פורום הורות (עמוד 109)

הרצון לבית מצוחצח..מונע מהלב להיות צח

העניין של הבית המצוחצח.. אז היה חשוב לי להעמיד בפרופורציה

מצד שני גם הלב לא תמיד צח...

שעדיף שנלמד לסלוח לעצמנו..
לפעמים בית מצוחצח בא על חשבון ילדים, על חשבון עצמנו ומוביל לכעסים ומרמורים. הלב לא צח.

עדיף לנו ללמוד להיות עם לב צח- סלחנים כלפי עצמנו, חפים מתחושות אשם מיותרות
זה שהבית לא מצוחצח, לא אומר שכשלנו בהורות ובחינוך

שליבנו יהיה תמיד צח ונח עם ההתרחשויות של הדברים

מקווה שכעת הובנתי

אז את כנראה לי מכירה נשים כמוני

שהדבר היחיד שהלב שלהם לא צח זה אם לא מספיק הקשבתי לילדים, חיבקתי, נישקתי, חינכתי, לימדתי

בגלל כמה חפצים שעומדים על הריצפה/ספה/ שולחן הלב לא יהיה צח?

צריך להשלים את המנה גל כל פנים. גם אם נשכח פעם כמו שקורה בכל בית יהודי..

אם אין משהו זמין תקני - הייתי משתמש לאחר הרחה וטעימה

שאלנו רופא והוא ענה שזו בעיה לא פשוטה להפסיק טיפול ואז להמשיך. זה עלול לחסן את החיידקים (כמו 2 מנות חיסון, כי יש הפסקה באמצע שבה החיידקים עלולים להתאושש).

לכן צריך שרופא יחליט (אפשר טלפונית) האם, כמה ואיך להמשיך באנטיביוטיקה. למשל: יש מקרים שבהם 5 ימים מספיק - אמנם בקושי -. יש מקרים - כמו שהיה לנו, שהיתה דלקת מורכבת ובעייתית - שאומרים להתחיל את כל הטיפול מההתחלה. 

אם אין לך רופא זמין תתקשרי למרפאה ודברי עם האחות, ומן הסתם היא תחזור אליך עם תשובת רופא. אם לא - תנסי במוקד אחיות של הקופה.

אגב,אחת מהבעיות של העולם המודרני היא סטריליות יתר. יותר מדי נקי.
זה לא מאפשר למערכת החיסון של התינוק להחשף מספיק לגורמי מחלות ולכן עלול להיות מצב שבו מערכת חיסון של ילד שמקפידים על נקיונו יותר מדי תהיה חלשה יותר.
ועוד דבר- כמה שתשתדלי- התינוק לא יהיה סטרילי. מספיק שנישקת אותו וכבר יש לו מליוני חידקים על הלחיים.
שלא לדבר על תינוק שזוחל, שמכניס הכל לפה...אפס סטריליות....

סטרילי זה נטול חיידקים וויררוסים, וזה לא קיים בעולמנו בבני אדם. וכמו שאמרה בת 30, עודף סטריליות מסתמן כאחד הגורמים לעלייה בשכיחות מחלות מסוימות.

אני מסכימה שאחרי שהפעוט היה בגן או במעון עדיף לנקות, כי קודם כל אותי זה סתם מגעיל, ואצל ילדים מסתובבים כל הזמן כל הוירוסים והחיידקים שהם האופנה האחרונה בגן, ולא בא לי שאני והבת שלי נהיה חולות כל הזמן. אבל באמת זה פשוט קצת מגעיל..

(ממוצ"ש ועד היום) - והתקלח פעם ראשונה רק אתמול...

כך שזו באמת לא הוכחה

 

אשרייך שאת מצליחה לקלח אותם כל יום!

אני הגעתי למסקנה שחוץ מנקיות הגוף, יש גם ערך לשפיות הנפשית - שלי ושל הילדים. מכיוון שהם מאוד לא אוהבים להתקלח - אני מעדיפה לא להילחם איתם יום-יום על כך.

ב"ה, הם לא חולים מעבר לרגיל...

לק"י

והיינו רחוקים מלהיות מוזנחים....

את בן השלוש אני מעדיפה לקלח כל יום, בעיקר אם הוא מפספס
אבל לא בהיסטריה אם זה לא קורה.
בת השבועיים לעומת זאת זוכה למקלחת בערך פעמיים בשבוע. מקסימום אני מחליפה לה בגדים כשהיא מתלכלכת.

אני חושבת שבגילאים הקטנים שהם עוד לא לומדים לנגב טוב בשרותים (בגן הגננת לא טורחת לעשות את זה ) ולא שומרים על הגיינה נורמלית  אז זה ממש חובה לרחוץ אותם כל יום 

לבת שלי בת 9 אני אומרת לפעמים שלא נורא אם לא מתרחצים כל יום אבל רק בחורף בקיץ זה חובה!!!

ושוב אני באמת לא מסוגת לא לרחוץ אין אבל אין דבר יותר כיף מלהכניס ילד למיטה אחרי אמבטיה רוצים רק  לאכול אותם אז הם כאלה נקיים וטהורים...

לכל הילדים להתנקות היטב.

מי שמתאבד על משהו אחד מחפף במשהו אחר. צריך איזון בחיים

ומקצועי מאוד אבל דורש יותר סבלנות

אם את לא רגועה, ואת גם מציינת שהוא ביישן נראה לי שכדאי.
אני העברתי את הבן שלי באמצע שנה ואני ממש שמחה על זה. גם הגננת שלו אמרה שהכל בסדר והוא משתלב מצוין, אבל אני לא הייתי רגועה. בד''כ הוא ילד פעיל ואנרגטי והוא היה נראה לי קצת כבוי בגן וגם לא רצה ללכת בבוקר. העברתי אותו לגן אחר כמו שאת מתארת, קטן יותר עם אווירה חמה וגננת מקסימה, והוא פשוט פרח שם. לא הייתה לו שום תקופת הסתגלות ותוך שבוע הוא כבר היה רץ לגן בשמחה

שאם נלך על זה אז שהעירייה תאשר ושאכן נרגיש בהבדל

אצלי הוא היה יותר קטן, אז זה עוד לא היה גן עיריה. מה שתחליטי שיהיה לטובה בע''ה.

זה גיל כ''כ רך, רגיש,קריטי. כל חודש נוסף שיהיה לילד טוב יותר זה משמעותי.
לגבי הגננת, לפני שאת חושבת איך- תחדדי לעצמך את הנקודה שטובת הילד שלך היא מעל הכל. ואת תעשי את זה בצורה הכי נעימה שתוכלי- ואם בכל זאת היא תיפגע- אז אין מה לעשות.
את יכולה להתקשר אליה בערב, בזמן רגוע, ולהסביר את הענין נטו מצד הילד. בכלל לא מציגה. לתלות את זה במספר הילדים בגן, או בגורם אחר שלא קשור אליה. אפשר גם לקנות לה מתנה קטנה עם פתק תודה על התקופה שבה היה בגן שלה.

בהצלחה!!

אורולוג או רופא עור

רופא ילדים מספיק טוב

בתור התחלה הייתי שמה טיטול, ועליו תחתונים, זה מאפשר להם להפרד מהטיטול, אבל לא בצורה קיצונית

בהמשך אפשר לבחור ביחד תחתונים, משהו שהוא יאהב ויהיה לו נחמד.

פספס וברח לו? לא לתת לו תחושה לא טובה, בלי הערות והארות. פשוט להחליף בענייניות

לא לעשות מזה עניין. וכדאי מאוד להרפות..

אחרת הם מתאפקים, וגורמים לעצמם עצירויות קשות.

תרפו, וזה יבוא.. בהצלחה

לק"י

שיבקש טיטול כשיש לו צרכים גדולים.
אפשר לנסות לשים לו ושישב איתו על האסלה.

מאמינה שמתישהו הוא יפרד מהטיטול מרצונו.

שנקרא OSCILLO COCCINUM של חב' בוארון - מעמיד על הרגליים ממש.

אפשר לקנות בכל בתי המרקחת.

שימו לב עליה. רפואה שלמה

התינוקת יונקת? אם כן - זה מה שהכי מגן עליה.

מעבר לזה אין יותר מדי מה לעשות

לאוורר את הבית מדי פעם

ואפשר להסיח אץ דעתה עם סרט

אע"פ שאם הרעש הוא הבעיה היא כנראה לא הייתה מסכימה בכל מקרה. מסכה לא הייתי מצפה שתסכים, גם בלי רעש.

אולי אפשר לכסות את המכשיר בשמיכה עבה שתחסום את הרעש? הצינור השקוף מספיק ארוך בשביל להרחיק אותה מהמכשיר קצת ולנסות לטפל ברעש. בינינו - צודקת, הרעש לא נעים ודי מרתיע.. אולי אפילו אפשר להוציא את המכשיר מחוץ לדלת..

יש לו פתחי איוורור.

אז אפשר לנסות להוציא מחוץ לדלת או להכניס לארון..

וגם יותר מהירים מאינהלצית הבוכנה....
מתלבטת אם שווה לי כי זה עוזר לשיעולים ונזלות... זה מייבש את הליחה....
לשים טיפות מי מלח באף זה הרבה פחות אפקטיבי

עזר לנו עם הבת שלי כשהיתה קטנה יותר. עם אף סתום לא יכלה לינוק והיתה אומללה מאד. ועם האינהלציה עם המוצץ היא מיד נרדמה, עם הרעש והרעידות. זה דווקא הרדים אותה.

אצלנו עובד טוב ומסיח את דעת הילדים

כדאי לשים מי מלח באף. ולא דרך האינהלציה.

אבל היום פתרתי את הבעיה. ישבתי עם האילציה דולקת ועשיתי עליי. אמרתי לה שזה בשבילי. ואז הקראתי לה מלא סיפורים כשהיא צמודה אליי

 

נשמע שביתך גדולה, בת כמה היא?

לפעמים מפספסת יום, לא יותר..
אולי אפשר להעיר בעדינות, אם היא תקבל את זה בהבנה והנושא יעלה

אבל אני רוחצת את התינוק שלי פעם פעמיים בשבוע. ככה עשיתי עם כולם.
הוא לא מסריח ומעולם לא היה. יש לו ריח טוב של תינוק מתוק ושל בגדים נקיים.
אולי התינוק שהרחת פולט הרבה ולכן כן צריך יותר אמבטיות.
אבל בעיני זה נורמלי לגמרי.
ולגמרי מבינה שאין זמן כל יום, כי גם ככה יש עומס של מקלחות, ארוחת ערב והשכבות.
שלי גם לא אהבו אמבטיה בגילאים צעירים אז זה סתם התעללות מיותרת לקלח כל יום.

תינוק צריך מקלחת אז נכון שאולי לא חייב כל יום אבל לא להתקלח משישי עד שני או שלישי נראלי ממש ממש מוגזם.. וכשאני מפספסת יום מקלחת אצל הקטן ישר מריחה עליו..

תינוק צריך להיות נקי, זה נכון.
אבל זה לאו דוקא אומר מקלחת כל יום.
אפשר לשטוף את איזור הטיטול מדי פעם.
אפשר להחליף בגדים כל יום ואפילו יותר אם צריך.
אבל לאו דווקא מקלחת.
האמת שאני לא רואה הבדל גדול אצל התינוק שלי בבוקר שהיתה לפניו אמבטיה או לא.
גם ככה צריך להחליף טיטול ובגדים. ואחרי שנקי ולבוש הוא נקי ומתוק באותה מידה...

אבל זה הגיוני לקלח פעמיים בשבוע בחורף תינוקת שעוד לא זוחלת.
ריח יש מפליטות וזה יכול לקרות גם חמש דקות אחרי מקלחת.
אצלנו בעלי רוחץ בכיור פלג גוף תחתון כל פעם שמחליף טיטול אז זה יוצא פעם ביום לפחות
אבל חלק עליון ובעיקר ראש זה פעמיים בשבוע אלא אם אני צריכה לצאת איתה למקום שיחזיקו אותה הרבה.
קרה לי שקילחתי אותה ערב קודם או אפילו באותו בוקר כי רציתי לצאת ושיהיה לה ריח נעים ואחרי שעה היא פלטה/ עשתה בטיטול והריח חגג...
היא תינוקת הכל טוב.

וכד'... ולא מזיעה, לא סוף העולם בעיני ולא רואה בזה הזנחה.

אני מקלחת כל יום. קורה יום פה יום שם שמפספסים, לא יותר.

אני אוהבת שהילדים נקיים. במקרים חריגים שלא התקלחו קשה לי עם זה . לכן גם בחורף משתדלים לקלח כל יום.
לא נראה לי שיש בעיה בריאותית לקלח פעמיים בשבוע, כך עשו פעם כשלא היו מים חמים בברז.
התרגלנו לרמה גבוהה יותר של הגיינה ולכן להרבה נשים זה מפריע.
אם לבת דודתך זה לא מפריע שתעשה כרצונה.

אצלי בהתחלה כמעט ולא הרגשתי צורך לקלח, התינוק ינק, לא פלט ולא התלכלך, ומצד שני צרח בהיסטריה כל פעם שהפשיטו אותו למקלחת - אז למה?
לעומת זאת, עכשיו בגיל שנתיים (ובזמן גמילה לא מבוססת בעליל) אני מרגישה לפעמים צורך לקלח פעם ביום או יותר. והילד משחק ונהנה

אז זה לגמרי תלוי. סמכי על התחושות שלך ותחשבי על טובת הילד (טובת האם נכללת בזה גם

זה לגמרי לגיטימי שלא נעים לך להחזיק אותה - אז אל תחזיקי אותה. זה הכול. ותשאירי לאמא את השיקולים שלה איך לגדל את הילדה.

וגם זה בגלל התחושה שלי שהם צריכים להיות "סטריליים" יותר.

מגיל מסוים (נגיד שלושה חודשים) - הילדים שלנו מתקלחים כל יומיים, אלא אם כן יש מקרה חריף של פספוס.

ואני ממש מבינה את בת-דודה שלך - הייתי במצב דומה (תאומים פצפונים ועוד שני ילדים בני שלוש וארבע וחצי), וזה היה קשה - גם כשלא התקלחו כל יום... (לא פלא שלימדתי את הבכורה שלי, ואת השאר אחריה, להתקלח לבד כבר בגיל הזה...)

כנראה שהיה משהו מסוים שגרם לתינוקת של בת-דודתך להיות מסריחה באותו זמן. או שהיא סובלת ממשהו קבוע שמביא לריח לא טוב. כי תינוק שלא זוחל ולא אוכל מוצקים - אין סיבה שיריח לא טוב גם אחרי כמה ימים בלי מקלחת...

הם רגישים יותר, למה לייבש להם את העור

 

לגבי התינוקת המדוברת, זה שהיא במעון עד ארבע כל יום אומר שהיא חוזרת מלוכלכת למדי. אחרי מעון הייתי מקלחת. אחרי יום שהבת שלי היתה בבית כל הזמן או יצאה איתי מרגישה פחות צורך לרחוץ.

מהמעון והגן הם חוזרים לפעמים ממש מלוכלכים!! והייתי אומרת אפילו מזוהמים..

כמו שאמרתי - זו סתם תחושה שלי...

לק"י

בגיל גדול יותר, כשהם עוד לא ממש מתלכלכים, יום כן- יום לא כנראה.

ואנחנו גרים בקראוון וקר. אז יוצא שאני מקלחת בין פעמיים ל3 בשבוע.
והיא נקייה כי מחליפים לבגדים ריחניים ואם צריך אז מנגבים במגבונים והכל טוב

יש לי פנקס חיסונים שהייתי תינוקת
כתוב בו למטה (לא מדייקת) רחצי את תינוקך מידי יום תינוקך יהיה בריא ורענן
(זאת העצה שנתנו בשנות התשעים)

קורה שהוא נרדם לפני שקילחתי, ואז- או מקלחת בבוקר (עדיין בחופשת לידה... ), או מדלגת.
ברוך ה', יש לי 10 ילדים, עם כולם נהגתי כך.

שהרבה יותר נעים לטפל בילד שמריח נעים ומטופח מאשר אחד שלא התקלח- והצוות יודע לזהות ילד שלא התקלח.
ולגבי מגבונים- לך זה נעים להשתמש במגבונים?! זה שימושי אבל זה לא הפתרון. אנחנו מהילד הראשון כל החלפה אפילו רק פיפי עם מים.רק בחוץ מגבונים.

מה עשיתם בחורף ובשבת?
כל החלפה הדלקת בוילר (בחורף), מילאת אמבטיה, הורדת את כל הבגדים ורחצת אותו???

ולרחוץ בכיור,
ככה אמא שלי ובעלי עושים,
אני אישית לא מסתדרת עם זה- הלוואי

אצלי לכולם יש עור רגיש וכשהיא קטנים מאוד המגבונים עשו להם גירוי ולכן השתמשתי בהם רק בחוץ.
הורדתי רק חלק תחתון ושטפתי בכיור, מתחת לברז. בימים שלא היתה שמש הדלקתי דוד ודאגתי שיהיו מים חמים כל הזמן( מדליקים לחצי שעה ויש מיים חמים למקרה הצורך.) בשבת שוטפים עם נטלה שמערבבים בה מיים מהמיחם עם מיים מהברז, ואז כדאי שמישהו יעזור.
עשיתי זאת רק בחודשים הראשונים. וחוץ מזה משתדלת לקלח כל יום. אם יום אחד לא יוצא , לא נורא. אבל מעדיפה כל יום.
לעצם השאלה, אם לבת הדודה שלך לא מפריע , זה עניין שלה.

אני תוהה איך היא מסתדרת כשהילד מנוזל כולו / מרייר / מתלכלך באוכל / ממלא טיטול... ועד כמה היא מצליחה לתת לילד יחס נעים במצבים כאלה... 

 

כשאני טיפלתי בילדים זה לגמרי לא הזיז לי. ב"ה.

 

בגלל שאת עובדת עם ילדים, חשוב לי לשמוע

 

אם כל סט הבגדים שלו חדש מהבוקר ומריח כביסה, שער נקי ומסורק. פנים וידים שטופים.

אז איך את מזהה ילד שלא התקלח?

ויכול להיות ילד שלא התקלח ומריח כמו ילד שהתקלח.
אין לך באמת דרך לדעת...
גם ילד מקולח ונקי יכול לעשות צרכים בלילה או בבוקר ולאכול משהו מלכלך כשהוא קם או לזחול ולמצוא משהו בריצפה...

מקלחת, קצת "התעמלות" ומשחק אחר כך (זה הזמן שמגיל קטן הוא היה מתפקע מצחוק וזה היה ממש כיף ככה לפני השינה), בגדים נקיים וטיטול נקי ולישון.

דווקא כשהם גדולים, בחורף זה 4 פעמים בשבוע (בקיץ כמעט תמיד כל יום), אבל כשהם קטנים, גם בחורף אני לא מוותרת, תהליך השינה הרבה יותר קל, הם מותשים אחרי המקלחת, המשחק וההלבשה.

וגם אצלי הם צורחים בשבוע הראשון, אבל לומדים להנות מזה מהר מאוד, אני ממציאה להם שירים וזה נהיה כיף.

באחרון, לא היה לי כוח כל פעם להכין בוילר מראש, אז קלחתי בכיור, יחסית רחב, שיש לנו בחדר אמבטיה - רק להרתיח קומקום, ולהוסיף עוד קצת מים מהברז - וזהו - יש אמבטיה...

 

אני לא בטוחה שמבחינת נקיות - באמת היה צורך.

במקומות מלוכלכים מדי.
יכול להיות שהיה במקרה מלוכלך אבל לא קשור לדעתי לחלוטין לתדירות המקלחות.

זה מייבש את העור והורס את השיער.
אבל להגיע למצב שצריך מסיכה זה באמת לא לעניין .. למרות שייתכן שזה פשוט יחד עם נטיה להתלכלך ושום אמבטיה לא תעזור.
וגם - הכי חשוב אימא רגועה. ואם אמבטיה באה על חשבון שלוות הנפש שלה-לא שווה.

מלוכלכים. במים יש הרבה כלורין. מיבש את השער ןאת עור הראש. המים החמים אינם בראים ללחץ הדם אפילו לתינוק . הבטיה צריכה לעורר לא להרדים, אם הם נרדמים זה לא הכי בריא. כמו להיות בברכה או בים .בכול יום זה מכביד על כלי הדם וצנורת הדם. לא כופת רק חומר למחשבה ולעשות חיפוש בגוגל.

גם אני עם שלושה קטנים ומקלחת כל יום.

 

הם יותר רגועים וגם ישנים יותר טוב. ולא חיב אמבטיה מלאה מהר רוחצת בכיסא אמבטיה .זה לוקח חמש דקות

אם התינוק בבית אני מבליגה יום אחד

אם כן, יהיה יפה מצדך לספר להם. אם לא - את לא חייבת לספר.

גם אני הייתי בסיטואציה כזאת, לא רציתי לספר ואמרתי מאד פשוט וברור שאני מסתדרת ולא מצפה לעזרה מיוחדת גם אם תהיה ברית בעז"ה.

תכל'ס אין בעיה לארגן ברית בשבוע. יש נשים שבכוונה לא מבררות בהריון אם יש להן בן או בת ואם נולד בן מארגנים את הברית אחרי הלידה.

בסה"כ צריך לסגור עם מוהל ואולם. זה הכל.

אם אתם אשכנזים אז יש גם "שלום זכר"

לסנדק מספיק להודיע אחרי הלידה. אין לו התארגנות מיוחדת מראש.

אם מעונינים במוהל מסוים כדאי לדבר איתו מיד אחרי הלידה לשריין את היום.

 

אולמות אם מעניין אותך לבדוק מחירים את יכולה כבר עכשיו להתקשר ולברר ואחרי הלידה לסגור עם אולם.

 

שלום זכר - אפשר לקנות מראש שתיה, פיצוחים, כלים חד פעמיים. אפילו עוגות/רוגלאך וכאלה אפשר לקנות ולהקפיא בשקית אטומה היטב. אם מקפיאים מיד זה שומר על הטריות.

למיטב זכרוני גם חומוס אפשר לבשל מראש ולהקפיא.

בבן הראשון לא סגרנו מוהל מראש, ורק אחר כך התחלנו לברר.
עד שביררנו כבר לאף אחד לא היה זמן פנוי לאותו היום וזה היה ממש מלחיץ
בבן השני כבר שמרתי את מספר הטלפון של המוהל בפלאפון של בעלי והוא התקשר אליו ממש אחרי הלידה לשריין תאריך
חוצמזה אולם או מקום זה נראה לי בקטנה,
וגם מה ללבוש, אפאחד לא מצפה ממך להיראות מליון דולר שבוע אחרי לידה. אני קניתי משהו שטישטש איפה את הבטן יומיים לפני הברית.
בשעה טובה, לידה קלה בידיים מלאות!

זה פרטי שלכם - רוצים תגידו, רוצים לא. צריך להתרגל להבחנה עדינה מה בין רשות היחיד למה שמעבר. ובמה רוצים לשתף.

 

לא צריך "להתכונן" לפני לידה. זה לחץ שווא שלהם. אולי נכד בכור, אז חושבים כך. זה לא כך.

מה עשו בלי אולטרסאונד ומידע לפני הלידה?..

 

ב. מצד האמת - לא צריך להתארגן על שום דבר לפני הלידה. חוץ מלהחליט ביחד - את ובעלך - על שֵם... וגם זה לא קריטי. יש שמונה ימים...

 

אחרי הלידה, קודם כל הירגעות שלך. אל תחשבי מיד "מה עם הברית". בעלך, מן הסתם, ילד גדול.. אתם יכולים לחשוב ביחד לפני כן, לשם שמיים, על "סדר פעולות" אח"כ, אם נראה לו שזה חשוב עבורו.

 

קודם כל, עוברים בנחת, בעז"ה, את הלידה.

אח"כ, פונים למוהל - אל דאגה, אף אחד לא מזמין מוהל "לפני הלידה".. לאף אחד אין ביטוח שתהיה ברית ביום השמיני (אם אתם רוצים, אתם יכולים לחשוב מראש מי הייתם רוצים כמוהל, ושבעלך יתקשר אחרי הלידה, אם הברית אמורה להיות בזמנה).

 

סנדק, אם זה מישהו מהמשפחה (וראוי מאד מישהו מהאבות), בימים הקרובים לברית. אם איזה מישהו אחר, שיכול להיות "תפוס" אז, אז לבקש כמה ימים לפני הברית.

 

כל השאר, לא סיפור. עושים הערכה כמה אנשים בערך מגיעים. מחליטים על מקום. מזמינים קייטרינג (כדאי, אם אפשרי), או שהמשפחה מכינה.

 

שבת לפני הברית, יש מנהג של "שלום זכר". ליל שבת, מגיעים אנשים, דברי תורה. קצת כיבוד. כולם אחרי סעודת שבת..  אצל ספרדים, "ברית יצחק" בלילה לפני כן. גם לא סיפור גדול מבחינת התארגנות.

 

העיקר, הכל בנחת, בשמחה של מצוה. לא לתת להכנות להאפיל על גודל הענין של הלידה ושל הברית, אלא להעצים את השמחה.

 

 

הצלחה רבה. שיהיה בשעה טובה ומוצלחת ובמז"ט.

 

 

 

 

וכללה אירוח ולאחד ביום רגיל לחלוטין - אין יותר מידי דברים שאפשר לארגן לפני הלידה.
לידה השבת זו התארגנות אחרת מלידה ביום חול.

מה שכן יש כמה דברים שכדאי לעשות לפני:
1. לברר על מוהלים ושהמספרים יהיו שמורים לך. לפחות 2 שיהיו מרחק הליכה למקרה של ברית בשבת.
2. לברר על קייטרינגים ולשמור את המספר במיוחד אם את צריכה כשרויות מיוחדות (למשל אם יש במשפחה חרדים/ חב"דניקים או ללא קטניות בפסח).
3. לחשוב על אופציות לאולמות ולשמור את המספר של האחראים.
4. להחליט עם בעלך עקרונית מה עושים במצב של ברית בשבת/ חג (לך חג כנראה פחות רלוונטי).
5. להחליט אם עושים שולם זוכר/ ברית יצחק/ קריאת שמע שעל המיטה ואיך. אנחנו ויתרנו על השלום זכר. אנשים כבר לא באים, באח בשעון קיץ.
קריאת שמע שעל המיטה אני הודעתי רק לשכנים וקנינו טרופיות- הכי פשוט. אם הברית בשבת הקריאת שמע בערב שבת.
6. בגדים- קשה לדעת מה יהיו המידות.... כדאי לקנות בגדים שיתאימו "לכל מצב" לרב יש כאלו מההריון.
7. לקבוע לפני מי הקוועטר .
8. הכי חשוב- לחשוב על שם לפני אבל בלי "התחייבות".

קוועטר = סנדק??
בגדים כן קניתם לפני?

שולם זוכר - ברית יצחק - ק"ש שעל המיטה - זה תקף גם לספרדים? או רק ברית יצחק?
באה מבית אשכנזי ובעלי לא יודע מה נהוג :/

קוואטער= הולכה לברית.
סנדק= מי שאוחז בתינוק בזמן הברית.

שולם זוכיר= בערב שבת לאחר שנולד הבן באים לברך ולדרוש בשלום היולדת, היילוד, האבא...(אשכנזי).

ברית יצחק= בערב שלפני הברית מתכנסים בבית הנימול וקוראים נוסח מתוך הזוהר בדרך כלל (ספרדי).

קריאת שמע= ילדים מגיעים בערב שלפני הברית למיטת הנימול וקוראים ק"ש סמוך. (אשכנזי)

כל האמור תלוי במנהגים וכד', יש שנהגו לעשות דברים שונים.
מזל טוב.

ובשניהם, לא הכנו כלום לפני. רק ידענו עקרונית איפה אנחנו רוצים את הברית- ישיבה/יישוב שלנו. וגם זה יכול להשתנות.

שם החלטנו סופית ערב לפני.

מוהל- באחת הבריתות ידענו מראש, בגלל סיבה ספציפית שרצינו מוהל מסוים. אבל בכל מקרה אין מה לדבר עם אף אחד. אף מוהל לא סוגר כלום יותר מ8 ימים לפני הברית.

מה שכן אתם יכולים לחשוב, מי ואיך תממנו, ומה הסטנדרט של ההפקה, כדי שלא תופתעו פתאום.

מה שחשוב, כמו תמיד, להיות בראש אחד שני בני הזוג. את הדיונים והמחשבות על מה אתם רוצים תעשו ביחד רק שניכם, ותגידו להןרים את המסקנה הסופית או המחשבות שלכם כזוג.

שיהיה בשעה טובה, בבריאות ובידיים מלאות!

בהחלט עזרתם

קודם אכתוב לך , מה לדעתי את ל א יכולה לעשות. את לא יכולה להשפיע על מה שקורה אצלו בתוך הבית. להעיר להורים שלו- רק ירגיז אותם ויחמיר את המצב. להתלונן לרווחה- נראה לי לא כדאי, אלא אם כן הוא סובל מאלימות קשה.

מה שאת כבר עושה נכון זה לחזק אותו , לתמוך בו ולהיות בשבילו דמות משמעותית שהוא יכול לפרוק ולהתיעץ איתה.
השאלה אם יש לך קשר לבית הספר שלו . אם כן - את יכולה לגשת ליועצת בלי ידיעתו ולספר את הסיפור. אולי היא תעזור לפחות במה שנוגע להתנהלות החברתית בכיתה.

אם את גרה קרוב- הבית שלך יכול להיות בשבילו סוג של מקלט. הכוונה כמובן לא שהוא יברח מההורים שלו אליך. אלא שיידע שיש מקום שהוא יכול להגיע אפילו לשעה בשבוע. ושם יקשיבו לו, יכילו אותו ויתמכו בו.

לצערי לא לכולם יש משפחה נורמטיבית, אבל ילד צריך לפחות מבוגר אחד משמעותי שיאמין בו ויתן לו דוגמה של התנהגות נורמלית.

במחשבה שניה, אולי יש דמות רבנית או אחרת שההורים שלו מעריכים ומכבדים ואפשר לפנות אליה. אבל בזהירות גדולה , שלא ייצא מזה נזק.
ואולי אפשר דרך אותו אדם לתת להורים רעיון לשלוח את הילד לפנימיה, אולי שם יהיה לו יותר טוב. למרות שממה שסיפרת נראה שהם לא יסכימו.

המון הצלחה!

זאת אומרת יכול להיות שהוא מחונן?

לפעמים ילדים כאלה תופסים גם את החיים אחרת, הם רואים הכל בשחור לבן, והם הצודקים והעומדים על שלהם, ולכן יכולים להראות יותר כמתחצפים. מבחינה פיזית - הם יותר גמלוניים כאלה - התנהלות איטית יותר, חלמניים, דבר שיכול לשגע את ההורים. גם מבחינה חברתית לא קל להם...

אולי דרך זה, אפשר להכנס ללב האמא, שיועצת שמבינה בילדים מוכשרים (לנו יש יועצת של מחוננים ממש טובה), תסביר לה איך הבן שלה מגיב ומרגיש ואיך כדאי להתנהל איתו. דרך המוכשרות שלו - אולי האמא תקבל יותר ותוכל גם להשפיע על האבא...

 

לא בטוחה שזה יעזור, אבל זה כיוון. ויועצת כזו יכולה גם לעזור לו להתנהל יותר נכון מול החברים וגם מול ההורים אם הוא יבטח בה.

 

באמת בעיה להתערב להורים עצמם, אם זה לא ברמה של רווחה.

אלא, שלצערנו הרב, הרבה פעמים הטיפול שלהם כ"כ שלומיאלי, שרק מוסיף נזק. בכל מקרה, אם יש אלימות פיזית, יותר מסטירה, ברמה שעלולה לסכן מיידית - חובה לפנות ללשכת הרוחה או למשטרה.

אם מדובר רק בדברים שהצגת, אמנם לטווח ארוך הם מזיקים יותר, אבל אינם סכנה מיידית.
כדאי לעודד את הנער (בן 14 זה כבר לא *ילד*, אולי כאן מתחילה הבעיה), לפנות לעזרה. אפשר למחנך או ליועץ בבית הספר. יתכן שעדיף לרב בקהילה, דמות מהמשפחה הרחוקה וכד'. צריך למצוא את האדם המתאים להיות כתובת לילד.
גם את יכולה לפנות לרב אם יש, או דמות אחרת מהסביבה.
יישר כוח גדול

נראה לי שהכי נכון זה להוציא אותו לפנמיה.אפשר לפנמיה שיש בה יכולת להתמקצע בתחום מסוים שהאמא רוצה ואז יהיה קל יותר לשכנע אותה.

בתנאי שסומכים עליו. לפחות שהוא יתערב בסיפור עם וואצאפ.

אולי מישהי בגיל של אימא שלו תזמין אותה לסדנה בנושא הורות. או למצוא מישהו שהם מכבדים וינסה להשפיע. 

נשמע שילד משתף את אימא ואחות במה שקורה לו בבית ספר ומשתף גם אותך במה שקורה לו בבית. זה אומר שיחסים שלו עם אימא די בסדר. 

כדאי להסביר לילד שלא צריך לעצבן את ההורים , להגיד לו שהם לא צודקים אבל הם אנשים זקנים ועדיף לא לעצבן אותם. 

עוד נקודה. אני מכירה ילד שאהב לעצבן הורים ולראות איך הם צועקים ומשתוללים. יש ילדים גם שנוהגים לספר להורים או למישהו אחר סיפורים מומצאים כדי שירחמו עליהם. למה אני כותבת את זה? כי אם הורים באמת מפחידים אז ילד לא יעז לעצבן אותם כל הזמן ולא ישתף אותם בחוויות שלו. 

האם ילד עושה משהו בבית?מנקה אחריו?  הוא ילד גדול ואימא משום מה מסיעה אותו, אימא אחראית להעיר אותו, אימא אומרת לו לעשות שיעורי בית... יש מצב שבגלל זה אבא מתעצבן. 

אין לי יותר מדי עצות, אבל כדאי לטפל בזה כמה שיותר מהר.

מכיר מקרה כזה (הרבה פחות חריף אפילו) שהבית התפרק, ההורים התגרשו והילד נכנס ויוצא מאשפוזים פסיכיאטריים כי הוא הדרדר לדיכאון חולני

שה' ישלח לו רק טוב בע"ה

הרשלנות של ההורים האלה היא סכנת נפשות כפשוטו. הם יתנו על זה את הדין כך או אחרת. כיוון שהוא בן 12 עוד אפשר להציל משהו מהחינוך שלו אבל רק אם הרווחה תנער אותם היטב ותעמיד אותם במקום. 

את יכולה לעזור בכך שתפני להנהלת בית הספר שלו ותבקשי פגישה בלי דיחוי עם הפסיכולוג האחראי מטעם העירייה. 

כמו שכתבו מעלי, הטיפול של הרווחה יכול להיות מאד שלומיאלי. אבל אם המשטרה תהיה מעורבת עם כל ההשלכות הפליליות, ההורים בעצמם יבקשו טיפול מקצועי.

 

 

 

 

הם יכולים לעזור בטיפול ותמיכה גם לילד, גם לאבא ולכל המשפחה

כמו שכתבת כאן תכתבי או תדברי איתו אם זה אפשרי. בטלפון, מייל או אמצעי אחר.

מצד אחד אי אפשר להשאיר את המצב ככה, לא תעמוד על דם רעך. מצד שני לא צריך להתחיל מהתותחים הכבדים.

הרבה כלים עומדים לרשותך ולרשותו גם בלי לערב את הילד.
עשי כחוכמתך לגבי עירוב של אח/אחות גדולים, אמא או משפחה מורחבת אם שייך.

מה שלכאורה את יכולה לעשות - 

 

זה פשוט לחזק את הילד.

 

לומר לו שהוא טוב, מוכשר. להסביר שלהורים שלו יש רצון טוב - אבל יש להם כמה וכמה טעויות. יש כאלה הורים, שרוצים לחנך היטב - אבל לא בדיוק מבינים איך עושים את זה, ואז יוצאים גם דברים עקומים.

לומר שיקח את הטוב - וישתדל כמה שאפשר להתעלם מהרע. להסביר שכאשר הוריו אומרים לו ביקורת, זה לא שהם באמת חשבו על זה. תסבירי מה שכתבת כאן, שלאבא קשה עם הפרנסה ועוד, שהאמא "מצפה" ממנו, אז לפעמים שוכחת שיש מה שהוא רוצה, לא רק מה שיא מצפה.

 

העיקר, תוסיפי ביחס אליו חיזוק והערכה. באופן שממש יאמין בכך. תראי לו את הטוב שבו. שלא יתייחס לאף נסיון להחליש אותו, זה שקר.

 

בנוגע לחברים - מיד לערב את המורה, לדרוש שינקטו צעדים חד משמעיים כלפי הילדים שהזכרת, שיכריחו להתנצל בפני הילד. שיזהירו חד משמעית מי שינסה שוב להקניט אותו.

אפשר גם ליידע על המצב בבית. לפעמים יש למורה יכולת להשפיע על ההורים. אם כי במצב כזה יתכן שהם לא יקבלו, ולמרות זה יתכן שבאיזה מקום הדברים ישפיעו. 

 

אם יש מישהו - רב וכד' - שיש לו השפעה על ההורים, אז יש מקום להסביר לו מה שקורה, אולי יוכל לבעקיפין לגלגל שיחה בנושא, ולגרום לשינוי כלשהו.

 

ה' יעזור

כמו שאמרת שאת עושה, זה לדעתי הדבר הכי חשוב ומועיל שאת יכולה לעשות. מ2 סיבות. 1. א"א לשנות אחרים בלי שהם פתוחים לשינוי לא משנה מה תעשי. 2. אם תחזקי אותו הוא יוכל להתמודד בע"ה עם כל מה שהוא יצטרך בחיים, היום זה ההורים והמשפחה ומחר זה יכול להיות משהוא אחר.

אשרייך ובהצלחה!

רק לנקודות שהעלית שהוא אמר: יש פה מחשבות אובדניות!! חייבים לדווח למורה/יועץ ביה"ס וכד'. חייב שמישהו מקצועי ידבר איתו ויבדוק כמה המצב חמור. לדעתי כשזה יטופל ע"י גורם מקצועי, אז יטופל גם כל השאר, כי יחפשו את השורש והמקור למחשבות הנ"ל

איכס.....

מסכן הילד..... פשוט לבכות.

הלוואי היו לי האמצעים לאמץ ילדים כאלה ופשוט לאהוב אותם אהבת אמת.

יש חוק המחייב כל מי שיש לו חשש סביר על אלימות לקטין לדווי לפקיד סעד או משטרה. אפשר גם עוס.!!!!

חובת דיווח (תיקון: תש"ן, תשנ"א, תש"ס)

א. היה לאדם יסוד סביר לחשוב כי זה מקרוב נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה על האדם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד סעד או למשטרה; העובר על הוראה זו, דינו – מאסר שלושה חדשים

קישור:

חובת דיווח

ואני מציע לא לכתוב כאן "איומים" בנוסח "העובר על הוראה זו"....

 

אם היא היתה רוצה לשאול מה צריך לעשות מבחינת ה"חוק", היתה שואלת בפורום של משפטנים.

 

יש כאן שאלה מהותית (וגם כבר לא אלימות פיזית), מה יכולה הכותבת לעשות ביחס למצב המורכב הזה, עם מקסימום תועלת ומינימום נזק.

 

אני מאד מציע לה לא לשמוע אוטומאטית לעצות כאלה, ממי שאינם מכירים את כל המצב לאשורו ואת הנפשות הפועלות ומה יכולות להיות השלכת של כל צעד שם.

העתקתי את כל הציטוט.העיקר היה חובת הדיווח ממש לא העניים זה שיש מאסר וכות וחוצמזה שהתכתבי איתה גם בפרטי. לפי מה שכתבה יש אלימות פיזית(אם טעיתי וזה לא המצב קבלו סליחתי.
ואם יש- אז חובת הדיווח חלה גם חלה.

אם עניינית המצב מכריח לדווח למישהו, עושים את זה גם בלי "חוק".

 

ואם לא - אז לא ה"חוק" הזה, הוא שיצדיק לדווח.

נשמע שחלק מההתמודדות באה במסגרת ביה"ס והיא יכולה לעזור גם בתחום המשפחה (אם היא יועצת טובה)

לגבייך, ואני אומרת מנסיון כואב שראיתי, אם את צעירה (בת שרות או גיל 20 ככה)
אל תצרי איתו קשר רגשי מדי, זה ישמע לך פרנואידי אבל זה ממש מציאותי,
ילדים בגיל הזה למשפחות שגם ככה המודל המשפחתי לא בריא, והמצב הנפשי לא פשוט,
בהתחלה זה ירגיש לך ולו כמו קשר של אדם מבוגר ואחראי עם נער הזקוק לעזרה,
אבל אח"כ זה יכול להכניס את הנער לבלבולים מיותרים, בכל זאת את אישה וגם ככה הכל מבולבל אצלו וזה גיל שמתחילים הורמונים,
והבעיה היא שאם זה יקרה עד שתשימי לב זה יהיה מאוחר מדי כי כשתיקחי צעד אחורה פתאום תיעלם לו הדמות שהוא סמך עליה מה שיגרום לו לעוד משבר מיותר.
לכן עצתי היא לשים לב לא להיות יותר מדי בשבילו, מראש לשמור על דיסטאנס וגבולות מסוימים, לא לתת לו מקום להיחשף נפשית בפנייך יותר מדי כי זה מה שגורם לקרבה ולבלבול.
אם יש דמות גברית חינוכית שאפשר להצמיד לו זה עדיף עשרות מונים.

תבדקי טוב את האפשרות לשתף את האחים שלו אולי מי מהם יוכל לדאוג לו. (לפעמים כשאדם חינוכי זר מדבר עם האחים זה מטלטל אותם ופותח מקום לשינוי מהמקום הטבעי הכי קרוב)
גם אם כרגע נראה לך שהם חסרי רגישות/ אכפתיות, מאוד יכול להיות שאם את תדברי איתם כבוגר לבוגר הם יקחו אחריות ויעזרו.
(קרה לי המון פעמים כבת שרות לעשות את המהלך הזה וזה מדהים, כי אחים זה משהו שנשאר איתך תמיד (גם אם לא אינטנסיבי) ולא לתקופה מסויימת כמו חונך)

בהצלחה רבה!

יש המון אנשים או אפילו אוכלוסיות שלמות שפשוט לא מדברות נקי. הם חייבים קללה בכל משפט וחזיר וחמור זה עוד בעדינות. ככה הם מדברים, ככה הם מתנהלים. מה עובד סוציאלי יעביר את כולם חינוך מחדש? אם הם ירצו להשתנות זה תהליך ארוך ומורכב, וגם תלוי בסביבה. 

 ועובד סוציאלי זה רולטה רוסית. בעקבות טיפול בקרוב משפחה שלי פגשתי מלאכית ופגשתי כזאת שאין לי שום דבר טוב להגיד עליה, רק הרבה רע. 

חוץ מזה כשהורים מרשים לילדיהם הכל והם נהרסים אף אחד לא אומר לפנות לרשויות. מישהו יגיד לפנות לרשויות כשהורים מרשים לילד להציק לכל השכונה, לישון עד צהריים או מאכילים אותו ממתקים כשהוא גם ככה בעודף משקל רציני? בשני המקרים יש נזק חמור ובשני המקרים הורים אשמים.  

בוודאי במקרה שהורים מרשים לילד להציק לילדים אחרים

כשרצחו רוז פיזם אף אחד לא שם לב וגם לשתי משפחות שרצחו ילדים בעקבות זה. ואימא אחת הייתה עם נכות נפשית. ואבא שהיה יוצא ונכנס מאשפוזים נתנו לו להיות עם שלושה ילדים לבד. 

אחות של חברה שלי הייתה נערה שמחה ומצליחה אבל לאימא שלה שהייתה אלמנה עולה חדשה הציעו פנימיה. היא הסכימה. כעבור שנה ילדה חזרה הביתה עם פער לימודי, מרירה, מעשנת כבדה ובהריון בגיל 15. ואני מכירה אותה מאוד מקרוב, היא קטנה ממני בשלוש שנים, היא הייתה לגמרי במקום אחר... אגב בחור שממנו נכנסה להריון מבלה את שנים האלו בכלא לסירוגין. מאז עברו 12 שנה...

ומה הלך בתוכנית נעל''ה, במיוחד חילונית, פחד, פחד, פחד. .. איפה היו כל הפסיכולוגים ועובדים סוציאליים? 

אני גם מכירה עוס''ית טובה שהתמקצעה בפגיעות בילדים אבל כשילד שלה עבר פגיעה בבית ספר היא לא שמה לב במשך שנה שלמה למרות כל הסימנים עד שילדים אחרים לא התלוננו...

כנראה יש איזו בעיה בהכשרה או בקביעות שהם מקבלים במקום העבודה

 

הייתי שמחה לנסות לענות קצת, את מעוניינת?

(עונה בתור קלינאית תקשורת, לא מניסיון שלי אבל ממה שלמדנו)
קודם כל בשביל להרגיע קצת- בגיל הזה יש תופעה של הרבה ילדים שמפתחים חוסר שטף, וברוב המקרים זה עובר בלי התערבות. לכן פעם ההנחיה היתה להתעלם ולחכות שזה יעבור.
מצד שני, יש ילדים שזה גמגום אמיתי שלא יעבור, ואצלם חבל לחכות עד גיל גדול יותר רק כדי לגלות שחבל שלא התחלנו לטפל קודם...
לכן בכל מקרה המלצה היא לפנות לקלינאית שעוסקת בתחום הגמגום (יש מכון לטיפול בגמגום בהדסה עין כרם שמי שמנהלת אותו היתה המרצה שלנו- כהתיה אדלמן, נחמדה ומקצועית מאוד). בכל מקרה עד שמקבלים תור עובר הרבה זמן, אז עדיף לקבוע ומקסימום לבטל אם הגמגום עובר מאשר לחכות וכשרוצים לקבוע אז יש תור רק עוד כמה חודשים...

ובינתיים מולו- לא להלחיץ אותו כשמדבר, לחכות לו עד שמסיים, ולדבר איתו בדיבור איטי (כדי לתת לו דגם שיכול לעזור לו).
בהצלחה!

אני לא חושבת שזה ח''ו בעיית גמגום פיזיולוגית, הוא מדבר בסדר, פתאום נתקעת לו מילה המון זמן.
בגלל שהצטרף לזה המצמוצים כבר ממש התחיל להדאיג.
אנחנו ממש משתדלים להיות חמים ורכים אליו, האינסטינקט הראשוני שלנו היה להאשים את המטפלת במעון, אבל אז אמרתי לבעלי, שמת לב שכל דבר שקורה אצלו אנחנו מיד מאשימים את המעון? נכון, יש לו מטפלת יקית, יש בה משהו מלחיץ אבל הוא הולך בשמחה למעון.

חשבתי שאולי שאנחנו מתווכחים, בעלי ואני מולו, אנחנו לא צורחים וצועקים אבל רואים שזה ויכוח והילד שלנו מאוד רגיש ועדין, אולי זה יוצר אצלו מתח..

לדבר עם המטפלת זה לא ממש רלוונטי כי היא מבוגרת ולא תשנה את האופי שלה , אולי אדבר עם המנהלת שתשים עליו עין.

תודה לכולכם על התשובות!! וההשקעה.

אבל מהתיאור שלך זה כן נשמע כמו גמגום פיזיולוגי, לא בהכרח קבוע אבל בהחלט כן הייתי מנסה לקבוע תור לאבחון של קלינאית תקשורת מומחית בתחום. (בכל מקרה זה מומלץ, ובגלל המצמוץ זה נראה שיש לו איזושהי מודעות שזה כבר הופך את הצורך התערבות ליותר דחוף).
לגבי המצמוץ- אני כותבת בהנחה שהוא בא בזמן שהוא מנסה להגיד מילה והיא לא יוצאת. אם זו תופעה שקורית בנוסף אבל לא באותם זמנים אז הייתי חושבת על כיוונים נוספים.

בגדול גמגום בהחלט קשור לנושא הרגשי, ולרב מופיע כשיש איזשהו פער בין הדרישות ליכולות (לכן גם אופייני בגיל הזה כשהשפה מתפתחת מהר ולפעמים היכולת המוטורית של הדיבור לא בשלה מספיק ונוצר פער שגורם לגמגום), אבל בסופו של דבר זו גם נטייה אישית של ילד שמביאה אותו לגמגום, ואפשר ללמד אותו כלים שיעזרו לו להתגבר על זה.

בהצלחה!

חוסר שטף בדיבור -מידע להורים לילדים בגיל הרך | אמב״י עמותת המגמגמים בישראל.גמגום ילדים בני נוער ומבוגרים.

יש שם למטה קישור להורדה של החוברת המלאה, יש שם די הרבה מידע שיכול לעזור לכם.
בהצלחה!

עכשיו.....

המצמוץ והגמגום לא באים בו זמנית.

אני מרגישה שזה משהו רגשי כי הוא טיפוס רגיש ועדין. אני מתחילה לחשוד שזה כן באשמת המטפלת כי היא כל הזמן אומרת לי הוא לא תינוק, תתנו לו לעשות דברים לבד, להתפשט לבד וכו'. הוא צריך להיות עצמאי.

אם הוא עושה לי הצגות ונשכב על הרצפה היא אומרת חו-מה אתה תינוק? אמא לא מרימה אותך..
והיא מציעה לי ללכת והוא יבוא אחרי..

בגדול היא מסורה מאוד לילדים, מלמדת והכל אבל יכול להיות שזה טו מאצ' בשבילו. אוף.

קודם כל, אם המצמוץ לא בא ביחד עם הגמגום, אז אני לא ממש יודעת אם זה קשור ואיך. מה שחשבתי זה מצמוץ שבא כניסיון שלו לעזור למילה לצאת, וזה כבר סימן שיותר מדאיג בהקשר של גמגום (לא ממש מדאיג, אלא דוחף לפנות לטיפול..).
אם זה לא בא ביחד, אז אני לא יודעת מה ואיך הקשר בניהם. אולי הייתי שואלת רופא משפחה אם זה מצריך לבדוק בכיוון נוירולוגי (אין לי שום ידע בכיוון הזה, אז ממש לא להילחץ, פשוט כי אלו שתי תופעות שונות שקורות ביחד אז כדאי לבדוק אם יש עניין רפואי ששווה לברר).

ובנושא של הגמגום- קודם כל, גם אם את לא מתכוונת לפנות כרגע לקלינאית כי את לא מרגישה שזה הכיוון שצריך כרגע, כדאי שכן תפתחי את החוברת בקישור ששמתי לך קודם, יש שם בפנים המון דגשים איך לדבר עם ילדים מגמגמים בצורה שתקל עליהם (עוזר גם לילדים חוסר שטף התפתחותי שיעבור לבד- פשוט נותן להורים את הכלים שצריך כדי לדעת איך להגיב).

ונראה שהנושא של המטפלת מאוד מטריד אותך... יש אפשרות לעבור למישהי אחרת או שזו בכלל לא אופציה?

ציינתי את שתי התופעות יחד כי היה נראה לי ששתיהן מצביעות על לחץ נפשי.
אני אסתכל בחוברת, תודה!
דיברתי היום עם המנהלת של המעון והיא ממש התנגדה שזה בגלל המטפלת והיא אומרת שזה יכול להיות שזה בגלל התינוקת ורק עכשיו הוא מרגיש שתופסים לו את המקום וכו' (לדעתי הוא כבר שכח שפעם הוא היה לבד). וגם היא הזכירה שהתחלתי לעבוד וכל המתח שלי משודר אליו (וואלה, צודקת.. יש לי הרבה מתח בעבודה ואפילו סתם הלחץ בבןקר להגיע בזמן זה מורגש שאין נחת רגילה).
לעבור מטפלת זו לא ממש אופציה... כולן מלאות וגם הן בתוך אותה כיתה עם המטפלת הנוכחית וזה לא נעים...

ולא, לא נראה לי ששכח שהיה לבד, או לפחות מרגיש היטב שתופסים את מקומו. בהתחלה התינוקת היא כאילו כלום, לא זזה כזאת, אבל עכשיו היא כבר יותר נוכחת ועושה דברים שתופסים תשומת לב והוא מרגיש את זה. אצלי קנאה מגיעה הרבה פעמים בשלב הזה.

חבל לחשוב רחוק. זו הסיבה הכי מתבקשת לדעתי.

שזה בגלל התינוקת והלחץ שלך - לחץ מאד מאד טבעי, מובן ואנושי - אבל עליו זה משפיע חזק.

 

לפעמים אין מנוס מללמוד להתנהל להתנהל יותר בנחת למרות הלחצים

בבית - לתת לו המון חום ואהבה, לא לבוא אליו בדרישות, לא להכנס איתו לעימותים של ראש בראש

קורה שאחרי שיש עוד תינוקת הוא נראה לכם כבר "גדול" אבל האמת היא שהוא עדיין לא כל כך גדול וצריך המון יחס ואפילו יחס תינוקי מדי פעם כדי למנוע קנאה

לומר לו כמה את אוהבת אותו, לחבק ולנשק.

לספר לתינוקת איזה אח גדול ומדהים יש לה, כמה הוא חמוד ומתוק וחכם וכו וכו בנוכחותו - זה מאד מעצים את הילד. אני ממש רואה איך זה משפיע עליהם לטובה.

 

לגבי המטפלת - לבדוק טוב טוב מה קורה אצלה.

איך הוא בבוקר - הולך בשמחה, רוצה ללכת או מביע התנגדות ולא מעונין ללכת למטפלת?

איך התקשורת שלך עם המטפלת - יש לך אמון בה? אם את מדברת איתה שתבין את הילד ותתייחס אליו ביותר חמימות היא מבינה אותך ומשתפת פעולה או שאין עם מי לדבר?

זה מעון או משפחתון/מטפלת פרטית? אם מעון - לערב את המנהלת שתעקוב ותבדוק. אם משפחתון - לבדוק עם עוד הורים איך הם רואים את התפקוד שלה. 

 

בהצלחה רבה!

 

לחבק הרבה, לעשות פעילויות משמחות יחד,

לבדוק בנוגע למטפלת - אולי היא לא מתאימה לו.

 

אפשר להיעזר ברסקיו כדי להקל על הלחץ והמתח. ואם לא מספיק, לפנות לטיפול אלטרנטיבי מעמיק יותר כדי לטפל בגורם הרגשי ולתת לו כלים ותמיכה.

 

לבת שלי (כיום בת 4) היה מצמוץ בעיינים בגיל בערך 8 חודשיים (בגיל הזה לא ממש מדברים אבל אם היא הייתה מדברת יכול להיות שגם הייתה מגמגמת) הלכתי לרופאים אפילו עשיתי בדיקת אפילפסייה שלא נדע.. ואז התופעה נרגעה ואז שוב חזרה אחרי כמה חודשיים ושניסיתי לברר ממתי בדיוק זה התחיל ולשחזר שמתי לב שכל פעם שהיינו מקפיצים אותה למעלה ומשחקים איתה כאילו שמרימים אותה מלמטה כלפי מלעלה בשביל משחק היא נבהלת מזה וזה קרה לה פשוט מפחד.. ומאותו רגע ששמתי לב לזה הפסקנו לעשות את זה ומאז ב"ה אין לה את זה...

מה שאני מנסה להגיד שתבדקו שהילד לא נבהל ממשהו פתאומי או שהוא לא מפחד ממשהו/ מישהו.. כי ממה שאני יודעת זה נובע הרבה פעמים מפחד..

אני לא הייתי מתעלמת מזה וכן פונה לגורמיים מקצועים.. אולי המכון להתפתחות הילד?? 

יש לנו ילד סופר רגיש, הכי רגיש במשפחה,

חווינו איתו תופעות שונות - כאבי ראש, כאבי בטן, הקאות, מצמוצי עיניים, כחכוחים בגרון, נשיכת שפתיים וכדומה.

כל זאת במהלך 9 שנים, עם הפסקות קצרות/ארוכות.

היה לנו ברור שזה יושב נטו על צד רגשי.

ואכן בתקופות רגועות יותר בבית או בביה"ס או בחופשים זה הפסיק,

רעש/עומס/כעס/העלבות וכדומה הביאו אותו למצבים האלו.

 

חשוב לשים לב - מה הכוונה לאחרונה?

לנסות לאתר האם יש משהו חדש בתקופה המסויימת הזו?

אולי קשור ללידה?

אולי קורה משהו חדש במעון?

האם יש שינוי בהתנהגות סביבו שמשפיעה עליו?

 

כדאי לברר - מכיוון שהוא וחבריו בגיל לא קטן, ייתכן שהמטפלת נאלצת להרים את קולה כדי שיקשיבו לה, אולי תבואו במשך היום להטות אוזן?

 

אם את יודעת שזה רגשי
והמטפלת קשה
קלינאית תקשורת לא תפתור את הבעיה

זה מעון...
אני לא חושבת שהיא מסתירה ממני דברים, היא מתנהגת כרגיל כשאני נמצאת, העניין שהיא קשוחה כזאת ויכול להיות שזה לא מתאים לנפש של הילד שלי, יש ילדים שזה מעולה להם.
אני לא בטוחה שזה רגשי וגם אם זה רגשי לא בטוח שזה באשמת המטפלת. יכול להיות עוד דברים (אחות שמתחילה להראות את עצמה, הוויכוחים של ההורים ליד הילד , צפייה ממנו לעשות דברים... לוידת!!)

יש לי שמונה ילדים, להגיד שלא נלחצים זה יהיה שקר, אבל אפשר חלק מהדברים להכין בלילה להכין בגדים לילדים מראש כי זה הרבה פעמים לוקח זמן להחליט ויוצר ויכוחים אם אפשר גם סנדוויצ'ים, או פשוט לקום מוקדם יותר איך שלא מסתכלים על זה זה דורש עבודה ומאמץ אבל בהחלט זה יכול למנוע לחץ וויכוחים

בהצלחה

וכל טוב 

אפשר ללכת לישון עם הבגדים של מחר (אני עושה את זה לא מעט פעמים כשרק אני מארגנת וצריכה לצאת מוקדם, לובשים בגדים נוחים).

אצלי, אם בן שנה וחצי קם לפנות בוקר לבקבוק, אני אפילו כבר מחליפה לו טיטול תוך כדי שהוא שותה, שיהיה מוכן לבוקר.

שכל הנעליים והגרביים יהיו מוכנים במקום אחד ידוע בערב.

שוטפים ירקות ופירות כבר בערב ובבוקר נשאר רק לחתוך.

יש כאלה שמכינים גם את הסנדביצים בערב, אני פחות אוהבת.

נותנים לילדים לשתות ולאכול רק אחרי שהם מוכנים כולל הכל. אפשר לתת להם עוגיה שהם אוהבים או פרי טעים וזה תמריץ להתארגן מהר. ילדים בגיל 3-4 יכולים כבר לגרוב גרביים ולנעול נעליים, וללכת לשירותים, לשטוף פנים ולצחצח שיניים וליטול ידיים לבד. השאר - אמרתי כבר - שיהיה מוכן בערב.

אצלי הם יודעים - שאני לא מוכנה למריבות על הבוקר. לא משנה מה. בוקר זה זמן של התארגנות.

ודבר אחרון - אם את בבית כרגע, ממש לא נורא אם הם מאחרים לגן או אפילו לבית הספר. את אחרי לידה - בנחת. (עשיף לא לקחת קשה מדי איחורים של כמה דקות, עדיף לי לא לכעוס עליהם ושיאחרו)

 

א. מה שאפשר לעשות בערב לפני- לעשות. אוכל לכולם בקופסאות במקרר, כל הבגדים מוכנים.
ב. אם קשה עם התינוק- לשים אותו במנשא לחצי שעה בבוקר וככה את פטורה מהתעסקות איתו...
ג. גם כשלחוץ- לא להתעצבן וכד'. לנסות לקדם עניינים ברוח טובה. לשיר שיר, להבטיח איזה צ'ופר,
ד. הכי חשוב!! לא משנה מה היה בבוקר- להיפרד מהם במאור פנים, חיבוק ונשיקה, כדי שזו תהיה החוויה שתלך איתם במשך היום.
ה. ועוד יותר חשוב גם אם הכל התחרבש והיה לחוץ אז תזכירי לעצמך שאת אחרי לידה והכל ילך וישתפר מעכשיו.

כשילדי היו קטנים (ובעלי תמיד יצא מוקדם לעבודה), קמתי מוקדם והייתי כבר לבושה ומוכנה כשהערתי וארגנתי אותם.
בנוסף- הכנו סנדויצ'ים בערב ולילדים מועדים לויכוחים גם הכנו בגדים בערב.

איך קמת מוקדם?
אני לא שומעת כלום...לא שעון מעורר ולא כלום.
רק כשהקטני מתעורר אני מתעוררת.

מעיר אותי מיד, אף פעם לא היתה לי בעיה לקום.
גם כשאני הולכת לישון מאוד מאוחר.

אם את לא מתעוררת, שימי אצל הילדים את השעון

הם מתעוררים, ואוטומטית את מתעוררת מהרעש..

הגדולות ממילא ערות, אבל אני לא מתעוררת מהן. ביקשתי כמה פעמים שיעירו אותי אבל הן עסוקות בשלהן, לא זוכרות.
טוב, בא נגיד ככה שעד כה רק פעם אחת בהסטוריה הן פספסו את ההסעה לבית הספר בגלל שקמנו כולנו מאוחר.

מצרפת לכל הדברים
לבקש את עזרתו של בורא עולם מידי בוקר.

מעירים יותר מוקדם ממילא לוקח להם זמן...
מכינים גם לך בגדים ערב לפני, מכינים אוכל ערב לפני או לפחות מתכננים בדיוק מה נכין
שמים מוסיקה בבוקר..
לא מתפתים לסדר את הבית ולהכניס בגדים למכונת הכביסה
בהצלחה

משו קטן שכבר נאמר רק רוצה לפרט:

 

אם יש סדר קבוע לדברים זה ממש מקצר תהליכים. פעם הכנתי לוח ותליתי על המקרר ובו היה כתוב מה צריך כל ילד לעשות כל ערב. אפשר אותו דבר עם סדר ההתארגנות בבוקר. חוסך לברר עם כל אחד בנפרד אם הוא נטל ידיים+התלבש+נעל נעליים+הכין מערכת+לקח אוכל וכו'. וגם מאפשר למבולגנים להיאחז במשהו כתוב.

 

וזה נכון גם לגבינו. להכניס לסדר - למשל איזה ממרח נשים בכריכים - לא כל יום לשבור את הראש מחדש... אם נורא רוצים לגוון אפשר בתוך מסגרת ידועה מראש או אם שואלים בערב אבל לא שמגיעים לבוקר ומגלים שאופס - הוא רוצה טונה ואין...

 

וכמובן מה שאמרו פה על הכנה מהערב, על מוזיקה כייפית ועל תפילות...

בהצלחה!!!

 

 

אחרי מקלחת בערב אני מלבישה לו בגדים של מחר ומעל הכל פיג'מה (בגד אחד של כל הגוף לא זוכרת איך קוראים לזה) ומה שנשאר בבוקר זה להחליף טיטול ולעשות לו קוקו ונעליים. חוסך המון זמן.
הבאסה שלפעמים הוא קם רטוב למרות הטיטול ואז זה להחליף את כל הקולקציה 3 שכבות... ומלא כביסות..

הטיפ הכי טוב- לקום לפני הילדים 10 דק' את מתארגנת על עצמך ואז את פנויה אליהם.
בהצלחה!! זה ממש לא פשוט לבד...

אני שמה לב שאני לבושה לפני הילדים, אני עצמי רגועה יותר ופנויה לכל משהו בלתי צפוי (כמו פיגוע קקי למשל שלמדתי לשריין לו 10 דקות- כי הקטן עושה קבוע בשעה 7 בבוקר בערך.

אחרי מקלחות הילדים לבושים כבר גופיה וגטקס, וחולצה מעל.
אם הם קמים יבשים הרווחתי.. ואם לא אני מחליפה.


מה שאני יכולה עושה מהערב (מפשירה לחם, חושבת מה יאהב, מכינה נשנוש)
הדבר החשוב מבחינתי שיצאו שמחים מהבית.

אל תחמירי עם עצמך.. לחץ זה חלק מהחיים.
אחרי לידה עם 3 קטנטנים זה נתון פתיחה מאתגר.
העיקר שיהיה שמחת הלב גם אם יש כמה צעקות ברקע .
לפעמים אני אוהבת להכין להם פתקים מהערב על איך הם צחצחו יפה שיניים/ עשו הפתעה לאמא והתלבשו.
בבוקר אני מציעה להם שאכתוב להם פתק (כשלמעשה הפתק כבר מוכן 😆 ) וזה כמו נבואה שמגשימה את עצמה....

אפשר גם להכין מראש אישור איחור כדי לא לבזבז על זה עוד זמן

אני מכירה לא מעט שיש להם אישור קבוע כזה בתיק לשימוש במקרה הצורך...

וכשנגמר, מבקשים מאמא עוד כמה...

בנוסף למה שכתבו פה על הכנה של כל מה שאפשר עוד בערב, ולהלביש בבגדים של מחר מראש (זה גם ככה טרנינג אצלי כי הם עוד קטנים, וזה חוסך לי המון זמן)
אני מכינה רשימה של מה אני צריכה לעשות לכל ילד וגם לעצמי, וזה כולל הכל: צחצוח שיניים ברכות השחר להתלבש להתאפר לשים לילדים נעלים וכו' וכו'
אה, וגם עוזר- נעליים וכיפות צמודים למיטה, שמים אותם ישר כשמתעוררים ואז לא צריך לדאוג לזה אחר כך. אבל זה רק בהנחה שהם ישנים עם הבגדים של מחר..

1. "טבלת" חיזוקים חיוביים.
ציירתי איזו צורה על דף (לב, עיגול, מכונית לפי בקשת הילדים) ועל כל מעשה טוב/ מצווה/ התארגנות מהירה מדביקים דבקית.
כשמסיימים את הצורה אנחנו קונים הפתעה לילד שסיים. אפשר לעשות לכל ילד בנפרד או לכל הילדים ביחד.
ואפשר על הרבה דברים או על משהו אחד למשל התארגנות מהירה.
בהצלחה!
2. כרטיסיות בוקר
הכנתי לילדים שלי כרטיסיות בוקר עם איורים חמודים, לפי סדר הפעולות שצריך לעשות.
יש לבנים ויש לבנות.
הדפסתי, ניילצתי ושמתי במחזיק מפתחות עגול.
אם מישהי רוצה שאשלח לה, בשמחה.
שתשלח לי מייל:
Zoricohen5@gmail.com

הרבה פעמים זה מתסכול שמנסה להתבטא ולא מצליח.
עם התפתחות אוצר המילים זה הולך ונרגע, מניסיון...

אפשר לקחת את החפץ מהיד שלו אם הוא מכאיב, לומר לא, אבל לא יותר מזה..

האמת שזה לא נראה מתסכול, אלא יותר בשביל הכיף,

הוא מרביץ כשעל פניו מרוח חיוך נינוח.

זה סוג של משחק בשבילו

אבל זה כל הזמן!!! אין רגע מנוחה, כל היום מריבות ובכיות של 3 ילדים!

וכשהתקשורת המילולית מתפתחת- באופן טבעי זה יורד.

ולומר: טובה, טובה, עושים טובה.

את מלמדת אותו משחק חדש ככה.