פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 998)

אני אישית הרגשתי עוד צעירה בגיל 19 ולא מוכנה, חוץ מזה שגם שטכנית הייתי בשירות לאומי, אבל כל אחד ומה שמתאים לו

גיל 25 בשביל בת, זה לא דבר שלכתחילה מכוונים אליו. יש כאלה שעדיין לא מוצאים בגיל זה, גם לא מאוחר יותר, לא אסון - העיקר שתמצאנה..

 

אבל לאחר מראש, במכוון, לגיל כזה? לא צריך להגזים. 19 באמת בכללי צעיר, אבל תלוי בכל אחת ואחת לפי עניינה. 

 

אני מבין שכרגע את עדיין בשלב שאת עדיין מרגישה שהתפספס ואולי האופי שלו היה מיוחד וכו׳.

אני לא אגיד לך שזה פשוט ,כי האמת? לפעמים לשחרר זה ממש לא פשוט.
אני כן יודע שאם תרפי את בוודאי תשכחי מהעניין.
וזה יעבור..זה רק עניין של זמן.

חשוב מזה זו האמונה.
אמונה בהשם יתברך שכל מה שקורה לי הוא לטובה.
לקנות אמונה זה לא פשוט, אבל גם כשהתחלתי את המסע כומתה ועשיתי צעד אחד.
מי בכלל ראה התקדמות?אבל כן כן בסוף הגענו לירושלים.
לאורך כל החיים יש נסיונות מהם קשים וקשים יותר.
מה שחשוב זה לעבוד על האמונה שתלך איתך לאורך כל המסעות בחיים.

לא נשכח כמובן שיום לפני החתונה הוא בוודאי לא יום אחרי ,ובורא עולם מכיר כל אדם ואת עולמו הפנימי ומימלא יודע מה הכי טוב בעבורך.

לילה טוב !

אפשר בבקשה לפרט מזה אומר?

רגש, חום ולבביות אלה דברים נפלאים. ועוד בהר הזיתים? נשמעת מהממת... תהיה חמוד ומקסים, תחייך בחן, תן לה מרחב נעים לענות לך, ויהיה בסדר.

תסתכל על האקססוריז שלה. אם יש לה תיק של "אלומה"/"בת עמי", היא ככל הנראה בת שירות; אם היא מחזיקה תיק מחשב נייד של אגודת סטודנטים כלשהי, היא בתחילת-אמצע שנות העשרים. תנסה לחשוב על מישהי שאתה מכיר טוב (אחות, בת דודה, שכנה) - האם היא נראית גדולה או קטנה ממנה?
אגב, כשהייתי בשירות, בקושי בת 19, התחיל אתי מישהו בן 29 (אני זוכרת את הפער העצום בעיני הילדונת שהייתי, ואיך חשבתי שהוא זקן...). לא נורא, לשנינו היה סיפור מצחיק לחבר'ה אח"כ... בקיצור, שזה לא ימנע ממך לנסות.
בהצלחה!

אחרת זה נתפס שיטחי, לפחות עיני..
ואם כבר החלטת לעשות צעד ולפנות - לא לפני כל עמ"י...תחסוך פדיחת סירוב לך וגם לה..
איזה מישהו פנה אלי הת.מ (כנראה אמר שלום לפני שנעמדתי בתור המשתרך לאוטובוס ולא שמעתי),
הוא ניגש ואמר מה שאמר , עניתי בנימוס וענייני, אבל היה ממש לא נעים! גם התפדחתי וגם הפדיחה שנגרמה לו..מסכן..
מאז התקרית הוא התחיל לצוץ לי בכל מיני מקומות משום מה.. (או שהוא תמיד היה שם ולא שמתי לב..) . לא יודעת..

ואם האינטואיציות מאותתות חזק שעומדת לפניך הגברת שלך ואתה חושב שאין דרך אחרת אז אפשר לפנות בצורה מכובדת ומכבדת ועדיף אולי לצרף פתק עם מספרים לבירור..

לגבי הגיל, מעריכים. לפעמים זאת באמת בעיה רצינית לזהות. יש בנות 18 שנראות בנות 28 וגם הפוך.
בעיה דו מינית.

שמראה חיצוני אומר ואיך שהבחור קולט את הבחורה ב10 דקות שהוא נוסע איתה ברכבת גם כן אומר משהו. כמובן בעדינות ועם טאקט, אבל בעיני כל הדרכים (הכשרות) כשרות

כמובן בטאקט ועדיף אולי לשלוח חבר או לדבר עם חברה שלה..
בנוגע לשיטחיות..לא יודעת כאילו מצד אחד יש בזה משהו שיטחי...מצד שני אתה כולה מציע לה לצאת ומן הסתם שתבררו אחד על השני ככה שזה איך שזה נקרא ''להתחיל''
מדיימנת את הסיטואציה-זה קצת מלחיץ לבחורה ובאמת קצת מוזר כי אתה תכלס נופל עלייה משומקום אז להיות עדין. אבל עם ביטחון. ולכן בתור התחלה כדאי לשלוח חבר באמת

כל מקום אחר...

יש שם אנשים די מסויימים וזה אחלה סינון השקפתי...
ואז אתה פנוי להפליג...

הייתי שם שנה שעברה, ולא הייתי באותו זמן בקטע של לצאת עם מישהו מכל מיני סיבות.
אבל תכלס, היינו די מעט בנות (ביחס לבנים) והיה ממש פדיחה לעבור לקחת שתיה או משהו, כי כל, אבל כל הבחורים שהיו שם בהו בנו כאילו מעולם הם לא ראו בחורה.
בשביל להרגיש בנח לעבור, התאגדנו שם כמה חברות (אשכרה התחברנו בשביל המטרה הזאת)...

וגם לא היה כזה נעים, כי את מנסה להקשיב למה שהרב מדבר, אבל יש איזה בחור שבוהה בכן מעבר ל"מחיצה"... כמה שאת לא סופרת והוא לא מעניין, וואלה זה מפריע לך להיות בטבעי שלך בשיעור.
שלא נדבר על ה"התוועדות". הבנים יכולים לשיר בסבבה שלהם, ואנחנו כלום. בקושי.


קיצור, בנים, נכון אתם חושבים שאנחנו באות להקפות שניות בשיל לדוג אתכם? אז זהו, שזה רק כי אתם באים לליל משמר וכדו בשביל לדוג אותנו.


ולשאלתך, א"א לדעת... צריך לקחת את חברה שלה בצד, ולשאול...

אבל תעשו טובה. אל תתיחסו לזה כאל בית חרושת.
כל הכבוד שאתם מתחילים, אבל וואלה תתמקדו כבר. סבבה?

ואוו מסכימה כל כך!!

בס"ד

אי אפשר לדעת גיל, מקסימום היא אומרת

אם זה מעודד אותך זה קרה לי בגיל 15.

בכניסת ערב יום הכיפורים אנחנו אומרים 'כל נדרי, ואסרי, ושבועי'....
למה אנחנו מכוונים? על כל מיני נדרים שנדרנו פעם 'לא אגע חודשיים בשוקולד ' 'לעולם לא אצא עם אשכנזי'... כל מיני שבועות ודברים שאמרנו בכוונה או כדרך דיבור.
אבל.
משהו חזק הרבה יותר.
'כל נדרי' (שאמרנו שאנחנו לא טובים )
'ואסרי' (אני דפוק במתמטיקה. לעולם לא אצליח)
'ושבועי' (אין סיכוי שאצליח להשתנות. כזו אני. לא מאה אבל לא אצליח להיות טובה יותר )

כל השבועות, והנדרים, והחרמות, והדברים שנשבענו לעצמנו שלא נצליח לשנות. כל הפעמים שלא נתנו לעצמנו שביב של מקום להיות אנחנו באמת, להשתנות.
כל הדברים שתמיד חשבנו שהם אנחנו, שככה אני, כל הדברים הישנים, הדעות הקדומות שלנו על עצמנו,
בטלים ומבוטלים.

זה כיוון שאף פעם לא חשבתי עליו

זה נותן הרגשה של התחלה חדשה

לנסות למחוק לעצמי סטיגמות על עצמי...

כ"כ אמיתי.

צריכה לבקש מעצמי סליחה כל כך גדולה שאפשרתי לעצמי לקבל מאחרים.. תודה על הדברים

את סולחת לך?

ולא, עדיין לא....

 

כל דבר צריך לעכל, צריך זמן לבחון את הדברים, צריך לראות אם זו סליחה אמתית ושאני לא אחזור שוב על הדברים האלה, כי אחרת מה שווה הסליחה אם עושים שוב ושוב אותו דבר? (האומר אחטא ואשוב אין מספקים בידו לעשות תשובה...)

 

אז ייקח לי זמן, אבל אני מקווה שבסופו של דבר אגיע גם למצב הזה שבו אני סולחת באמת.

שבאותה מידה בדיוק שצריך לדעת לבקש סליחה מעצמנו, צריך לדעת גם למחול

והתשובה לא תלויה בעמידה בקבלה לעתיד, ואת אף פעם לא מתכוונת לחטוא.
זה שנפלנו שוב אחרי שקיבלנו על עצמנו, זה לא מבטל שום תשובה.

את מוזמנת לקבל לעתיד, ולקבל גם את זה שאת אנושית ותמיד הקב"ה יזמן אותך להיפגש בדקויות דקות יותר.
זה לא נורא ליפול, הנורא מכל, זה לא לקום.

אבל יום אחד זה יקרה...

 

אלמד לקבל את עצמי

אלמד להיות נאמנה לעצמי

אלמד למחול לעצמי

 

ייקח זמן, אבל זה ייקרה... בע"ה

שיקרה בנחת ובקרוב...

יא-כ
כא-ל

מא-נ
נא-ס
סא-ע

קא-קיב
קיג-קיח

מא-נ
נא-ס
סא-ע

קא-קיב

לא שידוע לי.. מן הסתם יש.

מלווה (בת) שמנסה להכיר את המלווה (בן)

בדיוק עובדת על זה

מה שכן בטח בחתונה של אותו זוג, יהיה ביקושגדול להיות המלווים של החתן/כלה..

שבה היו מלווים?

שנינו היינו מלווים..
הוא שאל עליי אח"כ ובאמת יצאנו דיי רציני
אבל לא הלך בסוף..

שרשרתי לא נכון..

שהתחתן עם מלווה בריבית!

סוגיה נפלא עם מחלוקת רש"י רמב"ם עסיסית (קידושין ו ע"ב).

זו מחלוקת שאול ודוד, בפרק שני בסנהדרין.

עם מלווה מלכה?

הייתי חייבת..

לפני חמישים שנה. היא היתה בת דודה של הכלה וליוותה אותה, הוא היה בן דוד של החתן וליווה אותו...
ב"ה, היום כבר יש נינים

מלווה לכלה שהייתה מאורסת למלווה של החתן

בווצאפ?

 

למה שיהיה יותר פידבק מצד חברי הפורום.

 

 

ואיכותי...בהצלחה לכולנו

 

אשמח להענותכם/ון..

 

הרווח יהיה שלנ"ו!

כי נראה לי שליותר אנשים יש וטסאפ מאשר פייסבוק.

העניין הוא ששמעתי שיש כבר המון קבוצות וטסאפ כאלה.

ראיתי שרותה פירסמה פה משהו דומה. ניסית להצטרף לשם? את חברה בקבוצות וטסאפ אחרות להיכרויות? כי את צריכה להגדיר לעצמך מה חסר לך בקבוצות שכבר קיימות ובמה הקבוצה שלך תהיה שונה מכל השאר.

שלה..תודה רבה.

קבוצת וואצפ להיכרויות - לקראת נישואין וזוגיות

חסרים לי קצת סימני פיסוק. אבל נראה קצר וקולע. הצלח!

שלכולנו יש עליות וירידות.

מצד שני.

גם בחור שלמד בישיבה חייב לקבוע עיתים וללמוד עם רב.

אני יכול לומר על עצמי שהיו תקופות שלמדתי יותר ובאמת לצאת ממסגרת זה התמודדות מסויימת אבל אם אתה עדיין מחובר לתורה,10 שעות,8 שעות בשבוע זה מצויין ,ודווקא בתקופות האלה הרגשתי עבודה עצמית יפה.

 

השאלה היא כמה הבחור ירד ברוחניות ובמה זה מתבטא,והאם הוא עדיין מחובר לתורה.

בנוסף אם הוא בתשובה אז השאלה כמה זמן ,ומה ההרגשה ממנו ומה שהוא משדר.

אני חושב שאם הרגשת ירידה משמעותית זאת החלטה נכונה.

 

 

"ירידה" אצל כל בחור. וחלילה לצפות לזה. לצפות למצב תורני טוב, ולתכנן ביחד איך זה אמור לקרות ולהוסיף.

 

ב. את לא צריכה "להרגיש נורא כאילו את שופטת".. את לא שופטת אף אחד. את בודקת מה הכי מתאים עבורך אישית להקים בית, לתמיד בעז"ה.

 

ג. יש לך חשש ריאלי. נראה לך שהוא התעייף. את חוששת שמא עדיין לא נקבע אצלו היסוד התורני מספיק, ואולי ה"התעייפות" הזו אינה בגדר חולשה זמנית בתוך מצב טוב בכללי.

החשש הזה אינו שטויות. תלוי מי האדם, מה עניינו. את זה רק את יודעת מאלו שנמצאים "כאן".

 

ה' יאיר עינייך - ותתחתני מתוך הכרה והרגשה וודאית ושלמה כמה שאפשר.

אומנם לכל בחור יש עליות ומורדות

אך אצל בחור דתי, השורשים יותר חזקים

וביתר ביאור: לכל אחד יש נקודת מינימום שממנה הוא התחיל - בד"כ זה הרמה הדתית מהבית,

בישיבה מתחזקים, ואז כשיוצאים יורדים חזרה לאיפה שהתחלת (בערך)

הבחור החילוני נקודת ההתחלה שלו היא חילוני, ועלול לחזור לשם. ודוק.

אני אישית מכיר מישהו שנשא חוזרת בתשובה, והתגרש לאחר מס' שנים כי נמאס לה וחזרה להיות חילונית (ל"ע)

מאוד תלוי בבחור עצמו

ולמה הכוונה ב"התעייפות" אם הכוונה שהוא לא באורות, שזה לגיטימי ואולי אפילו חיובי

או משהו אחר. זה רק את יודעת ואם לא אפשר גם לשאול אותו

היום אין ערובה לשום דבר 

א. לכל אחד יש תקופות שונות- עליות וירידות. חוזר בתשובה לא יהיה באותם אורות כל הזמן. יש תקופות של אורות

והתלהבות שמקרינים על הכל ויש תקופות של בנייה איטית ולפעמים גם עייפה.

 

ב. לרוב זה נפוץ שכשבחור עוזב את הישיבה, אז זה תקופה של מעבר, ותקופה של מעבר מצריכה התמודדות בפני עצמה. זה לא אומר שהוא בירידה דווקא, זה אומר שזה מצב שמצריך התארגנות מחדש ובדרך כלל מצב כזה יכול להיראות מבחוץ כירידה(ולפעמים גם להוביל באמת לירידה)

 

ג. יש משהו בזה שאצל חוזר בתשובה יש יותר סכנה שהוא יברח למקום שממנו הוא הגיע. מהצד השני, יש גם פחות

סכנה- כי אין לו פיתוי גדול, אם הוא חזר יש סיבה שהוא עשה את זה, דווקא דתיים יכולים לדמיין שיש משהו מיוחד

בחילוניות.

 

ד. כדי שיהיה בית תורני צריך שלושה דברים- בחור רציני וירא שמיים שבונה את עצמו מתוך תורה, בחורה רצינית

ויראת שמים שבונה את עצמה מתוך תורה והרבה סיעתא דשמיא.

אבל חשוב מאוד לבנות את הבית מתוך הישיבה- זה משנה המון בחיים הזוגיים ובבניה של הבית אם יש הדרכה

של תורה או לא.

 

ה. דעתנו לא יכולה להיות מדויקת, כי אין לנו מושג מי את, מי הוא ומה הקב"ה רוצה ממכם. כנראה שכרגע זה מה שצריך, שבעז"ה הכל יבוא בקלות ובשמחה

 

נראלי שכל מי שמתרחק מהמעיין, חל בו איזשהו שינוי.
אבל אולי אפשר לומר שאלו החיים האמיתיים...
עד עכשיו הוא למד להתמודד, עכשיו שיתמודד.

כל בחור ישיבה, וכל בת מדרשה שמסיימת, מתחילה להתמודד. וזה נפלא... בשביל זה באנו לכאן.

עמ"י כשהיו במדבר, לא רצו להיכנס לארץ הקודש להתמודד.
היה להם 40 שנה של קדושה, של עמוד ענן, ואש, ומן... הם אפילו לא היו צריכים להכין לעצמם אוכל
עם כמה שזה מתוק שהם לא רצו להיפרד מזה, זו טעות
הקב"ה רוצה לראות אותנו בונים את ארצו ומשתמשים בכלים שהוא נתן לנו.

אז זה אכן קשה, אבל אלו החיים האמיתיים...

האם הדברים שנראים לך כירידה הם לא בסך הכל הפנמה של מה חשוב באמת ומה לא.
אנשים שלא יודעים הרבה יכולים להתפס לדברים חיצוניים ושוליים, ולהקפיד בהם. נגיד להקפיד לנשק מזוזה. חיצונית זה יכול להרשים, ואפילו יוצר מצג של מידת חסידות גדולה - אבל בפועל הבן אדם פשוט לא יודע מה חשוב באמת, ויכוח להיות שהוא בכלל לא מקיים את עיקר הדין.

לכל אחד ובכל מצב, זה טבע העולם כשעוברים מסדר יום של 12 שעות לימוד גמרא ביום, חמישה ימים בשבוע ושבתות בדיבוק חברים אל עולם שבו צריך למצוא פרנסה, להתעסק עם מיסים, חנייה, בירוקטיה, צבא, גמבות ומכסי צנצנות שמסרבים להפתח.
זה טבע העולם.

אחר כך מתייצבים בדרך כלל, זה לוקח זמן.

אח"כ אפשר לחזור לרמה הרוחנית הקודמת, או ש"מתאזנים" עם הקודש והחול?
רק אלו שמתעסקים בעולם התורה מעשית בעצם נשארים שם או שגם אצלם יש איזשהו שינוי?

שעה,שעתיים ביום. לפי דעתי יכול לשמור על הרמה שלו ואפילו לגדול.

מי שלא לומד זה בעיה.

לדעתי ההכרעה שלך  צריכה להיות לפי

המצב הנוכחי. (שנכון לעכשיו עייף. ז"א שבעתיד יש לצפות

שבמקרה של חוסר רצון - זה יהיה רמת התפקוד בעתיד.)

וגם לפי תחושת בטן. יעני אינטואיציה.

החשש שלך מוצדק, אצל חזבטניקים נראה שהתנודתיות גבוהה.

הם עשו מהלך רציני הלוך וזה יכול גם להיות ההפך.

היתרון הוא החסרון.

איך מחליטים? מסתכלים על האופי. האם זה חיצוני או פנימי-בוגר.

התלהבות זה לא תמיד מדד נכון. כמו בכל דבר. מתינות ואש קטנה עדיפים.

יותר שקול. יותר בוגר. יותר מראה על שינוי מהותי ורצון להפוך את הלב

מאשר לעשות רוח וזיקוקים כלפי הסביבה וגם ל"עבוד" על עצמי על הדרך.

 

כלים כוחותינו

@אהבה בתענוגים

ונראה לי זה לא יפה/ יכול לפגוע

אז תיקנתי.

למגמה הכוללת.

נעזוב את העניין.

ונמשיך להפליג בעולמות החיפוש והתוהו.

ברור שיש חששות וזה הכי טבעי נשמה!!
לדעתי אם זה כבר בשלב שמדברים על ארוסין ממש אז כדאי שתביאי איתך משהו, מתנה לבית/ עוגה/ מה שאת חושבת..שישמח!
נשמה!! תבואי בראש חיובי וטוב..פשוט תהיי את! תתענייני במשפחה, בעיסוק שלהם..אל תשכחי שאת לא לבד..קודם כל ה' איתך, וכמובן שגם הבחור..הוא כבר מכיר אותך אז כבר יש מישו שמכיר את שני הצדדים..
ממה ששמעתי מחברות שהתארסו, הם עשו את המפגש בסביבות השעה כדי שיהיה קצר וקולע..לא יותר זמן להימרח וכן מספיק זמן להכרות קלילה..
תחשבו ביחד איך אתם רוצים שיראה!
תשאלי אותו גם מה הציפיות שלו ותדברו עלזה..
בהצלחה ממש!! 

תבואי בנחת, רגועה
שתפי את הבחור החששות כדי שירגיע אותך קצת
כדאי להביא משהו נחמד אם אתם נפגשים בבית כמובן-כלי הגשה,אגרטל

רק בלי השאלות של מה ההורים עושים, מה למדת, כמה אחים יש וכד' ......

בעצם יש אבל רק הם שואלים

מתנה קטנה, להירגע ויהיה בסדר

הרבה הצלחה

אין לי הרבה מה להוסיף, רק יהיה נחמד אם תנסי לזכור את השמות של האחים ואז תפני אליהם בשמות שלהם... (גיס שלי עשה לנו את זה ואני עד היום זוכרת... זה עשה תחושה ממש טובה).

בהצלחות!!

תודה רבה לכל העוזרים! בחסדי השם הגדולים, היה נפלא. ממש תודה ‎‎

בנוגע אליו. את צריכה להאמין שכנראה זה לא הזיווג שלך ולהמשיך הלאה..

לא חסר זוגות שחזרו אחרי שאחד מהם חתך???

מה הבעיה??

עם אביול...
אי הכרתם? אולי שווה לבדוק דרך מי שהכיר ביניכם או דרךמכר משותף... אפילו בלי לומר שזה הגיע ממך.

אבל בסדר, ודאי שהיא יכולה לנסות..

לפעמים אפשר לגשש דרך מכר משותף או אפילו ישירות דרכו אם הוא פנוי ומעוניין לנסות שוב.

שימי לב - קודם בודקים אם הוא פנוי, אחר כך אם הוא מעוניין לנסות שוב.

 

תהיי מוכנה לזה שאולי הוא לא יהיה בקטע.

 

לפחות זה עשוי לשחרר אותך מהמחשבות. אם לא מנסים - אין סיכוי שזה יקרה...

 

בהצלחה!

 

יכול להיות שבניסיון הכל יעבור לך ותביני שהעצמת את הטוב שבקשר רק במחשבה ובמציאות...או ההפך.
מה יש לך להפסיד?

שנה זה המון זמן.תמיד משתנים במיוחד בגיל צעיר..בהכי גרוע-הוא יגיד שלא ותוכלי להמשיך הלאה..
בהחלט כדאי לגשש אם הוא פנוי כדי לא ממש להתבאס אם הוא יסרב

אם את היום פחות דוסה וחנוקה ויותר זורמת כמו שאת אומרת איך את יודעת שזה יתאים כמו פעם..
איך את יודעת שהוא לא אהב את זה שהיית דוסה "וחיה בסרט"?! או שבעצם לעולם לא היית כזאת..
אולי עכשיו כמו שאת השתנת גם הוא השתנה..
זה נראלי מאוד מבולבל.....

כדאי לחדד לעצמך באמת למה חתכתם. נשמע שאין בסיס כ"כ לחזור... למרות שאת השתנית... כי צריך שיהיה בסיס משותף, וזה שהיה לכם קשר רגשי טוב לא אומר שזה מתאים בשכל. (אני משערת, כדאי שתעשי טוב טוב חושבים עם עצמך אם אני צודקת.)

אם אחרי שאת חושבת טוב טוב עם עצמך זה נראה לך באמת באמת מתאים (לא רק בגלל שהיה לכם קשר טוב... אלא גם מבחינת השכל) אז אולי כדאי לשקול את זה ברצינות.

בהצלחה!!

כתבת שהוא היה הראשון שלך
היית מדרשיסטית, דוסית, לא יודע כמה היית בקשר עם בנים בטווח הזמן הזה, אם בכלל (?)
פתאום, סוף סוף, *פגישה* עם *בחור*
רק את והוא
והוא מקשיב לך.
ומראה התעניינות, והתלהבות, ואכפתיות.
את קולטת שאת תופסת אצלו מקום. השדר שקיבלת ממנו הוא שיש לך פינה חמימה ונעימה בלב שלו. הרגשת שיש לך מקום מסויים בתוכו. (גם אם זה היה עדיין בהתחלה, וגם אם הקשר היה קצר. מה גם שהרגש לא תמיד מסתכל על השעון, והוא היה הבחור ראשון אז בכלל..)
תמיד נעים שמקשיבים לנו, והפעם זו לא סתם חברה אלא *בחור*. ההוא שתמיד דמיינת איך זה יהיה ואיך הוא יראה ואיך יהיה לך ולכם..
בנוסף, את דיי גבוהה, מן הסתם חשבת עלזה מראש ואולי זה קצת הטריד אותך (ואולי קצת הרבה) שאת רוצה מישהו יותר גבוה ממך, והאם תמצאי ומתי תמצאי אחד כזה.
ופתאום זה הראשון. בינגו, סטרייק.
ונכון שלא הכל התאים- אבל תראי מה כן! ואלו דברים שחשובים לך!

ובייחוד, שהוא היה הראשון..ואלו שבאו אחריו ממש לא היו קשורים..הוא באמת הכי טוב שמצאת..הנה, ניסית, האחרים לא רלוונטיים בכלל..
אולי גם האכזבה שזה לא הצליח איתו, הקשתה עלייך להתקדם הלאה..הוא תמיד נשאר ברקע..

אולי באמת נכון שתנסי לחדש איתו את הקשר. אולי זה יכול להצליח יותר היום. יש מליוןןן זוגות שהתחתנו אחרי שנפרדו וחזרו. ולהשיג את המספר שלו זה דבר שהוא לא בלתי אפשרי, ואולי אף שווה את המאמץ .
אבל אולי אם תשיגי הצעה קשורה, והפגישה גם באמת תהיה טובה- כמו שפעם @קצת נחת הביאה בשם מישהו- כשהשמש זורחת לא צריך את הכוכבים (או משהו בסגנון). אם תמצאי מישהו אחר שטוב לך איתו, הראשון כבר לא יכביד עליך..

אין לי זכות, יכולת, או דעת לומר לך מה לעשות ואין לי עצות חכמות ואני לא עברתי את גן המבוכה עדיין (מסילת ישרים, סוף פרק ג נראה לי. את מדרשיסטית במיל', את בטח זוכרת יותר טוב ממני ). אני לא יודע מה נכון, אבל את יכולה לדעת.

אז רק אאחל לך ב"הצלחה רבה!

אה, כן, ותתפללי על זה

ניסחת במילים את מה שאני מרגישה.. תודה על החיזוק!! ותודה לכולכם על התגובות..
אני לא יודעת מה אני יעשה עדיין, אבל תודה על התמיכה!! כבר מרגישה יותר טוב..

זה נושא קצת מורכב כי צריך לדעת יותר פרטים,למה הוא חתך וכו'.

 

על כל פנים.

הדבר הראשון זה שתחשבי עם עצמך זה על הפערים ,לפי דעתי אם את יותר תורנית ממנו בצורה משמעותית אז לא כדאי.

חיבור טוב זה מאוד חשוב עם זאת צריך לשים לב שאם יש פערים מהותיים אז זה לא רלוונטי.

אגב ,אני לחלוטין בעד דוסית חנוקה במובן הטוב של המילה.

בעיניי זה יתרון.

 

אם את חושבת שלא היו פערים מהותיים ,אז תשאלי את עצמך בנוסף

האם בגלל שהוא הבחור הראשון שיצאת איתו - ותכל'ס הוא היה היחיד שבאמת הרגשת חיבור

אז את מבליגה על דברים שלא כדאי להבליג עליהם.

 

והיה וחשבת על הכל בצורה שכלתנית והגעת למסקנה שבאמת זה היה שייך ,ולא בגלל שכרגע ההצעות הם לא שייכות בעליל.

אז בוודאי שתנסי.

אין שאלה.

 

יום טוב!

 

 

אני ממש מבינה אותך!! גם אני עברתי את זה ואפילו יותר גרוע.. בניגוד אליך הוא לא היה הראשון שלי ואני יזמתי את הפרידה, אבל היה לי קשה מאוד אחרכ.עברתי תקופה נוראית.. אני לא יודעת מה תחליטי לעשות אבל בכל אופן אני המשכתי הלאה.. למרות הקושי הכרתי משהוא אחר אחרי שנה וכבר לא כאב על הקודם.. הרבה פעמים נקשרים לבן אדם וקשה הפרידה.. אבל כמו שאומרים לכל בן אדם יש תחליף;) סתם לא לכל אחד
בכל אופן שיהיה לך בהצלחה דברי עם ה' על זה הוא יוליך אותך לדבר הנכון והטוב עבורך

ואם עדיין נראה לך שיש מצב למשהו, תנסי לברר אולי דרך מישהו אם הוא בעניין ותנסו שוב.

אין שמחה כהתרת הספקות, וכל עוד את בספק הזה, זה שואב ממך אנרגיות כל הזמן: "אבל אולי אם הייתי אומרת שככה הוא היה רוצה, ואולי אם הייתי...." אז הכי טוב לנסות שוב וגם אם לא ילך שוב, לפחות לא תחיי כל הזמן בספק הזה ויהיה לך קל יותר להשתחרר ממנו.

וכמו שכבר כתבו כאן, ברגע שתכירי מישהו אחר שתרגישי שמקבל אותך כמו שאת ושמח לדבר איתך ולהיות איתך בקשר, הראשון כבר לא יעניין אותך.

ובאמת תתפללי על זה, שהקב"ה יקרב אותך לזיווג האמיתי שלך וירחיק אותך ממי שהוא לא הזיווג שלך, והכל בשמחה, ברחמים ובטוב.

בהצלחה יקרה ובשורות טובות!

גם לי היה קשר שקשה לי להשתחרר והנה כמה תובנות שעלו לי וגם ממה שהתיעצתי:
1. אין צורך להאשים ולבקר את עצמך בשאלות אם ו..אם הייתי עושה כך זה היה אחרת . את זה מי שאת וזה הכי טוב שיש ונהגת בסדר גמור (וזה גם בלי להכיר אותך אני אומר)
2. חוויות חדשות מחליפות את הישנות
3. התלהבנו על קשר כי זה היה ממש מה שחיפשנו אבל- מי אומר שזה היה גם מה שמתאים לנו ? כמו בקשר שלך שהיו פערים שלא השלמת איתם
4. הכי חשוב מבחינתי- לפעמים לא שוכחים בגלל תכונה מסוימת שהיתה בו ואותה רוצים לשמר לכן לא מתנתקים למשל היה לו בטחון עצמי, או שחרור, או שמחה וכדומה. תתבונני ותחשבי היטב מה גרם לך התלהבות ואת אותה התכונה תטפחי אצלך
בהצלחה!!

בפגישות את אמורה להיות את ולא להעמיד פנים של מישהי שאת לא.
תנסי להציף לעצמך למה הוא עולה לך ולנתח ולנטרל את זה בצורה הגיונית

אם זאת קביעת עובדה - גם כן לא

לפעמים יש משהו שנתפס בעיני הסביבה כ'לא יפה', אבל כשמבינים מה הוא מביע רואים את היופי שבו

האם יופי זה דבר ריק? דבר ריקני?

הרי שזהו לא יופי ריקני.

אז איך ניתן להבחין בעצם בין יופי ריקני ללא?

אני לא מסכימה

זה נשמע קצת לחיות בסרט..

ואם נעמיק נראה שאכן קיים יופי ריקני.

שהרי היופי תלוי במה שמכיל בתוכו (בפנימיות) ואם אין פנימיות אזי שהיופי באמת ריקני.

 

הוא יכול להיות מאוד יפה. אבל ריקני.

אבל קיים גם יופי לא ריקני.

אם יש לה מבט כזה של יראת חטא או מבט של רצון לעשות חסד, ולהשתמש ביופי שלה לתיקון עולם.

אז זה יופי שמצדיק את עצמו ויש לו כיסוי.

 

אבל אם יש לה מבט מרוצה כזה של "איזה מזל שאני יפה ואתן לא", אז... זה אומר שיש לה עוד לאן לשאוף.

זו לא ריקנות.
אבל לא כל שדר מתאים לכל אחד.
ולא כולם צריכים לחפש את אותו שדר.
וכל היהודים יפים. בעיקר היהודיות... חיחי

לא סתם בית המקדש היה מפואר ומדהים ביופיו. ולא סתם האמהות שלנו (שרה אמנו רחל אמנו..) מתוארות כיפות תואר. זה מראה שיש חשיבות ליופי. אבל מה? יופי שמשקף את הפנימיות. לא יופי חיצוני.

ותוהה.

הוא משה רבנו...? ;)

עדיין, אנשים מתוכנתים גנטית לרצות מישהו סימטרי... אז זה לא משהו שבשליטה. 

מי שמצליח לא להתחשב בכלל בכלל במראה? אשריו מה טוב חלקיו.

 

 

נזכרתי בוורט אחד הראש ישיבה שלי תמיד אומר, נראה לי בשם הגר"א(אבל לא בטוח שזה בשמו)


יש את הפסוק המפורסם:
' שקר החן והבל היופי, אשת יראת ה' היא תתהלל'
לפי הפשט, היופי והחן הם כלום, הדבר האמיתי שחשוב זה יראת שמים, המידות, הפנימיות.

אבל אם זה נכון, למה התורה מציינת את היופי של שרה? ורחל? ואסתר וכו'? הרי יופי זה כלום לא?

אלא, שיופי בא לבדו - בו באמת כלום, אבל ברגע שיש יראת שמים, אז ממלא גם היופי החיצוני זה משהו שבעזרתו אפשר להלל את ה'...

ויש לזה המשך אולי נרחיב בפעם אחרת..

האם יש יופי ריקני? וודאי, כל יופי שלא עומד מאחוריו ערך פנימי הוא ריקני..
אבל יופי שעומד מאחוריו ערך, והיופי הוא חלק ממערכת של טוב,
אז הוא בכלל לא ריקני, הוא מאד משמעותי.

יש חוץ מזה גם יופי שנובע מתוך ערך, כלומר שהוא יפה בזכות מה שעומד מאחוריו, ואז זה בכלל יופי מלא ומשמעותי.

יש סגולה להגיד שיר השירים במשך 40 יום.

מעורר רחמים לקרב את הזיווג שלך.
כן. 40 יום.
בהצלחה!

(בגדול כי הלילה עד חצות, נחשב שעת דין. זה גם הסיבה שלא אומרים סליחות בשעות האלו)

כמובן שיש מקרים חריגים (תהילים על חולה, ערבי שבתות, אם זה אדם שיתבטל לגמרי אם לא י-רא בלילה וכו')

באמת שמעתי פעם מרוקאים שאומרים שאסור לומר תהילים בלילה...

יש לזה מקור? מה הטעם?
אז מה עם יש דינים?
אשמח להבין... תודה רבה...

אני חושבת שזה זמן שלא טוב לבקש בקשות כי יש דינים..
אבל תנ"ך לא שמעתי שאסור לקרוא.. תכלס זה אותו הדבר 
אבל עדין אם מישהו לומד למבחן בתנ"ך או לומד תורה  בלילה?..כי את זה כן מותר

לא לומדים תורה שבכתב בלילה (מהשקיעה/צאת הכוכבים עד חצות)

לפי הקבלה אסור לקרוא (לגרוס) תנך בלילה

ללמוד אין בעיה...

ואין בעיה לבקש בקשות (@השמחה שבלב)

ש(גם)בקבלה יש מחלוקות.

 

האמת שאני לא ממש בקי בעניין.

 

אשמח למקורות ממי שמכיר.

שגם אני לא בקי בזה.

אבל מצאתי את זה:

http://www.yeshiva.org.il/ask/42693?srch=1&cat=&search_in=2&q=%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%93+%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94+%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94

אז מה העניין של הדינים כמו ששאלו?

זה נכון שיש "דינים" לפני חצות, ומחצות זה יותר שעת רצון,

ובגלל זה אומרים לא לקרוא תנך בשעות האלה (אל תשאלי אותי למה).

אבל זה לא אומר שזה זמן לא טוב לבקש בקשות.

להלכה ביפתחי תשובה' באו"ח.
אמנם יש מתירים לקרוא תהלים, כי זה בקשות, כמו שכתבו לפניי, ויש מנהגים שבכלל לא הקפידו כמו האר"י, ונהגו לגרוס את כל התנ"ך.
על כל פנים, אם נוהגים כאר"י, אסור לקרוא השיר השירים' בלילה.

לגבי חלוקת הימים, לומר שה"ש 40 יום ברציפות, נראה לי שהיום מתחיל מהלילה, לכן אם אדם איחר את הקריאה עד סוף היום, עדיף לא לסיים אחרי שקיעת החמה, כי יש ספק אם זה כבר היום הבא.

גם כל הזמן אומר לנו את זה. הבעיה היא שאחרי ערבית הוא הולך לראות טלביזיה....
שאומרים דבר כזה צריך לדעת למי אומרים. צריך לדעת מה האופציות האחרות של הבנאדם מולך

מה זה לגרוס?
ועדיין לא הבנתי מה הקשר בין תנ"ך לדינים...

ושוב, מה הדינים מפריעים לתנ"ך?
למה גמרא מותר?

עכשיו מובן?

בעיקר אחרי ששמעתי את זה ממרוקאי בפעם האחרונה.

רצית לומר שזה קבלי חסידי יעני?

שזה לא דינים מלשון הלכה,

אלא דינים מלשון קפידה.

איזה בת אני... (ובכלל לא העלתי בדעתי שמדובר בהלכה)

אבל נכון שספרדים לא אומרים "דינים" במלעיל(?)

זה הזכיר לי את זה

של דינים הוא עניין בקבלה. המקרא הוא דין, ותחילת הלילה הוא זמן של דינים. אני רק כתבתי את המסגרת, לא תביני את זה, עד שתלמדי קבלה.

א. לא 'אסור'. החיד"א כתב בשם האר"י שיש להימנע.

ב. הסיבה היא שהלילה נתון לשליטת החיצונים (קליפות), ובגריסה קל להם להיאחז. ומכיוון שמדובר בתורה שבכתב שמעלתה גדולה אנו לא רוצים לתת להם פרס או משהו כזה.

(עריכה: ראיתי בבא"ח שהסיבה משום דינים כמו שכתבו לפני. אחפש בע"ה את המקור למה שכתבתי לפנ"כ)

(עריכה נוספת: בשער הציון כותב משום שהמדרש אומר שהקב"ה היה לומד עם משה מקרא ביום ומשנה בלילה.)

ג. החיד"א עצמו (אם אני זוכר נכון) כותב שמדובר רק כאשר האדם ילמד משהו אחר במקום לגרוס תושב"כ. אבל אם לא - אין להימנע.

ד. רבים כתבו שיש להקל בקריאת תהלים בדרך תחנונים, משום שאז זו נחשבת תפילה ולא לימוד תורה.

ה. רבים כתבו שיש להקל אחרי חצות משום שאז כוח הקליפות נחלש.

אומנם פיצלוש רציני אבל בהחלט מחכים..

מצטרפת לתודה שלך...