פורום הורות (עמוד 130)

שאולי יכול לעזור לך.

יש כאן כמה שמשווקות קרם כזה - אתן מוזמנות להגיב

מאוד תלוי בסוג הבגדים שלובשים - ארוך או קצר,

עם גרביים, בלי,

עם כפתורים לרכיסה, ריץ'-רץ', סקוטש וכו'.

יש הבדל בין המיומנות ללבוש חולצה ולפשוט אותה. יותר קל בד"כ ללבוש.

הרעיון מובן.

 

אם נלך על הבסיס - לבישת חולצה, מכנסיים, סנדלים עם סקוטש

נראה לי שגיל 3 הוא התחלה של עצמאות עם תוצאות סבירות.

בגיל שנתיים שי הרבה רצון של הילדים להיות עצמאייים ולעשות הכל לבד,

אבל אין עדיין מסוגלות פיזית לעשות זאת בהצלחה. כך שהתוצר הסופי לפעמים מצחיק.

אך חשוב מאוד לתת זמן לתקופה הזו - זה יעודד להפוך לעצמאיים בעתיד.

ילד שלא נותנים לו ביקורת על מה שעשה בכוחות עצמו, ימשיך לנסות עד שיגיע לתוצאות טובות.

בכל דבר!

 

יש בגדים שגם בגיל 6 קשה להסתדר איתם.

בודקים שיש מסוגלות כלשהי לעצמאות בלבוש, חא עצמאות מלאה כמובן.

בת השנתיים וחצי שלי גם נועלת לבד סנדלים, לובשת לבד מכנסיים... אבל זה תלוי בחשק שלה. בגיל הזה לא הייתי "מכריחה".

נראה לי שמגיל ארבע אפשר לצפות מהילד להתפשט לבד (חולצה יכולה להיות קשה יותר לרוב), ומגיל חמש פחות או יותר - הוא יכול גם להתלבש לבד (תלוי כמה לאמא לא אכפת שהכפתורים אינם בסדר הנכון וכדומה).

זה מגיע לבד. ילד רוצה להיות כמו הגדולים.

זה לא אומר שמאותו יום יתלבש לבד, אבל ילד בריא רוצה להיות עצמאי.

 

הרבה נחת.

צריך להתחיל בקיץ.
אצלינו בסביבות גיל 4 טריקו פשוט מכנסיים + חולצה וחולצת פולו שאנחנו פתחנו.
מכנסי שבת בגיל 5+.

סנדלים עם סקוץ' בגיל 2.5-3. נעליים עם סקוץ' גיל 3.

גרביים גיל 5.5.

נעליים עם שרוכים לא נקנות מלכתחילה.

מכנסיים ותחתונים גיל שנתיים בערך.
חולצה גיל 3.5- 4.
שמלה בגיל 3.5 עדיין לא. גם לא דומה שמלת טריקו רחבה לשמלה עם רוכסן מאחור.

כמו שיש ילד שכל הבגדים מתלכלכים כשהוא אוכל ויש ילד שנשאר נקי...

לק"י

את 2 הדוגמאות שנתת לפחות.

 

הבת שלי בת 4 מורידה ומלבישה גרביים - שזה דבר קשה.

גם מתלבשת ומתפשטת לבד למעט בגדים שקשה יותר.

כבר מכפתרת לבד.

 

בגלל שניסתה מגיל קטן, מצליחה לעשות את הדברים לבד.

 

ברור שאני לא מצפה ממנה לעשות הכל לבד בגיל הזה, אבל נותנת אפשרות.

ברור שאם את שואלת זה כי את לא רוצה ללחוץ, אבל אני חושבת שצריך להכיר את הילד ולראות מה הוא מסוגל.
אתן לך דוגמא מילדיי- הבן שלי בן 4 ורק עכשיו התחיל להתלבש לבד, אבל לא בגלל שלא היה מסוגל קודם מבחינה מוטורית. הוא יכל, אבל הרגשתי שמתסכל אותו שזה לוקח לו 10 דק׳ או רבע שעה מה שאני מלבישה לו ב2 דק׳ והוא יכול ללכת לשחק... והוא כל הזמן ביקש שנלביש אותו. עכשיו (לפני כחודש) התחלתי טבלת מדבקות ואמרתי לו שאם יתלבש לבד- יקבל מדבקה. והפלא ופלא זה עבד נהדר! לאט לאט הוא גם שיפר את המיומנות (ובאמת הוא גם יותר יכול היום, מאשר לפני שנה נניח...) והמצחיק, שאחותו בת 2.5 התלהבה מהמדבקות, אז הכנתי לה אח״כ גם- והיא מתלבשת ממש יפה לבד! (נכון לפעמים קצת הפוך וכו׳ אבל היא דווקא נהנית מאוד מהאתגר ומבקשת להתלבש לבד!)
כך שאני באמת רואה שזה תלוי ילד ותלוי מצב... ילדה שניה יש לה דמות לחיקוי לעומת ילד ראשון- שזה משפיע מאוד.
בהצלחה!!

יש הבדל בין לפשוט בגדים לבין ללבוש אותם.

 

לפשוט חולצה, מכנס, לחלוץ סנדלים עם סקוץ' וכדו' - יגיע קודם. ללבוש, לנעות ולגרוב - יגיע אח"כ.

 

אצל מרבית הילדים זה מתחיל בשליפת גרב החוצה (ואז אמא מחפשת את הזוג במשך שנה ) וקצת אח"כ חליצת נעליים (תלוי כמובן במבנה הנעל, אבל לרוב נעלי צעד ראשון הן במבנה סנדל סגור עם סקוץ'). זה יכול לקרות בהחלט החל מגיל שנה וקצת.

בהמשך הילד מתקדם לבגדים אחרים (פשוטים כמובן כמו חולצת טי ומכנסיים עם גומי) ובאותה דרך של קודם לפשוט ומאוחר יותר ללבוש. באזור גיל שנתיים, ואפילו קצת לפני.

את יכולה לחשוף את הילד לאפשרוץ המרנינה של להתפשט בעצמו ע"י כך ש:

 

- תורידי לו את השרוולים תעלי את החולה לחצי הראש ותשאירי לו את שאר העבודה. 

- תמשכי את הגרב לחצי כף הרגל ותשאירי לו את השאר.

וכן על זו הדרך עם הזמן הוא ידע לעשות יותר ויותר שלבים בעצמו. ובאותה צורה הדרגתית את ההלבשה

 

וכאן זו דעתי האישית - אל תדחקי בילד להתחיל את כל זה אם הוא לא רומז שום בדל מעורבות בתהליך ההלבשה, אבל אם הוא כבר מתחיל למשוך גרביים בעצמו וכדו' - שוטי !!

בעניין כל ה"נורמות" למיניהן של גילאים בהתפתחות

 

חשוב לזכור שלכל תהליך יש טווח התפתחות של כמה חודשים טובים ולא כל ילד הולך לפי הספר בדיוק 

אמרה גם בלילה

עניין חדש... גוררת את הסיר לסלון
כדי לשחק במשחקים שלה תוך כדי. אומרת לי " אני רוצה לשחק בלגו יכבת (רכבת) " בקול הכי מתוק שיש .. בא לי לאכול אותה .. היא כזאת מתוקה.
תקין , לא תקין?
אני יודעת שיש כאלה שאומרים שזה לא יפה.. מבינה את זה
אבל היינו לבד , זה לא שהיו אורחים נניח . שאז זה באמת לא טפה

כי כאילו זה לא יפה לשבת על הסיר ולעשות צרכים בסלון... 

אם אין אורחים נראה לי סביר..

 

זה ההתחלה... אצלנו גם תמיד ככה. אחרי שתשלוט לגמרי ממילא היא תעשה רק בשירותים ולא בסלון..
בהצלחה!!

לומדים את זה בהמשך.
אני הקפדתי שלא יהיה מול ספרי קודש. זה כן מסר שחשוב לי להעביר מגיל קטן.

אם אתם רוצים להרגיל מההתחלה ללכת רק לשירותים זה משהו אחר,
אבל אם אתם לא מתנגדים לסיר זה דווקא טוב שהיא תיקח אותו איתה, היא מרגישה מחוברת אליו, מבחינתה כמו צעצוע וזה מה שיתן לה את הביטחון בגמילה שזה הכי הכי חשוב.
ולגבי אורחים אם יש, מסבירים שהתחלנו גמילה וזהו...
כמו שהילדים בהתחלה מתלהבים להראות לכולם שיש להם תחתונים ולא טיטול,
כל דבר תלוי בהקשר, ובהקשר של גמילה זה לגמרי בסדר.

אם אתם רוצים להרגיל מההתחלה ללכת רק לשירותים זה משהו אחר,
אבל אם אתם לא מתנגדים לסיר זה דווקא טוב שהיא תיקח אותו איתה, היא מרגישה מחוברת אליו, מבחינתה כמו צעצוע וזה מה שיתן לה את הביטחון בגמילה שזה הכי הכי חשוב.
ולגבי אורחים אם יש, מסבירים שהתחלנו גמילה וזהו...
כמו שהילדים בהתחלה מתלהבים להראות לכולם שיש להם תחתונים ולא טיטול,
כל דבר תלוי בהקשר, ובהקשר של גמילה זה לגמרי בסדר.

כמה דאגת לו וכמה פחדת וכמה חיפשת ונבהלת וכולם נבהלו
כי יכולים לקרות דברים לא טובים לילדים שהם עדיין לא מספיק גדולים
בשביל ללכת לבד
הם יכולים לאבד את הדרך או לפגוש אנשים לא טובים או להיות צמאים
או להגיע לכביש או לראות פתאום חיה שתפחיד אותם
ולכן אסור להתרחק מאמא. ואם הוא נאבד שישאר באותו מקום ויחכה ואמא תחפש ותמצא אותו

אני אוהבת להגיע להבנה של הילדים ע"י סיפור... פעם היה ילד שנאבד, והיה רעב וצמא... וקרה לו כך וכך... (כיד הדמיון) ואז יבין את הסיכון
בהצלחה

על אורי שהלך לאיבוד ואימא דאגה (חיים ולדר, מתוך הלב של אימא). אחרי שהסברתי לו על הסכנה וכמה דאגתי, הודעתי שלא יקבל היום ברד. כולם קיבלו והוא לא. הוא בכה, שיקפתי את רגשותיו מתוך אמפתיה, אך הצהרתי שהיום לא יקבל, כדי שיזכור טוב כמה מסוכן מה שעשה.

רק משהו שקצת צרם לי..- מה הקשר בין לקבל ברד לבין ללכת בלי רשות?

רצוי לתת תגובה עם קשר למעשה..

העיקר שלאמא לא תהיה טראומה..

 

זה אחד הדברים המבהילים.

 

 

הוא מבחינתו, לכאורה פעל כ"גדול". הלך הביתה בדרך שהכיר. כישרון...

 

אז לדעתי, צריך להגיד לו שכל הכבוד שידע להגיע לבד הביתה - אבל לא עושים את זה עדיין, אלא הולכים עם אמא.

בלי להבהיל, עניינית: גם עלולים להתבלבל בדרך, גם יש כבישים, לפעמים אנשים שלא נעים לפגוש בהם לבד. וגם - אמא מאד מאד דואגת. מחפשת, שואלת את כולם אם ראו, ממש לא נעים. לכן, פעם הבאה אם רוצים ללכת לבד לאיזה מקום, שואלים קודם את אבא או אמא. כשממש גדלים, זה כבר אחרת.

 

מעריך שילד יבין את זה.

 

והעיקר, זה באמת להשתדל לא להסיח את העין/יד מילד כזה, כשהולכים איתו.. אין ברירה, אע"פ שזה באמת קורה "כהרף עין"..

 

דיברתי איתו. נראה שהבין.
אתמול הלך יפה כל הדרך, ואמר כמה פעמים: "יותר לא אברח לאימא". אפילו תיאר כמה אימא דאגה.
מקווה שיזכור. ואני כמובן אהיה ערנית יותר (זה באמת קרה תוך שניות...)

טוב שתפס שהעיקר זה הדאגה שלא אמא - ולא יותר מידי מפתח חששות מ"מה יכול לקרות לו"...

 

 

[ואכן, זה קורה תוך שניות. מוכר, מבהיל, ונשימה גדולה לרווחה כשהאובד התורן נמצא..]

בעניין הברד...

לא מענישים בלא לתת אוכל מסויים..

יכול לפתח הפרעות אכילה.

לא נראה לי שבגיל 3 הוא גם מבין מה הקשר..

 

תודה על ההערה.

בעיקרון מסכימה לגהי אוכל- כשזה ארוחה מסוימת או אם רעב,

אבל ברד זה צ'ופר, ולא נראה לי בעיה להעניש בזה.

כמו לא לחלק מנה אחרונה- הרי זה אקסטרה וגם משהו טעים במיוחד בד"כ

ברד זה אכן צ'ופר שניתן לחסוך מהילד במידה ונראה לנכון או כל דבר אחר שהוא לא ארוחה או מים ...חטיף עוגיות כאלה

ערב או משהו כזה...

גם לי זה קרה. בשניה הוא נעלם. וכל צוות המעון יצא לחפש אותו.
אבל הייתה לו סיבה.. הוא רצה לקחת הבייתה צעצוע מהגן וידע שאם אראה את זה לא אתן לו. אז הוא לקח וברח הבייתה. (וחצה כבישים לבד)
ישבתי והסברתי לו שוב ושוב שאסור לעשות את זה. לא משנה מה.
ב"ה זה לא חזר על עצמו.
אבל צריך לזכור לא להזיז מהם את העיניים לשניה.

זה בגל שהתרגלת לריח.

תודה

באיזה מרכך את משתמשת?

 

בבקבוק גדולצבע אדום-הריח מטריף ונשאר להרבה זמן.

במקום אבקה או ג'ל. זה מקל וזה יותר נוח. לריח אני משתמשת בורוד של מקסימה המרוכז. עוד לא מצאתי ריח כזה נקי ועדין. מכורה אליו

רק לוודא שלילד אין טראומה מכלבים

הכלב מחוסן, הרופא אמר שהכל תקין
אז זהו. נגמר.

רק לוודא שאין טראומה לילד וללמד אותו אייך לגשת לחיות ולקרוא את הסימנים שלהם אם הן ידידותיות או לא
ואם הכלב היה משוחרר להתלונן מול הבעלים כי עפ"י חוק הוא צריך להיות קשור כשהוא בחוץ

גם כלב מחוסן יכול להיות לא מחוסן.

כלומר - חיסון פגום, נוגדנים שלא עלו לכמות המספקת.

תלוי גם האם הנשיכה שטחית , חדרה העור....

 אם המשפחה בעלת הכלב היא אמינה, יש לסכם איתה  שהכלב ישאר בבית ולא יברח.  10 ימים.

אם אחרי עשרה ימים אין סימנים לכלב - בסדר.

אם יש לטוס לטיפול.

 

כלבת זה מוות, אין טיפול אא"כ מקבלים את הטיפול לפני שעולה למוח.

 

לכן כדאי להיות ערניים ולהרגע  לגמרי רק אחרי 10 ימים מהנשיכה שהכלב בסדר.

 

בריאות ושמחה

חוקית צריך לפתוח תיק ועל כל נשיכה לוקחים את הכלב להסגר ל10 ימים לראות אם הכלב מראה סימנים של כלבת.אם כן הוא אמור למות ב10 ימים האלו.
פה בסיפור הכלב וודאי מחוסן ושמור.החלטנו לא לגרום עוגמת נפש למשפחה הכלב הוא כמו ילד שלהם.
סגרנו את הסיפור בזה שיעקבו אחרי הכלב יקחו אותו לוטרינר המקרה אירע לפני שבוע כך שבנתים הכלב בסדר.

כדאי לערב את היועצת.

 

אם בכל זאת חושבים להעביר, צריך לזהות את הסיבות למה לא טוב לו שם, ולחפש מקום שיתן מענה לצרכים שלו.

יש מעט מאוד בתי ספר תורניים דמוקרטיים מוצהרים. אבל יש הרבה בתי ספר ממ"ד או תורני עם צוות חם שנותן את הלב ורואה קודם כל את טובת הילד.

 

בהצלחה לו.

החברתית בכיתה דווקא מקבלת ועוטפת. יש לו חברים טובים. אך לימודית לא כל כך מאפשרים ללמד, כך שיש אווירה לוחמנית משהו של מורים מול תלמידים ולהיפך. הרבה עונשים והרמת קול.

 

אכן עשינו כעצתך ופגשנו יועצת של ביה"ס. 

אנחנו לא טיפוסים שמתאימים לחולל שינויים משמעותיים במקומות קיימים.

 

מחפשים גישה נעימה יותר, פחות לחץ, מקום שכבר בעל אווירה לימודית חיובית.

הילד ברוך ה' לא צריך להתמודד עם בעיות לימודיות/התנהגותיות, כך שאיבחון יורד מהפרק.

במקום חדש צריך להתאקלם מחדש. ואם זה יהיה רחוק מהבית אז גם נסיעות מתישות ואלימות בהסעות. 

 

במיוחד שהוא ילד מאוד חברתי.

אבל הוא הגיע למצב שהוא בעצמו אומר - אני מוכן לעזוב ורוצה לעבור בי"ס גם במחיר הזה, כי רע לי.

אני רוצה ללמוד.

עם החברים אהיה בקשר אחה"צ.

אנחנו רק מחפשים מקום בירושלים.

אשמח לקבל המלצות.

ולא מצליחים להשליט משמעת? 

אתם בטוחים שזאת הבעיה? בן כמה הוא? גם לי יש ילדים ביסודי, קורה שהם לא רוצים ללכת לבית ספר, זה נורמלי. אף פעם לא שמעתי שילד בגיל הזה היה אומר שהוא רוצה לעבור בית ספר כי הוא רוצה ללמוד. אולי יש בעיה עם מורה ספציפי? 

הבנתי שבגדול רב בתי ספר הם אותו דבר עם שינויים קטנים פה ושם.

בית הספר לדוגמא ע"ש הרב עוזיאל היה מקום עם אוירה טובה ועם אקלים לימודי שקט ומסודר.

לא יודעת מה המצב היום.

 

 

שזה ילד שיהיה לו קל להשתלב חברתית במקום חדש.

 

אני מזדהה עם הגישה של לא לחולל שינויים במקומות קיימים. בדרך כלל זה גם לא עובד, כי הנפשות הפועלות נשארות אותן נפשות פועלות, רק עם תחושה של אי שביעות רצון מצד ההורים.

 

עכשיו הזמן להיכנס לבתי ספר פוטנציאלים בסביבתכם ולהתרשם. עכשיו גם הזמן לבקש העברה.

 

אם את רוצה לשמוע על בתי ספר  ספציפיים, תכתבי אזור ואולי ימליצו לך פה.

כבר עשינו את כל הבירור החינוכי-הערכי.

חסר לנו רק בתי ספר פוטנציאליים.

תודה על ההמלצה.

הרבה ממליצים על גבעת מרדכי

גם על דוגמא

ויש ביהס ברובע היהודי שגם ממליצים עליו.

 

שימי לב שרמה תורנית שונה בין בתי הספר.

 

אם תרצי תפני באישי

מוזמנת לשאול מה שבא לך

כדאי שיהיו משחקים מעניינים שאפשר לשלוף כשהוא משועמם או בנסיעה באוטו. 

סה''כ נסיעה של שעה זה המון לילד קטן, וקשה לילדים לא לזוז כל כך הרבה זמן. 

כמו כל בן אדם אחר גם תינוקות צריכים חברה אנושית ומשעמם להם לבד.

מצד שני אם ממש אין לך כוח או שאת חייבת לעשות משהו אז זה בסדר שהוא יחכה קצת.

 

 

זה אכן אופי ואת ממש חמודה שעושה השתדלות להכיל אותו. זה יכול להיות מתיש. במיוחד אם הוא ראשון ואין גירויים נוספים בבית שיכולים לעניין אותו חוץ ממך.
לגבי נסיעות גם לי יש שני ילדים שמגיל 0 שנאו נסיעות וגם מקיאים... זה גם אופי וזה נורא מבאס
מה שכן הבכיינות עוברת עם הגיל ובעז"ה זה יילך וישתפר..

ב"ה

 

הוא השני שלי .

זקוקים לבכי פחות.

כולנו יודעים שבכי הוא סוג של תקשורת.

לנו כהורים זה לא קל לשמוע, אך אם נזכור שכך הילד מדבר ומספר לנו על תחושותיו בלי מילים - נהיה סבלניים יותר.

אפשר לעזור לו להמליל את הרצונות או התסכולים שלו - 

במקום לומר לו - קח את הבקבוק / משחק, כדי שיפסיק לבכות,

נראה לי שלטווח ארוך נרוויח יותר אם נאמר לו - רצית את הדובי? (מה שלא יהיה) דובי! הנה דובי!

לאט לאט הוא יפנים שאפשר להסביר אחרת מה רוצים.

 

עוד משהו -

"מחשבה דוחה מחשבה"- לפעמים ילד תקוע על משהו ואז הבכי משאיר אותו נעול על הדבר.

לדבר / לספר משהו שבכלל לא קשור יכול לעזור לו להשתחרר.

נכון שהוא עוד קטן אבל אפשר לספר משהו מצחיק, להשמיע קולות של חיות, 

והכי חשוב - לומר את זה בקול שמח!

המחשבה על הדבר החדש שפתאום מעניין אותו דוחה ומשכיחה את המחשבה שבגללה פרץ בבכי.

מוזיקה נעימה .מנגינות בנסיעה וגם בבית מאוד יכול להרגיע

מסכימה עם כל מה שקראתי אבל רוצה להציע נקודה שלפעמים לא חושבים עליה - 

 

תינוק/פעוט שבוכה הרבה, אולי משהו מציק לו והוא לא יכול לומר אז ההורים לא יודעים.
 

למשל, הכרתי מישהי שהילד שלה היה בכיין ונודניק מקצועי והיא חשבה שזה אופי וכו' וניסתה את כל הפטנטים. ורק בגיל בערך שנתיים היא סופסופ לקחת את הילד לרופא על הרקע הזה והתברר שהילד סבל מדלקות אוזניים והיא לא היתה מודעת!! והמצב שלו חייב ניתוח כפתורים וזה פשוט פתר את הבעיה.

 

עוד אחת שהכרתי עם ילד נודניק ברמות, התברר שיש לו בעיית ראיה לא פשוטה, הילד פשוט סבל. נקודה.

 

אני באופן אישי בשביל לדעת ששללתי את האפשרות, הייתי לוקחת לבדיקת רופא מקיפה. לפני שמנסה טריקים התנהגותיים וכו'

תולעים - גורם לילד להיות בכיין ונודניק

(או אולי אפילו כינים - מאד מציק)

כדי לשלול שכואב לו משהו
יכול להיות פוחד ממשהו


וכדאי לדבר איתו. אולי יוכל לסמן מה מפריע לו.

הבת שלי היתה תינוקת נוחה, בטירוף, משהו הזוי,

באיזור גיל שנה היא נהיתה נוראית, ממש לא יכולתי לעבור לידה בלי שארים אותה, היא לא הסכימה שאף אחד יגע בה/יחזיק אותה/יאכיל אותה/יסתכל עליה/ישחק איתה.

ממש לא נעים, מסתבר שזה היה שילוב של שיניים ושל רעב, פשוט רעב! כמה שזה נשמע נורא...

 היא סרבה לאכול מטרנה או דיסה ולא שבעה מהמוצקים מספיק וגם לא רצתה,

ברוך ה' בחודש האחרון התחילה לאכול מטרנה עם דיסה בבקבוק וגם השינים יצאו והיא חזרה להיות הילדה המהממת והכיפית .

אז מה שיש לי להציע תכלס זה באמת להכיל ולדעת שזה יעבור, בטוח, ולהתפלל על זה, שירגע.

בהצלחה!!

יש לי ב"ה ילד בן שלוש, יפייפה ופיקח ממש אבל עם יד על הלב רק היום אחרי 3 שנים אני מתחילה מעט לראות ממנו נחת.
ממש כמו שאת מתארת, כל דבר זה בכי, צרחות, אלימות.. אנין טעם בצורה מלחיצה מאוד, אם חסר מעט מלח הוא לא יגע באוכל או שיזרוק על הריצפה את הצלחת בהפגנתיות. מאוד רגיש אם גורבים לו את הגרב מעט לא ישר עם התפר מעל האצבעות בדיוק הוא לא יסכים להשאר איתה ככה. נהוג אצלנו לשלוח את הילד עם פתק מעשים טובים לגן כדי לעודד למצוות, אם אני מקפלת את הפתק קצת לא ישר מיד הפתק לא טוב וחייבים לתקן. יש לו גם נטייה מאוד חזקה לתפוס את התפקיד של הרשע בכל סיפור כי זה הכי מעניין אותו. הגעתי למצב שאני כבר כמעט לא אומרת לו לא כי הוא בוודאות יעשה בדיוק את זה ו"בפני עיוור לא תיתן מכשול". לאחרונה קיבלתי טיפ וזריקת התעוררות לגבי זה שהוא בסך הכל ילד והוא זקוק לחום, אהבה והכלה ואני מנסה לומר לו כל פעם שהוא מתנהג בצורה לא נכונה שזה לא מתאים לו והוא כזה ילד חכם וצדיק ושאני יודעת שהוא מסוגל להתנהג הרבה יותר טוב ואני ממש רואה פירות ב"ה. הילד אומר אמא אני אוהב אותך, את חמודה. אלו דברים שלא הכרתי בחיים ממנו.
אז אצלך הוא עוד קטן אבל אני הרגשתי את הטמפרמנט החזק שלו כבר מגיל כמה חודשים וידעתי שיש פה משהו שונה ממה שהכרתי.
אז המלצה חמה, לחבק, לנשק ולהראות לו כמה שיותר אהבה ותשומת לב יזומה מצידך.מוריד את מפלס הבכי פלאים. לתפוס אותו סתם ככה בזמן שהוא עושה משהו לנשק ולומר לו כמה אני אוהבת אותך כמה אתה ילד טוב, זה מחזק אצלו את הביטחון העצמי והיכולת להתמודד עם סיטואציות ביום יום בלי בכי.
אנסה לחשוב על רעיונות נוספים אבל בינתיים תהיי חזקה, זה עובר ומשתפר ככל שהם גדלים. והקב"ה לא נותן לנו ניסיון שאנחנו לא יכולים לעמוד בו אז תזכרי שהילד הזה נשלח אלייך במיוחד כדי שאת תוכלי לגדל אותו בדרך הכי טובה עבורו ועבור הנשמה המיוחדת שקיבל.
בהצלחה!

כל הכבוד לך על ההשתדלות מולו זה נשמע התמודדות ממש קשה

בע"ה עוד חודש עוברים דירה ונשלח אותו לבדיקה מקיפה, אני מאמינה שיש הרבה על מה לעבוד.
תודה על התגובה

ב"אש קודש" יש צימר.

אני לא יודעת כמה מקומות. שווה לברר.

אם מותר לכתוב טלפון של המזכירות בפורום, אכתוב בשמחה.

 

חיה 0556689588.

מומלץ בחום

עדיף באישי.

אבל רמה גבוהה מאוד. 0546277631

לפעמים הם מרגישים יותר בנח כך

גם הילדות שלי, אם אין שרותים באזור הולכות מאחורי עץ או שיח.

 

אבל לא באטרף.
לפני כמה חודשים עוד החליפו לו חיתול. ...

אם בחוץ אז אין לי בעיה עם זה. אבל לא באמצע אלא רק בצד (פעם היה עומד באמצע הגן שעשועים..) אבל אם נמצאים ליד הבית- אז יש שירותים ועושים שם.

בגיל שלוש זה תקין..

ליוויתי פעם נסיעה של הגן, והיה מדובר כבר על ילדים בני 4+ ..

ואחד הילדים שכבר היה קרוב לגיל חמש הוריד את המכנסיים בגינה שהיינו בה

ועשה טיפה פיפי , הרים את המכנסיים, הלך שני מטר ועשה במקום אחר , ככה 3 פעמים

והיו שירותים והגננת שאלה מי צריך לשירותים.

לי זה מאוד צרם ואפילו היה נראה דוחה.

אבל בגיל 3 נראה לי בסדר גמור כל עוד זה לא על דשא סינטטי / משטח גומי שמשחקים עליו

אלא בצד במקום שלא מפריע לאחרים אחר כך. 

 

וגם זה רק בצד.
אם יש שירותים קרובים, נגיד שנמצאים בחצר הבית או בחצר הגן , לא הייתי נותנת לזה לקרות.

וכשאין איפה - לא באמצע הרחוב זה דוחה!

רק אם אין איפה או אם הילד בגמילה ועד שמגיעים לשירותים יברח לו .

אולי חבר בגן, שינוי כלשהו,

אם אין שום דבר מיוחד- אז לחבק- המון, לשחק, להקריא סיפור, לשתף אותו בפעילות שאתם עושים כמו להכין אוכל.

הוא עוד קטן- מותר לו להיות בכיין.

 

 

עזר מאוד לקרוא את הפוסט המקסים של 'בהתהוות'
תודה, סליחה, בבקשה

ולגבי זה שלא אוהב לציית-
איך מחליטים
וגם בספר 'איך לדבר כל שילדים יקשיבו...' יש הרבה כלים שעוזרים להתמודד.

אני לא מבינה כשאתה בוכה, אתה יכול לבקש ואמא תבין

ב. לא הייתי פועלת בעונשים, רק במקרים מאוד קיצוניים או כשממש כבר אין אופציה אחרת שמתאימה. יש כל מיני משפטים שאפשר לנסח מראש ולומר. וגם כהורים חשבו עם עצמכם האם זה באמת עקרוני לכם או שההתעקשות היא לשם זה שהילד יעשה כפי שרציתם? לפעמים יש הגיון בבקשה של הילד אבל אנחנו מקובעים בעמדה שלנו, רק כי אנחנו חוששים שזה ישבור את המילה שלנו

הוא תינוק.. מה אתם רוצים ממנו? גם הבת שלי בגיל הזה,

אני לא מצפה שהיא תקשיב לי יותר מידי, 

והיא חכמה ומדברת מלפני גיל שנה. 

אם היא עושה שטויות אני מושיבה אותה ומעירה לה ברוגע אך באסרטיביות 

שתבין שזה לא בסדר , ואני כן מחנכת אותה ושמה גבולות כמו שצריך וזה חשוב,

אבל אני ממש לא מצפה ממנה שתציית לי יותר מידי .. 

אם הוא מבקש ביללות זה כי הוא קטן.. תושיבי אותו עלייך , תגידי לו שאת לא מבינה כשהוא מדבר בבכי

ושידבר ברור.

תחבקי אותו.. תלטפי אותו.. הוא קטנצ'יק עדיין..

אין מה לתת עונש של שלילת ממתקים כי הוא לא מבין את ההקשר .. בכל מקרה עדיף כמה שפחות ממתקים בגיל הזה..

הבת שלי בגיל הזה כמעט לא אוכלת ממתקים , היא ממש אוהבת אבל אני לא קונה כמעט הביתה. 

אולי יש איזה שינוי? הריון או אח תינוק שנולד עכשיו , והוא מרגיש את זה? 

הבכורה שלי היה לה מאוד קשה כשהייתי בהריון. חזרה להרטיב אפילו שהייתה גמולה.. התבכיינה מלא, רצתה על הידיים אפילו שלפני כן הלכה מצויין.. 

 

שלך מסוגל אחרת לכן לדעתי את יכןלה לדרוש
וכמו שתודה לך ה אמרה לחזור על המשפט ולהיות עקביים אני לא מבינה שאתה בוכה ואם הוא משנה את נימת כולו אפילו במעט לומר אהה עכשיו הבנתי והרבה הרבה חיזוק חיובי שהילד מבקד מדאו ללא התבכיינות לא לשכוח להחמיא על זה איזה ילד בוגר שמבקש יפה כל הכבוד
בקשא לצייטנות הייתי ממליצה לתת משימות קטנות תחילה כדי לייצר תחושת הצלחה וסיפוק נגיד לאסוף משחק אם מעט חלקים וכמובן לשבח אם הילד הצליח או לבקש מהילד עזרה בוא חמודי תעזור לאמא לאסוף ואז לומר וואו איך עזרת לאמא
במידה והילד לא הצליח לא ציית אפשא לומר אני בטוחה שתצליח פעם הבאה

ותוך יומיים הכל יסתדר. 

סדר היום שאת מתארת הוא די נורמלי לתינוק שנמצא בבית.

הלו"ז במעון נקבע בגלל אילוצים שההורים צריכים לצאת לעבודה

אני סטודנטית.. המעון מ9..

ואז ב7 יהיה מספיק עייף

בשעה הזו עושים אמבטיה, מתקשקשים ומורחים זמן.

אם לא, ברגע שיתחיל לזחול הוא יהיה עייף יותר ויהיה יותר קל לשחק איתו ולהעסיק אותו.

לק"י

עד גיל שנה זה נורמלי שילד קם בלילה לאכול, לכן גם אם תפסיקי להניק הגיוני שיתעורר לבקבוק.

אבל הספר "לישון בלי לבכות" יכול לעזור לך.

7 בוקר טוב
9 מנוחה של שעה-שעה וחצי
הפרש של 2-3 משחקים וארוחת צהריים
12:30-13 מנוחת צהריים ארוכה אפילו 3 שעות..
6:30-7 לילה טוב

אבל לא ממש הבנתי את האילוצים שלך... אם הוא ישן משש עד שבע הגיוני שלא ירדם לפחות שעה וחצי..

והדרך לצמצם את ההנקות זה- להביא א.ערב טובה בהתאם למה שהוא כבר אוכל.. ואז מקלחת הנקה וטקס שינה ...
כשהוא קם לא לתת כל פעם הנקה.. נגיד אם הוא קם אחרי שעה וחצי ואת יודעת שהרווח בין ההנקות שלו יכול להיות שלוש אז להשכיב אותו חזרה בלי הנקה... ז"א לקחת את ההפרש שעות הכי גדול שבין ההנקות וללכת לפיו.
וגם- כשאת מניקה אז לשים לב מתי הוא כבר לא באמת יונק אלא יותר מנמנם עליך ואז להפסיק את ההנקה- זה יפריד את האוכל והשינה..
ואז הקשר אוכל=הירדמות/שינה יפחת ובעז"ה הרווחים יגדלו..
בעיקרון עד גיל שנה זה הגיוני שהם קמים לינוק/ בקבוק רק צריך לשים לב שזה פוחת בהדרגה..
בהצלחה!!

הוא שותה מספיק ושלא חם לו.

לא שאני מקצועית בתחום או משהו, אבל ממה שידוע לי הסדר יום הזה בסדר גמור, כל עוד הילדון לא מראה עצבנות/ סימני עייפות אחרים.
נשמע שתהיה לך עבודה קשה להזיז את הסדר יום שלו מכיוון שהוא כרגע מתנהל באופן הגיוני בצורה שמושפעת מהסדר יום שלך.
אז מה כל כך נורא שישן ב9? לבריאות..
ממני שהיתה משכיבה את הבת שלה לישון ב10 עד שהתחילה ללכת למטפלת קבוע ב7 וחצי וזה הסתדר לה..

נסי להעיר ב7
וב9-10 לשים לישון לבערך שעתיים
ואח"כ בערך ב15 עוד שעה! שינה.
ולעייף אותו עד הערב

אם לא הולך, נסי לוותר על השינה בצהריים ולאחר את שנת הבוקר ל10-11.

אבל איך ממעטים התעוררויות ליליות בהנחה שאני רוצה להמשיך להניק (במקביל למוצקים . הוא אוכל יפה)

במיוחד אם הולך לישון מוקדם
12 שעות זה המון זמן בלי אוכל ומים.

נסי למעט הנקות לילה לקראת שנה+ חודשיים בערך..
אפשר לתת דייסה לפני השינה, כך שיהיה משהו ממלא בבטן...

כתבתי לך למעלה.. זה תהליך..
אפשר גם להביא מים לפעמים אם זה נראה לך רווח קטן מדי כמו שעתיים הפרש.
בדיוק באותה סירה רק שלי קצת יותר גדול ;)

הם עובדים עם כל מיני פסיכולוגים עם נסיון.

השתמשתי לאבחון לכיתה א באראלה צבי עמיאל.   והתרשמתי לטובה. אולם לא מכירה מישהו שטיפל אצלה.

לא יודעת אם עובדת עם קופח

רחל פפר- תנסי לבדוק דרך כללית.
מומלצת

כשאנחנו לא שמים לב לדבר קטן שמפריע לנו אז זה תופח ותופח

יכול להיות שזה מה שקרה?

למה הוא עצבני?

קשה לו משהו?

הוא מוטרד ממשהו?(פרנסה.בריאות.חינוך ילדים.קושי עם ההורים.?)

באמת אולי כדאי שאת או ביביסיטר ישמרו על הילדים

לא כי הוא מאבד שליטה(נשמע רע)

אלא כי קשה לו.

ולהוריד ממנו עול לתת לו זמן עם עצמו לישון להירגע לדבר?

חוסר ויטמינים.

אם אין סיבה לעצבים, ולא קרה משהו היסטרי בזמן האחרון.

הרבה פעמים הסיבה היא חוסר תזונתי כלשהו.

זו סיבה רצינית ולא ממש נשלטת- לעצבים, חוסר מצב רוח, עייפות, ואיבוד שליטה.

 

אז קודם כל להירגע,

לא תמיד דברים קורים מסיבות היסטריות, לפעמים זו הידרדרות שקטה בתזונה

א.- מומלץ בדיקות דם, למרות שהן לא תמיד משקפות.

ב. אפשר כבר ללכת לבית מרקחת ולקנות קומפלקס B,

זה תוסף תזונה- אין צורך במרשם ורואים השפעה תוך יום -יומיים!

בדרך כלל החסרים בויטמינים מקבוצת B הם אלו שמשפיעים הכי הרבה על מצבי קיצון כאלו.

 

בריאות

אדם חמוד - יפה שהוא מודע למה שקורה לו. לא מבין בעצמו למה.

 

את לא אמורה להיבהל מידי. 

 

מה שכן, כדאי שתשבו ביניכם. תגידי לו שבהיות שברור לשניכם שסה"כ תינוקות בגיל שנה שנתיים, לא לא שייך שתקבלנה "צעקות"; וגם בשבילו, חבל שמרגיש "עצבני", אז אולי כדאי שיבדוק מה קורה.

 

 

אולי משהו פיזיולוגי? אולי איזה "חומרים" בגוף שגורמים לרמת לחץ מהירה יותר?

 

אני הייתי מציע, דבר ראשון (וגם הכי מתקבל על איש, לכאורה), שילך לרופא משפחה, יספר לו - יגיד שאינו מבין ממה זה, וישאל עצה, אולי בדיקות דם וכד', בתור צעד ראשון.

 

אם הכל בסדר, כבר תהיה לו מוטיווציה להתייעץ עם מישהו שיוכל לעזור לו. אולי בנקודת מבט שונה על הילדות ועל הגיל.

אולי אני משליכה מזה לאחרים כי אני סובלת מזה, אבל אני יודעת שיתר פעילות של הבלוטה עושה אנשים עצבנים. זה מאד פשוט וישיר וחזק. לכן זה ההסבר שהכי מסתדר לי.

הוא גם יורד במשקל בזמן האחרון? יש לו דופק מהיר?

בקיצור, שילך לרופא משפחה ויבקש בדיקת דם.

 

מכיוון שהוא מודע לבעיה ומבוהל ממנה בעצמו די ברור שזה משהו פיזי ולא נפשי.

רפואה שלמה!

"מכיוון שהוא מודע לבעיה ומבוהל ממנה בעצמו די ברור שזה משהו פיזי ולא נפשי."-

ממש לא אומר.

 

יש מצבים ל"ע שאדם נקלע למצוקה נפשית\או חווה התקפים כאלו ואחרים שבהחלט יושבים על משהו בנפש

ועדין נשאר מודע לעצמו...ואפילו מבוהל מכך ומרגיש מצוקה בעקבות כך.

 

חבל להכליל סתם. יכול להטעות את הפותחת.

 

ולפותחת- מה שאת מתראת אכן מעיד על מצוקה

בין אם פיזית או נפשית-את זה רופא טוב יוכל לקבוע.

וכמובן שיחות עם פסיכולוג יכולות להרגיע ולתת מענה למצוקה רגשית.

 

חשוב שתפנו לרופא משפחה..תתארו  לו את מה שהיה ומה שהוא מרגיש

תעשו בדיקות דם

או שתפנו לפסיכיאטר במידת הצורך.

 

העיקר לברר ולטפל ולא להזניח 

.

הרבה כוחות ובהצלחה!

יכול להיות שאתם או בעלך באמת מרשים יותר מדי ואז ילדים עוברים גבול ועצבים עולים.

הרבה אמהות כתבו פה בבכי שהרימו יד על פעוט בן שנתיים, זה קורה, במיוחד כשאין ניסיון.

בעשר וחצי ילדים אמורים להיות במיטות, לא כתבת בן כמה הגדול שלך אבל נשמע שעדיין קטן. גם לתינוקות לפעמים צריך להגיד "לא" ולהכניס למיטה. 

זה באמת נורמלי כשבת שנתיים זורקת אוכל מצלחת, אבל תלוי תדירות, אם זה קורה כל הזמן זה באמת משגע.

גברים גם לא כל כך קוראים ספרים על חינוך ואם כבר קוראים אז משהו מאוד כללי, הם לא מתכוננים שזה יהיה ככה.

ויכול להיות שבשביל בעלך זה יותר מדי והוא חייב להתאוורר.

יכול להיות שאתם בגישה שהורים חייבים להרגיע כל בכי ואחראים על זה. וזה לא נכון. הורה לא חייב להרגיע כל בכי, מותר לילד לבכות.

אבל יכול להיות כמו שכתבו לך שיש סיבה אחרת וחייבים לטפל.  

הייתי מנסה לעזור לו להבין זאת ולפנות לטיפול
ובמקביל לא משאירה אותו לבד עם הילדים עד להתאזנות

לנו הגברים קשה לשתף ולהוציא מעצמנו את מה שמטריד אותנו באמת. נשמע שבעלך עובר משהו לא קל מבפנים והוא מתמודד עם מציאות לא קלה. אולי הוא גם מרגיש שאין לו את מי לשתף וזה ממש לא באשמתך. הרבה פעמים גברים לא רוצים לשתף דווקא את האשה שלהם בדברים שעוברים עליהם כדי לא לצער אותם.

אני מציע לתת לו קודם כל מקום בלב ולהגיד לו שאת אוהבת אותו ודואגת לו. ולייצר זמנים מתאימים לשיתוף. לא לנסות ללחוץ אותו לשיתוף אלא לייצר מקום וזמן מתאימים ואם הוא ירצה הוא ישתף. אם תלחצי אותו לשתף כנראה שהוא יתכנס יותר או יתפרץ עלייך.
בנוסף שלחי אותו לעשות דברים שהוא אוהב ועושים לו טוב בנפש, יש עדיפות למפגשי חברים או טיול או מה שנראה לך. המטרה היא שיצא מעצמו ויעבד וישתף את מה שעובר עליו. כמובן שלדבר כזה הולכים עם כמה שפחות הפרעות כמו פלאפון וכו. בטיול יש עוד מעלה שהשקט והמרחב עוזרים להכניס רוגע לנפש ולשחרר את מה שמסתתר בפנים.


כל זה במידה וזה משהו נפשי או מחשבתי.

נשמע שהוא עובר משבר נפשי ותחושת חוסר התקשורת שלו רק מגבירה את התסכול והקושי.

מה עושים?
א. ליצור אווירה של הכלה ואהבה לבעלך במצב הקיים.
ב. יצירה של נקודות ומפגשי שיתוף ושחרור איתך ועם אחרים.
ג. שליחה למקומות שמרגיעים ומשחררים את הנפש.

בנוסף, נצלו את הכח שלכם והתפללו עליכם הרבה, נשמע שעובר עליו משהו קשה. זה קורה לפעמים ורצוי לעזור לו בתפילה,אהבה והכלה.

בהחלט מוזר.

אולי באמת כדאי שילך לעשות בדיקת דם פשוטה על מנת לבדוק אם הכל בסדר.

האם יתכן וקרה משהו בעבודה שמטריד אותו?

ישן פחות מהרגיל ואז עייף במהלך היום וגורר את זה לאורך כל היום?

 

נסי לדבר איתו ברוגע ובעדינות ולהסביר לו שהילדים קטנים, וחבל שהם יספגו את מה שעובר עליו ושאת באה ממקום של לעזור לו

אכן מפחיד להיפגש עם חוסר שליטה

ויותר מבהיל את בעלך חוסר האונים אליו הגיע.

 

את מתארת שזה קרה בתקופה האחרונה ולא דפוס התנהגות קבוע.

ראשית חשוב להחזיר לבעלך את הביטחון העצמי באחריות שלו על הילדים,

לא בשעות הערב ,

בגן השעשועים אחרי צהרים

לזמנים קצרים

אך מעבר לזה

לקבוע פגישה אמיצה בינכם ולפתוח מה בדיוק היה שם?

איך זה התחיל? מה הרגשת? אתה מכיר את זה מאירועים אחרים בחיים?

מה היתה נקודת השבירה ? לבודד את האירועים ולנסות לברר את מקומם,

ועל מה הם יושבים

 

זו פגישה זוגית חשובה עם עבודה של שניכם

אך מתגמלת ומועילה.

 

במידה והבעיה ממשיכה מומלץ לפנות לעזרה מקצועית

של הדרכת הורים בכדי שלא יתנפח למימדים לא רצויים.

בהצלחה

זוכרת שבמצרים הגברים היו צריכים לעשות עבודות של נשים? ואיך קראו לזה? עבודת פרך.

יש גברים שלא בנויים לשמור על ילדים קטנים לבד.
יש לך ילדים ממש קטנים.
ילדים קטנים יכולים להציא אותנו מהכלים די בקלות.
וגם את האבא הכי טוב בעולם.

ממליצה להביא בייביסיטרית.
בהצלחה