אלא אם כן מדובר בסיבה רפואית

אני חושבת שכל הכבוד לו

לא מרגישה שיש איזשהו "חיוב הלכתי" ממש להתגייס. ואם הוא לומד תורה וזה סתם יסיח את הדעת אם הוא יתגייס, והוא מרגיש שללמוד תורה זה מה שהוא צריך לעשות בחיים-- שילך על זה.

כי השירות בצבא הוא חלק מקיום התורה. 

גם נורא תלוי איזו אידיאולוגיה עומדת מאחורי זה (כי לצורך העניין יש ישיבות שהן דתיות לאומיות בהגדרה אבל היחס שלהן למדינה פחות נלהב..לא חוגגים את יום העצמאות וכאלה) אז אם מדובר באידיאולוגיה כזאת אז לא 

אם החשיבה היא שזה מה שיתרום ללימוד התורה שלו והוא הולך להיות איזה תלמיד חכם גדול...מממ...אולי

בחור שמשרת שנה-שנתיים בצבא לא אומר שהוא לא יכול להיות תלמיד חכם. למה זה שלא משרת הוא יותר תלמיד חכם מזה שכן משרת?

אבל רוב ההסדרניקים -הולכים להיות אנשי מעשה למיטב ידעתי ותמיד יש מיוחדים שנשארים אברכים כמה שנים טובות ובונים בקרבן שכל של תורה וירא"ש חזקה ואפשר לומר שהם ת"ח. כ

אני מדבר על הצד שהיא מוכנה להשקיע בחיים של תורה ודקדוק הלכה כדי להאיר אור התורה באומה ולהשפיע את כל הטוב האמיתי בעם ישראל שרובו מרוחק מישראל סבא. יחזור בתשובה אמן

שבעצם רוב ישיבות ההסדר גם אנשים שלא משקיעים כמה שנים טובות אחרי הצבא בת"ת הם יוצאים עם ירא"ש טהורה וקשר עמוק לתורה. צודקת במאה אחוז טעות שלי

אלא אם כן זה רפואי ואז הוא התנדב בשירות לאומי או משהו כזה..

ראוי ליחס יותר עמוק מאשר "עשה צבא" / "לא עשה צבא".

זה באמת יפגום בבית העתידי שלך או שזה פשוט לא מה ש"חלמת"?

אם זה הנתון היחיד שמפריע - למה לא?

לא חייבת להסכים בבחירה הזאת - תתרגלי, לא תמיד תסכימו...

לא סותר את זה שאתם יכולים לחיות יחד באהבה, אחווה, שלום ורעות.

אני רוצה לספר קצת על עצמי, אני גדלתי בבית דתי לאומי את הלימודים בבית הספר ובתיכון לא עשיתי, בזמן הזה אני הייתי בישיבה חרדית ולמדתי תורה!! אני מדבר על ישיבה לא קיצונית ושבעד המדינה ואפילו מעודדת גיוס לאלה שלא לומדים תורה באמת, וכל השנים האלו למדתי תורה וקיבלתי פטור מהצבא "תורתו אומנותו", בשלב מסוים יצאתי מהישיבה והיום אני דתי לאומי, הלכתי ללמוד מחשבים סיימתי את התואר בהצטינות יתרה והיום ברוך השם אני עובד בתחום המחשבים

למה אני מספר לכם את זה??
כי אם הבן זוג שהציעו לך הוא בדיוק מה שאת מחפשת באמת זה הדבר שיפריד ביניכם?

נכון שללכת לצבא זה מצווה, אבל גם לימוד תורה זה מצווה גדולה. 

צבא נלחם להגן על עמ"י במסירות נפש, אבל זאת מערכת לא פשוטה לשומרי מצוות. (כך לפחות שמעתי מכמה אנשים שהיו שם).

אז לדעתי במקרה כזה צריך לברר לעומק מי הבחור ולא לפסול על זה שלא הלך לצבא.

כמובן זאת לא דרך לרבים, ועם ישראל צריך גם לוחמים יראי שמיים, שהולכים לצבא מתוך אידיולוגיה. ובע"ה נקווה שעם הזמן הצבא גם ישתנה לטובה.

כשהלימוד הוא אמת..

שלא אמרת את זה..

התורה חולקת עליך ואומרת שדווקא הצדיקים הם אלה שיוצאים למלחמה,

אפשר גם לראות זאת מהמשך התנ"ך.

חוץ ממקרים בודדים, רואים שדווקא הצדיקים הם אלה שהובילו את המלחמות וממש לא נשארו מאחור ללמוד.

הם גם למדו תורה כמובן, אבל כשהייתה מלחמה הם יצאו קדימה!

מסכת מגילה טז,ב.

אלא אם מדובר על צבא-דוד בוודאי שיש.

מה גם שזאת לא הלכה לכל עם ישראל (שבט לוי וכו')

כל הזמן אפשר למצוא מצוות, אז פטורים לגמרי מלימוד תורה?

הכלל הוא שרק מצווה שלא יכולה להעשות ע"י אחרים דוחה לימוד תורה,

וגם אז לא תמיד.

פיקוח נפש דוחה לימוד תורה כמו שכל התורה נדחת,

אני חושב שלומדים מהפסוק "וחי בהם".

אבל כמו שכתבתי כבר- לא להתגייס היום לצבא זה לא פיקוח נפש.

בדיוק אותו עניין- יש מספיק חיילים אחרים.

ותתפלא אבל יש רבנים שאומרים שמי שלומד תורה ברצינות אז הוא לא צריך להתגייס (גם לא מתישהו) אלא צריך להמשיך ללמוד.

בפועל לא חסרים חיילים לצהל, בעיקר חסרים ת"ח בעם ישראל.

@-ינון-

תסתכלו פה בתשובה השנייה (אולי גם אחרות)

http://www.yeshiva.org.il/ask/?srch=1&orderby=3&q=%D7%A6%D7%91%D7%90&cat=1

רק רציתי להביא גם את הדעה הזאת, ואני לא יודע בדיוק כמה רבנים אומרים ככה,

אבל אני רואה נגיד במרכז והר המור שלא שולחים אותם כ"כ לצבא, ויש הרבה שפשוט מקבלים פטור, או מתגייסים ל-8 חודשים. ובעוד ישיבות גבוהות אחרות (הבאתי לך כבר תשובה של הרב זלמן).

וגם הרבה רה"י בישיבות הסדר מסכימים שזה עדיף- שמי שלומד תורה ברצינות עדיף שלא יתגייס בכלל, או לפחות לדחות את הגיוס ולהתגייס לקצת זמן.

ואני חושב שאין פה מחלוקת במציאות- יכול להיות שחסרים חיילים איכותיים, אבל זה לא דוחה לימוד תורה, בטח למי שיכול לצמוח להיות ת"ח, אבל לא רק.

עוד 2 תשובות:

הרב דב ליאור (כותב שאין חובה להתגייס):

שאלה:
האם לבחור שיכול ללמוד תורה בישיבה כל היום מותר לשרת בצבא?

תשובה:
אין פטור מפורש משירות בצבא, אך הושג הסכם עם הממשלה (לפני שנים רבות), שמי שחשקה נפשו ללמוד תורה יכול לדחות / לקצר / להפטר משירות צבאי. אך כמובן שבזמנים קשים, כאשר יש מלחמת מצווה, שבהם חייבים כל חייל כמו בזמן מלחמת השחרור כולם חייבים להתגייס לצבא, כמו שאמר לי מורי ורבי הרב צבי יהודה בזמן מלחמת השחרור להצטרף לצבא.

לסיכום : מי שמתגייס לצבא, אינו חוטא ואין עליו איסור, ומי שרוצה ללמוד תורה יכול להפטר משירות צבאי.

הרב אליעזר מלמד (כותב שעדיף ישיבה גבוהה למי שמתאים):

שאלה:
מהם היתרונות של ישיבה גבוהה על פני ישיבת הסדר-מבחינת קביעות לתורה למשך זמן רב כנגד הארעיות בלימוד התורה בישיבות הסדר?

תשובה:
ככל שמתמסרים לתורה יותר כך משיגים יותר. אין התורה נקנית אלא למי שממית עצמו עליה, שנאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל". לכן הרוצה לזכות בכתרה של תורה עליו להתמסר אליה לשנים רבות בשקידה ובשקיעה. ואת זה עושים ההולכים לישיבה גבוהה. מי ששואף לעלות מעלה בלימוד התורה, המקום המתאים לו הוא ישיבה גבוהה.

חוששני שלא נכון בכך שהסכמת לדברי "אל הנשמה" שכתבה: "קיצור שתיהם חשובים ואי אפשר להפריז בחשיבות של מי מהם על פני אחר" - זאת משום שפשוט שהתורה עליונה בקדושתה מהמצוות שהיא מקיפה את העולם ואלו המצוות חודרות לתוך העולם (טללי חיים שמות ולפי"ז מש"כ בתחילת נתיבות עולם שהתורה מסדרת את העולם הכוונה בבחינת מקיף לעולם אך לא חודרת לתוכו וכמו שהבאת בשם הרב אבינר שליט"א ועוד שפשוט שהתורה עליונה מהמצוות), זה בא לידי ביטוי שבלימוד התורה אנחנו משתמשים בלבוש הדיבור של הנפש שיש בו חיתוך אותיות המורה על צימצום והתקרבות לעולם לעומת המחשבה (הרב קוק בריש מילין) ואלו במצוות אנו משתמשים בלבוש המעשה שהנו יותר קצוב ומצומצם ומוחשי בתוך עולמינו!, ומה שנאמר במסכת אבות ש"כל שמעשיו קודמים לחכמתו חכמתו מתקימת".. וכן מה שנאמר בגמרא קידושין שציינת שם ש"נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה" אין זה סותר שהתורה עליונה מהמצוות אלא שבכדי שנוכל להתחבר לתורה הקדושה כאשר גופנו העכור מחשיך עיננו מקדושתה (רמח"ל בקונטרס דרך עץ חיים) עלינו לבוא למעשה המצוות וכן לירא"ש, וגבי תלמוד גדול שמביא לידי מעשה כבר הבאת את דברי הרב אבינר שמסביר את זה.  

מעניין אותי באיזה ישיבה אתה לומד אולי בהר המור? אם אתה מסכים לומר שלח לי באישי

מאמינה שיש כאלה שנכון להם לא להתגייס מהסיבה שתורתם אומנותם, אבל לי הם כנראה לא מתאימים.

ובכללי זה טיפשי להניח הנחות בלי לדבר על כול מקרה לגופו . בשביל זה עושים שיחת טלפון ובירורים לפני שנפגשים..

למה היא מוטעית כי מי שלמד תורה ולא עשה צבא , נקודת ההנחה שלו שהתרומה למדינה שהוא לומד תורה גדולה מאשר שהוא עושה צבא , זה השירות והתרומה שלו למדינה..

וזה לא אומר שהוא כול החיים ילמד תורה (כול מקרה לגופו) .. במיוחד אם הוא אומר לך שהוא עכשיו לומד הנדסה או משהו כזה אז אין קשר בין ההנחה שלך למציאות..

שהתרומה שלו למדינה גדולה בלימוד תורה על פני הצבא. מקבלת שיש בחורים (נדירים לדעתי) כאלה.

בחור שלא עשה צבא כי התורה שלו משמעותית כ"כ, ילך ללמוד הנדסה?!

יכול להיות שיום אחד הוא יעשה חישוב מסלול מחדש, אבל לא עכשיו אחרי שהחליט לוותר על גיוס. 

ואם כן, אז זה לא מסתדר עם חשיבות לימוד התורה שלו בעיני עצמו..

אם מישהו למד תורה עד גיל 24, ואז הלך ללמוד הנדסה כמו הדוגמה לעיל.

אני מצטט:

"בחור שלא עשה צבא כי התורה שלו משמעותית כ"כ, ילך ללמוד הנדסה?!" 

כן הוא צריך להתפרנס ממשהו הוא לא יכול לחיות כל חיו על חשבון אחרים

"יכול להיות שיום אחד הוא יעשה חישוב מסלול מחדש, אבל לא עכשיו אחרי שהחליט לוותר על גיוס. "

בחור בן 24 עברו כ"כ הרבה שנים מה זאת אומרת "עכשיו"

"ואם כן, אז זה לא מסתדר עם חשיבות לימוד התורה שלו בעיני עצמו.."

חשיבות התורה גדולה מאוד, ואין סתירה ללמוד מקצוע כדי שיוכל לחיות בעתיד

את חייבת להבין את הענין ברור - יש שני סוגי נפשות(ע"פ אורות ובשם הרב טאו שמעתי עוד מקור מדברי הגר"א על שיה"ש וכן ראי את אופן החיים הבריא של עם ישראל שבו יש כהנים שעוסקים בעיקר בקודש ואלו יש ישראלים שעוסקים בעיקר בחול אך מתוך קשר לקודש)"נפשות של תלמידי חכמים" שיראת שמיים חקוקה חזק בליבם ולימוד התורה אצלם ברמה יותר רצינית באיכות וכמות ויש "נפשות של אנשי מעשה" שעבודת השם שלהם היא הצלחה בחיי המעשה בין בצבא בין בכלכלה רק שהכל מתוך ירא"ש בסיסית ששומרת על ההלכה בדברים שהם חובה (הרב אבינר כתב שכך עולה ממסל"ש שלא כולם אמורים לדקדק בהלכה זה מצופה מתלמידי חכמים, כמובן שכל המוסיף הרי זה משובח) וחיבור לתורה בקביעת עיתים לתורה בין אם זה כל יום דף יומי בין אם זה כמה פעמים בשבוע צורבא (כי העיקר שיהיה זמנים קבועים אין חובה שהם יהיו כל יום ויום) אולם לא באיכות ובכמות של הת"ח

ועכשיו נבוא לנקודה המשמעותית - היות שבינין התלמיד חכם שבך בעמל רציני מאוד בתורה מתוך תיקון המידות ובירור הירא"ש מתאפשר בעיקר בגיל הישיבה גבוהה התרומה הכי טובה שלהם לעם ישראל היא שהם לא ילכו לצבא אלא יעמלו בתורה (ואם תאמרי יש מספיק חרדים שילמדו תורה אף אני אומר לך שחיבים אנו תלמידי חכמים ארץ ישראלים שצועדים בדרך תורת א"י שמאירה את אור השכינה בעולם ומקרבת את הגאולה השלמה. אמן) וגם אם יצטרכו אחרי כמה שנים של נישואין וילידת ילדים לצאת לעבודה גם אם לא בהוראה סוף כל סוף ת"ח יש כאן שירא"ש חזקה בליבו, חיבור גדול לתורה באיכות ובכמות וחיבור עמוק לכלל ישראל וזה שווה את זה

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.