יש סיכוי להעביר אותה לכיתה המקבילה בשנה הבאה?

נשמע שהיא לא מסוגלת/רוצה להתחבר עם בנות שלא לומדות איתה בכיתה, אבל מצד שני - שתי הבנות שבכיתתה כעת לא מעוניינות להכניס אותה לחברותן...

לא יודעת מה להציע עוד...

מדובר בשתי ילדות, שהן רגילות לשחק אחת עם השניה מילדותן, אז הן דוחות בתירוצים שונים את מי שמנסה "להידבק" אליהן. זו תופעה רגילה לגמרי.

לא ילדות שמעליבות, לפי התיאור, אלא לא מעוניינות בחברתה כשהן ביחד.

כשהן לא ביחד, אז "מתפנה" המקום, ואז יש לה מקום חברי עם מי שנשארת.

לא שייך להסתכל על זה כעל אדם מבוגר, ש"מנצל" את השני כשצריך אותו.. זה בכלל לא על המישור הזה.

והן ממש לא בגדר של להבין כאילו "מחדשות אליה ציפיה".

ההעברה הזו, מעולמם של מבוגרים, אינה שייכת כלל לנושא של חינוך.

[וההרגל להגדיר במילים קשות התנהלויות שלא באות מכוונות כאלה, עלול "לזלוג" גם אל ילדים, ו"לחנך" אותם להיות ביקורתיים ו"קטלניים" כלפי הזולת, כאילו לשם-שמיים. מהתנהלות כזו, שהופכת לאופי, יהיה קשה להיפטר בהרבה ח"ו, מאשר מבעיית ילדוּת של "דחיה" של מישהי שנכנסת לתוך חברוּת קיימת]

יכול להיות שבאמת טכנית פחות נוח להורים שלהן להזמין אליהן

הייתי ממליצה להסביר לה את הקושי לזוג חברות לצרף עוד חברה,

קל יותר לתקשר עם ילדה אחת, עם 2 זו אומנות וצריך יכולת חברתית גבוהה לזה,

לא בטוחה שבנות בגיל 8 מסוגלות לזה.

עובדה שהן באות אליה כשאחת לא נמצאת.

אז  הבעיה היא לא הבנות והיכולת שלה לתקשר איתן אלא עצם הכניסה למערכת היחסים ביניהן.

כן חשוב שהיא תמצא חברה אחת טובה,

תסבירי לה שזה יהיה לה טוב.

מצחיק לומר,

אך אפשר להסביר לה שיש כל מיני סוגי חברות - 

יש חברות טובות, 

חברות נפש,

חברות למשחק,

חברות להכנת שיעורי בית וכדומה.

חברה טובה היא בד"כ הכל יחד,

אך הן יכולות להיות חברות לכיתה ולא חברות ביישוב.

או בדרגת חברות פחות ממה שהיא מצפה,

וממילא האכזבה תקטן.

נסי ליזום ביקור אצל שכנה/חברה שלך ביישוב שיש לה בת בגיל פחות או יותר זהה,

ונראה לך שיש להן מן המשותף,

וקחי אותה איתך.

אני בטוחה שאחרי 3-4 פעמים הן תתחברנה יותר.

לדעתי כן כדאי קצת "להתערב ולעזור". קשה לה להתמודד לבד.

את יכולה אולי להסביר לה, שהבנות האלה אוהבות גם אותה - עובדה שכאשר אחת לא נמצאת, השניה מגיעה.. אבל בגלל שגדלו ביחד מאז שהיו תינוקות, הן רגילות להיות אחת בחברת השניה, ושכדאי שתהיינה עוד חברות.ולהגיד לה, שהיא תראה שאחרי שתתרגל לעוד בנות - היא תרצה אותן לא פחות (רציונאל של תקוה..).

מה שהצעת, שתקחי אותה לחברות מהכיתה שלא גרות קרוב, זה טוב.

אם היא תרגיש נעים עם החברות הנוספות, יש להניח שגם הביישנות תהיה פחות חדה.

גם העצות שהציעה "בת 30", בהודעתה הראשונה, נראות עצות טובות (כמו רבות מהעצות שלה בד"כ..)

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות