אלא אם כן מדובר בסיבה רפואית

אני חושבת שכל הכבוד לו

לא מרגישה שיש איזשהו "חיוב הלכתי" ממש להתגייס. ואם הוא לומד תורה וזה סתם יסיח את הדעת אם הוא יתגייס, והוא מרגיש שללמוד תורה זה מה שהוא צריך לעשות בחיים-- שילך על זה.

כי השירות בצבא הוא חלק מקיום התורה. 

גם נורא תלוי איזו אידיאולוגיה עומדת מאחורי זה (כי לצורך העניין יש ישיבות שהן דתיות לאומיות בהגדרה אבל היחס שלהן למדינה פחות נלהב..לא חוגגים את יום העצמאות וכאלה) אז אם מדובר באידיאולוגיה כזאת אז לא 

אם החשיבה היא שזה מה שיתרום ללימוד התורה שלו והוא הולך להיות איזה תלמיד חכם גדול...מממ...אולי

בחור שמשרת שנה-שנתיים בצבא לא אומר שהוא לא יכול להיות תלמיד חכם. למה זה שלא משרת הוא יותר תלמיד חכם מזה שכן משרת?

אבל רוב ההסדרניקים -הולכים להיות אנשי מעשה למיטב ידעתי ותמיד יש מיוחדים שנשארים אברכים כמה שנים טובות ובונים בקרבן שכל של תורה וירא"ש חזקה ואפשר לומר שהם ת"ח. כ

אני מדבר על הצד שהיא מוכנה להשקיע בחיים של תורה ודקדוק הלכה כדי להאיר אור התורה באומה ולהשפיע את כל הטוב האמיתי בעם ישראל שרובו מרוחק מישראל סבא. יחזור בתשובה אמן

שבעצם רוב ישיבות ההסדר גם אנשים שלא משקיעים כמה שנים טובות אחרי הצבא בת"ת הם יוצאים עם ירא"ש טהורה וקשר עמוק לתורה. צודקת במאה אחוז טעות שלי

אלא אם כן זה רפואי ואז הוא התנדב בשירות לאומי או משהו כזה..

ראוי ליחס יותר עמוק מאשר "עשה צבא" / "לא עשה צבא".

זה באמת יפגום בבית העתידי שלך או שזה פשוט לא מה ש"חלמת"?

אם זה הנתון היחיד שמפריע - למה לא?

לא חייבת להסכים בבחירה הזאת - תתרגלי, לא תמיד תסכימו...

לא סותר את זה שאתם יכולים לחיות יחד באהבה, אחווה, שלום ורעות.

אני רוצה לספר קצת על עצמי, אני גדלתי בבית דתי לאומי את הלימודים בבית הספר ובתיכון לא עשיתי, בזמן הזה אני הייתי בישיבה חרדית ולמדתי תורה!! אני מדבר על ישיבה לא קיצונית ושבעד המדינה ואפילו מעודדת גיוס לאלה שלא לומדים תורה באמת, וכל השנים האלו למדתי תורה וקיבלתי פטור מהצבא "תורתו אומנותו", בשלב מסוים יצאתי מהישיבה והיום אני דתי לאומי, הלכתי ללמוד מחשבים סיימתי את התואר בהצטינות יתרה והיום ברוך השם אני עובד בתחום המחשבים

למה אני מספר לכם את זה??
כי אם הבן זוג שהציעו לך הוא בדיוק מה שאת מחפשת באמת זה הדבר שיפריד ביניכם?

נכון שללכת לצבא זה מצווה, אבל גם לימוד תורה זה מצווה גדולה. 

צבא נלחם להגן על עמ"י במסירות נפש, אבל זאת מערכת לא פשוטה לשומרי מצוות. (כך לפחות שמעתי מכמה אנשים שהיו שם).

אז לדעתי במקרה כזה צריך לברר לעומק מי הבחור ולא לפסול על זה שלא הלך לצבא.

כמובן זאת לא דרך לרבים, ועם ישראל צריך גם לוחמים יראי שמיים, שהולכים לצבא מתוך אידיולוגיה. ובע"ה נקווה שעם הזמן הצבא גם ישתנה לטובה.

כשהלימוד הוא אמת..

שלא אמרת את זה..

התורה חולקת עליך ואומרת שדווקא הצדיקים הם אלה שיוצאים למלחמה,

אפשר גם לראות זאת מהמשך התנ"ך.

חוץ ממקרים בודדים, רואים שדווקא הצדיקים הם אלה שהובילו את המלחמות וממש לא נשארו מאחור ללמוד.

הם גם למדו תורה כמובן, אבל כשהייתה מלחמה הם יצאו קדימה!

מסכת מגילה טז,ב.

אלא אם מדובר על צבא-דוד בוודאי שיש.

מה גם שזאת לא הלכה לכל עם ישראל (שבט לוי וכו')

כל הזמן אפשר למצוא מצוות, אז פטורים לגמרי מלימוד תורה?

הכלל הוא שרק מצווה שלא יכולה להעשות ע"י אחרים דוחה לימוד תורה,

וגם אז לא תמיד.

פיקוח נפש דוחה לימוד תורה כמו שכל התורה נדחת,

אני חושב שלומדים מהפסוק "וחי בהם".

אבל כמו שכתבתי כבר- לא להתגייס היום לצבא זה לא פיקוח נפש.

בדיוק אותו עניין- יש מספיק חיילים אחרים.

ותתפלא אבל יש רבנים שאומרים שמי שלומד תורה ברצינות אז הוא לא צריך להתגייס (גם לא מתישהו) אלא צריך להמשיך ללמוד.

בפועל לא חסרים חיילים לצהל, בעיקר חסרים ת"ח בעם ישראל.

@-ינון-

תסתכלו פה בתשובה השנייה (אולי גם אחרות)

http://www.yeshiva.org.il/ask/?srch=1&orderby=3&q=%D7%A6%D7%91%D7%90&cat=1

רק רציתי להביא גם את הדעה הזאת, ואני לא יודע בדיוק כמה רבנים אומרים ככה,

אבל אני רואה נגיד במרכז והר המור שלא שולחים אותם כ"כ לצבא, ויש הרבה שפשוט מקבלים פטור, או מתגייסים ל-8 חודשים. ובעוד ישיבות גבוהות אחרות (הבאתי לך כבר תשובה של הרב זלמן).

וגם הרבה רה"י בישיבות הסדר מסכימים שזה עדיף- שמי שלומד תורה ברצינות עדיף שלא יתגייס בכלל, או לפחות לדחות את הגיוס ולהתגייס לקצת זמן.

ואני חושב שאין פה מחלוקת במציאות- יכול להיות שחסרים חיילים איכותיים, אבל זה לא דוחה לימוד תורה, בטח למי שיכול לצמוח להיות ת"ח, אבל לא רק.

עוד 2 תשובות:

הרב דב ליאור (כותב שאין חובה להתגייס):

שאלה:
האם לבחור שיכול ללמוד תורה בישיבה כל היום מותר לשרת בצבא?

תשובה:
אין פטור מפורש משירות בצבא, אך הושג הסכם עם הממשלה (לפני שנים רבות), שמי שחשקה נפשו ללמוד תורה יכול לדחות / לקצר / להפטר משירות צבאי. אך כמובן שבזמנים קשים, כאשר יש מלחמת מצווה, שבהם חייבים כל חייל כמו בזמן מלחמת השחרור כולם חייבים להתגייס לצבא, כמו שאמר לי מורי ורבי הרב צבי יהודה בזמן מלחמת השחרור להצטרף לצבא.

לסיכום : מי שמתגייס לצבא, אינו חוטא ואין עליו איסור, ומי שרוצה ללמוד תורה יכול להפטר משירות צבאי.

הרב אליעזר מלמד (כותב שעדיף ישיבה גבוהה למי שמתאים):

שאלה:
מהם היתרונות של ישיבה גבוהה על פני ישיבת הסדר-מבחינת קביעות לתורה למשך זמן רב כנגד הארעיות בלימוד התורה בישיבות הסדר?

תשובה:
ככל שמתמסרים לתורה יותר כך משיגים יותר. אין התורה נקנית אלא למי שממית עצמו עליה, שנאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל". לכן הרוצה לזכות בכתרה של תורה עליו להתמסר אליה לשנים רבות בשקידה ובשקיעה. ואת זה עושים ההולכים לישיבה גבוהה. מי ששואף לעלות מעלה בלימוד התורה, המקום המתאים לו הוא ישיבה גבוהה.

חוששני שלא נכון בכך שהסכמת לדברי "אל הנשמה" שכתבה: "קיצור שתיהם חשובים ואי אפשר להפריז בחשיבות של מי מהם על פני אחר" - זאת משום שפשוט שהתורה עליונה בקדושתה מהמצוות שהיא מקיפה את העולם ואלו המצוות חודרות לתוך העולם (טללי חיים שמות ולפי"ז מש"כ בתחילת נתיבות עולם שהתורה מסדרת את העולם הכוונה בבחינת מקיף לעולם אך לא חודרת לתוכו וכמו שהבאת בשם הרב אבינר שליט"א ועוד שפשוט שהתורה עליונה מהמצוות), זה בא לידי ביטוי שבלימוד התורה אנחנו משתמשים בלבוש הדיבור של הנפש שיש בו חיתוך אותיות המורה על צימצום והתקרבות לעולם לעומת המחשבה (הרב קוק בריש מילין) ואלו במצוות אנו משתמשים בלבוש המעשה שהנו יותר קצוב ומצומצם ומוחשי בתוך עולמינו!, ומה שנאמר במסכת אבות ש"כל שמעשיו קודמים לחכמתו חכמתו מתקימת".. וכן מה שנאמר בגמרא קידושין שציינת שם ש"נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שמביא לידי מעשה" אין זה סותר שהתורה עליונה מהמצוות אלא שבכדי שנוכל להתחבר לתורה הקדושה כאשר גופנו העכור מחשיך עיננו מקדושתה (רמח"ל בקונטרס דרך עץ חיים) עלינו לבוא למעשה המצוות וכן לירא"ש, וגבי תלמוד גדול שמביא לידי מעשה כבר הבאת את דברי הרב אבינר שמסביר את זה.  

מעניין אותי באיזה ישיבה אתה לומד אולי בהר המור? אם אתה מסכים לומר שלח לי באישי

מאמינה שיש כאלה שנכון להם לא להתגייס מהסיבה שתורתם אומנותם, אבל לי הם כנראה לא מתאימים.

ובכללי זה טיפשי להניח הנחות בלי לדבר על כול מקרה לגופו . בשביל זה עושים שיחת טלפון ובירורים לפני שנפגשים..

למה היא מוטעית כי מי שלמד תורה ולא עשה צבא , נקודת ההנחה שלו שהתרומה למדינה שהוא לומד תורה גדולה מאשר שהוא עושה צבא , זה השירות והתרומה שלו למדינה..

וזה לא אומר שהוא כול החיים ילמד תורה (כול מקרה לגופו) .. במיוחד אם הוא אומר לך שהוא עכשיו לומד הנדסה או משהו כזה אז אין קשר בין ההנחה שלך למציאות..

שהתרומה שלו למדינה גדולה בלימוד תורה על פני הצבא. מקבלת שיש בחורים (נדירים לדעתי) כאלה.

בחור שלא עשה צבא כי התורה שלו משמעותית כ"כ, ילך ללמוד הנדסה?!

יכול להיות שיום אחד הוא יעשה חישוב מסלול מחדש, אבל לא עכשיו אחרי שהחליט לוותר על גיוס. 

ואם כן, אז זה לא מסתדר עם חשיבות לימוד התורה שלו בעיני עצמו..

אם מישהו למד תורה עד גיל 24, ואז הלך ללמוד הנדסה כמו הדוגמה לעיל.

אני מצטט:

"בחור שלא עשה צבא כי התורה שלו משמעותית כ"כ, ילך ללמוד הנדסה?!" 

כן הוא צריך להתפרנס ממשהו הוא לא יכול לחיות כל חיו על חשבון אחרים

"יכול להיות שיום אחד הוא יעשה חישוב מסלול מחדש, אבל לא עכשיו אחרי שהחליט לוותר על גיוס. "

בחור בן 24 עברו כ"כ הרבה שנים מה זאת אומרת "עכשיו"

"ואם כן, אז זה לא מסתדר עם חשיבות לימוד התורה שלו בעיני עצמו.."

חשיבות התורה גדולה מאוד, ואין סתירה ללמוד מקצוע כדי שיוכל לחיות בעתיד

את חייבת להבין את הענין ברור - יש שני סוגי נפשות(ע"פ אורות ובשם הרב טאו שמעתי עוד מקור מדברי הגר"א על שיה"ש וכן ראי את אופן החיים הבריא של עם ישראל שבו יש כהנים שעוסקים בעיקר בקודש ואלו יש ישראלים שעוסקים בעיקר בחול אך מתוך קשר לקודש)"נפשות של תלמידי חכמים" שיראת שמיים חקוקה חזק בליבם ולימוד התורה אצלם ברמה יותר רצינית באיכות וכמות ויש "נפשות של אנשי מעשה" שעבודת השם שלהם היא הצלחה בחיי המעשה בין בצבא בין בכלכלה רק שהכל מתוך ירא"ש בסיסית ששומרת על ההלכה בדברים שהם חובה (הרב אבינר כתב שכך עולה ממסל"ש שלא כולם אמורים לדקדק בהלכה זה מצופה מתלמידי חכמים, כמובן שכל המוסיף הרי זה משובח) וחיבור לתורה בקביעת עיתים לתורה בין אם זה כל יום דף יומי בין אם זה כמה פעמים בשבוע צורבא (כי העיקר שיהיה זמנים קבועים אין חובה שהם יהיו כל יום ויום) אולם לא באיכות ובכמות של הת"ח

ועכשיו נבוא לנקודה המשמעותית - היות שבינין התלמיד חכם שבך בעמל רציני מאוד בתורה מתוך תיקון המידות ובירור הירא"ש מתאפשר בעיקר בגיל הישיבה גבוהה התרומה הכי טובה שלהם לעם ישראל היא שהם לא ילכו לצבא אלא יעמלו בתורה (ואם תאמרי יש מספיק חרדים שילמדו תורה אף אני אומר לך שחיבים אנו תלמידי חכמים ארץ ישראלים שצועדים בדרך תורת א"י שמאירה את אור השכינה בעולם ומקרבת את הגאולה השלמה. אמן) וגם אם יצטרכו אחרי כמה שנים של נישואין וילידת ילדים לצאת לעבודה גם אם לא בהוראה סוף כל סוף ת"ח יש כאן שירא"ש חזקה בליבו, חיבור גדול לתורה באיכות ובכמות וחיבור עמוק לכלל ישראל וזה שווה את זה

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?

רעות רוט- 'בדרך הכלה' <info@reutrot.co.il‏>

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

לא הבנת את הקונספט של המקום אחי 

מזה הסקרנות הזו המיותרת הזו