והוא מסכן שגילגל חובה...
נפש חיה.
אני מורה בכיתה ז'
יש לי תלמידה מדהימה בכיתה!! וקשה מאוד להוציא ממנה דברים(צריך ממש לסחוט ממנה מה שאת רוצה לדעת, וגם אז לא בדיוק תצליחי להוציא משהו..)!!!
לפני כמה חודשים התחלתי להבין שהיא כנראה נפגעת חרדה..
הצלחתי להוציא ממנה חלק ממה שקרה..
והיא הוסרט אלי לגלות להורים שלה!!
ולא מסכימה ללכת לאיש מקצוע..
אני לא יודעת מה לעשות היא הרבה פעמים בוכה בצורה ממששש היסטרית..
יום אחד שיצאתי להפסקה אחרי בערך 10 דקות, 2 חברות ממש טובות שלה הגיעו אלי ואמרו לי 'שהיא ממש בוכה בהיסטריה ושהיא חיברת ושהיא אומרת שהיא מרגישה שהיא הולכת למות היום בלילה.. ושהיא התחילה להגיד ''אני מבקשת סליחה מכול מי שפגעתי בא.. וכ'ו'
מה אלי לעשות?
העברתי לה.. זה בדיוק מה שאמרתי לילדה.. ואחר כך אמרתי לה שנכנס ביחד ליועצת שהם משהו לא יהיה מוצא חין בעינה שאני אומרת אז היא ישר תכנס לשיחה.. אאבל מאז היא אומרת "אני מעדיפה לשמור על זכות השתיקה כי אני לא יודעת לאן זה יעבור"
היועצת אמרה לה שהיא לא תעביר... אאבל עדין לא אני ולא היועצת יודעות בדיוק מה קרה..
הילדה האמת שהיא מאז כבר נרגע אאבל עדין קשה לה מהחיים האילו... אני יודעת ב100 אחוז שהיא לא תתאבד..
האמת שמאז היא עדין ממשיכה להיוצ היתי בקשר.. ומספרת לי כל פעם קצת..כי היא ילדה שקשה להוציא משהו.. כפי שאמרתי!! אבל ב"ה אני ורק עוד חברה אחת יודעות מה שקרה החברה יודעת קצת יותר פרטיים.. לפני שבוע החברה הזאות נכנסה למנהלת בגלל התנהגותה.. בלי קשר לסיפור ואז היא ראתה על השולחן של המנהלת שכתוב שהזמינו את ההורים של הילדה בקשר לטיפול רגשי..
החברה ישר רצה להגיד לילדה שזה מה שהיה כתוב..
אני לא יודעת אבל כניראה שהיועצת העברה את זה להנלה.. ועכשו התלמידה לא מסכימה לתת שום האימון באף אחד חוץ מחברתה.. כי היא ראתה שהיא לא מצליחה לשתף את בית הספר אז היא לא יכולה לשתף אף אחד אחר..
היא אומרת, וגם אני משערת שהיא לא תוציא מילה מהפה לא אצל הפסיכולוג ולא ליד ההורים שלה.. והיא מסוגלת לעשות את זה...
זה לההורים שלה.. ההורים מוזמנים ישר אחרי פסח לבית ספר
או מה?..
בכרטיס כתוב שזה של ילדה בת 13.
אז אם זו את או החברה, את יכולה להתייעץ כאן ישירות בשם עצמך, בלי פרטים.
ואם זה "סתם", אז חבל סתם לכתוב..
הצלחה רבה ומועדים לשמחה.
נפש חיה.ליל הסדר. מה שזכור לחלקנו כחוויה נעימה של אחדות ובילוי משפחתי,
זכור לאחרים כסיוט הגדול ביותר שחוו בילדותם ואף כאירוע טראומטי
שהשאיר צלקות גדולות בנפש והשפיע עליהם לכל החיים.
תחשבו לרגע. אם ניגש להגדרה הפורמלית והבסיסית ביותר, הפרעת קשב מאופיינת ב:
עכשיו, אחרי שיישרנו קו לגבי מורכבות האתגר של ליל הסדר עבור הילדים שלכם,
הנה כמה עצות שיעזרו לכם ולהם לעבור את ליל הסדר בשלום:
10. הכי חשוב: אל תשכחו לעודד ולשבח אותו לאורך כל הערב:
– אתה יושב כל כך יפה וקורא בהגדה!
– אני רואה שאתה עושה מאמץ להקשיב ולהשתתף. אני גאה בך.
– שמת לב שאתה מאבד סבלנות ועשית לעצמך הפוגה בדיוק כמו שסיכמנו. אתה בוגר ואחראי.
– תענוג לשבת אתך בשולחן הסדר.
מאחלת לכם ליל סדר רגוע ומאושר וחג פסח שמח!
מהאתר הזה-10 כללים לעבור את ליל הסדר בשלום
אני מוסיפה לאבקת הכביסה פקק של סנו אוקסיג'ן לבן.
נראה לי שעוזר.
מוסיפה למגבות ולבנים מכותנה מעט שבבי סבון שאני ממיסה במים רותחים למשחה, ומכבסת על הרתחה.
מיד אחרי המכונה הזאת, מכבסת בגדי לבן ב 40 מעלות בלי להוסיף שבבי סבון - מעט שנשאר על התוף מההרתחה, מנקה גם את הנגלה הזאת.
להכניס חופן שבבי סבון לתוך שקית אורגנזה. משאיר כביסה נקיה.
הצורך בשקית- שלא יגרום לסתימה.
הבעיה- מוצר שלא נמכר בהרבה מקומות. אני קונה מחנות מקרו.
ומוסיפה גם לתכנית הרתחה
קוראים למוצר ליטופית.
מעולה גם לטליתות וציציות צמר.
הי לכולם, מה עושים עם ילד שמשתעמם בשיעורים???? הבן שלי מחונן, יודע את כל התשובות, אבל מרוב שקל לו מדי - הוא מפריע! דווקא עכשיו בחופשה שמתי לב שהוא ממש אוהב ללמוד, לא כמו החברים שלו כל היום במחשב, אבל בכיתה זה סיפור אחר. המורה רוצה שיקח רטלין, אבל באמת שאין לו בעיה להתרכז. זה רק שיעמום.
זה הילד הראשון שלי אני אבודת עצות. תעזרו לי בבקשה.
לבקש פגישה דחופה איתה.
להביא לידיעתה שהילד כנראה מחונן ב"ה.
סיפרת למורה שלדעתכם קל לו מדי ובגלל זה הוא מפריע? ילד שזקוק לריטלין לא יצליח להתרכז או להצליח בלימודים ללא סיוע. מן הסתם היא יכולה לראות פער בין ההצלחה שלו בלימודים לבין הפרעה שלו בכיתה.
אבל הסיפור מוכר לי מאד ממני...
אני חושבת שכדאי לך לדבר עם המורה או עם היועצת החינוכית, לשקול להקפיץ כיתה או לתת לו ללמוד חומר מעבר למה שלומדים בכיתה, ברמה גבוהה יותר.
בעיני קצת חוצפה מצד המורה שהיא לוחצת על משהו בלי לנסות לראות ממה נובעת הבעיה.
תתני לו חוברות העשרה - יש במגוון נושאים, ושהמורה תשתף פעולה, ורק אח"כ תגבש עמדה.
בהצלחה
סליחה על הפלישה...
אבל מוכר לי מנסיון אישי!!
זה נתן לי כ"כ הרבה הנאה ושחרור,
חוץ מזה שפגשתי שם עוד הרבה חברות חדשות!!
האמת שהמורה אמרה לי ששנה הבאה הם מקיימים מבחנים מיוחדים ושהילדים שיצליחו ישתתפו בתכניות למחוננים. אני גם חושבת שהוא זקוק לאתגר ושכל הבעיות נובעות מזה. עשיתם את המבחן ? וחג שמח כמובן (כל כך התעייפתי מהבישולים שהחלטתי לנוח קצת ולעבור על ההודעות 
לא מאמינה בלתת רטלין לילד שיודע להתרכז יופי כשמשהו מעניין אותו. חג שמח! (עונה להודעות בין הבישולים
שלום אמא יקרה ,
ישנם הרבה אימהות עם הבעיה הזאת או ההפך.היום המורים רוצים ילדים שיושבים על הכסאות בשקט.
ילדים כאילו או ההפך.(נתיחס למחוננים) חייבים להיות במסגרת שמתאימה להם. גם להם קשה שהם יושבים בכיתה "ומשעמם" להם ולכן הם נכנסים לעולם הדמיון שלהם ומתחלים עם קולות. להסתובב בכיתה לעשות פרצופים לא תמיד למשוך שומת לב ,הם שם בעולם שלהם בעולם של דמיון ויצירה ולמורה זה נראה הילד מבקש שומת לב שלילת. מורה יקרה, עיזרי בסבלנות, תני לו אתגרים או תני לו לצייר את מה שהוא מדמין בסוף הכתה בשקט..בהצלחה.
אמא יקרה, הילד שלך חייב להיות בחברה ובכיתה שמתתימה לו, זה לא הוגן כלפיו, לתלמדים בכיתה ולמורה. גשי ליועץ חינוכי שיעזור לך למצוא מסגרת ופתרון לבעיה. (כל ילד חייב להיות במקום הנכון, כדי להתפתח נכון)
מהתגובות כאן יותר ויותר מבינה שצריך לחפש מסגרת אחרת. כנראה כבר שנה הבאה.
חג שמח!
שנה הבאה יש להם מבחנים של משרד החינוך, אם את מכירה, אשמח לעצה. חג שמח!
משרד החינוך .אני מורה הרבה שנים ואני סקרתי וחקרתי את המצבים האילו.במשך שנות ההוראה שלי. אפשר לשוחח עליהם רבות, בחו"ל, בתי הספר יותר מודעים ולכן יותר קל למצוא מסגרות למחוננים.(גם לילדים שצורכים חינוך יותר סבלני) אולי בארץ ישנם מסגרות למחוננים שהמדינה תצטרך אותם למטרות ברמה גבוה..בסופו של דבר חייבים לראות את טובת הילד. חג שמח!
זה כבר סתם שטות.
היא היתה צריכה לנקוט אהבת ישראל ולימוד זכות גם כלפייך.
את חוששת שמא דבר כזה ישפיע על הילדים לרעה, זה לא קשור כלל ל"התנשאות".
[לגבי ישיבה איתה במקום אחד, כשמדובר לגבייך אישית - אם אינך מרגישה שזה משפיע עלייך לרעה - לא נראה לי שזו "צביעות כלפי הקב"ה". זה שאת יושבת לידה, אינו כי את מסכימה ללבושה. אלא את מבינה שאינה עושה בכוונת זדון, אלא מאיבוד תחושות בסיסיות בגלל ה"תרבות" הסובבת]
אז אי-אפשר שלא להיתקל בזה. וגם אם יוצאים לתחנה מרכזית או מרכז העיר לקניות זה בלתי אפשרי לא להיתקל במיוחד בקיץ. ככה זה מציאות. אז פשוט לתת לילדים הסבר לפי הבנתם על תינוקות שהבו. למרות שלא כולם תינוקות שנשבו. לדעתי ציבור מסורתי ממש לא. ילדים שלך כבר יסיקו מסכנות. ילדים שלי בינתיים קטנים אבל הם די מסתייגים מלבוש כזה, הרבה יותר ממני ולמרות ההסברים על תינוקות שנשבו. זה כנראה עובד כחיסון.
כל אחד ומה שמרגיש לו, כל אחד ומה שמתאים לו.
וברור שאת לא מתנשאת!
עם זאת-
האמירה שלה שאת מתנשאת עם הגישה של: ''אנחנו בדור חלש ויש לנו הרבה לתקן לפני שנוכל לשים דגש על העניין הזה.'' גורם לי להבין שהיא מנסה לתרץ את עצמה, מנסה להכשיר את החולשה שלה.
אני מסכימה איתך שצריך לשמור על העינים ועל הילדים.
הם יתקלו בדברים בעל כורחכם בין כה. לא צריך להנגיש.
תהיי חזקה ותמשיכי לשמור.
(כמובן בלי הגזמה שגורמת את ההפך מהרצוי, דבר שלעיתים חוזרים בתשובה נופלים בו.)
בס"ד
שבוע טוב (:
זאת שאלה נפלאה, ולעניות דעתי הדרך הנכונה היא כן לצאת למקומות ציבוריים כי במוקדם או במאוחר הילדים שלך גם ככה יהיו שם וזה גם הכי בריא לצאת החוצה ולהתחבר לעם ישראל- כמו שאמרת: אחים ואחיות שלנו. ועם זאת חשוב מאוד לתת לילדים הסברים מה הדרך הנכונה בעיננו, על מה אנחנו מסתכלים ועל מה משתדלים שלא, למה אנחנו מתלבשים בצניעות ולא כמו אחרים, וככה גם הדברים מקבלים אצל הילדים משמעות עוד יותר עמוקה, כי אפשר לעשות משהו "כי ככה" אבל עם עושים משהו מתוך בחירה והבנה למרות שיש גם דרך אחרת- זה מקבל משמעות הרבה יותר גדולה.
והכי הכי חשוב- שאם בוחרים בדרך שהיא יותר אמיתית בעיניי אבל כמו כל דרך אמיתית- היא גם יותר קשה, מה שיכול להיות קשה פה זה שיהיו לידים הרבה שאלות שתצטרכי להתמודד איתם וזה החלק המאוד חשוב בעניין הזה: לא לחסוך בהסברים ותשובות לילדים, שירגישו באמת חופשי לשאול...
אני כותבת את זה מניסיון בתור מיהי שגדלה להורים דתיים לאומיים שהשתדלו לפעול הרבה בציבור הלא דתי ולא הסתירו ממנו שום דבר לא משנה באיזה גיל היינו, ואחד הדברים שהם לקחו אותנו איתם אליו היה אוהל יהודי שהם הקימו על חוף ים בחופש הגדול בגלל שהגיעו לשם המון חבר'ה חוזרים בשאלה וחילונים, היינו עושים שם יחד שבתות קודש וההורים שלי כל הזמן אמרו לנו על מה עדיף להסתכל ועל מה לא וכו', אבל אף פעם לא הסתירו ממנו את המציאות אלא הסבירו לנו שאנחנו בצד שבא להשפיע ושגם אם נראה שלנוער בחוץ טוב, יש טוב אחר יותר אמיתי שהוא קרבת ה' ואת זה אנחנו באנו לחוף להציע להם... (דומה לחב"ד )
בחסדי ה' יצאנו כולנו דווקא מחוזקים מדברים כאלו, אבל- זה כן מעלה אצל הילדים שאלות וחשוב מאוד מאוד שירגישו בנח לשאול ולמצוא להם את התשובות הנכונות שיתיישבו להם בלב... בעזרת ה' יתברך! (:
בהצלחה גדולה!
בס"ד
אני ממש מסכימה איתך באופן כללי, צריך זהירות מרובה למה חושפים את הילדים.. ועם זאת אני חושבת שכל אחד בעם ישראל והשליחות שלו... יכול להיות שיש משפחה שתיקח את ילדיה לשליחות במקומות כאלו ויש משפחה שמתאים לה לגור ביישוב דתי ונקי בלי להיחשף מידי לדברים בעייתיים.. אני חושבת שזה קשור לתפקיד של הנשמות בעולם הזה (:
אשמח לשמוע אם את חושבת שיש דברים שרק מזיקים ואין שום עניין לחשוף את הילדים אליהם (:
אלא רגישה יותר ולכן איכפתית יותר
נראה לי שלבעלי תשובה בוערת האמת
והם חיים בעולם רוחני יותר
מה אפשר לתת כמתנה ליום הולדת שלוש בגן ?
אין לי בעיה להכין אבל עקב חוסר זמן אני מעדיפה לרכוש בכסף, לכן גם לינקים לרכישה מהארץ או מהאיביי יכולים להיות רלוונטיים. יום ההולדת יחול בעוד כחודש וחצי.
תודה לעוזרים.
בלדריתאחרונהוכן לא כל הטושים יורדים משם...
ואז אפשר להראות לו - כאן...
[ודווקא מהפן החינוכי זה נראה לי מצוין. יצירתי, משמח, לא מגביל.. זה לא שלב שהוא אמור להתחנך להיות עקרת בית נקיה..]
חינוך
כתבת שאינך עוסקת בפן החינוכי אבל כל השאר זה רק קוסמטיקה
ואנחנו נבחרנו להיות ההורים של הילדים המתוקים הללו בשביל להעניק להם יותר מרק קוסמטיקה
לדעתי, דווקא ההיפך..
הרי מדובר במקרה בו הילד יודע שההורים לא מרוצים מהעניין,
ובכל זאת ממרה את פיהם.
לו היו דווקא מעוניינים, זה סיפור אחר
בגלל זה כתבה שאינה עוסקת כעת בצד החינוכי - כלומר, לא נכנסת לשאלה האם זה טוב או לא, אלא שאלה פרקטית איך שומרים על הקירות...
[ואגב כך, אני באמת נוטה שגם ילד בגיל 3 ש"יודע" שלא מרוצים מזה ועושה - אז הפיתרון העיקרי אינו בלחנך שלא ימרה את פי הוריו, אלא במציאת כביש-עוקף.. חבל לעמת את הצורך הזה עם הנושא של שמיעה להורים]
אפשר להציע לו דפים, וצבעים. עם שולחן מתאים והוא יקשקש ויצבע בשמחה..
לומר לו:
אני רואה שאתה רוצה ויודע לצייר מאוד יפה, אבל קיר לא נועד לציור. הנה דפים ושולחן, אתה יכול בשמחה לשבת ולצייר כל מה שתחפץ..
ולאחר מעשה- ספוגית הפלא. בהחלט מחוללת פלאים!
ולתת לו אותם רק בהשגחה.
אפשר לתת לו לצייר בטושים מחיקים על אריחים באמבטיה. רק קשה להאמין שזה יספק אותו. ברגע שהם קולטים שההורים לא אוהבים שהם מקשקשים על הקירות- הם יעשו דווקא. 
אתי באחרונהלא ברור לי מה יהיה המצב עד אז, אני מכן מקווה לסיים לנקות למרות שהתחלתי רק היום
בכל מקרה אני רוצה להכין משהו בקטנה ולא חמץ.
זה במקרה הטוב.
במקרה הפחות טוב נקנה אוכל מוכן
מה קונים?..
אני צריכה קצת סדר בראש...
עוף עם תפו"א או ירקות אחרים
מוקפץ חזה עוף וירקות
דגים (מבושלים או אפויים...)
אפשר מרק אם אתם מאלה שאוהבים
אפשר בתכל'ס כמעט כל דבר חוץ מחמץ ממש, למשל קציצות או שניצלים- את זה אפשר רק אם יש בפנים קמח מצה...אבל מכיוון שאני מניחה שלא תפתחי עכשיו דברים שאת רוצה להשתמש בפסח- אל תעשי אותם..
כל השאר יכול ללכת טוב.
סתם מעניין אותי... כי תכל'ס אני לא אספיק להכשיר את השיש והכל לפני שבת.. קצת מפחיד אותי להוציא כלים של פסח לפני בדיקת חמץ בכלל...
ובע"ה תספיקי גם לנקות..~א.לנראלי לא שייך למעט בשבת,
רק כי חוששים מהחמץ
שיח סודאו סתם לטייל איתם ביישוב זה ממש מעביר את הזמן והם נהנים מזה מאוד גם כי הם נפגשים עם עוד ילדים ואנחנו יכולות לנוח
בתנו (בת תשע) זקוקה למכשיר שמיעה באחת האוזניים. רצינו לשאול אם מישהו מכיר את המכונים הבאים (בירושלים), ויכול להמליץ עליהם מניסיון אישי:
אוזן קשבת,
האגודה לטובת כבדי שמיעה,
שמע קולנו,
מכון השמיעה של מכללת הדסה.
תודה מראש!
בהצלחה ואם יש לך עוד שאלות מוזמנת לאישי.יש לכם ניסיון אישי איתם?
אשמח באמת לשמוע על כך באישי.
תנסי להגיד לעצמך שאת בסדר גמור.
לאימא שלך כנראה יש בעיה עם עצבים ומתוך עצבים היא אומרת דברים קשים בלי לשים לב עד כמה היא פוגעת, אולי זה סגנון דיבור שהיא רגילה. זה לא אומר שהיא שונאת אותך.
ואת תנסי להרגיש בסדר עם עצמך. את בחורה עוזרת וחכמה. ולא חייבים להיות במידות של דוגמנית, אומרת לך מניסיון שגם בחורות מלאות יכולות להיות יפות ולא חסר מי שיאהב את המראה שלה.
עוד כמה שנים את תגדלי ותתגייסי לצבא או שירות לאומי ואחרי זה תוכלי למצוא עבודה ותהיי אחרי זה, תוכלי לבנות את החיים שלך.
והכי חשוב לא לעשות שטויות כדי שאימא תצטער או תשים לב. חבל להרוס את החיים כדי להוכיח משהו למישהו.
אם את חושבת על פנימיה אז לבדוק קודם טוב טוב שזה מקום טוב ואת תסתדרי שם, כי יש מקומות מאוד גרועים.
ובשום פנים ואופן אסור לברוח לרחוב, מה שקורה שם הרבה יותר גרוע מאימא שלך.
בהצלחה
מה שכתוב פה, הוא ברמה כ"כ גבוהה - ומצד שני על מציאות שכל כך "לא תיאמן", שזה היה יכול להיראות כמו איזה סיפור שמישהו כתב...
אז אם זה לא סיפור, אלא מציאות אמיתית - אז כמו שאומרים" אין עלייך"... רמת כתיבה והסברה כזו בגילך, זה דבר לגמרי לא מצוי.
"שומן, משקפיים, מידת נעליים, סגנון לבוש, מגושמות"... ממש הבל-הבלים. שטויות לחלוטין. מה משנה מה בדיוק ה"גיזרה", מלא אנשים עם משקפיים, מידות גדולות יותר או פחות, מתלבשים בסגנון שנראה להם, וזריזים פיזית יותר או פחות.
אבל - האישיות, מה שבפנים, זה עיקרי. ומי שכותבת כך, יש לה הרבה מאד מבפנים.
את מבינה בעצמך, שמי שאומרת ביטויים כמו שאת אומרת בשמה, זה דבר לא נורמלי. אמא במצב נורמלי, תדבר כך אל הבת שלה?.. ועוד בת עם אישיות כזו, ששותקת במקום שאחרות כבר היו עושות רעש גדול? זה נורמלי שבגלל משהו ב"מראה" שלא מוצא חן, מתבטאים כך? בוודאי שלא.
על כן, את צריכה להתייחס אליה כבעלת מחלה בענין הזה. לא ברור למה. על אדם חולה, לכל היותר מרחמים. בוודאי אין מה לקחת מילה מזה בשמץ רצינות. כמובן, כואב מאד שבמקום שהאמא תהיה גורם תומך ואוהב, היא כך. אבל לפחות תדעי בתוכך שיש לך אמא עם מחלה בענין הזה; פחות תיסכול.
ואל תתרשמי אם גם החברה נוהגת כלפייך בצורה לא נעימה. לצערנו, לא פעם תופסים איזה "קרבן".. כשקצת גדלים - מבינים גם את השטות, וגם מה הם הפסידו בכך שלא נהנו מקרבתו.
העיקר להתחזק בידיעה הברורה שלך אין כל חלק בזה. רואים ממה שכתבת, מעולה. תשתדלי לשמוח בטוב שבתוכך, גם אם את לא מקבלת מהסביבה את הפידבק שראוי, אפילו שזה קשה.
ואיזו חכמה את, שאת כותבת מגיל צעיר מה שאת מרגישה. דרך מצויינת לפרוק ולעבד חלק מהמשקל הכואב של הדברים הללו.
כמה שאפשר - לא לקבל מהסביבה את ההקרנה השלילית, ולהאמין בטוב שבך. זה יעזור לך לתקופות מאוחרות יותר.
הצלחה רבה רבה.
וכל הכבוד גם לך...
[השאלה גם אם כאן האבא הוא כמו אצלך. אבל בוודאי שגם בלי זה, אפשר להגיע למה שכתבת. קשה, אבל אפשרי. בעלת כחות]
היי...כנראה שאנחנו לא מכירות אבל קראתי מה שכתבת... את מוכנה שנדבר בפרטי?
הילד בן שנה וחודשיים
ה' ישמור בינתיים הוצאתי 12 והיד עוד נטויה
אני מתעלפת מה עושיםם???
יש תכשיר דוחה כינים לגיל הזהההההה
מפחדדתתתת להידבק
לסרק כל בוקר וכל ערב אחרי חפיפה , להשתדל לא לוותר על שום יום בוקר וערב!!
להתחיל לחפוף עם שמפו לילדים בתוספת רוזמרין (נמצא כמעט בכל סופר)
וכל בוקר לסרק את השיער עם תרסיס סרקל של ד"ר פישר בתוספת רוזמרין כדי למנוע הידבקות נוספת....
ב"ה עשיתי את זה לבת שלי וכבר תקופה ארוכה ב"ה לא נדבקה שוב
אז אני מנקה לו את הראש בוקר וערב
מידי פעם גם כשיש זמן פנוי
ב''ה הרבה יותר טוב
דיברתי עם המנהלת היא אמרה שהם יתלו שלט ויידעו את ההורים
אבל היא אמרה שיש ילד אחד שהוא המוקד ואמא שלו ילדה עכשיו ואין שם כ''כ מענה לזה
אז היא חושבת בעצמה לבדוק לו
לב אמיץכינים זה רק אחד מתוך מכלול סימנים. רק אם יש מכלול של סימנים מדווחים על הזנחה.
אבל צריך לבדוק שהוא מתאים גם לגיל הזה.
נכון שזה לא מקובל לעשות לילד תיספורת לפני גיל שלוש, אבל כאן זה עניין בריאותי אז כדאי לגלח אותו. בבת אחת תיפטרי מהכינים והשיער יגדל מחדש די מהר.
אם זו בת, זה באמת לא נעים לראות אותה מגולחת אבל דווקא בגלל שהיא כל כך צעירה המראה שלה לא יטריד אותה. לכן, אותה המלצה עדיין במקומה: לגלח ! מהר מאוד השיער יגדל בחזרה.
לא רק שנפטרים מהכינים בבת אחת אלא שלא צריכים לענות את הילד או הילדה ע"י סירוק עם מסרק סמיך יום יום במשך תקופה ארוכה. הרי הסירוק הזה הוא עינוי ! הלוא מדובר בילדים מאוד צעירים שעדיין אינם מושפעים ממבטים ולעג חברתי.
אם אפשר, רצוי מאוד לגלות ממי הילד או הילדה נדבקו, כדי שלא יידבקו שוב. כך, גם הילד שממנו נדבקים -- יטופל והכינים ייעלמו מכל הסביבה.
להקפיד על ביצה ליום בתזונה.
צריך להיפטר מהתקינות הפוליטית בדיוק כמו שצריך להיפטר מהכינים! אם חוששים לבייש ילד, אז האחות שבודקת לא צריכה להגיד לאף אחד שום דבר, כך שילדים אחרים לא ישמעו -- ולהודיע להורי הילד בטלפון. כל ילד ייבדק בחדר האחות בנפרד ולא בנוכחות יתר הילדים. הוא לא יישלח הביתה באותו יום, בלאו הכי הוא כבר הדביק את מי שהדביק. הוא יכול להישאר בביתו כמו בכל מקרה של מחלה עד שאימו תשתלט על המצב.
בהקשר זה, רק מעניין לספר שבשנות ה-60, ואולי גם קצת אחר כך, היה שמפו שהרג את הכינים וגם את הביצים כך שהן לא בקעו. נוסף על כך, השמפו הזה ריכך את האחיזה של הביצה בשערה, כך שהיא פשוט החליקה החוצה בקלות כשסרקו את השיער במסרק סמיך. הבעיה היא שעם הזמן, הכינים למדו לחיות עם זה -- והשמפו הזה כבר לא משפיע עליהן.
הסיבה שגם באותם הימים סרקו עם מסרק סמיך היתה שסרקו מחשש עינא בישא כדי שלא יראו את הביצים הללו, כי רווחה אז האמונה שאמא מלוכלכת או מזניחה גורמת לכינים בשיער של ילדיה. וגם, אולי,
-- לייתר בטחון, אף עפ"י שבאמת לא היה צורך.
מר בנט -- לטיפולך ! תן הוראות מתאימות לאנשים במשרדך שזה תפקידם.
בילדותי, לפני עידן השמפו המבורך, נהגו לעשות תמהיל של שליש נפט, שליש שמן מאכל ושליש חומץ -- ולמרוח את התמהיל הזה היטב בין השערות, ואז לעטוף את השיער המרוח בתמהיל הזה בנייר פרגמנט, לכמה שעות ואז לחפוף כרגיל ולסרק במסרק סמיך. לא זכור לי אם חזרו על הטיפול הזה, ובאיזו תכיפות, והאם השאירו את המריחה החבושה הזאת כל הלילה על הראש -- או לא, אבל בסוף זה עבד.
אזהרה: אם משתמשים בשיטה הזאת, חייבים לעשות את התמהיל הנ"ל -- כי נפט לבד אומנם הורג את הכינים אבל גורם לכוויות קשות!
שמעתי גם שלשיער צבוע -- הכינים לא מסוגלות להדביק את הביצים שלהן, וגם שצביעת השיער הורגת את הכינים שיש שם. כך, שבעצם, בשיער צבוע אין כינים. אבל לא ידוע לי באיזה גיל אפשר להתחיל לצבוע שיער. שמעתי שזה מזיק מבחינה בריאותית לצבוע שיער של ילדים. כמובן, שאם צובעים -- אפשר לצבוע את השיער בצבע הטיבעי של השיער, כך שלא ירגישו [ אם חוששים לזה שילדים אחרים ירגישו].
רק לוקח זמן עד שהיא מוכנה- צריך סבלנות!
קטפו ענפים של רוזמרין (מצוי בהרבה מקומות).
ייבשו אותם בחוץ בשמש. כאשר יהיו מספיק יבשים יירדו בקלות מהענף.
כך תפוררו את הכל. אפשר ע"י שפשוף בשתי הידיים.
הכניסו לצנצנת זכוכית עם מכסה.
כסו בשמן זית פשוט למאור עד גובה העלים.
השאירו בצנצנת מספר שבועות ,עד שהשמן יקלוט את הרוזמרין ( לפחות 4-3 שבועות)
סננו את השמן, או אפשר לשים מראש בתוך שקית מבד.
הכניסו לתוך בקבוק השמפו. בהתחלה ביחס של 1/3 ואח"כ אפשר להוריד לרבע.
בכל שימוש נערו את בקבוק השמפו, כי כידוע טבעו של השמן לצוף למעלה.
עשו זאת באופן קבוע ותשכחו מהכינים.
כשפתחתם את הצנצנת הכינו כבר את הבאה.
נשמע מסובך,אבל תאמינו לי שזה שווה! ניסיתי את כל התכשירים ושום דבר לא עזר כמו זה!
בהצלחה והעבירו הלאה....
1/3 מהשמן ו2/3 שמפו. כל שמפו טוב. לא כדאי שמנוני מדיי כי גם ככה זה שמנוני בגלל השמן.
עד שהשמן יהיה מוכן אפשר להשתמש בחליטה של מים.
להרתיח את הרוזמרין בסיר ולחפוף עם המים האלה.
לדעתי השמן הרבה יותר חזק ומרוכז.
או שמפו שיש בו רוזמרין..אצלי עוזר.
לילדים זה ממש זול
האם הרופאים שם טובים ומקצועיים?
שיניים זה לא משחק ילדים.............................
רופאי שיניים לילדים, ראיתי שבדרך כלל הם מוצלחים, גם מי שעובד דרך הקופה.
תבקשי המלצות מהורים לילדים שטופלו דרך הקופה.
