיכרון, כדוגמה לזה אני לא זוכר באופן מדיוק את המראה החיצוני של אף בחורה שיצאתי איתה, גם לא אחרי שנה, כנראה שאצליח לזהות ברחוב כי זה ישלף מהתת מודע אהל במודע אין מחקתי את זה..ואני לא אוהב למחוק אנשים זה עושה לי לא טוב להרגיש שקשר נגמר בצורה כזו אצלי, אז הייתי רוצה לשנות לא לצור רגש אליה רק לא למחוק כליל...זה מורכב, ושוב העניין כרגע זה לא האם טוב או לא טוב לשלוח דרשות..העניין הוא איך לא למחוק אנשים מהמציאות עבורי לפחות..

(לבקש לשמור על איזשהו קשר בצורה כלשהי כדי שאתה לא תרגיש שמחקת מישהו מהחיים).
אני במצב שלה אנסה בדיוק למחוק אותך מהחיים כדי להתקדם, זה שאתה מצליח להתנתק רגשית מהר זה נהדר בשבילך אבל הצד השני אינו כן בדרך כלל.
מוזמן לנסות לשאול אותה (מן הסתם הבנת שאני הייתי חושבת שזה מוזר וחסר טקט בעליל.)

בס"ד
כשאמרתי שאמשיך עם הדרשות התכוונתי באופן כללי...הבנתי כבר מהשחרשור הזה שמסתבר שזו בקשה מוגזמת משום מה...

לכן ניסתי לשאול מחדש כיצד מסיימים קשר בצורה טובה, שלא ירגישו פדיחות מלהציע אחר כך או מאם ראיתי ברחוב או לא יודע מה.

ההודעה גם לך @גמדיתלאגמדה

אני חושבת תחושת חוסר הנעימות/פאדיחה זה רגש טבעי טוב ובריא ולא חייבים 'לטפל' בכל דבר..
צריך לדעת להתעלות על הרגש הזה לשם מטרות חיוביות אחרות..
להזכיר לך איךו מזהים את תלמידיו של אברהם אהינו לעומת בלעם..?

בס"ד

מרגיש לפעמים שזה כן מוגזם, כי סך הכל היא בן אדם טוב גם אם לא התאים בנינו אז למה שיהיה קשה...אבל יתכן ואת צודקת שאין מה לעשות, אני מנסה לחשוב האם יש מה לעשות בנידון יתכן ובאמת נגיע למסקנה שאין מה לעשות..אבל זה מבאס טיפה..

 

 

{והמשנה לא בהכרח הוכחה מוחלטת, ברור שצריך את המידה הזו ואת דרך הביישנות, אני אחד הביישנים בכללי, אבל באותה מידה יש לדעת במה משתמשים ואיך וכמו שיש משנה בהמשך שם "לא הביישן למד"

ומצד שני "בוש פנים לגן עדן ועז פנם לגיהנום" ובקיצור צריך לחשוב מה פה כרגע אני לא יודע מה אמור להיות פה..}

נראה לי שפער בין שני דתיים עם השקפה כזאת מרוחקת לא שונה מפער בין דתי/ה וחילוני/ת

אם אתה מספיק חי את מה שאתה חושב, לא יהיה לך כזה פשוט לחיות עם מישהו שחושב בדיוק אחרת, הפוך ממך.
אם ביום העצמאות את באורות, מתכללת בכנסת ישראל ולא יודעת את נפשך מרוב שמחה ואושר, אני לא יודע אם בתור בעל יהיה מתאים לבחור דווקא את מי שמתעב את היום הזה, ורואה בך כשותפה למעשיו של השטן עלי אדמות.

אני חושב שבד"כ זה גם מלווה במנטליות שונה, שזה דבר שמתבטא כל הזמן, בכל דבר.

מחמיר בכשרות או לא - פחות עקרוני, יותר ניתן לגישור. יאכלו בבית לפי המחמיר.

ככל שאת מאמינה יותר בדרך שלך קשה יותר לחיות עם דרך אחרת

שבסופו של דבר זה תלוי בתחושה שלך, אם זה מורגש לך שאתם בעצם לא נמצאים באותו מרחב...
כי בצורה פשוטה אין בעיה בזה שההשקעה תהיה שונה, כל עוד יש חיבור אמיתי וכבוד הדדי- בסוף זה טוב מאוד שלא חושבים בדיוק אותו דבר
אז זה תלוי לאן זה לוקח אותכם, אם לתחושת ריחוק או דווקא יוצר עניין והפרייה הדדית😁

לדעתי לא כדאי להתחתן ככה.

בס"ד

הכל חשוב. האדם כמכלול צריך להתאים.
גם בהשקפה, גם באינטיליגנציה, גם בחיצוניות וגם במידות.
בכל מקרה, השאלות שהעלית בעיניי הן קריטיות מאוד לגידול ילדים וגם סתם לזוגיות.
לגבי השאלה הראשונה- זה תלוי אם הוא לא חושב שיש עניין או שהוא ממש חושב שלא צריך.

לגבי השאלה השנייה- זאת שאלה הרבה יותר קריטית בעיניי. תארי לך שאת בן אדם שאוהב לחשוב בעצמו ואת מתחתנת עם מישהו שכל הזמן הולך לרב שיגיד לו מה לחשוב ולעשות. אני הייתי משתגעת.

לגבי השאלה השלישית- אני מניחה שתביני לבד שזה די קריטי. מה תעשי אם הוא יצפה בכדורגל? או כל דבר אחר שבעינייך הוא לא נכון?

לגבי השאלה הרביעית- זה פחות קריטי בעיניי אבל זה סתם באסה כי את תצטרכי להתיישר לפיו.

בס"ד

איך הקשר שלכם חוץ מהפער הזה??

רק את יכולה לענות:
עד כמה השוני והפער הזה מפריע לכם? עד כמה אתם מרגישים שאתם יכולים ולא פחות חשוב רוצים לגשר על הפער הזה?
כסימן : האם אתם מסוגלים להגיע לידי החלטה והסכמה על קו חינוך אחיד לילדכם שמוסכם על שניכם


אני מבין מדברייך שיש לכם מידות טובות,זה מאוד אמור להקל עליכם לגשר על פערים.

ההבדלים רק יילכו ויעמיקו בסוגיות כמו חינוך ילדים ובחירות מקומות לימוד רלוונטיים וכו'. באופן כללי, בני זוג לא נוטים להשתנות במהלך הזוגיות.

אאכ הוא נער גבעות שיעצרו אותו כל הזמן
ואת אוהבת את המשטרה ואז כזה פרובלם..

ומה הבעיה בעדורגל? זה עוד תחום עניין
לבנאדם. ואם תהיה לו למשל דילמה ערבית במניין או כדורגל- זאת באמת שאלה אם זה מתאים לך לפי התשובה שלו.
זה כמו שאת יכולה לשמוע שירים בלועזית ולומר שזנ לא מפריע לך לעבודת ה'-
והוא למשל לא שומע.


אבל העיקר באמת זה המידות של הבנאדם.
לצורך העניין, אני לא חוגגת יום ירושלים
אין לי בעיה לצאת ולהתחתן עם מישהו שחוגג-
לא באמת יצא לנו בחיים אחכ לדבר על זה או משהו..
אולי בהסבר של שולחן שבת למה חוגגים ולהציג שתי דיעות בעניין
ולדעתי זה מצויין.
ילדים צריכים לפתח ביקורתיות וחשיבה עצמית לדעתי.

עם הנושא ולהכיל את השונה. מי שלא שלא יכנס לזה.

אבל יש דברים שהם בהחלט משמעותיים...

אני אומר את זה מנסיון ממה שהולך במשפחה שלי!!!

כי צריך שההורים יהיו פחות או יותר בדעות זהות כי ככה בית עם יסוד אמיתי יכול להוביל להקמת עוד ענפים ובשלום

אבל עם יש כימיה כזאת שבשביל\ה את מוכן לבוא קצת לקראת הדעות שלה\ו ויש מקום לגישור ולחיבור על אף ההפכים והשוני בדעות ביחד אפשר להקים אחלה בית ואחלה זוגיות

בעז"ה בקרוב אצלך..

.....אגב ידעתי שתגידי את זה

אז הנה אני יתקן........אגב ידעתי שתגיד את זה

לפי דעתו כדאי למצוא את השוני שבדומות.
ההשקפה צריכה להיות יחסית דומה והיכולות/הכשרונות צריכים להיות שונים, בכדי לייצר השלמה.

אני אישית חושב שאנשים מסויימים כן יכולים להכיל אדם אחר עם המחשבות שלו כל עוד זה לא נןגד את ההלכה. הילדים יכולים להתבלבל ויכולים גם להתרגל לחשוב לבד ולעצב לעצמם דרך.

לגבי כדורגל - אל תדוני זה התעסקויות ותחומי עניין של גבר, כמו קריאה, כתיבה ובישול. כמובן שחשוב לראות אם הוא מדרדר מזה רוחנית או לא, אם הוא שולט בספורט או לא וכו'. אם הוא מספיק חזק וזה לא יבוא על חשבונך - אין עם זה בעיה כ"כ תהומית, אבל אם זה גורם לו להשתגע ומשפיע על רגשותיו יותר מדי - אז הוא משועבד לזה ושווה לחתוך.

המציאות קצת יותר מורכבת מכן, לא, שחור, לבן.

שהוא - לא מצביע בבחירות וכו'
והיא כמעט חברת מרכז של המפלגה...

והם זוג מקסים.

היא נפרדה ממנו בגלל זה,
אח''כ יצאה עם עוד בחורים ראתה אצל כולם שאי אפשר להשוות אותם למידות ולדרך ארץ שלו - וביקשה מהשדכנית לבדוק אם יש מה לדבר חזרה.

מידות טובות - אפשר לגשר ולדבר על כל הפערים.
אם אין מידות טובות הפער הכי קטן נראה כמו בור ענק

ועם מידות מקולקלות קשה לגשר גם על פערי השקפה צרים...

 

ולא כתבתי מלה על מהו פער רחב או צר, ומהי מידה טובה או מקולקלת. שישאר לכם מה לבדוק יחד...

אבל זה מאוד תלוי על מה מדובר ומה רמת החשיבות של הענין לכל אחד מכם.

אם, נניח, לא כ"כ משנה לך איפה תגורי- בנגב, בגליל, במרכז או ביו"ש, אז אם יש מקום שמאוד חשוב לו- את תזרמי אם זה וגם אם לא חשוב לו שום מקום מיוחד- גם טוב.

אבל אם לשניכם מקום המגורים מאוד חשוב ושניכם רוצים מקומות הפוכים- אז זה קצת יקשה. 

למרות שלא על זה פוסלים.

כשרויות? לא משנה לכלום. 

יום העצמאות? תלוי איפה את בסוגיה הזאת. אם את לא בשום צד באופן נלהב אז מה זה משנה?

 

וחוץ מכל זה- צריך לזכור שאנשים משתנים בחייהם...וגם הדעות והרצונות משתנים..  

שאנשים משתנים בחייהם?

הרי לא בונים על זה

אם נוצר קשר טוב אבל יש נקודות כאלה של שוני שהן לא קריטיות, אז לא פוסלים על זה.

לא לבנות על זה שישתנה אבל לזכור שהחיים מורכבים יותר ומפתיעים יותר ממה שאנחנו מתכננים אותם- ולכן להתמקד באישיות של השני זה הרבה יותר חשוב.

  מותק  

השקפה יכולה להשתנות  או להתעצב כך או אחרת   .

מידות ותכונות אופי   לא משתנות   ואל תדמייני שתצליחי  לשנות מישהו 

  וכנ''ל לצד השני 

לכן מידות וכללי התנהגות   יחסי אנוש   זה קריטי 

השקפה   זה טוב לכרטיס ביקור   -לא יותר   

בהצלחה 

רבה 

עם התקדמות החיים תאכלו הרבה קש. אף אחד לא ישיג את מבוקשו, לכן אין לצפות לאן יתגלגלו הדברים. כאשר כל צד ימשוך לכיוון שלו. או יותר גרוע אם אחד הצדדים יחליט פתאום למצוא כיוון אחר. אלא אם כן תחליטו על מערכת חיים בלתי מחייבת. זה לא יכול להחזיק מעמד הרבה זמן. לפי המוצג, אין לכם איזשהו אמצע שתוכלו לחיות איתו. 

כשההשקפה לא תואמת , זה משפיע על הכול.. 

זה יכול ליצור חילוקי דעות לאיפה לשלוח את הילדים , מה האווירה בבית, פוליטיקה וכו' . 

אבל אשרי מי ששם את זה בצד .. זה ממש קשה 

הדבר היחיד שלפיו צריך לקבוע זה האם לדעתך זה ישפיע על החיים שלכם ביחד .

אם כן אז צריך לבדוק האם ניתן להתפשר לאיזשהו כיוון - ואם לא אז כנראה שזה לא מתאים.

אתה חושש שאם ישאלו את הבחורה שרצית לצאת איתה או את זאת שפנית דרכה עליך, אז יקבלו רושם שלילי?
ולכן אתה אומר אולי לא לנסות עוד פעם בצורה כזאת?

אלא אם כן יש לך אינדיקציה ברורה ללמה היא פסלה.

ואלא אם כן היא ממש מציאה. 

 

(למשל, לי התברר שמישהי ששאלתי עליה כבר הייתה בקשר, אז יזמתי שוב כשהבנתי שהיא פנויה).

לאותה בחורה שוב.
יותר נשמע לי מה שעומק הבין.

הניסוח מבלבל קצת.

 

@הלב בוער למלך!

בדרך שונה, אז לדעתי-
לא, הבחורה סירבה. כבד את החלטתה. חוץ מזה שזה רק יפגע בך אם תציע שוב מיד (אפילו אם ההצעה תהיה יותר טובה ומוצלחת ע"י מישהו שמכיר אותך, היא תסרב אם תשמע שזה בא ממך למרות שכבר ענתה שלא, כך לפחות אני הייתי מתנהגת כנראה..)

שאם בחור מחזר אחרי מישהי אז זה דווקא מראה שהוא רציני לגבייה. אבל אני לא יודע אם זה נהוג בציבור שלנו...

(דווקא לחזר שוב אחרי שהיא סירבה מוזיל את ערכך)
אבל אם אתה חושב שאתם מאד מתאימים, תנסה שחבר שלך יציע כאילו זה רעיון שלו ולא יסגיר שאתה ביקשת שוב
ואז זה לא יפגע בדימוי שלך בעיניה

הכוונה שלי שפניתי לבחורה דרך מישהי שלמדה איתה באולפנה והיא הייתה איתי בשבט. ומי שפניתי דרכה היא לא כל כך מכירה אותי. למשל אני,אם אני שומע מבן אדם הצעה לשידוכים שהוא לא כל כך מכיר את מי שהוא מציע אז אני יסרב. אבל יש לי חבר שהתחתן עם חברה שלה אז זה זוג שמכיר טוב את שינינו.. האם לנסות שוב פעם להציע את עצמי? (הבחורה פנויה)

שאם אתה מרגיש שזה קשור לאיך הציעו,( וזה כולל גם מי הציע), אז תנסה
אבל בעיקרון אחרי שמשהו פחות מעוניין קשה לשנות רושם...
אני אומר את זה כי אני גם מתנהל ככה, ומשתדל לקחת את זה בחשבון אם לא היו מעוניינים.. כי הצג השני הוא שזה לא ייראה לא טוב..
ועוד נקודה שזה תלוי בכמה זה נראה לך מתאים. אם זה נראה לך ממש שייך אז ברור שתנסה בלי להתחשב בכלל שהיא סירבה קודם..

מכמה סיבות. שנינו באים מתוך תפיסת עולם.. ביררתי עלייה.. וזה בדיוק בחורה שאני מחפש.

לא. זה בעיקרון אומר לא...
אלא אם כן יש חדש.

אם עוד הרבה זמן - אני הייתי אומר אחריי שנפגשת עם 4 בחורות אחרות ,

אתה עדיין מחפש אז תברר עליה שוב ותראה מה יצא .

עצם השימוש במונח 'פשרנות' גורם לנו אנטיגוניזם. אני פשרנית? חס וחלילה! אני אידיאליסטית, שואפת לשלמות!

לא מדובר בפשרנות, אלא:
א. בהבנה שהאדם השלם - אין בו הכל. זה חלק ממה שהופך אותו לשלם (הרי אם הוא היה שלם בכל הוא לא היה אדם, וזה החיסרון הכי גדול...)
ב. בהבנה שיש לנו הרבה דימיונות לא רציונליים בראש שאנחנו יכולים להיפטר מהם. שלא כל תכונה שאנחנו אוהבים חשובה לחיי נישואין.
ג. אני קצת חושב שבתחום הזה צריך לסמן את המטרה מסביב לחיצים. להתחבר לכמה אנחנו רוצים להתחתן יותר מאשר לכמה האדם מולנו לא מושלם.

אבל אין לי איזה דמיון לא מציאותי בראש לאיזה בחור מושלם...

אצלי זה סיפור אחר, יש לי רצונות רוחניים גבוהים, והרבה פעמים יצא ככה שאותם בחורים עם הרצונות הגבוהים לא התחברתי או לא היה זורם וכו'...

אז לפעמים אני תוהה בעניין הזה אם אני אתפשר בסוף.. (או על הרוחני קצת או העל טיב הקשר ביננו)

 

(לא התכוונתי לדימיון של דיסני. התכוונתי להרבה דברים יפים וטובים שאנחנו מחפשים כי זה נראה לנו טוב, ולא כי אנחנו צריכים את זה.)

שאם לא היו לי את השאיפות הרוחניות הגבוהות הייתי מתחתנת ממזמן.. כי אני באמת לא בררנית...

 

אבל מאמינה שזה יגיע כולל הזרימה הרמה הרוחנית הגבוהה ומציאת החן יחד בבן אדם אחד!!ולא להקשיב לאף אחד שאת אולי בררנית!!לסנן

את השיר ,למרות שהוא עצוב במידה מסויימת.
לדעתי,אנחנו צריכים לקחת את השיר הזה למקום שיותר מקדם אותנו,שפשוט מעכשיו נעשה מה שטוב לנו,ומשו שמספק אותנו,ולא לפי מה שהסביבה מכתיבה לנו.
פשוט מעכשיו לעשות בירור פנימי עם עצמנו לראות מה עושה לנו טוב ומספק אותנו,ולהנות מכל דקה שאנחנו חיים

אחח העצב...כמה מתוק ככה מריר.

אין לי באמת רעיון או חידוש להביא.

כי גם אני עוד לא פיצחתי את הנוסחא הנכונה.

אז דבר ראשון, לדעתי האישית,

עד שלא מוצאים אי אפשר באמת לדעת מהי הדרך הנכונה, אפשר להגדיר קוים כלליים של איך ומה...

דבר שני,לא נראה לי קיים דבר כזה גישה לא נכונה.

אפשר אולי לחפש את הגישה הנכונה לך שגם אם היא לא מוכיחה את עצמה כפרודוקטיבית בצורה ישירה ומיידית את תיהי שלמה איתה.

וזה נכון שהימים עוברים והשנים רצות...אלא בשביל מה אנחנו פה? כדי להיתקע?

יש נטייה כזאת בעולם, להעלים את הדרך מהמטרה.

פגשתי בחור. התחברנו. התארסנו.

אשרי מי שכך וטוב לו, אבל רוב האנשים פשוט לא שם.

רובנו צריכים זמן להבין מה מחפשים, איך, למה כמה...זה לא זמן שהולך לאיבוד!!!!!

והבכי והעצב והתסכול, הם חלק מהתהליך. אי אפשר לשקוע בהם אבל הם חלק מהחיים.

ייעוד של אדם זה דבר עצום. ענק אינסופי. זה הגיוני להרגיש חסר אונים לפעמים ביחס לחיפוש היעוד הזה.

בין אם בחיפוש בן זוג ובין אם בחיפושים אחרים.

זו תקופה שגם אם היא לכאורה מרגישה כמו תקיעות לפעמים, זה לא ממש ככה, זה השכלול.

רצוא ושוב..

מקוה שלא חפרתי

 

אהובה שלי, קחי שניה @נשימה
שבי במקום נוח. תלחצי פליי ותעצמי עיניים


באמת נמצאת במקום שאת אמורה להיות בו.
התקדמת כמה שהתקדמת.. מרגישה שאת מסוגלת ליותר מזה?! מצויין- תמשכי את האמברקס ותלחצי על גז באופן מתון. מכאן זה נשמע שיש לך דלק.
רק אולי לא ברור לך מה היעד שאת שמה בוויז.
סעי לים או לכל מקום שמשרה עלייך תחושה נינוחה ותרפי הכל- תעשי מעין תשליך של כל התחושות שחוסמות אותך.

זה הרגע הנה באה השעה.
לא מסתכלים על העבר אלא לומדים ממנו לעתיד
את מסוגלת ואני ממש ממש מאמינה בך!
יאללה צאי לכבוש את העול🙋



https://youtu.be/FVMZ5kgBKPY

"חיי אישה" הוא סיפורן של נשים רבות בצמתים  המרכזיים של חייהן כפי שעלו במפגשיהן עם ד"ר חנה קטן במרפאתה.
סיפורן של הנשים החיות את תקופות חייהן מתוך קשר בלתי פוסק אל המתרחש בגופן ובנפשן.

חתונה: רווקות, שידוכים, להיות כלה, לקראת הבית.
היריון: מסע, בדיקות, שמירת היריון, תאומים.
פיריון: אי פיריון, המושגים והגורמים השכיחים, אפשרויות הטיפול, פוריות בגיל מבוגר, בין הרב לרופאה.
לידה: טבעי ללדת, לידות יוצאות דופן, אחרי הלידה, דורות נפגשים.
ילודה: העיקר זה המשפחה, המשפחה בדיון הציבורי, המשפחה גדלה, עם ישראל גדל.
משפחה: אימא עובדת, מתבגרות במרפאה, הקשר הגנטי.
גיל המעבר, להיות סבא וסבתא.

חיי אישה הוא גם סיפורה של אישה אחת: רופאה בכירה ואם למשפחה ברוכת ילדים.
במבט המשלב ניסיון אישי וידע רפואי, מתוך חדוות חיים ותחושת שליחות, מצעידה ד"ר חנה קטן את קוראיה בין שערי הספר, החל מהחתונה, דרך ההיריון והלידה, לגידול המשפחה המתבגרת והמעבר לסבתאות.
כל תקופת חיים שזורה בחוויות אישיות, סיפורים נשים, טיפים ותובנות מרתקות - שילוו כל אישה בכל שלב בחייה.
ד"ר חנה קטן, מומחית לרופאת נשים ופריון, פועלת לקידום בריאות האישה והמשפחה בישראל.
מרצה בכירה במוסדות רפואיים וחינוכיים שונים, כותבת בקביעות בנושאי רפואה והלכה ומקדמת את השיח ההלכתי-רפואי שבין רבנים ורופאים.

 

 

חיי האשה

מבט אישי ורפואי

ד"ר חנה קטן



ד"ר חנה קטן כותבת ספר על חיי האשה, ממבט של רופאה ואשה יהודיה. הספר נכתב כפנייה אישית לכל נערה ואשה.



המחברת עוברת על כל שלביה הבולטים של חיי האשה, חתונה, היריון, פריון, לידה, ילודה, משפחה, גיל המעבר, סבתאות, וכותבת עליהם בצורה כללית ותמציתית. היא מתרכזת בספרה, בעיקר סביב נושאים של פריון האשה, ויחס האשה לילדיה.

ד"ר חנה קטן, יודעת המון בתחום של רפואת נשים. היא הייתה רופאת נשים לעשרות שנים, ויש לה נסיון עשיר ורב. היא גם אמא למשפחה ברוכת ילדים. בספרה, היא מחלקת עצות ותובנות אשיות, שיכולות לעזור לכל אשה באשר היא.

הספר נכתב בצורה קולחת ושווה לכל נפש. ביטויים ותהליכים רפואיים מסובכים להבנה, מוצגים בספר בצורה ברורה ופשוטה. כל נערה ואשה, יכולות להפיק תועלת מהספר, ולהבין בצורה רפואית ויהודית את התהליכים והחוויות שעוברים על גופה ונפשה.

הספר משלב בין הפרקים, שירים, שמבהירים בצורה רגשית, תהליכים שנכתבו עליהם בספר.



'חיי האשה', אכן מצליח לספר לנשים באופן ברור, את סיפור חוויותיהם של פריון ולידה, ממבט רפואי ואישי.

זה ספר על/לנשים לא?

תודה על התיקון

בחיים לא פתחתי אותו

כמה שזה משמיים הכל
ברוך ה!


תקשיבו סיפור

אתמול בתיסכולי כי רב איפשהו חסמתי את הגישה לכרטיס שלי.
החלטה של רגע גרמה לי לשחרר את החסימה
גיליתי שם פנייה .
ואולי נעשה איתה משהו בעזרת ה לטובת אחרים...

ועוד כמה...



לא השגחה?!

ניסיתי


א ני מקווה שיצא מזה



וגם
שמתי לב שזה ממש עשה לי טוב
לשים לב ולבדוק למי כן אניכולה לעזור


ולנסות
לא לפחד מלנסות!!




זה טוב
וזה שווה

והם שמחים מזה.
ש "עוד מישהו חשב עליי...."

המון כוח לעם ישראל!

כדי להציק

דוגמא שהציעו לי זה ליסוע לר"מ בישיבה להתראיין אצלו, ומבחינתי אני מתלבטת אם זה לא רחוק מידי..

נוסעת?

לא יודעת

כל כך רחוק.

הייתי מבררת טלפונית קודם.
וגם אחרי הטלפון הייתי שוקלת.

חסרים בחורים עם ערכי הישיבה הזו בסיסבתך?

 

בס"ד

היום די מהיר להגיע לרוב המקומות וגם נסיעות פחות מטרידות אותי.

לא שמעתי דבר כזה בחיים..
הוא אמור להיות השדכן, כן?

במיוחד אם זה נראה לי מתאים.. 

זה נשמע מעניין

אם הנזק הוא 35 ש"ח של נסיעה והתועלת שתצמח הגדלת הפוטנציאל להכרת בחור - הייתי הולכת על זה.

אם הנזק הוא מירמור ותחושת מאמץ שמעבר לכוחותיי והתועלת היא הכרת בחור בפוטנציאל- הייתי מוותר.

להרגיש בגדר השתדלות סבירה, אם זה מרגיש יותר מדי אז סימן שזה עבר את גבול הטעם הטוב

ובסוף לא יצא כלום כי הבחורה הייתה צריכה לשבת שבעה ואני כבר הייתי צריך לחזור לארץ.

בעסה

בשביל דייט אחד?

אז כנראה הכל אפשרי....

נסעתיבבוקר מהמרכז לצפון בשביל עבודה ואז בערב נסעתי לדרום לדייט.
היה משהו כמו 500 ק"מ ביום

אישית לא הייתי הולך רחוק.

"יש שהולך לזיווגו ויש שזיווגו בא אליו"

טסתי לארה"ב. גם לשוויץ ורוסיה.

מגזים

אני טס שבוע בחודש בגלל עבודה. שילבתי.

<צ>
למרות הציניות זה באמת היה הכי רחוק נכון לעכשיו

אני פעם הלכתי ממש רחוק. (כאילו עקרונית ומנטלית, פיזית זה היה קרוב) והרגשתי שאולי אני לא אחזור על זה עוד פעם, אבל זה היה ממש טוב כי זה הוסיף לי הרבה לפרופורציה ובנה בי משהו.

ופעם אחרת שגם הלכתי רחוק, (יותר פיזית) ואח"כ הרגשתי ממש מבואסת מזה וזה הוריד אותי מהקטע של לחפש ודייטים להרבה זמן.

 

ככה, שזה תלוי הרגשה שלך- כמהתקוות את שמה שם, כמה מאמץ, איך תתקבלי את האכזבה וכו'.

 

בכל אופן שה' ינחה אותך בדרך הנכונה!

תכלס.. יש דברים שאני לא מוכן לעשות 

ראיונות, מבחנים, וכאלה זה כבר נראה לי קצת משפיל...ככה אני מרגיש

 

עבר בקריאה ראשונה...

שניה .....

ושלישית!

בדבר קטן כמו צפייה בסרטים מצויירים (או השם של הבנאדם, כמו בשרשור אחר כאן) - מזדהה איתך ממש.
זה גם נותן זווית הסתכלות שמדגישה שמדובר בדבר קטן, ושאם מסוגלים - כדאי להתגבר על זה (ובאמת... תתגברו על דברים. זה חשוב, אתם צריכים את זה כדי לפגוש את בן/ת-זוגכם). וזה גם נותן לגיטימציה לאפשרות, שלא, זה קשה לי מדי ואני לא מסוגל להתגבר על זה. וזה בסדר, כי אנחנו בני אדם. אמנם נכון, שככל שאני מסוגל להתגבר על יותר דברים מהסוג הזה, זאת יותר מעלה וזה יותר טוב (וזו עבודה שממשיכה כל החיים, ולא נגמרת כשמוצאים את בן/ת-הזוג). אבל אדם צריך להכיר את מקומו, וזה הכי טוב ואמיתי ונכון שבעולם להיות בנאדם. אדרבה, מכיר חבר שלי שנלחם בעצמו על איזה עניין שלא היה מסוגל להתגבר עליו וניסה בכל זאת להתגבר - וזה נגמר בכאב רב לשני הצדדים (ב"ה שבסוף אפילו לא התארסו... אבל זה היה כואב מאוד-מאוד).
אבל לדעתי, יש דברים גדולים יותר, שבהם זה פשוט לא מתאים... לדוגמה, לגבי עצמי - יהיה מי שיחלוק ויגיד שזה קטן, אבל לא אכפת לי - לא אגיד שאני 'לא הייתי מסוגל להתגבר' אם התפיסה שלה לא היתה שהמדינה היא תחילת הופעת הגאולה בעולם. זה לא עניין של התגברות על משהו. זה פשוט מישהי מאזטר אחר, מאזור שלא מתאים לי בכלל.
נכון, גם הביטוי פוסל לא הכי שייך כאן. יותר שייך - יתאים לכם או לא יתאים לכם?

לסיכום החפירה
בדבר קטן - "האם תהיו מסוגלים להתגבר על זה?"
בדבר מהותי - "האם זה יתאים לכם, או לא?"

עכשיו השאלה היא רק איך קובעים אם דבר הוא 'קטן' או 'מהותי' ^_^
[אגב - בעיני, לגבי חיצוניות: אם יש דחייה, זו שאלה של התאמה. אבל אם אין, זאת שאלה של התגברות]

ובכלל, יפה כתבת. תודה!

בעיקרון, המטרה שאני רוצה להשיג היא, שישאלו בגישה שונה ממה שהיה עד עכשיו...

שאלה שבאה ממקום של "אני רוצה\צריך להתחתן"  

ואז כמו כל דבר שרוצים באמת, בנאדם אמור לחפש איך להתגבר (בגבול ההיגיון כמובן, לא סתם).

 

מצד אחד "האם יתאים לי" זה נכון..

אבל מצד שני, זה שוב מחזיר אותנו לאפשרות של בריחה בקלות.. מה שבעצם רציתי למנוע 

 

מה אומר?

 

חושב שזה באמת דבר שחשוב מאוד להדגיש היום, הרבה יותר מהצד שאני נתתי לו מקום בהודעה שלי.
אבל,
כל דבר באיזון.
אמת שצריך לבוא בגישה כזאת ושזה יפתור הרבה.
ואמת שהרבה פעמים אנשים שוכחים את זה, ושחשוב להדגיש את זה, ולעורר על זה, כי קל לנו מאוד לשכוח את זה. ואנחנו גם בפועל שוכחים את זה מלא פעמים. ואנשים באמת לא מספיק באים בגישה הזאת וחלאס כבר תבואו בגישה פתוחה. מזדהה במאה אחוז.
בנוסף, מצד שני, צריך לדעת את הגבולות. מכיר מקרה של אדם שמרוב שחשוב לו להתחתן, מוכן להכיר גם כאלה שבאמת לא מתאימות לו... העיקר שכבר יפסיק להיות בודד.
וגם אני בתחילת דרכי, לא ידעתי להגיד מה מתאים לי ומה לא, ופשוט ביזבזתי כוחות והסתיימו הרבה קשרים מהצד השני. מצאתי את אשתי ב"ה דווקא אחרי שכבר למדתי איך לדעת להגיד 'לא'...

לדעתי, יש כאן שני צדדים. יש צד אחד של, לנסות ולאפשר ולרצות להתחתן, גם במחיר פערים והתמודדויות שתבואנה. ויש צד שני, שצריך להתחתן עם מי שמתאים לי, ויקדם אותי בחיים, ונשאף שאיפות דומות ונאהב זה את זו כי נצליח להתחבר ולאהוב ולהעריך דברים זה אצל זו - ולא רק כי יש בנו יצר, אלא כי באמת אוהבים ומעריכים את הדברים האלה. ובקיצוניות של זה - שאם זה לא ככה, אז כבר לא שווה להתחתן.
לדעתי שני הצדדים אמיתיים, שניהם חלק מליצור את התמונה השלמה. אם לא נדע איפה לוותר, לא נתחתן. ואם לא נדע לשים גבולות לוויתור, נתחתן עם כל אחד. אז שני הצדדים חשובים ומשלימים.

אז בכלל צריך לדעת, כשרוצים לפעול על מישהו לשנות דעה וגישה - הכי טוב לענ"ד, להראות לו תמונה שלמה, שמתייחסת גם למה שהוא חשב ונותנת גם לזה את המקום הנכון בפרופורציה הנכונה.
קודם כל - כי התמונה השלמה זו האמת, אז בואו נציג אותה, כי זה מה שאנחנו מחפשים מעבר לכל - את דבר ה', את האמת הגדולה שמופיעה כאן. וגם - זה גם יוצא יעיל, כי יותר קל להשתכנע ככה (לדוגמה, מישהו יחשוב - "אבל באמת יש דברים שלא נכונים לי! מה, כל דבר שלא מתחבר לי זה 'לא הצלחתי להתגבר' ויש לי כאן איזה כשלון? הוא מגזים! הגישה שלו לא נכונה בכלל! אה, רגע... הוא מדבר על זה שרוב הדברים הם עניין של להתגבר על זה או לא, אבל יש דברים שהם מהותיים וזה פשוט מלכתחילה לא מתאים... האמת, יש בזה משהו". אז הגזמתי, כן? אבל אתה יכול לקלוט את הרעיון).

אבל בסופו של דבר בשורה התחתונה - בכל זאת, כאמור. אני מסכים. הצד של 'תיפתחו כבר ותבואו בגישה מקבלת ומשוחררת' - אכן יותר דורש הדגשה לדעתי, כי במציאות אנשים פחות שמים אליו לב, והוא חשוב לא פחות. לכן, המטרה של השרשור מעולה וקריטית, כי זה באמת קריטי הרבה יותר להדגיש את הצד הזה.

אנשים! תיפתחו קצת!
ב"הצלחה לכולם ובשורות טובות עוד השנה בע"ה ^_^

אבל מצד שני למה הוא/ היא מונח/ת במקום כזה שזקוק לסרטים מצויירים

"בטלה מביאה לידי שעמום" וכו'. בהנחה שזה מותר לגמרי, אז עדיף לשבת ולבהות במסך מאשר לעשות דברים אחרים...

מראה שהוא בבטלה. 

זה טוב!

דווקא נחמד עוד נושא שאפשר לדבר עליו

זה לא: או סרטים מצויירים או סרטים רגילים.. יש אפשרות שלישית - בלי סרטים

מסכימה לחלוטין עם הגישה!!!
זה לוקח את האחריות אליי (חושבת לפתוח על זה גם שירשור בקרוב ) וזה בריא להסתכל כך על החיים.


בנוגע לסרטים.. שאלה טובה..
אני אישית אראה סרט רק אם חברות שלי יהיה להוטות על הרעיון במפגש השבועי שלנו(וזה יראה לי בילוי הזוי כי אם אנחנו ביחד אז לפחות נהנה אחת מהשניה).
אעדיף שהבחור לא יראה סרטים בכלל כי זה בזבוז זמן בעיניי, אבל אם הוא נהנה מזה אארח לו חברה אחת ל...

זה בהחלט משפיע

כנ"ל @מור ולבונה,  

תפתחי.. יהיה מעניין  

 

 

בחור שלא ראה מלך האריות..

זה בהחלט נורה אדומה!

חשוב לדעת להתרחק מצוקים גבוהים כשנמצאים ליד דוד מפוקפק 

קטע שרציתי להביא כבר בעבר.. - לקראת נישואין וזוגיות

בהצלחה לך מתוקית 😘

רק שבמבה היא נקבה ( במבה טעימה.. הבמבה נגמרה)

אבל אז הבנתי שבסופו של יום כולנו בני אדם, ויש לנו אפשרות לסלוח,
מקווה שתסלחו לי.
שלכם.

ואם אי פעם יהיה לך רצון עז לעלות שירשור ותצטרך רעיון - תוכל לעלות על זה שירשור 😎
בהצלחה.

במבה פתוחה ויבשה-

זה ה-דבר!!

 

נראה לי נפתח על זה שרשור נפרד..

בס"ד

 

צאי למנוחה הזו בכייף ועם חיוך ממש גדול

תהני, תעשי דברים לעצמך, תבלי עם חברות- ובקיתור תעשי מה שעושה לך כייף!

 

את מדהימה שאת מבינה את עצמך ויודעת מה עושה לך טוב, ואכן גם מיישמת ועושה!

 

מאחלת לך שתחזרי מההפסקה הזו רעננה וחדשה ממש, אפילו יותר ממה שחשבת,

ותמצאי את האחד שלך מיד אח"כ בעז"ה!

 

בחורי ישראל יחכו לך.

לפעמים שעושים הפסקה ממשהו, בכל תחום, נשאבים להפסקה ומתקשים לחזור.
ממליץ לך לבקש מהחברות שלך שיתנו לך קצת ספייס בנושא, אבל שידרבנו אותך לצאת שההפסקה תמצא את עצמה.
בהצלחה

אומץ כדי לעשות פוס מכל המירוץ הזה.... בד''כ החשש הוא מלהפסיד הזדמנויות, אז כל הכבוד

תנצלי את הזמן להוסיף דברים טובים, תכנים טובים, מנוחת הנפש ושמחת חיים בריאה.

 

ובעז"ה תזכי להתחדש.

א. כנות זה הכי חשוב.
ב. הדרך שלא איך הדברים נאמרים היא קריטית ביותר!!
רצוי לפתוח בשבח ולסיים בו.
"איזה כיף לי שחתכת עבורנו סלט, אני פחות מתחבר לרוטב ויניגרט אבל תודה רבה לך על ההשקעה".
ג. בקשר בפרט ובחיים בכלל - תפרגנו!!!! זה פשוט עושה פלאים

בהתחלה קראתי רק את הכותרת וחשבתי שמדובר בבחורה שחתכה איתך את הקשר ולא הבנתי אחרי זה את הקשר לסלט

ובהקשר של השאלה..אני מבינה שהיא מופנית לגברים, בתור בת הייתי אוכלת למרות זאת ומתישהוא עם הזמן אטרח לעדכן אותו בהעדפותי לגבי מאכלים..

אומר לה. בקטנה...

תגידי, אין לך את זה ביותר מגעיל? חושבת שאם כזה אוכל תצליחי למצוא מישהו?
כנות זה הדבר הכי חשוב!

מהבצל.

שתדעו להתנהל עם האישה😎✌

בדרכ כשאני מכינה אוכל מה שישמח אותי באמת זה כשאוכלים אותו. לכן יהיה מבאס אם אכין משהו לאכול ויצא לי לא הכי טעים והוא לא יאכל...מצד שני, כשבעלי יצטרך להתמודד עם לאכול את זה..עוד יותר מבאס לדעת שמי שאני אוהבת לא ככ נהנה

לא אצפה שהוא יאכל בכוח הכל ויחנק, אבל אני כן ארצה שהוא יתן לי להרגיש שהוא מעריך את ההשתדלות שלי עבורו.

*אם הוא יאכל *קצת בכל זאת כדי לתת לי תחושה נעימה, הוא גבר אמיתי!!

בס"ד

 

 

אבל באמת שאלה יפה

אבל הם כבר מזמן לא פקטור אצלי בסיפור, הלב לא מקבל את זה, והתסכול רק גובר.

תודה ענקית! זה היה כל כך נצרך.
מתפללת שהקב"ה ישלח לך טוב צרוף ומנחם.
אני מאמינה בך. בהצלחה.

שאתה אומר את זה ככה, לבחור יש באמת תפקיד משמעותי בבניית הקשר,

אז אני אומר לך בתור בחורה: לא תמיד אנחנו מבינות את הצד השני, לא תמיד אנחנו באמת מפנימות וקולטות כמה הצד שני מתאמץ, כמה תפקיד משמעותי יש לו בלהוביל את הקשר. לפעמים אנחנו מצפות להרבה וגם הציפייה שלנו היא בתור משהו שהוא מובן מאליו.

אז זה באמת חשוב לשתף בקשר, את התחושות האלה.. ושלא תרגיש שיש פה איזשהו משחק שאתה אמור להיות השחקן הראשי בו, והיא צריכה לשחק אותה קשה להשגה..

 

ובמקום ליצור מערכת יחסים עצמאית עסוקים בתבנית (מי משלם על מי/ מי נוסע לקראת מי/ מי בוחר מקום/ אחר).

ואני בכלל לא מאמינה בהם,

אולי להתחלה שלא באמת יודעים איך להתנהל, אז משתמשים במוסכמות החברתיות (שלא בטוח נכונות אבל לפחות הן רווחות) שבן משלם בפעם הראשונה, 

או שהוא מגיע לאזור של הבחורה ולא הפוך...

אבל זה לא חובה בכלל ובחורה לא צריכה להרגיש שהבחור הוא פחות טוב אם הוא לא מתנהג לפי כלל מסויים שמישהו קבע... 

שמנחמת אותי כשאני נתקל ביותר מדי בנות מהסוג הזה...

 

אבל בקצת רצינות, יש המון בנות מעולות.

אני זוכר כמה, ואחת ממש מיוחדת, שכל-כך שימחה אותי אחרי שחתכנו שלא הפסקתי להתפלל עליה שתתחתן ולנסות למצוא לה שידוך. היא התארסה כמה חודשים אחרי (בכוחות עצמה )!

אולי פשוט תנסה לקחת את זה יותר בטבעי?
להתקשר...לשלוח הודעות.
ברור שזה בעיה של הבחורה אם משחקת אותה קשה להשגה וכל מיני שטויות....
אבל בגדול...כדאי להפחית בלספר צרות שלך בדייטים ראשונים...
לא כי צרות זה רע. מבחינתי זה מצויין. פשוט בדייט ראשונים יש קטע להנות ולהרגיש שיש בסיס משותף לא מעבר

אז מזל ש"לא התאים לה"...

 

זה יגיע בעז"ה.

אתן לך עצה שאני משתמש בה, והיא ממש עושה לי טוב. כל מה שאתה לא אוהבת, כל מה שאתה לא אוהב שעושים לך, תעשה הפוך.
אל תעשה הצגות בדייטים, תהיה אמיתי.
אל תצפה ממנה להיות הבחורה המושלמת, תחפש התאמה.
אל תיתן לה לחכות להודעה סתם (לפעמים אתה לא רוצה לשלוח, לפעמים לא באלך עכשיו, לגיטימי. אבל אם באלך להחזיר הודעה, סוד קטן, מותר להחזיר בתוך הדקה שהיא שלחה, אם זה מה שאתה מרגיש נכון, מותר.)
אל תחשוב שהכרת אותה לפני שבאמת הכרת אותה. אל תפסול על שטויות. תבין, תכיל, תחפש על אמת.
אל תנסה לנחם אם אתה חושב שזה יהיה לה לא נעים.
תהיה טוב! מלא בטוב! תחשוב טוב, יהיה טוב, תאמין בעצמך.
ככה אני משתדל, וב"ה זה מאוד עוזר לי. בהצלחה גבר

כי גם כך הדברים עלולים להגיע לא מתוך כנות ורצון אמיתי להפתח, אלא מתוך מקום של׳לעשות ההפך׳.
אני מבין אצ הכוונה שלך, אבל זו עדיין לא הכנות האמיתית שאני רוצה לבטא ולפגוש.

ועל האפשרות לראות לפעמים מהראייה הגברית.

אני חושבת שכל צד צריך כזה כל כמה זמן.


לגבי ה"סנוביות" - מניחה שזה לא הזמן להיכנס לזה ולדון בזה, אבל רק אגיד שלרובנו זה קורה בלי לשים לב. לפעמים אפילו כמנגנון הגנה..

הניסוח...
כל ההצגות והמשחק של הדייטים כבר מיצה את עצמו מזמן, ברגע שיש היכרות ממקום אמיתי ובריא פשוט לא מגיעים לכאלה דברים וזה גם מרגיש לי ככה👍

לא חושבת שרוצים רק קשר שהכל בו ורוד,לכל אדם יש חולשות וזה לא גורם לפסול בגלל חילשה כזו או אחרת אם הרוב הוא טוב ומתאים.
בד"כ בתחילת הקשר לבנות הרבה יותר קשה להיפתח,להשתחרר לכן הגבר הוא זה שלוקח את התפקיד המוביל.מאמינה שברגע שזה זורם יש הדדיות ואם לא-תמיד אפשר לדבר על זה ולתאם ציפיות.
אם לא מתאים אחרי 2 דייטים זה לאו דווקא כי חושבים שיודעים הכל על הצד השני אלא שיש דברים(כנראה שמהותיים) שפשוט לא מתאימים.

כל כך נכון

בס"ד

 

אתה כותב שנמאס לך מכל ההצגות של הדייטים...

 

אולי פה טמונה הבעיה..? 

כי דייט זה לא הצגה.. אתה לא נפגש עם מישהו ומתחיל להציג...

להפך!

כדי שיתפתח קשר ויהיה חיבור וזרימה צריך לבוא ולהיות הכי אמיתיים- עם עצמינו ומול הצד השני!

 

אני לדוגמא אף פעם לא הרגשתי שהצגתי-

תמיד הגעתי בפתיחות ופשוט התחברתי למי שאני.. אח"כ גם כשקיבלתי לא (ולפעמים ישר אחרי דייט אחד) היה לי יותר קל להכיל אותו, כי בסופו של דבר כשאני אתחתן אני אתחתן עם מישהו שיאהב אותי- את מי שאני עם כל הטוב שיש בי וגם עם החסרונות..

 

לדעתי- כדאי לתת מחשבה על הקטע הזה של ההצגה..

 

 

@מתן תורה מתייגת כי ראיתי בתגובה שלך שהתחברת לעניין של ההצגה..

לא באמת הצגה... אני מתכוון שיש משהו קצת מלאכותי, בהתחלות והגיוני שזה יהיה...
אבל אי אפשר להתעלם מזה שיש כאן משהו לא הכי כיף, כל אחד/ת צריך טיפה לשווק את עצמו ויש בזה הצגה מסויימת לפחות בהתחלה