פורום הורות (עמוד 108)

לא אדום לה? אין לה פטריה?

אולי יש לה עצירות - מתי היא עשתה פעם אחרונה? לפעמים זה כאבי בטן.

כמה זמן זה נמשך - חד פעמי או כל פעם שמחתלים?

אם זה נמשך הייתי לוקחת לרופא

היא איתך? מישהי אחרת טיפלה בה לאחרונה?קרה לי עם תינוק שהשכנה שלי השגיחה עליו והחליטה למדוד לו חום בפי הטבעת.

כנראה שזו היתה בשבילו חוויה קשה והוא התעורר בלילה בצרחות וסימן עם היד על המקום.

לבדוק. יכולה להיות כל מיני דברים ילדים לא בוכים סתם

קחי בחשבון שעל הפנסיה יש פטור ממס על הרווחים בתנאי שתפתחי אותם בגיל 60.

אם את זקוקה לכסף קודם - כדאי לפדות.

למה יש המלצות כל כך גורפות לא לפדות את הכסף הזה. זה בגלל מה שכתבתי?

הרבה אנשים פדו את כספי הפיצויים שלהם ונשארו בלי כלום בפנסיה.

אבל כל עוד את מודעת לזה, אז בסדר. לא חושבת ש5000 שח יעשו את ההבדל

אם לדוגמא את פודה כעת 5,000 ש"ח שמן הסתם יהיו שווים לפחות 10,000 ש"ח כשתצאי לפנסיה את פוגעת בסכום הקצבה הפנסיונית שתקבלי , וזה לפי החישוב הבא :

10,000 ש"ח לחלק למקדם שיש לכל אחד ( בסביבות 203 כרגע ) = 49.26 ש"ח 

הסכום של 49.26 ש"ח הוא הסכום החודשי שתקבלי עד סוף חייך עבור אותם 5000 שח שאת שוקלת לשחרר כעת כשתצאי לפנסיה.

ואם נצא מנקודת הנחה שתחיי לפחות 20 שנה ממועד היציאה לפנסיה ( 64+20= גיל 84)

יוצא שאותם 5,000 ש"ח שווים בפועל סכום של 49.26 * 12 חוד' * 20 שנה = לא פחות מ 11,822 ש"ח 

וכל זה לפי חישוב מאוד שמרני ואפילו לא מציאותי ש5,000 שח יהיו שווים רק 10,000 ש"ח בעוד 30 שנה ( בהנחה שאת בסביבות גיל 30)

למשל לקנות דירה (למי שמעוניין) או לצרכים אחרים.

אם אכן לא צריך את הכסף בקרוב זה לגמרי אפשרי.

כשהגדולים חוזרים.

אפילו בחלק מהימים, 

זיהית נכון את הקושי ועכשיו צריך למצוא לו פתרון.

ובאמת לא צריך הרבה זמן לזה, מה שחשוב זה 100% פניות בסבלנות, וגם התמדה.

מהר מאוד תראי איך הגדולים נהנים להשקיע בלימודים עם ההדרכה והמעקב שלך.

בנחת ובהדרגה תוכלי להדריך אותם להרגלי למידה, לסדר בתיק, תראי איפה לשים דגש עם כל אחד מהילדים, וכמובן לטעת בהם חווית הצלחה בלימודים.

זה זמן שאין ברירה אלא להקדיש אותו. וגם את תהני מלגלות את הצד הלימודי של הילדים ומהתחושה שאת מטפלת היטב בילדים הגדולים.

כמובן הכל בסבלנות ובנעימות.

לפעמים אפשר גם הפוך - שאת תהיי עם הקטנים ומישהו אחר יעזור בהכנת שיעורי בית והכנה למבחנים.

אפשר להיעזר בסבתות או בשכנה מבוגרת או בנערה צעירה.

ואם קורה מדי פעם שלא מסתייע ולא מספיקים, לא נורא. העיקר להשתדל למלא את המשימה הזו כמה שאפשר בצורה מסודרת.

בעז"ה מעט הזמן שתקדישי לכל אחד יניב רווח עצום לילדים. 

אכתוב על עצמי. בן שלי בכיתה ה' לומד משנה ואני לא למדתי בבית ספר דתי, אין לי מוסג במה שהוא לומד...

גם בגאוגרפיה מי פה זוכר איך נקרא ים קטן ליד יוון , יש שם ארבעה... 

או חילוק. פעם בהריון ולידה היה שרשור שהרבה לא זוכרות סוג של חילוק, זה כיתה ד'... 

במקרה כזה אימא תצטרך בעצמה להשלים חומר לימודים לפני שתשב עם ילד אחרת פשוט אין טעם נראה לי...

גם אנחנו מתמודדים עם המון קשיים של הילדים.

מה שעוזר זה לשבת הכי בנחת ובנעימות, בלי הסחות דעת, ולאט לאט, תוך כדי הכנת שיעורי בית הכי בסבלנות שאפשר, לגלות יחד עם הילד את המקומות החזקים שלו,

לתת טיפים יעילים בלי טיפת ביקורת או שיפוטיות.

לפעמים לוקח לילד כזה כמה ימים להפשיר ולעשות צעד קטן של התחלה של ההתחלה 

אולי אתם מעדיפים בערב? אחרי שהקטנים הושכבו לישון. גם מוצלח.

היו הרבה ימים שקראתי להם למיטה שלי ועבדנו מעט תוך שאני מחבקת אותם ממש.

כל מה שיכול לעזור בעינייך.

גם לפשט את המשימות, לפרק לחלקים קטנים וללכת צעד צעד, להסתפק בצעדים קטנים בהתחלה, לעשות במקומם את החלק של הכתיבה או הקריאה כדי שישארו ממוקדים בנושא הלמידה.

להתייעץ עם המורה המקצועי, לשתף את המורה בקושי ולבקש ממנו/ה להגדיר סדר עדיפויות מה הכי חשוב מבחינתו/ה, וגם טיפים לעבודה זורמת באותו מקצוע.

ושישבח את הילד על כל התקדמות, גם הקטנה ביותר.

ראיתי שכשמשתפים את המורה המקצועי, היחסים מתחממים וזה משפיע גם על המורה וגם על המוטיבציה של הילד.

המון בהצלחה 

את הבן שלי שלחנו למורה פרטית שתעשה איתו ש.ב. באנגלית

היום בעלי "אחראי" על הש.ב. באנגלית ויושב איתו במוצאי שבת וכו'

היום אפילו הבאתי ביביסיטר כדי שהוא יוכל לשבת איתו על זה (לא הייתי בבית)

לא מצליחה לשבת עם ילד אחת על שב כשכולם מסביב כי הוא מוסח מאוד בקלות

יחס אישי לכל ילד זה לעשות איתו שיעורי בית?

לדעתי זה בדיוק ההפך, אחרת הם לא היו מסרבים לעשות איתך.

לדעתי: 1. טוב מאוד שאחריות על שיעורי הבית היא שלהם, כך צריך להיות. אם בביה"ס זה עובר בשלום- אז מה אכפת לך? גם המערכת אמורה להיות אחריות שלהם ושלהם בלבד ומתחילת כיתה א', זה לא קשור אלייך. את יכולה לעזור.

תגידי להם שזמן שיעורי הבית הוא מ-3 עד 4, או כל זמן שנוח לך. ואת יושבת ליד שולחן וזמינה.

ב-4 את קמה ןמשחררת את עצמך ואותם. בזה את גם נותנת עזרה אם צריך וגם האחריות היא עליהם.

2. עם הקטנים זה באמת יותר קשה, אפשר לשמור איזה משחק אטרקטיבי לזמן הזה, מחשב/סרט- אם את מרשה וכו'.

אני נותנת איזה חטיף שלוקח זמן לאכול, כמו קורנפלקס טבעות, או ביגלה מקלות שהם נורא אוהבים.

3. יחס אישי תתני בזמנים אחרים. אני פעם בחודש משאירה ילד בבית, ועושה לו כיף.(אני עובדת מהבית חלק מהימים). תצאי להליכה עם הגדול בערב אחרי שהקטנים ישנים. זה זמן איכות

חולקת על כך שמי שמצליח בחשבון יתאמץ וישקיע באנגלית, כי אצלנו זה לא עבד.

הבן מעולה בחשבון ולא רוצה להשקיע באנגלית.

מסכימה שכדאי לקחת מישהו בתשלום אך דווקא לאנגלית, אם זו הבעיה המרכזית,

הבעיה במקצוע הזה (כמו גם בחשבון) שעם הזמן צוברים פערים

וזה נראה לתלמידים בלתי אפשרי להשלים והם לפעמים מרימים ידיים מראש.

אז ברוך ה' יש עוד ילדים בבית, 

והמסקנה שלי בביתי שלי - שלא תמיד אני פנויה ולא תמיד עם כל ילד אפשר להיות גם המורה,

מישהו חיצוני יכול לנטרל את הרגשות שבעניין ולקדם יותר מאיתנו.

המון המון הצלחה ונחת מכולם!!!

עניין שיעורי בית, והכנת המערכת ועניין היחס.

העניין הראשון: זו לגמרי אחריותם. לא חושבת שאמא צריכה להתרוצץ סביב זה.. אפשר לשאול מידי פעם, לתזכר ומעבר לזה אין מה לעשות. האמא שם כדי להאיר, לכוון.. אבל ממש להכין להם? ממש לא. יש להם אחריות וכדי שילמדו מהי- צריך להעביר אליהם את השרביט בתחומים שנוגעים להם

לעניין היחס: יחס נמדד בדברים הקטנים. זה שאת שואלת לשלומם/ מכינה להם אוכל שהם אוהבים/ זה שאת יושבת איתם לפני שינה ואומרת ק"ש.. וכו וכו.. אלו הם הדברים שמשפיעים.

ובשבתות ל פעם אפילו רבע שעה עם כל אחד מהם במשחק או שיחה באופן אישי

אבל ד"ר אביבה טל פשוט מדהימה.

את לא אמורה להגיב מידי... זה בסדר שהילד ביישן, אפשר לחייך או להנהן בראש/ לומר תודה על ההתעניינות וזה הכל

ובדר"כ כל הנחמדים האלו הם גברים מוזנחים ומוזרים

מרוב פחד מזרים כל אדם נהיה רע פוטנציאלי.

אז מי שסתם מתנחמד עם הילד כבר מרתיע. נו באמת.

ללכת עם זרים לביתם זה אסור אבל להחליף מילים ברחוב???

הילדים ממילא לא עונים.

ואת נמצאת לידם.

אם את מרגישה שזה "יותר מידי", כלומר, לא רק "חצי רגע", אז את יכולה להגיד לילדים, בואו, אנחנו צריכים כבר לזוז.  או לומר לשואל: כן, אח שלה, שלום שלום.. או, היא לא רגילה לדבר עם אנשים שלא מכירה, כל טוב..

יותר טוב ממך וכנראה יודעת איך להתנהל מולם

גם אבא שלי יכול להעיר לי מלא פעמים, הוא גם עושה את זה לכל הבנות שלו, על אורך חצאית, על פתוח בצואר, אורך שיער וכו. מלא דברים...

בעלי לא מתערב ואני לרוב מצחקקת במקום להתעצבן

 אם הוא חושב שיש עליו "מצוות תוכחה" כלפיה, הרי שתוכחה אמורה להיעשות בנעימות ובאופן של דברים הנשמעים (מצד הדין, אם באמת היה על מה להעיר, אז תיאורטית, זה לא נכון ש"לא עניינו של אף אחד", כי על כל דבר שאינו כמו שצריך, יש "מצות תוכחה". אלא שבד"כ, בעניינים כאלה מה שמישהו אחר יאמר, וייתפס כאילו מתערב במה שאינו עניינו, זה לא מה שישפיע, וממילא אין מה להוכיח) - 

אבל מצד שני, הוא אבא שלה. אם הוא מעיר לה במה שאין מה להעיר, או באופן לא נעים וכו' - תשאיר לה לסדר את זה איתו. התערבות שלך, בתור החתן, רק עולה לסבך את המצב.

לכל היותר תחזק את אשתך, שמטעם של כיבוד אב, נוקטת מידת סבלנות..

 אני דאגתי מבחינת האוויר ... אבל אני שומעת שיש עוד שישנים ככה והם בסדר...

חיידקים. חשוב לאוורר את החדר. יש מכשיר כזה ששמים בלילה ומטהר את האוויר אולי שווה לברר על זה

אפשר לתת נורופן כדי להקל על הכאבים ולישון בלילה באופן רציף ואז קצת לעסות עד שנרדמים בחזרה. בכל מקרה ליתר בטחון הייתי הולכת להתייעץ עם רופא. אף פעם אי אפשר להיות בטוח מידי

האם יש צורך ללמוד ושתהיה לי תעודת מטפלת?

איפה מחפשים סייעת למילוי מקום?

איזה ציוד כדאי שיהיה?

מה שכתבת

משפחתון של התמת צריך לעבור איזה קורס הכשרה שלהם. משהו כמו 3 חודשים.

מציעה שתפני לרכזת המשפחתונים באזור שלך ותדברי איתה

לא בקיאה במחירים של חדרי בריחה, אבל הוא עלה 220, נדמה לי.

נהננו מאוד!

אבל היא הייתה בבית עד אז ולא ידעה עברית. התייעצתי עם חברה שלי גננת. היא סיפרה שהיה לה אותו סיפור עם ילדה עולה מאמריקה ופשוט היה צריך לחכות וגם עם ילדה צברית והיא נתנה לה יחס אישי, אפילו ביקרה אצלה בבית ולאט לאט זה הסתדר

אנחנו מדברים בבית 3 שפות וסהכ כולם מדברים בחוץ פלוס מינוס....

השבוע השתתפתי בהרצאה מקצועית מאוד בנושא והפסיכולית אמרה לא לחכות בשום אופן!! הילד עובר סבל על כל יום כזה...

בהצלחה

לא ללחוץ עליה ולא לעשות לה מצפון וחקירות[

להיות מאוד עדינים

יש עזרה בטיפול רגשי שיש לו הרבה מאוד מה לעזור...

כדאי לשאול את הגננת שתמליץ על פסיכולוגית או מטפלת רגשית...

אני חושבת שאולי בתור אימא את יכולה להרגיש אם זה יותר קשור לבעיה שפתית בעקבות דיבור שפה אחרת או איזה שהוא קושי חברתי...שבעקבותיו באמת תתענייני בטיפול רגשי שבאיזה שהוא תהליך יכול לעזזור ממש לילדה!!

יש מה לעשות לזה  ... במקרה רחוק ניתן גם להיעזר בתרופה שמפחיתה חרדה חברתית...

אך בכל מקרה זה באמת דבר שכדאי לטפל בו, וניתן לטפל בו....

להילחץ ולהלחיץץץ את הילדה זה באמת לא טוב, וגם מיותר...כי  יש הרבה איך לסייע בעדה

בעז"ה בהצלחה בכול!

מוטב אלטרנטיבי - כזאת שבאמת מחוללת שינוי.

יש לנו שניים כאלה בבית. ב"ה אחד יצא מזה לגמרי והשניה משתפרת מאוד.

נתנו טיפול הומאופתי.

תודה רבה

הומאופתית. מתאימים אותה באופן אישי באיבחון אצל הומאופת/ית.

אם יש חשש שהיא תראה בפנימיה "סדרות" אצל ילדות אחרות, זו סיבה טובה להתנגד לפנימיה.

אם זה רק מפריע לי?

יש הרבה פנימיות בארץ, לא רק לבנות.

אני יודעת שבחלק מהמקומות אסור סמרטפונים, אבל מה עושים בכל שאר המקומות?

(תכל'ס, גם עכשיו בהסעה היא יכולה לראות סדרות איתן, אבל כנראה שהיא לא עושה את זה. השאלה אם יש הבדל)

לך יש את הבת שלך. 

במקומות שלא אוסרים סמארטפונים לא מסוננים, ומראים אחד לשני דברים כאלה, אכן נגרמים לפעמים נזקים לא פשוטים. מקלקלות אחת את השניה.

כמובן, לא חייב להיות שזה יקרה לכל אחת - שהרי סמארט' זה די קטן, ולא בהכרח שאחת תראה לשניה. אבל זה מצוי וסביר. מישהי רואה משהו, "משתפת" את חברתה.

ויש הבדל בפשטות בין הסעה לפנימיה. הזמן שמבלים בהסעה, והפניוּת, אינה כמו בפנימיה.

כמובן, יש גם מקום להסביר לילדה, בלי להאריך, שבאינטרנט כל אחד יכל להעלות מה שהוא רוצה. יכולים להעלות שיעורים ודברים טובים, ויכולים גם להעלות זבל. כל פושע ומופרע וחולה נפש, יכול להעלות איזה תוכן שבא לו..  ולכן, צריך לקחת את השמירה על עצמנו בידינו - ברגע שנתקלים, לא משנה אצל מי, בדבר הכי קטן שנראה לנו לא שייך, להתרחק משם. שלא נאבד את התחושה שמה שהוא רע - הוא רע..

אבל את זה צריך לומר לא דווקא בהקשר ישיר לפנימיה, אלא כנשק לחיים. כי נמצאים בסביבה שיש בעלי מכשירים, חלק מסוננים וחלק לא. כמו שנזהרים בסביבה שיש בה הרבה מעשנים בקביעות..

כיום היא מסתבר לא צופה איתן כשהן צופות בהסעה, בעזרא וכו'. השאלה אם הסיטואציה בפנימיה היא אחרת.

האולפנא בעיר  יש שומר,  יש מדריכות ומחנכות פנימיה והם טוענים שכן בודקים שהבנות בפנימיה.  אשמח לדעת מנסיון אם קורה שבנות בורחות....

זה לא שאין כסף (אפשר לבטל לה חוגים/מסע/מחנה וכו'. אם כי דוקא יש שחרור מהפנימיה לחוגים אחה"צ אז חשבתי דוקא שתמשיך ללכת ואז תבוא לבקר בבית על הדרך), זה סתם מעצבן.

והרי אם היא תלך למקום שליבה לא חפץ בו (ושבכלל גם אף אחד לא ערב לי שתתקבל לשם וממילא אולי לא תהיה ברירה ותהיה חייבת להמשיך בפנימיה) אז מה הועלתי?

באמת לא חשבתי עדיין על עלות ישיבות. הבת השניה שלי באולפנא בלי פנימיה אבל עוד שנתיים הבן שלי יהיה בחטיבה ואין לי שמץ של מושג אפילו מה העלויות.

הכי טוב שתשאלי מכרות/שכנות בסביבתך על מקומות הלימודים שיש באזורכם

בדר"כ זה מקביל לגן, בחלק מהמקומות גם לומדים להכיר את האותיות

סיפורי פרשת שבוע

ריתמיקה

שאלנו באזור שלנו והרוב הפנו אותנו לתלמוד תורה. האם תלמוד תורה זה בהכרח חיידר או שונה ואם שונה במה זה שונה?

בתלמוד תורה שהיינו  בו יש רק גננות אין מלמדים. הייתי רוצה שיהיו במקביל גם מלמדים לפחות כמה שעות בשבוע אם לא כל השבוע. אני מניחה שמלמדים לא יכולים לטפל בילדי גיל 3 כל היום אבל לפחות ללמד אותם.

הוא מתפלל עם הילדים ומלמד אותם תורה. (בכל גיל מספר השעות עם הרב עולה).

האם יש מלמד או גננת ואיך קוראים לזה בדיוק, הרי כל מקום זה יהיה שונה,
אלא ללכת בשעות הלימודים לראות מה האוירה במקום,
איך מתייחסים לילדים,
איך יחסי האנוש בין ילדי הגן, מה סגנון הדיבור ביניהם,
האם יש מקום לילד לבטא את עצמו גם אם הוא עדין יותר או להפך אם הוא אנרגטי יותר,
לברר עם ההורים בגן מה מלמדים אותם (גם גננת אשה יכולה ללמד המון דברים. למה לא? זה בני 3!)
לראות לאן משיכים הילדים אחרי הגן\תת\חדר הזה בגיל 6 בערך. האם זה זרם וסגנון שמתאים למשפחה שלכם?

וכו'
 

ועליה כתוב ומצויר ספר תהלים גדול.

אם רוצים קצת יותר פרקטי ללבישה - אולי אפשר לעשות את אותו רעיון על בגד שכזה, דמוי מעיל לספר תורה.

ואולי אפשר להוסיף כתר על הראש ונבל ביד/מצויר על הגב, כי דוד המלך הוא זה שחיבר את תהלים...

(אולי דווקא כלי נגינה שמופיעים בספר תהלים - אם תמצאי איך הם נראים... יש גיתית, יש שמינית, יש נבל ועשור... צריך לחפש).

ואם מכינים בכ"ז תחפושת מקרטון - צריך לוודא שקל לשלוף אותה.

איך הוא עם חברים? איך מסתדר במעון (אם הוא שם) כשיש מטפלת אחרת?

וכו'

לדעתי תתנו לו את הזמן שלו, עוד שנה יכולה לעשות לו טוב. ומקסימום המטפלת תהיה מאותגרת. עדיף שיעלה לגן בטוח בעצמו מאשר שיחווה קשיים.

מניסיון...

אם הוא בתחילת ינואר אז הוא בשנתון הבא ובמועצה ממש לא מתלהבים להקפיץ ילדים בגיל הזה
מכירה גם מישהו שהילד שלהם נולד בראשון לינואר- עד תחילת ספטמבר לא נתנו להם תשובה אם יש מקום בגן בישבילו. וממש אחרי הרבה לחץ נמצא המקום.

לדעתי אין מה למהר.

(גם זה היה לנו פעם... סיפור "אהבה" טיפשי במסווה של סיפור ילדים. אבל לפחות יכולנו להחביא את זה ומיד להחזיר לספרייה...)

היא גם אוטוטו בת חמישה חודשים. חשבתי שזה בגלל שהיא לא רואה את בעלי הרבה ( יוצא מוקדם חוזר מאוחר ולפעמים לא רואה אותה ערה יומיים שלוש רצוף)

מעניין באמת לברר למה זה קורה...

2 מפגשים על הנושא - אחד לגיל הרך והשני לגיל ההתבגרות

מוזר שהיום אנשים חושבים שזה ענין של ילדים, בלי לראות כמה זה יכול להיתפס מעוות אצלם, דווקא ב"הסבר" בשלב לא מתאים (וילדים שלומדים תורה כמו שצריך, ממילא בשלב מסויים, כדרך אגב של הבנת סוגיה/משנה, לומדים את הנתונים עליהם מדברת הסוגיא. ואז זה גם נתפס אחרת, בנוסף להגנה הטבעית של דברי תורה). לא מעט מה"הסברים" המלומדים היום, באים אל תוך הבית, בלבוש "חינוכי" בדיוק מאותה תרבות "עולם" שבחוץ..)

לדעתי זה לא פחות גרוע.

ולא צריך לחשוב שכל דבר "העולם" מלמד, ומלמד בצורה מקולקלת.

גם הגוף של האדם הוא חלק טבעי מהעולם. ובאופן טבעי אדם נוהג בו צניעות..

לא כל דבר שהוא חלק "טבעי" בעולם, מתאים לדבר עליו בכל גיל בהסברה ישירה.

ולומר שזה "מאולץ", כאילו באופן טבעי זה מה שהורים מדברים עם הילדים - זה בעצמו נשמע לי מאולץ..

מי שבעיניו זה כמו לדבר על אבקנים בפרחים, בכבוד..

את אומרת לפי מה שבראש שלך - אבל היא כתבה לא כך.

בוודאי ששום דבר לא צריך להיות טאבו. וילד צריך להרגיש שיכול לדבר ולשאול על מה שהוא רוצה.

[אני לא "אתפלא".. הרי גידלתי כמה וכמה ילדים, וכם מכיר קצת את המטֶריה]

ואני דווקא לא חושב שצריך - כשלא מתעורר צורך מיוחד - "ליזום שיחה על עובדות החיים". תמיד צריך לשקול, בשכל ישר והרגשה ישרה, מה הדבר יפעל אצל ילד (באופן רגיל, ילד חושב על הוריו. נו..).

וכאן דובר על ילדה צעירה מאד.

וכבר אמרתי, בלימוד תורה, דברים באים בשלב נכון "כבדרך אגב", ומכיוון שהם תוך כדי לימוד והנושא העיקרי היא רצון ה' שבהלכות הנלמדות (בין אם זה במשנה על הלכות קריאת שמע, בין אחרות) - וגם התורה היא "מוגנת", אז דברים נתפסים כראוי.

וככלל, אני לא באתי לקבוע מסמרות מה ומתי. אבל הנסיון לפעמים להציג כאילו כל תחושה טבעית ביחס לדיבור על הדברים הללו, זה משהו "לא מובן", אינו נכון לדעתי, ואני לא חושב שזה בא מאיתנו. צריך לעשות "ממוצע" בין מה שאומרת ההרגשה הטבעית הנורמלית, לבין הצורך לפי הזמן והמקום והאדם.

אשמח אם תכתבי מה שנאמר לך

כדי לחשוב איך להעביר לילדים

תודה

שלנשים יש ביציות בגוף (והסברתי שכל חודש נוצרות ביציות והרחם מתכונן להריון, ואם אין הריון הוא מתנקה ואז יש דימום), לגברים יש זרעים, והחיבור של שניהם יוצר את העובר בבטן של אמא. כך ה' רוצה, שיהיה גם מאמא וגם מאבא ורק כשהם נשואים ואוהבים.

והיא שאלה איך הוא מעביר את הזרעים - אז הסברתי, בפשטות, בלי תאורים. קצת הגעיל אותה, אז אמרתי שכשאוהבים זה לא מגעיל, ואבא ואמא שמחים להיות ביחד.

זהו.

היא שאלה אחרי איזה שבוע עוד איזה שאלה או שתיים. מאז לא ראיתי שמעסיק אותה. ילדים לא "מחפשים" את ההורים שלהם. גם אני ידעתי מגיל צעיר - אמא שלי מורה למדעים, ומעולם לא עשיתי מזה עסק... אני דווקא מאוד בגישה הטבעית. לא רואה בזה חוסר צניעות - בעיקר לא מול בנות.

לא תיאורים מסביב ,זה אין לי בעיה להגיד ,

המשפט שענית לה לשאלה , איך זרע מאבא מגיע לאמא?

את מוכנה לכתוב את המשפט מה שאמרת לה? אני רוצה להגיד בצורה עדינה לא בוטה אבל ברורה

תודה

מצחיק קצת שזה כביכול בסיסי לדעתך להגיד לילד בן תשע

אבל פה, אנשים בוגרים, לא מוכרים,בכל אופן לא נעים לך

כי מעל גיל זה לשיטתך אין בעיה שידעו

לקלקל להם?

אל תדאגי, אם הם רוצים, יעשו קצת חיפוש בגוגל וימצאו...

וחוץ מזה, אינה דומה שיחה פתוחה בין אמא לבת לקבלת מידע באנטרנט, העניין הוא בדיוק איך מעבירים את זה, באיזה טון ובאיזו צורה - זה בדיוק העניין בלהעביר דברים בטבעיות.

מול בנים - יותר קשה לדעתי, עם הבן שלי לא עשיתי שיחה כזו, ובאמת אני רואה שהוא מקבל קצת מידע מלימוד התורה.

מן הסתם, בזמן המתאים, בעלי ישוחח איתו.

את חושבת לבן שלי לא כדאי לעשות כזאת שיחה? בהדגשה בן

מהלימוד זה חצאי דברים זה לא ממש ברור

אצלי, זה לא נראה לי שייך.

כאמור, אני אשאיר את זה לבעלי. הבת שלי גם יותר סקרנית, וגם שואלת יותר, וגם אני רוצה שהיא תהיה פתוח איתי יותר בענייני המחזור כשיגיע. אותו זה לא מעניין, אז אין לי עניין לפתוח.

אצל בנות, זה גם חלק מתוכנית הלימודים בכיתה ח' במדעים, כל נושא הפוריות, אמא שלי מלמדת את זה באולפנא. אצל בנים לא, יש סיבה לזה כנראה..

כאשר מתחילים השינויים ההורמונליים של הבנים, חייבים לדבר איתם, על כל עניין הזרע באופן כללי ופרטי, ותוך כדי להסביר מה אפשר ליצור איתו. ברור שזה חשוב.

ושוב, זו דעתי האישית. כל אחד שילך לפי תחושותיו.

כוון למה שהיא אמרה שהכוונה היתה "לענות לשאלות" ושהנושא לא יהיה טאבו, דהיינו שיחששו לשאול. לא היה נראה לי שרק על זה דיברת.

לתזמן באופן יזום שיחה ספציפית עם ילד על יחסי אישות, לא נראה לי שייך.

מחזור - בגיל שמתקרב.

יחסי אישות - לא קשור לילדה.

ואי אפשר לבנות את כל החינוך על פחדים.

תבנו אוירה טובה ופתוחה ונעימה בבית, באופן שםא תהיינה לה שאלות בגלל "דברים ששמעה", תפנה אליכם.

וגם תדאגו מראש שלא היו לה מכשירים עם "מידע פרוץ לכל".

זו דעתי.

שמתישהו הבנות בכיתה ידברו על זה?

לא ילדות קטנות. בכיתות ח-ט...

ראשית, דובר על גיל צעיר יותר. הרי מדברי פותחת השרשור, אפשר להבין לאיזה גילאים בערך התייחסה.

דבר שני, דעתי בכלל שלא צריך יותר מידי לִבנות על פחדים ולחצים שמא תשמע משהו, ויותר להתמקד בכך שתהיה אוירה שלא חוששים להעלות אף נושא, אע"פ שלא מאבדים את מידת הבושה, שהיא מידה חשובה מאד.

ובוודאי שאם עולות שאלות, לענות בהתאם למי ששואל, ולמה שמבחינים שבאמת מעסיק אותו/ה. 

ובגילאים מסויימים, גם יש הבדלים בין בנים לבנות בהשלכות האפשריות של צורות מסויימות של הסברים וההקשרים בהם הם נאמרים.