לפעמים אני חושבת
שאני עוד אתגעגע לתקופה המדהימה הזאת.
לא, איני שוכחת לרגע את החור העמוק בלב, את הקושי והבדידות.
אולם- יופי וקסם רב יש בזאת התקופה.
זוהי תקופה של לילות שכמעט ואיני מצליחה להירדם. ואם כבר נרדמתי, אז אני חוטפת תנומה. כבר לא ישנה.
לילות וימים של פרפרים וחששות, נעה בין שמחה, אושר וכיף לאכזבה ויאוש.
זוהי תקופה בה הלב אינו יודע מרגוע. לעיתים הטוב בולט ולעיתים החור בלב שורט את המתנות הרבות בהן בורכתי.
תקופה בה אני מגלה בכמה אנשים טובים אני מוקפת, שכל כך אוהבים אותי ורק רוצים שיהיה לי טוב.
תקופה בה אני מגלה את עצמי. מעיינות של אהבה שותפים אותי.
תקופה שבכלל יש לי זמן לשים לב לעצמי. לעשות חשבון נפש, לגלות את עצמי. לגלות כאב רב מנשוא ועם זאת עוצמות וכוחות שלא שיערתי שיש בי.
זוהי תקופה שבה הקשר עם הקב''ה כל כך חזק. הוא חלק ממני, מרים אותי ומחבק. שולח תובנות מדהימות, וכן, גם מכה בעדינות.
תקופה שכולי תפילה
בתקוה זאת אין בי דבר מלבד כמיהה חזקה ועצומה שמכאיבה כל כך וגעגוע בלתי פוסק,
אבל איתה ישנה הידיעה שיבואו ימים של רוגע, שלווה וטוב.
כל כך רוצה לגמור את התקופה
להיות אישה לאיש.
אולם, משהו בי גם רוצה לחוות את הצער, השמחה והטוב
לחוות את ייסורי האהבה.
)
