פורום הורות (עמוד 136)

במקום אוניברסיטה..

השתמשנו די הרבה זמן. הנחנו אותה על שמיכה עבה מקופלת או משהו כזה, לא זוכרת.

מרגישה שהקטנה תפסה לה מקום. לא יודעת איך להתמודד עם זה.

אז הדרך היא, ללא קשר ל"תקיפות", להרבות שימת לב אליה, להקדיש לה זמן לבד, לספר סיפורים, הרבה חום ואהבה.

אפשר קצת לצחוק ביחד איתה מה"חוכמות" של הקטנה, שתרגיש שהיא "איתך", גם כשהקטנה ברקע. אבל העיקר הרבה יחס חם ואוהב בפני עצמה.

לא שייך "לכעוס", זה עושה בדיוק ההיפך..

זו בעיה מאד מצויה.

תמלאי את המגירה בכפית חומץ ותפעילי את המכונה ללא בגדים. הוא יחטא אותה מחיידקים ובקטריות, יבריק את התוף ויפיג ריחות לא נעימים.

בגיל הזה לא צריך יותר מדי פעילויות וכו' ובעיני האוירה הביתית והקבוצה המצומצמת במשפחתון

(אין המולה של עשרות ילדים) עולים עשרת מונים על הפעילות שבמעון (אם באמת יש שם יותר..)

בגיל הזה, אידיאלית לדעתי עדיף משפחתון/ מטפלת . הילד עדיין תינוק ולכן עדיף משהו יותר משפחתי חם ואוהב... אבל!! כל זה רק אם מצאת את המקום האידיאלי (וקשה למצוא...) עם המלצות והכול ואת יודעת שהמטפלת בסדר ושאין שם בעיות... שהמטפלת לא חולה/ לוקחת חופש כל יומיים...

בקיצור יחד עם היתרונות, יכולות להיות הרבה בעיות כאשר את עובדת מול אדם פרטי... לכן לדעתי אם לא מכירים , יש יתרון לשלוח למעון שם יש יותר פיקוח והשגחה, שזה סוג של "תעודת ביטוח".

לגבי גיל שנתיים פלוס כבר כדאי יותר משהו במתכונת של גן עם פעילות והכל, ולכן עדיף מעון.

אפשר לתת לילד מקומות בתפילה שבהם הוא וכל לבטא את עצמו בחופשיות (אצלי בתור ילדה זה היה בלילה אחרי קריאת שמע. אפילו חיכיתי לזה.)

גם לי קל יותר לשלוח אותו לשדה להתפלל עצמאית מהלב,

או בעת רצון פנימית ונינוחה כמו בלילה במיטה או בשעת הדלקת נרות שבת וכאלה

אבל מה על התפילה הסדירה בבית כנסת?

"סתם" מנחה של חול/שבת?

האם דינה להינטש רק כי היא לא מרגשת?...

כאשר אני עובר על התפילה, אפילו בקטנה, הוא מיד מתלהב ומפרש ומתעמק והכל

אבל אני מרגיש שאפילו זה, מה שחז"ל כינו "עיון תפילה", עוזר רק לשעה קלה

שימי לב שאני אפילו אל מתווכח עם התחושות שלו,

כי כולנו היינו או עדיין באותה סירה

כמה פעמים אפשר להתלהב מ"עלינו לשבח"?

אהבתי שכתבת "יכול להיות שזו התפילה האחרונה שלי" כי אף אחד לא יכול לדעת באמת מתי תהיה התפילה האחרונה שלו.   והשם שלך זה אופטימית.... אותי זה קרע מצחוק...

אי אפשר לחבר אדם אחר אם אנחנו לא מחוברים

ומתוך שלא לשמה יגיע לשמה.
באהבה ומרצון.

ויש שכבר יודעים ומושרשת בהם ההבנה והאהבה לקודש.
ובשבילם חיוך או מילה טובה זה דומה לסוכריה.
מתוק בלב...

תודה לכולכם על התגובות והתובנות הנפלאות,

עברתי עליהם ואעיין בהם שוב עם אשתי,

וננסה ליישם לפי מה שמתאים לילד

תודה!

יש לי רעיון. לא תשובה לשאלה.

כשאני הייתי ילדה (כיתה ז' ח') לא הייתי פותחת סידור בחופש. לאבא שלי זה ממש הפריע והוא כמובן לא רצה להעיר לי ולכפות עלי וכו'. לכן הוא עשה לי מבצע שבסיומו הוא קנה לי מערכתשמע לחדר.ממש שווה ויקרה (זה מה שרציתי אז). ואני חושבת שעד היום אני מתפללת בזכותו. אני זוכרת שסיפרתי את זה אז לחברה והיא צחקה עלי שאני צריכה מתנות בשביל להתפלל אבל תכלס זה עבד.

הרי עושים דברים לא תמיד כי זה נחמד מעניין וכו'..

אז איך אפשר בכ"ז ליצור את אותו חיבור פשוט גם אם הוא לא מסקרן בכל פעם מחדש?

לדעתי זה מתחיל מההורים:

אפשר לברך בקול,

להגיד הרבה ב"ה, תודה לבורא עולם. להפוך את התודה לבורא, למשהו ששגור בפינו

לשתף את הילדים בזמן ברכה, לבקש מהם לברך ולהסביר להם שהקב"ה ברא אותם ונתן להם כל כך הרבה טובות (פה לדבר, ידיים לצייר ליצור לאחוז להרים..)

ובזמן תפילה ממליצה לחבר מנגינות ולשיר במקצבים משלכם

שינון ושירה מאוד מתחברים לילדים בגיל הזה

בהצלחה!

אני לא כ"כ קשורה לפורום הזה, אבל ראיתי את זה בכותרות בערוץ 7, וחשבתי שיש לי מה להוסיף כאן... אז סליחה אם לא הייתי קשורה...

זה צריך לבוא מבפנים ולא כי מכריחים אותו להתפלל. הרבה פעמים כשמכריחים ילדים להתפלל זה גורם להם לשדנוא את התפילה ולא לאהוב אותה.

אפשר גם ללמוד אעם הילד קטעים מהתפילה, וגם אם קשה לו להתפלל אז שלא יתפלל את הכל, אלא רק קטעים מהתפילה (ברכות התורה=השחר, ברכות  ק"ש, ק"ש, שמונה עשרה...)

ואולי כל פיתרון בנושא הזה הוא לשעתו בלבד.

מי אמר שזה רע?

עושים שוב, ושוב, ושוב. כל פעם מתחזקים מחדש מתוך הבנה בוגרת יותר של מהי תפילה.

(זה נכון לילד אבל גם לנו.)

התייעצתי הבוקר עם הרופא והוא אמר שנובימול באמת מרוכז יותר ולכן קל יותר לתת כי הכמות קטנה ולגבי נורופן - הוא לא יותר חזק מאחרים, החומרים הפעילים בנורופן ובאקמולי/נובימול - שונים ולכן גם אופי הפעולה שונה.
 

בדיוק מהסיבה שנכתבה כאן למטה - הוא מאוד יעיל ומשפיע ליותר זמן ממשככי כאבים אחרים.

אני מחזיקה בבית גם סירופ וגם נרות ונותנת להתאם לסיטואציה - אם הילד מקיא או סובל מבחילות, אני נותנת נר. בכל שאר המקרים אני נותנת סירופ.

רפואה שלמה ובשורות טובות.

נראה לי שכדאי להשאיר אותו בבית מחר ולתת לו את המנוחה של סופ"ש.

והוא מסכן שגילגל  חובה...

העברתי לה.. זה בדיוק מה שאמרתי לילדה.. ואחר כך אמרתי לה שנכנס ביחד ליועצת שהם משהו לא יהיה מוצא חין בעינה שאני אומרת אז היא ישר תכנס לשיחה.. אאבל מאז היא אומרת "אני מעדיפה לשמור על זכות השתיקה כי אני לא יודעת לאן זה יעבור"

היועצת אמרה לה שהיא לא תעביר... אאבל עדין לא אני ולא היועצת יודעות בדיוק מה קרה..

הילדה האמת שהיא מאז כבר נרגע אאבל עדין קשה לה מהחיים האילו... אני יודעת ב100 אחוז שהיא לא תתאבד..

האמת שמאז היא עדין ממשיכה להיוצ היתי בקשר.. ומספרת לי כל פעם קצת..כי היא ילדה שקשה להוציא משהו.. כפי שאמרתי!! אבל ב"ה אני ורק עוד חברה אחת יודעות מה שקרה החברה יודעת קצת יותר פרטיים.. לפני שבוע החברה הזאות נכנסה למנהלת בגלל התנהגותה.. בלי קשר לסיפור ואז היא ראתה על השולחן של המנהלת שכתוב שהזמינו את ההורים של הילדה בקשר לטיפול רגשי..

החברה ישר רצה להגיד לילדה שזה מה שהיה כתוב.. 

אני לא יודעת אבל כניראה שהיועצת העברה את זה להנלה.. ועכשו התלמידה לא מסכימה לתת שום האימון באף אחד חוץ מחברתה.. כי היא ראתה שהיא לא מצליחה לשתף את בית הספר אז היא לא יכולה לשתף אף אחד אחר..

היא אומרת, וגם אני משערת שהיא לא תוציא מילה מהפה לא אצל הפסיכולוג ולא ליד ההורים שלה.. והיא מסוגלת לעשות את זה...

זה לההורים שלה.. ההורים מוזמנים ישר אחרי פסח לבית ספר

או מה?..

בכרטיס כתוב שזה של ילדה בת 13.

אז אם זו את או החברה, את יכולה להתייעץ כאן ישירות בשם עצמך, בלי פרטים. 

ואם זה "סתם", אז חבל סתם לכתוב..

הצלחה רבה ומועדים לשמחה.