אז אתמול היתה פגישה חמישית.
הבחור נחמד, הדייטים זורמים, יש על מה לדבר, אין שתיקות מביכות. מדברים גם הרבה בטלפון. כיף. סבבה סה"כ.
אבל- אני לא מרגישה שאני מסוגלת להעריך אותו. זה נובע מדברים שהוא מספר על עצמו, ממה שהוא רוצה מעצמו ומחייו, מצורת החשיבה שלו,אפילו מהעיסוק המקצועי שלו, וגם קצת מצורת ההתנהלות שלו בקשר.
ההורים אומרים לי להמשיך ושתחושה נעימה בקשר זה הרבה מאוד ושאתן לו עוד כמה דיטים להראות מי הוא באמת ושאולי הרושם שלי נוצר כי הוא עוד מתבייש וכו'...
זה לא משכנע אותי. אני טוענת שהרגשה טובה בקשר לא מעידה על טיבו של הקשר.
מפחדת להתעורר בוקר אחד באמצע החיים ולהסתכל על האיש שלצידי ולגלות שאפעם לא הערכתי אותו באמת.
אין לך מה לפחד... עד שתתעוררי בבוקר ותסתכלי על האיש שלצידך, יעברו הרבה התלבטויות החלטות בירדן. ובע"ה שבקרוב... עם מי שזה לא יהיה, אבל שיהיה הנכון לך.
