אהלן כולם, קוראת פה לפעמים אבל בחיים לא הגבתי.
כשקראתי את השרשור הרגשתי שאני חייבת..
בתור אחת שיוצאת בד"כ רק עם ביינישים מישיבות גבוהות או כאלו בכיוון,
ויצא לי להיפגש גם עם כמה מכיניסטים, אני חייבת להגיד הרבה לטובתם.
כשהציעו לי בהתחלה ממש חששתי וביררתי מלא על הנקודה הזאת של הלימוד תורה.
הייתי בראש שברור לי שאני רוצה מישהו שילמד תורה כמה שנים טובות- בפשטות,
פחות מישהו שמורעל על צבא או על דברים אחרים...
תדעו, שגיליתי עולם מיוחד ממש ממש.
יש משהו במכיניסיטים- שיש להם אש בעיניים- שהם לא מקבלים דברים כמובן מאליו,
שהם מבררים, שהם קונים בעצמם את היראת שמיים שלהם. עמל- זה העניין המהותי פה..
וממש ממש הרגשתי את זה.
גם אם הם לא יושבים ללמוד תורה מספר שנים משמעותיות-
בשנים המעטות אבל המתומצתות- האלו הם קונים לעצמם את היראת שמיים לבית
שהם רוצים לבנות.
הם קונים אהבת תורה אמיתית, ענווה כלפי תלמידי חכמים, בירור של הרצון האמיתי שלהם..
גם אם חלק נכבד מהחיים שלהם אח"כ הם יהיו בצבא וימלאו את תפקידם בצורה אחרת מלימוד תורה..
מרגישה שבכל הקשרים זה היה לי משהו ממש מיוחד-
זה דרש ממני לברר מעצמי גם הרבה יותר, זה העמיק הרבה יותר את הקשר,
ואני ממש זוכרת שזה נתן מימד מיוחד.
הרבה פעמים אנחנו כבני אדם נורמלים- נכנסים לאיזה מן 'בינוניות' בחיים שלנו,
אולי קצת מתרגלים למציאות שסביבנו. וזה פשוט גרם לי כל הזמן לחשוב, לברר,
להעמיק, לדרוש מעצמי גם כן יותר.
אני מאמינה שלא כל המכינות כאלו, האמת שיצאתי עם כאלו ממכינות די רציניות מבחינה תורנית.
כמובן שלכל דבר יש יתרונות וחסרונות- וכל דבר בא גם עם כל המורכבות שבו (ויש. לפעמים גם הרבה.), אבל
אני ממש שמחה שנפגשתי עם הבחורים האלו. הם בנו בי קומה נוספת באישיות ובנפש..
באלי להעביר לכן בנות-בתור אחת שנפתחה לעולם חדש ממש שלא חשבתי עליו-
אל תפסלו על זה , הפוך. זה משהו מיוחד ממש שכדאי לכן להיפגש איתו בחיים.
להיפגש עם עוצמות שלא תמיד פוגשים בבחורים מישיבות, שזה המסלול שכביכול טבעי להם בחיים.
(חלילה חלילה לא מזלזלת בישיבות!)
בקיצור, מי שמעוניינת שארחיב לה מוזמנת בפרטי