פורום הורות (עמוד 130)

אבל מחזק שהרווחנו משהו משמעותי (הסיבה שבגללה עברנו), ושיש דברים נוחים בעיר. (תחבורה, חנויות)

אם יש ילדים גדולים - להכין אותם גם לזה ולחפור להם על כבישים ואנשים זרים.

לנו זה זרם יחסית - גם עם הילדים.

הילדים העצמאיים במשפחה די מהר התרגלו אפילו לתחבורה ציבורית.

הנגישות של חנויות/קופ"ח וכו' מאוד משמעותית.

 

השינוי של האווירה היה לא פשוט, כי במקום שאנו גרים יש פחות קשרים בין שכנים והמון אנשים מסתובבים ברחוב ויש הרגשה של לחץ מסויים.

 

איך להתמודד?

להיזכר כל הזמן בסיבה שבגללה עברנו ולנסות לאמץ את מה שאהבנו ביישוב גם בשכונה/בבניין.

 

קרובת משפחה שלי שעברה מיישוב לעיר אפתה לחמניות קטנות ביום שישי הראשון שלהם בבית החדש, ושלחה עם הילדים לשכנים עם ברכת "שבת שלום". גם השכנים הלא דתיים שמחו מאוד וקיבלו אותם בחיבה.

 

 

עוברים כדי להיות קרובים למשפחה של שתינו עמ לקבל עזרה עם הילדים וגם כדי לחזק את עיר מגורינו.. הבן שלי יחסית קטן אבל זה מה שמקשה עליי שהוא רגיל לרוץ בחופשיות ולהיכנס לבית של השכנים יש לנו פה ממש אווירה של משפחה ובעיר זה ממש אחרת

סורי שאני נדחפת.
אבל באלי ממש להגיב.
זה תלוי לאיזה עיר אתם עוברים .
זה נכון שביישוב יש את האווירה של כולם, ומן חופשיות כזאת.
אני נגיד באה מעיר שיש בה שכונה שהיא אשכרה יישוב לכל דבר. שכונה דתית עם קהילה מדהימה. שגם כולם מכירים את כולם, הולכים בחופשיות. בשבתות על הכביש וכו ..
וזה מקסים בעיני!
כי לא להכליל ולומר שכל עיר זה קהילה מפחידה, וכו..
זה ממש תלוי לאן .
כי ברור שניתן להשוות את שלנו נגיד לתל אביב. כן.
ותמיד תמיד מוצאים שם את האנשים המדהימים! שאפשר לשהות אצלם, שתמיד יחבקו וכו.
לא רק ביישוב זה ככה(:

ושוב, סורי שנדחפתי לפורום. משו אמר לי שאני חייבת להגיב פה(:
שיהיה לכם בהצלחה ענקית! ותתחדשו!
שתגדלו את ילדכם שם בנחת.. בתורה ועשייה.

בשביל זה פתחתי את השירשור כדי לקבל מענה.. יש משהו בדברייך אך לצערי בעיר שבה אנחנו שוקלים לעבור בקושי יש מוסדות דתיים ושלא נדבר על תושבים דתיים העיר עכשיו עוברת שיקום מבחינת היהוד שלך.. ולכן החשש שלי כזה גדול.. תודה רבה שנידחפת

חברים מתחלפים, שכנים גם - בשלב כזה או אחר,

אם הילד מרוויח את המשפחות משני הצדדים - וואו!

זו מתנה גדולה לכל החיים.

נכון שההרגל ללכת חופשי לשכנים קשה לשנות, אך בעזרת ה' לילד מספיק חבר אחד טוב או שכן נחמד שיוכל ללכת אליו.

ויתרון גדול שלא כתבתי עליו - 

פתאום הילדים לומדים ליהנות להיות בבית ולהעסיק את עצמם עם עצמם וביניהם ולא רק עם חברים ושכנים.

 

מעבר נעים!

אבל אין ספק שמתגעגעים לשקט והרוגע של היישוב שגרנו בו 5 שנים....

הגדולה היתה בת 4, והבינוני(היום) אז היה בן שנה וחצי,
אז זה לא היה ממש משמעותי בבחינה הזו.

אין ספק שזה נוח עם הקניות(גרנו בישוב שהמכולת הקרובה זזה 8 דק נסיעה או האלונית במרחק 4דק' נסיעה)

מבחינה חינוכית -
בסוכות הראשון הילדה שאלה איפה הסוכות של השכנים שלנו - בישוב כולם עוזרים לכולם לבנות, ובעיר בניין של 7 קומות ואנחנו הסוכה היחידה כרגע....
והמכוניות בשבת,
זה אפשרות להסביר על 'תינוקות שנשבו' בצורה פשוטה שמחלחלת לנפש של הילד מאד בהבנה, ולהסביר שעל זה אנחנו מודים לה' שאנחנו יודעים... וכו'.
. גם מבחינת חסד - בעיר יש יותר אפשרויות לחסד - שזה טוב מאד לחנוך...

לא מתעלמת מהמחירים, אבל אפשרי ויש רווחים משמעותיים.

כמו שכתבו לך, ריכוז הילדים בבית יותר הוא רווח עצום חינוכית. ביישובים לא פשוט... עדיין לא הספקת לחוות את זה. אפשר להשתדל לשמור על "ראש חופשי" ולא להכנס לראש עירוני כזה. 

ואם אתם בראש של שליחות וקירוב זו משימת הדור. צרי קשר עם קרוב ללב ותתחילי להרגיש קצת מהרוח הזו. 

ממליצה לך לקרוא את "הקיצו ורננו" של הרב ראובן ששון על זה.

הקיצו ורננו של הרב ראובן ששון. זה האמת.

לא מכיר אתכם, מכיר אחרים שבאו מישוב לעיר, רובם הגדול - בני אדם נהדרים, אחרים, גם בני אדם  נהדרים, אבל משדרים לפעמים התנשאות כלפי המקומיים, וחבל. שיהיה לכם ישוב טוב שתיהנו אתם מהשכנים החדשים וגם הם ממכם!

או במילים אחרות:
מוציאים את העוקץ הרע מהמעשה ומנתבים למקום חיובי.

(אפשר גם להציע לצייר סימני דרך עם האבן, אפשר לשדרג ממש למשחק שהוא בוחר לאן פונים ואת הולכת לפי החיצים)

נתון נוסף לקחת בחשבון שהיום היה מאוד חם וזה מוציא את כולם מהדעת, גם את הילדים, לכן לנהוג בהתאם

בס״ד

מדהים איך מתוך כעס מאבדים כל יצירתיות... ואיך בעולם יש אנשים עם רעיונות כל-כך טובים... תודה רבה!

אם למישהו יש עוד רעיונות, אפשר לכתוב אותם בשמחה. ככל שארגז הכלים שלי יהיה מלא יותר, כך גם הסיכויים שלי לשמור על קור רוח בפעם הבאה עשויים להיות גדולים יותר. בע״ה.

מסוכן ומפריע לזרוק אבנים ברחוב.
אתה יכול לזרוק לכיוון הזה. ומצביעה על אזור לא מסוכן.
כמובן שרק חצץ שלא מסוכן לזרוק. אבנים ממש אומרת שאסור לזרוק ושזב מסוכן.
נותת לו יד והולכת משם.
אפשר להמשיך ולדבר על הרגש של האכזבה והרצון לשחק באבן וכמה חבל שזה מסוכן ואי אפשר.
ולחשוב ביחד מה כן אפשר

הרבה מזל טוב!!!

אומנם לא לכל התוכנית,

אבל בסוף הערב עשו הגרלת "ענק" מעניינת.

לבנות הכיתה שמשתתפות זה עושה את הערב יותר מתאים ומעניין לרמה שלהן ופחות כבד מתוכניות הערב האופייניות.

 

כל אחת מהמשתתפות קיבלה דף שאלות עם שאלות הלכתיות (אם בוחרים נושא לערב - זה מעולה לסכם בו את החידון), אך שולבו גם שאלות מעניינות ומצחיקות על כלת יום ההולדת - אירועים וחוויות ילדות (כמו מי היתה הגננת, מה עשתה כש... ועוד) - השאלון אמריקאי.

אח"כ שאלו בקול את השאלות וענו את התשובה הנכונה.

כל תשובה נכונה זיכתה בכרטיס הגרלה.

(כל אחת יכולה לקחת כרטיסים כמספר התשובות הנכונות.

כותבת את שמה על כל כרטיס ומכניסה לתיבת ההגרלות המועדפת עליה.

בתיבות יש למשל (בסוגריים הפפרס האמיתי)- טיסה בשמי הארץ (מטוס צעצוע)

תזמורת לאירוע הבא שלכם (גיטרה משחק)

חופשה פסטורלית עם מרבדי דשא (ראש דשא ומגבת קטנה)

מכונית (צעצוע)

ועוד היד נטויה...

 

להתמקד בנושא מסויןם...

למשל להתמקד בבית במקדש- אפשר לצב תפאורה ממש זולה, אפילו בד סוכה, לימוד  מותאם לנושא, פעילות...

לצשל במצוות של בנות- עושים הפרשת חלה ואכלים את זה בסעודה...

אםשר ללכת למקום זול שקשור לקודש...

לעשות התנדבות, יש הון מקומות שישמחו...

ללכת לכותל! להכין ערכות של סידור תהילים קטן, עט, פתק ומטבע... זה יכול לצאת אפילו חמש שקל אבל ממש שווה...

מזל טוב!

אצל אחיינית שלי עשו חידון משולב בהגרלה בנושא נשים בתנ"ך.

בשולחן במרכז החדר הניחו קופסאות עטופות כשעליהן מודבקת מעטפה. על כל מעטפה היה כתוב פסוק שרומז על אישה מהתנ"ך. כל משתתפת קיבלה 2 פתקים, בהם יכלה למלא את שמה ואת שם הדמות המנוחשת (היו כ-30 פסוקים, ולכל אחת היתה אפשרות לנחש רק 2) אחרי שסיימנו למלא את הפתקים, ילדת בת המצווה הקריאה את הפסוק והוציאה 2 פתקים מהמעטפה. אם הניחוש היה נכון- המנחשת קיבלה פרס שהיה בתוך הקופסא שקשור לעניין.

לדוג:

"מנעי קולך מבכי"- רחל אמנו- חבילת טישו.

"ותתצב אחותו מרחוק"- מרים הנביאה- תוף מרים.

"הכר נא למי החותמת והפתילים"- תמר- חבילת תמרים

היה מאוד מוצלח. התאים גם לבנות צעירות וגם למבוגרות יותר.

אם את רוצה פני אלי באישי ואני אנסה להשיג לך את הרשימה המלאה.

שאלות כמו מה הוא הכי אוהב לעשות

כמה שקל שנולד

מה הכי אוהב לאכול

עשיתי כבר כמה פעמים והילדים מאד נהנו

(חלק מנחשים וחלק יודעים..)

מזל טוב!

יצירה על בלונים/ צורות מבלונים ארוכות

 

להכין שרשרת מממתקים עגולים כמו: ביסלי בצל, ביגלה עגול וכד'.

 

להעביר שקית בין הילדות עם כל מיני חפצים או "קשקושים" מהבית. כל אחת בוחרת באקראי חפץ מהשקית ומקשרת את זה לכלת יום ההולדת. משהו שמתאים לה/ ברכה שקשורה לאותו חפץ...

 

 

 

מסיבת יום הולדת עלולה להיות קצת בלאגן אם התכנית מדי מסובכת. 

לשבת במעגל ופשוט להשחיל זה נשמע רגוע ונחמד.

ואז אוכל עם חידון תו"כ.

 

בהתחלה קבלת פנים כזאת ומוזיקת רקע אחרי זה עבודת יצירה\אפיית עוגיות\...... ואז אפשר לחלק אותן בשתי קבוצות ולעשות תחרויות ומשחקים שונים אחרי זה אפשר לעשות הרקדה עם מוזיקה מקפיצה ואחרי זה להרים את כלת היומולדת על כסא ולעשות סבב איחולים וחידון נושא פרסים על הילדה ואז מגישים את העוגה ואפשר נגיד משהו לאכול נגיד פיצה או ארוחת ערב כזאת 

אני עשיתי פעם יום הולדת לקבוצה של הים הגדול הזה
20 בנות בכיתה א', הכנתי שולחן עם מלא חומרי יצירה, פנקס שאותו מקשטים לכל בת במקום שלה, וזה העסיק אותן לפחות חצי שעה-שעה, וככה הן גם יצאו עם מתנה הביתה. אחר כך עשינו משחקים-חבילה עוברת וכו'(בזמן שהיצירה התייבשה) , אבל העיקר היה היצירה והן נהנו מאוד.

עוברים בכל מיני ארצות ובכל ארץ משימה/ משחק שקשורים לאותה ארץ - לדןגמא שוויץ: משחק השוקולד. סין - להעביר בעזרת 2 שיפודים במבה מצלחת לצלחת... וכו... אם תרצי אפרט לך באישי. היה ממש מוצלח וגם עשינו עוגה בצורת מטוס וזה ממש הלהיב את הבנות (עשינו לילדה בכיתה ג)

*משחק השוקולד צלחת עם סכין פלסטיק ושוקולד באמצע. כולן יושבות במעגל סביב וכל בת בחורה זורקת קוביה, כשיוצא לה 6 היא רצה למרכז המעגל ומלבישה על עצמה כל מיני תחפושות מצחיקות ומתחילה לחתוך את הטבלה עם סכין. כל קוביה שהיא משחררת היא יכולה לאכול (כמובן שאחרי ברכה) וכך ממשיכה עד שעוד בת מקבלת 6 ואז נגמר טורה.
*הכנת תכשיט/יתירה אחרת
*ללמוד ריקוד לאיזשהו שיר
*שמים מוזיקה והילדות רוקדות, ברגע שהמוסיקה נעצרת,כולן צריכות לקפוא בצורה שבה היו כשהמוזיקה נעצרה. מי שזה בזמן שהמוסיקה לא פועלת פסולה.

לקחת את האבות ואמהות ולעשות משחק/תחנה אצל כל אחד ששמחיש ומלמד על המידה הבולטת בו.
לדוגמא אברהם-חסד: אריזת מזון לנזקקים/הכנת חבילות לחיילים או חיילים בודדים/כל דבר אחר שקשור לחסדי
יצחק- גבורה: משחק תחרותי בין קבוצות (יכול להיות ספורטיבי וגם לא) שדורשת אומץ כדי להתקדם ולנצח./ חלוקה לשתי קבוצות וכל קבוצה מכינה הצגה קצרה על נושא גבורה (זה יכול להיות סיפור שמדפיסים מראש או מס סיפורים שהן בוחרות)
לאה- תפילה והודיה ל-ה': קישוט תפילה מסויימת בצורה יפה/הכנת מחברת תודות ושמחות (מעצבים כריכה, ומעדכים דפים שמוקלדים עליהם- תודה לה' ש..., משחקים אותי ש.... (מגביר תחושת הודיה ושמחה בחיים)/ סיום ספר תהילים וכל בת אומרת עבור מי היא רוצה שנתפלל בספר זה (כמובן שגם להצלחת ילדת היום הולדת)
שרה: נתינה (אפשר לקחת למקום של הכנסת אורחים ולבשל משהו ושכל בת כאילו תכין לשניה ותדאג לה לאוכל וכך תארח בצורה מסויימת)./משחק שיש בו נתינה להעברה אחת לשניה
וכו וכו

- קבלת פנים עם שולחן טעימות, מוסיקה ברקע

- פעילות יוצרת למשל הכנה של צמידים, שרשראות וכו' (קונים חרוזים וחוטי השחלה) או הכנה של קינוחי כוסות - שזה ממש נחמד!!

- מתנות וארוחה: למשל פיצה וטרופית

אפשר להוסיף איזשהי מתנה מכן אליה. למשל מצגת עם תמונות שלה והדגשה של תכונות, או ברכה בחרוזים על אופיה

אצלנו ביום ההולדת לכיתה ב'

 

בינגו

שוקולד

תחרות שליחם

 

נ.ב אהבתי את רעיון של היצירה .

והאבות /אמהות מהתנ"ך ....

משחק השוקלד

21 שאלות

טלפון שב8ר

דפקה מהירה

משחק הזגזק

הראי

מלך התנועות

חפש את המטמון

חתול ועכבר

טלפון מתוקן

סיפור על גזר

חוקיות

מרוץ שליחים

ארנבת שחורה

עש עשר

זאזו 

מלך המעגל

קומקום

רגליים עיניים

קרוסלה

הטבעת

פרלמנטיו

זיכרון אנושי

כיסאות נופלים

מעגל מחשבת

אף פעם לא

פירמידת מקלות

מאגר פעולות וצ'ופרים, תנועת הנוער אריאל,

(בעיקר התכוונתי שאני לא אוהבת את הטקס הזה, ששמים מתחת לכרית - ואז מקבלים מטבע וכדו'...)

זה נורא חמוד.

טקס חניכה שכזה שגורם לילד לשמוח שהשיניים שלו נושרות

בדיוניות או אמתיות - שבאות אליהם עצמם בלילה ונותנות להם כסף...

אצלנו הילדים פשוט שמחים מעוד סימן שמראה שהם גדולים.

אצלנו זאת מסורת.

 

הילדים עדיין מצמיחים שיניים

אבל כשנפלה לי שן ראשונה אמא שלי אמרה לי לשים מתחת לכרית ובלילה היא תחליף לי אותה במטבע של 5 שח. הרגשתי עשירה והלכתי לקנות גלידה, זאת היתה חוויה עצומה שזכורה לי עד היום
בשיניים הבאות התלהבנו מהקטע שנפלה שן וזהו.

לא אוהבת לשקר לילדים אבל הדרך הזאת דווקא מצאה חן בעיני.

יש לך סימוכין?

ואז תאכל אותו בתאבון.

בהתחלה הבת האמנה קצת .... עד שהיא קלטה זה אנחנו .

רצתה לחכות לה ערה /לראות אותה . (לצייר אותה . היא אוהבת מאוד לצייר).

 כשהנוי אצל המשפחה שלי,ונפל לה שן אז היא קבלה מסבתא (אמא שלי) ואז היא רצה גם מההורים ....

לא פר וכו .....

 

באחד הפעמים בעלי כתב לה מכתב - מהפיה .(אם סרגל אותיות כזה , שלא תזה ת'כתב )

זה נחמד וכייף לילדים לקבל ממתק /הפתע /סכום כסף .... 

ובלילה מגיע אליהו הנביא ומחליף את השן בשקל

 

למחרת הולכים לקנות משהו טעים עם השקל הזה

(ומוסיפים עוד קצת מהארנק של אמא...)

אני לא הכרתי את פיית השיניים ואני גם לא אוהבת את זה, חושבת שזה טפשי. למה להכניס לראש שטויות בכח, ועוד תגמול כספי..

אבל אליהו הנביא, שיהיה.

מקור מצויין לתאי גזע.

שמים מתחת לכרית בקופסא וכמובן שפיית השיניים מביאה מתנה. לאחר יום יומיים זורקים את השן..

שוטפים את הפה, מראים את השן לכולם (בעיקר לאבא)

לפעמים (בעיקר שן ראשונה) מקבלים ארטיק\פויפס,

לא עושים מזה הרבה עניין...
 

גם אני לא מבינה את העניין של לשים מתחת לכרית ולקבל משהו במקום... נראה מיותר, אצלנו בבית אף פעם לא עשו את זה...

 

נ.ב.

לאחותי הקטנה (בת 9) עדיין יש קופסה שהיא שומרת עם השיניים שנפלו לה...

מתלהבת מזה מאוד
קיבלה כמה הפתעות, מאיתנו. ומסבא וסבתא פעם-פעמיים.
לא עורבו דמויות בדיוניות.
יש שמחה וכיף. בשורות לחברות. סיפורים.
זה נושא.
פעם נפל בבית הספר והמורה הביאה לה הפתעה קטנה.
נחמד.

ממה שאני מכירה ושומעת, לא מניסיון אישי, משרד התמת מתעדכנים אוטומטית על הלידה והחופשת לידה דרך ביטוח לאומי. הם גם מתקשרים לפעמים לוודא שחזרת לעבוד ומה היקף המשרה אחרי חופשת לידה....

בקיצור, תהיי מוכנה לכך שתצטרכי להוכיח להם הכל מחדש. 

בהצלחה!

הרבה נשים תשמחנה להשקיע בבית שלהן - ניקיון, גיהוץ.

לא מעט נשים שעובדות כשהילדים בחופש צריכות בייביסיטר לבקרים שלמים - חפשי אנשים שמכירים אותך ויידעי אותם שאת פנויה.

המון הצלחה!

ואל תשכחי גם לחסוך קצת מהכסף לעתיד...

בעתיד אני מקווה להרוויח יותר מ-40 ש'ח לשעה, למה לחסוך מהקצת שאני מרוויחה?

 

ובאמת זה מה שחשבתי, אבל רק אם אני לא אמצא עבודה אחרת אני יעשה עבודות בית

גם במקצועות הכי נחשבים (מלבד היי טק..), לא מרוויחים 40 ש"ח לשעה כבר בהתחלה.

לוקח זמן להיכנס לשוק, לצבור נסיון ולהרוויח...

בינתיים בעזרת ה' תתחתני, תלדי ולא יהיה בהכרח עודף כסף...

סליחה אם זה היה מתנשא

 

אבל בעבודות בית אני יכולה להרוויח 40 ש'ח לשעה לכן אני מקווה שכשאני יהיה גדולה אני ארוויח יותר ממה שאני מרוויחה בגיל 18

 

 

אבל אם יתאפשר לי אני אחסוך

גם מבוגרות שעובדות בניקיון לא מרוויחות 80 לשעה

ואם זה עבודות אחרות הרבה פעמים זה דווקא פחות לשעה לפחות בהתחלה. אפילו עבודה בהוראה או בגן ובעוד מקצועות

וללכת לעבוד במרכז העיר או בקניונים בחנויות השונות, תמיד מחפשים עובדים
קחי בחשבון שהכל זה שכר מינימום כמעט.

לא ממליצה ללכת למקומות שהשכר הוא לפי טיפים- זה פוגע בעובד בסופו של דבר.

ו40 לשעה זה המון.(תלוי בגיל. עד 16-17 זה הרבה, מ17 ומעלה עוג איכשהו הגיוני)

לא כולן יסכימו לשלם את המחיר הזה עבור עבודות בית קלות במיוחד כשבתקופת הקייץ יש הרבה נערים ונערות שפנויים לעבודה ואפשר למצוא בפחות.

שווה למצוא כמה קבועים מראש שמוכנים לשלם את המחיר הזה.

הכוונה לא רק "לבזבז" על דברים חולפים שמחר נחליט שאנחנו כבר לא רוצים,

אלא על דברים שישמשו אותך גם בעתיד -

זה יכול להיות מחשב נייד, מצלמה טובה או סט איפור איכותי.

 

אם את מתכננת להרוויח יותר מ-40 לשעה

אז כדאי לחסוך ללימודים שיאפשרו לעסוק במקצוע כזה.

 

אם תצליחי גם לחסוך לאחרי החתונה - תגלי כמה דברים:

*המעט שווה הרבה.

*לא כ"כ קל למצוא עבודות בשכר של 40 ש"ח, הרוב מינימום אלא  אם כן יש לך מקצוע משמעותי ביד.

*לא בטוח שתוכלי לעשות עבודות בית שמכניסות 40 ש"ח לשעה כי ברוך ה' את כבר לא ברשות עצמך.

 

שלא יובן לא נכון - מגיע לך ליהנות מפירות עמלך. לכל גיל יש את הצרכים שלו ולא צריך לחיות כל הזמן רק במחשבה על העתיד.

לצערנו העולם לא וורוד
כמחצית מתושבי ישראל מקבלים פחות מ40 ₪ לשעה

כך ש40 ₪ לשעה זה הרבה
במיוחד לנערה בת 17

אני לא מתכוונת 40 ש'ח לשעה 8 שעות ביום, אלא סוג העבודות שמקבלים 40 ש'ח לשעה אבל עובדים 3-6 שעות בשבוע, הבנת? אז זה לא יוצא כ'כ הרבה

4 שעות זה לא מעט
זה יוצא 160 ליום

אני הייתי עובד הרבה יותר זמן כדי לקבל שכר דומה

למרות שיש הגיון במה שאת כותבת.

לימוד תאוריה הסעת ילדים ברכב* - עמ'1 בנושא

א'-הבנת החוק

כל ורק מה ששואלים

• תנאים לקבלת רישיון
• חובות הנוהג ובעל הרכב
• נהג חדש ומלווה
• תאונות דרכים
• שומרי החוק ופסילת רישיון
• שיטת הניקוד
• מבוא לתמרורים
• הדרך וחלקיה - הגדרות
• נתיב תחבורה ציבורית
• כלי רכב - הגדרות
• גורר וגרור
• אלכוהול סמים ותרופות
• אחריות הנהג על הנוסעים
• מערכות השליטה ברכב
• עזרי בטיחות ומערכות הבקרה
• הסעת ילדים ברכב

שהוא לא אחד שבעד תרופות וכדו... והוא אמר לי... מה איכפת לך שהוא אוכל תמל??? אם אוכל יפה ארוחות תני לו יש בזה ויטמינים ולהזיק זה לא מזיק.... וזה היה שהבן שלי היה בן שנתיים פלוס

שהוא מקשר את הבקבוק להירדמות וזו הבעייתיות.. אבל זה לא תינוק שמאכילים על הידיים ואת יכולה להוציא את הבקבוק כשהוא מתחיל להתנמנם...

 

על אותה הדרך היה מאוד קשה לגמול אותו מארוחות לילה (ישן לילה שלם רק מגיל שנה ו-3) כי הוא היה מקשר אוכל להירדמות לאחר התעוררויות ספונטניות בלילה...

 

וסתם ככה הצטרף לנו תינוק חדש וקצת קשה כלכלית תמ"ל לשניהם וטיטולים והכל....אז גם בקטע של החיסכון זה יעזור, כי לפעמים הוא יכול לצרוך 2 בקבוקים עד שהוא נרדם לשנת הצהריים הזו...בייחוד שהתינוק החדש צורך תמ"ל יקר יותר משמעותית

אני באיזשהו שלב החלפתי את התמ"ל בחלב פרה, עם מים חמים ודייסה. גם בדייסה עצמה יש ברזל וויטמינים.
יכול לעזור כלכלית, ובאמת בגיל כזה לא קריטי התמ"ל.
הבת שלי גם כן קיבלה בקבוק כל ערב לפני השינה, גם אם אכלה ארוחת ערב טובה. רק בגיל שנתיים ורבע היא הפסיקה, אחרי שלא היינו בבית בשבת והבקבוק נשכח, ואז כבר גמלנו אותה מזה, ממש בקלות.

בדיוק על תחליף כמו שאת מציעה כאן אני מדברת... ועבור שנת הצהריים בלבד

בערב ובבוקר שיישאר עם מטרנה - מהשיקול שציינה כאן אני84 

 

עוד רעיונות למשהו בבקבוק לשנת הצהריים ???  או בכלל אוכל ????

ואצלי הםאוהבים בגיל הזה לאכול דייסת קואקר

ולהוריד במינון שבוע של 180 עם שתי כפיות וחצי שבוע של 160 עם שתי כפיות ואז 120 עם שתי כפיות ולהתחיל לדלל ממש את האבקה שהוע עם עם כפית וחצי ואז עם כפית וכו.
אני לא אהבתי שהגדול שתה המון מטרנה וככה עשינו.
בלילה יום אחד הודעתי לו בארוחת ערב שיאכל יפה יפה כי הוא גדול והולכים לישון בלי מטרנה רק אם הוא ירצה יקבל מים או תה(לימון עם דבש) וזה עבד פלאים

הדבר שעוזר להיגמל מתמ"ל וכדו' זה לזרוק את הבקבוק ולהרגיל את הילד לשתיה בכוס. אפשרי בד"כ סביבות גיל שנתיים. כמובן שיש יום יומיים של בכיות אבל מניסיון שווה את זה.

קורנפלקס (של קלוגס- הכי בריא) עם מעט חלב

 

מחית פירות מעורבב עם גבינה/ יוגורט ו/ או דייסת קוואקר

 

קציצות כלשהן שאת יכולה להכין בכמות ולהקפיא/ לשמור במקרר כמו קציצות ירק/ פנקייק/ שניצלוני תירס בייתיים 

 

(גמלנו לא מזמן צרכנית קטנה ומכורה מאד ממטרנה אז הכל עוד טרי )

 

בכללי דברי עם חלב מתקשרים למטרנה (אצלנו זה היה ככה) ולכן היתה מוכנה לאכול דברים עם חלב פרה/ חלב פרה מהול במים בבקבוק/ יוגורט וכו'- כל דבר לבן ונוזלי...

או לדלל לו את התמל .לשים פחות אבקה כל פעם. עד שיתרגל לשתות מים וזהו.

לעבור ל2 כפיות ב180, אחכ לכפית אחת, אחכ למים בלבד.

ולעשות מה שהיועץ מייעץ, צריך לרצות לקבל טיפול.

 

למה את חושבת שאת יכולה להכריח את ההורים שלך להתאמץ לשלם וללכת לייעוץ מקצועי? או לקבל יעוץ

אפילו בחינם?

 

אם בכל זאת את מצליחה לשכנע את ההורים בנחיצות של ייעוץ וטיפול, יש את פרופ' חיים עומר שמתמחה בשיקום הסמכות ההורית, ועובד גם עם משפחות תורניות.

 

את יכולה לפנות אליו בתור אחות, באופן עצמאי, הוא יוכל לתת לך כלים להתמודדות שלך עם אחיך.

זה יכול להיות פתח לשינוי.

 

בהצלחה.

מספיק שההורים יידעו איך להגיב לו
כרגע הם חסרי אונים מולו
וכשאני מתעצבנת על זה הם אומרים לי 'תגידי לנו מה אפשר לעשות. מה את רוצה שנעשה?' אז אני רוצה שבפעם הבאה תהיה לי תשובה ואתן להם שם של מישהו שיכול לעזור.

אחפש את המספר שלו באינטרנט, תודה.

כמו שכתבת בצדק - מספיק שההורים ידעו איך להגיב.

 

מקווה שתצליחי להביא לתיקון בעז"ה.

יישר כח.

מצער.

 

[יתכן שגם אברהם בן יוחנן מאלון שבות יכול לעזור. פסיכולוג. התעסק גם עם דברים כאלו דומני]

נשמע לי, ותקני אותי אם אני טועה, שקצת לקחת יותר מדי את עול המשפחה על כתפייך...

יכול להיות שההורים שלך הם באמת לא אנשים יוזמתיים ובעלי יכולת לקיחת אחריות - אבל זה לא אומר שאת צריכה לקבע את המצב הזה.

לדעתי תלכי את לייעוץ, איך לתת להורים שלך את מקומם המכובד בחזרה, ואז, מן הסתם, הם יצליחו לקחת את העניינים לידיים, ולפנות בעצמם לייעוץ בקשר לנער...

בכל אופן, כל הכבוד על האכפתיות. שיהיו בשורות טובות עם כל בני המשפחה!

חביבתי נראה לי שלא יזיק גם לך יחס של כבוד להורייך.
נשמע שההנתנהגות של רחיך מטרידה ומצערת אותך, מסיבות שחלקן מן הסתם דאגה אמיתית
וחלקן אולי קושי אישי מולו או מול העול בבית.

אני מציעה לך פחות לריב עם הורייך ולהגיד להם מה לעשות מגיל קטן
מצער שאחיך לא שומר תורה ומצוות (והסיבה והתוצאה קצת
פחות קלים לאיתור מוחלט במקרים כאלה)
ההתנהגות בבית לא נעימה
אבל אני בטוחה שיש לא מעט מתבגרים שמתנהגים כך.


הצעד הראשון שאני מציעה לך לעשות זה לנהוג מעט יותר כבוד מול הורייך;
לא להכריח אותם או לריב איתם.
יתכן מאד שאחיך רואה את הנימה והיחס הפטרוני של אחותו הגדולה כלפי הוריו
ולומד ממך כמה דברים...

אני מציעה לך ללמוד קצת הלכות כיבוד הורים ולהעמיק בהם.
בהכרת הטוב שצריכה להיות לאדם כלפי הוריו ובצורה הראויה לכבד אותם.
אני בטוחה שאם תכבדי את הורייך ואולי גם תבקשי סליחה על מה שלא כבדת אותם
ויתכן מאד שפגע אנושות בחינוך ובקבלת המרות של אחייך הצעירים יותר, אולי גם אחיך יתעורר מזה
ויבין שהורים הם המחליטים הבלעדיים על חינוך ילדיהם
ואין זכות לילדיהם "לריב איתם" או " להכריח אותם"
לנהוג כך או אחרת.

כמובן שאני בהחלט בעד שיח
ואם יש נקודות ראויות לתיקון בעינייך, יש דרך שמכבדת *אותך* וגם אותם לעשות זאת.

אני ממליצה לך יקירתי באמת לברר על יועץ.
לפנות לאמא או אבא ולהגיד שאת רואה שהעניינים לא פשוטים ואולי יועץ יוכל להנחות ולעזור בהתמודדות.

אבל העיקר; תתחילי מעצמך.
לכבד אותם ולהתחיל את השינוי הנחוץ בבית מההתנהגות שלך.

"דרך ארץ קדמה לתורה"

רק תראי שזה לא לוחץ מידי.

הקפידי לא להשאיר אותה לישון עם זה או ללא השגחה.

תלוי באיזה גיל. אבל כל עוד מדובר על תינוק קטן, הקו המנחה שלי היה להלביש בגד שלא יפריע לי אם הוא ירדם איתו לכמה שעות.
אז למרות הפיתוי נמנעתי משמלמלות ועוד דברים שנראו לי לוחצים ופחות נוחים

לא זוכרת שם משםחה. בשטראוס - בני ברית

תינוקות קטנים ישנונים יותר...
אבל אם עברה את ה3 קילו אז אין צורך להעיר, כך הבנתי...

יש כל מיני שיטות להעיר, תחפשי בנט, קשה להסביר במילים בלבד

אם הם יבשים - חייבים לבדוק שלא מתייבשת.

אם מלאים - אפשר להיות רגועים.

 

לגבי המשקל - אחות בטיפת חלב אמורה לדעת מה תקין - אם לא אמרה דבר אולי בסדר.

 

גם בשקילה ראשונה בטיפת חלב יכול להיות פער מבית החולים בגלל שזה לא אותו משקל וזה לא תמיד מראה את המשקל המדויק ביחס לביה"ח. 

כן חשוב לעקוב אחרי ההפרשים באותו משקל.

 

 

טוב שאת שמה לב לזה ולא אומרת - איזה יופי, תינוקת רגועה, ישנה הרבה ולא מטריחה אותי.

 

העירנות חשובה.

נסי לראות כמה היא אוכלת בבקבוק.

 

שאולי יכול לעזור לך.

יש כאן כמה שמשווקות קרם כזה - אתן מוזמנות להגיב

מאוד תלוי בסוג הבגדים שלובשים - ארוך או קצר,

עם גרביים, בלי,

עם כפתורים לרכיסה, ריץ'-רץ', סקוטש וכו'.

יש הבדל בין המיומנות ללבוש חולצה ולפשוט אותה. יותר קל בד"כ ללבוש.

הרעיון מובן.

 

אם נלך על הבסיס - לבישת חולצה, מכנסיים, סנדלים עם סקוטש

נראה לי שגיל 3 הוא התחלה של עצמאות עם תוצאות סבירות.

בגיל שנתיים שי הרבה רצון של הילדים להיות עצמאייים ולעשות הכל לבד,

אבל אין עדיין מסוגלות פיזית לעשות זאת בהצלחה. כך שהתוצר הסופי לפעמים מצחיק.

אך חשוב מאוד לתת זמן לתקופה הזו - זה יעודד להפוך לעצמאיים בעתיד.

ילד שלא נותנים לו ביקורת על מה שעשה בכוחות עצמו, ימשיך לנסות עד שיגיע לתוצאות טובות.

בכל דבר!

 

יש בגדים שגם בגיל 6 קשה להסתדר איתם.

בודקים שיש מסוגלות כלשהי לעצמאות בלבוש, חא עצמאות מלאה כמובן.

בת השנתיים וחצי שלי גם נועלת לבד סנדלים, לובשת לבד מכנסיים... אבל זה תלוי בחשק שלה. בגיל הזה לא הייתי "מכריחה".

נראה לי שמגיל ארבע אפשר לצפות מהילד להתפשט לבד (חולצה יכולה להיות קשה יותר לרוב), ומגיל חמש פחות או יותר - הוא יכול גם להתלבש לבד (תלוי כמה לאמא לא אכפת שהכפתורים אינם בסדר הנכון וכדומה).

זה מגיע לבד. ילד רוצה להיות כמו הגדולים.

זה לא אומר שמאותו יום יתלבש לבד, אבל ילד בריא רוצה להיות עצמאי.

 

הרבה נחת.

צריך להתחיל בקיץ.
אצלינו בסביבות גיל 4 טריקו פשוט מכנסיים + חולצה וחולצת פולו שאנחנו פתחנו.
מכנסי שבת בגיל 5+.

סנדלים עם סקוץ' בגיל 2.5-3. נעליים עם סקוץ' גיל 3.

גרביים גיל 5.5.

נעליים עם שרוכים לא נקנות מלכתחילה.

מכנסיים ותחתונים גיל שנתיים בערך.
חולצה גיל 3.5- 4.
שמלה בגיל 3.5 עדיין לא. גם לא דומה שמלת טריקו רחבה לשמלה עם רוכסן מאחור.

כמו שיש ילד שכל הבגדים מתלכלכים כשהוא אוכל ויש ילד שנשאר נקי...

לק"י

את 2 הדוגמאות שנתת לפחות.

 

הבת שלי בת 4 מורידה ומלבישה גרביים - שזה דבר קשה.

גם מתלבשת ומתפשטת לבד למעט בגדים שקשה יותר.

כבר מכפתרת לבד.

 

בגלל שניסתה מגיל קטן, מצליחה לעשות את הדברים לבד.

 

ברור שאני לא מצפה ממנה לעשות הכל לבד בגיל הזה, אבל נותנת אפשרות.

ברור שאם את שואלת זה כי את לא רוצה ללחוץ, אבל אני חושבת שצריך להכיר את הילד ולראות מה הוא מסוגל.
אתן לך דוגמא מילדיי- הבן שלי בן 4 ורק עכשיו התחיל להתלבש לבד, אבל לא בגלל שלא היה מסוגל קודם מבחינה מוטורית. הוא יכל, אבל הרגשתי שמתסכל אותו שזה לוקח לו 10 דק׳ או רבע שעה מה שאני מלבישה לו ב2 דק׳ והוא יכול ללכת לשחק... והוא כל הזמן ביקש שנלביש אותו. עכשיו (לפני כחודש) התחלתי טבלת מדבקות ואמרתי לו שאם יתלבש לבד- יקבל מדבקה. והפלא ופלא זה עבד נהדר! לאט לאט הוא גם שיפר את המיומנות (ובאמת הוא גם יותר יכול היום, מאשר לפני שנה נניח...) והמצחיק, שאחותו בת 2.5 התלהבה מהמדבקות, אז הכנתי לה אח״כ גם- והיא מתלבשת ממש יפה לבד! (נכון לפעמים קצת הפוך וכו׳ אבל היא דווקא נהנית מאוד מהאתגר ומבקשת להתלבש לבד!)
כך שאני באמת רואה שזה תלוי ילד ותלוי מצב... ילדה שניה יש לה דמות לחיקוי לעומת ילד ראשון- שזה משפיע מאוד.
בהצלחה!!

יש הבדל בין לפשוט בגדים לבין ללבוש אותם.

 

לפשוט חולצה, מכנס, לחלוץ סנדלים עם סקוץ' וכדו' - יגיע קודם. ללבוש, לנעות ולגרוב - יגיע אח"כ.

 

אצל מרבית הילדים זה מתחיל בשליפת גרב החוצה (ואז אמא מחפשת את הזוג במשך שנה ) וקצת אח"כ חליצת נעליים (תלוי כמובן במבנה הנעל, אבל לרוב נעלי צעד ראשון הן במבנה סנדל סגור עם סקוץ'). זה יכול לקרות בהחלט החל מגיל שנה וקצת.

בהמשך הילד מתקדם לבגדים אחרים (פשוטים כמובן כמו חולצת טי ומכנסיים עם גומי) ובאותה דרך של קודם לפשוט ומאוחר יותר ללבוש. באזור גיל שנתיים, ואפילו קצת לפני.

את יכולה לחשוף את הילד לאפשרוץ המרנינה של להתפשט בעצמו ע"י כך ש:

 

- תורידי לו את השרוולים תעלי את החולה לחצי הראש ותשאירי לו את שאר העבודה. 

- תמשכי את הגרב לחצי כף הרגל ותשאירי לו את השאר.

וכן על זו הדרך עם הזמן הוא ידע לעשות יותר ויותר שלבים בעצמו. ובאותה צורה הדרגתית את ההלבשה

 

וכאן זו דעתי האישית - אל תדחקי בילד להתחיל את כל זה אם הוא לא רומז שום בדל מעורבות בתהליך ההלבשה, אבל אם הוא כבר מתחיל למשוך גרביים בעצמו וכדו' - שוטי !!

בעניין כל ה"נורמות" למיניהן של גילאים בהתפתחות

 

חשוב לזכור שלכל תהליך יש טווח התפתחות של כמה חודשים טובים ולא כל ילד הולך לפי הספר בדיוק 

אמרה גם בלילה

עניין חדש... גוררת את הסיר לסלון
כדי לשחק במשחקים שלה תוך כדי. אומרת לי " אני רוצה לשחק בלגו יכבת (רכבת) " בקול הכי מתוק שיש .. בא לי לאכול אותה .. היא כזאת מתוקה.
תקין , לא תקין?
אני יודעת שיש כאלה שאומרים שזה לא יפה.. מבינה את זה
אבל היינו לבד , זה לא שהיו אורחים נניח . שאז זה באמת לא טפה

כי כאילו זה לא יפה לשבת על הסיר ולעשות צרכים בסלון... 

אם אין אורחים נראה לי סביר..

 

זה ההתחלה... אצלנו גם תמיד ככה. אחרי שתשלוט לגמרי ממילא היא תעשה רק בשירותים ולא בסלון..
בהצלחה!!

לומדים את זה בהמשך.
אני הקפדתי שלא יהיה מול ספרי קודש. זה כן מסר שחשוב לי להעביר מגיל קטן.

אם אתם רוצים להרגיל מההתחלה ללכת רק לשירותים זה משהו אחר,
אבל אם אתם לא מתנגדים לסיר זה דווקא טוב שהיא תיקח אותו איתה, היא מרגישה מחוברת אליו, מבחינתה כמו צעצוע וזה מה שיתן לה את הביטחון בגמילה שזה הכי הכי חשוב.
ולגבי אורחים אם יש, מסבירים שהתחלנו גמילה וזהו...
כמו שהילדים בהתחלה מתלהבים להראות לכולם שיש להם תחתונים ולא טיטול,
כל דבר תלוי בהקשר, ובהקשר של גמילה זה לגמרי בסדר.

אם אתם רוצים להרגיל מההתחלה ללכת רק לשירותים זה משהו אחר,
אבל אם אתם לא מתנגדים לסיר זה דווקא טוב שהיא תיקח אותו איתה, היא מרגישה מחוברת אליו, מבחינתה כמו צעצוע וזה מה שיתן לה את הביטחון בגמילה שזה הכי הכי חשוב.
ולגבי אורחים אם יש, מסבירים שהתחלנו גמילה וזהו...
כמו שהילדים בהתחלה מתלהבים להראות לכולם שיש להם תחתונים ולא טיטול,
כל דבר תלוי בהקשר, ובהקשר של גמילה זה לגמרי בסדר.

כמה דאגת לו וכמה פחדת וכמה חיפשת ונבהלת וכולם נבהלו
כי יכולים לקרות דברים לא טובים לילדים שהם עדיין לא מספיק גדולים
בשביל ללכת לבד
הם יכולים לאבד את הדרך או לפגוש אנשים לא טובים או להיות צמאים
או להגיע לכביש או לראות פתאום חיה שתפחיד אותם
ולכן אסור להתרחק מאמא. ואם הוא נאבד שישאר באותו מקום ויחכה ואמא תחפש ותמצא אותו

אני אוהבת להגיע להבנה של הילדים ע"י סיפור... פעם היה ילד שנאבד, והיה רעב וצמא... וקרה לו כך וכך... (כיד הדמיון) ואז יבין את הסיכון
בהצלחה

על אורי שהלך לאיבוד ואימא דאגה (חיים ולדר, מתוך הלב של אימא). אחרי שהסברתי לו על הסכנה וכמה דאגתי, הודעתי שלא יקבל היום ברד. כולם קיבלו והוא לא. הוא בכה, שיקפתי את רגשותיו מתוך אמפתיה, אך הצהרתי שהיום לא יקבל, כדי שיזכור טוב כמה מסוכן מה שעשה.

רק משהו שקצת צרם לי..- מה הקשר בין לקבל ברד לבין ללכת בלי רשות?

רצוי לתת תגובה עם קשר למעשה..

העיקר שלאמא לא תהיה טראומה..

 

זה אחד הדברים המבהילים.

 

 

הוא מבחינתו, לכאורה פעל כ"גדול". הלך הביתה בדרך שהכיר. כישרון...

 

אז לדעתי, צריך להגיד לו שכל הכבוד שידע להגיע לבד הביתה - אבל לא עושים את זה עדיין, אלא הולכים עם אמא.

בלי להבהיל, עניינית: גם עלולים להתבלבל בדרך, גם יש כבישים, לפעמים אנשים שלא נעים לפגוש בהם לבד. וגם - אמא מאד מאד דואגת. מחפשת, שואלת את כולם אם ראו, ממש לא נעים. לכן, פעם הבאה אם רוצים ללכת לבד לאיזה מקום, שואלים קודם את אבא או אמא. כשממש גדלים, זה כבר אחרת.

 

מעריך שילד יבין את זה.

 

והעיקר, זה באמת להשתדל לא להסיח את העין/יד מילד כזה, כשהולכים איתו.. אין ברירה, אע"פ שזה באמת קורה "כהרף עין"..

 

דיברתי איתו. נראה שהבין.
אתמול הלך יפה כל הדרך, ואמר כמה פעמים: "יותר לא אברח לאימא". אפילו תיאר כמה אימא דאגה.
מקווה שיזכור. ואני כמובן אהיה ערנית יותר (זה באמת קרה תוך שניות...)

טוב שתפס שהעיקר זה הדאגה שלא אמא - ולא יותר מידי מפתח חששות מ"מה יכול לקרות לו"...

 

 

[ואכן, זה קורה תוך שניות. מוכר, מבהיל, ונשימה גדולה לרווחה כשהאובד התורן נמצא..]

בעניין הברד...

לא מענישים בלא לתת אוכל מסויים..

יכול לפתח הפרעות אכילה.

לא נראה לי שבגיל 3 הוא גם מבין מה הקשר..

 

תודה על ההערה.

בעיקרון מסכימה לגהי אוכל- כשזה ארוחה מסוימת או אם רעב,

אבל ברד זה צ'ופר, ולא נראה לי בעיה להעניש בזה.

כמו לא לחלק מנה אחרונה- הרי זה אקסטרה וגם משהו טעים במיוחד בד"כ

ברד זה אכן צ'ופר שניתן לחסוך מהילד במידה ונראה לנכון או כל דבר אחר שהוא לא ארוחה או מים ...חטיף עוגיות כאלה

ערב או משהו כזה...

גם לי זה קרה. בשניה הוא נעלם. וכל צוות המעון יצא לחפש אותו.
אבל הייתה לו סיבה.. הוא רצה לקחת הבייתה צעצוע מהגן וידע שאם אראה את זה לא אתן לו. אז הוא לקח וברח הבייתה. (וחצה כבישים לבד)
ישבתי והסברתי לו שוב ושוב שאסור לעשות את זה. לא משנה מה.
ב"ה זה לא חזר על עצמו.
אבל צריך לזכור לא להזיז מהם את העיניים לשניה.

זה בגל שהתרגלת לריח.

תודה

באיזה מרכך את משתמשת?

 

בבקבוק גדולצבע אדום-הריח מטריף ונשאר להרבה זמן.

במקום אבקה או ג'ל. זה מקל וזה יותר נוח. לריח אני משתמשת בורוד של מקסימה המרוכז. עוד לא מצאתי ריח כזה נקי ועדין. מכורה אליו