פורום הורות (עמוד 137)

יש לכמה ילדים בודדים בכיתה. ובעקרון הם לא אמורים להביא את זה לבי"הס.

ויש גם פלאפון ישן בבית שאנחנו נותנים למי שנוסע באוטובוסים וכדו' 

הם סתם בהרגשה כאילו להרבה ילדים יש... בסוף תגלי שרק לשניים שלושה ילדים בכיתה יש והם הילדים הכי מקובלים, אז הם תופסים הרבה נפח ומשמעות..

אני לא חושבת שזה טוב ובריא לקנות לילד בגיל יסודי וחטיבה פלאפון. משום סוג.

הוא גר בבית ויש לו את הטלפון של הבית.. מעבר לזה אף אחד לא צריך להשיג אותו כשהוא מסתובב בחוץ. ואם אתם ההורים רוצים להשיג אותו, תחזיקו טלפון נייד ששייך לבית (משהו פשוט לשיחות) כדי שתוכלו לדבר עם הילד כשהוא יוצא לטיול או עם חברים. 

wd-40  מרססים על ברזים, ברגים וכו חלודים כדי שאפשר יהיה לפתוח אותם.

לא הצלחתי להוריד מסטיק בשום דרך, ועם זה הוריד בקלות.

1-לרסס במקום מאוורר

2- לא להשאיר הרבה זמן יכול להוריד צבע.

בהצלחה.

קודם כל, אצל ילדים כאלה, כדאי להתייחס אל אי ציות לעונש, לחוקים, לא כאל זילזול בנו מצד הילד, אלא כקושי עצום שלו לעמוד בכללים.

לפעמים אצל ילדים כאלה כללים הם בשביל לעבור עליהם, זה כל הכיף .

אבל גם אם לא, מעצם העובדה שהוא ADHD וזקוק מאוד לפעילות בחוץ, העונש כנראה היה כבד מדי בשבילו.

מה שאני הייתי עושה (ואכן עשיתי  עם ילדי):

-מציינת לטובה את העובדה שלמרות שיצא ללא רשות, הוא הקפיד לחזור בזמן, לפי הכללים.

-מסבירה לו את ההגיון מאחורי הבקשה לחזור מיד כשמחשיך - כל הסיבות לכך. 

-אומרת שאת לא אוהבת להעניש אותו, שהוא ילד טוב, אבל לחזור מיד כשמחשיך זה מאוד מאוד חשוב ואת לא יכולה  להרשות שלא. ברוח טובה תגידי שזה אחד הדברים שאת לא יכולה לשנות את הכללים, בדברים אחרים אולי כן.

-מבקשת שבפעם הבאה יחזור כמו היום.

-ולגבי העובדה שהפר את תנאי העונש, הייתי אומרת לו שאולי העונש הזה גדול מדי, אולי צריך למצוא עונש אחר (בדרך כלל כאן הילדים מתנדבים למצוא עונש אחר מטוב ליבם ), ושאני מוכנה לא להעניש אותו עונש אחר במקום הקודם הפעם, אם הוא הבין שחשוב להגיע בזמן הביתה.

-לוקחת על עצמי להזכיר לו שוב ושוב, בכמה הזדמנויות (לא כהאשמה אלא כתזכורת עניינית) שצריך לחזור הביתה מיד כשמחשיך.

כמה שיותר גמישות, כמה שיותר לשמור על ערוץ הידברות פתוח.

צריך לדבר.

אם הוא היפראקטיבי מה שנקרא, אז הוא חייב את התזוזה - ואין ענין לעשות את החיים למאבק מתמיד.

צריך להסביר שאפילו שמאד רוצים לשחק בחוץ, כשמתחיל להחשיך חוזרים, כי יש גם מה שצריך לעשות בבית, לאכול, לישון, צריך בבקר לקום בזמן ובשביל זה צריך מספיק שעות של שינה (לא להפחיד עם החושך. טוב שאינו חושש).

ואז, אפשר לשאול אותו: יש לך רעיון איך תזכור לחזור בזמן, אפילו שאתה ממש אוהב לשחק בחוץ?

אם הוא שותף בענין, והרעיון בא ממנו - יש יותר סיכוי שזה ילך, וברוח טובה יותר. וזה יכול להיות כלי טוב גם להמשך - מתמודדים ביחד, לא כנגד..

ילדי adhd צריכים גבולות ברורים, ולו"ז מדויק דווקא עוזר להם.

"כשיחשיך" זה מושג מאד מעורפל...והציפיות שלך ושלו שונות מהמילה הזו.

מה שנהוג אצלינו זה- בחמש נמצאים בבית!.

אם אתה הולך רחוק זה ואמר שברבע לחמש אתה כבר צריך לצעוד הביתה...

ויש להם שעון.

ומי שאין לו שעון יודע שהוא צריך לשאול את אמא של החבר מה השעה/ חבר/ שכן ברחוב...

אלא אם יש סיבה מיוחדת... בשביל מה צריך לצלם כל פיפס? בעיני זה סתם מזיק וגורם למצטלמים לחשוש ולהתנהג בצורה לא טבעית.

אני הייתי רוצה שהמורים של הילדים שלי יהיו בטוחים בעצמם ויחנכו אותם כפי שהם מאמינים בלי לפחד כל הזמן שאיזה הורה שרוצה להפיל אותם ישב על המצלמות ויוציא עליהם איזה משהו...

כל מורה או בעל תפקיד בחינוך לא יפעל בטבעיות אם הוא בצפייה, ואם כן, במקרים מסויימים יבואו לשאול אותו שאילות מיותרות למה נהגת כך וכך כאילו הם היו בזירת האירוע וידעו יותר טוב ממנו לפעול- הקיצר: כל מחנך ושיטת חינוכו, מן הסתם לחלק לא תינעם, צריך לפעול בדרכו וללא גורם שיפריע לו ללמד בדרכו (ואם לא יפריע לו אז הוא לפעמים ''יפריע'' להם..).

בחצר שישימו..לא יהיו אפקטיביות כלכך במרכז החצר, כי לא שם מתרחשות התקלות..לכן באמת עדיף לשים (**רק**) במקומות הפחות הומים/נסתרים, כי שם מתרחשות כל התקלות(עישון/הצקות קשות/ושאר בעיות)

רק יחמיר תמצב לכסות את "כל" השטח במצלמות/לתת להם תחושה שאין דבר נעלם ממני(המנהל~;)) כי אם מישו ירצה להציק למישו אז הוא יגיד לו 'חכה חכה שנהיה בחוץ'. ושם יש קצת פחות השגחה..ובדרכ התגובה בחוץ, ולאחר המתנה, היא יותר קשה מאשר אם היא הייתה מתרחשת באותו רגע בחצר הלא מושגחת.

בבית הספר הזה היו כמה וכמה מקרי אלימות אפילו של ילדים בכיתה של הבן שלי. אבל האם זה הכרחי?

מוסיפה-

קרבה לבית זה יתרון גדול, או דרך הגעה נוחה אחרת.

פרסום אפקטיבי בהחלט. אחרת איך יחשפו לקורסים?

הציפיות: בעיקר התרפיה לילד, אך כמובן שבשילוב לימוד עיקרון השחיה.

ובהצלחה לך.

(הייתי מאד רוצה לעסוק בעצמי בתחום)

בנוגע לפרסום, אמקד את השאלה שלי- האם תשלחי ע"ס פרסום או רק ע"ס המלצות מפה לאוזן?

מקום מסודר עם קבלות, ביטוח, נהלים, הכל

זה לא שיעור אומנות...

ולגבי ציפיות- יהיה לי חשוב שהילד/ ילדה ידעו לשחות מצויין עם ביטחון.

כמובן שעדיף שיהיה להם כיף, אבל רק כיף בלי לדעת לשחות כמו שצריך יהיה מבחינתי בזבוז כסף (בדומה לשיעורי נהיגה- יש להם מטרה מסויימת מאוד)

מקצועיות, קרבה לבית

פרסום הוא אפקטיבי מאוד לדעתי

קורס, להבדיל מחוג, אמור לתת תוצאות, חוויה זו תוספת או תוצאה.

ללמוד, כדי לא ללכת כל פעם לקורס חוזר

וגם ביטחון במים

וגם התמדה

ושיזכור את השחיה גם אם לא ילך לבריכה פעמיים בשבוע.

לבגדים,לפעמים מקבלים.

יש שבוע הבא יריד של חמ"ד-אולי יש באיזור שלכם,אצלינו אוספים משחקים וספרים

במצב טוב,עושים יריד,בכסף הסימלי שאנשים משלמים ,תורמים לוועדות צדקה בקהילה.

טוב לתת!

בד"כ יש להם פחות צעצועים עדיין ואולי ירצו

לא נרד לרמה שלהם.

וגם זה מאבד את האפקט - זה גולש לסתם מריבה.

תרגישי נשמה גבוהה . תרגישי מעל זה.

כפרת עוונות.

וגם זה מצוות תוכחה אני חושבת. ויש הלכה איך להוכיח.

נקניקיות אפשר גם פרווה וגם טבעול, שניהם לא עושים פירורים..

אפשר טונה וגעפילטע פיש קנוי אם הם אוהבים, ובעצם אפשר סתם לבשל ירקות במי מלח - אנחנו אוהבים שעועית ירוקה סתם ככה. אבל קשה לי להאמין שילדים אוהבים את זה..

אפשר גם בטטה בתנור אם אוהבים.

תירס! משימורים או מבושל מהפריזר שהוא הרבה יותר טעים.

מרקים אם זה עוזר (בטח לא ככ..)

אפשר להכין חביתה עם פרוסות נקניק בפנים, זה נורא טעים. לא טבעול, בשרי ועדיף נקניק כזה שפורסים.

בשבוע של פסח מפשירה ומחממת במיקרוגל.

ככה כל יום יש אוכל מבושל.

זה יכול להיות עוף, שניצל, קציצות וכו'

כל מה שהולך טוב בהקפאה.

אני רואה שזה נותן הרבה רוגע וכח לעבוד

כשיש אוכל נורמלי ולא כל מיני קשקושים או סנדוויצ'ים.

/גרגירי תירס/ חומוס מבושלים

כרעיים/ עוף שלם בתנור

אורז/פסטה/פתיתים (לא כותבת קוסקוס ובורגול)

מרק עדשים/ מרק אפונה (לבשל במים ולטחון)

אפונה/ שעועית ברוטב עגבניות (סתם לשפוך לסיר עם מים ורסק עגבניות)

בשר טחון (לפורר בסיר ולטגן, אח"כ להוסיף מים רסק עגבניות ותבלינים)

כך שזה לא פותר את הבעיה.

לאלה שסוברים שזה חמץ, לא?

כמה רעיונות:

אבל קודם שאלה: אתם משתמשים בסקוטשים או בדבק כחול כזה של סמינריוניות בחג/ שבת?

אפשר להכין המון דברים ויש רעיונות ודפים מוכנים ברשת,

רק שצריך להתאים לשימוש בחג,

אצלינו משתמשים בעזרת סקוטשים והדבק הכוחל הזה שמצמיד בריסטול לחלון...

אם יש לך פתרון להדבקה אז יש המון אפשרויות:

1. פאזל של 10 המכות- להדפיס על בריסטולים ציור לכל מכה, לגזור לפי רמת הילד כל ילד מקבל שקית עם חלקי הפאזל ומרכיבים במהלך "מגיד" (אצלנו מדביקים את החלקים לבריסטול שלם בעזרת הדבק הכחול ואז תולים את הפאזל השלם על הויטרינה 

2. הצגה על יציאת מצרים- מאלתרים ציוד בבית- סדין לבן, מקל של מטאטא, משהו על הראש ומדגימים יציאת מצרים ושלא הספיק הבצק לתפוח (אפשר לעשות את זה כהפתעה לילדים ואפשר לתכנן מראש)

3. להכין לוח עם סדר קדש ורחץ- בכל ריבוע להדביק סקוטש ולהכין חץ או סימן אחר ובמהלך הסדר כל פעם ילד אחר מעביר את הסימן לפי התקדמות ההגדה (מתחילים מהקטן לגדול)

4. לתת לכל משתתף (ילדים ומבוגרים כאחד) קטע מההגדה שהוא צריך "להכין" מראש.

להכין הכוונה יכול להיות: המחשה בהצגה, פעילות, שאלות טריוויה, דבר תורה, ציור, סיפור אישי קשור, תובנה וכו'.

5. משחקי לוח מוכנים- אם יש לכם לוח סולמות ונחשים, פיצוחים או משחק דומה- אפשר להלביש על הלוח שאלות שקשורות לחג (יש כל מיני באינטרנט ובהפעלופדיה ואפשר גם לאלתר) אני ממליצה שתמיד יהיה בבית לוח כזה מוכן לכל מטרה

6. לתת לילדים להכין לפני החג משחק זיכרון, דומינו השלמת תמונות וכד' עם ציורים שקשורים לחג, הילדים צובעים וגוזרים לפני החג ובמהלך החג משחקים. (יש דפים מוכנים באינטרנט, רק להדפיס ולחלק להם)

7. לרגל הלידה המתקרבת בע"ה, לקנות להם משחקי הרכבה/חשיבה/ ספרים שיעסיקו אותם ויתנו לכם קצת שקט.

אבא מספר לילדים על יציאת מצרים.

פה אפשר להוסיף עוד סיפורים מקבילים יותר קרובים על יציאה מגלות (למשל אם יש סבא/סבתא שעלו לארץ לספר גם את הסיפור).

אבל מעבר לערכות, זה מה שחשוב.

יש הרבה מאוד מדרשים יפים וספרים שאפשר לשאוב מהם השראה.

זה אכן דורש היערכות מוקדמת, אבל זו מצוות החג, לא פחות מאשר נקיון התריסים...

העניין הוא שאנחנו לא רוצים להכין בעצמנו כי כמעט בטוח לא יהיה לנו זמן. אני לפני לידה בע"ה (שיכולה להיות לפני פסח, בפסח עצמו, או אחריו...), ובעלי בלימודים עד הרגע כמעט האחרון. כך שהזמן שיישאר יהיה מוקדש לניקיונות...

וככל הנראה זה יהיה הסדר הראשון שנעשה לבד בבית, אז חשוב לנו שיהיה להם חווייתי...

יש לך זמן לחפש חומר באינטרנט ולהדפיס?

אם כן תבקשי מבעלך שיקנה חבילת בריסטולים ואפשר להכין המון דברים ככה (כמו הפאזלים שכתבתי)

שזה לא מאמץ פיזי, אבל דורש זמן (לא יודעת, אבל אני בימים שקדמו ללידה לא יכלתי לעשות כלום חוץ מלהיות במחשב) וגם לגזור זה לא ממש מאמץ

אם אין לך כוח/ חשק/ זמן לזה אולי להציע לנערה בשכונה שהיא תכין לכם ותשלמו לה על החומרים וזמן העבודה?

הדגש צריך להיות שהפעילות לא תהיה גרנדיוזית אלא מעסיקה.

ולדעתי הכי חוויתי זה כשהילדים מכינים מראש דברים (מה שפירטתי ב4) אם יש לך אפשרות לנערה שהם מכירים שתוביל את זה אז היא אחראית:

 1. לחלק לנושאים: (עם חשיבה שהקטנים צריכים לקבל את הנושאים הראשונים של סדר ההגדה כדי שלא יאבדו סבלנות.

2. להבין מכל ילד מה התחום פעילות שהוא אוהב ורוצה לעשות (ציור/ משחק/ הצגה וכו')

3. לעבד עם הילד את הנושא ולהכין איתו את הפעילות

4. להעביר אלייך את רשימת הנושאים ומי אחראי על כל נושא כדי להזכיר לקטנים שתורם הגיע)

כרגע אין לי אפילו ריכוז מספיק בשביל להכין את הדברים האלו... אבל אולי כן אצליח בקרוב.

שומרת את השרשור הזה

שולחן ערוך יפה, סימני הסדר

שירים מההגדה, דברי תורה שאתם תגידו או תקריאו

זה מספיק חוויה

וגם תמיד מקבלים בגן\ביס כל מני דברים לסדר. יצירות\חידות וכו. זה מספק מספיק פעילות לעבור על הכל...

כמה דברים קטנים- להשמיע שירים מהההגדה לפני החג שיכירו טוב

-היו שנים שקראנו בנוסח ההגדה קצת כל ערב בשבוע שלפני הסדר (אפשר עם כוסית מיץ ענבים לכל ילד להגדלת החוויה...)

-אפשר לתת לגדולים משימה להכין לבד מראש הצגה על יציאת מצרים

-תוך כדי הסדר שמנו ליד בעלי קערה של אגוזים ועל כל השתתפות\תשובה וכו' הילד קיבל אגוז

למחרת ישבנו לפצח ולספור כמה כל אחד קיבל

מקווה שאהיה במיטבי.

ושלא נבריז להם באמצע...

את זה אכן ראיתי בפורום האחר