פורום הורות (עמוד 120)

ואין לכך קשר ל"זוגיות תקינה".

ביטחון עצמי, זה במה שֶבּה.

יש להם טיפולים ועזרה לנשים כאלו

והם מאד מוצלחים בזה

שהפרידה מהבית קשה להם

ולא תמיד זה אומר שבביה"ס לא טוב להם.

יש לי גם ילד כזה שבגנים ובכיתות א-ג זה היה "הסרט של הבוקר".

את מספרת שבסופו של דבר בכיתה או בפעילות הוא משתלב טוב ונהנה,

אז אולי רק הפרידה בבוקר קשה?

זה לא אומר שיש לו בעיה רגשית,

אני חושבת שלהיפך - זה אומר שהוא ילד בריא שקשור לבית,

ובמיוחד שעכשיו את בבית,

אז יש לו מה להפסיד בזה שהולך לביה"ס.

הפרידה קשה יותר.

הוא ממש לא אמור לדעת לקרוא,

אפשר להבין שהוא עסוק בקושי להיפרד ולא פנוי כ"כ ללמידה,

אז כדאי לתרגל איתו מה שנותנים ואפילו לנסות לבקש מהמורה את המילים שאמורים 

ללמוד ביום הבא כך שיגיע עם ביטחון לשיעור.

אם הוא מסוגל להבין ולשחק בשחמט, אז יש לו את היכולת להתמיד בלמידה,

תעודדי אותו שהוא יודע לקרוא. תפרגני לו כמה שיותר.

עדיף בשלב הזה של השנה, שזו ממש ממש התחלה ועוד יש הפסקות של חופשים,

לא ליצור לו תדמית לימודית שלילית כי ממש אין סיבה,

אז לא לדבר איתו על הקושי שיש לו לקרוא או להיפרד בבוקר,

כי זה טבעי ונורמלי.

ורק אח"כ מתחילים תנועות (קמץ, חיריק וכו)  אחת אחרי השניה שמסיימים אותן בסוף השנה!

תפני ליועצת/ מנהלת לקבול על העניין ולתאם ציפיות- זה יכול מאוד מאוד לפגוע, השדר הסמוי הזה של המורה.

נראים כאילו לקוחים מאיזה סיפור דמיוני..

מורה, שומר, יועצת... לדעת לקרוא כשבקושי התחילו..

איפה הם חיים.

הכי נורמלי השומר - ממנו לפחות לא אמורים לצפות מי יודע מה....

להראות לה חיבה ואהבה אמיתיים, לשקף לה רגשות שלה, לתת מחמאות אמינות, להציב מטרות ריאליות לעודד אותה להשיג אותן ולהעצים כשהצליחה, ללמד אותה לעמוד על שלה ולהחזיר, לתת לה לבחור מבין 2 אופציות, לתת לה תפקיד אחראי ותורם.

והכי הכי חשוב- לטפל בבעיית חוסר ביטחון עצמי אצל ההורים בעצמם אם קיימת.

בגיל שנה וחצי טבעי לבכות כשחווים משהו לא נעים. מציעה לנחם אותה בחיבוק ולהביע הבנה לחוויה הקשה שלה. לתת לגיטימציה לבכי ולכאב. לאחר שנרגעת אפשר לדון בנחת איך להתמודד במצבים כאלה. (כל סיטואציה לגופה) 

חדוה - מנחת הורים

לא חושבת שכדאי כבר לתייג אותה כחסרת בטחון

זה טבעי שכך תגיב אם חוטפים לה משחק...

אין ענין בגיל כזה ללמד אותה "לעמוד מול זה"..

צריך לבש שישימו לב בַמסגרת.

אצלינו "שכחו" לידע אותנו שהמעו אמור להביא את המטרנה

ובמשך תקופה ארוכה ההורים היו מביאים וכל פעם שנגמר המטפלות בטבעיות רבה ביקשו להביא קופסא חדשה.

כשעלינו על זה שהמעון חייב לתת את המטרנה- הרבה הורים דרשו את הכסף חזרה.

אאל"ט זה התקזז להם מהשכ"ל

עבדתי בכמה מעונות ומעולם לא שמעתי על זה שהמעון מביא מטרנה

תמיד ההורים הביאו

אמור להיות איזה טופס בקשה נראה לי

השאלה איך אני משיגה אותו

עד גיל שנה וחודשיים משלמים מחיר גבוה של תינוק

אבל רק עד גיל שנה מקבלים מטרנה!!!

(ויתרה מזאת- גם אם התינוק התחיל את השנה בגיל שנה וחודש, עד סוף השנה ישלם מחיר של תינוק!!!!)

אצלה בבית וטיפלה בעוד תינוקות

גרים בעיר

נראה לי אצלך בבית זה יותר כסף, במיוחד גם אם הוא התינוק היחיד

ועוד יותר זה גם עם עבודות בית נוספות על הטיפול בתינוק 

כי טווח המחירים והאפשרויות הוא עצום ולכן התשובות שלנו לא ממש יעזרו

שמי שמגיעה לטפל בבית הלקוחה זה כמו ללכת לעבודה 

זה לא כמו מי שמטפלת בבית ויש לה אפשרות לעשות עוד דברים כשהתינוק ישן

ולכן לא פחות מסכום מינימום

ברור שאם היא מבקשת גם עבודות בית אז את יכולה לקחת הרבה יותר

אצלינו (עיר בצפון) לוקחים נראה לי 15 לשעה ואם זה גלובאלי אז פחות

הטווח מחירים הוא בערך 800-2500 גלובאלי (רק לשעות הבוקר נראה לי) ו15-35 שעתי,

זה טווח מאוד מאוד רחב וגם תלוי כמובן אם זה בבית שלך או שלהם, אם יש ביטוח וכו..

אזניים

כמה אופייני לצמיחת שיניים.

בזמנו כי גם הייתי מודאגת לגבי מתי וכמה אמורים כבר לדבר

מה שאמרו לי אז לגבי הקטנה כשהיתה בערך בגיל הזה שיש שני פרמרטים שצריך לשים אליהם לב - אחד זה הדיבור והשני זה הבנת הדיבור . כלומר אם מבינה מה שאנחנו מדברים איתה. 

לגבי ההבנה זה היה ברור לגמרי שהיא מבינה וגם שומעת היטב. לכן המליצו לנו פשוט לחכות עוד קצת. ואכן כעבור כמה חודשים "הסכר נפרץ" ומאז היא קשקשנית לא קטנה (:

אבל לא נראה לי שצריך כבר להילחץ, אם הוא אומר לפחות מספר מילים. (במיוחד אם הוא דו-לשוני, נראה לי).

בכל אופן, תהליך ה"קבלה" לטיפול קלינאית תקשורת בקופ"ח לוקח הבה זמן (ואכן צריך לעשות בדיקת שמיעה קודם), אז אפשר כבר להתחיל בו - רק אם יש לכם כוח וזה לא מכניס אתכם ללחץ גדול מדי.

(אנחנו עברנו את עם תאומים שהיו מלכתחילה קצת מעוכבי התפתחות. התחלנו את התהליך רק בגיל שנתיים וחצי, ובסופו של דבר הם היו בגן שפה בשנה אח"כ. אחרי שנה - הם כב ידעו לדבר מצוין ב"ה).

על ילדים דו לשוניים מסתכלים על שתי השפות ביחד.

לדוג':

אם בגיל מסוים ילד אמור לומר 10 מילים, אז מסתכלים אם יש לו סה"כ 10 מילים שהוא מפיק בשתי השפות ביחד.

(מילה- אין הכוונה למילה מובנת שמכילה בהכרח את אותם צלילים שהמבוגרים מפיקים. אלא רצף צלילים קבוע שהוא מפיק כדי להביע משמעות מסוימת. אם לדוג' תמיד אומר על מוצץ- צצי, זה נקרא מילה).

בעיקרון אם בגיל שנתיים אין לילד 50 מילים בשתי השפות יחד- זו נורת אזהרה.

ואם נראה שהוא בכיוון הזה, אז בהחלט כדאי לבדוק,

במיוחד שכמו שכתבת עד שמקבלים תור לאבחון וכו' זה לוקח זמן.

בהצלחה

שבהחלט יכולה לעכב את התפתחות השפה.

וזה לא קשור לסינון שמיעה שנעשה בבית חולים לפני השחרור.

כי נוזלים זה דבר שמפתח עם דלקת אוזנים וכו',

אז זה לא קשור למצב השמיעה הבסיסי.

(תבדקי עם הקלינאית אם לא עדיף לדחות את התור אצלה בחדש, כדי להגיע אליה אחרי הבדיקת שמיעה)

אם זה לא עוזר - אז יש תרופות לייבוש הנוזלים.

אם גם הן לא עוזרות - יש אפשרות להשתמש במכשיר שדוחף את הנוזלים החוצה על ידי שאיפה חזקה לאף (נקרא איירפופר).

ורק אם אלה לא עוזרים - אז עושים ניתוח כפתורים. (שגם הוא לא תמיד תמיד עוזר...)

ועוד לפני התרופות - אפשר ללכת לטיפולים אלטרנטיביים מסוגים שונים, מנרות הופי ועד רפלקסלוגיה והומופאטיה וכדומה.

הם צריכים משכנתא של 500000 ובחישוב פשוט כשמחלקים את זה ב30

שנה יוצא כ1400 לחודש

העמלה תוסיף להם 600 ש"ח בחודש??

איזה מידע מבאס.. (גם אנחנו מנסים עכשיו את הכיוון של קניית דירה)

כששמתי את הנתונים במחשבון משכנתא

מספיק שיפטרו את הבעל מהעבודה לכמה חודשים, והם בצרות צרורות.

חורפיות ממש עם שכבת פליז... מתחת שמים גופיה חורפית

יש למשל שמלות כאלו בלידר וגם בזברה, אני מצאתי גם בשוק...

וכמובן גרביונים חורפיות, זה דווקא ממש נוח ובכלל לא מציק, זה מאוד מחמם...

אם מלבישים חולצות חורפיות אז יש חצאיות שהם קצת יותר עבות כמו קורדרוי או פשוט בד קצת יותר עבה...

גרביונים נראה לי מסובך מצד ההליכה לשירותים,

עד שתוריד עלול לברוח לה... ואחרי השירותים- למשוך למעלה תחתון וגרביון, נראה לי לא תואם גיל ומזמין קשיי התארגנות של הילדה בגן. (שהיא לא תספר לך עליהם כי אפילו לא תזכור)

אצלנו בגיל 5, העלנו מינון של חצאיות עם טייץ מתחת לרמה כמעט יומיומית- אבל אנו עדין בסתיו כך שזה עוד לא מסובך, וההתארגנות בשירותים כבר הרבה יותר זורמת ועצמאית.

אני מניחה שכשיגיעו הימים הקרים באמת, חליפת פוטר/ טרנינג היא הפתרון הקל/ המחמם והנוח ביותר לילדה.

משאירה את התמודדות הגרביונים לגיל 6 בכיתה א. 

מוסיפה: שלפעמים כשאני עם חלק עליון חם (גופיה+סוודר טוב/צווארון גולף וכד') אז נוח לי עם חצאית (ג'ינס/ קורדרוי)  וגרביים רגילות ואין לי צורך בגרביון על מנת להתחמם. אפילו בימים קרים למדי

אם הם במידה מתאימה אז אין שום קושי להחזיר אותם בשירותים. בנות שלי בגיל ארבע וחצי כבר שמות אותם לבד בבוקר. בגיל 3 אצלנו זה מידה 5-6, בגיל 4 מידה 7-8.  יש גם טייץ חם בחנויות אבל אז צריכים גרביים ארוכות וזה יותר בגדים. טייץ רגיל זה לא מספיק חם בחורף לדעתי. 

מצד שני אם בגן לא מקפידים אז אפשר להמשיך להשתמש בחליפות פוטר כל עוד הן במידה מתאימה.

זה היה משוש חייהן ללבוש גרביונים... (עדיף שיהיו יחסית עם הרבה אחוזי כותנה).
בקשר לטייץ אם זה צמוד לרגל ויש מגפיים זה נראה בדיוק כמו גרביונים.

יש גם טייצים חמים כאלה שזה יותר כמו גרביונים עבות מאד בלי כף רגל. אני לא אוהבת את המרקם שלהם אבל כאמור זה לא אומר כלום לגבי הבנות שלי...

שמלות של קיץ פחות מתאים לדעתי אבל תלוי עד כמה קר. תלוי בסוג הבד. אם זה טריקו דקיק זה קר מדי.
יש חצאיות\שמלות\סרפנים מפוטר או קורדרוי או גינס כזה (או לפחות ג'רסי). לא חייב חורפי לגמרי אבל גם לא משהו לגמרי דק.

אני לא מכיר לעומק, אבל זה נראה כמו לקנות חדש רכב משנת ייצור 2007-8.

לא יודעת אם שייך, אך נראה לי שימושי -

תחבושות לחבישה, פלסטרים, גאזות, וכו'

תרופות שיש לי בבית בשוטף:

סינטומיצין- משחה לעיניים.

טיפות עיניים

אוטידין לאוזניים

משככים נורופן ואקמול סירופ לשניהם ונרות לגילאים שונים

ורמוקס לתולעים

תמיסת מלח

אנטיביוטיקה (תמיד קונה וב"ה בסוף הילד מחלים ללא)(למה שיצטרכו? לפעמים נשפך הבקבוק בשבת ע"י אחד הקטנים).

פנסטיל טיפות ומשחה

ובטנזול להתקף אסטמה ואלרגיה חריף.

חלק קונה במיוחד וחלק נשאר מטיפול שסוים (בטנזול ואנטיביוטיקה).

בסה"כ דיירי הבניין וחברות יודעות שאצלי יש בית מרקחת ולפעמים אפילו באמצע הלילה מבקשים..

לפעמים נתקעים וחסר..

אפשר לבקש מנשים בסביבה לשים אצלך אם  נשארה להן חבילה ולא צריכות.

בבני ברק יש גמחי"ם רציניים ויש להם הרבה תרופות מרשם.

לא יודעת איך משיגים אותן, אבל תכלס זה יותר קריטי למי שצריך מאשר תרופות ללא מרשם.

הרבה פעמים קורה שאנשים באים להתארח ושוכחים את התרופות שלהם, גמ"ח זו הצלה.

אבל אין לי מושג את השיגו את המלאי הראשוני!

יש תמיד כאלה שמקבלים מרשם מרופא, קונים את התרופה וממתינים לתוצאות מעבדה אם לקחת כן או לא.

או שממצים פתרונות אלטרנטיבים קודם..

בדרך כלל אנשים כבר הוציאו מרשם מרופא, אבל לא הספיקו לקנות לפני כניסת השבת/חג.

גמח"ים כאלה לא מחלקים תרופות בלי להציג מרשם מרופא.

הכנתי רשימה של הדברים שכתבתן,

ובעזרת ה' בקרוב נעשה רכישה של תרופות.

לפי מה שכמה הגיבו, מה שאנשים הכי צריכים זה תרופות עם מרשם.

הבעיה בתרופות כאלה, שאני לא בטוחה שזה חוקי שאני אספק אותן לאנשים, גם אם יש להם מרשם...

בינתיים נתחיל בלי מרשם, ובעזרת ה' אם יתפתח וילק טוב, ננסה להתרחב.

בתפילה שאף אחד מעם ישראל לא יצטרך שום תרופה וכולנו נהיה בריאים!!!

תודה רבה לכולן!

מכירה גמ"ח שנסגר בגלל זה,

לא מעודכנת בפרטים לעומק, אבל לדעתי היה להם משפט או משהו, אז אולי באמת לא כדאי...

וכל הכבוד על היוזמה

ממליץ על משכחי כאבים למיניהם, בדגש על ילדים כי הם יהיו הקליינטים הקבועים שלכם

כנ"ל אגיספור, משחות לישבן וכאלה

בנוסף, אפשר לפנק יולדות בסלסלה קטנה עם חיתול בד+אגיספור+מוצץ וכאלה, זה נחמד ומשמח ואין יותר גמילות חסדים מזה..

גם יכולים להועיל לתושבים שמעדיפים חומרים טבעיים.

אם יש לכם משווקת ביישוב של פוראוור, אז תזכו גם לפרנס אותה קצת.

יש להם משחות מעולות לפצעים, כוויות, עקיצות, פטריות, שרירים תפוסים, ועוד.

גם תוספי תזונה שטובים להצטננות, שפעת, שיעולים, וכדומה.

הוא לא תופס הרבה מקום ומתנקה בקלות...

בעבר היה לי כיסא אוכל אחר, בומבסטי, קשה לנקות- כל פעם שהקטן אכל היה סרט לנקות כל פירור היה נכנס לחור אחר בו...

עכשיו ממש קליל, כיסא לא כבד, עם שולחן נשלף, ממש מרוצה, הוא לא מתקפל למינימום אבל טוב מאוד, אם מחפשים מינימום יש של כתר שיושב על הכיסא וניתן בהחלט לקחת אותו להורים וכו' (בדקתי לגביו כי התלבטנו מה לקנות מבין השניים).

מיטה פשוט העברתי למיטת נוער שהייתה לנו בבית עם מעקה, גם הילד שלי זז כל הלילה ופחדתי לפני כן אבל לא קרה אף פעם מקרה שנפל או היה קרוב לכך ב"ה..המעקה מאוד יציב ובטיחותי..

מבחינת טיולון- תלוי בצרכים שלכם, מתקפל ונפתח מהר, מתקפל למינימום, לדעתי מתשנה מאוד אם יש אוטו או מתנהלים באוטובוסים...בכל מקרה זה בחירה יותר קלה מעגלה עם אמבטיה...

בהצלחה!

אקרא בעיון! עזרתם לי מאוד!!

יש את יויו ובובו שהם יפים, חזקים ומתקפלים לכלום ( זה מעולה לרכב) אבל גרועים מאוד במדרגות.

חוץ מיזה יש את ג'ואי, עגלה מצויינת, חזקה מאוד, גלגלים מעולים, נראית טוב ובמחיר סביר- בסביבות 600 ש"ח. אני מאוד מרוצה ממנה.

לגבי כסא אוכל, אנחנו קנינו כסא אוכל פרקטי של חברת babysafe שמתלבש על כסא רגיל וככה לא תופס חצי בית. הוא מתאים מגיל חצי שנה והוא מאוד בטיחותי ויציב. המחיר שלו 130 שקל. ממליצה מאוד!

אם צריך טיפול והתערבות של ממש - זה רק קלינאית תקשורת תוכל להגיד לך

לנו עם ש' היא אמרה שאפשר לחכות.

בינתיים המצב משתפר לבד ועם הרבה אימון

מסוררררר

טרררקטוררר

ועוד כאלה.

לשים את היד על הגרון ולהרגיש את ההבדל בין הר' הרגילה שלהם

(אמריקאית כזאת)

ובין הר' הישראלית.

ר' ישראלית זה הצליל הכי קשה להיגוי בשפה

ואולי הר' הכי קשה בעולם.

תשוו לר' אמריקאית ולר' דרום אמריקאית...

@ירושלמית טרייה - זו החנות שדיברת עליה בשרשור בהיריון ולידה?

זו החנות שמצאנו בבניין של עצמל'ה. אבל אולי היו שם שינויים...

"...ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר"

השיר הראשון שפרסם הרב יהושע אנגלמן הנפלא, לפני 20 שנה. מלים של אבן גבירול.

Yehoshua Engelman - Early Years Collection, by Yehoshua Engelman יהושע אנגלמן

של הרב אנגלמן. ביצוע מומלץ - של יזהר פלורסהיים. שיר נשמה יפהפה.

יש ללהקת המדרגות, המילה 'שחר' מוזכרת רק פעם אחת, בטח לא יהיה לך טוב:

אבל אין לי את הדיסק. היתה תקופה ששאלתי מחברה.

דיסק יפה בלי קשר ומומלץ

הביצוע ממש יפהפה, עברתי קצת ביוטיוב ולעניות דעתי הוא יותר יפה ממה שיש שם. 

מאד מאד יפה!

נמצא בדיסק שפת היום.

האם מישהו מההורים או האחים נוהג לכסוס צפורניים ?

לא הייתי ממהרת עם מרה ודומיו.

חשוב לדעתי למצוא את שורש הבעיה. 

אם יש גננת שאת סומכת עליה - הייתי מתייעצת איתה.

אם לא, אז אפילו עם רופא ילדים. 

חשוב למצוא מה סיבה לכסיסה. 

מבינה את תסכולך אבל תודי להשם שהוא מוציא מילים.

אם את רואה שעד גיל שנתיים וחצי בערך הוא לא מובן בכלל שווה להתייעץ

אבל שנתיים זה עוד בסדר גמור. מניסיון אישי.

בהצלחה והרבה נחת  

תלמדי אותו מילים ותגידי לו את המשמעות ותשאלי שאלה שיש בו את המילה הזאת ותשאלי אותו מה למדנו ואתכם והוא יחזור על המילה ולאט לאט הוא יבין גם מתי להגיד שכיף לא וכל מיני כאלה

והעיקר-לא להתייאש!! אתאזרי בסבלנות ותראי מה יוליד יום

גם שלי לפעמים נותן נאום שלם שאני לא יכולה להבין את כל העלילה זה לגמרי נורמלי ותקין כמובן.

אז אני שואלת אותו: "כן? באמת?" ואז הוא מבסוט שהבנתי

אולי אם מתסכל אתכם אפשר מראש לנסות להמנע משאלות שצפויות להתקע בתשובות לא מובנות

לאט וברור ואם את בטוח מבינה אז גם תרחיבי.

לדוגמא שאמר "אוצה" תחזרי אחריו בטון איטי ברור " אני רוצה ללבוש חולצה עם פסים"

ככה כל דבר שאומר לחזור לאט וברור ולהרחיב.

זו  שיטה שמרפאה בעיסוק לימדה אותי. היא קראה לזה הדהוד ואמרה שמנסיון זה מאד עוזר שהדיבור יהפך לברור, לוקח איזה שלוש שבועות שישפיע.

לדעתי, 

כדאי פחות לחקור אותו אחרי שהוא מספר,

לתת לו לספר חופשי בלי לנסות לפענח מה שאומר.

זה ייתן לו ביטחון להמשיך לספר 

ועם הזמן ילד להיות יותר מובן.

כמו שבבי"ס בתחילה נותנים לילדים לכתוב סיפור חופשי ולא מתקנים להם שגיאות כתיב או ניסוח,

העיקר הביטחון והרצון להמשיך לכתוב,

כך במיוחד בבית - תנו לו לספר, תחייכו, תשבחו באופן כללי מידי פעם לפי מה שכן הבנתם.

כשמחזירים ילד כל הזמן אחורה, לדייק במילים או בצליל,

זה עלול לסגור אותו.

בגיל שנתיים זה עדיין בסדר, אפילו שנתיים וחצי.

מן הסתם בחוץ/במסגרת יידרש יותר להיות מובן וזה לא קל בכל החזיתות.

ילדים במסגרות באמת מתמודדים הרבה על המקום שלהם ויש שימוש רב במילים שלי, שלנו וכו'.

אם את מודאגת מהשינוי במצב הרוח שלו וזה נראה לך קיצוני בהשוואה לבית, אולי נסי לדבר עם אימהות אחרות ולהתרשם.

לפעמים ילדים מתנהגים שונה במקום אחר, לא כי רע להם אלא כי הם מתאימים את עצמם לסביבה ולכללים, שזה טוב.

אני חושבת שאפשר בגבול הטעם הטוב, לומר למטפלת שחשוב לך לשמוע גם על דברים פחות נעימים שקורים לילד בגן כדי שתוכלי לדובב אותו בבית לספר מה קרה. כשתדעי מה קרה, תוכלי לכוון אותו.

ב"ה 'לפי הספר' הכל תקין ואף יותר מכך... 

האמת שלא חששתי שיש אצלו בעיה כלשהי, יותר חיפשתי עצות או הזדהות כי כמו שכתבתי למעלה שהוא מספר דברים שעברו עליו במעון ולא מבינה אותו.

הנה, היום גיליתי שאני לא סתם חוששת... יש ילדים בקבוצה שלו (בני שנתיים וחצי) שמפטפטים בחופשיות וסיפרו לאמא שלהם שהמטפלת צועקת וכל מיני כאלה שאני לא אפרט כאן בגלל אאוטינג. מההתחלה היא נראתה לי קשוחה

גם הבן שלי היה רגיש לרעשים אבל מסתבר שלא שמע טוב וזה עיכב לו את הדיבור. נוזלים באזניים לדוגמא, זה כמו לשמוע בתוך בריכה.