פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 991)

תודה על השיתוף!!

אולי לא כדאי לצאת במהירות ככ נחרצת?

ואולי כדאי לנסות כמה דלתות כדי למצוא את הדלת.?

מחצות הלילה ועד שקיעת החמה של היום שלמחרת ואין לחתוך משקיעת החמה ועד חצות הלילה כי אז מידת הדין מתעוררת בליבה של המדוייטת ויכולה להקפיד עליך קפידא נוראה.

ומצווה מן המובחר לחתוך באשמורת הבוקר שאז מידת הרחמים מופיעה במלוא הדרה. או שבכלל היא ישנה בשעה הזאת ואז היא לא תספיק להגיב לך.

ואם הצד השני בטוח בקשר, מדברים קצת, ואז מנסים להשחיל את זה איכשהו.

(פעם חתכתי למישהו, והשיחה ממש קלחה וזה... ואז אמרתי את זה, והוא היה המום, ואמר: "טוב, לפחות היה לך כיף בפגישה?"

חחח זה היה משעשע...

like = לחבב.

ובגלל שאנחנו היהודים אנשים כל כך נחמדים ומחבבין את הבריות, השתרש הביטוי

בלי לומדעס

מותר לי לענות אפילו שאני לא מיועדת?

כבר שכחתי מזה.. אז קבל - 

אבל אנלא דואגת.. עוד תבוא אחת שתנער אאותך ותתפוס אותך חזק.

ואז לא תהיה ג'נטלמן,  אלא גבר מאולף, מחונך ומבויית.

ככה זה עובד. ראה הוזהרת!

(לענ"ד, תישאר . הולם אותך.)

בס"ד

בשרי- חזה עוף מגולגל לרול שמבושל ברוטב חמוץ מתוק כזה.. -אחד הדברים הטעימים!!

חלבי- גלידדדדדדדדדדההההה!!!!

ומה עם פרווה??? יש מלא דברים טעים בקטגוריה הזו.......!

בשרי- נתח קצבים ענק כזה שחותכים באירועים.

חלבי- גלידת בן אנד גריס.

פרווה- שייק מנגו בננה ותפוז.

קשה לנייד לדייטים את שלושתם.

אולי שייק אפשר למצוא בבתי קפה, אבל לא ברמה הביתית הנפלאה.

בשרי- שניצל ישר מהמחבת

חלבי- גלידה

|מנסה בכוח למצוא את הקשר לפורום|

הקיבתי.

תוכלי לעמוד על קנקנם של הכותבים השונים.

נכון @רב מג של מילים?

את רוצה להתחתן אבל את לא בלחית ,בכל אופן למה לחכות?

תעשי קצת השתדלות ותנסי בנחת. לא צריך לחכות עד שתהיי לחוצה.

מציעה לך לחפש ביוטיוב שיעורים של מיכל וולשטיין, לדוגמה השיעור הזה על "למה בכלל להתחתן".

שאתה מכבד את נסיונם, לכן אתה מקשיב לדבריהם ברצינות.

אבל אחרי כן, יש גם את הצד האישי של מה שמתאים לך. וזה אף אחד לא יכול לדעת במקומך. לא מדובר מן הסתם על דיון האם טוב להתחתן עם מישהי שמכורה לסמים... ושההורים אומרים שמנסיונם אפילו שנראית לך יפה זה לא שווה... מן הסתם, על דקויות וסדרי עדיפויות.

אתה יכול לומר, שאם רוצים שתקשיב להבעת דעתם, חייב להיות מצב שגם נותנים אמון בשיקול שלך ושמחים איתך. כי אחרת יהיה לך לא נוח לספר.

ושבסופו של דבר, הכי חשוב שאתה תהיה מרוצה. וחס ושלום שיתקלקל שידוך שאתה שמח בו, בגלל אוירה לא טובה שהם נתנו. הרי לא יסלחו לעצמם אם מישהי "תברח" בגלל היחס הזה, ואתה תישאר מתוסכל על מה שאיבדת בגללם..

ומסתבר שאכן לזה שאתה בן בכור יש משקל.

ולכן, אם אתה שוקל ביושר וישוב הדעת, אז גם אל תתרגש מידי. אתה הראשון, מן הסתם אח"כ כבר יראו שדברים מסתדרים בלי התערבות יתר. 

בס"ד

משתדלת לשתף אותם כמה שפחות...

אני גם פשוט אומרת להם שזה מה שטוב לי, זה ההחלטה שלי, זה מה שאני מרגישה וכו'.. ועומדת על שלי לידם..

אני אומרת להם שאני יודעת שהם רוצים בטובתי וכך גם אני..! ולכן הם צריכים לסמוך עלי שאני עושה את הבחירות שלי לבדי במחשבה ומטרה שזה מה שעושה לי טוב...!

ועדיין זה ממש קשה.. פשוט כל הזמן תאמין בעצמך שאתה יודע מה אתה רוצה ומה טוב לך.. ותחשוב על כך כמה שתהיה מאושר ליד אשתך בעז"ה שתהיה לטעמך, ותדמיין גם את הנחת של ההורים מזה...

בסופו של דבר הם בלחץ שאנחנו עוד לא התחתנו..

אז אמרתי לה בעדינות שאנחנו יכולים כבר להסתדר לבד,

והיא הבינה והרפתה

לא שמעתי על זה מעולם..

בכל אופן זה לא פותר את בהעיה, כי כשלא משתפים את ההורים הם עוד יותר מנסים להתערב... ככה זה אצלי לפחות.

אין כיבוד הורים בבחירת בן\בת הזוג. כלומר- להורים אין זכות התערבות בזה ועשייה של דבר נגד רצונם

בנושא הזה אינה בעיה בכיבוד הורים.

בנושא של בחירת בן/בת זוג, אכן אין אדם חייב לשמוע בקול הוריו. כמובן, זה לא אומר שלא כדאי לשמוע מה הם אומרים. אנשים מנוסים שרוצים בטובת ילדיהם, בדרך כלל. אבל בכ"ז, יתכן שהבן רוצה/ מרגיש אחרת מהם.

לגבי כיבוד במה שאינו קשור אליהם, אלא מצווים את הבן, יש בכך מחלוקת. הרב אלישיב זצ"ל והרב ב"צ אבא-שאול זצ"ל, פסקו שצריך גם בזה לשמוע בקולם, אלא אם כן יש לו מזה הפסד או צער.

ויש מי שאומר שמה שחייב לשמוע לאביו, זה דווקא במה שיש לאביו מזה הנאה (מצפה איתן)

כך מובא בספר מורא הורים וכיבודם.

אבל לעמוד על שלך, בלי להסס- להגיד להם, זו ההחלטה שלי, ככה אני רואה את הדברים,

אני רואה חשיבות בX יותר מבY ולהסביר להם למה.

תצטרך לקבל את זה שאם לא עשית את זה עד היום- הקושי הוא יותר גדול, אבל מתרגלים לזה,

צריך קצת "לחנך" את ההורים לתת מרחב, במיוחד הבכורים(אני גם בכור).

וכן- לא לשתף ולהגיד באופן מוחלט- אני לא משתף, כשאראה צורך\רצון אשתף ושיכבדו את הגבול

הזה.

גיל 25 בשביל בת, זה לא דבר שלכתחילה מכוונים אליו. יש כאלה שעדיין לא מוצאים בגיל זה, גם לא מאוחר יותר, לא אסון - העיקר שתמצאנה..

אבל לאחר מראש, במכוון, לגיל כזה? לא צריך להגזים. 19 באמת בכללי צעיר, אבל תלוי בכל אחת ואחת לפי עניינה. 

זה כיוון שאף פעם לא חשבתי עליו

זה נותן הרגשה של התחלה חדשה

לנסות למחוק לעצמי סטיגמות על עצמי...

ולא, עדיין לא....

כל דבר צריך לעכל, צריך זמן לבחון את הדברים, צריך לראות אם זו סליחה אמתית ושאני לא אחזור שוב על הדברים האלה, כי אחרת מה שווה הסליחה אם עושים שוב ושוב אותו דבר? (האומר אחטא ואשוב אין מספקים בידו לעשות תשובה...)

אז ייקח לי זמן, אבל אני מקווה שבסופו של דבר אגיע גם למצב הזה שבו אני סולחת באמת.

אבל יום אחד זה יקרה...

אלמד לקבל את עצמי

אלמד להיות נאמנה לעצמי

אלמד למחול לעצמי

ייקח זמן, אבל זה ייקרה... בע"ה

יא-כ
כא-ל

מא-נ
נא-ס
סא-ע

קא-קיב
קיג-קיח

סוגיה נפלא עם מחלוקת רש"י רמב"ם עסיסית (קידושין ו ע"ב).

מלווה לכלה שהייתה מאורסת למלווה של החתן

למה שיהיה יותר פידבק מצד חברי הפורום.

ואיכותי...בהצלחה לכולנו

אשמח להענותכם/ון..

הרווח יהיה שלנ"ו!

כי נראה לי שליותר אנשים יש וטסאפ מאשר פייסבוק.

העניין הוא ששמעתי שיש כבר המון קבוצות וטסאפ כאלה.

ראיתי שרותה פירסמה פה משהו דומה. ניסית להצטרף לשם? את חברה בקבוצות וטסאפ אחרות להיכרויות? כי את צריכה להגדיר לעצמך מה חסר לך בקבוצות שכבר קיימות ובמה הקבוצה שלך תהיה שונה מכל השאר.

קבוצת וואצפ להיכרויות - לקראת נישואין וזוגיות

חסרים לי קצת סימני פיסוק. אבל נראה קצר וקולע. הצלח!

שלכולנו יש עליות וירידות.

מצד שני.

גם בחור שלמד בישיבה חייב לקבוע עיתים וללמוד עם רב.

אני יכול לומר על עצמי שהיו תקופות שלמדתי יותר ובאמת לצאת ממסגרת זה התמודדות מסויימת אבל אם אתה עדיין מחובר לתורה,10 שעות,8 שעות בשבוע זה מצויין ,ודווקא בתקופות האלה הרגשתי עבודה עצמית יפה.

השאלה היא כמה הבחור ירד ברוחניות ובמה זה מתבטא,והאם הוא עדיין מחובר לתורה.

בנוסף אם הוא בתשובה אז השאלה כמה זמן ,ומה ההרגשה ממנו ומה שהוא משדר.

אני חושב שאם הרגשת ירידה משמעותית זאת החלטה נכונה.

"ירידה" אצל כל בחור. וחלילה לצפות לזה. לצפות למצב תורני טוב, ולתכנן ביחד איך זה אמור לקרות ולהוסיף.

ב. את לא צריכה "להרגיש נורא כאילו את שופטת".. את לא שופטת אף אחד. את בודקת מה הכי מתאים עבורך אישית להקים בית, לתמיד בעז"ה.

ג. יש לך חשש ריאלי. נראה לך שהוא התעייף. את חוששת שמא עדיין לא נקבע אצלו היסוד התורני מספיק, ואולי ה"התעייפות" הזו אינה בגדר חולשה זמנית בתוך מצב טוב בכללי.

החשש הזה אינו שטויות. תלוי מי האדם, מה עניינו. את זה רק את יודעת מאלו שנמצאים "כאן".

ה' יאיר עינייך - ותתחתני מתוך הכרה והרגשה וודאית ושלמה כמה שאפשר.

אומנם לכל בחור יש עליות ומורדות

אך אצל בחור דתי, השורשים יותר חזקים

וביתר ביאור: לכל אחד יש נקודת מינימום שממנה הוא התחיל - בד"כ זה הרמה הדתית מהבית,

בישיבה מתחזקים, ואז כשיוצאים יורדים חזרה לאיפה שהתחלת (בערך)

הבחור החילוני נקודת ההתחלה שלו היא חילוני, ועלול לחזור לשם. ודוק.

אני אישית מכיר מישהו שנשא חוזרת בתשובה, והתגרש לאחר מס' שנים כי נמאס לה וחזרה להיות חילונית (ל"ע)

מאוד תלוי בבחור עצמו

ולמה הכוונה ב"התעייפות" אם הכוונה שהוא לא באורות, שזה לגיטימי ואולי אפילו חיובי

או משהו אחר. זה רק את יודעת ואם לא אפשר גם לשאול אותו

היום אין ערובה לשום דבר 

א. לכל אחד יש תקופות שונות- עליות וירידות. חוזר בתשובה לא יהיה באותם אורות כל הזמן. יש תקופות של אורות

והתלהבות שמקרינים על הכל ויש תקופות של בנייה איטית ולפעמים גם עייפה.

ב. לרוב זה נפוץ שכשבחור עוזב את הישיבה, אז זה תקופה של מעבר, ותקופה של מעבר מצריכה התמודדות בפני עצמה. זה לא אומר שהוא בירידה דווקא, זה אומר שזה מצב שמצריך התארגנות מחדש ובדרך כלל מצב כזה יכול להיראות מבחוץ כירידה(ולפעמים גם להוביל באמת לירידה)

ג. יש משהו בזה שאצל חוזר בתשובה יש יותר סכנה שהוא יברח למקום שממנו הוא הגיע. מהצד השני, יש גם פחות

סכנה- כי אין לו פיתוי גדול, אם הוא חזר יש סיבה שהוא עשה את זה, דווקא דתיים יכולים לדמיין שיש משהו מיוחד

בחילוניות.

ד. כדי שיהיה בית תורני צריך שלושה דברים- בחור רציני וירא שמיים שבונה את עצמו מתוך תורה, בחורה רצינית

ויראת שמים שבונה את עצמה מתוך תורה והרבה סיעתא דשמיא.

אבל חשוב מאוד לבנות את הבית מתוך הישיבה- זה משנה המון בחיים הזוגיים ובבניה של הבית אם יש הדרכה

של תורה או לא.

ה. דעתנו לא יכולה להיות מדויקת, כי אין לנו מושג מי את, מי הוא ומה הקב"ה רוצה ממכם. כנראה שכרגע זה מה שצריך, שבעז"ה הכל יבוא בקלות ובשמחה

שעה,שעתיים ביום. לפי דעתי יכול לשמור על הרמה שלו ואפילו לגדול.

מי שלא לומד זה בעיה.

לדעתי ההכרעה שלך  צריכה להיות לפי

המצב הנוכחי. (שנכון לעכשיו עייף. ז"א שבעתיד יש לצפות

שבמקרה של חוסר רצון - זה יהיה רמת התפקוד בעתיד.)

וגם לפי תחושת בטן. יעני אינטואיציה.

החשש שלך מוצדק, אצל חזבטניקים נראה שהתנודתיות גבוהה.

הם עשו מהלך רציני הלוך וזה יכול גם להיות ההפך.

היתרון הוא החסרון.

איך מחליטים? מסתכלים על האופי. האם זה חיצוני או פנימי-בוגר.

התלהבות זה לא תמיד מדד נכון. כמו בכל דבר. מתינות ואש קטנה עדיפים.

יותר שקול. יותר בוגר. יותר מראה על שינוי מהותי ורצון להפוך את הלב

מאשר לעשות רוח וזיקוקים כלפי הסביבה וגם ל"עבוד" על עצמי על הדרך.