התפילה כפי שסידרו לנו חזלינו חדגונית ודי משמעממת,
לא מדובר הרי בטקסטים מפתיעים (במויחד שחוזרים עליהם מידי יום) ואם לא מתעמקים בהם הם משעממים גם אותנו המבוגרים..
אנא הבו לי עצות כיצד לעורר אצל הילדים אהבה וחיבור לתפילה ורצון להתקרב דרכה לקודשא
תודה ומועדים לשמחה!
אפשר לתת לילד מקומות בתפילה שבהם הוא וכל לבטא את עצמו בחופשיות (אצלי בתור ילדה זה היה בלילה אחרי קריאת שמע. אפילו חיכיתי לזה.)
גם לי קל יותר לשלוח אותו לשדה להתפלל עצמאית מהלב,
או בעת רצון פנימית ונינוחה כמו בלילה במיטה או בשעת הדלקת נרות שבת וכאלה
אבל מה על התפילה הסדירה בבית כנסת?
"סתם" מנחה של חול/שבת?
האם דינה להינטש רק כי היא לא מרגשת?...
כאשר אני עובר על התפילה, אפילו בקטנה, הוא מיד מתלהב ומפרש ומתעמק והכל
אבל אני מרגיש שאפילו זה, מה שחז"ל כינו "עיון תפילה", עוזר רק לשעה קלה
שימי לב שאני אפילו אל מתווכח עם התחושות שלו,
כי כולנו היינו או עדיין באותה סירה
כמה פעמים אפשר להתלהב מ"עלינו לשבח"? 
אהבתי שכתבת "יכול להיות שזו התפילה האחרונה שלי" כי אף אחד לא יכול לדעת באמת מתי תהיה התפילה האחרונה שלו. והשם שלך זה אופטימית.... אותי זה קרע מצחוק...
והיה לי מאוד קשה להתפלל סתם להגיד את המילים, ולכן אני משתדלת לקחת מנגינות ופשוט להלביש את המילים של התפילה עליהם... אולי ללכת לבית כנסת/ישיבה שבה יש יותר שמחה וריקודים ולראות עם הוא מתחבר. אי אפשר לחבר אדם אחר אם אנחנו לא מחוברים
ומתוך שלא לשמה יגיע לשמה.
באהבה ומרצון.
ויש שכבר יודעים ומושרשת בהם ההבנה והאהבה לקודש.
ובשבילם חיוך או מילה טובה זה דומה לסוכריה.
מתוק בלב...
תודה לכולכם על התגובות והתובנות הנפלאות,
עברתי עליהם ואעיין בהם שוב עם אשתי,
וננסה ליישם לפי מה שמתאים לילד
תודה!
יש לי רעיון. לא תשובה לשאלה.
כשאני הייתי ילדה (כיתה ז' ח') לא הייתי פותחת סידור בחופש. לאבא שלי זה ממש הפריע והוא כמובן לא רצה להעיר לי ולכפות עלי וכו'. לכן הוא עשה לי מבצע שבסיומו הוא קנה לי מערכתשמע לחדר.ממש שווה ויקרה (זה מה שרציתי אז). ואני חושבת שעד היום אני מתפללת בזכותו. אני זוכרת שסיפרתי את זה אז לחברה והיא צחקה עלי שאני צריכה מתנות בשביל להתפלל אבל תכלס זה עבד.
הרי עושים דברים לא תמיד כי זה נחמד מעניין וכו'..
אז איך אפשר בכ"ז ליצור את אותו חיבור פשוט גם אם הוא לא מסקרן בכל פעם מחדש?
לדעתי זה מתחיל מההורים:
אפשר לברך בקול,
להגיד הרבה ב"ה, תודה לבורא עולם. להפוך את התודה לבורא, למשהו ששגור בפינו
לשתף את הילדים בזמן ברכה, לבקש מהם לברך ולהסביר להם שהקב"ה ברא אותם ונתן להם כל כך הרבה טובות (פה לדבר, ידיים לצייר ליצור לאחוז להרים..)
ובזמן תפילה ממליצה לחבר מנגינות ולשיר במקצבים משלכם
שינון ושירה מאוד מתחברים לילדים בגיל הזה
בהצלחה!
אני לא כ"כ קשורה לפורום הזה, אבל ראיתי את זה בכותרות בערוץ 7, וחשבתי שיש לי מה להוסיף כאן... אז סליחה אם לא הייתי קשורה...
זה צריך לבוא מבפנים ולא כי מכריחים אותו להתפלל. הרבה פעמים כשמכריחים ילדים להתפלל זה גורם להם לשדנוא את התפילה ולא לאהוב אותה.
אפשר גם ללמוד אעם הילד קטעים מהתפילה, וגם אם קשה לו להתפלל אז שלא יתפלל את הכל, אלא רק קטעים מהתפילה (ברכות התורה=השחר, ברכות ק"ש, ק"ש, שמונה עשרה...)
ואולי כל פיתרון בנושא הזה הוא לשעתו בלבד.
מי אמר שזה רע?
עושים שוב, ושוב, ושוב. כל פעם מתחזקים מחדש מתוך הבנה בוגרת יותר של מהי תפילה.
(זה נכון לילד אבל גם לנו.)
מי שיש לו רעיון למי הכלבים שייכים שיפנה אלי בבקשה באישי
עד היום לבש ארוך בקיץ,
מסכן שכל החברים בגן עם קצר מרענן - הוא חם לו עם ארוך.
אבל כשהוא עם קצר בשרוול/במכנס הוא מתחיל לגרד כי זה נגיש…
עם השנים למדנו יותר להתנהל עם האטופיק ועכשיו ההתפרצות במצב סבבה
מפחדת לקנות לו מלאי של קצר ולהתבאס (מה שקרה קיץ אחד שפשוט מלא כסף הלך לחולצות שלא השתמש…)
לא יודעת להגיד כי כל החורף סתיו לבש ארוך
בקיצור, באיזה גיל כבר יכלתם לשים להם קצר בקיץ? אם בכלל…
לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.
ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.
אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.
אני מרגיש, שאת הילדים מטרידה בעיקר ההפסקה הפתאומית (מבחינתם) של פעילות מסגרות החינוך, כשבינינו אף אחד לא יודע מתי יחזרו.
לכל השאר הם יחסית מתרגלים ומסתגלים...
,למישהו יש טיפים איך לתת להם בטחון בנושא זה (יש לילדה אחת לדוגמה עוד חודשיים יום הלדת בגן, וכבר עכשיו מוטרדת האם יתקיים או לא...)?
שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.
אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.
באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו.
בעקבות המלצה פה של @פשוט אני קניתי סיר בישול איטי.
שמתי בבוקר חלקי עוף ותפוחי אדמה, הוספתי תבלינים והדלקתי על החום הנמוך (יש שתי דרגות חום- נמוך וגבוה, ועוד אפשרות של שמירה על חום)
לאחר חמש שעות בדקתי וראיתי שהעוף לא מתחיל אפילו להיות עשוי, בעוד שעל החום הנמוך ההמלצה היא 6-8 שעות.
בהתייעצות עם גי פי טי הוספתי כוס מים והגברתי לחום הגבוה, חיכיתי עוד שעתיים, וכעת העוף מוכן בקושי, רחוק מאד מלהיות רך ועסיסי כמו
שתארו לי. התפוחי אדמה מוכנים אבל מעט קשים. בקיצור, ממש לא מה שדמיינתי.
אשמח שתאירו את עיני איפה טעיתי, כי תוצאה כזאת יכולתי להשיג גם אם הייתי מניחה סיר עם עופות על האינדוקציה לכמה שעות (ואז החום היה הרבה יותר גבוה והבישול יותר טוב)
בנוסף, הנוזלים בתבשיל בקושי מבעבעים, זה נראה כאילו החום כל כך חלש!
זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול
ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל
בימים הראשונים האיש שלי עבד מהבית, ועכשיו נוסע לעבודה.
מה אתן עושות כדי לגרום לאיש שלכן להבין שיחד עם העבודה, יהיה קשוב לצרכים שלכן ושל הילדים?
שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?
אולי פשוט לדבר איתו על זה
בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.
אחר כך אפשר לאזן מחדש.
היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/
הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה
אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו
או הסביבה, ירושלים, או כל מקום אחר.
לא דרך הקופה
מישהו פרטי שאני יכולה להתקשר אליו לפלאפון באופן אישי.
אשמח לטלפון בפרטי
ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.
בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...
אבלאם אפשר בכל זאת מספר...
את ד''ר ליעד רוטשטיין
ד''ר מאיה אליעזר
במרכז, פרטיות
