פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 978)

וכמו כל התחייבות אחרת, זה כובל אותך לאחריות שבהתחייבות הזאת.

אין מה לעשות, אלו החיים.

מסקרן אותי לדעת אם התאהבת בעבר, אפילו אם זה היה באופן שטחי. ההרגשה של התאהבות אמורה בד"כ להוביל לרצון להתמסר, לכן אם לא חווית את ההרגשה הזאת אף פעם אני יכולה להרגיע אותך שברגע שיש רצון יש גם יכולות להתמסר. 

ובכללי, תסתכלי על עצמך ביחסים שונים שהם לאו דווקא זוגיות, כמו עם חברות טובות שלך. תבדקי את כמה את נותנת/משפיעה/תורמת וכו' לקשר. 

ועצה נוספת או המלצה זה קריאה של ספרי זוגיות, לפעמים עולם שהוא לא מוכר לנו יכול להראות לנו כמאיים אבל ברגע שתלמדי את הנושא לעומק (כמו כל מקצוע אחר) אולי תגלי (ואני מקווה שתגלי בעז"ה) עולם יפייפיה שתרצי להשתייך אליו.

בהצלחה! 

 

 

שלי. שאאבד את החופש שלי. שאאבד את האמת שלי שאבלע בתוך הקשר, שלא יהיה לי ביטוי

זה קורה בד"כ כשהופכים להורים

כמו שכתבו פה פעם - ההפך מרווק זה הורה, לא נשוי

בד"כ בקשר בריא את לא אמורה לאבד את עצמך
להפך.
את לא תאבדי את החופש שלך או את העצמי שלך
את כן תשתני
הרצון משתנה
סדר העדיפויות משתנה
אבל לא יותר מידי.
בכללי בחיים משתנים, זה לא אומר שמאבדים את עצמנו

. כשהילדים מגיעים בעז"ה
הכללללל משתנה ואז- אפשר להגיד שאת מאבדת את החופש שלך.
כי כשאת נשואה בלי ילד, הרבה יותר קל להמשיך לחיות כמו "חצי רווקה"- אין לי ניסוח אחר, מקווה שהבנת את הרעיון
כשיש ילד, זה כבר אחרת

בגלל ששמעתי נשים מעל 30 שיש להם את אותם הפחדים

אבל כן את גם מאוד צעירה וככל שתתבגרי ותבני את עצמך לדעתי פחות תפחדי לאבד את עצמך

בכל מקרה, תשימי לב לצרכים שלך כבר עכשיו ובתוך זוגיות ותכבדי אותם ואת עצמך

תדעי לשים גבולות ולשמור על העקרונות שלך

 

כדי שהאהבה תגיע צריך להיות פתוחים אליה וזה מסוכן מאוד כי זה להיות פגיע

אבל זה גם טוב ומדהים וכיף ופותח אותך וגורם לך למצוא/ לגלות את עצמך 

בזוגיות טובה, זה יעצים אותך ואותו

כתבת ש- "כדי שהאהבה תגיע צריך להיות פתוחים אליה וזה מסוכן מאוד כי זה להיות פגיע."
תוכלי להסביר יותר?

לתת לרגשות להגיע

וזה להיות פגיע כי אי אפשר לדעת מה יקרה,

אם הלב ישבר

כשאת חוששת מאד ממשהו את יכולה מעצם כך לזמן אותו. ז"א שאם כרגע את כל הזמן בפחד שיגבילו אותך, אז כשתתחילי קשר את תרגישי "הנה הוא מגביל אותי" ו"הנה שוב אני לא יכולה להיות עצמאית.." וזה לאו דווקא נכון...

מישהי כתבה קודם שבהרגשת התאהבות מגיע הרצון להתמסר וזה נכון, אבל מה שכרגע (שכלית) מפחיד הוא שאני כל הזמן אתמסר, והצד השני לא, ואז אני יהיה מנוצלת וזה באמת לאבד את עצמי ואת העצמאות שלי. מה שאת צריכה לבדוק הוא האם הבחור נותן לך את ההרגשה המושלמת להיות מי שאת,  בלי רצון שתשני או ציפיות ודרישות וממילא את תרגשי חופשיה תמיד גם כאת מקריבה מעצמך לזוגיות שלכם. באופן הזה יש לך גם אהבה וגם חופש וזה היחסים הכי בריאים שיכולים להיות. ואת זה רק את יכולה להרגיש לפני שהתחתנתם- האם מגבילים אותך או מצפים שתשתני אחרת. ואני מדברת מניסיון אישי, ושתדעי שחתכתי את קשר רק בגלל זה (וכבר הייתה לי שמלת כלה וכמעט סגרנו אולם..!) את צריכה להקשיב לרגשות שלך- אם טוב לך באמת או שלא. 

המלצתי, תחכי עוד קצת, עד שתרגישי שעשית דברים ומיצית מספיק את עצמך (תמיד יש עוד מה להתבגר) ויש לך צורך פנימי להתחתן ואת מוכנה להקריב מעצמך בשביל חיים של זוגיות. אל תהי לחוצת חתונה (שלא תחיי בהרגשה של "פספסתי הרבה דברים שיכלתי לעשות") כי אין מה לעשות, חיי זוגיות זה להקריב דברים (אבל לא את האשיות שלך) אבל מצד שני מקבלים שלמות נפשית והרבה דברים טובים אחרים.. ובכלל, את צריכה להתחתן בהרגשה שאת ההחלטה אם להתחתן או לא- את עשית בבחירה חופשית ולא כי הלחיצו אותך או שהמציאות מכריחה. 

בהצלחה!! 

אני לא אכנס לזה יותר מדי,אני פשוט עיף מאד ויש לי עוד דברים לעשות הלילה אז אענה בקצרה.

אני לא יודע אם פעם חווית התאהבות,אבל בתור אחד שמאוהב בטירוף עכשיו אני אומר לך בוודאות שאין שום דבר רע בזה..אני חושב עליה 90% מהיום בזמן וזה קשה מקשה עליי בכמה דברים..נגיד,דברים שהייתי מסיים בשעה..יקחו לי רבע שעה יותר מפני שאני מתחיל לחשוב עליה..אבל מצד שני..שאני מרגיש שאין לי כוח יותר ואני רוצה לוותר..בימים שהייתי כן מוותר לעצמי שהיא לא היתה בת הזוג שלי עכשיו לא..איך?התמונה שלה עולה לי בראש,נזכר כמה היא צדיקה(דרך אגב,הזוהר הקדוש מביא שאין לקרוא לאדם צדיק מפני שכאשר אומרים את זה פותחים את הספר של אתו אדם בשמיים שקראו לו צדיק ובודקים אם הוא אכן צדיק או לא)אבל אני לא מפחד להגיד עליה כי אני יודע בוודאות שהיא באמת צדיקה..ומרגיש צורך להיות ראוי לה..אם אני מחליט לוותר לעצמי על הלימוד..אם אני מוותר על עוד כמה פרקים אני מתחיל לחשוב שאולי אני לא ראוי בשבילה מספיק ואני רוצה..וגם,כשאני מתחיל לחשוב עליה האדרנלין בגוף עולה ואני מתחיל להיות שמח..העייפות של הגוף נעלמת ואני ממשיך..

העניין הוא לדעת במי אתה מתאהב.אני מכיר את אותה אחת כבר שנתיים...וכן,אני מרגיש אחריות..מדמיין אותנו עוד כמה שנים ומבין שאין יותר זמן לשטויות,אין זמן לוותר לעצמך..היא עשתה לי טוב ואני מודה לה' יתברך ששלח אותה אליי ואני מקווה שהיא לעולם לא תעזוב אותי.

 

אתה כותב שאין שום דבר רע בהלתאהב אבל מצד שני אתה מתאר שהתפקוד היום יומי שלך קשה,תחת עננת הרגשות האלו.
יאוו, שיהיה באמת רק טוב!

הצגתי גם את הצד השני..הצד הטוב.

סיכום:

אני עושה מה שאני צריך לעשות,פשוט זה לוקח יותר זמן.

לפני כן,עשיתי מה שהייתי צריך לעשות,אבל היו פעמים שהייתי מוותר לעצמי.

 

אבל הוא לא "יעבור".

הוא נובע מתפיסת עולם שורשית שנמצאת במודעות שלך,

עד שלא תשני אותה- הפחד הזה, וכאשר תבוא זוגיות- המאבקים שהוא יצור,

לא יפסיקו ולא ישתנו.

האמת היא- שאת צודקת- זוגיות וחופש - הם דברים סותרים.

וזה טוב שאת מבינה את זה.

העניין על רגל אחת הוא- שמה שאת חושבת שזאת את, מה שאת מגדירה אותו כ"האני העצמי"

שלך, למעשה מתבטאים במחויבות הזו לבן הזוג שלך. בלעדיה- את לא האני עצמי שלך.

כלומר- המחשבה שאת כרגע יכולה לגעת בעצמיות שלך היא חלקית מאוד- מכיוון שאת לא מכירה

50% מהעצמיות הזו.

ברגע שבו תחיי חיי נישואים- העצמיות שלך תתגלה באמת- מתוך הזוגיות שלכם, גם כשזה יסתור

את החופש של הצדדים החיצוניים שלא קשורים באמת לעצמיות שלך שאת חושבת שהם כן.

 

את תרצי להיכנס למסגרת של זוגיות ולהתחייב אליה... זה יבוא באופן טבעי.

 

אם הפחד נובע מהחשש לאבד את עצמך אז תדעי שבזוגיות זה ההיפך לגמרי, המידות שלך והתכונות שלך משתקפות בצורה הרבה יותר ברורה וככל שהזמן עובר את מגלה על עצמך דברים שבלעדי הזוגיות לא היית מכירה.

 

ברור שחלק ניכר מהעצמאות נלקח, פתאום את לא רק לעצמך, יש עוד בן אדם שאת דואגת לו ושהוא חלק גדול מחייך, את לא יכולה להיות ספונטנית ולקבוע דברים בלי לחשוב יותר מדי כמו בעבר אבל זה שווה את זה. (כשתיהי בזוגיות תרצי שבן זוגך גם יקדיש מהזמן שלו בשבילך ושגם ישתף אותך בחייו)

 

מה שכן לדעתי חשוב שלכל בן אדם יהיו את התחביבים האישיים שלו והזמן הפרטי שלו לעצמו גם כשהוא בזוגיות.. אפשר למצוא לזה זמן גם אם הוא מועט, בכל זאת אתם לא תיהיו דבק 24/7.

 

אני חושבת שאת צריכה לשנות קצת את הגישה, זוגיות זה לא משהו שכובל אותך. זה מוציא ממך את הטוב.

כשאת בזוגיות את חולקת את חייך עם עוד בן אדם, שיש לו שאיפות והשקפה כמו שלך, וגם אם כניסה למסגרת כזאת זה שינוי גדול תזכרי שאת לא עוברת אותו לבד. את עוברת אותו עם עוד מישהו שאוהב אותך ודואג לך. וזה הופך את זה להרבה יותר קל ולא לעול כמו שאת מרגישה.

 

אולי זה גם הגיל ועם הזמן לאט לאט תרגישי שאת מוכנה לזה ולא מפחדת.. שיהיה בהצלחה בע"ה!

 

זה הגילוי של עצמי ממקום שלם יותר!

אני מאמינה שתמצאי בן זוג שיכיל את הצורך שלך בחירות אמיתית, ויאפשר לך
אמנם בחיים של זוג ומשפחה יש מחוייבות, אבל זה שאת לא יכולה לעשות מה שבא לך בכל רגע נתון, לא אומר שאת אינך חופשיה להיות את באמת.

ולחיות עם בן זוג זו לא ׳אחריות כבדה׳ לטעמי, הכובד מגיע עם הילדים, וזה כבר שלב אחר...

בכל מקרה, את עוד צעירה, ואני מנחשת שאם תחכי עוד קצת, את תגיעי למצב שממש תרצי בן זוג וכל הספקות יחכו במגירה עד לבוקר שאחרי מסיבת האירוסין (-;

האמת אני גם די במצבך ועוד אין לי לגמרי ניסיון אבל ראיתי על עצמי שהרבה מהפחדים והסרטים נעלמים כשאת עומדת מול אדם.
כל הפחד מלהתחייב ומה יהיה ואיך אפתח ואשמור על עצמי קצת הולכים אחורה..

אנחנו הרבה פעמים בסרטים שלפעמים לקפוץ למים זה הפתרון.

נכון. לא תמיד. לפעמים צריך לטפל בחסימות ודעות שגויות מהעבר אבל בעיני, נחת, ומודעות. אלו מילות הקסם.
תהיא בידיעה שאת נורמלית. שקשר זה באמת לא פשוט. שהחששות הגיונים אבל מצד שני שדברים יכולים להשתנות.
ועצם זה שאת מודעת לקושי זה חצי פתרון.
זה נותן לך כלים להתבונן ולראות איך לא לפחד.

בהצלחה

כל אדם צריך שיהיה לו זהות אישית מגובשת!!! מה האני שלו. מה את כאדם מאמינה /חושבת / דעות אישיות. האהבה למישהו לא אמורה לפגוע בחלק הזה. אדם ללא זהות אישית באמת נבלע. הזהות שלו לא אמיתית ולכן היא נבלעת לו. אני מאמינה שאת כאדם בוגר תמצאי את עצמך מול אדם אחר ותצליחי ליצור הפרדה בינכם למרות האהבה.... היא לא גורמת לבלבול או טירוף כמו שחושבים(יש זמן כזה אבל הוא עובר וגם בתוכו יש אותך ויש אותו.) שיהיה בהצלחה...

אהבה הוא כח חזק מאוד.
אמנם מפחיד ,אבל הוא טבעי.
גם לישון זה יכול להפחיד ,כי זה לאבד שליטה
גם לאכול זה מפחיד כי אפשר לאבד שליטה
אבל עם פחות גאווה ומעט צניעות צריך ללמוד שהאדם הוא לא השולט על הכוחות הטבעיים הוא מנהג אותם למקומות טובים...או לא.
אז קצת צניעות ויראת שמיים מאפשרים להתאהב מתוך שמחה
ברכה והצלחה

ייצבתם אותי על הקרקע ונטעתם בי-בטחון וכוח לשינוי!

יש דברים שמאוד קשה לי לעשות, ולפעמים אחרי שאני לומדת למה צריך לעשות ומה החשיבות של זה, זה מפחית מהקושי

 

בהצלחה!

למה צריכים לשמור נגיעה.

כך בעז"ה תביני מה חשיבות הדבר.

 

א'.כי זה הכי טוב לך.

למה זה הכי טוב לך? כי בבוא היום תתחתני ותרצי לב נקי לחלוק אותו עם בעלך.

אדם שלא שומר נגיעה מכניס את עצמו לבעיה מבחינה נפשית כי מגע יוצר חיבור.

ועל פי רוב, אם נקח אדם שלא שומר תורה מצוות להערכתי 90% מהמקרים נגמרו בכך שהזוג נפרד.פשוט שזה כך.

אז תחשבי על כך שברוב מוחלט של המקרים הלב והנפש שלך פשוט נכווים.

את לא רוצה לב כואב כי זה רק מרחיק אותך מהמטרה להתחתן ולהקים בית.

וזה פוגע לך באמון באנשים,ברצון להכיר מישהו,ברצון להתחבר אליו ולהיות חלק ממנו.

ואת יכולה להסתכל כאן על שירשורים

אפילו אנשים ששומרים נגיעה קשה להם להיפרד אז אדם שלא שומר נגיעה?פשוט חבל על הנפש שלו.

ושוב - מתרחקים מהמטרה ומתרחקים ממקום מאושר בחיים.

 

ב'.זה רצון השם.

תחשבי למשל על אבא שלך.

הורים אוהבים את הילד שלהם בלי שום תמורה.

ואין לי ילדים אבל יש לי אחיינים ואפשר לראות כמה הורים אוהבים את הילדים שלהם בעוצמות אחרות לחלוטין.

אז בורא עולם?

אי אפשר אפילו להבין כמה בורא עולם אוהב אותנו בתור ילדים שלו.

ואם הוא כל כך אוהב אותנו אז זה ברור שמה שהוא ציווה אותנו זה אך ורק לטובתנו..

ונכלל בכך הכרת הטוב.

הכרת הטוב שהאמת שאני יודע איפה היא מתחילה אבל לא איפה היא נגמרת.

כי זה מתחיל מזה שאנחנו קמים בבוקר ונגמר איפשהו שם שאנחנו יכולים לעשות ככל העולה על רוחנו.

ואני חושב שאם אדם מתבונן אפשר לראות כמה אינספור חסדים השם עושה איתנו יום יום.

מהם כאלה ניסיים בעינינו ומהם כאלה שהתרגלנו אליהם.

 

אז אחרי כל זה?איפה אנחנו ביחס לבורא עולם.

נכון בורא עולם יודע שאנחנו לא מלאכים.

אבל בתור בנים של מלך מצופה מאיתנו להתנהג כראוי - שזה כמובן גם לטובתנו.

 

בהצלחה.

 

לא הצלחתי לשמור את העיניים, גם קראתי ולמדתי על הדבר אבל גם התפללתי המון לזכות לדבר ואחרי כמה חודשים התחזקתי מאוד בדבר תודה לה'
צריך להתפלל על דבר מסוים שרוצים לזכות בו כי אם לא אז כשהאדם זוכה בדבר בלי תפילה הוא חושב שזה כוחי ועוצם ידי, אבל אם מתפללים על הדבר מכירים בזה שהכל זה מה' יתברך ו כאשר זוכים לדבר לא באים לידי גאווה אלה מודים שבורא עולם זיכה אותי לדבר וכך באים לידי ענווה
צום קל ומועיל הרבה הצלחה בשנה החדשה

בס"ד

בכל מקרה טיפים מעשיים-
לשמור על ייחוד בצורה חזקה.
אם יושבים על ספסל אז לשים תיק ביניכם
לא לדבר דיבורים שעלולים להקשות עליכם.
ללמוד ביחד על החשיבות
לחזק אחד את השניה
להתחתן.

האחרון הכי חשוב

ב"הצלחה!

וששני הצדדים ירצו בזה.
כי אם אחד מקשה זה בלתי אפשרי

גם אחרי כשמתחתנים יש זמנים שצריך לשמור נגיעה... ומי שלא מצליח להתגבר לפני החתונה, לא בטוח שהחתונה תעזור לו.

יודעת בוודאות על זוגות שלפי לא שמרו אחרי כן. זה שונה מאוד לשמור שבועים או לשמור 4 חודשים. וגם כשצעירים לפני החתונה הכל הרבה יותר מרגש וקשה.

 

אני לגמרי מרגישה שאחרי החתונה זה יותר קל למרות ששניהם זה סיוט.

 

הטיפ הכי טוב הוא פשוט להתחתן מהר... זה מה שאנחנו עשינו והצליח לנו ב"ה. 

מהדייט הראשון עד החופה 4 חודשים פחות שבוע....

ויכול להיות שזה יפתור את הבעיה. אבל אם הבעיה רצינית יותר לא בטוח שזה יפתור, לכן אמרתי שלא בטוח שהחתונה תעזור.

מתחתנים כי מתאימים. מתחתנים כי רוצים לבנות ביחד בית. מתחתנים כשמוכנים כבר לבנות, להחזיק ולתחזק בית, זוגיות אינטנסיבית ומשפחה.
לא מתחתנים כי קשה לשמור נגיעה. נשמע יותר כמו בריחה מאשר התמודדות...

בס"ד

סתם חבל להתחתן עם מישהו ואז לא לרצות לגעת בו..

לא מתחתנים בגלל שמירת נגיעה אבל בהחלט מתחתנים גם כי רוצים לגעת.
לא אמרתי שזה השיקול היחיד.

אה וזה נשמע שהיא מדברת על שלב די מתקדם בקשר, אז בשלב כזה אני חושבת שלהתחתן זה כבר לא ברמת הבריחה אלא ברמת הפתרון. זה כן מעיד הרבה פעמים, בשילוב עם דברים נוספים, שהגיע הזמן.

שנגיעה מטשטשת את השכל, שצריך להכניס אותו לפני הרגש..

 

במיוחד אם רוצים להתחתן ולבנות בית

 

וכל הכבוד על הרצון להתחזק! לא פשוט בכלל

כל זמן שלא נשואים, זה מישהו, בן, אחר. 

 

קודם כל, הקשר מהראש - להיות משפחה, מחוייבות, איש ואשתו, אידיאל משותף. מזה יש מקום גם להבעות נוספות של הענין. וחבל להפסיד את הגודל של מתוך ניושאין בלבד, בשביל חולשת-יצר של רגע.

 

וכמובן, כדי לא להגיע להתמודדות, להחליט מראש על ישיבה במרחק מסוים, באופן תקיף. לא מתקרבים מעבר לכך. להיפגש בשעות סבירות ומקומות סבירים. להפנות מראש את עיקר הענין להתענינות והיכרות. לזכור שאין כל ענין בפגישות לכשלעצמן אלא לצורך וידוא ההתאמה לנישואין. ולמעט בהן למה שבאמת צריך כדי להחליט.

זה קשה מאוד כי אנחנו מחפשים את הקרבה ובהתחלה נראה לנו שלמרות הקרבה נצליח לשמור אבל צריך לשמור על מרחק מסויים.
לצערנו אפשר להתקרב אחד לשני רק עד גבול מסויים כאשר שומרים נגיעה- זה מציב מחסום, טאבו לא נעים שכל הזמן חושבים עליו וזה מאוד בעייתי. לדעתי הדרך הכי טובה היא להיכנס לקשר לא עמוק מידי כי אחרת זה כמעט בלתי אפשרי לשמור נגיעה. וחשוב חשוב ששני הצדדים ירצו את זה בלב שלם אחרת זה ישבר במוקדם או במאוחר, זו מלחמה של שניהם יחד לבד אנחנו לא מסוגלים

וכמו שאמרו, להימנע מנוסאים שרק מקשים..

(ד.א. שמעתי שהסיפרון מגע הקסם מומלץ)

משתפים את בן או בת הזוג ומנסים לסיים את הפגישה, כדי שהניסיון לא יהיה קשה יותר.

בתור בני אדם משני המינים אנו כוללים בתוכנו שלושה רבדים אנושיים שונים שהם גוף, נפש/רגש, שכל (הנשמה היא הרובד הרביעי והעליון ביותר שנוגע לצד הרוחני)
מטרתנו בתור עובדי ה היא להיות אנשים שפועלים מתוך אותם שלושה רבדים רק בצורה המדויקת שלהם ולא לתת ח"ו הערכה יתרה לאחד על השני (לדוג - אדם שמתנהג בצורה רגשית מידי ולא מפעיל קודם כל את השכל וממנו מפעיל את הרגש, ברור לנו שהוא פועל בצורה לא ראויה כי הוא גורם לכך שההכרעה שלו תהיה עפ"י הרגש ולא לפי השכל שהוא העליון יותר במדרגתו)
וכעת לענינינו, שמירת הנגיעה באה לאפשר לגבר ולאישה את היכולת לבחור בצורה הנכונה והנקייה ביותר ככה שלא ייווצרו להם שיקולים זרים שיטשטשו את הבחירה .. ונקודה המרכזית שאליה עפ"י העיקרון הזה כיוונו חז"ל היא בכך שיש משהו במגע בשר בין המינים שעלול לגרום לאיזה עיוורון ותחושת אופוריה (מוצדקת ד"א) שלא תתן לזוג את היכולת שלהם לבחור זה בזה לפי השכל והרגש.. ובגלל זה כמובן כמו שרבים אמרו אנו יכולים למצוא זוגות רבים שלא שמרו נגיעה שהזוגיות שלהם מלאה בקשיים ומריבות, וחלק מזה כמובן נובע בצורה ברורה מכך שהם לא בחרו זה בזה בצורה בריאה ותקינה אלא הלכו שולל אחרי הנאות החושים ומשם הבחירה הטשטשה
כמובן אנו צריכים לזכור שאין מטרתה של התורה למרר את החיים ולשלול את ההנאות הגופניות שטבועות בו.. אל מטרתה של התורה היא להופיע את אותם הערכים בצורה הראויה והמתאימה שלהם, בגלל זה כמובן לאחר החתונה יש חובה בכתובה על נגיעה וכו
-זה ככה בגדול מאיך שאני מבין , מקווה שזה נותן מענה מסוים.. שיהיה בהצלחה

בס"ד

כמובן שלא בגיל 12, אבל מגיל 18 הכלל הזה תקף בעיניי. במקרים חריגים גם מ17.
כמובן שאני חושבת שיש גיל שצריך כבר להתחיל לבדוק למה את לא מרגישה בשלה עדיין אבל עקרונית רוב האנשים מתחילים להרגיש בשלים באזור שנות העשרים המוקדמות שלהם שזה מאוד סביר בעיניי.

אז אל תצאי, גם אם יש הרבה הצעות והסביבה מתחילה לחפור לך, זה לא אמור להיות השיקול שלך..זה צריך לבוא מתוך מוכנות ורצון שלך לקשר ולנישואין. אל תתני לסביבה להשפיע עליך, לכי לפי הלב שלך, בעלך לעתיד לא יברח, הקב"ה יפגיש בניכם בזמן הנכון, בהצלחה

ב"ה
זו באמת שאלה, ואני מכירה את ההרגשה...
אבל את צריכה באמת באמת להיות כנה עם עצמך.
תאמיני שמה' אישה לאיש. ה' ישלח לך את הנכון ובזמן הנכוון
קשה הרבה פעמים להקשיב לעצמי בתוך כל הלחץ של הסביבה. ההורים והחברות..רק את יודעת מתי יהיה הזמן הנכון..
תשבי עם עצמך ותחשבי- האם באמת את מוכנה עכשיו ורוצה להקים בית, עם כל מה שזה אומר?
אם התשובה היא לא, זה עדיין לא הזמן. אז תאמיני, פשוט תאמיני שה' ישלח לך ואת הנכון ובזמן הנכון..
ובנתיים זה הזמן לעבוד על עצמך לקראת, להתקדם, להשקיע בעצמך ולהתפלל על זה..
אני גם התחלתי לצאת רק כשבאמת רציתי למרות שהיה לחץ מהסביבה..

המון בהצלחה! ודיוק!
שבוע טוב

(לא בטוחה זה משהו אחר), וזה שהמשפחה חופרת-לומדים לחיות זה(זה מעצבןןןןןןןןןןן)

הרבה פעמים קורה שיש זוגות שדוחים את המזל שלהם אני מודעת לעצמי ואני אף פעם לא ארגיש באמת בשלה לנישואים עד שאני לא אהיה בתוך זה ...

אני מכירה משהי אישית שרצו להכיר לה בחור והיא דחתה את המזל שלה ובסופו של דבר הם נפגשו שוב אבל התחתנו כשהיא הייתה בת 30 

זה הכל עיניין של לצאת בזמן הנכון. הכל לטובה ומכוון מלמעלה, אי אפשר להבין חשבונות שמיים. כמובן בחורה שקרובה לגיל 30 ודוחה הצעות אז זה דורש בירור אבל לא נראה שזה הגיל שלך..למה את חושבת שאף פעם לא תרגישי בשלה לנישואין? יש הבדל בין חוסר בשלות לבין חוסר לקלוט את זה שאני מתחתנת אם לזה התכוונת..

ובמקרה כזה הייתי מנסה לצאת- אם את חושבת שחיים כאלה אכן מתאימים לך

כי יש משפחות שחופרות גם מגיל 17
אם את מתחת ל20 ומרגישה לא בנויה הייתי מתעלמת
אם את בין 21 ל23 ומרגישה לא מוכנה זה בסדר.הרבה פעמים זה נובע מהמקום בחיים ואז תוך כמה חודשים תרגישי שזה מתאים. כי לצאת ואז פתאום להבין שזה לא מתאים לך כרגע זה דיי חבל. אבל כן כדאי לשאוף לזה. שוב בפועל רק אם את סבבה עם העניין
אם מעבר לזה-הייתי בודקת טוב עם עצמי למה אני לא מוכנה ומנסה לקדם את העניין עם עבודה אישית או מקצועית

הלחצים מצד המשפחה והחברות זה הדבר האחרון שצריך להוביל אותך. וגם הפחד מדחיית המזל (פעפ ראשונה שאני שומעת את זה...) את צריכה להתחתן כשאת מוכנה וכשאת באמת רוצה את זה.

יום אחד צריך לעשות משהו עם המלחיצים למיניהם. זה ממש מרתיח אותי 

יש כמה דברים שרצוי להבין כאת שואלת את עצמך האם את מוכנה-

1. האם חסרה לך זוגיות? חסר לך בן זוג? יש לך צורך כזה בכלל?

אם אין לך שום צורך בזוגיות - זה משהו שצריך להיבנות, אנשים רבים מתחילים בתחילת שנות הנעורים,

ואחריםמגיעים לזה רק בשנות העשרים המוקדמות- זה בסדר, טבעי ולגיטימי.

אם עברת את הגיל כבר, ואת מרגישה שעדיין אין לך צורך או רצון- מומלת לבדוק למה, לפעמים יש

חסמים רגשיים, תפיסות עולם, פגיעות שנסחבות וכו'- וזה מעכב את הרצון מלהתפתח.

2. תחושת היכולת שלך. האם מרגישה לא רק צורך- אלא גם יכולת? את מרגישה שאת מבינה קצת לאן

הדברים הללו הולכים ומה זה אומר? יש לך את המוסגלות לכך?
יש אנשים שתחושת המסוגלת שלהם תמיד קיימת, יש כאלו שבלי לקפוץ למים לא ירגישו מסוגלים אף פעם.

אם את מכירה את עצמך תדעי אם להתעלם מהתחושה הזו(חיובית או שלילית), או לסמוך עליה ולחכות לרגע

הנכון.

3. האם את מסוגלת להכיל את עולמו של אדם אחר- זו יכולת מהותית לזוגיות. היא יכולת מתפתחת ונרכשת,

וככל שאת יותר מתקדמת בזה זה יקל עלייך.

4. אף פעם לא תהיי מוכנה לחתונה, עד שזה לא יקרה. אין אפשרות באמת מה זה נישואים ומה בסופו של דבר

משחק תפקיד משמעותי, מול מה לא, עד שמתחתנים.

 

עם המידע הזה- תוכלי להתחיל לכוון את עצמך אם זה מתאים כרגע או לא. ואם לא- אז למה.

בכל מקרה- בין אם את מחליטה שזה מתאים ובין אם לא- תתפללי על זה. תתפללי על זיווג טוב.

עם התפילה גם הרצון יגיע, אם הוא עוד לא קיים, וגם הכוחות והיכולות.

קודם כל אני חייבת לציין שכשהתחלתי לקרוא אמרתי וואו במובן שממש כל מילה שאמרת כל כך נכונה דברים שלא חשבתי עליהם בכלל אז תודה רבה אני אקח את זה באמת לתשומת ליבי ומקווה בעזרת ה' שאני אדע מתי זה הרגע הנכון להתחיל להכיר.

אני מקווה שזה לא יצור עוד שירשור של בלאגן (: היו לנו מספיק כאלה כבר.

 

אני דווקא חושב ההפך.

זה שמישהו אומר שקשה לו דבר מה בעבודת השם זה דווקא מעיד על זה שהוא מכיר בעניין וזה מפריע לו.

כמובן גם שהוא רוצה להתקדם.

בנוסף יש פה גם צד של שיתוף וכנות שהוא בפני עצמו חשוב.

 

מטבע הדברים קיימות גם דרגות בדבר.

אם קושי מרתיע מישהו, אז שלא יקווה להתחתן בכלל....
גם כי חתונה זה לא דבר פשוט, וגם כי אין מישהו שאין לו קשיים, בעבודת ה' ובכלל

זה סימן שלי לברוח ממנו. אדם שאין לו חולשות או לא יודע להודות בקיומן, זה מרתיע. איך הוא יקבל את חולשותיו של בן זוגו?!

לא תמיד קל לקיים את המצוות. גם לצדיקים יש את ההתמודדויות שלהם ביהדות. אז בגלל שקשה להם זה הופך אותם לפחותים? לא, כי למרות הקושי הם מקיימים.

מי שהמילה קשה קשה בשבילם, כדי שיסתכלו במראה ויבחנו למה.

אם היא תגיד שקשה לה לשמור כשרות לדוגמא

או דברים אחרים שאין בהם יצר הרע חזק,

אז כן- זה ירתיע.

 

לכולם יש יצרים ולכל אחד היצר חזק במשהו אחר,
אם יש יצר והיא (\הוא) מתגברת עליו זה רק מעלה את ערכה!

ואם יש לה יצר יותר מרוב האנשים זה רק אומר שיש לה אישיות יותר 'גדולה', ואן היא מתגברת עליו היא כנראה תגיע רחוק בעז"ה.

ולהיפך- מי שיגיד לי שאין לו יצר זה או יחשיש אותי, או שאני יחשוד שהוא לא בסדר..

זה דבר חשוב מאוד לבת

בדר"כ אנשים פוטוגנים נראים טוב במציאות.

ואנשים לא פוטוגנים גם במציאות לא נראים משהו.. (בדר"כ, לרוב, ט.ל.ח)

 

בכל אופן, מי שמחפש בן/בת זוג רק לפי תמונה (מראה חיצוני) מומלץ לו שיקרא את הפוסט הבא:

מי לא רוצה אישה יפה? - לקראת נישואין וזוגיות

פוטוגני זה משהו שיוצא טוב בתמונות!!!!

בהחלט שרשור יפה.

יש לי אחות יפה ממש ולא פוטוגנית בכלל.

ומכירה עוד כמה כאלו..

ככה שזה לא אומר

ואם הבנת שתמונה זה סתם עטיפה חיצונית של הפרופיל של מי שאתה באמת הולך לפגוש

אז אתה גם יכול להבין שהפנים היפות שאתה ככ רוצה. זה רק עטיפה לכלי דם ועצמות שיש לכולם בשווה. (סתם. זה עטיפה לאדם שיהיה לך תיקון הכי מאתגר איתו)

תיהיה מודע למה שאתה מחפש

כשאתה מחפש מישהי שנראית טוב באתר אתה מוצא מישהי שמצטלמת טוב לא שנראית טוב

באור שהמראה זה סעיף 1 מתוך המכלול

תחליט איפה מתכתבים. פה או בווצאפ

ב"ה
העטיפה הזאת זה האדם שאתה צריך להסתובב איתו למשך שארית חייך, לקום בבוקר לידו, לחיות איתו.
אז בואו נשים את זה על השולחן.
מראה חיצוני זה חשוב, אבל באותה נשימה, אנשים שרוצים בלונדינית עם עיניים כחולות כמו בסרט שהוא ראה זה רדידות, אבל אדם שלא מתחבר למראה חיצוני זה לגיטימי לחלוטין.

הולכת להזדקן לך ולהשמין ולהרזות לך מול העניים. ואיתה תצטרך לחיות.... לא תמשך אליה לנצח

ב"ה
וסליחה על הדוגמא הממש לא מדויקת, אבל הרעיון דומה..
כשאת קונה מלפפון לסלט את קונה את האחד הרקוב בשוק?
אני חושב שלא.

הדימוי הכי מכוער והכי לא מדוייק שראיתי. כדאי שתתנצל ומהר.

הוא לא התכוון דווקא לבנות אלא לשני המינים

'תתנצל ומהר', כאילו הוא איזה שונא נשים...


לא הייתי משתמש בדימוי הזה אבל קצת הגזמתם

פחות יפים כמו שאתה מתייחס ל"מלפפון רקוב לסלט", גם לך יש על מה לעבוד.

והוא לא השווה בין אנשים פחות יפים למלפפון רקוב

הוא השווה בין 'אין צורך בלהתמקד במראה חיצוני כי גם ככה זה דבר שמשתנה' לבין 'אפשר לקחת מלפפון רקוב כי גם ככה המלפפונים ירקבו לך במקרר'

שוב, לא הייתי משתמש בדימוי הזה, אבל הוא משווה בין החשיבה הלא נכונה בשני המקרים ולא משווה אנשים פחות יפים למלפפון רקוב.

לתיאור אנשים שלא מוצאים חן בעיניו זה בעייתי.

כבוד מינימאלי לעצמכם.

ה"רקובים" משום מה איכותיים יותר בד"כ להבדיל מהסלט

בחור השתמש בדימוי לא הגיוני.נכון.

לא צריך להפוך שולחנות אבל.

 

כתוב הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא.

צריך לשים לב שלא עוברים על איסור דאורייתא בדרך.

ב"ה

אתם מדברים על זה כאילו שמי שמפריע לו משהו בחיצוניות הוא רדוד, וזה לא נכון.

בחיי, ברור שאני הולך לגדול לצידה ואיך הולך המשפט, ''פעם היינו צעירים ויפים, עכשיו אנחנו רק צעירים''

אז נכון, @השאלה. אמרה ''שהעטיפה הזאת הולכת להזדקן לך ולהשמין ולהרזות לך מול העניים. ואיתה תצטרך לחיות.... לא תמשך אליה לנצח''
אז מפה אני מבין שלא צריך להיותר אכפת לי בכלל מאיך היא נראת כי עוד כמה שנים אני חא אמשך אליה יותר, אז למה פשוט לא להתחיל ולא להמשך אליה.
ואז,
הבאתי את הדוגמא הכי רדודה והכי מפגרת כדי לראות את הפרצוץ שלכם, @רחפת.. @צריך עיון @ ברגוע! @אהבה בתענוגים

וכן, אתם צודקים זה דוגמא מפגרת אבל אני מקווה שאתם תצליחו לצאת רגע מהבועה של מראה חיצוני זה רדוד ואז אולי תבינו למה אני מתכוון.

הרגה אותנו, אותי אישית הרגה מצחוק..



לא בקטע רע, מתנצלת ממש!

וזה מה שגרם לי לצחוק ממש חח אז כן מסכימה

גם אני צחקתי כשקראתי את זה, ועדיין נראה לי קצת מוגזם

וגם מזדהה מאוד! ובתור אחת שפחות חשוב לה המראה, עדיין יש עניין לתת חשיבות למראה, במיוחד בדור שלנו שמאכילים אותו סרטים לגבי אסטטיקה ויופי אז ברור שהעיניים שלנו התרגלו כבר למשהו והסטנדרטים הם אחרים. שלא יישמע מדבריי שיש לגיטימציה לדרוש יופי נשגב או משהו כזה. אבל מציאת חן זה בסיס של הבסיס של קשר.. והיופי הוא בעיני המתבונן, כן לא מאמינה שאני אומרת את המשפט הנדוש הזה אבל כן.

וסיפור נחמד:

יצאתי עם בחור שבשניה שראיתי הוא כל כך לא מצא חן בעיני שפשוט השתתקתי ותארתי לעצמי שהפגישה תארך שעה או פחות. ולאט לאט הוא דיבר ונפתחתי ומסתבר שבפגישה השנייה חשבתי שהוא חתיך עולם ואני לא מגזימה, אז חחח, כן 

אה ועוד משהו מן הסתם שעם השנים הזוג חווה הרבה ביחד והקשר מעמיק מאוד ומתפתח (למי שעוזר לו להיות ככה עם עבודה כמובן) וברור שאנו מתבגרים ולכן כנראה שהחיצוניות פחות משפיעה עלינו, ובאמת אפשר לראות זוגות מבוגרים אוהבים (או מאוהבים?)

זהו, פרקתי, פיו...

מישהו שנראה בנאדם טוב

בתקופה זו של השנה שיעור ה' זה החל מכמעט 22 עד כמעט 23

התכוונתי שיש גם כמה בני 24

אני נוטה להאמין שכן, אם האהבה השניה היא באמת אמיתית ובאמת מתאימה לך, היא בע״ה תחפה על האהבה הקודמת.
הרבה פעמים יש כמה דברים שהפריעו באהבה הקודמת, ובאהבה השניה הם באים על פתרונם...
אבל זה לא בא בקלות, בהצלחה רבה!!

עם זה שאהבה מרפאה פצעים...

הדבר היחיד שמרפא משהו, זה כשמרפאים את השורש שלו.

צריך לבדוק מה היה שם שגרם לך להרגיש פצועה.
האהבה היא לא זאת שפגעה בך. אהבה לא פוגעת.

זה קורה למשל כשהבן זוג פוגע, (ואז צריך לפתור את הפגיעות הספציפית עם אותו אחד).
קורה כשלא מפנימים את זה שמה שהיה ונגמר (לא בבחירתי, או מה שעכשיו כבר לא בבחירתי) זה הקב"ה שיודע מה טוב בשבילך. וכנראה שזה לא טוב לך גם אם את עוד לא הבנת את זה...
וכדו וכדו
הטעויות פוצעות. זאת לא האהבה.

עד שלא תמצאי את השורש האמיתי לפצעים שלך, שום דבר לא באמת ירפא אותך. אהבה יכולה אולי רק להשכיח.

אני מכירה הרבה אנשים שאהבו באמת (לא באמת.. אבל עד כמה שאפשר בלי נישואין) ואין להם בינתיים אהבה חדשה, והם שלמים ובריאים.
אהבה לא פוצעת. אהבה לא אמורה לפצוע.


"כי חולת אהבה אני" זו לא מחלה, זו בריאות
זה משהו אחר.
זה כשאת אוהבת •באמת• (את הקב"ה או את אישך) ואז ה"רפא נא לה - בהראות לה נועם זיוך".


ולא חושבת שיש מה לחשוש מזה שמישהו יצוץ לך...
פשוט צריך לחזק את ההבנה שהוא פשוט לא שלך. וזה לא רלוונטי.
וגם, אהבה זה קשר ועבודה משותפת, זה לא בנאדם שמדמיינים איזה קשר היה עשוי להיות איתו.

אבל לדעתי הלא מבינה בעניין, נראה לי שזה תופס מקום בלב של משהו מהעבר.וזה דיי תלוי בך אולי איך להתייחס לשכוח להרפות לשחרר.כמו המון אירועים מהעבר.

אבל שמעתי מקצת נשואים שזה משהו שקיים וזוכרים אבל מי שמתחתנים איתו כל כך ההרב ה יותר טוב שההוא מתגמד מול הבעל המושלם שלך ואין בכלל מה להשוות

בכמ נראה לי שכרגע עגיף לא לדאוג מזה זה סתם מלחיץ
הכי טוב לרפא להשתחרא להמשיך הלאה עם זיכרון בריא..

מועדים לשמחה!

 

לא חסרות בנות איכותיות (הכי איכותיות שיש) שמצאו אהבה חדשה. 

אני אתן דוגאות לבחורות שהיו נשואות  לגדולי ישראל שנהרגו, ולאחר מכן התחתנו בשנית - מאיה מורנו, אשתו של עמנואל מורנו הי"ד, ושרה קליין, אשתו של רועי קליין הי"ד.  

 

עכשיו, יכולות להיות שתי סיטואציות, ואני אנסה להסביר בלי לחפור יותר מידי :

1. האהבה החדשה גורמת לך לשכוח לחלוטין את הבחור הקודם. 

2. הבחור הקודם תמיד יהיה קיים בליבך במידה כזו או אחרת. 

 

הסיבה שהזכרתי את מאיה מורנו ושרה קליין, היא שבאמת קשה לי להאמין שעמנואל או רועי נשכחו לגמרי מליבן. 

אני מאמין שהן תמיד נמצאים אצלן בלב, במידה מסוימת. 

והינה - בשל צדיקותן הן מצליחות בכל זאת להינשא שוב, למרות שלהערכתי, עמנואל ורועי נמצאים בליבם ובראשם. 

 

לא יודע לגבי טיב הקשר עם הבחור, ועד כמה הוא חרט את שמו על ליבך, 

אבל אני יכול לומר לך דבר אחד - 

תבטחי בבורא עולם, תפני אליו ותדברי איתו על זה, ואת תראי שה' יוביל שהכל יסתדר - בין 

אם תשכחי את הבחור לחלוטין כאשר יגיע המיועד (או אולי גם לפני זה), ובין אם תמיד הבחור יישאר בליבך במידה מסוימת. 

 

זה לא מה שצריך להטריד אותך 

בטחי בה' ותמשיכי הלאה!

 

אינסוף אמונה ותפילה ובהצלחה מכל הלב!

 

 

 

בעבר העדפתי לא לצאת עם חוזרות בתשובה, משום שאולי הבחורים הקודמים איתם הן היו (בהנחה שהם היו), 

השאירו אצלן משהו. ככה לימדו אותי . . .

 

שיניתי את הגישה שלי מכמה סיבות : 

א. גם אם הקשר הלך עד הסוף, לא בהכרח נשאר משהו בצד השני (אצל גברים/נשים).

ב. גבר/אישה יכולים להשאיר משהו (משמעותי) בצד השני, גם אם הקשר לא הלך עד הסוף.

ג.  גם אם נשאר משהו - לא סוף העולם. כמובן, אם יודעים שזה במידה הנכונה, ושזה לא יפריע לזוגיות החדשה. ופה באמת צריכים עבודת ה' חזקה ואינסופית, ואז גם אם נשאר משהו - לא נורא

 

חג שמח!

 

 

ברשותכם אני אחפור עוד קצת.. סתם כדי לחדד יותר...

כמה דברים-

- זה קשר שיכל להתפתח לכיוון טוב ולצערי מבחינתי הוא נגמר קצת בסימן שאלה.. הייתי בתקופה קצת לחוצה ומבולבלת ולא נתתי את כל כולי.. ותמיד עולות בי מחשבות של "אולי פספסתי את האחד?" כי באמת שבסך הכל היה טוב, אבל הטיימינג היה גרוע (לעניות דעתי לשנינו.. ) וזה פשוט נגמר ככה.. לצערי נשארתי עם המחשבות ואין לי כ"כ יכולת לעשות עם זה משהו ( לא אפרט את הסיבות..). ונכון שהכל לטובה, ומה שתמיד עוזר לי זה האמונה, פשוט מרגישה שלא עשיתי את כל ההשתדלות שלי בעניין... ואני תוהה אם גם כאן אוכל להישען על כך שבאמת הכל לטובה?? ולכן מלווה אותי החשש שגם כשאמצא מישהו אחר שיהיה לי איתו טוב.. עדיין הספקות האלה יקננו בי...

 

- לגבי הנשים שהזכרת.. אכן יצא לי גם לחשוב עליהן ;) וברור לי שזה שהם התחתנו לא השכיח את בעליהן הקודמים... ההבדל הוא שבמקרה שלהן זו מציאות שנכפתה עליהן.. הם מבחינתן עשו את המקסימום שלהן עם בעליהן.. המוות שלהם הוא בידי שמיים.. ואצלי אני דיי מרגישה שלא עשיתי את ההשתדלות שיכלתי לעשות.. לא בכוונה או מתוך עצלות, כי באמת שהזמן שיצאתי איתו היה גרוע...

מה שחשוב זה לשאול את עצמך
אם ייתכן וזה רלוונטי ליצור קשר.
ואם זה לא - להפסיק להתעסק בזה.

בורא עולם יודע טוב טוב מה אנחנו צריכים.
וצריך להשתדל לקבל את הדברים באמונה.

לגביי הדברים מהעבר וגם לגביי חוזרות בתשובה שהיו להם קשרים משמעותיים.

בורא עולם נתן לנו את היכולת לשכוח.
ואדם נמצא במקום שבו מחשבותיו נמצאות - זה לא רק אמירה.
אני משוכנע שזה תלוי בראש של האדם.

תעשי מה שאת יכולה (בגבול היכולת(!) = בלי לצאת מהדעת) וכל השאר זה עניין של ביטחון בטוב ה'.
הביטחון מתחיל איפה שההשתדלות נגמרת.

רלוונטי זה כבר לא...

פשוט להישען על האמונה

 

בקרוב אצל כולם בעז"ה!

רק בלי שאלות כמו פקל קפה..
יש גבול לשאלות המוזרות 😜

שנחזה בו במהרה
ויגל ליבנו

מה קרה לשרשור?

שנית מניסיון העבר שרשורים נעוצים, מגיבים בהם פחות. עדיף לתת לו להישאר למעלה מכוח התשובות של האנשים, ולא באופן מלאכותי... כאשר הוא יצבור מספיק תשובות, הוא ינעץ במקום הקודם וגם יתווסף אליו הקישור לשרשור הקודם...

@ותן טל, רוצה?

גיל: 22
גובה: 1.83
סטטוס: רווק
רקע משפחתי: דתי לאומי
עדה: אשכנזי
השקפה/הגדרה דתית: דתי לאומי
השכלהתיכון/תואר/תעודה)
12 שנות לימוד, ישיבה קטנה-תיכונית.
צבא/שר"ל וכמה שנים ואיפה ובמה...) כרגע בצבא, מסיים 3 שנים באפריל בעז"ה
מצב בריאותי: ב"ה מעולה
עיסוק: חייל💂
תכונות בולטות: 
תחביבים: כתיבה, קריאה
דברים נוספים שכדאי לדעת עלי: יודע להיות רציני להחריד אבל מת על לעשות שטויות וכיף.
יודע להוציא את הטוב שבחיים.
מה מחפש בבן/בת הזוג: בחורה דתית לאומית
בגיל שלי +-
שרוצה להקים בית נאמן בישראל
אם היא משוררת- זה ממש יתרון

לא מעשן: לא סובל ריח של סיגריה מקילומטרים!!😁

שירשור היכרות לא...?!

שרשור שמבקש שיפתחו שרשור היכרות

אז תמחקו...












והחתימה שלך לא נכונה.

מתחשק לי לנסות לשדך אותם לדודות שלי, אבל לא באמת יש לי אומץ.
בעיקר כי אני לא באמת מכירה את שני הצדדים.

וכל הכבוד על המחשבה

מחפשת שידוך לחברה (רק רציניים ייענו) - לקראת נישואין וזוגיות

 

יש קבוצת ווצאפ של שדכנים לשם שמיים (ללא מטרות רווח) 

שברוך ה' הרבה שידוכים יצאו משם

קשורה לקבוצה הזאת גם כן ברוך ה' 

מי שמעוניין לשלוח לשם פרטים שלו או של אחרים מוזמן בשמחה לפרטי (-:

נשואה לבעל חמוד ומקסים, עם כמה ילדים מתוקים (2-3 )
עובדת חצי יום והשאר עם המשפחה

מחפשת אותם לפני שהם מגיעם לשם

ברגע הכי הכי אנחנו מכסים את החיצוניות..תחשבו על זה, כנסו קצת לפורפורציות מה באמת חשוב..!!

וגם כמה באמת אנחנו מכירים את מי שמולנו-יש בחינה שזה מרגיע כי זה פזוט אומר שאף אחד אף פעם לא יכול ממש להכיר את מי שמולו.
אז התחושה של-איך להתחתן??? אנחנו בקושי מכירים!!!
יכולה להירגע-כי זו המציאות והיא מציאות בריאה ונכונה

"תמיד ניסיתי להבין: מדוע, מתחת החופה, הכלה לא אומרת דבר?

החתן אומר: 'הרי את מקודשת לי בטבעת זו.' ומה אומרת הכלה? מדוע היא שותקת?

אבל האמת היא שגם הכלה אומרת משהו לחתן, למרות שלא שומעים אותה. היא אומרת לו: 'אני רוצה ממך משהו יותר עמוק. אני רוצה שתבטיח לי שתשמע את הבכי שלי, גם כשאף אחד אחר לא שומע...'

ואולי עוד משהו. החתן אומר: 'הרי את מקודשת לי.' זה ברמה של 'קודש', נכון?

והכלה, מה היא אומרת? היא אומרת: 'אני רוצה יותר מזה: אני רוצה קודש קודשים'.

ובקודש הקודשים - לא מדברים."

שכוייח על הרעיון ועל ההשקעה!

 

גם לך @ירא ורך לבב

 

אבל השרשור שהיא פתחה זו בהחלט שאלה רלוונטית. והרבה בנים מתפתלים עם העניין הזה בבירורים.
וגם השאלה שלך לגיטימית

ולהתפלסף. אם כבר...

וזאת לא שאלה לגיטימית! בהנחה שהיא עובדת את ה' ולא את הבחור שהיא אפילו לא יוצאת איתו.

ושימשיכו להתפתל.
אתם לא מודעים לנזק שאתם עושים בדיונים המיותרים האלה. (ויש הסטוריה בשפע!! לא צריך לעורר את השד הזה כל פעם)

והשאלה שלי בהחלט לא לגיטימית. אבל מעניין כמה חשק זה מעורר בכם להיתקע בעמודים ברחוב.

תשומת לב מיותרת לדברים שלא חשבת עליהם קודם..
דברים שלא הפריעו ועכשיו כן

מתחילים להתעסק בהרבה חיצוניות
ולהיות מודעים לדברים שפעם לא חשבת עליהם בכלל..
זה גם לטוב וגם לרע .
אז שכל אחד יחשוב עם עצמו אם מועיל לו יותר אומזיק לו

אבל יש בהם הרבה יופי.

מה שכן, לא מסכימה עם זה שהם מעבירים את זה לקהל מעורב... עם כל הכבוד. (יש שם גם דברים שלא שייך לדבר עליהם "בקול")

בקיצור, לא בטוחה שאני תופסת אותם כמקור אמין לדברי תורה.
וצריך לציין את זה.

כי יש שם גם טטב, וזה עלול לבלבל.

לא אכחיש שיש לי הסתייגויות משלי על חלק מהדברים שקבוצות מסויימות עושות,

אבל בין לחלוק לבין לשלול- יש הבדל גדול.

אני קנאי בהרבה דברים- אבל פה - מעבר לעניין הנקודתי שהיא מעבירה את זה ברחובה של עיר,

כל הדברים שהיא אמרה הם דברי טעם.

בכלל- המכון הזה הוא מכון מכובד, שיש בו אנשים יראי שמיים, שלמדו את הנושאים הללו.

וגם אם נמצא בהם פסול זה או אחר- כשאומרים דברים חשובים, זה שווה שמיעה.

ולכן- על ההרצאה הזו אני באופן אישי ממליץ.

רק שכדאי להיזהר...

נניח, רק שלא שומר על ההלכה, לא הייתי הולכת ללמוד ממנו תורה.
סתם כי אני לא מספיק בקיאה בשביל "תוכו אכל".

הייתי רוצה שלא יהיה מנותק מהסביבה, להיות בן אדם. קשר עין הוא דבר בסיסי .

ואני חושב שאני מתחיל להבין על מה את מדברת (סמיילי עם בחילת הריון)

ממש לא.

(טרם קראתי את הדיון המדובר)

לגיטימי...
אבל זה כבר קשור לנושא אחר באמת..

כי פה העיקר זה על עצם הדיון הזה... שמוציא כל טעם טוב מהצניעות.

נצור לבך"!

בלי להיכנס לדיון של האם שייך לפסול על זה. כי זה לא באמת דיון כמובן,

מה עם "אחרי עינכם"?

" 'אחרי עיניכם'-זו הרהור זנות"

[ברור שאם הסתכלות מסוימת בטוח יביא את האדם להרהורי עבירה, אז אסור להסתכל (בבלי עבודה זרה כ; רבינו יונה ב'שערי תשובה' על איסור 'ולא תתורו'), אמנם עיקר האיסור, זה כי זה יביא לידי הרהור הלב.]

תחפשי בכל הספרים הקדמונים, לא היה מושג כזה של שמירת העיניים, העיקר היה שמירת הלב.

@@אהבה בתענוגים תודה על התקיפה של הנושא...