פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 924)

!!!




לבקש. לבקש. לבקש.



השערים פתוחים.




בהצלחה רבה!




ושאבתם מים בששון
ממעייני הישועה.



אך נחת!

כל הפושט יד



מי שנמצא במצב (אפילו התודעתי) של נצרכות


נותנים לו.



במציאות הרגילה
מדקדקים ובודקים אחר כל פושט יד
כדי לוודא שהוא אכן כזה על מנת לתת לו.



בפורים ההארה היא כל כך גדולה


ועיצומו של יום כל כך מיוחד


עד שכל הפושט יד (כל מי שפושט יד, גם לצדקה אמיתית וגם ברוחני- עמישראל לבקשות כלפי שמייא- זיווג. ילדים. חינןך. פרנסה. בריאות. וכל צרכי עמך בית ישראל( נןתנים לו מבוקשו ואין מהרהרים או בודקים אחריו. זאת העוצמה של היום הזה.


השערים פתוחים.
זה כמו זמן נעילה של כיפור...
דפקו בשערי רחמים לפתוח.....

ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך
אפשר לבקש ולפעול הרבה ביום הזה!
הכל הכל! ולכן כדאי לנצל את הזמן ולבקש על דברים משמעותיים.
בכל זמן. גם בשולחן הסעודה
ואפילו כשמכינים דברים
או ברחוב הןלכים.
כל רגע של שיח עם ה' הוא נפלא.



שפכי כמים לבך....




פרק כב בתהילים-
למנצח על איילת השחר זה פרק שאמרה אסתר לפני הכניסה ביום השלישי אל אחשוורוש
וכדאי לאמרו.



ופורים מראה לנו
גם במובן של טהרת הלב. משכני אחריך נרוצה- הנשמה 'מושכת' את הגוף והןא פשוט "רץ" אחריה.....
הנשמה והגוף יחד מוכיחים ש"אין לנו אלא לב אחד לאבינו שבשמיים" ודרך הגוף דווקא כל המצוות נעשות. כדי להראות שגם ובוודאי דרכו
אנחנו עובדים את ה ויש בקרבנו קדושה...
"בקרבך קדוש".





שנזכה.



להרבות אהבה.
כלפי שמייא
וכלפי עמך בית ישראל
ולהחיש גואל

פורים זהו יום מיוחד מאוד עד שדרגתו כמו יום כיפורים.
לאו דווקא שאפשר להבין את המימרה לגבי עניים הפושטים את ידם לקבל צדקה,
אלא כל אדם המתפלל ומבקש ביום הזה מהקב"ה כל דבר - נותנין לו!

פורים שמח!
 

למי נותנים? כמובן לאביונים. אך האמת היא שההלכה פוסקת שבפורים "כל הפושט יד ליטול נותנים לו". ואז ריבונו של עולם שבוודאי גם הוא כביכול מקיים מצוות, כאשר אנחנו מבקשים ממנו משהו בחג הפורים- הוא נותן מדין מתנות לאביונים. חג הפורים הוא גם חג שיש בו הזדמנות לחזק גם את האחווה בינינו וגם לבקש מריבונו של עולם את מה שאנחנו לא רגילים לבקש ממנו כל השנה, הקשות חריגות. ביום הפורים אפשר לבקש הכל. מי יודע, ריבונו של עולם שומע לתפילה של לב טהור ביום הזה. ביום הזה אנחנו פורצים את הגבולות, יש שמחה ללא גבולות כמעט, זוהי שמחה שמתפשטת בכל, שאינה עוצרת ואינה מתחשבת בקשיי העולם לרגע. דבר שבעולם הזה קשה בדרך כלל להשיג. בעולם הזה אנו רואים שיש צרות רבות, אך גם בטוחים שמאחורי כל הצרות מסתתר בספופ שלדבר העולם המתוקן העתידי הקרין עלינו. מעט מזה אנו יכולים לטעום ביום הפורים.

שהאדם יצליח להכניעו / לנתבו לתועלת.

 

כיון שהיצר הרע משול לעמלק שמקרר דעתו של אדם כפי שקראנו הבוקר בפרשת זכור.

 

תפילה זכה ופורים שמח

ונוכל לחזות פני עליון.

"וטהר לבנו לעבדך באמת"

כי תמיד שאני בא לבקש פתאום בא לי הגנב הקטן (היצר הרע המעצבן) שמתחיל לתסבך אותי..

 

קודם כל הוא מבלבל אותי בזה שיש לי מלא דברים לבקש ואני לא יודע במה להתחיל

ואחרי שאני מחליט על משהו הוא אומר לי "ומי אמר שתקבל את זה"? אולי זה גדול מידי? אולי לא מגיע לך?

 

אז החלטתי לבקש רק אמונה וביטחון...  אמונה שהכל לטובה וביטחון שה' כן רוצה לתת ולעזור לי

ואז מן הסתם דברים יסתדרו יותר טוב וגם יהיה לי יותר פשוט לבקש.

 

(אבל זה אני.. אם לכם מאיר משהו אחר תעשו אותו)

 

בכל מכל כל ! 

פורים!

כל הפושט נותנים לו.


תתפללי לגאולה.

והשם ייתן ויחזור וייתן.

אין לה' מעצור להושיע.

תתחזקי!
ומזמור כב בתהלים.

פורים טוב ומבורך ושמח!

בס"ד

לא צריך לרמוז... הרי כבר שינו את השם של הפורום... הם רק מוסיפים אמצעי המחשה ויזואליים...

לא זכור לי שחיפשתי טבעות

אם חלק נכבד מהחיפושים, כניסות לדפים, תגובות וכו' יהיו בתחום הזוגיות - תקבלי פרסומות בתחום.

(היכוני לפרסומות על מיץ פסיפלורה )

חשבתי רק דפים ואתרים שנכנסים אליהם...


ווא ווא איך בא לי ברד פסיפלורה עכשיו
אולי ישלחו לי פרסום על יריד פסיפלורות..

הבנתי שגוגל ופייסבוק עןשים מעקב ביחד.
אבל לא ידעתי שגם אם אין לי פייסבוק יש לי מעקב

גם ככה הוא מציע לך "חברים חדשים להכיר" ופרסומת וכד'.

וגם יוטיוב.. ככה מציע לך מה לראות

https://play.google.com/store/apps/details?id=il.co.yshahk.hebdatestatusbar


(אני חושב שבחלק מהגלקסי 3 מיני היה תאריך עברי מובנה בלוח שנה, לא נראה לי שהוא היה גם בתצוגה למעלה)

בלי קשר למחירו

כא ל
לא מ
מא נ
נא ס
סא ע

קא קיב

קיט קכא

קמא קנ+ יה"ר.

א י
יא כ
כא ל
לא מ
מא נ
נא ס
סא ע
עא פ
פא צ
צא ק
קא קיב
קיג קיח
קיט קכא
קכב קל
קלא קמ
קמא קנ+ יה"ר.

יא כ
כא ל
לא מ
מא נ
נא ס
סא ע
עא פ
פא צ
צא ק
קא קיב

קיט קכא

קלא קמ
קמא קנ+ יה"ר.

את יכולה לקחת "תמשוכות" לידיים להתקשר ולשאול.

אבל זה לא תמיד עוזר

למרות שזה ממש לא נכון... אבל ככה חושבים... ויש כאלה יותר ביישנים ושקטים שלא מתאים להם האופי הזה.

אני דווקא מכירה הרבה שרוצים רק מישהי באופי של קומונריותץ..

היא ביישנית? רעשנית? מתלהבת? רגועה?

 

"לא" מהמותן בגלל זה, זה סתם ספקולציות.

שמישהו אחר מחליט לפסול בגללו

לכל אחד סדרי עדיפויות שונים ורצונות שונים.

אבל אני לא יפסול על זה, ואם יאמרו לי עוד פרטים וזה יראה לי האופי שאני מחפש אז סבבה לגמרי!

מה הקשררר??
וואו לא ידעתי שזה היחס. ובכלל מה זה משנה?!
זה כמו לפסול מישהו שבחר לצאת לאיזה קורס בצבא.

פשוט שאני ישמע שהיא קומנרית זה פרט שיוריד לי קצת מהחשק, אני לא יפסול אל זה , ואם בפגישה אני יראה שהיא כלבבי אז לא יהיה לי אכפת לי מכל הסיפור

מה במהות התפקיד מעיד עליה ומה זה אומר?
מגוון רחב של סניפים ובנות ודרישות תפקיד... בבסיס יש הרבה במשותף אבל עדיין... מה כל כך מרתיע?

זה סוג מסויים של בנות (לדעתי מדהימות לרוב)..ם...
נניח יכול לפסול בחור שמחפש בחורה שקטה ועדינה וכו וכו

קומונריות שקטות ועדינות..
לא כולן רולות שעומדות תמיד במרכז העניינים

ראיתי בחיי קומנריות, והתפקיד בכללו הוא במגע עם יחסית יותר אנשים ויותר רעש ובלגן.
אז ברור שיש יוצאות דופן, אבל בכללי מי שהולכת לתפקיד כזה יודעת שזה מה שמצפה לה, לכן יותר יילכו לזה בנות שיותר נוטות לעשיה ורעש מאשר לשקט.
ועוד פעם אני לא רועד מקומונריות והם לא באות לי בסיוטים בלילה...
אבל בכל זאת נראה לי שזה פחות יתאים לי.
מצד שני אם אני יפגוש אחת ואני יהיה מבסוט על האופי שלה אז מצידי שתהיה המרכזת של כל מחוז מרכז ומחוז דרום ביחד....

מעניין.

מבחינתי לפחות יש עניין של תפקיד, עבודה... תמיד מגניב אותי לראות אנשים שאני מכירה בקשרי חברות בעבודה שלהם, זה שונה ממש. העבודה דורשת דברים אחרים , טונים שונים מחיי היומיום..בד"כ...
אף אחת לא מדברת עם ככ הרבה אנשים ביומיום...זה עניין של תפקיד...
דווקא ההפך,
רוב הקומונריות (ובני האדם ) לא מחפשות להיות במרכז העניינים. נראה לי.

לדעתי זה תפקיד מעולה.

אבל אני קומונר לשעבר, אז אני משוחד. 

 

אנשים מסננים הצעות על פי קריטריונים

לא-הגיוניים לפעמים, אל תנסי לחנך אותם.

חבל על הזמן.

פשוט אנשים מנסים לחפש משהו שדומה להם
לא לצאת סתם...

מצחיק אותי השרשור הזה...אני קומונרית כבר כמה שנים ובין האנשים הכי שקטים ורגועים והכי לא מחפשים את מרכז העיניינים...

אני יכולה לומר על מישהי שהיא ''קומונרית כזאת'' גם אם היא לא היתה קומונרית (גם על בנים, אגב.) וזה יכלול אוסף תכונות מסויים. יכולת ניהול, התלהבות, ראש גדול, וכו.
והרבה פעמים בנות שכן היו קומונרית ממש לא מאופיינות כך.
אם הפרט הלא הכי חשוב הזה גורם לאנשים להבין שזה מרכיב מרכזי באופי שלה- למה להזכיר אותו?

בוקר טוב,

 

אני באמת מסכימה שזה הגדרה מידי כוללנית והתפקיד הוא ממש תלוי מקום (עיר\ישוב\קיבוץ...)

 

ואופי, יש בנות שהן יותר תוססות, ויש בנות יותר שקטות...( מכירה אישית גם כאלו וגם כאלו.)

 

אני אישית חושבת שיכול להיות בתפקיד הרבה יתרונות: שימת לב לפרטים הקטנים, עומק רגשי, יכולת תקשור עם אנשים ברמה גבוהה, חשיבה חינוכית, אכפתיות, מסירות ועוד הרבה מעלות.

 

להולם במיוחד- כשמתקשרים לברר ושואלים אותך מה היא עשתה בשירות זה די נצרך להגיד את האמת. באותה המידה הבנ"א יכל להתלהב בטירוף.

 

זכותם לפסול. באמת.

 

סתם הייתי בשוק...(ואולי עדיין)

 

בחייאת, התקשרתם לברר- תבדקו את מה שחשובים לכם. באמת.

 

חבל. באמת.

וככמות הסניפים כמות הסגנונות של הקומונריות..

הייתי מאירה נק' חיוביות בתפקיד כגון: אחראית, אשת חינוך, בעלת נכונות לעבוד בתהליך וכד'..
וביננו, מי שפוסל על תיוגים רקים מתוכן יכול להפסיד מישהי איכותית במקום לפגוש אותה באמת- ולא את התואר אותו היא נושאת.

אלא גם להשלים את עצמו, ולהמשיך זרע לעצמו, ובכך להבטיח את המשכו המיוחד בעולם.
כל אחד הוא עולם קטן, והוא צריך לדאוג להמשיך את הפן המיוחד שלו בעולם.
"כל מי שאין לו בנים חשוב כמת".

קטונתי מלבקר את בן עזאי, עונה לעצמי-
כי עקרונית הגישה של "על ידי אחרים" היא בעייתית,
וכי להתחתן זה לא רק להביא ילדים לעולם
(ואולי כשסבר "להתקיים ע"י אחרים" התכוון לאו דווקא טכנית בהמשך הדורות, אלא שעצם הלהיות בקשר טוב ונכון של נישואין וזוגיות הוא [גם] קיומו של עולם. ו-וויתר על הדבר הגדול הזה מתוך מסירות נפשו כפשוטו לתורה. ענק שבענקים).

(ישנה דעה בגמרא שבסוף אכן נשא אשה)

(כל זה לענ"ד. שאלה יפיפיה, יש מה להתהלך ולהתהרהר איתה. שכוייח!!

בהקשר הזה, אין בעיה בגישה של "על ידי אחרים".

 

כמו שבצבא אין טענה על כך שמי שבשריון אינו במודיעין. מכיוון ששקוע בתורה בצורה אבסולוטית, אז ממילא זה חלקו ותיקונו את העולם. ואכן, אפשר ע"י אחרים שאינם תורמים לנושא לימוד התורה כמוהו. 

 

 

ונכון שלהתחתן זה לא רק "להביא ילדים". אבל מצד ההלכה, זה הענין, מלבד הענין של אין יצרו מתגבר עליו, כמובא בשו"ע. ובוודאי שהתכווין כפשוטו לנושא של מצוות פו"ר.

 

ואמנם יש מעלה של "לא טוב היות האדם לבדו" וגם שלא יהיה "פלג גוף". אבל מעלת התורה, למי ששוקד בה כל כולו, יכולה לתת גם צדדים שיש בדברים אחרים ומשלימה אותם.

אבל כשאדם מסיר מעצמו אחריות ומטיל אותה על אחרים זה פגם בו עצמו, גם אם היא תתמלא ע''י אחרים. פה הטעות (אם הייתה כזו).

 

 

 

הערה: לגבי לימוד תורה יש גדר של 'מצווה שיכולה להיעשות בידי אחרים', נראה שעל זה סמך בן עזאי למרות שזו מצווה שלכאורה מוטלת על כל אחד ואחד אלא שהמטרה שלה היא כללית - קיום האנושות - ואותה המטרה כן יכולה להיעשות בידי אחרים. אבל גם הוא עצמו הודה שההיתר הזה הוא לא לכתחילה אלא כי הוא לא מסוגל - 'מה אעשה שנפשי חשקה בתורה' כלשונו.

שכל העניין של מצוות שיכולות להיעשות על ידי אחרים הוא. שאין לי אחריות עליהן.

זה בדיוק העניין של מצוות שיכולות להיעשות בידי אחרים.

אלא שלא כל מצווה היא כזו:
יש מצוות פרטיות כמו תפילין ק''ש וכדו' שלא יכולות להיעשות על ידי אחרים, יש מצוות כמו גמ''ח מעקה וכדו' שיכולות להיעשות בידי אחרים, ויש מצוות שהן חובה על כל פרט ופרט כחלק מהכלל כמו מלחמה וכמו פרייה ורבייה - מצוות אלו לא יכולות להיעשות בידי אחרים כי הן חובה על הפרט אבל המטרה יכולה להתקיים אפילו רק ע''י אחרים גם אם פרט מסוים לא יקיים אותה.

גם הוא, שאמר כך, סבר שזו דרך ליחידי יחידים. לכן אמר שאפשר ע"י אחרים.

 

וגם בהלכה מובא גדר אחר לגבי מי שהוא "כבן עזאי". מן הסתם לא בדיוק מצוי היום.

 

 

שו"ע אבן העזר, א, ד:

 

"ומי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי תמיד ונדבק בה כל ימיוולא נשא אשה, אין בידו עוון. והוא שלא יהא יצרו מתגבר עליו"

תרתי מכוון?

איך זה עובד?

פשוט כותבים...

אם אתה רוצה אתה יכול לרשום על עצמך בשרשור הכירות (למעלה).

 

עוד משהו?

צריך להגיע להבנה שאם לא תשחררי את הברקסים,

יהיה לך קשה מאד מאד לבנות קשרים עמוקים, רציניים ויציבים, ובסופו של דבר זה יכאב לך יותר.

 

זה דומה קצת למישהו שצריך ח"ו לעבור ניתוח.

נכון שהניתוח מפחיד וכואב, אבל אם הוא לא יעשה אותו המצב עלול להיות יותר גרוע.

ולכן היא שואלת מה עליה לעשות בכדי לשחרר אותם

תאמיני שמה שצריך לקרות יקרה

אל תלחצי על עצמך לשחרר.. אל תפעילי על עצמך פעולה הפוכה
תשלימי עם זה שאת עם מעצורים שבאו להגן עליך ולשמור עליך. תקשיבי למה שיש להם להגיד.
ורק אז הם ירפו ממך.. אל תקשיבי להם על מנת שירפו.. תקשיבי להם על מנת להקשיב להם.

אם באלך עוד מסודות הלוחשת לברקסים מוזמנת לאישי

בתור טיפ מעשי לדייטים עצמם..
א. כדאי לפני הדייט "להעביר בראש" כל מיני וריאציות של שיחות ביניכם, בה תחשבי מה את משתפת וכו' ואז אולי זה ילחיץ אותך פחות. כבון שאם בזמן המחשבה עצמה זה מלחיץ אותך, תנסי לשאול את עצמך למה, ולבדוק אם זה מוצדק וכו'..
ב. אפשר לתכנן (בהנחה שזה שלב קצת מתקדם ) לעשות משהו שיחייב אותך להיפתח קצת יותר. טיול, משחק, אטרקציה כלשהי.. "אחרי המעשים נמשכים הלבבות"..

בהצלחה!

מה זה אומר לשחרר? לספר משהו אישי? איזה משהו אישי? תחליטי בדיוק מה את עושה בדייט הבא שהוא "לשחרר".. 

(בהנחה שאת מבינה ורוצה לשחרר, ורק בפועל לא מוצאת אומץ לעשות את זה)

 

מוסיפה עוד משהו: החיים זה משהו שמתרחב ומצטמצם לשני הכיוונים.

למה אנשים נהנים מחוויות אקסטרים? כי כשאתה מרגיש שאתה יכול למות- אתה מרגיש כמה אתה חי. זה צורה מוקצנת של זה, אבל גם לאהוב - זה סיכון. זה מפחיד להיפגע. אבל את מגבירה את הווליום של החיים, וזה גם לחיות יותר בעוצמה.

אם רוצים לא להיפגע אז יכולים לשמור על לו"ז מסודר, לצאת מהבית כמה שפחות, לא לאכול שוקולד, לא לטייל, לא לגעת בבעלי חיים, לא להיקשר לאנשים וכו וכו. ואז מצמצמים פגיעוּת, ומצמצמים את החיים, וזה לשני הכיוונים.

 

מקווה שהובנתי. אף פעם לא הסברתי את זה בכתב..

 

במשך היום ההכרה משתנה.

 יש רגעים שאין פחד, כי ההכרה משתנה

כשנעשה פעולות ההכרה תשתנה והפחד ישתנה

אנחנו לא נהיה באותה הכרה באותו "עתיד" שכרגע מפחיד אותנו בהכרה הנוכחית

 

כמו כן איננו יודעים בוודאות את העתיד 

כשאנחנו נוכחים בהווה באמת, אין דאגה ופחד לגבי עתיד. בדומה לשבת

 

הפחד אומר לנו: אתם בדמיון לגבי העתיד. תרפו להווה, להויה

 

"כי אין לאדם בעולמו, כי אם אותו היום ואותה השעה שעומד בו" (ליקוטי מוהרן תורה רע"ב)

ואם זה לא מסתדר - את יכולה לחשוב על זה שאם לא מנסים באמת להכיר, חבל על בזבוז הזמן.

והנה משפט לחיזוק-
"ציפור היושבת על ענף, אף פעם לא מפחדת שהענף עליו היא יושבת ישבר. כי האמון של הציפור הוא לא הענף עצמו, אלא בכנפיים שישאוה.

השחרור זה ההשתדלות שלנו והפתח לתת לשפע לרדת לקשר שיתפתח,מאוד לא פשוט אבל שווה את זה!

שיר שהולך איתי בהקשר הזה-בהצלחה גדולה יקרה!

לפני שייגמר
עידן רייכל
מילים ולחן: עידן רייכל

לא לפחד להתאהב
שיישבר הלב
לא לפחד בדרך לאבד

לקום כל בוקר
ולצאת אל החיים
ולנסות הכול לפני שייגמר

לחפש מאיפה באנו
ולחזור בסוף תמיד להתחלה
למצוא בכל דבר עוד יופי
ולרקוד עד שנופלים מעייפות
או אהבה

מכל הרגעים בזמן
למצוא אחד לאחוז בו
להגיד שהגענו
תמיד לזכור לרגע לעצור
ולהודות על מה שיש ומאיפה שבאנו

אחלה צינזור

אולי פשוט לדבר כל מה שעולה לראש בלי מחסומים (חוץ מדברים שאת בטוח לא רוצה להגיד כרגע), בלי לחשוב מה יהיה דעתו על זה. לאט לאט כבר יהיה יותר משוחרר ופחות לחץ, וכבר תרגישי שזה לא מישו כ"כ זר.. ונראה לי צריך להגיע לפגישה/ות בלי לחשוב מתי זה נגמר ולמה. צריך לצאת מנקודת הנחה שהגעתם כדי להמשיך (כמובן אם יד על הדופק).

 

בהצלחה!

מעשית איך להגיע למצב שבו היא יכולה לשחרר את הברקסים ולהיות יותר משוחררת, בלי אפשרות לחשוב כמה פעמים על כל דבר.

לא באמת יודע אם יש שדכן (לא למדתי שם) אבל מקפיץ

או בשמה הלא רשמי מדרשת חכמ"ה-חתן כלי מעלי השנה

אני כבר עמוק בתוך התואר הראשון

בעלי וזה... 

מקווה שלא התכוונת לחילונים..

אבל זה תמיד דופק אותי בסוף...

תהיתי לעצמי ולא רציתי לנצל"ש...

זה מבלבל... או שאתה מגלה שזה היה לא נכון להכיל והיה עדיף לפסול וזהו...

כי אין מה לעשות מקרים כאלה, בד"כ בד"כ דורשים יותר כוחות נפש... 

אבדוק את רמת החמימות של המשפחה, לא את רמת התורניות שלהם

בהנחה שהאדם כמו שאמרת.
במקרה שלך, אהובה,
אין לך מה לדאוג.
בכלל.

בס"ד

(אני כנראה לא הייתי כותבת אהובה אבל בשביל זה היא כתבה את זה לפניי )

אם זה ממש מתאים. אבל זה כן היה מצטרף לשיקולים שלי אם זה נתח מאוד רחב במשפחה..

לא הייתי אפילו חושב לפסול

לא דוסים,מאוד פתוחים..בנתיים לא.הפריע לבנים שנפגשתי איתם.

רק אני תוהה כאן?

כמו ההבדל בין אדם לחיה

גם אדם וחיה זה על הרצף.
מה זה דצח"מ אם לא רצף?
אבל אתם סוטים מהנושא. הכל התחיל מהשאלה איך אדם אחד יכול להיות גם מסורתי וגם לא יהודי. אני שם לב שהיה פה נסיון התחמקות

מסורתי לפי איך שהכותבת התכוונה הוא דווקא מסורתי *יהודי*. ואם כך, גם אם הוא שומר מצוות או לא הוא נשאר יהודי, והוא ממש ממש לא גוי כמובן.
ולא יהודי זה גוי, מה שמובן מכך שאין שום בסיס משותף בין השתיים מה שעוד גורם לכך שאי אפשר להשוות ביניהם בכלל כי אין להם לא בסיס משותף ולא כלום אחר.
לכן הם לא על אותו רצף ולא ניתן לרשום את שניהם על אדם אחד.

תקרא את ההודעה שלה עוד פעם. היא לא כתבה שאותו בן אדם הוא גם מסורתי וגם לא יהודי. אלא זה שני אנשים שונים, אחד מסורתי והשני שהוא מישהו אחר הוא לא יהודי. זה הכל.

אבל למה להתחמק עוד פעם?

מקושיים אישיים וחוסר נוחות. לא מצד אידיאלי. למרות שיש שאלות קשות שעולות בהלכה ובחינוך.

 

שלהיות פחות צדיק וטהור, זה חסך יותר גדול!

החיים מעצמם מזמנים חכמת חיים ולהכיר דברים, לא צריך לצאת לחו"ל בשביל זה.

לפחות מהחברים שלי, אלו שיצאו לחו"ל דווקא חזרו עם פחות חכמת חיים..

לא מבין מה יתן לך קשרים אחרים לפני אשתך לעתיד.

מצד שני, לא צריך דווקא להתחתן מוקדם, תתחתן מתי שאתה מרגיש בשל לזה.

מסכימה

יש לטייל בחו"ל או סתם ככה ויש להתחיל לצאת בגיל 25 (!)
מה שנראה לך שיפריע וכל חייך תחיה ב'למה לא עשיתי' וכד'.
אפשר לעשות ואולי אפילו כדאי.

אבל אינני מבין את הקטע הזה של 'להיות בקשרים ולראות עולם'...
נראה שהחתונה ומושג הצדיקות לא נכונים אצלך.
אני לא רואה את הצדיק או את עבודת ד כסוג של סיגוף להיפך.

אני הייתי מוצא את האיזון, יוצא לטיול, גם ארוך...
ומתחיל בשלב כלשהו לצאת, למה לחכות כמה שנים??
תבדוק עם עצמך אם זה באמת מה שמפריע לך, נשמע שיש משהו אחר

וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ, כִּי הָיָה פִילוֹסוֹף בַּר הֲבָנָה...
הֲלא הָעִקָּר הוּא רַק בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית, לִשָּׂא אִשָּׁה וּלְהִתְפַּרְנֵס
עֲדַיִן אֵינִי צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה
עַל זֶה יִהְיֶה פְּנַאי לְהַבָּא, בַּשָּׁנִים הַבָּאוֹת
כָּעֵת טוֹב לִי לִהְיוֹת מְשׁוֹטֵט בָּאָרֶץ, לִהְיוֹת בַּמְּדִינוֹת, לְהַשְׂבִּיעַ עֵינַי בָּעוֹלָם
הָלַךְ בַּשּׁוּק וְרָאָה, שֶׁנּוֹסְעִים בַּעֲגָלָה גְּדוֹלָה סוֹחֲרִים וְשָׁאַל אוֹתָם: לְהֵיכָן אַתֶּם נוֹסְעִים?
לְלַאגוֹרְנָא [עיר]
הֲתִקְחוּ אוֹתִי לְשָׁם? הֵן
וְקִבְּלוּ אוֹתוֹ לְשָׁם
וּמִשָּׁם הִפְלִיג לְאִטַלְיָא
מִשָּׁם לִספרד [ספרד]
בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ עָבְרוּ כַּמָּה שָׁנִים
וְעַל יְדֵי זֶה נַעֲשָׂה עוֹד חָכָם יוֹתֵר מֵאַחַר שֶׁהָיָה בִּמְדִינוֹת רַבּוֹת  

 

(הערה חשובה: הפיסקה - נעשה חכם עוד יותר נאמרה בציניות)

לפחות רבי נחמן מבין..

בס"ד

אם מתאים לך עכשיו להתחתן אבל יש לך רצון לצאת לטיול בחול אז טיול בחול זה לא דבר רע ואפשר בכיף ללכת על זה.
אם לא מתאים לך להתחתן אז בכלל אין שאלה.
אם יש רצון להתחתן ויוסר חשק לטיול אז גם אין שאלה.

לא רואה סיבה למה לא ללכת לדברים שכיף לעשותם. מותר גם להנות, החיים הם לא מירוץ אחר הנישואין.

תתחתן ותטיילו יחד.

סידרת השיעורים לקראת נישואין ממכון מאיר, פה בפורום. וזה יבהיר כמה המקור של השאלה צריך בירור.

בהצלחה!

חברות יהיה שונה במהות מאשר טיול עם בעל עם/בלי ילדים.
אוף אני ממש רוצה טיול (לכו תמצאו אנשים עם טירוף כשלי שהם גם דתיים כמוני) בחו"ל ואתם פה, אז תספגו את הפריקה הקטנה הזאת.

ובנימה רצינית: יש לנו פה מתחזה?
🤔

יש חיים גם אחרי החתונה, אפשר לטייל ולעשות דברים ביחד

 

ולמה זה טוב הרבה קשרים? זה לא טוב!!

זה משקעים נפשיים, טראומות

הכי טוב זה אהבה אמיתית מההתחלה

טיול אחרי החתונה עם טיול לפני. זה חיים אחרים לגמרי ושאף אחד לא ישלה את עצמו.
מה שכן, אם בשלים להתחתן זה שווה הרבה יותר מטיול לדעתי..

יש אדם שירגיש שלם עם עצמו להתחתן בלי לראות כלום. וזה הכי טוב.
אבל יש אנשים שאם הם לא יצאו קצת מהבועה הם ירגישו חסך כל החיים. מה הרווחנו? בעל שכל היום חולם מתי לצאת לחול? בעל שלא שלם עם מה שהוא עשה. צריך להתחתן מתוך עמדת נפש שאתה שלם עם מה שאתה עושה, וזה נא שאתה הכי רוצה לעשות

גם אותי ההתלבטות הזאת הטרידה תקופה
אני בסוף החלטתי להתייעץ עם אנשים חכמים ממני ובסוף ללכת עם ההרגשה שלי ולתת לחיים לזרום.
לרגע לא מתחרטת על זה.

שיהיה לך בהצלחה בהחלטה!

עריכה:
בעצם ההתלבטות שלי לא הייתה על טיול בחו"ל
אלא על לעשות משהו בתור רווקה (שאפשר גם בתור נשואה אבל זה אחרת) או להתחתן קודם.
זה קצת שונה, אבל עדיין אותה התלבטות.

מישהי.
כמו שישי איילי אמר, עדיף בעל שכבר חזר
מאשר בעל שמת לצאת וירגיש פספוס.
גם מבחינת האישה- מנסתם היא לא תרצה להיות זו שמגבילה אותך לארץ.

הרבה קשרים.. פחות מומלץ. סתם מהסיבה שמפתחים רגשות ואז כשזה נגנר זה באסה. ובכללי פחות עדיף לצאת לא לשם מטרה מוגדרת מראש כי זה סתם לשחק בלב שלך ושלה.

וגיל 25- אי אפשר להחליט בשביל הלב מתי הוא רוצה.
כשרוצים להתחתן אז רוצים להתחתן בלי כל קשר לגיל או בלי תכנון.
ואף אחד לא יבטיח לך שתתחתן תוך שנה...

בהצלחה!

אפשר לטייל גם עם האישה

טיול עצבני בחול עם האישה.
למרות שחול זה די מעפן, עדיף בארץ. אבל גם חול זה בסדר כשיש מישהו להיות איתו

בטוח שזה קורע שערי שמיים בשעות אלה.

מדהים! 

בעז"ה עשה!

חזק. נוגע. מעורר.

עשה

בס"ד

נגעת בי ממש!!

בעז"ה בקרוב אצל כו-לנ"ו!

שזה התלבטות שמלווה אותי גם..
נראה לי שאם אדם יוצא בלי שהוא מוכן לחתונה זה יהיה קצת לא הוגן כלפי הבן זוג שהרבה פעמים בא במטרה להתחתן בזמן הקרוב ועכשיו הוא צריך להימרח..
אני אישית החלטתי לחכות עם זה עד שארגיש מוכן

אז שלום ותהני מהפורום

דבר שני

הסיבה המרכזית לחתונה צריכה להיות בעיניי - רצון לתת , שהתנתינה תהיה משמעותית, ורצון למקום משלך.

הפגישות צריכות לבוא ממקום שלם ומוכן להקים בית.

תשאלי את עצמך את השאלות הבאות 

1. האם אני מבינה מה זה לחיות בצוותא? לדאוג לו ולהיות בעמדת נתינה גם כשלא תמיד מתחשק?
2. האם אני רוצה לתת כדי לתת- או מתוך אינטרס אישי?
    האם אני רוצה להכיר כדי להרגיש "מגניב" עם מישהו, או שהמטרה לזוגיות הזו היא מעבר לרצון הפשוט של להיות         אוהבת/ נאהבת?
3. האם יש לי מוכנות להקים והבנה מה זה הקמת בית על כל המשתמע מכך?

כתבת "טכנית- רגשית". תדעי לך שהרגש הוא פקטור מאוד משמעותי בבניית קשר. א"א לצאת בלי פיתוח רצון - רגש כלשהוא כלפי מי שנפגשים איתו. בגלל שכל מפגש הוא פגישה עם העולם הפנימי של מי שמולך, בהכרח תהיה התעוררות רגשית כלשהיא.
מה קורה לך עכשיו? למה את מתכוונת כשאת אומרת "סיבה טכנית רגשית"?- אם זו חסימה או ביישנות מוגזמת או פחד משתק- הייתי ממליצה לטפל בזה וכש"השטח נקי"- תוכלי בלב קל יותר להיפגש עם בחורים.

חברות הן לא סיבה לרצות לצאת , ובטח שלא לרצות להתחתן.
ההחלטה הזו היא אחת ההחלטות היותר מורכבות שלך כאדם
ולכן מן הראוי לתת עליה את הדעת ולא לנהוג בפזיזות רבה מידיי.


קשר עם ההורים- כדאי מאד לשמוע מה יש להורים/ קרוב אחר מהימן שאת מקבלת ממנו, מה לומר. "אין חכם כבעל ניסיון" ומרחק השנים שהמבוגרים יותר עברו,  עושה טוב למי שבא להתייעץ ולקבל התרשמות שתסייע לו בהחלטה.

בעיניי,
אחרי שביררת את השאלות ויש לך תשובות מניחות את הדעת-
צאי ובהצלחה!
 

אני הייתי מאוד "לחוץ" לצאת, רצון מאוד מאוד חזק, ומצד שני, פחדים, שאלות..
איך אני אנהל בית? אפרנס? מה יהיה עם לימוד תורה? וצבא?

אז דיברתי עם מישהו (מקצועי ) שמבין קצת, והוא אמר לי שהסימני שאלה שעולים לי הם לא סימני שאלה, אלא סימני קריאה! הנפש בצורה טבעית מרגישה לא מוכנה/מבוררת, היא מפחדת, ולכן היא מעמיסה שאלות קשות שמונעות לעשות את הצעד הבא..

אז ישבתי עם עצמי, ופשוט כתבתי את כל הפחדים מצד אחד, ואת כל הרצונות מצד שני.. ופשוט פתחתי אותם עם עצמי ועם אנשים אחרים. היו דברים שגיליתי שלא תפסתי נכון, היו דברים שהייתי צריך להעמיק בהם בלימוד, והיו סתם סטיגמות שעובדתית לא נכונות..

אחרי שהדברים התיישבו לי יותר על הלב, זה פשוט אחרת לגמרי! יש הגעה ממקום הרבה יותר בוגר, שיש בי משהו גדול לתת ולהקים איתו בית. בתור אחד שהרגיש את ההבדל, במבט לאחור נראה לי פשוט נורא לצאת לעולם הדייטים מתוך לחץ. כי זה רק יהיה כדור שלג שילך ויגדל..

בקיצור, בירורים עם עצמך ועם אחרים. תשקלי אפילו מישהו מקצועי. לא חייב ללכת למומחים רק כשמסתבכים. אפשר להנות ולחסוך זמן ובלבול מראש=)

בהצלחה!

אז ככה.

נפש חיה- על השאלות ששאלת כתבתי את התשובה.

אני יודעת שלהתחתן זה מחויבות. פיזית, טכנית, ריגשית.. המון. אני יודעת. השאלה אם אני מספיק מודעת למה זה באמת. אם אני באמת יהיה מסוגלת לזה. אם אני מוכנה לז. אם אני במקום הנפשי של זה..

טכנית אני יודעת (פחות או יותר.. ברור שלא הכל הכל) מה זה אומר. אבל זה מאוד מפחיד..

 

על זה שאמרתי בעיה טכנית-רגשית, לא הבנת אותי נכון

לא בעיה רגשית שלי, ב"ה. בעיה שהיא דיי טכנית, חיצונית אלי, זתומרת של מישהו אחר, שבגלל שאני מעורבת קצת אז זה גם הופך להיות רגשי. אבל אם זה ישאר הבעיה היחידה אני לא בטוחה שזה מה שימנע ממני להתחיל לצאת..

וזה ממש לא בעיה שבשליטתי, לצערי.

 

ואני יודעת שחברות זה לא סיבה לצאת. בגלל זה כתבתי את זה אחרון, ואם זה היה הסיבה היחידה לא הייתי חושבת על זה אפילו. אבל.. זה גם. מה לעשות.

 

תות בננה-

אני מסיכמה איתך מאוד. באמת לכן אני לא מתחילה לצאת.. השאלה שלי היא מה אפשר לעשות, איך, כדי להגיע למצב שזה יהיה נכון וטוב? אני לא רוצה להגיע למצב שגם בגיל 22 אני יגיד 'כן כן בטח שאני רוצה לצאת פשוט זה לא ככ מתאים לי אני לא במקום הזה בנפש..'

אני רוצה מתישהו שזה יגיע למקום נכון..

 

אני באמת רוצה. כמה שגם טכנית וגם נפשית יש דברים שהם לא מתאימים, הנפש רוצה! אני רואה בנים אני מסתכלת עליהם כמו איזה שישיסטית. אני מרגישה שאני צריכה תמקום זה.. לא רק במקום של 'יאהבו אותי ואני יאהב' (למרות שגם זה חשוב מאוד) אלא ממקום יותר עמוק..

 

בקיצור.. לא יודעת.

ממה שאני רואה חלק מה שחוסם בינך לכל הסיפור הזה של נישואין הוא זה שזה "הגיע מהר מידי". המחשבות על זה פרצו למודעות שלך מהר מידי ולא הכנה נכונה ומתאימה. נראה לי שתקחי לך זמן להעמיק אצלך את התפיסה של כל מה שקשור לנישואין, ואז גם תעמיקי את התפיסות שלך ותגיעי לאירוע עכשווית הנכונה וגם ככל שהרעיונות האלו יושבים בראש למתחילים להתרגל לכל מה שהם כוללים. בהצלחה

(וואו, אף אחד פה לא חושב ככה?)

פחדים זה טבעי והגיוני ונורמלי. והם לא סותרים את הרצון. לא מתחתנים בשלבים, מתישהו קופצים למים. 

ב"ה שנטע בנו את הרצון הכ"כ עמוק הזה למצוא כבר את האיש שלנו למרות הצעד המפחיד וההזוי הזה...

 

את כל הדברים הטכניים שבניהול בית- לומדים לאט לאט, בלי לחץ, תמיד אפשר לשאול ולהתייעץ עם אנשים שיודעים. כולם מתחילים מלא לדעת כלום.

 

להיות אמא לוקח לפחות 9 חודשים, שזה ממש הרבה זמן. את לא מתחתנת ונהיית אמא ל5 ילדים או משהו כזה... 

 

תכלס- נראה כאילו הרצון הוא האמיתי אצלך, והחששות הם הדברים הקטנים שמציקים ומצטרפים ומונעים ממך לקפוץ למים.

 

לגבי הנקודה האחרונה שהעלית- צודקת. אם לא מתאים לך בכלל להתחתן תוך ארבעה חודשים זה ממש לא הוגן להתחיל לצאת. לא שייך "לבנות על זה" שעם הראשון זה לא ילך... (את גם רוצה שילך איתו, נכון?..)

אלא שאם זה סתם כי את נבהלת מהרעיון שפתאו בום טראח תמצאי את עצמך נשואה- אז אף אחד לא עומד להפתיע אותך עם הזמנה לחתונה של עצמך, הכל ייעשה בקצב שלך, ומה שיהיה לך טוב בעז"ה.

אם מישהו לא מסוגל לדמיין את עצמו נשוי שלא יצא, זה כן יכול לבוא בסוג של בום טרח

בס"ד

 

 

אספר מניסיון על עצמי שלפעמים בסופו של דבר דווקא ההתמודדות עם הפחד יוצרת התגברות עליו.

בכל שלב בחיים תוכלי לפחד מסיבה אחרת, עכשיו זה שאולי את לא מוכנה, אחר כך שנת לימודים ראשונה, ואז בשנייה עמוס מדי אז בשלישית , ואז בשלישית בעצם קודם שאמצא עבודה ואולי גם אני עדיין לא מספיק בנויה ומוכנה נפשית אז נחכה עוד קצת...

 

אז קודם כל תפילה. תתפללי לה' שיתן לך את העצה הטובה ביותר, תשוחחי איתו ותשתפי אותו. הוא תמיד איתך.הוא באמת יודע מה הכי נכון לך.

 

זה בסדר אם תחכי קצת כמה חודשים ותבני את עצמך אבל את חייבת מראש לשים ולקבוע לזה גבול. וכן לשים לב אם את באמת נבנית או שאת לא באמת נבנית בזמן הזה וכדאי להתחיל לצאת.

 

הרבה פעמים בחיים "תפקיד"/מצב מביא לידי יכולות ולא ההפך.

 

ושאת מאמינה שאת באמת יכולה להתחתן תתחילי להפגש, חבל על הזמן.

וד"א בגיל שלך כבר מותר לנסות להפגש מתוך ידיעה שיש סיכוי קטן שאולי עוד קצת מוקדם לך ואז מקסימום להבין את זה ולחכות עוד קצת.(כמובן בגלל שאת כן מרגישה מוכנה סה"כ)

 

ושוב תפילה והרבה ממנה.

 

בהצלחה

 

לצפות בסדרה של הרב דוד לנדאו ממכון מאיר. הוא מדבר בדיוק על מה שאת חושבת..

על מה מדברים בפגישות ? - שיעור רביעי בסדרה

יצא שיעור 4 אבל השיעור הראשון הוא ממש על הדברים שכתבת.

בעז"ה אקשיב לו כשיהיה לי זמן

ובכללי תודה לכל המגיבים!! אתם ממש עוזרים לי

 

(הולם במיוחד- הרגעת אותי האמת.. לא שאני מחר מתחילה לצאת אבל די הבהיל אותי שכולם ככה אמרו לי הרגשתי שאני לא יוכל להתחתן ב5 שנים הקרובות בערך)

 

תודה לכולם!! זה ממש משמח.

תאמת שנכנסתי לפורום כדי לכתוב את אותם הדברים ובדיוק רואה שכתבת וכבר הגיבו... אז תודה לך שהעלת את הנושא ותודה לכל המגיבים