גם ככה יש פער ענק בין כמות ימי חופש של הורים וילדים ואת רוצה שהורים ייקחו עוד ימי חופש? ותכפילי על כמות הילדים. ויכול להיות שיש תקופה לחוצה בעבודה, סוגרים פרוייקט, מקום עבודה חדש, התכוונו לצאת לחופשה משפחתית בעוד חודש ועכשיו דווקא לא מתאים לקחת יום חופש.

והורים שלא עובדים גם לא יכולים. כי אלו בדרך כלל אמהות שנמצאות עם תינוק או תינוק ופעוט בבית. לאן הן אמורות לשים את הילדים? וכמובן תכפילי על כמות הילדים בגנים ובתי ספר.

והאמת זה קצת מתנשא לקבוע להורה מתי ואיך הוא צריך להעביר זמן עם ילד שלו. ולצאת מהנחה שבלי יוזמה שלך הורה לא ייתן לילד שלו תשומת לב הנדרשת

אם יותר קל לך כגננת לצאת לטיול בלי הורים אז למה להטריח את כולם? 

זה לא עניינך כמה זמן הם משחקים עם ילד ואם זה אחד על אחד או כל משפחה ביחד.

ולא צריך להתייחס ככה לשום אוכלוסיה. איך את גננת, שליחה של הורים אם את לא מכבדת אותם?

והרבה פעמים זה לא זמן איכות. אמהות מדברות אחת עם השנייה וזה בסדר גמור לדעתי ובודקות הודעות.

בדיוק הייתה מסיבת סיום לבת שלי בבית ספר בצורה של ערב בנות ואמהות ולידנו ישבו אימא ובת שבמשך שלוש שעות כל אחת מהן הייתה בפלאפון שלה - לא השתתפו בכלום, גם בגן טרום חובה פעם ראיתי דבר כזה. 

אי-אפשר להכריח להעביר זמן עם ילד , זה לא ילך בכוח. 

וכן כשיש כמה קטנים בבית, כל מסיבה זאת נטל, מטלה מעצבנת. 

לדעתי גם חבל להרגיל ילד קטן שהכי כיף זה כשאין אחים ברקע, ושזמן איכות חייב להיות דווקא פעילות מושקעת ורחוק מהבית...

ועדיין צורם לי שמחליטים להורים

(לא, לא תמיד אפשר לקחת יום חופש מהעבודה סתם ככה...)

ומה לעשות בזמן איכות הזה (לא, להתקע באיזה משחקיה עם עוד 30 ילדים זה לא זמן איכות מבחינתי...)

וגם אם תגידי שלבד בלי הארגון של הגן זה אף פעם לא יצא לפועל אז לדעתי זה בעיה שלי ולא של הגננת וזה לא מתפקידה לדאוג לזמני האיכות שלנו.

ואני לא חושבת שזה יותר קל לגננת לצאת לבד עם כולם. המון לוגיסטיקה. המון אחריות. זה ילדים קטנטנים.

אני פשוט חושבת שאין שום צורך בטיול מאורגן מטעם הגן. אפשר לעשות המון פעילויות נחמדות וחינוכיות במסגרת הרגילה. מעריכה את הגננות שלנו שהן עושות את זה נהדר כל הזמן.

את הטיולים אפשר להשאיר למסגרות אחרות בקיץ.

הילדים שלנו כ"כ מתרגשים לטיול או משהו רק עם ההורה לבד, כ"כ מעצים ויוצר חיבור מיוחד.
ההורה רואה את החברים שלו, את הסביבה המוכרת של הילד. זו הזדמנות מיוחדת מאד.
לכל אלו שהמרמרו שלא יחליטו להם מתי לצאת, תעשו לי טובה. תכלס במתכונת החיים- זה ממש לא פשוט למצוא את הזמן איכות ל-ב-ד עם הילד, בלי אחים קטנים והבלאגן של הבית. וכך אני בטוחה שהרבה הורים לא היו עושים את זה ללא הכרח המוסד. 

מחזקת את ידי הגננות המסורות שחושבות לטובת ילדנו!

והעבודה חשובה והכל נכון, אבל יש סדרי עדיפויות...

התלוננה שמסיימים מוקדם

ושיש גם יום טיול

אצלנו (גן חובה) המסיבות הן בבוקר ביום שישי, רוב ההורים לא עובדים. 

יש רק מסיבת חנוכה ומסיבת סוף שנה. זהו. 

לא מסיימים יותר מוקדם.

ולמה לעשות בחנוכה לילדים בגן בלי ההורים? כיף להם עם ההורים. כולה פעמיים בשנה.

וטיול שנתי למשחקיה נראה לי מיותר, לחווה נראה לי נחמד , סה"כ פעם בשנה,

כמה כבר יוצא לך לטייל עם הילד שלך בזמן איכות רק איתו?

אם כל חודשיים היה איזה משהו, אז כן, זה מוגזם.

אבל סה"כ טיול פעם בשנה.. אני בטוחה שהילד נהנה להיות איתך נטו . 

עדיף שהטיול יהיה בחודש פחות לחוץ ולא ממש לפני סוף שנה. נניח במאי. 

אבל עדיין, זה ממש לא נראה לי טירטור ומוגזם. 

ואני עובדת. 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....